צריך עיון > סדר עיון > דיוקנה של תנועה

דיוקנה של תנועה

סוד הצלחתה של תנועת ש"ס הוא הבשורה היהודית שהביאה לציבור המזרחי. דגלה של התנועה אינו פלגנות זהותית אלא אחדות העדות השונות תחת דגל התורה והיהדות. גישה זו מביאה את ש"ס לגלות אחריות לאומית בדרך התורה. ספינת הדגל הטבעית שלה היא עולם התורה הספרדי, ומשם צומחת שותפותה לבניין הארץ והמדינה, מתוך דאגה לכל יהודי ויהודיה הן בתחום הרוחני והן בגשמי.

א' טבת תשע"ח

בחודש אייר תשמ"ג – 1983, סיים מרן הגאון רבי עובדיה יוסף זצ"ל את תפקידו בתור הרב הראשי לישראל, וזמן קצר לאחר מכן הוקמה תנועה פוליטית חרדית-מזרחית בברכתו. מאז מלווה התנועה את החברה, את הפוליטיקה ואת התרבות בישראל, והשפעתה – שבה לא ניתן להפריז – נחקרת ונסקרת על-ידי אינספור ספרים ומאמרים אקדמיים, הגותיים ועיתונאיים.

לא היתה זו הפעם הראשונה שתנועה מזרחית קמה בישראל. הפוליטיקה הישראלית ידעה שלושה גלים של פעילות מזרחית-עדתית: הראשון מיד לאחר קום המדינה, אז השתתפו שתי מפלגות – ספרדית ותימנית – בבחירות לכנסת, אך נעלמו מן הזירה הפוליטית. השני בתחילת שנות השבעים, אז הוקמה תנועת מחאה ושמה "הפנתרים השחורים", שאף התמודדה לכנסת ה-8 בשנת 1973. התנועה הגיעה קרוב לאחוז החסימה אך לא הצליחה לקבל מושבים בכנסת. והשלישי בשנת 1981 כאשר הוקמה, על-ידי שר הדתות מטעם המפד"ל אהרן אבוחצירא, מפלגה סקטוריאלית נוספת – תמ"י. מפלגה זו הצליחה להכניס בראשית דרכה שלושה נציגים, אך לימים התפרקה ומוזגה עם תנועת הליכוד. התנועות כולן כאמור פגו ונמוגו מן השדה הפוליטי, ותקופת קיומן היתה קצרה. תנועת ש"ס לעומת זאת פועלת כ-35 שנים, והיא חלק בלתי נפרד מהנוף של הפוליטיקה הישראלית.

איך הצליחה ש"ס במקום שהתנועות האחרות כשלו? מה הופך את התנועה שהוקמה על-ידי מרן זצ"ל לבית עבור בוחרים כה רבים, השומרים לה אמונים לאורך שנים?

איך הצליחה ש"ס במקום שהתנועות האחרות כשלו? מה הופך את התנועה שהוקמה על-ידי מרן זצ"ל לבית עבור בוחרים כה רבים, השומרים לה אמונים לאורך שנים? מה הסוד של תנועת ש"ס, המפתיעה בכל פעם מחדש את פרשניה ומספידיה הרבים?

התשובה טמונה בדבר אחד: ש"ס היא תנועה יהודית, לא "אתנית". "כור ההיתוך" המפורסם של בן גוריון ביקש לייצר יהודי חדש, "צבר", ישראלי. המפלגות העדתיות הראשונות ניסו לייצר זהות אתנית חילונית המתחרה בדמות החלוץ הישראלי-ציוני, ולכן נידונו לכישלון. יהודי עדות המזרח לא רצו להרגיש כי הם מחוץ ל'ישראליות הקולקטיבית', שבנו בן גוריון וחבורתו.

ש"ס אינה כזו, היא אינה תנועה פלגנית המדברת בשם "מיעוטים", בשם "זהות מזרחית" וכדומה. תנועת ש"ס היא תנועה הנושאת דגל של אחדות, היא נושאת אתה את הבשורה העתיקה והקדושה ביותר שיש לעם היהודי – הדת היהודית, ואת מצוותיה וערכיה. הדת היהודית היא הכח שאיחד את העם היהודי במשך כל הדורות. יהודים ממרוקו, מווילנה ומתימן, מכורדיסטאן ומאלג'יר, מלונדון וממומביי, ממזרח וממערב, מצפון ומדרום – כולם הרגישו בני עם אחד, בנים לאביהם שבשמים. בלי "כור היתוך" ובלי "אתוס מאחד", וכל שאר המילים היפות שבשמן עקרו את היהודים ממורשתם העתיקה; בלי שפה אחידה ובלבוש שונה ומנהגים אחרים – יהודים מכל העדות הרגישו בני עם אחד, בעל ערבות הדדית ודאגת איש לאחיו, כל זאת מכוח הנאמנות לתורה ולמצוות. את הבשורה הזו נושאת ש"ס בגאון.

ש"ס לא באה לפלג את היהודי המזרחי מכלל ישראל ולהפוך אותו לנטע זר בעם היהודי. להפך, ש"ס באה להחזיר את היהדות הספרדית אל שורשיה ולהשיב לה את מקומה בכותל המזרח של העם היהודי

ש"ס לא באה לפלג את היהודי המזרחי מכלל ישראל ולהפוך אותו לנטע זר בעם היהודי. להפך, ש"ס באה להחזיר את היהדות הספרדית אל שורשיה ולהשיב לה את מקומה בכותל המזרח של העם היהודי. להחזיר עטרה ליושנה. היו שטעו לחשוב כי הדרך של בני עדות המזרח "להשתלב" בחברה הישראלית היא על-ידי עזיבת הדת, חס וחלילה, ונטישת מורשת אבותם. כך חשבו אנשי התנועה הקיבוצית, ומתוך תפיסה זו אף עקרו ילדים ממשפחותיהם וממורשתם, העבירו אותם על דתם, גזזו את פאותיהם ותלשו מעליהם את הכיפה והציצית. הם סברו כי בכך עושים להם טובה – הופכים אותם ל"צברים", לישראלים, "כמו כולם". אוי לה לאותה טעות. לא זו בלבד שלא הועילו לאותם נערים ונערות, אלא שבכך אבדו את חלקם בעולם הזה ובעולם הבא. בכך כמעט ונכרתו קהילות מפוארות, בנים התנכרו לאבות ופני זקנים לא נהדרו. אוצרות רוח של דורות ומורשת עתיקה של חכמים וסופרים כמעט ואבדו במחי יד של התבוללות חילונית, ובמקום כבוד למורשתם, נחלו בני עדות המזרח רק חרפות ולעג למנהגיהם ולתרבותם.

מי ששינה את כל זאת היתה תנועת ש"ס. תנועת ש"ס באה להשיב את כבודה האבוד של יהדות המזרח. היא הבינה כי כבודה של יהדות המזרח ושייכותה אל כלל ישראל אינם מושגים על-ידי התנכרות למורשתה, אלא להפך. כבודה של יהדות המזרח הוא הרמב"ם והשולחן ערוך, הבן איש חי ושאר רבנים; כבודה הוא מורשתה המפוארת והעתיקה וגדולי התורה והישיבות המובילים אותה.

במכתבו הראשון של מרן זצ"ל על אודות התנועה משנת תשמ"ג, הוא כותב בקצרה:

שמחתי לשמוע על הקמת הארגון בשם התאחדות הספרדים שומרי תורה, על-ידי רבנים גדולים ראשי ישיבות ועסקנים גדולים אשר יראת ה' היא אוצרם. ומטרתם קודש לחזק את היהדות הספרדית פה ארצנו הקדושה על-ידי חינוך תורני בישיבות הקדושות וחיזוק מוסדות התורה והחסד.[1]

במילים קצרות אלו התווה מרן זצ"ל את מטרתה של ש"ס: "לחזק את היהדות הספרדית בארצנו הקדושה". וכיצד לחזק אותה? הוראתו של הרב ברורה: "על-ידי חינוך תורני וחיזוק מוסדות התורה". רק בתי ספר, מועדונים לנוער וחינוך הבנים והבנות לתורה, לשמירת מצוות, לצניעות ולכבוד הורים ומורים, יעלו את כבודה של יהדות המזרח; רק חיזוק מוסדות התורה – בתי כנסת, ישיבות, מקוואות, שיעורי תורה בכל עיר וישוב, רבנים הנשלחים לחזק בשכונות – רק הם ינחילו ליהודי המזרחי גאוה והרגשת שייכות עמוקה אל עם ישראל.

