החברה החרדית עוברת בשנים האחרונות שינוי משמעותי, שעיקרו קיטוב קהילתי והקצנה אידאולוגית. לשם ההדגמה, אני גדלתי בבית חרדי למהדרין, והתחנכתי במסגרות לימודיות בקו השמרני יותר בחברה החרדית. אולם, החברה החרדית של ילדותי אינה דומה לחברה החרדית שגדלים בתוכה ילדי, אף שהם לומדים במסגרות חרדיות נורמטיביות. גם בילדותי היתה אולי "אידאולוגיה חרדית", אבל נראה היה כי החברה יכולה להכיל מורכבות והיא אינה נתונה כליל לקוויה הנוקשים של האידאולוגיה. כיום השתנו הדברים. כל פעולה נבחנת באמות המידה החמורות של הקו האידאולוגי ואין עוד מקום למורכבות אנושית. אחת הדוגמאות הבולטות לכך הוא היחס של החרדים למדינה, וביחוד לחגים הלאומיים שלה.
גם בילדותי היתה אולי "אידאולוגיה חרדית", אבל נראה היה כי החברה יכולה להכיל מורכבות והיא אינה נתונה כליל לקוויה הנוקשים של האידאולוגיה. כיום השתנו הדברים. כל פעולה נבחנת באמות המידה החמורות של הקו האידאולוגי ואין עוד מקום למורכבות אנושית
בעת ההכרזה על הקמת מדינת ישראל, התמלאה כיכר השבת בירושלים בהמוני אנשים שרקדו במעגלים. רוקדים אלו לא הגיעו מרחוק, היו אלו תושבי השכונה החרדיים שיצאו החוצה לשמוח. הרב מבריסק תהה אמנם בקול מדוע אנשים ששים ושמחים ברחובות, אולם תגובתו היתה חריגה מאוד ברוח המקומית.
כבר אז לא היתה היהדות החרדית אחידה בדעתה ביחס למדינת ישראל. היו בה שלשה זרמים עיקריים. הראשון היה הקו שהובילו תלמידי הרב קוק (שאז לא נבדלו משמעותית מהחרדים), שראה במדינה "אתחלתא דגאולה". השני היה גישת אנשי הישוב הישן, מה שמכונה היום "העדה החרדית", אשר דגלו באי-הכרה במדינת ישראל ובהתבדלות מוחלטת ממנה. הזרם השלישי היה כלל האוכלוסיה, יהודים שומרי תורה ומצוות המדקדקים בקלה כבחמורה, אשר לא נקטו גישה זו או אחרת. הם לא אחזו בגישת "חזון איש" או "הרב מבריסק", וגם לא היו "קוק'ניקים" או "מזרח'ניקים", אבל עם הישמע בשורת הקמת המדינה, הם יצאו לרחובות לרקוד ולשמוח. מרבית בני החברה החרדית דאז השתייכו לזרם אמצעי זה על מכלול גווניו.
באותה תקופה, ניסתה היהדות החרדית בארץ ישראל לבנות ולשקם את עצמה לאחר שנים של סבל. באופן כללי, אנשים חיפשו את המאחד והמחבר ולא את המפריד והמפצל. היהודים שזיהו את עצמם עם החברה החרדית המתגבשת היו בעלי דעות שונות, הלכו אחר פסיקות הלכתיות מגוונות וניהלו אורחות חיים משלהם, ועדיין, הם חיפשו את המאחד ולא את המפריד. סבתי עליה השלום, לדוגמא, למדה בבית ספר "שפיצר" ("תלמוד תורה לבנות", שנוסד על ידי חנה שפיצר, וששפת ההוראה בו היתה עברית) ולא ידעה כלל לדבר יידיש. דבר זה לא הפריע לה להתארס עם סבי, שגדל בבית ירושלמי שורשי בבתי-אונגרין. החלוקה הפנים-קהילתית היתה נוקשה פחות; הגבולות בין חסידים לליטאים היו גמישים יותר, ושידוכים ביניהם היו תופעה לא נדירה כלל.
בתור ילדה קטנה במאה שערים, אמה היתה מלבישה להם בגדים יפים יותר ביום העצמאות ולוקחת אותם לראות את החגיגות והמצעדים […] בני משפחתה למדו כולם בבתי ספר ביידיש והשתייכו לקהילת אנשי הישוב הישן […] אולם, כל זה לא מנע מהם להביע שמחה פשוטה על כך שיהודים חיים כבני חורין בארץ, ולהזדהות עם שאר העם
בשנים האחרונות התהפכה המגמה. גידולה המבורך של הקהילה החרדית ביטל את הצורך להתעלות מעל ההבדלים ולחפש את המאחד. המגזר החרדי מתפלג כיום עוד ועוד ומתכנס לתתי-קבוצות. כל קבוצה מקצינה ומחדדת את גבולותיה על מנת להגדיר את ייחודיותה לעומת שאר הקבוצות. אחד המאפיינים של הקצנה זו הוא גם חידוד גבולות אידאולוגי.
כך, לדוגמא, שחה לי הגב' יפה כהן שגדלה בישוב הישן של פעם, כי היא זוכרת שבתור ילדה קטנה במאה שערים, אמה היתה מלבישה להם בגדים יפים יותר ביום העצמאות ולוקחת אותם לראות את החגיגות והמצעדים. משפחתה לא היתה חשודה על זיקה גבוהה לציונות. בני משפחתה למדו כולם בבתי ספר ביידיש והשתייכו לקהילת אנשי הישוב הישן. לדבריה, הם מעולם לא השתתפו בבחירות. אולם, כל זה לא מנע מהם להביע שמחה פשוטה על כך שיהודים חיים כבני חורין בארץ, ולהזדהות עם שאר העם. לא היה להם צורך עז לבדל את עצמם. היתה להם יכולת להכיל מורכבות, להתנגד למדינה החילונית מצד אחד, אך לשמוח בכך שאנו חיים בביטחון בארץ ישראל, מצד שני.
ימים אלו חלפו מזמן, כאמור. חידוד הגבולות הקהילתיים הביא בכנפיו הגדרות אידאולוגיות קשיחות. כיום רבים מתקשים להכיל מורכבות אנושית ודורשים התנהלות לפי קודים מוכתבים וברורים, ועקב זאת, קיצוניים יותר.
האדמו"ר מסטאמר וארץ ישראל
את אחת הדוגמאות לצורה שבה מקצין הקיטוב הקהילתי את העמדות ניתן למצוא דווקא אצל חסידות סאטמר. כידוע, האדמו"ר רבי יואל מסאטמר זצ"ל נקט קו קנאי ביותר כלפי מדינת ישראל. עם זאת, ניתן לראות כי גם עמדתו היתה מורכבת ממה שנהוג להציג. הקיצוניות שבה היא מוצגת כיום נשענת על סיבות פוליטיות ולא אידאולוגיות.
אינני נמנית על חסידות סאטמר, אך יש לי זיקה מסוימת אליה. כדי לבחון כיצד היא נתפסת בציבור, פניתי אל מספר אנשים חרדיים בסביבתי הקרובה והרחוקה, שאינם נמנים על קהל חסידי סאטמר, בשאלה פשוטה: "מהי שיטתו של האדמו"ר מסאטמר בנוגע לארץ ישראל?" השאלה הדגישה את הזיקה לארץ ישראל ולא למדינת ישראל. התשובות נעו על ספקטרום מסוים, אך הרוח הכללית שלהם היתה: חסידות סאטמר עוינת את הרעיון של ישוב הארץ ואדישה לגורל הדרים בה.
