צריך עיון > סדר עיון > חרדים מהאקדמיה > איכא דרכא אחרינא

איכא דרכא אחרינא

מאמר תגובה ל"חרדים מהאקדמיה"

-
צבי שרייבר ראש קמפוס לוסטיג, המרכז האקדמי לב

השילוב בין אקדמיה לחיים תורניים אינו פשוט, אולם הוא מתרחש, בין אם נרצה ובין אם לאו. כיום היוצאים לאקדמיה אינם מעוניינים להשיל מעליהם את הזהות החרדית, אבל זוהי סכנה שמרחפת מעליהם בעתיד. כדי למנוע נתק בין בוגרי האקדמיה לשאר החברה החרדית, על הקמפוסים החרדיים לקחת אחריות על שימור הצביון החרדי במסגרות הלימודים. ישנה דרך להישאר חרדי במסגרת הלימודים האקדמיים, אבל צריך לרצות בה.

כ"ו אדר תשע"ח

בשנים האחרונות מתרחבת והולכת התופעה של חרדים המשתלבים בלימודים אקדמיים. במשך שנות עבודתי בקרן קמ"ח הייתי עד לדבר, וראיתי את הגיל הממוצע של הגברים הפונים ללימודים אקדמיים הולך ויורד, ואת מספרם של הנשואים הטריים הפונים לאקדמיה מן ה"כולל" שאך התקבלו אליו, הולך ועולה. בקרב הנשים הליכה לאקדמיה שכיחה אפילו יותר. בוגרות תיכון רבות מעדיפות לימודים אקדמיים על פני הכשרה בסמינר "בית יעקב" מסורתי. בנוסף, יותר ויותר בחורים רווקים שאינם מוצאים את מקומם במסגרת הישיבה פונים ללימודים אקדמיים, במקום או במקביל ללימודים בישיבה, עוד לפני הנישואין.

האם התרחבות התופעה מעידה על מגמה של אי-הקשבה לדעת התורה של גדולי ישראל? שמא אנו עדים לפיצול המתגלע בתוך החברה החרדית?

האתגרים העומדים בפני אדם חרדי המשתלב בלימודים אקדמיים הם רבים: רוחניים, חברתיים, זהותיים ותרבותיים, כפי שהרחיב לתאר זאת הרב אילן פוקס במאמרו. לא בכדי קיימת הסתייגות מצד ההנהגה הרוחנית של הציבור החרדי להליכת חרדים לאקדמיה. להלן אבקש לתהות על טיבו של התהליך ולשאול: האם התרחבות התופעה מעידה על מגמה של אי-הקשבה לדעת התורה של גדולי ישראל? שמא אנו עדים לפיצול המתגלע בתוך החברה החרדית? בעיני, התשובה לכך שלילית. רובם של ההולכים לאקדמיה עדיין עושים זאת מתוך כורח, והם היו מעוניינים לשמר את אורח החיים החרדי, אם רק היתה ניתנת להם הזדמנות.

 

למה הם יוצאים?

מהו הגורם המוציא צעירים וצעירות חרדיים למסגרות אקדמיות? כל חניך של החינוך החרדי לומד מינקותו להישמע לציוויים של גדולי ישראל. עמדתם של גדולי ישראל בעניין האקדמיה ברורה, כאמור. האם אנו עדים לשינוי ערכים בציבור החרדי, אם הצעירים אינם מעוניינים להישמע יותר לדעת ה"גדולים"?

מפגישות ומשיחות שהיו לי עם רבים שהחליטו לעזוב את מסגרות הלימוד החרדיות ולפנות ללימודים אקדמיים, אני סבור שפני הדברים, נכון להיום, אינם כך. רוב מוחלט של הפונים לאקדמיה מעוניינים לשמר את הערכים שעליהם מושתתת החרדיות של הדור האחרון, ובמרכזם הקשבה לגדולי הדור. גם אלו שהולכים ללמוד במסגרות מעורבות לחלוטין, כגון אוניברסיטאות, רואים את עצמם על פי רוב חלק מהציבור החרדי.