להלן אבקש לחדד את עמדתה של ש"ס בנוגע לאחריות לאומית, לדאגה לחלשים ולחיזוק עולם התורה הספרדי. את המאמר אחלק לשלשה: בחלק הראשון אשתדל להסביר מהי "אחריות" כפי שזכיתי ללמוד עליה מפי הרב זצ"ל; מהו יחסנו למדינה ולציונות, ומהי עמדתנו בסוגיות לאומיות. בחלק השני אבאר כיצד נובעת מכך מחויבות עמוקה לחלשים ולנזקקים, אשר תנועת ש"ס מפורסמת בה. בחלק האחרון אייחד את הדיבור על גולת הכותרת של תנועת ש"ס ועל המגדלור הנותן חיים וכוח לכל שאר מפעלותיה – עולם התורה הספרדי.

 

א. אחריות לאומית

עם קום המדינה בשנת תש"ח, נוצרו בעולם התורה האשכנזי שני דפוסי התייחסות למוסד החדש: גישת אנשי היישוב הישן, וגישת אנשי היישוב החדש. אנשי היישוב הישן ראו בציונות ובמדינה מרידה בה' ובתורתו וסכנה לעתידו של העם היהודי. ברוח זו אמר האדמו"ר מסאטמר זצ"ל כי "אם ניקח כל פירצות הדור, והעברות המרובות הנעשות בכל העולם, וישימו אותם בכף מאזניים אחת, ומדינה הציונית בכף מאזניים השניה, תכריע את הכל, שהוא השורש של אבי אבות הטומאה שבכל העולם כולו".[2]

ההנהגה החרדית-ליטאית לעומת זאת לא התייחסה למדינה כל כך בחומרה, אלא ראתה בה את הרע במיעוטו. המדיניות החרדית-ליטאית שהונהגה על-ידי "החזון איש" ומרן הרב שך זצ"ל התייחסה למדינה בפרגמטיות, וניסתה להציל מה שאפשר מעולם התורה, באמצעות שיתוף פעולה חלקי. לצד החורבן הרוחני שהמיטה הציונות בראשית ימיה של המדינה על העם, נוצרה הזדמנות נדירה לשקם את עולם התורה שאבד בשואה, להחיות את הישיבות ולהרחיב את מוסד הכולל לכלל בוגרי הישיבות.

שתי הגישות המתוארות – שאותן הובילו גדולי הדור – היו המשך של הנתק שנוצר עוד באירופה בין היהדות המסורתית לתנועה הציונית. ההשכלה והחילון שפשטו באירופה בימיהם של ר' חיים עוזר גרודז'ינסקי, ה"חפץ חיים" ור' אלחנן וסרמן, הביאו אותם להציב חומות ולהבדיל את שלומי אמוני ישראל מכל דבר שריח מינות נודף ממנו. התנועה הציונית, שהוקמה בידי אנשים חילוניים, נתפסה, בצדק, בתור איום על הדת היהודית. ואכן, בעינינו ראינו כיצד גם בארץ הקודש, רבים וטובים מאחינו בני עדות המזרח נטשו את מסורת בית אבא והלכו לרעות בשדות זרים.

עם זאת, בקרב יהדות המזרח הניגוד בין ציונות ליהדות לא התפתח באותו האופן. דור ההורים שלנו, אשר עלו לארצנו, ארץ אבותינו, מתוך כמיהה וגעגועים לשיבת ציון ולבנין הארץ, לא ראו בעליה מעשה של מרידה בריבון העולמים חלילה, אלא אדרבה, עבורם היתה ארץ הקודש מקום של קדושה ושל רוממות רוחנית.

לצד התנגדותם העמוקה לציונות החילונית, המדינה ומוסדותיה לא נתפסו בעין שלילית אצל גדולי התורה הספרדים

מסיבה זו, לצד התנגדותם העמוקה לציונות החילונית, המדינה ומוסדותיה לא נתפסו בעין שלילית אצל גדולי התורה הספרדים. עבורם, כל זמן שהביאה המדינה לחיזוק היהדות, להעצמת העם היהודי ולהגדלת כבודו, הרי שהיא היתה דבר מבורך. הקמתה של מדינת ישראל היתה בעיני יהדות המזרח סמל של הצלחת היהדות ורוממותה. מסיבה זו, האכזבה מהממסד הציוני בקרבם היתה כה עמוקה. הם ציפו כי המדינה תתנהל על אדני התורה ויהדות, וכאשר גילו כי ההפך הוא הנכון, באו בטרוניה אל מנהיגי המפלגות, ולא גינו את מוסד המדינה עצמו.

יתר על כן, בקרב יהדות אשכנז נפערה תהום עמוקה בין היהודים החרדים לתורה ולמצוות לבין אחיהם שעזבו את היהדות. בין המחנות נוצרו יריבות ועוינות, החילונים צרים ואויבים לשומרי התורה, ושומרי התורה חשים נרדפים בידי החילונים. בקרב יהדות המזרח המצב היה שונה בעליל. גם אלה שהתרחקו מצור מחצבתם עקב קלקול הדור, הרי שלא עשו זאת מתוך איבה ועוינות אל הדת, חלילה. החילוניות המזרחית לא היתה מבוססת אידאולוגיה של שלילת הדת. מסיבה זאת, חכמי התורה, מנהיגי העדה הספרדית, לא הרחיקו מעליהם את הבנים העוסקים בבנין הארץ, המשרתים בצבא ועובדים למען הצלחת עמם, אלא אדרבה, קרבו אותם בעבותות אהבה, שבחו את פועלם, והתפללו לשיבתם אל מסורת בית אבא.

ברוח זו הוקמה תנועת ש"ס, בהנהגתו של מרן הגר"ע יוסף זצ"ל. ובעינינו ראינו כיצד רוח זו חיזקה ורוממה את רוחם של רבים שכבר נתרחקו מאד, ורבים השיבה מעוון.

בשנת תשל"ג נבחר מרן הרב למשרת הראשון-לציון והרב הראשי לישראל. כניסתו של הרב למשרה זו היתה אבן דרך בחייה של היהדות הספרדית בישראל. בעיני יהדות המזרח, משרת הראשון לציון אינה רק תפקיד פקידותי רבני. תפקיד הראשון לציון הוא הסמל של הקשר שבין היהדות והמדינה. בכהונתו בתור הראשון לציון העביר מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל מסר חשוב ליהודים רבים אשר עבורם המדינה היתה גורם לחילון: המדינה אינה בהכרח עוינת לדת. מרן הרב עובדיה נודע עוד קודם כניסתו לתפקיד בתור רועם של ישראל, המכתת את רגליו מדן ועד באר שבע, אל הפריפריה ועיירות הפיתוח, עבור כל יהודי ויהודיה, לא חשוב היכן ובאיזו רמה דתית, והיה שופרם של יהודים שהוזנחו בידי מערכת החינוך הממלכתית, והופקרו ללא יהדות, ללא שבת וללא חגים, ללא תפילה וללא תורה. בכניסת מרן הרב לתפקיד ממלכתי במדינת ישראל, שנחשבה, כאמור, מוסד יהודי בעיני בני עדות המזרח, היה קידוש השם מיוחד במינו.

זו הסיבה שכאשר פרש הרב ממשרה זו, הקים את תנועת ש"ס. הרב זצ"ל הבין כי יש חשיבות ראשונה במעלה בשותפותה של מפלגה הנושאת את דגל התורה והיהדות במערכת השלטון, החוק והתרבות במדינת ישראל. זאת בשונה ממפלגות חרדיות אחרות, שכאמור ביטאו כלפי מוסדות אלו גישה אמביוולנטית.

תנועת ש"ס והמפלגה שבראשותי רואים חשיבות בשותפות בעיצוב זהותה היהודית של מדינת ישראל

תנועת ש"ס והמפלגה שבראשותי רואים חשיבות בשותפות בעיצוב זהותה היהודית של מדינת ישראל. אחד מתפקידיה העיקרים של מפלגת ש"ס הוא טיפוח אופיה היהודי של מדינת ישראל; מלחמתנו היא לעמוד כצוק איתן מול תהליכי רפורמה ליברליים הבזים לערכי היהדות המסורתיים. אנו רואים בהעצמת החינוך התורני של העם ובחיזוק מוסדות התורה, שליחות עליונה במעלה, שמטרתה לטפח את הזהות היהודית במדינת ישראל.

