מותה של ההרואיות

מאמר תגובה ל"לקראת מעמד ביניים חרדי"

הולדת החברה הבורגנית בישרה את קידוש חיי היומיום ומותה של ההרואיות. לשינוי זה היו השפעות עמוקות על ארגון החברה, כגון התפתחות המרחב הציבורי השוויוני והעתקת מרכז הכובד של משמעות החיים אל הסיפור הפשוט. עם זאת, החברה החרדית עדיין חייה את הסיפור ההרואי. התפתחותה של בורגנות חרדית מציפה את הפער בין הנרטיב ההרואי לזה הבורגני ומציבה אתגרים לא פשוטים עבור הניצבים על פרשת הדרכים.

ז' סיוון תשע"ז

מאמרו של הרב פפר "לקראת מעמד ביניים חרדי" מנסה ליישב בין שתי השקפות עולם מנוגדות – הבורגנות והחרדיות. הבורגנות טומנת בחיקה ערכים חיוביים וחיוניים. היא הביאה לעולם שפע כלכלי וערכים כמו: אזרחות, יוזמה חופשית, חירות, חברה הוגנת ושופעת. אלא שמחירם של אלו היה ויתור על אתוס ה"גאון" והשלמה עם מעט "בינוניות". לעומת זאת, החרדיות דוגלת באידיאל של פרישות, המנוגד עמוקות לאתוס החיים הטובים של הבורגנות. אלא שתהליך עמוק של כרסום פושה בחברה החרדית בת ימינו. עם מעבר הדורות וגידולה של החברה, אידיאל הפרישות אשר התאים לחברה מצומצמת וקטנה הנמצאת בתחילת דרכה הולך ומתמוסס. בני הדור הצעיר של החרדיות אינם יוצרים עולם תורה "חדש" אלא נולדים לתוך מוסדות קיימים, ללא להט דתי וללא דחף אידיאולוגי. כיום, מגדלת החברה החרדית דור שאינו מאמין עוד במודל הפרישות ונוטה יותר ויותר לעבר הבורגנות.

השאלה אתה מתמודד הרב פפר במאמרו היא, כיצד לנתב את תהליך ההתברגנות של החברה החרדית כך שיהיה בעל משמעות דתית וחרדית? כיצד ניתן ליישב בין המגמות הסותרות לכאורה – בורגנות וחרדיות? כדי לענות על שאלה זו פונה הרב פפר להגדרת החרדיות. לדעתו החרדיות מתבטאת בעיקר בחתירה לקראת מצוינות-דתית המתקיימת במסגרת חברתית-קבוצתית. לכך הוא מוצא סימוכין במקרא ובחז"ל. כפועל יוצא מהבחנה זו, מציע הרב פפר כי החברה החרדית יכולה להיות משולבת בחברה הכללית ולהמשיך לדגול במצוינות דתית. כך המהות החרדית היסודית לא תשתנה אלא אידיאל הפרישות יתמתן ויחזור לממדים פרופורציונליים. החרדי הבורגני יהיה אזרח מופת המאמין ביוזמה פרטית ושותפות אזרחית, בתוספת איכות מרעננת של "מצוינות דתית" שתתרום לחברה הישראלית כולה. כל זאת, בכפיפה אחת עם החברה החרדית הישנה. את שילוב זה מכנה הרב פפר בשם "בורגנות הרואית".

שילוב "בורגנות" יחד עם "הרואיות" מעלה לדעתי סתירה מהותית מידי שקשה לגשר עליה. במספר נקודות קיימת התנגשות או מתח חריף בין אידיאל הבורגנות החדשה לזו החרדית, ואיני רואה כיצד אתוס "מצוינות" בלבד יכול לענות עליו

אולם שילוב "בורגנות" יחד עם "הרואיות" מעלה לדעתי סתירה מהותית מידי שקשה לגשר עליה. במספר נקודות קיימת התנגשות או מתח חריף בין אידיאל הבורגנות החדשה לזו החרדית, ואיני רואה כיצד אתוס "מצוינות" בלבד יכול לענות עליו. בתגובה זו ברצוני להצביע על מספר אתגרים הניצבים בפני גיבוש החברה החרדית החדשה כ"בורגנית הרואית".

