ה"אני מאמין" של כתב-העת "צריך עיון"

 

בזמנים אלו של חיפוש, של מידע פתוח ושל אלטרנטיבות זמינות, אנו סבורים שיש צורך בעיסוק פנימי בהבהרה, ניסוח ודיון ביסודות העומדים בבסיס החברה בה אנחנו חיים. בשל כך, אנו מאמינים שהזמן בשל לכתב-עת חרדי, חדש. הוא חרדי בעיסוקו בנושאים הקרובים ללבו של הציבור החרדי, לצד העובדה שעורכיו ומרבית משתתפיו משתייכים לקהילה החרדית ורואים את עצמם נאמנים לערכיה המכוננים. והוא חדש במוכנות שלו להעלות שאלות מורכבות של הגות, מדיניות, אידאולוגיה וסוציולוגיה שאינן זוכות לניתוח והעמקה בערוצי התקשורת הרווחים בציבור.

החברה החרדית מגדירה לנמנים עליה אורחות חיים, על-בסיס מצע רעיוני הגדוש בעקרונות ויסודות. ואולם, נדמה שמאז שנות החמישים של המאה החולפת, אז התגבשה הקהילה החרדית בארץ ישראל, לא הוקדש מאמץ מסודר לניסוח קוהרנטי ואיכותי של אותה תפיסת עולם, לדיון מעמיק בה, ולשאלות העולות ממנה ביחס למגוון סוגיות. לנוכח תחושה ברורה של צורך ציבורי, "צריך עיון" ישאף למלא תפקיד זה.

כהקדמה כללית לכתב-העת, נציג כמה מתפיסות היסוד שלנו:

1. מצוינות דתית ואתגריה החדשים. הליבה של החברה החרדית היא עידודה ושימורה של "מצוינות דתית", הבאה לידי ביטוי בקיום מצוות ולימוד תורה. אידאל זה – השאיפה לחיים של קדושה ועבודת ה', כל תת-קבוצה עם דגשיה המסוימים – מגדירה את המטרה הבסיסית של מוסדות החברה ומנהגיה. במובן הזה, החברה החרדית הינה גרסה מודרנית (וגדולה מאד) של הקהילה היהודית המסורתית, שבמשך מאות שנים פיתחה חיים קהילתיים הסובבים סביב עבודת ה', יחסי אנוש מתוקנים, ובקשה לתיקון עצמי. יחד עם זאת, החברה החרדית (או חלקים גדולים מתוכה) חורגת מהקהילה המסורתית בדרישתה הגורפת לרמה גבוהה ומחמירה של לימוד תורה וקיום מצוות. לאחר עשורים רבים של צמיחה, ביסוס ומיסוד, עומדת כיום המסורת החרדית בפני אתגרים כבדי-משקל במיוחד, כולל אחוזי נשירה מטרידים, שיעורי עוני גבוהים, ומחלוקות פנימיות קשות. אם לא נדע להשקיע את המשאבים הנדרשים בחיפוש אחר מענה הולם, נסתכן בהיחלשותה ובעיוותה של תרבות המצוינות הדתית, המגדירה את מטרתנו הנעלה ביותר.

2. התבדלות זהירה. מקדמת דנא עמד עיקרון ההתבדלות ביסודה של האסטרטגיה החרדית לשימור ערכיה המכוננים (כגון קדושת החיים, טהרת חיי המשפחה וגידול הילדים, כיבוד רבנים וזקנים, המרכזיות של לימוד תורה, המוכנות להסתפק במועט כדי לאפשר חיי קדושה, ועוד). העברת ערכים אלו לדורות הבאים תלויה בשמירה על מרחק מסוים בין החברה החרדית לבין תרבות חילונית המקדשת תפיסת עולם שונה בתכלית. מנגד, האתגר החרדי הוא לקיים את יסוד ההתבדלות תוך הימנעות מהסתגרות מוטעית המטפחת רגשי שנאה כלפי אחרים והכופרת שלא כדת בחובות אזרחיות. בצדק שואפת החברה החרדית לחיות בעידן המודרני בלי לקבל בעיוורון את מכלול ערכי המודרנה. אך לצד אימוץ מרחק תרבותי בריא מהחברה החילונית, אל לנו לשכוח את מקומנו בקרב העולם היהודי על גווניו.

3. הנטייה השמרנית. החברה החרדית אינה סטטית. דווקא על-ידי שינוי והתאמה היא מצליחה לשמר את ערכיה היסודיים מול נסיבות ואתגרים המשתנים ללא הרף. כמובן שמוטל על הציבור החרדי להמשיך ולהתמקד באמתות המדריכות אותו. ואולם, בה בעת עליו להתמודד עם השינויים הדרמטיים המגדירים אותו ואת סביבתו כיום: קום המדינה, הגידול האקספוננציאלי של החברה, והאופי הרדיקאלי של תרבות המערב המודרנית. נדרשת אפוא הליכה בדרך נבונה היודעת להתמודד עם שינויים מרחיקי-לכת בלי לאבד את הזהות הפנימית. מול אתגרי הזמן, יש קולות (מתוך העולם החרדי או מחוצה לו) הקוראים למהפך ולשינוי קיצוני. אין זו דרכנו. אנו מאמינים שעל שינוי לבוא מבפנים, בהסכמת גדולי הרבנים, בהליך איטי והדרגתי הבונה על יסודות העבר תוך הסתכלות כנה לעתיד. אנו מאמצים בזאת את העיקרון השמרני של "נטייה לשמר ויכולת לשפר" – עיקרון מנחה הידוע היטב במסורת ישראל לדורותיה.