מכאן מעורבותו של מרן זצ"ל ושל ש"ס בצמתים מרכזיים שבהם התחבטה החברה בישראל מה היא הדרך הנכונה. ראשי ממשלה נהגו להתייעץ עם מרן לעתים קרובות לפני מהלכים מדיניים משמעותיים – כך יצחק רבין ואריאל שרון המנוחים, וכך יבדל לחיים ראש הממשלה הנוכחי בנימין נתניהו.[3]

בהקשר זה אי אפשר שלא להיזכר בפסיקותיו בנושאים מדיניים – פסיקות שקולן מהדהד גם בימים אלה. בסוגיית שטחים תמורת שלום, בשנת תשד"ם, הביע הרב את עמדתו כי כאשר מדובר בשאלה של פיקוח נפש, והמומחים הצבאיים סבורים כי השלום יחסוך בדמים, הרי שמצוה זו דוחה גם את מצוות יישוב ארץ ישראל.[4] עם זאת, בשנת תשס"ג, כשהטרור הערבי לא חדל מלהשתולל ברחובותינו, הבהיר הרב כי "לא לשלום כזה ייחלנו ולא לנער הזה התפללנו", ועל כן היתה זו טעות למסור שטחי ארץ הקודש לידי צר. כיוצא בו, מיד לאחר מלחמת יום הכיפורים, ישב הראשון לציון בראש בית דין מיוחד, והתיר למעלה מאלף עגונות שעקבות בעליהן אבדו במלחמה הקשה. כמו כן, היה זה מרן זצ"ל אשר ישב על המדוכה להסדיר את מעמדם ההלכתי של יהודי אתיופיה עם עלייתם ארצה.

גישה זו היא שעמדה בבסיס הקמת רשת החינוך שלנו, שבה מתחנכים עשרות אלפי תלמידים בלמעלה מ-170 מוסדות הפזורים ברחבי הארץ. תלמידים אלה הם ילדים וילדות שללא תנועת ש"ס לא היו זוכים לחינוך יהודי, ומי יודע מה היתה אחריתם. ועתה, בזכותו של מרן זצ"ל, הם גדלים על אדני התורה והמסורה, מתחנכים במצוות, ביראת שמים ובצניעות, וצומחים להיות יהודים הנאמנים לאביהם שבשמים, האוהבים את עמם ואת ארצם, מתוך רגשי כבוד למורשתם ומתוך גאוה יהודית פנימית איתנה.

***

בחלק זה הפניתי אלומת אור למהותה של תנועת ש"ס, שהיא כלי ממלכתי להפצת אור התורה והאמונה בעם ישראל, ובפרט בקרב עדות המזרח. זאת מתוך תפיסה כי בתור נציגי ציבור, אנו מחויבים לנתב את כוחות השלטון ואת ערוצי הרשויות המקומיות להעצמת הקשר שלנו אל אוצרות הרוח והמסורת היהודית.

תפקידם של שלוחי ציבור לכל אורך ההיסטוריה היהודית, רבנים, פרנסים וראשי קהל, היה אחריות לאומית לכלל העם. אחריות זו, על-פי תפיסתי, אינה רק כלפי הישרדותו הגשמית של העם, אלא גם כלפי רווחתו הרוחנית. תנועת ש"ס בראשותי מחויבת בראש ובראשונה להחזיר ליושנה את עטרת יהדות המזרח ולדאוג לשגשוגם הרוחני של בניה ובנותיה. אולם מתוך כך נובעת גם מחויבות עמוקה לרווחתם של בני העם שקולם אינו נשמע, של אחינו העמלים לפרנסתם, המשכימים ומעריבים לכלכל את משפחתם. חובתנו, בתור מפלגה יהודית החשה אחריות אל כל בני העם, להיות שופרם של רבבות בני העם, ולדאוג לרווחתם הכלכלית.

 

ב. השקופים עדיין בלתי נראים

בחסדי שמים, בשנים האחרונות הולכת והופכת מדינת ישראל למעצמה כלכלית. במה שנוגע להתקדמות טכנולוגית, ישראל היא אחת מן המדינות המובילות בעולם. בענפי ההייטק, המחשבים, הביטחון, המערכות החקלאיות, ישראל היא מעצמת יצוא. כיוצא בו, במדדים רבים עומדת מדינת ישראל במקום גבוה בין מדינות ה-OECD.

עם זאת, אסור לנו לשכוח שמפעלי הייטק אינם חזות הכל. לא כל אזרחי המדינה עובדים בחברות מחשבים, ואיננו יכולים להתמקד רק בהצלחותיה של המדינה, תוך שכחת שאר בני העם.

בעלי העסקים הקטנים, המכונאים, הנהגים, המאבטחים, הקופאים, הטבחים, הדוורים, ושאר בעלי אומנויות שאין העולם יכול בלעדיהם, הם הם לבו של העם, וכאשר אנחנו שוכחים אותם, אנו מתעלמים מעצמנו.

האדם הפשוט, זה שאינו מנהל באיזו חברת הייטק; זה העובד קשה לפרנסתו ובכל זאת בקושי גומר את החודש; זה המשרת בנאמנות את העם והמדינה ואינו מחזיק טובה לעצמו – קולו של אדם זה אינו נשמע

לעתים נדמה כי קולו של האדם הפשוט אינו נשמע. זעקתו של מעמד הביניים הגבוה מחרישה כל אוזן. מלחמות כנגד הטייקונים והתאגידים הגדולים ממלאים את כותרות העיתונים, ותקציבים עירוניים מוזרמים בקביעות לצרכי מעמד הביניים. כיוצא בו, השקעות ממשלתיות בשווי מאות מיליונים מופנות לצרכי האזורים המפותחים. גם צרכיהם של הנזקקים נשמעים ברמה – בעלי מוגבלויות, משפחות חד הוריות, בעלי זכאויות אלו ואחרות וכדומה. בתוך כך, נדמה כי קול אחד מושתק – קולו של האדם הפשוט.

האדם הפשוט, זה שאינו מנהל באיזו חברת הייטק; זה העובד קשה לפרנסתו ובכל זאת בקושי גומר את החודש; זה המשרת בנאמנות את העם והמדינה ואינו מחזיק טובה לעצמו – קולו של אדם זה אינו נשמע, לא ברדיו, לא בטלוויזיה, לא בכנסת ולא בבית המשפט.

כשם שתנועת ש"ס שמה בראש מעייניה את הדאגה לשגשוגן הרוחני של כל שכבות העם, כך היא רואה בעצמה אחראית לרווחתן הכלכלית. העמדה היהודית המסורתית, המניעה את תנועת ש"ס, סוברת כי אין לזלזל באף אחד מבני העם. דינו של החייל הפשוט כדינו של המצביא הצבאי, ומנהל מפעל אינו ראוי ליחס מועדף על פני אומן בעל סדנה קטנה. כמובן, אנו מעריכים את תרומתם הרבה של המצטיינים לחברה, אך משום כך אין להתעלם מתרומתם הצנועה של האחרים. לכל איש ואיש תפקיד בעם היהודי, לגדול כלקטון, ויחד אנו משיגים שלם הגדול מסך חלקיו. הגישה הרווחת בחלקים מסוימים של הציבור בישראל כיום היא, שכביכול הדבר היחיד שיש להעריך ולהחשיב הוא הישגים כלכליים יוצאי דופן. זו אינה דרכה של תנועת ש"ס.

כשם שתנועת ש"ס שמה בראש מעייניה את הדאגה לשגשוגן הרוחני של כל שכבות העם, כך היא רואה בעצמה אחראית לרווחתן הכלכלית

הנטיה לרומם את האליטה ולהתעלם מצרכי העם שבשדות קימת לדאבוננו גם בעולם התורה. ישנם הדואגים רק להצלחתם של המצוינים, ומתוך כך שוכחים את מקומו של בעל הבית הפשוט המגיע לשיעור תורה לאחר יום עבודה. אבל לא כך דרכנו. אנו מחשיבים את תרומתו של כל יהודי, ומתוך כך אנו דואגים לכל יהודי. תנועת ש"ס משמיעה את קולם של המוני בית ישראל.

