צריך עיון > סדר עיון > הכל מתחיל מהבית

הכל מתחיל מהבית

יוזמות לקיצוץ בהוצאות החתונה הן חשובות, אולם הטרוף הכלכלי האמיתי סביב נישואי הילדים הוא רכישת הדירה עבורם. כל עוד נורמה זו לא תשתנה, אין הרבה סיכוי לשפר את ההתנהלות הכלכלית בתקופת חתונות הילדים.

י"ט סיון תש"פ

תקופת הקורונה העלתה לדיון מחודש את העלויות הכרוכות בנישואי הילדים במגזר החרדי. מאמרה של הגב' מעיין דויד, שקרא להתנהלות כלכלית אחראית, הציע דרך נכונה לגשת להתחייבות כלכליות. כיוצא בו, פרויקט "חתונות המאה" של "ועד קופות הצדקה" מציע צעדים חשובים להפחתה בהוצאות החתונה. יוזמות אלו כולן מבורכות וראויות. עם זאת, אף שהעיסוק בהוצאות החתונה המוגזמות נכון ואמתי, הוא אינו נוגע בליבת הקושי בנישואי ילדים. הקושי הכלכלי בנישואי הילדים – בעיקר במגזר הליטאי, אך במידה לא מעטה גם במגזרים אחרים – נוגע לרכישת הדירה. המדבר על עלויות החתונה ומתייחס רק להוצאות האולם, הפרחים והתזמורת, מבלי לומר מילה על הדירה, משול לעיוור הממשש את זנבו של הפיל ורואה בו רק חבל דק. הצעות לקצץ בהוצאות החתונה בלבד דומות לניסיון להפחית ממשקל הפיל באמצעות קיצוץ זנבו.

אז הבה נדבר על הפיל שבחדר: רכישת דירה לזוג הצעיר.

 

האם יש סיכוי ל"התנהלות כלכלית נכונה"?

הוצאות הדירה אינן רק הפיל שבחדר. הן הסיבה השורשית להתנהלות הכלכלית הלא הגיונית שתיארה הגב' דויד. כל זמן שמשפחה ממוצעת מתכננת רכישת דירה בסמוך לנישואי הבת או הבן, אין כל היתכנות לדרוש ממנה "התנהלות כלכלית הגיונית", וזאת משתי סיבות. ראשית, עלות של חתונה הוא כסף קטן בהשוואה לעלות של דירה. כשאדם קונה במכולת, הוא משווה בין מוצרים ושוקל אם לקחת גבינה לבנה או להוסיף חצי שקל עבור קוטג'. אבל כשהוא קונה דירה שעולה מיליון ש"ח, הוא מתחשבן הרבה פחות על הוצאות 'קטנות' שעולות יחד לכדי עשרות אלפי שקלים. זהו חוק שהבורא יתברך טבע בנפשנו: דבר קטן הנמצא ליד דבר גדול מאבד את ערכו. מחירן הגבוה של הוצאות החתונה לא יזכו אפוא לתשומת לב כשרוב השיח לפני השידוך עוסק ברכישת נדל"ן בערך של לפחות חצי מיליון ש"ח. ההוכחה הטובה לכך היא שהדיבור עם השדכן בהצעת השידוך עוסק אך ורק בנושא הדירה.

המדבר על עלויות החתונה ומתייחס רק להוצאות האולם, הפרחים והתזמורת, מבלי לומר מילה על הדירה, משול לעיוור הממשש את זנבו של הפיל ורואה בו רק חבל דק. הצעות לקצץ בהוצאות החתונה בלבד דומות לניסיון להפחית ממשקל הפיל באמצעות קיצוץ זנבו

נוסף לכך, כאשר הנורמה החברתית גורמת לאדם להוציא משהו קטן מעבר ליכולתו, אפשר לצפות ממנו להתנהלות כלכלית הגיונית ואחראית, כלומר, לחשב כמה הוא מכניס, וכמה הוא צריך להוסיף להכנסתו כדי לממן את ההוצאה הנוספת המדוברת. אולם, כאשר הנורמה המקובלת היא שכולם מוציאים הרבה הרבה מעבר ליכולתם (כי למי יש כמה מיליונים פנויים כדי לחתן את כל ילדיו), הרי שהדרישה ל"התנהלות כלכלית נכונה" הופכת מגוחכת. אין שום הגיון בקניית דירה לילד, וממילא, אם גם כך אין סיכוי להתנהלות כלכלית הגיונית בחיתון ילדים, כיצד נמנע התפתחות נורמות לא הגיוניות כלכלית גם סביב האירוע עצמו?

מסיבות אלו, הקורונה לבדה לא תביא לשינוי המבוקש בהוצאות החתונה. כאמור, כל יוזמה להפחתה בהוצאות החתונות היא אמנם מבורכת, אך כל עוד לא נראה שינוי נורמה יסודי ביחס לקניית דירות לילדים, לא יהיה שינוי משמעותי בהוצאות האירוע והנלווה לו.

 

"הציבור לא ישתנה"

שנים רבות קיימת הרגשה שההתנהלות המקובלת 'אינה נורמלית', וזאת בלשון עדינה; אך אליה נלווית תחושה כללית שאין הרבה מה לעשות בנידון. אני עוסק בנושא זה זמן רב, ובכל פעם שאני מציג בפני אנשים את חוסר ההיתכנות הכלכלית של ההתנהלות הקיימת, התגובה האופיינית היא: "אנחנו מסכימים אתך, אבל אין מה לעשות."; "זה המצב, אלו הן הנורמות של הציבור, ואני ואתה לא נוכל לשנות זאת."

כולם אומרים לי "צריך שינוי ציבורי". אבל הציבור הוא אני ואתה. ראשי הישיבות אינם כופים את ההורים לקנות דירה לילדיהם. הם, בדיוק כמו ההורים, מחכים ש"הנורמה תשתנה". אבל כל עוד הנורמה לא משתנה, כל חתן אומר לעצמו, למה שאני אצא פראייר?

הגישה היא, שהשינוי יכול לבוא רק באמצעות התערבות מגבוה. היא אולי אף תולה את קולר האשמה בראשי הישיבות המעודדים את תלמידיהם לדרוש דירות. אולם, ראוי לציין שכבר לפני למעלה מעשרים שנה (באדר תש"ס), פרסמו גדולי ישראל מכתב המצהיר כי המציאות הנוכחית שבה מוטל על ההורים לרכוש דירה לילדיהם "כרוכה באיסורים חמורים", והם אף הורו מהי הדרך הנכונה לחתן ילדים. כל אותם הורים שמתלוננים היום עד כמה המצב אבסורדי ובלתי אפשרי היו אז בסביבות גיל 30. האם משהו מהותי השתנה מאז?

המכתב הזה שמור אצלי עבור כל אותם אלו המחכים ליום שבו "הרבנים יתעוררו", שמישהו יקום ויעשה משהו, שיבואו הגורמים הרלוונטיים "מלמעלה" ויצילו אותנו מעצמנו. כולם אומרים לי "צריך שינוי ציבורי". אבל הציבור הוא אני ואתה. ראשי הישיבות אינם כופים את ההורים לקנות דירה לילדיהם. הם, בדיוק כמו ההורים, מחכים ש"הנורמה תשתנה". אבל כל עוד הנורמה לא משתנה, כל חתן אומר לעצמו, למה שאני אצא פראייר? האמת היא שהשינוי תלוי בנו: אם אני ואתה לא ניכנע למציאות האבסורדית הזו, יש סיכוי שמשהו ישתנה. אבל אם נמשיך לחכות לכך שאיזה גורם עליון ישנה משהו, הרי שנגזר עלינו להמשיך ולהתייסר מנורמות שהופכות את כולנו לנזקקים.

 

השינוי מתחיל מיחידים

ציבור שלם אינו יכול לצעוק שהוא מייחל לשינוי, אם היחידים המרכיבים אותו אינם מוכנים להיות אלו שיתחילו אותו. שינוי ציבורי מתרחש כאשר יחידים בתוך הציבור קמים ועושים שינוי ברמה הפרטית.

פעמים רבות "הדיון הציבורי" דווקא פוגע באפשרות שמשהו ישתנה, לכל הפחות בנושא זה. מדי תקופה עולה "זעקה ציבורית" על הקושי הכלכלי ברכישת דירות. אולם, מתחת ל"דיון הציבורי" מסתתרת הנחה שצריך להתרחש איזה שינוי מערכתי דרמטי, כלומר, היחיד חלש מכדי לעשות שינוי לבדו, ללא עזרת הציבור. אבל כאמור, הזעקה הציבורית תהיה קול קורא במדבר אם היחידים לא יתעוררו לשינוי מעצמם. לאיזו עוד לגיטימיות ציבורית אנשים מחכים, אחרי מכתב מכל גדולי ישראל שפורסם לעיני כולנו לפני עשרים שנה? למה אנחנו מצפים – שמישהו יעמוד עלינו עם חרב חדה ויאסור עלינו להתנהל בטירוף כלכלי? שצווי ממשלה יאסרו על רכישת דירות? שמישהו יטיל עלינו קנס על כך שאנו קונים דירות לילדינו?

לאיזו עוד לגיטימיות ציבורית אנשים מחכים, אחרי מכתב מכל גדולי ישראל שפורסם לעיני כולנו לפני עשרים שנה? למה אנחנו מצפים – שמישהו יעמוד עלינו עם חרב חדה ויאסור עלינו להתנהל בטירוף כלכלי? שצווי ממשלה יאסרו על רכישת דירות? שמישהו יטיל עלינו קנס על כך שאנו קונים דירות לילדינו?

אם אדם רוצה שיקרה שינוי ושהוצאות החתונה ירדו פלאים; אם הוא מעוניין באמת לא להשתעבד לשארית חייו לתשלום חובות של מיליוני שקלים עבור קניית דירות לילדיו – אזי יש לו רק אופציה אחת: להיות הנחשון שקופץ למים ואומר שהוא לא מוכן לנורמה חברתית זו. כשהשדכן מתקשר להציע שידוך לבת, ושואל "כמה אתם נותנים?", הוא צריך לומר לו בפה מלא ובשפה ברורה: "אינני מוכן להתחייב לתת מה שאין לי. ואם הצד השני יחליט שבגלל זה הוא אינו מעוניין בהצעת השידוך, אז כנראה זה לא בשבילו."

כללו של דבר, עלינו, המתלוננים על הנורמה הציבורית המשוגעת, להיות אלו שעוצרים את מחול העוועים שלה. עלינו להוציא את עצמנו ואת משפחתנו מהטירוף הכלכלי הכרוך בנישואי ילדים, מבלי לפזול לצדדים ולחכות ל"שינוי הציבורי". בכך נִראה ונָראה כי ניתן ליהנות ולשמוח עם מחותנים כלבבנו בחתונה יהודית טהורה. הרווח שלנו מכך יהיה כפול: גם נשמור על שפיותנו, וגם, בזכות זאת, תשתנה הנורמה הציבורית המקוללת, שהכל מייחלים לביטולה.

כך עושים שינוי. כך התחילו כל השינויים בעולם, מיחידים שבינם לבין עצמם ביצעו את מה ש'כולם' דיברו עליו, אבל לאיש לא היה אומץ לעשות.

 

ללכת נגד הזרם

על הנייר מדובר לכאורה בצעד קל – הרי מי המשוגע שיתחייב להוציא חצי מיליון שקלים שאין לו, רק בגלל לחץ חברתי? אולם בפועל, ככל הנראה, לחץ חברתי הוא כוח חזק הרבה יותר ממה שאנו חושבים. אנשים מוכנים להתבזות בשבילו, לאמלל את חייהם וללכת לקבץ נדבות – העיקר שלא יחרגו מהנורמה החברתית.

אדם מקבל הצעת שידוך טובה עבור בתו: בחור מעולה, משפחה מצוינת, בדיוק השידוך שעליו הוא חלם עבור בתו האהובה. ואז מגיעה השאלה: כמה אתה נותן? מבלי שהשדכן יצטרך לומר זאת בפירוש, הוא כבר יודע: הם 'דורשים' 500 אלף ש"ח. לא רק 'הם' – כולם. זוהי הנורמה. ההחלטה בפניו: אם יתחייב לתת 500 אלף ש"ח השידוך יתקדם, ואם לאו ­– הוא ייפול. וכאן חושב האדם לעצמו: אני אשנה את העולם? אם אסכים, אזכה לראות את הבת שלי מתחת לחופה, והיא תקבל בעל כלבבה; ואם אסרב, הבת שלי תשב וילבינו שערות ראשה. לא רק אני חושב כך, אשתי חושבת כך וההוא שמעבר לקו גם חושב כך (הוא גם בטוח בזה), וגם השכן ליד וההוא שלידו. כך כולם עושים. אז נכון, אין לי מושג מנין אביא את הכסף. אבל כהן מהדירה ממול חיתנו כך את הילדים, וגם לוי מהדירה למטה, ואם הם יכולים, אז למה אני לא אוכל? וכך הוא נופל שדוד לחוב מטורף שאין לו מושג מה יעשה אתו רגע לאחר האירוסין.

במשך כל התקופה הזו יצטרך האבא לגייס את כל כוחותיו ומחשבותיו, ובעיקר את אמונתו התמימה הזכה והשלמה, ולא להיכנע לאיומים, לא להיכנע ללחצים, ובעיקר, לא ליפול למחשבה שהוא "סוג ב'" ושהבת שלו שווה פחות מאחרות משום שאינו מוכן לשלם את הנדוניה הנדרשת עבורה

אבל הרגע הזה – להגיד לשדכן לא כשהוא מציע את ההצעה המושלמת עבור הבת – הוא רגע קשה. למעשה, לא מדובר רק ברגע אחד. מדובר גם בטלפון שיגיע למחרת מאותו שדכן, שבו הוא יציע מישהו שמכל בחינה אפשרית אינו מתאים למשפחה ולבת, אבל הוא הרי "לא דורש". "זה מה יש". במשך כל התקופה הזו יצטרך האבא לגייס את כל כוחותיו ומחשבותיו, ובעיקר את אמונתו התמימה הזכה והשלמה, ולא להיכנע לאיומים, לא להיכנע ללחצים, ובעיקר, לא ליפול למחשבה שהוא "סוג ב'" ושהבת שלו שווה פחות מאחרות משום שאינו מוכן לשלם את הנדוניה הנדרשת עבורה. הוא צריך להאמין שההתעקשות שלו עושה אותו טוב מאחרים, ולשדר אופטימיות לעצמו, לאשתו, ולהוא שמנסה להפוך אותו בן רגע לעני ואביון. עליו לקום ולומר במילים ברורות: הבת שלי תינשא לבן גילה ולמי שמתאים לה יותר מכל אחד אחר, גם מבלי שאהפוך לבעל חוב עצום.

