במאמרו החשוב מתאר הרב שוחט את היחס המזלזל והחשדני הקיים בחברה החרדית כלפי המדע, ואת הנזקים החינוכיים שיחס זה עלול לגרום. הוא טוען שעל החברה החרדית להשקיע מאמץ ולשנות את יחסה למדע, לאור העובדה שבימינו אין אפשרות להגביה חומות שימנעו חשיפה לתכנים שמחוץ לעולם החרדי. חשיפה זו מסוכנת מאד עבור מי שהתחנך לחשוב שהמדע כולו הוא הבל וכי האמת – גם האמת המדעית – מונחת בתורה לבדה.
אם נרצה להנחיל תפיסה מאוזנת יותר ביחס למדע, עלינו לרדת לשורשה של התפיסה הקיימת. לדעתי, הגישה הרווחת כיום נובעת בעיקר מחוסר הבנה מהו המדע, ומאי-שימת לב לתמורות חברתיות ולהתפתחויות היסטוריות הקשורות אליו. התוודעות לתהליכים אלו תעזור לנסח גישה חינוכית ראויה לעיסוק במדע ובהוראתו.
לדעתי, הגישה הרווחת כיום נובעת בעיקר מחוסר הבנה מהו המדע, ומאי-שימת לב לתמורות חברתיות ולהתפתחויות היסטוריות הקשורות אליו. התוודעות לתהליכים אלו תעזור לנסח גישה חינוכית ראויה לעיסוק במדע ולהוראתו
ביריעה קצרה זו אני מבקש למקם את הגישה העכשווית למדעי הטבע (Science) בתוך מערכת היחסים ארוכת השנים שבין תורה למדע. כדי לעשות זאת, חשוב לפרוש את מקורותיה ואת עקרונותיה של השיטה המדעית, ובעיקר להבין את ההיסטוריה של יחסה לדת בכלל וליהדות בפרט. מתוך הקדמה זו ניתן יהיה לגשת לעמדה החינוכית של היהדות, ושל היהדות החרדית בתוכה, ביחס למדע, ולבחון את האפשרות לעדכן את התפיסה הרווחת.
על הפרדת הדת מהמדע
"המדעים", הכוללים את מדעי הטבע ואת מדעי האדם (החברה והרוח), התפתחו מהפילוסופיה היוונית של העת העתיקה. חכמי יוון חילקו את הפילוסופיה לתמות שונות, מה שאפשר התמקצעות שלהן. אחת התמות של הפילוסופיה נקראה "פילוסופיית הטבע" (Philosophia Naturalis), וממנה צמחו ברבות הימים מדעי הטבע על מקצועותיהם השונים.[1] הדתות השונות הכירו בידע המדעי ואף עשו אותו לאמתות דתיות. בימי הביניים עסקו חכמי הדת בתחומים מדעיים רבים, כולל אסטרונומיה, מתמטיקה, חכמת הרפואה ועוד. המדע האריסטוטלי שהתקיים במלוא תקפו קרוב ל-1800 שנה, עד לתקופת הרנסנס, הוטמע בתוך התורה הנוצרית, המוסלמית והיהודית. דוגמאות מפורסמת לכך הם ארבעת היסודות ותורת הגלגלים, שניתן למצוא בספרות ענפה של הדתות מימי הביניים ועד היום הזה.[2]
בראשית העת החדשה, במאות ה-16-15, הופיעו ניצניה של מה שכונה מאוחר יותר "המהפכה המדעית". אחת מאבני הפינה של המדע בעת החדשה היתה תגליתו ההליוצנטרית של ניקולאוס קוֹפֶּרניקוּס, שכדור הארץ חג סביב השמש ולא להפך, כפי שהאמינה הכנסיה. תגלית זו יצרה סדק ראשון בזיקה שבין הדת לבין המדע. מאה שנה מאוחר יותר הגיע גלילאו גליליי, והפך את הסדק לשבר של ממש. גלילאו עימת את תורת קופרניקוס עם סמכות הכנסיה, והציב את השיטה המדעית, של חקר באמצעות הניסיון, בתור אנטי-תזה לדוגמה הדתית. הכנסיה החרימה את כתבי גלילאו, והנתק בין המדע לדת היה לרשמי.
המהפכה המדעית שהתחוללה בעת החדשה שינתה את הגישה המדעית והביאה לעולם שינויים אדירים ועצומים. למותר לציין את ההאצה הטכנולוגית שהופקה באמצעות המדע היישומי, שניצל את הגילויים החדשים. מפרותיו של ידע זה אנו נהנים בכל תחומי חיינו. אחד מעקרונות המתודה המדעית שאפשר את התקדמות המדע הוא הוצאתם של המטפיזיקה, האמונות והדעות מחוץ לגבולות המדע
מדע הטבע של ימינו אינו דומה ואינו שווה למדע העתיק. המהפכה המדעית שהתחוללה בעת החדשה שינתה את הגישה המדעית, והביאה לעולם שינויים עצומים. למותר לציין את ההאצה הטכנולוגית שהופקה באמצעות המדע היישומי, שניצל את הגילויים החדשים. מפרותיו של ידע זה אנו נהנים בכל תחומי חיינו. אחד מעקרונות המתודה המדעית שאפשר את התקדמות המדע הוא הוצאתם של המטפיזיקה, האמונות והדעות מחוץ לגבולות המדע, וביסוסו על ידיעות הנרכשות באמצעות הניסיון המבוקר בלבד. אלברט איינשטיין ציין את העת שבה החל המדע המודרני:
מחשבה לוגית טהורה אינה יכולה לספק כל מידע על העולם הפיזיקלי, כל הידע על המציאות מתחיל ומסתיים בניסיון. משפטים שאותם ניתן להסיק באמצעים לוגיים טהורים הנם ריקים לחלוטין מתוכן שנוגע למציאות. גלילאו ראה זאת, והוא זה שהנחיל את ההבנה הזאת לעולם המדע, לכן גלילאו הוא אבי הפיזיקה המודרנית, ובעצם הוא אבי המדע המודרני בכללותו.
שרטוט גבולות הגזרה למדע טיהר אותו מכל אלמנט סובייקטיבי הקשור להשקפת עולם וביסס שפה אחידה בין מדענים. מדענים מכל תרבויות העולם ומכל עם ולשון יכולים להתכנס ולדבר את אותה השפה; הם חוקרים ומשתדלים להבין את אותם הדברים, וחותרים יחד לאותן פריצות דרך. ומכלל הן אתה שומע לאו: כל מה שעיכב את צמיחת הידע במשך מאות ואלפי שנים הוא העובדה שהאדם ניגש לבחון את המציאות מתוך דעה קדומה, ושהידע שאסף שובץ בתוך תמונה שהביא אתו מן המוכן.
חילונו של המדע, ניתוקו מתחום האמונה אל עולם החולין, הפך אותו למקום מבטחים למי שהחליט להשיל מעצמו את האמונה הדתית. שיטות מטריאליסטיות חסו בצלו של המדע החדש וראו בהפרדת הדת מהמדע לא רק תהליך אינסטרומנטלי אלא אף אידאולוגי. המדע מילא את מקום ההסברים המטפיזיים של הדת. תנועת גרמי השמים לא נצרכה יותר להסבר של "אשר בדברו מעריב ערבים", היה אפשר לתאר אותה במונחים פיזיקליים גרידא
דא עקא, חילונו של המדע, ניתוקו מתחום האמונה אל עולם החולין, הפך אותו למקום מבטחים למי שהחליט להשיל מעצמו את האמונה הדתית. שיטות מטריאליסטיות חסו בצלו של המדע החדש וראו בהפרדת הדת מהמדע לא רק תהליך אינסטרומנטלי אלא אף אידאולוגי. המדע מילא את מקום ההסברים המטפיזיים של הדת. תנועת גרמי השמים לא נצרכה יותר להסבר של "אשר בדברו מעריב ערבים", היה אפשר לתאר אותה במונחים פיזיקליים גרידא. בנוסף, פילוסופים שונים הרחיבו את השיטה המדעית לכדי גישה כוללת לידע, וטענו כי כל מה שהמדע אינו יכול להוכיח אינו קיים, ובכלל זה האלוקים ונפש האדם. בתקופת ההשכלה, חברו פורקי עול תורה ומצוות בעם היהודי למגמות אלו וראו במדע אלטרנטיבה לדת.
תקופת ההשכלה הוגדרה על-ידי היהדות הנאמנה "תקופה של שמד", שעליה חל הכלל "גדול המחטיאו יותר מן ההורגו". מלחמת חרמה הוכרזה נגד ההשכלה על ידי גדולי ישראל, וננקטו צעדים חריפים כדי להתגונן מפניה. בתור חלק מצעדים אלו, נדרשו שלומי ישראל לפרוש מלימודים שהיו עיסוקם האינטלקטואלי של המשכילים. לימודי תנ"ך, דקדוק, ספרות, חכמת ישראל ומדע הוצאו אל מחוץ לתחום. תחומי דעת שהם כשרים במהותם, ושנלמדו על ידי שלומי אמוני ישראל משך מאות שנים, השתוו לפתע לעיסוק בכפירה, מתוך הבנה שהנזק (הרב) שנגרם עקב הפרישה מתחומי ידע חיוניים אלה היה קטן מהנזק שהיה צפוי לעם היהודי אילולי זאת. מחיר החומות הגבוהות והבצורות שנבנו בימים ההם היה גבוה, אבל הוא היה הכרחי כדי להגן על בית ישראל מפני הרוחות הרעות שנשבו באותם ימים.
בימי השמד הופיע "יהודי חדש" ושמו "היהודי החילוני". זהותו של יהודי זה התבססה על הלאומיות היהודית, תוך פרישה ממסגרת של תורה ומצוות. ההתעוררות הלאומית, העליות לארץ הקודש, בניית החברה הישראלית החילונית ויצירת כור ההיתוך הישראלי, גרמו לחרדה גדולה עוד יותר מפני חציית הקווים של בני ובנות ישראל הכשרים – דבר שהוביל לביצורה של חומת המגן של הציבור החרד לדבר ה' ביתר שאת וביתר עוז. במסגרת מגננה זו הפרישו עצמם בני הקהילות החרדיות מכל עיסוק בחכמות חיצוניות. כתוצאה מכך אף התפתחה מגמה של זלזול בהן – כפי שמלמד מאמרו של שוחט.
על עקרונות המדע החדש
המתודה של המדע המודרני דורשת אובייקטיביזציה של תהליך המחקר, מערכת נסיונית מבוקרת ובקרת עמיתים. בנוסף, השפה המדעית של מדעי הטבע היא בעיקרה כמותית ולא איכותית.[3] כל היגד מדעי חייב להיות מכומת. מערכת קפדנית זאת יצרה רמת אמינות גבוהה שאפשרה להפיק טכנולוגיות המבוססות על ידע זה.
הפילוסופיה מבחינה בין "מה שיש" לבין "מה שאפשר להכיר": העיסוק בראשון נקרא "אונטולוגיה", או "תורת היש", והאחרון נקרא "אפיסטמולוגיה" או "תורת ההכרה". המדע אינו מדווח על מה שיש אלא על מה שאנו מכירים שישנו. המדע עורך תצפיות, מארגן את תוצאות התצפיות, מסיק מהן מסקנות, ומפתח על פיהן תאוריה או פרדיגמה, כגון תורת היחסות, תאוריית המפץ הגדול או תאוריית האבולוציה. ניתן להמשיל את התצפית המדעית הראשונית לפיקסלים של תמונה. כל פיקסל בפני עצמו הוא רק כתם, אך הארגון של כל הפיקסלים יוצר תמונה. כך מתארגנות העובדות הנדגמות באמצעות הצפייה בטבע ביחסים של מערכות סיבתיות לקבלת תמונה שלמה, שהיא התאוריה המדעית. התיאוריות עומדות על תלן כל זמן שאינן מופרכות, ולפעמים מקבלות התאמות במקרה של תגליות חדשות.[4]
כל היגד מדעי חייב להיות היגד שתהיה אפשרות תאורטית להפריכו או לאשש אותו. לדוגמא, ההיגד "כל העורבים שחורים" הוא היגד מדעי, כיוון שאם נמצא עורב לבן, יופרך ההיגד. לעומת זאת, ההיגדים בתחום המטפיזיקה אינם היגדים מדעים, שכן הם אינם ניתנים לא לאישוש ולא להפרכה במסגרת המתודה המדעית.
עירוב תחומים זה מחמיץ את העיקרון הראשון של המדע המודרני, שהוא ההפרדה בין פיזיקה למטפיזיקה. ההיגדים "יש אלוקים" או "אין אלוקים" אינם היגדים מדעיים, משום שהם אינם ניתנים לא לאישוש ולא להפרכה במסגרת המתודה המדעית. האלוקים אינו בעל מאפיינים הניתנים לתצפית ולמדידה בשיטה המדעית
המושגים "המדע קבע" או "המחקר מצא" משדרים סמכות ומהימנות, זאת בשל יכולת ההפרכה של המתודה המדעית. תאוריה מדעית נחשבת נכונה, שכן יש אפשרות תיאורטית להפריכה. רק בגלל היות התאוריה המדעית עומדת במבחן תמידי של אישוש והפרכה, היא נחשבת לבעלת מהימנות ואמינות גבוהות במיוחד.