מיומה הראשון היתה תנועת ש"ס הכתובת עבור כל יהודי, בין ברוחניות ובין בגשמיות. דלתו של מרן זצ"ל היתה פתוחה תמיד לכל מבקש עזרה, ואוזנו היתה קשובה לצרכי עמך ישראל. בין אם היה זה יהודי הרוצה לקבל עצה ותושיה בעניין הלכתי ובין אם היתה זו אם הזקוקה לעזרה מול הביטוח הלאומי. כקטון כגדול. ברוח זו פעלתי למען העלאת שכר המינימום לשיעור של 5300 ש"ח לעובד. כיוצא בו, השקענו מאמצים רבים להפחתת מחיר התחבורה הציבורית. מחירי המים ירדו ביוזמתי ב-17%. בהמשך, אני שואף להביא להפחתות תשלומים נוספות בשירותי החינוך, הבריאות והחשמל. כמו כן, אני פועל להפחתת נטל המסים והארנונה מעל אותן שכבות אוכלוסיה נזכרות, אותם אלה העמלים לפרנסתם, ונושאים תמיד בנטל המסים בשתיקה ובסבלנות. כך דאגנו להעברת 15 מיליארד שקלים לטובת קידום הצפון, הענקנו הנחות גדולות לקייטנות קיץ לתושבי הפריפריה בנגב ובגליל, ופעלנו בתחומים רבים נוספים.

לצד זאת אני מנסה לפעול גם באופן נקודתי לפיתוח כלכלי של אזורים המוגדרים "פריפריה חברתית". באזורים אלה ישנה לעתים קרובות מצוקה חברתית לצד מצוקה כלכלית. עם זאת, אין ספק כי הטבת אורח החיים הפיננסי של התושבים שם יוביל לשיפור גם במישור החברתי. הנגשת השירותים המוניציפליים לתושב, כמו גם סיוע בפיתוח העסקים המקומיים באזורים אלה, יכולים להביא לפריחה ולשגשוג חומריים וחברתיים.

אני מאמין כי פעילותה הרוחנית של תנועת ש"ס לצד דאגתה של המפלגה לרווחתם של אותם שקולם לא נשמע, יביאו לשגשוגה של מדינת ישראל, ולהצבתה במקום טוב בהרבה מזה שהיא נמצאת בו היום. עם זאת, כל האמור לא יכול להתקיים לו נזניח את הלב הפועם של העם היהודי, את לימוד התורה ואת הישיבות הקדושות המשמרות את מסורת היהדות ונותנות לעם את זכות קיומו.

בחלקו האחרון של המאמר אכנס פנימה, ואנסה להציג את מקומה של ש"ס בעולם התורה החרדי.

 

ג. בואו נבנה עולם

עולם התורה האשכנזי, שזכה בחסדי ה' לפריחה עצומה בחמישים השנים האחרונות, מתרכז סביב המוסד "הישיבה הקדושה". אבל לצד עולמה המופלא של הישיבה האשכנזית, גם לנו, שומרי התורה הספרדים, יש מסורת ארוכת שנים של בתי מדרש ובהם תלמידי חכמים עצומים, העומדים בזכות עצמם. עולם תורה זה מטפחת תנועת ש"ס מימיה הראשונים, וכיום זכינו ברוך ה' למאות ישיבות, ובהן עשרות אלפי תלמידים העמלים בתורה ועושים לילות כימים בשקידה מופלאה. בישיבות אלו מתחנך הדור הבא של גדולי התורה של עם ישראל, ותקוותנו ושאיפתנו להעצים עולם תורה זה ולהפוך אותו למרכז רוחני עבור העם כולו.

לצד עולמה המופלא של הישיבה האשכנזית, גם לנו, שומרי התורה הספרדים, יש מסורת ארוכת שנים של בתי מדרש ובהם תלמידי חכמים עצומים, העומדים בזכות עצמם

נכון אמנם שגם לגדולי התורה האשכנזים ולראשי הישיבות היה חלק בפריחת עולם התורה הספרדי. במרוקו ארץ הולדתי, למשל, החלו להופיע רבנים ליטאיים תקופה קצרה לאחר כינונה של "אגודת ישראל" ב-1912 והם פעלו בה עד לראשית שנות השבעים. אך בארץ ישראל, עוד קודם להגעת הישיבות הליטאיות, פעלו באופן מסורתי שלשה סוגי בתי מדרש וישיבות של עולם התורה הספרדי: "ישיבות חכמים" שהכשירו רבנים מקובלים ופוסקים, "בתי מדרש לעם" – שיעורי תורה קבועים לעם ו"ישיבות התלמידים" שנועדו לחינוך הצעירים ולביסוס ידיעותיהם בתורה.

הישיבה המרכזית הראשונה לספרדים ובני עדות המזרח שפעלה בירושלים היתה "תפארת ירושלים", שנוסדה בשנת תר"ג. ישיבה זו נועדה להכשיר רבנים וכלי קודש. את מקומה של "תפארת ירושלים", שנסגרה בעקבות מצוקת הישוב במלחמת העולם הראשונה, תפסה ישיבת "פורת יוסף" בעיר העתיקה. ישיבת פורת יוסף הוקמה לבקשתו של רבי יוסף חיים מבגדד, ה"בן איש חי", ונפתחה בשנת תרפ"ג.

מה למדו בישיבת פורת יוסף? בדו"חות שהגישה ישיבת "פורת יוסף" לשלטונות המנדט בשנים 1936-1935, נכתב כי "בישיבת החכמים ישיבת פורת יוסף למדו תלמידי חכמים קבועים גמרא, טורים, שאלות ותשובות וחידושים על התלמוד". בדו"ח זה תוארה פורת יוסף בתור הישיבה הספרדית הגדולה בעולם, וחזונה היה להיות "לתל תלפיות ללימוד תורה כעץ שתול על פלגי מים אשר שורשיו חודרים עמוק באדמת תרבות עמנו אשר מפירותיו ייהנו כל אחינו בית ישראל באשר הם".

ישיבת פורת יוסף לא היתה "עוד ישיבה", היא היתה "אם הישיבות" שלנו

ישיבת פורת יוסף לא היתה "עוד ישיבה", היא היתה "אם הישיבות" שלנו. היא לא היתה רק מקום קיבוץ לטובי הלומדים ולתלמידי החכמים הספרדים שחשקה נפשם בתורה, אלא טיפחה גם יחסי גומלין עם הפזורות היהודיות בגולה, והיתה מוסד שעיצב למעשה את זהותה של החרדיות הספרדית. כל גדולי התורה הספרדים-חרדיים של המאה האחרונה למדו ולימדו בישיבת דגל זו; רבותינו זצ"ל בעבר ויבדלו לחיים בהווה. אזכיר רשימה חלקית בלבד: רבי יוסף ידיד הלוי, רבי אפרים כהן, רבי נתן סאלם, רבי עזרא עטייה, רבי יהודה צדקה, רבי יוסף עדס, רבי מרדכי אליהו, רבי בן-ציון אבא שאול, רבי עובדיה יוסף, ויבדלו לחיים ארוכים חברי מועצת גדולי התורה, הרב שלום כהן, הרב שמעון בעדני, הרב משה מאיה, ועוד ועוד. לא היתה לישיבה זו כל נחיתות בפני אחיותיה הישיבות האשכנזיות. בדו"ח הנזכר אף נכתב בפירוש: "אין לישיבתנו להתבייש אפילו לעומת הישיבות האשכנזיות המפוארות והמפורסמות".