במבט לאחור, מדובר בצעד קשה הרבה פחות משנדמה. הרבה יותר קל למצוא שידוך הגון לבת מבלי להתחייב על קניית דירה, מלשלם את החובות על רכישתה. ככל שאדם יתכונן לרגע הזה מוקדם יותר; ככל שמחשבות בנושא יהיו חיוביות יותר; וככל שיבוא באמונה חזקה שבחור אחד מחכה לבת שלו והוא מתאים בדיוק למה שהוא יכול ורוצה לתת אם בכלל – כך הוא יוכל להיות מחולל השינוי, תוך הפגנת אומץ ונחישות לסרב ללחצים.

כדי לחזק אנשים העומדים בפרק זה בחיים, אני נוהג לומר להם: חשבו כמה הייתם מוכנים להשקיע כדי להרוויח חצי מיליון שקלים. וכאן, יש לכם הזדמנות לרווח נקי של חצי מיליון ברגע אחד! רווח זה אינו דורש עבודה של שנים רבות, אלא רק אומץ להיות יחיד, ללכת נגד הזרם. אם שדכן או מחותן מנסים לחלץ מכם התחייבות על סכום של מאות אלפי ש"ח, הכינו לעצמכם כמה משפטים כתובים שיזכירו לכם מה נדרש כדי להרוויח סכום זה. אלו הם הרגעים שבהם אנשים סיבכו לעצמם את כל החיים, אבל עבורכם הם יהיו הרגעים שישיגו עבורכם ביטחון כלכלי ורווחה נפשית עד זקנה ושיבה. ולאלו שלבם נוקפם על כך שהם מזניחים כביכול את ילדיהם, אני לוחש ואומר: כך אתה תאהב את ילדיך ואת חתניך לעתיד הרבה יותר. וגם הם יאהבו אותך.

 

אהבת הילדים: חינוך לאחריות ולהכרת הטוב

סיפר לי יהודי תלמיד חכם על מפגש בין שני הורים שסיימו לחתן את ילדיהם, האחד חרדי ליטאי והשני דתי לאומי. השניים החליפו רשמים על מידת ההערכה שהילדים הנשואים מביעים כלפי המתנות שהוריהם מעניקים לנכדים. הסתבר שההערכה של הילדים למתנות שהם מקבלים עומדת ביחס הפוך למידת התלות שלהם בהורים. הסבא הדתי-לאומי, שלא רכש דירה לילדיו ואף לא השתתף בשכירות, סיפר כי כל קניית מתנה מציפה את ילדיהם ואת נכדיהם בתודה ובהערכה גדולה (מה גם שיש לו היכולת לקנות מתנות מכובדות לצאצאיו, שכן אינו שקוע עד צווארו בחובות מהחתונה). הסבא החרדי, לעומת זאת, התנצל באשמה על כך שהוא אינו יכול להרשות לעצמנו קניית מתנות, כי הוא עדיין עמל לכסות את חובות החתונה. אולם מה שיותר מעניין היתה תחושתו שמתנותיו אינן מתקבלות בהערכה, אלא אולי באכזבה על ההשתתפות הדלה.

המצב שילדים מסתכלים בעין עקומה על המתנות שהוריהם נותנים להם – אף שהם קיבלו מהם דירה, חתונה ותשלום שכירות לתקופה ארוכה – משקף עיוות מוסרי עמוק. כל עוד אנו נשארים עם נורמת קניית הדירות, הילדים שלנו יאהבו אותנו פחות ויגדלו להיות אנשים שאינם מכירים טובה חלילה

כמובן, מדובר בתיאור סטריאוטיפי של הצדדים. ילדים רבים מעריכים מאד את ההשקעה של הוריהם והם אסירי תודה כלפיהם. אולם, סיפור זה שופך אור על תופעה עמוקה: ככל שהאדם תלותי יותר, כך הכרת הטוב שלו פוחתת. אדם מודה ומכיר טובה אם אינו חי בתחושת "מגיע לי". רק כאשר הוא מניח כי זוהי חובתו האישית לדאוג למחייתו, הוא מכיר טובה לאחר המסייע לו. ילדים קטנים אינם מכירים טובה, כי הם מניחים בתור מובן מאליו שאחרים מכלכלים אותם. מידת הכרת הטוב נרכשת על-ידי אנשים בוגרים יחד עם העיקרון שעליהם להיות עצמאיים.

זהו שיעור חשוב מאוד שצריך להשקיע בו תרגול ולמידה לאורך כל החיים. גם אם אנחנו יכולים לעזור לילדינו הבוגרים, חשוב מאד לחנך אותם לכך שאין זו חובתנו. ברגע שאנחנו מסכימים למילה "התחייבות" בהקשר של נישואי הילדים, אנו מחמיצים רגע נדיר בחינוך ילדינו להכרת הטוב. ילדינו המתחילים את חייהם העצמאיים בתודעה שההורים 'חייבים' להם, עלולים להישאר תמיד בדרגת "קטנים הסמוכים על שלחן אביהם". הורה המשתף פעולה עם עמדת ילדיו הבוגרים שהוא חייב להם, ולו דולר אחד, הורס בכך את חינוכם ומחליש את הקשר שלו עמם.

מצות כיבוד אב ואם מחנכת את האדם להכרת הטוב להוריו, ועל ידי כך הוא מגיע גם להכרת הטוב לבורא העולם על כל הדברים ה'מובנים מאליהם' שבלעדיהם אי אפשר לחיות. חתונת צאצאינו היא הזדמנות להעביר לילדינו את השיעור החשוב ביותר בחייהם העצמאיים לאחר החתונה: חיים של כבוד משמעם חיים של הכרת הטוב. לכן, גם אם אנו עוזרים כלכלית לילדינו, עלינו להדגיש בפניהם שאין בכך ממד של התחייבות. צריך שיהיה ברור להם שמדובר במתנה, ולא בחובה.

זוג צעיר המתחיל את חייו בהודאה על כל המתנות שהוא קיבל, גם ידאג לעצמו וייטול אחריות על חייו הכלכליים והרוחניים. וכך, אם יש להורים אפשרות, והם אכן מעניקים לו מתנה של מאות אלפי שקלים, הוא יודה להם כל חייו ויתנהג כלפיהם בהתאם. המצב שילדים מסתכלים בעין עקומה על המתנות שהוריהם נותנים להם – אף שהם קיבלו מהם דירה, חתונה ותשלום שכירות לתקופה ארוכה – משקף עיוות מוסרי עמוק. כל עוד אנו נשארים עם נורמת קניית הדירות, הילדים שלנו יאהבו אותנו פחות ויגדלו להיות אנשים שאינם מכירים טובה חלילה.

 

כסף אינו גדל על עצים

אסיים בנקודה נוספת שראוי לתת עליה את הדעת.

בסופו של דבר, נורמת קניית הדירות משמרת את ההתנהלות הכלכלית הלא בריאה של החברה במעגליות אינסופית. כולנו יודעים שנורמה זו אינה הגיונית בעליל. איך היא בכל אופן מתקיימת? התשובה לכך היא שכאשר האדם מתרגל לקבל, הוא מאבד את היכולת להתנהל באחריות כלכלית. מתוך כך, נקל עליו לקבל על עצמו התחייבויות לא הגיוניות.

כאשר ילדינו אינם משלמים על הדירה שלהם בעצמם, הם אינם מבינים שכסף אינו גדל על עצים ואינו מיוצר בגמ"חים. לכן, כשהם יגיעו לחתן את ילדיהם, הם יתנהלו בטירוף, בדיוק כמונו. רק כאשר נתרגל לחיים של אחריות ושל הכרת הטוב, כשפרנסתנו תתבסס על כסף שמקורו בעמל ולא באשראי ובמתנות, נוכל לראות שינוי בהוצאות החתונות

טבע האדם לשים לב להוצאות כספיות אשר המימון שלהן מגיע מכסף שהוא עמל עליו. ככל שאדם עמל יותר על ייצור הכסף, שלו ושל משפחתו, כך קשה לו יותר להוציא אותו עבור דברים של מה בכך. לאנשים המגיעים אלי לייעוץ אני רגיל לומר שאם הם מבקשים לצמצם בהוצאות, אל להם לחשוב על ההוצאות – על מה הם רוצים מאד להוציא כסף ועל מה הם מוכנים לוותר. עליהם לחשוב על ההכנסות שלהם – איך הם מייצרים עוד כסף וכמה הם עמלים עליו. דרך הפריזמה הזו עליהם לשאול את עצמם על מה הם רוצים לבזבז אותו. מניסיון, גישה זו מועילה הרבה יותר לצמצום ההוצאות. ככל שהכסף של האדם יקר יותר בעיניו, כך תשומת הלב שלו להוצאות הולכת וגדלה.

מסיבה זו, כל עוד תרבות 'התחייבות' ההורים לרכישת דירות לילדים קיימת במחננו, קשה לי להאמין שמשהו משמעותי ישתנה לגבי ההוצאות המוגזמות. כשתרבות החיים שלנו מושתתת על אשראי הלוואות ועל כסף קל שלא עמלנו עליו, קשה לדבר על חיסכון ועל צמצום ההוצאות. כאשר ילדינו אינם משלמים על הדירה שלהם בעצמם, הם אינם מבינים שכסף אינו גדל על עצים ואינו מיוצר בגמ"חים. לכן, כשהם יגיעו לחתן את ילדיהם, הם יתנהלו בטירוף, בדיוק כמונו. רק כאשר נתרגל לחיים של אחריות ושל הכרת הטוב, כשפרנסתנו תתבסס על כסף שמקורו בעמל ולא באשראי ובמתנות, נוכל לראות שינוי בהוצאות החתונות.

השלב הראשון בתרגול זה הוא למחוק מהשפה שלנו את הדיבור על 'התחייבות' ההורים. אם נצליח בכך, נוכל לעבור תהליכים דומים גם בשאר היבטי חיינו, בכל יום ובכל שעה.

 

 

62 תגובות על “הכל מתחיל מהבית

  • מים קרים לנפשות עייפות.
    דברים נכונים ואמיתיים.

  • למה שהורים "יקחו אחריות" על חשבון הילדים (כשבציבור החרדי במקרים רבים הם גם פגעו בהם בכך שלא איפשרו להם לרכוש השכלה).

    תכתוב קודם מאמר שהורים ייקחו אחריות על כמות הילדים שהם עושים, וכך לא יקלעו למצב שהם צריכים להשיא 10 ילדים ואין להם. למיטב ידיעתי מצוות פרו ורבו היא על בן ובת בלבד (ומעבר לזה יש מצווה של לשבת יצרה).

    אבל את זה אתה מכיר?
    "תנו רבנן אשר בנה אשר נטע אשר ארש לימדה תורה דרך ארץ שיבנה אדם בית ויטע כרם ואח"כ ישא אשה ואף שלמה אמר בחכמתו הכן בחוץ מלאכתך ועתדה בשדה לך אחר ובנית ביתך הכן בחוץ מלאכתך זה בית ועתדה בשדה לך זה כרם אחר ובנית ביתך זו אשה"

    ואת זה?

    דרך בעלי דעה שיקבע לו אדם מלאכה המפרנסת אותו תחילה ואח"כ יקנה בית דירה ואחר כך ישא אשה שנאמר מי האיש אשר נטע כרם ולא חללו מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו מי האיש אשר ארש אשה ולא לקחה אבל הטפשין מתחילין לישא אשה ואח"כ אם תמצא ידו יקנה בית ואחר כך בסוף ימיו יחזור לבקש אומנות או יתפרנס מן הצדקה וכן הוא אומר בקללות אשה תארש בית תבנה כרם תטע כלומר יהיו מעשיך הפוכין כדי שלא תצליח את דרכיך ובברכה הוא אומר ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו.

    חובת האב להשיא את בתו ולתת לה כספים (עישוריתא דרבי)?

    חובת האב ללמד את בנו אומנות?

    כנראה שלאנשים היום קשה להיות "בעלי דעה" (ואני למעלה ראה איך הרמב"ם מתייחס אליהם), זה לא מסתדר עם להיות חרדים. במקום להיות "בעלי דעה" מעדיפים להוציא את המחשבה שלהם למיקור חוץ, לאנשים שהם לא בעלי דעה (מה שנקרא "דעת בעלי בתים" היפך "דעת תורה", דהיינו "בעלי בתים" = "בעלי דעה" והפכם מכונה היום לצערנו "דעת תורה" וכדי בזיון וקצף).

    נ.ב. וזה בגלל שאני אישה ולא מכירה את כל המקורות. אני בטוחה שת"ח רציני כבר היה מסביר לך יותר במפורט איך כל מה שאתה כותב הוא נגד הגמרא והפוסקים. אני מקווה שמישהו כאן ירים את הכפפה בנושא.

    • בגדול יש חובה להביא ילדים ככל שאפשר בגלל "לעת ערב אל תנח ידיך" [שהיא חובה גמורה כמבואר בתוס ושאר הראשוניםשבת קי']
      ועם כל הכבוד לבקיאותך ברור שהמצב קיום שונה ועם כל הליברליות והמתירנות היום א"א כציבור להתערב בציבור הכללי [אני לא מדבר לבודדים אלא כל הציבור כשיטה] והדברים ישנים וכפי שאמר החזו"א תיבת נח וכו'
      ודומה הדבר לאחד שיקרא קצת על פיזיקה ויחלוק בנחרצות על הפיזיקאים הגדולים בעולם,
      תבעי את דעתך אבל מה זה הנחרצות והבוז לשיטה הנוהגת כיום,
      ובאופן כללי רק בתורה והשקפה מגיעים אנשים שיודעים קצת ובזים לדעה של רבבות ת"ח, בשונה משאר המקצעות שיש כבוד בסיסי למי שמוחזק שעמל כל חייו בעניין,

  • כבודו נתן דירה לבנותיו או לא?

  • מהמם וראוי.כל הכבוד!

  • מדהים מדהים מדהים,

    כל מילה כן נכונה ומחושבת, אמת ויציב הלווי שזה יעזור להרבה אנשים לחיות ולהתבסס נכון, הרב צבי תמיד יש לך את מילים הנכונות בזמן הנכון

    תודה רבה על הדברים הכל כך חכמים

  • כל הכבוד על המאמר!
    סוף סוף משהו שנוגע בלוז העניין ולא מדבר על ההוצאות הסבירות מסביב.

