צריך עיון > סדר עיון > "לברית הבט" > עצמאות בחינוך לבעלי תשובה

עצמאות בחינוך לבעלי תשובה

מאמר תגובה ל""לברית הבט""

-
עדן אביטבול מדרשת "זיו"

השוני המנטלי בין בעלי התשובה לחרדים גבה מחיר כבד. ילדים שגדלו בבתים להורים חוזרים בתשובה חוו מתח מתמיד בין הבית למוסד הלימודים ודבר זה השפיע עליהם עמוקות. הפתרון למצוקת בעלי התשובה בחברה החרדית לא חייב להיות היפרדות קהילתית, אלא ניתן להסתפק בהקמת מערכת חינוך עצמאית עבור בעלי התשובה. בשורה זו צריכה לצאת מהדור השני לבעלי התשובה, המכירים את יתרונות החינוך החרדי יחד עם האתגרים שבו.

כ"ב אלול תשע"ז

 

היום, בפרספקטיבה של שני דורות בוגרים, אפשר לומר זאת בבירור: בחברה החרדית עדיין לא נמצא מענה הולם עבור עולם התשובה המתפתח.

עולם התשובה עבר שינויים רבים מאז גל התשובה הראשוני שאחרי מלחמת יום כיפור. אולם עם כל תהפוכותיו, הוא טרם זכה למצוא את מקומו בתוך החברה שאליה שאף להצטרף. מעטים הם בעלי התשובה שהצליחו להיטמע בחברה החרדית עד אחרון הניואנסים, ובד בבד לשמור על תא משפחתי תקין, על שלום בית, על יחסים טובים עם הסביבה המוכרת ועל שלוה פנימית.

מעטים הם בעלי התשובה שהצליחו להיטמע בחברה החרדית עד אחרון הניואנסים, ובד בבד לשמור על תא משפחתי תקין

החברה החרדית ביקשה (ואולי בצדק) שינויי זהות שגבו מחיר כבד – מחיר המשולם בעיקר על ידי הדור השני. דרישות סמויות (במקרה הטוב) מבני הדור הראשון, זה שמקרוב בא, חייבו אותם לשנות את שמם, לשונם ולבושם ולהמיר את המנטליות שלהם, לבטל ולהתכחש לרבדים העמוקים ביותר של הנפש. שלוות היומיום, האופי, האווירה המשפחתית ולעתים אף עיסוקם העיקרי של בעלי התשובה – עבודת השם – נפגעו עמוקות מהשינוי הלא-טבעי האמור. ואם הדבר לא נתגלה בדור הראשון, הרי שהוא נתן את אותותיו בילדים, בני הדור השני.

הרב דן טיומקין היטיב לתמצת את חמשת השלבים בדרכו של בעל התשובה (1. שלב האורות הגבוהים; 2. שלב הדיסוננס; 3. שלב המרירות; 4. שלב חשבון נפש בוגר; 5. שלב ההרמוניה). אלא שיש לציין כי במקרים רבים בני ובנות הדור השני חווים את חמשת השלבים הנ"ל אף ביתר שאת, מכמה סיבות. ועיקרן: הקונפליקט המנטלי בין הבית והמשפחה לבין מוסד הלימודים החרדי.

 

ההתנגשות בין החברה החרדית הקלאסית לבעלי התשובה

בעלי תשובה מדברים שפה אחרת לחלוטין מזו של חרדים מבית. כשאני כותב "שפה אחרת", כוונתי לכל רבדי השפה: סגנון הדיבור, עולם המושגים, עולם הדימויים, ואפילו מבטא המילים. אולם, השוני ב"שפה" אינו מסתכם בהבדלים סגנוניים. הוא בעצם השתקפות שטחית של שינויים עמוקים בגישה למושגים המשמעותיים ביותר עבור בני תורה באשר הם: הגישה לאמונה, לתורה ולימודה, ולרוחניות באשר היא.

