במפגש הראשון עם אחת הרשויות המקומיות החרדיות ערכנו, קבוצת יועצים חיצונית, סיור בעיר עם אחד ממנהלי המחלקות. הוא רצה שנרגיש את השטח שבו הוא ואנשיו עובדים וביקש לתת לנו הצצה לאתגרים שהם מתמודדים אתם בזירות השונות. התבוננו על האנשים, ובחנו את ההתנהגויות הרווחות ואת נהלי העבודה. בסיום הסיור שאל אותי אחד מעמיתי, פסיכולוג ארגוני, "תגידי, חרדים יודעים להיות אזרחים?". שאלה זו מהדהדת בראשי מאז, והיא בעיני שאלת יסוד בסוגיית הרשויות המקומיות החרדיות בישראל.
התבוננו על האנשים, ובחנו את ההתנהגויות הרווחות ואת נהלי העבודה. בסיום הסיור שאל אותי אחד מעמיתי, פסיכולוג ארגוני, "תגידי, חרדים יודעים להיות אזרחים?". שאלה זו מהדהדת בראשי מאז, והיא בעיני שאלת יסוד בסוגיית הרשויות המקומיות החרדיות בישראל
אנו נוטים להפנות את הקשב לבעיות פופוליסטיות בהתנהלות הרשויות ולא מעזים לגעת בסיפור האמתי. אנחנו מדברים על פוליטיקה ארצית המתערבבת בפוליטיקה מקומית, לדוגמא. אבל לא זהו הסיפור. בעיית עירוב הרשויות אינה נחלת רשויות חרדיות בלבד, אלא ירושה של שלטון שעוד לא השכיל לבנות מערכות נפרדות לרשות המקומית והארצית, והן עדין כרוכות זו בזו ובפוליטיקה המפלגתית כצינור מקשר. הקורונה נתנה בעיטה קדימה לרשויות חזקות – הן לקחו את המושכות לידיהן והקימו מערכים פנים עירוניים, וחשפה את קלונן של רשויות אחרות. אולם, הסיפור של רשויות עירוניות חרדיות שונה. עלינו להפנות את הקשב לשאלה מדוע רשויות מקומיות חרדיות מגלות חוסר מקצועיות או הן חסרות תודעת שירות, ומה עלינו לעשות כדי לקדם תהליך של שינוי.
כפי שכותבת ד"ר נגיד בטוב טעם, אין ספק כי הגיע הזמן שרשויות מקומיות יתחזקו. הקורונה הוכיחה את נחיצותם של תהליכים אלו, ואף השלטון המרכזי מתחיל להבין זאת ולפעול בהתאמה. תהליך זה של נתינת אוטונומיה ומרחב פעולה גדול יותר לרשויות מקומיות מאתגר את הרשויות החרדיות ואת התשתיות הארגוניות, הכלכליות והאנושיות שלהן. כפי שכותבת ד"ר נגיד:
הסתכלות כנה על נורמות העבודה ודפוסי קבלת ההחלטות ברשויות החרדיות מציבה סימני שאלה לא מעטים לגבי יכולתן לשמש פלטפורמה ראויה לקידום סדרי העדיפות האמתיים של הציבור. ככלל, הרשויות החרדיות סובלות ממרבית החולשות, הליקויים והחסרים המאפיינים את עבודת הרשויות המקומיות, ובכלל זה מינויי מקורבים, גרעונות תקציביים ואי עמידה בכללי דיווח ושקיפות בסיסיים. אכן, בעיות אלה אינן ייחודיות לרשויות החרדיות והן מחייבות טיפול ואסדרה כלל ארציים.
עם זאת, בנשימה אחת אומרת נגיד כי ישנה בעיה ספציפית ברשויות חרדיות – ואומרת גם כי אינה ייחודית להן. מתוך עבודתי עם רשויות מקומיות רבות, ניתן לראות כי רבות מהבעיות המבניות ברשויות חרדיות מקבילות לתופעות מקובלות בערים שאינן חרדיות. כל עבודת רשות מקומית מורכבת מתפקוד של ראש עיר, של דרג פוליטי נבחר, ושל דרג מקצועי. נגיד טוענת כי המפלגתיות בפוליטיקה העירונית והתלות שלה בפוליטיקה הארצית מעוורות את עיניהם של הפוליטיקאים – אך מצב דומה שורר גם ברשויות שאינן חרדיות. לצד זאת, אני מסכימה עם נגיד שהמקצועיות ותודעת השירות ברשויות החרדיות טעונות שיפור. אך אם אין הבדל מבני משמעותי בין הפוליטיקה החרדית לכללית, מהו הגורם לחוסר במקצועיות ובתודעת שירות?
העדר תודעת אזרחות – "להסתדר במקום להתמודד"
אני סבורה כי שאלתו התמימה של אותו איש מקצוע, "האם חרדים יודעים להיות אזרחים?", שמה את האצבע על הנקודה הכואבת. כולנו, תושבים ועובדי רשות כאחד, מלאים רצון טוב, אבל איננו יודעים להיות אזרחים.
מה זה אומר "להיות אזרחים"? כולנו מכירים את הסיפור על חכמי חלם, שבמקום לתקן את הגשר התקול – גייסו כספים ובנו בית חולים מתחת לגשר. למרבה הצער, אנחנו לא פעם נוהגים כך. האינסטינקט שלנו, הן של התושבים והן של חברי המועצה או של בעלי תפקידים מקצועיים בעיר חרדית, הוא 'להסתדר' עם הבעיה – לא להתמודד אתה.