אחת העדויות המעניינות לכך היא תופעת תנועות התשובה והמחזירים בתשובה, שרואים את תפקידם לקרב רחוקים באמצעות גילוי "האמת". לשם כך הם נעזרים בטרמינולוגיה הלקוחה מעולם המדעי, המשדרת מהימנות ואמינות. רבנים ותלמידי חכמים קוראים לעצמם "מרצים", ומכנים את ההתכנסויות "סמינרים"; הם מוכיחים הוכחות מטפיזיות באמצעות גילויים מדעיים, פיזיים.
אולם, עירוב תחומים זה מחמיץ את העיקרון הראשון של המדע המודרני, שהוא ההפרדה בין פיזיקה למטפיזיקה. ההיגדים "יש אלוקים" או "אין אלוקים" אינם היגדים מדעיים, משום שהם אינם ניתנים לא לאישוש ולא להפרכה במסגרת המתודה המדעית. האלוקים אינו בעל מאפיינים הניתנים לתצפית ולמדידה בשיטה המדעית. השיטה המדעית עוסקת בחומר ואנרגיה וגלגולם זה בזה. האלוקים, באמונה היהודית, אינו מושג בשכל,[5] ועל כן אין למדע מה לומר לגביו. הניסיון להוכיח אמיתות מתחום המטפיזיקה באמצעות השיטה המדעית מעיד על חוסר הבנה בסיסי בנוגע לטיבו של המדע.
הפרדת הרשויות
אולם הטעות אינה רק של אותם רבנים, אלא גם של אלה הסבורים שהמדע מאיים על הדת. כשם שלא ניתן להוכיח אמתות מטפיזיות באמצעות המדע, כך לא ניתן לשלול אותן. "הפרדת הרשויות" הוא עיקרון החשוב למדע כמו גם לאמונה. עלינו להבדיל בין מדע לאמונה כמו בין קודש לחול.
כאמור, ההתפתחות הגדולה במדע התאפשרה רק בשל העובדה שהמדע הפריד את עצמו מן האמונה. ההפרדה מבוססת על כך שהמדע צופה במציאות ומסביר אותה באמצעים הניתנים לחישוב או למדידה. אילו היינו מכניסים למשוואות המדע את כוחות האלוקים, אף מטוס לא היה ממריא והרפואה היתה נשארת רפואת אליל.
אין שום עובדה בטבע היכולה להוכיח ולהצדיק את הערך של "לא תרצח", ואולי להיפך. גם אם יכול היה האדם ללמוד צניעות מחתול וגזל מנמלה, רק הוא, בתור אדם, היה יכול ללמוד זאת. המדען הצופה בחתול היה יכול לתאר בדיוק רב את דפוסי ההתנהגות של החתול ושל הנמלה, אבל הוא לא היה יכול להסיק מכך לא צניעות ולא גזל
כיוונו של המדע הוא מהעולם אל האדם, שכן האדם מפיק את הידע על אודות הטבע מבלי לערב את עצמו בתהליך. רכישת הידע המדעי היא תהליך המתרחש מתוך צמצום מקומו של הסובייקט הרוכש את הידע. האדם צופה בעולם, ומנסה לבטל את עצמו בתור סוכן הפועל במציאות. לעומת זאת, הכיוון של האמונה, המוסר והערכים הוא מהאדם אל העולם, שכן הם תלויים במגמותיו וברציותיו, ורק בו הם מתקיימים. אין שום עובדה בטבע היכולה להוכיח ולהצדיק את הערך של "לא תרצח", ואולי להיפך. גם אם יכול היה האדם ללמוד צניעות מחתול וגזל מנמלה, רק הוא, בתור אדם, היה יכול ללמוד זאת. המדען הצופה בחתול היה יכול לתאר בדיוק רב את דפוסי ההתנהגות של החתול ושל הנמלה, אבל הוא לא היה יכול להסיק מכך לא צניעות ולא גזל. ערכים ונורמות התנהגות הם פרי הכרעותיו של האדם.
מטרת התורה היא להנחיל לנו אמונה, מוסר וערכים. כפי שאין מגמת התורה ללמד אותנו היסטוריה, כך אין מטרתה להקנות לנו ידע על העולם. את הידע ההיסטורי או המדעי אנו שואבים מתוך היכולת שהנחיל לנו הקב"ה להשכיל, להתבונן ולהסיק מסקנות, וכל אלו בתחום החולין – כמו כל ענין אחר של חולין בחיינו. אין בר-דעת שיטען כי התורה מורה לאדם כיצד לתקן את הקרבורטור של מכוניתו. יש מקומות שהם תחומים מובהקים של חולין, שאליהם התורה אינה מתייחסת. הקב"ה ברא את האדם מצויד ביכולות שכליות, כדי שיכבוש את המציאות, לרווחתו, על ידי בינתו. הידע המדעי כפוי על האדם, ואין התורה אוכפת אותו להתעלם ממה שדעתו משכלת. כל המזלזל במדע בשם התורה אינו מבין מה בין מדע לתורה; הוא דורש מהבריות שיגששו כעיוורים באפלה.
אין בר-דעת שיטען כי התורה מורה לאדם כיצד לתקן את הקרבורטור של מכוניתו. יש מקומות שהם מקומות מובהקים של חולין, שאליהם התורה אינה מתייחסת. הקב"ה ברא את האדם מצויד ביכולות שכליות, כדי שיכבוש את המציאות, לרווחתו, על ידי בינתו. הידע המדעי כפוי על האדם, ואין התורה אוכפת אותו להתעלם ממה שדעתו משכלת
כאמור, צמצום המדע המודרני אל ארבע אמותיו הוא דבר מבורך. באופן זה אנו ניצולים מידיה של עמדה מטריאליסטית שאינה נותנת מקום לקודש בעולם. יש להציב את המדע במקום מכובד אך מוגדר בעולם החולין, לטובת המדע ולטובת האמונה. הפילוסוף המוסלמי אבן רושד בן המאה ה-12 אמר, כי המדע והאמונה לא ייפגשו כמו שאריה ולוויתן לא ייפגשו לעולם, שכן כל אחד חי בתווך מציאות אחר. ואכן, המדע מתעסק בתוכן של חולין, ואילו אמונה עניינה בקודש – ויש לקיים בהם את המבדיל בין קודש לחול. ענייני חולין, שחלקם כמובן חיוניים מאד, הם דבר המשותף לכל בני האדם. הם אינם פסולים כלל ועיקר. כן גם המדע.
ניתן להתרשם מהטבע וממעשי הבריאה של הקב"ה ככל שיש בידינו, ולהתחזק מכך באמונה. אך מנגד, יש להיזהר שלא לעבור על האיסור החמור של "אלוקי מסכה לא תעשה לך" ולהשתמש במסכה של קוואזי-מדע כדי להוכיח עניינים שבאמונה. לצערנו, אסטרטגיה זו גרמה לתנועות החזרה בתשובה למיניהן כישלון טוטלי בקרב השכבות המשכילות בישראל. החשיבה הביקורתית והידע של האוכלוסיות המשכילות הביאו לזלזול בתנועות התשובה, ובעקבות כך לדחייה של התכנים החשובים שניסו להעביר דובריה. בהקשר זה אני מצטרף לקובלנה של המאמר על הביטול, הזלזול והניצול של המדע שלא כדין.
חשיבה חברתית
כאן המקום לדבר על החינוך החרדי. תמורות חברתיות משמעותיות נצפות במגזר החרדי בשנים האחרונות בתחומים רבים. חלק ניכר מבניו יוצאים להתמקצע במוסדות להשכלה גבוהה, לא רק כדי להביא שבר לבתיהם אלא כדי לקיים חיי תורה שלמים באופן של "תורה עם דרך ארץ".
חלק ניכר מהפונים להשכלה גבוהה נוטים למקצוע המשפטים, מתוך מחשבה שהוא קרוב מאד באופיו ללימוד התלמוד וההלכה, ומתאים לבוגר ישיבה. מפתיע לראות שאין אצל תלמידים חרדיים למשפטים חשש מפני ערכאות של גויים, חרף העובדה כי על הדן בהן נאמר ש"הרים יד בתורת משה".[6] לא זו בלבד, אלא ראשי ערכאות מדינת ישראל החילונית הם דווקא אנשים דתיים, היושבים בראש הרשות התובעת ואפילו האוכפת. אלא שכבר הפעילו על עניין העיסוק במשפט את עקרון "המבדיל בין קודש לחול" המובא לעיל, במקרה הזה בצורה של "הפרדת הרשויות" מבית מדרשו של הר"ן,[7] המבדיל בין "המשפט האמתי" לבין "תיקון סדר מדיני וכפי צורך השעה". ניהול החברה בחייה היומיומיים הוא עניין של חולין המתבצע על ידי המדינה (לצורך השעה), כפי שנלמד בלימודי משפט, כל זאת לצד הדין האמתי המתקיים בדין תורה.
למרבה האבסורד, דווקא בלימוד המדעים, תחום שכאמור לרוב אין לו כל נגיעה בערכים, אנו מוצאים התנגדות המביאה לצנזורה קשה. בבתי ספר החרדיים ילמדו מדעים באופן מצומצם מאד, ואפילו במסגרת לימודים גבוהים. משפטים, פסיכולוגיה ותיאוריות חברתיות אחרות, בעלות אמירה עמוקה על טבע האדם ועל סולם הערכים שלו, נלמדות ללא חשש, ודווקא מדעי הטבע נידונים לשבט הצנזורה
למרבה האבסורד, דווקא בלימוד המדעים, תחום שכאמור לרוב אין לו כל נגיעה בערכים, אנו מוצאים התנגדות המביאה לצנזורה קשה. בבתי ספר החרדיים ילמדו מדעים באופן מצומצם מאד, ואפילו במסגרת לימודים גבוהים. משפטים, פסיכולוגיה ותיאוריות חברתיות אחרות, בעלות אמירה עמוקה על טבע האדם ועל סולם הערכים שלו, נלמדות ללא חשש, ודווקא מדעי הטבע נידונים לשבט הצנזורה. אין זה אלא חוסר הבנה עמוק לגבי טיבם של המדעים.
***
אם מאמרו של הרב שוחט אינו דורש מאתנו (כפי שהוא מבהיר), מבני המגזר החרדי, ללמוד מדע, הרי שמאמר זה בא – בהתאם להסכמת גדולי התורה – לדרוש זאת.
התורה דורשת מאתנו לחיות חיי חולין. בעוד ייתכן חול ללא קודש, הרי שאין קודש ללא חול. חיי הקודש תמיד מגיעים בתור קומה נוספת, נדבך הנבנה על חיי החול. המניעים להסתגרות ולמגננה מפני הרוחות הרעות המנשבות בחוץ, מראשית ימי ההשכלה ועד ימינו, מובנים היטב. אך מהצד השני, אל לנו להותיר את ההגה בידי מגמות שנוצרו בתקופת שמד – שכן אם אין לנו חלק בחיי החולין, לא נוכל גם לקדש אותם.
בדורנו אנו, נדמה שהמגננה הטובה ביותר היא ההתקפה. עלינו להציג חלופה אמתית למודל החילוני של הקיום, ולהראות כי ניתן לשלב את התורה עם חיי חולין. החינוך משפיע דרך הדוגמא האישית; כיום, דוגמא זאת נחוצה לא רק עבור מי שנמצא בחוץ, אלא גם עבור רבים הנמצאים בפנים. אם אנו מעוניינים לסמן חיים של תורה, של יראה ושל דבקות בה', עלינו לשמש דוגמא ולהציג מנהיגות בכל שטחי החיים.
לא רק היכרות העולם לעומק תלויה בלימוד המדע. לימודי מדעים הם אף המפתח למקצועות רבים וחשובים: רפואה, הנדסה, היי-טק ועוד. חשוב שאנו נהיה שם כדי להציג אלטרנטיבה של חברת מופת. חברה כזאת חייבת להיות מעורה בכל תחומי החיים, שהרי "דרך ארץ קדמה לתורה" ו"אמת מארץ תצמח".
[1] זוהי הסיבה שתואר שלישי הוא תואר דוקטור לפילוסופיה (Ph.D).
[2] עיין במשנה תורה, ספר המדע, הלכות יסודי התורה.
[3] לעומת מדעי החברה והרוח השואפים לאובייקטיביות אך אינם מדעים כמותיים.
[4] לדוגמא, תאוריית האבולוציה כיום אינה אותה תאוריה שהגה דרווין, שכן בעקבות תגליות בביולוגיה מולקולרית קיבלה תאוריה זו התאמות, וכיום מקובלת התאוריה הניאו-דרוויניסטית.
[5] רמב"ם פירוש למשנה, סנהדרין, הקדמה לפרק חלק: "שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ אֵינוֹ גוּף. וְלֹא יַשִּׂיגוּהוּ מַשִּׂיגֵי הַגּוּף. וְאֵין לוֹ שׁוּם דִּמְיוֹן כְּלָל."
[6] שו"ע חושן משפט סימן כ"ו סעיף א'.
[7] דרשות רבנו נסים גירונדי.
תמונה: CC BY-NC-ND 2.0] Avital Pinnick]
אין היום דמויות גדולות בצבור החרדי שיכולות להוביל מהלכים מהסוג המתואר כאן. ההקצנה החרדית בשנים האחרונות שהביאה לנתק בין התורה למדע הביאה לכך שאין בנמצא גדולי תורה שיהיו גם גדולי מדע, כאלו שמכירים היטב את שני התחומים.