 

***

כפי שהרב פפר העלה, הבורגנות הייתה חיל חלוץ בייבוא וייצור של ערכי המודרניות. עליית הבורגנות הביאה לנגיסה בכוחה של האצולה ובכך הבורגנות השפיעה בצורה מכרעת על הדמוקרטיות של החברה המודרנית. צ'רלס טיילור, הוגה דעות קנדי בן המאה ה-20, מתאר את השינוי העמוק שעברה החברה עם עליית הבורגנות באמצעות המונח "אשרור חיי היומיום". בזמן העתיק החיים האנושיים קבלו מובן רק תחת אתוס הרואי. רק לנזיר הסגפן או למעשי הגבורה של האביר הייתה משמעות. לאדם הפשוט לא היה כל חלק ומשמעות בעולם. אף אחד לא כתב עליו שירים או ספרים. לנשים, ילדים ומעמדות נמוכים לא היה כל מקום בשרשרת ההוויה. עם המודרניות, בעקבות הרפורמציה של לותר ומהפכות אחרות, עלה מושג השוויון והתבסס כערך יסוד. כתוצאה מכך, חלה העתקה של מיקום המשמעות בחיינו. כיום האדם הבורגני מוצא את משמעות חייו בחיי היומיום, בעבודה, בזוגיות ובהשתתפות אזרחית פעילה. לעומת זאת, החברה החרדית מצויה עדיין באתוס ההרואי.

עם המודרניות עלה מושג השוויון והתבסס כערך יסוד… כיום האדם הבורגני מוצא את משמעות חייו בחיי היומיום, בעבודה, בזוגיות ובהשתתפות אזרחית פעילה. לעומת זאת, החברה החרדית מצויה עדיין באתוס ההרואי

אתוס האברך הוא אתוס שמקדש את שימת העולם בצד והתמקדות בעולם התורה בלבד. לנשים, "בעלי-בתים" וילדים אין מקום בעולם זה. ניתן אמנם לטעון כי האתוס ההרואי לא מגדיר את החרדיות, אבל איני רואה כיצד מעבר מאתוס של הקדשת החיים ללימוד תורה לכזה של רכישת קריירה והתמקדות בזוגיות לא יביא לשינוי עצום של פני החברה החרדית. להלן, אתעכב ביתר פירוט על מספר מוקדים בהם מודגש פער זה במיוחד.

 

המרחב הציבורי

המרחב הציבורי הוא כינוי להסדרים החברתיים המאפשרים דיון ער, שוויוני ורציונלי בין כל המשתתפים בקבוצה. מרחב זה יוצר זירה לתחלופה של דעות וערכים על מנת להגיע למכנה משותף באינטרסים הציבוריים. תנאי הכרחי ללגיטימיות שלו הוא היותו מנושל מכוח וחף מאינטרסים של בעלי השררה. כמו כן, על הדיוניים בו להיות רציונליים, "חילוניים" ומספיקים לעצמם. על ידי תנאים אלו זוכה המרחב הציבורי לאמון הציבור ומאפשר להגיע להכרעה בשאלות ציבוריות באמצעות דיון וללא כל כוח צבאי. הרווח מכך הוא ענק – כיום רוב הויכוחים הסוערים בעיתונות ובשאר המדיומים החברתיים לא מקבלים כל הד רצחני ממשי. המרחב הציבורי הוא זה שמאפשר את זה.

המעבר לקיומו של מרחב ציבורי היה תלוי בתהליך היסטורי ארוך של שחרור מסמכות של הרשויות הפוליטית והדתית לידי מערכת מורכבת של הפרדת תחומי הסמכות וריסונם. אם עד ימי הרנסנאס עמד בפני החברה הימיביניימית קול פוליטי אבסולוטי של דברי המלך והא-ל, הרי שאחרי גרוטיוס וג'ון לוק התקבל המושג של "מוסר טבעי" העומד מעל ומעבר לגבולות הפוליטיקה. גרוטיוס ולוק הכפיפו את הפוליטיקה למוסר, הציבו לה יעד חוץ-פוליטי. שלב נוסף בתהליך עצמאות המרחב הציבורי מהסמכות הפוליטית הוא השתנות הדימוי החברתי שלנו – מעולם חברתי היררכי לעולם של יחסים חברתיים מורכבים, מסועפים והרמוניים. כמו כן עליית התעשייה והכלכלה הבינלאומית הביאו לכינון מרחב כלכלי עצמאי ובעל כוח. בנוסף, תיאוריות של אמנה חברתית הביאו לידי כך שלא רק שיש לבסס הסכמה ראשונית חד פעמית של הנתינים אלא דרושה הסכמה תמידית של העם לממשל.

