מאמרו הרהוט והמרתק של הרב יעקב צבי בוצ'קובסקי סוקר באריכות את השינויים שחווה עולם הכוללים המבורך. על פי דבריו, ממקום ששימש תחנת מעבר לקראת משרה תורנית הפך הכולל לגוף חי הנושא את עצמו.
במאמרו הוא סוקר את האתגרים ששינוי זה טומן בחובו, העיקרי מביניהם הוא היחלשות המוטיבציה ללימוד. אולם לטענתו, "בד בבד עם המגמה של היציאה לעבודה ולאקדמיה, שאין מי שמתכחש לה, מתרחשת בתוככי הכוללים מגמה הפוכה, של צמיחה והתחדשות, של התייעלות והתרעננות. יוזמות חדשות עולות ומתבצעות, לנגד עינינו המשתאות". כדוגמא לאותה מגמת צמיחה, הוא מציין את העובדה ש"בחמש עשרה שנה האחרונות קם ארגון עולמי בשם 'דרשו', ומוביל מהפכה של ממש בתחום. אלפי אברכים נבחנים מדי חודש בחודשו על שלשים דפי גמרא, ומסיימים את הש"ס פעם אחר פעם". לדבריו, זוהי עדות לכך שישנה צמיחה בעולם הכוללים, למרות האתגרים העומדים בפניו. הוא מאפיין את מגמת ההתחדשות של הכוללים בתור תהליך התבגרות המביא לתורה המחוברת יותר אל החיים: האברכים נטועים יותר בעולם המעשה ולכן הלימוד שלהם אינו הלימוד הישיבתי המתקיים בבועה.
על אף התופעות שעליהן מצביע הרב בוצ'קובסקי, דרך הלימוד הרווחת בכוללים היא עדיין הדרך המסורתית, הישיבתית. היוזמות היצירתיות השונות מועטות ואינן חלק מהזרם המרכזי. עולם הכוללים עדיין רואה את עצמו המשך של עולם הישיבות – אם לא מבחינה מעשית, הרי שמבחינה אידאולוגית
הניתוח של השינוי העובר על עולם הכוללים אכן משכנע. קשה להתעלם מהשינוי הדרמטי שנגרם בעקבות התרחבות עולם הכוללים, וגם אין להתכחש לכך שאכן ישנן כמה מגמות מרעננות ומבורכות בעולם זה. עם זאת, להתרשמותי אין מדובר במגמות מערכתיות. קביעתו של הרב בוצ'קובסקי, שהדור החדש של האברכים מחובר יותר אל חיי המעשה, אינה עומדת במבחן המציאות. היוזמות שעליהן הוא מדבר הן מקומיות. מדובר ביוזמות ספורות המתחילות 'מלמטה', אבל הן אינן מעידות על שינוי משמעותי בתפיסת האברכות.
על אף התופעות שעליהן מצביע הרב בוצ'קובסקי, דרך הלימוד הרווחת בכוללים היא עדיין הדרך המסורתית, הישיבתית. היוזמות היצירתיות השונות מועטות ואינן חלק מהזרם המרכזי. עולם הכוללים עדיין רואה את עצמו המשך של עולם הישיבות – אם לא מבחינה מעשית, הרי שמבחינה אידאולוגית, כדלהלן.
בכדי שדברי לא יובנו באופן שגוי, כאילו ברצוני להטיח דברי ביקורת על עולם הכוללים המופלא, אצרף הבהרה חשובה עד מאוד. הביקורת בדברי מוגשת מתוך אהבה והערכה עצומה ללומדי התורה הממיתים עצמם עליה ובאהבתה ישגו תמיד. בתוך עמי אנוכי יושב, וזכיתי אף אני לחבוש את ספסלי בית המדרש, לעלות ולהתעלות בתורה. הדברים הבאים נאמרים מפי אדם הנמצא בתוך עולם נפלא ומיוחד זה והרואה עצמו חלק ממנו, ולא מפי משקיף מבחוץ.
צורת לימוד ישיבתית
לפני זמן מה השתתפתי בשמחת שבע ברכות. אחד מקרובי הכלה, מרביץ תורה באחת הישיבות הנודעות, נשא דברים נרגשים בשבח משפחת הכלה, כנהוג. בתוך דבריו סיפר הדורש כי בזמנו, לפני שלושים שנה, היו רק כוללים ספורים, בתחומי לימוד מצומצמים, שהתבססו על ישיבות קיימות, ואילו כיום יכול אברך למצוא לעצמו כולל בקלות וללמוד שם כל נושא שיחפוץ.
באותו מעמד משפחתי לא הצלחתי להניח את האצבע על הנקודה שהפריעה לי בנאומו הנרגש. אולם סמוך ונראה לאחר יציאתי משמחת השבע ברכות, שחזרתי במוחי את תוכן דרשתו, והבנתי מה הפריע לי. לפי דעתי, שתי נקודות בדבריו של הדורש אינן משקפות נכונה את המציאות. הטעות הראשונה היא המחשבה שכיום אברך יכול למצוא כולל בקלות. למעשה, ראשי כוללים רבים חוששים לקבל אברכים מעל גיל שלושים, וגם אברכים צעירים אינם מוצאים כולל על נקלה.
