להפסיק לפחד מהמדע

היחס הרווח לבעיה שנקראת "הקונפליקט בין תורה למדע", מעלה תגובות שונות. יש הטוענים שזהו קונפליקט שאי-אפשר לגשר עליו, יש הכופרים בעצם קיומו של הקונפליקט, וטוענים שמדובר בשתי מערכות נפרדות, ובתווך ישנן הצעות פשרה רבות ויצירתיות. אלה כמו אלה מבקשים לתת למאמין הנבוך דרך על מנת להוציאו מגן המבוכה אל האכסדרה העליונה.

להלן ארצה להעיר כמה הערות בנושא בעקבות הדיון שהתפתח החודש על במת "צריך עיון". איני בא לפתור את המבוכה או להתיר את הקונפליקט, אלא להאיר גישה מסוימת לעיסוק בעניינים אלו. גישתי היא שהעיסוק במדע, ובשאלות שהוא מעלה על חיי התורה, צריך להיעשות ללא תחושת איום. התורה אינה צריכה לפחד מהמדע. פחד מהמדע משמעו פחד מהתעמתות עם המציאות, וזוהי גישה שאינה מתקבלת על הדעת אצל אדם ירא שמים.

העיסוק במדע ובשאלות שהוא מעלה על חיי התורה צריך להיעשות ללא תחושת איום. התורה אינה צריכה לפחד מהמדע. פחד מהמדע משמעו פחד להתעמת עם המציאות, וזוהי גישה שאינה מתקבלת על הדעת אצל אדם ירא שמים

ראשית, ארצה להראות כי חז"ל העריכו את ההצטיינות המדעית. לא זו בלבד, אלא שידע זה נחשב אצלם בדרגה גבוהה יותר מדרשת המקראות. לאחר מכן, אטען כי תחושת האיום מן המדע נובעת בדרך כלל מסתירה מדומה. לעתים קרובות, כאשר מעמיקים במדע, הסתירה נעלמת מאליה. הגישה שלנו צריכה להיות בקשת האמת ללא מורא. אין סיבה שהמדע, כלומר, העובדות במציאות, יפחידו אותנו. אדם בעל יראת שמים צריך להישיר פניו אל עולם הטבע ולהיתרם ממה שיש לו להציע.

 

חשיבות ההצטיינות בידע המדעי בעיני חז"ל

נפתח בקטע מדברי חז"ל, שבו ניתן לראות עד כמה החשיבו חכמים את הידיעה המדעית ומהי המעלה הקיימת בעיסוק בה:

אמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא: כל היודע לחשב בתקופות ומזלות ואינו חושב, עליו הכתוב אומר "ואת פועל ה' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו". א"ר שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן, מנין שמצוה על האדם לחשב תקופות ומזלות? שנאמר "ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים", איזו חכמה ובינה שהיא לעיני העמים? הוי אומר זה חישוב תקופות ומזלות.[1]

וכותב על אתר מבאר:

לעיני העמים – שחכמה הניכרת היא, שמראה להם סימן לדבריו בהילוך החמה והמזלות שמעידין כדבריו, שאומר שנה זו גשומה והיא כן, שנה זו שחונה והיא כן. שכל העתים לפי מהלך החמה במזלותיה ומולדותיה במזל תלוי, הכל לפי השעה המתחלת לשמש בכניסת החמה למזל.

מגמרא זו אנו רואים כי חז"ל העריכו את הידע המדעי, ואף ראו חובה (למי שיכול) לעסוק בכך, על מנת להרים את קרנם של ישראל ושל חכמת התורה בעיני העמים.

