צריך עיון > סדר עיון > לשם מה צריך את האקדמיה?

לשם מה צריך את האקדמיה?

בציבור הרחב ובקרב מקבלי ההחלטות שוררת מוסכמה כי הדרך הטובה ביותר לשלב גברים חרדים בעבודות צווארון לבן היא לשלוח אותם לאקדמיה. אלא שהאקדמיה היא למעשה חסם המרחיק את החרדים משוק התעסוקה. שילוב החרדים במשק הישראלי דורש מאתנו לנטוש את חלום האקדמיה ולחשוב על הסוגיה מחדש.

י"א תשרי תש"פ

אחת השאלות הגדולות העומדות בפני המשק הישראלי כיום היא כיצד לשלב חרדים בתעסוקה באופן מוצלח: איך עוזרים לחרדים מוכשרים המחפשים עבודה להתברג במשרות מכניסות.

מדינת ישראל עומדת בפני אתגר כלכלי משמעותי. חלק משמעותי ממנו הוא גידולה המהיר של האוכלוסיה החרדית, ששיעור ההשתתפות שלה במשק ופריון העבודה שלה נמוכים מאד.[1] כולנו, ללא הבדלי עדה ומגזר, מעוניינים ברמת חיים של מדינה מפותחת – תשתיות נאותות, מכשירי MRI בבתי חולים וכולי. כשרבים מהגברים החרדים אינם עובדים כלל, ורבים אחרים מועסקים בעבודות צנועות פנים־מגזריות, קשה לראות איך מדינת ישראל ממשיכה לתת שירותים של עולם ראשון לאורך זמן. כמו כן, בניגוד למרבית המדינות בעולם – ההבט הבטחוני הופך את האתגר הכלכלי של ישראל משאלה של רמת חיים לשאלה קיומית. עבור ישראל, צמיחה כלכלית יציבה אינה עניין של מותרות.

האתגר העומד בפני מדינת ישראל הוא רתימת כוחות היוזמה והחריצות של החברה החרדית להנעת המשק הישראלי כולו. כלומר, פתיחת שוק המשרות והיזמות הכללי בפני האדם החרדי

אתגר זה מביא לידי מסקנה אחת: יש צורך בכך שחרדים יתרמו יותר למשק הישראלי.[2] שילובם של חרדים במשק הישראלי בעבודות איכותיות ישפר את מצבה הכלכלי של הקהילה החרדית, ובו בזמן יקדם את הצמיחה הכלכלית של המשק כולו.

כבר היום, רוב הגברים החרדים עובדים במידה זו או אחרת, אך רבים מהם פועלים ברמה הקהילתית והמקומית – פותחים עסק קטן בשעות הערב, מבצעים עסקת תיווך, מייבאים איזה מוצר ייחודי ומוכרים אותו במסגרת הקהילה. האופק התעסוקתי של האדם החרדי צר מאד: האפשרויות שהוא מכיר מצומצמות, והתשואה שלהן נמוכה. האתגר העומד בפני מדינת ישראל הוא רתימת כוחות היוזמה והחריצות של החברה החרדית להנעת המשק הישראלי כולו. כלומר, פתיחת שוק המשרות והיזמות הכללי בפני האדם החרדי.

שאלת המיליון דולר היא: איך עושים זאת?

התשובה הרווחת כיום היא: הכשרה אקדמית. במסדרונות הממשלה, במכוני המחקר, במשרדי הפקידות הגבוהה ובעולם הפילנתרופיה שולטת באופן מוחלט הקונספציה שהדרך לשלב חרדים בעבודות צווארון לבן עוברת באקדמיה. אם אנחנו רוצים שחרדים יעבדו בעבודות 'אמיתיות', אומרים, עלינו לשלוח אותם לחינוך מחדש בחסות האוניברסיטאות והמכללות. זוהי הדרך היחידה להפוך את חומר הגלם ה'נמוך' – החרדים – לפרה מניבה,  "להעלות את ההון האנושי של החברה החרדית." לחברה החרדית הרבה אנשים, אך מבחינה כלכלית הם שווים מעט. הדרך לעשות את ההמון החרדי ל'הון אנושי' יקר ערך היא להעניק להם השכלה אקדמית.[4]

קונספציית האקדמיה שגויה ועולה למשק הישראלי ולציבור החרדי בדמים מרובים. היא מונעת השתלבות משמעותית של החרדים בשוק העבודה, מעמידה בסכנה את עתידה הכלכלי של מדינת ישראל, ומבזבזת הון רב במאמצי סרק של הכוונת החרדים לאקדמיה

יתרה מזו, לא רק בקרב מקבלי ההחלטות שוררת אמונה זו; היא רווחת גם בקרב הציבור הרחב, כולל החרדי. חרדי צעיר המעוניין לפרנס את משפחתו ואינו רוצה להיות מפעיל מכונות או אופה במאפיה, חושב מיד על תואר אקדמי. גם אם ילך למרכז הכוון, כאשר יזהו שהוא מוכשר ומעוניין בעבודות צווארון לבן, יפנו אותו מיד אל האקדמיה. המחשבה שניתן לעבוד בעבודה משרדית משמעותית בלי לקבל הכשרה אקדמית או הכשרה מקצועית רב־שנתית אחרת, אינה עולה על דעת אדם כמעט.

במאמר זה אבקש לטעון שמדובר במצב עניינים בעייתי, ויש שיאמרו – אפילו טרגי. קונספציית האקדמיה שגויה ועולה למשק הישראלי ולציבור החרדי בדמים מרובים. היא מונעת השתלבות משמעותית של החרדים בשוק העבודה, מעמידה בסכנה את עתידה הכלכלי של מדינת ישראל, ומבזבזת הון רב במאמצי סרק של הכוונת החרדים לאקדמיה. לאחר שאבאר מדוע הניסיון לשלב חרדים בתעסוקה באמצעות האקדמיה הוא רעיון גרוע, אנסה להצביע על מה שלדעתי מעכב השתלבות מוצלחת של החרדים בשוק התעסוקה, ואציע כיצד ניתן להתגבר על כך. אפתח בסיפור הכישלון עצמו – סוד גלוי שנחשף לאחרונה לעיני הציבור הרחב.

 

אקדמיה לחרדים: כישלון קולוסאלי

בשל האמונה כי השכלה אקדמית לחרדים היא גשר לעבודה איכותית ולשכר מכובד, הוקמו בשנים האחרונות מסלולים אקדמיים רבים עבור חרדים, והושקע בהם הון ממשלתי עצום. כעת, לאחר פרסום דו"ח מבקר המדינה, לצד נתונים נוספים, ניתן לומר בפסקנות: הפרויקט הזה נכשל כישלון חרוץ בכל פרמטר.

ראשית, רוב הכספים המיועדים ל"אקדמיה לחרדים" בוזבזו לשווא על תארי הוראה לבנות חרדיות, שלמעשה חיזקו את ההסללה של בנות חרדיות למקצוע שאינו נחוץ (בוודאי לא בהקפים אלו) למשק.[5] כשל זה הוא בעיקר פוליטי: הזרמת כספים למקום הלא מתאים משיקולים שלא מן העניין. אך אליו מצטרפים כשלונות מהותיים עמוקים. אחוזי הנשירה של גברים ממכוני ההכשרה היו (ועודם) בלתי נתפסים – למעלה מ־75%.[6] וגולת הכותרת: הנתונים מראים כי מצבם הכלכלי של מי שהצליחו לעבור את מסע הייסורים בדרך אל התואר, על הקושי הלימודי שבו, השקעת הזמן העצומה, ההוצאה הכלכלית הכבדה והאתגר המשפחתי־קהילתי – השתפר אך במעט.

אותם 25% מיוחדים לא הצליחו לעלות את הכנסתם כפי שקיוו, או כפי שמקבלי ההחלטות בממשלה ציפו. הפער בין השכר של גבר חרדי בעל תואר אקדמי לבין רעהו החילוני הוא יותר מכפול! למעשה, גבר חרדי בעל תואר משתכר בממוצע פחות מגבר לא־חרדי שאינו בעל תואר אקדמי.[7]

לא רק שהניסיון לשלב חרדים באקדמיה כשל, אלא שגם כאשר הוא הצליח, התועלת שהופקה ממנו היתה מינימלית. המניע של מאמצי השילוב היה העלאת פריון העבודה לרמה של עובדים בעלי הכשרה אקדמית, אך מסתבר שהאקדמיה לא הביאה לתוצאה הרצויה

כלומר, לא רק שהניסיון לשלב חרדים באקדמיה כשל, אלא שגם כאשר הוא הצליח, התועלת שהופקה ממנו היתה מינימלית. המניע של מאמצי השילוב היה העלאת פריון העבודה לרמה של עובדים בעלי הכשרה אקדמית, אך מסתבר שהאקדמיה לא הביאה לתוצאה הרצויה. הלימודים האקדמיים לחרדים לא שיפרו את מצבם הכלכלי של בוגריהם כצפוי, ולא תרמו תרומה של ממש למשק הישראלי. בהתחשב בכמות הזמן והכסף המושקעת בסטודנט חרדי, יתכן בהחלט שהמדינה מפסידה מהשקעתה יותר ממה שהיא מרוויחה.[8]

יתרה מזו, בסדר הקיים, האופציות האקדמיות והמקצועיות הפתוחות בפני חרדים כוללות את מקצועות ההנדסה למיניהם, הדורשים הכשרה ריאלית משמעותית, ומקצועות כמו משפטים, חינוך, מקצועות הטיפול והסיעוד ומנהל עסקים. רוב החרדים אינם פונים למקצועות ההנדסה. (בין אם בשל המחסור בלימודי ליבה ובין אם בשל חוסר התאמה – גם בציבור הכללי רק אחוזים מעטים מתאימים למקצועות ההנדסה. כך או כך, בעתיד הנראה לעין, אין דבר שהממשלה או כל גוף אחר יכולים לעשות כדי לשנות את המצב.) נמצא שרובם מוסללים למקצועות בעלי שכר נמוך שאינם דרושים למשק, כפי שמפורט בדו"ח המבקר. ההתניה האקדמית אינה פותחת בפני החרדים אופקי תעסוקה רחבים, אלא דוקא מכוונת אותם אל ערוצים צרים ולרוב בלתי נצרכים.

ועדיין לא הזכרנו את ההפסד העיקרי: חרדים רבים (מאד) אינם יוצאים לשוק העבודה בגלל ההתניה המובלעת "יציאה לעבודה = אקדמיה". צעיר חרדי מוכשר בן ימינו משוכנע לגמרי שאם אינו רוצה להיות אינסטלטור או טכנאי מזגנים, עליו ללמוד במוסד אקדמי ולהשיג לעצמו תואר. הוא אינו רוצה לעבוד בעבודות צווארון כחול, אך גם לא לעבור את שביל הייסורים לרכישת תואר אקדמי. התוצאה היא שהוא פשוט מוותר. הוא פותח עסק ביתי קטן שיאפשר לו להתקיים, ומסתפק בכך.

צעיר חרדי מוכשר בן ימינו משוכנע לגמרי שאם אינו רוצה להיות אינסטלטור או טכנאי מזגנים, עליו ללמוד במוסד אקדמי ולהשיג לעצמו תואר. הוא אינו רוצה לעבוד בעבודות צווארון כחול, אך גם לא לעבור את שביל הייסורים לרכישת תואר אקדמי. התוצאה היא שהוא פשוט מוותר

נוסף לכך, בציבור החרדי יש התנגדות ציבורית עזה להליכה למסלולים אקדמיים. רבים ממנהיגיו חוששים, ובצדק, מפני הסכנות הרוחניות הטמונות בלימודים אקדמיים. האקדמיה אינה רק מוסד להכשרה מקצועית. היא מוסד בעל אתוס ובעל רוח חינוכית מסוימת,[9] ורוח זו אינה עולה בקנה אחד עם ערכיה של החברה החרדית.[10] כך נמנעים חרדים מוכשרים רבים, שאינם מתאימים לעבודות צווארון כחול, מכניסה לתעסוקה מניבה במשק הישראלי: הם מבינים בעצמם את הסכנה, או רבותיהם אוסרים את הלימודים, או החברה מאותתת להם שהמחיר הרוחני (ובהתאמה, גם החברתי) גבוה מדי.