יש אמנם כוללים הלומדים במסגרת של "לבו חפץ", וכן קיימות מסגרות המציעות אפשרויות לימוד רבות ומגוונות, כמו הכולל של ישיבת מיר, אך מרבית הכוללים עדיין לומדים בסגנון הישיבתי הקלאסי. ביחוד מורגש מחסור במסגרות העוסקות בלימוד אינטנסיבי של השלחן ערוך בכלל, ואבן העזר וחושן משפט בפרט
אולם הדבר העיקרי שהפריע לי היה טענתו שכיום אברך יכול ללמוד כל נושא שיחפוץ. יש אמנם כוללים הלומדים במסגרת של "לבו חפץ", וכן קיימות מסגרות המציעות אפשרויות לימוד רבות ומגוונות, כמו הכולל של ישיבת מיר, אך מרבית הכוללים עדיין לומדים בסגנון הישיבתי הקלאסי. ביחוד מורגש מחסור במסגרות העוסקות בלימוד אינטנסיבי של השלחן ערוך בכלל, ואבן העזר וחושן משפט בפרט.
על פי דבריו של הרב בוצ'קובסקי, המאפיין המרכזי של הדור החדש של הכוללים הוא החיבור לחיי המעשה. מה אפוא מבטא יותר תורה המחוברת לחיי המעשה מאשר לימוד חושן משפט ואבן העזר בצורה יסודית ומעמיקה? לכאורה, ההמשך המתבקש של מספר שנים לא מבוטל של עיון ישיבתי בסדרי נשים ונזיקין, היה אמור להיות לימוד שלחן ערוך על סוגיות אלו. אין לך דבר מתאים יותר לביטוי מעשי של פרק אלו מציאות, מאשר הלכות אבדה ומציאה בשלחן ערוך; הצדדים המעשיים של פרק המפקיד נמצאים בהלכות שומרים; ואלה של פרק יש נוחלין – בהלכות נחלות. לא זו בלבד, אלא שיסודות למדניים רבים המסתובבים בעולם הישיבות משוקעים בדברי קצות החושן ונתיבות המשפט על סימנים אלו; ואינו דומה עיון בסברות בניתוק הקשר הלכתי, ללימוד סברות בצמידות להלכה.
המצב העגום הוא שאברך המעוניין במסגרת אינטנסיבית ללימוד שלחן ערוך בחלקי חושן משפט ואבן העזר אינו יכול למצאה בנקל. הוא אולי יוכל ללמוד זאת במסגרת "לבו חפץ", אך ללא ה"דיבוק חברים", וה"רתחא דאורייתא", הנחוצים ביחוד בתחומים אלה
אולם למרבה הפלא, גם מבין הכוללים העוסקים בלימוד הלכה, מספר העוסקים בחושן משפט ואבן העזר זעום. גם אלה שלומדים חלקים אלה, ממשיכים בדרך כלל את דרך הלימוד הנהוגה בישיבות, הכוללת לימוד בקצב אטי למדי, באופן שחטיבת הלכות אחת נלמדת על פני שנה ויותר. צורת לימוד זו מקשה על האברך המצוי להגיע לידי סיכום הלכתי מקיף בהלכות אלו. בכוללים כאלו חסרה "הראיה המרחבית", הגורסת שמוטב להקיף את השלחן ערוך בכללותו, ולא להתמקד בחטיבות מסוימות זמן רב מדי.
המצב העגום הוא שאברך המעוניין במסגרת אינטנסיבית ללימוד שלחן ערוך בחלקי חושן משפט ואבן העזר אינו יכול למצאה בנקל. הוא אולי יוכל ללמוד זאת במסגרת "לבו חפץ", אך ללא ה"דיבוק חברים", וה"רתחא דאורייתא", הנחוצים ביחוד בתחומים אלה.
ראיית המטרה
למצב זה ישנן לדעתי שתי סיבות: האחת טכנית והשניה אידאולוגית.
אפתח בסיבה הטכנית. לימוד שלחן ערוך המתחיל מה"טור" וה"בית יוסף" דורש בקיאות במספר רב של מסכתות. כדי ללבן שאלה הלכתית על בוריה, עלינו להכיר את כל הסוגיות התלמודיות העוסקות בה, שלרוב מפוזרות בש"ס. בתוך דיון על הלכות ירושה, מתייחסים לסוגיה במסכת ערכין; במהלך דיון על מציאת קטן, צריכים לעיין גם בסוגיית הגמרא במסכת גיטין וגם בפרק שנים אוחזין שבבא מציעא, וכן הלאה. צורת לימוד זו מצריכה בקיאות גדולה, שאינה מצויה לרוב אצל אברך צעיר.
עם זאת, על מניעה זו ניתן להתגבר בקלות יחסית על ידי בניית מסגרת לימוד 'קדם הלכתית', שבה ירכוש הלומד בקיאות במסכתות הנצרכות, וילמד את צורת הלימוד ההלכתית. אלא שמלבד מניעה טכנית זאת קיימת סיבה נוספת – אידאולוגית – המעכבת את הקמתן של מסגרות אלה.
לפני שנים מספר, סמוך לתחילת לימודי בכולל דיינות, שוחחתי עם רב חשוב ושיתפתי אותו במחשבותי על לימוד ההלכה. תיארתי לו את הרגשת הסיפוק של ידיעת התורה שחווים בלימוד כזה, ואז שאלתי אותו מדוע לימוד זה אינו נפוץ דיו: האם בשל השוני בין לימוד ההלכה ללימוד הגמרא? בשל משקל הסברות השונה?