חידוד הגבולות הקהילתיים הביא בכנפיו הגדרות אידאולוגיות קשיחות. כיום רבים מתקשים להכיל מורכבות אנושית ודורשים התנהלות לפי קודים מוכתבים וברורים, ועקב זאת, קיצוניים יותר
דבר זה שגוי לחלוטין, כמובן. האדמו"ר מסאטמר זצ"ל אהד מאוד את ארץ ישראל ואת יהודי ארץ ישראל ושניהם היו יקרים ללבו ביותר. ההבחנה בין מדינת ישראל לעם ישראל ולארץ ישראל היא חוט השני העובר בכל דרשותיו וספריו. מדוע אפוא כולנו משוכנעים כי חסידות סאטמר מעוניינת בהשמדת "האויב הציוני" ובחורבן הישוב היהודי בארץ? התשובה היא כאמור הקצנה פוליטית. הסיפור הבא, ששמעתי מפי חסיד סאטמר החפץ בעילום שמו, משקף היטב נקודה זו:
בזמן מלחמת ששת הימים היה האדמו"ר מסאטמר זצ"ל אחד מראשוני המנהיגים החרדיים בגולה, וככל הנראה אף מהיחידים, שהתייחסו למצב בארץ. הוא חרד מאוד לגורל יהודי ארץ ישראל, עקב הנאומים שהשמיעו מדינות ערב. מתוך כך, הוא הנהיג תפילות ציבור לשלום יהודי ארץ ישראל בכל בתי הכנסיות של סאטמר, ואף קבע נוסח תפילה מיוחד למענם. בהמשך, הוא אף גזר תענית ציבור עקב הסכנה המרחפת על ראשו של הישוב היהודי בארץ.
אלא שמהלך זה קומם מספר אנשים מתוך הקהילה. אנשים אלו חששו ככל הנראה שמא דאגתו של האדמו"ר ליהודי ארץ ישראל תשמוט את הבסיס האידאולוגי המבחין את קהילת סאטמר מקהילות אחרות, והנותן כביכול הצדקה לקיומה. הם האשימו את האדמו"ר בנטיה לציונות ובאהדה לציונים, ולא נחה דעתם עד אשר הלכו והדפיסו מודעות שבהן הדגשה כי התפילה על יהודי ארץ ישראל אינה כוללת את החיילים הנלחמים.
אנשים אלו חששו ככל הנראה שמא דאגתו של האדמו"ר ליהודי ארץ ישראל תשמוט את הבסיס האידאולוגי המבחין את קהילת סאטמר מקהילות אחרות, והנותן כביכול הצדקה לקיומה. הם האשימו את האדמו"ר בנטיה לציונות ובאהדה לציונים, ולא נחה דעתם עד אשר הלכו והדפיסו מודעות שבהן הדגשה כי התפילה על יהודי ארץ ישראל אינה כוללת את החיילים הנלחמים
האדמו"ר הגיב לכך בחומרה רבה, ולאחר מלחמת ששת הימים נשא את נאומו המפורסם בנושא. בחלק מרכזי מהנאום התייחס לאנשים אלו ואמר: אנו מתפללים מדי יום ומבקשים מהקב"ה "ולמלשינים אל תהיה תקוה". מדוע אנו מזכירים באמצע תפילת שמונה עשרה את המלשינים? הגמרא מכנה ברכה זו "ברכת המינים" וכך מוזכרת ברכה זו בכל הנסחים הישנים. היא מתייחסת למינים, לנוצרים תלמידי יש"ו. אבל איך קשורים לכאן מלשינים? אלא, אמר האדמו"ר, כאשר יצר הרע מעוניין לשכנע את האדם לכפור באלוקים, הוא מתקשה למצוא הוכחות וטיעונים לכך, מכיוון שלא ניתן לסתור את המציאות האלוקית. לכן הוא מנסה לשכנע את האדם באמצעות הוכחות כי המאמינים טועים והתנהגותם שלילית. הוא מחפש דרכים להטיל ספק ולהלשין על המאמינים ועל האמונה. לכן, אמר האדמו"ר, כאשר רוצים להתפלל נגד המינים אנו מתפללים "ולמלשינים", מכיוון שהכוח של המינות מגיע מאותם מלשינים. וכדי שלא יהיה לאף אחד ספקות על מי הוא מדבר, המשיך האדמו"ר ואמר: "יש אנשים המדברים ומעוניינים כי ישפך דם יהודי ומונעים תפילות על יהודים, והם המלשינים על האמונה, מכיוון שיוצרים מצג שווא כאילו יהודים מאמינים מתנהגים כך." ראוי שתדעו, אמר האדמו"ר, כי הקיצונים המראים את עצמם צדיקים, הם אותם מלשינים עוקרי אמונה.
האדמו"ר היה ידוע באהבת ישראל שלו לכל יהודי באשר הוא יהודי. הוא דרש מחסידיו לתרום לרווחת יהודי ארץ ישראל ולעזור להם ככל הניתן, ללא קשר לאמונתם או להשקפת עולמם. פעם אחת הגיע אחד מבכירי הציונות עם אשתו החולה לארצות הברית על מנת לבצע ניתוח מסוים. אולם, הם נתקלו בקשיים רבים ולא הצליחו להשיג את הממון הרב הנדרש לניתוח. שני אברכי סאטמר שהיו שם התוודעו אליו, ובשמעם את צרתו לקחו אותו אל האדמו"ר מסטאמר. האדמו"ר, שהיה מודע לשמו של האיש, לתפקידו, למעמדו ואף להשקפתו, התייחס אליו בחביבות גדולה, הקשיב למצוקתו וטיפל בכל ענייניו. הוא דאג עבורו למימון הניתוח, ואף ארגן עבורו מנתח מומחה בתחום. לצד זאת, התנגדותו של האדמו"ר מסאטמר לציונות היתה כה נחרצת, עד שסירב לביקור חסידיו בכותל לאחר שחרורו במלחמת ששת הימים, ואמר שהניצחון במלחמה הוא מעשה ידי הסטרא-אחרא.
האדמו"ר מסאטמר היה ברור מאוד בעמדתו כלפי הציונות וביחסו למדינת ישראל. אולם במקביל כיבד ואהב כל יהודי באשר הוא. מי שחידדו את העימות והביאו לשנאה ומדון, הם אותם אנשים שגורלו של העם היהודי עניין אותם פחות מהגדרת זהותם העצמית. אנשים אלו לא יכלו להכיל את המורכבות שבעמדת האדמו"ר, והקו האידאולוגי הקיצוני שהובילו הביא אותם גם לשנאת האחר.
האדמו"ר מסאטמר היה ברור מאוד בעמדתו כלפי הציונות וביחסו למדינת ישראל. אולם במקביל כיבד ואהב כל יהודי באשר הוא. מי שחידדו את העימות והביאו לשנאה ומדון, הם אותם אנשים שגורלו של העם היהודי עניין אותם פחות מהגדרת זהותם העצמית. אנשים אלו לא יכלו להכיל את המורכבות שבעמדת האדמו"ר
***
עד היום מתנהלים בני קהילת סאטמר במידה רבה בדרכו של רבם. יהודי המתגורר בירושלים ועובד בניו יורק סיפר לי כי בכל סבב לחימה כבד בישראל הוא רואה בוויליאמסבורג ובשאר הריכוזים הגדולים של חסידי סאטמר ימי תפילה וקריאת תהלים בציבור לפני התפילה ובמהלך היום למען יושבי ארץ ישראל. "בשאר מקומות שאליהם אני מגיע בעסקי, אנשים היודעים כי אני ישראלי," סיפר, "שואלים אותי על החדשות, מה נפל, איפה וכמה, ואילו בסאטמר מבקשים ממני את שמות ילדי ובני המשפחה על מנת להתפלל עליהם."
עם זאת, ראוי לחשוב על השינוי החברתי שהתרחש אצלנו בשנים האחרונות. להרגשתי, איבדנו במידת מה את היכולת להכיל מורכבות, ולהזדהות עם הטוב שבאחר, גם אם אנו מתנגדים נמרצות לאספקטים מסוימים באורח חייו. הקיטוב הפך אצלנו למטרה עיקרית, והאידאולוגיה קיבלה קדושה משל עצמה. כדאי לנו להחזיר לעצמנו את היכולת להתמקד במשותף ובמאחד בינינו לבין אחרים, גם אם אנו מתנגדים נמרצות לתפיסת עולמם.
