מאמרו של הרב ישראל הופריכטר קורא לעודד גיוס חרדים לצה"ל, בטענה כי יותר משצה"ל צריך את החרדים, החרדים צריכים את צה"ל. לדבריו, החברה החרדית משלמת מחירים על הימנעות בניה משירות בצבא, ולו היתה ערה לכך, היתה פועלת להתאים את השירות הצבאי לאורח החיים החרדי. הרב הופריכטר נזהר במאמרו מלהסיק מסקנות נחרצות – ולא בכדי. אינני חושב שזהירות זו נובעת רק מרגישות למה שהאוזן החרדית מסוגלת לשמוע, אלא מהבנה שבאמת מדובר בסוגיה כבדת משקל, שהמסקנות בה צריכות להתגבש לאחר ישיבת שבעה נקיים על כל פרט ופרט ועל ידי המוכשרים לכך.
החינוך הוא ציפור נפשה של היהדות החרדית, ודווקא מי שמבין את כוחו החינוכי של צה"ל, צריך לדעת מדוע לא יתכן לשלוח אליו צעירים חרדיים
ואני אכן סבור שזהירות זו מוצדקת. דומני שמאמרו של הרב הופריכטר נחפז מעט בטענותיו, והוא מוציא מפרופורציה את התועלת בשירות צבאי, כמו גם מצמצם מאד את הסכנות שבו. הרב הופריכטר מגזים בחשיבות המחירים שמשלמת היהדות החרדית על הימנעותה משירות צבאי, והוא מגזים גם בהערכת היתרונות של החינוך הצבאי. אך עוד קודם לכן, גם אם דבריו נכונים והציבור החרדי אכן זקוק לשיעור החינוכי המתקבל בצבא – היעלה על הדעת שהצבא, מוסד חילוני מובהק, יהיה המחנך של דור העתיד החרדי? החינוך הוא ציפור נפשה של היהדות החרדית, ודווקא מי שמבין את כוחו החינוכי של צה"ל, צריך לדעת מדוע לא יתכן לשלוח אליו צעירים חרדיים, ויהיה המחיר לכך אשר יהיה.
לא נוגעים בחינוך
ראשית יש לסלק מהדרך את הטיעון הנפוץ והשגוי נגד גיוס חרדים לצה"ל. חרדים אינם מתגייסים לצה"ל לא משום שהם לומדים תורה ותורה מגנא ומצלא, שהרי גם דוד המלך הכיר את ה'פטנט' הזה, ולמרות זאת הוא החזיק צבא ושר צבא במקום להקים רק גדודי ישיבות. בכל עניין אחר, ברור לכל שמוטל עלינו להשתדל בגשמיות, לא לסמוך על הנס, ולקדש את מעשינו הגשמיים על ידי עשייתם בדרך של תורה, בדרך של הייטב בעיני ה'. יהודי אינו מנותק מהעולם, הוא מקדש את שם שמים בעולם. זאת לצד הידיעה שאיננו יכולים לסמוך על כוחנו ועוצם ידנו, וכי אם ה' לא ישמור עיר שווא שקד שומר.
הטיעון הנ"ל וכל יתר הטיעונים הדומים לו נועדו אפוא אלא לסבר – או שמא 'לסבן' – את האוזן החילונית, כדי שלא להעמיק את העוינות כלפי החרדים ה"פרזיטים-משתמטים". אולם אלה אינם טיעוני פנים. בפנים אנו יודעים את האמת. חרדי לא מתגייס לצה"ל גם אם איננו לומד או 'מחובר' ללימוד. חרדי לא מתגייס לצה"ל כי הוא חרדי.
בפנים אנו יודעים את האמת. חרדי לא מתגייס לצה"ל גם אם איננו לומד או "מחובר" ללימוד. חרדי לא מתגייס לצה"ל כי הוא חרדי
הסיבה העיקרית שחרדים אינם מתגייסים לצה"ל היא החינוך, שהוא מטרת העל החרדית. בעבר, חוק חינוכו של נער צעיר הסתיים בגיל מוקדם, וכל מי שלא יועד לתפקיד של רבנות, נשלח לעזור בעסק המשפחתי בבית או בשדה. אולם, כבר מראשית החילון הבינו החרדים כי לא ניתן לעזוב את הנוער לעבודה בכפר ובעיר. התגבשה ההבנה שבגיל החינוך יש להפקיד את הדור הצעיר במוסדות חינוך.
לא לחינם טבע ה"נתיבות שלום" מסלונים על הישיבות דהיום את המונח שהשתרש בלשוננו ובשפתנו – "תיבת נח". תיבת נח מגנה מפני המבול מעצם היותך בתוכה, גם אם אינך עושה שם דבר. כמובן אין פירושו של המונח כי אין מחובת המחנך לפעול ולחנך את אחרון תלמידיו, אבל המסקנה המתבקשת היא שמי שמחוץ לתיבה הוא אבוד במבול, אין לו שום סיכוי. כיום, נערים צעירים חוסים בצל מוסד חינוכי עד חתונתם, וכך גם מרבית הנערות. דרכי החינוך שוכללו, חכמות חינוכיות אומצו, ובסופו של דבר כלל החרדים מחנכים את צעיריהם במוסדות מתאימים, בלי יוצא מן הכלל.
