צריך עיון > סדר עיון > לחיות ביחד > ביחד או לחוד?

ביחד או לחוד?

מאמר תגובה ל"לחיות ביחד"

שלט המבקש לשמור על לבוש צנוע בשכונת מאה שערים בירושלים

אתגר החיים המשותפים בירושלים שונה באופיו ממקומות אחרים. בערים כמו בית שמש, צריך להכיר בכך שחרדים רבים הגיעו למצב של שכנות עם חילונים מתוך אילוץ, למרות שהם מעדיפים את ההפרדה. לצד זה, ישנם אחרים שהשותפות טובה להם, כל עוד נשמרת הפרדה תרבותית. נציג הציבור בעיריה צריך להתחשב בצרכים של הקהילות השונות, ולהתנהל ברגישות והבנה לצרכי הקהילות השונות.

ט' ניסן תשע"ח

כשעוסקים בחיים משותפים ונפרדים של חרדים ושאינם חרדים; כשעוסקים בחסרונות ובמעלות, בחששות ובתקוות – חשוב להבחין בין עיר לעיר. מאמרו של קרויזר ("לחיות ביחד") הוא מאמר ירושלמי, שנכתב מתוך הווי החיים הייחודי לירושלים. בתור מי שפועל זה שנים רבות בבית שמש, וכיום משמש סגן ראש העיר, אבקש במאמר תגובה זה להאיר את סוגיית החיים המשותפים מהזוויות של מקום שאינו נושא את המטען המיוחד של עיר הקודש.

 

ירושלים אינה בית שמש

הבדלים רבים ומשמעותיים מבחינים בין ירושלים לבית שמש: ראשית, בירושלים היה ציבור חרדי עוד לפני קום המדינה. החילונים בירושלים לא הגיעו לעיר שוממה אלא למרחב דתי חי ומפואר. כפי שציין הרב קרויזר במאמרו, בירושלים יש לקהילה החרדית תחושה של "אנחנו היינו כאן קודם". בית שמש לעומת זאת יוסדה על ידי עולים מארצות המזרח, רובם ככולם גדלו על ברכי הדת ויש בהם רגש חם לקודשי ישראל, והיא היתה תמיד בעלת צביון מסורתי מובהק. כשהחרדים הגיעו לעיר, היא היתה מיושבת באנשים מסורתיים שלהם זכות ראשונים בה. שנית, בית שמש מתייחדת בכך שהיתה בעבר עיר קטנה וחמימה שבה כולם מכירים את כולם. כך למשל, כשהשתתפתי לפני שנים רבות בוועדת תנועה בעיר, דיברו על "ליד המכולת של סימה" כעל כתובת מוסכמת שאף נכנסה לפרוטוקול הישיבה… לא ידעו שם ומספר רחוב, ידעו על המכולת של סימה.

בחן השכנות הטובה בבית שמש מאתגר במיוחד… זוהי עיר שעברה כמה תמורות מקבילות, מהירות במיוחד – ממקום קטן, משפחתי ומסורתי, לעיר גדולה, מרובת קהילות, בעלת אופי חרדי מובהק

בנוסף, האוכלוסיה בירושלים מגוונת, מיקרוקוסמוס של המדינה כולה. הכל יש בה: יהודים ושאינם, חרדים ודתיים לאומיים, מסורתיים וחילוניים 'בועטים'. בבית שמש, האוכלוסיה כולה נמצאת על הרצף הדתי, מן החרדי הקנאי ביותר עד למסורתי שאינו חובש כיפה אך מחובר עמוקות למנהגי ישראל. בתווך נמצאים כל גוני הדתיות, חסידים ודתיים לאומיים חרד"ליים, אברכים ו"מודרן-אורתודוקס", חרדים מודרניים, חסידי ברסלב, חסידי חב"ד וקהילות עדות המזרח על כל גוניהן. דבר זה נותן לחיכוכים בין האוכלוסיות בבית שמש אופי שונה מאד.

כניסת החרדים לבית שמש עשתה שני דברים: ראשית, הפכה את המקום מעיירה בעלת מרקם משפחתי לעיר גדולה, ושנית, הצביון המסורתי ששלט במקום השתנה. מעיר מסורתית הפכה בית שמש למקום בעל גוון דתי מובהק בהרבה.