אותו אדם גדול אמר לי שהציבור שלנו – בניגוד לציבור הדתי לאומי – אינו לומד כדי להגיע ליעד, כדי 'להחתים כרטיס'. לימוד שלחן ערוך באופן חדור מטרה גורם לכך שבסיום המסלול עלולה להתגנב ההרגשה: "זהו, אני כבר סיימתי את התורה, אני כבר יודע הכל." לדבריו, הלימוד הישיבתי האטי מונע מתוך המחשבה שהתורה היא העסק שלנו לתמיד ולא רק איזו 'יחידת לימוד' שעלינו לסיים
אותו אדם גדול אמר לי שהציבור שלנו – בניגוד לציבור הדתי לאומי – אינו לומד כדי להגיע ליעד, כדי 'להחתים כרטיס'. לימוד שלחן ערוך באופן חדור מטרה גורם לכך שבסיום המסלול עלולה להתגנב ההרגשה: "זהו, אני כבר סיימתי את התורה, אני כבר יודע הכל." לדבריו, הלימוד הישיבתי האטי מונע מתוך המחשבה שהתורה היא העסק שלנו לתמיד ולא רק איזו 'יחידת לימוד' שעלינו לסיים. היעדר היעדים בישיבות ובכוללים אינו 'בעיה', אלא מהלך מחושב.
ארך לי זמן עד שירדתי לסוף דעתו. מאז שוחחתי עם מספר ראשי כוללים, והבנתי שדבריו משקפים את התפיסה הרווחת בעולם הכוללים. אופי הכולל שהרב בוצ'קובסקי משתבח בו הוא "שבתי בבית ה' כל ימי חיי". לימוד הלכה על מנת לעשות הוא לימוד בעל אופי שונה, המנוגד לרוח הכולל.
נמצא שהשינוי בעולם הכוללים – העובדה כי הם חדלו לשמש תחנת מעבר למשרה והפכו למקומות לימוד בפני עצמם – תרם דווקא להנצחת סגנון הלימוד הישיבתי. הלימוד הישיבתי מתאים לבחורים שאינם מחפשים תכנית סיום ללימוד, אלא שוהים בישיבה במטרה ללמוד. אותו לימוד מתאים גם לאברכים, כיון שאין מטרת הלימוד בכולל 'לסיים את החומר' ולעבור הלאה, אלא לשבת בבית ה' כל ימי חיינו.
השינוי בעולם הכוללים – העובדה כי הם חדלו לשמש תחנת מעבר למשרה והפכו למקומות לימוד בפני עצמם – תרם דווקא להנצחת סגנון הלימוד הישיבתי. הלימוד הישיבתי מתאים לבחורים שאינם מחפשים תכנית סיום ללימוד, אלא שוהים בישיבה במטרה ללמוד. אותו לימוד מתאים גם לאברכים, כיון שאין מטרת הלימוד בכולל 'לסיים את החומר' ולעבור הלאה, אלא לשבת בבית ה' כל ימי חיינו
במילים אחרות, בעוד שמאמרו של בוצ'קובסקי טען שכיום יש נתק מה בין עולם הישיבות לעולם הכוללים והם אינם כרוכים זה בזה, אני טוען שנהפוך הוא: עולם הכוללים היה ונותר נדבך נוסף של עולם הישיבות. יש ישיבה לבחורים ויש ישיבה לאברכים. סגנון הלימוד זהה פחות או יותר, לפחות ברמה המערכתית. לא בכדי בתי הכנסיות של האברכים מכונים כמעט תמיד "חניכי הישיבות", ורשתות כוללים שונות מתהדרות בשם הכולל את המילה 'ישיבה'. המודל המקובל לבית מדרש בעולם התורה שלנו הוא עדיין הישיבה. הישיבה מבטאת בצורה הטובה ביותר את רוח בית המדרש שאינו חותר לסיים 'יחידת לימוד' ולעבור הלאה, אלא דוגל בלימוד לשם לימוד.
הצבת יעדים לימודיים
הרב בוצ'קובסקי מצביע על כך שהכוללים הפכו ממקום לימוד זמני לקראת משימות תורניות למקומות לימוד תורה כמטרה בפני עצמה. על פי דבריו מצב זה מאתגר, אך מציב גם את אברכי הכוללים במצב גבוה ומרומם יותר. לימוד התורה נהיה "לימוד לשמה" ולא לימוד לשם שטעלע וכדומה.
הרב בוצ'קובסקי הסיק מכך שהלימוד בכוללים נהיה מחובר יותר אל חיי המעשה, ועל נקודה זו ביקשתי לחלוק. לטענתי, בפועל דבר זה לא התרחש, אלא להפך – התפיסה של העדר היעדים ושל "שבתי בבית ה' כל ימי חיי" רק מגבירה את החיבור לישיבות. מתוך כך אבקש לומר כי אדרבה, אם ברצוננו בלימוד המחובר יותר אל חיי המעשה, עלינו לחזור לאותה מתכונת קדומה שבה נכנסים לכולל עם הצבת מטרות ויעדים.
הצבת מטרות היא הכרחית ונחוצה ליצירת מתח לימודי ושאיפות. נכון אמנם שהמטרות המוצבות בפני האברכים כיום הן מטרות מרוממות יותר. בניגוד לעבר, אז היתה המטרה העיקרית הכשרה לקראת השגת משרה תורנית, כיום כשהכוללים הפכו ללימוד לשם לימוד, המטרה צריכה להיות ידיעת ההלכה בשלמות
כדי להתגבר על חוסר המוטיבציה שתיאר הרב בוצ'קובסקי, אנו מוכרחים לשנות את תפיסת הכולל שלנו, ולחזור אל המודל הישן. הצבת מטרות היא הכרחית ונחוצה ליצירת מתח לימודי ושאיפות. נכון אמנם שהמטרות המוצבות בפני האברכים כיום הן מטרות מרוממות יותר. בניגוד לעבר, אז היתה המטרה העיקרית הכשרה לקראת השגת משרה תורנית, כיום כשהכוללים הפכו ללימוד לשם לימוד, המטרה צריכה להיות ידיעת ההלכה בשלמות. במילים אחרות, גם אם לימוד התורה בכוללים כיום נעשה לשמה, עדיין ניתן להציב יעדים בידיעת התורה. הצבת יעדים אינה פוגעת בלימוד לשמה, אלא להיפך. היא תורמת לו רבות.