לצערי הרב התורה החרדית נוטה יותר ויותר לכיוון הטוטאליות של האסלאם שאינו מייחס חשיבות לשום מקור ידע לבד מספרי הדת המוסלמים, עובדה המסבירה היטב את הנחשלות והפיגור של העולם המוסלמי. הטוטאליות הזו נובעת אם מפחד שמקורו בבורות ואם מהבנה שהמאמץ ליישב או לשלב את התובנות המודרניות בדת כרוך בלהטוטנות מתישה והנו גדול מדי ומורכב מדי.
היו תקופות שהיהדות הובילה את האנושות ועיצבה את פניה. היום, בשל אזלת היד של תלמידי החכמים , היהדות הפכה לנגררת ולא רלוונטית לחלוטין במציאות החיים המודרנית. חבל.
זו תגובה מזלזלת.
אתה יכול לסבור אחרת ולפנות לרבנים שאני מניחה שהם גם גדולי תורה (מודה שלא בחנתי אף רב), הסבורים שיש שילוב בין מדע לתורה.
וחוץ מזה עובדתית הדברים אינם בדיוק נכונים. אתה רואה נחשלות מדעית במשטר האיטולות באירן העסוק בפיתוח נשק מתקדם ובפיתוחי רובוטיקה?
אתה רואה נחשלות בידע של הציבור החרדי בענייני רפואה (הרב פירר וכד').
הסברתי כבר למה לדעתי בציבור החרדי יש שלא לומדים מדעים, ואני לא רואה את הסיבות שהבאת כסיבות הנכונות.
נ.ב. אבא שלי תמיד הסביר לי שבפרקי אבות נאמר שדברי חכמים יכולים להיות כמו גחלי אש, נשיכת שועל, עקיצת עקרב, לחישת שרף, אז כמו שלא מתעסקים עם בעלי חיים מסוכנים או עם אש אם לא מומחים לזה, גם אם יש ספק. כך לא מתעסקים עם גדולי תורה גם אם יש ספק אם הם טועים. שהמומחים יתעסקו עמם והאדם שחושב אחרת מהם ימצא רב מתאים שינחה אותו.
תביאי שם אחד של רב גדול בתורה שנחשב בר סמכא גם בקהיליה המדעית וגם בעולם התורני-חרדי, אחד!
רוב מוחלט של העולם המוסלמי אינו מיחס חשיבות למדע ולכן אחוז זוכי פרסי הנובל בתחומים מדעיים מהעולם הערבי הנו אפסי למרות שמדובר באוכלוסיה של למעלה ממיליארד וחצי איש. איראן לא משנה את התמונה הכוללת.
הרב פירר וכו'? יש סטטיסטיקה, החברה החרדית אינה מייצרת מנתחים וחוקרים בעלי שם עולמי , לא בתחום הרפואה ולא בשום תחום אחר. אדם אחד אינו משנה את התמונה הכוללת.
רבי עקיבא טעה בבר כוזיבא, רבי יוחנן בן זכאי טעה כשבקש רק על יבנה וחכמיה, ואפילו משה רבינו טעה. ביקורת ענינית מקדמת, חסימת ביקורת מקדשת את הטעויות והופכת אותם לאידיאולוגיה. המציאות היא שב 200 השנים האחרונות כ 90% מעם ישראל עזבו את עולם התורה והמצוות, אולי נעשו טעיות בדרך? משהו באסטרטגיה היה אולי מוטעה? מישהו בכלל לקח אחריות על כך?
תגובה מזלזלת? למה, כי כתבתי את המציאות העובדתית כפי שאני רואה אותה? כי נגעתי בנקודות רגישות?
נסי להתייחס לטענות בצורה ענינית (לא ממש הצלחת) , אין טעם להסיט את הדיון לתחום של פרשנויות אישיות.
רב בר סמכא – הרבי מליובאוויטש. ועוד, אבל זה לא ענייני מספיק לרדת לזה.
האם רוב עם ישראל עזבו את עולם התורה – בתקופה האחרונה – זה היה בגלל השואה, ובדור שאחרי עד עכשיו יש התעוררות גדולה חזרה.
– בתקופה שלפני – כפשוט זה בגלל תנועות ההשכלה והרפורמים שלתשומת ליבך, דגלו במדע וכדומה כך שזה מראה שאין קשר לטעות באסטרטגיה. וכמובא גם בגוף הכתבה.
הרב דורון אורבאך
הרב חיים גרינמן היה נחשב לבעל ידע משמעותי ברפואה. וכן הרב הלל זאקס זצוק"ל
כל העולם עובר תהליך של הקצנה מסוכנת. ובתפיסה החילונית הליברלית של היום יש שלמדע יש אמירה ברורה גם בנושאים לא מדעיים, כמו דת וערכים.
הקצנה מצד החילוני מביאה הקצנה מהצד החרדי.
האם זה טוב? לא. לחלוטין לא. מה אפשר לעשות? לא ברור.
משה,
מסכים לכל מילה.
אגב, הרב פירר אינו מומחה רפואי גדול, אלא מתמחה בהתאמת הרופא המתאים למחלה.
דווקא כמי שאינו מתפרנס כרופא, יש לו את היכולת האובייקטיבית להפנות ללא משוא פנים.
החברה החרדית של היום במידה רבה הרבה יותר טוטאלית מהחברה המוסלמית. בכל המדינות המוסלמיות, מערכת החינוך מוציאה הרבה יותר רופאים ואנשי מדע כשיעורם מתוך האוכלוסיה, מאשר החברה החרדית.
השאלה הוא אם תפקידנו בעולם לייצר רופאים או לגדל יהודים לומדי תורה ועובדי ה' ?
לא שיש סתירה בין זה לזה אבל ברור שהדגש לא יכולה להוית על שניהם.
ובענין האיסלמי לדעתי זה בכלל לא שייך לנושא מכמה סיבות
1) העולם המוסלמי הוא מכלול של המוני פלגים בדרגות שונות של דתיות
2)בעולם המוסלמי יש המון נשירה משמירת הדת רק הלאומיות והרדקליות מושך את הצעירים גם את אלו שאינם שומרים על כללי הדת
3)גם בענין האינטרנט אנחנו מחמירים יותר מהמוסלמים ובצדק כי בעולם המוסלמי רואים ניוון והחדרת ערכים חילוניים בדור הצעיר בהיקפים עצומים דרך הרשתתות החברתיות
לא לתוהו בראה אלא לשבת יצרה, היהדות אינה נזירות נוצרית שהאידיאל שלה הוא לברוח מהעולם ומחברת בני האדם. חבל שהצליחו לנתק את היהדות מהפעילות האנושית והפכו אותה ללא רלוונטית לחלוטין בעולם המודרני.
לא יכול להיות שלא נוכל לתפקד מבלי להזדקק לרופאים, למדענים, למהנדסים וכו' של החילונים או הגויים. התלות הזו מבזה, הרסנית ומהווה חילול ה'. אפשר כמובן לחיות באפגניסטן מבלי להחשף לעולם המודרני, אבל לא נראה שהצבור החרדי רץ בהמוניו לשם.
אי אפשר לגדל רופאים שיהיו גם תלמידי חכמים? אם גדולי התנאים היו סנדלרים ונפחים אז כנראה שאין סתירה בין גדלות בתורה לבין מלאכה. הרבה עשו כר' שמעון בר יוחאי ולא עלתה בידם, הרבה עשו כר' ישמעאל ועלתה בידם! איך קרה שדרכו של ר' שמעון שחז"ל קובעים שהיא דרך למיעוט בלבד, הפכה לנחלת הכלל ולאפשרות היחידה הלגיטימית? למרבה הצער מי שצועד בדרכו של ר' שמעון ואינו מתאים לכך כנראה שיוצא קרח מכאן ומכאן, לא עולם הזה וספק אם עולם הבא.
הרמב"ם, הרס"ג, ריה"ל וכו' התעמתו עם הדעות בתקופתם כדי להציל יהודים מירידה לבאר שחת, אבל כדי להתעמת בצורה שלא תעורר גיחוך חובה להכיר היטב את עולם המחשבה של התקופה. ב 200 השנים האחרונות גדולי תלמידי החכמים לא רואים בזה צורך, לכן רוב מוחלט של עמ"י היום לא שומר תורה ומצוות. בריחה מבעיה לא פותרת אותה, להיפך.
כמה הערות על המאמר ותוכנו.
א. ^^^ יעודי החכמה ליהודים ולגוים
נאמר, עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו. מטרת יצירת היהודי היא כדי לעסוק בתורה, זה עיקר יעודו ומטרתו בעולם הזה. מה שאין כן הגוי, שהקב"ה חננו בינה ודעת להתעסק בישוב של עולם, זה עיקר מטרתו ולכן מברכים בראותינו חכם גוי "שנתן מחכמתו לבשר ודם" (ומהטעם שכתבנו, רוב רובם של הפוסקים הכריעו שאין לברך על חכם יהודי בחכמות העולם ברכה זו. וגם ה"התעוררות לתשובה" מערלוי הי"ד שסבר שאפשר לברך, כתב שמכל מקום מסופק הוא איזה ברכה יברך.) ולכן לא יפלא שחכמי אומות העולם ידעו בעניני הטבע יתר על חכמי ישראל.
ב. ^^^ פרכות בידיעת חכמי ישראל באו מהזדקקות למדעי תקופתם
חלוקה זו נשמרה במהלך הדורות. גם חכמי ישראל שידעו והבינו בחכמות העולם, מוכרים כחכמי התורה כששאר החוכמות היו להם לרקחות וטבחות כלשון הרמב"ם באיגרתו הידועה.
כל האמור הוא בדברי חכמי ישראל שבאו להם בסברה, אך דברים שבאו בקבלה ובמסורה, איתנים ואין עליהם ערעור. זאת ועוד, התורה מסוגלת להחכים את לומדיה גם בחכמות העולם וכפי שהאריך הרמב"ן בהקדמתו לתורה, ששלמה המלך ע"ה ידע את כל חכמתו, שכללה גם חכמות רבות בענפי טבע שונים, מתוך התורה לבדה.
והנה כשחכם מחכמי הדורות ביקש להבין בחכמת הטבע כ"רקחות וטבחות" להבנת התורה, ולכן פנה למדע שהיה בתקופתו, יתכנו סתירות בדבריו במהלך הדורות, שהרי מטבע הדברים המדע משתכלל ומגלה דברים חדשים המבטלים את קודמיהם. וכך גם היה לאלו שהחכימו מבעלי המדע שסביבם, כדוגמת אותם צדיקים שנזקקו למדע היוני שהיה מקובל בתקופתם. זה המחיר של אלו הצמודים למדע העכשוי, שבדור הבא יופרכו רעיונתיהם.
ד. בין מדעי הטבע ל"מדעי" הרוח
עוד רגע אזכיר כאן שראוי לעשות חלוקה ברורה בין מדעי הטבע, שהם כאמור שכלול העולם ובנינו, לבין מדעי הרוח.
את חלקי המוסר וההתנהגות שואב היהודי מהתורה וכפי שמעיר רבינו עובדיה מברטנורא בריש פרקי אבות (שכלל ישראל סיים וחלקם ממשיכים הלאה). ובכלל זה חלקים ניכרים מתורת הפסיכולוגיה, שמתאימה לנפשות הגויים אך לא לישראל. (בשלב זה עלי להודות לידיד טוב שסיפק לי את החומר מתוך ספר שמתעד להוציא אי"ה בנושא. ואף אפשר לי להעביר את החומר תשוח"ח לו)
ה. ^^^ האם החרדים בזים למדע?
מעולם יהודים שומרי תורה ומצוות לא בזו למדע. זו עלילה ככל העלילות שהעלילו על היהודים בכל הדורות, ובדורינו משיתים עלילה זו על הציבור החרדי.
החרדים נעזרים במדע, מכבדים את המדע, ובעבר אף הוציאו מתוכם תוכנים, רופאים ובעלי שאר רוח שונים. אך היום הם מתנזרים מהמדע ואף מוקיעים ענפי מדע מסוימים והשאלה היא למה ומה נשתנה היום מאתמול?
ובכן, אתמול המדע היה מדע אמפירי שהתעסק בתחומו והערכת המדען היתה בהתאם לגילויו ולחכמתו, וכיום מוסדות המדע הכפופים למל"ל הכפרני (כפי שהם מציגים את עצמם) שכדי להיקרא איש מדע נדרש התלמיד להזדקק גם לאמונותיהם. והדברים מפורסמים והחפץ בחומר בנושא, יפנה אלינו.
זאת ועוד, מחובתינו לעשות חלוקה ברורה בין היהודים שיושבים תחת השלטון במדינת ישראל, ליהודים המתגוררים בחוץ לארץ.
במדינת ישראל עובדת השיטה של 'הכל כלול' ו'או הכל או לא כלום'. כדי להחכים בחכמות שונות או כדי להתפרנס בכבוד עליך לעשות צבא. ואין מדובר על מערך מלחמתי ושמירת המדינה, אלא תפקידה של הצבא הישראלי לאזרח אותך, לשלוט על מחשבותיך ולהחליט עבורך מה צודק ומה לא (כור היתוך, כבר אמרנו?) אם בחרת שלא לשרת בצבא, מטעמים מצפוניים ואי הכרה במדינה (שיכול להיות שבטעות יסודם, אך נניח לזה כעת) גורלך לחיות מקצבה של אברך ולא תינתן לך אפשרויות כניסה ללימודים שונים. לאן שתפנה תישאל: עשית צבא? למדת אזרחות? וכשתשובה תהא שלילית, תחסם בפניך הכניסה.