תמונה: (zeevveez (CC BY 2.0
עם כל הכבוד אני מעריך את האומץ להעלת את השאלה אבל את הפתרון אני שולל מכל וכל מה שהיה בפרוץ המדינה א', לא ידעו על פשעי הציונות בשואה ב' לא ידעו על ילדי תימן ג' היה לפני גזירת גיוס בנות ד' היה לפני פרשת יוסלה כל הדברים האלו עדיין איך שהוא גרמו למרחק אך לא להקצנה התהליך הדרסטי החל לאחר מלחמת יום הכיפורים שזמן מה לאחר מכן המדינה הייתה בשוק מחזרתם בתשובה של הרב אורי זהר הרב איקא ישראלי והרב מרדכי ארנון מאז תנועת התשובה צברה תאוצה והחברה החילונית אבל עדיין הייתה פסיבית הפיצוץ האמיתי היה בשנת תשמ"ט שהייצוג החרדי כולו עלה ל13 מנדטים אז החברה החילונית החלה לחשוב על לכווץ את החרדים [כלשון אחד העיתונאים] והתגובה החרדית הייתה בהתאם הקצנה נוספת הייתה במשפט דרעי מי שזוכר בתקופה ההיא את הפגנות ההמונים נגד הבג"ץ עוד עליית מדרגה הייתה בגזירות תשס"ג כשביטלו את הקצבאות שאז גם החל העימות עם הציונות הדתית עוד עליית מדרגה הייתה בבג"ץ עמנואל ועליית מדרגה דרסטית הייתה עם הסלוגן שוויון בנטל לשיא הקיטוב הגענו [איני בטוח שזה השיא] בברית אחים לפיד בנט שהשנאה עלתה מדרגה גבוהה ביותר ויש משהו שאז היה בעיקר לציבור החרדי והמתנחלים היום אני בטוח שמעל 80% אוחזים כמוני זה האקטיביזם השיפוטי שאת זה חייבים לשנות כמו בארצות הברית ששופטים נבחרים בבחירה ישירה על ידי האזרחים ושופטים עליונים מתמנים על ידי הנשיא שגם זה למעשה במידה מסויימת בחירה על ידי האזרחים הגישה הבלתי נסבלת של מה שנקרא שומרי הסף שהשופטים לא נותנים דין על מעשיהם על המשטרה לפחות יש מח"ש אין שום מח"ש על אלימות משפטית השוטרים אלימים עם אלות והשופטים אלימים עם מקלדת מעוותים חוקים פוסלים חוקים דוחפים את האף איפה שמעל 80% מהציבור והם בשיתוף הקרן החדשה לישראל וה20% מהציבור שולטים על ה80% הנותרים
ג'פרי,
מעניין לראות איזה סלט מחשבתי עובר היום בתור השקפה חרדית – 'הבעיית האקטיביזים השיפוטי' שזו מלחמה של האליטה הניו-ליברלית /ימין אידאולוגי מול הממסד המשפטי. ואיך שהוא כל האידיאולוגיה הזאת היום נחשבת כחלק לגיטימי מחרדיות ביחד עם ממשלה קטנה וקפטילזם רק שאנחנו כועסים על גזירת ביטול הקצבאות (אופסי, זה מה שעושה ימין אידאולוגי ).
אנחנו גם מזועזעים מסיפור ילדי תימן (שנכון לעכשיו יש פחות מ-10 מיקרים מתועדים ) אבל לא פחות כועסים שדורשים שנכניס מזרחיות נחותות לבתי הספר שלנו.
ממש דבר והפכו.
גם אהבתי את הטאץ' של 'גזירת גיוס הבנות' למרות שהחוק אומר מפורשות שבנות שמצהירות שהן דתיות (כולל כאלה שמעלות תמונות שלהן בביקיני מהחופשה האחרונה ביוון ) פטורות מחובת הגיוס.
מזועזע מ'פשעי הציונות בשואה' שאין לי מושג מה אתה מתכוון בזה, אבל זה שהרבנים אסרו לעלות לא"י מה שהוביל להשמדת קהילות שלמות ואז ברגע האחרון קפצו כל האדמורים על רכבת אחרונה לארץ והשאירו את תלמידיהם למשרפות (עיין 'אם הבנים שמחה' ) זה שמן זית זך.
בקיצור – אתה שונא את המדינה הציונית ונתלה בכל סיבה שתצליח לגרד כדי להצדיק את השנאה שלך.
מזכיר קצת את השכנים שלנו מסביב – שונאים יהודים קודם, ואחר כך ימצאו סיבה למה.
חג עצמאות שמח
יש כאן דבר והיפוכו בתורה הכל זה דבר והיפוכו בפירוש מצד אחד דורשים קצבאות ועוד תבין אתה פשוט מדבר מנקודת מבט שהמדינה זה מצב אופטימלי ורצוי בעיני הציבור החרדי המדינה זה מצב נתון אבל לא רצוי מה שכן אנו במלחמת הישרדות כאן ובהשרדות עושים דבר והיפוכו כי כאן אנו לא מונעים מאידיאולוגיה קפיטליסטות או סוציאליסטיט ימנית מדינית או שמאלנית מדינית בחזית לפעמים נלחמים מימין ולפעמים משמאל לפעמים מהים ולפעמים מהאויר מעולם לא היה ולא יהיה ויכוח כאן במדינה מי צודק כאן במדינה יש סיסמא אל תהיה צודק תהיה חזק איך אמר קרל מרקס המשפט הוא הנשק של החלשים ולגופו של ענין כרגע אין גיוס בנות מהסיבה שהציבור החרדים נלחם על זה בציפרניים ולמעשה גם אין גיוס חרדים בכפייה בכלל גם מי שאין תורתו אומנותו זו המציאות ויכוח שייך אם שנינו מגיעים מנקודת מבט אחת ברגע שאצלנו המדינה היא אסון [כן אסון] והמאבק שלנו זה לשרוד יש כללי משחק אחרים שמשתנים כל הזמן אין בזה כללים ברורים
ג'פרי,
יש שם לאידאולוגיה שלך – אופורטוניזם.
נכון מאוד
מאמר יפה
אני חושב שגם החילונים הקצינו את עמדתם ביחס לדת ולחרדים וזה פשוט כי ראשי הציונות עוד זכרו את האידיש את השולחן שבת ואת האידישע מאמע אבל ממשיכיהם אינם יודעים מה זה בכלל
אני שאני לא נחשד כאוהד ציונות רואה שמי שלא יכיל מורכבות היא לא אחת מכותבת המאמר
המצאת הנחה שהאלו שנלחמים בציונות שונאים את האנשים כלעצמם וזו טעות שלך ולא של אף אחד אחר, אף אחד לא שונא את השוטר ואת החייל או החילוני בעצמו הפוך בוכים על שהציונות שלחה אותו למות למשהו ללא מטרה
ודבר שני היא עוד טעות מכוונת להגיד שאנשים חרדים שמחים בקום המדינה אז בקום המדינה זה הטעה את העם כמשהו טוב אבל היום אחרי המספר של 23,816 חללים כל אחד שיש לו שכל בדקדו בוכה על היום שזה הוקם
ויש עוד קבוצה החרדים המודרנים "החרדשים" הם כבר לא מביאים מה הבעיה ההלכתית בקיומו של המדינה ואים בינם למזרחי ולא כלום
אתה חושב שחייל שנהרג זה ללא מטרה?
אתה חושב שלא צריך צבא במדינה?
לא ברור לי למה שיהודים יחיו בארץ ישראל מבלי שיירצחו על ידי אויביהם זה חסר מטרה.
אתה יכול להגיד שהמדינה שהוקמה היא לא החזון שלך אבל הצורך בביטחון לאחר שאלפיים שנה, יהודים נרצחים בפוגרומים, באינקוויזיציות לסוגיהן, ושואה עם 6000000 מיליון יהודים שעלו השמימה, זה צורך יקר מאוד בעיניי.
להגיד שהם מתו סתם, זוהי חשיבה חסרת היגיון שלא מתייחסת לכל הנתונים וחסרת ראיית עולם רחבה.
תלמידי ישיבת חברון שנמלטו ממנה בפרעות תרפ"ט, היו זקוקים לביטחון.
תלמידי ישיבות בביתר עילית זקוקים גם לביטחון ואינם נאלצים להימלט
בואו ננסה להיות אמיתיים יותר עם עצמנו ונבין שהחיילים הללו מתו למען מטרה נאצלת, חלק ממנה הוא כן, על שמירה על כך שתלמידי ישיבות ומשפחות לא יצטרכו לברוח מחברון, ביתר עילית או מאה שערים.
וזה כלל לא משנה אם חלק מהחיילים הללו חילונים שמצביעים לפיד ואינם רואים בלימוד תורה ערך, גם הם שומרים על הארץ.
מה רע במזרחי?