    שמרית את רוצה לפתוח סבב של דיונים גם במאמר הזה?
    בכבוד!

    במאמר של מעיין דוד את מציגה את עצמך כחרדית, שדאגה שלכל ילד יהיה דירה כשיתחתן.
    שאפו ענק שהגעת להישג הזה.

    גם כאן וגם שם את לא נשמעת חרדית.
    שם את אומרת דברים שמהם משתמע שהאדם צריך לבחור את השקפותיו לפי כמות הכסף בבנק.

    הוי אומר אם אתה רוצה לשלוח את הבת שלך לסמינר ולגדל אותה לבית של תורה, אתה צריך לדאוג לחצי מיליון שח מראש.

    כאן את מביעה דעה שמצוות פרו ורבו הכוונה לבן ובת בלבד ושההורים יקחו אחריות על מספר הילדים שהם מביאים לעולם.

    סורי זה לא השקפה חרדית.

    ויותר מכך כיבוד הורים הוא אחד מעשרת הדברות, אין סיבה שהורים ישתעבדו לילדיהם.

    אם כל אחד ידאג לדירה שלו תהיה רווחה הרבה יותר גדולה לכולם, הכי פשוט הכי קל.

    וכמו שכתב כותב המאמר זה לא יתחיל מזה שנחכה לאיזה שינוי מרחיק לכת שיבוא מלמעלה, בידינו הדבר.

    אף אחד לא רוצה לעשות שינויים ולהיות "פראייר" אבל אם יתאגדו יחידים בסוף יהיה שינוי.

    (זה מזכיר לי את ההתאגדות עבור "ערבים", פעם היו מתגלגלים בתיבות הדואר כל שני וחמישי עשרות מכתבי עזרה לילדי יתומים, מאז שנכנס הפרוייקט של ערבים זה ירד בהרבה, לא כי יש פחות יתומים, אלא כי יש התנהלות יותר חכמה)

    ומי שרוצה לעיין בדברים שכתבתי באריכות יכנס למאמר הראשי של גב' מעיין דוד.

    • את טוענת שאני לא חרדית, זה מעניין.

      ואיך את מסיקה זאת, בזאת שאני טוענת שמצוות פריה ורביה זה בן ובת בלבד.

      מצטערת, אפילו הרמ"א לא חולק על השולחן ערוך שכתב כך באבן העזר סימן א' סעיף ה' (טוב המקור זה במשנה).

      לגבי תוספת ילדים זה נאמר רק כהידור אם זה יש לו יכולת. יכולת לפרנס זה גם חלק מיכולת.

      אם אנתח את מה שאת אומרת: כל התנאים, האמוראים, הראשונים והאחרונים חושבים שכך ההלכה ואת חושבת שההלכה היא אחרת?

      ומכיוון שאת חושבת שההלכה על פריה ורביה היא אחרת ממה שחשבו התנאים, האמוראים הראשונים והאחרונים, מי שלא חושב כמוך הוא לא חרדי?

      לגבי תוספת ילדים לא העמקתי בנושא. אבל זו בחירה לאדם ובהלכה מגדישים שזה לפי כוחו לגדלם.

      אז מה עדיף, 6 ילדים שיגדלו בכבוד או 12 ילדים שיגדלו בעוני?

      בזה מותר האדם מן הבהמה שיש לו שיקול דעת בנושאים אלו….

    • למנתחת שלום
      אשמח לשמוע את דעתך המלומדת באשר לאפשרויות קניית דירה שעומדות בפני זוג חרדי צעיר עם השקפת עולם חרדית (אברך ואישה מפרנסת או עבודה תורנית) שלא רכשו השכלה אקדמאית והכנסותיהם בהתאם
      הכיצד יקנו דירה ללא שום עזרה מההורים? את מציינת בתגובתך כי ״הכי פשוט שכל אחד ידאג לדירה שלו״, אז בפועל איך זה אמור להתקיים ללא הון עצמי? עם משפחה ברוכה ברוך ה שגדלה ומתרחבת משנה לשנה? ועם הכנסות שמספיקות בקושי להוצאות החיים השוטפות???
      ובנימה מעט יותר אישית, סלחי לי, אך האם לך יש דירה? האם את דאגת לדירה של עצמך ללא היעזרות בהורים תוך כדי חיים לפי ״השקפת עולם חרדית״ כדברייך??
      ובכלל, מהי אותה השקפה חרדית שעליה את מדברת? האם היא כוללת חיי אברכות בדוחק וצמצום, גידול משפחה ברוכה, אפס השכלה, ועוד? האם בשם ההשקפה את יכולה לומר להורים להביא ילדים לעולם ללא בדל מחשבה על עתידם והיכולת לדאוג להם? למה? כי כך כולם עושים? אשמח לתשובותייך….
      במציאות של היום במדינתנו הקטנה בעלת יוקר מחיה מאמיר אין ככ סיכוי לזוג צעיר חסר השכלה משמעותית שמטופל בילדים רכים לקנות דירה ללא סיוע מההורים גם אם שני בני הזוג עובדים וגם אם הם מאד מצטמצמים….. צר לי… לעיתים קל לכתוב ולדבר כשאנו שבעים ורעננים אך בפועל זה לא מאד תואם את המציאות… ואלה דברים שלמדתי על בשרי

  • כמדומני שהבעיה שורשית ועמוקה הרבה יותר, הקונפליקט של בין האידליה של "פת במלח" לבין רכישת דירה הוא קונפליקט מטורף. בנוסף, זוג צעיר חרדי שמתחיל את חייו בדכ אין לו את הכלים להכניס כסף שמספק את כל ההוצאות, הם מתחתנים בגיל צעיר מאוד ובלי מקצוע אז מחובת ההורים לסייע לפחות בשנה שנתיים הראשונות. מה שבטוח שהדבר שצריך להשתנות זאת הגישה החינוכית והאידיאולוגית בנושא הכלכלי.

    • קצת מקומם…. אני חולקת על דברייך
      להורים אין שום חובה, לא חייבים שום דבר בטח לא מחובתם לסייע….. אם יש להם את היכולת מה טוב ותבוא הברכה על ראשם אך אם אין להם יכולת על הילדים ללמוד להסתדר
      מעולם לא חשבתי שהוריי חייבים לי משהו התחתנתי עם בעלי ומתחילה ב״ה למדנו להסתדר בכוחות עצמנו ללא תלות בממון ההורים
      הכל אפשרי עם רצון טוב בלי עצלות ופינוק

  • לדעתי, הפתרון להתנהלות כלכלית נכונה הוא לתת את התנאים אבל לא לתת את הכל.

    דהיינו שההורים ישמשו מנוף לילדים אבל לא יאכילו בכפית. כמו שברור שאם הורה מכין ש"ב במקום ילד הוא לא עושה לו טובה.

    לכן גם אם להורים יש אפשרות לתת דירה בשלמות, הם צריכים לתת 70% דירה והילד ישלם את ה – 30% במשכנתא (ואפילו לטווח של 15 שנה שיהיו תשלומים גבוהים יותר).

    זה מחדיר בילדים אחריות.

  • הכתבה נעימה ויפה
    אבל לדעתי אינה מבינה את ניתוח העומק של קניית דירות לילדים
    המונהגת בציבור החרדי – ליטאי בעיקר .
    הנהגה זו כרוכה יחד עם אורח החיים החרדי
    ושינוי בה יגרום לפחות על פניו לשינוי אורח החיים החרדי .
    נקח דוגמא למצב אידאלי שהיה רוצה הכותב .
    בחור ישיבה ובת סמינר בתחילת כתה ו' מתחתנים בשעה טובה .
    ההורים אינם קונים דירה והזוג הצעיר מתחיל את חייו .
    האם ריאלי שהבעל יהיה אברך ויקבל מילגה ממוצעת של 2000 ש"ח
    האישה אינה עובדת עד לסיום לימודיה והם יוכלו לשכור דירה באיזורים
    החרדים שאינם פריפריה ולהתקיים כלכלית בו זמנית . מובן שלא .
    טוב יאמרו המתווכחים בא נשפר את המודל , עד למציאת עבודה ע"י האישה
    ישלמו ההורים שכירות .
    הבה ונבחון את הדברים שנתיים אחרי החתונה לזוג ישנם ילד חמוד
    האישה מצאה עבודה בשכר מינימום , (כן זה המצב בשוק העבודה
    במקרה הטוב מתחילים בשכר מינימום פלוס 10 אחוז . אבל אנחנו מדברים על ממוצע)
    האם ניתן לשכור דירה רגילה בירושלים או בב"ב בחות מ4500 ש"ח
    התשובה היא לא . נשאר הזוג עם הכנסה של 3000 ש"ח לחודש במקרה
    האופטימי ביותר האם ניתן לשרוד כך לאורך זמן לא .
    אני מודע לזה שכאן תיכנס הטענה ובכן הבה ונלך לגור בפריפריה שם מחיר
    השכירות הוא 1000 ש"ח והכל יבוא על מקומו בשלום.
    וגם כאן התשובה אותה תשובה מקומות העבודה בפריפריה מוגבלים ומבוססים הרבה על נסיעה לאיזור המרכז . דבר זה רלוונטי לגברים עובדים ולא לנשים המגדלות ילדים. האם אישה יכולה ליסוע כל יום מבאר שבע לתל אביב לעבוד 8
    שעות לטפל אח"כ בילדים .
    לא . אולי בודדות .
    בקיצור , נתינת הדירות לילדים הנוהגת בציבור החרדי כרוכה באורח החיים
    שלו .
    יתכן , והגענו לנקודת קצה בה יש לבחון את כל העניין .
    אשמח לשמוע תגובות לתגובתי !!!

    • תשובה נכונה,דברים כהוויתם

    • יפה! לא יכל להיות מנוסח טוב יותר. מנומק, נכון, מאופק ואינטליגנטי

    • מסכימה איתך שיש לבחון את כל הענין…
      כי משהו במשוואה הזו לא יסתדר כשיגיעו לפירקם הילדים של הזוג הנחמד שתיארת, או אז יתהפך עליהם הגלגל ויצטרכו הם לשחק את תפקיד הוריהם – לתת דירה לכל אחת ואחד מילדיהם.
      חבל שעצרת את התיאור המדויק של חייהם ברגעים הזוהרים. כשכפית של זהב בפיהם.
      הבה ננסה לתאר את הקושי שלהם מנקודה זו:
      האמא התקדמה ב20 שנה בעבודה, אבל נו נו כמה היא כבר מצליחה להכניס נטו הביתה?
      הילדים מתרבים, ההוצאות גדלות. אז אמנם דירה יש להם. אך הוצאות של מחיה, לימודים לילדים, ואינספור הוצאות שכל מי שמגדל ילדים מתבגרים יודע יותר ממני לכתוב.
      האבא היקר קיבל דירה אז כמובן הוא נאמן לשווער ושקוד על לימודו
      כעת הבת הבכירה הגיע לפרקה. אין להם מושג מאיפה להביא כסף לחתונה, שלא לדבר על דירה
      מה עושים מנקודה זו?

      ויש עוד אחריה הבאים בתור….והלחץ גדל ומתחילים להתחייב כי צריך לחתן
      ואז מתחילים לשנורר, והתקפי לב…
      ו..הנה סגרנו מעגל. בדיוק בנקודה הזאת התחלת את סיפור חייהם של הזוג המאושר שהתחתן.
      ההורים קצת פחות מאושרים…..

      אז איזה מן תפיסת עולם זו?
      ודאי שצריך פה שינוי מהותי ויסודי בכל הנהגת החיים החרדית!

      מי שצריך להתפרנס שיצא לעבוד.
      מי שצריך ללמוד מקצוע שיצא ללמוד מקצוע.
      תפסיקו לחיות על חשבון ההורים! זה פרזיטיות לשמה!
      זו לא דרכה של תורה!!
      זוג צעיר יוכל להסתדר יפה בחיים כשילמד לקחת אחראיות ולסדר את החיים לעצמם ולא להישען על הוריו.
      ולכל שאלה יש רב.

  • אילה ורבקה:

    זוג צעיר מתחתן כשהבעל נכנס לכולל ומקבל מלגה בסביבות 3000 שח.

    הבחורת סמינר שלמדה ויגעה גם היא עובדת, וככל שהשקיעה יותר כך אמורה לקבל משכורת טובה יותר.

    שנה ראשונה שההורים יעזרו בתשלום המשכנתא/ שכירות.

    זוג צעיר תקפצו למים ותהיו אחראים לעצמכם.

    רבקה 70 אחוז זה מה שקיים היום, אף אחד לא מקבל דירה שלמה.
    את יודעת מה זה 35% לכל זוג הורים? או 70 להורי הכלה?

    שההורים יתנו 40 אחוז הון עצמי, יעזרו לילדים בשנה ראשונה וזהו.

    כל זוג שישלם על עצמו את המשכנתא של עצמו, הוי אומר 2500-3000 שח בחודש, בגיל 60 ההורים יהיו פנויים לעצמם ולא מסובבים בחובות מכף רגל ועד ראש.

    כותב המאמר הזכיר שכל אחד יחסוך חצי מליון שח, מצטערת לומר זה לא חצי מליון, כל אבא שמחתן 8 ילדים יכול להגיע להתחיבויות של כמה מליונים טובים סך הכל.

    קבלו כבר שכל ותפסיקו להתחייב, תחסכו לעצמכם מליונים ותקבלו שלוות נפש.

    הורים לא חייבים לילדים שלהם שום דבר, וגם על ה 40 אחוז, פלוס מינוס, התחלה של דירה, הילדים צריכים להודות ולא לקחת כמובן מאליו.

    • אני חושבת שגם ישראל וגם יהושע ענו לך נכון. מתן דירות הוא חלק מאורח החיים החרדי. שינוי במתן דירות מאלץ לשנות הרבה מאורח החיים החרדי.

      האמת שאני לא יודעת כמה מקבל אברך כולל, אבל הסכום של 2,000 ש"ח שכתבו במאמר קודם יותר מתאים מסכום של 3,000 ש"ח שאת נוקבת בו. אל תשכחי שעם הזמן זה גם יורד יחסית כי יש יותר אברכים בלי עין הרע.