התפיסה החרדית נוטה לקבל את הנתונים הסביבתיים כפי שהם. אנחנו יודעים היטב להיות ביקורתיים כלפיהם, כמובן, אך איננו מעלים בדעתנו לפעול לשינוים. אנחנו ניתקל במדרכה המשובשת בדרך לגן הילדים – ונסתדר עם זה גם בימים של גשם, אך לא נדווח לעיריה על המפגע. נתלונן בפני כל מי שמוכן לשמוע על עוול נוראי שקיים במרחב של מרכז הקניות או אי-התנועה – ולא נעשה דבר לשינוי המצב.
"להיות אזרח" משמעו לנסות להשפיע על הסביבה שבה אנו חיים – להתקשר לעיריה כשפנס רחוב מתקלקל, להחתים תושבים כדי לפתוח קופת חולים בשכונה החדשה, ולהיות מעורב במידת האפשר בהסדרי החינוך של הילדים בעיר
"להיות אזרח" משמעו לנסות להשפיע על הסביבה שבה אנו חיים – להתקשר לעיריה כשפנס רחוב מתקלקל, להחתים תושבים כדי לפתוח קופת חולים בשכונה החדשה, ולהיות מעורב במידת האפשר בהסדרי החינוך של הילדים בעיר. מיעוט ההשקעה בעיצוב תנאי החיים העירוניים הוא סממן עמוק של תפיסת עולם הנוטה להסתדר עם המציאות במקום להשפיע עליה – ובמילים אחרות, של העדר תודעת אזרחות.
דפוס דומה אפשר לראות ביוזמות של בעלי תפקיד רבים במועצות או בעיריות. קשה מאד למצוא אצל עובדי ציבור חרדים ראיית רוחב המבוססת על תפיסת טוב כלל ציבורית או על אג'נדה מקצועית. בהחלט יש מדי פעם אמירות מרשימות של הנהגה – אך רובן מכוונות להסתדר עם היום הבא. סדר היום של הנציגים והפוליטיקאים בעיר חרדית נראה רצף של טיפול בבעיות 'קטנות', שאינו מותיר זמן ופניות לראיית מאקרו המנסה להתמודד עם הבעיה הגדולה. גם כשיש יוזמה או רעיון גדול – הם נדחקים מפני ערמה של צרכים נקודתיים. אלה לוחצים יותר מהקמת תשתית מסודרת לטיפול משמעותי. כשאני שואלת אנשים ברשויות החרדיות שאני עובדת אתן, מהי היוזמה הבאה שהם מקדמים למען הציבור, או מהי התכנית הבאה, אני מקבלת תשובות המתייחסות לכיבוי שרפות ולפתרון בעיות מינוריות. במקום למצוא פתרון אמיץ ולנסות לתקן את הגשר התקול, מתמקדים בהקמת בתי חולים מתחת לגשר.
שיטת עבודה זו אינה נובעת מחוסר רצון טוב, היא סימפטום נוסף של העדר תודעת אזרחות. להיות אזרח משמעו לחשוב כיצד ניתן לעצב את הסביבה על מנת שהיא תשרת באופן הטוב ביותר את הכלל. אולם, בדיוק כפי שהתושבים אינם מעלים בדעתם ליזום פעולה לשינוי המצב, כך גם נציגי הציבור אינם חושבים במושגים אלה. לעתים נדמה כי הם עושים את עבודתם ברשות כדי לתקן בעיות נקודתיות, אך הם אינם רואים את עצמם קובעי מדיניות, היכולים לעצב את סדר היום הציבורי ולשנות משהו משמעותי באופן שבו העיר מתנהלת. הם חיים בהשלמה עם המציאות, ללא תפיסה של אחריות סביבתית, של חשיבה על תיקון הגשר. השקעה בתשתיות נתפסת מיותרת בקרב אנשי העשייה החרדים. הבעיה הרגעית תופסת את מלוא תשומת לבם, ואינה מותירה להם פנאי לתיקון שורשי וליצירת מציאות חדשה. הם עובדים קשה למען קהל בוחריהם בנתינת פתרונות זמניים, אך אינם נותנים דעתם על תשתיות לטווח ארוך, שייצרו שינוי משמעותי ויציב לאורך זמן.
צו השעה: מעורבות אזרחית
הבעיות בהתנהלות העיריות, והפוליטיקה החרדית בכלל, אינן מתחילות תמיד מהראש. נכון, כולנו אוהבים מאד לקטר ולתלות את כל הבעיות המקומיות בצווארם של שליחי הציבור או העסקנים או הפוליטיקאים או 'אנשי החצר' – בקיצור, להאשים את כולם מלבד את עצמנו. אולם, הבעיה מתחילה מהפסיביות של התושבים, ופעילות שליחי הציבור משקפת בסך הכל את תפיסות היסוד של החברה שלנו.
כולנו אוהבים מאד לקטר ולתלות את כל הבעיות המקומיות בצווארם של שליחי הציבור או העסקנים או הפוליטיקאים או 'אנשי החצר' – בקיצור, להאשים את כולם מלבד את עצמנו. אולם, הבעיה מתחילה מהפסיביות של התושבים
החברה החרדית עושה את צעדיה הראשונים בעולם האזרחות. עד היום קיבל הציבור את המתרחש בשטח בשתיקה ובהסכמה. ככל שהציבור ייקח אחריות על חלקו ויגלה מעורבות במרחב האזרחי – שינוי שכבר מתחולל בקטנה במקומות רבים – כך הוא ישותף במיזמים רבים יותר ויינתן מקום אמתי לדעותיו ולרצונותיו. אבל צריך ללכת עם ולא נגד.