האם יש לחברה החרדית "מרחב ציבורי"? האם בני החברה החרדית מכירים בלגיטימיות של מרחב כזה? לחברה החרדית אין מערכת של עיתונים, כתבי עת, רשתות תקשורת ורשתות חברתיות הדנים בלגיטימיות של נבחרי הציבור ובשיטות פעולתם

תהליכים חברתיים מורכבים אלו גרמו לכך שאנו עומדים כיום מול מערכת חברתית בעלת רבדים רבים. הפוליטיקה אינה מושלת בלעדית – המערכת הפוליטית, הכלכלית, המשפטית, וכמובן התרבותית, מקיימות קשרים מורכבים ביניהם. המרחב הציבורי הוא פרי התרופפות השלטון הפוליטי, ותפקידו לנהל את תחלופת הדעות ולהעניק לגיטימציה מוסכמת לפעולות הממשל תוך כדי דיון רציונלי ונאור.

התפתחותו של המרחב הציבורי הייתה אבן דרך משמעותית ביצירתה של חברה בורגנית בריאה, חברה דמוקרטית אזרחית, בה רוצים החרדים החדשים להיות שותפים. למעשה, קשה לדמיין את קיומה של החברה האזרחית הבורגנית ללא מרחב ציבורי פעיל.

האם יש לחברה החרדית "מרחב ציבורי"? האם בני החברה החרדית מכירים בלגיטימיות של מרחב כזה? לחברה החרדית אין מערכת של עיתונים, כתבי עת, רשתות תקשורת ורשתות חברתיות הדנים בלגיטימיות של נבחרי הציבור ובשיטות פעולתם. יתר על כן, תנאי הכרחי לקיומו של ממסד חיוני זה הוא הכרת החברה בלגיטימיות והכרחיות המוסד, ואילו בחברה החרדית, רעיון המרחב הציבורי מנוגד לעיקרון הפוליטי של "דעת תורה". החברה החרדית לא מכירה באופי החילוני והרציונלי של הפעולות הפוליטיות. הפרגמטיות המיוחסת לפעמים לחרדים נובעת מכך שהם אינם מאמינים בכל עיקרון פוליטי של המדינה. הם זרים לה, ולא מכח חשיבה 'חילונית' על השלטון.

על רקע זה, ייתכנותה של היטמעות "בורגנות חרדית" בחרדיות המסורתיות עומדת בסימן שאלה גדול. תנאי הכרחי לשגשוגה של חברה בורגנית הוא הדיון השוויוני, כאמור. אך לו יקימו החרדים הבורגנים מרחב-ציבורי פעיל מהסוג המתואר, כיצד יתנהלו הוויכוחים בינם לבין החרדיות המסורתית? אלו מאמינים בנימוקים דתיים, ואלו בנימוקים "מחולנים". אינני מוצא מכנה משותף מספק המסוגל לגשר על פער זה; לא ניתן לומר כאן "אלו ואלו דברי א-לוהים חיים".

מרחב ציבורי. הפגנה נגד החלטת ממשלה. תמונה: Bigstock

 

נרטיב חרדי אל מול נרטיב חרדי מודרני

סיבה נוספת לפקפק בחיים המשותפים בין החרדים החדשים לישנים הוא החלל הנפער אצל החרדי הבורגני עם עזיבת האתוס ההרואי של החרדיות הישנה. חלל זה יוצר צורך אותו אכנה "הצורך בנרטיב". רוב העולם קמים בבוקר למען מטרה זו או אחרת, וההבדלים בין האנשים נובעים מטיבה של המטרה. ההבדל בין איכר בערבות פולין שקם לעבד את שדהו, לבין חלוץ שעלה מחורבות קישינב על מנת לגאול את אדמת ישראל – ענק. שניהם סובלים ומזיעים, אך אחד חי בסיפור קטנטן והאחר בסיפור ענק. דוגמא אחרת, גבר קם לעבודה במשרד עו"ד על מנת לספק אוכל לילדיו, אך לעומתו עורכת דין פמיניסטית חרדית קמה לעבודה על מנת לקדם את כל בני מינה, לשבור תקרות זכוכית ולממש את עצמה. שניהם נפגשים באותו משרד אך מאכלסים עולמות וסיפורים שונים לחלוטין. השאלה היא באיזה סיפור ונרטיב אנו, החרדים, חיים?

