צריך עיון > סדר שני > כלכלה > דרושים עובדי מדינה חרדיים

דרושים עובדי מדינה חרדיים

הריחוק בין הציבור החרדי לשירות המדינה פוגע בסופו של דבר בציבור החרדי עצמו. הוא משמר יחסי עוינות בינו למדינה ומביא לכך שהשרותים הניתנים לו טובים פחות. הפתרון ליחסים עכורים אלו הוא הגדלה משמעותית של מצבת עובדי המדינה החרדיים.

ב' טבת תשפ"א

כשאני מספר לחברי החרדים על עבודתי במשרת סטודנט במשרד השיכון, אני זוכה לתגובה ראשונית של פליאה, אפילו תדהמה, על הבחירה המוזרה שלי. חברי מכירים אותי כאדם שאין לו דבר וחצי דבר עם ענייני ציבור, והם נדהמים לגלות שאני עובד ציבור ממשלתי. אתה? מאכער?! הם מגיבים. לאחר התדהמה הראשונית, אני עשוי כעבור זמן מה להתחיל לקבל פניות מסוגים שונים: "תוכל לסדר לי פגישה עם ההוא…?"; "יש מצב שאתה מארגן לי אישור עבור העניין…?"; "אתה נמצא שם בעניינים – תקצר לי הליכים עבור…" אני עונה לידידי כי הייתי רוצה מאוד לעזור להם, אך אין לי יכולת, ואפילו אסור לי, לעזור בכגון דא. אולם הסברי הנמלצים ממאנים להתקבל, וחברי משוכנעים שכיוון שקיבלתי 'שטעלע' בפקידות הציבורית נעשיתי איש חשוב, וכעת אני מתכחש לידידות הישנה ומסרב לעזור לחברים ותיקים.

הרעיון של עובד ציבור חרדי מתקבל בפליאה בציבור […] מתוך כך, משרדי הממשלה נתפסים משהו שצריך להסתדר אתו – כלומר למצוא דרכים לעקוף אותו, 'לקמבן' אותו

היתקלויות חוזרות ונשנות אלו הבהירו לי נקודה חשובה: בציבור החרדי חסרה הבנה של טיב העבודה במגזר הציבורי. בעיני האדם החרדי המצוי, שרות ציבורי משמעו שתדלנות. הבקשות שחברי הפנו אלי לא היו חריגות בעיניהם. דברים שבאתיקה של עובד ציבור נחשבים מעילה בתפקיד, נראו בעיניהם חובתו המוסרית הראשונה. לשם מה הייתי לעובד ציבור אם לא כדי לעזור לבני הקהילה בעת הצורך? האם אין זו חובתם הראשונה של העוסקים בצרכי ציבור?

התפיסה הרווחת בקרב מרבית החרדים היא שתפקידם של 'אנשי שלומנו' במשרדי הממשלה הוא לסייע לבני הקהילה ולשמש ערוץ ישיר אל הגוף הביורוקרטי הזר והמוזר שנקרא מדינה. בעולם שבו יהיו חרדים רבים יותר בשרות המדינה, מסבירים לי אנשי שיחי, לא נשמע עוד על עיכובים משפטיים, טרטור להשלמת מסמכים חסרים וזמני המתנה ארוכים בוועדות השונות. דלתות משרדי הממשלה יפתחו לכלל ציבור האנ"ש, תקציבים יזרמו לכל מאן דבעי, ובתי ספר בקרוונים, יחידות דיור במחסנים ומלגות דתות דלות של כ־800 ₪ בחודש יהיו להיסטוריה. עובדי מדינה חרדיים ידאגו לציבור שלהם כמו שצריך, וישימו קץ לפקידות האכזרית המונעת מהציבור החרדי לקבל את המגיע לו.

תפיסה זו שגויה מיסודה. היא רואה בצורה מעוותת את תפקיד הפקידות במגזר הציבורי, וגם אינה מבינה את ההבדל בין הדרג המקצועי לדרג הפוליטי. בסופו של דבר, תפיסה שגויה זו מונעת מהציבור החרדי עצמו את הברכה שהיתה יכולה לצמוח משילוב ראוי שלו בשרות המדינה.

