רבים מאתנו התחנכו בילדות כי תורתנו תורת אמת – האמת האחת והיחידה – ואילו כל העולם שבחוץ הוא הבל ורעות רוח. המדע הוא גיבוב הבלים, והפרופסורים מבזבזים זמנם לריק, ואם הם כבר גילו משהו, הרי שאין זה אלא דבר שכבר נכתב בתורה.
יחס כזה לעולם המדע רווח בציבור. בקרב רבים מורגש זלזול בערך של רכישת ידיעות חיצוניות לתורה; לעתים אף נחשבת רכישת ידע זו לנזק, ל"זיהום" של ידיעת התורה בטהרתה. ככלל, נראה, המסגרות החינוכיות התורניות נעדרות הערכה מינימלית לידע אנושי שאינו קשור לתורה. אם כבר, על הידען להתנצל כביכול על קוצר השגתו בתורה, שאילץ אותו לרכוש ידע ממקורות חיצוניים.
בקרב רבים מורגש זלזול בערך של רכישת ידיעות חיצוניות לתורה; לעתים רכישת ידע זו אף נחשבת לנזק, "זיהום" של ידיעת התורה בטהרתה. ככלל, נראה, המסגרות החינוכיות התורניות נעדרות הערכה מינימלית לידע אנושי שאינו קשור לתורה. אם כבר, על הידען להתנצל כביכול על קוצר השגתו בתורה, שאילץ אותו לרכוש ידע ממקורות חיצוניים
שני היבטים לעניין זה – ההיבט ההשקפתי וההיבט החינוכי. יש המאמינים בכל לבם שהמדע חסר ערך. מנגד, יש הסבורים שקיימת אמנם "חכמה בגויים", אך מודל חינוכי ראוי צריך לאמץ גישה השוללת ומבטלת ידע חיצוני לתורה. עלינו לחנך לכך שכל המדע הוא הבל ורעות רוח, אם לאו, נסתכן בכך שילדינו ילכו וירעו בשדות זרים.
במאמר זה אבקש להתמקד בגישה החינוכית האמורה, לבקר אותה, ולהציג עמדה תורנית אלטרנטיבית, המאפשרת לכבד את המדע, לצד חינוך לכך שהתורה חשובה יותר. לדעתי, ההערכה של חכמות אחרות רק מיטיבה את יכולתנו להתמודד אתן, בין אם אנו רואים בהן מתחרות בחכמת התורה, ובין אם אנו מבינים שניתן לחיות עמן בשלום.
היחס למדע: בין ביטול לניצול
גדולי הפוסקים בדורות האחרונים השקיעו מאמץ רב כדי להבין חידושים טכנולוגיים מודרניים ולפסוק לגביהם הלכה.[1] כך הדבר ביחס לחשמל ולהשלכותיו הרבות והשונות, לשאלות ברפואה, למזון מעובד, ואפילו לקו התאריך, התלוי ביכולת התעבורה המודרנית ובתקשורת המידית. לצד זאת, בספרים תורניים שונים, אם הלכתיים ואם למדניים, ניתן למצוא עיון ודיון בעניינים הנוגעים במדע ללא בדיקת העובדות המדעיות עצמן. לדוגמה, מחבר תורני שואל את אחד מהפוסקים על אודות "מכשיר המופעל על ידי אדם שגורם לגשם מלאכותי, היינו שמפוצץ את שלפוחיות המים שבעננים בעודם מעל המקום לפני שהרוח תדחפם למקום אחר, השאלה היא לגבי מקווה…".[2] מחבר אחר כותב בענין הפסק יניקה של עציץ נקוב על ידי אבן רצפה של ימינו: "הרימותי עציץ כזה ואבן הרצפה מן הקרקע וראיתי ברור שכנגד נקב העציץ היה חלול כמו נקב באבן הרצפה על השכבה העליונה, וניכר לעיניים שזה מכוח משיכת קרקע העציץ על ידי נקב שלו…". תאוריות טבע מפליאות מוצגות ללא היסוס. כותב אחד יודע להסיק מתוך מקורות תורניים ש"הרי משמע שהעולם עגול, ואולי י"ל שכך זה נראה לאנשים מלמעלה, אבל הרואה את הארץ מתחת הים, רואה שהעולם מרובע". לפי הצעה אחרת, "אף על פי דבגובה פני הים ארץ ישראל אינה גבוהה מכל הארצות, מכל מקום המים המקיפין את ארץ ישראל הם יותר עמוקים משאר המקומות, ומשום הכי היא גבוהה מכל הארצות". עוד אפשרות היא ש"רק היבשה הוא הנקרא ארץ והוא מרובע, פ' שטח היבשה ובקצוותיה מקום גבולה שבין היבשה ובין המים הוא מרובע ממש בצלעות ובזוויות כמו שנראה במפת הארץ".
בספרים תורניים שונים, אם הלכתיים ואם למדניים, ניתן למצוא עיון ודיון בעניינים הנוגעים במדע ללא בדיקת העובדות המדעיות עצמן. לדוגמה, מחבר תורני שואל את אחד מהפוסקים אודות "מכשיר המופעל על ידי אדם שגורם לגשם מלאכותי, היינו שמפוצץ את שלפוחיות המים שבעננים בעודם מעל המקום לפני שהרוח תדחפם למקום אחר…"
לעתים עושים רבנים שימוש במדע כל עוד הוא משרת את עמדותיהם, אך ברגע שמתגלים סדקים הם ממהרים להתנער מהמדע ה"כפרני". מקרה שהייתי עד לו: אחד ממגידי השיעורים המפורסמים מסר שיעור בנושא כוח הראייה. הוא סיפר על "ניסוי שני הסדקים" הידוע, הבוחן את טיבו של האור: האם מדובר בחלקיקים בודדים או בגלים מתמשכים. הניסוי גילה ממצא מדהים: האור מתנהג כמו חלקיק כאשר מודדים אותו וכמו גל כאשר אין מודדים אותו. המדענים, הוסיף הרב, אינם יודעים את נפשם בפרשנות התופעה, ואילו אנו מבינים על-פי התורה מהו כוחה של ראייה, ולכן הדברים נהירים לנו. מתוך סקרנות שאלתי ידיד, פיזיקאי ירא שמים, מהי הפרשנות המדעית לתופעה זו. הוא כתב לי כי אמנם בעבר סברו מדענים חשובים שהשינוי נובע מצפייה בתוצאות הניסוי על ידי יצור בעל תודעה דווקא, אולם כיום יש הסכמה רחבה שהדבר אינו תלוי בתודעה אלא במדידה עצמה. כתבתי זאת לרב הנ"ל, והוא השיב לי בתרעומת: "במחילה, אני כן נוטה להתפעל מנפלאות הבריאה, אני נוטה יותר לקבל ממי שעדיין לא נשרפה נשמתו בכבשני האוניברסיטאות למיניהם… עפרא לפומיה. אקוה שיהיה חלקי מן התמימים לנצח נצחים. ממני הצעיר שנכנס ולא יצא מבריתו של אברהם אבינו(!!)". גישה זו, הנפוצה בקרבנו לצערי, סבורה כי השימוש במדע לגיטימי רק כאשר הוא משרת את מטרתנו. כאשר הוא אינו רלוונטי כלפינו, יש דווקא ללעוג לו, לזלזל בו, ואף להציגו בתור "כפירה".
העוסקים במדע מתלוננים רבות על השימוש המעוות שעושים מחזירים בתשובה בגילוים מדעיים. בעולם התשובה רווחת תופעה של פסידו-מדע: הצגת נתונים "מדעיים", העושים שימוש חלקי ומגמתי, ולעתים מסולף, בממצאים מדעיים, כדי "להוכיח" שכל המדע מפורש כבר בתורה וכי חז"ל הקדימו את כל התצפיות המדעיות.[3]
אציין מקרה נוסף מהכרותי הקרובה. יהודי יקר השקיע שנים בלימוד ה"מורה נבוכים" ואף התעתד לפרסם ספר בעניין. הוא ביקש ממני להגיה עבורו מאמר בנושא זה. המאמר ביקש להעלות מחדש את טענתו של הרמב"ם שתאוריית ארבעת היסודות, שלוקח הרמב"ם מאריסטו, היא הכרחית להכרת הבורא ולאהבתו ויראתו. הגדיל אותו מחבר לעשות, והוסיף על תמונת עולם זו את "תאוריית הגלגלים" הימי-ביניימית. מובן שבימינו, תאוריות אלו אינן נחשבות לידע מדעי. שיטת היסודות הופרכה באופן חד-משמעי אחר שנמצאו עשרות יסודות בטבע, ותורת הגלגלים אינה בעלת ערך מדעי כלשהו עוד מימי קופרניקוס, שגם הוא (ברוב דבריו) כבר לא רלוונטי בעיני הקוסמולוגיה המודרנית, האוחזת בגישה יחסותית.
בעולם התשובה רווחת תופעה של פסידו-מדע: הצגת נתונים "מדעיים", העושים שימוש חלקי ומגמתי, ולעתים מסולף, בממצאים מדעיים, כדי "להוכיח" שכל המדע מפורש כבר בתורה וכי חז"ל הקדימו את כל התצפיות המדעיות
הערתי לו כי ישנם אמנם דברים שניתן לראות בהם תפיסה פילוסופית, כגון "חומר וצורה", וכך גם ניתן להסביר את סדר ארבעת היסודות או את תורת הגלגלים, אך להציגם כעובדה מדעית יהיה מגוחך ומביך. אפשר למצוא חכמה רבה בספרות היהודית של ימי הביניים, אולם אין להציגה בתור עובדה פיזית הנאמנת למציאות הידועה לנו. לא זו בלבד, אלא שאילו היה הרמב"ם חי בזמננו, ברור שהיה מקבל את המחקר העדכני בנושא. הדברים מפורשים בדברי הרמב"ם במורה נבוכים (ח"ב פ"ח), מהם עולה כי חכמי ישראל אמרו את דבריהם הנוגעים למדע אך ורק על-פי המדע שנחקר בכלים מדעיים, ועל כן יש לקבל את דברי המחקר גם כאשר אינו תואם את דברי חז"ל, כמתואר כבר בגמרא במקרה שבו נצחו חכמי אומות העולם את חכמי ישראל.
דברים אלו אמורים להיות פשוטים וברורים. אלא שלמרבית ההפתעה, גישה תורנית רווחת מזלזלת במדע, מקדשת באופן בלעדי את הידע המופיע בספרות התורנית לדורותיה, ומבטלת כליל כל מקורות זרים שלא הוטמעו בה. ממילא, ניתן לראות בארבעת היסודות הסבר מדעי לגיטימי לעולם, בעוד טבלת היסודות של מנדלייב (שקדמונינו לא הכירו) עומדת מחוץ לתחום. התופעה המוזרה היא שהזלזול במדע נעצר בגבולות בית המדרש. מחוץ לבית המדרש, אנו עשויים לשבת בחרדת קודש מול רופא, שכל ידיעותיו מבוססות על המדע של היום, ואף למלא בדקדוק רב אחר הוראותיו. רק כאשר הדברים מגיעים לדברים כמו אהבת ה' בדרכו של הרמב"ם (ובאופן בעייתי יותר בפסיקת הלכה) אנו מרגישים חרות לומר ככל שיעלה על דעתנו, בבטחה וברוגע כי מדע זה אינו עומד למבחן מעשי. כאשר אנו נועצים ברופא, טסים במטוס או משתמשים בטכנולוגיה מודרנית, אנו נותנים בהם אמון מוחלט, לעתים אף מתוך התבטלות מסוימת. נדמה אפוא שהמדענים חכמים דיים כדי לייצר מטוסים שניתן לטוס בהם בבטחה במרחבי הרקיע, אך לא כדי לקבוע כי אין גלגלים (גשמיים) באותו רקיע. תירוצים רבים יכולים להיאמר ביישוב סתירה זאת, אך הקושי שריר וקיים.
אם עד כה דובר על התפיסה האישית, הרי שאותה התפיסה נובעת במידה רבה מגישה חינוכית. כפי שפתחתי, גישה חינוכית מקובלת מאד גורסת כי ראוי לשדר לתלמידים שכל העולם בחוץ הוא הבל הבלים והמדע אינו אמין, ומוטב שהחוקרים יעברו קורס או שניים בלימוד גמרא אצל איזה תלמיד מתחיל. משפט נאה מובא בשם רופא שטיפל בגאון הרוגצ'ובר, "מהמוח של הגאון ניתן לחצוב כמה איינשטיינים".[4] בקרב רבים, משפט כזה הוא מושכל ראשון לגבי (כמעט) כל מדען מול (כמעט) כל רב.
כאשר מציגים את אפסותו של המדע לעומת האמונה, מציגים את המדע מגוחך ושטחי: "היה תלמיד שלמד אצלי לפני שנים רבות ואחר כך הלך ללמוד ולהשתלם בפיסיקה ואטום, ובא אלי […] ואמר שהעולם הוא עשר מיליון שנה […] ואמר שהוא חשבון פשוט, לוקחים אבן גדולה, וידוע שהאבן נוצרת על ידי הצטברות חול שכבה אחר שכבה […] ולפי החשבון בפיסיקה יוצא שכדי שיגיע לגובה זה צריך עשרה מיליון שנה, כיון שאם נרצה לעשות כזה הר יצטרכו עשרה מיליון שנה. זה היסוד שמבינים אצלם! וזה נקרא אצלם יסוד ראשון! אך האם זהו באמת יסוד? נתחיל לשאול, איך נזדמנו כל הרוחות לשם? […] איך בא החול ואיך הזדמן לאותו מקום? ומי עשה את הרוח וכד'? הוא ישאר עומד ללא מענה כילד!" כך גם בתפיסה של האבולוציה, רוב העם זוכר רק את מה שינק בצעירותו ש"לדעת החילונים האדם הגיע מן הקוף": "בני אדם הגיעו למסקנות שאינן הגיוניות בטענה של טבע, עד כדי שפילוסוף החליט שהאדם התפתח מן הקוף, ואינו שם לב לשאול את השאלה הנשאלת – ומי ברא את הקוף עצמו?!"
הפחד מן המדע
מדוע מזלזל החינוך התורני במדע? ניתן להציע לכך כמה סיבות.
ראשית, ניתן לראות בכך ביטוי פרטי של החשש החרדי הכללי מפני מקורות השפעה זרים. עמדה זו, הדוגלת בהתבדלות ובהסתגרות מפני השפעות חיצוניות, מאפיינת את גישתו של הציבור החרדי לתחומים רבים. תקופת ההשכלה לימדה את הציבור שומרי התורה והמצוות עד כמה השפעתה הערכית והתרבותית של המודרנה עשויה להיות הרסנית ליהדות הנאמנה, והחשש מהשפעה זו גרם לחברה החרדית להגביה את חומותיה ולמנוע (ככל שניתן) את חדירת העולם המערבי-מודרני – על תרבותו, הגותו וערכיו – לתוך הציבור.
שנית, ניתן לטעון שמדובר ב"ביטול תורה". כלומר, עיסוק רציני בענייני מדע אינו דבר ראוי, שכן יש בו ביטול מלימוד תורה. את הסקרנות האינטלקטואלית ואת הצמאון לידע יש להפנות דווקא אל עיסוק בתורה (על רבדיה וגווניה השונים), ולא אל עיסוק בשאר חכמות. כבר למדנו רבי ישמעאל שהפסוק "והגית בו יומם ולילה" גוזר מחויבות בלתי-פוסקת ללימוד תורה, עד שאת שאר החוכמות יש ללמוד רק בזמן שאינו יום ואינו לילה.[5]
הסיבה העיקרית ליחס המזלזל למדע היא תפיסת הקונפליקט שבין אמונה למדע. המדע, ובפרט המדע המודרני, נתפס דבר המעניק מובן למציאות, ומתחרה בכך עם האמונה – או אפילו מבטל אותה. המדע מצטייר לנו אלטרנטיבה לגישה ה"אמונית", הרואה במציאות התגלות אלוקית. מתוך כך, התפתחה השקפה הרואה במפגש של דת ומדע התמודדות של משחק סכום אפס
אולם, לא נראה שדי בטענות אלו. מול טענת ההשפעה הזרה ניתן לשאול: מדוע לא קמו מחברים והגישו את הידע המדעי העדכני בצורה ראויה ופנים-תורנית? כך אנו נוהגים בתחומים רבים, בוודאי בחינוך הבנות ואף בספרות חרדית כללית – ומדוע ייגרע חלקו של המדע? אשר לטענת ביטול התורה, שיש בה ממש, יש מקום לדיון ארוך שאין מקומו במסגרת מאמר זה. אולם, אפשר להזכיר בקצרה כי רבים מגדולי ישראל ראו נחיצות להכיר באופן בסיסי, לכל הפחות, את תחומי המדע השונים, ולא ראו בהם "ביטול תורה".[6] בנוסף, ובניגוד למקצועות אחרים, לא מצאנו עיסוק מעמיק במדעים אצל בנות ונשים, שאינן מחויבות בלימוד תורה.
נראה אפוא שגם אם יש ממש, במידה זו או אחרת, בנימוקים אלו, אין בהם כדי להסביר את היחס הרווח למדע במחוזותינו. "ביטול תורה" אינו מצדיק את היחס המזלזל, וגם ההסתגרות התרבותית אינה מתרצת אותו. הלא עיסוק בקנייני העולם הזה, או שיחות ממושכות על פוליטיקה עראית ושאר דברים שאינם עיקר תופסים מקום גדול גם בקרב מחננו. ברור שאלו אינם זוכים לאותו יחס מזלזל השמור למדע.
כפי הנראה, הסיבה העיקרית ליחס המזלזל למדע היא תפיסת הקונפליקט שבין אמונה למדע. המדע, ובפרט המדע המודרני, נתפס דבר המעניק מובן למציאות, ומתחרה בכך עם האמונה – או אפילו מבטל אותה. המדע מצטייר לנו אלטרנטיבה לגישה ה"אמונית", הרואה במציאות התגלות אלוקית. מתוך כך, התפתחה השקפה הרואה במפגש של דת ומדע התמודדות של משחק סכום אפס. אם המדע בעל ערך, הרי שהתורה מאבדת מערכה; ואם התורה רבת ערך, הרי שמוכרחים אנו לזלזל במדע. הפתרון לכך הוא להצהיר שהתורה היא המציאות והיא הכל. כל מה שאינו תואם לה, כפי הבנתנו, פשוט אינו קיים.
התמודדות המאמין עם אתגר המדע
שאלת "תורה ומדע" היא שאלה עתיקת יומין שכבר העסיקה את רבותינו הראשונים, ואולי אף את חז"ל. אין ספק שהקונפליקט שנוצר בין מסורת ישראל למדע הוא אחד הגורמים המכריעים לחשש מעיסוק בידע מדעי. בקרב רבים מקובל כי "מדע שווה כפירה", ואין כל דרך לגשר בין הדברים.