נוצר מצב שאנשים חכמים כישעיהו ליבוביץ' ודומיו, שהחזיקו בדעות מילטנטיות, ביחס לצבא ולמדינה, לא היו צומחים במדינת ישראל של היום. ומטעם זה רבים מחברי (חרדים וחרדים מאוד) השכילו בחכמות העולם באקדמיות שבחוץ לארץ. חלקם פרופסורים מאורכים שאינם מאמינים במדינת ישראל כישות אמונית ומוסרית, ואף לא שלטונית. ולמרבה האבסורד, הניכור שחוו במדינת ישראל לתורה מתוקף המדע, שמרה על אמונתם הדתית. ולכן בהם רופאים שמאמינים בתהליכים אבולוציונים אך מסרבים להכיר בתאוריות של הברירה הטבעית של דרווין.
לכן, אם אוהבי מדע אנחנו, עלינו לזקק את המדע מדעות המדענים ולהתמקד במתודה המדעית כל אחת ותחומה. זה באשר למדע בכללותו. ובאשר להתנהלות במדינת ישראל, יש לשחרר את החסמים הכובלים את הגישה לשוק ולנתק את הקשר בין אמונתו של האדם בישות המדינית לבין רצונו לחיות שזו זכות בסיסית לכל אדם.
דומני שהדברים לא יקרו. לא מצד המדע שרואה את עצמו למושל העולם ממרומי הקטדרלה, ולא למדינת ישראל שחפצה בהשפלת החרדים כבימי קדם.
נמשיך לצפות לגאולה כפי שעשו אבותינו מאז החורבן. וכשהיא תבוא נזכה להתגשמות החזון: ומלאה הארץ דעה את השם כמים לים מכסים. אמן.
אוריאל
א. האם באמת יש פרטי ידע שעברו בקבלה או במסורת? ונניח שיש ואנו רואים שאינם נכונים – האם זה אינו מורה כי המסורת השתבשה? האם באמת חז"ל בזבזו אנרגיה להעברת מדע? הרי בהעברת הידע התורני כשלו ונוצרו מחלוקות (רמב"ם בריש פיה"מ) אז במסורת לא תיתכנה טעויות?
ב. אין טעם להתווכח על עובדות באשר לאפשרות צמחיה של אנשים עם דעות מסויימות. אבל תוכל להסביר את המשפט "שמאמינים בתהליכים אבולוציונים אך מסרבים להכיר בתאוריות של הברירה הטבעית של דרווין".
משה כבר שלחתי אותך לספריו של מיכאל אברהם הוא גם יוכל להביר לך את המשפט שביקשת עליו הבהרה בספרו אלוקים משחק בקוביות אם זה לא יספיק לך אני יכול לתאם פגישה ביניכם הוא הבר סמכא בדורינו זה לענינים אלו
למשה.
לפני שאבוא לעצם הענין, ברשותך אגיב על דבריך באות א'.
אכן קיימים ידיעות שעברו בקבלה או במסורת. לא אפרט אותם כאן כרוכל, משום שאין זו מטרת תגובתי לכתבה שהתפרסמה ובפרט שנכתבו חיבורים רבים בענין. [ואגב אורחא, אחר המחילה, הלשון "ונניח שיש ואנו רואים שאינם נכונים" הנה סתירה מינה וביה, אם אכן היו, הרי שהיו! ומדוע אינם נכונים?].
גם באשר לדברך ביחס להעברת המסורת, הגם שלא זה הנושא, מכל מקום ראוי להעיר בכמה מילים שהמסורת כלל לא השתבשה וגם לא נפלו בה מעולם מחלוקת. ואסביר את דברי (על פי הקדמת פיה"מ לרמב"ם): מסורת הוא דבר שעובר מאב לבנו ומרב לתלמידו. לכן את המצות, הסוכה, התפילין וכו' אנחנו מקיימים כפי שקימם משה רבינו, ואנחנו זה אומר כל היהודים מכל תפוצות ישראל גם לאחר נתק של קרוב לאלפיים שנה. אמנם אכן המחלוקות אך אלו לא על המסורת שעברה ברצף, אלא על הלכות נדירות כגון סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה, דבר כזה נחשב לחריג ויוצא מהכלל. כמו כן אופן דרשת הכתובים דרך י"ג מידות, בזה היה מחלוקת, ובכונת מכוין נוצרו מחלוקות כאלו (ראה אור החיים הקדוש, ויקרא י"ג ל"ז). ישנם אופנים נוספים של מחלוקת, אך גם כאן לא זו היתה מגמת התגובה למאמר, ולכן ראוי לעצור כאן.
את תגובתי כתבתי מתוך האהבה למדע שהיא לעזר וסיוע לנו בעבודת השם יתברך, בכל אשר נפנה. וצרמו לי דברי הכותב לפיהם החרדים בזים למדע, שמשתמע מדבריו שחרדים אינם נעזרים בחוקרי טבע בזיהוי מיני צמחים ועצמם והקשרם לעניני הלכה. וכמובן שנעזרים ברופאים ובתרופות וכהנה וכהנה.
הטענה לפיה הדת בזה למדע החלה בנוצרים הקטוליקאנים (אפילו לא במוסלמים, שהוציא אנשי מדע והדברים ידועים) ודרך התנגדותם האכזרית לאוהבי החכמה האחרת, שהתבטאה בשריפתם בפומבי כנודע, ונוסיף לזה את שנאת ישראל, נוצר מצב שכאילו גם בני הדת היהודית מתעבת את המדע. אגב, גם יהודים חרדים סבלו מהרעיון הקטולי, וגם עליהם יצא הקצץ, בהיותם שוחרי מדע ורבים מהתוכנים והרופאים בעת ההיא היו יהודים שומרי תורה ומצוות.
נכון, נשמעים דיבורים נגד ההליכה לאקדמיה. אך זו לא משנאת המדע, נהפוך הוא, החרדים חשים ובצדק שגורמים בעלי ענין טמאו וסיאבו את המדע וערבו בה דעות שאינם מדע אלא אמונה. וכן משאר הטעמים שהזכרתי בגוף התגובה, נשמעים מפיהם דיבורים כאילו הם בזים למדע.
באשר לדברי אודות החרדים שמאמינים בתהליכים אבולוצינים אך מסרבים להכיר בתאוריית הברירה הטבעית של דרווין. יתכן שהניסוח האמיתי: אך מסרבים להכיר בתאורית "מוצא האדם" של דרוין.
נ.ב. תודה שהתייחסת לדברי.
יהיו הדברים לזכרו של הרב פרופ' יהודה לוי זצ"ל שהערב נתבשרנו על הסתלקותו תנצב"ה.
אין צורך לתאם פגישה. הוא מכיר בתיאוריה של הבריה הטבעית וטוען שהיא מוכוונת מלמעלה
לא ממש הבנתי כיצד ניתן להפריד את הדת מהמדע. אולי אם נדבר על אלוקים בלי לדבר על תורה זה אפשרי. אבל מכיון שהתורה היא חלק מהדת לא ניתן להפריד. אם בתורה כתוב שהעולם קיים ששת אלפים שנה והמדע מוצא עצמות של דינזאורים בני מליוני שנים זו שאלה שצריך להתייחס אליה, ואם אין לה תשובה מספקת [לשם הדוגמא. באמת יש לה תשובות רבות] המדע והדת לא יכולים לחיות יחד.
ואם נדבר על תורה שבעל פה נמצא מליון נקודות חיכוך. עכבר שחציו מים וחציו אדמה. השמש שוקעת דרך חלונות. ועוד ועוד.
אני לא מציע להתעלם מהבעייתיות. התעלמות זה רעיון גרוע. עדיף להניח על השולחן ולהתמודד ומותר גם לומר "אני לא יודע תשובה ואני בטוח שהתורה היא אמת והלוואי שיבוא יום שאבין". אבל להתייחס אל התורה והמדע כמו אריה ולוויתן שלעולם לא נפגשים זה לא נראה לי אפשרי.
מאמרו של דר' עמוס ברדע הינו חשוב ביותר, בהיותו בהיר ומעמיד דברים על דיוקם, ע"י איש מדע וכשומר תורה ומצוות. לענ"ד חובה ללמד מאמר זה בכל התיכוניים, כדי שיעצבו את השקפת עולמם על דברים ועובדות נכונות. הוא משיב, למעשה, על כל שאר השאלות שהתעוררו בין המתדיינים
אוריאל
קבלה- קח למשל תפילין. אדם שהיה תלמידו של רב חייא האמין שתפיליו הם אלו שניתנו למשה, בעוד שנפסק שפסולות (מכות יא.).לאחר שנפסק שפסולות אנו צריכים לחשוב שהתקבל אחרת… אז מה זה שווה?
והרמב"ם, ש"המציא" את הכלל שהלמ"מ אין בה מחלוקת רמז שאף הלמ"מ יש בה (הביא בפיה"מ כדוגמה להלמ"מ למשל שטח סוכה, שנחלקו בו תנאים) והגדיל לעשות והדגים הלמ"מ בדיני קריאה לאור הנר שהיא דרבנן. ולא מסתבר שאיש מפי איש וכו' חזק מהלמ"מ.
ואם תדייק בלשונו בפ"ג מהל תשובה תראה שלא עתב ברשימת 13 העיקרים ששם את אמיתות הקבלה איש מפי איש. ועינינו הרואות כי יש בעולם "קבלות" איש מפי איש שאינן נכונות.והשתבשו משך הזמן. בן אצל גויים והן אצל יהודים.
כמובן שהמחלוקות רק בנקודות נדירות מאוד כמו מספר ההדסים ועוד רבות… תשמענה אזניך מה שפיך מדבר. אפילו במניין ל"ט מלאכות יש מחלוקות תנאים.
ושבמחנה החרדי אין בוז למדע… בעקרון אתה צודק. אין בוז פנימי, יש בהלה ופניקה מהמדע הגורמות לתופעות של בוז חיצוני.באשליה שכך יינצל הנוער ואין מי מבין שהדרך הזו לקראת כשלון טוטאלי.
למשה, שלום.
ביחס לתפילין, ראוי שתעיין בסוגיה על מפרשיה, שעמדו על הענין. ואכמ"ל (ואם תחפוץ בכך, נוכל לפתוח זאת במסגרת מיוחדת). ואינו מתרץ את הדבר על דרך הנכתב בתגובה הקודמת שפעולות שהם נחלת בודדים תיתכן בהם מחלוקת. לכן לא תתכן מחלוקת בצורתה החיצונית של התפילין, כי מאז ניתנה המצוה במדבר ועד לימינו, כל יהודי ראה והניח את התפילין. אמנם מקצוע תפירת היריעות אינה נחלת הכלל, אלא אני מעדיף להפנות אותך למפרשים, שדנים בדברי רבי חיא על דודו ועל תפיליו ולשם כך עיין במפרשים וכנז"ל (ע"ע "חזון נחום" סימן כו).
לענין הלכה למשה מסיני. חבל שאתה מפרש את 'רמזי' הרמב"ם בשטח סוכה ובאיסור קריאה לאור הנר (ראה הל' שבת פ"ה שכתב מפורש שמדובר בגזירה), וגם כאן. הצעתי אליך, למד את הנושא היטב לפני שאתה מעיר. וכן לענין מנין ההדסים, שכנראה כוונתך למשנה במס' סוכה (לד ע"ב) בפלוגתא דרבי ישמעאל ורבי עקיבא. גם בזה אציע לך ללמוד את הנושא בגמרא. ולעצם הענין ראיתי מסבירים שהפלוגתא, האם כשם שארבעת המינים מעכבים זה את זה גם מנין ההדסים והערבות מעכבים, שאם היה לו רק ערבה אחת או הדס אחד או שנים, האם הם לעיכובא. וכמובן שיש לדון עוד בדברים. וכן לענין מנין הל"ט במלאכת שבת, כנראה שכוונתך בסוגיה "מנינא למה לי" (בשבת עג ע"א) שיש המוסיפים עוד מלאכה במלאכת האופה כמדומני (איני עומד כעת על הפרק בסוגיה זו), כבר הערתי בתגובתי הקודמת שבדרשות חז"ל יתכנו מחלוקות, והפניתי לדברי האור החיים הקדוש בספר ויקרא (אקווה שעיינת בהם) וכל אלו אינם משנים את עצם הדין, אם חובת המחלל היא מצד האב או מצד תולדה (הגם שיש נפקא מינא אם עשאם בהעלם אחד, ואכמ"ל) ושוב כדאי שתעיין בענינים אלו שכבר קדמוך אחרים ודנו בזה בהרחבה.
קיבלת את הצעתך לדייק בלשון הרמב"ם אודות המסירה. ובכן, מסירה הינה תורה שבעל פה. ועל כל יהודי להאמין שהתורה שבעל פה לא חל בה שינוי, וכפי שכתב הרמב"ם בהקדמת פרק חלק ביסוד התשיעי, ששם הוא מפנה את הקורא גם לפתיחת חיבורו – פירוש המשניות, מהם עולה חובת האמונה במסירת התורה. וכפי שכבר הערתי, עיקרי מצוות התורה הועברו ללא שינוי וקויימה בתפוצות ישראל, על אף הניתוק בין היהודים, ובין עדות שאינם מכירות ואינם יודעים דבר על זולתם, אך כשהם נפגשו באקראי מצאו שפה משותפת דרך דברי התורה (שבעל פה) וקיום המצוות.