    • חחחח איך הגעת לזה??? באיזה כולל משלמים 3000₪ בבקשה עדכני אותי ואשלח לשם את בעלי מיד
      המשכורת של הבחורה שלא למדה תכנות ממש לא גבוהה! לכי ובדקי את השוק
      ושההורים ישלמו שכירות או משכנתא שנה?? ממש לא לכולם יש אפשרויות כלכליות ככ גבוהות!

    • את כל הזמן חוזרת על זה שלדעתך ההורים צריכים לתת לילדם הון ראשוני בלבד.
      אך את לא מסבירה מניין יבוא הכסף?? מניין יהיה, למשפחה, שגם ככה בקושי/או שכלל לא שורדים את ההוצאות החודשיות (ממש ככה), לתת כמעט כל שנה "הון ראשוני" לילדים שהם מחתנים?? וזה בנוסף להוצאות החתונה המינימליות ביותר שיכולים להיות.
      בקיצור: את באה כל הזמן עם איזה נוסחת פלא אבל ראי זה פלא: גם הנוסחא שלך לא עובדת..

  • עיקר חסר מן הספר. אז בסדר, ההורים לא יתנו חלק בקניית דירה לילדים שלהם. אבל אם מחנכים את הבנים מגיל 3 שהשאיפה שלהם אמור להיות שישבו בכולל המון שנים אחרי החתונה, ומחנכים את הבנות ש"בעל בן תורה" הוא האידיאל, ומטילים עול הפרנסה רק על האשה, מאיפוא הזוג הצעיר יקנו לעצמם דירה? ואם תאמר שהם יגורו בשכירות, גם זה לא פותר שום בעיה, כי הרי מדובר על אלפי שקלים שכירות בכל חודש.
    אם באמת רוצים להוריד את קניית דירות מהשיחה, צריכים לשנות את כל האורח חיים בציבור החרדי. יש מודל לזה בארה"ב, שמקובל אצל הרבה מהחרדים שם שבחור מתחיל לימודי אוניברסיטה בגיל 22-23, אבל שם יש לרוב הבחורים "תעודת בגרות" מתיכון. אז קודם כל צריכים להוסיף שעות לימודי חול בחיידר, ואז לשלוח לישיבה תיכונית חרדית, ואז, אחרי 3-4 שנים בישיבה גדולה, לתת להם להתחיל בלימודי תואר. אם הולכים בכיוון הזה אז אולי אפשר למגר את תופעת קניית הדירות. אחרת, הורים פשוט עושים עוולה לילדים שלהם.

    • נכון במאה אחוז, אבל זה גם ישתנה בעצמו, ברגע שההורים יפסיקו לתת דירות בכסף שאין להם, מכורח המציאות הגברים יצאו יותר מהר לעבוד, וכך גם יחנכו את ילדיהם ויכינו אותם טוב יותר לחיים בהם לא "יידפקו" כמו שההורים נדפקו…

    • איזה מודל סוציומטי אתה מעלה. לאחר ארבע שנים ללכת ללמוד תואר. ומה עם צבא? עד היום אמרו שלא הולכים לצבא כי לומדים הרבה שנים תורה. אבל אם לומדים רק 4 שנים אז זה כמו ישיבת הסדר, אז למה לא להתגייס אלא רק לדאוג לעצמך?

    • ברשותך, אני די מסכים עם הרעיון.
      אבל אני חושב שזה תלוי בבחור, אדם שיכול לצאת רב עיר או דיין וכדו׳ אני בטוח שעליו אתה לא מדבר (ואני לא כאן להחליט מי כן ומי לא, זה דיון אחר).
      אלא על מי שלומד בכולל, שלאחר 5 שנים (או משהו כזה, כל אחד כפי יכולתו, בארה״ב בהרבה מקומות כפי שידוע לי זה 5 שנים), יצא לקבל מישרה.
      הקושי ליישם את זה כאן בארץ (בנוסף לחוסר בלימודי חול) זה הצבא- שכל אחד חייב לעשות ואחרת קשה מאוד להתקבל לאוניברסיטה.
      ולזה מצאו פיתרון- אפשר לעשות שירות אזרחי בכל מיני מסגרות מתאימות.
      אז נראה לי שצריך שהראשי ישיבות יכירו בכך ויאמרו (למי שמתאים) שיעשו את השירות האזרחי (זה יכול להיות ללמוד עם ילדים בחיידר, או להתנדב ביד שרה וכדו׳), וצריך לשים לב מכיון שזה רק עד גיל מסויים (נראה לי 26 או 28, אני פספסתי את הגיל…), ואז יוכלו ללכת לאוניברסיטה (לפעמים אפילו במקביל לשירות האזרחי).
      בנוסף לכך, צריכים לדאוג ולעודד שילכו למסגרות לימודים שמתאימים לגדרי ההלכה… יש אותם בהרבה דברים. אבל לשם כך, נראה לי, צריך שיתוף פעולה עם הראשי ישיבות- שידריכו ללכת למקום המתאים! מכיון שמהנסיון שלי שאני ראיתי כשהראש ישיבה פשוט התנגד שילכו בכלל לאוניברסיטה הבחור הלך בכל אופן ואז נכנס למסגרת לא מתאימה… ובנוסף לכך הוא כועס על הראש ישיבה שלא מסכים איתו ואין לו כבר שום דמות שתדריך אותו בנפתולי החיים…

    • אני לא ממש מסכים עם הפתרון אבל ממש מסכים עם הטענה של יהושע –
      מה הפתרון בלא לתת כלום לזוג ?
      יתרה מזאת – כבר במצב הנוכחי הזודות בקושי יכולים להחזיק מעמד-
      בתור בחור בן 19 הרבה פעמים אני תוהה מדוע בחור בגילי צריך לחיות עם הידיעה שבעוד מספר שנים (לא רבות) הוא יצטרך לבחור באחת משתי האופציות
      – או לגור במרכז ולשלם על כך מחיר כלכלי כבד מאד – משכנתא חונקת לשלושים שנה (אחרי הידיעה שההורים משתי הצדדים נכנסים למרוץ כספים בלתי הגיוני) ולהרוויח את את חיי החברה החרדית הכוללים מוסדות לימוד ברמה, עבודה הגיונית לאשה וכל מה שיש לחיי חברה להציע,
      – או לגור באחת מערי הפריפריה ולהרוויח חיים ברמה כלכלית הגיונית אולם מאידך ויתור כואב על חיי החברה החרדית שע"פ הצורה שבה אנו גדלים זה אחד הדברים הכי משמעותיים בחיים,
      ואני שואל את עצמי – האם אנחנו חייבים לסבול? כלום אין דרך שנחיה את חיינו בחברה החרדית על כל מה שיש לה להציע ובד בבד ברמה כלכלית המתאימה לגידול משפחה בצורה האופטימלית ?
      אינני מבין איך כותב המאמר חושב שהשינוי יכול לבוא מיחידים – האם הוא מצפה מאבא לראות את בנו מתחיל את חייו בצורה כה אומללה ולעמוד מנגד משום ש'הוא מהיחידים שמובילים שינוי' ?
      ועוד נקודה – האם הוא באמת חושב שמכתב אחד מלפני עשרים שנה כאשר רוב ראשי הישיבות היום מעודדים ומורים לדרוש כסף זה באמת נקרא נסיון לשינוי ?

      אינני בא להציע פתרונות, אין לי מספיק ידע בתחום ומעולם לא התעניינתי יותר מדי בבעיות ציבוריות אולם מפריע לי דבר אחד – אני מצפה ממי שכן אמור לעסוק בתחום שינסה לכל הפחות להציע פתרונות במקום להאשים את המציאות/הממשלה/הציבור במצב,
      יתירה מזאת- לענ"ד עדיפה איכות חייהם של ציבור בני התורה על פני הסטטוס-קוו של חילולי השבת, חשוב ככל שיהיה – 'תן לי יבנה וחכמיה', כך שלפני שמנהיגי הציבור ועסקניו מתעסקים בכאלה נושאים עדיף שיתעסקו באיכות החיים שלנו – ציבור לומדי התורה,
      אינני בא להאשים מישהו באחריות על המצב, אינני חושב שמישהו יצר אותו, אני פשוט חושב שיש כאלה שיכולים לעזור במציאת הפתרון – ולא מספיק מנסים.

      בכל אופן תודה על המאמר ועל עצם העעלאת הנושא שנראה לפעמים קצת נדוש אך הוא ממש לא.

  • אשרינו שאנו חסידי חב"ד!!! (וממש לא רק בגלל זה…) אצלינו לא קיים הטירוף הזה!!!
    שום קניית דירות ושום התחייבויות. הכי הרבה ההורים משלמים שכירות בשנה הראשונה.
    אין סחטנות בשידוכים. מחפשים התאמה מנטלית, רוחניות וכדו ממש לא מתחתנים עם הכסף, מתחתנים עם בני אדם.
    מוזמנים ללמוד מאיתנו ולשפר איכות חייכם.

    • בעלי למד בכולל 4.5 שנים אחרי החתונה
      אני כמעט לא עבדתי
      3 ילדים נולדו תוך 3 שנים
      קיבלנו שכירות לשנה + 140,000 ₪ + הכסף של החתונה וזהו!!
      ולקחנו הלוואות ובניסים קנינו דירה ישנה עם משכנתא ל-30 שנה..
      וב"ה כולם כך אצלנו – שכירות לשנה וקונים דירה עם טיפונת עזרה מההורים
      וההורים שלי בריאים ושלמים ב"ה, בלי חובות, פנויים לחיות בעצמם ולהנות מהנכדים

  • אני לא חושבת שכותב המאמר התכוון לזרוק את הזוג למים הסוערים של החיים.

    לעזור בהון עצמי לרכישת דירה – זה כן!

    להגיש דירה על מגש של כסף – זה לא!

    לעזור בשנה ראשונה בשכירות/ משכנתא, מקובל!

    יהושוע שכחת שרוב הבחורים שעפים על עצמם ודורשים דירות גם רוצים בחורות שלמדו הנדסאים/ ראיית חשבון ועוד מקצועות שווים.

    על איזה שכר מינימום אתה מדבר?

    יש שינויים שאני גם מסכימה איתם אבל עדיין זה לא מצדיק שההורים יכרעו תחת הנטל.

    ממשכורת של אישה פלוס מילגה אפשר לשלם משכנתא. זה לא בשמים!

    אברך שמגיע לשלב שצריך השלמת הכנסה, לא בהכרח יוצא ללמוד לימודים לתואר. יש עוד כמה אפשרויות תורניות לפני שיוצאים לשוק העבודה, אם בכלל זה הרצון.

    לימודי חול לגברים זו כבר בעיה אחרת, אם לבחורי ישיבה היה לפחות בסיס חזק ויציב במתמטיקה/ מקצועות חול אחרים, כשהם היו מגיעים לשלב של תואר (אני מדברת על מי שמגיע) הם לא היו צריכים להתייגע כל כך, היה להם כבר בסיס. כרגע אין להם כלום, לימודי חול בחיידר זה כמו קייטנה להעשרת ידע ולא יותר מכך.

    בין כך ובין כך, לשלם משכנתא זה לא בשמים.
    מוטב שכל זוג ישלם לעצמו ולא יגיע לגיל שמחתן את ילדיו שלו ומתחייב על מליונים.

    מי שנותן דירה לילדיו עושה עוול גם לעצמו וגם לילדין, כי הדפוס הזה לא יפסק, הוא ימשיך גם לדור הבא, שיצטרך לקבל התקפי לב תחת נטל עול הדירות וככה הגלגל ימשיך לסוב על צירו.

    עולם כמנהגו – חלם.

    • כבר כתבת זאת רווקה., אז אולי אחרי שיהא לך נסיון בחיים תכתבי בכזו נחרצות.

      בכל מקרה אם בחור מבקש, גם בחורה יכולה לבקש שלבחור תהא תעודת בגרות ריאלית (יש מתחזקים ויש מישיבות תיכוניות חרדיות), כך שאם יאלץ לפרנס יהא לו בסיס, וגם בחינוך הילדים הוא ישלח למוסדות עם לימודי חול.

    • ברוך ויהושוע-
      באמת נראה לכם שבחורי הישיבות, אברכים, יצאו רובם ככולם חוץ ממי כהגדרתכם שיהיה רב או דיין, יצאו לעבוד? !!
      מישהו שבאמת יש לו הכרות אמיתית עם הציבור לא היה מציע את זה אפילו!!!

    • מאמר חז"ל במס' ברכות "אין הבור מתמלא מחולייתו."
      מפריך את הטיעון שלך.
      כי איך שלא תסתכלי על זה לא יהיה מספיק כסף לרכישת דירה.
      להורים אין אפשרות לתת הון ראשוני לכל ילד. זאת כאשר הם בקושי או כלל לא גומרים את החודש.
      וככל שיפול יותר על הזוג שוב אנו נכנסים למעגל של עוני ומצוקה.

  • לא הבנתי את תורף הרעיון של כותב המאמר הנכבד: אם כולם משלמים 500000, ורק הוא האמיץ מחליט ללכת נגד הזרם ולא לשלם, למה שבחור בלי בעיה יכניס את עצמו לבוץ הזה ולא ילך למחותן אחר שהולך עם הזרם?
    האם יש סיכוי ריאלי שהוא יקבל חתן ש'שווה' אצל אחרים סכום של השקעת דירה? בעיה מסוג זה לא יכולה להיפתר עד שלא יעשה קרטל בהשתתפות כולם.

  • שמרית את מדברת אלי? לא יודעת למה הבנת שאני רווקה.
    זה שאין לי דירה עדיין לא הופך אותי לרווקה….
    כתבתי בתגובות של המאמר של מעיין שכהילדים שלי רחוקים מגיל הנישואים, וב"ה כשיגיעו לשלב הזה, אני ארצה לעזור להם ולהעניק להם בסיס איתן לקניית דירה, אבל אני ממש לא מתכוונת להיות חלק ממחול העוואים הזה ולהתחייב על סכומים לא הגיוניים.

    כתבתי גם שלי עצמי אין עדיין דירה, ושהשכירות שאני משלמת היא הרבה יותר גבוהה מהמשכנתא שהייתי משלמת לו היתה לי כיום דירה.

    ואגב גם אם הייתי רווקה, אני יכולה להביע דעה בנחרצות, אני לא צריכה להגיע לגיל 60 כדי להבין מה זה לסחוב על הכתפיים שלי חובות מהאגדות.