לעומת זאת, חלקים בציבור שומרי תורה ומצוות מקבלים את עובדת קיומם של שני גופי ידע אלו, וסבורים כי יש מקום לדו-קיום ביניהם. הוגי דעות רבים השקיעו ומשקיעים מאמצים למצוא דרך סלולה שתאפשר לאדם המאמין להכיר בידע המדעי, מבלי שתיפגם אמונתו – חלקם מתוך דאגה שללא פתרון ראוי אין מנוס מחשיפת רבים לידע מדעי, וממילא לגרימת משבר דתי. הם מבינים שהמדע הוא חזות הטבע והעולם, ויש ליישב אותו עם התורה.
מתוך מאמצים אלו נולדו לא מעט גישות היוצרות תמונת עולם שלמה שיש בה מקום לתורה ולמדע. פרופ' שלום רוזנברג, יהודי שומר מצוות שעסק בין השאר במתח שבין דת ומדע, מסכם מספר גישות תורניות להתמודדות עם המדע, שרובן מזוהות עם דמויות תורניות מקובלות, מן הראשונים ומן האחרונים. גישה אחת היא הגישה המגבילה את גבולות המדע, הסבורה שיכולת ההסבר שלו חלקית, ולכן לא ניתן לראות בו תחליף לאמונה הדתית. גישה שניה היא הגישה המפרשת את מקורות היהדות כמתיישבות עם הידע המדעי. גישה נוספת היא תורת התחומים, הסבורה כי התורה והמדע אינם מתחרים ביניהם, אלא שייכים למופעים שונים של המציאות. לגישה זו מספר פנים. שיטת ההפרדה המוחלטת סבורה שאין כל קשר בין התחום שבו עוסק המדע לתחום שבו עסוקה התורה: המדע עוסק בתיאור המציאות הריאלית, ואילו התורה עוסקת בהוראות לאדם – כיצד ראוי להתנהג בתוך המציאות. לעומת זאת, הגישה הטרנסצנדנטלית מבחינה בין מהות לבין תופעות, וסבורה כי התורה והמדע עוסקים בבחינות שונות של מושא אחד. כנגד אלו ניצבת הגישה הדיאלקטית. גישה זו מכירה בקונפליקט, אך היא מביאה בחשבון את מגבלות התפיסה האנושית, ואת ה"רצוא ושוב" הקיים בין מובנים שונים של המציאות.[7]
החינוך החרדי, ככלל, אינו מקנה לתלמידו השכלה מדעית. התעלמות זו כשלעצמה, נימוקה עמה. הגישות השונות המיישבות בין תורה למדע אינן חלקות ופשוטות. לכל אחת מהן יתרונות וחולשות, ואילו עמדת ההתנזרות סבורה שרבים נזקי העיסוק במדע על רווחיו, וכי הטוב ביותר הוא להדיר את רגלינו ממנו לגמרי
קיימת ספרות נרחבת על כל אחת מן הגישות הנזכרות, תוצר בן שנים רבות של הגות רבנים, הוגי דעות וחוקרים. כן, ניתן למצוא התייחסות להתנגשויות ספציפיות בין העמדה התורנית, לכאורה, לקונצנזוס המדעי בתקופה מסוימת. כך הדבר בשאלת הקדמות, שבה עסקו הראשונים, או ביחס לשאלת גיל העולם כיום .[8]שאלת התפתחות היקום, שבמרכזה תאוריית האבולוציה, זכתה לספרות ענפה אף היא,[9] וכן ראוי להזכיר שאלות הכרוכות בביקורת המקרא, במקורות המקרא, בסתירות בתנ"ך, בנוסח המקרא, בממצאים ארכאולוגיים ועוד.[10] דומה שאין תחום שנזנח, וכל בעיה זוכה למענה (או לכמה מענים) בספרות רחבה.
האפשרויות השונות לפתור את המתח הוצגו כאן על רגל אחת, והן בבחינת "מראה מקום" בלבד – הן הדגמה לכך שהמתח בין תורה ומדע אינו בהכרח "משחק סכום אפס". עם זאת, החינוך החרדי לא קיבל אותן, ואף לא את הדיון בהן, ובחר להתעלם מן המדעים. החינוך החרדי, ככלל, אינו מקנה לתלמידו השכלה מדעית. התעלמות זו כשלעצמה, נימוקה עמה. הגישות השונות המיישבות בין תורה למדע אינן חלקות ופשוטות. לכל אחת מהן יתרונות וחולשות, ואילו עמדת ההתנזרות סבורה שרבים נזקי העיסוק במדע על רווחיו, וכי הטוב ביותר הוא להדיר את רגלינו ממנו לגמרי.[11] היא מעדיפה את ההתנזרות המתבדלת על פני יישוב המתחים המורכבים עם העולם באמצעות להטוטים אינטלקטואליים. אם בתרבות המערבית ישנו קלקול והשחתה, אזי במדע המערבי יש משהו גבוה יותר, העלול להיות מושך יותר ומסוכן יותר.
אלא שההתנזרות מביאה לידי חשדנות, והחשדנות מביאה לידי זלזול. וגישת הזלזול והביטול הנהוגה בחינוך החרדי מייצרת בעיה חמורה.
"שגיאת חינוך הקרובה לפשע"
דרך הזלזול והביטול לא רק שאינה מועילה לחיזוק התורה, אלא גם עלולה לגבות מחיר הפוך – הורדת קרנה של התורה, חס וחלילה. הזלזול בידע המדעי מביא לידי הכחשת המוחש ולגילוי פנים בתורה שלא כהלכה, הנותן נשק בידי ליצנים ופוחזים ומאפשר להם להציג את התורה ואת שומריה בתור בערים השטופים באמונות טפלות.
דרך הזלזול והביטול לא רק שאינה מועילה לחיזוק התורה, אלא שעלול להיות לה מחיר הפוך – הורדת קרנה של התורה, חס וחלילה. הזלזול בידע המדעי מביא לידי הכחשת המוחש וגילוי פנים בתורה שלא כהלכה, הנותן נשק בידי ליצנים ופוחזים הלועגים לתורה ולשומרי מצוותיה, ומציגים אותם כבערים השטופים באמונות טפלות
בחודש תשרי תשל"ו התפרסם בעיתון "דגלנו" של צא"י מאמר על "גילוי פנים בתורה" שבו תוקף הכותב את אלו הסבורים כדעת קופרניקוס שהארץ סובבת על צירה ולא השמש והכוכבים סובבים אותה. הוא האריך בכך ששיטה זו היא מינות ואפיקורסות.
הרב יונה מרצבך, מראשי ישיבת קול תורה, נזדעק אל מול דברים אלו והשיב מלחמה נגד בערותו של הכותב. הוא דוחה את דבריו בתקיפות, ובסיום הדברים הוא מעמיד יסוד כללי חשוב, כלשונו:
ולא בגלל הבערות שיש בקנאת ה' הזאת כועס ולועג אני, ואף לא בגלל מה שעל ידי כן קורא הוא למאמינים וחרדים "מינים" ו"אפיקורסים", והרי מותר לירד לחייו של מי שקוראני רשע. אלא חוששני משום שלושה דברים: [א] משום חילול השם, שעל ידי כן עושה אותנו ללעג ולצחוק בעיני אחרים, שלועגים על ששוללי המציאות הם היראים. [ב] ומשום טהרת האמונה, שעל ידי כן הוא מבלבל מושגי אמונה במה שהתורה וחז"ל אמרו, במה חייבים להאמין ובמה לא. [ג] ומשום סיכון הרבים, שעל ידי כן הוא מסכן את אמונתם של אלה מבני הנוער שיצאו פעם וישמעו מאחרים שיפתחו עיניהם, וילמדו בנין-אב ממה שבדבר זה לימדונו בערות, להגיב חס ושלום על כל מה שלימדונו כך.[12]
הבעיה הראשונית והבסיסית היא כנראה עצם החיים בשקר. הקב"ה אינו רוצה שנשלה את עצמנו. הוא לא מצפה מבני אדם לכבות את מאור שכלם. מידתו אמת. בנוסף אליה, נוספו בדברי הרב מרצבך מספר נקודות הנוגעות לענייננו. הנקודה הראשונה היא שבבערות המוצגת במאמר יש חילול השם. כאשר במות תורניות מפרסמות אמירות מגוחכות בנוגע למדע ולענייני העולם, הרי יש בכך חילול שם שמים: כביכול, החרדים לדבר ה' הם טיפשים ובערים. מתוך כך, עלולים רבים לסבור כי הבערות כרוכה בשמירת התורה והמצוות, ונמצא שם שמים מתחלל.
הנקודה השניה קשורה בעיקר לאחריות כלפי שמירת האמונה. ביהדות ישנם עיקרי אמונה, שחובה לשמור עליהם בכל מחיר ולא לזוז מהם כמלוא נימה. כאשר מזדעקים על נושאים שאינם מעיקרי האמונה, זורעים בלבול במושגי אמונה. חוסר האמונה בדברים שאינם עקרוניים עלול בסופו של דבר לגרור פגם אמוני גם בעיקרי הדת, חלילה.
הנקודה השלישית, שבה ארצה להתמקד להלן, היא ההיבט החינוכי. אם מחנכים ילד לדברים שאינם אמתיים, מלבד עצם בעיית השקר שאין לזלזל בחומרתה, הוא עלול לחוות משבר מהותי כשיגדל. כאשר ייחשף הילד לעולם, הוא ייווכח מעצמו כי שקר הנחילו לו רבותיו. מעובדות שקריות מסוימות הוא יקיש בהכרח על מסרים נוספים שהועברו לו, והוא ייטה לכפור בכל החינוך שקיבל.
רש"ר הירש הקדים לעמוד על נקודה זו, והוא כותב עליה בפרוטרוט דברים נוקבים. ראשונה, הוא מספר את סיפורו של תלמיד חכם ששמר על ביתו בקנאות מפני רוחות זרות, אך לבסוף אבדו ילדיו בסערת רוחות אלו:
מי לא הכיר את מר פלוני אלמוני, תלמיד חכם מובהק ומדקדק בקלה כבחמורה, החסיד והקנאי אשר היה לדוגמא […] לכל מה שלא היה לו תוכן של יהדות טהורה לא נתן לגשת למפתן ביתו […] הוא עשה את התורה לנושא הלמוד היחידי של בניו, כדי לשמור אותם מן הרעל שהיו מכנים אותו בשם השכלה. הוא מנע אותם מכל מגע עם איזה מדע שהוא, ולימד אותם לבזות כל מדע וכל חכמה החורג ממה שכתוב בספרי הקודש. אומרים שהאיש הזה מת מתוך צער על כשלונו בחנוך בניו, כי אף אחד מהם לא נשאר יהודי שומר מצוות, כולם אבדו בסערת הרוחות שעברה את העולם באותה תקופה, ומטרתו של האיש היתה דוקא להרחיק את בניו מרוחות אלו!
רש"ר הירש מתייחס למצב ששרר באותם ימים בגרמניה של תקופת ההשכלה. רוח המדע והחכמה נשבה בעולם, וגרמה לרבים לנטוש את היהדות הנאמנה. מתוך כך, ניסו יהודים יראים רבים להגן על ילדיהם באמצעות ביזוי החכמות האחרות. אולם שיטה זו כשלה, כיוון שרוחות הזמן הצליחו לבסוף לפרוץ את החומות, ומצאו את הילדים הרכים חסרי כלים לעמוד מולם. רש"ר הירש ממשיך ואומר כי לו היה אותו האיש מחנך את ילדיו לברור עיקר מטפל, להעריך את הטוב שבמדע, ולדעת לחשוב באופן ביקורתי, הרי שהיה מצליח לחסן את ילדיו מן הצנה שבחוץ:
אם נרצה שילדינו לא יחלו בהצטננות בצאתם החוצה לשאוף בפעם הראשונה, אז עלינו לשמור אותם מכל מגע עם האויר והרוח. אבל אם נרצה שילדינו יהיו חסונים נגד רוחות וסערות ויוסיפו חסינות גם בהמצאם במזג אויר קשה, עלינו להרגיל אותם בעודם בגיל רך לצאת החוצה ולהתהלך ברחובות למרות הרוחות העזות ולתת להם להתחסן נגד סערות וגשמי זעף. זהו כלל בתורת בריאות הגוף, ולכלל זה יש תוקף יתר בשטח הרוח והמוסר.[13]
כאן מגיע רש"ר ומניח בפנינו את היסוד החינוכי המדובר, תוך שהוא מנמק בצורה בהירה מדוע החינוך לבוז למדע או לאמנות לא זו בלבד שאינו משיג את מטרתו, אלא גם פועל את ההיפך הגמור:
שגיאת חנוך הקרובה לפשע היא להקנות לבנינו את הדעה כאילו כל מדע ואמנות אשר הנושא שלהם איננו דוקא נושא מן התורה, ראוי לבוז. היסוד להשקפה זו בנוי על שקר וחוסר ידיעה, וכל החושב שעל ידי שיטה זו יגן על בניו וישמרם ממגע מזיק עם שאיפותיה המדעיות של האנושיות שאינן עולות בקנה אחד עם השקפות התורה, יסבול מן התוצאות של טעותו. נכון הוא הדבר, שלמדעי אומות העולם חסר מה שניתן רק לנו, אבל בנינו יהיו בעולם המבוסס על יחסים אנושיים כלליים המושתתים על תוצאותיהן של חקירות המלומדים מכל העמים, והם ימצאו את ברק חכמתם בספרות העולמית או בהרצאות מדעיות, ולבסוף יגיעו הבנים לידי ההכרה, שבצדק קבעו לנו חז"ל ברכה מיוחדת בשעה שרואים חכם גדול במדע הכללי – "שנתן מחכמתו לבשר ודם". דבר זה יביא את בנינו לידי הערכה של חכמות האנושיות, והם יגזימו בהערצה זו באותה מדה שהגזימו בביזוייהן, כפי שלמדו מפי הוריהם.
בחכמתו העמוקה של רש"ר הוא הבין כי הזלזול העמוק, שביסודו העדר חשיבה ביקורתית, סופו שיביא לידי הערצה מוגזמת. הוא ממשיך ומנמק מדוע הגישה החינוכית של זלזול במדע שגויה ופגומה:
יוצא אפוא ששיטת החינוך שלהם היתה משובשת וראוי היה לנזוף במשתמשים בה. ראשית, אסור לנסות להגביר את הכרת האמת על ידי שקר, ושנית, אסור לבזות את מה שחז"ל כבדו בקבעם לו ברכה מיוחדת. השיטה משובשת משום שמשיגים על ידה את ההיפך ממה שרצו להשיג.
דע לך, שבנך תפס אותך במקום התורפה שלך בנסיונך לרמות אותו או בחוסר ידיעותיך בדברים שכל אדם צריך לדעת אותם. על כן לא יסתפק בנך בזה שיזלזל בלבו בך ובשיטת חנוכך, כי אם גם בכל תוכן חנוכך והוראתך: בתורה ובדברי חז"ל, בכל החנוך לקיום המצוות שקבל מידך, וע"י כך יפסיק להאמין בתורה ובמצוות ויבוא לידי הנחה מוחלטת שכל היהדות יכולה להתקיים רק בחשכת הבורות והסכלות ושהיא נאלצת למנוע מלומדיה את אור העולם, פן יראו מאמיניה את האור הזה וימרדו בה.
וכאן מגיע רש"ר למה שלדעתו היא גישת החינוך הראוי:
כדי למנוע טעות זו אנו צריכים לחנך את הנער על פי דרכו, ולהשתדל שהוא יראה כיהודי את היהדות באורם של המדע והתרבות האנושיים. אנו צריכים לגלות לפניו את היהדות במלוא היקפה ואת חכמת ישראל ותורתו בכל זוהרן הטהור, ולא להתעלם מכל הישגיה של התרבות האנושית. כך ילמד לאהוב את היהדות ולהעריכה כראוי, וזו תשמש לו קנה מידה לאמיתתן של כל תרבות וחכמה שבעולם, ובהשואתה עם תורת היהדות ימצא את ערכה של תרבות זו בנוגע לאמיתה, טיבה וטהרתה. בתרבות העולמית יראה הנער רק דרך ואמצעי להכרה שהיהדות מהוה את השיא של כל חכמה ומדע, על כן ידבק הנער ביהדות בחיבה יתרה ויתלהב בה יותר במידה שתפקח עיניו בשני שטחי הרוח גם יחד… כך מחנכים את הנער על פי דרכו, לדרכו היחידה בעתידו, ומי שחינך כך יזכה לראות את בנו כיהודי שלם, כי "גם כי יזקין לא יסור ממנה".[14]
"תורה שהיא גדולה משתי פרוטות"
דבריו של רש"ר נחרצים ובהירים, ואף שהם נאמרו לשעתם הם רלוונטיים לא פחות לימינו.[15] כדי לחסן את בנינו ובנותינו מפני קלקול באמונה ובשמירת המצוות העלול להיגרם מחשיפה למדע, עלינו לחנך אותם לכבד את הטוב שבו, ולדעת לבקר את הרע שבו. הדרך לייקר בעיני ילדינו את התורה אינה ביטול כל חכמה שמחוצה לה, אלא הערכת חכמות אחרות והשוואתן לתורה – המדע יקר, אך התורה יקרה ממנו.
כדי לחסן את בנינו ובנותינו מפני קלקול באמונה ובשמירת המצוות העלול להיגרם מחשיפה למדע, עלינו לחנך אותם לכבד את הטוב שבו, ולדעת לבקר את הרע שבו. הדרך לייקר בעיני ילדינו את התורה אינה ביטול כל חכמה שמחוצה לה, אלא הערכת חכמות אחרות והשוואתן לתורה – המדע יקר, אך התורה יקרה ממנו
כמו בכל נושא, גם בנושא זה עלינו לצאת בעקבי רבותינו. בדברי חז"ל ומאורי הדורות לא נמצא כל זלזול בגוף החכמות; אדרבה, הם ראו בחכמות עזר ללימוד התורה ולא פעם אף שיבחו אותן. ביטוי מיוחד לכך נמצא אצל ר' יעקב פרובינצאלי:
שאין ספק שכל חכמה מהז' חכמות המדעיות הן משובחות ונערכות בעיני חכמינו ואהבו אותה אהבה גמורה […] ובלבד שיעשה בעלה שרש ועקר מהתורה והתלמוד […] וכלל אומר, שמעולם לא תמצא בשום הגדה שבעולם – לא בבבלי ולא בירושלמי ולא בשום מדרש – שגנו הם ז"ל שום חכמה, כי כל חכמה בשמה יקראוה ומשלה יתנו לה החכמים חן וכבוד.[16]
בגישה חינוכית זו חשוב להדגיש נקודה מסוימת. נראה כי בבסיס החינוך המזלזל בכל דבר עומדת ההנחה כי הדרך להגדיל את התורה היא הקטנה ואיפוס של כל מה שמחוץ לה. גישתם של רש"ר ושאר חכמי ישראל היתה הפוכה – דווקא על ידי הערכת החכמות עולה קרן התורה. דברים חשובים בעניין זה נאמרו על ידי הרב אברהם משה קירשנבאום, איש חינוך בישיבת "נחלת הלווים", בהספד על אביו, פרופ' אהרן קירשנבאום.[17] אעתיק חלק מדבריו הנוגע לענייננו:
גדלנו בבית שהכל גדול. היום החינוך הוא שאם אתה רוצה לחנך לתורה, אתה צריך לאפס את הכל, לחנך שהשאר אפס; המדע הוא אפס, כל אידאל אחר הוא אפס, כל אדם אחר הוא אפס – הכל לא שווה כלום! נו, אז מה נשאר – רק תורה, התורה נשארה כשריד אחרון ששווה "משהו", ואם הכל "אפס" אז כמה התורה שווה – סנטימטר. אבל כאשר מדע זה "גיוואלדיג" [נפלא] וחכמה זה "גיוואלדיג", ויש אנשים גדולים מאוד בכל העולם, אבל כל זה לא מגיע לתורה, לא מתחיל להגיע, אז אתה מחנך לתורה גדולה. זאת לא תורה שגדולה משתי פרוטות, זאת תורה שגדולה מכל החכמות. כל חכמה היא נפלאה, ויש אנשים נפלאים בכל מקום, ורואים גדלות איפה שרק מסתובבים, אבל התורה היא יותר גדולה – זה חינוך לתורה.[18]
הווי אומר, כדי להגדיל את ערך התורה והמצוות, טעות היא להקטין את כל השאר. אדרבה, יש להחדיר לנער כי העולם מלא חכמה, ישנם אנשים חכמים גם מחוץ לתורה, אך התורה היא גדולה מכל החכמות לאין ערוך, ומבחינה רוחנית גדולי הדורות נעלים לאין שיעור מכל חכמי המדע. זהו חינוך עצמתי יותר לגדלות נפש, לתפיסה רחבה וגבוהה יותר של התורה והמצוות.