כפי שמסביר היטב הרב הופריכטר, צה"ל הוא מוסד חינוכי, שיש לו אפילו שיטה חינוכית ועקרונות פדגוגיים. אלא שצה"ל אינו מוסד חינוכי חרדי. צה"ל נתון לפיקוד העליון שלו (המטכ"ל), אשר נתון לפיקוד הרמטכ"ל, אשר כפוף לממשלה. מהמסד עד הטפחות, כל מערכת הפיקוד הצה"לית אינה חרדית, בלשון המעטה. צה"ל אם כן הוא מוסד חינוך חילוני. צה"ל אינו מכחיש זאת, וגם לא כותב המאמר.
היעלה על הדעת שאדם חרדי, שחרדתו העיקרית היא לחינוך ילדיו בדרך התורה והמצוות, ישלח את חניכיו למוסד חינוך חילוני?! הדבר מופקע ומופרך לחלוטין, בלתי מתקבל על הדעת
היעלה על הדעת שאדם חרדי, שחרדתו העיקרית היא לחינוך ילדיו בדרך התורה והמצוות, ישלח את חניכיו למוסד חינוך חילוני?! הדבר מופקע ומופרך לחלוטין, בלתי מתקבל על הדעת.
כולנו מבינים שכדי לעצב חניך לדרך חיים מסוימת יש להקים מוסדות חינוכיים פרי רוחה של השיטה, שבה נושאי המשרות יהיו בוגרי השיטה והמובחרים שבהם. רק כך יינק החניך את השיטה החינוכית וייצא עם ערכיה בצרורו ומטרותיה בלבו. כך, אפילו לכל תת-זרם בתוך החברה החרדית מוסדות חינוכיים משלו. ישיבות דחסידי גור, תומכי תמימים של חב"ד, בית אברהם של סלונים, ישיבות ליטאיות בעלות דגשים שונים, וכל כיוצא באלו. וכל כך למה? כי חניך של ישיבת סלבודקא כנראה לא ייצא תמים של חב"ד בבגרותו ולהיפך.
אף אחד לא יטען כיום שיש לחתור לחינוך צעירי חסידי בעלזא בישיבות ויז'ניץ ולהפך, גם אם ניתן לקבל יתרונות מסוימים במוסד אחד שאין באחר. כל חסיד בעלזא המעוניין שבנו ישמר את מסורת אבותיו יבחר שבנו ילמד במוסדות חינוך שהם בית היוצר לחסידי בעלזא. שלא לדבר על ערבוב 'חמור' מזה – בחור ליטאי בחב"ד או להיפך. לשלוח חניך חרדי ללמוד בבית ספר של זרם הדתיים הלאומיים נשמע רעיון עוועים. אז לשלוח חניך חרדי למוסד חילוני – להלן צה"ל – זו הצעה אפשרית?!
מעבר להיותו מוסד חינוכי, צה"ל משמש כר נוח להיכרות ולקרבה בין חלקי העם השונים. דווקא כר זה, שכיום מנסה להתנער מהגדרת כור היתוך, גורם מיניה וביה, בעצם הקרבה הפיזית, לקרבה רעיונית. דווקא בשל ערכי הרעות, האחווה והאחדות שצה"ל מתהדר בהם – רבתה הסכנה החינוכית שבעתיים. פיקוח הנפש שבשמו החייל הדתי-לאומי מתגייס לצה"ל חרף הסכנות הרוחניות והחינוכיות שבדבר הוא גופו הטיעון לאי התגייסות לצה"ל – פיקוח נפש. נפש האומה היהודית.
הטיעונים במאמר בדבר אי היחלשות דתית של המתגייסים, ואף התחזקות, אינם נתמכים בנתונים וגם לא מתייחסים לפילוחים בסיסיים – באילו מסלולים מדובר, מה היה מצב החייל החרדי טרם גיוסו ועוד כהנה. במצב הנוכחי, הרבה מהמתגייסים ה'חרדיים' מגיעים לצה"ל ברמה רוחנית שממנה אפשר רק לעלות, כך שאין פלא שהם 'מתחזקים' בצה"ל. אבל אין גם פלא שכל כך קשה למצוא בחור חרדי רציני שישקול גיוס לצה"ל.
הבדל של גיל
הרב הופריכטר חוזר ומשווה במאמרו בין האקדמיה לצבא, וטוען כי אם הלימודים האקדמיים זוכים ללגיטימציה בציבור החרדי, באופן חלקי לכל הפחות, קל וחומר שיש לאשר את הצבא. אולם, יש הבדל משמעותי מאד שהוא אינו מתייחס אליו – הבדל של גיל.