    אליעזר אתה צודק, זה לא שינוי של יחיד בדורו, זה שינוי של יחידים שבא מלמטה ומשפיע על הציבור.
    כותב המאמר התכוון שלא נחכה לאיזה הוראה מגבוה, כך אני מבינה את דבריו.

    • אם את נשואה, מעניין אותי מה שכתבת:
      "לימודי חול לגברים זו כבר בעיה אחרת, אם לבחורי ישיבה היה לפחות בסיס חזק ויציב במתמטיקה/ מקצועות חול אחרים, כשהם היו מגיעים לשלב של תואר (אני מדברת על מי שמגיע) הם לא היו צריכים להתייגע כל כך, היה להם כבר בסיס. כרגע אין להם כלום, לימודי חול בחיידר זה כמו קייטנה להעשרת ידע ולא יותר מכך."

      היכן בנייך מתחתנים?

  • מאמר נכון ואמיתי. נוגע בדיוק בשורש הבעיה.
    הבעיה העיקרית היא כלל לא תשלומי ההורים אלא המימד המוסרי שמתלווה לכך.
    "מגיע לי".
    כל הבעיות כפי שתיאר במדוייק הכותב מגיעות מהנחת היסוד הזאת.

    • לא מבינה איך הורה חרדי כותב כך.

      הקב"ה הביא את האדם לעולם ועשה כדרך הטבע שיהא לו כישרון להתפרנס.

      הגיע הורה והחליט להתחכם על הקב"ה ובמקום לתת לבנו להשתמש בכישרונותיו הוא מנע ממנו את זה, וכעת מתלונן שהבן חושב שמגיע לו לקבל בסיס לחיים בדמות דירה.

      תאר לך שאדם היה כורת יד של אחר, וכשהיה נתבע על אובדן יכולת להתפרנס, היה טוען מאיפה הגיעה הגישה של "מגיע לי"?

      אז מי שלא מסוגל לקחת אחריות על החיים שהוא מביא לעולם, שישאיר את זה לאלו שכן מסוגלים.

  • לשם הגילוי הנאות:
    אני חרדי, למדתי בישיבה מובחרת, לא דרשתי כסף וגם לא קיבלתי… החל מהחודש הראשון שילמנו, רעייתי ואני, שכירות לבד.
    אבל מאיפה?
    אישתי עובדת בהוראה למחצה לשליש ולרביע כיון שהרב של המשםחה שלה לא התיר לה לעשות תואר אקדמאי. כשבדקנו את האופציות אחרי החתונה היא כבר נכנסה ב"ה להיריון… לא לרוונטי לעשות תואר בשלב הזה.
    ואני? האופציה היחידה שלי היא לצאת לעבוד. אנחנו לא יכולים להתפרנס מששת אלפים ש"ח שהיא מכניסה בחודש. קרוב לארבעת אלפים הולכים אוטמטית לשכירות, חשמל, מים, ארנונה, ועכשיו עם לידת הילד היחידה הזו לא מספיקה.
    אז אני צריך לצאת לעבוד, אבל אין לי במה. להיות 'כלי קודש' אני צעיר מידי, אף אחד לא ייקח ר"מ בגיל 25. בקושי מורה למקצועות חול (שגם בזה אין לי ידע כמעט. הגענו בכיתה ז' לשבר עשרוני ושם זה נעצר…).
    אז מה אפשר לעשות?
    איך מציע הכותב הנכבד שבוגר ישיבה ובוגרת סמינר יפרנסו את עצמם?
    לא יקבלו דירה, לא ילמדו מקצוע, לא יכולים לצאת לעבוד, אז מה כן? איך יוצאים ממעגל הטירוף הזה?

    • תראה פתרון "מהיר" אין לי.

      אבל קודם כל כבר נאמר: "והחי יתן אל לבו". ההבדל בין מי שחי למי שלא חי, זה היכולת להסיק מהעובדות על המשך ההתנהלות.

      ז"א תעצרו כאן עם ילדים. ההמשך יהא אחרי שתתייצבו בלימודים ועבודה כנדרש.

      ואת הילדים תחנכו אחרת.

    • מנתחת – כדאי שתקראי את התגובה הזאת של "חרדי מודאג"
      זה מפריך ומנפץ את כל התיאוריות שאת בונה בעמל רב כל הזמן גם במאמר הנוכחי וגם במאמר השני של מעיין דוד.
      זה פשוט לא עובד.

  • שמרית בטח התכוונת היכן בני מתחנכים.
    זה באמת סוגיה קשה, ולא רק שלי, אלא של כל הציבור.

    ב"ה כשהבן שלי יהיה בישיבה קטנה אני אדאג למקום שהוא יוכל להשלים לימודי חול תוך כדי.
    וגם לפני כן.
    אני בעד.
    ואדאג שהבת שלי תשלים בגרויות/ תלמד במקום שלגטימי להיבחן על בגרויות ולא מבחני סאלד (חוצים).

    אבל אני לא מייצגת את הציבור.
    ואגב זה לא ההורים שהחליטו שאין לימודי חול/ ליבה זה לא בדיוק ההחלטה שלהם.

    אבל עדיין מה הקשר להטיל את האחריות על ההורים?
    בחור שמתחתן ומתחייב לכתובה אמור לדעת שהפרנסה עליו ועל צווארו. אשתו מעוניינת שהוא ילמד שתפרנס אותו ואת המשפחה.

    רבותי מהוראה לא מתפרנסים…
    גם אני הייתי ממלאת מקום בעברי וזהו נטשתי את ההוראה, זה יפה לאידיאל לא לפרנס בית.

    נלי יש כויללים שמשלמים גם 1000 דולר מלגה, תבדקי תראי.
    למרות שלא בוחרים כולל לפי גובה המלגה, אלא לפי ההתאמה למקום.

    עכשיו אני לא מבינה דבר אחד, את אומרת שלהורים אין אפשרות לשלם שנה שכירות.
    אז מאיפה יש להם מאות אלפים לדירה? את מבינה שזה לא הגיוני?

    ואני אפשט את זה:
    אם יחידת דיור עולה לחודש בממוצע 3000 שח (או לחילופין משכנתא בשנה ראשונה)

    זה אומר שהורי הכלה משלמים 18,000 שח בשנה כנ"ל הורי החתן.
    יש כאלה שמשלמים שנה ראשונה כל צד שליש, ההורים משלמים שני שליש והזוג משלם שליש, שאז יוצא 12,000 שח לחודש.

    אם אין להורים סכומים כאלה, מאיפה יהיו להם סכומים גבוהים עשרת מונים?

    ולך חרדי מודאג, ידוע לך שמהוראה לא מתפרנסים?
    תדאג שאשתך תמצא עבודה מכניסה.
    וגם לך יש פתרונות למצוא השלמת הכנסה בתחום התורני, לא צריך להיות ר"מ בשביל להתפרנס….

    תלמד עם בחורים, תעשה הגהות לספרי קודש, תהיה יצירתי ותמצא מה לעשות בנתונים הקיימים.

    אם אתה לא מסתדר היום, נשמע לך הגיוני שעוד 25 שנה תחתן ילדים ותתחייב לחצאי דירות?

    גם אם אשתך תלמד לימודים לתואר, אתם אולי תתפרנסו בכבוד, אבל ארוכה הדרך לקניית דירה לילדים.

    לא משנה גם מקרה פרטי כזה או אחר.
    העיקרון הוא שההורים יכולים לסייע לילדים בהון עצמי לדירה והם ישאו בעול המשכנתא. (חרדי מודאג לשלם 3000 שח למשכנתא יהיה לך יותר זול מלשלם שכירות, ואחרי 25 שנה אתה נשאר עם דירה ביד ולא זורק כספים לזבל)

    ולגבי לימודי חול לבנים/ לימודי תואר לנשים, זה עוד סוגיה שכרוכה בנושא.

    מי שעיניו בראשו שיחשוב על עתיד ילדיו מכל הבחינות.

    מבחינת מוסדות הלימוד.
    מבחינת חינוך מגיל קטן הילדים צריכים לדעת שההורים דואגים להם ועושים הכל בשבילם, וזה ממש לא מובן מאליו, מה שמקבלים צריך לומר תודה.

    מבחינת חינוך, לחנך את הילדים להישגים ולעבודה ולא להיות מפונקים שרק מקבלים ובאים בטענות כשהם לא מקבלים מספיק.

    תרבות המגיע לי זו תרבות הרסנית בכל שלב בחיים.

    • אכן התכוונתי היכן ילדיך מתחנכים, צדקת.

      רק מעניין אם את חושבת שיתנו לבן שלך בישיבה קטנה להשלים בגרויות (כשקוראים זאת אפשר לשאול אם את בכלל חרדית), בגרויות לומדים בישיבה תיכונית חרדית.

      ורק דבר אחד לא כל כך הבנתי כשכתבת: "ואגב זה לא ההורים שהחליטו שאין לימודי חול/ ליבה זה לא בדיוק ההחלטה שלהם."

      בוקר אחד קם משרד החינוך וסגר את כל בתי הספר? בצעירותי היו בכל עיר בתי ספר של החינוך העצמאי לבנים עם לימודי חול ואח"כ מי שהוריו רצו למד בישוב החדש (אני קצת מבוגרת, אז רק זה מה שהיה או לפחות מה שאני זוכרת). למדו שם כולם ליטאים וחסידים, ספרדים ותימנים, כולם. זה ההורים שהחליטו בדור האחרון שהם יותר חכמים מהקודמים ולא קיימו "שאל אביך ויגדך זקינך ויאמרו לך". אז אולי חכמים כאלו, גם יש להם תשובה לשאלה מהכין יגיע הכסף.

    • אוי מנתחת יקרה
      סליחה כנראה לא הסברתי עצמי מספיק…. לכן אולי לא הבנת את כוונתי
      אז בדבריי התכוונתי להראות שיש הורים שמה לעשות אתרע מזלם ואינם יכולים אפילו להשתתף בדמי שכירות בשנה הראשונה לחיי הזוג הצעיר, לא כל שכן סכומים גדולים יותר עבור הון עצמי ראשוני לזוג לדירה! פשוט שום עזרה שהם יכולים לתת! אין להם את האפשרות הכלכלית לכך! ולא, הם לא יתחייבו על שום דבר ביודעם שלא תהיה להם האפשרות ליישם ולתת…. יש הרבה משפחות כאלה! לא כולם משופעים בממון ולא לכולנו (ואני מכוונת בזאת לנשים בנות ה20-30 שנשאו בשנים האחרונות והקימו ב״ה משפחות) יש הורים שלהם בכלל דירה אחת שלהם, יש כאלה שגם הוריהן חיים בשכירות!
      ולכן, לא מו הנמנע שגורל זהה מוכתב מראש לילדיהם… ואינני כותבת מתוך ייאוש חלילה אלא מתוך ראיה מפוכחת על החיים
      נכון אולי אני אישה צעירה אך מזמן מזמן עוד בשנה הראשונה לנישואי הבנתי שהעולם הזה הוא הרבה מעבר ל:״ יש או אין דירה״ או ״האם קניתם? יש לכם נכס וכו״
      יצאתי ממרוץ השדים הזה
      לא עם דירה ושאר דברי חולין נבוא לבית דין של מעלה לאחר ה120 שלנו
      אז נכון,
      מתקיימים ב״ה, אמנם בצמצום אך טוב פת חרבה ושלווה בה
      אולי בבוא העת כשהילדים יגדלו ותהיה לי אופציה כלכלית אלך להשלים תואר וכו
      אך כעת אני מתמקדת במתנות שחנן אותנו הבורא יתברך ברוב רחמיו ויודעת שספציפית לי פחות מתאים המרוץ אחר הדירה/התואר וכו בחיי הנוכחיים
      מספיק לי המרוץ הרגיל של היום יום שהוא מאתגר כבר כך
      ובאשר לעתיד ילדיי? בע׳ה אשתדל לתת להם את כל הכלים ללמוד כדי להתפרנס בכבוד
      דירות? הזן ומפרנס לכל הוא זה שבפועל קובע כמה יהיה למי מתי איך והיכן
      לא אנחנו, עם כל הרצון הטוב… אנו יכולים להשתדל עד גבול מסויים להתפלל ולקוות
      והתוצאה? בידי הריבונו של עולם

  • שמרית בטח התכוונת היכן בני מתחנכים.
    זה באמת סוגיה קשה, ולא רק שלי, אלא של כל הציבור.

    ב"ה כשהבן שלי יהיה בישיבה קטנה אני אדאג למקום שהוא יוכל להשלים לימודי חול תוך כדי.
    וגם לפני כן.
    אני בעד.
    ואדאג שהבת שלי תשלים בגרויות/ תלמד במקום שלגטימי להיבחן על בגרויות ולא מבחני סאלד (חוצים).

    אבל אני לא מייצגת את הציבור.
    ואגב זה לא ההורים שהחליטו שאין לימודי חול/ ליבה זה לא בדיוק ההחלטה שלהם.

    אבל עדיין מה הקשר להטיל את האחריות על ההורים?
    בחור שמתחתן ומתחייב לכתובה אמור לדעת שהפרנסה עליו ועל צווארו. אשתו מעוניינת שהוא ילמד שתפרנס אותו ואת המשפחה.

    רבותי מהוראה לא מתפרנסים…
    גם אני הייתי ממלאת מקום בעברי וזהו נטשתי את ההוראה, זה יפה לאידיאל לא לפרנס בית.

    נלי יש כויללים שמשלמים גם 1000 דולר מלגה, תבדקי תראי.
    למרות שלא בוחרים כולל לפי גובה המלגה, אלא לפי ההתאמה למקום.

    עכשיו אני לא מבינה דבר אחד, את אומרת שלהורים אין אפשרות לשלם שנה שכירות.
    אז מאיפה יש להם מאות אלפים לדירה? את מבינה שזה לא הגיוני?

    ואני אפשט את זה:
    אם יחידת דיור עולה לחודש בממוצע 3000 שח (או לחילופין משכנתא בשנה ראשונה)

    זה אומר שהורי הכלה משלמים 18,000 שח בשנה כנ"ל הורי החתן.
    יש כאלה שמשלמים שנה ראשונה כל צד שליש, ההורים משלמים שני שליש והזוג משלם שליש, שאז יוצא 12,000 שח לשנה.

    תכלס ההורים עוזרים בממוצע של 1500 שקל לחודש, לו היו מתחייבים על מאות אלפים, היו אמורים להחזיר לגמחים הרבה יותר כסף.

    אני לא חושבת ששום הורה שמתחייב פותח איזה בלטה בבית ומוציא משם מליונים, מדובר בגילגולי גמחים והלוואות.