דרך חינוכית המאפסת ומבטלת כל דבר אחר עלולה להתנקם בנו בעצמת יתר. כפי ששומעים מרבים שנטו מדרך התורה, הגילוי כי העולם שבחוץ אינו הבל גרם להם לפקפק בכל מה שלמדו בילדותם. לא לכולם עומדת יכולתו של רבי מאיר למוץ את הבר מהתבן, לאכול את הרימון ולזרוק את קליפתו. כשהנער מתבגר ויוצא לעולם, הוא נפגש בעולם שונה לחלוטין מן העולם שתיארו לו בבית. הוא עשוי לחוות "הלם תרבות". הוא מגלה אנשים חכמים ואף מוסריים, וחרף נסיונות ההתכחשות שלו, הוא נאלץ להודות לבסוף שהעולם אכן מלא חכמה. הוא נוכח לדעת שגם אחרי שלמד גמרא לא מעט שנים, וצבר ידע תורני נרחב, יש גופי חכמה שהוא מתקשה להבין ולקלוט במהירות – בניגוד למה שסיפרו לו תמיד.[19]
אם נבסס את גדולת התורה על ידי איפוסן של כל החכמות, כאשר יגדל הנער וייווכח כי לא ניתן לבטל את החכמות האחרות, תאבד התורה את ערכה בעיניו. אין לך חילול השם גדול יותר מהאמירה שהתורה אינה יכולה להתמודד במגרש של החכמות ושל המדעים, אפילו לא בתור שווה בין שווים. תחת שיטפח הנער רגשות גאווה בשל העיסוק שלו בתורה, הוא עלול לחוש לבסוף תחושות נחיתות קשות שיסכנו את כל מעמדו הרוחני
אם אנו מאמינים באמת בגדלותה ובכוחה של תורתנו הקדושה, הרי שאיננו צריכים לאפס ולבטל את כל החכמות האחרות. התורה יכולה להתמודד עם המדע המודרני, כפי שהתמודדה עם מסורות לימוד אחרות במהלך ההיסטוריה. אולם, אילו נבסס את גדולת התורה על ידי איפוסן של כל החכמות, כאשר יגדל הנער וייווכח כי לא ניתן לבטל את החכמות האחרות, תאבד התורה את ערכה בעיניו. אין לך חילול השם גדול יותר מהאמירה שהתורה אינה יכולה להתמודד במגרש של החכמות ושל המדעים, אפילו לא בתור שווה בין שווים. תחת שיטפח הנער רגשות גאווה בשל העיסוק שלו בתורה, הוא עלול לחוש לבסוף תחושות נחיתות קשות שיסכנו את כל מעמדו הרוחני.
חכמים, היזהרו בדבריכם!
חשוב לזכור: אם עד לפני שנים לא רבות היה אולי מקום לחשוב כי ניתן לשמור מרחק מידע מדעי, ולחיות חיים שלמים מתוך בטחון במסורת הקהילתית החמימה, הרי שכיום הפריבילגיה הזו אינה. על רקע זמינותו של הידע, יהיה נאיבי לחשוב כי יש למשפחה כלשהי ערובה שתיחסך מילדם ההתמודדות עם מקורות ידע אחרים. גם אם הוא לא ילך ללמוד באוניברסיטה, הוא יפגוש ידע מדעי בעיתון, ברדיו, בעלוני המידע של המרפאה הקרובה לביתו וכן הלאה. לצד אלה, רשת האינטרנט מאפשרת להעמיק את הידע המדעי ולקבל תשובה לכל שאלה בדרך מהירה וקלה. אם באירופה של ההשכלה יכלו לחשוב כי ניתן לשמור על הילדים מאחורי החומות המוגנות של הקהילה – מה שהתברר כטעות מרה – הרי שהיום שונים פני הדברים מאוד. לא ניתן להגן על האדם מפני המידע; ניתן רק לחסן אותו באמצעות חינוך לחשיבה ביקורתית.
השלכה דומה יש לעשות גם לגבי ספרים ומאמרים "מדעיים" במסגרת קירוב רחוקים. כוונתם של אותם מחברים בוודאי טובה, אך דרכם, שלעתים קרובות אינה כנה ודייקנית, מייצרת סכנה גדולה. מעבר לכך שחטא לאמת הוא דבר חמור, הרי בנקל ניתן לברר לעומק את הנתונים המופיעים על גבי במות אלו, ולגלות כי הדברים מורכבים יותר ורחוקים מלהיות מדויקים. כתוצאה מכך עלול השומע לאבד את האמון במוסד החזרה בתשובה וביהדות בכלל, ולהסיק כי היהדות כולה היא שרלטנות ומניפולציות. ידוע על לא מעט מקרים כאלו, שחוזרים בתשובה התקררו מאוד ביהדותם כאשר נחשפו להבלים שנכתבו על ענייני מדע בידי אנשים מאמינים. אין בדברים אלו כדי לגרוע חלילה מזכותם של מחזירים בתשובה, אשר עין לא ראתה את שכרם לעתיד לבוא – אך עליהם להיזהר שלא יצא שכרם בהפסדם.
חינוך להתנזרות מהעולם שבחוץ אינו יכול להיכרך – והוא בוודאי אינו מותנה – בזלזול במדע. מוטב להמנע מהתייחסות מפורשת, ולנסות לרומם את קרנה של התורה, מאשר לבוז ולהפיץ נתונים חסרי בסיס. גישה זו עלולה לגרור את הילד לחוסר אמון מוחלט בחינוך שקיבל, ואף לנטישת הדרך, רחמנא ליצלן
יודגש כי איני מתעסק כלל בשאלה האם ראוי ללמוד מדעים. שאלת לימוד המדעים נוגעת בכמה סוגיות, הראשונה שבהן (ביחס לבנים) היא האם יש מקום ללימוד נוסף על לימוד התורה, או שמא פוגם הדבר בטהרתו של הלימוד. אולם, גם אם נצא מהנחה שאין מקום לחכמות נוספות, ושרכישת המדע בימינו כרוכה באינספור מכשולים רוחניים, הרי שהדרך להגן על ילדינו מפניה אינה יכולה להתבסס על נתונים שקריים.
המאמר אינו בא אפוא לצדד בלימוד המדע. ובוודאי הוא אינו בא לטעון שתחום המדע מושלם ואינו ראוי לביקורת. הוא גם אינו שולל את הגישה של הסתגרות והתבדלות מוחלטת מכל ענייני המדע. מטרת המאמר היא אך ורק לעמוד על סגנון השיח החינוכי בהתייחס לעולם שבחוץ. חינוך להתנזרות מהעולם שבחוץ אינו יכול להיכרך – והוא בוודאי אינו מותנה – בזלזול במדע. מוטב להמנע מהתייחסות מפורשת, ולנסות לרומם את קרנה של התורה, מאשר לבוז ולהפיץ נתונים חסרי בסיס. גישה זו עלולה לגרור את הילד לחוסר אמון מוחלט בחינוך שקיבל, ואף לנטישת הדרך, רחמנא ליצלן.
הורה או מורה המחנכים בדרך של זלזול במדע ואיפוס העולם שבחוץ ראוי שיענו לעצמם על השאלה: כיצד יתמודדו עם ההשלכות של הדברים? השאלה צריכה להיות עבורנו תמרור אזהרה, ולהנחות אותנו לזהירות – זהירות מאימוץ עיוור של המדע (ומהתפיסות העומדות מאחוריו), אך זהירות אף מזלזול בו.
אני מבקש להודות למספר ידידים שהסתייעתי בהערותיהם, בספריהם ובמאמריהם, החכמים והרבנים: אליהו אייזנברג, ישראל ויינגולד, יהושע פפר, יחיאל פריזנט, נדב שנרב.
[1] כדוגמת רש"ז אויערבך, ר' משה פיינשטיין ורא"י ולדנברג בדור הקודם ובדורנו ר"א ווייס ורי"מ רובין ועוד.
[2] לא אציין את המקורות, מפאת כבודם של אותם תלמידי חכמים.
[3] ככלל ישנן שתי דרכים מרכזיות בקרב מחזירים בתשובה בנוגע לשאלה כיצד להתמודד מול המדע. יש המאפסים את כל המדע ומרבים לדבר על סכלותם של המדענים, ויש שרותמים את המדע דווקא להוכחה לטובת התורה. מאמרי מוסב כמובן בעיקר על הראשונים, אך גם לגבי האחרונים, הנבונים יותר, יש להצר על שאינם מדייקים יותר בעבודתם.
[4] מקור אחר ייחס אמירה זו לביאליק. ראה עיתון דאר היום, 6 באוקטובר 1932: "…ביאליק ביקר אצלו בדוינסק, והצהיר אח"כ: מהגאון מרוגצוב אפשר היה ללוש ולעצב עשרה איינשטיינים…".
[5] מנחות צט, ב.
[6] סיכום נרחב של דעות חז"ל, ראשונים ופוסקים בעניין זה ניתן למצוא אצל י' לוי, שערי תלמוד תורה, ירושלים תש"נ, שער ז; מ' ברויאר, 'תורה עם דרץ ארץ בימינו: יחס ההלכה ללימודים אקדמיים', ממלכת כהנים וגוי קדוש, ירושלים תשנ"ז; רנצ"י בר-אילן, משטר ומדינה בישראל על פי התורה, ח"ג, ירושלים תשע"ג, "השכלה ואמניות", עמ' 1111-1085. מדובר בסוגיה רחבה ואולי בעתיד אכתוב על כך במאמר נפרד.
[7] ראה ש' רוזנברג, תורה ומדע בהגות היהודית החדשה, ירושלים תשמ"ח, עמ' 58-23.
[8] נאמרו בזה מספר דעות, כגון דעת בעל ה"תפארת ישראל", הראי"ה קוק ועוד. יש שהזכירו גם את תורת השמיטות של המקובלים, ואין להאריך. ראה גם סיכום נאה של שתי הדרכים המרכזיות להתמודדות עם השאלה, תאוריית הקיטוע ותיאוריית הזירוז, אצל מ' אברהם, את אשר ישנו ואשר איננו (להלן הערה 11).
[9] אבולוציה נחשבת בעיני רבים לשיא התגלמות הכפירה של המדע, אך הוגים שנדרשו לסוגיה ברצינות טוענים כי יש לקבל את התאוריה בחלקה אך לא כברירה טבעית אלא כתהליך של מתכנן תבוני-אלוהי. ראה למשל מ' אברהם, אלוהים משחק בקוביות: מה באמת אומרת לנו האבולוציה?, תל אביב 2011. ספר מיוחד זה מוביל למסקנה כי האבולוציה עצמה היא הוכחה לקיומו של בורא. המחבר כותב כי מטרתו היא להפריך את הדעה המוטעית כי ישנה ברירה בין להיות מאמין-טיפש לבין להיות כופר-חכם, והוא עושה זאת בצורה נפלאה.
[10] ראה לדוגמה א' בזק, עד היום הזה: שאלות יסוד בלימוד תנ"ך, תל אביב 2013, ספר מומלץ הסוקר בצורה נאה את מגוון השאלות ואת קשת הפתרונות.
[11] במסגרת המוגדרת של המאמר לא נכנסתי למדעי היהדות אשר בעצם רועים בשדה התורה ועושים שימוש במתודות של המדע. אלו מתכתבים ישירות עם השאלות המוכרות לנו מבית המדרש, והם עלולים להעיק ביותר. היחס ללימוד התלמוד באקדמיה, למשל, מגולם במשפט של הורים ומחנכים כאשר רצונם להעצים את לימוד התורה בטהרתו: "באוניברסיטה מתעניינים רק בנעליים של אביי" (או בנוסח דומה בשם רי"י ויינברג, בעל ה'שרידי אש': "אנחנו עמלים לדעת מה אמר אביי, והם [החוקרים] דנים מה היה צבע זקנו של אביי", אם כי רי"י בוודאי התכוון לאי הרלוונטיות של מחקר התלמוד). למעשה, הנחשף למדעי היהדות, עלול להיבהל כאשר יגלה כי צמצום התעניינות המדע לנעליים של אביי נובע משטחיות ומחוסר היכרות עם עולם זה, ואולי אף ייווכח "חלילה" כי בחוגים לתלמוד ישנם חוקרים חכמים, ביניהם גם יראי שמיים, החודרים לעומק השיתין של סוגיות קשות בתלמוד. לא זו בלבד, הוא ילמד גם כי יתכן שלצורת הנעליים של אביי ישנה משמעות להבנת כמה סוגיות, כגון הלכות שבת או חליצה, ושימוש במחקר הרקע הריאלי של אותם ימים יכול להעשיר ולהשביח את הבנת הסוגיות. גם כאן אין החינוך יכול לחטוא לאמת, ובמקום לזלזל באינטלקט, ראוי יותר לדבר על לימוד התורה בקדושה וכדרך המסורת, או על אי רלוונטיות (ראה למשל מ' אברהם, את אשר ישנו ואשר איננו: על מדע, דת ומיתוס, כפר חסידים תשס"ו, בעיקר בשער השישי, מדוע חקר ההלכה אינו רלוונטי כלל לפסיקת ההלכה עד כדי שיתכן שאינו נחשב כלל ללימוד תורה. במקום אחר הוא מחדד את ההבדל בין פוסק לבין חוקר ההלכה בהשאלה מפילוסוף מול פרופסור לפילוסופיה). חשוב לזכור כי בית המדרש עושה שימוש בספרי ראשונים שהוהדרו בעזרת כלי המחקר העדכניים, בפרט בענייני נוסח (בנוגע לעמדת החזון איש ועמדת רבים החולקים עליו בעניין שימוש במתודות מדעיות לקביעת נוסח, ראה י' שפיגל, עמודים בתולדות הספר העברי: הגהות ומגיהים, רמת גן תשנ"ו, פרקים יד–טו ועוד). הקונפליקטים הרבים שבין בית המדרש לבין מדעי היהדות ראויים להרחבה במאמר בפני עצמו.
[12] דבריו נדפסו בכמה מקומות. ראה דגלנו, חשון-כסלו תשל"ו; ר"י מרצבך, עלה יונה: אסופת מאמרים וכתבים, בני ברק תשמ"ט, עמ' עג-עה; '"והארץ לעולם עומדת" כפשוטו של מקרא או רק לפנים'; אור ישראל(מאנסי), טו, ג [נט] (ניסן תש"ע), עמ' י-טז בתוספת הערות נרחבות של ר"ד יצחקי.
[13] הפסקה האחרונה נוגעת בשאלה העקרונית כיצד לחנך אל מול פגעי העולם; בדרך של חיסון או בדרך של סטריליזציה. רבות יש לדון בשאלה זו, אך אין מקומה במאמר זה.
[14] רש"ר הירש, יסודות החינוך, ח"א, תל אביב תשי"ח, עמ' נא-נד.
[15] יצוין כי דב לנדאו לקח את הדברים צעד קדימה, וטען כי החילון שבהשכלה הגיע בעקבות ביטול המדע, ולא להיפך כפי שמקובל לומר. ראה באריכות בספרו תרבות ישראל במערבולת הקידמה הפוסט-מודרנית, אריאל תשס"ו, בעיקר בפרק ב.
[16] שו"ת בדבר לימוד החכמות, בתוך: דברי חכמים, בעריכת ר"א אשכנזי, מיץ תר"ט, עמ' עא. ביטויים נוספים במעלות החכמה נמצאים אצל רבינו בחיי, מהר"ל, הגר"א ועוד רבים, ואכמ"ל. בדברי הראשונים היו כמובן ביטויים שונים במקצת, אך רובם המוחלט הודה כי לכל הפחות יש במדע חכמה אמתית, גם אם יש בה סכנה.
[17] על אודות ר' אהרן, שהיה יהודי תורני ויר"ש, מומלץ לקרוא באוטוביוגרפיה שלו, בין ישן וחדש: חיים, אמונה ומחקר באמריקה ובישראל, תל אביב תשע"ד.
[18] ההספד נאמר במעמד ההלוויה, שבט תשע"ו. אני מודה לידידי מאיר פרומר שמסר לידי את ההספד ואף סייע בתמלול.
[19] הלם תרבות הוא גורם חשוב בעיצוב המתבגר, ואולי גם נלווה למקרי משבר דתיים משמעותיים, אך ראוי לסייג ולציין כי הוא אינו גורם עיקרי ברוב מקרי הנשירה או היציאה בשאלה שנחקרו בשנים האחרונות. ראה בין היתר ש' ברזילאי, לפרוץ מאה שערים: מסע אל עולמם של היוצאים לשאלה, תל אביב 2004; פ' מרגוליס, היוצאים: מדוע דתיים עוזבים את הדת וכיצד להתמודד עם האתגר, אשקלון 2017 ועוד. אולם אין בנתון זה בכדי להוריד מערך העניין, גם אם ההלם התרבותי לא יגרום לאדם להפסיק לשמור תורה ומצוות, הוא עלול לפגוע בכבוד התורה ובאמונה בה.
תמונה: Bigstock
מאמר מעולה ומתבקש!
אכן, אין מנוס מלדון בשאלות הקשות באומץ ובגבורה, הבריחה איננה פתרון.
רק רציתי לציין (כפי שהבאת בהערות) שהאדם שלדעתי מטפל בבעיות הללו בצורה אמיצה ואינטיליגנטית וללא מורא, הוא הרב מיכאל אברהם, שלצערי משלם מחיר בגלל דרכו, ובמקומות מסוימים הוא ממש מוקצה מחמת מיאוס, ולא רק בציבור החרדי, אלא גם בציבור הדתי לאומי.