בתחילה התגוררו החרדים בנפרד, ונמנעו מחיכוכים עם האוכלוסיה המסורתית. ואכן, כל עוד מספר החרדים בעיר היה זניח, הדבר לא איים על התושבים הראשונים. גידול האוכלוסין של החברה החרדית ומצוקת הדיור בריכוזים החרדיים המסורתיים, ובעיקר בירושלים, הביאו יותר ויותר משפחות לבחור בבית שמש בתור אלטרנטיבה קרובה. עם שינוי המאזן הדמוגרפי בעיר וצמיחת הציבור החרדי הלכו החיכוכים והתעצמו. התושבים הראשונים חשו ש"גונבים להם את העיר". כיום למעלה מחמישים אחוזים מתושבי העיר הם חרדים, וניהול העיר מופקד ברובו בידי חרדים. גם המגמה העתידית מצביעה על התרחבות האוכלוסיה החרדית.

אם כן, מבחן השכנות הטובה בבית שמש מאתגר במיוחד, ויש להתייחס אליו במשקפיים המיוחדים לעיר זו. זוהי עיר שעברה כמה תמורות מקבילות, מהירות במיוחד – ממקום קטן, משפחתי ומסורתי, לעיר גדולה, מרובת קהילות, בעלת אופי חרדי מובהק. וכאן נשאלת השאלה, מה עדיף? לאן עלינו לשאוף במקרה זה? האם קברניטי העיר צריכים לקדם היבדלות הקהילות, ויצירת תנאים לכך שכל קהילה תחיה בתוך אוטונומיה סגורה, או שמא יש לחתור לקירוב לבבות, לאחדות ולשותפות?

 

לתת מקום להפרדה

להבנתי, אחד התנאים החשובים ביותר לשכנות טובה במקום כמו בית שמש הוא ההבנה שלצד מודל של חיים משותפים, עלינו להכיר בחשיבותו של מודל החיים הנפרדים ולתת לו מקום. נכון, לא מדובר באמירה פופולרית. כיום אופנתי מאוד לומר: "בואו ונחתור לחיים משותפים ולעירוב בין מגזרים", אבל למעשה יש קבוצות שעבורן נכון יותר לחיות חיים נפרדים. במקרים כאלו טוב יהיה להם ולאחרים שיחיו באזור ללא עירוב.

אחד התנאים החשובים ביותר לשכנות טובה במקום כמו בית שמש הוא ההבנה שלצד מודל של חיים משותפים, עלינו להכיר בחשיבותו של מודל החיים הנפרדים ולתת לו מקום

כשלמדתי ב"ישיבה קטנה" באשדוד, התבקש אחד הר"מים לשהות בישיבה עם בני משפחתו בשבת ולהפתעתנו סירב להגיע. הוא הסביר שבתור תושב בני ברק, ילדיו מעולם לא ראו רכב נוסע בשבת, והוא חושש כי ייחשפו לחילול שבת אם יגיעו לאשדוד. גם אצלנו בעיר יש אנשים שמבקשים לחיות בהיבדלות מכל מה שקיים סביב. הללו, "אנשי היישוב הישן", מבודדים עצמם מקִדמה ומחדשנות, וניסיונות מאולצים להביא אותם למודל של חיים משותפים גוררים הפרות ואי סדר, עד כדי כך שאפילו המשטרה אינה מסוגלת לשלוט בהם. אינני מנסה לחנך אותם, ולא מנסה לחבר אותם בכוח למגזרים אחרים. המציאות חזקה יותר מכל סיסמא. מעגלי שיח הם דבר טוב ויפה, ולי עצמי יש חלק ביוזמות שכאלו, אך לצד זאת חשוב להשאיר את האופציה להתבדל, כי יש כאלו שזו הדרך הנכונה עבורם.

יתרה מזו: אני סבור שמודל החיים הנבדלים יהיה נכון תמיד. בכל עת יימצאו אנשים שחשוב להם להתפתח בצורה שונה מהעולם שבחוץ. ההיבדלות היא גורם הכרחי ליצירת תרבות ומנהגים ייחודיים, וכרסום בה יוביל לפגיעה בציבור החרדי כולו.