 

עדיפות ההוכחה המדעית על דרשת המקראות

יתרה מזאת, הרמב"ם ב"מורה הנבוכים" מלמד שכאשר יש ראיה מדעית ניצחת, יש לקבל אותה גם אם היא נוגדת את המשתמע מפשטות המקראות. הוא מתייחס שם לשאלת קדמות העולם, שבה יש התנגשות בין המשמעות הפשוטה של דברי התורה, הנביאים ומה שמקובלנו מחז"ל, לבין המדע האריסטוטלי ששלט בזמנו:

דע, שהימנעותנו מלדגול בקדמות העולם, אינה בגלל הכתוב בתורה שהעולם מחודש. כי אין הכתובים המצביעים על חידוש העולם מרובים מן הכתובים המצביעים על היות האלוה גוף, וגם אין שערי הפירוש בעניין חידוש העולם נעולים בפנינו ולא נמנעים ממנו, אלא היינו יכולים לפרש כפי שעשׂינו לגבי שלילת הגשמות ואולי היה זה הרבה יותר קל, והיתה לנו יכולת גדולה יותר לפרש את הכתובים ההם ולהוכיח את קדמות העולם, כפי שפירשנו כתובים ושללנו את היותו יתעלה גוף.

אלא שתי סיבות גרמו לנו לא לעשׂות זאת ולא להאמין בזאת: האחת, שהיות האלוה לא גוף הוכח הוכחה מופתית, ולכן התחייב בהכרח לפרש את כל מה שפשטו עומד בסתירה להוכחה המופתית, וידוע שיש לו בהכרח פירוש – ואילו קדמות העולם לא הוּכחה הוֹכחה מופתית. ולא ראוי אפוא לדחות את הכתובים ולפרשם על סמך העדפת דעה אשר אפשר להעדיף את הֶפְכָּהּ בכל מיני העדפות. זאת סיבה אחת. הסיבה השנייה היא, שאמונתנו שהאלוה אינו גוף אינה הורסת לנו דבר מיסודות התורה, ואינה מכחישה טענת שום נביא ואין בה אלא מה שהבורים טוענים שיש בזאת ניגוד לכתוב. ואין זה ניגודו כפי שהבהרנו, אלא הוא כוונת הכתוב.[2]

מדברי הרמב"ם הללו, כמו גם מהמשך דבריו, אנו למדים שאם השתכנענו במופת [הוכחה] מדעי או פילוסופי בעובדה כלשהי, אזי מה שנראה לנו מן הכתובים אינו אמור להשפיע על מסקנתנו. לכל היותר נזדקק לפרשנות יצירתית שתתאים את הכתובים למסקנות העובדתיות שלנו, כפי שנהג הרמב"ם עצמו בחלק הראשון של ה"מורה" בתוארי הגשמות של הא-ל המופיעים כה רבות לאורך המקרא.

 

תורה ומדע בחז"ל

אחת הדוגמאות הידועות העוסקת ביחסם של חכמים למדע היא דברי הגמרא במסכת פסחים, שהובאו במאמרו של הרב לוי (התפרסם על במה זו):

ת"ר חכמי ישראל אומרים גלגל קבוע ומזלות חוזרין, וחכמי אומות העולם אומרים גלגל חוזר ומזלות קבועין. אמר רבי, תשובה לדבריהם, מעולם לא מצינו עגלה בדרום ועקרב בצפון. מתקיף לה רב אחא בר יעקב, ודילמא כבוצינא דריחיא, אי נמי כצינורא דדשא?

חכמי ישראל אומרים: ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע, ובלילה למעלה מן הרקיע. וחכמי אומות העולם אומרים: ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע, ובלילה למטה מן הקרקע. אמר רבי: ונראין דבריהן מדברינו, שביום מעינות צוננין ובלילה רותחין.

תניא ר' נתן אומר, בימות החמה חמה מהלכת בגובה של רקיע לפיכך כל העולם כולו רותח ומעינות צוננין, בימות הגשמים חמה מהלכת בשיפולי רקיע, לפיכך כל העולם כולו צונן ומעינות רותחין.[3]