לצערי, היחס אליו דומה ליחס למדענים כפי שהזכרת, לוקחים ממנו את הדברים הטובים והמתאימים, דברים שמיישבים בצורה טובה וחכמה, ובשאר העניינים מכנים אותו בשל דעותיו ככופר וכאפיקורוס.
ראוי שכולם יקירו את פועלו יוקירו ויעריכו אותו על כך.
לא מבין למי קוראים רב ולמי לא!!
מה הקריטריון? אין למיכאל אברהם הסמכה …..
מאמר כל כך נכון ומדויק!
מהניסיון שלי, כאשר מלמדים ילד להעריך דברי חכמה מכל תחום שהוא, גם הגישה לדברי תורה מגיעה מתוך מקום מדויק ואמיתי יותר, ואילו הגישה הרווחת בבתי ספר וסמינרים היום היא חינוך לבערות ולא חסרים סיפורים על מורות שאומרות ש"צריך ללמוד מתמטיקה בשביל לעבור את החוץ". כאשר ילדה גדלה באווירה כזו היא רגילה לרדידות והיא אפילו לא מנסה למצוא את העומק ביהדות.
מי שלמד באמת באנברוסיטה, ולא רק מהעיתון, יודע כמה הם שרטלנים שכל מטרתם להוכיח שאין אלוקים או במקרה הטוב סתם שיקולי כבוד וכסף ושלא נדבר על זה שכל מחקר מפריך את הקודם העיקר להראות שאתה זה שיותר חכם מהקודם בקיצור הם לא יודעים כלום ולא ידעו כלום לעולם הם רק משערים ולזה קוראים מדע
מאמר מצוין!
ובנוגע לספרי "הוכחות" בזמנינו,
יש בנותן טעם להביא את דברי הרמב"ם (מורה נבוכים ח"ב פרק ט"ז), שלאחר שתקף דעה מסוימת שהוכיחה את אי קדמות העולם בהוכחות לא אמיתיות – ולמרות שהרמב"ם מסכים בעיקר הטענה שהעולם לא קדמון – כתב כך:
"אדם הטוען שהוכיח דבר כל שהוא בהטעיות – אינו מחזק, לדעתי, את קבלת אותו מבוקש כאמיתי, אלא מחליש אותו, ופתח פתח לעירור עליו. כי כאשר מתברר שאותן ראיות פסולות, נחלשת הנפש מלקבל כאמיתי את הדבר שלמענו הובאו הראיות. מוטב שעניין אשר אין לו הוכחה מופתית יישאר מבוקש גרידא"
תגובה מפורטת ומנומקת להפליא. אגב, הכותב לא הזכיר כלל שמות או ארגונים. זה לא קצת מזכיר איזו אמרה, משהו על גנב עם איזה כובע שבוער?
מקריאת המאמר הוא לא נראה כרדוד, לדעתי כתיבת תגובה מתקיפה ללא שום הסבר לה, ראויה להיחשב כ"תגובה רדודה" .
ובכל אופן חבל מאוד שאתה חושב שלא ראוי להקדיש לו זמן, אני בטוח שציבור הקוראים היה נהנה לקרוא תגובה רצינית ומנומקת למאמר.
עבדתי במשך שנים בארגון קירוב גדול ומוכר (לא זה של הרב נשיא, אבל גדול ומכובד לא פחות…) ומניסיוני כותב המאמר צודק בהחלט. נאלצתי לנהל מלחמות על תיקון טקסטים כמו אלה שטענו שאך ורק חז"ל ידעו שהעולם הוא כדור לפני שקולומבוס גילה את אמריקה,, שהמילה question באנגלית מקורה במילה 'קושיה' העברית (בעוד ש'קושיה' בעברית מגיעה משורש 'קשה' המצביע על קושי, בעוד question באנגלית מגיע מהשורש quest, לחפש, בצרפתית) מה שהובא כהוכחה לכך שכל השפות מקורן בלשון הקודש, וכן הלאה. האם זה אומר שכל ארגוני הקירוב, או כל אנשי הקירוב, מתנהלים בצורה כזו? בוודאי שלא. אבל אי אפשר לכפור בכך שהמאמר מתאר מציאות קיימת.
אני חושבת שהכותב טועה:
1. הוא מצטט את הרש"ר הירש וזה לא התקבל בתפוצות ישראל (מה שהרב דסלר קורא שיטת הישיבות).
2. חרדי מבוגר הולך לרופא, הוא לא הולך לרב כי הוא יודע שהמדע צודק. הוא גם יודע שאם הוא ישלח את הילד שלו לחדר הסיכוי שהילד יהפוך לרופא או לחוקר מדעי שימציא תרופות הוא אפסי. אבל הוא שולח אותו לחדר כי הוא יודע שכך תימשך החרדיות.
3. הזלזול במדע בא להרחיק את הצעירים מעיסוק בו כל זמן שיש להם יכולת לסטות מדרכה של "ההשקפה הטהורה", לרכוש השכלה ולהתקדם במדע.
4. כל החרדים כאשר מתבגרים מבינים שהזלזול במדע אינו אמת, אך נועד להמשך החרדיות, שקשה לה להתקיים בעולם שבו יש מקום של כבוד למדע (כמו שכותב הרב דסלר זצ"ל מובא במכתב מאליהו ח"ג).
5. כאשר הכותב מביא את הרב יונה מרצבך זצ"ל ובוודאי את הרש"ר הירש, הוא מביא אנשים שחיו בהשקפת עולם אחרת, אז זו אינה ראיה לצורך ההנהגה המקובלת בעולם הישיבות.
מהי "השיטה המקובלת בתפוצות ישראל"? ומהי "ההנהגה המקובלת בעולם הישיבות"? השקפה חרדית – ליטאית כוונתך; חבל שאינך מכירה קצת יותר מעבר לכך. ככה בדיוק נראה חינוך חרדי, למרבה הצער.
הרש"ר הירש לא דיבר בצחוק: הוא התכוון ברצינות לדבריו, והעובדה שהחרדים הליטאים לא קיבלו אותם היא מצערת ומהווה הפסד גדול – בעיקר להם עצמם. כנ"ל לגבי אותם ת"ח אחרים שהזכרת. אין דבר כזה "עולם הישיבות"; יש רק "העולם החרדי ליטאי, שיצר לעצמו השקפת עולם והפך אותה לעולם הישיבות, כדי שלא יצטרך להתמודד עם השקפות אחרות". עלוב למדיי, את לא חושבת?
מבלי להתנצח, מה זה "השקפה ליטאית", האם החסידים שונים מזה? האם החסידים לומדים באוניברסיטה? לומדים רפואה?. בעוד שאצל הליטאים מעריכים את השכל המחודד (ושוב אולי לא למה שאתה מעריך), הרי שאצל החסידים מעריכים הייחוס.
הגישה שלנו היא גישה של תורה עם דרך ארץ. ברור שאני (ביחד עם בעלי כמובן) מחנכת את ילדי להיות רופאים, מדענים אנשים שיקדמו את העולם (וכמובן מבלי לזלזל בלימוד תורה שגם שם הם נדרשים להצטיין ולהשקיע, ומי משם שילמד בישיבה גבוהה ויגדל בתורה יקבל את כל תמיכתנו, אם נראה שזו הדרך הראויה לו אחרי שנתיים או שלוש של לימודים).
אבל אני בהחלט מבינה את הגישה השניה. זה סוג של הבניית המציאות לצורך השגת מטרות (זה בהחלט מקובל בפוליטיקה, בארגונים עם אידאולוגיה וכד', שהמנהיגים משנים לטווח קצר, בשביל המטרות של הטווח הארוך, מתוך אמונה שבטווח הארוך דברים יסתדרו).
לכן אני לא מזלזלת בדרך זו ובמאמיניה, זו פשוט לא הדרך שלי, כמו שהרבה דרכים אחרות בעולם הן לא הדרך שלי.
אם אתה לא חושב כמותם, אתה לא צריך להגיב עליהם בזעם או בצער (אם למדינה לא אכפת שהם יגדלו להיות עניים ויפלו לנטל על הציבור, למה לך זה בכלל אמור להיות אכפת?), יש ב"ה הרבה דרכים בעבודת הקב"ה.
4. לצערי, מסתבר, שהרבה לא מספיקים להתבגר…
[התגובה המקורית נמחקה]
הפלא ופלא של תגובה, ממש שפתיים ישק.
החכמנו מאוד.
באמת חבל שחרגת ממנהגך שלא לומר כלום, בעצם גם כעת לא אמרת כלום.
עבדתי במשך שנים בארגון קירוב גדול ומוכר, ומניסיוני כותב המאמר צודק בהחלט. נאלצתי לנהל מלחמות על תיקון טקסטים כמו אלה שטענו שאך ורק חז"ל ידעו שהעולם הוא כדור לפני שקולומבוס גילה את אמריקה,, שהמילה question באנגלית מקורה במילה 'קושיה' העברית (בעוד ש'קושיה' בעברית מגיעה משורש 'קשה' המצביע על קושי, בעוד question באנגלית מגיע מהשורש quest, לחפש, בצרפתית) מה שהובא כהוכחה לכך שכל השפות מקורן בלשון הקודש, וכן הלאה. האם זה אומר שכל ארגוני הקירוב, או כל אנשי הקירוב, מתנהלים בצורה כזו? בוודאי שלא. אבל אי אפשר לכפור בכך שהמאמר מתאר מציאות קיימת.
כבוד הרב שי', מאמרך נוגע היטב בנקודות הצריכות בירור והכוונה מחודשת אצלנו בציבור החרדי, אך יחד עם זאת, כואבת ומצערת העובדה וההתעלמות משיטתו המגשרת של הרבי מליובאוויטש זי"ע אשר דן בארוכה בסוגיות אלו כולם מתוך בסיס אמונתי יציב המשולב בהכרת עובדות המדע (למול הבדלה הכרחית ביחס להנחותיו והשערותיו של זה האחרון) ומציע דרך חדשה ומעוררת בנושא זה, וראה בארוכה הספר איש האמונה (הוצאת אשכילה, תשע"ב) וכן קובצי תורה ומדע (הופצו לאורך השנים וניתנים להשגה בהוצאת הספרים קה"ת) או בתמציתן של הארות אלו, מצו"ב לינק זה: http://www.chabad.org.il/Articles/Article.asp?ArticleID=1741&CategoryID=1006.
בנוסף לכך, האתר מגיע ומציע לקהל החרדי במה לעיון מחדש בסוגיות יסוד, אך מה שנראה למתבונן ממבט מן הצד אשר ישנה כאן כוונה פנימית יותר המתבטאת במספר מאמרים וסוגיות שצצו כאן ומהם משמע מעט אחרת. האמנם זוהי המטרה בכל זה? יסוד אמונתי או חשיבתי בכל סוגיה אמור להשאר על כנו במסקנת הדברים. השוני יתבטא אך ורק בדרך הגעתנו לכך ובעומק יותר יביא לקורא את הצאנ'ס לקבל את דרך חייו בחזרה ולא באופן של עצימת עיניים מוחלטת. עלינו להיות זהירים בכך. אי סטיה אחרת לא תתקבל. כוונות ומעשים התאימו דרככם.
הצלחה רבה במלאכה זו, כח השמור לבעליו ובכלל, היו ברוכים.
חלילה לי מהתעלם משיטתו הייחודית של הרבי זצ"ל, אני בהחלט חושב שהוא מהיחידים שהתייחסו לסוגיה הגדולה הזאת ברצינות. אך שים לב, המאמר אינו עוסק בסוגיית תורה ומדע כשלעצמה, הוא מדבר על היחס הכללי למדע בכלל, ולכן אין הרחבה בנושא 'תורה ומדע'. בפסקאות הבודדות באתי רק לציין שניתן גם להתמודד עם סוגיית תורה ומדע. ציינתי בקצרה ממש לכל השיטות המקובלות בנושא ולא פירטתי את השיטות וגם לא את השמות העיקריים, כמו גם את הרמב"ם, המהר"ל מפראג או הראי"ה קוק ועוד, ולכן גם לא הובא שמו של הרבי לצד 'הגישה המגבילה' שהוא אחד מהידועים שצעד בה.
אכן ניכרת ההתעלמות משיטתו של הרבי מליובאוויטש.
ובהקשר למענה שההתייחסות אינה לסוגיה בפני עצמה, הנה ניתן למצוא מקורות לרוב בתורתו של הרבי על הגישה החינוכית לכל הענין
(ולדוגמא – הגעת האדם לירח למרות מה שכתוב "ואיני יכול לנגוע בך") ואם היה מתאמץ הרב החוקר למצוא מקורות בהנ"ל היה מוצא בקלות.
בהצלחה רבה
א. מקבל את תשובתו החלקית של הרב בקשר להארות/הערות דלעיל.
ב. עדיין כפי שמביאים שאר הכותבים בשרשור זה אין הדבר מספקנו די.
ג. בנוגע לסוגית הירח הרי גם היא נדוקה היטב בתורת הרבי ובפרט אחרי הנחיתה והערעורים על כך, הי' זה בהתוועדות שבת ז' טבת תשכ"ט, ימים ספורים לאחר שמשימת 'אפולו 8' הסתיימה בהצלחה כשלראשונה בהיסטוריה חגה חללית מאויישת סביב לירח.
ד. מצרף לינק נוסף וכעת בנושא הספציפי הנ"ל:
http://col.org.il/%D7%97%D7%93%D7%A9%D7%95%D7%AA_%D7%97%D7%91%D7%93_%D7%9E%D7%AA_%D7%94%D7%90%D7%93%D7%9D_%D7%94%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%95%D7%9F_%D7%A9%D7%A0%D7%97%D7%AA_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%99%D7%A8%D7%97_%D7%94%D7%AA%D7%99%D7%99%D7%97%D7%A1%D7%95%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%A8%D7%91%D7%99_%D7%9E%D7%A8%D7%AA%D7%A7_70741.html
ה. לצערי, מרוח מאמרי התגובה חזרנו למעגל זה שוב (כאשר ממציאי 'השיטה' מנסים לענות על טענות אלו של הרב שוחט ולא בכיוון המדויק. לא לעצור מלאתגר. עלינו לקבל מענות וזאת זכותנו.
שבת שלום.
נ.ב. חיפשתי ומצאתי ב"ה תיאור נרחב יותר של המאורע אז ולפלא כיצד יכון הרבי זי"ע כבר לפני 50 שנה בדיוק לנאמר לעיל ויערער/יעורר על הדרך הנכונה בסוגיא זו. מצורף לתועלת המעיינים שי':
במהלך ההתוועדות סיפר הרבי נקודות מרתקות מהחדשות המסעירות, ולימד את ההוראה בעבודת ה' של כל יהודי מכך. בין הדברים גם השיב לסערה זוטא שהתחוללה בקרב הציבור המאמין.
היו שטענו שהדבר גורם לבלבול, כיון שבנוסח קידוש הלבנה אומרים 'ואיני יכול לנגוע בך' ובמילא איך ייתכן שיש אפשרות שהאדם יגיע וייגע בלבנה…
הרבי ביטל מכל וכל טענה מופרכת זו, ובמיוחד של רבנים ידועי שם שטענו שצריך לשנות(!) את הנוסח של 'קידוש לבנה' בסידור התפילה… אם צריך לשנות מילה בסידור, טען הרבי, מתעוררת שאלה על עוד דברים ועל כללות הענין.
כאן עבר הרבי לדבר בחריפות: "ובכן, במחילת כבודו הרם, אינו יודע כלל פירוש הדברים.. שאלה הנ"ל היא עם הארצות, ולא עוד אלא שהיא היפך השכל. לא מצינו בשום מקום שאין ביכולת האדם להגיע ללבנה, או אפילו לכוכבים שמרוחקים יותר ממנה…".
לאחר שהרבי תירץ וביאר את הפשט הפשוט, שכאשר יהודי עומד על הקרקע ומתפלל הרי בוודאי שאין הוא יכול לנגוע בלבנה, ותפילתו להקב"ה שכך לא יוכלו כל אויבי לנגוע בי, סיים הרבי "המורם מכל האמור לעיל: מאורע הנ"ל אין בו שום סתירה שיכולה לערער את כל הבנין, ואדרבה: על ידי זה באים להכרה גדולה יותר בגדלותו של הקב"ה, שפועלת חיזוק באמונה".
לאחר שהתבצעה בפועל הנחיתה הראשונה של האדם על הירח בקיץ של אותה שנה, שוב 'נוצרו בלבולים' אצל אנשים ממחנה היראים והמאמינים, והרבי הקדיש לכך דברים, כאמור, בשיחת שבת פרשת דברים. בין השאר אמר:
"… בשבוע האחרון מתהלכים אנשים מתוך בלבול (צוטומולט) בגלל הטיסה אל הירח. ומובן השלילה שבדבר – שהרי ענינו של יהודי הוא העסק בתורה ומצוות, ואילו כאשר מדברים וחושבים אודות ההפלאה שבטיסה אל הירח, הנה בינתיים לא יכולים לעסוק בתורה, כיון שאי אפשר לחשוב ב' מחשבות, ועל אחת כמה וכמה לדבר ב' דיבורים בבת אחת. אלא שיש ללמד זכות עליהם – שזהו ענין שיכולים ליקח את הטוב שבו, על ידי לימוד הוראות בעבודת השם".
בהתוועדות זו (ש"פ ויגש) הדגיש הרבי, שאמנם הוא מספר כמה פרטים מרתקים ומלמד מכך ההוראה בעבודת השם, אולם אין משמעות הדברים שצריכים להיות מונחים בקריאת העיתונים לדעת כל פרט, ולהקשיב לרדיו כל כמה זמן כדי לדעת מה נתחדש וכו', אלא שיהודי תפקידו ללמוד ולהתפלל, ורק במקרה ששמע משהו, אז יש לו ללמוד מכך ההוראה.
ע"כ. כל טוב.
ידידי היקר, עם כל הכבוד לרבי ויש לי כבוד רב מאוד כלפיו, היהדות רחבה בהרבה מחב"ד, אפשר לכתוב מאמרים שלמים על משנת הרמב"ם, על משנת המהר"ל, על משנת הראי"ה ועוד ועוד. הרבי זצ"ל עולמו עשיר מאוד, אבל קשת גדולי האומה רחבה ועצומה בהרבה וחבל שאתם לא יכולים קצת לצאת להכיר עולם. בכל מקרה כפי שכתבתי אין מקום לזה במאמרי.
אדרבה, אני מזמין את מר לכתוב מאמר בנושא ולהציעו למערכת, בוודאי ישמחו לאחר מאמר חשוב שכזה כאן באתר.
[אגב, וזה כבר עניין פסיכולוגי, אישית אם היו מתעלמים מהרב שלי ולא מצטטים אותו, הייתי נבוך להתעקש ולשאול על כך שוב ושוב. אם אני מאמין בגדולתו העולמית של הרב שלי, ארגיש רחמים על זה שהתעלם ממנו כמי שלא זכה לאורו של רבי, בוודאי לא הייתי חוזר ומעיר על זה. לא מתערב בתחושותיכם אך לטעמי זה על גבול המביך.]
איני מבין כיצד הגענו לנקודת מוצא זו.
באנו ונתנו הוכחה שכן עוסקים בדבר.
כחסיד, הראתי את דעת רבי ותו לא.