במחילה ,עד שהיה את המושג הנשכח דאע"ש (זוכרים?) עוד איכשהו היה אפשרי להתעקש כמו עיוורים שהמדינה רק גורמת לאלפים רבים של הרוגים בחינם ,אבל אחרי עידן דעא"ש יש עדיין יצורים תבוניים שחושבים שבלי המדינה מצבנו היה טוב יותר ??? על מה אתה 'מתרעם' ? אתה מוזמן להתאזרח במוסול או באידליב ולאכול תותים ,באמת נראה לך שתחת שלטון ערבי נחשל מהסביבה היה כאן תענוג גדול ? (ומי מדבר על האביב הערבי ,שבטוח היהודים היו מותקפים מכל צד כמו שההיסטוריה הוכיחה)
ועכשיו לגבי הרוחניות ,יש לך מדינה בעולם שיהודי יכול ללכת אם טלית ותפילין ברחוב בלי לחטוף כמה מכות הגונות?
יש לך מדינה שאתה יכול לחיות בה בחופש דת מוחלט כמו בישראל ? יש הרבה מה לשפר אבל יש טונות של טוב במדינה
ולגבי ה'בעיה ההלכתית במדינה' נשמח לקבל פירוט
ישר כח על המאמר
ניתוח יפה המדגיש את חומרת המצב שהגענו אליו ואת שנאת החינם הנובעת ממנו..
רציתי לשתף בשיעור קצר שלעניות דעתי נותן דוגמא לשילוב מורכבות בין הזרמים השונים..
מצורף..https://youtu.be/_Mj4UaMsHUk?list=PLRaaFqs5Cw9koovJYtTILkZvus7DSczzs
קיים הסיפור הידוע על פגישת ראש הממשלה דוד בן גוריון עם בעל החזון איש:
https://www.hidabroot.org/article/57747
מה שהחזו"א אמר, הוא שלמעשה אדם שמחנך את קהילתו ללמוד תורה ולוותר על התיישבות (חקלאית), צבא וכד', הוא חייב להסביר לבני הקהילה שהתורה יותר חשובה מהתיישבות וצבא, כי אחרת למה ויתרו.
אבל אסור לשכוח שבזמן החזו"א רוב החרדים היו עובדים ובמעמד ביניים.
כיום הויתור של הציבור החרדי עולה בכמה דרגות, הם מוותרים על לימודי אקדמיה, תעסוקה מכובדת וכד'. אפשר להגיד שכיום הציבור החרדי שנשמע ל"גדולים", מוותר הרבה על הדרך ארץ (השכלה, תעסוקה, פרנסה בכבוד וכד').
בשביל להאכיל את הציבור בוויתור הזה, יש צורך לזלזל בכל אותם ערכים ולהמעיט אותם מערכה של התורה, גם ביחס לאלו שאינם שקועים בעולמה של תורה. להציג עקלה חצי ריקה כעדיפה על העגלה של הצד השני. הדרך לעשות זאת היא בדיוק בדרך שעשה החזו"א, להמעיט בערך של העגלה של הצד השני.
בסוף את צריכה לקבל את ההחלטה האם העגלה שלך מלאה יותר מהעגלה של השני, ולכן את מוותרת על השכלה, תעסוקה, פרנסה בכבוד וכמובן ערכים כמו צבא והתיישבות או שהכל זה בבחינת"בגדי המלך החדשים".
נ.ב. אסור לשכוח שדווקא תקופה זו של הקורונה, מזכירה לנו את מאמר חז"ל בויקרא רבה א' ט"ו: מיכן אמרו כל ת"ח שאין בו דעת נבלה טובה הימנו.
אין זה מספיק שת"ח יהא מתחרה של המחשב של פרויקט השו"ת בבר-אילן בידיעת התורה, אלא חובתנו לחיות עם דעת ולשקול גם הוא מתנהג עם דעת…
לשמרית זכותך לכתוב את הפרשנות שלך לדברי החזון איש לכל אדם יש זכות להביע דעתו פה זה לא צפון קוריאה אבל וזה האבל הגדול כל המונח ויתור הוא מושג משולל יסוד במקרה הזה לפי שטתך המצב הנורמלי הוא אקדמיה צבא קרירה מעמד חברתי ועוד אבל זו חשיבה שמהר"י ווייל סימן קמ"ו והובא בסמ"ע חושן משפט סימן ג' ס"ק י"ג דידעת שפסקי בעלי בתים ופסקי לומדים שני הפכים הם. המצב האידיאלי הוא למעשה גם מעניינא דיומא שמתקרב כבר חג השבועות אומרת הגמרא שבת פ"ח ע"א אמר ריש לקיש מאי דכתיב [בראשית א', ל"א] ויהי ערב ויהי בקר יום הששי ה"א יתירה למה לי מלמד שהתנה הקדוש ברוך הוא עם מעשה בראשית ואמר להם אם ישראל מקבלים התורה אתם מתקיימין ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו כל העולם נברא בשביל התורה רבי צדוק הכהן בספרו פרי צדיק פרשת וירא מאריך בנושא הזה ואין כאן המקום לכתוב את הכל ואין כאן שום קבלת החלטה כמו שאין שום קבלת החלטה אם להיות עשיר או פועל דחק שעובד כל היום ואין לו זמן להרויח
ג׳פרי אני חושבת שכל בוגרת סמינר מכירה את המשפט הניצחי של בעלי ההשקפה: ״דעת בעלי בתים הפך דעת תורה״׳.
אז זה בהחלט מקובל. חז”ל לימדו אותנו: ״גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמים״ וכן: ״דרך ארץ קדמה לתורה״, בדיוק בכדי שנדע להתרחק מאותם שניכסו לעצמם את: ״דעת תורה״ על חשבון ״דרך ארץ״ ועל חשבון ״נהנה מיגיע כפיו״. דהינו חז״ל העדיפו את דעתם של ״המהנה מיגיע כפיו״ ובעל ״דרך ארץ״ שהם ״דעת בעלי בתים״ על פני דעתם ההפוכה של בעלי ״דעת תורה״.
שלום וברכה
לכבוד גב' אדי מאירס
קודם כל יישר כוחך על המאמר ,
ברצוני להתייחס לנכתב אודות ההקצנה כביכול
לדעתי החרדים של פעם ושל היום הם אותו דבר ,
מה שהשתנה מפעם להיום , זה הצד החילוני ,
החילוני של פעם היה לו הרבה מסורת בלב ,
גם אם היה לו קשה לשמור על המצוות ,
בכל זאת הוא שמר אמונים בלב לעם ישראל ולתורת ישראל ,
לעומת זאת החילוני של היום הוא רחוק מהיהדות והמסורת
כרחוק מזרח למערב , ועל כן הוא מסתכל על החרדי הסטנדרטי
כאל חייזר , ומכך נגזרת המבט של החרדי על החילוני ,
אך אני מדגיש כל הנכתב הוא רק באופן כללי על החברה החרדית והחילונית
אך באופן פרטי בין אדם לחבירו המצב שונה לגמרי ממה שכתבתי ,
יהודים תמיד מוצאים את המקום לשוחח ולהבין אחד את השני
אם זה בהמתנה בסופר או שזה בשדה תעופה נידח בחו"ל
חברים אולי השנאה נגרמת דווקא ממהלכים פוליטיים של הצד החרדי והניסיון הנואש לכפות את דעתנו על החילונים לא לתת להם תחבורה בשבת אצלם לא לפתוח להם חנויות בשבת לחייב אותם להתחתן ברבנות וכו' וכו' וכו'
וכל זה בלי שאנחנו תורמים לביטחון ולכלכלה (לשיטתם) יהיו מי שיגידו שזה שווה ,אין בעיה ,אבל על תתפלאו על השנאה שזה מביא בעקבותיו ועל תחפשו אשמים
ככל שהחילונים מקצינים ב"מלחמת התרבות", כך החרדים מתבצרים בבית פנימה
23,816 חללים מקום המדינה שכנעו אותך שהקמת המדינה הייתה טעות?
ביום חלש באושוויץ שרפו יותר יהודים – מוות מנוול ומשפיל ואין לך בעיה עם זה.
לעומת זאת חיילי צהל וחרבם שלופה בידם כדי להבטיח שדם יהודים לא יהיה הפקר, שמתו מות גיבורים – כאן הנפש העדינה שלך מתמרדת.
אבל הסר דאגה מליבך הרך – כבר למדנו ש'הירא ורך הלבב' לא יהיה ביוצאי המלחמה כדי שלא 'ימס את לבב אחיו כלבבו'.
