צריך עיון > סדר עיון > לחיות ביחד > מערכת החינוך החרדי ברשויות מעורבות

מערכת החינוך החרדי ברשויות מעורבות

מאמר תגובה ל"לחיות ביחד"

אלף בית צבעוני

עם השינוים שנערכו בשנים האחרונות בהסדרי החינוך בישראל, חלק גדול מהאחריות על מוסדות החינוך עבר לידי הרשויות המקומיות. בערים מעורבות נוצר מצב שבו החינוך החרדי תלוי ברשות המקומית הלא חרדית. בניגוד לחינוך הכללי שבו סמכויות העירייה וסמכויות משרד החינוך הממשלתי מוגדרות היטב, בחינוך החרדי שוררת מבוכה, היוצרת מתיחות רבה. חובת השעה היא להסדיר את מעמד הפיקוח החרדי ברשויות המקומיות.

כ"ג ניסן תשע"ח

במערכת החינוך החרדית 432,838 אלף תלמידים הלומדים בכ-6,800 מוסדות חינוך. מספר התלמידים החרדיים הוא כרבע ממספר התלמידים בחינוך היהודי הכללי, ועתיד לגדול ליותר משליש בתוך עשור. למעלה מרבע מתלמידים אלה לומדים בערים מעורבות בתוך מערכת חינוך עצמאית למחצה. מערכת היחסים בין מוסדות החינוך החרדי והשלטון המקומי מורכבת. מאמר זה אבקש לעסוק באופיים של יחסים אלה ובאתגרים העולים מהם.[1]

 

החינוך החרדי – ליפול בין הכיסאות

מערכת החינוך בישראל פועלת בתוך מורכבות בשילוב שבין עבודת הממשלה, דהיינו משרד החינוך, לעבודת המנהלים במחלקות החינוך של הרשות המקומית. בשנים האחרונות התחזק מאד מקומן של הרשויות המקומיות בקידום החינוך בישראל. בניגוד לגישה שרווחה בעבר, שהאחריות של הרשות המקומית לחינוך מצומצמת ל"קיר וגיר", כלומר לתחזוקה טכנית של בתי-הספר, כיום התמונה שונה לחלוטין. במהלך השנים השתנה תפקידה של הרשות המקומית, והרשויות המקומיות לקחו על עצמן, בתהליך מורכב, תפקיד מרכזי במגוון תחומים. אלא שתהליך זה דילג על מערכת החינוך החרדית ועל הציבור החרדי בכלל. הציבור החרדי המשיך להסדיר את מערכת החינוך האוטונומית שלו דרך הסכמים קואליציוניים ברמה הלאומית, באמצעות הרשתות והבעלויות המפעילות את מוסדות החינוך.

ברמה האופרטיבית, לא קיימת הסדרה של חינוך חרדי בשלטון מקומי בערים מעורבות. מה שקורה בפועל הוא שכיום החינוך החרדי נופל בין שני גופים שונים. חלקים מסוימים של האחריות נמצאים בתחום שיפוטו של המחוז החרדי במשרד החינוך, והם נהנים מאוטונומיה מסוימת ומנוהלים באופן הישן – דרך הפוליטיקאים החרדיים הפועלים בכנסת. חלקים אחרים נמצאים בתחום השיפוט העירוני, של מחלקות החינוך המקומיות, האמורות לדאוג לכל התלמידים ביישובם באופן שווה. צורת הניהול השונה של כל גוף, האחריות המפולגת, וחוסר הבהירות לגבי סמכויות כל אחד מן הגופים יוצרים מבוכה רבה. אי ההסדרה מייצרת מתח קהילתי, גורמת לפוליטיזציה של מערכת החינוך ופוגעת ביעילותה. מיסוד מעמדו של מנהל החינוך החרדי בעיריות הוא חובת שעה, אשר תשפיע על התלמיד החרדי, על בתי הספר ועל מערכות החינוך בערים מעורבות, וודאי שיהיו לכך השלכות גם ברמה הלאומית.