ובאם קראת, מקורותיו הן הן מקשת רחבת היקף ביהדות.
נימה מסתתרת פה. לא כ"כ נעימה. לצערי.
הרמב"ם (ובוודאי שכל מרחבי תורתינו הק') נידון ונדוך היטב הן אצלו והן אצלנו, כידוע.
ובפן האישי, עומד על זכותנו להשמיע קול. זו מטרת האתר הרי.
באם ישנן כאן דעות קדומות, צר לי הדבר, וצר לשאר הקוראים, וחטאנו בכך.
הצלחה רבה ומופלגה.
מהו מדע? התבוננות האדם בהכרת המציאות ע"פ הכלים המשוכללים העומדים לרשותו, ולאחר שראובן בדק ומצא והגיע למסקנות מסוימות יש מצב ששמעון שהוא חכם גדול ממנו עם כלים יותר מודרנים ומשוכללים יפרוך את מסקנתו ויגיע למסקנא אחרת, ובהמשך הזמן אחרי גילויו של שמעון חוקרים במדינה אחרת מצאו חדשה מרעישה בנושא שלא היתה ידועה לראובן ושמעון, ואז לוי יהפוך את הקערה על פיה במסקנא מרחיקת לכת בכל הנושא, וכן הלאה, וממילא מדע הוא משהו חלקי וזמני ולא סופי, ואילו התורה היא חכמתו של בורא העולם והשכל והיא אמת מוחלטת אלא שכפי שהרבי מביא יש מושג רפואה מסוימת של חז"ל לא עובדת היום מפני שהשתנו טבעי וגופות האדם במשך השנים ולא כי חלילה התורה אינה אמת.
לאיזה רבי אתה מתכוון? לפי דבריך הוא נראה חכם ובעל עומק מיוחד.
ואתא רציו ושחט לשוחט
https://rationalbelief.org.il/%D7%94%D7%90%D7%9E%D7%AA-%D7%A2%D7%9C-%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94-%D7%95%D7%9E%D7%93%D7%A2/
לא כל כך מבינה את הויכוח.
כשהייתי קטנה הסבירו לי תמיד שהרבה מדברים במילים גבוהות גבוהות, אבל המבחן בסוף הוא מבחן התוצאה.
כמה רופאים יוצאים ממי שנכנס לחינוך החרדי בכיתה א' היום וימשיכו בחינוך החרדי עד גיל 20 וגם אח"כ יישארו חרדים? כמה תרופות הם ימציאו? כמה הם יסייעו לאנושות? זו השאלה היחידה שיש לשאול.
מעבר לזה כל ויכוחים הם תאורטיים לחלוטין. זה ניסיון של כותבים להסביר את תוצאות החינוך שלהם בכך שהאחרים יותר לא בסדר…
איסתרא בלגינא קיש קיש קריא…
תכלס לא מציע כלום במסקנת דבריו…
אף אחד לא שחט שום דבר, בוא לא ניכנס לרצף של השיר היפה הזה. תגובת הכותב מופיעה שם באתר.
שמרית,
למה את חושבת שהסיוע לאנושות נמדד בכמות הרופאים, משה רבנו ג"כ לא היה רופא או מדען, וסייע לרוח האנושית מה שלא עשה אף מדען מעולם, (וכמו שאומר המשל הסיני העתיק שמלבד הדאגה איך לחיות צריך לדאוג שיהיה בשביל מה לחיות).
כותב המאמר לא בא לדון בשאלת הסיוע הפיזי לאנושות ע"י אנשי תורה, אלא התמודדות של אנשי רוח תורניים עם מדע, הסיוע שלהם הוא כמובן ברוח, רק שההתייחסות למדע בצורה מסוימת יכולה להזיק גם לרוח, ואת זה בא כותב המאמר להאיר.
בקשר למשה רבנו, בכלל לא ברור מה אתה כותב.
משה רבנו גדל בבית של פרעה ובוודאי למד השכלה. אחר כך הוא גם התעסק בענייני חומר כרועה צאן של יתרו, ניהל את עם ישראל במשך 40 שנה. בתורה שהוא נתן להם ההבטחות הן חומריות לחלוטין (ילדים, צאן, יבול, אריכות ימים).
ברור שעולם אמיתי של רוח, הוא עולם שצומח על פני החומר, כמו שכתוב בתורה: ורוח אלוקים מרחפת על פני המים ובגמרא: כל האומר אין לי אלא תורה אף תורה אין לו, ובמשנה: דרך ארץ קדמה לתורה.
בכלל לא ברור מה המשמעות של "התמודדות של אנשי רוח תורניים עם המדע". הרי גם בנושאים שאין להם התנגשות עם התורה הם לא נמצאים, אז ממילא כיום הם מודרים בכלל מהעילית של האנושות, לעומת משה רבנו שהכיר את העולם וקידם אותו בדיוק כפי שכתבת (והרי אין השכינה שורה אלא על חכם גבור ועשיר ובעל קומה – דווקא לא אצל אלו שמתגאים בעוני).
מה בכלל המשמעות של רוח שאינה מבוססת על חומר. זו הרי בריחה מהעולם ומה בינם לבין פילוסוף שאינו מסוגל להתמודד עם העולם המציאותי?
לכן אני כותבת, שאתם מחפשים משמעות במקום לא נכון. לא מדובר באנשים ששואלים איך להתמודד עם המדע, אלא באנשים שמבקשים להתנתק מהמציאות העולמית בגלל סיבות שלהם. אני קטנה מלבחון אותם.
את הסוגיות הללו של תורה מול מדע בציבור החרדי אפשר להשאיר כשיפתחו אקדמיה חרדית שתעסוק במדעים מדויקים, ושם יעלו שאלו. אנחנו בהחלט לא שם. אנחנו גם לא נמצאים באקדמיה חרדית שעוסקת במדע ניטרלי.
מקווה שעניתי על שאלותיך.
אתה עוסק בשאלה הקשה על חינוך תורני לפתיחות למדע, אבל מה תענה לאותו אבא שישאל אותך: אם אני חושף את בני לאותם מחקרים ודעות למה שיקבל את התירוצים שאספק לו למה זה לא סותר למה שכתוב בתורה? אם ישמע שיש כל כך הרבה פקפוקים על המסופר בתורה, החל מגיל העולם והתהוותו, ועד הסטוריות מפוברקות וכו'.
מה עדיף, לשקר את ילדי ולא לחשוף אותם לנתונים, בתקווה שלא יגיע אליהם במשך חייו, או לחשוף אותו לכל זה, ולקוות שיקבל את ההסברים הגרועים שאנו נאלצים להשיב, שלמען האמת גם אותי אינם משכנעים…
עם כל הכבוד, ההסברים המיישבים את סתירות התורה ומדע אינם משכנעים כלל, ורק כאשר האדם כבר בנוי באישיותו עם חיי התורה ניתן לקוות שיקבל אותם, אבל בחור צעיר שתוהה על הגבולות של עצמו ישוש כמוצא שלל רב לשמוע שבכלל לא ברור שמה שהדת טוענת אכן עומדת במבחן בדיקת המציאות.
אני מבינה שמדעים שאינם מובילים לשאלות של "תורה מול מדע", אתה כן שולח את ילדיך ללמוד. אשריך.
שמרית,
את באה עם טיעון טאוטולוגי, ההנחה שלך היא שהמדעים המדויקים הם העילית של האנושות, וממילא אנשי רוח שאין להם ידע מדעי מדויק חסר להם דבר בבסיס.
את מתכוונת ברצינות לזה שמשה רבנו היה רועה צאן והכיר את העולם החומרי? זו הייתה תרומתו לאנושות?
אדם שמחנך לחיים מוסריים הוא בר מעלה, מי שמגלה תגלית מדעית מועיל לאנושות במובן הפיזי, אבל לא תורם למעלת האנושות, (כולם יודעים איזה מנוול היה ניוטון),
ההבטחות של התורה הם חומריות אבל מטרתם היא כפי שכתב הרמב"ם שיהיו פנויים לעסוק בתורה ובחכמתה.
ומה הקשר בין דרך ארץ קדמה לתורה והאומר אין לי אלא תורה, וכי התכוונו שמה באיזה שהוא הקשר לידע מדעי? אין משמעות לרוח שלא מבוססת על החומר? אם הכוונה היא שאדם מבין שצריך לעזור לאחרים אבל לא יודע איך באמת אין לזה משמעות, אבל חומר במשמעות המדעית שצריך לדעת איך העולם עובד אין לו שום תועלת לרוח, חוץ מתועלת פרקטית שהחיים נהיים יותר טובים ואז אפשר להיות פנויים לחיי רוח.
אם לא – נמשל כבהמות נדמו.
יש לך מקור שניוטון היה מנוול?
מעניין שהמחב"תים מסתייעים בו…
או שאתה מתכוון לסיפורי בדים על אריסטו?
מתנצלת אם לא הסברתי את עצמי נכון.
אנשי רוח שעוסקים בעצמם יש גם בהודו.
"אנשי רוח" שמכוונים את הדור, צריכים להיות מחוברים לדור. אתה צודק שאנחנו לא חיים רק בשביל החומר, כמו בעלי חיים. מנגד השאלה האם לנתק את הרוח מהחומר או להכניס רוח לחומר, היא שאלה קשה. לפחות אותי לימדו שחז"ל ענו עליה תשובה בכך שאמרו שכאשר אדם מגיע לעולם הבא שואלים אותו: נשאת ונתת באמונה? ואח"כ קבעת עיתים לתורה, שהנוסח מלמד, לכל אדם סביר, את גישתם.
תלמד קצת היסטוריה, מלבד הרדיפה האובססיבית והאכזרית שלו בסוף ימיו נגד זייפני המטבעות, גם הורדתם ביגון שאולה של הוק פלמסטיד ולייבניץ רשומה על שמו במאה אחוז,
אני לא אחראי למה שעושים המחב"תים, אבל כמובן שאף אחד לא בא לממוד ממנו מוסריות, מביאים אותו כאדם שהיה מאמין אדוק אע"פ שהיה מדען דגול, (למה זה ראיה – באמת אין לי מושג, כמו שלא רלוונטי אם איינשטיין היה מאמין או שפינוזיסט או אתאיסט, ובכל זאת זה מעניין אנשים).
לגבי ניוטון, זה שסתם היה נוצרי מאמין לא היה מרגש במיוחד בהתחשב בתקופה בה הוא חי. בעיני הוא כן דוגמה מעניינת, עם זאת, כי הוא היה נוצרי שלא האמין בשילוש, וגרס שאמונה באלוהותו של ישו היא עבודה זרה גמורה. זו, כמובן, לא הייתה עמדה נפוצה בסביבה האנגליקנית שבה הוא גדל וחי. העובדה שהייתה לו אמונה דתית מוצקה, לפיכך, לא יכולה להיזקף לנסיבות חברתיות בלבד. אם הייתה לו חשיבה עצמאית מספיק כדי לא להאמין בעקרונות הנצרות, הוא ללא ספק יכול היה להגיע גם לכפירה באלוקים אם המחשבה המדעית שלו הייתה מובילה אותו לשם. כך שאפשר לומר שזו ראיה – אם מישהו זקוק לראיה כזו – שמדען גאוני יכול להיות אדם מאמין באופן מחושב ולא מתוך מסורת/מנהג המקום והתקופה.
אבל לעצם הדיון- מדענים שמייצרים תרופות, מפתחים מחשבים או פלאפונים ומצילים בכך חיי אדם אין בהם חשיבות? אין להם תרומה לעולם? האומר אין לי אלא תורה גם תורה אין לו
1) [ארבע יסודות] שבדברי רז"ל אין פי' שאי אפשר לחלקם ולפוצצם, אלא שהם החלקים "היסודים" שכל דבר מורכב מהם. ואין זה שייך למספר של elements אשר ב- chemistry. ויש מפרשים קדמונים בדרז"ל "יסודות" – שהכוונה לתכונות שלהם: קור ולח, חם ויבש וכו'. ואכ"מ. ולכן נק' במדרש טבעים.
2) זה הי' מוסכם לפני 50 שנה, אבל עתה "מוסכם" – שכל אחד מהם מורכב מכמה חלקים. וכמה מיני חלקים ישנם – אין יודעים עדיין כלל. ויש משערים שהם ארבעה יסודות: Matter, Antimatter, positive, negative.
על זה נאמר "רבותי ההיסטוריה חוזרת" אותם הטענות של תנועות ההשכלה באותם התירוצים רק התאריך ושם כותב המאמר השתנו
מאמר מדהים שנוגע בנושא חשוב וקריטי שהרבה מהאמונה של עם ישראל תלויה בו
בכלליות אני מזדהה עם כל מילה ובאמת אני חושב שאכן יש נבערות מסויימת בנושאים אלו בקרב רבים מבני המגזר ושיש לחנך רק לדברים אמיתיים ולא לשקרים וכמובן לא לשקר ולהעמיד בפני הנוער את כל המדע כדבר שקרי
יחד עם זה יש לי כמה הערות על המאמר
במה שהבאת מאותו רב ששאל מי יצר את הקוף וכדו' לא הבנתי מה מפריע לך בדברים שלו וגם אם הרב הציג את המדע בצורה שמראה שהוא לא ממש הבין אותו [או שלפחות כך הוא הציג] עדיין שאלתו מצויינת מי ברא את הקוף – מי יצר את הטבע שבמסגרתו הכל התחיל [ועל זה שהוא לא בדיוק יודע להציג את הדברים אני מקווה שאתה לא מתלונן כי לא נראה לי שאתה טוען שכל רב חייב להבין בכל המדע ולא נראה לי שאתה טוען שמי שלא מבין במדע לא יכול לדבר על אמונה] ומתוך דברי רב זה אני רואה שבעיקרון הוא מכבד את המדע ואף נותן לגיטימיות להוכחות אלא שהוא טוען שעדיין זה מוכיח את האמונה [ואגב את טענתו של רב זה מרבים להזכיר מגוון רבנים לא חרדים הנחשבים לפתוחים ובעלי ידע רב דוגמת הרב שרקי ועוד]
לגבי דבריך שהחרדיות מפחדת מכך שהמדע סותר את האמונה בכך שמדע מעניק מובן למציאות ובכך הוא סותר את האמונה לדעתי-
א. זה לא נכון ובכך הוא לא סותר את האמונה והמקסימום שהוא סותר זה את אלו שראו בכל דבר שזז דבר ללא הסבר ובכך ראו פעולה ישירה של הבורא והמדע מצריך אותם ללכת צעד אחד אחורה ולראות מי עומד מאחורי הכל
ב. והפחד החרדי מהמדע מגיע יותר ממה שיש לנו נסיון ארוך עם המדע שסילף דברים כמעט בכל נושא הקשור לדת וסתר את כל המקודש לנו בתורה – ביקורת המקרא, ארכיאולוגיה, גיל העולם [שכמעט בכל המגזר החרדי למעט הרב נדל ודומיו רואים בו סתירה למה שהם מאמינים] וכן עוד ועוד נושאים ועם מדע כזה טבעי שיהיה לחרדים חשבון ארוך וקשה שירתיע מנתינת "קדושה" ואמינות מוחלטת לכל מה שבשם מדע מכונה
בהבאת דברי הרש"ר הירש אכן כתוב בו דברים שגם הרבה חרדים יסכימו איתם על כך שאין לחנך בשקר יחד עם זאת כותב המאמר הביא עוד חלקים מדברי הרש"ר כגון דבריו על כך שכמו בבריאות הגוף כך צריך לחשוף את הבנים למה שבחוץ ולתת להם להיות מחוסנים דבר שפוגם בכל ההמשך, וודאי שהשקפה זאת לא התקבלה בשפה המובאת כמעט על כל גווני הקשת החרדית [אולי תמסור שיעור לילדים על החוטאים שעושים מצעדים בימים אלו ועל מגוון דברים נוספים פשוטים בהרבה שהחרדיות שומרת את ילדיה ומנסה לשמור אף את המבוגרים שבה מכל מידע מדברים אלו] ובכך כותב המאמר הראה שיש לו ביקורת על הקו המוביל את החרדיות בכל מה שמבטאת החרדיות ולא רק בנושא המדע
כך גם בהמשך דברי הרש"ר שכתב "דע לך, שבנך תפס אותך במקום התורפה שלך בנסיונך לרמות אותו או בחוסר ידיעותיך בדברים שכל אדם צריך לדעת אותם" רש"ר מדגיש שבעיה דומה יש גם בעצם זה שבנך יתפוס אותך בחוסר ידיעה בנושאי המדעים דבר שכמעט כל החברה החרדית תסכים עליו שגם אם יש לכבד את המדע עדיין לא כל איש ישראל חייב לדעת את ידיעות אלו ועדיין אין איום חינוכי בזה שרוב האברכים לא יודעים את אותו מידע מדעי שלדברי רש"ר "כל אדם צריך לדעת אותם"
בהמשך המאמר הכותב מביא את דברי הר' קירשינבוים ואח"כ מדבר נגד אלו המזלזלים בכל חכמה אחרת חוץ מהתורה דבר שלא ברור לי מה הוא קשור למאמר שהרי גם הכותב עצמו הסכים עם זה שהחרדים מסכימים עם שאר החכמות בנושאי רפואה ועוד [בבריסק אמירה של מדען המבין ברפואה חשובה יותר מכל מצווה אחרת מלבד ג' עבירות] וכל הזלזול רק בנושאים הקשורים לתורה
בהערה מס' 3 הביא כותב המאמר שיש ב' דרכים להתייחס למדע או לבטל אותו לגמרי ולזלזל במדענים או לקחת אותו כהוכחה אך יש דרך שלישית – להסכים עם גדלותו של המדע בכל נושא בעולם ואף לתת לו לגיטימיות בנושאים המקבילים לתורה אך יחד עם זה לחלוק עליו בתקיפות בהרבה דברים ולהבין שיש הרבה בעיות בהנחות היסוד עליהם המדע מתבסס
לדעתי אפשר לחנך על קיומו של המדע שמנסה לתת תאוריות והסברים לדברים שונים שרואים מתוך הטבע ויחד עם זה לחנך לא פחות לזה שהמדע נותן הסברים אך הוא נותן רק תאוריות שמיישבות את מגוון הראיות שיש ואם המדע היה מגיע בהנחה שהכתוב בתורה צודק הוא היה מצליח לתת תאוריות שיסתדרו גם עם הכתוב בתורה כי יש עוד אופציות לתאוריה או אופציות לשנות מעט את התאוריה [כגון בבריאת העולם לטעון שבעבר המהירות של הכל היתה שונה ולחפש פתרון לחידת השוני] כמו"כ המדע תמיד מגיע עם הנחות יסוד מוקדמות ורק משם הוא חוקר אך הוא לא בודק את הנחות היסוד שנקבעו כבר בעבר מה שמייצר חוסר אמינות לכל מחקר שמתבסס על הנחות מוקדמות עליהם יש לדון [בחלק ההסברים התנסחתי בקצרה בחלק מצורות ההסבר שיש להאריך בהם אך כוונתי ברורה לכך שאפשר לתת ערך למדע ויחד עם זה להסתייג ממנו]
ועם כל זה טבעי שלא כל חרדי מבין בנושאים אלו ולכן הכי קל לו להגיד לילדיו ש"א"א לסמוך על מדענים" בלי לפרט יותר מידי כשברור לו שאם כל דברי המדענים קודש תורת ישראל לא ניתנה למשה מסיני מעמד הר סיני בכלל לא היה וסיפור בראשית [לקוראים אותו כפשוטו] מצוץ מהאצבע
הכותב הצביע על תופעה כואבת מאוד אבל לטעמי לא שם את האצבע על הנקודה הבסיסית.