רוב מוחלט של הפונים לאקדמיה מעוניינים לשמר את הערכים שעליהם מושתתת החרדיות של הדור האחרון, ובמרכזם הקשבה לגדולי הדור

אולם, אם המציאות הזו תמשיך, אם הקול היוצא מפי מנהיגי הדור יחרים את האקדמיה מכל וכל, בעוד בשטח אנשים ינהגו אחרת, אנחנו בהחלט עלולים להגיע למצב של נתק בין שני סוגי חרדים – אלו שמקבלים את הנהגת גדולי התורה ואלו שלא. הפער הקיים בין "החרדים החדשים" ל"חרדים הישנים" יעמיק, ושתי הקבוצות תתנתקנה לגמרי זו מזו. יתכן ונראה תחיה מחודשת של תנועות כגון פא"י, ניסיון שלא צלח בשנים האחרונות, רק משום שרוב "החרדים העובדים" עדיין מרגישים חלק מהחברה החרדית ומזדהים עם הערכים שלה.

הסיבה המרכזית ליציאת חרדים ללימודים אקדמיים היא כלכלית. משפחות מרובות ילדים ומעוטות יכולת אינן יכולות לתמוך בצורה משמעותית בילדיהן הנשואים כפי שהיה בעבר. זוגות צעירים מתמודדים עם קשיים כלכליים, עם יוקר המחיה ועלויות הדיור גבוהות. הם מוצאים את עצמם אחרי החתונה צריכים לשלם שכירות או משכנתא בנוסף על הוצאות הקיום השוטפות. בבת אחת הם נזרקים אל החיים, והם נדרשים לתכנן את עתידם הכלכלי בשלב מוקדם מאוד.

גורם נוסף הממריץ צעירים חרדיים רבים לפנות ללימודים אקדמיים הוא הצורך באתגר ובמשמעות

גורם נוסף הממריץ צעירים חרדיים רבים לפנות ללימודים אקדמיים הוא הצורך באתגר ובמשמעות. ישנם בחורים שאינם באים לידי סיפוקם במסגרת הישיבה או הכולל. זוהי מציאות מצערת המפילה חללים רבים. הציבור החרדי צריך להתמודד עם בעיית הנשירה בהקף שלא הכיר בעבר, ונאלץ למצוא לה פתרונות שונים. אלו מבין הנושרים, הגלויים או הסמויים, שאינם נכנעים לפתרון הקל של חוסר מעש בין כותלי הישיבה או הכולל, מחפשים לעצמם אתגר במקום אחר ומוצאים אותו בפעילויות חברתיות שונות, כגון ארגוני ההצלה, ארגוני חסד וסיוע, וגם, כפי הנראה, בלימודים אקדמיים.

נכון אמנם שבקרב הנשים החרדיות חוסר הסיפוק במסגרות הקיימות פחוּת מאשר אצל הגברים, אך גם אצלן שכיחה התחושה של העדר מיצוי עצמי במסלולים המוצעים בבית יעקב. נשים רבות מרגישות שיכולותיהן גבוהות יותר ממה שמתאפשר להן לממש במסגרת הסמינר, והן סבורות שבאקדמיה יוכלו לתת ביטוי משמעותי יותר לכשרונות שבהם התברכו. זאת בנוסף על השיקול הכלכלי, כאמור. כללו של דבר, נשים רבות פונות לאקדמיה מתוך צורך באיכות חיים גבוהה יותר, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה אישית.

אין בכוונתי לדון במסגרת זו בהצדקה הרעיונית של מניעים אלו. כוונתי רק לטעון כי נכון להיום, יציאת החרדים לאקדמיה אינה מבטאת רצון להתנתק מהזהות החרדית או לעצב אותה מחדש. לרוב, היציאה לאקדמיה אינה נובעת ממניעים אידאולוגיים, אלא מסיבות כלכליות ואישיות. מתוך כך, אני סבור שיש למצוא את המסגרת הנכונה המאפשרת שמירה על הערכים החרדיים הבסיסיים לצד הלימודים האקדמיים. להלן אבקש לבחון את המודלים השונים של המוסדות האקדמיים שבהם לומדים חרדים, ולהצביע על הכיוון שלדעתי צריך לפעול בו, כדי לשמור על בניה של החברה החרדית, הפונים ללימודים אקדמיים על כל אתגריהם.