אין צורך להחליף את העם או לשרוף את השיטה – צריך פשוט להתחיל להיות מעורבים, לעמוד נוכח תופעות לא רצויות ולעבוד עם הרבנים והעסקנים. רק כשנבין שכוחנו הוא ביצירת שיח ובנקיטת מעשים המקדמים את האג'נדות הקהילתיות – רק אז נצליח להגיע לאיזון בתוך המרחב הפוליטי המקומי והארצי. אנחנו רוצים יותר גני שעשועים ומרחבי פנאי – נהדר! האם אנחנו עושים משהו למען זאת, מלבד הלנה על העסקנים והפוליטיקאים? כדי לקדם מטרה חשובה, עלינו לקחת אחריות ולגלות מעורבות.
אין לי תלונה על פוליטיקאים העושים מעשי פוליטיקאים. זה בסדר, לשם כך הביאו אותם. אלו הם כללי המשחק וכך מנצחים במגרש הזה. עם זאת, חובתנו האזרחית היא להעמיד את השאלות האלה בראש סדר היום ולדרוש קבלת החלטות מתוך אג'נדה של טובת הציבור מבחינה ניהולית, כלכלית וקהילתית. איננו חייבים להסכין עם פוליטיקה אינטרסנטית וקטנונית. אנו יכולים לדרוש מן הפוליטיקאים עבודה מקצועית ורחבת מבט, תחושת שליחות והבנת הצרכים הקהילתיים והסביבתיים.
יש בנותן טעם להביא כאן מדבריו של הרב מאיר קסלר, רב העיר קרית ספר, בשיחתו עם הורים בעיר. בדבריו הוא הוכיח את ההורים על שהם יודעים היטב להתלונן על המערכת, על המוסדות, על העסקנים ועל הפוליטיקאים, אך אינם מוכנים לקום ולעשות מעשה כדי לשנות את המצב:
אפשר לבוא ולהתמרמר ולהגיד מה קורה פה, מוסדות לא מתפקדים, כמובן מלאים טענות. בדרך כלל זה על אחרים, אנחנו בסדר גמור – אחרים אשמים. מי זה 'אחרים'? אתם יודעים, זה 'החינוך העצמאי', זה 'הסמינרים', זה 'הגדולים שלא נותנים הוראות ברורות מה לעשות עם הבנות', וכמובן מעל כולם הממשלה וחברי הכנסת שלא עושים מספיק בשבילנו […] אם אנחנו נחכה עד שמישהו אחר יפתור לנו את הבעיות אז אנחנו נמשיך לחכות.[1]
כדאי שנדבר ונלין פחות – ונתמקד יותר ביכולת שלנו להשפיע על המרחבים הציבוריים המקומיים, הן בדרישה לרף של מקצועיות ציבורית והן בדחיפה לתוצאות תשתיתיות בשטח. כך נתרום להתייעלות של הרשויות המקומיות. בדרך זו הן ישפרו את השירות ואת הקשב לתושבים ואף יאמצו נורמות שלטוניות טובות יותר. אין זה שינוי של "זבנג וגמרנו". זהו שינוי אטי וארוך של נורמות ארגוניות וקהילתיות – אך בידינו הדבר.
כמובן, כל פעולה ציבורית צריכה להתבצע באמון ובהקשבה להנהגה הרוחנית-תורנית. זאת, לצד עבודה צמודה עם הדרג המקצועי ועם חברי המועצה. כך ניתן לרקום מתווה של התפתחות מקצועית, ומתוך כך מתן פתרונות תשתיתיים לטווח ארוך. לתפיסתי, איננו צריכים לשאוף לשינוי התרבות הפוליטית של הציבור, אלא להעצמה של המעורבות האזרחית והמקצועית בתוך המבנה הפוליטי הקיים. כשנזהה את הנחות היסוד שבבסיס הסדר הפוליטי שלנו, נוכל לנסות למטב אותו. קבוצות וקהילות יש בכל מקום, ואין כל סיבה לנסות לבטל את המרקם הקהילתי שבתוכו משייטת הפוליטיקה החרדית. עלינו ללמוד איך לשפר את הקיים על ידי עבודה עם התנאים בשטח, ולא על ידי מאבק בהם. מציאת דרכי עבודה מקצועיות עם רבני הקהילות, כדי לתת מענה לצרכים קהילתיים ולכל פרט בתוך הקהילה, יכולה להביא בשורה גדולה לציבור כולו.
להיכנס לטרקלין – שאלת הנאמנות והמחויבות
מדברי מורן נגיד נראה כי היא אינה מאמינה בשינויים פנימיים הדרגתיים. היא כותבת כי "על מנת להיכנס ל'טרקלין' – להצדיק ביזור של סמכויות ומשאבים וקבלת אוטונומיה מקומית לניהול ענייניהן הפנימיים – נדרשות הערים החרדיות לשינויים ולהתאמות משמעותיים". מעבר לשיפור המובן מאליו של תודעת השירות והמקצועיות, דורשת נגיד שינוי רדיקלי של התרבות הפוליטית: "מעל הכל, הן צריכות לשנות את האופן שבו מנוהלת הפוליטיקה החרדית, כדי שזו תתחיל, אחת ולתמיד, לייצג באמת את הציבור העומד מאחוריה."
כאמור לעיל, אני מסכימה עם הצורך בשיפור משמעותי של תודעת השירות והמקצועיות, אך אני סבורה שהיום אנחנו נמצאים בדרך לשם. הנציגות החרדית מעוניינת לשרת את ציבור בוחריה, וגם אם יש לה אתגרים ייחודיים, הפתרון שלהם אינו עובר דרך שינוי רדיקלי של התרבות השלטונית. הרשויות המקומיות החרדיות עושות את דרכן לאט ובטוח אל תוך הטרקלין. שינויים מתרחשים בכל הזירות – למן הכשרות מקצועיות ועד עלייה ברמת החיים, והם משפיעים דרמטית על התנהלותו של השלטון המקומי החרדי.