נמצא אפוא כי ההסללה של חרדים למסלולים אקדמיים יצרה מצב רע עבור כולם. מצד העולם החרדי, היא מציבה בפני האדם החרדי השוקל יציאה לעבודה חסם תרבותי, רוחני, כלכלי ולימודי. מצד המשק הישראלי היא מונעת כניסה של כוח עבודה איכותי וטוב שהיה יכול לתרום לו רבות.

 

לשם מה צריכים תואר אקדמי?

אם הגעתם עד נקודה זו, אתם בוודאי אומרים לעצמכם: רגע, אבל באמת חייבים תואר אקדמי כדי לקבל עבודה נורמלית. תפתח כל מדור דרושים, תגלול לדרישות המעסיק ותגלה כי אם אינך רוצה להיות פקיד מהדרג הנמוך ביותר אתה חייב להיות בעל תואר ראשון כלשהו. זוהי דרישת סף סטנדרטית בכל מקום תעסוקה המכבד את עצמו, כולל מרבית המשרות הממשלתיות.

במשק מודרני, רוב רובם של בעלי התארים עובדים במשרות משרדיות. הכותרת הכללית שניתן להעניק למשרות אלו היא "ניהול". לפני שאנחנו שולחים את כל החרדים אל האקדמיה, עלינו לשאול את עצמנו: מנין מגיעה האמונה שכל משרת צווארון לבן מסוג זה דורשת תואר אקדמי, והאם היא באמת נכונה?

במקצועות כמו עריכת דין, רפואה, הנדסה ואולי גם עבודה סוציאלית (למה עובד סוציאלי זקוק לתואר?), שבהם יש צורך בהכשרה מקצועית אינטנסיבית, ניתן אולי להצדיק את הצורך בחסות האקדמיה. אבל רוב רובו של המשק אינו מורכב מעבודות אלה. המהנדסים, הרופאים, עורכי הדין והפסיכולוגים מרכיבים חלק קטן מאד מהמשק. (משני האחרונים יש הרבה יותר מדי בארצנו הקטנטונת.)

במשק בן ימינו, רוב רובם של בעלי התארים עובדים במשרות משרדיות. הכותרת הכללית שניתן להעניק למשרות אלו היא "ניהול". משרד ממשלתי בינוני, מערכת של מגזין, או מטה ניהול של מפעל ליצור שבבים – משרדים אלו לא מכניסים אליהם כיום אנשים ללא תארים. אולם המיומנויות שהעובדים נדרשים להן כדי לבצע את עבודתם אינה נרכשת באקדמיה. העבודה דורשת קבלת אחריות, הצבת יעדים ועמידה בהם, ניהול עובדים, תיאום בין אנשים וכיוצא באלו. לפני שאנחנו שולחים את כל החרדים אל האקדמיה, עלינו לשאול את עצמנו: מנין מגיעה האמונה שכל משרת צווארון לבן מסוג זה דורשת תואר אקדמי, והאם היא באמת נכונה?

הבסיס של אמונה זו הוא מתאם גבוה בין עובדים בעלי השכלה אקדמית לעובדים מוצלחים. אלא שמדובר לרוב במתאם ולא בסיבתיות. כפי שנבהיר להלן, במחקר הוכח כי ההכשרה האקדמית משמשת בעיקר מערכת איתות, ואינה מקנה באופן ישיר כלים מקצועיים להצלחה בעבודה.

 

עניין של איתותים: שגיאת הממשלה בהבנת תרומת האקדמיה

עובדה פשוטה וידועה: במדינות המערביות, התוצר לשעת עבודה של עובד גבוהה מבמדינות המתפתחות. מדוע הדבר כן? הדעה שהתקבלה בעולם הכלכלה היתה שאחת הסיבות המרכזיות לכך היא ההון האנושי של מדינות אלו. הביטוי "הון אנושי" מבטא את מידת ההכשרה הרלוונטית של העובד, המאפשרת לו לבצע את עבודתו באופן יעיל. הנתונים הראו כי יש מתאם גבוה בין שנות הלימוד של עובד לפריון העבודה שלו, ומתוך כך התקבעה האמונה שיש קשר תוצאתי בין השכלה אקדמית ליעילות עבודה ולפריון גבוה. אמונה זו גרמה למדינות המערב לעודד אוכלוסיות רחבות ככל האפשר לרכוש השכלה אקדמית, בציפיה לחזק את פריון העבודה ואת הכלכלה המקומית.

מחקרים שנעשו בשנים האחרונות הראו כי הנחה זו שגויה. ההשכלה אקדמית אינה מקנה לאדם כישורים להצלחה בעבודה, אלא משמשת מערכת איתות המכניסה כוחות חזקים למשק

אלא שמחקרים שנעשו בשנים האחרונות הראו כי הנחה זו שגויה. ההשכלה אקדמית אינה מקנה לאדם כישורים להצלחה בעבודה, אלא משמשת מערכת איתות המכניסה כוחות חזקים למשק. המערכת האקדמית מסננת את העובדים הטובים הפוטנציאליים ומזרימה אותם למשק. היא בוררת את המוכשרים והחרוצים, ועוזרת למעסיקים למצוא אותם. (אחד הספרים המתעדים ממצאים אלו הוא ספרו של בריאן קפלן, The Case Against Education.)

משום כך, השכלה אקדמית עודפת אינה מועילה למשק אלא אולי מזיקה לו (שם). השכלה עודפת, בהגדרתה, משמעה הענקת תואר אקדמי לאנשים מוכשרים פחות. השכלה זו מורידה את הערך של מערכת האיתות ופוגעת במנגנון האקדמי כולו. ישראל היא אחת ממקרי המבחן המוכיחים את הטענה. למרות העלייה העצומה במספר בעלי התואר האקדמי במשק (מקום שני בעולם בשיעור בעלי השכלה גבוהה על פי דירוג ה־OECD), פריון העבודה בישראל נשאר נמוך (מאד) ביחס למדינות המפותחות (אנחנו במקום ה־27 מתוך 36 מדינות ה־OECD). [11]

אם המקרה הישראלי הכללי מדגים את התופעה הקשה, הרי שהסיפור החרדי טרגי אפילו יותר. כאמור, ההשכלה האקדמית שהוענקה לחברה החרדית היא חסרת תועלת כמעט. גבר חרדי בעל תואר אקדמי משתכר פחות מגבר לא־חרדי ללא תואר אקדמי.[12] הסיבה לכך היא טעות בהבנת התרומה של הלימודים להצלחה בעבודה, וכן חוסר הבנה חמור של העולם החרדי.

ההשכלה האקדמית שהוענקה לחברה החרדית היא חסרת תועלת כמעט. גבר חרדי בעל תואר אקדמי משתכר פחות מגבר לא־חרדי ללא תואר אקדמי. הסיבה לכך היא טעות בהבנת התרומה של הלימודים להצלחה בעבודה

הטעות הראשונה היא ההנחה שהשכלה אקדמית היא גורם סיבתי להעלאת השכר, ולא מערכת איתות. מסתבר שהלימודים עצמם אינם משפרים בהכרח את השגי העובד. התואר האקדמי מאותת שמדובר בבן טובים שקיבל חינוך טוב ומתקדם, או באדם משכבה סוציו־אקונומית נמוכה שעשה את כל המאמצים הנדרשים כדי להצטרף לחברת בני הטובים.

כאשר הממשלה מסלילה את החרדים לתארים אקדמיים ופותחת מוסדות ייעודיים עבורם, היא מורידה באופן ישיר את הערך של האיתות. ירידה זו מתבקשת, מכיון שהממשלה מנסה 'להנגיש' את ההשכלה לחרדים. כל עוד ההשכלה מונגשת, הרי שהיא אינה מאותתת שמדובר בעובד איכותי. (טיעון זה נכון לא רק ביחס לחרדים; הוא גם מסביר מדוע הנגשה מסיבית של תארים אקדמיים מטעם המדינה לא שיפרה את פריון העבודה – הדבר גרם לירידת הערך של התואר ולא לעלייה באיכות העובדים.)

הטעות השניה חמורה אפילו יותר. מערכת האיתות האקדמית בנויה על סדר תרבותי מסוים – סדר תרבותי שבו מוסדות הלימוד למצוינים הם האוניברסיטאות. בחברה הכללית, התלמיד לומד מגיל רך שהצטיינות בחיים משמעה לימודים באקדמיה – וברמה הגבוהה ביותר שלה.

בחברה החרדית, לעומת זאת, רבים מן המגיעים אל האקדמיה הם דוקא מי שלא הסתדרו במערכת החינוך. החברה החרדית מעודדת את המצוינים שלה להישאר בתוך המערכת החרדית. המלחמה של החרדים באקדמיה גורמת שיציאה לאקדמיה נחשבת נשירה. משום כך, דוקא מי שלא הצליחו בישיבות הם הפונים אל האקדמיה.

באופן אבסורדי, בחברה החרדית נעשית האקדמיה למערכת איתות הפוכה. ככל שאדם למד בישיבה פחות טובה, כך עולה הסיכוי שהוא ירכוש תואר

בסדר הדברים הקיים, ההתניה של יציאה למשק במסלול מתיש ולא מקובל חברתית של רכישת תואר, יוצרת מצב שדוקא השוליים החברתיים פונים לרכוש תארים. גבר חרדי צעיר ומוכשר בעל מעמד מבוסס בקהילה יהיה האחרון שיפנה למסע הייסורים של התואר. כדי להתקיים הוא יכול להתבסס על עבודתה של אשתו, וכדי להגדיל את הכנסתו הוא ינסה להפעיל מיזמים קטנים בתוך הקהילה. רק אמיצים או נואשים יעלו בדעתם לפנות ארבע שנים מחייהם כדי להיכנס למסלול המתיש של רכישת תואר, הכרוך בתשלום מחירים אישיים וחברתיים רבים. מתוך כך, האקדמיה מושכת דוקא את מי שהצליחו פחות בחברה החרדית.

כך, באופן אבסורדי, בחברה החרדית נעשית האקדמיה למערכת איתות הפוכה. ככל שאדם למד בישיבה טובה פחות, כך עולה הסיכוי שהוא ירכוש תואר.

עובדות אלו יכולות להסביר מדוע התשואה של התואר בקרב חרדים היא כה נמוכה, ומדוע אחוזי הנשירה של חרדים גבוהים כל כך. במילים פשוטות, רבים מהחרדים היוצאים ללימודים אקדמיים אינם העפרונות הכי מחודדים בקלמר. גם אם הממשלה עושה את כל המאמצים 'להנגיש' להם את התואר, המעסיקים אינם קונים זאת.

 

מהם הכישורים הנדרשים להצלחה במשק?

אחר כל הדברים האלה, אנו נדרשים לשאלה נוספת, מהותית יותר: מהם הכישורים הנדרשים לשם הצלחה במשק הישראלי, והאם הציבור החרדי ניחן בהם? אחרי הכל, החינוך החרדי אינו מעניק לחניכיו הכשרה מינימלית במתמטיקה ובאנגלית; ולפי התפיסה הרווחת, אלו הם תנאים בסיסיים לכשירות בשוק העבודה המודרני.