הסיבה לכך שמסגרות מסוג "דרשו" ודומיהן באו לעולם היא רצון לתקן ולהשלים את "צורת האברך", ולהעמיד אותו על קרקע איתנה של ידיעת ש"ס. מסגרות אלו נוסדו בשנים האחרונות במענה לתופעה שעליה התריע הרב בוצ'קובסקי. אולם המהלך לא הושלם. התפיסה שהחלה לבצבץ 'מלמטה', מקרב האברכים, עדיין לא הופנמה ולא הוטמעה מספיק במערכת הכוללים.
על כן, הקריאה לשינוי מופנית בעיקר לכוללים מבוססים; לכוללים שיש להם יכולת לחשוב ברמה מערכתית, ולארגן תכניות לימודים בעלות חזון. כוללים אלו יכולים להניע שינוי משמעותי ולהציע מודל של אברך המתגדל בתורה באופן מוגדר וניתן למדידה, בלא לחכות שהשינוי יגיע מלמטה.
חמישה מאמרים נכתבו, חמישה קושיות!
קושיות על עולם הכוללים בצורתו.
ידועים דבריו של ר' חיים מבריסק על סימני שוטה: לשוטה יש שלושה סימנים: מאבד מה שנותנים לו, מקרע את כסותו ולן בבית הקברות. נשאלת השאלה, ממה נפשך, אם כל אחד מהדברים הללו עושה רק שוטה מדוע צריך שלושה סימנים, ואם יש גם אנשים שפויים שעושים את הדברים האלו מדוע כשאדם אחד עושה את שלושתם הוא נחשב שוטה.
התשובה: אדם שעושה אחד מהדברים הללו זה באמת מוזר, זו קושיה טובה, אבל מקושיה לא מתים, אפשר לומר תירוצים, זו לא סיבה לקבוע שהוא שוטה, אולי יש לו איזו סיבה כלשהי לעשות כך, אולי הוא לן בבית הקברות כדי לזכור את יום המוות, אולי הוא מאבד מה שנותנים לו כי הוא עילוי רחפן, וכן הלאה.
אם כך מדוע מי שעושה את שלושת הדברים יחד נחשב שוטה, הרי יש תירוצים? נכון שיש תירוצים, ויכול להיות שהם נכונים, אבל אם נלך במסלול של תירוצים אנחנו זקוקים לשלושה תירוצים כדי להסביר את התנהגותו, ויש דרך יותר פשוטה, אם נניח שהוא שוטה אזי עם תירוץ אחד יישבנו את שלושת הקושיות,
ואם יש לך אפשרות ליישב שלוש קושיות עם שלוש תירוצים או עם תירוץ אחד שמיישב את שלושתם ברור שהתירוץ הזה הוא הנכון, שלוש חיצים מובילים לכיון אחד.
חמשת המאמרים כאן מצדיקים את עולם הכוללים עם תירוצים – ניסיונות פיתרון לתופעות שהם מיטיבים לתאר – יבוש, חוסר סיפוק, אבדן הזהות הגברית, דילדול החשיבות של לימוד התורה, ועוד.
והפתרונות?
האחד טוען שכל אברך צריך לבחור (את מה שהוא בעצם מוכרח…)
השני טוען שעליו למצוא דרך שבה הוא מצליח למצוא סיפוק, משמעות וכבוד בתוך החיים התורניים (איך בדיוק? לא לגמרי ברור מהמאמר),
השלישי מציע "וורט מוסרי" (ציטוט) ואכמ"ל,
הרביעי מציע להרחיב את הלימוד העיוני ישבתי לשאר חלקי התורה.
והאחרון מציע לקבוע מטרות.
אבל למה שלא נאמר תירוץ אחד?
ה-ש-י-ט-ה ע-ק-ו-מ-ה!
מקווה שעוררתי מישהו לחשוב
יוסף,
אני אוהב את החריפות וההחלטיות שלך.
יחד עם זה חשוב לי להדגיש שבכל נושא בעולם יש 2 צדדים.
במאמרים אלו העלו את הצד הבעייתי ואכן הציעו פתרונות שבשטח לא עומדים לפתור את המצוקה. אך גם בצד השני יש בעיות חמורות ואם חבורת הלומדים תתפרק ורוב בוגרי הישיבות יצאו לעבוד אנו נגלה פה עשרות מאמרים על הבעיות שיווצרו.
אינני אומר שבהכרח שהצד הצודק הוא הצד שצריך להשאיר את המצב הקיים, אלא שלא גדולה לטעון שהדרך לא נכונה בגלל הבעיות כשאנו מתעלמים בדרך ההפוכה.
רק אחרי שנלבן ונקבל את הבעיות שיש ב-2 הכוונים בלי לטשטש אותם ובלי להציע להם פתרונות שיעילים רק בתאוריה אך במציאות לא יתממשו – רק אז נוכל לדון באיזו דרך הכי טוב להמשיך.
יחד עם זה, חשוב לי להדגיש שכיום בהנהגה האמורה לקבל החלטות בנושא אין אף אחד שיכול לשבת ולחשוב על מגוון הבעיות בנושא ולפתוח מחדש את השאלה האם השיטה הנהוגה כיום נכונה, וזה אכן נותן חוסר אימון במערכת ובכך שיש שיקול דעת בכך ששולחים אלפי צעירים להתייבש בכוללים.