דברי הגמרא ברור מללו. חז"ל לא היו חסרי דעת ונעדרי מדע. בנושאים הקשורים לחכמת הטבע, הם דנו עם חכמי אומות העולם "בגובה העיניים", בצורה של משא ומתן, ואף לא בושו להודות ש"נראין דבריהם מדברינו". יש לציין, שבניגוד לסוברים שעל אף שנכתב "ונראין דבריהם מדברינו" בכל זאת חז"ל צדקו, ההלכה עצמה מתחשבת עם המושג של חימום המעיינות בלילה, ועל כן מזמן הגמרא עד לימינו, שאיבת המים לצורך אפיית מצות נעשית ביום שלפני האפיה כדי שיהיו המים "מים שלנו", וזה היות שבלילה המעיינות חמים, וביום המעיינות צוננים. וכך מפורש בדברי רש"י:

מים שלנו – בלילה, מפני שבימי ניסן המעיינות חמין, שעדיין ימות הגשמים הן, כדאמרינן במי שהיה (דף צד, ב), בימות הגשמים חמה מהלכת בשיפולו של רקיע, לפיכך כל העולם צונן ומעיינות חמין, הלכך מלינן בלילה ומצטננין.[4]

אם ננתח את הדברים, ניתן לראות כי במקומות שלא היתה לחז"ל מסורת או דרשה מהפסוקים (לכל הפחות), הם היו מוכנים לקבל את דברי חכמי אומות העולם ולהסתמך על מחקרם.

דוגמא נוספת לכך שחז"ל הסיקו מסקנות בדרך מדעית מופיעה במסכת ברכות בדיון על טיבם של הברקים. בפרק הרואה מופיעות ארבע דעות שונות בביאור "מאי ברקים", והגמרא מכריעה כדעת רב אחא בר יעקב, משום שדבריו "מסתברים יותר".[5]  ברור מתוך כך שאם היה מתברר לחז"ל שהאמת היא כפי אחד ההסברים האחרים, או כפי הסבר חמישי שלא עלה על דעתם, הם היו מודים שטעו. וכפי שחז"ל במסכת זבחים, משבחים את משה רבנו, אבי הנביאים ומוסר התורה: "'וישמע משה וייטב בעיניו', הודה, ולא בוש משה לומר לא שמעתי, אלא אמר שמעתי ושכחתי."[6]

חז"ל באו ללמדנו תורת ה' וארחות חיים, והם השתמשו במדע שהיה ידוע בזמנם או בתצפיות שערכו בכדי להסביר דברים. אולם הם לא ביקשו ליצור מכך "יסודות אמונה", שאין לחלוק עליהם אם יתגלה מידע אמין העומד בסתירה למה שהיה מקובל בזמנם

חז"ל באו ללמדנו תורת ה' וארחות חיים, והם השתמשו במדע שהיה ידוע בזמנם או בתצפיות שערכו בכדי להסביר דברים. אולם הם לא ביקשו ליצור מכך "יסודות אמונה", שאין לחלוק עליהם אם יתגלה מידע אמין העומד בסתירה למה שהיה מקובל בזמנם.

הרב לוי טוען במאמרו כי חז"ל התייחסו בזלזול לניסוי האמפירי של "חכמי יוון הספונים במגדל השן", וסמכו על קבלתם ועל מדרש המקראות. לא זו בלבד, אלא שהם כינו את עושי הניסויים בתור "שוטים". אולם מעיון בסוגיות שמביא הרב לוי נראה כי חז"ל פקפקו באמינות המדעית של הניסויים. הם דוחים את מסקנות הניסוי בטענות של ביקורת מדעית – "שמא היה הנחש מעובר קודם לכן", "שמא היתה השפחה מעוברת קודם לכן".

מתוך סוגיות אלו עצמן ניתן להסיק כי לו חז"ל לא היו מצליחים למצוא פירכא מדעית לניסויים הם היו מקבלים את תוצאותיהם, למרות דרשת הפסוקים. כפי שאמר הרמב"ם, כל זמן שאין ראיה "מופתית", סומכים אנו על פשט המקראות. אולם אם העובדות מדברות בעד עצמן, אי אפשר להכחיש את המוחש, ועלינו לפרש את הפסוקים בהתאם למציאות.