 

לחנך בתוך האקדמיה

אוניברסיטה או מכללה הן מסגרות שמטרתן הבלעדית היא ללמד מקצוע או תחום דעת ולהקנות כלים שימושים למחקר או לתעסוקה. זאת בניגוד ללימודים בישיבה או אפילו בסמינר, אשר ברור לכולם כי לצד היעדים הלימודיים יש להם גם, ואולי בעיקר, תפקיד לחנך. בעיני הסטודנט החרדי, המסגרת האקדמית אינה אמורה להכיל כל הכוונה חינוכית, מכל סוג שהוא – לא חרדית, וודאי שלא חילונית. מסיבה זו אין לסטודנט החרדי ציפיה שבמקום הלימודים האקדמי יהיו דמות רבנית, בית כנסת וספרי קודש, או שהמרצים האקדמיים יהיו בעלי השקפת עולם חרדית. הסטודנט החרדי מצפה מהעולם האקדמי להניח לתחום החינוכי-רוחני ולא להתערב בו. ההשקפה החרדית היא, שאת החינוך יש להשאיר לישיבות ולמוסדות בית יעקב; החשוב הוא שהאקדמיה לא תזיק רוחנית.

ההשקפה החרדית היא, שאת החינוך יש להשאיר לישיבות ולמוסדות בית יעקב; החשוב הוא שהאקדמיה לא תזיק רוחנית

דומה שעל עקרון זה מסכימים הן התומכים בלימודים אקדמיים והן המתנגדים להם. שניהם מסכימים כי לא ניתן לקדש את האקדמיה, ועל כן, בהכרח כולה חולין. גם אם מכירים בצורך ללכת לאקדמיה, וגם אם סבורים כי למרות הלחץ החברתי והכלכלי יש לשלם את המחיר – הכל מודים כי את החינוך, לימוד התורה והמוסר, יש להשאיר למסגרות החרדיות.

מתוך גישה זו התפתח המודל המקובל של "הקמפוס החרדי", או ה"מח"ר" – מסגרת חרדית (הגדרת המל"ג). המח"רים הם קמפוסים אקדמיים ייעודיים לציבור החרדי, בחסות מכללות או אוניברסיטאות אחרות. במסגרות אלה נעשות התאמות לחברה החרדית, כגון מתחמים נפרדים לגברים ולנשים, הקפדה על חזות חרדית של באי הקמפוס, קפיטריה בכשרות מהודרת, קוד לבוש עבור המרצים והמרצות, ההולם את המקובל בחברה החרדית, וכדומה. כמו כן, לעתים נדרשת התאמה של החומר הנלמד, כדי שיהלום את דרישות ההלכה ואת הנורמות המקובלות בחברה החרדית (רלוונטי בעיקר לתחומים ההומניים, כגון מקצועות טיפוליים). עם זאת, כל ההתאמות האלה מיועדות ל"מניעת תקלות" בלבד, ללא כל התייחסות לצרכי החינוך של התלמידים. מסגרות אלה מציעות לימודים אקדמיים בלבד, תוך שמירה על סביבה ידידותית לאדם החרדי.

ההיגיון המעצב מודל זה של המח"רים הוא כלכלי. המח"רים הם עסק לכל דבר. ככל שהתשואה הכלכלית שלהם גבוהה יותר, כך משתלם למקימים – המכללות המפעילות אותם – להשקיע בהם. תפקידו של המח"ר הוא לספק את דרישות השוק של הלקוח שלהם, קרי הציבור החרדי. אם כיום הדרישה היא לספק מסגרות שיוכלו לשמר את אורח החיים החרדי תוך כדי רכישת מקצוע, המח"רים יספקו זאת. אם זה ישתנה בעתיד, הם יציעו מוצר אחר. על פי גישה זו, למח"ר אין עמוד שדרה רעיוני כלשהו, חוץ מסיפוק הכנסות לבעלי העסק. הם אינם מוסד חינוכי בשום צורה ואופן, אלא בית עסק בעל יעדים כלכליים בלבד.