החרדים חיים במעטפת משמעות ענקית. ניקח לדוגמה חרדי בשם צבי היושב לבדו בישיבת פוניבז' בין סדר א' ל-ב', וחושב: מי בעל משמעות בעולם? "יהודים". ומי מתוך היהודים? "חרדים". מי בקרב חרדים? "פוניבז". ומי היחיד שנמצא כרגע בבית מדרש? אני. זהו סיפורה של החברה החרדית

החרדים חיים במעטפת משמעות ענקית. ניקח לדוגמה חרדי בשם צבי היושב לבדו בישיבת פוניבז' בין סדר א' ל-ב', וחושב: מי בעל משמעות בעולם? "יהודים". ומי מתוך היהודים? "חרדים". מי בקרב חרדים? "פוניבז". ומי היחיד שנמצא כרגע בבית מדרש? אני. זהו סיפורה של החברה החרדית: היכולת להעניק ללימוד התורה כוח אידיאולוגי עצום. לעומתם, לחרדים הבורגנים סיפור זה נראה הזוי. "מה עם כל הכלכלנים, פיזיקאים ואנשי צבא?" שואל את עצמו החרדי הבורגני. החרדי הבורגני מרגיש מנותק מסיפורו של צבי, אבל ניתוק זה גורם לו למשבר. פירוק סיפור החברה החרדית משאיר אותו ללא כל מעטפת נרטיבית הולמת; תחת רגליו נפער חלל עצום המרוקן מהעוצמה של סיפורו של צבי.

מסיבה זו, קשה לשער כי הבורגנות החרדית תוכל להסתפק ב"נורמליות" שלה,  כשהיא ממשיכה להעריץ את ה"מציונות" של אותו צבי מפונביז'. החרדים החדשים חייבים ליצור לעצמם נרטיב חילופי שימלא את החלל העצום שנפער עם עזיבת מעטפת המשמעות ההרואית של החרדיות הישנה, וכאמור עזיבה זו היא אינהרנטית לתהליך ההתברגנות, זהו "אשרור חיי היומיום" של טיילור. הם אינם יכולים להמשיך ולהעריץ את המצוינות הישנה, כאשר אורח חייהם מספר נרטיב אחר לגמרי. לא ניתן להכליא יחדיו את ההרואיות של החרדיות הישנה, יחד עם קידוש חיי היומיום של הבורגנות החרדית החדשה.

הנרטיב המכונן של שתי החברות, הבורגנית והחרדית, שונה באופן עמוק. החברה החרדית חיה באידיאל נשגב בו התורה מקיימת את העולם. לפרט בחברה החרדית יש מעטפת אידיאולוגית מעצימה הנותנת משמעות לחברת הלומדים. החברה הבורגנית לא מעניקה לחבריה את ההעצמה האידיאולוגית הזו. כך מוצא החרדי החדש את עצמו נחות ביחס לחברו הלומד. בתור מי שמאמין בנורמליות, חסרה לו העוצמה שבנרטיב המכונן של החרדיות. מצב זה יוצר חוסר סימטריה חמור בין החרדי הבורגני לרעהו הלומד.

להתרשמותי, החרדים החדשים מתמודדים עם העדר הנרטיב על ידי ביקורת החברה החרדית. על ידי כך שהם חוגגים את הנאורות שלהם, את האוטונומיה ואת הקושי שיש בלפרוץ את חומות החברה החרדית.

להתרשמותי, החרדים החדשים מתמודדים עם העדר הנרטיב על ידי ביקורת החברה החרדית. על ידי כך שהם חוגגים את הנאורות שלהם, את האוטונומיה ואת הקושי שיש בלפרוץ את חומות החברה החרדית. הפלאפון שלהם הוא לא פלאפון נוסף מבין מיליוני פלאפונים סתמיים בעולם אלא הוא פלאפון "לא כשר". החיים שלהם מקבלים משמעות דווקא על ידי חתירה תחת החברה החרדית ולא כהשלמה והדדיות עמה.