חלק משכלולו של החינוך החרדי לגברים הוא קביעת נקודת הסיום שלו עם נישואיו של החניך. בכך המערכת החינוכית החרדית 'סוגרת' טכנית את החניך ומטילה עליו אחריות כלפי אחרים: רעייתו וילדיו. יש הרואים בכך טעם לפגם, אולם אני סבור שהדבר הוא גדר כיתר הגדרות שהיהדות מציבה לבניה לפי השתנות הזמנים, בהתאמה לכל דור ודור. כך למשל תוקנה תקנת גט מקושר לכהן הבא לגרש את אשתו, שנועדה למתן צעדי אל-חזור נמהרים הנעשים מבלי לשקול היטב את כל השלכותיהם ומשמעויותיהם. בדומה לכך, חברה הסבורה שערכיה הם הטובים ביותר עבור חניכיה תעשה הכל כדי שאלו לא ינועו למחוזות לא להם בשל משבר זמני זה או אחר. אין בכך פגם. השאיפה היא שהבוגר החרדי ימשיך בעבודה פנימית חינוכית למשך כל חייו. היהדות רואה ביהודי עובד ה' בכל גיל ומסייעת לו לשם כך בגדריה. "אין אפוטרופוס" איננו מונח צה"לי.
יש הבדל קריטי בין הגיל והמצב המשפחתי שבהם מגיע בדרך כלל החרדי אל האקדמיה החרדית לבין גיוס חרדים בגיל גיוס לצה"ל
בשל כך, יש הבדל קריטי בין הגיל והמצב המשפחתי שבהם מגיע בדרך כלל החרדי אל האקדמיה החרדית לבין גיוס חרדים בגיל גיוס לצה"ל. לרוב, החרדים מגיעים לאקדמיה בוגרים, בעלי משפחות, נטועים היטב בקהילתם ובעלי עמוד שדרה רוחני יציב. ואכן, שונים הם פני הדברים כשמדובר ברווקים ובני ישיבות. סכנת האקדמיה לגביהם חמורה לא פחות מגיוס לצה"ל. אין גדול תורה אחד התומך ביציאת בני ישיבות ללימודים אקדמיים. עם זאת, יש חומרה רבה יותר בשירות הצבאי. באקדמיה ניתן לנהל ויכוח דעתני ונוקב עם כל אחד, לרבות תופסי משרות בכירות, והדבר אף מקודם בברכה. טיבה של אקדמיה שהיא פתוחה לרעיונות חדשים ולתפיסות שונות, מחבקת ביקורת ונבנית ממנה. בצבא, לעומת זאת, ההיררכיה בין המפקד לפקודו מונעת ערעור של האחרון על דעתו של הראשון. ההיררכיה הפיקודית המושרשת עמוק כל כך בצבא, ובצדק מבחינה צבאית, עלולה לגרור עניית אמן בעל כורחו של החייל לדברי מפקדיו.
כיום, מסלולי החרדים בצה"ל מתחלקים לשניים: מסלולי השח"ר, הפונים לאנשים נשואים ומבוססים, ואינם אלא הכשרה מקצועית לחרדים בחסות צה"ל. הם אינם באמת שירות צבאי, על יתרונותיו וחסרונותיו. המסלולים הקרביים לסוגיהם, לעומת זאת, הם אכן שירות ממשי, אך במקרים אלו לא מדובר לרוב בחרדים. רוב המתגייסים למסלולים אלה הם בחורים שהמוסדות החרדיים כבר התייאשו מלחנכם. בקצרה, כפי שהתבטא בחריפות איש התקשורת אבישי בן חיים, אם ראית חרדי בצבא, זה לא חרדי או זה לא צבא.
האם צה"ל הוא מקפצה לאזרחות?
טענת המאמר בדבר היות צה"ל הבסיס להצלחתה הגשמית של מדינת ישראל אינה מבוססת דיה. האם העבר הצבאי של החייל הפשוט או החייל הקרבי, מחיל חי"ר או שריון זה או אחר, תורם לפיתוחה הכלכלי של מדינת ישראל בשיעור משמעותי? המאמר אינו מביא ראיות ונתונים על כך וממילא קשה להתייחס לטענותיו. אלו השערות כותב המאמר בלבד ולא מעבר לזה.
כותב המאמר מוסיף לתאר את הנזק מהימנעות משירות חרדים בצבא, בכך שהחרדים לא מחונכים לשלש תכונות או מעלות – פרואקטיביות, השאת תרומה למערכת (אחריות ציבורית) וחריצות. כותב המאמר טוען שהשיטה החינוכית הצה"לית מקנה זאת באמצעות שלשה עקרונות פדגוגיים – עמל ועבודה קשה, חינוך לקבוצתיות והשאת המומחיות האישית. דומה הדבר כי הכותב מתעלם משיעור התרומה של חרדים ביחס לאחרים; מתעלם מארגוני החסד החרדיים הרבים (הצלה, זק"א, עזר מציון, עזרה למרפא, יד אליעזר וכו' והסליחה עם הארגונים שלא ציינתי) שאף לא אחד מהם נוסד בעקבות חזון של חרדי בוגר צה"ל; מתעלם מאלפי בני הישיבות המתמידים בלימודיהם ועוסקים בתפילה ובעבודת השם; מתעלם מעקרון-העל הפדגוגי התורני – חנוך לנער על פי דרכו. אם כדי לקבל תכונות אלה אנו נדרשים להתגייס לצה"ל, הדבר מקפל בתוכו את הטענה כי החינוך החרדי פשט את הרגל. דומה כי לא לכך התכוון המשורר. אם יש לכותב המאמר ביקורת על מערכת החינוך החרדית, אזי הפתרון יבוא בדמות תיקונה, שכלולה והתאמתה באופן טוב יותר לאתגרי השעה, ולא באמצעות שליחת חניכיה למוסדות חינוך חילוניים.