הרשויות החרדיות נמצאות מאחור מבחינת נורמות מקצועיות כמו עבודה מתוך תכנון, התאמה של אנשי מקצוע לתפקידם, תעדוף משימות והקצאת משאבים מחושבת. בעיות אלו אינן נובעות בהכרח מרשלנות או מרצון להיטיב למקורבים, אלא ממחסור בידע מקצועי
אכן, שאלת המחויבות והנאמנות של איש ציבור ופוליטיקאי חרדי אינה שולית. לפני קבלת החלטות ושיקול דעת מקצועי עומדת תמיד שאלת נאמנותם ומחויבותם הראשונית של נציגי הציבור: האם הם מחויבים קודם כל לקהילה שאליה הם שייכים (רבנים או מפלגה) או לתפקיד הרשמי שהם ממלאים עבור כל תושבי העיר.
בעבודתי עם רשויות חרדיות, אני נוהגת לשאול את נציגי הציבור ואת אנשי הדרג המקצועי: "לשם מה המציאו את התפקיד שלך?", או "מדוע אתה נמצא דוקא בתפקיד הזה?". שאלות אלו פותחות דיון נרחב על שליחות ציבורית ומקצועיות בעבודה, ברשות המקומית ובכלל. אני מגלה שרוב נציגי הציבור מרגישים מחויבים לתפקיד ויש להם רצון כן לשרת את כלל התושבים ולעשות את מלאכתם נאמנה. עם זאת, פעמים רבות לא ברור להם טיב התפקיד והאופן הראוי לבצע אותו. הצבת השאלה על הכשירות המקצועית, על החובה המוסרית הנלווית לתפקיד, ועל השליחות האישית והרצון לדאוג לקהילה, תורמת לצמצום ההתנהלות הפוליטית העיוורת.
כרגע, הרשויות החרדיות נמצאות מאחור מבחינת נורמות מקצועיות, כמו עבודה מתוך תכנון, התאמה של אנשי מקצוע לתפקידם, תעדוף משימות והקצאת משאבים מחושבת. בעיות אלו אינן נובעות בהכרח מרשלנות או מרצון להיטיב למקורבים, אלא ממחסור בידע מקצועי. חסרות אצלנו פרקטיקות ניהול והתנהלות נכונות. חסרה הבנה מהו תפקידו של מנהל או איש מקצוע, וההתנהלות היא פעמים רבות אינטואיטיבית; איש הציבור מנסה לעזור, להיטיב, להיות בסדר עם כולם. אך אין הוא יודע איך מנהלים עיר. כדי למלא את התפקיד רב האחריות הזה בצורה נכונה נדרש יותר מרצון טוב – יש צורך בנורמות מקצועיות.
במילים אחרות, אינני סבורה שיש צורך להחליף את הנציגות הקיימת ולשנות את השיטה הפוליטית. אני כן סבורה שיש צורך להכניס נורמות עבודה מקצועיות יותר, ולחדד את המובן של דאגה לקהילה מתוך הוגנות וראיה רחבה של צרכי הכלל. באמצעות למידה ותרגול, פקידים ונבחרי ציבור רבים יותר עושים את עבודתם במקצועיות, ופועלים באופן מושכל למען הקהילה, מתוך מבט רחב על הצרכים ועל טובת הכלל.
מקצועיות ללא פשרות כתרופה לפוליטיקה
למעלה דיברתי על אחריות התושבים ועל הדרך הנכונה לעבוד מול הרשות. עם זאת, תודעה אזרחית אינה צומחת יש מאין. לא ניתן להפנות אצבע מאשימה אל התושבים ולפטור את הדרג הניהולי מאחריות. בכך אנו עלולים לחטוא שוב בחטא ההתנערות. כשם שאין הציבור רשאי לגלגל את הבעיה אל הדרג המקצועי והפוליטי, כך אין הדרג המקצועי רשאי לגלגלה חזרה אל הציבור.
לא ניתן להפנות אצבע מאשימה אל התושבים ולפטור את הדרג של הנהלת הרשות מאחריות. בכך אנו עלולים לחטוא שוב בחטא ההתנערות. כשם שאין הציבור רשאי לגלגל את הבעיה אל הדרג המקצועי והפוליטי, כך אין הדרג המקצועי רשאי לגלגלה חזרה אל הציבור
לשלטון המקומי כוח רב בעיצוב התרבות האזרחית. על העומדים בראש המערכת המקצועית והפוליטית החרדית מוטלת האחריות לחזק את התודעה האזרחית בציבור. כוונתי בעיקר לציר המקצועי שברשות, שיש בכוחו לייצר תודעת שירות שונה – היא תעודד בתורה את התושבים להיות מעורבים יותר בפעילות הרשות. הדרג המנהלי של הרשות יכול וצריך לדחוף את התושב לממש את חובותיו וזכויותיו כאזרח הרשות.