מיסוד מעמדו של מנהל החינוך החרדי בעיריות הוא חובת שעה

בתור מפקחת כוללת על מוסדות חינוך יסודי לבנות במחוז החרדי של משרד החינוך, אני נדרשת לעבודה משותפת עם מִנהלי מחלקות החינוך ברשויות המקומיות בתחומים רבים הקשורים לבתי הספר. מִנהל החינוך הפך בשנים האחרונות להיות גוף מקצועי בתוך הרשות המקומית. הוא מנותק מהפוליטיקה העירונית ומכוון לפיתוח החינוך בעיר. הוא מאוגד סביב אג'נדה חינוכית הנובעת מחזון ומתפיסות ערכיות-פדגוגיות-חינוכיות, והוא נדרש להפנות מבט רחב אל כלל התלמידים המגיעים מהאוכלוסיות השונות שביישובו. תנאים אלה מחייבים בדיקה מחודשת של יחס הרשויות המקומיות לחינוך החרדי בערים המעורבות. הדגם הישן, שבו מערכת החינוך החרדי הופעלה בשלט רחוק דרך הפוליטיקה הארצית, לא יכול להתקיים עוד. אי אפשר לנהל מערכות גדולות כל כך באמצעים פוליטיים, בלי לחשוב על מנגנון של הסדרה ומשילות עירונית.

 

אחריותן של הרשויות המקומיות

"חוק נהרי" שחוקק בשנת 2007 קבע, כי הרשות המקומית מחויבת לתקצב מוסדות חינוך מוכרים שאינם רשמיים בשיעור השתתפות זהה לשיעור השתתפות המדינה בתקציבי מוסדות אלה. משמעות החלטה זו היא שהרשויות המקומיות מחויבות על פי חוק כלפי מוסדות החינוך החרדיים. על פי חוק נהרי מחויבות הרשויות המקומיות להשלים את תקציב בתי הספר המוכרים שאינם רשמיים לכדי 100% תקצוב. הרשות המקומית נדרשה להפעיל את מערכת החינוך בתחומה מתוך ראייה כוללת, ולהקצות משאבים ולפתח תכניות שלא על פי צרכים פרטניים או מגזריים.

אחריותן של הרשויות המקומיות למערכת החינוך החרדית מחייבת חשיבה כלכלית ופדגוגית משמעותית. ברשויות המקומיות החרדיות, ההתמודדות עם מערכת החינוך החרדית נתפסת בתור אינטרס כלל קהילתי יישובי. אולם האתגר המשמעותי מתחיל בערים מעורבות בעלות ריכוזים חרדיים מובהקים, שבהן גודלה של מערכת החינוך החרדית מחייב אותה לעבוד בצמוד לרשויות העיריה. חלק לא קטן מפעולתם של מוסדות החינוך החרדיים כרוך ארגונית, משפטית ותקציבית בעבודת הרשות המקומית.

המורכבות בעבודת הרשויות המקומיות מול הציבור החרדי בכלל ומול מערכת החינוך החרדית בפרט היתה תמיד אתגר לא פשוט, הן ברמה הארגונית והן ברמה התפיסתית. על מרכבות זו נוספה הקמתו של המחוז החרדי במשרד החינוך. הקמת המחוז נתפסה בעיני חלק מן המנהיגות החרדית כרסום באוטונומיה ההיסטורית של החינוך החרדי. עם הקמת המחוז גדל הפיקוח הממשלתי על החינוך החרדי במידה רבה והפך לפיקוח רשותי. בעקבות זאת התעוררה התנגדות להרחבת תפקידי המחוז מעבר לתחום הרגולטיבי המובהק, אל הפדגוגיה או אל הבקרה על איכות והיקף ההוראה והלמידה.

כיום המפקחים על החינוך החרדי הם צוות מקצועי ומיומן בעל ראייה מערכתית

חרף קשיים אלה הצליח המחוז החרדי לפתח שירותים, להגביר רגולציה, לגייס משאבים ואף לפעול בבתי הספר על בסיס פרטני דרך רשויות מקומיות. מקומו של המפקח החרדי איננו שולי כפי שהיה טרם הקמת המחוז באגף המוכר שאינו רשמי. כיום המפקחים על החינוך החרדי הם צוות מקצועי ומיומן בעל ראייה מערכתית. עם זאת, אופי הקשר בין מערכת החינוך החרדית והרשות המקומית אינו אחיד, ובמקומות רבים שיתוף הפעולה בין הגופים השונים מאתגר במיוחד. להלן אבקש לסקור בקצרה כמה מודלים של שיתוף פעולה שהתעצבו בשנים האחרונות.

 

מודלים של עבודה משותפת

הקשר בין הרשות המקומית למערכת החינוך החרדית התפתח לכמה כיוונים בערים השונות. קיימים דפוסי התנהגות שונים של רשויות מקומיות מעורבות עם מערכת החינוך החרדית בעירן, על רצף שבין הפרדה מוחלטת של מערכת החינוך החרדי מן הרשות המקומית, ועד לשילוב מוחלט של מערכת החינוך החרדית ברשות המקומית. הכיוון שאליו נוטה קשר זה תלוי בגורמים שונים, שהמרכזיים שבהם הם גודלה של החברה החרדית ברשות המקומית והאג'נדה של הרשות המקומית ביחס לציבור החרדי.