דווקא בתחומים שמציין כותב המאמר יש פעמים רבות יתרון לחרדים. פוק חזי מאי עמא – החילוני והדתי לאומי – דבר על שירותו הצבאי; תלונותיו, הערותיו, ביקורותיו, ושלא לדבר על פצעיו הנפשיים מהמערכת הצבאית הנוקשה. האם אכן זה מה שחסר לנו?
אדרבה, נראה שדווקא בתחומים שמציין כותב המאמר יש פעמים רבות יתרון לחרדים. פוק חזי מאי עמא – החילוני והדתי לאומי – דבר על שירותו הצבאי; תלונותיו, הערותיו, ביקורותיו, ושלא לדבר על פצעיו הנפשיים מהמערכת הצבאית הנוקשה. האם אכן זה מה שחסר לנו?
ואגב, מדוע לא מציע כותב המאמר לכלל החרדים לדבר ה' בעולם להתגייס לצבאות מדינותיהם כדי לרכוש את היסודות הנפלאים הטמונים בחינוך צבאי? ואל יאמר המשיב כי דאגתו היא למדינת ישראל, שהרי כותב המאמר ממקד טיעוניו בכך שהחרדים הם הזקוקים לצבא, ולא הצבא זקוק לחרדים.
יתכן מאוד שכדאי שחרדים יהיו בצבא, כמו שמצטט הכותב הנכבד מן המקורות, אולם חרדים יכולים להיות רק בצבא החרדים, לא בצבא שאינו חרדי. הציטוט הנפוץ של קריאת משה רבנו ע"ה לבני שבט גד, ראובן וחצי שבט המנשה "האחיכם יצאו למלחמה ואתם תשבו פה?" לא נאמר אלא ביחס לצבא אחים העושים מעשה עמך ונתונים לפיקודו של יהושע, לא של כוכבי.
אני לכשעצמי סבור שהכל תלוי באנשים. בסופו של דבר ראה הקב"ה שצדיקים (ומוכשרים) מועטים, עמד ושתלם בכל דור ודור (ובכל חברה וחברה). כותב המאמר קובע בנחרצות שהצלחתה של מדינת ישראל מהבחינה הכלכלית איננה בשל "הגנום היהודי" – האם השירות הצה"לי הוא הגורם לכך שבארה"ב שיעור היהודים במעמדות הכלכליים המבוססים והמבוססים מאוד גבוה הרבה יותר משיעורם באוכלוסיה?
זו לא המדינה שלנו, זו הארץ שלנו
ההיבט המוסרי של הימנעות החרדים מגיוס לצה"ל אינו עיקר עניינה של תגובה זו, אולם פטור בלא כלום אי אפשר. חרדים גרים בארץ ישראל, אשר על חלקיה ההיסטוריים הוקמה מדינה חילונית בעלת גופים ומוסדות חילוניים. משעה שמדינת ישראל לא שמה לה למטרה עליונה להיות מדינת היהדות אלא מדינת היהודי החדש, שבלית ברירה מגלה סובלנות מה ליהודי הישן, לשומר המסורת ונושא לפיד החינוך לא נותר אלא לעמוד על זכויותיו ולהילחם על אי כפיית חובות הפוגעות במטרת העל היהודית.
משפחתו של כותב תגובה זו מתגוררת בארץ ישראל כמאה ושמונים שנה. נכדו של הסבא הראשון שעלה לארץ מברדיטשוב קבור בהר מירון, שם נהרג בקריסת המרפסת בשנת תרע"א. חרדים מתגוררים בארץ ישראל מכוחה של הארץ ולא מכוחה של המדינה. האם אך ורק משום שקמו חלק מבני עמנו להקים מדינה חילונית בארץ ישראל צומחת לנו חובה מוסרית לפתור את בעיותיה הבטחוניות?