    אם אין להורים סכומים כאלה, מאיפה יהיו להם סכומים גבוהים עשרת מונים?

    ולך חרדי מודאג, ידוע לך שמהוראה לא מתפרנסים?
    תדאג שאשתך תמצא עבודה מכניסה.
    וגם לך יש פתרונות למצוא השלמת הכנסה בתחום התורני, לא צריך להיות ר"מ בשביל להתפרנס….

    תלמד עם בחורים, תעשה הגהות לספרי קודש, תהיה יצירתי ותמצא מה לעשות בנתונים הקיימים.

    אם אתה לא מסתדר היום, נשמע לך הגיוני שעוד 25 שנה תחתן ילדים ותתחייב לחצאי דירות?

    גם אם אשתך תלמד לימודים לתואר, אתם אולי תתפרנסו בכבוד, אבל ארוכה הדרך לקניית דירה לילדים.

    לא משנה גם מקרה פרטי כזה או אחר.
    העיקרון הוא שההורים יכולים לסייע לילדים בהון עצמי לדירה והם ישאו בעול המשכנתא. (חרדי מודאג לשלם 3000 שח למשכנתא יהיה לך יותר זול מלשלם שכירות, ואחרי 25 שנה אתה נשאר עם דירה ביד ולא זורק כספים לזבל)

    ולגבי לימודי חול לבנים/ לימודי תואר לנשים, זה עוד סוגיה שכרוכה בנושא.

    מי שעיניו בראשו שיחשוב על עתיד ילדיו מכל הבחינות.

    מבחינת מוסדות הלימוד.
    מבחינת חינוך מגיל קטן הילדים צריכים לדעת שההורים דואגים להם ועושים הכל בשבילם, וזה ממש לא מובן מאליו, מה שמקבלים צריך לומר תודה.

    מבחינת חינוך, לחנך את הילדים להישגים ולעבודה ולא להיות מפונקים שרק מקבלים ובאים בטענות כשהם לא מקבלים מספיק.

    תרבות המגיע לי זו תרבות הרסנית בכל שלב בחיים.

  • שמרית יש היום ישיבות חרדיות חסידיות וליטאיות שמשלבות לימודי חול.
    כדוגמת הישיבות שפתח הרב מנחם בומבך בירושלים ובביתר.

    אני חושבת על העתיד של הבן שלי ואני רוצה שתהיה לו את האופציה, אם ירצה, כשיצטרך לצאת לחיים האמיתיים.

    ועד שהבן שלי יגיע לישיבה מאמינה שיהיו עוד הרבה ישיבות בפורמט הזה.

    ולגבי ההורים לא הם החליטו, זה לא בידיים שלהם.
    דווקא להפך, יש הרבה הורים היום שרוצים לשלוח את הבנים לתלמודי תורה מצוינים שמשלבים לימודיקודש לצד לימודי חול ברמה גבוהה.

    המענה שקיים היום הוא לא מספיק.
    ממ"ח למשל מתאים למשפחות מסויימות לא לכולם.
    וזה לא שלא רוצים לפתוח, יש הרבה אנשים מגבוה שתוקעים מקלות בגלגלים.

    למה אני לא נשמעת חרדית?
    כי אני מבינה שאני נדפקתי עם חוצים?
    שאני מבינה שרק בגיל 30 אני הולכת להשלים תואר ראשון?
    שאני רוצה לדאוג לילדים שלי להשכלה טובה וממילא לפרנסה ברווח?

    אני אולי אומרת מה שאחרים לא מעיזים לומר.
    ואגב עוד כשהייתי בסמינר היו בנות שהשלימו בגרויות תוך כדי הלימודים, והן היו או בנות מבתים מבוססים, או דווקא הבנות של ראשי ישיבות.

    • כתבתי שאת לא נשמעת חרדית, כי את כותבת על השלמת בגרויות תוך כדי ישיבה קטנה ולא על ישיבה תיכונית תורנית. אבל אולי זאת רק הייתה ההרגשה שלי.

      בכל מקרה הדוגמה שהבאת על אלו שהשלימו בגרויות, מלמדת את מה שאני כל הזמן טוענת, שבשביל אנשים מסוימים הציבור הוא בסך הכל הסולם עליו הם מטפסים בדרך לגדולה.

      נ.ב. אם את מרגישה לא נכון עם ההתנהלות, את לא צריכה להצביע למפלגה המייצגת התנהלות זו. כשרבים יצביעו להם ברגלים (ולא יאמינו להבטחות של טרום הבחירות), הם יתנהלו אחרת.

  • לכל אלו שכותבים על ארה"ב ועל הצורך הנואש בלימודי חול.
    ובכן אני גר בארה"ב (לייקווד), ויש כמה סוגי ציבורים. בציבור החרדי הרגיל לא מקובל ללכת לאוניברסיטה, ובכל זאת מצליחים להתפרנס, בגלל שעובדים בכל מיני עבודות משרדיות או עבודות הדורשות קורס זריז יחסית לקבלת תעודה, ואפשר להרויח שכר נאה מעבודות כאלו. הרבה מאד חרדים בלייקווד עושים קורס קצר של 15-18 חודש ולפעמים אף לא צריך קורס כלל, ועובדים בעבודות כמו ראיית חשבון, שיווק, תמיכה טכנית, מכירות, ביטוחים, נדל"ן וכדומה. מעבודות כאלו אחרי כמה שנות וותק אפשר לפרנס משפחה, לפחות בסיוע של עבודה חלקית של האשה. בשביל עבודות אלו אין צורך לדעת יותר מאנגלית, ולפעמים חשבון ברמה סבירה. כך אפשר להשקיע את שנות הישיבה והכולל בלימוד בלי מדי הרבה לימודי חול, ואין צורך ללכת לאוניברסיטה, וגם לא למקומות עבודה חילוניים (ע"פ רוב), ואפשר להתפרנס יפה. אני כותב על סמך עשרות אברכים שאני מכיר אישית.

    • בארץ יש בעיה של רישיון עבודה, שמותנה במל"ג.
      המל"ג הוא גוף שדומה לבג"ץ: גברי, לבן ומאליטה סגורה.
      יש כל מיני הכשרות מקצועיות שנפסלות כי הן לא בתקן של המל"ג, וזאת הדרך שלהם להשליט את דעותיהם.
      דוגמאות: על מנת להשוות את שכר המורים החרדיים לשכר מורים מהזרם הכללי, הקימו תוכנית לימודים אקווילנטית, שתקביל לצורכי שכר. התוכנית התמוססה בשנים האחרונות.
      היתה תוכנית סייעת שיקומית, שנועדה להיות מקצוע בין מקצועות הפרא רפאוי, למקצוע אקדמאי. ביטלו את הרישיון שלהן לעבוד.
      המל"ג מתיר בפינצטה לימודי תואר שני שאינם מעורבים.
      לפי טענתם, אדם בעל תואר שני אמור להיות מסוגל לשלוט ביצריו ולהצליח ללמוד מעורב.

      אלו דוגמאות שנחשפתי להן באופן אישי. אני מניחה שיש עוד הרבה.
      יש כאן דיקטטורת השכלה. וזאת עוד מבלי לציין את המוקומות עבודה הממשלתיים לדוג: אפילו פקיד בדואר א"א להיות מבלי תעודת בגרות.

      בארה"ב אין את המלחמה הזאת בין קודש לחול כמו בארץ, לכן מספיק שבן אדם יהיה בעל יכולת לעשות את העבודה שלו בשביל שהוא יוכל לעבוד

      המשק בישראל הרבה יותר כבול ותלוי בשילטון בארץ, ופחות חופשי מארה"ב, לכן החרדים יותר מתקשים להתפרנס בכבוד

  • מאמר יפה המוסיף חיילים לצבא המבוכה של חיינו…

    ברצוני להתייחס לעיוות החוזר על עצמו לאורך התגובות, כנראה מתוך מחשבה ששקר שחוזרים עליו יותר ,ייתקבע בסוף לאמת. (או לחילופין מסתם בורות..)
    ההבדל בין תגובתי לתגובת הכותבות המלומדות לפני : שהן מנתחות ומפרשנות את המציאות ואני חי בתוכה…
    והנה מעט *עובדות(!!!)* מניסיוני:
    לימודי הבגרות בימינו "יועילו" לך במקסימום לכך שלא תוכל לקבל מלגה ללימודים אקדמים וד"ל..

    כאדם בעל תארים, המרוויח בס"ד משכורת נאה אעיד כי, לא היה ביני ובין בעלי תעודת הבגרות כי אם, מכינה של שלושה חודשים …אז מדוע אם כן להשחית את ימי הנערות העליזים מעבר לד' אמות של הלכה?

    מה לכן להלין על כד השמן הטהור?

    מלבד זאת, עיננו הרואות כיצד אותם הבוחרים להתפרנס או ללמוד לימודים אקדמים מצליחים ומתקדמים בדרכם לא פחות מאלו שהצטיידו בבזבוז 4 או 5 שנים של לימודי חול שמלבד אנגלית אין בהם שום רווח לחיים עצמם….

    ולעצם העניין, אכן, ממולכדים אנו בנורמות הזויות ,מראשיתן ועד אחריתן וספק גדול אם מאמר דעה כזה או אחר יוכל לשנותן…
    עיני שלי נשואות לבוראי…

  • מן הראוי שדיון כזה קודם ידון למה בכלל ההורים ממש מוסרים את נפשם לתת לצאצאיהם דירות. וכן גם למה מוציאים המון כסף לחתונות ושמחות וכדומה שנידון במאמר הקודם.

    הקלות דעת של לבקר התנהגויות של ציבור, בלי להבין מה מקור ההתנהגות ולמה, מוציא את המבקרים\ות כאנשים קטנים וחכמולוגים בגרוש.
    אני כבר לא מדבר על הרושם היוצא משני המאמרים, שהכלכלה קודמת לכל, שזה חשיבה של גויים ועםארצים ושטחים שלא מבינים אפי' בכלכלה מודרנית שבנויה על צרכנות.

    נתחיל עם האחרון מהי כלכלה?
    בחז"ל יש לנו כלל גדול במושג התפרנסו זה מזה = חלוקת העבודה = המנוע הכלכלי של החברה = מקור הצמיחה והשיגשוג.
    הכלל נקרא "תינוק בא לעולם עם ככרו בידו"
    במקור מדובר על בא "זכר" דווקא, כי נקבה לא היית משתתפת בחלוקת העבודה הציבורית אלא היו עושים חלוקת עבודה משפחתית, הבעל והילד בבית היה עובד בחוץ בחלוקת העבודה הציבורית, והאישה והבת היה עובדת בבית. במודרנה שגם האישה מחויבת להיות חלק בחלות העבודה הציבורית והילדים גדלים אצל זרים = במעונות. אז החז"ל הזה חל גם על נקבות, ולא רק על זכרים. כלומר היום חז"ל היו אומרים את זה גם על בא תינוקת לעולם וגו'

    הרעיון העמוק היא, שכמה שיש יותר עבדים בחלוקת העבודה, ככה זה יותר מועיל לחברה כולה.
    והנה אם אחרי המאמרים האלה יבואו בהמשך גם ההטפה הקלסית נגד ילודה שהיא הוצאה כלכלית כבדה ואדם חייב מוסרית לפי טענת הכותבת הנכבדה לחשוב קודם כלכלה?! אז הנה התשובה של היהדות. "בא תינוק עם ככרו בידו"

    מי שרוצה להבין את זה לעומק צריך לחקור את כלכלת יפן שהיה הכלכלה עם הצמיחה הגדולה ביותר בהיסטוריה במשך זמן קצר, ונעצרה הכל בגלל הזדקנות החברה עם מעט מאוד של ילדים\צעירים. הצטמקות החברה מפיל את כל החברה המזדקנת על הצעירים המעטים שיש בחברה. והם בתורם לא רוצים לעמול כי לא רואים שכר לעמלם.

    ובכן, זה לא מספיק שיש עבדים הרבה בחלוקת העבודה החברתית. הכלכלה דורשת שלעבדים יהיה "צרכים" (מה שנקרא בג'נאר "ביקוש"), אחרת בשביל מה לעבוד?
    בעולם המערבי הצרכים ידועים לכול, כולה צרכים גופניות וגשמיות ושטחיות וכו' וכו'
    ביהדות תמיד הצרכים הם צרכים של משמעות ומשמעויות עמוקות מאוד,
    ומשמעות של תורה, כמו שבתות חגים ושמחות.

    לא צריך צרכים בכדי לשמח הורים שנולד להם תינוק. הם שמחים בכל מקרה, אבל אם ההורים דואגים אייך הם יכלכלו את התינוק, כאן בא התשובה החז"לית שאומרת שזה הפוך ממה שנראה בשטחיות. דווקא התינוק יביא לכם שיגשוג, ואז ההורים יכולים גם לבטא את השמחה ואת הרגשות לציבור עם לעשות קידוש וברית וכו' וכו'. כלומר להוציא כסף רב על השמחה. וכסף זה עמל. כלומר ההורים עמלו על הכסף הרבה שעות של עמל ולרוב העמל הוא אצל אדון (= השכירים) שלא מחלק את הצמיחה כראוי. בכל זאת הם מוציאים את הכסף הרב הזה כי הם שמחים ורוצים לשתף את המשפחה ואת החברים בשמחה שלהם.
    ברגע שנהפוך את השמחה לסחר מכר של מתנות, כלומר כל משתתף נותן כסף כמתנה וככה כל הוצאות השמחה זה תן וקח?! אז במהרה ההורים והחברים וקרובי המשפחה לא יראו בשמחות משהו משמח רק להפך, משהו שמוציא מהם כסף שהיא מיותרת.
    אז דווקא ההורים שמוציאים כסף משלהם או כסף שלקחו מגמ"ח שיצטרכו בהמשך לעמול עמל רב להחזיר?! זה הופך את השמחה למשמעותית יותר.
    ומי שמכיר אייך פועל אהבה ואושר, כלומר אייך אדם מאושר ואוהב?! זה אך ורק על ידי נתינה !! ולא על ידי סחר מכר\תן וקח.
    ואין לך נתינה יותר גדולה מלתת לילדים למשפחה ולחברים, ככה אנו אוהבים אותם יותר.