במלחמת השחרור, כאשר נכבשה ירושלים העתיקה בידי הלגיון הירדני, נחרב בניינה של הישיבה, והרב עזרא שרים מצא לה מבנה זמני בשכונת קטמון. בשנת תשי"ז הונחה אבן הפינה לישיבה החדשה בשכונת גאולה בירושלים, ובשנת תשכ"ד הושלם מבנה הקבע שלה. שתים-עשרה שנים לאחר מלחמת ששת הימים, בשנת תשל"ט, נחנך המבנה החדש של ישיבת פורת יוסף בעיר העתיקה, ובראשה עומד כיום נשיא מועצת חכמי התורה מרן רבנו שלום כהן שליט"א. מוסד קדוש זה היה אפוא אבן דרך בעולם התורה הספרדי, וכפי שתיאר זאת יפה סופר חרדי:

השבוע ציינו המוני בית ישראל את יום הילולתו של רב רבנן מרן הגאון רבי עזרא עטייה זצוק"ל ראש ישיבת "פורת יוסף". הוא הגאון שהקים את עולם התורה הספרדי ומאות מתלמידיו שלמדו בישיבתו מכהנים כיום כרבני וגדולי הדור. מדובר בכעשר אלף בוגרים תלמידי חכמים מופלגים (כפי שהעיד הגרב"צ מוצפי שליט"א), בשעה שכל הישיבה כולה מנתה רק שבעים בחורים. למעשה, ממלכת התורה הספרדית שבראשה עמד, היא בית היוצר שהניב את האחוז הגדול ביותר של תלמידי חכמים יותר מכל ישיבה אחרת.[5]

ואמנם מאות מבוגריה של הישיבה שימשו רבנים, דיינים, רבני ערים ואבות בתי דין, ובראשם מורנו ורבנו מנהיגם של ישראל הגר"ע יוסף זצ"ל. גם ישיבות המשך רבות צמחו מקרבה של ישיבה זו, ותלמידיה ותלמידי תלמידיה הקימו ויצרו עולם תורה ספרדי מפואר שבו מתחנכים עשרות אלפי בני תורה בימים אלה ממש. אחי, הרב יהודה דרעי, רבה של העיר באר שבע, ואני הקטן, זכינו גם כן להתחנך בבית מדרש מפואר זה.

בין מוסדות הפאר שצמחו מן הישיבה בולטת במיוחד רשת חינוך התורני "בני יוסף" של תנועת ש"ס, שהוקמה על-ידי שלשה מבוגרי הישיבה המפורסמים, הלא הם מרן הגר"י צדקה, מרן הגר"ע יוסף ומרן הגרב"צ אבא שאול זצ"ל.

זהו עולם התורה שלנו, ועליו אנו נשענים. עולם תורה זה פועל בשיתוף פעולה עם עולם התורה האשכנזי, שממנו כאמור קיבלנו גם אנו הספרדים רבות.

 

תופעת האפליה

לאורך השנים עלו טענות רבות על אפליית תלמידים ממוצא מזרחי על רקע מוצאם במוסדות החינוך האשכנזים. גדולי התורה נדרשו לכך, ובשלב מסוים, כפי שידוע לכל, הגיעו הסוגיות, ובראשן "פרשת בית הספר בעמנואל", לפתחו של בית המשפט העליון במדינת ישראל.

במסמך שפרסם משרד החינוך נכתב:

תלונות רבות מתקבלות בוועדת החינוך של הכנסת, ובנציבות תלונות הציבור, בדבר אפליה עדתית בקבלת תלמידות למוסדות חינוך חרדים. על-פי תלונות אלו, חלק מבתי הספר ומהסמינרים החרדיים מקיימים מדיניות של 'מכסות' המגבילה את מספר התלמידות ממוצא מזרחי [או ספרדי] שיכולות להתקבל ללימודים בהם.

על-פי הדו"ח השנתי של מבקרת עיריית ירושלים בשנת 4-2003, מבדיקת התלונות על אפליה עדתית במוסדות החינוך של רשת "בית יעקב" עלה כי מרביתן היו מוצדקות. המבקרת קבעה כי העובדה שלא התקבלו מהמוסדות נימוקים עניינים להחלטה שלא לקבל את התלמידות, וכן העובדה שלא נמסרו התבחינים לשיבוץ תלמידות, מחזקות את החשש הכבד לקיום שיקולים של אפליה עדתית.[6]

משמעותו של מסמך זה היא חמורה מאין כמותה. לא ניתן לעבור על כך לסדר היום. אפליית תלמידים ותלמידות המבקשים ללמוד תורה במוסדות החינוך החרדיים אינה יכולה להתקבל בכל צורה שהיא. הדבר אסור חוקית, אך חמור מכך יהודית ותורנית. מרן הגרא"מ שך זצ"ל נדרש לכך לפני עשרות שנים, ובמכתב נדיר משנת תשמ"א (שלוש שנים קודם הקמת תנועת ש"ס) יצא מגדרו ופרסם שלא כדרכו פסק הלכה בעניין, שהוא מדגיש כי הריהו "פסק":

הנני לבקש סליחתו על אשר אני בא להכביד עליו בענין שזה כמה שנים שמנהלי בתי הספר ממעטים לקבל תלמידים מבני עדות המזרח ואף תלמידים אלו שמצד רמת לימודם הם מתאימים להכתות שבבית הספר של החינוך העצמאי. ולדעתי אסור ע"פ דין, כי אין דוחין נפש מפני נפש… ולזה אני מבקש מכת"ר שימסור להמנהלים בלי שום תירוצים ואמתלאות שמחויבים לקבל תלמידים מבני עדות המזרח… ובטח שדעת כת"ר צריך להיות המכריע בכל הספיקות שנתהוו בזה. ואני כותב זה בתורת הלכה ופסק הלכה שאין לנטות מזה.[7]

התשובה הטובה ביותר לאפליה צריכה להיות העצמה חיובית של מוסדות התורה הספרדיים, כך שלא נצטרך להזדקק לטובתם של אחרים

אולם, להלן אבקש לטעון כי התשובה לבעיה זו אינה צריכה להיות דווקא מאבק. התשובה הטובה ביותר לאפליה צריכה להיות העצמה חיובית של מוסדות התורה הספרדיים, כך שלא נצטרך להזדקק לטובתם של אחרים. למוסדות התורה הספרדיים מסורת מפוארת שעליהם להתגאות בה. אין כל סיבה שבן תורה ממוצא ספרדי יצטרך לחזר אחר מוסדות בעלי מסורת אשכנזית.

שאיפתי היא לחתור למצוינות פנימית של מוסדות התורה הספרדיים, כדי שהם יהיו מגדלור רוחני לעם ישראל כולו, ותל תלפיות שאליו ייאספו בני תורה מכל החוגים והעדות להתבשם ממנו. הגיע הזמן שבו עולם התורה הספרדי יקבל את המקום הראוי לו בכותל המזרח של היהדות, וממנו תצא תורה לכלל ישראל.

 

להאמין בכוח תורתנו

הגיע זמנו של עולם התורה הספרדי לעצמאות תורנית. מוסדות החינוך הספרדים-חרדיים על פעולותיהם הכבירות, שלהם התוודעתי בשנה האחרונה, שנת תשע"ז, הבהירו לי למעלה מכל ספק, כי קיים עולם תורה מפואר ומשוכלל בקרבנו פנימה, שאינו נצרך לחסדי אחרים.

כאשר מרן הרב זצ"ל החל את פעילותו, פעלו אמנם ישיבות ספרדיות מפוארות כמו "פורת יוסף", "כיסא רחמים", "ישיבת הרמב"ם" ועוד, אך הן היו מעטות. היום מספרם הכללי של מוסדות חינוך ספרדיים – כולל אלו שאינם מזוהים בהכרח עם ש"ס – הכפיל ושילש את מספרו. עולם תורה זה נשען על זיכרון אדיר השייך לנו – הלא היא ישיבת "פורת יוסף" והישיבות הספרדיות המפוארות שקמו בעקבותיה.

עשרות ישיבות קטנות פועלות בדרכו של הרב זצ"ל בערים ובפריפריה. ישיבות גדולות ספרדיות כבר אינן נמנות על כף יד אחת, ואברכי הכוללים שלנו מאיישים תפקידי רבנות ודיינות, לא פחות – ומסתבר שאף הרבה יותר – מאחיהם, תלמידי החכמים האשכנזים. במה אפוא יש לנו להתבייש? מדוע נמשיך לנהות למוסדות החינוך האשכנזיים?