ניתן אם כן לשאול, מדוע בית שמש? מדוע אנשים שאינם מעוניינים לחיות לצד אנשים השונים מהם באורחות חייהם מגיעים למקום שאינו מתאים לנורמות שלהם? זו אכן שאלה חשובה, וסבורני כי התשובה לכך היא האילוץ, ולא הבחירה. במצב אידאלי היו יכולים כולם לבחור היכן מתאים להם לגור, אך למרבה הצער המצב הנוכחי דוחק חרדים רבים לחיות במקומות שלא מתאימים להם מבחינת תפיסת עולמם, דבר היוצר חיכוכים מיותרים.

בעבר נבנו ערים חרדיות דוגמת אלעד, מודיעין עילית וביתר עילית. כיום, מחוסר ברירה, נאלצים חרדים בעלי גישה בדלנית לחיות במרחב משותף. הללו אינם באים לאזורים המעורבים בבית שמש מבחירה, הם אינם מעוניינים להכיר את התושבים השונים מהם או ליצור חיי שכנות טובה. להיפך: הם מתרעמים על האילוץ שכופה עליהם לחיות במקום שבו מתקיים חילול שבת, והדבר מורגש. שכן חילוני יודע היטב מתי שכנו החרדי מתגורר לידו מלכתחילה ומתי זה בדיעבד. כך נוצרים לדאבוננו עימותים בין הקהילות, המביאים לידי רגשות שנאה. פתרון מלא של בעיה זו תהיה הפרדה מלאה. אולם עד שזה יקרה, עלינו לנסות לשמור על הפרדה מקסימלית בגבולות האפשר, עבור אלה המעוניינים בכך.

 

"חיים משותפים" – על שום מה?

לצד הקהילות הבדלניות, יש קבוצות שעבורן נכון לחיות חיים משותפים. קבוצות אלו תרות אחר נקודות החיבור בין האוכלוסיות, ואותן ראוי לעודד לחיות בשכנות למגזרים אחרים. אני עצמי, למשל,  חי במקום מעורב מבחירה ולא מאילוץ.

הסיבות לבחירה בחיים מעורבים הן מגוונות: יש הרוצים שבני משפחתם יכירו צורות חיים שונות, כדי לחנכם שאפשר לשמור על הערכים החשובים לך גם כשחיים לצד מגזרים אחרים. לדבריהם הבחירה של הילדים בדרך החרדית עמוקה יותר כאשר היא נעשית מתוך היכרות עם אופציות אחרות. היא אינה ברירת מחדל אלא בחירה מודעת, המעדיפה את החרדיות על פני האפשרויות האחרות. היא מכינה את הילדים למעורבות בחיי-המעשה, בעולם הגדול, שאינו סטרילי וחד-גוני כמו הקהילה החרדית הבדלנית.

באופן אחר, יש הרואים שליחות בחיים בערים מעורבות. הם סבורים שהחיים של בני-תורה בשכנות לאנשים הרחוקים מאורח חיים תורני אמורים דווקא להקרין החוצה ולהשפיע לטובה על אורח החיים של השכנים.

מניע נוסף לחיים מעורבים קשור דווקא בגורם הפוך: רצון להתרחק מעט מאורח החיים בקהילה הומוגנית מאד. מסיבות שונות, ישנם חרדים החשים "מחנק" חברתי בערים החרדיות, והם זקוקים  לסביבה פתוחה יותר, כזו שתאפשר להם להתפלל בבתי כנסת שונים, למשל, ולא תבחן ותשפוט כל צעד ושעל שלהם. המסגרת המעורבת בריאה יותר עבורם.

חיים מעורבים לצד מגזרים אחרים אפשריים כל עוד מקפידים על היבדלות תרבותית

עם זאת, החיים המשותפים אין משמעם עירוב תרבותי, כגון הפרה של נורמות הצניעות החרדיות, כמו עירוב גברים ונשים באירועים אלה ואחרים, או השתתפות באירועי תרבות חילוניים וכדו'. חיים משותפים משמעם חיי שכנות תקינים, המאפשרים לשני הצדדים לחיות בידידות וללא הפרעה. הדבר יכול לכלול פעילויות פנאי, ערבות הדדית ועזרה אלו לאלו, וכמובן שיח בין המגזרים השונים, אך מתוך שמירה על אורח חיים שונה.