כן. יש לדרג המקצועי כוח רב למול הדרג הפוליטי. ויש לדרג הפוליטי יכולת ללמוד לעשות את עבודתו באופן מקצועי – ולעזור לציבור בוחריו לפתח תודעה אזרחית. ככל שיקבלו אנשי הציבור הכשרה פורמלית רבה יותר או יצאו לעבודה בארגונים ציבוריים גדולים וייחשפו יותר להתנהלות מקצועית, נראה התפתחות והתקדמות רחבות יותר בתחומים אלו. מקצועיות ללא פשרות היא המזור להתנהלות פוליטית מכוערת ומשוללת היגיון. הדרישה להתנהלות מקצועית צריכה לבוא בראש ובראשונה מלמטה, מציבור התושבים; אך האחריות ליישם את נורמות העבודה המקצועיות ולהקפיד על ביצוען רובצת על הדרגים המקצועיים והפוליטיים. על הדרג המקצועי להיות מחויב לתפקידו ולא לוותר לפוליטיקאים, ועל הדרג הפוליטי למטב את השירותים ולהטמיע ברשות נורמות עבודה מקצועיות.
הבשורה הטובה היא שניתן לעבוד על כך ולקנות נורמות מקצועיות בכל שלב, ולהשפיע בכך גם על תודעת האזרחות ברשות כולה. הבשורה הפחות טובה היא שדרוש זמן רב להטמיע נורמות חדשות אצל כל איש ציבור – בוודאי ובוודאי במערכת ציבורית גדולה ובחברה שהתרגלה למודלים שגויים של פעולה ולתרבות ארגונית בלתי יעילה. לא עלינו המלאכה לגמור, אך איננו בני חורין להבטל הימנה.
[1] כיכר השבת, "הזעקה של רב העיר: צריך לדרוש מהמוסדות שיעשו יותר", ו' בכסלו תשפ"א.
תמונה: MILNER MOSHE, לע"מ
אחרי שחינכו את החרדי שאין לו דעה, שתפארתו הוא בציות לגדולים, לפתע אתם מצפים שיגדיל ראש.
ולגבי תכנון ויעדים, מי היה הגדול החרדי הראשון שכתב על משטרה בשבת? על צבא בשבת?
אנחנו בכלל זמניים בעולם הזה. תכנונים לטווח ארוך הם רק לעולם שכולו ארוך
מעניין מאד.
ציינת במאמרך 2 היבטים שונים החסרים ביחסי הרשות והתושבים.
1. העדר "אזרחות" ומעורבות אזרחית מצד התושבים
2. העדר תפיסה מקצועית בקרב הדרגים הניהוליים.
לא נותר לי אלא להסכים. עם זאת, אני חושב ששתי התופעות מעידות על תופעה בסיסית יותר ואולי משמעותית יותר. חוסר היכולת לפעול מתוך תמונת עולם רחבה. למעשה, אנחנו מדברים על העדר חזון.
וכאן הבן שואל, איך זה שבחברה החרדית. גם האזרחים וגם הרשות נעדרי חזון? נעדרי תפיסת עולם כוללת ורחבה? לא מגבשים לעצמם תפיסת עולם מקצועית?
האם זהו מקרה. או סימן לתופעה משמעותית יותר?
אולי זו חברה שבתהליך של היבדלות, איבדה את היכולת הרחבה של חזון ותפיסת עולם. חברה שחיה מרגע לרגע כי היא לא מסוגלת להציב מטרות משמעותיות ולעמוד בהם
ניתוח מבריק.
מי ייתן והציבור יתחיל להתעניין בנטיעת עצים ופארקים לטובת הכלל ולא רק בעוד קראוון לקהילה מסוימת.
אני מודה שלא קראתי את כל המאמר, אבל הבנתי כמדומה את רוח הכותבת. אני חושב שיש כאן שתי בעיות עיקריות לחוסר האזרחות החרדית. א) מנטליות של יעשו לי או יותר נכון אני לא צריך לעשות את זה . ואתן דוגמא להמחיש במה מדובר מהסביבה השכונה הקרובה שאני גר בה וחי בתוכה בבחינת בתוך עמי אנכי יושבת. בכל בניין מגורים יש מכולות אשפה או פחי אשפה טמונים באדמה לאשפה ביתית , אך בכל מוצ"ש וביום ראשון בבקר ניתן לראות ערימות של שקיות אשפה מסביב כאשר הפחים רובם ריקים. וזה מחזה שחוזר על עצמו מידי שבוע. לא אחת אני אוסף שקית שקית לתוך פח האשפה. כשאמא שולחת ילד/ה קטן שאינו יכול להרים את שקית האשפה לתוך פח האשפה וגם אם הוא יכול הוא אינו לגשת לפח האשפה . אבל הספור הוא לא של הילד הקטן או הילדה הקטנה גם אבות ואמהות למה שיתאמצו הרי עובדי הנקיון של העיריה יעשו זאת.זו לא רק בעיה חינוכית תודעתית ואזרחית אלא שנושא איכות הסביבה לא מתחבר אצלם ליהדות מה שמחוץ לטלית ותפילין לשמירת מצוות זה לא מעניינם.כך נראית חזות השכונה מוזנחת למרות שהרשות המקומית טיפחה וייעדה מקומות ירוקים או משטחי דשא סינטטים וכו' וכך זה נראה בכל מערכת בחירות כאשר המפלגות החרדיות מפזרות בשטחים ציבוררים ועל פני הכביש והמדרכות ובתוך בתי המגורים מודעות בחירות . יש מי שינקה למחורת עובדי העיריה וועד הבית וכן על זה הדרך. וזה בו בזמן שרבים מבני ציבור האברכים מקבלים פטור או הנחה משמעותית בתשלומי ארנונה ומים.זאת התנהלות לא אזרחית אלא לא מוסרית ולא יהודית. אבל העסקונה החרדית ונציגיה ברשות המקומית דוגאים בעיקר לאינטרסים המפלגתיים שלהם ובהתאם לתקציבים שלהם. המסקנה שלי בבחירות האחרונות שאני לא במשחק הזה אני לא עוד כבש או כבשה תמימה בעדר הזה ואף אחד שלא יטיף כאן על דעת תורה ועל כמה גופי תורה תלויים בזה..
