צריך עיון > בין הסדרים > ארכיאולוגיה ותנ"ך

ארכיאולוגיה ותנ"ך

מטרתם של סיפורי התנ"ך אינה לימוד היסטוריה אולי, אבל עדיין חשוב להראות את כי הנתונים ההיסטורים המשולבים בתנ"ך תואמים לממצאים האריכואולוגיים. חוקרים שונים מנסים לאחרונה לבטל את הקשר ההיסטורי בין עם ישראל לארצו, באמצעות הטענה כי ממלכת דוד ושלמה לא התקיימה כפי שהיא מתוארת בתנ"ך. אריה בורשטיין סבור כי התעמקות בעובדות מפריכה את טענות אלה:

 

לאחרונה מתגבשות שתי אסכולות המטילות ספק במהימנות סיפורי התנ"ך על ימי דוד ושלמה. האסכולה האחת מנסה לערער את סיפורי דוד ושלמה בטיעונים אנתרופולוגיים-חברתיים (ללא כל קשר לממצא הארכיאולוגי). אסכולה קטנה זו אינה קשורה למחקר התנ"כי ולא למחקר הארכיאולוגי של ארץ ישראל, והכלים שהיא משתמשת בהם זרים למחקר המדעי המקובל של תקופות היסטוריות. לפיכך, פוסלים רוב החוקרים את טיעוניה על הסף, תוך כתיבת האשמות כבדות שאסכולה זו ממומנת ופועלת בהשפעה פרו פלסטינאית, ואין לה ולמחקר ההיסטורי-ארכיאולוגי כל קשר. לפיכך נראה שההתייחסות לאסכולה זו ראוי שתיעשה במסגרת של עיתונות לא מדעית, ואכן לא נדון בה במאמר זה.

בעלי האסכולה השניה מבקשים להמעיט מגודלה ועוצמתה של הממלכה המאוחדת, וזאת מתוך פרשנות חדשנית לתיארוך זמן הבנייה של מבנים וביצורים שיוחסו בדרך כלל לימי הממלכה המאוחדת – המאה העשירית לפנה"ס. ארכיאולוגים הנוקטים בשיטה זו, והנחשבים כמובילים בתחום הסטראטיגרפיה הארכיאולוגית, מפרידים הפרדה גמורה בין הארכיאולוגיה וההיסטוריה התנ"כית וקובעים שאין להגדיר זמנו של ממצא ארכיאולוגי על סמך הכתוב בתנ"ך או במקורות כתובים שזמנם אינו מוחלט. זמנו של ממצא ארכיאולוגי ייקבע רק במונחים של סטראטיגרפיה והשוואת תרבות חומרית. לפיכך מגיעים הם למסקנה שבמאה העשירית לפנה"ס היו בארץ ישראל מספר יחידות מדיניות קטנות כמו הפלשתים ויהודה, כשהאחרונה לא הייתה אלא יחידה מדינית קטנה קטנה (chiefdom כהגדרתם) ששכנה בהר יהודה ואולי גם בסביבתו הקרובה, ובודאי שלא הייתה ממלכה גדולה כמתואר בתנ"ך.

שנים רבות מתקיים דיון פולמוסי היסטורי בשאלה האם ניתן לדלות נתונים היסטוריים אמיתיים מספר מגמתי כמו התנ"ך. העיתונות הפופולארית חיברה את השקפות שתי האסכולות הנ"ל ויצאה בשנה האחרונה בכותרות ענק שעניינן ערעור האמינות ההיסטורית של סיפור ימי דוד ושלמה במקרא. דעה זו חדרה גם לתחומי ההוראה של התנ"ך ולימודי ארץ ישראל, בעיקר אצל אלה שהשקפת עולמם הדתית והלאומית תואמת את האפשרות לביטול כל קשר של עם ישראל לארצו ולהיסטוריה של היצירה הלאומית. מחוסר ידע ארכיאולוגי ועקב אמונה תמימה, יש ומתעלמים מבעלי דעות אלה ומכנים אותם שרלטנים וכד'. אינני חושב שביטול "על הסף" של דעה מנומקת יש לה מקום במסגרת מדעית כלשהי. מן הראוי להעלות את העובדות, להציג את התיזה החדשנית ולנסות לסתור אותה בכלים מדעיים…

 

למאמר המלא ב"דעת"