שתי סיבות פסיכולוגיות שונות עלולות לעכב אדם מלהשיג יעדים בחיים. סיבה אחת היא הרגשת חוסר אונים. האדם מרגיש חוסר יכולת להגיע לאן שרוצה להגיע, והרגשה זו גופה פוגעת ביכולתו. מצד שני, לעיתים ישנו דווקא מקרה הפוך, שהאדם התרגל כל כך שמסייעים בידו לממש את רצונו, עד שהוא נעשה מפונק. הוא חושב שהוא יכול להשיג כל מה שהוא מבקש, ואינו מבין במה זה כרוך. הוא השיג הרבה דברים שהם לכאורה מעבר ליכולתו, באמצעות העזרה והתמיכה שהוא זכה לה, וכך איבד תחושה של גבולות ושל המאמץ שנדרש להשקיע כדי להגיע להישגים. הוא נעשה מנותק מן המציאות, מן החיים, וסבור שהוא יוכל להשיג כל דבר רק באמצעות רצונו.
בפרשתנו, משה מנסה "ללכת בין הטיפות", למצוא את הדרך: מצד אחד לעודד את העם וללמד אותם שהם יכולים, שהדבר בידם. ומצד שני להזהיר אותם מהשאננות, מהפינוק, שלא יגיעו למצב של זה שחושב שהכל מגיע לו והוא יכול לעשות ככל העולה על רוחו מבלי להיפגע. מצד אחד הוא אומר להם: "כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה ממני איכה אוכל להורישם. לא תירא מהם זכר תזכר את אשר עשה ה' אלהיך לפרעה ולכל מצרים". מצד שני, מיד לאחר מכן הוא מזהיר אותם:
השמר לך פן תשכח את ה' אלהיך לבלתי שמר מצותיו ומשפטיו וחקתיו אשר אנכי מצוך היום. פן תאכל ושבעת ובתים טובים תבנה וישבת. ובקרך וצאנך ירבין וכסף וזהב ירבה לך וכל אשר לך ירבה. ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך המוציאך מארץ מצרים מבית עבדים. המוליכך במדבר הגדל והנורא נחש שרף ועקרב וצמאון אשר אין מים המוציא לך מים מצור החלמיש. המאכלך מן במדבר אשר לא ידעון אבתיך למען ענתך ולמען נסתך להיטבך באחריתך. ואמרת בלבבך כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה. וזכרת את ה' אלהיך כי הוא הנתן לך כח לעשות חיל למען הקים את בריתו אשר נשבע לאבתיך כיום הזה.
היכולת להכיל יחד את הזיכרונות הסותרים הללו – תודעת עוצמה, מצד אחד, ותודעת מגבלה, מצד שני – טמון ברעיון הברית.
כשהאדם עומד לבדו מול החיים, הוא אינו יכול להכיל את תודעות אלו במקביל. הוא יתנודד כנראה בין הקטבים, ויפלס את דרכו בין נפילה לייאוש ותחושת חוסר מסוגלות, לאופריה ותחושת יכולת בלתי מוגבלת. המכה שהוא יקבל מהריחוף באופוריה תפיל אותו חזרה לקרקע, ומשם, הוא יצטרך להילחם בתחושת הייאוש וחוסר היכולת. אך באמצעות הברית, האדם יכול לאחוז בשתי תודעות סותרות אלו במקביל.
על ידי הברית עם הקב"ה, האדם אינו ניצב לבדו מול החיים. אולם, תמיכה זו אינה מגיעה ללא תנאי. ברית היא דבר המחייב את שני הצדדים. הברית מחייבת את ישראל להנהגה מסוימת, לאחריות. הם מתחייבים לקחת אחריות על שמירת חלקם בברית. זה החלק שלהם, ואסור להם להתרשל בו. מצד שני, שמירת הברית מצד ישראל מבטיחה את קיומו של החלק שעליו מתחייב הקב"ה, לעזור להם, לתמוך בהם, ולתת להם את היכולת להשלים את היעדים שלהם. כך, הברית מבססת מנגנון שבו נדרשת אחראיות, אך מובטחת יכולת.
באמצעות הברית, הם נשמרים מלפתח תודעת עוצמה תלושה מהמציאות, של "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה. הם יודעים שעליהם לקחת אחריות על מעשיהם, ולשמור את המצוות, המשפטים והחוקים שהם מחויבים להם. מצד שני, הם גם אינם מפתחים תודעת שוליות וחולשה. הם יודעים כי "ה' אלהיך בקרבך אל גדול ונורא".
"והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אתם ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבתיך. ואהבך וברכך והרבך וברך פרי בטנך ופרי אדמתך דגנך ותירשך ויצהרך שגר אלפיך ועשתרת צאנך על האדמה אשר נשבע לאבתיך לתת לך. ברוך תהיה מכל העמים…"
Photo by Eduardo Cano Photo Co. on Unsplash