הצחקת אותי
1. אני אישית פעלתי כאזרח , אך "המקצועיים כביכול " מצפצפים
2. אני מכיר אזרח שפעל וקיבל מכות מציבור אנ"ש
3. כל זמן ששלוחי המוסדות מחליטים יחד עם הרבנים שמינו המנהלים , ומחזיקים בציבור עדריהם אין טעם לגלות אזרחות
4. לאור סעיף 3 , אין השפעה ליחיד האזרח
5. לאור סעיף 3 , גם המשטרה "והמקצועיים" בשלטון המרכזי נתונים להשפעת הזרועות המרכזיים של השלטון המקומי
6. המקצועיים בשלטון המקומי הם אנ"ש של "הנבחרים" המרכזיים יחד עם המקומיים – ראו משפחת פרוש ירושלים אלעד וכו'
7. מטרת הנבחרים למקסם משאבים ושכר לאנ"ש , מי אתה האזרח ?
כדי לשנות , נדרש שלטון מרכזי עויין הוגן וישר , ואין כזה בפרט לאור תחזית גידול באוכלוסייה החרדית
יש בדיחה מסויימת מה בין צ'אלמער לחסיד החסיד רוצה להיות מיליארדר והצ'אלמער רוצה להיות החבר שלו ועוד שתי בדיחות מהוי השטעטעל שמשקפות את התרבות שלהם מספרים ששאלו פעם ישיבע בחור מה תעשה אם תזכה בלוטו במיליונים הוא ענה אבנה 7 ארמונות בכל ארמון אושיב גביר ואצל כל גביר אני אוכל יום אחר ואצל הגביר הגדול אוכל בשבת, ועוד בדיחה שמלמד אמר לו הייתי רוטשילד הייתי יותר עשיר מרוטשילד מפני שהייתי גם מלמד, צריך אמנם להיזהר מהכללות, תמיד אפשר להעביר ביקורת וזה הכי קל, אבל לפני שמעבירים ביקורות צריך להבין את המנטליות החרדית בעיקר החסידית והאויבערלאנדית [תלמידי החת"ם סופר] יש פוסט שכתבתי ולא פרסמו אולי כי זה היה בשפה גסה מידי אכתוב יותר בעדינות ויותר לנסות להבין את הרקע מאיפה צמחה כל התרבות החרדית. כל הדורות מאז חורבן בית המקדש בעיקר בארצות אירופה [אנו רואים את זה בעיקר בסליחות לפני ראש השנה ויום כיפור, ההבדל בין קינות לתשעה באב לסליחות זה שהקינות היו על פוגרומים מזדמנים והסליחות על חיי הסבל היומיים של עם ישראל בעיקר בגולת אירופה] כתוצאה מכך כל החיים סובבו בעיקר סביב בתי הכנסת עד שמקום בבית הכנסת היה מכונה בשם עיר [לפי זה אפשר להבין את כל המלחמות על עליות חשובות ושאר כיבודים בבתי הכנסת] מספרים שיהודי עבר ליד הפריץ והפריץ השפיל אותו היהודי אפילו לא התייחס כשהגיע לבית הכנסת ולא קיבל עלייה מכובדת היה מתנפל על הגבאי כמו חית פרא פצועה שאלו אותו מדוע כשהפריץ פגע בך לא התייסת וכאן עתה כל כך משתולל ענה היהודי הפריץ הוא בכלל לא בן אדם הוא בעל חי כשכלב נובח לא נעלבים אבל כאן יש לי עסק עם בני אדם
היהודי בכל הדורות למרות שהושפל על ידי הגויים לעולם לא הרגיש את עצמו נחות מהם [מדובר לפני תנועת ההשכלה] עד כדי כך שהכפרי הכי פשוט היה אומר שהוא יותר חשוב מניקולאי שאלו אותו מדוע הוא ענה אם ניקולאי ירצה את ביתי לא אתן לא אותה ולהיפך יכול לקרא אז מי יותר חשוב
היה ביטוי באירופה [קשה לי לתרגם את זה לעברית בעיברית אין לזה את החן שיש לזה באידיש] א גוי האט נישט קיין הענט נאר לאבעס, בתרגום חפשי התייחסו לגוי כאל בעל חי יהודי בגולה הרגיש פשוט שהוא ביער עם חיות דו רגליות רעות
כל מוסדות השלטון היו נתפסים אצלו מה שקראנו בספרי ילדים על מועצת החיות ולא מעבר לזה [במאמר מוסגר הרבי מסאטמער בויואל משה מביא סדרה של ראיות שאסור שתהיה ממלכה יהודית לפני ביאת המשיח], כך שאפילו החרדים שבעד ללכת לבחירות עושים את זה כדי להסתדר לא כאל אידיאולוגיה של אזרחות
האם זה טוב או לא תלוי איך מסתכלים על זה
הספקתם כבר להכיר אותי אם תגובותי המקוריות איני בוש בזה הייתי אומר שאפילו גאה בזה