אז שב לך ספון בביטחה בביתך ותן לנו לשמור עליך שלא יבוא אויב ושונא ויעשה סבון ממך והילדים שלך.
במחילה מכבודך, השקר הזה שחוזרים עליו מאות ואלפי פעמים הוא פשוט שקר גס שלא מחזיק מעמד מול חשיבה ביקורתית מעטה. לשירותך, קצת היסטוריה:
הוורמאכט הגרמני הביס את צבאות בלגיה, הולנד וצרפת תוך כמה שבועות. הוא הצליח תוך כמה חודשים להביס את הצבא האדום המהולל ולכבוש את כל אוקראינה וחלק נרחב מרוסיה. רק מאמץ משולב של שלושת הצבאות החזקים ביותר בעולם – ארה"ב בריטניה וברית המועצות, יחד עם העוצמה התעשייתית האמריקאית, הצליח אחרי כמה שנים של לחימה קשה ועשרות מליוני הרוגים להביס את מכונת המלחמה המפלצתית של היטלר.
כעת, האם יכול בר דעת לחשוב שצה"ל, עם כל הכבוד ליכולותיו המרשימות, היה יכול לעמוד נגד המפלצת הנאצית???
אם היו מביאים את הפוגרומים השונים שביצעו הגויים ביהודים במשך השנים כהוכחה לכך שצריך מדינה יהודית וצבא יהודי, ניחא. אבל השואה היא דווקא ההוכחה הכי גרועה לזה. השואה מהווה הוכחה שלא משנה מהו גודל הצבא וחוזקו – אם רצון ה' לתת לרשע שהשעה משחקת לו את זממו, זה מה שיקרה.
לשלמה,
הורמאכט הביס את אלו שלא טרחו להילחם.
המדינה היחידה שנילחמה ב-1939 הייתה הממלכה המאוחדת כשמולה הצבא הגרמני והיפני וזה לאחר שבריטניה העבירה את שנות ה-20 וה-30 בהשמדת מערך הלחימה שלה ומדיניות פייסנית (שאני מניח שאתה היית תומך בה ).
בשנתיים הראשונות של המלחמה הצבא הרוסי היה בן ברית של הגרמנים ורק ב-1941 הגרמנים פתאום תקפו את בני בריתם הקודמים במבצע ברברוסה.
האמריקאים באותה תקופה דגלו במדיניות בדלנית והשקיפו מהצד.
רק אחרי המתקפה היפנית בפארל הרבור האמריקאים הצטרפו למלחמה ותוך כמה חודשים כל התמונה השתנתה.
לגבי מספר החללים – האמריקאים, בריטים, אוסטרליים, קנדים, ניו זילנדים וכו' איבדו ביחד קרוב למליון חיילים.
כל אחד מהם עולם ומלואו, אבל לא עשרות מיליוני הרוגים אלא אם תספור את הרוסים כולל המיליונים שנרצחו על ידי סטאלין אבל זה באמת לא קשור.
בחזרה לישראל הקטנה – אנחנו נלחמים עם הגב אל הקיר (או אל הים) ואין לנו את הלוקסוס הצרפתי של להיכנע ולהמשיך בחיים. אנחנו גם לא עובדים לפי המודל הפייסני של הבריטים ככה שלא תראה אותנו מטביעים משחתות שלנו.
ישראל היא דמוקרטיה ולכן מוגנת מטירוף סטלינסטי שבו המטורף הוציא להורג את כל הקצינים המצטיינים כדי שלא ינסו לתפוס את מקומו.
אז כן, אנחנו נגן עליך כמו שעשינו יפה מאוד במלחמת העצמאות 60 ריבוא יהודים ללא צבא או נשק תיקני מול מאות מיליוני ערבים עם צבא סדיר.
ושוב בכל מלחמה מאז – מבצע קדש, ששת הימים, יום הכיפורים…
ורק למקרה שנצטרך להתמודד עם מעצמת על לבדנו שמעון פרס בנה לנו את הכור בדימונה כבר בתחילת שנות ה-60 …
אז זאת האסטרטגיה הציונית שעובדת כבר 100 שנה.
מהי האסטרטגיה שאתה מציע?
אשוויץ?
קישיניב?
פארוד?
חמליניציקי?
מסעות הצלב?
גירוש ספרד?
המואחדין?
עלילות דם ופוגרומים ואז שארית פליטה שבורחת למדינה הבאה שירצחו אותם?
במחילה הנתונים פשוט לא נכונים.
הצבא הצרפתי והבלגי נלחם, אבל לא יכל להתמודד מול העוצמה של הוורמאכט. הצבא האדום נלחם בחירוף נפש, עם עשרות מליוני חיילים, אלפי טנקים ומטוסים, הוא נלחם להגן על אדמתו ועל חיי האזרחים שהושמדו בהמוניהם על ידי הנאצים, כולל לא יהודים. במשך שנתיים – מקיץ 1941 ועד קיץ 1943 התחוללו קרבות עקובים מדם במהלכם הצבא האדום ניסה להדוף את הצבא הגרמני, ללא הצלחה. רק בקיץ 1943 התחילו הסובייטים להשיג עליונות בשדה הקרב, ולקח להם עוד כמעט שנתיים לנצחון ולכיבוש ברלין, וזה תוך כדי העובדה שממערב הגרמנים היו צריכים להתמודד עם חזית נוספת מול ארה"ב ובריטניה. ועם כל זה, הצבא האדום לא היה מצליח כלל לולי שרשרת אספקה מאסיבית שנשלחה מארה"ב דרך מרכז אסיה, וכן שטח עצום בתוככי בריה"מ בו ייצרו עשרות מליוני עובדים תחמושת ואספקה. ועם כל זאת, ברית המועצות איבדה כ11 מליון חיילים וכ13 מליון אזרחים במהלך הלחימה! (לא קשור לרציחות של סטאלין שנעשו בשנות השלושים).
בקצרה, רק מאמץ משולב של שלושת הצבאות החזקים בעולם יחד עם כח תעשייתי עצום של מעצמות העל (בריה"מ וארה"ב) הצליח להביס את הצבא הגרמני, וזה לקח בין 3-5 שנים לעשות זאת! (בריטניה לבדה 5 שנים, יחד עם בריה"מ 4 שנים, ויחד עם ארה"ב 3 שנים).
ברור כשמש שאין מצב בעולם שצה"ל הקטן שמגן על שטח קטנטן ועל מדינה שכח התעשייה שלה נמוך ביותר (בגלל מספר התושבים המצומצם) היה יכול להתמודד לבדו נגד המפלצת הנאצית. צריך להיות עיוור בשביל לא לראות זאת.
גם בימינו, אם חס ושלום ארה"ב, רוסיה או סין היו מחליטות לתקוף את ישראל ולהשמיד אותה מעל פני האדמה, אין שום סיכוי בדרך הטבע שצה"ל היה מצליח למנוע מהם לעשות זאת. אין כאן יחסי כוחות שקולים בכלל. רק מי שאהבת הציונות וה"כוחי ועוצם ידי" מעוורת אותו יוכל להתכחש לכך!
אינני אומר שבגלל זה הרעיון להקים צבא יהודי הוא לא רעיון טוב. אני רק אומר שהמחשבה שדבר כזה יכול להבטיח הגנה לעם ישראל מול שואה בסגנון ההיטלראי, היא מחשבה אוילית שנובעת משחצנות ישראלית טיפוסית הבטוחה בעוצמתה של צה"ל בצורה חסרת פרופורציות. לא צריך להיות סאטמר בשביל להכיר במציאות, שגם אם נאמר שמדינת ישראל וצה"ל הם רעיון טוב, הם עדיין לא פתרון לבעיית האנטישמיות!
(נ.ב. לא ברור מהיכן החלטת שאני הייתי בעד מדיניות פייסנית עם הנאצים. מה הקשר בין הנתונים הטכניים שאני מציין להתנהלות מדינית נכונה? אני בהחלט בעד מדיניות תקיפה ביותר נגד רשעים שאין מה לדבר איתם בכלל, ודי ברור צה"ל מתנהל מאד בחששנות ובהססנות נגד אויביו (בגלל החשש המוצדק מאומות העולם). אבל זה לא רלוונטי לנושא המדובר).