אילו היה צה"ל מקבל אליו מחנכים חרדיים ומכופף עצמו לתורת ישראל ולגדוליה ולא למדינת ישראל (ואף זו האחרונה היתה עושה כן), ניתן היה לחשוב על נשיאה בעול, אולם כרגע דומה כי נשיאה זו תכריע את זהותו של הנושא
מטרותיה של מדינת ישראל, בכל הכבוד הראוי, אינן מטרותינו. משם הכל מתחיל. עמודי השער של העיתונים החרדיים ביום הקמת המדינה היו חגיגיים, אך עם הזמן החגיגות החרישו והתחלפו בהבנה שלא לנער הזה התפללנו. מכאן הזהירות הרבה שלנו מלהתערבב במוסדות המדינה, ובעיקר בחינוכיים שבהם. חינוכם אינו חינוכנו, ערכיהם אינם ערכינו, ומטרתם אינה מטרתנו. יש מטרות בסיסיות של מדינה שהחרדים יכולים להסכים עמן או לשתף פעולה למענן – ואת זה אנו עושים בהשתתפות נציגינו בגוף המחוקק וברשויות המקומיות. כך גם ניתן לעשות, ועושים, בגופי קצה של מדינת ישראל העוסקים באזרח, לרבות האזרח החרדי. אבל במוסד החינוכי המרכזי של המדינה החילונית איננו יכולים לקחת חלק ולהעביר את צעירינו תחת אחריותו החינוכית.
אילו היה צה"ל היה מקבל אליו מחנכים חרדים ומכופף עצמו לתורת ישראל ולגדוליה ולא למדינת ישראל (ואף זו האחרונה היתה עושה כן), ניתן היה לחשוב על נשיאה בעול, אולם כרגע דומה כי נשיאה זו תכריע את זהותו של הנושא. יתכן כי שינוי דרמטי של המאזן הדמוגרפי בין חרדים לשאינם יביא לשינוי מהותי במדינה ובמוסדותיה. אך רק לאחר מכן תיתכן המחשבה של חינוך חרדים בצה"ל. דומה שפתרון בדמות עיקור ערכים חינוכיים מצה"ל והפיכתו לניטרלי מהבחינה הערכית והחינוכית הוא בלתי אפשרי – צבא-עם מעצם היותו דורש בילד-אין לחנך את חייליו, כי לא ניתן בלי זאת.
יתכן מאוד כי, כדברי כותב המאמר, אכן יש מחירים שאנו החרדים משלמים על ההימנעות מגיוס לצה"ל. אבל המחירים שנשלם אם נשלח את צעירינו להתגייס לצה"ל גבוהים הרבה, הרבה יותר. מדובר במחירי זהות ומהות. בפרפראזה על אמרתו של מר בן-חיים, כדי לחולל שינוי כזה צריך שיקרה אחד משניים – או החרדים יחליטו שהם לא רוצים יותר להיות חרדים, או הצבא יחליט שהוא לא רוצה להיות צבא מדינת ישראל החילונית. שני התרחישים הללו, מיותר לציין, דמיוניים כרגע במידה שווה.
האם חינוך לתיבת נח ישיג משהו כאשר מסתמנת מגמה שהכלכלה תאלץ את האנשים לקפוץ למים?
בכלל, האם חינוך כזה נכון?
מעריך מאוד את הישירות של הכותב בתיאור המערכת הסוגרת את האדם עד לנישואיו, שאז בדר"כ הוא סגור וכלוא. מלכודת מושלמת. זו הדרך הנכונה? וזו דרך יעילה? כמה זמן היא תחזיק מעמד כאשר יהיה הכרח כלכלי לקפוץ מתיבת נח למים? מה ההסטוריה מלמדת אותנו על כך (מערב אירופה במאה ה 19, מזרחה בשלהי המאה ה 19 ובמאה ה 20 ובוגרי עץ חיים בשנות ה 40? כמה ילכו לאקדמיה בגיל 30 עם מתמטיקה של גי 4 ויצליחו? שיעורי הנשירה ידועים.
משפחתו של הכותב נמצאת בארץ 180 שנה, אבל לולא המדינה סכוי לא רע שהיא היתה נמחית או מגורשת אחרי 110 שנים לשהותה. כמה תמוה לרצות לחיות (או למות) בצל החמאס או האחים המוסלמים?
והערת אגב – מעניין לו צהל היה כפוף לחרדים, האם המינויים לקצונה, ובכירה, היו לפי חצרות חסידיות וישיבות ליטאיות ופרוטקציות למיניהן כמקובל אצלנו? שהבן של הרמטכ"ל יהיה מחליפו זה סידור מעניין.
כנראה שלא הובנה כוונת עניין תיבת נח, צעיר הוא כמו שתיל רך שצריך לשמור עליו מכל מיני רוחות רעות,
הסטטיסטיקה הוכיחה שאפשר.
ישנם באמת כאלו שברגע שמתחתנים פורקים עול שמים (לא בפרהסיא) מכיוון שאף פעם הם לא ידעו להעריך את המערכת בה גדלו (לפעמים מסיבות מוצדקות) .
הצבא בפועל מחלן והוא מקום מסוכן מאוד ליהודי שומר תורה ומצוות ללא גיבוי מלא של רב שמלווה את כל התהליך על פי תורה.
בנוגע להערת אגב, כל עניין הפרוטקציות והקשרים נוצר בצבא וחדר לעם וממיילא לציבור החרדי
אוקיי צבא הוא בעיה בסדר הבנו.