חמשה מאמרים ו"חמש" קושיות
לא הופכים את השיטה לעקומה צריך להאשים את הרקדנים ולא את הרצפה
הדרך היא פילוסופיה וחוסר הצלחה לבסס אותה מלמד על עוצמתה וגדלותה
וגם אם יש לערער על צדקתה של השיטה יש לעשות כן עוד לפני הקושיות והנפילות
יוסף – אם יש חוסר אמון, אנשים יתחילו להצביע ברגלים, ואז יתעורר מי שלא התעורר היום, למצב יותר בעייתי (כי כשיתחילו ללכת, לא ברור לאן יגיעו).
אלי – לא ברור למה אתה רואה בעבודה "התפרקות של חבורת הלומדים". אם תהא שליטה על המצב, אפשר יהא להרחיב את הלימוד גם להיי-טק, ולהשאיר בתוך "חבורת הלומדים" גם את מי שיעסוק בזה.
אלי,
אתה צודק, לכל נושא יש שני צדדים באתי לעורר לחשוב על הצד השני.
והרחיב קצת, לו מי שנמצא בכולל היו מי "אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה לשרתו ולעובדו לדעה את ה והלך ישר כמו שעשהו האלקים ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים וכו' (לשון הרמבם המפורסם בסוף זרעים) [ולמען האמת אפילו אם היה קצת פחות מהתיאור הנשגב הזה] שום בעיה ותופעה מכל מה שהמאמרים מתארים לא היה מתרחש,
כל הבעיות התחילו כשכל אשר נולד להורים חרדים כשמגיע לשעת נישואים הולך אוטומטי לכולל ללא יכולת בחירה וללא שום קשר לרמתו הלימודית והרוחנית ויכולת שקידתו או אי שקידתו בתורה,
והנה ישנם כאן חמשה מאמרים שמדברים על הבעיות שנוצרו מהשיטה (של שליחת כל חרדי אוטומטית לכולל, david) ובסתר ליבי חיכיתי למאמר שידבר על שורש הבעיה וכנ"ל אולם להפתעתי כל חמשת המאמרים מצדיקים את השיטה ורק מנסים להביא פתרונות בנוסח בית החולים מתחת הגשר, ועל זה ביקורתי.
[אומנם יתכן שאין חרדי שמעז לכתוב מאמר בשמו על חשיבה על הדרך, וצ"ע]
מה שכתבת שאין הנהגה כיום בציבור החרדי שמסוגלת לקבל החלטות (שהם לא לאסור עוד "פירצה") לצערי אני מסכים איתך.
david
אני מאשים את מי ששולח את שאינם רקדנים לרקוד ולא את הרצפה, וזו השיטה שעליה ביקורתי.
יוסף היקר
מה שאתה כנראה לא מבין בחרדיות בפרט וביהדות בכלל, שאין שיטה שולטת ונכפת. יש שוק חופשי. ככה שכל אחד יכול לבחור מה שהוא רוצה. ומכאן הצורך במאמרי בביקורת\תשומת לב שנאמרים בשוק החופשי וכו' וכו'.
אתה אומר בדיוק זה, יש ביקורות וחמש ביקורות ולכן השיטה עקומה. וואלה מאיפה הבאת את הלוגיקה ההזויה הזו?
אין פשוט שיטה, יש בני חורין בשוק שקובעים לעצמם מה שהם רוצים. אותו דבר ההורים, יש להם חופש לחנך ולדרבן מה שהם רוצים, אותו דבר קהילה.
והם בוחרים ללמוד ולא לעבוד. אתה רוצה לעבוד? מי מפריע לך ?
אלא מה, אתה אפי' לא מסוגל להבין למה אתה דורש מכולם לעבוד.
ובכן אינטואיטיבית אתה מבין שיש חלוקת העובדה.
אינטואיטיבית אתה מבין שמי שלא שותף חסר לך צמיחה, ככה שלכולנו חסר צמיחה.
אבל כאן בא הכשל והאבסורד: הנאו ליברל לא חושב לרגע לחלק את הצמיחה בשווה בשוויון, ככה שכל הצמיחה של העבדות שלנו בחלוקת העובדה, היא עבדות טוטאלית. (רק שבעים שנה מהמלחמה ויותר מחמישים הון אנושי נמצאת בידי אחוז אחד מבני אנוש).
כלומר לעומק הלומדים לא יעזרו לך בחברה נאו ליברלית קפיטליסטית. אתה תישאר אותו לוזר עם הלומדים ובלי הלומדים.
הלומדים ונשותיהם פשוט יותר חכמים ומבינים את זה, ולכן נשותיהם מתנדבות להביא קצת לחם ומים, ובעליהם יושבים ללמוד. מה עוד לימוד תורה זה מדאורייתא ככה שאפי' העובדים מחוייבים בזה.
לסיום:
זה לא שיטה זה פשוט רציונליות פשוטה. למה להיות עבד לטייקונים במיוחד שיש לנו מצווה ללמוד תורה יומם ולילה ?
בהיסטוריה היית איום רצינו ללומדי תורה בזה שעם עבודה היה לך חיים יותר טובים. היום אין בכלל איום, כי שני בני זוג עובדים זה עבדות טוטאלית.
אתה יודע מה, כמה ילדים יש לאברכים וכמה לעובדים ? כלומר הנה לך ההוכחה שהעבדות המודרנית נפסדת לך אישית הרי אין לך יכולת כלכלית להוליד ילדים אפי' ששניכם עובדים יומם ולילה.
אז אני כרציונל – אם הייתי צעיר, הייתי – דווקא היום שהנאו ליברליזם שולט כאן, למוד בכולל.