בדגם של רשות מפרידה, הגישה למקומו של החינוך החרדי מאופיינת באג'נדה ליברלית נוקשה שאיננה נותנת מקום לתפיסות מסורתיות. במבנה הארגוני של מִנהל החינוך מתקיימת הפרדה מוחלטת בין הזרם הרשמי הכללי לבין הזרם המוכר שאינו רשמי, דהיינו החרדי. זרם זה אינו מיוצג בוועדות עירוניות, ומידת המענים הניתנת בו לתלמידים החרדיים מוגבלת. הם ממוקדים בבינוי, בתחזוקה וברישוי, כמו בדגם הישן של 'קיר וגיר'. שיתוף הפעולה עם המפקח החרדי יתקיים רק סביב נושאים אלה, ולא יהיה לו חלק בקביעת סדר היום החינוכי והפדגוגי העירוני.

במבנה הארגוני של מִנהל החינוך מתקיימת הפרדה מוחלטת בין הזרם הרשמי הכללי לבין הזרם המוכר שאינו רשמי, דהיינו החרדי

לעומת זאת, בדגם של שילוב מערכת החינוך החרדית, ישנה הכלה וקבלה של כלל הזרמים והקהילות המתגוררים בעיר, בכללם הציבור החרדי. גם בחינוך הרגיל וגם בחינוך הבלתי פורמלי, רואה הרשות בילד החרדי חלק מהעיר. מידת שיתוף הפעולה של הרשות המקומית עם המחוז החרדי רחבה, והיא מאופיינת ביחס מקצועי ומקבל. המפקח החרדי נעשה שותף לעבודת הרשות ברמה החינוכית והפדגוגית והם דואגים יחדיו למתן מענים רחבים ומלאים לצרכי התלמיד החרדי.

בין שני קצוות אלה קיים רצף אפשרויות של הפרדה חלקית של מערכת החינוך החרדית מהרשות המקומית ושילוב חלקי של החינוך החרדי בעיר.

בהפרדה חלקית, מכירה הרשות המקומית בצורך הייחודי של החברה החרדית בתחומה, ויש בה מחלקה נפרדת בתוך מִנהל החינוך של הרשות המקומית, אך סמכויותיה של המחלקה מוגבלות ביותר, ומידת המענים הניתנת לילד במערכת החינוך החרדית מוגבלת באופן משמעותי לעומת המענים הניתנים לילד במערכת החינוך הכללית בעיר.

לעומת זאת, ברשות מקומית בדגם של שילוב חלקי, מציגה העיריה עמדה שוויונית, ומצהירה שכל ילד, מכל קבוצה, יקבל את צרכיו. אולם ברמה הפרקטית אין התחשבות מיוחדת בצרכיה של הקהילה החרדית. ברשות מדגם זה יש נטיה להתמקד באוכלוסיה החילונית, שהיא הרוב, ולקדם רק אותה. היחס לאוכלוסיה החרדית שבוי עדיין בדגם המסורתי של ניהול פוליטי המתאים למקום שבו הם קטנים יחסית. עם זאת, לאגף החינוך ישנה תפיסה שונה. מחלקת החינוך אמורה להיות נטולת נגיעות פוליטיות עירוניות. ואכן מבחינת מחלקת החינוך, היחס לאוכלוסיה החרדית דומה לשאר הקבוצות בעיר. קיימים קשרי עבודה פעילים עם הפיקוח של המחוז החרדי בעיר, והם שותפים בקבלת ההחלטות העירוניות ביחס לחינוך החרדי.

***

הרשויות המקומיות בארץ שונות זו מזו, ויחסן למערכת החינוך החרדית שבקרבן אינו שווה. סגנון התנהלות רב שנים ותפיסות עולם פוליטיות מעצבים תמונה מורכבת ומגוון גדול של יחסים בינם לבין מערכת החינוך החרדית. הדגם האופטימלי הוא שילוב מלא של החינוך החרדי בעבודת מחלקות החינוך. אם הרשויות המקומיות יאמצו דגם זה, הוא יוכל להיות יעיל לא רק בחינוך הפורמלי אלא גם בפיתוח של החינוך הבלתי פורמלי, של שירותים לנוער בסיכון, של החינוך המיוחד ועוד.

על מנהלות החינוך ברשויות המקומיות להגביר את שיתוף הפעולה בין מפקחי המחוז החרדי לבין אנשי המקצוע ברשות המקומית, באופן אשר ישרת את קידום מערכת החינוך החרדית בעיר ויתרום למערך החינוך העירוני בכלל.