חיים מעורבים לצד מגזרים אחרים אפשריים כל עוד מקפידים על היבדלות תרבותית. היבדלות זו באה לידי ביטוי בראש ובראשונה בהפרדת מוסדות החינוך. חשוב שמוסדות החינוך במקומות מעורבים יישארו חרדיים. הורה השואף לחנך את ילדיו על פי ערכיו חייב לדאוג לכך שילדיו ילמדו במסגרת הטבעית להם. תמיד אפשר להציע שיפורים ושינויים בתוך המסגרות, וללא ספק החיים בשכנות טובה ישפיעו על כך שכל מוסד ירצה לאמץ את הדברים הטובים שהוא רואה אצל שכנו, אבל חשוב וחיוני לשגשוגם של כל הצדדים, שמוסדות החינוך יישארו נפרדים לחלוטין.

לצד המודל המעורב והמודל הנפרד, יש גם מודלי-ביניים, המציעים אפשרויות נוספות. יש שיביעו נכונות לחיות לצד שכנים לא חרדיים, אך לא ירצו שילדיהם ישחקו עמם. יש שיהיו מוכנים לחיות בעירוב עם הציבור הדתי לאומי אך לא עם הציבור החילוני. חשוב לתת מקום גם לאפשרויות אלה.

כללו של דבר, קהילות חרדיות יכולות לחיות לצד ציבור שאינו חרדי בשכנות טובה, מבלי להיגרר למלחמת שיטנה. אולם הדבר מצריך נכונות לכך, הן מצד החרדים והן מצד החילונים. לעתים, אף אחד מהצדדים לא רוצה בכך, ורק אילוצי מקום יוצרים את החיכוך. במקרים אלה יש להשתדל להפריד כמה שיותר בין הצדדים, ולמנוע חיכוך העלול ליצור אי-נעימות לכל תושבי העיר.

 

להקשיב. להבין. להתחשב

מקומות מעורבים שבהם גרים חרדים בלית ברירה הם כאמור בעיה שלא ניתן לפתרה אלא באמצעות בנית ערים חרדיות חדשות. עד שיתוקן המצב, במישור התכנוני, לא יהיה מנוס מהכרת רגישויות הצד השני והתנהלות בצורה שקולה ורודפת שלום.

במציאות הנתונה, שאין מספיק ערים חרדיות עבור הקהילות המעוניינות בהפרדה מלאה, צריך להתנהל בחכמה כדי למזער את הקונפליקטים באזורים המעורבים

במציאות הנתונה, שאין מספיק ערים חרדיות עבור הקהילות המעוניינות בהפרדה מלאה, צריך להתנהל בחכמה כדי למזער את הקונפליקטים באזורים המעורבים. לשם כך צריך לבוא בגישה של WIN-WIN. כל ציבור זכאי לקבל את צרכיו הבסיסיים, ואין הדבר צריך לבוא על חשבון הציבור השני. הציבור החרדי זקוק למוסדות חינוך, לבתי כנסת ולמקוואות. אלו צרכים בסיסיים שבלעדיהם הוא לא יוכל להתקיים. חשוב שהחילונים יבינו את החשיבות הקריטית של הדבר. מאידך גיסא חשוב שהחרדים יהיו רגישים לחששות של החילוניים מפני השתלטות וכפיה. הציבור החרדי צריך להבהיר שהוא מתכוון להניח לציבור הכללי לנפשו, ובמקביל – באמצעות נציגיו בעיריה – לעשות כל שביכולתו כדי לקבל את צרכיו הבסיסיים. לעתים יהיה צורך להתפשר כדי להימנע מעימות, לדעת לבנות בית כנסת במקום נוח פחות וכיוצא בזה, גם אם אנחנו החרדים צודקים בדרישותינו.

מדי יום אני עובד לצד נציגות שאינה חרדית, מדי יום אני נתקל בסוגיות שבקלות עלולות להסתיים בחיכוך, אך נפתרות בהבנה. לנציג הליכוד, למשל, לא מפריע להצביע אתנו על הקצאות במקומות חרדיים, ולנו לא מפריע להצביע אתו על הקצאות במקומות כלליים.