    והנה ההוצאה הזו – הקידוש בבית כנסת או הברית והשולם זכר וכו', הם המנוע של צמיחת החברה כולה. הרי כל מה שקנו לקידוש ולברית וכו' וכו', פירנס הרבה חברים בחלוקת העבודה הציבורית. זה בעצם השכר של המצווה של לעשות שמחות בכדי להודות ברבים על המתנה שהקב"ה נתן לנו ילד. ולא רח"ל נגיע לקללת התורה שאומרת תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל.

    בעולם מתוקן עם כלכלה צודקת, אף הורה לא היה בוכה על כך שהוציא הרבה כסף לשמחות. כי חלוקת הצמיחה והשיגשוג מצד האדונים, היית צודקת והגון.
    אבל בעולם מושחת (קפיטליזם נאו ליברלית חזירית) שהאדונים (אחוז אחת מבני אנוש) מחזיקים מעל חמישים אחוזים של ההון האנושי, וכל החברה עניים מרודים, בוודאי שהעניים בוכים על הוצאות. ואז לא רק מקצצים בשמחות, הם גם מגיעים למצב שמתחילים לערער האם להביא ילד לעולם. והנה יש לנו את מקרה יפן ושאר מדינות אירופה שכל כלכלתם בנויה היום על מהגרים מבחוץ שמביאים ידים עבודות עם ילדים. בלי המהגרים, כל מדינות אירופה היו באותו מצב כמו יפן.

    ההוצאות לבר מצווה זה כבר הוצאות נטו בשביל הבן (לתינוק עצמו הקידוש או הברית לא עשה כלום. עשה שההורים יאהבו אותו יותר בגלל הנתינה כנ"ל, אבל לעצמו התינוק לא מודע בכלל לכל זה. אם כי שעושים תמונות ומשקיעים בתמונות, הילד בהמשך ידע מכל זה וירגיש מאושר), כלומר ההורים והמשפחה שמחים עם הילד שהגיע לבר מצווה.
    ואני מכיר משפחות שזלזלו בכך, והתוצאות היו קשות מאוד לילד.
    אני מכיר מקרה שמשפחה באמת ותמים לא יכלו להשקיע כי היו הרבה בעיות של בריאות והוצאות בריאותיות, וכל זה בהמשך כל מה שסביב הילד הלך הפוך. לא התקבל בישיבה קטנה שהוא רצה וחשק בה, ולא בישיבה גדולה טובה והנה לא לקח הרבה זמן עד שהוא מצא את עצמו ברחוב.
    אז כן אפי' שאפשר להאשים את המוסדות הנאציים שלנו, בכל זאת בר מצווה כראוי, היה מציל את הילד. כי שיש תמיכה משפחתית שהבר מצווה זה חלק מביטוי הרגשות של ההורים והמשפחה כלפי הילד, שום נאצי מהמוסדות מהישיבות, לא יכול להוציא ילד לרחוב.

    שאנו מגיעים ב"ה לחתן ילד או ילדה. כאן צריך לשים לב למה בני אנוש בכלל עושים מיזה עניין. למה לא נכנסים לאיזה בית דין וגומרים את זה ברגע כמו בסרטים?!

    היום במודרנה אני לא חושב שצריך להסביר את זה. כלומר זה לא מובן מאליו שהילד או הילדה ירצו להתחתן. כלומר אם להורים זה עול נפשי וכלכלי, ואם החברה רואים את זה כעול, ועוד כעול כלכלי, אז לא רק שלא יתחתנו כל כך מהר, הם אפי' לא יבינו בשביל מה להתחתן בכלל, ואז יחפשו משמעויות חיים חדשות כמו קריירה ומימוש עצמי ושאר ההבלים של המודרנה.
    האם הסקס ידרבן אותם להתחתן, כלומר האם אפשר לסמוך על הסוכריה של אימא טבע?! לא ולא, הם יכולים למצאו זיווגים שזולים כלכלית שזה הקהילות,,,,,,,,

    ובכן, הורים משכילים מבינים שזה שהילד או הילדה רוצים להתחתן, זה לא מובן מאליו.
    ולא רק זה, מבחינת היהדות, אין להורים זכות להוליד ילד, אלא בתנאי שיוליכו אותו תחת החופה.
    כלומר, בניגוד לאומות ששם ההורים מולידים ילדים למולך ולא בשבילם (לדברי גיל סיגל, פרופ‘ למשפטים בקרייה האקדמית אונו וחבר המועצה הלאומית לביואתיקה, ”להורים אין בעצם זכות על הילד. הילד אינו קניין שלהם“ הם קיבלו מהמדינה את הזכות למלא חובות כלפיו בשל החיבור הביולוגי), ביהדות כל המשמעות של להוליד באים משני סיבות עמוקות, 1, חוק הטוב להיטיב. 2, נצחיות החיים – על דרך "מה זרעו בחיים אף הוא בחיים" – עם המשמעות העמוקה של לפתח את האדם מדור לדור מקניבל לאדם הנבון המוסרי הערכי.
    ולכן שהורים מולידים ילד יש אינטרס טהור של ההורים שזה טובת הילד = חוק הטוב להיטיב. ויש אינטרס אנוכי שזה נצחיות החיים של ההורים.
    שהורים חושבים אך ורק על נצחיותם האישית, אז שלא יתפלאו שזה לא עובד ורואים את קללת התורה של "בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ נְתֻנִים לְעַם אַחֵר וְעֵינֶיךָ רֹאוֹת וְכָלוֹת אֲלֵיהֶם כָּל הַיּוֹם וְאֵין לְאֵל יָדֶךָ."
    אבל שהורים חושבים בעיקר על חוק הטוב להיטיב שזה טוב הילד עצמו, אז המחוייבות של התורה וההלכה כלפי הילדים, היא לא רק לגדל ולפרנס את הילד עד גיל הבגרות או עד שיוכל לפרנס את עצמו לבד. לא ולא, המחוייבות ההלכתית היא להביא אותם לחופה כלומר לחתן אותם. בלעדי התנאי הזה, לא היה להם זכות להוליד אותו. הרי כל הולדה היא כפייתית, ועצם הצידוק להוליד בכפיה היא חוק הטוב להיטיב, ואין לך חוק הטוב להיטיב בלי שאתה מביא אותו לתכלית שזה החתונה.
    מכאן המושג שידוכים ביהדות, מכאן החובה ההלכתית לחתן את הילדים.
    כלומר מבחינת היהדות, החובה להתחתן היא על ההורים ולא על הילד.
    עכשיו נבין למה בברית אומרים "כשם שנכנס לברית כן יכנס לחופה" למה לא "כן יכנס לבר מצווה וכו'"?! כי החופה זה המטרה של ההולדה מתחילה. אתה לא מוליד שימות כרווק, אתה מוליד שהוא ימשיך להוליד כנ"ל מחוק הטוב להיטיב ובשביל נצחיותו האישית. כלומר מתפקיד ההורים לדאוג לילד את נצחיותו לדורי דורות. בלי התנאי הזה, כנ"ל לא היו להם את הזכות להוליד אותו בכלל. כי אחרת הולדה אותו לכרת. הולדתה אותו לשבעים שנה וימות ערירי רח"ל. ובשביל מי עשיתה את זה?! למולך? או סתם כי אתה רובוט שעושה מה שכולם עושים בלי להבין את המשמעות והמטרה והתכלית?!

    אם הגענו בהסבר העמוק עד לכאן, יהיה לנו קל להבין למה ההורים מוסרים את נפשם ממש לתת לילדים דירות.
    הרי אם נחתן אותם אך ורק כי זה חוב הלכתית לחתן אותם, ונשלח אותם לעולם הכלכלי האכזר לבד. אז יקרה מה שקרה ליפן ולכל התרבות המערבית שכנ"ל בלי המהגרים הזרים, לא היה נשאר מהם כלום.
    דווקא הון אנושי מהתרבויות שכן רואה במשפחה ובילדים עיקר משמעות החיים, הם הם המשפחות האלה שמהגרים לאירופה, מצילות בעצם את כל אירופה המערבית.
    וזה אגב נכון גם בארץ ישראל עם הילודה החרדית. אילולי העליות מרוסיה צרפת וכו' וכו', יהודי ארץ ישראל היו מצטמקים אילולי הילודה של החרדים והדתיים.
    הבכיינים שבוכים על הילודה החרדית או הילודה הבדואית וכו', בוכים אך ורק מצד אנוכיות אכזרית, ולא כי הם חושבים על כלל הציבור שזה דווקא ברכה לכלכלת כל החברה כולה כנ"ל.

    לסיכום:

    הורים משכילים בלי ספרות ההלכה, היו מוסרים את נפשם להביא את הילדים לחופה פלוס דירה ומקור פרנסה. כלומר לא רק לדאוג לדירה רק גם לדאוג למקצוע.
    ובאמת זה מקור ההלכה ומקור המנהגים הגדולים של לשמח חתן וכלה ולהוציא הרבה כסף על חתונה והמנהג לתת להם דירה וכו' וכו'

    זה לא רק חשיבה עמוקה טהורה רציונלית ויבשה. זה באמת שמחה הכי גדולה שהאדם יכול לצפות מכל עמלו בחייו. הרי לחתן ילד זה השכר על העמל הרב שנים של ההורים. זה הרגע שבשבילו עמלו כל כך כל חייהם. ולכן להטיף להם מוסר ועוד מוסר שקרי בשם הכלכלה?! לא רק שזה טוב לכלכלת החברה כולה כנ"ל, שזה השכר שהקב"ה נותן לבני אנוש מעצם שהם עובדים אותו בשמחה ובטוב לבב מרוב כל. זה נכון מצד הורים משכילים לשמוח, וזה נכון מצד הורים לתת לילדים סיבה טובה לרצות להמשיך את משמעות חייהם שלהם ושל ההורים.

    לסיום סיפור שתסביר את תופעת התקנות נגד שמחות בקהילות חסידיות בעיקר:

    שהתחיל התופעה, נכנסתי לרבי שלי בקהילה שאני גדלתי בו ואמרתי לרבי משהו שזעזע אותו עד עומק נשמתו ומיד עצר את התקנות (לא לגמרי עצר אבל צמצם אותו עד המינימום ההכרחי).
    וכך אמרתי לו:
    קהילה זה אמצעי למשפחה האישית של כל אחד מהקהילה.
    בלי ההנחה היהודית הבסיסית הזה, הקהילה נהפכת לעבודה זרה שכל הילדים של הקהילה הם של המולך של הקהילה שזה הרבי ומשפחתו וקרוביו, ולא של ההורים.
    מה שמונע את הפיכת הקהילה לעבודה זרה, זה השמחות האישיות והפרטיות של כל משפחה ומשפחה.
    כלומר כל ילד שנולד, הוא נולד למשפחה ולא לקהילה, ולכן ההורים עושים קידוש ולא הקהילה עושה קידוש. וכן כל שמחה ושמחה שעושים לילד כמו ברית ושולם זכר וקידוש ובר מצווה וחתונה וכו' וכו' הכל אישית פרטי משפחתי, וכל הקהילה באים לשמוח עם ההורים והילד. ולא ח"ו ההפך.
    שיש בקהילות ארגוני שמחות, זה חייב להיות באופן כזה שלא הקהילה עושה את השמחה אלא ההורה. אחרת שוב אנו במצב שהקהילה עושה את השמחה ולא ההורה. וזה עבודה זרה קלסית כאילו זה חובת הקהילה ולא חובת ההורים, כלומר לעומק ההורים הולידו ילד לקהילה ולא לעצמן אישית רח"ל.

    שהרבי הבין מיד מה אני אומר, הוא מיד שאל אותי האם אני מאשים אותו בדבר?! כלומר, התקנות לא באים ממחשבה טהורה לעזור להורים?!
    רמזתי לו שהקהילה עושה חתונה לבן או לבת של הרבי, אז אין תקנות, כולם צריכים להשתתף כאילו זה המשפחה הקרובה שלהם.
    לא שאני חושד כאן במשהו – אני מתנצל בפני הרבי – זה הרושם שיוצא כאן. שהרבי עושה הכל מה שכל הורה צריך לעשות כנ"ל כלפי צאצאיהם אבל ההורים של הקהילה לא צריכים לעשות את זה?! הם לא צריכים לשמוח בטוב לבב?! מה, הילדים שלהם או של הקהילה ?!

    שבוע שעבר שמעתי על קהילה שרוצה לבטל את בואם של החברים הבחורים מהישיבה לחתונת החברים. משום התקנות וכו' וכו'.
    ואז נזעקתי שהקהילה ההיא כבר עברה את הגבול בין קהילה יהודית לקהילה אלילית. את הגבול הזה מאוד קל לטשטש. הוא גבול מאוד מאוד דק. והנה הבורים האלה עברו את זה ולא מבינים אפי' מה הבעיה.
    אותו דבר כלפי ראשי ישיבות שעושים תקנות באיזה כיל להתארס ובאיזה חודשים מותר להתחתן. הם הראשי ישיבות לא מבינים מה עיקר ומה טפל. הישיבה היא אמצעי בדיוק למטרה הזו להכין את הילד לחתונה להקים משפחה להקים את בית המקדש שהשכינה שוכנת בה.
    הם כמו התקנות של הקהילות החסידויות לעיל שמאבדים את חוש הטעם והריח להבחין בגבול הדק בין אמצעי יהודי לבין אלילות. בין המטרה לטפל.
    מה יותר חשוב הישיבה או הבחור עצמו ?! האליל הוא הפרט?!

    אז כן ידידי היקרים, תזמינו הרבה חברים של הבן או הבת, ותשקיעו בהם, כלומר תזמינו אותם לא רק לריקודים אלא גם לסעודה ותתנו להם משקעות יקרים וחריפים ככה יהיה לבן\לילדה חתונה מושלמת. כי כנ"ל זה לא מובן מאליו שהם רוצים להתחתן, רוצים להמשיך את משמעות עמלם של ההורים של אבות אבותינו מאז אדם הראשון. הם יוצאים לדרך ארוכה וקשה עם הרבה משמעות חיים. אז אנא אל תוותרו על כך, כמו שאתם לא תוותרו על הרופא הכי טוב ועל הבית חולים הכי טוב רח"ל שצריכים אותם.

    אני מקווה שעזרתי במשהו
    max

    • אני לא מסכים עם הרבה מהנאמר,
      אבל ידי חובת מחאה אצא בכך שאזכיר שמברכים: "כשם שנכנס לברית כך יכנס לתורה לחופה ולמעשים טובים". בהחלט מברכים שיכנס לבר מצווה ולעול תורה, ולא כדברי הכותב הנכבד.