ואת זה אני ממליץ לצאצאי לעשות שהם יגדלו.
maxmen
תגובה משעשעת ובכל זאת אכתוב.
מה שכתבת "יש שוק חופשי. ככה שכל אחד יכול לבחור מה שהוא רוצה" "יש בני חורין בשוק שקובעים לעצמם מה שהם רצים" "והם בוחרים ללמוד ולא לעבוד", תן לי לנחש שלא מבני היהדות החרדית הליטאית שבארץ ישראל אתה, כך שאינך יודע על מה אתה מדבר.
מה שכתבת "ולכן נשותיהם מתנדבות להביא קצת לחם ומים, ובעליהם יושבים ללמוד" תקרא מאמר יפה שהתפרסם בנושא https://iyun.org.il/article/%d7%9e%d7%97%d7%99%d7%a8-%d7%94%d7%a2%d7%92%d7%9c%d7%94-%d7%94%d7%9e%d7%9c%d7%90%d7%94/%d7%aa%d7%92-%d7%95%d7%9e%d7%97%d7%99%d7%a8/
הסיבה שלאברכים יש יותר ילדים תלויה קשורה גם כן לאותה הסיבה שהם נמצאים בכולל ואין קשר למצב הכלכלי וד"ל.
הקשר לחברה נאו ליברלית קפיטליסטית וכל השאר לא ממש ברור לי 🙂
שוב יוסף היקר
אין לך כנראה שום הבנה בחרדיות בפרט וביהדות בכלל.
מתי יש טענה של חוסר בחירה וחופש? שיש ריבון עם שוטר ורובה שעוד חושב שהוא ההורה העליון ואין לך זכות מוקנה לנשום בלעדיו (השופט ברק).
ביהדות שאין לה – כעיקרון בסיסי אידיאולוגית\פילוסופית – משטר ושוטר עם רובה. יש לך חופש מוחלט.
המאמר ששלחת אותי לשם סובל מאותו עם-ארצות גמורה. הרי מה זה תנו להן לבחור? מישהו מונע מהן לבחור? הרי אין ריבון אין שוטר ומערכת משפט שנותן להם זכות לנשום.
אלא מאי, היא רוצה שהישות הדמיונית שהיא קורה לה "חרדיות", תתן להן לבחור.
אז 1, אין פשוט ישות דמיונית כזו. (יכול להיות שהיא נולדה למשפחה קשה אבל זה רלוונטית עד גיל 18 אחר כך היא יכולה לבחור לה כל מקום אחר, קהילה אחרת. או לחליפין לאמץ את הריבון המערבי לעצמה ולבקש רשות מהשופט ברק לנשום, וצאצאיה לא שלה כי הריבון הוא ההורה העליון, וייקח אותם להקריב אותם שלושים שנה על עזה לריק) 2, אין סמכות ושררה ביהדות. במילא למי היא מפנה את בקשתה – "תנו להן לבחור"?!
3, ההורים בצדק כמו שלימדו אותה ללכת על שני רגלים ולשלוט על עשיית צרכים ולדבר עם שפה ולהיות אדם נורמטיבי, והכל בכפיה. (הרי עצם הולדתה היא הרי כפייתית, מי מדבר על החיתול בכפיה מיד שנולדה (שבהמשך היא תסבול מטחורים) מי מדבר על ההליכה על שני רגלים בכפיה (שבהמשך היא תסבול מכאב גב), מי מדבר על כפיית השפה (שבהמשך היא תסבול מדיסלקציה), מי מדבר על חינוך בבית ספר בכפיה (שבהמשך היא תסבול מכל הקטלוגים למיניהם)) ככה ההורים חושבים להמשיך לכפות עליה עד שתהיה לאיש\ה גיל 18\19.
מהי האלטרנטיבה?! שאיזה שרלטן של הריבון יקבע לה מה ללמוד ואייך ללמוד ? או איזה שרלטן של המכון הדמוקרטי בחסות הנאו ליברלים?!
ביהדות ובחרדיות אין ריבון רק השוק החופשי קובע מה לומדים ומה לא לומדים. מה עוד שיש לה בחירה בשוק להקים סמינר כרצונה, אולי היא תצליחי. אבל בשום אופן לא להקים סמינר בשם היהדות או החרדיות הדמיונית כי אז היא פשוט משקרת את האנשים.
הרי מה קורה בשוק חופשי? אתה מציע משהו ומביא חותמת כשרות או חותמת מדעית וכו' שלציבור יהיה אימון במוצר שלך. בשוק החופשי – בנושא הנידון – זה חינוך הבנות, ואני כתמים יכול לחשוב שהסמינר שלה כשרה כי היא חרדית וכו' וכו'
על כן אני אומר אם יש לה איזה חותם של איזה רב, אז מי מונע ממנה להקים סמינר כרצונה?
אתה מבין מה אני אומר? היא קורה במדבר ואף אחד לא שומע אותה. כי פשוט אין מי שישמע אותה. כי מי שבחר יודע מה בחר וכבר בחר בסמינר הקיים. (ולא נעמיק עכשיו שגם לבחור צריך השכלה מינימלית ביהדות ומנגד במערב)
עצם קיימות הסמינר כפי שהיא, זה תוצאה של בחירה חופשית של ההורים. ושב להזכיר לך אין ריבון ושוטר עם רובה וגננת.
אם היא תבחר להקים סמינר אחר, והבני חורין יבחרו בה, אז תצליחי אולי. ואולי לא. אבל עד שזה לא קורה במציאות, למי היא מפנה את בקשתה רבונו של עולם ?!