המקרים שמביא הרב לוי, שבהם התייחסו חז"ל למסקנות המחקריות של חכמי אומות העולם כאל ממצאים "שוטים", אינם מחמת זלזולם במחקר האמפירי, אלא משום שלא היה לו תוקף מחייב. לפני עידן האולטרה-סאונד, מועד הכניסה להריון אצל נחש או אצל שפחה לא היה יכול להיקבע בוודאות, אלא על ידי תצפית שנכונותה מוטלת בספק

המקרים שמביא הרב לוי, שבהם התייחסו חז"ל למסקנות המחקריות של חכמי אומות העולם כאל ממצאים "שוטים", אינם מחמת זלזולם במחקר האמפירי, אלא משום שלא היה לו תוקף מחייב. לפני עידן האולטרה-סאונד, מועד הכניסה להריון אצל נחש או אצל שפחה לא היה יכול להיקבע בוודאות, אלא על ידי תצפית שנכונותה מוטלת בספק. כל זמן שזהו המצב, דרשת חז"ל מהפסוקים גוברת ועדיפה. אבל במקרה שהידע המדעי ברור ומוחלט, הוא מכריע את דרשת המקראות.

 

להפסיק לפחד מהמדע!

ומתקופת חז"ל לימינו אנו. אחת הבעיות הגורמות לאנשים להיאלם דום מול ה"מדע" או מול מי שמדבר בשמו, הוא חוסר הידע הרלוונטי. בשל כך, לעתים, צל הרים נראה כהרים. יש שנראה להם שכדי להישאר מחויבים לחיים של אמונה ושמירת מצוות, מה שנחוץ הוא התעלמות מוחלטת מ"העולם שבחוץ", ובכלל זה המדע. על כך נוספת התופעה של אתאיסטים רבים העושים שימוש במדע על מנת לנגח את שלומי אמוני ישראל. דא עקא, התועלת בהגבהת החומות מוגבלת, ויעילותה פוחתת והולכת ככל שהטכנולוגיה מתקדמת, כפי שאמר הרב שוחט במאמרו. החניכים הצעירים עתידים לגדול ולצאת אל העולם, ועלינו לחשל אותם לקראת מפגש בלתי אמצעי עם המדע והטכנולוגיה.

דא עקא, התועלת בהגבהת החומות מוגבלת, ויעילותה פוחתת והולכת ככל שהטכנולוגיה מתקדמת, כפי שאמר הרב שוחט במאמרו. החניכים הצעירים עתידים לגדול ולצאת אל העולם, ועלינו לחשל אותם לקראת מפגש בלתי אמצעי עם המדע והטכנולוגיה

במאמר פרוגרמטי שכתב הרב והפיזיקאי מיכאל אברהם שכותרתו "מבט שיטתי על יחסי אבולוציה ואמונה",[7] הוא מביא את אחת ההתנגשויות החזיתיות הקיימות כיום בין אמונה למדע, והיא שאלת האבולוציה. ואכן, לכאורה, אם נכונה האבולוציה, הרי שהיא מבטלת את כתבי הקודש ואת האמונה באל שברא יש מאין ברצונו. לפי הניאו-דרוויניזם, היקום לא נברא בשישה ימים, והמחשבה התבונית שאנו רואים על כל צעד ושעל, (הלא היא ההוכחה הפיזיקו-תיאולוגית) נפתרת על ידי "חוק הברירה הטבעית", שלפיו המתאים ביותר שורד לאורך שנים רבות.

במאמרו מפרט אברהם את האמצעים שבהם ניתן להגיע לאמונה באלוקים, שההוכחה הפיזיקו-תיאולוגית היא רק אחת מהן, ועונה על שאלת המפתח: למה בכלל יש התנגשות בין שתי התמונות הללו? מדוע סותרת התמונה המתארת את התפתחות החיים בדרך אבולוציונית את האמונה בקיומו של בורא? למה אופן מסוים של התנהלות היקום (יהא אבולוציוני או אחר) ייגע בצורה כלשהי בשאלה כיצד היקום נוצר ומי יצר ומנהל אותו? מדוע חוק הגרוויטציה של ניוטון (חוק המשיכה) או חוקי הכימיה אינם נתפסים בתור איום על האמונה בא-ל, ואילו תיאור ההתפתחות האבולוציונית דווקא כן? מה מיוחד כל כך באבולוציה?