מתוך כך, יבוא הטוען ויטען כי כשלון האקדמיה לחרדים אינו מעיד שהאקדמיה אינה נחוצה, אלא שחיוני להעניק לחרדים לימודי ליבה שיאפשרו להם להצליח באקדמיה. אל לנו להרפות מחלום השילוב האקדמי, אלא אדרבה – למצוא דרכים חדשות להביא למימושו. ואכן, רוח זו מנשבת מדו"ח המבקר הבוחן את הליקויים בשילוב החרדים. מסקנותיו הן שיש להרחיב את הצע מלגות הקיום לגברים חרדיים, לתגבר את התמיכה הלימודית, לספק הכוונה למקצועות מניבים יותר ולהעלות את הרמה האקדמית במסלולי הלימוד החרדיים.

במקום להבין מדוע כשל שילוב החרדים באקדמיה ומה ניתן לעשות אחרת כדי לשלב אותם, מתעקשת המדינה על אותו מתכון גרוע, ומנסה לתקן אותו באמצעות הוספת עוד מאותם התבלינים

צעדים אלה אינם עושים רביזיה להנחת היסוד, אלא מנסים לבנות בית חולים מתחת לגשר. במקום להבין מדוע כשל שילוב החרדים באקדמיה ומה ניתן לעשות אחרת כדי לשלב אותם, מתעקשת המדינה על אותו מתכון גרוע, ומנסה לתקן אותו באמצעות הוספת עוד מאותם התבלינים.

זוהי למרבה הצער דוגמא להתנהלות ממשלתית טיפוסית: אם הזרמנו מאות מיליונים למטרה מסוימת, אך לא הצלחנו להשיג אותה, המסקנה היא שלא הזרמנו די ועלינו לשפוך לשם כך עוד כסף. ההכשרה האקדמית כשלה? אין זה אלא שלא השקענו בה די תקציבים. אם ניתן לגברים חרדים עוד כסף ועוד שיעורים, ואם נכוון אותם למקצועות שאליהם הם מעולם לא רצו ללכת, נקבל בוודאי תוצאה טובה יותר.[13]

שמא הגיע הזמן לשאול את השאלה הפשוטה מכל: אולי האקדמיה באמת אינה נחוצה? אולי הכישורים הקוגניטיביים הנדרשים להצלחה במשק כבר מצויים אצל החרדים, ומשהו אחר מונע מהם להשתלב?

ובכן, אם נניח בצד את כישורי האנגלית (שגם כך לא רוכשים במסגרת הפורמלית של הלימודים האקדמיים, אלא הם תנאי מקדים להם), הרי שהכלי הטוב ביותר שיש בידינו לאמוד את הכישורים הנדרשים להצלחה בשוק העבודה הוא סקר PIAAC הבינלאומי. סקר זה עוצב על סמך מחקרים שאפיינו את הכישורים המנבאים הצלחה במשק מודרני, ונמדדו בו כישורי אוריינות מילולית, אוריינות מתמטית ופתרון בעיות בסביבה עתירת טכנולוגיה.

למרבה ההפתעה, בתוצאות שהתקבלו מן הסקר, הממוצע של החברה החרדית ושל החברה הכללית היה דומה מאד – זאת על אף שבחברה הכללית נמצא פער משמעותי בין בעלי תואר אקדמי לבעלי השכלה נמוכה יותר. הפערים המשמעותיים בין החברה החרדית לחברה הכללית היו בסעיף הטכנולוגי בלבד.[14] התפלגות האוריינות בחברה החרדית דמתה להתפלגותה בחברה הכללית, למרות שיעורם הנמוך של בעלי התארים בה.

לפי מבחני ה־OECD, העדר לימודי הליבה אינו עושה את החרדים לכשירים פחות לעבודות צווארון לבן. הפריון הנמוך של העובד החרדי אינו קשור להשכלה הנמוכה שלו, אלא לדבר מה אחר

צריך לחדד את המשמעות של נתון זה. השכר הממוצע של גבר חרדי בעל תואר אקדמי הוא פחות מ־10,000 ₪. כאמור, שכר זה נמוך יותר משכרו של גבר לא־חרדי שאינו בעל תואר אקדמי. למעשה, השכר של גבר חרדי בעל תואר אקדמי זהה לשכר הממוצע של גבר לא־חרדי הנמצא בקבוצת האוריינות הנמוכה ביותר (!).[15] גבר לא־חרדי בעל אותה רמת אוריינות של גבר חרדי ממוצע משתכר בממוצע 16,500 ₪ בחודש.[16]

הנתונים העולים מסקר PIAAC מרעישים. המסקנה שלהם היא שאי־שילובם של החרדים במשק הישראלי אינו נובע מרמת האוריינות הנמוכה שלהם. לא הכישורים האינטלקטואליים הנמוכים של החרדים מונעים מהם להשתלב, אלא דבר מה אחר. אדרבה, ביחס לאנשים ללא השכלה תיכונית ואקדמית, רמת האוריינות של החרדים גבוהה מאד. למעשה, מלבד החלק הטכנולוגי, היא כמעט זהה לשל גברים לא־חרדיים בעלי תואר אקדמי. כלומר, לפי מבחני ה־OECD, העדר לימודי הליבה אינו עושה את החרדים לכשירים פחות לעבודות צווארון לבן. הפריון הנמוך של העובד החרדי אינו קשור להשכלה הנמוכה שלו, אלא למשהו אחר.

תגלית זו היתה אמורה לזעזע את אמות הספים במשרדי הממשלה ולשנות באופן דרמטי את מדיניות השילוב שלהם. הנימוק העיקרי להשקיע בהשכלה אקדמית לחרדים הוא ההערכות של בנק ישראל כי ההשכלה תעלה את השכר הממוצע של החרדי ל־16,700 ₪. אבל כעת אנו מגלים שמידת האוריינות הנדרשת לביצוע התפקידים הרלוונטיים כבר קיימת אצל החרדים. מבחינת הפוטנציאל התעסוקתי שלו, חרדי ממוצע מסוגל להשתכר כבר היום, ללא השכלה אקדמית, בדיוק כשאיפת בנק ישראל. עשר שנים של השקעה עצומה בשילוב חרדים באקדמיה לא העלו כמעט את שכרם, ואז מתברר שהבעיה כלל לא היתה העדר השכלה!

מבחינת הפוטנציאל התעסוקתי שלו, חרדי ממוצע מסוגל להשתכר כבר היום, ללא השכלה אקדמית, בדיוק כשאיפת בנק ישראל. עשר שנים של השקעה עצומה בשילוב חרדים באקדמיה לא העלו כמעט את שכרם, ואז מתברר שהבעיה כלל לא היתה העדר השכלה!

לבני החברה החרדית יש כישורים היכולים לתרום רבות למשק הישראלי. נכון, הם לא יהיו מהנדסים אולי. קשה יותר להשלים פערי מתמטיקה בגיל מבוגר אם לא התחלת ללמוד בגיל צעיר. אך מה בכך? האם חובה שהחברה הישראלית כולה תהיה מהנדסי תוכנה? גם בחברה הכללית הנדסה אינה מתאימה לכל אחד. נשים למשל הן אוכלוסיה שכמעט אינה פונה למקצועות הריאליים (למעט נשים חרדיות, שבהן אחוז גבוה של מהנדסות). איננו יכולים להיות חברה שבה כולם מהנדסים; גם איננו רוצים להיות.

יתרה מזו, הפער המשמעותי בפריון העבודה בין ישראל למדינות המפותחות אינו בתחומי ההנדסה, אלא בתחומי המסחר, התיירות והבנייה.[18] נכון שההייטק הוא מנוע הצמיחה העיקרי של ישראל, אך לצד הצמיחה בהייטק יש בשנים האחרונות צמיחה בתחומי הפיננסים, הנדל"ן, הביטוח והשירותים העסקיים.[19] בענפים אלו יש מקום רב לשיפור הפריון, וחרדים יכולים לתרום לכך הרבה מאד. גברים חרדים בארה"ב דומיננטיים מאד במקצועות אלו, גם בקרב הקהילות החסידיות שאינן לומדות לימודי ליבה.

 

מה עוצר את החרדים?

כעת ניגש לשאלה הבסיסית: אם טמון כל כך הרבה כשרון בציבור החרדי, מה בכל אופן מונע מהם מלפרוץ קדימה?

לדעתי, התשובה העיקרית לכך היא שוני תרבותי. הגורמים המרחיקים את החרדים מהמשק הישראלי הם תרבותיים ולא השכלתיים. הראשון שבהם הוא שוני בהווי החיים. קח אברך מישיבת פוניבז' ותכניס אותו למשרד בעזריאלי – התוצאה תהיה דומה למפגש חומצה ובסיס: סתירה כימית המשחררת חום רב. בעיה זו היא חברתית ביסודה, ובהתאם לכך על הפתרון שלה להיות חברתי.

הבעיה השניה מהותית יותר לאופי העבודה במשק המודרני. תהליכי העבודה המשרדיים דורשים סוג של משמעת ואתיקת עבודה השונים מהנורמות המקובלות בעולם החרדי. נדרש סוג מסוים של ארגון, עמידה בזמנים, היררכיה בין הבוס לעובד, התמסרות למטלות, עבודה בצוות וכיוצא באלה. אלו כישורים שלא רוכשים בישיבה, וגם לא בהווי הקהילתי. כאן מדובר בחסם תרבותי אמנם, אבל עמוק יותר משוני בלבוש ובשפה, וחיוני יותר לשוק העבודה.

תהליכי העבודה המשרדיים דורשים סוג של משמעת ואתיקת עבודה השונות מהנורמות המקובלות בעולם החרדי. נדרשים סוג מסוים של ארגון, עמידה בזמנים, היררכיה בין הבוס לעובד, התמסרות למטלות, עבודה בצוות וכיוצא באלה

תרבות העבודה הלא־חרדית שונה מאד מן החרדית. החינוך הלא־חרדי יודע לייצר עובדים יעילים בדרך מסוימת: לימודי ליבה, השכלה תיכונית, צבא ותואר אקדמי. חוויות אלו מעצבות את תרבות העבודה של העובד הישראלי לטוב ולמוטב. החרדים מגיעים מתרבות אחרת, שונה. השאלה כיצד מקנים לעובד החרדי את כישורי העבודה הנחוצים כדי להצליח במשק מודרני אכן דורשת חשיבה מעמיקה.

האמונה של הממשלה היא שהדרך היחידה לעשות את החרדים לעובדים יעילים היא להעביר אותם מסלול מזורז של חינוך חילוני (לא במובן הדתי אלא במובן האזרחי). אולם שיטה זו, שנוסתה בהרחבה בעשור האחרון, היא כישלון מהדהד. עלינו לחשוב על דרכים אחרות, יצירתיות יותר. המשק הישראלי אינו יכול לוותר על החרדים, אבל הוא גם אינו יכול לשנות אותם, והשימוש באמצעים המקובלים בציבור הכללי פשוט אינו עובד.

במקום להפנות משאבים עצומים להסללת החרדים למסלולים אקדמיים, צריך אולי לתת להם העצמה ממוקדת באנגלית ובאוריינות טכנולוגית.[20]

                                                       

כיצד נשלב חרדים במשק?

מה אפשר לעשות כדי לקדם שילוב יעיל של חרדים במשק?

שאלה זו קריטית לענייננו. בסדר החברתי הנוהג כיום, קשה מאד לצפות שמשהו ישתנה. הזהות בין תואר אקדמי להצטיינות בעבודה מושרשת כל כך בעולם הלא־חרדי, שקשה לחשוב על דרכים לערער קונספציה זו. כיצד ניתן אפוא לגרום למעסיק המחפש עובדים טובים להסתכל בכלל על קורות החיים של אדם חרדי ללא השכלה אקדמית? מדוע שיאמין בפוטנציאל שלו? השאלה קשה, אולם יש מספר דברים שניתן לעשות, ויותר מכך – מספר דברים שצריך להפסיק לעשות.

