פרשתנו פורשת סדרה שלמה של חוקים ומשפטים, ללא כל קשר ניכר לעין ביניהם. חלק מהדינים פרטיים, וחלקם ציבוריים, חלקם אזהרות, חלקם עונשים, חלקם מצוות. לכאורה מדובר בערבוביה של עניינים, שנכרכו יחד לגמרי באקראי.
אמנם, יש מוטיב אחד שחוזר על עצמו כמה פעמים בפרשה: "ובערת הרע בקרבך", "ובערת הרע מישראל". ביעור הרע הוא לכאורה החוט החורז את המצוות המנויות בפרשה. אך מה משמעתו של ביעור רע זה ומדוע הוא מופיע דווקא במצוות פרשה זו? האם מוטיב זה אינו מתאים לכל פעולות השופטים?
נראה כי ביעור הרע, כפי שהוא מופיע בפרשה זו, מלמד על גישה מסוימת לעשיית משפט ציבורי, שהמקרים המובאים בפרשה הן דוגמאות לה. גישה זו חורגת מאופן מקובל להבין את המפשט הציבורי, בתור ניסיון לבער את הרשעים. התורה מלמדת כי מטרת המשפט היא ביעור הרע ולא ביעור הרשעים.
במה דברים אמורים? הזכרנו בשבוע שעבר כי התורה אינה מעניקה לאדם סמכות להיות האינקוויזיטור של האל. אדם אינו יכול לשפוט את חברו ולומר האם הוא צדיק או רשע בעיני אלהים. אין לדיין אלא מה שעיניו רואות, ועיניו אינן רואות את נשמת האדם. פועל יוצא מכך, שהאדם אינו יכול לדון את חברו בשם הצדק אלא בשם החברה. כשאדם עומד לפני בית דין יהודי, לא נשמתו עומדת למשפט אלא מעשיו, וליתר דיוק, ההשלכות החברתיות של מעשיו.
מתוך כך עולה שהמשפט הפלילי בתורה אינו עשיית צדק במובן של ביעור הרשעים, אלא שמירה על הצביון הציבורי של העם, על ההנהגה האלוקית שלו. צביון זה נשמר על ידי הנהגה מעשית ועל ידי התייחסות בפועל למעשים הנעשים. כפי שתורת משה (בניגוד לתורת הנוצרים) מלמדת, זלזול במעשים מתוך שמירה על "רוח הדברים" היא דרך מהירה להרס הצביון הלאומי ולחורבן מוסרי כללי. צריך להיות אכפת לנו ממה שהשכן שלנו עושה. אבל לא בגלל שאנו נעלים עליו ויש לנו כוח לשפוט את מוסריותו, אלא בגלל שאנו ערבים זה לזה ואכפת לנו איך החברה כולה נראית. חוסר התייחסות למעשים שלא יעשון גורמים לרע לחלחל אל הקרביים של הציבור. אם הציבור אינו מקיא את הרע מקרבו, אות הוא שהוא אינו מספיק מאוס עליו. ההוקעה היא ביטוי פומבי לסלידה ממעשה, מתוך ניסיון להיטהר, להתנקות, לבער את הכתם מהציבור.
הבנה זו של עיקרון "ובערת הרע" עולה מתוך הגמרא בסנהדרין (עח, א):
וטריפה שהרג – בפני בית דין חייב; שלא בפני בית דין פטור. בפני בית דין חייב, דכתיב "ובערת הרע מקרבך". שלא בפני בית דין פטור, דהויא לה עדות שאי אתה יכול להזימה וכל עדות שאי אתה יכול להזימה לא שמה עדות.
חלוקה זו אינה קיימת באף תורת משפט אחרת. הרעיון שאדם ראוי לעונש רק משום שהוא עשה את העבירה לעיני השופטים נתפס בתור חוסר צדק. זאת משום שהענישה בתורות המשפט המקובלות נתפסת או בתור עשיית צדק או בתור הרתעה. מתוך כך, אין כל היגיון להעניש אדם רק כי במקרה בית הדין ראה אותו. אולם, המשפט הפלילי היהודי מטרתו הוקעה: לבער את הרע מישראל, להודיע שבלתי נסבל שבישראל תהיה תופעה כזו. משום כך, יש השפעה לכך שהמעשה נעשה בפני בית דין. (ומה שנאמר "למען ישמעו ויראו" בכמה מקומות אין משמעו הרתעה, כמו שיש טועים לפרש. ואכמ"ל).