כידוע לכל מי שמצוי מעט בגמרא ובספרות התלמודית יש דעה נפוצה, ומבטאיה הם עמוק בקונצנזוס, כי חכמים יכולים לטעות. למעשה מפורש בתורה כי סנהדרין יכולים לטעות (ובכל זאת דבריהם מחייבים כל זמן שלא אותרה טעותם). גם בגמ' וגם בראשונים ובאחרונים מצויות דעות רבות (עד לנקודה זמן מסויימת אצל האחרונים שמשם הבעת דעה זו נמוגה) כי אמירות חז"ל על המציאות אינן בהכרח נכונות. לא זו בלבד אלא גם אין וודאות כי פרשנותם לתורה ולגמ' נכונה. היא אמנם מחייבת כשהדבר להלכה למעשה אך אין ערבות לנכונותה. יש ראשונים שהגדילו עשות וטענו גם לפירוש אליגורי של קטעים מהתנ"ך (ואיני מדבר על כאלו שאינם נחשבים בקונצנזוס כמו פילון. הראשון המקובל ביותר שעשה כך הוא הרמב"ם בציינו כי עקרונית פר' בראשית יכולה להתפרש שלא כפשוטה ואף ביאור במורה , ככל הנראה, כי פרשת גן עדן לא היתה ולא נבראה ואינה אלא משל). הדברים פשוטים וידועים לכל מי שאינו עוצם את עיניו בכח. יש לכך כל כך הרבה דוגמאות שחושבני שמיותר להביאן.
נקודת הכובד היא כי אכן לדעות אלו דברי חז"ל אינם בהשראה שמיימית ואינם צינור להבעת "דעת" אמת אלא פרי עמלם ומחשבתם שלהם. דבריהם מחייבים להלכה אבל מכאן ועד להתווכח עם המציאות רבה הדרך.
לנקודה זו השלכות מעמיקות על תפיסת המצוות האם הן יוצרות עולמות רוחניים או לא (קשה להניח כי קיום חיוב הלכתי שהוא בשורה אחרונה מוטעה, כתפילין דרב חייא שמפורש שלא היו כשרות לדעתנו, יוצר עולם רוחני) וד"ל. חושבני שבגלל נקודה זו הדעה המדוברת גוועה עם הזמן.
כמובן שדעה זו שומטת את הקרקע מהאמירה האופנתית שקנתה שביתה 100-150 שנה האחרונות אודות אמונת חכמים גורפת בכל עניין ונושא. אם דברעי חכמים אינם שופר שמיימי מדוע לשמוע להם בהבנת המציאות, או בהדרכה בהתנהגות שאינה עניין דתי טהור.
משכך ברור כי החרדיות המודרנית, הבנויה על אמונ"ח אינה יכולה לסבול דעה זו. אגב – יצויין כי מדובר בפרדוקס. הרי גישה זו מקדשת את דברי הדורות הראשונים אז איך ניתן לחלוק על כל המקורות הקיימים? הפתרון נמצא במילים עמותות כמו "אני איננו תלמידי הרמב"ם אלא תלמידי הרמב"ן" ועוד. מילים יפות אבל פירושן הוא שהרמב"ם טעה. והפרדוקס נשאר.
לדעה זו דברי חז"ל וחכמי ישראל הם צינור לדבר ה', ומי שוטה להתווכח עם ה' מהי המציאות. המציאות היא כפי שכתוב ב"תכנית של העולם" הפיזי, שהיא התורה להשקפה זו.
במאמר מוסגר – מדוע דעה זו השתלטה על האוירה הציבורית? מן הסתם בגלל הפחד מההשכלה. אנו טובים בלהמשיך בשיטת המאבק שפשטה את הרגל שוב ושוב. אמנם אמר איינשטיין שטיפשות היא לנסות אותו הדבר שוב ושוב ולקוות לתוצאה שונה, אבל זו מתודה מדעית משוקצת, הרי גדולינו הם כמו חמישה איינשטיינים….
זו הנקודה המרכזית. ועתה לפרטים. ואתייחס גם לשני המאמרים הבאים
מכאן ברור שפוסקים הנדחקים בבעיה כי המציאות אינה פועלת לפי ההלכה ואינם מסוגלים להבין כי ההלכה מחייבת ללא קשר לנכונותה רואים בעיני דמיונם כי "יד האדם מצמחת" ועוד דמיונות שציטט שוחט (הוא לא נקב בשמות אבל מי שמצוי יודע כי מדובר בציטוטים של אנשים הנחשבים לפוסקים גדולים או לגדולי הדור. בעדינותו או מיראתו הוא השמיט עוד כמה וכמה ציטוטים מביכים. לצערי רבים המה). לא עוד אלא שבניגוד לדברי הרב לוי. הגישה החרדית – ולא היוונית- לוקה ביהירות נלעגת. אי אפשר שלא להשתאות כאשר אתה שומע/קורא גדולי תורה מדברים/כותבים בבטחון עצמי רב ולפעמים גם (בדר"כ בע"פ אתורות חיים נוראיות – בל גם בכתב) ביהירות על נושאים שאין להם בהם שמץ של מושג [לפעמים יש הזורים חול בעיניים (וזה כפי הנראה המצב אצל חלק מקטני התורה ואצל מחזירים בתשובה מקצועיים]. יש לדברים דוגמאות לא מעטות אבל מפני הכבוד חבל להביאן.
כפי שציין שוחט, והקדימו הרב נאדל, ובעצם הדברים פשוטים לכל מי שאינו שוטה – אנו סומכים על המדכ בענייני חילול שבת בפקוח נפש ועוד ועוד, כי בחיי המעשה כל אחד יודע שהמדע מאתר עובדות בצורה טובה. אבל כשזה מגיע לעולם ההגות – כאן אני מתפשטים מהשכל הנורמלי, מצטטים סברות שלא היינו משקיעים על סברות מקבילות ברמתן בבורסה אפילו לא שקל ומשחקים בנדמה לי
פתאום אסור לחשוב חשיבה ישרה ונורמלית ללא "הסכמה" (כשאתה קורא את דברי שוחט שבם כל כך פשוטים אתה מתפלא מדוע יש צורך להתלות בדברי הרב הירש והרב מרצבך. גם לומר שביום אור צריך פסוק או רב?)
שוחט נימק בשם הרב מרצבך את הבעיה העיוות המחשבתי בחילול ה'. קשה להתאפק מלהוסיף כי התורה מעידה שגדלות העם נמדדת בכך שיאמרו הגויים "רק עם חכם ונבון". היום מישהו זר השומע אותנו – מגחך [קשה להתאפק מלהזכיר, למרות שזו חריגה מהנושא, שבמקביל נשתלה הדעה כי הצבעה בבחירות היא קידוש ה' שהרי מראים שיש הרבה שומרי מצוות, כאילו המספר קובע, בעוד שהתורה מעידה "לא מרובכם מכל העמים וכו' "].
עוד העיר בשם הרב מרצבך כי שיטה זו מוסיפה לאמונה דברים שאינם כלולים בה – חשוב להעיר שחושבני שהגענו למצב בו התוספת הבדויה גדולה בהרבה על העיקר. בעיה קשה היא כי רוב התוספות הבדויות האלו לא רק שאינן נכונות אלא אף מוזרות ובעיני מתבונן זר הן מטילות צל על כל החבילה. ההיפך מעם חכם ונבון. וכשזה מצטרף ליהירות שהזכרתי קודם זה גם נראה מגוחך.
ד"ר ברדע ניסה לבוח לפינה הידועה של הפרדת רשויות, אבל הבעיה היא לפי הגישה שאין בתורה כלל פרשנות אליגורית ושכל מי שמפקפק במשהו מאגדות חזל אנו נרתעים מכך כמגידוף (לשון אחד הגדולים. מהגדולים ממש) אזי הרשויות אינן ממש נפרדות.
ועוד שתי הערות לד"ר ברדע
התירוץ של ביטול תורה אינו אלא התחמקות. כמה מאיתנו מנצלים כל רגע ממש? כמה אינם קוראים כל מיני סיפורי גדויילים (שחלקם הגדול נבדו ועוותו), אינם יוצאים לטיול ועסוקים כל היום בלימוד? כמה זמן מתבזבז בחיידרים בבייבי סיטנג לשמו? נער נורמלי בגיל יש"ק (יש חריגים) אינו יכול ללמוד ש"ס 12 שעות ביום אבל שעתיים לימודי חול אפשר. אבל מי אידיוט ויתן לו צוהר החוצה?
והערה נוספת – איני בטוח בכלל שיש עניין דתי או מוסרי להוביל את המדע (אולי עניין תועלתי יש. אולי). אולי עדיף להתרכז בהובלת התורה ולהשאיר לאחרים את הובלת המדע. אין בעיה כי אדם יעסוק בזה אבל לעשות מזה גדל – מסופקני (וקשה להיתלות בדעת הרמב"ם על הכרת העולם – זה היה קביל בזמנו שהכרה זו דרשה אולי כמה שנים לכל היותר. היום אדם אינו יכול להכיל את כל הידע המדעי, גם לא אחוז קטן ממנו).
ואחרון חביב – לדברי הרב לוי
אני מסכים שחזל הפיקו "ידע" מפסוקים. עם יד על הלב – זה רציני? אלף פסוקים לא ישכנעו אף אחד מה קורה למים בעבים ואלף חביות יין לא יבחינו בין בתולה לבעולה. ואפשר לדרוש כמה שרוצים על עיבורו של נחש ועל עוד נושאים רבים אבל האמת תורה דרכה שזהו ריב עם המציאות.
תשובה בנוסח שאמנם המציאות היא כפי שאנו רואים בעיניים אבל אנו צריכים לחוות שנחש מוליד לשבע שנים אינה אלא זלזול בקורא (וחבל על הדוגמה מקופרניקוס שאינה לעניין).
קל האשים את היוונים ביהירות אבל כשאני חושב מה הם הורישו לעולם בתחומי המתמטיקה והפילוסופיה לעומת מורשת חז"ל בנושא יש בי מחשבות קשות. המפלט היחידי הוא שחזל לא התעמקו בנושאים אלו טולא ראו בהם תכלית רוחנית אלא בתורה ובמידות וההעולם הפיזי לא עניין אותם הרבה והפ שאבו דיעותיהם עליו מסביבתם. אבל לצחוק על היוונים בנקודה זו – קצת יהיר.
והערה אחרונה – להעריך את האמת שבידיעת העובדות לפי רמת המוסר של המאה העשרים ולכתוב שהידע הוא זה שגורם לתורות חיים נוראיות: אפשר שכן ואפשר שלא (לכשעצמי חושבני שהתרומה דלה ושתרומת הבערות לאטילה ההוני לא היתה פחותה) אבל אי אפשר לגזור ממנה על העובדות מאומה. העובדות שרירות וקיימות עם רודני המאה העשרים ובלעדיהם.
משה
אתה כותב שבושה לחכמי ישראל שלא הורישו לעולם כמו שחכמי יוון העתיקה!
כלומר אתה מעדיף להיות חכם יווני מאשר להיות הלל הזקן או רבי שמעון בר יוחאי.
נראה לי שרוב החילוניים המשכילים לא היו אומרים את מה שאתה כתבת.
בקשר לכל הדיון במקום ציבורי כמו בצריך עיון על נושא רגיש, שאומנם יש לדון בו, וגם אני תמיד מתעניין בנושא הזה, אבל תמיד מתוך נקודת מוצא שיש בורא לעולם בגלל התיכנון שבו, ואין דבר מתוכנן עד לנקודה אחרונה בלי שיהיה לו מתכנן שהכיר את הבעיות העלולים לצוץ. ורק בורא קדום שאינו נתפס בשכל ועליו אין שאלות יכול לברוא כזה עולם.
ואם יוצאים מכזה נקודת הנחה, אני לא שוכח שאני אני אוהב את עצמי, ואני מעוניין להיות שווה נצח, ולא שווה פחות מהעפר שאני דורך עליו, ורק אחד שמכבד את הבורא שווה משהו ושווה נצח, וכל חכמי יוון שאני מאוד נהנה לשמוע דברי חכמה בשמם, למעשה אין להם שום חשיבות במיוחד לאחר מותם, ולכן כשכותבים מאמרים שכל מהותם ספק באמונת ישראל, וספק באמונת חכמי ישראל, וקוראים את המאמרים האלו גם אנשים שאין יכולת רגשית ותרבותית להתמודד עם שאלות, שודאי שהם שאלות.
אבל מקווה מאוד שאין מאלה שכתבו כאן בצריך עיון רוצים שיהיה אחד שיפרוק עול מצות ואמונה בגלל דבריהם המזלזלים למעשה בכבוד הבורא שרק הוא הנצח של העולם. וכל מי שרוצה להיות נצח, ולא להיות שווה פחות מעפר, ורק על ידי הוספת כבוד לבורא, גם אנחנו הברואים שוים נצח, וכל הכתיבה בפרהסיה בצורה מסופקת ומזלזת היא זילות באמונה בתורת ישראל, וברור שהרבה מהקוראים מתקררים באמונה ובשמירת המצוות ואף פורקים עול ממש, בגלל אותם משפטים מזלזלים.
וברוך ד החנוך התורני מצליח על אף חוסר שלימותו יותר מכל חינוך אחר בעולם, ואם היו מחנכים בדרך שהכותבים הנכבדים מעונינים הייתה נשירה לא של 4 אחוז, אלה של 60 אחוז, ואני מאמין שגם לכותבים הנכבדים אין אומץ לקחת ולעשות שינוי בחינוך בידיעה שהשינוי יעשה ככל הנראה כשלון ולא הצלחה. וגם חלק מהכותבים שנראה שהם בקושי מאמינים וכנראה שומרים מצוות לפי חוזק אמונתם, לא יהיה להם אומץ גם לקלקל אחרים. רק אם הם גם מלאים בשנאה לשומרי המצוות בדקדוק.
בקשר לגופם של השאלות, יש אנשים באמריקה (שאני מודה שלא חונכתי להעריץ אותם) כגון הרב י, ד, סולבציק, ואחיו הר אהרון, וכן הר טנדלר חתנו של רבי משה פינשטיין שאף שהם ידעו את השאלות, הם מעולם לא דברו בספקנות ובזלזול רב כל כך על חכמי ישראל לא הקדמונים ולא האחרונים כמו הכותבים הנכבדים במדור זה.
(לצערי אני כרגע בארצות הברית, ולכן אני נחשף לצריך עיון במכשיר המוגן שיש בידי).
משה
אתה כותב שבושה לחכמי ישראל שלא הורישו לעולם כמו שחכמי יוון העתיקה!
כלומר אתה מעדיף להיות חכם יווני מאשר להיות הלל הזקן או רבי שמעון בר יוחאי.
נראה לי שרוב החילוניים המשכילים לא היו אומרים את מה שאתה כתבת.
בקשר לכל הדיון במקום ציבורי כמו בצריך עיון על נושא רגיש, שאומנם יש לדון בו, וגם אני תמיד מתעניין בנושא הזה, אבל תמיד מתוך נקודת מוצא שיש בורא לעולם בגלל התיכנון שבו, ואין דבר מתוכנן עד לנקודה אחרונה בלי שיהיה לו מתכנן שהכיר את הבעיות העלולים לצוץ. ורק בורא קדום שאינו נתפס בשכל ועליו אין שאלות יכול לברוא כזה עולם.
ואם יוצאים מכזה נקודת הנחה, אני לא שוכח שאני אני אוהב את עצמי, ואני מעוניין להיות שווה נצח, ולא שווה פחות מהעפר שאני דורך עליו, ורק אחד שמכבד את הבורא שווה משהו ושווה נצח, וכל חכמי יוון שאני מאוד נהנה לשמוע דברי חכמה בשמם, למעשה אין להם שום חשיבות במיוחד לאחר מותם, ולכן כשכותבים מאמרים שכל מהותם ספק באמונת ישראל, וספק באמונת חכמי ישראל, וקוראים את המאמרים האלו גם אנשים שאין יכולת רגשית ותרבותית להתמודד עם שאלות, שודאי שהם שאלות.
אבל מקווה מאוד שאין מאלה שכתבו כאן בצריך עיון רוצים שיהיה אחד שיפרוק עול מצות ואמונה בגלל דבריהם המזלזלים למעשה בכבוד הבורא שרק הוא הנצח של העולם. וכל מי שרוצה להיות נצח, ולא להיות שווה פחות מעפר, ורק על ידי הוספת כבוד לבורא, גם אנחנו הברואים שוים נצח, וכל הכתיבה בפרהסיה בצורה מסופקת ומזלזת היא זילות באמונה בתורת ישראל, וברור שהרבה מהקוראים מתקררים באמונה ובשמירת המצוות ואף פורקים עול ממש, בגלל אותם משפטים מזלזלים.
וברוך ד החנוך התורני מצליח על אף חוסר שלימותו יותר מכל חינוך אחר בעולם, ואם היו מחנכים בדרך שהכותבים הנכבדים מעונינים הייתה נשירה לא של 4 אחוז, אלה של 60 אחוז, ואני מאמין שגם לכותבים הנכבדים אין אומץ לקחת ולעשות שינוי בחינוך בידיעה שהשינוי יעשה ככל הנראה כשלון ולא הצלחה. וגם חלק מהכותבים שנראה שהם בקושי מאמינים וכנראה שומרים מצוות לפי חוזק אמונתם, לא יהיה להם אומץ גם לקלקל אחרים. רק אם הם גם מלאים בשנאה לשומרי המצוות בדקדוק.
בקשר לגופם של השאלות, יש אנשים באמריקה (שאני מודה שלא חונכתי להעריץ אותם) כגון הרב י, ד, סולבציק, ואחיו הר אהרון, וכן הר טנדלר חתנו של רבי משה פינשטיין שאף שהם ידעו את השאלות, הם מעולם לא דברו בספקנות ובזלזול רב כל כך על חכמי ישראל לא הקדמונים ולא האחרונים כמו הכותבים הנכבדים במדור זה.
(לצערי אני כרגע בארצות הברית, ולכן אני נחשף לצריך עיון במכשיר המוגן שיש בידי).
שורש הענין הוא שבעולם הישיבות החרדי לא התגבשה תפיסה קוהרנטית של יחס התורה למדע (או למכלול תופעות מודרניות אחרות). לא מכיר שום גדול תורה חרדי שהציג משנה סדורה בענין.