צריך להפסיק את הסללת החרדים לאקדמיה, לחתוך את התקציבים הייעודיים ולסגור את רוב המכללות המיועדות לחרדים. חרדי שבכל אופן ירצה תואר אקדמי, ייאלץ לעשות את המסלול הרגיל וכך יוכיח את הפוטנציאל שלו.

צריך להפסיק את הסללת החרדים לאקדמיה, לחתוך את התקציבים הייעודיים ולסגור את רוב המכללות המיועדות לחרדים. חרדי שבכל אופן ירצה תואר אקדמי ייאלץ לעשות את המסלול הרגיל וכך יוכיח את הפוטנציאל שלו

ומה ניתן לעשות? ניתוח של האמור עד כה מלמד כי יש שני אתגרים מרכזיים בשילוב חרדים ללא תואר אקדמי במשק הישראלי. הראשון הוא המחסור במערכת איתות אמינה. גם אם הוכחנו כי האיתות של השכלה גבוהה אינו יעיל אצל חרדים, הוא נותר לכאורה האיתות היחיד הקיים. השני הוא הקושי לגשר על הפער התרבותי. כיצד הוא יכול לפרוץ מחסום זה?

התשובה לשניהם היא אחת: ניסיון. מערכת האיתות הטובה ביותר למשק, וגם המורה הטוב ביותר שיש לאדם, הוא הניסיון. ניסיון אין רוכשים באקדמיה, אלא רק בקפיצה למים. כדי להצליח להשתלב במשק, החרדים צריכים פשוט להתחיל לעבוד. בהתחלה, בכל עבודה שרק נותנים להם. במשרות חלקיות, זוטרות, שעתיות. הם חייבים לצבור ניסיון. הניסיון יקנה להם כישורי עבודה בסיסיים, וגם יאותת שהם מסוגלים לבצע אותה כמו שצריך.

מערכת האיתות הטובה ביותר למשק, וגם המורה הטוב ביותר שיש לאדם, הוא הניסיון. ניסיון אין רוכשים באקדמיה, אלא רק בקפיצה למים. כדי להצליח להשתלב במשק, החרדים צריכים פשוט להתחיל לעבוד. בהתחלה, בכל עבודה שרק נותנים להם. במשרות חלקיות, זוטרות, שעתיות. הם חייבים לצבור ניסיון

עם הניסיון הזה צריכים לרוץ הלאה, ולא לדרוך במקום. על העובדים החרדיים להסתער על המשק הישראלי, לשלוח קורות חיים לכל משרד שרק יוכלו, ולנסות להשתלב. המטרה צריכה להיות ברורה: השגת משרה מכובדת. הדרך אמנם אינה קלה, ומחייבת עבודה בכל מיני משרות זוטרות – אך לדעתי היא היחידה.

קוראים רבים יטענו שמסלול זה אינו ריאלי. אך עד לפני כמה עשורים הוא היה ריאלי בהחלט, ויעידו על כך לא מעט עובדים בכירים שהתחילו לפני ארבעים שנה בתור עובדים זוטרים. הרעיון שהאקדמיה היא מקפצה לתעסוקה הוא שיגעון שפשה בעולם רק בעשורים האחרונים. ככל שהחרדים יכפרו ברעיון זה, וככל ששיעורם בכוח העבודה יעלה, יתאים המשק את עצמו אליהם בעל כורחו – עם תמיכת הממשלה או בלעדיה.

תהליך זה יבטיח גם שהחרדים ישתלבו במקצועות המתאימים להם. כאמור, הכישורים החרדיים אינם מתאימים לכל עבודה. חוש ביקורת ויצירתיות הם תכונות טובות במשרות מסוימות, אך הם עלולים להיות בעייתיים במשרות אחרות. יש משרות רבות במשק שחרדים יכולים להשתלב בהן באופן יעיל ולהיות עובדים מעולים. אבל כדי להגיע לשם עליהם להשקיע מאמץ, ועל משרדי ההכוון לסייע להם לעשות זאת במידת האפשר. ההסללה לאקדמיה, במקום להורות על צבירת ניסיון ומסלול של התקדמות המושתת עליו, היא טעות. מכוני ההכוון מכוונים מראש למקצועות לא טובים עבורם (כמו פסיכולוגיה ומשפטים) ואינם משיגים את ההתקדמות המבוקשת.

ניתן לנסות לקדם קמפיינים שונים כדי לסייע בהתמודדות עם הפער התרבותי. אולם נראה כי גם אם נוכל לשפר באופן חלקי את ההתמודדות עם הפער התרבותי על ידי מענה מקדים, הדרך הטובה ביותר להתגבר עליו היא פשוט לקפוץ למים. רק כאשר החרדים יתחילו להציף את שוק העבודה הישראלי, הם ירכשו את כישורי העבודה הנדרשים להיות עובדים טובים בדרכם, וילמדו כיצד לגשר על הפער התרבותי. ללא הניסיון המעשי, כל סוגי ההכשרות לא יועילו.

בהקשר הזה יש לציין לשבח את התכניות השונות של תב"ת. תכניות אלו מקדמות תעסוקה חרדית במגוון רחב של ענפים, באמצעות קורסים ממוקדים האמורים להכניס את העובד הישר לעולם התעסוקה ללא הכשרה אקדמית. בהתרשמות חיצונית, נראה שהם הבינו כי הסיכוי לשילוב חרדים במשק תלוי במיצוי היכולות שלהם, ולא בחינוכם מחדש.

***

אסיים מעין הפתיחה: המשק הישראלי צריך את החרדים, והחרדים צריכים את המשק הישראלי. מצב העניינים הנוכחי, שההתנהלות הכלכלית של החברה החרדית פונה בעיקר פנימה, אינו בריא לא להם ולא למדינה. עם זאת, כניסת החרדים למשק הישראלי לא תתרחש באמצעות התערבות במערכת החינוך שלהם. כל עוד שולטת האמונה שכדי שחרדים ישתלבו במשק יש צורך להתערב משמעותית במערכת החינוך החרדית, בין אם בחינוך צעירים ובין אם בחינוך מבוגרים, הנתק בין הצדדים רק יתחזק.

החרדים ייכנסו למשק הישראלי רק כאשר הם יעשו זאת כחרדים. ולעשות זאת כחרדים משמעו ללא תואר אקדמי. חרדים צריכים לצאת למשק עם כל המטען הישיבתי והקהילתי שלהם. רק כאשר יציאה למשק הישראלי תהיה צעד המגיע מבפנים, היא תוכל להתרחש בצורה יעילה

כדי שהחרדים ייכנסו למשק נדרשים שני דברים. ראשית, החברה החרדית צריכה לרצות זאת. אנחנו צריכים להרחיב את אופקינו ולהבין שמוטלים עלינו הצורך והחובה להיות מעורבים משמעותית במשק. אולם גם החברה הכללית צריכה לשנות גישה. נדרשות מצדה פתיחת אופקים והבנה כי אף שהחרדי מגיע עם חינוך אחר ושפה אחרת, יש לו כישורים היכולים לתרום רבות. וכי חסרות לנו דוגמאות של יזמים חרדיים שהקימו מפעלים משמעותיים ללא כל תואר פורמלי? אפשר לקחת לדוגמא את היזמות החרדית המצוינת של ארגוני החסד הגדולים, על כל הניהול המורכב שלהם. את התפקידים הבכירים לא מאיישים בעלי תארים. האם לא ניתן לתרגם זאת לכלל המשק?

החרדים ייכנסו למשק הישראלי רק כאשר הם יעשו זאת כחרדים. ולעשות זאת כחרדים משמעו ללא תואר אקדמי. חרדים צריכים לצאת למשק עם כל המטען הישיבתי והקהילתי שלהם. רק כאשר יציאה למשק הישראלי תהיה צעד המגיע מבפנים, היא תוכל להתרחש בצורה יעילה.

שינוי זה יתרחש בין אם נרצה ובין אם לא. החברה החרדית לא תסכין לחיי עוני, וברגע שהיא תראה צורך משמעותי בהשתלבות במשק, זה יקרה. עם זאת, השאלה אם תהליך זה יקרה במוקדם או במאוחר חשובה, ויכולה להיות לנו השפעה עליו. כל עוד המדינה או גופים אחרים מקדמים את ההשתלבות בתעסוקה בתור חלק מהחזון הרב־תרבותי של מדינת ישראל, החברה החרדית תתנגד לכך. החושים שלה יאותתו כי מדובר בצעד מסוכן עבורה.

החברה החרדית תתקומם נגד כל מה שהיא תראה בו ניסיון לנרמל אותה, גם אם הוא יוגש לה בגרסת מהדרין על פי כל תנאי ההלכה. רק כאשר החברה החרדית תדע כי הכניסה לעולם התעסוקה אינה מאיימת על החינוך שלה, היא תסכים להירתם לכך – לרווחתה ולרווחת המדינה כולה.

 


[1] דרכה של ישראל לשגשוג חברתי וכלכלי 2016 (פורום קהלת לכלכלה). לעניין עליית שיעור האוכלוסיה המבוגרת בישראל (מספר הקשישים בישראל צפוי לגדול מכ־900 אלף בשנת 2014 לכ־1.6 מיליון בשנת 2034), ראה: הערכת מצב אסטרטגית כלכלית־חברתית 2015 (משרד ראש הממשלה).

[2] מאמר זה מתייחס בעיקר לאתגר שילוב הגברים החרדים, על התנאים המיוחדים שבו. שילוב נשים חרדיות במקצועות בעלות פריון עבודה גבוה הוא סוגיה בעלת אופי שונה. לנושא שכרן של נשים חרדיות הוקדש הדיון ב"צריך עיון" בחודש טבת תשע"ט.

[4] אייל ארגוב, התפתחות ההשכלה בישראל ותרומתה לצמיחה ארוכת טווח (בנק ישראל, 2016), עמ' 25-17; הובא בדו"ח המבקר 2019 בתור נימוק להשקעה הממשלתית.

[5] דו"ח המבקר 2019, עמ' 2061-2013.

[6] שם. יש יותר מ־50% נשירה מהמכינות הקדם־אקדמיות, וקרוב ל־50% נשירה ממסלולי הלימוד. וזאת על אף הדרישות המקלות יחסית של המוסדות הייעודיים לחרדים.

[7] דרכה של ישראל לשגשוג חברתי וכלכלי 2016. נקודה זו קריטית לטענתנו. הסיבה שהממשלה מתקצבת באופן מסיבי כל כך את הכשרה האקדמית של גברים חרדים היא האמונה שזו הדרך לשלב אותם בשוק התעסוקה ולהעלות את פריון העבודה (אייל ארגוב, בנק ישראל, עמ' 21; הוא צופה כי עלייה בהשכלת החרדים תביא להכנסה לנפש של 16,700 ₪). בפועל הנתונים מורים כי השכלה אקדמית לחרדים אינה מביאה את התוצאה הרצויה, ואפילו לא קרוב אליה. גם אם נניח שהפער שמציג פורום קהלת מוגזם, לכל הדעות מדובר בפער משמעותי מאד. בניתוח של מכון טאוב (המבוסס על נתוני רשות המסים ולא על הלמ"ס), הפער בין חרדים ללא חרדים מצטמצם לכ־50% במקום 110% (16,000 לעומת 11,000), אך נראה שהסיבה לפערים היא שמכון טאוב מתמקד בחתכי האוכלוסיה הצעירים (המאופיינים בהכנסה נמוכה), ואילו פורום קהלת בכלל האוכלוסיה. אם הנחה זו נכונה, הרי ששכרם של החרדים בעלי התואר נוטה להישאר סטטי, בעוד שכרם של הלא־חרדים עולה עם השנים. למרבה הבושה, בדו"ח מבקר המדינה שבא לתקן את הליקויים בשילוב חרדים באקדמיה נאמר בפשטות כי "פערי התעסוקה בין חרדים ללא חרדים מצטמצמים מאד כאשר מדובר במי שלמד לימודים אקדמיים". הדו"ח טוען שהוא מסתמך על נתוני הלמ"ס, אך אינו מציג נתונים אלה. הנתון היחיד המוזכר הוא שנתוני הלמ"ס מלמדים שהכנסתו השנתית הממוצעת של גבר חרדי יליד 88-86 בעל תואר אקדמי היא 99,356 ₪. כלומר, מדובר במשכורת חודשית של 8,279 ₪, זאת בזמן שלפי נתוני הלמ"ס משכורת חודשית ממוצעת של גברים בעלי תואר לא־חרדים שלוש שנים לאחר סיום התואר הוא 15,148 ₪. בהנחה שרוב הלא־חרדים בגילי 33-31 נמצאים כבר שלוש שנים לאחר התואר, מדובר בפער עצום. האם לזה הם קורים "מצטמצמים הפערים"?! מדובר לדעתי במחדל חמור של דו"ח המבקר, המתעלם מנתון בסיסי כל כך העומד בלב הביקורת שלו. הצעד שעליו ממליץ דו"ח המבקר אינו סגירת המסגרות הייעודיות לחרדים, אלא הידוק הפיקוח עליהן. אולם אם המטרה הראשית של ההשכלה האקדמית לחרדים אינה מושגת, צריך לעשות רביזיה עמוקה יותר של הנחות היסוד באשר להשתלבות חרדים בתעסוקה.