שלמה,
צרפת נכנעה כמעט ללא קרב, אתה מוזמן לבדוק את מספר ההרוגים האפסי שלהם בקרבות.
רוסיה זה סיפור אחר ששייך לתחום רפואת הנפש יותר מאשר היסטוריה צבאית.
סטאלין היה פרנואיד שחיסל בטיהורים שלו את רוב שדרת הפיקוד בצבא האדום לפני שהנאצים פלשו לרוסיה. היחידים שנשארו היו מלחכי פנכה מבסוג הגרוע ביותר (תחשוב מירי רגב. או אמיר אוחנה ) אנשים עם אפס כישורים צבאיים ונאמנות כלבית לשליט.
סטאלין גם החליט על דעת עצמו שגרמניה ידידתו לעולם לא תפלוש לרוסיה ואסר על בניית תוכנית מגן.
ביום הפלישה הגרמנית הוא הוציא פקודה חמורה שאסרה להשיב אש לגרמנים (הוא שכנע את עצמו שהם עברו את הגבול בטעות ).
מפקדים שהשיבו אש לגרמנים הוצאו להורג על ידי הקומיסרים של סטאלין ככה שלרוסים היה ברור שעדיף להיכנע לגרמנים מאשר להלחם נגדם.
בהמשך סטאלין הבין את גודל הטעות ולאחר כמה ימים שינה את ההוראות ללחימה ללא פשרות כאשר יחידות שנסוגו כדי לשפר עמדות מוצאות להורג.
אז כן הרוסים איבדו עשרות מיליונים בלחימה המטומטמת שלהם, אבל רוב החיילים הרוסים שמתו הוצאו להורג על ידי סטאלין ןהקומיסרים שלו.
בנוסף הצבא היה צריך להלחם ללא שדרת פיקוד (כי כולם הוצאו להורג ) ועם תוכניות של מטורף שהוציא להורג כל מי שסירב לבצע הסתערות התאבדותית במקום להגן מתוך מוצב מאורגן.
כדי לא להקלע למצב של הרוסים חייבים לשמור על ישראל דמוקרטית בלי שליט יחיד שכופה את רצונו על המציאות.
אם אתה רוצה לראות דוגמאות היסטוריות למדינה קטנה שנלחמת מול מעצמה תקרא על מלחמת פינלנד בה מדינה זעירה הביסה מעצמה פעם אחר פעם.
הצבא הישראלי חזק ומאומן בהרבה מהצבא הפיני הזעיר.
וכמו שכתבתי מקודם – יש לישראל נשק גרעיני שיופעל במקרה של התכנות שואה ככה שגם המעצמה החזקה ביותר יודעת שבניית מחנות השמדה ליהודים היא חתימת גזר דין מוות למעצמה ולתושביה.
שמעון פרס דאג להכניס את ישראל למועדון הגרעיני כבר לפני 60 שנה (אחרי ארהב, רוסיה, סין, בריטניה וצרפת ).
לפי הערכות גורמי מודיעין זרים יש לישראל מאות פצצות גרעיניות וטילים בליסטים המסוגלים לשאת אותם לכל נקודה בגלובוס בנוסף לצוללות גרעיניות המשוטטות במעמקי האוקינוס.
וקבל את התנצלותי לגבי ההאשמה בתמיכה במדיניות פייסנית צ'מברלינית – אני הגבתי מתוך הנחה שאתה מזדהה עם הכותב המקורי שדיבר על כך שאין צורך בצבא אם רק נפייס את הערבים…
בצבא האדום היה הרבה טעויות שעשה סטאלין אבל לא זה עיקר הסיבה בשלה הם התמודדו קשות במלחמה. תראה גם את הצבא הבריטי החזק שבקושי החזיק מעמד על ידי אספקה אמריקאית מסיבית, וגם יחד עם הצבא האמריקאי בקושי הצליחו לנצח אחרי כמה שנים, כשזה תוך כדי שהרוסים מרתקים חלק מהכוחות הגרמניים לחזית המזרחית.
הנשק הגרעיני לא מהווה מבטח. אם מעצמת על מחליטה להנחית טילים גרעיניים בפתע פתאום על ישראל, ישראל הקטנה תמחק מהמפה עוד לפני שמישהו יצליח להזכר כמה פצצות אטום מאוחסנות בדימונה. זאת לעומת מעצמות עם שטחי ענק כארה"ב רוסיה וסין, שאפילו כמה פצצות אטום על מרכזי הערים שלהם אמנם ישתקו את המדינה אך לא ימחקו אותה.
אך למה לדבר על תסריטים דמיוניים: אם מישהו בסגנון היטלר משתלט על ארה"ב וכורת ברית יחד עם האירופים שכבר ככה שונאים את ישראל, הם לא צריכים אפילו כדור אחד בשביל להחריב את המדינה. מספיק להטיל אמברגו וסנקציות כמו שעושים על איראן, וכל המדינה תרעב ללחם. מה נעשה אז? נזרוק על וושינגטון פצצת אטום כדי להכריח אותם לסחור איתנו?
אל תשגה בדמיונות של "כוחי ועוצם ידי". אנחנו עדיין בגלות, כבשה בין שבעים זאבים, והקב"ה עושה לנו ניסים בכל יום בכך שדואג שיש אומות העולם שתומכות בישראל (ולא משנה מאיזו סיבה) וכך אנחנו יכולים לשרוד. המחשבה כאילו אנחנו פתרנו את בעיית האנטישמיות ואנחנו עצמאיים ועושים ככל העולה על רוחנו, כמאמר האומר "ניקח את גורלנו בידינו", זה לא רק כפירה – זה טפשות והתכחשות למציאות.
כל זה לא אומר שהקמת המדינה היא לא רעיון טוב, ושצבא יהודי הוא לא רעיון טוב. אני רק אומר שצריך לזכור שאנחנו עדיין תלויים בחסדי האומות, האנטישמיות עדיין חיה ובועטת ויכולה להזיק לנו, ואין לנו על מי להשען אלא על אבינו שבשמים, ולא על צה"ל או המוסד (עם כל הקרדיט שמגיע להם על עבודתם הנפלאה)
אין שום צורך להתפלמס כמו חוקרי שואה על נחיצות המדינה ,השואה לא דוגמה טובה לנחיצות המדינה (נניח) ? אין שום בעיה נלך כמה שנים ימינה או שמאלה ונוכיח זאת בשיטת ה'לפני טיפול' -פוגרומים (של עשרות אלפי הרוגים עד מאות אלפים) בלי סוף תחת כל עץ רענן ו'אחרי טיפול' -מה היה קורה בלי מדינה בעידן דעא"ש ,האביב הערבי ועוד כל מיני משברים שעוברים על המדינות סביבנו
בוודאי שחלק גדול מהחללים הקדושים אגב, מתו לחינם לצערי באשמת הציונים. חייל שנהרג על כיבוש שטח ואח"כ הוחזר השטח, מי יכול לטעון שהוא לא מת לחינם?? זהו מה שהתרחש במבצע קדש או מלחמת סיני שלאחריה החזירו את סיני למרות חללים רבים שמתו למען האדמה הזו וכך גם היה במלחמת ששת הימים שחיילים נהרגו בשביל לכבוש את יו"ש ואח"כ הציונים נטולי הבושה מסרו אותם בהסכמי אוסלו הארורים. אין אף היתר שבעולם לשלוח אדם למוות מיותר מוסרית ודתית. מהפן הזה ונוספים אין ספק שהקמת המדינה מהווה טעות ופגיעה ביהודים חפים מפשע תוך ניגוד מוחלט למוסר האנושי ולדת היהודית האמונה על פיקוח נפש וזאת מבלי להתייחס למגמת החילון שהביאה עמה המדינה בכנפיה ע"מ להשחית את העם היהודי רוחנית מבפנים. כאן נכנס לתמונה גם השקר הגדול, כביכול המדינה 'מגינה' על פליטי השואה החרדים מהשמדה נוספת מה שהתברר כ'עורבא פרח' בעקבות מותם המיותר כמובן של חיילי צה"ל הקדושים וגם בעקבות המדיניות הרופסת כלפי המחבלים מארגוני הטרור כיום מה שלא מתרחש באף מדינה שפוייה החפצה בשלום תושביה
אני מזדהה עם כותבת המאמר.