אני מודע בהחלט לקולות הנשמעים גם בקרב מחננו הקוראים למאבק נוקשה במוסדות האשכנזיים. אני מכיר היטב את הקולות הטוענים כי יש להילחם באפליה בכל הכלים החוקיים העומדים לרשותנו. אני שומע את ההורים הכואבים טוענים כי ישנם מנהלי מוסדות וסמינרים המתנהגים בצורה נפשעת. כאמור אינני מקל בכך ראש, אני גם מבטיח בשם תנועת ש"ס לסייע בכך, אך גישה זו עוסקת ב"פינוי מוקשים", במקום בהובלה קדימה. הפניית המשאבים הציבוריים שלנו לפירוק ה"מוקשים" הללו אינה האידאל שאליו אני שואף להגיע.

חל שינוי, עולם התורה הספרדי מנפיק כיום את האנשים הטובים ביותר בתחום הרבצת התורה, זיכוי הרבים וחינוך הצעירים

עולם התורה שלנו לא צריך ולא זקוק להתעסק עם אותם "מוקשים". זהו איבוד זמן ובזבוז כוחות טובים, שיכלו בזמן זה להיות מופנים להתקדמות ולעליה בעבודת ה', או בעבודה ציבורית למען האדרת התורה ומוסדותיה. יש לנו מוסדות, יש לנו מסורת, יש לנו עולם תורה עתיק שעליו אנו יכולים להישען, ויש לנו גם מאות ואלפי גדולי תורה שצמחו להיות מאורי ומנהיגי הדור, גם אם הם לא למדו בישיבות האשכנזיות המפוארות שכבודן הרב במקומן מונח. לצד זאת יש לנו תכניות ארוכות טווח.

מטרתה הראשונית והבסיסית של תנועתנו המפוארת היא הגדלת כבוד שמים והרחבת מוסדות התורה. לצד תנופת הבניה הכבירה של עולם התורה הספרדי, אנו שוקדים על הרחבתו ועל הקמת מוסדות נוספים ברמה הגבוהה ביותר, לילדים, לילדות, לבחורי ישיבות ולבנות סמינרים, שיהיו אי"ה העתודה שלנו להנהגה ולהובלה של הדור הבא בדרכי התורה והיראה.

אני נכון להתחייב בפני כל קוראי מאמר זה, כי תלמיד בבית הספר של "מעיין החינוך התורני" שימשיך את דרכו באחת מהישיבות הקטנות המצוינות בירושלים ובשאר חלקי הארץ, ויעלה לישיבה גדולה במסורת "פורת יוסף" המעטירה, לו רק חפצה נפשו בתורה, הרי שיהיה לאחד מגדולי התורה שלנו שיכהן פאר בכותל המזרח של עולם התורה.

***

מעלת "זיכוי הרבים", שקיבלה ביטוי עז ויוצא דופן אצל מרן זצ"ל, הוציאה אלפי צעירים אל עיירות הפיתוח, שכונות המצוקה וערי השדה. הצעירים האלו הם האחראים למהפכת "מעיין החינוך התורני" ולהקמת עשרות הישיבות הקדושות. אולם אם בשנת תש"ם עדיין נזקקו בני תורה ספרדיים שרצו להשתלם בלמדנות לחידוד של עולם הישיבות האשכנזי, הרי שהיום המציאות שונה לחלוטין. חל שינוי. עולם התורה הספרדי מנפיק כיום את האנשים הטובים ביותר בתחום הרבצת התורה, זיכוי הרבים וחינוך הצעירים. את האישיויות רמות המעלה שפגשנו בעבר בעולם התורה האשכנזי במספרים גבוהים, ניתן לפגוש היום גם אצלנו.

לעולם התורה הספרדי יש מסורת מופלאה משלו, ששיאה בישיבת "פורת יוסף" שפעלה החל מראשית המאה הקודמת והצמיחה את גדולי דורנו ומנהיגיו. כיום, בעקבות פעלו של מרן זצ"ל, עולם התורה הספרדי על מאות מוסדותיו רשאי בהחלט להכריז על עצמאותו התורנית והרוחנית. האידאל שלנו איננו "פירוק מוקשים" ועיסוק במאבק במוסדות האשכנזיים, אלא יצירת עולם תורה חדש ומפואר המסוגל להתקיים בפני עצמו.

 

תמונה: ארכיון צבי יעקבזון


[1] המכתב המקורי נמצא בארכיון של מרן הראשון לציון הגר"י יוסף.

[2] ויואל משה, תשכ"א, עמ' יא.

[3] יפה כתב על כך העיתונאי, בוגר ישיבת חברון, אדם ברוך ז"ל: "הרב יוסף מציע שיתייעצו בו לפני פעולה צבאית מהותית. לא מתוך כוונה לפלוש לתחום כח נוסף, אלא מתוך הזדהות. מתוך סולידריות עם הצבא, עם ישראל החילונית. מתוך תחושת השתייכות…. מוכן לקבל על עצמו שותפות אחריות כזו עם צה"ל [ברוך 2000, 190].

[4] ראה על כך בתחומין כרך י, תשמ"ט.

[5] הרב עובדיה חן, אתר ישיבת כיסא רחמים.

[6] י' וורגן (2010). טענות בדבר אפליה עדתית בקבלת תלמידים למוסדות החינוך המוכר שאינו רשמי. הכנסת, מחקר המחקר והמידע. עמ' 12-8.

[7] מכתבים ומאמרים.

20 תגובות על “דיוקנה של תנועה

  • מאמר מצויין, הסוקר את העבר ומוציא הבטחות לעתיד.
    מאוד יהיה מעניין לראות את התוכנית האופרטיבית הנגזרת מהחזון המרשים הזה.
    מעניין יהיה לראות איזה שמות ישיבות יהנו מהטבות כלכליות וליווי צמוד מטעם תנועת ש"ס למלאות את חסרונם.
    איזה גופים רשמיים מטעם תנועת ש"ס לרווחת העובד החרדי. איזה גופים יעסקו בהכשרת הציבור הספרדי כדי שהעבודות שהם ישתלבו בהם יהיו של הטופ שבטופ.

    אשמח לראות את התוכנית האופאטיבית הנגזרת ממאמר זה. שאכן הוא היה נצרך מתמיד.

  • כל מילה פנינה!
    ההצלחה הגדולה זה עולם הישיבות הספרדי אך גם מעמד המזרחיים בפריפריה
    אך לדעתי ללא כל ספק הניצחון של ש"ס הוא בכך שהאשכנזים "האליטות" הפסיקו לחלק את התפנוקים רק בחצר שלהם כפי שהיה פעם בקיבוצים וכו' אלא העיניים פקוחות והעוגה מתחלקת בצורה שווה יותר
    אריה דרעי הוא איש מוכשר ואני נהנה כל פעם לראות אותו ולצפות בו והפעם גם לקרוא את הטור

  • מאמר מרתק. לצערנו את קשר בין הכתב למעשה.
    המציאות מוכיחה שאתה דואג יותר לאשכנזים מספרדים…
    הלוואי והיית מאדיר רבנים ספרדים כמו האשכנזים, ממנה ספרדים לתפקידי מפתח יותר מאשכנזים. (תבדוק כמה מינויים של אשכנזים עשית בשנה האחרונה,למה אנחנו סוג ב'?!)
    נראה לי שאתה עדיין לא מאמין במאמר וחבל.

  • ישר כח, המשך בדרכך, שמור וחזק את התנועה של מרן אהובינו!
    בע"ה בנ נהיה בעזרך נשמור ונחזק את התנועה החשובה והקדושה הזאת

  • נהנתי פשוט נהנתי כל מילה במחשבה ובכישרון אופייני לכותב אין לי ספק שהרבה קנטרנים עומדים בשורת המלקים ורק מתוך קנאה ולשם שנאה אנו נמשיך בדרך רוענו ומאיר דרכינו וכפי שאמר עליך מר"ן לך בכוחך זה והושעתה את ישראל אמן

  • כבוד הרב דרעי,
    אין זו סוד כי מפלגת שס בראשותך נמצאת לפני אתגר לא פשוט כלל. כדי לקיים את חזון הדברים אולי הגיע הזמן להזרים כוחות רעננים וחדשים, אשר אין בהם אנרגיות שליליות וד"ל. גם חשוב העניין של "נאה דורש נאה מקיים" ביחס למוסדות חינוך של ש"ס ומוסדות ספרדיים בכלל, כולל המוסד שהקמת בעצמך. למען עתיד עולם התורה ולמען מורשת הרב עובדיה יש לחשוב על הדברים ברצינות. דרך צלחה

  • התנועה שנוסדה עבור הקולות של השקופים צריכה לדאוג שיצאו ורפאים ומדענים ממוסדותיה, ולא להסליל לעוני. כאשר זה יקרה יהיה ניתן לדבר על הצלחה.