[8] על חישובי הפרמיה לתואר של השכלה גבוהה עודפת ראה: אורי כץ, השכלה גבוהה עודפת בישראל (פורום קהלת לכלכלה, תשע"ח).

[9] טענה זו נשמעת מפי ראשיה פעמים רבות דוקא בהקשר של הקושי של האקדמיה בשילוב החרדים.

[10] ראה על כך מאמרי אדר תשע"ח בצריך עיון.

[11] אורי כץ, השכלה גבוהה עודפת בישראל, פורום קהלת לכלכלה תשע"ח.

[12] כאמור לעיל, המאמר עוסק בגברים חרדיים; הנתונים ביחס לנשים חרדיות שונים ודורשים מחקר בפני עצמו.

[13] לפני חמש שנים, ב־2014, פרסם גלעד מלאך מחקר רחב הקף על לימודים אקדמיים במגזר החרדי במסגרת מחקרי פלורסהיימר. באותו מחקר הוא עוסק בתכנית המח"רים שבדיוק יצאה לדרך ונועדה להעלות את איכות הלימודים האקדמיים במגזר החרדי. וכך הוא מסכם את דבריו: "יתרונותיו של שינוי המדיניות של הות"ת ביחס למסלולים האקדמיים לחרדים הינם ברורים. התוצאה הצפויה של התכנית הרב־שנתית עשויה להיות גידול מהיר במספר הסטודנטים החרדים ועלייה באיכות הלימודים תוך התמקדות בתחומים הנדרשים במשק. שינויים אלו יסייעו ככל הנראה לסטודנטים עצמם למצוא תעסוקה ביתר קלות עם תום לימודיהם" (גלעד מלאך, על טהרת הטוהר: לימודים אקדמיים במגזר החרדי, מחקרי פלורסייהמר, האוניברסיטה העברית ירושלים, עמ' 69-68). עברו חמש שנים מאותה תכנית חומש. מספר הסטודנטים ירד וכל הציפיות נכזבו. ועדיין ההמלצות נשארו בעינן: להעלות את הרמה ולכוון את הפונים למקצועות הנדרשים למשק.

[14] מיומנות מבוגרים בישראל 2014-2015, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, עמ' 23. בניתוח של בנק ישראל עלה כי פער זה יכול להסביר 2% בלבד מהתוצאות (סקר המיומנויות למבוגרים – בנק ישראל, עמ' 20). הפער הזניח בין חרדים ללא־חרדים יכול להיות מוסבר בקלות באמצעות חוסר הניסיון של גברים חרדים במתן תשובות לשאלונים, וכן בחוסר המיומנות שלהם בשימוש במחשב. השוואה טובה יותר בין האוריינות של חרדים לשל לא־חרדים יכולה להיעשות באמצעות ממוצע הפסיכומטרי בחלק המילולי (שבו ניסיון לא מחקרי מורה שבוגרי ישיבה מוציאים תוצאות די טובות). נתון מעניין שמופיע שם הוא שמעל גיל 40 היה יתרון קל לגברים חרדים על פני האוכלוסיה הכללית. יש לפער זה מספר הסברים אפשריים. יתכן שהוא מעיד על ירידה באיכות ההוראה החרדית; ויתכן שהוא מעיד על כך שהאוריינות של גברים חרדים עולה עם הגיל, בניגוד לציבור הלא־חרדי. יתכן גם שהוא מצביע על הבדל חשוב יותר: שיעור הגברים העובדים מעל גיל 40 גבוה יותר: נסיון העבודה עצמו מקנה להם את האוריינות הדרושה לסביבת עבודה מודרנית, זאת בניגוד לדור הצעיר יותר.

[15] 8,754 ₪ לגבר חרדי בעל תואר אקדמי, ו־8,552 ₪ לגבר לא חרדי ברמת אוריינות הקריאה הנמוכה ביותר (שם, עמ' 103).

[16] אוריינות קריאה ברמה 3 (שם, שם).

[17] יורם מרגליות, ניצה (קליינר) קסיר ואליהו ברקוביץ, "דרישת תואר אקדמי כתנאי סף במכרז למשרה בשרות הציבורי", המכון החרדי למחקרי מדיניות 2019.

[18] פריון העבודה בישראל ובמדינות המפותחות והגורמים המשפיעים עליו, מרכז המחקר והמידע של הכנסת.

[19] הלמ"ס, מיומנות מבוגרים, עמ' 28.

[20] בעיקר, יש לעשות ככל הניתן כדי להסיר את החסם של דרישת הסף לתואר אקדמי, לכל הפחות לתפקידים ממשלתיים. למרבה התסכול והאכזבה, הממשלה עושה את הדבר ההפוך: היא ממשיכה לחשוב באותן דרכים תבניתיות, וממשיכה במאמצי הסרק להפנות חרדים אל האקדמיה.

 

47 תגובות על “לשם מה צריך את האקדמיה?

  • 1. אתגר פרטי של מיכסום יחסי של ההכנסה אינו צריך לכווין למינהל פיננסי, חברות בינ"ל ומשרדי ממשלה. כ"א צריך לחשוב וחושב אישית. כמובן שמשכך חלק יפנו לאפיקים כאלו, חלקם יצליחו לטפס למעלה ורובם יעצרו אי שם בדרך, כמו שזה במגזר הכללי. אבל אין מי שחושב על האתגר המדינתי. וודאי לא מי שנכנס לשוק באיחור ולפעמים עם ריחיים על צווארו. בנובף – החתירה מראש לעמדות פסגה עלולה לגרום לכשל ברמת אחריות הפרנסה המשפחתית
    2. סטודנט חרדי מרויח פחות מחילוני – בשוק הפרטי אין "חכמות" השכיר הטוב יותר מרויח יותר (למעט חריגים). לכן רב פקפוקי בתוצאות מכוני המחקר אודות פערי שכר. מבלי לחשוב הרבה ניתן להעלות השערות שונות לפעיר השכר. קח אחת: המגזר הכללי התארים לגברים משקפים בדר"כ תארים במקצועות מכניסים יותר לעומת תארים של חרדים המאופיינים ברבוי תארי הוראה, עבודה סוציאלית וכדו'.[ אני רואה שגם אתה ציינת את העובדה אך לא קשרת אותה לתוצאות הבלתי הגיוניות של פורומו המחקר] כמובן שגם נכונות לעבוד שעות מטורפות (תופעה מאוד נפוצה במגזר הכללי בשלבים הראשונים של המקצועות המכניסים) משפיעה. האם נעשה מחקר השוואתי המבודד עובדים דומים במקצועות דומים?
    3. הבסיס לדרישה אקדמית אינו רק כסימן שמדובר שאדם שעבר מטלות מסויימות וממילא הוא מוכשר וחרוץ, אלא גם בהנחה שניהול של קבוצת אנשים יעיל יותר כאשר הוא נעשה ע"י מי שניודע מה הם עושים.
    4. הניתוח ולפיו חרדי הפונה ללימודים רקדמיים מוכשר פחות צעמיתו שלא פנה רחוק מלהניח את הדעת (אני מנחש שלכותב יש תואר ואני גם מנחש שהוא אינו חושב שהוא טיפש מחבירו שלא פנה לכך). יש לו משקל מסויים אבל זה בעיקר בגל הראשון של יציאה לאקדמיה. עוד כמה שנים הדבר יהיה אופנתי יותר ויכלול גם את מי שרואה אופק כלכלי תורני.
    5. הפתרון שלך מאוד נכון ולא רק לגבי חרדים, רק שלך תזיז את העולם. בינתיים אין מסההת אחרת שמעסיק נורמלי ישען עליה בבטחון יחסי.
    6. מנסיוני הקט תרבות העבודה נרכשת תוך חדשיים. זו אינה הבעיה.
    7. אנסה לדמיין את הפתרון שלך. אני אברך בן 28 נ+3, נסיוני הוא בלימוד ספרים בכתב רש"י. למה שמישהו יקח אותי למשהו מעבר שוער? גם כספר בבנק לא אוכל להיות וגם לא פקיד ארנונה נמוך בעיריה.
    8. ואגב ארגוני חסד- חלקם מתנהלים גרוע מאוד.

    • מאמר מעניין ומעורר מחשבה.
      עם זאת, לענ"ד הכותב מתייאש מפלחי שוק יצרניים עם פריון עבודה גבוה, כגון מחשבים, הנדסה, רפואה, הצמאים לכח עבודה איכותי. הדרך למקצועות אלו היא אקדמית, ואין קיצורי דרך ברוב המקרים (מלבד אולי כמה גאונים).
      ישנה עוד נקודה, שלצערי נתקלתי אצל מספר גדול של חרדים עובדים. התחושה היא שיש להם גישה של חוסר איכפתיות מהעבודה ונסיון לנצל את המערכת או את המעסיק עד כמה שניתן, וזה משרה תחושה לא נעימה, המתבטאת כנראה במתן שכר נמוך.