  • וכמה "לא חרדים" שנושרים?
    מניח שכל אלו שנרשמו ללימודי רפואה, כיום מנתחים כירוגיים , לדברייך…

    ובטח שבדקת וגילית שהסיבה היא חוסר לימודי הבגרות, ולא שפעמים ו"הפחות כשרוניים" נפלטו מהמסגרת ומנסים את מזלם….

    בכל מקרה כתבות וחוקרים לחוד…ומציאות בשטח עליה אוכל להעיד לחוד….

    אך מה לי ולבלבל אתכם עם עובדות …

  • מאמר של הרב סילבר מכונן. אכן לא סביר בעליל עול החיתון שקורא היום,אבל לזרוק זוג צעיר לחיים ללא עזרה, לענ"ד הדור של היום לא בנוי לזה.
    לפיכך לדעתי הפתרון זה קניית דירה לפי יכולת הזוג, כלומר אם לשם משל ההורים כל אחד נותן מאה אלף ש"ח הזוג יכול לקחת על עצמו 300 אלף ש"ח, החזר של 1500 ש"ח כל חודש ולקנות דירה ב500 אלף מחיפה וצפונה או מאופקים ודרומה, ולגור במקום בו הוא קנה ולהתחיל את חייו זהו הפתרון הטוב ביותר.

  • שמתי לב שהמון מגיבים דנים אם וכמה ההורים צריכים לעזור וגם הכותב מזכיר את זה פעמים רבות,
    אך מה שמציק לי זה כולנו שוכחים מי הם ההורים בכלל? הרי ברוב המקרים גם ההורים לא ממש מרוויחים הרבה כאשר רובם הם בעצם אנשים ללא השכלה אקדמית , בד"כ גם יש להם משכנתאכל שהיא והוצאות מחייה וחינוך גבוהות כי המשפחה גדולה, ואין הקומץ משביע את הארי,
    כי כמו שאנו מבינים שהזוג הצעיר מורכב מאברך + משכורת של אשה, גם ההורים בדור שלפני היו כך אז איך זה ישתנה?!
    רק אספר, שלמדתי בסלבודקה והמון מחבריי הליטאים קיבלו התחייבויות, אך לאחר כמה שנים הרבה מהן התבררו כעורבא פרח מכמה סיבות, ראשית ההורים חיתנו מאז עוד בנות ככה שהכסף אזל, פרויקטים כמו חריש ואחיסמך התעכבו מאוד וגרמו לבעיות.
    הםפירון לדעתי הוא הזמן, ככל שעובר הזמן ההתחיבויות פוחתות כי פשוט נגמר הכסף וכבר אין ירושות כבעבר ואם יש הן מתחלקות בהמון ילדים, ראיתי בחורים שהיו נחשבים בישיבה שהסכימו בעבור 400000 שקלים וזה היה לפני עשר שנים
    תודה

    • אני חושבת שיש להבדיל בין שני חלקים:

      זה שלהורים אין כסף – המשמעות היא שהם לא יתנו, הרי לא יווצר כסף יש מאין.

      זה שבחור לא צריך להתחתן עם בחורה שלהוריה אין כסף, כל זמן שיש לו אפשרות להתחתן עם בחורה שלהוריה יש כסף – זה שיקול כלכלי של הבחור (כמובן בהנחה שלא מוותר על בחורה בעלת מידות טובות מול בחורה עם מידות פחות טובות).

      זה שצריך או לא צריך לרחם על ההורים זה נושא בפני עצמו.

      דווקא כותב המאמר מדגיש מדוע אין צורך לרחם על ההורים. מדובר במי שידעו מראש שלא יוכלו לתוך בילדיהם, ובמודע פגעו ביכולת שלהם להתפרנס. למה צריך לרחם עליהם ולא על ילדיהם? או למה בחור צריך לשאת את בתם בלא נדוניה כי אין להם?

  • ממש דברים נחמדים.
    רק לא נעים לי לומר שיש לי איזשהו רצון כאדם (ספרדי)שהתחתן לא עם הרבה כסף בהתחלה. שדברי המאמר לא יתקיימו כי תמיד כשראיתי את החברה (האשכנזים) לידי מסודרים מתחילת החיים ניחמתי את קינאתי בכך שכשהם יחתנו ילדים אני יהיה האדם המאושר, אך אם דברי המאמר הנפלא יחלחלו אז הם שיחקו אותה בגדול,
    אשמח לדעת היש שותפים לתחושתי השפלות.

    • אני חושבת שאדם סביר היה שאוף להשתכר ברווח שיהא לו כסף לתת לילדיו בשפע, שיתחילו את חייהם במקום גבוה יותר.

      כנראה שההצלחה שלנו מוגבלת בגודל השאיפות שלנו.

  • הגיע הזמן שיפתחו רשת כוללים שנותנים מלגות צמודות לשכר המינימום בתלוש לבן.
    זה מה שדוד המלך עליו השלום אמר שארון ה' יושב באוהל והוא בבית ארזים.

  • אדם חייב ללמד את בנו מיקצוע לדעתי זה עיוות מהיסוד כל מה שמלמדים אותנו על זה שבעל חייב ללמוד כל היום
    אני לא חושבת ככה כי במציאות המטורפת של היום זוג צעיר לא יכול להתנהל ממילגה של 1500 ושכר מינימום של האשה
    אני אומרת את זה ממציאות כואבת ואני רואה את חברות שלי שקורסות תחת העול הכבד של הפרנסה יוצאות בשמונה לעבודה חוזרות בארבע עייפות לילדים וצריכות לדאוג לבית ולכל הילדים הקטנים וכל זה שהן בהריון חלשות ובלי עזרה
    והבעל לעומת זאת יושב רגל על רגל בכולל שותה קפה ומעשן סיגריות
    לדעתי הבחור חייב לבוא עם מיקצוע לחיים וצריך להתחיל להכניס את זה לישיבות
    שילמד תורה גם, אני לא אומרת שלא אבל שגם יצא לעבוד
    אי אפשר להפיל הכל על האשה
    אני רואה מלא משפחות שנכנסו לחובות גדולים ואין להם בקושי מה לאכול וחיים בבתים קטנים ואין להם כסף לקנות בגדים לילדים
    זו לא דרכה של תורה
    הקבה ברוך הוא לא רוצה שנתענה ונחיה בסבל
    אנחנו בני מלכים לא עבדים
    יש לי ילד בן שנתיים ברוך ה ואני שוקלת להכניס אותו למקום שלומדים גם מיקצועות חול בלי לזלזל
    שילמד אנגלית ומטמטיקה ויבוא מוכן לחיים
    וגם שהוא יהיה בישיבה הוא בו זמנית ילמד מקצוע טוב ולא יהיה כמו הבחורי ישיבות שיושבים שלש שנים בישיבה בלי לעשות כלום
    אחרי זה הוא יוכל להתחתן בשלווה יהיה לו כסף ויוכל ללמוד תורה בנחת כמה שעות ביום ולא תהייה לו אשה מתוסכלת שחיה על השקל וחייה אינם חיים
    נקודה למחשבה

  • מאוד יפה רק שאתה לא מתייחס לתופעה מעיקה או לא יודע כמה חברות שלי הייטקיסטיות מוכשרות בוגרות ה'ישן' וה'חדש' ההורים שלהם 'התחייבו' 800 אלף לבחורים מחברון ופונוביז', והן עדיין בשכירות עם 3 ילדים מתביישות לבקש מהאבא את הכסף המינימלי לרכישת דירה בפריפריה… התופעה היא שאם כל אלו שהתחייבו היו גם נותנים היית כל כך צודק:) בינתיים זה נראה כמו שקר שכולם מסכימים להאמין לואו להמשיך לשקר אותו…. וזה לא פחות עצוב ומעיד על תופעה נגררת של תופעה קיצונית. אני מדברת עם החברות האלו וכואבת את כאבן, העיקר זה 'השם הטוב' של השידוך אף אחד לא יודע מה קורה בבית פנימה. אז כשיש שקריות וכמיהה ליחצנות זה מתיר הרבה דברים… הם כזוג נדרשים לשתוק ולא לשתף כדי שלא לפגוע בשידוכים לבאים אחריהם.

  • קראתי רק עכשיו את שרשרת התגובות. רוצה לספר מעט על נסיוני האישי-אולי ינעם באוזני מישהו ויקל במעט לחשוב מחדש על אייך מסתדרים כלכלית בחיי אברכות.
    נישאנו ועברנו מייד לגור בעיר מתפתחת בפרבר צפוני משום שלהורינו לא היתה יכולת כלכלית לתמוך בנו יותר מדי. עם לידת הילד השלישי הבנתי שעבודת ההוראה אינה האפיק המקצועי המתאים לי מבחינת תחומי הענין וגם לא מבחינה כלכלית. על אף רצוננו העז לחזור למרכז הארץ ולהתקרב למשפחה החלטנו להקפיא את החלום ולהתמקד בענין המקצוע. יצאתי ללמוד מקצוע פרא רפואי. לא היה קל, דרש צמצום כלכלי, מאמץ פיזי בנסיעות הלוך ושוב למרכז הארץ. בעלי נאלץ מדי פעם לצמצם מעט את שעות הלימוד בכולל. נולד לנו ילד רבעי במהלך הלימודים. היינו עייפים, מותשים אבל חדורי מוטיבציה.
    היום אני עם תואר שני. לא עשירה, לא מתקרבת למשכורת הייטק אבל עם עבודה סופר מבוססת, משכורת לא רעה, ובעיקר בעיקר-סיפוק אדיר ואהבה למקצוע.
    אנחנו עדיין גרים רחוק. יש לנו עוד חובות להחזיר מתקופת הלימודים, ואנחנו משתדלים לחיות בגובה הכיס. רכשנו דירה פשוטה באזור שלנו, מחזיקים שני רכבים (פשוטים 🙂 לצורך העבודה שלי והמרחקים הגדולים כאן, ומקווים יום אחד לשוב למרכז. זה יקרה כשיתאפשר לנו כלכלית ולא רגע לפני. אני מאושרת על כך שהורינו לא צריכים לדאוג לנו יותר מדי, בתפילה לס"ד גם הלאה.
    מסלול כזה אמנם דורש אנרגיה רבה והמון מוטיבציה אבל הוא אפשרי אם מוכנים ומסוגלים לשלם כמה מחירים בדרך.

  • מאמר מעניין והדיון בתגובות מאד מרתק, אנחנו משפחה של חוזרים בתשובה ככה שאני יותר מכירה את העולם החילוני מאשר העולם החרדי וזה מעניין לי דרך הדיונים ללמוד יותר, היה בעיקר מעניין לקרוא את מה שכתב מקס על כמה זה גדול לחתן ילדים. עכשיו נכון וצודק כותב המאמר שזה טירוף אבל אם זה המקובל זה באמת קשה לשנות, תראו אני למשל גם שרציתי להתחתן ודווקא עם בחור עובד בכול זאת שאלו כמה עוזרים בחתונה? אז ההורים שלי בעיקר דאגו להוצאות שלי שמלה וכו' (ולקחתי מגמח אבל יש תשלום) אחר כך נשאר לנו חוב מהחתונה איזה 10 אלף (לא השאירו לנו מתנות זה הלך לכיסוי ההוצאות) אז ההורים שלו אמרו להורים שלי בואו נעזור להם חצי חצי תתנו 5 אלף שקל, וההורים שלי לא הסכימו, מפה לשם היו עוד ענינים של קשורים רק בכסף והתגרשנו בסוף, עכשיו בתור גרושה אני מקבלת פחות הצעות ופחות טובות, מפה לשם אני כבר כמעט בת 40 ולהורים שלי לא אכפת והם לא עושים שום מאמץ למצוא לי שידוך (יותרמזה הם אמרו שעכשיו אפילו כסף לאיפור ושמלה לא ייתנו)אבא שלי שהוא גם חזר בתשובה אומר שכתובב גמרא שחייב לפרנס רק עד גיל 12? אז הוא ממש לא צריך לתת כלום, עכשיו אני גם מגיל צעיר שוכרת דירה לבד, גם אח שלי ככה זה פשוט הנורמה אצלנו גדלתם עופו מהבית, ככה שקשה לנו גם לחסוך אפילו שאנחנו עובדים, ואני יודעת שלהורים שלי אין הרבה כסף אבל אפילו קצת מאמץ, לקחת הלוואה קטנה כדי שהצד השני לא ירגיש מנוצל ולא ירצו אותי בכלל?! כאילו לא אכפת להם בכלל זה כמו שמקס כתב לדון את הילד לחיי עריריות או חטא (אחי אגב כן חזר בשאלה בסוף שוב) וגם אם למדנו אז מה? צריך עזרה עדין (אני לא יכולתי לשלם לתואר כי שכרתי דירה מגיל צעיר אבל כן למדתי מקצוע מה לעשות שלא קל למצוא עבודה תמיד או רק משרה חלקית ואפשר לפתוח עסק אבל אתם יודעים כמה השקעה זה ושצריך לפחות שנה-שנתיים עד שעסק מתייצב אז איך בלי תמיכה אפשר? ככה שאני מרוויחה עדין שכר מינמום, אז לא ביקשתי דירה ואפילו לא שכירות לשנה אבל קצת עזרה עם הוצאות חתנוה, קצת לעשות רושם טוב על הצד השני גם, איך הם הצד השני יפתחו את ליבם ויעזרו כשהם רואים שהצד שלנו אפילו 5 אלף לא מוכן לתת, הם חלילה אויל חושדים שמהו פגום בנו הילדים. הלוואי שאבא שלי לא היה רק הולך לפי הגמרא אלא הולך קצת בפועל אריך שהולכים בחברה מסביב, אז באמת הורים תשימו לב איך לא תדונו את ילדכם בגלל כסף לחיי צער וכאב כאלו שירגישו שאינם שווים כלום והזמן יעבור ואחר כך ההצעות יהיו עוד יותר לא מתאימות'זאת אומרת ברור שמצד אחד צריך לעצור את טירוף הדירות מצד שני תחשבו איך אתם יכולים להתארגן ביחד כי יחידים שייצאו יפגעו בילדתם, אז אצלכם בחברה החרדית זה כסף גדול ואצלנו כחוזרים בתשובה זה כסף קטן אבל ברגע שהורים לא משתתפים בכלל בנורמה החברתית הנה זה הדין שהם חרצו על בתם.

כתוב תגובה:

נא להזין תוכן בתגובה
חובה למלא שם
נא למלא כתובת אימייל