 

הפרדה בין הדרג הפוליטי לדרג המקצועי

התפקיד הראשי של הפקידות הציבורית, כלומר של משרדי הממשלה השונים, הוא חלוקה הוגנת של המשאבים שהוקצו לה בתקציב המדינה וניהול תקין שלהם לטובת כלל הציבור, ללא אפליה ומשוא פנים, בהתאם לסמכויות הפקיד ולכללי האסדרה החוקיים. עובד במגזר הציבורי, המקבל את משכורתו ממשלמי המסים – כלומר האזרחים – אינו מתווך בין האזרחים למדינה, אלא הוא עצמו זרוע של המדינה. במילים פשוטות, בתור עובד מדינה איני אמור לעזור לחבר 'לקמבן' את המערכת ולקצר הליכים. אני אמור להיות 'האיש הרע', המערים קשיים ביורוקרטיים ובודק שכל הליך ציבורי עומד בתקן מקצועי מחמיר, כפי שנקבע בידי הדרג המנהל.

חרדי המעוניין לתרום לכלל יחשוב על התנדבות ב"יד שרה" או ב"הצלה", ולחילופין, על פעילות למען שיפוץ בית הכנסת או הקמת מקוה חדש ומהודר, אך לא יעלה בדעתו לפנות לשרות הציבורי

עובד במגזר הציבורי מחויב לכללי אתיקה, שאינם עולים בקנה אחד עם קומבינות וקיצור הליכים עבור המעגל הקרוב של החברים והמקורבים. בשונה מהדעה הרווחת בקרב רבים, עובדי מדינה אינם לוביסטים של קהילות וקבוצות שונות; הם אמורים לפעול על פי שיקולים מקצועיים טהורים ולסייע לנבחרי הציבור לגבש, לקדם ולממש מדיניות לטובת כלל האזרחים, בהתאם לאג'נדות שלהם.

על פי צורת הממשל הנהוגה בארץ, הפוליטיקאים, נבחרי הציבור, הם העומדים בראש המשרדים הממשלתיים. הפוליטיקאים מקדמים מדיניות אשר לתפיסתם היא הטובה ביותר לכלל הציבור, והם מיישמים אותה במשרד שעליו הם ממונים. למעט מקרים מיוחדים של הפקדת שר חיצוני על משרד ממשלתי, מרבית השרים הם חברי כנסת שנבחרו באופן דמוקרטי על ידי האזרחים.

הפוליטיקאים אינם חייבים להיות בקיאים ברזי הביורוקרטיה של המשרד שעליו הם מופקדים. תפקידם הוא לקבוע את המדיניות של המשרד, את סדר העדיפויות שלו ואת פיזור התקציב וייעודו למטרות שונות, בהתאם לתפיסת עולמם ולשיקולים פוליטיים לגיטימיים. הציבור בוחר את חברי הכנסת לפי סדר היום שהם מתחייבים לקדם במשרדי הממשלה השונים; אם חבר הכנסת מתמנה לתפקיד שר, הוא יבקש לקדם את המדיניות שעליה התחייב במסע הבחירות.

הדרג המקצועי, לעומת זאת, אמור לשרת את ההחלטות של הדרג הפוליטי ולקדם את המדיניות של השר באופן מיטבי. זאת בגבולות הרגולציה הקיימת ולפי שיקולים מקצועיים של היתכנות ויעילות. קבלת ההחלטות של השר דורשת משום כך התייעצות עם הדרג המקצועי לצורך בחינת הנושא מזווית משפטית, תקציבית, ביצועית ועוד. הדרג המקצועי כשמו כן הוא: הוא אמור להשאיר את השיקולים האישיים, האידאולוגיים והקהילתיים מחוץ למסגרת תפקידו, ולקדם את החלטות השר לטובת כלל הציבור בישראל במקצועיות הנדרשת.