לענין יחס החרדים למדע. בכל הדורות ראו עם ישראל המקורי את המדע כמשנית לתורה. וכשנוצר מצב שהמדע גבר על התורה, קמה בהלה. זה לגיטימי וכך נשמרה תורת ישראל במעמדה המתאים. מכל מקום, אין בהלה ופניקה מהמדע (אלא אם כן אתה מכליל את כל אוכלוסיית החרדים, ורואה במיעוט קיצוני את המינסטריים החרדי). אני אישית מכיר חרדים קנאים ומתעבי מדינת ישראל הציונות, שלמדו אצל פרופ' יובל נאמן, איש תקומה ז"ל, שהיה מיוחד בתחום האסטרונמיה. ואני מכיר גם כאלו שלמדו אצל פרופסורים ידועי שם לימודים אחרים. לא, הם לא קיבלו תעודה וגם לא היתה להם בגרות לפני כן, הם גם לא חפצו בכך, הם עשו זאת כרקחות וטבחות להבנת דברי התורה.
הכישלון הטוטלי עליה אתה מדבר, תהא אם החרדים יראו במדע ערך עליון על התורה או אפילו אם ישוו את המדע לתורה. וחמור מכך, אם יזדקקו למדע העכשוי כדי לסתור את מסורת התורה, כי אז כשם שאותם חכמי ישראל נזקקו למדע של זמנם, ודבריהם הופרכו במדע המודרני, כך המדע שמתפתח ושואל את עצמו מחדש כל פעם, יסתור את קביעת החרדי שבחר לסתור את מסורת התורה ולקבל את הממצא העכשוי.
בסיום דברי, ארשה לעצמי לבקש אותך שתשמור על סיגנון ראוי ומכובד כלפי גדולי אומתינו, אחשוב ואקווה שביטויים על הרמב"ם "המציא" (ובתגובה הקודמת על חז"ל "בזבזו אנרגיה", "שגו") וכדומה הם תוצאה של שגיגת קולמוס מצערת. ואם אכן כך אבקש את סליחתך שטעיתי בך ואתי תלון משוגתי.
נראה, וגם אפשר להוכיח, שהמחלוקת בין החכמים על קיום המצוות אינו בגלל בעיה של מסורת, אלא שהיה בדעתם שהם צריכים לקבוע את ההלכה לפי סברה או הוכחה, גם אם המסורת הייתה אחרת, כנראה בגבול מסויים.
כמו שבדורות האחרונים יש פוסקים שהלכו לפי המנהג, ויש שהלכו לפי ההוכחות מהסוגיות אף שהמנהג הרווח היה לו כך, נראה שהדוגמא לכך היא החזון איש.
כמובן שיש להתנער מלשון מזלזלים כמו שהרמבם המציא וכדומה.
ועל שינוי בפסק כגון בתפילין הרי מפורש שבהלכות יותר חמורות נאמר בתורה שקמת ועלית וצריכים לפסוק כמו הרוב, גם אם הם טועים.
כמו שמצאנו שבית שמאי ובית הלל חלקו בדברים מרכזיים שיש בהם פסול ממזרות, ואף על פי לא נמנעו מלשא נשים אחד אצל השני.
אריאל
תפילין היא רק דוגמה (ואגב איני רואה שיש פתרון לכך במפרשים). הרי ברור שבדיני דאוריתא שאינם גזירות כל סנהדרין יכולה להפוך דברי קודמתה, גם אם אינה גדולה בחכמה ובמנין. אלו גמרות ערוכות וכך נפסק ברמב"ם. וזה בכל נושא שהוא כולל תפילין וצורתם. הכלל הוא שהתורה כולה עומדת להכרעת סנהדרין והכרעה זו יכולה להשתנות מידי פעם ואנו מצווים לעשות כפי ההלכה של סנהדרין שבאותו דור. זה בכדי להראות שלא רק בענייני מדע סתם אלא אף בהלכה חז"ל טועים. שהרי אי אפשר להתחמק וחומר ששני פסקי סנהדרין בשני דורות הסותרים זה את זה שניהם ללא טעות.
והנקודה שממנה יצאנו – האם יש בכלל חובה להאמין ב"קבלת חז"ל בענייני הסטוריה ומדע". על חובת הציות לדבריהם להלכה – נצטוינו בתורה (ע"פ הדבר אשר יורוך) אבל להאמין להם בידיעות מדעיות, מי אמר? והשיטה הנקוטה וכבר האריכו בגאונים והאריך הרמב"ם במורה ובנו אחריו כי אין קדושה בקבלת חזל בעניינים טכניים.
לענין הלמ"מ – יודעני שהרמב"ם ידע שחלק מדוגמאותיו (לא רק הטייה בחזן) בהלמ"מ הם דרבנן. זו טענתי. שהלמ"מ היא הגדרה למשהו שאין בו מחלוקת אבל לא ממש מסיני. ואם תיווצר בו מחלוקת – יצא מכלל ההגדרה. לענין ההדסים – דחוק מאוד להעמיד את המשניות רק כדין לכתחילה. זה ממש לא מסתדר בגמ'. אם כבר אתה יכול לומר, לשיטתך, שנהגו כולם בכמה וכמה הדסים, ולכן הדסים בודדים לא היה עניין נפוץ, ונחלקו כמה מהם חובה. ומידי דוחק לא יצאנו.
ומה לנו לכל זה אחרי הדין המפורש בפסקה הראשונה שהבאתי שסנהדרין יכולים לשנות את פרשנות התורה בהכל.
ל"ט מלאכות – ראה שבת עה: שלר"י יש עוד. וכל דבריך לא ישנו את העובדה שיש מחלוקת כמה אבות יש.
שעל יהודי להאמין שלא חל שינוי בתושבע"פ? הבאתי דינים מפורשים שהיא אינה מקובעת. וממילא – וזה נושא הדיון כאן – שיש טעויות.
הגדיל לעשות החת"ס שכתב שאמנם עתניאל בן קנז החזיר 3000 הלכות בפלפולו אך לא יתכן שמתוך כ"כ הרבה פלפולים אין טעות. אז אם הוא טעה (ורבינו הקדוש טעה במשניות לדברי המאירי בהקדמה לאבות) – כולם טועים.
ועוד הערה לפסקה האחרונה – ידיעת עובדות אינה ערך. אבל שוב, 1000 קבלות לא יוכלו להתווכח עם עובדה אחת.
ואם כבר אז להטפת המוסר: איך שאני מבין אותו הרמבם המציא שבהלמ"מ אין מחלוקת כי לזה אין מקור (ואכן רבו החולקים) והוא באמת נתן הגדרה לבטוי שבגמ' הלמ"מ. זו הגדרה למשהו שאין בו מחלוקת. איני רואה בזב זלזול בו. "בזבזו אנרגיה הוא בדיוק מה שכתבתי. איני מאמין שבזבזו זמן וכח והגדילו את סכויי שכחת התורה (כי כל שיש יותר חומר לזכור סכוי השכחה גדל) ואין בבטוי שום זלזול.
וגן בהחה שבן אנוש טועה אין זלזול. הבאתי שני גדולים שזה היה פשוט להם.
בס"ד
למגיבים (בפרט לר' משה ולר' דוד)
קראו שוב את תגובותי ותיווכח שלא טענתי כלל שלא היתה שכחה, וברור שהיתה שכחה בפרטי הלכות ובאופן לימודם וחז"ל אמרו זאת בפירוש שכתוצאה משבירת הלוחות ירדה שכחה לעולם (עיין עירובין נד). וכפי שציין ר' משה אודות ההלכות שנשתכחו בזמן יהושע ואכמ"ל. (והגם ששיכחה באה כהפסד ועונש על חטא העגל, מכל מקום היא נועדה להגדיל את שכר עמל התורה. וכפי שכתבו חז"ל בתנחומא בפרשת נח. וכבר נחלקו הרס"ג והראב"ע האם לוחות שניות גדולות מהראשונות). ולא זו בלבד אלא שהתורה עצמה מדריכה את עם ישראל "כי יפלא ממך דבר למשפט" וגו' "וקמת ועלית" כלומר הקב"ה קובע שיהיו מצבים כאלו ומבקש ממך להביאם לפני המקום אשר בחר השם ולפעול כהכרעת הסנהדרין.
ואני שב על דברי שהמסורת שעברה ברצף השתמרה בשלמותה ואין מערער בכלל המצוה וכפי שהזכרתי לעיל. ובכל הדורות נהלו היהודים את חייהם על פי התורה שבעל פה, הם מלו באותו מקום ולא חתכו את האוזן שגם שמה ערלה, הם צינו את שנת השלוש עשרה כגיל התבגרות מיוחד (גם אם הרחוקים שבהם עשו זאת בחגיגה הכרוכה באיסורי תורה של חילול שבת קודש וההעברה על איסורים מפורשים בתורה שבכתב, מכל מקום הם בחרו דווקא את היום הזה לחגיגה. מתוקף המסורת שנשתמרה בעם ישראל בעל פה] וכך גם בכל הדורות ובכל תפוצות ישראל נשאו ורח"ל נתגרשו בהתאם לכללים המופיעים בתורה שבעל פה יותר מאשר בתורה שבכתב. וכן שאר המצוות.
[חשוב לציין, שעיקר ריבוי המחלוקות בישראל, לא החלו בבית ראשון וגם לא בחורבנו על ידי נבוכדנצר, גם לא בגלות פרס תחת כורש, אחשוורוש ודרייוש, אלא דווקא בתקופת יון, כשעם ישראל היה בארץ ישראל ובית המקדש והסנהדרין היו פעילים. אך גם באותה עת החלה גם חכמת יון ותרבותה לחדור למקדש והתאזרחה ביהודים עקרה מהם את התורה (בהתאם לכלל המובא בריש מדרש שיר השירים, שכאשר תיפול טיפת מים לכוס מלא שמן, תצא נגדה טיפת שמן…), והובילה אותם למצב של ריבוי מתייוונים שבזו לחכמי התורה עד כדי הריגת יוסי בן יועזר. ומאז החלה הירידה במדרון חלקלק כפי שלא היה באף דור, שמבין מקבלי התורה במסירה ממש (עיין למהר"ל בפירושו לאבות פ"א מ"ב) החלה תקופת הקבלה "קבל מהם" שאינה בשלמות, ומשם התדרדרה למצב של כדיו ממכחול וככלב המלקל בים. וכפי שכתבו הרצ"ה מלובלין ועוד רבים מכותבי תולדות ישראל, כגון דורות הראשונים ועוד. אני כותב את הדברים במקופי' ואין כעת ספרים תחת ידי לכתוב לך רשימת מקורות מדויקת, אך אם תחפוץ בכל זאת, הודיעני ואציגם בלנ"ד בפניך אי"ה.]
כמו כן בידיעות המדעיות שהיו ביד חכמי ישראל, יש לחלק בין אלו שבאו להם בקבלה ובמסורה [כגון מאמר חז"ל בספרי פר' עקב על הפסוק את זה לא תאכלו, ע"ש], לבין "מקובלני מפי אבי אבא" [שלדעת כמה מרבותינו ז"ל (אינני זוכר כרגע את הפרטים) אינם מוכרחים לבוא בקבלה, ואין מניעה לומר שנשתכחו פרטים בזה כדרך הנז"ל] לבין אינפורמציות מדעיות שבאו להם מחכמי אומות העולם (שכאמור, הקב"ה יעד אותם להתעסק בבריאה, ראה תגובתי הראשונה על מאמר זה) [שבהם יתכנו טעיות רבות וגסות, מתוקף המדע המתחדש וכנז"ל בתגובותי].
לענין הלכה למשה מסיני. כידוע, בספר משנה תורה יש הלכות שלא נכללו ברשימתו שבהקדמה לפירוש המשנה, ומשא ומתן בענין ראה בשו"ת חוות יאיר סי' קצב, וראה עוד דו"ד ורשימת מקורות נוספת של חכמים העוסקים בענין הל"מ בנספח לספרו של הרב קלמן כהנא "התורה המסורה לשיטת הרמב"ם".
בשולי הדברים אזכיר (כוונתי לר' משה) שלא התכוונתי להטיף מוסר, כי אינני ראוי לזה. רק הערה שחשבתיה לנצרכת.
בכל הכבוד הראוי.
1. לדבריך אסור לסנהדרין לפסוק כנגד הדינים שהם קבלה. האם זה נזכר ברמב"ם, למשל?
2. מנין שרבוי מחלוקות החל מתקופת יון? אולי רק מאז יש לנו תיעוד (שהרי באמת רק מאז יש תיעוד ממשניות ומדרשי תנאים קדומים)|?
3. בשאר הדברים 0מה שנוגע לויכוח שלנו) אין חידוש, כבר כתבת
לר' משה
1. כנראה לא קראת את תגובתי היטב. המונח קבלה מדבר על פרטים שעוברים איש מפי איש, ומדוע שהסנהדרין ידרשו לאותם חלקים הנהוגים בעם ישראל מקדמת דנה מבלי שיארע בהם שכחה? כך שזה לא שאלה של "אסור לסנהדרין", אלא שאין צורך בכך. הסנהדרין נדרשים לאותם פרטים שמחמת אי עשייתם (כפי שהזכרתי, שאינם נהוגים בכלל ישראל וברצף מחמת חריגותם, וכנז"ל בתגובותי הראשונות) וכאן בהחלט יכולה להיות מחלוקת בסברה. הרי נאמר בתורה מפורש "כי יפלא ממך דבר", שאז "וקמת ועלית" וכו'. תפקידם של חכמי התורה בכל הדורות היא לשמר את הקבלה כפי כוחם. וכאשר מחמת השכחה נעלמו גם מהם דברים, יהא עליהם לדון כפי הכלים שניתנו להם (י"ג מידות ואפילו סברה ואכמ"ל) ולפי רובם של חכמים כך תיפסק ההלכה.