  • כמה הערות.
    1. חבל על האנרגיות הרבות שבמאמר, גם אם יש צדק בטיעונים המוצגים בו, הוא כופר בכל תפיסת העולם המקצועית הרווחת בעולם המערבי וגם במדינת ישראל. פשוט אין סיכוי לשנות זאת. ניתן אולי לעשות קומבינות מהסוג שאנחנו החרדים מומחים בכך, כמו למשל מה שדרעי רוצה לעשות, שתואר אקוולנטי יחשב כתואר גם לדרישות משרדי ממשלה. אבל לבטל את דרישת הבסיס של תואר, זו הזייה.
    2. הטיעון המרכזי שעבודות רבות שאינם מצריכות תואר, נכון חלקית מאד. הכותב מציע את עבודת הניהול למינהם, אולם צריך לזכור כי האקדמזציה לא פוסחת על עולם הניהול והוא עובר מהפכה. לא עוד אנשים מוצלחים שיודעים להזיז ענינים אלא תורת ניהול מוקפדת. ניתן לדון במעלות וחסרונות השיטה אולם זו המציאות. אגב, התחום הניהולי היחיד בעולם בו אין צורך בידע מקצועי, הוא פוליטיקה. ואכן התוצאות בהתאם.
    3. הצורך בתואר אמנם בחלקו מיועד כעדות אופי לכישורי האדם, אולם יש לאקדמיה תפקיד נוסף. היא מכוונת את האדם לחשיבה מדעית, מסודרת ועקבית. יש ניתוח מסודר תצהליך החשיבה עד להגדרות מסקנות ברורות. גישה זו איננה קיימת בציבור החרדי. חריפות החשיבה החרדית היא מדהימה, אולם צריך להודות שלצערינו יש קצת בלאגן וחוסר סדר בחשיבה. לא כאן המקום לדון בתפועה אולם אי אפשר להתעלם מכך, ואולי במאמר המוסגר להעיר שקצת הגזמנו בעצמאות המחשבה הניתנת לכל צורב צעיר, צריך קצת להתרגל גם בלימוד רמב"ם בשביל ללמוד כיצד בונים תהליך חשיבה ומסקנה.
    לשם הדוגמא, המאמר הזה בנוי בצורה הקרובה יותר למאמר אקדמאי מאשר לחבורה ישיבתית, ניתן להניח שהכותב מחכה בכתיבתו עבודה אקדמאית ולא חבורה תורנית. עם זאת ההעזה לכפור בהנחת יסוד הרווחת בעולם המערבי כולו מקורה בבית המדרש, וזו בהחלט מחמאה. (כבר אמר איינשטין שהמניע לתגליותיו הוא הנכונות לערער תפיסות מקובלות).
    4. צריך גם לזכור שעבודות הניהול הם בסך הכל חלק קטן מהמשק. רוב המשק מבוסס על עבודות מקצעיות שונות. חלקם דורשים תואר וחלקם תעודה מקצועית. לרוב מקצועות התואר נותנים תמורה הגונה יותר, אך לא בהכרח. ואם מחפשים עבודה למסה גדולה של אנשים אין מנוס להכשרה מקצועית.
    5. הגישה שהכותב מציע, להתחיל בכל עבודה שיש ולנסות להתקדם הלאה, כבר קיימת היום. זו גישה חאפרית למהדרין, ההצלחות של שיטה זו מן הסתם פחותות מההצלחות של השיטה האקדמאית.
    6. אינני מתיימר להציע פיתרון מוחלט אולם אני כן מאמין שניתן להציע פיתרון חלקי. אמת שמקצועות התואר הם לרוב יותר מתגמלים, ואף יותר מכובדים. אולם אם נכיר בעובדה שבעיננו העבודה והקריירה הם במשבצת מאד מסוימת, מאד מוגבלת, בתוך עולם רחב של עבודת ה' וחיי הדת, של חיי המשפחה וקהילה. נוכל לקבל שבנתונים הנכוחיים עלינו לנסות לפנות לאפיקים מקצועיים אחרים, קצת פחות נעימים, אבל עדיין מקצועות שמפרנסים את בעליהם. והכוונה לכל המקצועות שאינם מצריכים תואר אלא תעודה מקצועית, מטכנאות חשמל וגז ועד תיכנות, עבור דרך מנהל חשבונות וגרפיקאי וכו' וכו'. נכון, חלקם אלו מלאכות קצת יותר פיזיות, וחלקם מלאכות שהשכר בהם נמוך מהאפשריות של התואר, אולם עדיין זהו חלק מהמחיר אותו אנו משלמים כחברת מיעוט במדינה שרוב אזרחיה שונים מאיתנו.

  • במחילה מכבוד הכותב.
    בתור אחד שיושב בישיבה כבר 20 שנה וגם מנהל עסק.
    בחורי ישיבה הם ברמה מביכה ממש.
    בקושי יודעים להפעיל מחשב, יודעים אנגלית וחשבון ברמה של יסודי
    ובטח שלא יכולים לעבוד בצורה מסודרת ולהתחייב לשעות עבודה מסודרות.
    כל צורת היום שלהם די חפיפניקית. בא להם באים לא בא להם לא באים.
    באדקמיה לומדים לעמוד ולהתחייב במטלות ובמבחנים מה שבחור ישיבה לא עשה מעולם (אלא אם כן מתנדב לעשות מבחני דרשו)
    בקיצור כח עבודה מאוד בעייתי
    אותי לא מעניין כל המחקרים האלה . תכלס מי שנמצא בשוק העבודה יודע הייטב על מה אני מדבר
    ובוגרי ישיבה הם כוח עבודה שקשה מאוד לסמוך עליו

    • אני לא מכירה את הנושא מקרוב אבל אל תשכח שבוגרי הישיבות שיוצאים לעבוד הם ברוב המקרים פשוט פחות רציניים מאלו שהמשיכו ללמוד. בחור חרוץ שקם בזמן, לוקח אחריות ולומד כמו שצריך- כנראה ימשיך ללמוד ולא יצא לעבוד, לעומת בחור קצת עצלן שהסתבך עם המשגיח כל יומיים על איחורים וחיפופים עד שהוא החליט שנמאס לו ויצא לעבוד ובעבודה הוא ממשיך את ההתנהגות שגרמה לו להגיע אליה.

    • תמר,
      מצטער שאני ציני, אבל התגובה שלך פשוט מחייבת.
      המורות שלך בסמינר עשו אחלה עבודה, זהו…

    • מסכימה עם תמר

  • מברכת את הדיון בנושא, שכן הסללה- איזו שלא תהיה – פוגעת בפרט ובכלל. בפרט באוכלוסייה בעלת מאפיינים הומוגניים.

    עם זאת, לא ברורה הבעיה עמה מבקש הכותב להתמודד. מאז ומעולם היו משרות שאינן דורשות הכשרה פרופסיונלית. ומדוע בחר הכותב לשלוח את כולם (שוב!) ללמוד אנגלית ומיומנויות טכנולוגיות, בעוד שמתווך דירות, גנן או משגיח כשרות זקוקים דווקא ליכולות אחרות.

    בנוסף, החרדי אינו מחויב להתאים עצמו למשק הכללי, אם אינו רוצה בכך. רשאי הוא לפעול כפי נטיית ליבו, יכולותיו ותכונותיו. ו-כן. רשאי הוא גם לצפות מהמשק הכללי להתאים אליו (דוגמת חסידי סאטמאר בניו יורק, שאינם לומדים מקצועות חול, ומהווים חלק מכריע מעולם העסקים מבלי לנסות לשנות את עצמם. רבים כאלו יש גם בארץ).

    בקיצור, פתיחת האקדמיה לחרדים נועדה לפתוח קשת הזדמנויות גם בתחומים הפרופסיונליים שהם העיקריים שהיו חסומים בפני החרדים. כך חרדי יכול, כמו ישראלים אחרים, להשתלב במסלול הכשרה שפגיעתו באורח חייו היא המצומצמת יותר (לפחות זו הכוונה).

    כשם שהסללת יתר לאקדמיה פסולה ופטרונית בעיני, כך גם הצעה לסגור את התכניות לחרדים ולהותיר למעוניינים בכך להשתלב (איך?) במסלול הכללי.

    • מתווך, גנן, משגיח כשרות
      בקיצור עולם שלישי.

      לצערי לא הבנת שזו בדיוק הבעיה עם החינוך החרדי. שאנחנו עלולים להיות עולם שלישי כמו שכנינו הערבים שגם שם מערכת החינוך הדתית נחשלת ונבערת.

  • מאמר פשוט הזוי
    הנשירה העצומה של הגברים החרדים מהאקדמיה נובעת מסיבה פשוטה בתכלית- חוסר מיומנות בסיסי בעמידה ביעדי לימוד מכומתים ובמשמעת עצמית של ברזל לעמידה במטלות סיזיפיות של הגשת עבודות, שינון ומבחנים לאורך תקופה רצופה וממושכת של כמה שנים.
    וכמובן החוסר הבסיסי בידיעת השפה האנגלית שהוא הגורם ב-ה' הידיעה לנשירה מהמכינות האקדמיות ואחריו, החוסר בידיעת מתמטיקה.
    ההיי טק, הוא ולא אחר, משמש כקטר הצמיחה של המשק והדבר הזה רק ילך ויתחזק בשנים הקרובות, לא ההפך.
    בקיצור, במקום לפתור את הבעיה משורשה ולהבין שאין מנוס מלימודי ליבה בבתי הספר היסודיים, הכותב מנסה למצוא פתרונות קלים שלא מחזיקים מיים.
    שלא לדבר על הפתטיות לשמה במחשבה שהמשק הישראלי יפתח את דלתותיו לחרדים חסרי השכלה אקדמית אחרי שציבור העובדים במשק רכש בדמים מרובים, תרתי משמע, השכלה אקדמית או לימודי מקצוע של ממש הדורשים הכשרה קפדנית וממושכת.
    היינו, לא תלמדו ליבה, לא תתגייסו לצבא ועוד תקבלו משרות נחשקות יש מאין כי הרי יש לכם ראש של גמרא

    • אתה כל כך צודק פשוט מאמר הזוי. במקום לחשוב פשוט מי שלא לומד מקצועות כמו מתמטיקה ואנגלית ביסודי סיכוי נמוך שיצליח בבגרות גם עם יודע אוריינות (דרך אגב להגיד שההבדל הוא רק במקוצעות טכנולגים זה קצת בדיחה). הופכים את היוצרות ומנסים לשנות את כל העולם במקום להודות נכשלנו בשילוב חרדים כי הסיפורים שסיפרו לנו שאפשר להשלים הכל בשנה נתבררו כקשקוש (לפחות את זה הכותב לא מכחיש)

    • אתה באמת חושב שהוא יכתוב באתר חרדי שלא צריך ללכת בדרך שהתוו להם "הגדולים".

  • הגיל הממוצע של גבר חרדי שלמד באקדמיה ויצא לשוק העבודה הוא צעיר מאוד ביחס לממוצע של כלל העובדים בציבור הכללי, לכן השכר שלהם יותר נמוך, צריך לבדוק מה היחס של השכר של בוגרי האקדמיה החרדים לעומת השכר במגזר הכללי באותו חתך גיל, ורק אח"כ לחתור למסקנות, ודו"ק

  • אכן, האקמדיה יוצרת אשליה כאילו היא זו שמייצרת פרנסה. צא ובדוק אצל כל המליונרים הגדולים לכמה מתוכם תואר אקדמי, וגם אם יש, לא מהתואר עשו כסף אלא מחוש מסחרי מפותח, מזל טוב (כלומר סייעתא דשמיא), ותכונות אופי מסויימות. לא מהשכלה נקודה.
    http://lists.forbes.co.il/2018billionaires/

    • כרגיל הסוגיה היא לא "המיליונרים הגדולים" אלא אותם אנשים שמתפרנסים בכבוד.

      בכל מקרה אני שמחה לדעת שמטרת החינוך בחברה החרדית היא לגדל "מיליונרים גדולים".