על המח"רים לגלות אחריות דתית וחברתית גבוהה יותר ולא לראות בעצמם גוף כלכלי בלבד

אני מקבל את התפיסה היסודית המפרידה בין ישיבות וסמינרים למוסדות האקדמיים. מוסד לימודים אקדמי אינו צריך להיות מסגרת מחנכת. מטרתו לשרת את עולם החולין, וכך עליו להישאר. עם זאת, לתפיסתי, על המח"רים לגלות אחריות דתית וחברתית גבוהה יותר ולא לראות בעצמם גוף כלכלי בלבד. על המח"רים להוביל ולא להיות מובלים. עליהם ליזום ולא רק להגיב. מטרת המח"רים צריכה להיות שימור הזהות החרדית, כך שבוגריהם יצאו מחוסנים יותר מהמפגש עם האקדמיה. זהו תפקיד מאתגר מאד. המח"רים ניצבים בין שני עולמות, שלא לומר מול שתי חזיתות – האקדמיה והחברה החרדית. בין שני עולמות מנוגדים אלו עליהם להוביל מהלכים שיקדמו את המטרה – שימור הזהות החרדית.

 

כיצד נשפיע על המח"ר?

"הקמפוס החרדי" הוא אכן המענה הנדרש לאתגרים הניצבים בפני הפונים לאקדמיה. בקמפוס החרדי אמור התלמיד להרגיש בבית. הוא צריך לחוש שהמקום אינו עוין את זהותו החרדית. דבר זה צריך להתבטא באווירה ובסגנון, ובמקרים מסוימים יש לפעול להעצמת הזהות הדתית והחרדית של הסטודנטים, ולתת גם גב תורני, ברמות שונות, מעבר להכשרה האקדמית.

למודל זה ישנם כמה גוונים, החל מקמפוס מותאם המאפשר שמירה בסיסית על הזהות החרדית, עובר דרך שיעורים תקופתיים לקראת חגים או הזדמנויות שונות, וכלה בלימודים תורניים מובנים הכוללים סט מוגדר של לימודים הנצרכים לבית יהודי, כגון הלכה, מחשבה, תנ"ך, זהות יהודית ועוד. ואכן, כבר היום יש כמה מוסדות אקדמיים כאלה, שלימודי הקודש הם חלק אינטגרלי מתכני הלימודים שלהם והם מועברים על ידי צוות תורני.

במקרים רבים שורר מתח בין היחידה האקדמית ליחידה התורנית במוסדות אלה, כל יחידה מושכת את העגלה לכיוון אחר. להבנתי, מתח זה חיובי, משום שהוא מאזן בין הכוחות הפועלים במוסד, ומייצר מענה ייחודי למעוניינים לשלב בין הכשרה אקדמית לחינוך תורני חרדי.

בזירה האקדמית, על המוסדות התורניים להתמודד עם התנגדות אגרסיבית כללית לעצם קיום מסגרות ייעודיות לאוכלוסיה החרדית, וביחוד להפרדה המגדרית. התנגדות זו נובעת מפערים בהשקפת עולם בין התפיסה האקדמית הדוגלת בחילוניות ובליברליזם בתור ערכי יסוד, לתפיסת עולם דתית-אמונית שהמחויבות הראשית שלה היא לתורה.

המשימה של המח"רים היום היא להגדיר את הגבולות שבהם יכולה לפעול מסגרת אקדמית חרדית, גם אם היא שונה מאד מהישיבה או מהסמינר

המשימה של המח"רים היום היא להגדיר את הגבולות שבהם יכולה לפעול מסגרת אקדמית חרדית, גם אם היא שונה מאד מהישיבה או מהסמינר. עלינו לומר בצורה מפורשת וברורה כי עולמנו הדתי והרוחני קודם לכל דבר אחר, ואנו מוכנים לשלם מחירים משמעותיים עבור עקרונות אלו. אם הברירה שתוצב בפנינו תהיה אקדמיה או יראת שמים – הבחירה שלנו ברורה מראש. האפשרות שהציבור החרדי יוכל להשתלב באקדמיה מותנית בכך שמוסדות אלו יענו על הצרכים הדתיים והרוחניים הבסיסיים שלו.

עקרונות בסיס אלו מתקיימים על פי רוב במח"רים כבר היום: הפרדה מגדרית בתוך הקמפוסים; דרישה מהסטודנטים ומהסטודנטיות להופיע בלבוש התואם את הסטנדרטים הנהוגים בציבור החרדי, על מנת לשמר חזות חרדית ואווירה מתאימה בקמפוס; דרישה מהמרצים ומהמרצות להופיע בלבוש ראוי ומכבד הלוקח בחשבון את אורח חייהם של הסטודנטים הלומדים במסגרת; התאמת החומר הנלמד לערכיו של אדם שומר תורה ומצוות, על מנת שלא תהיה התנגשות עם עולמו הרוחני; וחשוב להוסיף, יכולת לאכוף את העקרונות הבסיסיים האלו, על מנת לשמר את צביון הקמפוסים הייעודיים. ללא יכולת אכיפה ראויה, אין משמעות להעמדת עקרונות, ואלו יישארו הצהרה יפה שאינה מחייבת אף אחד. על אלה ניתן להוסיף, שלא במסגרת האקדמיה, כאמור, תוכן השקפתי ותורני, כדי לשמור על הרמה הרוחנית של התלמידים גם כאשר הם נמצאים במקום שבו עיקר עיסוקם הוא בענייני החולין.