האם ההנהגה החרדית מוכנה במקום זאת לנתק את הקשר בין תורתו אומנותו לבין חוסר היכולת לצאת ללימודים או עבודה? בגיל 18 יוכל כל צעיר חרדי להחליט מה הוא רוצה לעשות בחייו כמו בני גילו בכל מדינות העולם התשובה היא לא עם 100 סימני קריאה כי רק מטומטם יוותר על המשאב האנושי האדיר הזה של צעירים שאין להם שום יכולת להחזיק את עצמם כלכלית והם נעשים תלויים בברז הכסף של המפלגות החרדיות, והפאניקה שאוחזת בעסקונה החרדית בכל פעם שהיא מורחקת ממוקדי הכוח השלטוניים תוכיח
כל ויכוחי הסרק בעקבות המאמר מחווירים לעומת הנזק האדיר שח"ו יהיה אם הילד יהיה תחת סמכות הרמטכ"ל, אפשר למחוק את כל התגובות הם מיותרות לחלוטין שום תועלת תהיה אשר תהיה לא מצדיקה הפקדת ילד בידי המדינה חד משמעית נילחם נגד זה עד טיפת הדם האחרונה וכל האמצעים כשרים למען המטרה הזאת אין כאן ויכוח יש כאן מלחמה חד משמעית בלי שום צעצועי לשון ודיפלומטיה.
אם הצבא הוא בעיה (והוא בעיה) – צריך להסכים על ישיבות משולבות (ישיבה+הסדר באיזשהו תמהיל, נניח 30% ללא צבא ו 70% עם שירות הסדר) כאשר ההסדר שמור ממש מבחינה דתית וחברתית. אם רוצים זה יכול לעבוד
למשה, דברים בטלים המיינסטרים של הציבור החרדי לא יסכים לשום שינוי בצורה הקלאסית של הישיבה חד משמעית
אני לא מבין.
הרי עיקרון השיוויון נפגע גם אם יעשו כעצתך?
לאן אתה חותר?
אני חוזר על עצמי: כל הדיון הוא הלכתא למשיחא, כי חרדים לא יתגייסו באופן גורף. יהיו ק"ן תירוצים שונים ומשונים, למשל שהצבא מחנך כביכול – טיעון שהוא הבל ורעות-רוח. החשש (המוצדק מאד) אינו מחינוך (שאינו קיים בצבא), אלא יש חשש מהחברה החילונית המטורפת שסביב. עוד טיעון מגוחך שראיתי לעיל – שהפרוטקציה והקשרים בעולם החרדי הגיעו מהצבא (כלומר, פרוטקציה-נפוטיזם אצל החרדים החלו רק ב-1948…)
החרדים לא יתגייסו, גם אם תהיינה יחידות חרדיות נפרדות עם תפילות במניין ושיעורי תורה-מוסר-חסידות חובה, בסיסים חרדיים עם עירוב מהודר והסעה למקווה לפני התפילה, פיקוד חרדי (כמובן עם נציגים של כל הפלגים), מזון בד"צ ושמיטה למהדרין ואפילו קדושת שביעית בפירות נוכרים.
החרדים לא יתגייסו מסיבות אחרות שלא נעים ואפילו מבייש לשוב ולחזור עליהן.
היה עדיף להטיף בנושא שהוא לפחות בר-ביצוע: להכניס לחינוך החרדי טיפת לימודי-ליבה… כלומר, לדעת לקרוא אנגלית בסיסית שבלעדיה אי-אפשר להיות משגיח כשרות רציני, מתימטיקה בסיסית כדי להתמודד למשל עם נושאים במסכת עירובין או עם נושאים של אורך-שטח-נפח, קצת נ"ך לידיעת האירועים וסדרם הכרונולוגי, קצת היסטוריה לידיעת תקופת בית שני ותנאים ואמוראים וגאונים וראשונים.
כל הדוגמאות הנ"ל מבוססות על מקרים מופלאים, אשר בהם נתקלתי בבורות מדהימה של ת"ח, ואפילו של מגידי-שיעורים שהם ת"ח לעילא.
חבל להמשיך לדוש בנושא הגיוס, בפרט כאשר עומדת לקום ממשלה חדשה הגורמת בחילה לכל מי שקשור באמת לתומ"צ, עדיף להשקיע אנרגיה בנושא שהוא קמעא בר-ביצוע.
כשיהיה לחץ כלכלי, וזה יגיע אי פעם ואולי בקרוב – יתגייסו
משה היקר
אתה יודע איפה הכשל בהצעה שלך? אין לחץ כלכלי על עניים!!!
הרשעים יצטרכו לחפש תירוץ אחר למה הם רודפים את החרדים בהכל ובמיוחד בנושאים כלכליים.
הם הוכיחו שלרע"ם שהיא רק מפלגה של 4 מנדטים, הם יכולים לתת 50 מיליארד. אבל ליהודים חרדים – המגזר הכי עני בארץ ישראל, אסור לעזור אפי' בשקל.
אני לא חושב שיש מה להתבייש בהסתגרות מרצון.
אנחנו לא רוצים להיות חילונים נקודה.
אגב, בשאר הנושאים אתה צודק במאה אחוז, ובארה"ב ישנם ת"ח גדולים פי כמה שלמדו את כל הדברים האלו ואפילו בגרויות לא עלינו.