  • בעל המאמר כותב:
    "נכון שההייטק הוא מנוע הצמיחה העיקרי של ישראל, אך לצד הצמיחה בהייטק יש בשנים האחרונות צמיחה בתחומי הפיננסים, הנדל"ן, הביטוח והשירותים העסקיים. בתחומים אלו החרדים יכולים לתרום הרבה מאד. היצירתיות, היוזמה והחשיבה הביקורתית שבה ניחנו רבים מהם יכולות לתרום לענפי משק רבים, גם אם ההנדסה אינה אחד מהם. כמו כן, חרדים יכולים להשתלב במקצועות רבים במשרדי הייטק, שאינם דורשים ידע הנדסי ברמה גבוהה."
    מוזר שבעל המאמר מוותר על במקצועות ההייטק – מקצועות החוד של המשק, שהם הנדסה ביחד עם מחקר רפואי, מחקר מדעי, ובאותה הזדמנות גם מוותר על מקצועות מובילים עתירי ידע כמו רפואה. כל אלה הם מקצועות אקדמיים. לא פחות חשוב הוא להביא לידיעת בעל המאמר, כי ה"צמיחה" בענפים ניהוליים ופיננסיים אינה סתמית, אלא היא פונקציה של איכות הנשענת על הכשרה אקדמית – בכלכלה, מינהל עסקים, חשבונאות, ביטוח, חקר ביצועים והנדסת תעשייה וניהול. אין שום אפשרות להשתלב וק"ו להתקדם בענפי הניהול ללא ידע ניהולי אמיתי המושג קודם כל באקדמיה, ולא משנה כמה יצירתיות יש לבן הישיבה שאפילו לא למד ליבה. הדבר נכון לא רק בשוק הפרטי אלא גם במגזר הציבורי: כל אדם המבקש להעמיד עצמו למכרז לתפקידים משמעותיים וגם פחות משמעותיים במינהל הציבורי חייב לעמוד בקריטריונים שאינם מצטמצמים לעצם הצגה של תעודה אקדמית רלוונטית, אלא למבחנים הבודקים בפועל גם כישורים נרכשים אקדמיים, וכן ראיונות אישיים הבוחנים את מקצועיותו.
    לא מובן מדוע בעל המאמר מציע לחרדי הלא משכיל להסתפק רק בתפקידי ניהול זוטרים, עם אופק קידום וגובה שכר נמוכים (- תפקידים שאגב, ככל שהמיחשוב משתלט עליהם הם הולכים ומתמעטים).
    הצעתו של בעל המאמר להסתפק בצבירת "נסיון" במקום בפלטפורמה של השכלה אקדמית היא במקרה הטוב "אופטימיסטית" ובמקרה הפחות טוב, והשכיח, מתכון בדוק לשינמוך הפרופיל התעסוקתי וההשתכרות של החרדי. בעולם המודרני, המתוחכם, הנסיון אמרו להצבר על בסיס תשתית של ידע, לא על ריק. ללא ידע אין אופק סביר לקידום מקצועי.
    בעיני, במקום להטיף נגד אקדמיזציה, יש להיאבק על יצירת מסגרות אקדמיות מתאימות לציבור החרדי, ולהרחיב את הקיימות. יש גם להבין כי מלכתחילה – לא ניתן ליצור אופק מקצועי משמעותי ללא הנחלה, כבר בשלב החינוך היסודי (תלמודי תורה) – של ידע במקצועות הבסיסיים ביותר – מתמטיקה ואנגלית, מקצועות שעל פניהם אין ולא יכולה להיות בהם בעייתיות עם עולם התורה וערכיו. כל עוד דבר זה לא יובן, ולא יעשה דבר לשינוי המצב – יש לצפות להמשך רמת הנשירה הגבוהה של חרדים מהעולם האקדמי. בשני הדברים האלה טמון הפתרון לבעיית התעסוקה של הציבור החרדי וכאן טמון גם האתגר של מערכת ההנהגה התורנית והפוליטית החרדית.

  • החסמים של הגבר החרדי המוכשר נמצאים בעיקר בראש שלו!!!
    חינכו אותו שאם הוא לא מגיע לראש הפירמידה בעולם התורני הוא כישלון,
    ויש לו רגשי אשמה ונחיתות על צעד של יציאה לעבודה הן מול המשפחה והן מול החברים בכולל ובביהכנ"ס
    אין לו קהילה תומכת ומפרגנת או מעריכה כל הצלחה בעולם העבודה (אלא אם זו הצלחה מטאורית והוא נעשה ה"גביר של העיירה" שאז יש לו את הכבוד להיות ה"זבולון"…)
    החרדי המוכשר יוצא לעבודה באיחור רב, ובעמדת נחיתות כשהוא לחוץ בפרנסה עד צוואר, זאת למול מעט מא אפשרויות שמאפשרות לו לשמור על הכבוד העצמי הבסיסי שעוד נשאר לו…

    • ג"א מצטרף להנ"ל

  • הלכתי לנבור בממצאי ה- PIAAC. הנתונים שם מראים ששיעור האוכלוסיות עם מיומנויות נמוכות, אכן שווה בין החרדים ובין הלא-חרדים. אבל מה שלא צויין כאן במאמר, זה שברמות היותר גבוהות, יש פער לרעת החרדים.
    כלומר: האוכלוסיה הנמוכה קיימת בכל מקום בשיעור זהה. אבל האוכלוסיות ברמות הגבוהות יותר, נמצאות בפער לרעת הציבור החרדי.
    בניגוד למה שצויין במאמר, כביכול האוריינות במתמטיקה ובקריאה זהות בין הציבורים.

  • הכתבה מנסה לצייר את המטרה סביב החץ.
    מתמטיקה היא הבסיס לכל המקצועות הריאליים ואנגלית היא הבסיס לכל עבודת 'צווארון לבן' במאה ה21.
    לא, ואי אפשר ללמוד מתמטיקה ואנגלית בחודשיים כמו שאי אפשר ללמוד תלמוד בחודשיים.
    איך שלא תנתח נתונים באופן שנוח לך – המציאות פשוט מוכיחה אחרת.
    אגב – בכל המדינות המערביות, יש מתאם ברור בין רמת השכלה לבין הכנסה, כולל ישראל, אז אני יכול לכתוב כתבה הפוכה בתכלית.
    עצוב שיש נסיון הכחשה כבד במגזר שלנו, זה רק מונע את הפתרון.

    • למה הכחשה?

      תחשוב על זה כעל "עקדת יצחק" שבה אברהם עקד את בנו על המזבח כי הקב"ה ציווה אותו.

      כך חרדי מרגיש שהוא מקריב (אברהם רק עקד והוא ממש מקריב), את חייו של בנו (שהרי "עני חשוב כמת" ולא סתם אלא מתן במשך 70 שנה), בגלל שה"גדולים" ציוו אותו (אצל אברהם הקב"ה ציווה, אבל הוא אפילו שומע "לכלי שני" ומקריב).

      אז למה להיות עצוב?

  • מאמר מענין. רציתי להוסיף שאני חלק מהמשתלבים בלימודים האקדמיים ומתוך הכרות פנימית עם הלומדים בתוכניות הכשרה לחרדים ידוע לי שרובם לא נשארו חרדים. כך שאם המטרה היא למקצע חרדים במקצועות שונים ולהכשיר למשל מטפלים לחברה החרדית, הרי שהמטרה לא מושכת. מפני שאלה שנכנסים כחרדים יוצאים ברובם כלא חרדים…

    • למה הם יוצאים כלא חרדים?

      מסיבות של קלות ראש בשמירת תורה ומצוות או כי הוא מבין שהדרך החרדית אינה נכונה עבורו או בכלל לא נכונה?

  • הצגה חד צדדית. הכותב מתעלם מן הצורך בנקיטת מצעדים משמעותיים מצד הנהגת הציבור החרדי ומקבל כמובן מאליו כי המדינה היא האפוטרופוס של החרדים וחייבת לדאוג להם. לא כך. הבנה לקויה מן היסוד. חרדים באמריקה דואגים לעצמם, כפי שקורה בכל מקום. כאן במדינת ישראל הגיעו מים עד נפש עקב אוזלת ידה של העומדים בראש המחנה החרדי, הן מן הצד הפוליטי והן מן הצד הרוחני. ללא חריש עמוק לא יתחולל שינוי.

    • לא כל כך הבנתי.

      כתבת שבאמריקה החרדים דואגים לעצמם.

      למה לדעתך החרדים בישראל אינם יכולים לדאוג לעצמם? למה בישראל הם צריכים את "העומדים בראש המחנה החרדי, הן מהצד הפוליטי והן מהצד הרוחני."? הרי הם אלו שצריכים את החרדים בכדי שיצביעו להם ויממנו את מוסדותיהם, לא?

  • לא ברור מה כותב המאמר רוצה להביע:
    1. ברור לנו כי השכלה היא המפתח לתעסוקה. ויש השפעה משמעותית ללימודי המתמטיקה. כדוגמה:
    http://taubcenter.org.il/wp-content/files_mf/theimportanceofmath2015hebrew82.pdf
    2. ברור לנו שהמלחמה שהמדינה מנהלת מול "הציבור החרדי" לרכישת השכלה אקדמית היא מלחמה חסרת תוחלת. זו מלחמה בה העלויות כל הזמן גדלות, והתוצר יורד. מי שמוכשר יודע למצוא את דרכו לאקדמיה ולהשתלב בלי משחקים של "אקדמיה לחרדים". זה כמובן לא גורע מאחריות המדינה לפצות את אלו שלא זכו להשכלה בקטנותם, אבל בהחלט אפשר לתת להם מלגות ושילכו למצוא את מקומם לבד.
    3. הבעיה שלא מדברים עליה היא שהפגיעה בחרדי המצוי היא האפשרות שהמדינה נותנת להורים לחנך את ילדיהם ללא לימודי ליבה, בזמן שחשיבות הלימודים הולכת וגדלה. זה עומד בניגוד להלכה (שזה לא משה שבדיוק מעניין את המדינה). אם לא רוצים לכפות על חרדים לימודי ליבה, עדיין אפשר בהחלט לאפשר להם להפנים את העלויות. למשל אי מתן תקצוב למי שלא לומד ליבה. אי הכרה לצורך הנחה בארנונה בילד שלא לומד ליבה, חיוב בביטוח בראיות וביטוח לאומי מלא בגין ילד שלא לומד ליבה וכד'. בסופו של יום אין סיבה שהציבור יממן חלק הולך ונרחב ממנו שלא תורם לכלכלה לפי חלקו. הפתרון הכלכלי הוא הפתרון היחיד שלאורך זמן פועל, שהר גם סאטמר שיצאו נגד כל מי שלא התאים להשקפת עולמם, התקפלו כשזה נגע לחינוך הן ברמה של הכרח ללמוד לימודי ליבה (ולא עקרו לאיזו מדינה אפריקנית בה הם יוכלו להמשיך ללמוד "על טהרת הקודש") והן ברמה שזה נגע להם לתקצוב.
    4. בסופו של יום, אם יהיו מספיק חרדים שיכעסו על המדינה בגלל שהיא פגעה בהם בשל אי מתן לימודי ליבה, ויפעלו פוליטית, הם יוכלו להשפיע גם פוליטית. הן בשלב ראשון במתן אפשרויות לחינוך חרדי שכולל ליבה והן בשלב שני שמי שירצה ללמוד רק לימודי קודש, יוכל לעשות זאת עם סיום הבגרות.

  • קצת מצחיק להאשים את המדינה ועוד לדרוש פיצוי על אי למודי ליבה. ואחכ לרוץ להצביע למפלגות שמונעים את לימודי הליבה כמו יהדות התורה (ראו ה אותן מפלגות עשות למוסדות שמבקשים ללמוד ליבה) תתחילו להיות ביקורתיים כלפי עצמכם ואחכ תבואו בטענות לכל העולם.

  • כאחד שהתפרנס מעבודה עם חילוניים ולהגעה למשרה גבוהה, אני יכול להעיד שהחילוניים בני 70 פלוס הכירו את סוג האוכלוסייה החרדית, העריכו אותה, ושגם החרדי תרם לנושא שמירת זמנים ויצירתיות. אך היום ישנם חלק מהחילוניים וחלק מהכיפות הקטנות הסרוגות שספגו משטמה מסביבתם ובנוסף קיים חיבור שכבתי לגילים חופפים מהצבא, כתה והאקדמיה, כך שמנופי ההשתלבות קיימים בציבור החילוני ולא בחרדי, והם חשים גם פחד מתפיסת מקומם.
    חלק מהפתרונות הוא, הקמת חברות, מפעלים ומערכות חרדיות, לדוגמא – לניאדו מעייני הישועה, הייטק חרדי, ומפעלים חרדים ושם תהיה עדיפות. (פה אני חושש מדחייה עקב אדם המעדיף אנ"ש ודי לחכימא ברמיזה ….)