כמו כן, אני מאמינה שהקיטוב וההקצנה שמאפיינת את הציבור שלנו בשנים האחרונות נוצרו בעקבות מספר גורמים:
1. תגובת נגד שמתרחשת בעקבות ובמקביל להקצנה שמאפיינת את הציבור החילוני (בעבר הציבור החילוני היה מסורתי יותר ועם קצת יותר כבוד כלפי ערכי היהדות)
2. תוצאה ישירה לאותם עסקנים שמציגים נושאים רגישים אידאולוגיים בפני גדולי ישראל, בצורה מוטה וחלקית. והתשובה שמתקבלת- היא בהתאם לכך.
אני חושב שהשינוי קרה בעקבות השינוי שהם עשו
אם עד לפני 20-25 שנים היחס היה מתעלם
ולכן לא היה צריך להתרחק מהם בשביל למנוע אפשרות של זליגה החוצה
היום לעומת זאת היחס הוא מחבק ומחבר וכשמוסיפים לזה את העובדה שהיום אפשר להיות חרדי חיצונית ולהשתייך לציבור הכללי
מקבלים סיטואציה שבה חייבים להתבדל על מנת לשמור על הקיים
עייני בש"ך יורה דעה סימן רמ"ו ס"ק כ' ותמצאי תשובות לשאלותייך
היכולת להכיל מורכבות לא נעלמה. פשוט העלימו אותה. קרן מנדל וקרן לישראל חדשה ודומיהם וגרורותיהם. הם שכחו שאנחנו לא ברוסיה ואף אחד לא יכול לשבט את הדעות שלנו כחומר ביד היוצר. על כל ניסיון שלהם להכתיב ולכפות קודים ציבוריים חדשים – גם דרך אתר מחופש זה שרבים מכותביו מפיצים וירוסים עם כובעים וחליפות – הם מקבלים תוצאות ריאקציוניות הפוכות. וכן אני יחוס עלייך אין צורך שתפרסמי את התגובה. שחלילה לא תאבדי מקור פרנסה… תמשיכו לדבר לעצמכם ולזרוק מאות מיליונים מהחסכונות של מנדל לזבל. זה מצווה גדולה לפרנס את עם ישראל. כמו שאמר אדוננו דוד המלך 'צאו התפרנסו זה מזה' זה מבורך שמשפחת מנדל ימשיכו לפרנס כמה מאות פרזיטים שאיבדו את היכולת להכיל מורכבות…
אהבתי עקרונית את התגובה – ייתכן שהשיח המונוליתי של השמאל גורר שיח דומה בתוך הימין. דא עקא, חשוב לציין את העובדה שהאתר הזה הוא דווקא מטעם מתנגדי מנדל ברמה האידיאולוגית – דוק ותשכח. כדאי להכיר את המפה ולהבין מי עומד מול מי לפני זריקת תגובות לחלל הרשת…
אפילו חיי אברכות הפכו "נורמה". תואר "אברך" אינו מבטא עוד בחירה בחיי לימוד, אלא בעיקר בחירה להיות תלוי בשווער, או אם נעז, הטלת עול הפרנסה על האשה. עכ"ל. הציטוט הזה מופיע בשבוע שעבר באתר שלכם במאמר מאחד שמכנה את עצמו 'ראש כולל'. עצוב שככה ראש כולל מתייחס לאברכים שלו ומוציא שם רע על אברכים בכלל. אני כמנהל כולל הרבה שנים לא נכנס באמצע הסדר לכולל שלי כי תמיד אני תופס את האברכים לומדים ואני לא רוצה להפריע להם באמצע השטייגן. והמאמר ההוא פתח לי את העיניים. הראיתי אותו לחבר שלי שגם הוא מנהל כולל והוא צחק על הבורות ועל התמימות שלי שהייתי קורא בחרדת קודש את המאמרים של צריך עיון הוא אמר לי אתה לא יודע מי מתפעל את האתר? אמרתי לו כמה 'אנשי השקפה'. אז הוא צחק ואמר שהרבה עסקנים חרדים מתוחכמים שהם רוצים לדעת איך לנהל את המלחמה מול 'קרן מנדל' הם בודקים מה כתוב בצריך עיון. אז לפחות לשיטתו של חברי שהוא עסקן בכיר ומשופשף לא סתם זרקתי תגובה לחלל הרשת. מה לעשות לפעמים הרשת מסתבכת בפקעי עצמה.
מר אחד העם המכובד ,מנין עזות המצח לתקוף בתגובה באתר את האתר עצמו בצורה מבישה כל כך ? אם לא נאה לך מה שכותבים כאן לך למדורי ההשקפה של יתד והפלס ,מספיק כבר אם הרפש הרדוד 'אתר מחופש שרבים מכותביו מפיצים וירוסים…' תתבייש אלף פעמים ,יש אנשים שחושבים אחרת ממך והם לא צריכים להתנצל בפניך או לקבל ממך הסכמה גס רוח שכמוך ומבין ריסי חוצפתך ניכר שלא סתם בחרת בשם 'אחד העם' שמופיע בתורה אחרי 'כמעט שכב…'
תודה על מאמר מעולה
לעניות דעתי הדברים דיברי אמת ואולי לא היה צריך להכביר בדוגמאות מהעבר ומאחרים גם אם כל העולם היה נוהג הפוך
האמת הברורה על מקומה עומדת.
הכשלים במאמרים מסוג כאלה (= הטפת ציוניות ליהודי בשנות האלפיים במדינה נאו ליברלית).
האחד: פגיעה באינטליגנציה של הקוראים, מצד אחד. מצד שני הנאיביות של הכותב.
השני: איך זה שבאף מגזר בארץ לא מעזים היום (בשנות האלפיים כנ"ל) להטיף ציונות, אפי' במגזרים הכי דתיים והכי לאומניים. רק אצלינו בעיתון חרדי ועוד עיתון מכובד כמו צריך עיון, מנסים להטיף לנו ציונות?!
ונתחיל עם האחרון. הטיעון כאילו בקום המדינה חלק מנוער והצעירים (לאו דווקא בגיל), שמחו ורוח הלאומניות המתחדשת השפיעה עליהם וכו' וכו'. נכון בהחלט.
אבל הכשל כאן היא איפה הם? כלומר ניקח דוגמא עם שמות ידועים ומוכרים ככה שלא נדבר בדמיון כמו דמגוגים. ניקח שני משפחות כמו משפחת אייכלר האבא של ישראל אייכלר ר' מנשה. ומשפחת עקשטיין ר' אליעזר עקשטיין.
שני ראשי האב האלה הקימו משפחות לתפארת, עם אלפי צאצאים חרדים לדבר השם. והשאלה הגדולה היא למה כל צאצאיהם לא הלכו ולא הולכים לצבא?! לא חוגגים עצמאות וכו' וכו'?! ומה שיותר ממטריף שהם הם צאצאיהם, הם מהלוחמים הגדולים נגד הדיקטטורה החילונית היהודית, נגד היהודים החרדים לדבר השם.
כלומר אם נכון לומר שבקום המדינה שמחנו, אז למה לא שלחנו את ילדינו לצבא בהמשך ? למה לא המשכנו לחגוג ?
השאלה מופנית דווקא לאלה שבאמת ובתמים חגגו ונלחמו במסירות נפש ממש למען הארץ, ר' אליעזר עקשטיין נפצע ונשאר קטוע רגל כל חייו, כי נכנס לשדה מוקשים להוציא חיילים פצועים במסירות נפש עילאית. הוא היה מהראשונים שנתן דוגמא אישית שפצועים לא משאירים לאחור.
ואז נשאל השאלה כנ"ל, איפה הוא ואלפי צאצאיו? למה הוא והם לא ציונים חרדים ולא מתגייסים לצבא ולא חוגגים עצמאות?
אותו דבר נשאל על ר' מנשה אייכלר ואלפי צאצאיו.
התשובה היא שאת המורכבות החרדים המציאו כבר בקום המדינה, ההפך ממה שכותבת הנכבדה חושבת. כלומר אפי' שרוח הלאומניות המתחדשת פעם בלבם, הם ראו לרחוק שאחרי שהמצב החירום יחלוף, המשפחה תתפרק לטובת הלאומניות וזה כבר מעשה לא יהודי בעליל. חבריהם לנשק שכן התפתו ללאומניות המתחדשת, משפחותיהם באמת התפרקו או התדלדלו עד רעב ממש, כלומר אפשר לספור את צאצאיהם – אחרי שבעים שנה – עם האצבעות, לא עשרות ולא מאות ובוודאי לא אלפים של צאצאים.