והיות שארכתי מספיק אני לא התייחס לשאר הדברים שאמרת, אבל רק זאת אני אומר: אין לך שום השכלה חרדית, ק"ו שאתה לא מבין מהן ההבדלים הגדולים בין היהדות למערב.
ראיתי את התגובות שלך כאן ובמאמר ששלחת אותי לשם, וזה מוכיח את טענתי.
זה מאוד שטחי – וקלסיקה של חוסר השכלה חרדית – לטוען "יש להוסיף שלרוב גם הבחור ש"שאיפת חייו היא ללמוד כל החיים" לא באמת בחר בחיים כאילו מרצונו אלא שהמציאות היא שכל גבר בציבור החרדי ליטאי מיועד מלידתו ללמוד כל החיים ללא אפשרות בחירה אמתית." (ציטוט שלך משם)
נעזוב לרגע את היהדות מבחינת ללמוד. כל פילוסופי המערב מאז אפלטון עד קאנט ואחרוני הפילוסופים עד ימינו מקדשים את הלימוד וטוענים שזה יעודו של האדם הנבון. אין הוגה דעות אחד לנשמה אפי' במערב שמקדש את העבודה כאידיאל עבודה זה אך ורק אמצעי ותו לא. כל הנאורות והחופש שהפילוסופיה דורשת מהמשטרים השרלטניים – זה אלפי שנים מאז יוון, היא אך ורק בשביל ללמוד, "החופש ללמוד ולהשכיל".
אז מגיע יוסף הצדיק והופך לנו את היוצרות, ואומר: זה שיש חופש ביהדות ללמוד כל החיים זה לעומק חוסר חופש.
תגיד לי אתה האם זה לא בדיחה.
maxmen
על הניחוש שניחשתי במשפט הראשון בתגובתי לא הגבת זה אומר שאני צודק?
ובכל אופן אני נשאר בדעתי במסקנה שהסקתי שם.
ואני קצת מתנחם בעובדה שיש עוד שסובלים מאותה העם-ארצות גמורה…
ועל כל זה נאמר הקורא יקרא והבוחר יבחר.
המודל הישן הוא כולל הלכה? מניין זה? גדולי ישראל לא תמכו בכיוון הזה
כפי שכתבו פה לפני סדרת המאמרים מתעלמת מעובדה מהותית מאוד והיא שלמעלה מ30 שנה אין לגבר חרדי ליטאי (ולחלק מהספרדים) בחירה בנוגע לעתידו המערכת החרדית היא דטרמיניסטית להחריד המסלול מתווה מרגע הלידה ולרוב ללא מסלול יציאה גם המוכשרים והמתאימים מקרב האברכים לא בחרו בזה זה נכפה עליהם בכוללים ברחבי הארץ ישנם עשרות אלפי אנשים חלקם מוכשרים מאוד שלא רוצים להיות שם אבל הם מוכרחים מפאת לחץ חברתי או מפאת שאין להם שום השכלה רלוונטית ולהשלים אותה זה קשה עד בלתי אפשרי והמצב פוגע בכולם גם באלה שבאמת רוצים ללמוד רק חשבו אילו מלגות ניתן היה לשלם אם היו מורידים את כל הלא מתאימים או הלא מעוניינים ואז הדיון היה הופך לדיון של שחיקה כמו בכל מקצוע אחר אבל כשעל מערכת הכוללים ישנו עומס של עשרות אלפים שלא רוצים או לא מתאימים להיות בה זה מנפח את הדיון מעבר לפרופורציה ופוגע בכולם.
1. בשביל לקבל סיפוק חייבים להציב יעד ומטרה !!!
2. בשביל לנצל את הזמן חייבים להציב יעד!!
3. גם גדולי אשכנז שלמדו בלמדנות תמיד הקיפו את כל התורה
4. החזו"א אמר שאין דבר כזה ת"ח בדבר אחד – אין דבר כזה רב של תולעים\עירוב\הסלבס\עכברים או שיודעים את התורה או שלא!! ת"ח חייב (לנסות) להקיף את כל התורה ואל להישאר כל החיים מצומצם בחלק אחד קטן
היעד של אברך זה לסיים את מסכת גיטין שסיים כבר פעמים בישיבה גדולה ופעם בקטנה ואם יום אחד הוא החסיר מהכולל לא קרה שום דבר.. מקסימום איבד פלפול ברמב"ם
ומה יוצא בסוף זמן חורף? כמה דפי דפדפת עם סיכומים של פלפולים … אומנם שכר גדול בשמיים שרי נאמר שאפ"י ישב כל היום ועסק בעטרות ודיבון יקבל שכר אבל סיפוק אין לו … ות"ח גדול לא יצא.. מקסימום למדן
לסיים שו"ע על בוריו לוקח המון שנים ולא נראה לי שאחרי זה אפשר להרגיש שסיימו את התורה…
אברך כולל חייב לדעת הלכות שבת ברמה יותר גבוהה ממשנה ברורה… בישיבה גדולה אפשר להשתבח בבחור שיודע משנה ברורה חלק ג' בע"פ אבל מאברך מצופה שילמד מהגמ' דרך הטור ועד ההלכה למעשה
מת"ח מצופה שיכיר את התנ"ך ולא רק את הפסוקים שמוצוטטים בגמ'
שילמד פרשת השבוע עם הראשונים ולא רק בשביל לענות תשובות באיזה קונטרס שעושה הגרלה על 500 ש"ח..
ת"ח זה אחר שמבקשים ממנו לדבר והוא מסוגל לקום ולתת דרשה בלי להכין
הישיבות והכוללים בימנו מצטיינים בבנוניות !!
