האתיקה של "שימען"

האם יהודי חסידי, שהתורה האתית שלו התגבשה מתוך הווי השטיבל, פחות מוסרי מסטודנטית ליברלית באוניברסיטה מובילה בארה"ב? משה קופל מעמת שתי תפיסות מוסריות של אבות טיפוס שונים מאד: חסיד גור ניצול שואה משטיבל קטן מברוקלין וסטודנטית צעירה בעלת השקפות "מתקדמות". לטענתו, העוגן המוסרי של החסיד הרבה יותר רחב ועמוק:

את תמימותי איבדתי בחדר האוכל הכשר באוניברסיטת פרינסטון. הייתי בן 23, לראשונה מחוץ לישיבה. היידי, כך אקרא לה, הייתה סטודנטית לתואר שני במשהו, והיא לקחה על עצמה להשכיל אותי באשר לחובותיו המיוחדות של עם ישראל לאנושות. "הלקח שלנו, היהודים, מהשואה הוא לא לשים אף פעם את האינטרסים הקבוצתיים שלנו מעל לאינטרסים של אחרים. אנחנו צריכים לדעת טוב יותר מכולם מה קורה כשלא לומדים את הלקח הזה". לראשונה בחיי נתקלתי באורתודוקסיה.

מחשבותיי שלי על חובתם של היהודים היו אדוקות הרבה פחות מאלו של בת שיחי. את שיעוריי הראשונים בנושא למדתי בשטיבל של גור, בית הכנסת של סבי. מתפלליו היו ניצולי שואה פולנים, חסידים שנשארו נאמנים לאורחות חייהם מלפני המלחמה – אך ויתרו על הזקן ועל השטריימל (במקרה שלהם שטריימל גבוה המכונה ספודיק). הייתה להם יראת שמיים, אבל הם הרגישו "היימיש", כמו בבית, עם הקב"ה, ולכן לא חששו לעשות לעצמם הנחות בשעת צורך. הם היו אנשים עם שתי רגליים על הקרקע, מפוכחים, עצמאיים בהליכותיהם, אבל בחרו לשמור אמונים לדרכי אבותם. חלקם היו חסידי-גור לכל דבר, שלא יכלו לאחר המלחמה להפטיר כדאשתקד, אבל רבים מהם, אולי רובם, היו בעצם מין חסידים-לשעבר שלא ההינו לעזוב אחרי מה שקרה למשפחותיהם. סבי וחברו הטוב ביותר בשטיבל, שמעון, או במבטא המקומי שימֶען, היו מן הסוג השני…

היידי הקוסמופוליטית-מאוד מפרינסטון, ואלפי ההיידיות וההיידים שפגשתי מאז, רואים בשימענים הישנים ענתיקות חלודות-מוח המנותקות מרוחות הזמן. ראשית, דעותיו המיושנות של שימען מושתתות לא על השוויון בין כל בני האדם אלא על מה שהיידי רואה כהעדפה לא מוסרית של טובת היהודים על פני טובתם של כל היתר. שנית, שימען מחויב לנורמות חברתיות המתווכות בידי רבנים, ולפיכך, בעיני היידי, אינן מכבדות די הצורך את האוטונומיה של הפרט. שלישית, תמונת העולם של שימען מעוגנת במערכת אמונות שלדידה של היידי הן א-היסטוריות ולא מדעיות.

מאמר זה יהיה כתב הגנה על תפיסת העולם השמרנית להכעיס של שימען – טוב, תפיסת העולם השמרנית להכעיס שלי – מפני השקפותיה של היידי. חוששני, בעצם, שהוא יהיה פחות כתב הגנה ויותר כתב התקפה על הצדקויות הפרוגרסיביות. טענתי העיקרית לא תהיה שהביקורת הקוסמופוליטית על היהדות השמרנית מפרשת את היהדות שלא כשורה (אף כי זה המצב) – אלא שביקורת זו נעוצה בקוצר ידה של היידי לתפוס את מלוא רוחב המנעד המינימלי של המוסריות הנחוץ לקיומה ולחיותה של חברה…