2. המחלוקת הראשונה שלא נידונה בסנהדרין (לאחר שהשליטים היונים התישו את כוחם, ראה בדורות הראשונים לרבי יצחק איזיק הלוי בהרחבה) אלא בין חכמי ישראל, היתה על הסמיכה ביום טוב. כמובא במסכת חגיגה (פ"ב מ"ב). באשר למדרון החלקלק של שכחת התורה דוקא מתקופת יון, ראה למהר"ל כפי שציינתי.
3. כיון ששבת על שאלותיך, שבתי על תגובתי, בהרחבת מה. בעצם כל הנידונים הללו אינם קשורים לויכוח שלנו, שבליבת הענין היא יחסם של הציבור החרדי למדע. וכל שרציתי לומר שהחרדי משכיל לעשות הפרדה בין גילויי המדען לדעותיו (הפרדה שאינה באה לידי ביטוי בקהלים מסוימים בציבור וכן בחלקים מסוימים בקהילייה המדעית) שמחד יכבד את המדען על ממצאיו וגילוייו בחקר המדע ואף רואה בכך את שליחות הא'ל לגוי שנועד לשכלל את העולם (כפי שהערתי בהערתי הראשונה) הבאה לידי ביטוי בברכה מיוחדת להי"ת על כך. ומאידך, היהודי המאמין אינו רואה באיש המדע בר סמכה להבין בעניני נפש האדם ומכל שכן בדברים הכרוכים בקיום התורה והמצוות, שבהם ינהג לפי המסורה ובהתאם להכרעות חז"ל בכל הדורות, כדרישת התורה. (לדוגמה, היהודי יתן את מלא הכבוד והתהילה וההערכה לאפלטון ולפרנסיס קריק, על חלקו בגילוי ה-D.N.A. ומאידך לתעב את דעותיהם הספרטיות-נאציות על יחסם לבני האדם הנחותיים שלדעתם אין להם מקום בעולם. כמו כן יעריך ויוקיר את לואי פסטר על חלקו בתחום הפיסטור, אך ירחק מדעותיו ביחס לנחיתות מן האדם על מיני בעלי החיים וכן על זה הדרך.)
אנסה לאתגר אתכם
לפני שנות דור באוניברסיטת בר אילן נעשה ניסוי מבוקר ומדוקדק על פי מיטב המסורת המדעית ועקרונותיה כדי לבדוק את הכלל באיסור והיתר "כבולעו כך פולטו" בהנחה שאכן מדובר בכלל הלכתי הקובע עובדה בטבע. הניסוי נעשה באמצעות חומרי מתכת וזכוכית וחומרים אורגנים שסומנו בחומר רדיואקטיבי כדי למדוד את אופן בליעתם וספיגתם בחומרים אחרים בתנאים שונים
נמצא כי הכלל כבולעו כך פולטו אינו תקף כלל אלא הפוך, ככול שחומר בולע באנרגיה נמוכה יותר כך יש צורך האנרגיה גבוהה יותר להפליט אותו, דבר שהוא מסתבר על הדעת,
בעקבות זאת נשאלות השאלות הבאות :
אם המדע והניסויי המדעי מדווח על המציאות נאמנה האם בעקבות זאת גופי הלכה שביורה דעה יקרסו ?
האם כאשר יבוא לפננו שאלה בנושא כשרות הכלים לגבי חומר חדש האם נעמיד זאת למבחן מדעי כדי לקבוע את כושר בליעת הכלי?
האם נוכל להכריע במחלוקת הידועה בכלי זכוכית פשוט על ידי ניסוי מדעי ?
בברכה
למר עמוס בר-דע
ראשית, אינני מבין בתחום (לא כרב ולא כאיש מדע שאינני לא זה ולא זה). אוכל לשער, שאין זה כלל הקובע עובדה בטבע. לשם כך אין צורך בכלים מדעיים מיוחדים, שהרי עיננו הרואות שלדוגמה, הספוג, בולע אך אינו פולט במידה שווה. וכבר אמרו חז"ל שאין הבור מתמלא מחוליתו. כמו כן, ברור לנו שסוגי עיבודי המתכת והזכוכית בזמן חז"ל היו אחרת מכפי שהם היום. ואמנם באשר לחלק מכלי הזכוכית של זמנינו, נחלקו בה הרב עובדיה יוסף זצ"ל והרב בן ציון אבא שאול זצ"ל, לפי נסיונות שערכו בחומרים הללו, חד אמר (אינני זוכר מי אמר מה, ואין כעת ספרים תחת ידי) שלא חל בהם הכלל של כבולעו כך פלטו. וחד אמר שגם בכלים אלו, רמת אי הפליטה אינה משמעותית בכדי שלא להכשיר את הכלי (בצירוף כללים אחרים, כגון נותן טעם לפגם ועוד.)
דרך אגב, נושא נוסף שלכאורה נראה כסתירה היא התהוותם של הכינים, האם הם נולדים מאב ואם או שמא מהרפש. גם בזה נאמרו דיבורים רבים. אחת מההסברים ששמעתי בזה, שבזמן חז"ל היו כינים מסוג כזה שנוצרו מהרפש ובמהלך השנים נכחדו. הרעיון שמאחורי ההסבר הוא, כיון שההגינה בזמנם היתה לקויה מהבטים רבים, וכתוצאה מזה נוצרו חידקים ומיני בעלי חיים שאינם מצויים כיום. כאמור, זו השערה. (ואמנם הפוסקים בזמנינו אוסרים להרוג כינה בשבת. ויתכן שזו גם תהא הפסיקה לאור הממצעים שנתגלו בכלל של "כבולעו כך פולטו".)
1. ראה בדוגמת הרמב"ם בהל' ממרים שזו הלכה נפוצה וגם בה יכול להיות שינוי בדעת סנהדרין
2. סמיכה היא המחלוקת הראשונה שלא הוכרעה משך דורות, אבל בהחלט סביר שהיו מחלוקות גם קודם שהוכרעו בסנהדרין, אבל עצם עובדת המחלוקת מן הסתם היה לפני מלכות יון. הגע עצמך – גלות בבל לא התישה? המציאות של שכחת התורה בימי יאשיהו עד כדי שמצאו ספר לא גרמה? כבר בימי עזרא היו שלשה ספרים שונים במקדש. ואם בס"ת כך ק"ו בדברים אחרים. וכי לא מצאנו "שכחום וחזו ויסדום" על הלכות נפוצות מאוד?
3. מאוד קשור. השאלה היא אם חז"ל יכולים לטעות או שכל דבריהם ברוה"ק מיללו. ושאלה נוספת היא עד כמה אפשר לומר שכל דבריהם בקבלה וממילא כשיאמרו לך על טענה על מציאות בעולם זהו הכרח שזה כך.
למר משה
1. כשמדובר במחלוקת, הדין שונה. וכפי שהסברתי.
2. כבר כתבתי ששכחה בכלל ישראל היתה גם לפני. והגם שדברי היו על חכמי ישראל (והלשון "ריבוי המחלוקות בישראל" פשוט שמדובר בחכמי ישראל ולא בעם שבשדות), אוסיף כמה מילים על עם ישראל באותם תקופות שעד לאנשי כנסת הגדולה. מאז שנח נפשו של משה רבינו בגן אלוקים היתה הקבלה עוברת מרב לתלמיד בעוד ששאר כל העם לא היה מעורה בחיי התורה, כבתקופת בית שני, ואכנה"ג תיקנו זאת בקביעתם להעמיד תלמידים הרבה ולשתף את כלל ישראל בלימוד תורה (עיין ב"יערת דבש" ח"א דרוש ו. ובפירוש מהר"א אזולאי לפרקי אבות פ"א מ"א). זה היה הגורם לכך שנשתכחה התורה ביותר בעת ההיא מהעם (ובכל זאת, נשתמרו עיקר מצוות התורה על ידי אותם יהודים, אולי מעטים ביחס לרוב, שלא זזו מההלכה הפסוקה, וכמובא בספר עזרא, שהם אלו שהזכירו לשאר העם את עיקר המצוות הנשכחות). זה באשר לשאר העם.
דברי הם (בסוגרי חצאי הלבנה) על שלילת מעמדה של הסנהדרין בלשכת הגזית, על ידי המתיינים שפשו בעם כתוצאה מתרבות יון, והיא שהביאה לכך שהמחלוקות נידונו בבית המדרש (או בבתי המדרש), דבר שהפריע להכרעת ההלכה, שאינה כהכרעת הסנהדרין המעוגנת בפסוק "כי יפלא" (וגם לפי המנחת חינוך הידוע ש"ועשית ככל אשר יורוך" היא על חכמי ישראל שבכל דור ודור, עדיין אין תוקפה כהכרעת הסנהדרין "מן המקום ההוא"). וזה פשר "המדרון החלקלק" שעליה דיברתי, שההלכות לא נחתכו כבדורות קודמים, ונעשתה תורה כשתי תורות. זאת ועוד, החכמים בדורות שעד זמנו של יוסי בן יועזר (ראש הסנהדרין שנהרג על ידי היונים), קבלו את קבלתם בשלמות. משא"כ לאחר מכן שעל אף ריבוי התלמידים, ירדה איכות הקבלה (וציינתי להמהר"ל באבות פ"א מ"ב, קח משם וצרף לכאן). וברבותינו הראשונים ז"ל מצינו בכמה וכמה מקומות, שסייגו את דברי קודמיהם בלשון "אם קבלה היא, נקבל".
מכל מקום, עיקר התורה ומצוותיה לא נשתכחו מישראל (גם הלכות "נפוצות מאוד" אך מכל מקום לא היו במנהגם התדיר של ישראל), וכפי שמבאר הרמב"ם בהק' לפיה"מ.
3. רוח הקודש היא דבר שהקב"ה מחליט מתי לתת אותה לבני האדם ואפילו נביא, שדרגתו היא הגבוהה ביותר ברוח הקודש, לא יכל להתנבא מתי שהוא רוצה. ואלישע הנביא אמר "וה' העלים ממני ולא הגיד לי". (להוציא משה רבינו ע"ה שהתנבא מתי שחפץ) יש לזכור, שאין משגיחין בבת קול. כי לא בשמים היא. [כך לרבים מרבותינו. אמנם עיין יבמות קכב ע"א לענין "ומשיאין על פי בת קול" ב"ערוך לנר" שם, אך זה לא נושא הויכוח]. ומה ששאלת עד כמה אפשר לומר שכל דבריהם בקבלה, אכן, אין אנחנו יכולים לדעת תמיד. וגם אין צורך לדעת, שכן לאחר שנפסקה הלכה על ידי רוב חכמי ישראל לפי כללי הפסיקה, אין בית דין אחר יכול לסתור את ההלכה אלא אם כן גדול הוא מהם בחכמה ובמנין.
[ואגב, ראוי שתפנה את טענתך למדענים ידועי שם כפרפ' ברנובר ועוד רבים המשתייכים לקהילות החסידיות, שמספרים על גילויים מדעיים שבאו להם מעיון בדברי האדמו"ר הזקן מחב"ד… שלדעתם הדברים מחויבים להיכתב ברוח הקודש. ומדובר במדעי פיזיקה ומדעים השייכים לתחום הטבע ולא הרוח…]
כל הנידון לא ישנו את המציאות שהיהודי נשלח לעולם הזה לעסוק בתורה וכל יצירתו היא בכדי ש"תהילתי יספרו". וכל חכמות העולם נועדו לרקחות וטבחות ואופות לתורה. וכפי שהערתי בעבר, הם נצרכות להבנת דברי התורה, וכדי להגיע לחקרם עושים זאת הגוים בעבורינו. [המשימה להשקיע זמן יקר של תורה כדי לחקור ולהגיע לחקר חכמה מחכמות הטבע למען הבנת דברי התורה, מזכירה לי את המערכון הידוע של אפרים קישון, על ההוא שהוצרך לקפיץ בשביל מנעול הדלת, ולכן פתח מפעל שמייצר קפיצים…] וכשרב רצה לדעת במומי בכור, שהה חודשים ארוכים בעדר של בהמה (אינני זוכר את המקור כרגע, ואין ספרים תחת ידי) אבל הוא עשה זאת כדי להגיע לחקר ההלכה. במצב כזה, גם המשימה הזאת נחשבת ללימוד תורה. עם זאת, סביר להניח שאם היה מוצא גוי שבחן את הנושא, היה מברר אצלו ולא נזקק להקדיש חודשים ארוכים למחקריו.