ומאחר שמקור הענישה הוא הפגיעה בציבור, כך גם המשפט הוא משפט לפני הציבור: "ושפטו העדה" והצילו העדה".
כללו של דבר, המשפט אינו בא לתקן את העולם או לקחת את תפקיד האל לעשות צדק בעולם. אין הוא אלא התגוננות של הציבור בפני מי שבא לפגוע בו. כמובן, וכפי שכבר הזכרתי בעבר, הציבור אינו יכול להחליט על דעת עצמו מה נקרא פגיעה ומה ראוי לעונש, אלא פעולותיו צריכות להתנהל לאור ההנהגה האלהית, לאור משפטי התורה שמורה את הדרך לחברה מתוקנת ונאמנה, וכפי שנאמר "המשפט לאלהים הוא". אולם, הציבור אינו המוציא לפועל של דין השמים. הוא פועל אך ורק מתוך מוטיבציה ארצית-חברתית. לאור הבנה זו, ישנו קשר הגיוני בין חלקיה השונים של פרשתנו, שכולם ממחישים את רעיון ביעור הרע, על היבטיו השונים.
"ואשיבה שפטיך כבראשנה ויעציך כבתחלה אחרי כן יקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה: ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה"
כי המשפט לאלהוים הוא. וכל דיין שדן דין אמת לאמתו וכו'.
היא גופא שהמשפט לה' ולא לאדם. מכל מקום האדם דן על פי המשפט שנמסר מה'
קיבלתי במייל כותרת אחרת "המשפט הפלילי בתורה הוא דין אזרחי"
ובכן אין משפט פלילי ביהדות ואין משפט בכלל, מאז שכולם = כל בעלי הסמכות בלי יוצאים מהכלל כשלו.
סמכות הבכורים בזמן משה כשלו בעגל, סמכות שבט לוי בזמן עלי ושמואל הנביא ובניו. סמכות הסנהדרין בזמן התלמוד. מאז אין יותר סמיכה שזה אומר לעומק אין יותר סמכות עד ביאת גואל שלא יצטרכו סמכות כי יהיה מצב של ותמלא הארץ דעה את השם.
עד אז, כל אדם בפרט יהודי צריך ללמוד מאתנו היהודים שיש לנו ניסיון של אלפי שנים מאז ביטול הסנהדרין אייך להתנהל כבני חורין בלי ריבון ובלי סמכות משפטית.
שבת שלום לרב ולכל עם ישראל
max
רציתי להוסיף עוד כמה מילים קריטיים שמאוד חשובים.
יש נטיה לחשוב שמה שהתורה כתבה בזמנו בפרטני המצוות, זה הדבר החשוב, ומה שחסר לנו כהיום, למשל חסר לנו סמכות שיפוטית וכדומה, זה המצב הלא אידיאלי הלא טוב. כלומר הם חושבים שצריך להחזיר את סמכות המשפט ומסכות המלך. וזה טעות בסיסית ביהדות וטעות טרגית מחשבתית פילוסופית.
בפרשת משפטים למדנו שאפי' אם נרצה מלך, כלומר רמת המוסרית שלנו תרד פלאים שנצטרך מלך, חייב המלך לכתוב לעצמו "משנה" תורה על פי הכהנים והלווים. ולמה שלא יכתוב את התורה עצמה? מה צריך משנה תורה? התשובה היא שלכל דור יש "משנה" תורה שהיא כמובן על פי החכמים של הדור.
כלומר הקב"ה יודע והתורה יודעת שהאדם מתפתח מוסרית וערכית מדור לדור, ולכן מה שהיה נכון בזמן משה, לא נכון בזמן שאול ודוד. ולכן בכל דור צריכים משנה תורה אחרת, שכמובן נכתבת על ידי חכמי הדור.
יוצא מכאן שלחזור לרמה המוסרית של העם הנבל בזמן משה, או של העם הנבל בזמן דוד ושאר המלכים, או לעם הנבל בזמן הסנהדרין, זה כישלון טוטלי לדור שלנו. הדור שלנו זה אלפי שנים מסוגל להתנהל בלי סמכויות כפייתיות, אז למה שנחזור לשם? זה טמטום חשיבתית שאין כדוגמתו.