העיסוק באמונה עכשווית, הנכחת הקב"ה בעולם, הסלנג החזב"תי המאופיין בכנות ובתום רב, הם דברים הצורמים מעט לאוזן החרדית. כן להיפך, בעיני בעלי תשובה רבים ההתעסקות בדברים כמו הכנסת החולצה למכנסיים (למשל) הנם מתן משמעות מיותרת לדברים טפלים. בזרמים מסוימים, אפילו צורת הלימוד הישיבתית נראית לבעלי תשובה חסרת משמעות. כן, ההתעלמות מלימודי חסידות, הלכה או ספרות תורנית אחרת שנכתבה בידי מי ש"לא משלנו", אינה מובנת כלל לחוזר בתשובה. בעיני בעלי התשובה, עצם החלוקה בין אלה ש"משלנו" לאלה ש"לא משלנו" זרה, ולעתים רבות אף מקוממת. גם אם בחרו להשתייך לזרם מסוים, לא פעם הם חבים חלק משמעותי מהתהליך האישי שלהם לברסלב, לחב"ד, או לכתבי הראי"ה קוק זצ"ל.

בני הדור השני גדלים בין העולמות. בבית הם סופגים את השפה של בעלי התשובה, ואילו במוסד הלימודים הם נחשפים לנורמות הקהילתיות והמוסדיות

בני הדור השני גדלים בין העולמות. בבית הם סופגים את השפה של בעלי התשובה, ואילו במוסד הלימודים הם נחשפים לנורמות הקהילתיות והמוסדיות. הם חווים יחד עם הוריהם את השינויים שמביאים אתם חמשת השלבים הנ"ל, ומנסים לתמרן במתח הנוצר מן הפערים העצומים בין הבית למוסד הלימודי. מצד אחד יש בהם רצון פנימי להיות גאים ושלמים עם ההנהגות ועם סגנון החיים המוכר מילדות; ומצד שני הם מבקשים להתאים את עצמם למסרים של מוסד החינוך החרדי. מסרים אלו, של בניית בן-ישיבה או בת-סמינר מבחינה מהותית-אישיותית, באים לידי ביטוי בדרישות היורדות עד לפרטי הפרטים ולניואנסים דקיקים כמו סוג הכיפה, עובי הגרב וצורת שולי הכובע. דרישות אלו ואחרות, הנראות כל כך טבעיות במוסד הלימודים, עלולות להיות זרות לחלוטין בעיני ההורים והבית.

בהסתייגות רבה אוסיף כי רוחב תופעת הנשירה בקרב בני ובנות בעלי תשובה יכול להיות מובן על רקע האמור לעיל. אי-ההצלחה של בני הדור השני להכיל את הניגודים בין הבית למוסד הלימודים; אי יכולתם לעמוד בפערי הדרישות; קוצר ידה של מערכת החינוך החרדית "לבלוע" את בני ובנות בעלי התשובה המתקשים להיטמע שלא באשמתם – כל אלו חוברים יחדיו, ופעמים מותירים את הילד אבוד ולא מובן. לא אחת נראה כי מחנכים חרדים מעולים מוצאים עצמם נבוכים מעצם העמידה מול זוג הורים בעלי תשובה, ללא יכולת לתקשר בשפה אחת ולבאר את הדרישות המנטליות של מערכת החינוך החרדית הוותיקה והמנוסה. כאשר היחס כלפי הילד משתנה בשל כך, התוצאה עלולה להיות קשה ביותר.

 

התנגשות שקשה ליישבה

המתחים המתוארים לעיל, והצורך במערכת חינוך פתוחה, מאפשרת, מבינה ומכילה יותר, הביא לשידוך (או שמא: הצעת שידוך) שבמבט ראשון נראה מוצלח: בעלי תשובה והזרמים המודרניים בחברה החרדית. בהרבה מישורים הפתרון אמנם הולם, ומונע התנגשויות (בעיקר בסממנים חיצוניים כמו אי-הקפדה על קוד לבוש נוקשה וכדומה).

המרחק המנטלי בין בעלי תשובה לחרדים מודרניים הוא עצום. עולם המושגים של המשפחה החרדית המודרנית חומרי הרבה יותר מזה של בעל התשובה

אך אם במנטליות עסקינן, הרי שהמרחק המנטלי בין בעלי תשובה לחרדים מודרניים הוא עצום. עולם המושגים של המשפחה החרדית המודרנית חומרי הרבה יותר מזה של בעל התשובה. בעלי תשובה נמשכו ומוסיפים להימשך לעולם החרדי בשל הנורמות הגבוהות של צניעות, הסתפקות במועט, מוכנות להקרבה וכדומה. היחלשותן של נורמות אלו בקרב החרדים המודרניים אינה תורמת להצלחת השידוך. בנוסף לכך, חרדים מודרניים הם בסופו של יום חרדים. הם גדלו חרדים, ומשמרים את הלך הרוח, את הסלנג, את תפיסות העולם. הפתיחות היחסית של קבוצה זו, אין בה כדי להועיל לבעלי התשובה.