 

יש מח"ר שהוא לאחר זמן…

אינני יודע כיצד תתפתח תנועת החרדים לאקדמיה. יתכן שהמגמה תיבלם בגלל התנגדויות שונות, ויתכן שבסופו של דבר הלימודים האקדמיים יקבלו לגיטימציה בציבור החרדי. אולם ברור שהמסגרות האקדמיות החרדיות כיום הן בגדר פיילוט, והן נבחנות בזכוכית מגדלת על ידי שני הצדדים, החרדי והאקדמי, וכל אחד מהם בודק מה הם הקווים האדומים של הצד השני.

על כן, התפקיד ההיסטורי של המסגרות האקדמיות החרדיות הוא לבדוק האם וכיצד ניתן למצוא את הדרך להפעיל מסגרת ברמה אקדמית גבוהה אשר תשמר את ערכי היסוד של החברה החרדית – תורה ויראת שמים. המח"רים צריכים להיות בעלי אחריות גבוהה מאד, ולייצר מודל של אקדמיה שאינה עוינת לזהות החרדית אלא מאפשרת את שימורה ואת התפתחותה. תפקיד זה אינו יכול להיות מונע רק מאינטרס כלכלי, הוא מחייב את מנהליו להיות בעלי חזון, עם מחויבות עמוקה לערכים החרדיים והבנה של האתגר המהותי הקיים בשילוב של אקדמיה וחיים תורניים. רק לאחר שהמסגרות האקדמיות החרדיות יצליחו ליצור מודל של סטודנט חרדי ירא-שמים, יש סיכוי שמסגרות הלימודים האקדמיות תקבלנה בקרב הציבור החרדי חזקת כשרות.

4 תגובות על “איכא דרכא אחרינא

  • מתחים עור של פיל, בהבנה שאת חרדי, אבל לא שומע לגדולים.

    אבל בנקודה מסוימת זה כבר מקובל עם ריבוי האיסורים אתה לומד להעריך את גדלותם בתורה, במנותק משאר דבריהם.

  • צא ולמד מה בקורה במתח בין הקטע האקדמי לקטע הבית מדרשי במכון לב. במבחן המציאות הסטודנט החרדי הנשוי בא ללמוד מקצוע, נאבק על הזמן ובית המדרש אינו מעניין יותר מידי

    • כבר אמר הרמב"ם:

      דרך בעלי דעה שיקבע לו אדם מלאכה המפרנסת אותו תחילה ואח"כ יקנה בית דירה ואחר כך ישא אשה שנאמר מי האיש אשר נטע כרם ולא חללו מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו מי האיש אשר ארש אשה ולא לקחה אבל הטפשין מתחילין לישא אשה ואח"כ אם תמצא ידו יקנה בית ואחר כך בסוף ימיו יחזור לבקש אומנות או יתפרנס מן הצדקה וכן הוא אומר בקללות אשה תארש בית תבנה כרם תטע כלומר יהיו מעשיך הפוכין כדי שלא תצליח את דרכיך ובברכה הוא אומר ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו.

  • כותב יפה בהחלט
    לצערי לא הצלחתי לעמוד על הרעיון שהמח״ר ישלבו בין דעת תורה לאקדמיה זה הרי 2 קווים מקבילים שלעולם לא ייפגשו זה עם זה…
    כל חרדי צריך להיות בעל משמעת עצמית ולהכיר את כל הנסיונות והאתגרים העומדים בפני הסטודנט החרדי ולהתחסן למולם לפני שישתלב באקדמיה או במכללה או בכל מסגרת כזו או אחרת.

כתוב תגובה:

נא להזין תוכן בתגובה
חובה למלא שם
נא למלא כתובת אימייל