גם אצל הציבור החרדי בארץ עד לפני כארבעים שנה הרוב למדו בבתי ספר ולא בחיידרים.
כואב כמה שאתה צודק.
לידיעת המגיב. אני התגייסתי לשירות קרבי בחיל ההנדסה, בשלב ב'. אף שהייתי כבר נשוי עם 4 ילדים, השתדלתי מאוד ואף הצטיינתי. לצערי, כאשר מפקדי שאלו אותי לדעתי על השירות, והציעו לי להתקדם ולהמשיך לצבא הקבע, עם אפשרות לקצונה בהמשך, אמרתי להם גלויות שאני לא אמליץ לאף שומר מצוות להתגייס. הקשיים היו בלתי אפשריים, לא הוקצב זמן לתפילה, אף שההוראות חייבו זאת. מפקד (דתל"ש) ניסה לשכנע אותי שאין הכרח ללבוש כיפה במסעות כי"זה מזיע".. ואפשר לחזור לקיום מצוות אחרי הצבא, כי עכשיו זה לא מתאים, הכשרות הייתה במצב גרוע, המכ"ש היה חילוני שאולץ לתפקיד בגלל שהיה בתיכון דתי, ונאלצתי לאכול לחם וביצה במשך הטירונות עד שהגעתי לאיבוד משקל ותשישות מחוסר אוכל., ועוד ועוד. ומדובר עוד לפני תקופת השתלטות השיח הפרוגרסיבי.
למשה, תשכח מזה חרדים לעולם לא יתגייסו אינך יכול לגייס ציבור מעל מיליון שמתנגד תתפלא לשמוע שרוב החרדים אין תורתם אמונותם ואף אחד לא מתגייס בחוגי תולדות אהרן למשל ונטרי קרתא עובדים ואף אחד לא חולם להתגייס חלמא טבא חזית
הארץ משמעותה היא טכנית בלבד, קרקע עם נקודות ציון ומשמשת כלי קיבול לאזרחיה.
צריך לנהל את המדינה הזאת וחלק מזה זה לשרת בצבא, הרי תלמיד ישיבה שלומד גמרא אל מול חייל קרבי שיושב במארב נגד מחבלים יוצר מיידית רצון להשוואה.
כולם יודעים שההיתר לפטור משירות צבאי נובע אך ורק מעניין פוליטי של קברניטי השילטון ושיטת הבחירות. עם ישראל של 2021 לא מוכן לקבל את המתכונת הרעיונית של המאמר הזה. אם יהיה רצון להשתלב צה"ל יוכל להמשיך וליצור מתכונות שירות לחרדים כמו שנעשה בהייטק ובאקדמיה. שיטת גורלנו אינו גורלכם יוצרת שנאה וריחוק.
חרדים לא מתגייסים כי זה נוח להם. למה להסתכן אם אפשר לחיות בנחת בישיבה כשאחרים שוברים את הגב בשבילך? אם הייתם באמת רוצים אפשר לסדר הכל. כשאין רצון לא זז כלום. הנה עובדה כשחרדים רוצים אקדמיה פתאום מסתדרים דברים.
כותב המאמר צודק.
מזכיר לי ששמעתי בעבר מהרב יהודה אפשטיין, יו"ר אגודת קדושת ציון, שהציבור החרדי לא מתגייס לא בגלל לימוד התורה, אלא בגלל שזה מקום שהופך את הילדים שלנו לחילונים, "ואנחנו מחכים ליום שלפיד יסרב לשלוח את הבן שלו לצבא כי הוא יהפוך שם לחרדי"…
למשה, רוב המיינסטרים החרדי מתנגד לגיוס גם אם בצבא יעלו לבחור את הרמה הרוחנית מלפני כן א' בגלל מרידה באומות ב' אין לאף סמכות להפקיר את חיי ילדינו למען דגל ואדמה
למשה
הבעיה הגדולה שאפשר להתקלקל כמעט בכל מקום על פני הגלובוס בעבודה, באקדמיה, ולשיטת החרדים אפילו לימודי חשבון ואנגלית טריוויאלים לחלוטין הם פתח לקלקול. הקורונה לימדה אותנו שלשיטת חלק מהאדמו"רים אי הגעה במשך שבועיים לטיש או פספוס חתונת נכד האדמו"ר היא מסלול ישיר לאכילת חזיר ביום כיפור
ולכן להסתכל רק על השירות הצבאי כאטום בודד ולהתעלם שהוא מייצג תופעה רחבה הרבה יותר. מבחינת הציבור החרדי בישראל כל דרישה לקחת מינימום אחריות על הסביבה היא צלם בהיכל. אפילו שינוי כלשהו בסדר היום שלהם לנוכח מגיפה שהורגת אותם עצמם זה יותר מדי בשבילם.
כמה נקודות יש במאמר.
1. הטענה שחוזרת על עצמה על החינוך, פח השמן הטהור, השפעה סביבתית וכפיפות לסמכות שאיננה מכירה את/בתורה.