נ.ב כל זה מדבר על אלו שלומדים לש"ש… בלי להיכנס לנושא שרבים רבים לומדים בשביל כבוד\דירה
שמעתי מהרב נחום אליעזר רבינוביץ', ראש ישיבת ההסדר (ר"ל) במעלה אדומים, שבשנה מסוימת (איני זוכר איזו) בוגרי הישיבות הציוניות השיגו בבחינות לדיינות ציונים גבוהים לאין ערוך מבוגרי הישיבות החרדיות (כמדומני שמאז המצב לא השתנה). ראש ישיבה חרדי מפורסם (שהרב רבינוביץ' סירב לנקוב בשמו משום כבודו) שנפגש עמו שאל בתסכול שהיה ניכר היטב בקולו – הכיצד? מה הסוד שלכם?
השיב הרב רבינוביץ': אצלכם ישנו מסלול אחיד לכל מי שנולד חרדי: חיידר-ישיבה קטנה-ישיבה גדולה-כוילל–בית עלמין. מסלול אחיד זה מיועד לכולם, למי שנפשו חשקה בתורה והוא בר-הכי, ולמי שלא, ללא יוצא מן הכלל ומבלי להציע כל אלטרנטיבה למי שמסלול זה לא מתאים לו. אין פלא שכתוצאה מכך הבינוניות (אם לא למטה מזה) היא מאפיין בולט של בוגרי הישיבות והכוללים החרדיים.
אצלנו, לעומת זאת, אין הסללה לישיבות. בציבור שלנו לכל בחור יש הרבה אלטרנטיבות והרבה בחורים בוחרים בהן מבלי לחשוש לשום סנקציה חברתית. מי שבא לישיבות, ובוודאי מי שממשיך את לימודים בכוללים שלנו, שלנו עושה זאת משום שבאמת נפשו חשקה בתורה ולא מחשש לשידוך, למעמד חברתי, לחינוך הילדים וכו'. מה הפלא אפוא שבוגרינו הכו את בוגריכם בבחינות לדיינות שוק על ירך?
אותו ראש ישיבה, הוסיף הרב רבינוביץ' וסיפר, הרכין ראשו בשתיקה.
כמדומני שתשובתו של הרב פרופ' רבינוביץ' (מח"ס "יד פשוטה" על הרמב"ם ועוד ספרים רבים) עונה על כל המאמרים בסדרה זו.
מרדכי היקר
אותו ראש ישיבה הדמיוני לא מבין בכלום,
הרי אין אדם נעשה ראש למטה אלא אם נעשה רשע למעלה. (חז"ל)
האבן עזרא אומר: אם בני ישראל צדיקים לא צריך לעסוק בנזיקין
הרב הגאון פישר זצ"ל ראש בית דין בירושלים אמר לי פעם: פעם חשבתי שמשיח לא בא כי מתפללים מאוחר בזיכרון משה. אחרי שנהייתי דין הבנתי שמשיח לא בא כי יש רשעים.
הרב הגאון ר' יעקב בלוי זצ"ל בעל מחבר פתחי חושן ועוד ועוד אמר לי פעם: רק גנבים ורשעים באים לבית דין, בני אדם יראי שמים מסתדרים לבד.
לסיום: ההשקפה היהודית\החרדית היא שרמתו של האדם נקבע על פי חירותו. כמה שרלטנות שיש בחברה ומעמידים להם שוטרים ושופטים וכו' וכו' ?! אז רמתו של איש החברה הוא רמה של ילד בגן הילדים.
תראה מה רמתו של היהודי הגלותי בכל הגלויות מבחינת מוסר וערכים ובדיני ממון ועסקים בכל האומות.
תראה מה קרה לאומה היהודית ביום שקמו על עצמם מדינה\משטר\שוטר\מערכת משפט ולצדו מערכת בתי דין ציוניים.
אז מחילה מרדכי הצדיק, אני מברך את הציבור הדתי שיגיע לרמה שלא צריכים לעסוק בדיני נזיקין ולהעמיד לעצמן דיינים, כפי שהאבן עזרא וחז"ל השתוקקו כל כך.
אכן נקודה נכונה
יש להוסיף שמראש המחפשים אפיקים נוספים מכילים בתוכם אחוזים יותר גבוהים של הפחות מוצלחים.
גם המאמר גליא ליבא לפומא.
סיפורי אלף לילה ולילה..
אני מכיר עשרות חרדים שנגשו לבחינות דיינות, הציונים של כולם! גבוהים מאד.
מעבר לזאת אומר, בחינות הדיינות והרבנות הינם, למרבה הצער, בחינות ברמה נמוכה יחסית הדורשת בקיאות שטחית ותו לא.
ואדרבא מהיכרותי עם לומדי דיינות חובשי כיפות סרוגות (שאני מעריך מאד , רק ההשוואה מקוממת אותי), הבנתי שצורת הלימוד היא שטחית מאד.
אין שום השוואה בין בוגרי ישיבות חרדיות לבוגרים ישיבות הסדר, שרק בישיבה גבוהה מבינים (קצת) מה הוא לימוד בעיון, ואז אחרי שנה וחצי פורשים לצבא… (וממשיכים אחכ)
שאלתי את בן דודי (חובש הכיפה הסרוגה) האהוב, איך לומדים דיינות , האם עוברים על כל הנתיבות בעיון?
תשובתו היתה , תראה כל אחד (מלומדי הדיינות) מה שהוא יכול…
בעיני תגובתך היא מבורות וחוסר היכרות עם כולל דיינות חרדיים , ומסופקני אם הרב רבינוביץ סיפר בדיה זו.
באיזה כולל הרב בניהו כהן לומד? אני מחפש כולל הוראה ושלו נשמע מושך…