הדרך להשתלבות הייתה פתוחה בפני אברהם. לו רק היה מסכים להצעת "במבחר קברינו קבר את מתך", יכול היה להתקיים בו: "נשיא אלהים אתה בתוכנו". אם היה אברהם מסכים להיות "בתוך" בני חת, כמו עפרון, הם היו נותנים לו להיות נשיאם. הם הכירו במעלתו וגדולתו ורצו שהוא ינהיג אותם. אבל אברהם לא הסכים. הוא התעקש לקנות לעצמו, בכסף מלא, אחוזת קבר שתהיה רק שלו. הוא לא רצה להיות חלק מהם, אפילו לא בתור נשיא, אלא להקים אחוזה לעצמו.
באופן דומה, גם כשביקש למצוא אישה לבנו, הוא אומר לעבדו: "ואשביעך בה' אלהי השמים ואלהי הארץ אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו". הוא רצה להבדיל את עצמו. הוא פחד להיטמע. הוא רצה לבנות משפחה נפרדת, שתהיה מובחנת מבני המקום שבקרבם ישב.
מכל הצעדים של אברהם נראה שהוא לא היה מעוניין להנהיג ולהוביל את העמים שבקרבם ישב, אלא לבנות לעצמו בית משלו.
השאלה היא מדוע? לכאורה, מטרתו של אברהם, מנפץ האלילים, אבי אמונת היחוד, היא "לקרא בשם ה'": לגלות את שמו והנהגתו של הקב"ה בעולם ולהעביר גילולים מן הארץ. כלומר, לקדם סוג של מהפכה דתית. אלא שאם זוהי מטרתו, הרי שהיה עליו לשוש על כל הזדמנות לרכוש השפעה מקומית. אם הוא היה הופך למנהיג מקומי, הוא היה צובר יכולת להשפיע רבות ולפרסם את שם ה' בעולם.
נכון, לו היה אברהם בא לייסד דת חדשה, הנהגתו אינה מובנת. אין זה אלא שככל הנראה, ההנחה שלנו שגויה: אברהם לא היה מעוניין לייסד דת.
אברהם אינו "אבי אמונת היחוד" אלא "אבי האומה הישראלית". מסיבה זו, התורה אינה מזכירה כלל את היותו מנפץ אלילים. ניפוץ האלילים הוא אולי פרט ביוגרפי משמעותי, אבל אין לו חשיבות להבנת השליחות של אברהם. אברהם הוא אבי אומה ולא מיסד דת.
"דת" היא אוסף של הנחות תיאולוגיות, שמכתיבות גם התנהגות כזו או אחרת. אולם אומה זו חיה אחרת לגמרי. אומה היא כמו משפחה, רק ביותר גדול. היא מיקרו קוסמוס של קיום. אומה היא היחידה הקטנה ביותר שאינה זקוקה לכל סיוע חיצוני כדי להתקיים. אדם פרטי צריך משפחה, משפחה צריכה קהילה, קהילה צריכה שירותים עירוניים, ערים צריכים שלטון מרכזי שיאגד אותם, יגן עליהם, ויתאם ביניהם. מעבר לכך, אומה יכולה, עקרונית, להתקיים במנותק משכנותיה. היא אינה זקוקה להם.
האומה הישראלית באה לייצג את ה' בעולם, אבל לא דרך הנחות תיאולוגיות מסוימות, וודאי שלא דרך כיבוש והכנעה של עמים אחרים תחת "עול הדת". האופן שבו אומה מייצגת את דרכה הוא בעצם קיומה. בכך שהיא אומה המתקיימת על פי הנהגה אלוקית, היא מהווה דוגמא חיה לדרך ה' בארץ. היא דוגמא שיתברכו בה כל גויי הארץ.
עד בוא אברהם, העולם הרס את עצמו שוב ושוב: בדור המבול, בדור הפלגה, וגם במקרה סדום. סביר להניח שתמיד היו צדיקים שילמדו אנשים עקרונות לחיים נכונים וראויים יותר, אבל עקרונות לבד אינם עוזרים. כאשר המערכת כולה נופלת, אי אפשר לקומם אותה על "עקרונות".
אברהם הבין זאת. הוא הבין שאם הוא ילמד את סביבתו עקרונות, הם יעריצו אותו לדור אחד, אולי לשנים, אבל אף דבר מהותי לא ישתנה. אם הוא רוצה להציע אלטרנטיבה אחרת, עליו להקים אומה: לתת דוגמא ממשית לאפשרות אחרת של חיים.
קיום אומה בעולם זהו דבר חזק בהרבה מכל ויכוח תיאולוגי, וודאי חזק מכל כפייה להורות דרך ה' בעולם. כאשר אומה שלמה הולכת בדרך ה', היא מראה שאפשר אחרת, ושזה דבר מבורך.
אולם, קיומה של אומה כזו, המשפיעה על כל העולם, תלוי, אולי באופן קצת פרדוקסלי, בהיותה: "עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב".
תמונה: [Djampa [CC BY-SA 4.0
חבל מאוד שכבודו מתעלם מדברי הרמב"ם בהלכות עבודה זרה, שכותב שאכן אברהם עשה מהפכה כזו, כך שדבריך לא רק מיותרים אלא אף אינם נכונים מעיקרם.
בכבוד וביקר
אמת לאמיתה כדברי המגיב. ואברהם בהחלט הוביל מהפכה, כדברי הר"מ.
(וכיון שברמב"ם עסקינן, הרי שלא הסתמך על 'סתם מדרשים' באומרו כן.)
ובאמת שהמקראות עצמם מוכיחים כדבריו. ובכל מקום שכתוב ויקרא אברם בשם ה' פרש הר"מ הפיץ אמונת היחוד. וכן הוא פשוטו של מקרא ואת הנפש אשר עשו בחרן.
וכן בפרשתנו עצמה נשיא אל-ים אתה בתוכנו.
וכל המתבונן בפשוטה של פרשת אבימלך ושרה רואה שאבימלך וכל ממלכתו הודו בפה מלא ה' הוא האלוקים (ותן לחכם ויחכם), ואחר כן באו לכרות עמו ברית. וכ"ז מכוח אברהם.
סוף דבר, יש במאמר כמה משפטים שאינם נכונים כלל, וממילא נפל היסוד קרס הבנין.
(איני מתייחס כלל לפלפול התיאולוגי – דרשני בסופו, וכלל נקוט בידי: כל 'וורט' שאפשר לומר להיפך באותו מידה 'שיסוד האומה הישראלית היא הפצת דבר ה' בעולם ודווקא ע"י השפעה דאברהם', הרי דאף לכלל דרוש לא הגיע)
מה שהרמב"ם כותב, כתוב כבר בפסוק "ואת הנפש אשר עשו בחרן" "ויקרא שם בשם ה'".
אבל יחד עם זאת, אברהם היה גם "אברהם העיברי", הוא לא התחבר ליושבי הארץ, כפי שהראה יפה כותב המאמר.
הוא אכן קירב אנשי והראה להם את אמונת היחוד, אבל רוב יושבי הארץ נשארו עובדי אלילים ומהם אברהם התרחק.
אך העניין הוא שאחר שאברהם "עשה את הנפש בחרן" דהיינו הפיץ את אמונת היחוד ופעל כמפיץ דתי- הקדוש ברוך הוא שלח אותו למשימה אחרת "לך לך" לבדך בלי הנפש אשר עשית, ומה תעשה עכשיו? בוא אל הארץ אשר אראך ארץ ישראל והקם בה עם. ותקום המדינה