צריך עיון > בין הסדרים > גדולי ישראל > ר' משה שפירא – דברים לזכרו

ר' משה שפירא – דברים לזכרו

אחד ממאורי המחשבה בדור האחרון, הרב משה שפירא, הסתלק מאתנו לפני מספר שבועות. הרב יהושע פפר נפרד מרבו במילי דהספידא קצרים על האיש ועל תורתו: על דרכו בעבודת ה', על הדגשת כבוד האדם ויחודיותו ועל יחסו לתלמידיו:

 

רבים הם דברי השבח שניתן לכתוב אודות מו"ר הגאון רבי משה זצ"ל. רבים מאד. בכללם יש להזכיר את גאונותו בכל חדרי תורה ויכולתו הנדירה להגדיר ולהמשיג; את פקחותו במתן עצה ותושייה לשאלות גורליות מכל קצות תבל; את התמדתו הנוראה שהיוותה סמל לשקדנות ושקיעות בתורה; את היותו שריד לדור דעה, מעתיק שמועה נאמן מרבותינו נוחי נפש; את האכפתיות העמוקה, שמתוכה התגייס למטרות רבות של צדקה וחסד; את דאגתו לרבים בכל תחומי החיים – בני, חיי ומזוני; את חביבותו למי שראה זקוקים לכך (תמיד קנאתי ב"נערים מאותגרים" שיכלו לשאול ככל העולה על רוחם ללא חשש לנזיפה); את יראת השמים והזהירות בהלכה, שירדו עד התהום; את תפילותיו הבוקעות מעומקא דלבא; את פרישותו, את חסידותו, ולעתים את קנאותו. הרשימה עוד ארוכה – יבוא הקורא ויוסיף מדיליה. ואולם, כאן אתמקד דווקא בשלשה תחומים – ובהם לבד…

לכל מקום שהגיע, הוא הקרין כבוד על סביבתו. בכל פעם שניגשתי לדבר אתו הרגשתי מורא טבעי: מהצד האחד שאיפה עזה לקרבה, ומהצד השני רתיעה מפני הכבוד. אפילו אחרי חמש-עשרה שנה התחושה לא זזה ממקומה. גם אלו שלא הכירו את כוחו העצום בתורה, שלא ידעו להעריך את בקיאותו העצומה ואת עומק תפיסתו – כולל עשירי תבל ועד שרים בממשלה – הרגישו מיד באווירת הכבוד העוטפת אותו, והתנהגו כלפיו בהתאם. כשהפגשתי בינו לבין סבתא שלי, אישה לא דתית ילידת קובנה שהכירה את הרב דרך קלטות, היא הייתה נפעמת מאצילות השפה – אידיש כמובן. הוא היה "כולו אומר כבוד". אף מסביבתו דרש הרב התנהלות מכובדת. לדוגמה, הוא הפקיד מאד שלא ייכנס אדם לשיעוריו – גם אלו שעם הזמן נהיו די גדולים, למעט השיעור הפתוח לקהל בימי חמישי – ללא בקשת רשות תחילה. לצד שיקולים נוספים, הוא סבר שאין זה מכובד שייכנס אדם ללא בקשת רשות תחילה. כשאחד המשתתפים (בשיעור פתוח) צילם את הרב במהלך השיעור זה היווה חציית קו אדום.

ייחודיותו הייתה אף היא מפעימה. לא היה בו שמץ של "כמו כולם". לשילובים שהוא גילם – של קנאות בריסקאית עם רוחב דעת חובק עולם, של חיבור עמוק ליישוב הישן עם דיבור בעברית מהוקצעת ומלוטשת, של הליכותיו האציליות עם העמדת אלפי תלמידים, ועוד – לא היה אח ורע.

דברי התורה שהשמיע היו חדשים הן בתוכנם והן בסגנונם – מה שהביא אותו להיות מגדלור לאלפי תלמידים הצמאים לתורתו. לעתים, מקוריות דרכו לא מצאה חן בעיני כולם, אך דברי הביקורת לא יכלו להשפיע על מהותו הפנימית: ייחודיות, מקוריות, מעיין המתגבר שדבריו שמחים כנתינתם בסיני. הוא היה כל כולו חידוש…

 

למאמר המלא ב'בחדרי חרדים'