מכיוון שכך נוצרה ברירת מחדל שבא "ראשי המדברים" בנושאי מדע ותורה הם אנשי הקירוב לסוגיהם. מצב זה הוא בעייתי מכמה סיבות. אנשי הקירוב פועלים במסגרת אג'נדה מאוד מוגדרת: מה יעזור לקרב כמה שיותר יהודים לחיי תורה. אין להם צורך ואין להם מנדט לעסוק בנושא הכללי של יחס תורה ומדע מעבר למה שנוגע לתחום הצר שלהם. יתירה מכך, אנשי הקירוב אינם נמנים עם השורה המובילה של עולם התורה החרדי ואין סיבה להניח שהשקפתהם בנושאים הללו היא הסמכותית והקובעת.
אולי אפשר לתלות זאת בנסיבות היסטוריות: המהפכה המדעית הגיע למזרח אירופה באיחור, וכאשר באה חדרה לעולם היהודי במסגרת תנועת ההשכלה החילונית. עולם הישיבות היה נתון באותן השנים במלחמת הישרדות וסגר שורות מול מה שנתפס כאיום חיצוני. אחר כך באו מתקפות הסוציאליזם, הציונות, השואה והחילוניות הישראלי. בכל ההתקפות הללו עולם הישיבות נאבק מול כוחות אדירים על עצם קיומו. במגננה מקצינים עמדות ואין מקום לניואנסים ומורכבות. עמדות שהן כשרות לכשעצמן נפסלו עקב זיקתן לאידיאולוגיות חילוניות. זה מה שקרה בתחומים אחרים – ישוב א"י, לימוד תנ"ך – ודומני שזה מה שקרהה ביחס למדע.
רק בעשרים-שלושים השנה האחרונות הגיע עולם התורה לכלל התבססות והתייצבות. הוא אינו נמצא עוד בסכנת קיומית, כפי שהיה לאורך רוב השנים מאז ימי ר' חיים מוולאז'ין. מעמדו איתן כפי שלא היה מעולם. עתידו המיידי אינו בסכנה. אולי בעת הזאת נוצרה שעת כושר לחשיבה ארוכת טווח ולליבון סוגיות יסוד שלא לובנו עד היום.
אינני יודע כמה אתה מכיר את עולם הקירוב. אני דווקא כן, ושמעתי מאות (!) הרצאות שלהם, בעיקר מהרב מרדכי נויגרשל, אשר הקדיש מאות רבות של שעות ואולי יותר לנושאי המדע, וכידוע הוא מכיר את הנושא היטב ולעומק. ולעניות דעתי, יש לו בהחלט מקום של כבוד בעולם התורה. אינני יודע לחוות דיעה ספציפית יל הנושא האמור, ומאידך רווחת גישה לאחרונה שממהרת לומר שחכמי ישראל טעו, כי הם בסך הכל בני אדם. אז קודם בואו ונתייחס ביראת כבוד עצומה לאנשים שהם כמלאכים כפשוטו ממש- תנאים ואמוראים ששבילי הרקיע על כל רבדיו האינסופיים היו גלויים בפניהם כמתואר בגמרא פעמים רבות, וכל שכן שבילי הטבע… וקדושתם הנוראה שאין לנו השגה בה. רק מתוך גישה כזו (החסרה מאוד במאמר הנדון) יש לדון בזהירות בדבריהם שהם כגחלי אש.
מאמר מצוין. נוגע בבעיה כואבת. יישר כוח.
לשלום
א. יש לי ספיקות רציניים אם אכן השורה הראשונה של גדולי התורה מוכשרת להתמודד עם הבעיה. הציטוטים המביכים שהביא הכותב והציטוט שאני הוספתי (ויש עוד הרבה) הם מהשורה הראשונה….
ב. זה לא שאנחנו בתקופה נקודתית של מתקפה (השכלה, שואה ציונות וכו') העולם המודרני הוא בעיה אחת מתמשכת לדת כפי שמצויירת על ידינו ובינתיים לא נראה שעולם זה הולך להיעלם
משה –
א. אכן, בעבר מיעטו לעסוק בזה מסיבות שונות שבחלקן נגעתי. לגבי עצם ההשקפה הנכונה בנושאים הללו, אין צורך להמציא את הגלגל מכיוון שכבר קיים "סל" של אופציות אפשריות בהסברת עניני תורה ומדע. לדידי, מוטב להשאיר את כל האפשרויות פתוחות כדי "להרחיב את האהל" במידת האפשר ולפנות בו מקום לכל שלומי אמוני ישראל לסוגיהם ולגווניהם.
ב. דור דור ואתגריו ונסיונותיו. בכל תקופה נדרשו גדולי ישראל להתמודד עם איום חיצוני והחלק הארי של ספרות מחשבת ישראל נכתבה מתוך התמודדות זו ובתגובה אליה. מבחינה עקרונית זו אין שום דבר מחודש בדור הנוכחי. מה שהתכוונתי לומר הוא שבדורות האחרונים עולם הישיבות עצמו היה שרוי במלחמת הישרדות ומלחמה כזאת מעצם טבעה גוזלת אנרגיות וגם מחייבת נקיטת עמדות שנכונות מבחינה טקטית אבל אין בהם ראיה אסטרטגית.
שלום
תראה לי ספרות מחשבת ישראל בעלת רמה מינימלית רלוונטית ל"איומי" היום
ולומר שרוב ה"מחשבת" עונה באמת לאיומים חיצוניים – תבוא המציאות מאז המאה ה 18 ותוכיח
זה אתגר גדול של דורנו שאף אחד אינו מעיז להרים אותו. הסיבה פשוטה. בשביל להתמודד עם טענות שונות יש "לוותר" על הרבה דעות שמשום מה אומצו כעיקרי אמונה
למשה אני מכיר אחד כזה שמתמודד יפה אם האתגר והוא גם צוטט במאמרו של שוחט שמו מיכאל אברהם( לכל נושא יש את" הגדול "שלו הבר סמכא לענינים אלו בדורינו הנו הרב ד"ר מיכאל אברהם גם מול חרדים וגם מול פרופסורים חילונים ק"ו דתיים
שמואל
והוא מן הסתם נחשב כופר אצל רוב גדולי ישראל. כי הם אינם בנויים להתמודד עם הנושא
תתפלא אני מהצד החרדי ליטאי ויש לו מקום של כבוד אצלי מנין לך שגדולי ישראל יאמרו עליו אפיקורס נכון שלאו כל מוחא סביל דא פעם אמרו לפני הסטייפלר הגיגים מסויימים והוא צעק אפיקורסות אז אמרו לו שזה מר גדליה נדל אז הוא צחק ואמר שלא מבינים אותו
לגבי מיכי אברהם, אין ספק שהוא הרים תרומה גדולה ביותר בנושאי יהדות רבים. אישית נעזרתי רבות בדבריו והוא בהחלט בשורה גדולה לעם ישראל. אין צורך להרחיב כאן במעלותיו הרבות ותרומתו המיוחדת, אך עם זאת, חשוב לזכור כמה נתונים שלצערי עשויים לעכב מלרוץ ולהמליכו לגדול הדור:
א. 'ענווה' זו המילה הראשונה. בכל הדורות התייחסו רבותינו לקודמיהם ביראת כבוד. מ"א מעגן כביכול את מעמדם של חז"ל בנוגע לסמכות הלכתית יבשה ופורמלית. "למשל גם אם לדעתי בורר אינו מלאכה אסורה בשבת, התלמוד קבע שכן ויש לו סמכות מהותית. לכן למרות דעתי האישית אני חייב להישמר ולא לברור". לא נראה שיש לו ערך אמתי כלפיהם ולכן בדברי אגדה (לא רק בקשר למדע) הוא מזלזל בערך דבריהם. גם בנוגע לראשונים ופוסקים שאין להם את הסמכות של חז"ל, גישתו לפסיקת ההלכה היא מתמטית לגמרי, ואם נראה לו בהגיון האישי שלו X, לא מטריד אותו כלל שהרשב"א חשב אחרת. דומני שהטור והבית יוסף וכל בעלי ההלכה לימדו אותנו אחרת. ענווה היא דבר חשוב, וספק נאיביות ספק יהירות לחשוב שאתה הכי חכם בעולם. אולי נקודה זו קשורה גם לזלזול שלו בלימוד התנ"ך.
כמה יש להצר על כך ששמו הטוב נקשר לבתי דין שהתעסקו בשאלות חמורות שנוגעות לקיום עם ישראל, ובאותה תחושת גדולה עצמית הצטרף לפסק בניגוד לחכמי ישראל והרבנות הראשית שאותה הוא מרבה לתקוף. יתכן שהצדק עמו בטיעונים רבים, אך זו דוגמה לחוסר אחריות ציבורי שיכול להוביל לאנרכיה מסוכנת בשמירת ההלכה.
ב. היהדות של מ"א היא מאוד צרה. כאמור הכל יבש ורשמי ומתמטי וחסר רגשות. ליבוביציאני להחריד. במאמר שפרסם לאחרונה הגדיר את עצמו מ"א כמי שנמצא אי שם על הרצף של אספרגר, כלומר חישוב יבש וקר של נתונים ללא שימת לב לרגש (זאת בעיניו התכונה העיקרית והחשובה שמאפיינת את האספרגר ואכמ"ל). כמובן שהאיזון הוא חשוב, אבל הקב"ה ברא את רוב האנושות ללא ה"מעלה" הגדולה של אספרגר וגם התורה כולה וחכמי המסורת לא התייחסו לדבר ה' כנוסחה מתמטית. ולכן יש מקום לתחושות דתיות של קדושה ויחס לעולם הנסתר וכדומה. מי שצורך שנים רבות חומרים של מ"א יכול לחוש ביובש רגשי קשה שעלול להפריע לו מאוד בקיום המצוות שמשתמשות עם הרגש, כמו אהבת ה' או דבקות ושמחה במצוות.
ג. נקודה קצת נזילה, דמות של רב בישראל. כחלק מהביקורת כלפי דורות קודמים מ"א מזלזל לא מעט במנהגי ישראל ובתפילות הארוכות כמו למשל תפילות "חסרות תוכן רלוונטי שמוטל עלינו למלמל שעתיים בשבת בבוקר" וכדומה. זה יפה שהוא מעלה על השולחן ללא בושה את הבעיות שלו ואת הקושי שלו בחיבור לתפילה (די מובן בהתאם לאות ב' הנ"ל), וכמובן שהוא משכנע ביותר שמדובר כאן בהתפתחות אינרצית שיצאה מכלל שליטה, אבל רוב העם (הטיפש, כמובן) לא משוכנע שהוא קרבן לאבולוציה מטורפת ובעיניו אפשר לדבר על הדברים פתוח אבל בצורה מבוגרת יותר, ועדיין יש מינימום של כבוד עצמי של רב, ואין צורך לספר על ספרי קאנט ופופר שמסתובבים אצלו מתחת לשולחן בית הכנסת. זו רק דוגמה, אך כמותה יש עוד ועוד.
אפשר להוסיף ולהרחיב, אך אין כאן המקום. מקווה שגם לא יתפתח כאן דיון על אישיותו של מ"א, כי הנושא שעל השולחן כאן חשוב מכדי לסטות ממנו.
המסקנה העיקרית היא שחשוב להכיר את תורתו, ללמוד מדבריו החשובים, ולאזן את הדברים בהתאמה מבוקרת למסורת שלנו. ניטשה אמר: "עמדות קיצוניות אינן מוחלפות בעמדות מתונות, אלא בעמדות קיצוניות נגדיות". אולי הוא לא התכוון לכך, אבל בעיניי יש נושאים שצריכים לקבל זעזוע כדי להתיישר, ולא די להם במאמרים עדינים ומחויכים. מ"א נתן בהחלט זעזוע לנושאים חשובים ויבואו החכמים ויוסיפו לקח ליישר הדברים למקומם.
עדיין לא ראיתי בדבריו של מ.א. משהו שראוי לזכות אותו בתואר המכובד "בר סמכא של דורנו".
כמובן שיש לו בין השאר גם כמה רעיונות והגיגם מחוכמים, במיוחד בתחום התמחותו (פילוסופיה), וגם בנושאים שהוא מתווכח עליהם נגד אתיאיסטים לשונו מחודדת כתער. ועל כך ראוי אומנם להוקירו.
אני מאמין שבסה"כ כוונתו רצויה, אך עם זאת, בסה"כ כמדומני, שהוא לא מציג שום הסבר משמעותי במיוחד מבחינת היהדות, (במיוחד לא בנושאי "תורה ומדע"), חוץ מלסרס את כל היהדות, ולענות אמן אחרי כל דבר ולהסביר למה "מותר" לנו לקבל את זה, לדוגמא, הוא אומנם מאריך להוכיח שלא סביר שהעולם נוצר בלא מתכנן, אך מלבד זאת, אין לו הסבר משמעותי כיצד זה מסתדר עם פסוקי בראשית מלבד בדרך אלגורית, או לומר שהתורה לא דייקה בדבריה.
לרוב, מתקבל אצלי הרושם, שכל דבר שקצת לא נראה לו הוא "מחליט" שלא חייבים להאמין בו, לדבריו כלל לא בטוח שהרבה מהסיפורים המופיעים בתורה קרו במציאות (עכ"פ כפי שהם כתובים), אין לו שום בעיה לקבל שחלקים מהתורה נכתו מאוחר, לגבי מעמד הר סיני הוא "עושה טובה" ואומר שצריך להניח שמן הסתם "ניתן שם משהו", מלבד זאת, איני חושב שהוא מתמחה אופן מיוחד בנושאי ארכיאולוגיה והיסטוריה.
אני לא חושב שהשיטה שלו לא דורשת חכמה גדולה וגם לא שהיא משכנעת במיוחד, יש אנשים מומחים ממנו ברוב הנושאים, וגם תורמים תרומה משמעותית יותר ליהדות ולהתמודדות שלה עם המדע, למשל הרב יהושע ענבל או הרב משה רט ועוד.
אני חושב שהמציאות מוכיחה, שהגישה שמוכנה להתמודד עם "הסתירות" בצורה קצת יותר רצינית, ולא "לבטל במחי יד" כל מה שקבלנו, מגיעה בסופו של דבר לתוצאות הרבה הרבה יותר טובות ויותר מסתברו, זה אולי לא ברגע אחד וזה לוקח קצת זמן, אבל לרוב, זה מגיע בסופו של דבר.
כתוב יפה. אך אין שום הצעת אלטרנטיבה ולא חודש במאמר שום דבר חדש רק עוד כמה מקורות לדברים ידועים. בתחילת המאמר היה רושם שהכותב (המצוין) הולך לתת תזה וכמה דוגמאות לשלב תורה ומדע ולא רק לסכם שיש 5 6 שיטות בנושא , וזהו. ומשום מה כן להאריך בדברים היותר מובנים.
לא הבנתי משה .ש ומשה הצגיבים כאן אחד אחרי השני זה אותו אדם? בכל מקרה לטענות שהעלה כאן משה. ש אני יכול להוסיף גם משלי המחנה המשותף לכולם זהו טענות הנוהעות מהלב ולכן אני לא מהמר עליו כגדול הדור שלי אבל כשאני רוצה לבחון עניין שכלי צרוף בתור מחשבה אנטלקטואלית גרידא ללא השלכה מעשית מה אעשה שהוא הכי הגיוני ואנטילטיקן מספר 1?
לא. אין שום קשר. כתבו כאן רק כמה הודעות שמשבחות את מיכי אברהם, ואני מצטרף לשבחים, וכמו שהוא מצוטט במאמר. רציתי רק להבין יחד למה קשה כרגע לצפות שיקבל מעמד בעל סמכות או שיעור קומה חשוב. בעצם הוא עצמו כופר במושג סמכות, והוא רוצה רק לפתוח עיניים של אנשים. חשוב שנתייחס לדבריו כפי שהוא עצמו רוצה, בשום שכל ומתוך בדיקה עם עצמנו במה אנו מאמינים ומהי המסורת שלנו.
מי שמפריד את המדע = חכמת הגויים (אם כי אני לגמרי לא בטוח שזה חכמת הגויים הרי היהודים יחסית שם יותר מכל אומה אחרת) מתורת הגויים, פשוט לא מבין את המציאות ובעצם זורה חול בעיניים. וטוב שהמנהיגות החרדית עושה הכל שבגיל החינוך אנו לא שם. (אחרי החתונה = גיל עשרים ומעלה, שכל אחד ילמד מה שהוא רוצה)
אני אתן דוגמא אחת:
שני בני זוג באים לבית היולדות להוליד את התינוק שלהם במזל טוב. לשני בני הזוג יש סוג דם מינוס ( = Rh שלילי). אחרי הלידה האחות בא לתת לגברת אנטי די, והגברת טוענת שלבעלה יש סוג דם מינוס ( = Rh שלילי) ולכן היא לא צריכה את האנטי די. האחות מתעקשת ומביאה את כל המחלקה לעזרתה לכפות על היולדת לקחת אנטי די, והיולדת מתעקשת עד שמגיע ראש המחלקה ומסתכל על בני הזוג ואומר לאחיות: תרדו ממנה היא לא צריכה אנטי די. בעלה רודף אחרי ראש המחלקה במסדרון ושואל מה פשר הסיפור כאן ? וראש המחלקה מסביר לו בטוב טעם, שלא תמיד הילד דווקא שלך ולכן אנו לא לוקחים סיכונים, כלומר אולי הילד של מישהו אחר שאין לו סוג דם מינוס ( = Rh שלילי). אתם מבינים ?
נכון זה טובת הילד (לא לגמרי הרי גם הילד רוצה להכיר את אביו האמיתי) וטובת האישה הבוגדנית הפוטנציאלית שלא תסתכן רח"ל בהיריון הבא. אבל זה יותר מורכב מיזה, הרי יש כאן אדם (במקרה זה גבר, אגב זה יכול לקרות גם לאישה אם מישהו יחליף תינוקות) שהולך לגדל ולפרנס ילד שלא שלו, מה עוד יכול להיות שהוא יסתפק רק עם ילד אחד ככה שהוא לעולם לא יזכה לילד משלו. הוא ידמיין שיש לו ילד ולמעשה אין לו ילד. מיהו המרגיש כאלוהים לפסוק בדברים שכאלה ? התשובה: הילד במילא לא שלך הרי הוא שייך לישות הדמיונית שכמובן אני השרלטן האלוהים שלך: ”להורים אין בעצם זכות על הילד. הילד אינו קניין שלהם“ הם קיבלו מהמדינה את הזכות למלא חובות כלפיו בשל החיבור הביולוגי"
לסיום: זה לא שהחרדי לא מאמין בחכמת הגויים, הרי לא נצום בכיפור על פי חכמתם ולא על פי חכמת רפואת חז"ל. מנהיגות החרדים יודעים שאין הפרדה בין חכמתם לתורתם. ולכן תמיד – עם כל הכבוד למדע, צריכים רבנים ומנהיגים ועסקנים חרדים בתמונה שיודעים להפריד בין חכמתם לתורתם.
רציתי להוסיף שהעיקר הטבות מהמדע, לא רק שלא נמנע מאתנו החרדים רק להפך, בגלל היותנו חברה חופשית אנו ערים למדע ומגיבים מידית, ואין לנו דוגמא יותר טובה מבדיקת "דור ישרים" לפני הקמת הקן המשפחתי שלנו. אף משטר ואקדמיה בעולם לא עשתה את זה. כלומר כחברה חופשית אנו מרוויחים מהמדע יותר מכל בן חברה\קהילה אחרת.