הרי יש לנו פרק שלם בש"ס לא יחפור בבבא בתרא על איכות הסביבה וגם הפרק הראשון השותפין הוא על מעורבות ואחריות קהילתית, אם אנחנו החלטנו שהגמרא והשלחן ערוך הם נר לרגלינו אסור לנו להתייחס למה שהיה בשטעטעל כאל דבר חיובי א' אולי הדורות הקודמים היו יותר יראי שמיים מהיום, אבל רוב הציבור היה עם הארץ כל חייו נותבו לפי רגשותיו [לפני קצת פחות משנה חגגו את סיום הש"ס מאות אלפי יהודים, הייתי אומר שזה בטוח עבר את המליון, כמה יהודים לפני 100 שנה ידעו שיש בכלל מושג כזה ש"ס, אני מדבר באחוזים כמובן לא במספרים, התורה היתה שייכת בעיקר לכלי הקודש] וממילא נוצרו כל מיני נורמות, איך לשנות אותם, מכיוון רשויות השלטון רק ייצור אנטגוניזם והציבור יקצין עוד יותר, מה שחייבים לעשות כדי לגרום לשינוי החשיבה זה להקים כוללים [פשוט בלי תשלום זה לא ילך כל כך מהר] ללמוד חושן משפט הלכות שותפין ונזקי שכנים ועוד הלכות מהסוג הזה עם הכוונה ללימוד את ההלכות למעשה [לזה יצטרכו תמריץ מיוחד אין ברירה] רק כך שהציבור ילמד ויבין שלפי ההלכה אסור כך להתנהג יבוצע שינוי לבקר ולקטר ולהשמיץ זו לא דרך תורה ולא דרך אנושית. שיהיה בהצלחה
אהבתי
למה החרדים לא יודעים להיות אזרחים? כי בתודעה שלהם אין כאן מדינה. אזרח הוא חלק מהמדינה. האזרח הבריטי מרגיש שהוא חחק מהממלכה הבריטית, וכך הלאה. אבל החרדים לא רוצים לקבל את קיומה של מדינת ישראל – משום שהיא חילונית. ממילא, הם פה רק "אורחים", שמנסים לנצל את המדינה לצרכיהם, עד שהיא תיפול אי שם בהמשך ההיסטוריה, והם יקימו פה מדינה חרדית.
כיון שכן, הם לא מרגישים אזרחים, לא מרגישים מחויבות לתקן ולשפר את המרחב הציבורי, וכל אחד דואג רק לארבע אמות שלו.
שוב חשוב גם הכותבים וגם המגיבים פשוט מסרבים להכיר במציאות. לא יאומן.
הציבור החרדי הוא בעל שיעור הצבעה הגבוה ביותר, הוא סופר מעורב, מוחה כשזה מעניין אותו וכדו' אבל בגלל שהוא מתעניין בדברים אחרים ממכם, אז הוא לא מעורב פוליטית?! הוא סופר מעורב, אבל יש לו סדרי עדיפויות שונים!!!! תפנימו!!!
לא מתאים לכם – תחליפו מגזר. אפשר לצאת.
מסכים עם העובדות שבועז העלה עם עובדות לא מתווכחים אבל אני באמת חושב שזה מאוד גרוע שמקיימים רק הלכות פופוליסטיות לצערנו ההגדרה היום של חרדי [רחוק מאוד ממה שבעל הספר חרדים התכוון] זה קיום מצווה אחת "מחאה" ועוד מצווה שהוא חיבר שריפת פחים, אם הוא חרדי יותר אינטילגנט הוא אמנם לא ישרוף פח אז הוא חיבר מצווה חדשה "הכחשת הקורונה" עד כדי כך כשאני רואה חרדי שמכסה גם את האף וגם את הפה אם הוא לא חסיד גור או קרלין או תלמיד של רבי דב לנדאו אני שואל אותו אם הוא באמת חרדי, הקרומקייט אצל הפייק חרדים עוברת כל גבול, הקורונה חשפה את פרצופם האמיתי אבל הרבה יותר חמור [אולי הקורונה יותר חמורה איני יודע] ההשתקה של הפדופילית המושחתת מלכה לייפר [לצערי הרב הייתי באוסטרליה בתקופה ההיא ואני יודע שהכל אמת] עוברת כל גבול בכלל אני אוחז שאסרו אינטרנט כדי להשתיק את כל הפשעים האלו אין לי אמון ב"מנהיגות" כמו שלרוב הציבור אין אמון בבג"ץ, כל דבר חייב להיות מגובה על פי ההלכה.
סיפור יפה היה לי כשלמדתי בישיבה קטנה לפני למעלה מ40 שנה למדנו אז בנערה שנתפתתה על זה שבאים אבי הנערה ואימה ואומרים להם ראו גידולים שגידלתם, שאלתי אז את המגיד שיעור שלי הלא זה שקר, הוא ענה לי אז תשובה חריפה שאני לא שוכח למעלה מ40 שנה, זה גם צריך להיות אמת.