בנוסף, חשוב לזכור שרב המחבר על המפריד. בסופו של יום – מעבר לצרכים הייחודיים של כל חברה, ישנם צרכים אנושיים השווים לכל: שירותי תחבורה, ניקיון, שטחים ירוקים ועוד. בתור אחראי, בין היתר, על התחבורה בעיר, אני מוצא עצמי מסייע הן לחרדי הזקוק לתחבורה לבני ברק, והן לחייל הזקוק לתחבורה ל'עיר הבה"דים' או לסטודנט הזקוק להסעה לאוניברסיטה. זה לא בא אחד על חשבון האחר.

לבסוף אבקש לסיים בכמה מילים אישיות על המציאות בעיר בית שמש. לצערי מנסים בתקשורת לתת לבית שמש תדמית של מקום קנאי. למעשה, נכון שהיו מקרים של מתיחויות קשות, אך ככלל אינני סבור שהמצב בבית שמש שונה מאד מערים מעורבות אחרות. נכון שסביב הבחירות המתיחות גאתה. כל צד חשש מפני הצד השני. כיום אני יודע לומר שהמצב התאזן. בשוליים יש כאלו, משני הצדדים, הנושאים תחושות קשות, אך באופן כללי ניתן לומר כי שורר שלום בין הקהילות השונות בעיר, ורובם המוחלט של תושבי בית שמש חיים יחדיו בשכנות טובה למרות ההבדלים, ולומדים לכבד אלו את אלו. בית שמש הולכת ופורחת מיום ליום, וכל תושביה אוהבים אותה ושמחים לחיות בה, על אף השונות בין הקהילות המרכיבות את העיר.

 

 


תמונה: By Lisa Mathon (http://wilrob.org) [GFDL , CC-BY-SA-3.0  or CC BY-SA 2.5-2.0-1.0], via Wikimedia Commons

3 תגובות על “ביחד או לחוד?

  • מצחיק לקרוא את הסתירה שבדברי הכותב מצד אחד בית שמש אינה ירושלים ומצד שני היא זהה לה בכל המובנים הרי גם ירושלים סובלת מקנאים שבשתי הקצוות…

  • מסכימה בהחלט עם דבריך,
    אבקש לציין שבעבר התגוררתי מספר שנים בעיר מסויימת, שבה קרה תהליך דומה, אך דווקא עם ציבור חילוני.
    מדובר בעיר עם גרעין מסורתי כמו בבית שמש, שבה מכהן ראש עיר אחד כבר כמה וכמה שנים, והוא פיתח את העיר בצורה יוצאת דופן, עם בניית מגדלים, מרכזים מסחריים, פארקים ושכונות חדשות, שמיועדים לציבור החילוני. גם שם ניתן לראות את תחושות הצער על אובדן ההווי של פעם, "המכולת של סימה" כמו שכינית זאת.
    גדילה תמיד מהווה שינוי, וכל שינוי הוא קושי שצופן הזדמנות. זה לא בהכרח קשור לחרדים.

  • כמה שתנסה ליפות את המציאות זה לא יעבוד… המציאות של בית שמש ידועה וברורה !!!!

    חרדי שהולך לגור באזור חילוני\מעורב הולך מבחירה או מחוסר ברירה אבל יודע לאן הולך ולא מנסה לכפות על החילוני את אורח חיו !! כשחרדי הולך לגור בקרית יובל זה בגלל שהמחירים בבית וגן גבוהים אבל אין לו שום מחשבה לבוא לשם ולגרש את החילונים (יש תקווה שזה יקרה מעצמו..) הוא לא חושב איך למרר לחילוני את החיים ע"מ שיעזוב או איך לסגור את הרחוב בשבת

    הבעיה מתחילה כשיש ציבור גדול והם דורשים ובצדק את מה שמגיע להם כמו גן ילדים או בית כנסת החילונים נלחמים בהם בגלל הפחד שזה יגרום לעוד חרדים להגיע…

    לעומת זאת בבית שמש גרים בוגרי מאה שערים שמנסים בכל מחיר ובטרור להשליט את הדעה שלהם על הציבור ולגרש את כל מי שלא חושב כמוהם!!!!!

כתוב תגובה:

נא להזין תוכן בתגובה
חובה למלא שם
נא למלא כתובת אימייל