מי שמכיר קצת גם את נושא הפוריות, יש הבדל ענק בין בן המשטרים לבן החרדיות כחברה חופשית.
ברצוני לטעון שיש הרבה מאוד פלוסים לחברה חופשית מול חברה שתלויה במערכת עיוורת כמו מערכת מדינה ואקדמיה.
לדוד
ראשית אגש לטפל: לא כתבתי שבושה. כתבתי, וזו עובדה, שהמחשבה היוונית מהווה בסיס לחשיבה היום, חשיבה של אנשים כמוני וכמוך, לעומת מחשבת הטבע והמתמטיקה של חז"ל (שיש בה, מלבד אי דיוקים, גם טעויות של מאן דאמרים מסויימים (למשל דייני דקיסרי) וגם נימקתי מדוע חז"ל לא ראו בזה את עיקר עיסוקם. לא היתה בדברים שום אמירה לגבי מה עדיף להיות. אם המשקפיים שלך הם שעולם הידע המשוכלל עדיף על עולם הערכים (ובפרט הדתיים) – אלו משקפיך שלך. לא שלי.
ולעיקר הדברים: נקודת המחלוקת היא איזו גישה תשאיר יותר אנשים במחנה הדתי, האם גישה של התעלמות מעובדות ונקיטת פרשנויות תמוהות [כמו זו של הרב דוד לי במאמר שכן שלטמי תמוהה. אני מניח שלו מישהו היה מסביר כך את הברית החדשה הרב לא היה מקבל זאת ואף לועג לפרשנות כזו, ובצדק. זו פרשנות שאין לה מקום לולא הרגשת החובה להסביר ויהי מה] צאו לא לריב עם המציאות, להסיר "שומנים" ממה שמנסים להנחיל לנו כיסודות האמונה ולהתרכז במה שבאמת נכון.
איני מאמין שאפשר למכור בעולם הפתוח והנגיש של היום בלופים (בנוסח הרב זמיר, למשל) או התעלמויות לציבור לאורך זמן. חלק גדול (גדול מאוד) מהצעירים יצא לעבוד (איני מאמין שהסיטואציה הכלכלית תאפשר המשך המצב הנוכחי בממדיו אלו, והניצנים נאים בארץ, זו פשוט עובדה) וחושבני שבמאזן הכללי יצא שכרה של גישתך, שהיא הגישה המקובלת, בהפסדה. וזה כבר היה בעבר הלא מאוד רחוק.
נכון ששינוי צריך להיעשות בשיא הזהירות, אבל אני רואה רק התחפרות בבוץ.
ולמשה ש
דמותו האישית של מ"א אינה מן העניין (אא"כ יש רצון לרמוז כי גישה שכלתנית גוררת לקרירות).
לעניין הדת "הקרה" – זה עניין של אופי אישי. יכול אדם להיות "ליבובציאני" כהגדרתך ולהתפלל בשפיכת לב (ובכוונה נקבתי בדוגמה זו ודי למבין)
מאמר מצויין הלוואי וכל הרבנים היו לומדים אותו. מידתו של הקב"ה אמת.וגם נאמר לא תגורו .שלמה המלך גדול בחכמה ומשה רבינו בנבואה ואמר הגר"א בשם תלמידו ר' ישראל משיקלוב מי שיחסר לו יד אחת בחכמה יחסר לו כנגד זה מאה ידות בתורה אלא שהגלות הייתה קשה ונפרדה החכמה מהתורה והתורה עצמה נפרדה מהארץ כי אין מלכות ולא בית המקדש.
מאמר נפלא! בטרם אכתוב כמה הערות ביחס לדברים, אני חפץ להודות בפומבי, להרב משה שוחט על המאמר המדהים בנושא כה רגיש, יש"כ. כאן גם המקום להודות למערכת צריך עיון והרב יהושע פפר, על הבמה שהם נותנים לביקורת בונה. בגילוי לב אכתוב, שאני קרוב יותר לזרם הקנאי ביהדות הדתית-חרדית, וכל כך מעצבן אותי לראות שכל יוזמה טובה ונכונה, הרב פפר עומד מאחוריה. כמה הייתי רוצה לקרוא מאמר כזה בעיתונות המודפסת במחוזתינו, ולא להזקק לטובות של קרן תקווה, זה פשוט מוציא אותי מדעתי, ולכן למרות ההתנגדות הגדולה לקרן תקווה ופעולתיה, אני חייב להכיר טובה להרב פפר על התוכן הנכון והחשוב שהוא מעלה למודעות רבים בציבור החרדי. (ואם כבר אני מגיב בצריך עיון.. אז הנה משהו שמכרכר לי עליכם במשך זמן רב. בשביל מה יש תמונות של נשים באתר, איזה ידע אינטלקטואלי זה מוסיף?? כאשר אני רואה את דמות הרבנית הכותבת את הגיגיה).
ועתה מספר הערות לגופו של מאמר. אולי כבר קדמו אותי כותבים אחרים, אני מתנצל על שלא טרחתי לקרוא את עשרות התגובות שלפניי.
1. אולי כנקודת פתיחה של הנושא ראוי להדגיש נקודה שכתובה בתוך הדברים אולם לא מספיק מודגשת, הסיבה הראשונה והאחרונה להתיחס לידע המדעי היא משום שהמדע הוא אמת. המדע בסך הכל בוחן את המציאות, בכלים שונים, ומגדיר את הנתונים שלפנינו. בוודאי שלא כל המדע אמת, יש בו גם השערות בתחומים רבים, היו בו ויש בו גם שגיאות רבות, ולא כל הנתונים הוכחו בניסויים ותצפיות, אבל המדע בבסיסו שואף לחקר האמת, ומשתמש בכלים שנועדו לברר את המציאות. אמת, היא עובדה קיימת, לא אנו נקיים אותה. הבחירה שבידינו הינה בסך הכל האם לדעת את אותן עובדות או לעצום את עינינו, ואז ההפסד כולו שלנו.
2. המצב בשטח לא כל כך קשה. למרות הציטוטים המשונים, רוב ברי הדעת גם במגזר החרדי, לפחות החרדי קלאסי (אולי אצל החוג לשעבר של יובל דיין זה אחרת), מסתכלים על הידע המדעי כאמת. ברור להם שהעולם הוא עגול, וכדור הארץ סובב סביב השמש, (או מקסימום איננו יכולים לדעת מי סובב את מי מחמת היחסות שבדבר), ואם נציב מולם את ארבעת היסודות מול מספר היסודות הידוע כיום, הם יקבלו את הנתונים המדעיים כמשקפים את המציאות, מקסימום הם יפרשו את ארבעת היסודות בצורה רוחנית כל שהיא.. וכאשר יקראו ברמב"ם בהל' מדע על מערכת הגלגלים ועל השכל שיש בקרב הכוכבים, הם יסתבכו מאד, מה כוונת דבריו, אבל עדיין האמת המדעית תהיה חזקה בעיניהם. וכך ביחס לרוב הנתונים המדעיים. האמת המדעית תהיה מקובלת, אבל יש מורא מהעיסוק בכך, בין מהצד המדעי ובין מהצד של כתבי רבותינו הראשונים שמביאים את הידע המדעי כפי שהיה בזמנם, מחמת החשש להיכנס למגרש הלא נעים, בו אנו נאלץ להודות בטעותם של הראשונים, לא קל ולא נעים, ואפילו יכול להיות פתח לבילבול.
קל וחומר כאשר נקלעים למתח בין דברי חז"ל למדע, גם בסיטואציה זו עדיין בסופו של דבר, מעטים מאד יכחישו את הידע המדעי. הרוב ינסו לפשר איכשהוא בין הצדדים, ואם בכל זאת לא יצליחו הרי נשתנו הטבעים תמיד אפשר לומר.. (אינני מתכוין לזלזל במושג, אלא רק בהקשרו הזה), מה שהרוב לא יעזו להוציא מהפה, זה שחז"ל טעו בידע המדעי, אם טעותם של הראשונים איננה נעימה, טעותם של חז"ל קשה ומרה היא ליהודי המאמין (למרות שחשוב להדגיש היא איננה מערערת את אמיתות האמונה, אלא רק מהווה אי נעימות בכך שהחכמים הגדולים שגו). ואתייחס בהמשך לסוגיה זו.
3. משום כך אין כאן זילזול בידע המדעי, שאינו נכון אלא חשש של רבים להיחשף לנושא מחמת המורכבות שבדבר. האמת המדעית מקובלת עליהם, וגם דברי חכמי ישראל מקובלים עליהם, שני הנתונים הללו יחד יכולים לעורר קשיים, אז בשביל מה לעסוק במורכבויות, בשעה שניתן לצלול בהוויות אביי ורבא. מי שישים לב, הרבה מהגישה החרדית כוללת בריחה ממורכבות, זה הכי בטוח ברמת הכמות וההמונים, (ברמת האיכות בודאי שלא!), יש הרבה אמת בגישה הזו, אולם אסור להגזים בה, ובוודאי צריך לבנות מקום שבו לחכמים תהיה האפשרות לקבל את הידע ההולם, לקבל תשובות לשאלות, והתחושה הכללית תהיה שאין כאן מבוכה, אולי לא כל אדם צריך להיחשף, אולם מי שרוצה, ובוודאי מי שיכול, צריך לקבל חכמים שיוכל לדון עמהם על כך.
4. אולי הנקודה החשובה יותר הוא הבוז הכללי למדע. לא הבוז כאילו המדע אינו צודק, אלא חוסר ההבנה של חשיבות הידע המדעי, כאילו זהו ידע מיותר שאין בו צורך. אמת שבוודאי צריך לבחון את הדבר בהלכות ביטול תורה, אבל גם בכך לבחון את מלוא השיטות בענין. רבים מחכמי ישראל ראו בחכמת הטבע ככלי חשוב בעבודת ה', כלי שמסייע להכרת הבורא. גם בימינו תכנים רבים באמונה וידיעת ה' מקורם בידע המדעי החדש, המעיד על הסדר שבטבע, על החכמה העמוקה שמחייב תבונה מאחורי ההויה, על הכוחות הפיזיקליים הממלאים את היקום, ומובילים אל אנרגיה אלוקית. וכבר בחז"ל מצאנו על מי שאינו מחשב בתקופות ומזלות שהרי הוא בכלל ואת פעל ה' לא יביטו (מקווה שהציטוט מדויק, אני כותב מהזיכרון).
בנוסף לכף חכמת הטבע נצרכת כדי לדעת כיצד להתנהל בתוככי המציאות, לא נכון וגם לא אפשרי לההזדקק בכל דבר על עזרתם של אלו שמבחוץ לנו. לא הכופרים והפרוצים צריכים לבנות לנו תוכנה לסינון אינטרנט, אלא חכמים מתוכינו. ומשכך הידע המדעי נחוץ וחשוב לעצמאות, כי קבוצה המעונינת לחיות באופן עצמאי, צריכה להחזיק בתוכה את הכישורים הנצרכים לקיום בעידן בו היא חייה.
5. אולם כנגד החשיבות הרבה והתועלת, עומדת לה אותה סכנה עתיקה. המדע העולמי כגוש כמידע אינו יכול להכינס לבית המאמין. אם בדורות הראשונים היה חרם על לימודי הפילוספיה, משום שחכמי המדע בעת העתיקה, יחד עם הגיגהם על הטבע וחוקיו, הביאו את דעותיהם על האלהות, ורבים נבוכו מדבריהם. בוודאי בימינו שאתאיזם כובש את רובו של העולם המדעי. כאשר תורת ההתפתחות, האקראיות, והברירה הטבעית, מקובלות על רוב העולם המדעי ומופיעות בכל ערך מדעי בויקפדיה. כמה קשה היא הכניסה לתוך המדע כמות שהוא. רק השאלה הראשונית מדוע אנו סבורים שעמדתנו צודקת אל מול העמדה הרווחת בעולם המדע, הינה שאלה מורכבת למרות שיש לה תשובות מצוינות ופשוטות (באמת!), וכך עם הרבה מהידע המדעי זקוק לשיפור, לרוב לא בתוכן אלא במעטפת, בהגשה, (כי הויכוח הוא בעיקר בנקודות מוצא, משם ואילך כל צד מסביר את הנתונים בהתאם לעמדתו). אבל זהו בהחלט אתגר, מחמתו נוצרה גישת ההישרדות של כמה שפחות להיכנס למורכבות. ויש בזה אמת, דיינו לראות כמה התקשה הרמב"ם לשלול את הקדמות שהייתה האבולציה של זמנם, לדמיין את ההמונים מנסים את כוחם מול האבולציה בת זמנינו יכול להביא תוצאות הרסניות. להוציא את חכמת האלהות מידי החכמים לידי ההמונים זו סכנה.
6. בדברים אלו לא באתי לשלול אלא רק להציג את המורכבות, עד כמה ויקפדיה הינה תופעה מבורכת מחד ומאידך קשה. כמה איננו יכולים להכיל כעת את המדע כמות שהוא, ואכן הגיע הזמן לברור בין הפסולת לבין האוכל. אבל זו מלאכה שאיננה מיועדת להמון העם. ואם כבר ויקפדיה, בעז"ה המכלול נותן מענה מסוים, ובעתיד עוד יוסיף לתת מענה מושלם יותר.
6. מה הפיתרון בעיניי? צריך להקים בתי מדרשיות יעודים שיעסקו בחכמת הטבע ובחכמת האלהות. מה שהיה בעיני הרמב"ם מעשה בראשית ומעשה מרכבה. אבל גם אם לא מעשה בראשית, אלו ידיעות שראוי לדעת, וצריך שיהיו מקומות בהם יעסקו חכמים ונבונים בסוגיות אלו, ומתוך בתי מדרשיות אלו יוכל לצאת הכוונה להמון. אדם שמבקש דעת יוכל למצוא דעת, ומענה לתמיהות שונות.
המון העם, לא חייב לדעת הכל, אבל הוא כן חייב לדעת שיש אמת, ושאין סתירה בין התורה למדע, ויש כאן את מקומות הידע, בהם אם ירצה יוכל להרחיב אופקיו ולדעת את מבוקשו. אם מבתי מדרשיות אלו יצאו אנציקלופדיות, אלו בוודאי יהיו מומלצים לכל נער דתי.
7. בפן הפרקטי, גופים שכאלו צריכים להיות במנותק מהמדינה החילונית והמל"ג שלה. כי אם נשאר כפופים לה, אז התוצאה תהיה כעין אוניברסיטת בר אילן, שאולי בחזונה היתה צריכה להיות מעין זו, אבל בסופו של דבר, לא הוסיפה הרבה ליהדות, למעט פרויקט השו"ת, כמובן שזה נכתב בבדיחותא, יש בה בשורה גדולה ביחס לחברותיה, אולם עדיין לא את המענה לתורה ומדע, כי השלטון המדעי כאן הינו אתאסטי, הרבה יותר מאשר בארצות הברית למשל, כידוע לכל משתתפי מלחמות העריכה בויקפדיה.
8. ומשכך החזון הופך להיות מורכב וקשה לישום, ונדמה כחזון אחרית הימים, אולי יום אחד גם בזה קרן תקווה תרים את הכפפה.. מה שניתן לומר במבט לאחור, שבמאה שנים האחרונות ארעו לעם היהודי בכלל ולמגזר הדתי הרבה הפתעות בלתי צפויות, אשר רק גדול העצה ורב העלילה פעל ועשה נפלאות שכאלו. במבט מקדים כל אלו היו נראים סכנות ובמיוחד לקבוצה הדתית, כמעט לכל ההפתעות נגררנו בעל כורחינו, ורק במבט של למפרע ניתן להבין את הגאולה שבדבר. אולי גם בתחום של תורה ומדע תבוא הגאולה.
9. קצתי למילין, אולם הרבה יותר מהנכתב יש לכתוב. ואולי עוד חזון, בע"ה.
עזריאל
א. נשתנו הטבעיים הוא גם נגד המדע והאמת
ב. אתה מתעלם משאלות ברורות כמו גיל העולם (עזוב לרגע את האבולוציה) [וההשלכה על מועד השמיטה], העלאת גירה של ארנבת, תולעים וכינים ועוד ועוד.
ג. בתי מדרשות כרצונך יזכו לברכת הרבנים או לפחות להתעלמות?
לפני שמתחילים לחשוב איתה התורה מסתדרת עם המדע צריך להבין מהו המדע.
ונראה לי ברפרוף בתגובות שאין כאן אחד שמבין מהו המדע.
המדע בנוי בעיקר על תצפית ועל אינדוקציה . ממליץ לכם מה כתב הפילוסוף יום שנכון להיום לא הופרך שאינדוציה אינה חלק מהמדע . המדע מתבסס על אינדוקציה כאמונה צרופה שצריך להאמין בה בדיוק כמו שאדם מאמין בבורא עולם . לעולם לא נוכל להוכיח שהאינדוקציה אכן נכונה . ולכן המדע הוא דת למהדרין . בדיוק כמו הדת היהודית או הדת הנוצרית . יש עוד בעיות מובנות במדע וזה התווך של הידיעה שלנו שעובר דרך החושים . אין לנו מושג מה המשמעות של התווך הזה . ומה עושה המדע עם הידיעה הזאת ? מתעלם . דבר אחד ברור לעולם המדע לא יכול להגיד :הדבר הזה אמת . ולעולם הוא לא יכול להגיע אפילו לדבר קטן שיכול להגיד שזה אמת . ולכן כאשר יש דת מול דת אמירה של דת א לא יכול להתנגש עם אמירה של דת ב . אז מה ההבדל בין דת המדע לדת היהודית ?
דת המדע נמצאת באוקסימורון מוחלט מול קיומו של ל מדען מתבונן בעולם . המדע תופס את העולם העולם סיבתי ובעולם סיבתי לא יכול להיות שום דבר מעל הסיבתיות . כדי להתבונן בעולם צריך להתרומם מעל הסיבתיות . ולכן המדע זה דת ללא רציונל . הדת היהודית ( וגם המוסלמית שהעתיקה מהדת היהודית ) היא היחידה שעשתה הסבר רציונלי לקיומו של התודעה האנושית . היא היחידה שמסבירה את קיומו של הבחירה החופשית . לא כאן המקום להכנס אבל רק קיומו של בורא עולם אין סופי בכל הממדים שלו הוא היחידי שלא נמצא תחת סיבתיות . והוא היחידי שיכול לברוא יצור עם הורשת תכונה זו . מכאן נובעת התודעה שלנו ויכולת הבחירה . וכאשר אדם מבין את הבסיס הזה לעולם המדע לא יכול להיות בסיס לשום דבר אולי לבנות כלים לנוחיות האדם . תחפשו איזה פילוסופיה שמסבירה את התודעה האנושית לא תמצאו חוץ מהפיכת האדם לבורא של עצמו . זה הפילוסופיה של פרעה . הממשיך שלו היה קאנט בורא האדם הנאור . והתוצאה של קאנט היה המפלגה הנאצית שבצדק הפכה את היהודי לאויב מספר אחד שלהם .
תודה רבה על המאמר!
נהניתי מאוד והסכמתי לדברים.