ובאשר ללימוד חכמות אלו לצרכי פרנסה, כבר מילתי אמורה, שכל זמן שהחכמות הללו מלאות בדעות זרות, לא ימצא שם יהודי מאמין את מקומו. בעבר כשאדם חפץ ללמוד מקצוע מסוים, היה עושה זאת אצל מומחה בתחום ההתמקצעות (גם אצל גויים, כרמב"ם ז"ל שלמד אצל רופא גוי, כך שמעתי בילדותי) ולומד ממנו את רזי המקצוע ותו לא. בדרך זו למדו אבי ואבותינו, והתנאים ואמוראים וכל היהודים בכל הדורות. כיום, לימוד מקצוע כרוך בתוספות רבות שאינם מן הענין, כלימודי מבוא ולימודי תוכן שמלאים בידיעות הנוגדות את דת ישראל וזאת בהתאם לסטנדרטים שקובעת המל"ג שהוא גוף כפרני (כפי שהם מציגים את עצמם). וכבר הזכרתי שבמדינת ישראל המצב גרוע פי כמה וכמה. ראה תגובתי הראשונה.
תקוותי (ותקוות רבים משומרי התורה והמצוות) שכותב המאמר ואתה, משה, ושאר הקוראים שחפצים לראות את החרדים בקהילייה המדעית, יפעלו לשינוי המצב.
אוריאל
1. השאלה היא עקרונית, האם ניתן לתת פירוש לדש לפסוק מהתורה או לא. ראה דוגמה בדברי הכוזרי אודות "ממחרת השבת" שכתב שאפשר שפשט הפס' כצדוקים וכך נהגו עמ"י, אלא שבאיזשהו שלב ראו חכמ"י שלדעתם הפשט אחר ושינו המקובל (כוזרי ג/מ-מא).
2. הנקודה מתי התחילו מחלוקות אינה עקרונית לדיון. בכל מקרה איני סבור שניתן ללמוד על עובדות הסטוריות ממהר"ל, ומה שכבת הוא הנחות ללא הוכחות.
3. ואם ספר התורה נשתכח ונגלה למלך כדבר חדש מה כבר ברור שלא נשכח? ובגמ' כוכ"פ נזכר ששכחום וחזרו ויסדום, כולל על מנצפ"ך המופיעים בס"ת (!) [והם מעכבים בס"ת] שפתיחתו היא מעשה של לפחות 3 פעמים בשבוע.
4. כשכתבתי רוה"ק הכוונה היתה לצד (המאוד מקובל) כי דברי חז"ל אין בהם טעות (וזה יתכן רק אם בהתערבות שמיימית). אכן – להלכה דבריהם מחייבים, אבל לאו דווקא בגלל האמת שבהם.
5. איני מאמין לטוענים שגילו נסתרות במתמטיקה מדברי אדמוה"ז. נא הוכחה.
6. מסכים כי יעוד עמ"י אינו לגלות נסתרות בביוכימיה.
7. יש איזו סתירה פנימית בדבריך, כתבת שאדמוה"ז ידע את מכמני הפיזיקה של ברנובר ולא ממקורות חיצוניים. נניח. אני משער שרב (האמורא) והרמב"ם היו לפחות בערך ברמתו של הדוה"ז וא"כ מדוע נצרכו ללמוד את הידע הפשוט יחסית שהם הפגינו בענייני טריפות ורפואה מרועים ומגוי ולא הרביצו שטייגען באיזו סוגיה בשביל לגלות זאת?
8. באשר לשטיפת המח הנעשית באקדמיה – נכון. אלא שזה העולם, אינו הנתונים שיש לנו ואשרי מי שחושב שיוכל לנווט ציבור שלם להתפרנס רק מהשקעות בנדל"ן ומעבודות פשוטות שאינן דורשות תואר. הבעיה היא בעיה, והיה מן הראוי שמישהו ינסה לפותרה (למשל אתר זה) אבל יש לזה מחירים.
למשה
1. הכוזרי כותב מבפורש "לא יתכן כי יסכימו ביניהם לדבר המתנגד לתורה וכן לא תתכן אצלם הטעות בהיות חכמתם רבה אשר חלקה בא להם בירשה חלקה מפאת כשרם הטבעי וחלקה נקנה להם בעמלם לפי הקבלה שבידנו מצוים היו הסנהדרין לדעת כל החכמות כלן בשלמות ביחוד" וכו'. שים לב לדברים "לא תתכן אצלם הטעות" וגם החלק שנקנה בעמלם היא "לפי הקבלה". אתה כנראה מתכוון ללשון "אף אם נודה לקראים בפירושם לדברי הכתוב", וברור לכל בר בי רב כי כוונת דבריו שגם אם נפליג ונרחיק לכת (הגם שזה לא יתכן) ונקח את פירוש הקראים, אותם קראים שדנים לפי סברותיהם בלבד, כפי שקובל עליהם הכוזרי בתחילת דבריו באותה אות, עדיין סברת חכמי ישראל טובים מהם. אבל חלילה לחשוב שהכוזרי התכוון שיש מקום לטענת הקראים. ומה שכתב "והסכימו הסנהדרין" וכו', אין הכוונה שבגלל הסכמתם כך היא המציאות, אלא שגם מפירוש פשוט של הפסוקים, טועים הקראים. דוק ותשכח, וכדברי הכוזרי בסיום האות "ובזה נסתלק מן המבוכה בה מכניסים אותנו המביכים".
[ובכלל, דבריך עומדים בסתירה לדבריך הקודמים שחז"ל לא הצליחו לשמר את המסורת, לפי דבריך בהבנה (המוטעית) בכוזרי, חז"ל שימרו את המסורת יופי, שהרי הכפיפו את העם לדעתם.]
2. היא באמת אינה עקרונית, לנושא שיחתינו. רק צינתי זאת בדרך אגב ובהמשך להערה על דבריך. ומה שאינך סבור שניתן ללמוד עובדות היסטוריות ממהר"ל, זו דעתך. אני כן סבור, המהר"ל ידע את תולדות עם ישראל ורבים מכותבי תולדות ישראל נעזרים בו. גם דבריך אינם הוכחות, אתה כותב שאתה "סבור" זו לא הוכחה אלא סברה.
3. לענין "שכחום וחזרו" כמדומני זה נאמר בש"ס רק על אותיות "מנצפך" ועד כמה שזכור לי המהרש"א בריש מס' מגילה מדבר משאלתך (אין כעת ספרים תח"י).
4. רק בגלל האמת שבהם הם מחויבים. ראה לכוזרי שציינת במס' 1.
5. גם אני לא. בכל זאת, אני מבין אותם. ברשותך, אסביר לך כלל, אותו תבין בכל הענינים הללו. כשמזלג נופל נשמע צליל. יש שיוטרדו ממנו, יש שהתעלמו. אבל יש מוזקאי שהצליל המתכת באבן תכה במוחו ובהשראתה יוולד לחן חדש או השלמה ללחן ישן. האם המזלג לימד אותו לחן? במובן מסוים: כן. ובכן, אנשים שהתעסקו בתחום מדעי מסוים, כשילמדו נושאים מסויימים, מיד יקשרו אותם במוחם לנושא שעסקו בו. וכך גם תלמידי חכמים, שראה מעשה ונזכר בהלכה. ובאשר להוכחה (אולי אפילו הוכחות) תמצא אותם רבות באתרי חב"ד ליובאוויטש ותמצא נחת (דרך אגב, לפני כמה שנים הייתי מתפלל בבית כנסת של חב"ד ושם היה עלון, נדמה לי הגאולה כאן ועכשיו או משהו כזה. ובאחד המדורים היה עיסוק קבוע במדע שתמיד הענינים המדעיים התקשרו איכשהו לתורת חב"ד ולבשורת הגאולה.)
7. זו היתה הצעה מצידי להפנות את השאלה למדענים חב"דניקים הטוענים כך. וכנ"ל ב-5.
8. יפה כתבת. אך כנראה המחירים גבוהים מדאי בשביל זה. ואף שלכאורה נפל פיתה לבירה (וכפי שכתבתי בסוף ההערה הראשונה), מכל מקום המודעות לכך, אולי תסייע לנקות רפש של כפירה מחלקם של המדעים וכך גם שומרי התורה והחרדים על דבר השם ית' יוכלו ללמוד ולהתפרנס ממנה. וזה יקרה ביום שיבין העולם שזה גם משתלם. וראוי לציין שבמובנים מסוימים, לצד ה"אחסור דרא" גם את האכשור דרא, ושמעתי שמצויים ספרי מדע שנכתבו על ידי מדענים יראים ושלמים ששבו למקורות (מה שנקרא 'חזרה בתשובה') שניפו את המדע מסאובי הכפירה, שבו.
כל זה כתבתי במיקופי' וכמובן יש להרחיב בזה. כל טוב.
1. טוב, אז בכוזרי כתוב פעם אחת שיתכן שבדור קודם נהגו כך לגבי ממחרת השבת ובאיזשהו שלב זה השתנה ושני הצדדים צדקו. היתכן ששניהם צדקו כשהפירושים סותרים? נניח ויש סתירה בכוזרי. אני מביא אותו לא כבסיס לדעתי אלא כ"קולב" להתלות בו (בכדי שגם מי שמפחד ישתכנע) אבל המקור לדיעה הוא השכל הישר. ואגב – גם עדות התורה שנתנה קרבן לבי"ד טועים אף שלא תיתכן בהם טעות.
2. בעוונותי לא מצאתי במהרשא ישוב לכך.
3. השאר – אנו חוזרים על עצמנו
למשה
1. כפי קט הבנתי אין סתירה בכוזרי (אם ראית סתירה בכוזרי במקום אחר, אנא ציין את המקור. ציטתי לך מהתרגום שלפני, כנראה של אבן שמואל. אולי בידך תרגום אחר…). וכפי שכתבתי.
לענין פר העלם דבר, התורה מעלה מצב שיתכן שתישכח מבית הדין מסורת התורה (וכפי שכבר הערתי בשרשרת התגובות. שתיתכן שכחה, והיא אף מוכרחת, משום שזו רצונו ית' שיהא אדם לומד ושוכח, וכמבואר בתחילת מדרש קוהלת שזה לטובת הלומד. והגורמים לשכחה רבים, מתוקף הצרות וגלות וכו') מסיבה שהלכה זו לא הונהגה בתדירות (וכפי שכתבתי לעיל). וכאשר ימצא חכם שבידו הקבלה רב מרבו וכדו' (ולא אכנס לנושא זה, מהי קבלה) ויוכיח לסנהדרין שטעו, אזי יביאו קורבן כזה. אבל במציאות לא שמענו ולא ראינו שבית הדין הגדול שבירושלים נדרשו לענין כזה והביא פר העלם דבר. ואם היתה כזאת, פשוט שהיו מביאים אותה (ולא משום שזה סיפור יפה והיסטורי, אלא שכך היו מיישבים ענינים שונים שנידונו במס' כריתות) ולכן הכוזרי כתב שבפועל לא טעו.
2. זו שאלה שראויה להישאל, וזכור לי שהמרש"א מדבר מהענין, אך יתכן שאינו עומד ספציפית בנקודה הזאת ששאלת. בכל אופן, סוגיה זו מופיעה גם במסכת שבת וגם במסכת יומא והמפרשים מדברים מהענין. אך אין ספרים תח"י ואיני מצוי בסוגיה כעת.
3. השאר – אנחנו חוזרים על עצמנו.