לכל זה כבר הגבתי במאמרים קודמים. הטענה הזו לא מחזיקה מים. היא נכונה כשמדובר בפרטים בודדים שמתגייסים, ולא בציבור גדול שמתגייס כאחד לחיל שמוקם עבורו, שבו המפקדים חרדים, הרבנים הצבאיים הם תלמידי חכמים ולא חמורים נושאי ספרים, וכוח הציבור הנובע מגודלו של החיל מכריח התחשבות והתנהלות בצרכיו של הציבור המתגייס אליו.
2. טענה נוספת הנשמעת כאן היא סוג של טפיחה עצמית על השכם. החזרה המונוטונית על התופעה הברוכה של התנדבות וארגוני חסד שרווחת בציבור החרדי יותר מאשר בציבור הכללי.
הכל נכון והכל טוב ויפה. אבל אפילו אם בציבור החרדי אחד מכל עשרה מתנדב במקום אחד מכל חמישים בציבור הכללי, בציבור הכללי שלושה מכל חמישה משרתים. ההתנדבות בארגוני חסד לא מחפה על זה.
ההתנדבות בארגוני חסד גם לא מחפה על תרבות אזרחית מחפירה שלא מכבדת תור, דיני תעבורה וזהירות בדרכים, תקנות בטיחות בבניה או בכל דבר אחר, שמירה על השקט ודברים שנוגעים לפשט המובן ביותר מאליו של בין אדם לחברו וכו'.
3. ואז מופיעה הטענה על כך שאם החילונים החליטו להקים מדינה בארץ ישראל, פתאום אנחנו לא ערבים להם. לא צריכים להלחם יחד איתם באותה סכנה שמאיימת גם עלינו.
אפילו אם היה ניתן לומר שהסכנה רק שלהם, אין לנו ערבות? אם הם בבור, לא מעלים ולא מורידים? לא פודים שבויים?
זו בדיוק הטענה שהעלה כותב המאמר הראשון. הציבור החרדי שקע בחנופה עצמית מדושנת, בטפיחה עצמית על השכם, בהתמקדות מוגזמת באלה שמתנדבים ואז אפשר לזרוק את כל השאר לפח.
אי אפשר. וככל שהציבור החרדי יזניח את הנקודות האלה ויתעלם מכל הפגמים, יוסיפו לבוא אסונות שהם כורח המציאות במקום שאין בו ביקורת או דרך ארץ.
בנוגע ל2. בציבור הכללי מתגייסים פחות מחמישים אחוז
"חינוכם אינו חינוכנו, ערכיהם אינם ערכינו, ומטרתם אינה מטרתנו. יש מטרות בסיסיות של מדינה שהחרדים יכולים להסכים עמן או לשתף פעולה למענן – ואת זה אנו עושים בהשתתפות נציגינו בגוף המחוקק וברשויות המקומיות."…..
פשוט מדהים. במילים אחרות, אנחנו החרדים הטהורים והטובים, ו"הם", החילונים ודתיים לאומיים ממש לא שווים לנו בפן הערכי. אבל אין לנו בעיה לקבל תקציבים מהמדינה. איכשהו זה לא מתנגד את "ערכינו".
הנה הצעה שלי. אם להתגייס או לעבוד מהווה כזה סיכון לחרדים, אין בעיה, אבל בבקשה תפסיקו לקחת חלק בפוליטיקה הישראלית. כזה פשוט. דרך אגב, בתור מישהו שעלה ארצה מארה"ב אחרי 23 שנה, וראיתי איך כמעט כל החרדים שם עובדים, מה שקורה בארץ זה פשוט חילול השם מטורף.
איזה התנשאות.
לנתן, גם אני גרתי תקופה בארצות הברית ומכיר מצויין את החיים שם, אל תשווה כהוא זה את החיים בארץ ישראל לארצות הברית, א' לארץ ישראל עלו כל הדורות עד פרוץ הציונות הארורה לתוך חיינו, רק כאלו שהתכוונו להקדיש את כל חייהם ללימוד תורה [כתבתי הרבה בנושא הזה ואין טעם למחזר את זה] ב' בחו"ל יש מצב שיהודי מבוסס כלכלית [דוגמא מפורסמת למי שמכיר טוב את בארא פארק יהודי בשם הרה"ג שמואל דוד פרידמן בעל ספרי שדה צופים שגם איש עסקים וגם גדול בתורה] בארצות הברית כדי לחיות ברווח מספיק לעבוד עשירית זמן מבארץ זו עובדה שאין עליה עוררין ורוב המקרים מי שעוזב בארץ את הלימוד כל הלימוד שלו מסתכם במקרה הטוב חפיף של דף יומי רפרוף מלמעלה במך 40 דקות מקסימום שלפעמים חלק מהזמן הוא נרדם וחלק הוא שותה קפה, אז בבקשה לא להשוות עם ארצות הברית, שלא לאמר שארץ ישראל קדושה יותר וצריך בה להקדיש את כל היום ללימוד [העליתי פה כמה פעמים את דבר החת"ם סופר שהיום מי שגר בארץ ישראל חייב רק ללמוד תורה]