יש לנו דוגמא כזו מאומה אחרת שנקרא האומה ההודית. האבן עזרא מעיד על האומה ההודית שאין היא צריכה לשופט כי הם צדיקים מעצמם. והנה דבריו כלפי מצב האומה שלנו בזמן משה מנגד מצב האומה ההודית בזמן האבן עזרא: "ודעת הלשון איננה דעת בעצמה, כי אם כנגד אחר שיבין. ואם בעבור דעתו משפטי נזקין. גם הם לא נתנו כי אם לישר המעוותים, כי אילו היינו במקום שאין שם שור אין צורך למשפטי שור נגח. ואלו היינו יושבים באהלים כקדריים, אין צורך למעקה ומזוזה. ואם בארץ הודו, אין צורך למשפט גנבה ורציחה ועשק ועדות שקר." (אבן עזרא הפירוש הקצר שמות פרק כג)
שוב: "ואם בארץ הודו, אין צורך למשפט גנבה ורציחה ועשק ועדות שקר". מה אומר כאן האבן עזרא לעומק, שפרטני המצוות נאמרים לפי מצב הדור, אילו היינו אז במצב של האומה ההודית?! "אין צורך למשפט גנבה ורציחה ועשק ועדות שקר" כי פשוט אנו לא כאלה, ולכן משה רבינו לא יירד לרמה הזו בכלל. לצערינו לא היינו ברמה הזו של ההודים ולכן משה אמר מה שאמר.
היום מאז שהאומה ההודים ויתרו על תרבותם וקיבלו על עצמם את הדת האיסלמית בחלקו, ואחר כך כל הודו קיבלו על עצמם את החוקה הבריטית המודרנית, מאז הרמה התרבותים שלהם היא בדיוק כמו במערב, כלומר הם רוצחים ואנסים ועושקים ועדות שקר ושופטים מושחתים מעצם שאימצו את החוקה הבריטית. הרמה של ההודים ירדה פלאים בעקבות אימוץ הדת השקרי בחלקו ואחר כך באימוץ המודרנה והנאורות.
מלחמתינו היהודית בעת החדשה היית בדיוק זה, האם נאמץ את הנאורות ואת החוקה הבריטית ונקבל במקום הרמה המוסרית שלנו מזה אלפי שנים, את הרמה המוסרית של האומה ההודית היום?!
כלומר אין לנו כזה חלום, להחזיר את סמכות השופטים ובוודאי אין לנו חלום להחזיר את סמכות הריבון. הרי זה רמה נחותה שהיה לבני אנוש בזמן יוון רמה נחותה שהיה ליהודים בזמן שמואל. אנו כבר אלפי שנים אחריהם ורוצים אנו לעמוד על המקום?
זה שאנו מתפללים ואשיבה שופטינו וגו', זה לא בגלל שאנו לעצמינו צריכים שופטים, אלא שלא נהיה תחת סמכות השיפוטית של הגויים.
אמר לי פעם בעל מחבר פתחי חושן, שהיה דיין בבית הדין הכי אדוק ביהדות: "מי שמגיע לבית דין הוא נוכל. אדם נורמטיבי מוסרי וערכי כמו יהודי יראי השם קלסי, מסתדר לבד". ואותו דבר שמעתי מהרב הגאון ר' ישראל יעקב פישר זצ"ל, שהיה ראש הבית דין הנ"ל.
כלומר בדור שלנו שיש כן בתי דין על דיני ממון וכו', גם הם, הדיינים בעצמם, הרגישו שזה מיותר לדור האיכותי שלנו. יוצא מכאן שלדרוש ולחלום ל ואשיבה שפטינו במובן הקלסי כמו באומות, זה כישלון. ק"ו לדרוש ריבון וכו'.
שבת שלום לרב ולכל עם ישראל
max
בסוגיא של "עביד אינש דינא לנפשיה" משמע שכל מי שבידו למחות צריך לטפל בעבירות שקורות בתחומו.
"לנפשיה" הוא לעצמו, כאשר ינזק הוא עד שיבא לדין.