למשה – המשך תגובה
עיינתי היום שוב בתכתובת האחרונה. ביחס ל"מצנפ"ך צופים אמרו", ועשייתי עבורך קצת 'שיעורי בית' דרך הסוגיא במס' שבת דף קד ע"א. ולפי הבנתי רק מפשט הגמרא, משמע שתמיד ידעו על קיומם של אותיות כפולות, אך לא ידעו איזה מהם באמצע תיבה ואיזה מהן בסוף תיבה. ובאו הצופים ותיקנו שהפתוחות יהיו באמצע והסתומות בסוף. ולפי מה שהבנתי, שעד לזמנם לא הקפידו (כי גם ההלכה המסורה לא הקפידה בזה) אם להשתמש בסתומות כפתוחות, ודבר זה נשתכח, מהו סוף ומהו תחילה. ובאו ה'צופים' וקבעו הלכה שמעתה הסתומות יהיו בסוף והפשוטות בתוך המילה. מכיון שכך תיקנו, נקבעה הלכה שכך יהא וספר שלא הקפיד על כך אין לקרוא בו. ככל ההלכות שנפסקו במהלך הדורות שהם הפכו לחובה, ככל תיקון דרבנן. (וזו השערה, שכמובן ראוי לי להמשיך לעיין בדברים, כדרכה של תורה ולא להסיק מסקנות שגויות. זאת ועוד, ראיתי לאחד צעיר שכתב שכל הסוגיה הזאת ענינה דברי אגדה ולא הלכה, ושלפי קביעתו מדובר בענינים הקשורים בסוד ה' ליריאיו, ולכן נקטו "מנצפ"ך" ולא כפי סדר האותיות – 'כמנפ"ץ'. וגם מי הם אותם "צופים" שרש"י במגילה כתב שהם "נביאי הדורות", והרי נביאי הדורות זה טווח זמן רחב, ומי יוכל להצביע על הנקודה שבה החלה השינוי. ועוד, שהרי מסקנת הגמרא סותרת את תחילתה, שהרי היה ברור לכל שמ"ם וסמ"ך שבלוחות עמדו בנס יעויי"ש, אם כן, לפחות לגבי המ"ם היה להם ברור שהוא בסוף תיבה. יתכן שיש אמת בדבריו ובפרט שהדף כולו עוסק בעניני אגדה, לפי קט הבנתי קשה לי לקבל זאת בקביעה. ויל"ע)
ודרך אגב, רציתי להוסיף הבהרה לדברים שכתבתי בנוגע לאנשי מדע ששואבים את ידיעותיהם מלימוד תורה (ולעניננו מאמרי אדה"ז מחבד). בנוסף למשל ה'מזלג והצליל' אני מאמין שנותן התורה הבוית"ש, מתערב כל הזמן בנעשה עם לומדי תורתו. וזה אומר שהבוחר להתחבר לתורה, זוכה לסייעתא דשמיא בהבנת הלימוד וזוכה שיתגלו לו רזי תורה. אתה מוצא בחז"ל כל המתגאה חכמתו מסתלקת ממנו. ולכאורה מה הקשר בין הדברים, מדוע שיטעה בדברי תורה בגלל מידה לקויה? אלא שיש ללומד התורה קשר ישיר עם נותנה בורא עולם שחולק מחכמתו לחכם בהתאם לטהרת נפשו (ועיין כוזרי מ"א פז-פט ואף שמדבר שם על משה בעיקר, מכל מקום מזכיר גם נביאים וחכמים). מצב כזה אינו בחכמות אחרות (ולכן המהר"ל וכן בנו"כ השו"ע מחלקים בין "נתן" חכמתו לבו"ד הנאמר על חכמי אוה"ע לבין "שחלק מיראתו" לבו"ד, שחכמם היא מחלק ה' והיא כרוכה ביראה יותר מאשר בחכמה ובעזה"י כתבתי מאמר בזה ואכמ"ל), ויתכן שאיש מדע לוקה במידות ואפילו בדעות רעות ואכזריות, ועם זאת ימציא יגלה חכמה עליונה ונשגבה בתחומי הטבע (פרנסיס קריק, לדוגמה, כנזכר). ולכן, בכח הקשר שיש לומד התורה עם נותן התורה, חכמי ישראל שהגיעו לסוגיה הכרוכה בחכמה מחכמות הטבע, הקב"ה נתן להם את ההבנה בזה מעצם לימוד הסוגיה. ולעומת זה הגוי, גם אם אינו מצטיין במוסריות יתירה, מכיון שהקב"ה יעד אותו לשכלל את העולם, אם יבחר לעסוק בזה יקבל סייעתא דשמיא (כמו, לדוגמה, אלכסנדר פלמינג הסקוטי שגילה את הפנצילין באורח 'אקראי', מנווג של עובש כנודע) לגלות את ההעלם בשבעולם. (וכנז"ל לעיל בחילוק שבין "שנתן" ל"שחלק").
ומכאן לדברי בסמוך (חבל שאין כאן מספרים לתגובות. לתשומת לב האכסניה הנכבדת) לענין רוח הקודש, וידועים דברי החזון איש על דברי הראב"ד (מהל' לולב פ"ה ה"ה) "רוח הקודש הופיעה בבית מדרשינו" שהכוונה לרוח טהרה הבאה ללומדי תורה לשמה. מכל מקום, הגם שרוח הקודש היא דבר נשגב ונורא, ההלכה לא נפסקת דרכה (ועיין ברמב"ן בהל' לולב שם) ולכן העדיפו חכמי ישראל את השגת הלימוד בעמל התורה דווקא ולא ברוה"ק (ולכן רב ישב בעדר בהמה כדי להבין במומי בכור, וכנז"ל). בכן ענין אין לשלול את מהות רוח הקודש לצדיקים ועושי רצון המקום (ועוד לענין ברוח הקודש מיללו וגילוי אליהו, שענינו השגות בלימוד התורה, עיין בשו"ת "רב פעלים" ח"ג סוד ישרים סימן ד). וגם אתה כלומד תורה, בטוח אני שבמהלך הלימוד היו לך הבנות מיוחדות בנושאים אחרים מתוך הלימוד, שאינם קשורים לנושא הנלמד, והגם שאינך חש ב"רוח קודש" וכדומה, מכל מקום זה קיים (ועיין ב"רב פעלים" שם ועיין ביאור הגר"א משלי טז ד, שלכל אדם יש בפוטנציאל רוח הקודש ומה מעכב בידו להשתמש בה) רק שאצלי הדברים קורים לעיתים רחוקות, וצדיקי הדורות שהיתה דעתם על הבות"ש כל העת, זכו שרוח הקודש הנחתה אותם בכל עניניהם.
ובהיות לומד התורה קשור עם נותנה, ישנם מצבים שהקב"ה מעדיף שהחכם יטעה בעניני העולם, כדי לעכב בעדו לפעול פעולה מסוימת, לדוגמה, המעשה הנזכר בחולין (צה ע"ב) שמשמים הטעו את רבי יוחנן, כדי שלא יעלה לבבל. יתכן ש'טעויות' כאלו 'מטעים' רק כאלו הקשורים לתורה, שהיא מדריכה אותם גם בניגוד לרצונם (אך לטובתם ותועלתם). ואולי גם זה ענין "פר העלם דבר" שמשמים חפצים לעורר את העם מסיבות שונות, לכן גלגלו לידם טעות. כל זה לא קשור לנושא של "לא בשמים היא" שנאמר לענין פסיקת הלכה, אך לא להנחיית לומד התורה בחייו, שעליהם נאמר "חונה מלאך ה' סביב ליריאיו".
1. אם ההלכה משתנית (בכוזרי שהבאתי) ובהנחה שההלעה היא אמת, אי אפשר לומר שחכמים אינם טועים.
2. בתורה זה כתוב כללית והדוגמה ברמב"ם הינה מדעין שהינו מעשים שבכל יום. וזו פעם שניה
3. מנצפך – מה שאתה כותב הינו התי' הראשון בגמ' שצופיפ התקינו והגמ' דחתה.
4. לגבי שאיבת ידיעות מהגמ' וכו' וכו' – אתה מפליג למחוזות שבהם אינך יכול להוכיח מאומה והם מחוזות דמיון בעלמא (וראיות מהחזו"א ועוד לא תועלנה כי א. ערבך ערבא צריך. ב. היו ראשונים רבים שנקטו כהגיון הישר ולא כמוך).ואין טעם לדון בזה. השאר בהרגשותיך ויערב לך. לי אישית יש חשד רב בכאלו שמרגישים את רוה,ק וד,ל.
5. ואם משמים מטעים אז למעשה אין בינינו מאומה כי אם כל ששנינו מסכימים שחכמים טועים [וההבדל הוא אינו אלא בגורם לכך, האם טבעי (כדעתי, כי כל אחד טועה) או שיש נס לכוון אחד שה' מערה רוחו עליהם ונס לכיוון שני שלפעמים מפסיק עירוי זה. ברור מה פשוט יותר]
למשה.
1. שוב, על כל פנים לא כך משמע מהכוזרי שציינת.
2. למה אתה מתכוין? (התגובה האחרונה שלי אינה ממוספרת. פרט נמק)
3. אתה צודק. לא עיינתי בסוגיה כפי שצריך, ויש לי לעיין עוד כדי להשיב. בכל ענין, העלתי השערה, שכל הנושא אינו נוגע להלכה שהיא הכרוכה בקבלה ומסירה, אלא קביעת הלכה שהפתוחות יהיו באמצע והסתומות בסוף באה מאוחר יותר (כהרבה הלכות שנקבעו על ידי גדולי הדורות), והתורה לא הקפידה על כך עד שתיקנוה חכמי הדורות. אני מעלה זאת כהשערה כי לא ראיתי מאן מהמפרשים שיכתוב כך. ויל"ע.
4. ל"מחוזות" שהבאתי לגבי שאיבת ידיעות מהגמרא וכו' וכו', צרפתי מקורות. עיין בהם לפני שאתה מגיב. אך דומני שאין צורך, כיון, שיש לי חשד רב, לאחר המחילה, שקיימת אצלך בעיה בהבנת הנקרא, כפי שעולה לאורך כל התגובות. לדוגמה, נושא השכחה בחז"ל שמעולם לא טענתי שאינה קיימת. אבל אתה החלטת להבין שכך דעתי ולפיכך התווכחת בפרט זה, שאגב גם אינו מן הענין. כמו כן, מחלוקת בין החכמים, שמעולם לא טענתי שטות כזאת שלא היתה מחלוקת. מכל מקום הגבתי לדבריך. ועוד כיו"ב (אתה יכול לקרוא מריש ועד גמירא, הכל כתוב כאן). וגם כאן, כשאני כותב מפורש שהדברים לא תלויים בהרגשה אלא בסייעתא דשמיא רוחנית שאינה מורגשת, ואין ביד האדם לחוש אותה (והיא משותפת לכל בני האדם, הגוים כדי לשכלל את העולם וליהודים כדי לעסוק בתורתו ית'), אתה כותב תגובה בסרקזם שאין בה דבר עם תגובתי. אם זו דרכך בהבנת הדברים (וכך גם בדברי הכוזרי) שיערב לך. זאת ועוד, החזון איש זצ"ל, העיר רק שרוח הקודש שהופיעה בבית מדרשו של הראב"ד מקורה בלימוד תורה לשמה. מהקשר לערבא ערבך צריך? אם יש לך טענות, תפנה אותם (ח"ו) לראב"ד, שהחזו"א רק ביאר את דבריו. וכבר הרמב"ם כתב בהלכות קידוש החודש (שכידוע חלק מידיעותיו בתחום זה בעניני גרמי השמים נשאבו מחכמי הטבע של זמנו), שהחפץ להשיג ענינים אלו יכול לקבלם מהתורה, וכלשונו "הרי ביארנו חשבונות כל הדרכים שצריכין להם בידיעת הראייה ובחקירת העדים כדי שיהיה הכל ידוע למבינים ולא יחסרו דרך מדרכי התורה ולא ישוטטו לבקש אחריה בספרים אחרים דרשו מעל ספר ה' וקראו אחת מהנה לא נעדרה".
5. הקב"ה לא מפסיק שום "ערוי" אלא שהוא בוחר לתת לחכמים הבנה 'מוטעית'. וכמחז"ל שאמרו על רבן יוחנן בן זכאי זיע"א את הפסוק "משיב חכמים אחור", וכידוע, הלשון 'משיב' באה במשמעות אקטיבית ולא פסיבית… זו לא נקראת טעות אלא ההפך ממנה, כיון שהאומן המדריך את הילד שלא ילך לכביש, בניגוד לרצונו, לא יוצר טעות אלא ההפך מזה. אם יתן לו ללכת לפי דעתו, הרי שגרם לו טעות. אני מאחל לך שלא תאבד את ההשגחה הפרטית, וכל ענינך יהיו מונחים על ידי הבוית"ש (גם בניגוד לדעתך, אך לטובתך).
לצד הביקורת, מחובתי גם להודות לך שהחכמתי הרבה מתגובותיך.
1. פעם אחרונה – הוא כותב שיתכן שבתאריך מסויים שינו את ההבנה בפסוק. מיום ראשון (שכך נהגו עד ששינו, כצדוקים)למחרת הפסח (כפרושים). אם שינו ז.א שחשבו שקודם הבינו לא נכון. כל פלפול לא ישנה את זה. ואגב, זו הלכה די נפוצה…
2. טענת שיתכן שינוי בהלכות נדירות. בדוק ברמב"ם ומצא שהדוגמה שהביא היא בהלכה נפוצה.
3. הסברתי שהשערה זו בבירור אינה מסקנת הגמרא.
4. על כל המקורות שכתבת שאלתי שערבך ערבא צריך. ולא בשמים היא ואין האמונה בכך ברשימת י"ג עקרי האמונה.
5. אין טעם בויכוח הלובש גוון אישי. בהצלחה לך.
למשה
אין כאן כל גוון אישי, משום שאיני מכיר אותך וכל ההערותי כוונו לעצם הדברים ולא לאישיותך. ולעצם השיחה דווקא היה מענין ומחכים (כפי שציינתי). תודה על הכל ובהצלחה גם לך.
שלום
1. יש להבדיל בין ללמוד ידע מדעי כגון מתמטיקה גאוגרפיה פיזיקה וגאומטריה לבין חשיבות המדע , עקרונותיו כגון היסטוריית הביולוגיה , וידוא בעזרת המדע.
2. כמחנך שנים רבות הבחנתי ' שמי שאין לו ידע מדעי בדרך כלל ידיעותיו בתורת ה' רדוד והבנתו רופסת
3. החינוך של היום רדוד שאפילו תלמידי חכמים אינם יודעים לצטט פסוק בתנ"ך כדבעי והבנתו אינה עמוקה ומקיפה
4. גדל פה דור שאינם יודעים תחביר ,דקדוק ואינטלגנציה רגשית לזולת .
5. אפילו בהבנת תהליכים אין להם מושג כגון השכנים בבית משותף , שאינם מודעים שישנם חלקים שכל השכנים שותפים ועליהם לקבל רשות מהשותפים לשינויים
6. ואינני מדבר על בריאות ירודה והפסדים ממוניים עקב חוסר הידע
7. יש לחנך על רציונליות והבנה ולא כמו היום שהרוב מיסתיקניים
8. אם תבחינו , רוב ראשי הישיבות כיום המוצלחים הם בוגרי ישיבה תיכונית וכד' או שרכש זאת דידקטית
9 חז"ל ידעו שפות אפילו אולי שהסביבה אילצה , כיום אין לדור הצעיר תחביר שפת לעז
לכן הנני חוזר יש ללמד ולהטמיע ידע מדעי אך לא פילוסופיה מדעית