שכחתי להגיב לדברי בועז המילים האלו תחליפו מגזר פשוט גרועים ביותר, אני למעשה חרדי באורח חיי אבל מתעב ביותר את ההנהגה החרדית] ולגופו של עניין אי אפשר להחליף מגזר שכל הטענה העיקרית שלי על התעקשות בעיקר של חרדים לא לעטות מסכה באוטובוס
צודק בועז
החרדים הערכיים כלומר האברכים עמילי התורה עסוקים בענינים נעלים ולכן הם אינם מתעסקים בנקיון רחובות שאגב 'חמודי' גם זה מוזכר בבא בתרא שאין תלמידי חכמים שותפים בשמירה על העיר ובחפירת הבורות,
אבל היום בדור שלנו רבים הם סתם אנשים ולא כאלו שלא מתעסקים בזוטות הם הם מתעסקים ברכבים ובדירות מפוארות, אז למה, בועז, שלא יתעסקו גם באזרחות טובה
אוסיף על המגיבים שלפני ובפרט למגיב 'שמעון':
אמר לי יהודי ירושלמי, "בהשקפתנו אנחנו היינו כאן הרבה זמן לפני המדינה, ואז הגיעו קבוצת בריונים שהשתלטו על הארץ והחליטו להקים מדינה, ולחוקק חוקים, ולכן אנו לא מרגישים מחויבות אזרחית מרצון, רק מחוסר ברירה"
לדברי ברוך, זו לא תשובה כי גם אם הבריטים היו פה הייתם חייבים לגלות מחוייבות ואין לכם שום היתר לא לעטות מסכות ולסכן אחרים כל השטויות האלו נהרא נהרא ופשטיה לא שייכים בפיקוח נפש, את ההשקפות שלכם תשמרו לעצמכם אין לכם שום רשות להזיק לאחרים לשרוף פחים לזהם אויר או להשתיק פשע של מלכה לייפר [סליחה זה היה באוסטרליה אבל משתיקים הרבה בעיות של פדופילים] או להילחם נגד הרכבת הקלה להזיק בזה לאחרים בגלל שאתם סוטי מין רואים נקבה מאבדים עשתונות אין לכם שום רשות להזיק לאחרים יש לנו שולחן ערוך שקוראים לו חושן משפט, למנהיגים שלכם אין שום סמכות לבטל שום ס"ק בשלחן ערוך
ליצחק מאיר, זה לשון הגמרא פסחים קי"ב ע"א, ואל תדור בעיר שראשיה תלמידי חכמים, ופירש רשב"ם, דטריד בגירסא ולא טריד במילי דציבורא. מי שרוצה ללמוד אשריו ואשרי חלקו, אבל בבקשה, ראש עירית בני ברק שיחזור לכולל וימנו ראש עיר שאינו תלמיד חכם, לגדויילים אין שום סמכות לצאת נגד הגמרא [את הלוקש הזה גם הגדויילים יודעים מהגמרא תמכור למישהו אחר ברגע שאני מבין כך את הגמרא לא מעניין אותי כהוא זה גדויילים, זה לשון רמב"ם פ"א מהלכות ממרים ה"א, בית דין הגדול שבירושלים הם עיקר תורה שבעל פה, והם עמודי ההוראה ומהם חק ומשפט יוצא לכל ישראל, ועליהן הבטיחה תורה שנאמר על פי התורה אשר יורוך. אין לאף גודול את הסמכות לשנות את התורה]
אז תפסיקו לשאוב כספים מה'בריונים' כדי לנהל את העיר המושחתת והבלויה שלכם. פשוט תחיו על חשבון הכסף שלכם ולא תקחו מהבריונים של המדינה. אז גם אנחנו לא נדבר ובא לציון גואל. אבל את הכסף אתם יודעים טוב מאוד לקחת. לתת? זה כבר לא ככ מתאים לכם.
https://ch10.co.il/news/651870/#comment-180795
זה מה שקורה שבמקום לבחור לפי השכל הישר בוחרים לפי גחמות מנהיגות.
וכבר אמרו חכמים: אל תדור בעיר שראשה תלמיד חכם
מי אמר שאין חשיבה מערכתית? יוכיח אותו רב שמחה על נהיגת נשים ועל לק בציפורניים. אם הבעיה הזו תיפתר, כל הבעיות תיפתרנה.
כל החשיבה החרדית בנויה על תלות. תלויים בגויים, תלויים במדינה, תלויים…. מקבצי נדבות כדי לשבת ולגדל עשרה ילדים בתנאי עוני ומחסור ושהחילונים יעזרו לכם. יתנו לכם הבטחת הכנסה, ביטוח לאומי על כל ילד, לימודים חינם, ארוחות חינם, בגדים בחסד, תמשיכו להושיט יד ולקושש כסף ואח"כ תגידו שאתם טובים יותר, צדיקים יותר. איפה בתורה כתוב שמותר לחיות על צדקה.
צר לי דברייך לא ראויים לתגובה עניינית את פורקת כאן את תסכולך. ואני לא מבין מדוע המערכת מאפשרת לתת לך כאן במה .
בוודאי יש כאן תסכול. איך מציבור שלם לא קם אדם אחד ואומר זה לא בסדר לתת לאחרים לעבוד בשבילנו ולא לחיות באופן מכובד. מי חשב פעם שלא לעבוד אלא לחיות על חשבון הציבור? מאיפה זה בא לכם? ברור זה נוח ונחמד ואתם אפילו חיים בצניעות כדי שלא יגידו. אבל השורש רקוב. אם לא תקומו ותשנו דברים סופכם ליפול בבור שאתם חופרים.
עוד על חוסר תודעה אזרחית בערים החרדיות אם נרצה לחקור ולרדת לשורש ולסיבת העדר תודעה אזרחית בתוך הציבור החרדי די אם נתבונן ברחובות בני ברק כיצד חוקי התעבורה הם לכל היותר רק המלצה לא מחייבת. חציה במעבר חציה באור אדום זה לא פיקוח נפש. זה לא כתוב בספר החוקים של תורת משה.והצפצוף הזה על חוקי התעבורה משליך על אכיפה של חוקים אחרים בסמכותה של הרשות המקומית צפצוף על חוקי תכנון ובניה של תוספות בניה לא חוקיות, צפצוף על חוקי בטיחות שאינם בגדר גזרות שמד אלא נועדו לטובת "האזרחים" ותושבי העיר שאפילו בתי הדין המחמירים מקבלים אותם בהיותם "מנהג מדינה" והזלזול הזה עלול להביא ןהביא כבר לבעיות קשות וחמורות ולעלות אף בחיי אדם. זה פשוט לא מתחבר להם ליהדות…