 

חרדים בשרות המדינה – לטובת כלל המדינה

על פי הנתונים העדכניים של נציבות שרות המדינה (נכון ל־2019), מונה המגזר הציבורי 80,198 עובדים. מתוכם רק 927 עובדים הם חרדים.[1] מדובר בכ־1.2% מכלל עובדי המדינה, זאת על אף שהאוכלוסיה החרדית היא כ־12% מסך מהתושבים בישראל. כלומר, שיעור החרדים המועסקים כיום במגזר הציבורי הוא כעשירית משיעורם באוכלוסיה. אפילו בהתחשב בעובדה ששיעור התעסוקה בקרב גברים חרדים נמוך משמעותית משיעורו בחברה הלא־חרדית, הפער עצום.

מגמת היציאה לשוק העבודה בקרב הציבור החרדי גברה מאד בשנים האחרונות, הן בקרב גברים והן בקרב נשים. למרות זאת, הייצוג של החרדים במגזר הציבורי עדיין נמוך. מספר סיבות לדבר. ראשית, תנאי הכניסה למגזר הציבורי דורשים לרוב תואר ראשון. רכישת השכלה אקדמית היא צעד לא פשוט עבור חרדים, וכפועל יוצא הם מתקשים להגיע אל השרות הציבורי.[2]

במצב של היום, החברה החרדית נמצאת בצד של מקבלי השרות, והחברה החילונית בצד של הנותנים. זהו מצב לא בריא ולא יציב, הן מבחינת המדינה, הן מבחינת החרדים, והן מבחינת החוסן החברתי של כלל הציבור

לצד זאת, דומני שיש סיבה אחרת, פחות מדוברת, הקשורה לאופן שהשרות הציבורי נתפס בעיניים חרדיות. מרבית החרדים היוצאים לעבוד רוצים לעשות לביתם, כלומר להגדיל את הכנסתם לרווחת משפחתם. הרעיון של עבודה כאפיק לתרומה ציבורית אינו רווח בציבור שלנו. בתפיסה החרדית המצויה, האפיק של מעורבות ציבורית אינו עובר דרך שרות המדינה, אלא דרך פעילות קהילתית מהסוג הנפוץ בחברה החרדית: התנדבות בגמ"חים ועיסוק בצרכי הכלל במסגרת פנים קהילתית. חרדי המעוניין לתרום לכלל יחשוב על התנדבות ב"יד שרה" או ב"הצלה", ולחילופין, על פעילות למען שיפוץ בית הכנסת או הקמת מקוה חדש ומהודר, אך לא יעלה בדעתו לפנות לשרות הציבורי. מתוך כך, חרדים היוצאים לשוק התעסוקה יחפשו לרוב עבודות בקרב הקהילה, או – בהנחה שהם יוצאים ללימודים אקדמיים – יעדיפו לעבוד בשוק הפרטי, בהיי־טק, בראיית חשבון, בעריכת דין ובשאר מקצועות מסוג זה. יוצא הדופן בתחום זה הוא השתלבות בתחום הרווחה הממשלתי. במקרה זה, מדובר לרוב באנשים שהתחילו את פעילותם למען הקהילה במסגרת עמותת חסד פרטית, ובהמשך רכשו תואר בעבודה סוציאלית והשתלבו בשרות הציבורי.

ריחוקו התודעתי של הציבור החרדי מהשרות הציבורי מזיק לדעתי לכל הצדדים. הוא משמר את החשדנות ההדדית: הן של החרדים כלפי המדינה והן של המדינה כלפי החרדים. החרדים רואים במדינה גוף זר ומאיים, שבאופן בסיסי מכוון נגדם. איני מדבר כעת על המישור האידאולוגי, של "המדינה הציונית" מול "היהדות החרדית", אלא על תחושה פסיכולוגית בסיסית. הביורוקרטיה, הרגולציה, ההמתנה בתורים, ובכלל, הצורך לעמוד לפני ה'ממסד' – כל אלו נתפסים בעיני האדם החרדי מערכת המכוונת נגדו. הפקידות הציבורית, בעיניים חרדיות, היא תמיד חילונית. הרעיון של עובד ציבור חרדי מתקבל בפליאה בציבור, כמתואר למעלה. מתוך כך, משרדי הממשלה נתפסים משהו שצריך 'להסתדר' אתו – כלומר למצוא דרכים לעקוף אותו, 'לקמבן' אותו. למותר לציין שמערכת יחסים זו אינה טובה לציבור החרדי והיא מזיקה מאד למדינה.

