צריך עיון > בין הסדרים > אברם המורד ואברהם האב

אברם המורד ואברהם האב

כל עוד היה אברם מורד בלבד לא היה יכול להיות אב לעם חדש. רק עם הברית, הפך הוא לאברהם, "אב המון גוים".

פרשת וירא תשפ"ב

פרשת לך לך היא פרשת אברם. פרשת וירא היא פרשת אברהם. כל ההתמודדויות שהיו לאברם בפרשת לך לך, חוזרים על עצמם בפרשת וירא, רק הפעם לאברהם – התמודדות עם רעב המבריח אותו ממקומו, ובעקבות כך לקיחת שרה, התמודדות עם סדום ועם לוט, התמודדות עם מחסור ביורש ועם ישמעאל. לכל מאורעות אלו שתי גרסאות, הגרסה של אברם והגרסה של אברהם.

השניות הזו מודגשת במיוחד דרך שני הבנים של אברהם. בפרשת לך לך אברם מודאג מכך שאין לו יורש, ומיד אנו שומעים על לידת ישמעאל. הצאצא של אברם הוא אפוא ישמעאל. מיד אחר כך אנו מתבשרים על שינוי שמות אברם ושרי ועל לידת יצחק. הצאצא של אברהם ושרה הוא אפוא יצחק.

במסגרת שינוי שם אברהם ושרה, הקב"ה מצווה גם על ברית המילה, הברית שהופכת את ה' להיות לישראל לאלוקים (יז, ז). יש אפוא קשר בין הברית לבין שינוי השם, ובין שינוי השם, לכך שאברהם היה צריך לחזור על כל המסע שהוא עשה שוב, רק הפעם בתור אברהם.

עד הברית היה אברהם "אב ארם". הוא היה מזוהה עִם עַם מסוים. אחר הברית נעשה אברהם "אב המון גוים". על אף שאברם עזב את ארם ללכת לארץ אחרת, עד ברית המילה הוא נותר "אב ארם". רק לאחר הברית הוא זכה לקיום עצמאי, של "אב המון גוים" – כזה שיש לו עמידה בזכות עצמו, ולא רק ביחס אל האחר שממנו יצא.

בתחילת דרכו של אברם, הוא היה בבחינת מהפכן ומורד. הוא שבר את פסלי אביו, נטש את מולדתו, כשכל העולם ניצב מעבר אחד והוא מעבר אחר. הקיום שלו היה קיום לעומתי.

האדם המורד אינו עצמאי באמת. הוא מחובר וקשור בטבורו לבית אביו, למולדתו. הוא זקוק להם כדי להתקיים. זכות הקיום שלו היא השלילה שלהם. המוטיבציה שמניעה אותו היא לעשות הפוך ממה שאבא שלו עשה, ללכת נגד כל מה שהוא מכיר. הוא אינו פועל מכוח עצמו, אלא מגיב בצורה ריאקציונרית לחינוך שעליו גדל.

כל עוד שהמוטיבציה של האדם היא של מרד, אין לו אלא שלילה. הוא יודע לבטל את מה שהוריו עשו, אך הוא לא יודע לחיות אחרת. אולם, בשלב מסוים הוא צריך לגדל ילדים – הוא מוכרח להטעין אותם במטען חיובי. אי אפשר לגדל ילדים על שלילה בלבד. לפיכך, פעמים רבות מורדים אינם מצליחים להעמיד דור שני. במקרה הטוב, הדור השני הופך להיות "פרא אדם" – כזה ששולל הכל ועושה צחוק מכל דבר. במקרה הגרוע, הדור השני חוזר על הטעויות של הדורות הקודמים, שבהם מרד הדור הראשון, ופעמים רבות, באופן גרוע מהם. אם האבות שלו לא הציעו אלטרנטיבה לסדר הישן שבו מרדו, ילדיהם עתידים "לחדש" את אותם הטעיות של הדורות הקודמים, רק בלי הניסיון שצברו אותם דורות.

לפיכך, כל עוד היה אברהם מורד בלבד, הוא נשאר "אב ארם". הוא היה יכול לשמש מצפן מוסרי עבור ארם, אבל לא ליצור סדר חברתי טוב יותר. רק כאשר נעשה אברהם בן ברית לה', הוא קיבל אופק חיובי שפתח בפניו את האפשרות לכונן סדר חברתי טוב ומתוקן יותר. הוא נעשה "אב המון גוים" ושרי נעשתה "שרה" – כלומר ללא ייחוס ספציפי. היא אינה שרה ביחס למישהו, אלא מצד עצמה. בברית עם ה' ניתקו אברהם ושרה מהקשר של עם מסוים ותרבות מסוימת, שניתן להבין אותם רק בתור פיצול מהם. הם הפכו לבעלי ברית של ה', אלהי כל הארץ – כלומר כאלו שמסוגלים להציע משהו חדש ומקורי לאנושות כולה.

"מלך אלהים על גוים אלהים ישב על כסא קדשו. נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם כי לאלהים מגני ארץ מאד נעלה"

Photo by Liane Metzler on Unsplash

תגובה אחת על “אברם המורד ואברהם האב

כתוב תגובה:

נא להזין תוכן בתגובה
חובה למלא שם
נא למלא כתובת אימייל