לסיכום הסגה הזה:
המבוגרים והמשכילים מהחרדים לדבר השם בקום המדינה, ידעו והבינו ונלחמו עד חורמה נגד הציונות. חלק מהנוער והצעירים שחגגו ואפי' היו חלק פעיל מאוד מהתקומה, ידעו וידעו שזה נחוץ אבל עד מחיר מסויים שזה לא על חשבון פירוק המשפחה האישית שלהם והאבדון שיבוא בהמשך למען הלאומניות. על זה לא הסכימו אפי' הצעירים המתלהבים האלה כמו ר' אליעזר ור' מנשה.
אחיו של ר' מנשה, ר' יוסף אייכלר, הקים דווקא בימים אלה את ישיבת המתמידים מאותן סיבות כי הנערים נמשכו אחרי הרוח הלאומניות של הזמן. ר' מנשה עצמו שלח את ילדיו לחסידות הכי קיצונית מבחינת קנאות. שזה חסידות בעלז הנודע שהיו הראשונים שקמו נגד הציונות עוד בגולה.
ר' אליעזר עקשטיין קיבל ממשרד הביטחון בזמנו דירת לוקסוס בשכונת רחביה בירושלים, השכונה הכי יקרה בעיר עד היום. בכל זאת נשאר לגור בחור הקטן במאה שערים (בבתי אונגרין), עם דוחק בלתי נסבל עם הרבה ילדים בחור התת קרקעית הזו. הכל למען להציל את משפחתו האישית מהרוחות הזרות שבחוץ.
אני אישית שאלתי אותו עשרות פעמים למה לא הלך לגור ברחביה עם דירת לוקסוס בימים האלה. וענה לי: אשתי הצילה אותי ואת משפחתי. היא אמרה לי, אתה רוצה ללכת לגור שם?! תלך לבד, אני נשארת עם הילדים כאן בחור התת קרקעית. (זה לא בצחוק, הם גרו בחור תת קרקעית בבתי אונגרין תחת בית הכנסת החסידי).
מה שפורפ' בוזגלו אומר בשנת 2018, החרדים האלה – כן כן, אלה שחגגו והיו חלק והיו חברים לנשק – כבר הבינו אז. מה אומר פרופ' בוזגלו:
"אידאולוגיות המתחדשות, תמיד לא אהבו את המושג המשפחה. מאפלטון ועד הקיבוץ ועד הציונות, לא אהבו את מושג המשפחה, הם רצו להפריד את קשר הדם בין ההורים והילדים, ואז נוצרה איזה טרגדיה שנהיינו יתומים" (פרופ' בוזגלו)
פרופ' בוזגלו מדבר מתוך כאב כלפי עדות המזרח. לעדות המזרח, הלאומניות והציונות היה משהו חדש. מה שאין כן החרדים אשכנזים כבר הכירו אותם שנות דור מאז הרצל, ועד לפני כן בזמן ההשכלה, ככה שהאשכנזים הצליחו להינצל ומעדות המזרח נפלו הרבה מאוד קרבנות. ולצערי אני אומר את זה גם לגבי שנות האלפיים.
זה מטריף אותי אייך פרופ' חילוני השכיל להבין את הדבר הזה ודווקא החרדי לייט מצד העדות המזרח, הם אלה שלא מצליחים להבין את זה אחרי שבעים שנות ניסיון. כל הציידים והמדרבנים לציידות לטובת הצבא, הם ברובם יוצא המזרח ולמה? שהרב שלום כהן בכה בכי קורע לב על תוכנית המכסות שרובם יהיו מבני עדות המזרח. החרדים לייט לא התרגשו והמשיכו כדאשתקד לצוד נפשות מעדות המזרח למען לאומניות דמיונית (הרי במדינה נאו ליברלית אין חייה כזו שנקרא לאומניות).
הטיעון של החרדי לייט מעדות הספרדית היא שהם לא צריכים את אשכנזים בשביל השקפה. כבר התבגרנו – הם טוענים בקול גדול. ואני שואל, זה נקרא התבגרתם ? נזכרתם להיות ציונים אחרי שאין ציוני חילוני או ציוני דתי באמת ?! הרי במדינה קפיטליסטית ליברלית אין חייה כזו, אז אייך נזכרתם פתאום בציונות?! אייך אתם לא מתביישים לצוד נפשות מעדות המזרח לטובת מדינה נאו ליברלית ששם יש אך ורק שכירי חרב ולא גיוס חובה?!
ובכן נחזור לכשל הראשון: פגיעה באינטליגנציה של הקוראים, מצד אחד. מצד שני הנאיביות של הכותב.
בפוסט מודרניזם, לאומניות היא פנאטיות אם לא פשיזם. הדיברה הראשונה בעשרת הדיברות של הנאו ליברליזם אומרת:
"בעיני בן חורין, המדינה היא אוסף של בני אדם ולא ישות שמעל ומעבר להם, הוא רואה את השלטון כאמצעי, כמכשיר, ולא כמי שמעניק חסדים, כאדון או כאל שיש להעריצו ולשרתו בצורה עיוורת. אין הוא מכיר בשאיפה לאומית כלשהי, אלא באשר היא ההסכמה בין השאיפות שלהגשמתן פועלים האזרחים כל אחד לחוד. אין הוא מכיר במטרה לאומית כלשהי, אלא באשר היא ההסכמה לגבי המטרות שלמענן נאבקים האזרחים כל אחד לחוד" (קפיטליזם וחירות – מילטון פרידמן).
זה עומק הסיבה שדווקא משטר ושלטון ימני (שהיא נאו ליברלית) החזירה את סיני וגירש את יושבי עזה כמו כלבים מהבתים ואפי' מהקברים, והחריבה את בתי הכסת ובתי המדרשות והישיבות.
זה עומק הסיבה שביבי נתניהו נלחם עד טירוף למען חוק הלאום, כי הוא יודע שהוא חי בפרדוקס. הוא חושב שחוק הלאום יציל את הלאומנות שהיא אנטי תזה לנאו ליברליזם כנ"ל.
זה עומק הסיבה למה הרב שך והיהדות החרדית לא התחברו לשמאל, ודווקא כן עם הימין. כי לימין אין לעומק לאומניות מציאותית. לדוגמא, בשמאל ר' אליעזר עקשטיין הנ"ל קיבל דירה בשכונת רחביה בחינם. מה שאין כן הימין ייתן לחייל המודרני השכיר חרב בחינם, בקושי שלושים אלף שקל על דירה שעולה מיליון שקל. כלומר הציונות השמאלית לפחות היא לאומניות מציאותית, כלומר הארץ שייכת לאזרחים, קרי לעומק היא שייכת ללאום כולל לגר והאזרח. מה שאין כן בנאו ליברליזם שזה הימין הישראלי, הארץ לא שייכת לשום לאום אך ורק לבעלי הקניין הנה עובדה הגז הטבעי שייכת למי?! מעל שליש הצעירים גרים בשכירות והשאר גרים אצל ההורים. ולכן להתחבר עם השמאל זה לעומק להתחבר עם הלאומניות, ולהתחבר עם הימין זה לעומק להתחבר ללאומניות דמיונית ולא מציאותית.
מה שהרב שך לא חלם בחלומות הכי ורודים שלו, שתתאפשר נוכלות שכזה שאפי' במדינה נאו ליברלית ימשיך להיות חוק גיוס חובה. הוא נתן לחילוני קרדיט שעד שאול כזה אפי' החילוני לא יכול להגיע. והנה עכשיו עינינו הראות שאפי' כלפי הגינות מינימלית אי אפשר לסמוך על החילוני הארץ ישראלי. הרי זה מטורף לגמרי, אייך זה בארץ נאו ליברלית יש חוק גיוס חובה?! אפשר לעשות זאת אך ורק שיש חרדי לייטים של כאלה שהם פנאטים ובורים עד טירוף.
לסיום:
אחרי כל המלל הזה, מיהו הטיפש שיבוא להטיף לנו ציונות ?! ולכן אני חושב שהטפת ציונות במדינה נאו ליברלית פוגע באינטליגנציה של הקוראים. אני מצטער לומר את זה.