    • לא ברור למה את מתכוונת ב'הסללה לעוני'. אני מקווה שאת מבינה שעל כל רופא יש עשרים עובדי טכניים ואחיות. ונהגים, ופועלים ואופים וספרים. כשלא כולם בהכרח מתאימים לאקדמיה ובמקביל המדינה חייבת אנשים שיעסקו בעבודות קיומיות.
      הוא לא כתב שאנשי התנועה ראויים להיות פועלים, אלא להיפך, שלפועלים שישנם, מכל סקטור, צריך שמישהו ידאג.

      אלא אם התכוונת לעידוד האברכים לשבת בבית המדרש.
      אזי כפי שהצהיר הכותב בראשית דבריו המדובר היא על מפלגה ותנועה שהוקמה על אדני התורה.

  • לרב דרעי .
    אם אין הרבנים מתאחדים לשלום כולם בלי יוצאי מן הכלל, כול המאמר היפה הזה יראה שקרי אם לא נתאחד. רק שלום ואהבת חינם, עוד ספרדים יראי שמים לכנסת לא יזיק לאף אחד הרי ממלא פרנסה מאת ה' ולהיות בכנסת זה לא כבוד גדול, אנחנו שם כדי להגדיל תורה ולאדירה. והלאוי שיהיו עוד מפלגות ספרדיות ואשכנזיות שומרי תורה.יהיה הרבה כוח להשפיע.

  • חוץ מפורת יוסף שהזכרת
    כמעט כל הישיבות הספרדיות והאברכים הספרדים היום הם לא תוצרת שס… אלא יצאו מגדולי ראשי הישיבות ה"מרביצי"
    כדוגמת הרב נסים טולדנו זצוק"ל ועוד
    שארית יוסף שערי תבונה רכסים בית שמעיה ברכת אפריים זוהר התורה
    דעת חיים מאור התורה יסודות
    ברית יעקב ועוד עשרות ישיבות
    אז בבקשה לא להיסחף…

    • ליהודה

      יש לך טעות
      גם בישיבות בית שמעיה, ברכת אפרים, רכסים וכו' בכולן כמעט כל הבחורים הינם בני המהפכה, ההורים עדיין לא חרדים.
      ואפילו חלק מהרמ"ים עונים על ההגדרה הזו.
      אז לאט לך

    • הצחקת אותי.
      אם כדבריך, איפוה הם היו עד היום.
      אז תן לי ללמד אותך, כל תנופת התורה הספרדי בארץ ישראל חייב את קיומו למרן זצ"ל.
      למעט כמה ישיבות בודדות כגון שארית יוסף, כסא רחמים, הרמב"ם, פורת יוסף. כל שאר הישיבות, היווסדם, פיתוחם, קידומם, הוא תוצאה ישירה של רשת החינוך התורני.
      לדוגמא, ישיבת משכנות התורה או יסודות או רכסים, מאיפוה הגיעו פתאום כל התלמידים הספרדים המצוינים הללו? מה, הרב אפרים כהן מצא אותם תחת איזה סלע מוסתר שכל מרביצי התורה לפניו לא מצאו?
      קח את שארית יוסף למשל, ישיבה סטנדרטית פלוס, בשיא פריחתה לא עברה את סף ה150 תלמיד במספר, כן גם זוהר התורה, ועוד.
      היום, אתה מדבר על 250 300 ואפילו כבר 400 ובחורים מצטיינים שעברו מזמן את שארית יוסף או זוהר התורה או אור ברוך ברמת לימוד.
      אפילו מאור התורה שאמנם נוסדה לפני 30 שנה אבל גודל ואיכות הישיבה כיום חייב את קיומו לרשת. גם הרב סאלים מודה בכך.
      קח את קול יעקב של הרב עדס. ישיבה ספרדית אלטיסתית שגם היא בעברה נמנתה על תנועת המרביצי ואף הנהיגה אותה, מה שהציבור לא יודע זה שמרן זצ"ל הוא זה שארגן את הכספים להקים את הישיבה לפני 40 שנה, הישיבה חייבת לו את עצם הקמתה.
      זאת ועוד שגם התפתחותה של קול יעקב לכדי ישיבה ספרדית בלבד ללא אשכנזים ממוצעים התאפשרה רק אודות לכך שיש היום מספיק תלמידים ספרדיים בוגרי הרשת התורנית כדי למלא את הישיבה.
      אז תן לי לסכם.
      קול יעקב, מאור התורה, ברכת אפרים, משכנות התורה, יסודות, דעת חיים, באר התלמוד, תפארת הלוי, שערי תבונה, ראשית חכמה, אור לציון, בנין אב, ועוד, נראים כפי שהם נראים היום בגלל רשת החינוך. (לא כל מאת האחוזים של התלמידים, אבל בין 60 ל70 אחוז ודאי הם תוצרת של הרשת).
      ואני לא מניתי ישיבות קטנות, שפזורים לעשרות ברחבי הארץ שגם הם תוצאה ישירה של הרשת.
      אז בוא נרגיע ונודה להשם יתברך ששתל לנו את מרן בדור שלנו ונתן את התורה מחדש בדמות הקמת הרשת התורנית כדי למלא את החלל שנוצר ביהדות ספרד המעטירה והחזירה ליושנה כיאות.

  • יישר כח גדול הרב אריה. מאמר מאוד יפה וחזק. היום צריך להשקיע גם משאבים לאחד את כולם בחזרה.

  • לצערי כתומך בשס בשנים האחרונות התנועה אינה ממלאת את יעודה ותפידה.
    אנשים מחפשים גובים ומשכורות. אין את השליחות שלא על מנת לקבל פרס וזה מאוד חורה לי וחבל.

  • אריה היקר,
    עולם התורה האשכנזי, הן הליטאי והן החסידי מבוסס על הראשונים והאחרונים הספרדים, ניתן להיכנס לכל אוייצר ולראות מי מחברי הספרים, ארץ ישראל כידוע היא ארצם של מרן השו"ע שהוא המרא דאתרא, מעליית הרמבן עד ראשית הציונות היו כאן בעיקר ספרדים לכן ודאי שאין במה להתבייש, עם זאת למרות שהחברה החרדית היא שבטית ועדתית ראוי שלאחר 2000 שנות גלות ילמדו יחד מאחר ואין שום הבדל תרבותי התנהגותי כיום ולא ראוי שתהיה הפרדה מגזרית כ"כ גגדולה שמביאה בחור ספרדי לא להיות בקשר עם חסיד למשל במשך חיים שלמים מאחר ואינו נפגש איתו בשום צומת בחיים. בציבור החילוני והדת"ל זה עובד מעולה, כאן הפירוד גורם לחילול ה עצום.
    הבעיות שהיו קיימות בעבר אצל הספרדים כיום כמעט ולא קיימות והרבה מהרעות החולות בציבור החרדי מגיעות מהאשכנזים, לכן ראוי שיוזמת הלימוד המשותף תבוא גם מהם.
    בנוגע להצעתך לרומם את הישיבות הספרדיות, ודאי שזה גם טוב וצריך מיתוג, אך אתה חייב לצרף למועצת של שס 40 ראשי ישיבות ודיינים כדי שלא יווצר רושם שאתה שולט בהם ורינונים על חרמות ונידויים ושאר מרעין בישין שלא היו קיימים אצל הספרדים מעולם.
    עלה והצלח

  • שתי הערות.
    א. הגישות המתוארות ביחס לגישה כלפי המדינה הן גישתו של הרב מסטמר, הרואה שלילה בכל , גישתם הפרגמטית של החזון אי"ש והרב ש"ך הגורסת את 'הרע במיעוטו', ושיתוף פעולה חלקי, ולעומתם גדולי התורה מעדות המזרח, שראו במדינה דבר חיובי.

    כותב המאמר התעלם מגישתו של הרב קוק ותלמידיו, ומתורתם שהתפשטה והקימה ציבור. גישת הרב קוק היא שהמדינה היא התגשמות נבואות הנביאים (כמובן חלקי, כיוון שהתהליך הוא הדרגתי), והיא בעלת ערך עצמי קדוש שמבטא גאולה ומלכות ישראל, ללא קשר לרמתם הרוחנית של המקימים אותה, או של הפועלים לבניינה.