החרדים החדשים מכוננים את סיפור הווייתם בחתירה תחת החרדיות. הם מעניקים משמעות ללמידת מקצוע והשתלבות בתור תנועת התנגדות לחרדיות ולא ב"נרמול" החרדיות הישנה, כפי שמציע הרב פפר. המצב כיום הוא שרק על ידי בניית תדמית של "תנועת נגד" אידיאליסטית, מצליחים החרדים החדשים לתת מענה הולם לחלל האידיאולוגי העצום הנפער אצלם עם עזיבת החרדיות הישנה.

 

***

הבורגנות החרדית, למרות חסרונותיה, איננה מותרות אלא הכרח חיוני. היא חייבת להתגבש ובקצב מהיר. מדינת ישראל חייבת כלכלה יציבה למען ביטחונה ובעיקר לאיכות חייה; כל רגע ורגע קריטי עבור עתידה. בתגובה זו ניסיתי להצביע על מספר אתגרים העומדים בדרך ההתגבשות והאינטגרציה של החרדיות החדשה בישראל. הרב פפר מתייחס לקשיי שילוב חרדיות ובורגנות, אך נשאר אופטימי לגבי סיכויי הצלחתה. לצערי, נראה כי למרות תקוותו של הרב פפר, חלק ניכר מהחברה החרדית החדשה הולכת לכיוון הבורגני השלילי ולא לזה החיובי. כדי להפוך לחברה בורגנית יציבה עליהם לעבור עוד דרך ארוכה, לגבש מרחב ציבורי הולם, להציב נרטיב מכונן חיובי ולא לעומתי, ובעיקר, לקבל על עצמם את המחירים הנלווים לעצמאות חברתית ואזרחות בוגרת.

 

תמונה ראשית: Bigstock

6 תגובות על “מותה של ההרואיות

  • יפה מאוד,

    אם כי-אני חושב- שעלייתה של הבורגנות-

    על חשבון ההירואיות- לא פסחה-גם על תלמידי הישיבות,

    ומסופקני-כמה בחורי ישיבות-[כיום] אכן מרגישים שהם המיוחדים ביותר בעולם…

    וגם נושא הדעת תורה-המצב היום שיש כביכול בחירה- לחרדי-

    מי הגדול שלו?

    כן מפתח-סוג של מרחב ציבורי.

  • יפה ויישר כח

    האם ההירואיות מובנית ליהדות לדורותיה או רק לחרדיות דהאידנא?

  • לדעתי התיקון היחיד הוא לסיים אחת ולתמיד את המושג "ציבור חרדי" כל אדם צריך לחיות לעצמו ולתת תשובות לעצמו, מספיק עם העדריות וההישענות על המקובל, כל אדם צריך לבנות מסלול חיים משלו.

  • לתומי חשבתי שהיתה שכבה גדולה חרדית בורגנית לפני השואה בפרט בהונגריה/רומניה

    • מצטרף למשה. כל ההגיגים של "חוקרים" במכוני מחקר למיניהם (חפשו אצל אהרון רוז….), על "חרדיות" הם לעיסה חוזרת של אותו מסטיק עבש. החרדיות תמיד היתה בורגנית ובשנים האחרונות חוזרת ממודל "חברת הלומדים" למודל האירופאי.

  • מאמר יפה אך אני ממש לא מסכים עם ההנחות שבו.
    א. סיפרת את סיפורו של צבי אך אינני מבחין בהירואיות והעוצמה שאותה אתה רואה בסיפור. יותר מדוייק שזה סוג של שיכנוע עצמי של אותו צבי על כך שכולם מסתובבים בחוץ ורק הוא נותר לבד בבית המדרש.
    ב. לגבי החרדים החדשים כתבת – "החרדים החדשים מכוננים את סיפור הווייתם בחתירה תחת החרדיות" , טעות חמורה בידך! מה שאתה מתאר מתאים לצעיר שזה עתה נפלט מהישיבה וכל כולו "אנטי" אחד גדול. אנשים הבונים את ביתם תוך יציאה להתפרנס בכבוד ושואפים בין היתר לרמת חיים נאותה (הבורגנים) נמצאים בחיפוש אמיתי אחר זהות דתית שתהווה תחליף לצורת הדתי/חרדי שעליו הם התחנכו.
    אם רק ייצא מניפסט המפשט את דבריו של הרב פפר לעולם המעשה היומיומי זה בהחלט ייצור זהות דתית איכותית לחרדים החדשים .
    (גילוי נאות, אני בעצמי ""חרדי חדש"")

כתוב תגובה:

נא להזין תוכן בתגובה
חובה למלא שם
נא למלא כתובת אימייל