  • פירטי הכותב באתר:

    בוגר ישיבת חברון, בעל תואר ראשון בלימודים הומניסטיים ומזרח תיכון ואסלאם מהמרכז האקדמי שלם. עורך בכתב העת "צריך עיון"

    https://iyun.org.il/author/e-levi-2/

    לאור מהות התואר מובן למה הוא מעריך פחות אקדמיה.

    • בתור ידיד של 'כותב המאמר' ובעצמי בוגר ישיבת חברון ובעל תארים במתמטיקה פילוסופיה וביולוגיה (מעניין אגב איזה תארים יש לשימרית? ביוטכנולוגיה ממכללת הדסה? או אולי קלינאות תקשורת בשבילים?), אחרי המחאה המתבקשת על הזלזול הלא-אינטלגנטי אבהיר שאליהו הוא אדם חכם מאוד שמבין היטב את מהות האקדמיה. ואגב 'שלם' זה מקום מעולה למעוניינים בלימוד מדעי הרוח.
      נ.ב. אני רחוק מלהסכים אם המאמר.

    • מתנצלת. פילוסופיה ומדעי הרוח הם כנראה לא בשבילי.

      אני בסך הכל שותפה במשרד רואי חשבון, עם תארים בכלכלה, מינהל עסקים וחשבונאות, משפטים.

      מכירה את הצד הכלכלי של עולם העסקים היטב. מבינה היטב את השפעת האקדמיה על המקצועות והשכר.

      נ.ב. אני לא בוגרת ישיבת חברון. וגם בעלי שהוא עובד בהיי-טק ובעל תואר מהאוניברסיטה לא למד בחברון (אלא בישיבה גדולה/גבוהה אחרת).

  • הייתי מציע כותרת אלטרנטיבית למאמר: "איך לייצר מציאות חיים ורמת חיים של עולם ראשון, תוך שימור העולם החרדי כעולם שלישי".
    הרי לא ניתן להתכחש לכך שהמקומות בהם יש חיי רווחה שאליהם שואף כותב המאמר, מאופיינים בהשכלה, אקדמיה,פתיחות מחשבתית ו.כלכלית וכו'
    לא נשנה את זה שאיננו מלמדים את ילדינו אנגלית ומתמטיקה
    לא נפנה ללימודים אקדמיים
    לא נייצר סטנדרטים של רצון להתקדמות ולהצלחה ושגשוג כלכליים
    אבל
    איכשהו אנחנו רוצים לקחת ביס גדול מהעוגה המגרה שנקראת "חיי הרווחה של העולם המודרני", אבל בלי להיות חלק מהעולם המודרני.
    אמרתי אחכמה, והיא רחוקה ממני.

    • ממש כך. מסכימה עם כל מילה
      אולי אקדמיה היא לא בהכרח המפתח לרווחה כלכלית, אך היא בהחלט מהווה אחוז ניכר מאלה שחיים הרווחה כלכלית

  • אמנם נכון שישנם מקצועות שהאקדמיה זה סתם בזבוז זמן עבורם, ואפשר בהחלט להגיע לתפקידים ניהוליים בכירים בתחומים מסויימים ללא שום תואר ורק ע"י צבירת ניסיון… ואכן כל מאמץ והשקעה כספית בשביל לעשות את אותם תארים שחוקים (מנהל עסקים, תקשורת, פוליטיקה, יחסים בין לאומיים, מנהל משאבי אנוש, וכו' ) זה בהחלט ביזבוז זמן ומשאבים. כמו"כ ישנם מקצועות שאפשר ללמוד אותם באופן מתומצת וישר לצאת לשוק העבודה, לצבור ניסיון, ולהגיע למשכורות יפות מאד!! כמו"כ כל התחום של היזמות ופתיחת עסקים עצמאיים זה בהחלט נישה שלא צריך בשבילה תואר אלא רק ראש גדול והמון כישרון ואופי- ואגב, זה באמת התחום שמרוויחים בו הכי הרבה ולא צריך לסיים יסודי בשביל זה- זה או שיש לך את זה או שאין לך את התעוזה…
    אבל אי אפשר להתעלם שישנם הרבה מקצועות שהדרך אליהם מחייבת תואר!!! אין מה לעשות! אפשר להתווכח אם זה מוצדק או לא, אבל בסופו של יום זו המציאות וכל מי שרוצה להגיע לתפקידים האלה חייב תואר ורישיון הסמכה ע"פ חוק!!!
    לדוג' עריכת דין, רפואה, אחיות, פסיכולוגיה, עבודה סוציאלית, קלינאות תקשורת, ריפוי בעיסוק, אדריכלי בניין, מהנדסי בניין, מהנדסי אלקטרוניקה, פיזיקה, כימייה, רוקחות, ביוטכנולוגיה וכו' וכו'… הדרך אליהם חייבת לעבור דרך האקדמיה על כל מה שזה כולל
    וכאן עולה השאלה איך מגזר יכול למנוע מאנשיו את הכלים הבסיסיים כדי להגיע לאותם מקצועות שחשקה נפשם!!?! וכי יש בכך פסול?? אדם שנמשך לרפואה יש בכך דבר רע שצריך למנוע ממנו את היכולת לעשות זאת?? למה אנחנו משאירים להם כמה אופציות שברובן לא מתאימות לכל אחד! יש אנשים שלא בנויים לפתיחת עסקים ויזמות נדלן וכו' וכן ישנן אנשים שלא חושקים בתפקידי ניהול אלא יותר בתחום הטיפולי (הפיזי/נפשי) ובשביל זה הם צריכים אקדמיה!! וזה עוול גדול כלפי כל אלה שיש להם את החיבור והאהבה לדבר אך אין באפשרותם לעבור את הדרך רק בגלל שהחליטו עבורם שהיו קטנים שהם קודש ל-ד'…
    מצב עגום… שילך וישתנה
    כבר היום רואים את השינוי בכך שהרבה הורים רוצים להעניק לילדיהם חינוך הכולל בי"ס, ישיבה תיכונית וכו' ראה את כמות ההצפה של הביקוש שיש לישיבות התיכוניות החרדיות- מערבא, נהורא, וכו'

    • שתי תשובות לי אליך:

      1. ביחס ליזמות ועסקים – אני מניחה שאת ראית את הצד האחד שלהם. את צד ההתרסקות של העסקים וגרירת משפחות לחורבן כלכלי (לעתים קרובות זה כולל את ההורים, וכמובן גם מלווים ומשקיעים), אני מניחה שלא ראית. כמובן שסטטיסטית זה לא קורה לכל אחד ותלוי בהיקף העסקי, אך אני מניחה שאת מחיקת הטייקונים בעשור האחרון בבורסה הישראלית ראית (טוב יצחק תשובה לא נמחק, רק דלק נדל"ן קרסה)…
      2. ביחס לשאלתך "איך מגזר יכול למנוע מאנשיו את הכלים הבסיסיים כדי להגיע לאותם מקצועות שחשקה נפשם!!?! וכי יש בכך פסול?? ", גם אני שאלתי זאת בעבר. אם את באמת מחפשת תשובה, תוכלי למצוא אותה במכתב מאליהו חלק שלישי עמ' 355 ואילך.

  • אף אחד לא מזכיר את גאוני הישיבה
    שהיו בטוחים שהם יודעים הכל
    ואז יצאו לחפש פרנסה
    והציעו להם להיות שוטפי מתים
    ואת כמות האובדנות של בחורי ישיבה
    שמגלים שלא הכינו אותם נכון לחיים

  • מאמר מיותר

  • שכחת שקיבלה לעבודה טובה היא ענין של הצי מול ביקוש תסביר לי איך חרדי ללא תואר ולא ידע באנגלית יתחיל עובדה ולו הדפוקה ביותר בתחומי הניהול עשרות אלפים של בוגרי מנהל עסקים משפטים כלכלה מתדפקים מדי שנה על משרות כאלו ודווקא הבן תורה שלא יודע abcיזכה במשרה הנחשקת

  • אוסף שטויות של מי שמוקסם ממחקרים ונתונים תלושים. בכל העולם מלמדים ילדים אנגלית ומתמטיקה וזה הבסיס להצלחה במשק מודרני. אי אפשר להמציא את הגלגל. ואם החרדים כל כך מוצלחים בשירותים וניהול איפה הם בדיוק? בשביל מה צריך את המדינה לעזור להם עם זה? שיסתדרו לבד

  • אנגלית זה חובה , אם לא בשביל פרנסה אז לפחות בשביל השנורקייט, לתשומת לב העסקנים שהמייל שלהם מורכב ממספרים ולא מ ABC בסיסי ,כיון שגם את זה לא לימדו אותנו,

  • מאמר מעניין מאוד. במקום להסליל את החרדים בכוח לכיוון האקדמיה או לימודי הליבה, צריך להסיר חסמים שמונעים מהם להשתלב בשוק העבודה. היתרון היחסי שיש לציבור החרדי בתחומים מסוימים, וגם הניסיון שיצברו תוך כדי עבודה יעשו את שלהם.

    צריך להוסיף, שכל עוד שיימשך הרצון מצד קובעי המדיניות, לשנות את הציבור החרדי מבפנים ולעשות לו "חינוך מחדש", לא נראה שיהיה שינוי במדיניות, והמשך הכישלון מובטח.

  • כותב המאמר התייחס בצורה לא מקצועית ולא נכונה אל חלקי ורבדי האוכלוסייה החרדית. לטענתו הציבור החרדי האיכותי נשאר בישיבה, ההולכים לאקדמיה הנם מהנחשלים במוסדות הציבור החרדי. כותב המאמר או שאינו מכיר את הציבור החרדי למגזריו השונים או שבכוונת תחילה חוטא אל האמת. הציבור החסידי הנו נתח ניכר במגזר החרדי והוא פונה ברובו אל עולם התעסוקה לתחומיו השונים גם לאקדמיה, מקצתו נשאר ללמוד אחרי נישואיו, ללא קשר להצלחה או אי הצלחה (נחשלות, כדברי כותב המאמר)בישיבה.

    עדיין יש מקום להתווכח אם יש באקדמיה תועלת או לא. אבל ללא ספק יש צורך לדייק בנתונים.

  • קשה לקנות את התיאוריה הנ"ל ,
    במידה וחרדי בעל תואר אקדמי יעבוד במשרה " חילונית " ולא יתעקש על סביבה תורנית מחבקת , אין סיבה שישתכר פחות ,
    במיוחד אם הוא מהנדס , אני סטודנט להנדסה ואין סיבה שחרדי לא יוכל להיות מהנדס , נכון , זה מאתגר , אבל אם רוצים אפשר …

  • כל מילה נכונה .
    בישראל יש אובססיה לתארים .בארה"ב ממש אבל ממש אין את " דת התארים " שיש בישראל.

  • מעניין מאוד אם כותב המאמר בעל השכלה אקדמית ?

  • 1. ברור שלהצלחה דרוש בסיס לימודי ליבה
    2. עיקר הכנסה גבוהה קשורה לקשרים ולא לכישורים
    3. אם גורם חרדי כבר שולט על הכנסת עובדים , יש לו עדיפות לאנ"ש
    4. היום רוב בחורי הישיבה רוכשים התנהגות תינוקית ובטלנות מעשית אפילו בלימודי קודש
    5. נראה אתכם מצווים לבחור ישיבה לכתוב חיבור , תראו את הכתב והסגנון שממש לא ראוי
    6. הפתרון ישיבות כיישוב החדש

  • מי שכתב את המאמר הזה
    לא מבין באקדמיה
    לא מבין בעבודות של צווארון לבן
    לא מבין בתרומה של האקדמיה למקצועות יוקרתים וחופשיים.
    והוא מכוון לזה שהעסקונה החרדית תכנס גם למשרות גבוהות על ידי שלא יהיו דרישות סף של ידע.

כתוב תגובה:

נא להזין תוכן בתגובה
חובה למלא שם
נא למלא כתובת אימייל