4. חיי קהילה במסגרת "מדינה רזה". בתור מי שחיים בתוך קהילות חרדיות, אנו מעריכים ומוקירים את המעלות של חיי קהילה חרדיים, הספוגים בחסד וצדקה, בערבות הדדית ובחוויה משותפת. הערכה זו יוצרת נטייה טבעית לתפיסה רזה של הממשלה, מתוך הכרה שאין למדינה לחרוג מגבולותיה הראויים ולפלוש לתוך תחום האורגני והעצמאי של הקהילה המקומית וארגוניה ההתנדבותיים. הדברים קל וחומר ביחס לתחום החינוך, בו יש לכבד את הסמכות הקהילתית, את מנהגיה ואת העדפותיה. בה בעת, כיבוד ואהדת ממשלה רזה גוזרת שעל החברה החרדית להשתדל למעט את הסתמכותה הכלכלית והחברתית על מדינת הרווחה. הציפייה לחירות רחבה במסגרת הקהילה המקומית כרוכה במוכנות לאחריות ואי-תלות קהילתיות.

5. אחריות אזרחית. ככל שהחברה החרדית ממשיכיה לצמוח, כך גוברת מידת ההשפעה, הפוליטית והחברתית, שיש לה על החברה הכללית ועל מדינת ישראל. על החברה החרדית להשקיע חשיבה מחדש על מילוי האחריות האזרחית בהתאם לגודלה, לערכיה הנצחיים, ולאתגרים שהיא חולקת עם העם היושב בציון ועם שאר יהודי העולם. במסגרת זו, עלינו לתת את דעתנו להגדרת "יהדותה" של המדינה היהודית, תוך זהירות מבקשת מונופול על הגדרתה הלאומית של המדינה ומנגנוניה. כן יש מקום להדגיש את הנושא של שירות צבאי. לצד הכרה במורכבות של סוגיית שירות חרדים בצה"ל, מחובותינו המוסריות לכבד ולתמוך בחיילי צה"ל, ללא קשר למוצאם ומגזרם, ולגנות את התוקפים אותם (חרדים ושלא חרדים). באופן כללי, דומה שמידה מוגברת של אחריות ציבורית חרדית תוכל לתרום רבות למגוון תחומים בישראל הציבורית, וכי יש מקום נכבד לצירוף הקול החרדי לדיונים הציבוריים בנושאים הרגישים של דת ומדינה.

6. חינוך. בנושא החינוך אנו מאמינים במתן בחירה אישית לקהילות ולמשפחות – למידה מרבית של מתן חירות לִבְנוֹת, לנהל ולהגדיר את בתי הספר שלהן. עיקרון זה נכון ביחס לכל ציבור, כאשר דווקא הציבור החרדי זוכה לחירות חינוכית במידה רבה יותר מהציבור הכללי. למרות חירות זו, מנעד הבחירה החינוכית של המשפחה החרדית הנו צר למדי. בהקשר הזה יש חשיבות לא רק למספר המוסדות המתחרים זה עם זה, אלא אף לרמת הגיוון בדרכי החינוך המוצעות על-ידי המוסדות השונים. יש צורך במתן מענה ראוי להורים המבקשים להעניק לילדיהם ארגז כלים שיאפשר להם אופציות שונות לעתידם – ובתנאי שהמוסדות יידעו לחנך לערכים חרדיים שיחזיקו מעמד גם במפגש עם החוץ. יהודים חרדיים הפונים לאפיק פרנסה צריכים לעשות כן מתוך ביטחון עצמי דתי ומוסרי להגן על אורחות חייהם, ויכולת זו נגזרת במידה רבה מתוך מערכת החינוך.

7. קיום משותף. החברה החרדית אינה החברה היחידה החיה בישראל. גם אחרים גרים כאן, יהודים ושאינם, והחיים במשותף בשלום, גם תוך כדי אי-הסכמה עמוקה בנושאי ליבה, דורשים מידה של כבוד והבנה הדדיים. קיום הדדי אינו גוזר כניעה בפני ערכים שאנחנו דוחים, או נקיטה בעמדה נוחה של רלטיביזם מוסרי המקבלת כל אורחות חיים כצודקים ביסודם. אנו דוחים כניעה זו, ודוחים ביתר שאת את הרלטיביזם המוסרי. ואולם, מנקודת המבט החרדית צריכה להיות מוכנות לפשרות חברתיות עם קבוצות שאינן חולקים את תפיסת העולם החרדית. כן, כיהודים חרדיים עלינו להשקיע יותר בביטוי העקרונות החרדיים, ולהצליח יותר בהגנה על אורחות חיינו.

 

קהל היעד העיקרי של כתב-העת החדש הוא חברים מקשיבים בתוך הציבור החרדי, המאמינים שיש צורך בדיון וניסוח חדש כדי לשמר את הטוב שבאורחות חיינו, והסבורים שהעקרונות הנזכרים (או חלקם) ראויים לעיון ולהרחבה. נשמח, עם זאת, שיהודים מחוץ לקהילה החרדית, בישראל ובעולם, יחשפו אף הם לתכנים שיעלו. בסופו של יום, עתידם ועתידנו כרוכים יחד בקשר עמוק בל-ינתק. למאמץ החרדי לשמר חיי מסורת בתוך סערת העולם המודרני יש משמעות רחבה. בכך אין ספק. נשתדל, עד היכן שידינו מגעת, לעמוד אף על משמעות זו.

 

 

 


צוות "צריך עיון"

 

הרב יהושע פפר \ עורך ראשי

אליהו לוי \ עורך

יוסף גרין \ רכז מערכת

 

Tzarich Iyun" Staff"

 

Rabbi Yehoshua Pfeffer / Editor In Chief

Eliyahu Levi / Editor

Yosef Green / Assistant Manager