    יש לעיין לגבי גישת חכמי ישראל מעדות המזרח, האם אכן גישתם הייתה גם היא בעצם פרגמטית, קרי- תמיכה במדינה כל עוד היא בכיוון חיובי, כמו שכותב בעל המאמר "עבורם, כל זמן שהביאה המדינה לחיזוק היהדות, להעצמת העם היהודי ולהגדלת כבודו, הרי שהיא היתה דבר מבורך", או שגישתם הייתה קרובה יותר לדעת הרב קוק, שגרס שקדושת המדינה והתפקיד הגאולי שהיא מקיימת, מתקיים ללא תלות ב'התנהגותה'.
    לא רק היחס למדינה עומד לשאלה, אלא סוגיות יסוד רבות הקשורות במישרין או בעקיפין לכך, כדוגמת היחס לישוב ארץ ישראל. כותב המאמר מביא את דעת הרב עובדיה שבעד שלום של אמת, או מפני פיקוח נפש, אפשר לוותר על חלקים של ארץ ישראל לאוייבים שלנו. כידוע, גישת הרצי"ה קוק, בנו וממשיכו של אביו הראי"ה קוק שללה בצורה נחרצת ביותר גישה זו וראתה בחומרה רבה הפקרה של חלקי ארץ ישראל בעד כל סיבה שתהיה.

    יש לי הרגשה שגישת הרב קוק והרצי"ה, שכל כך יסודיות, הסטורית ועכשווית, כלפי הדיון ביחס כלפי המדינה, לא נשמטה מכותב המאמר 'בטעות'. היא ממשיכה מסורת חרדית מגונה המתעלמת בעקביות מהרב קוק, מדעותיו, מגדלותו בתורה ומפועליו הרבים.
    חבל.

    ב. הגישה של ש"ס וכותב המאמר העומד בראשה נפרסת כאן, והיא, מדוע נתרפס בפני עולם התורה האשכנזי? בואו ונחזק את עולם התורה הספרדי והמפואר.
    אך גישה זו, במפתיע, עומדת באותו מתרס יחד מנהלי הסמינרים המפלים. גישה שמתעקשת לבצר מחדש שוב ושוב ושוב את ההפרדה המלאכותית שגרמה לנו הגלות בין חלקים של עם ישראל לעולם לא תצמיח חיבור ואחדות.
    אנחנו צריכים להתעורר ולמאוס בהפרדה הזו! לא עוד חילוקים פנימיים בתוככי עם ישראל!
    כמובן, אין זה אומר התעלמות מהייחודיות שיש למסורתם של בני עדות המזרח, ולא למסורתם של בני עדות אשכנז. אך ההשתדלות להדגיש את ההבדלים ולחדד את החילוקים פעם אחר פעם מזיק ואינו תורם.
    מדוע שלא נאמץ קו חשיבה שונה-
    לא התרפסות,
    לא היפרדות,
    אחדות! לא עוד ישיבות 'אשכנזיות' ולא עוד ישיבות 'ספרדיות', אנחנו מספיק בשלים, כך נדמה לי, להוביל את הקומה הבאה- שותפות אחדותית ומלאה, ללא מחיקת הצד שכנגדינו.
    כמו שכתב כאן אחד המגיבים, כך קיים כבר כעת, בציבור הדתי לאומי ובציבור החילוני בצורה מוצלחת ביותר, למעט שאריות אפליה מועטות שהולכות ונעלמות.

  • חבל על כל המאמר הנפלא הזה.
    הוא יהיה רלוונטי רק אם תהיה אחדות ספרדית אמיתית.
    אם לדוגמא חסידי הרב מזוז יהיו בחוץ, אז חבל על ש"ס , כי זה יהיה סופה של המהפכה אותה הוביל מרן זצוק"ל.
    עלו והצליחו עם אחדות ואיחוד כל השורות.

  • שלום לכולם לאלו שמשבחים אבל עדיין מיללים
    חברה התשובה הברורוה לכל היא זה לא עד כמה אתה יודע תורה או עד כמה אתה מחמיר כמו הרמ"א או עד כמה אתהנמשך לסטיגמה הישיבתית {לא שאני חלילה מזלזל } אבל להגיע עד כדי כך שמהות תרבות האדם תשתנה ע"י רמת הידע התורני זה אינו משנה את מהות התרבות שלו כמה שתוכיח שאתה יותר מוצלח או יותר מבריק זה לא הנקודה יסוד הנקודה היא בעצם הפעלת המח השיכלי על הרגשי בכל פינה ובכל צעד במהות האדם {כמובן שיש גם הכרע על מהות האדם במראית חיצונית }אבל אחרי הכל יסוד החילוק הוא מתבטא בהתנהגות האדם בחכמה והליכות המגדירות את האדם שלמות שאין כמוה יש הנוטים להתנהג כך על אף שאינם חכמים אלא טפשים אבל הגנים שלהם מושרשים להתנהגות מכובדת שלמה ואף קרת רגשות
    יכול להיות שאתה הקורא תחשוב מהיכן תאוריה זו הגיעה לכאורה זה שטויות הענה לך שאין רצוני להתנגח בשום אדם לעולם רצוני להראות את האמת תבין את יסוד הענין שכתבתי תלך לכל מקום בקיבוץ ספרדים אם יש לך נטיה קצת להבנב בפסיכולוגיה אתה תראה את ההפרשים שחור על לבן ואם תדמין שכל הציבור הספרדי היה מתנהג אותו הדבר הם היו מקבלים את כל עמדות המפתח בכל מקום ובכל אופן התבוננו ועבדו על עצמכם כי גם הכתבות שהגיבו החברים אם אדם לא היה להוט אלא חושב לעומק ומתחשב הוא היה מגיע למסכנות הרבה יותר עמוקות {לעולם זה קל להתבכין ולהאשים אחרים }אבל אם אתה רוצה להתקדם בחיים בכל דרך לימודי תורה או לימודים כללים אתה צריך להעמיק בנפשך להבין להגיע לשלמןת האישיות
    יום טוב

  • אם ישיבת פורת יוסף ראתה לנכון לכתוב: "אין לישיבה מה להתבייש בפני חברותיה האשכנזיות, אות הוא כי היא חשה (לא בהכרח שבצדק) שיש לה מה להתבייש, ומול תחושה זו היא באה להתמודד במילים הנזכרות.
    להוכיח מכך שלא הייתה לה נחיתות, זה יותר מבדיחה. סביר שפוניבז' לא כתבה בדוחותיה שאין לישיבה מה להתבייש בפני חברותיה הספרדיות…

  • ליקטתי כמה משפטים חשובים שנכתבו לאחרונה על ש"ס:
    "הירידה בסקרים של מפלגת ש"ס שמבשרת שיש סיכוי שגם לא תעבור את אחוז החסימה היא לא מקרית. עוד ועוד מצביעי ש"ס כבר לא יכולים לחיות בשלום עם מה שקורה במפלגה.
    מיד לאחר פטירת הראשל"צ יוסף זצ"ל, טענו שש"ס תאבד מכוחה כי היא תישען בעיקר על מצביעים מהמגזר הישיבתי הספרדי.
    היעדרו של הרב עובדיה יוסף איננו השאלה היחידה שש"ס מתמודדת איתה כעת. ברקע ישנם גם שינויים תרבותיים שחלו בחברה הישראלית לאורך השנים. מה שהתאים בשנות התשעים לא מתאים ל2018.
    17 המנדטים של ש"ס לא נעלמו, הם גדלו – הדור החדש של המסורתיים גדול יותר מבעבר. הדור הזה רוצה להתכתב עם עולם התורה הספרדי אבל לא יודע איך לגשת.
    נוצר בשנים האחרונות ציבור גדול שאינו מזדהה עם ההנהגה הנוכחית של ש"ס. הציבור הזה הולך וגדל, ויגדל עוד, כי החברה משתנה בקצב מואץ. ואם לא תשכיל ש"ס לשנות את עצמה ולמצוא לו פתרון, הוא לא יצביע עבורה."

כתוב תגובה:

נא להזין תוכן בתגובה
חובה למלא שם
נא למלא כתובת אימייל