 


[1][1] מאמר זה מסתמך על מחקר שנערך בשיתוף פעולה בין מכון ירושלים למחקרי מדיניות והמחוז החרדי של משרד החינוך. קישור למאמר המלא ניתן למצוא ב https://haredisociety.org/%D7%A4%D7%A8%D7%A1%D7%95%D7%9E%D7%99-%D7%9E%D7%97%D7%A7%D7%A8/pikuach-mahoz-haredi


תמונה: bigstock

6 תגובות על “מערכת החינוך החרדי ברשויות מעורבות

  • גב' בינדר!
    את יוצאת מנקודת הנחה שפעולותיהן של מנהלות מח' החינוך הן וודאי מוצדקות.
    לצערינו גם להן יש שיקולים זרים, אינטרסנטים, משפחתיים וכו כאן מקומן של המפקחות להעמידן על מקומן וטעותן.

  • השאלה הגדולה היא מדוע מערכת החינוך בארץ היא ממשלתית?
    המגמה של מינוי עוד מפקחים, פתיחת עוד מחלקות כמו המחוז החרדי, מינוי אנשי קשר בכל עירייה, וכו', מהווה היגררות אחרי הצרכים האמיתיים שקיימים בציבור.
    ניתן לפתור בקלות את הבעיות הללו אם מערכת החינוך תהיה פרטית, לא רק בחינוך החרדי (החיידרים) אלא בכל הארץ ולכל ילד באשר הוא. בואו נחסוך לכספי המיסים את הדרך הארוכה מכאן לשם ובחזרה , החלק מהם שחוזר לציבור- חוזר בצורת מערכת חינוך מסורבלת מגושמת כבדה ומיושנת.
    במערכת חינוך פרטית כל אחד יוכל לשלוח את ילדיו לאיזה בית ספר שירצה, בלי צורך בכל המפקחים ובעלי התפקידים הנ"ל.

    ברור שגם מערכת חינוך פרטית אינה חפה מבעיות, אך תועלתה גדולה מנזקה וגדולה גם מתועלתה של מערכת החינוך הממשלתית.

  • יש פה טעות בסיסית בעיני, בהתעלמות מהמעמדות השונים בחינוך החרדי ולתקצוב השונה הנגזר מהם.
    המשפט" על פי חוק נהרי מחויבות הרשויות המקומיות להשלים את תקציב בתי הספר המוכרים שאינם רשמיים לכדי 100% תקצוב" אינו מדויק.
    רק רשתות (בית יעקב ומעיין) מקבלות תקצוב של 100%.
    מוכר שאינו רשמי שלא ברשתות זה 75%, והחוק בכלל לא כולל את הפטור (הרוב המוחלט של החיידרים, הם תחת נוהל תמיכות, מה שזה לא אומר).
    אפשר לדבר על היחס של העיריות ועל עבודה משותפת, אבל צריך גם להכיר בכך שהזכות לאוטונומיה מתנגשת לפעמים בזכות לשוויון. יתרה מכך, להצביע על חוסר שוויוניות של העיריות כשהחוק לא דורש שוויוניות, ועוד כשיש פרשנויות שונות על הלשון העמומה של החוק.. זה בעייתי.
    הסיפור הגדול זה תקצוב, מדיניות וחקיקה מעורפלת ופוליטיקה חרדית. אה, וגם לבחירה לא להיות חלק מהחינוך הממלכתי, קרי אוטונומיה חינוכית, יש לפעמים מחיר.

  • ריקי
    כשתדעי כמה תצטרכי לשלם על חינוך פרטי ללא שום התערבות ממשלתית – תביני שזה לך ריאלי ביכולות כספיות ממוצעות

    • "ללא שום התערבות ממשלתית"= ללא סיבסוד אך גם ללא מיסים.
      ההורים אמורים לממן את החינוך של ילדיהם, והמדינה אמורה למשוך ידיה מהעניין, לא להטיל מיסים ולא לסבסד, ועיין שוב בתגובתי המקורית.

    • למשה- אם כ"כ חשוב למדינה לממן חינוך-עדיף בוואוצ'רים-שבהם ההורים יוכלו להשתמש על פי בחירתם.

      עיין במצע מפלגת זהות של משה פייגלין.

      [סתם לעדכון-תקציב ממוצע לילד בארץ לחודש[!] הוא באזור 2000 ₪- כך שקשה להניח שלא יהיה יותר יעיל במצב זה]

כתוב תגובה:

נא להזין תוכן בתגובה
חובה למלא שם
נא למלא כתובת אימייל