להלן מסקנתו של המאמר:

אם אסכם, גם הבריאתנים הפונדמנטליסטיים וגם הניאו דרוויניסטים האתיאיסטיים טועים באותה נקודה. כאמור, שני הצדדים סוברים שיש סתירה חזיתית בין התמונה הניאו דרוויניסטית לבין האמונה הדתית, אך למרבה הצער דווקא בנקודה שבה הנצים הללו מפסיקים להתכתש ומסכימים, שניהם נכשלים. כפי שראינו, כמעט ואין קשר בין שני התחומים, ובוודאי שלא סתירה. החינוך הדתי יכול להפסיק להירתע מלימוד של הנושא, ובה במידה ה"כנסייה האתיאיסטית" צריכה להירגע ולאפשר חופש מחשבה גם בנושא הטעון (שלא בצדק) הזה. דיון ומחשבה חופשית הם ערובה להתקדמות מדעית ורוחנית, ושני הצדדים מנסים להגביל זאת בדרכים משפטיות ופוליטיות, ובאמצעות הטפה פרועה והשחרת פניו של היריב […] גם אם אני חושב שהתמונה הזאת [הדרוויניזם] נכונה מבחינה מדעית, או נכונה בחלקה, אין בה שום דבר קדוש. היא צריכה לעמוד לביקורת חופשית מכל כיוון, בדיוק כמו כל רעיון אחר […] כדאי לשני הצדדים לאמץ את דבריו היפים של הרמב"ם [שהובאו בתחילת המאמר, י"ו], שמנתקים בין עובדות לבין אג'נדות ואמונות אפריוריות.

אינני מקבל אוטומטית את עמדותיו של אברהם לגבי כל עניין, ובדברים מסוימים אין אמונותיו עולות בקנה אחד עם אמונותי ועם המקובל בציבור הדתי. אולם ניתן לקחת מדבריו מסר כללי לגבי היחס שבין תורה למדע, ובבחינת "קבל האמת ממי שאמרה". אם בנוגע לאבולוציה – אחד הקונפליקטים הגדולים והידועים שבין תורה למדע ובין אמונה לתבונה – טעותם של הנצים נובעת מעירוב אמוציות ודעות קדומות בדיון, הרי שבמקרים אחרים, טעונים פחות, ודאי שיש להסיר את מעטה הפחד כדי להתמודד עם האיום. ניתן ללמוד מכך, כי כדי להציב אמירה רלוונטית הן מבחינה אמונית והן מבחינה מדעית, עלינו להגיע לדיון באופן פתוח וכן ולחתור אל האמת. וכדברי החבר בספר הכוזרי לרבי יהודה הלוי: "חלילה לאל שתבוא התורה במה שידחה ראיה או מופת."[8]

יובהר כי מאמר זה בא להתוות דרך, ולא יותר מזה. לצורך השלמת העניין נצרכים אישי מדע אנשי חיל ויראי אלוקים, שעל ידי שליטתם במדע יוכיחו וינעימו זה לזה בהלכה, ויראו, כדברי רבי יהודה הלוי, כי לא אמורה להיות סתירה בין המדע לבין חיי אמונה וקיום תורה ומצוות.

 

---

[1] שבת עה, א.

[2] חלק ב, תחילת פרק כה, ע"פ תרגומו של מיכאל שוורץ.

[3] דף צד, ב.

[4] פסחים מב, א, ד"ה שלנו.

[5] ברכות נט, א.

[6] זבחים קא, א.

[7] https://mikyab.net/כתבים/מאמרים/מבט-שיטתי-על-יחסי-אבולוציה-ואמונה/ .

[8] ספר הכוזרי מאמר א אות ס"ז.