מנגד, ניתוק מוחלט מהעולם החרדי גם הוא אינו פתרון הולם – וכאן אגיב בקצרה לאופציה זו, שעלתה במאמר של גברת מגיד ובחלק מהתגובות אליה. מצד אחד, בעלי התשובה זקוקים לחיבור עמוק למסורת, חיבור שהעולם החרדי דווקא יודע לספק טוב מכולם. אך מנגד, דרישותיו של העולם החרדי בכלל, ותביעותיהם של מוסדות החינוך בפרט, מקשים על השתלבותם הבריאה של בעלי התשובה, והתוצאות ניכרות בייחוד בבני הדור השני. כאן אפוא מונחת הדילמה – איך ניתן ליישב את הסתירה?

 

עצמאות בחינוך

הדור השני, בוגרים וחניכים של מוסדות החינוך החרדיים, של עולם הישיבות והסמינרים של בית יעקב, יכולים להוביל בשורה לדור הבא של בעלי התשובה וילדיהם. בוגרים אלו גדלו בתוך מוסדות חרדיים, ספגו את האווירה והפנימו את המסורת. ביכולתם לאחד כוחות ולגבש מערכת חינוך מקיפה במתכונת המושאלת ממערכת החינוך החרדית, תוך שילוב האלמנטים הנצרכים לחברת בעלי התשובה לגווניה. מערכת חינוך כזו תציע מגוון מסלולים, שלהם מכנה משותף אחד: מנטליות של בעלי תשובה, בתוך מסגרת המשלבת "תוכן חרדי" בכלים של בעלי תשובה.

העצמאות וההבדלות של עולם התשובה מהחברה החרדית אינן מוכרחות להיות קהילתיות או מפלגתיות, הן יכולות להישאר במישור החינוכי בלבד

מוסדות התשובה הגדולים מונהגים כבר כיום בעיקר על-ידי רבנים ודמויות מחנכות מהמגזר החרדי. מכאן שיש לבצע את בניית התכנית בשיתוף פעולה מלא בין שלושה גורמים:

  1. בעלי תשובה העוסקים בתחומי החינוך, ההוראה, היצירה והניהול;
  2. גורמי חינוך חרדיים בעלי ניסיון, יכולת ורצון לעבודה משותפת עם בעלי תשובה;
  3. בני הדור השני לעולם התשובה, יוצאי מערכת החינוך החרדית, שיהיו גורם מתווך בין שני הגורמים הנ"ל.

התובנות שהפיקו בני הדור השני במהלך שנות הלימוד במוסדות החרדיים המקובלים – תלמודי תורה, ישיבות וסמינרים – יוכלו לשרטט קווי מתאר למערכת חינוך חדשה המותאמת לצרכים הייחודיים של בעלי התשובה. התבנית המאפיינת העיקרית של מערכת חינוך זו תתאים את יתרונותיה העצומים של מערכת החינוך החרדית הוותיקה אל הצרכים הקריטיים של עולם התשובה הרבגוני.

למותר לציין כי בניית מערך שכזה עשוי להיות ארוך, מורכב וקשה. אולם, שיתוף פעולה של כלל הגורמים הנ"ל, יחד עם עבודה עדינה ומחושבת המתייחסת לפרטים הקטנים ביותר, תעניק לדעתי מענה חיוני לצרכים של בעלי התשובה ושל ילדיהם. התוצאה עשויה להיות בשורת גאולה של ממש –  טיפוח היסודות הרוחניים לצד בניית גאוות היחידה ושלוות הנפש של עולם התשובה.

העצמאות וההבדלות של עולם התשובה מהחברה החרדית אינן מוכרחות להיות קהילתיות או מפלגתיות – כאמור לעיל, אני סבור שאין טעם להגיע למקומות אלו – הן יכולות להישאר במישור החינוכי בלבד. אם תקום מערכת חינוך לילדי בעלי התשובה בישראל, זו תהיה הבשורה הטובה ביותר עבור בעלי התשובה בעצמם, ואין צריך לומר, עבור ילדיהם. ומי יודע? אולי גם מערכת החינוך החרדית תמצא את עצמה נשכרת מכך.

 

תמונה ראשית: Bigstock