המדינה עלולה משום כך לראות בציבור החרדי גוף זר. כפי שהציבור החרדי רואה במדינה גוף עוין, כך, בתמונת ראי כמעט, רואה המדינה בחרדים ציבור עלום, בעל אורח חיים מוזר ודרישות משונות, שצריך 'להתמודד' אתו. המדינה מעסיקה יועצים מיוחדים לענייני חרדים ומטכסת עצה בוועדות של 'מומחים' כיצד להתמודד עם פלח האוכלוסיה המאיים הלז.

ניקח למשל את החלטות הממשלה בנוגע למאבק בנגיף הקורונה. רבות דובר על חוסר האמון של הציבור החרדי במערכת, ועל קצר בתקשורת מהצד השני. מהצד החרדי נשמעו תלונות רבות על כך ש"לא מבינים אותנו", "אין שפה משותפת" וכדומה. מצד המדינה, היה מוסכם כי מדובר בציבור 'מיוחד', שצריך להסביר לו לאט ובשפה שלו, עד כדי כך, שבבני ברק חולקו לאנשי פיקוד העורף שיחונים עם מילים בסיסות ביידיש – על אף שקשה למצוא ילד או ילדה בכל רחבי עיר התורה שאינם דוברים עברית שוטפת. למעשה, סביר שרוב ילדי בני ברק לא היו מכירים את המילים הבסיסיות ביידיש שהופיעו באותו שיחון, ולו חייל במדים היה פונה אליהם ביידיש הרצוצה שבפיו, הם היו עלולים לחשוב שהוא נובח עליהם בגרמנית. כך, מרבית הציבור החרדי חש שמקבלי ההחלטות אינם מבינים את אורח החיים שלו, ולפיכך אינם מודעים לקושי ליישם את הנחיות משרד הבריאות במרחב החרדי, המתאפיין בצפיפות מגורים גדולה ובמספר ילדים גבוה משל האוכלוסיה הכללית, והדבר מקשה להיכנס לבידוד וכדומה.

 

קירוב של המדינה לחרדים ושל החרדים למדינה

לו היו עובדי מדינה חרדים חזון נפרץ, התמונה המתוארת למעלה היתה משתנה באופן משמעותי. נדמיין שפגישה של אזרח חרדי עם שרות המדינה אינה פגישה עם ה'חילוני', אלא עם חברו לישיבה, שכנו בבית הכנסת, או בן החסידות שלו. אותו חרדי בעל חזות מוכרת יסביר לו באופן מקצועי ואתי מה הוא צריך לעשות כדי להשיג את האישור שהוא מעוניין לקבל. היחס של מקבל השרות החרדי אל המדינה לא יהיה עוד של "הם" לעומת "אנחנו". מקבל השרות יבין שהמדינה היא שלו, שהוא המדינה. נחשוב לרגע על הצד השני של המטבע, על ועדה ממשלתית מיוחדת לענייני חרדים, שבה יושב פקיד חרדי. פתאום הדיון כבר אינו עוסק בציבור זר ומוזר אלא בחלק בלתי נפרד מהמדינה, המשמיע את עמדתו ללא מתווכים. לא אחת, בדיונים שנגעו לחרדים, דעתו של הפקיד החרדי היתה שימושית מאד וחסכה אי נעימות רבה. היא הורידה מהשולחן הצעות לא ריאליות שנבעו מרצון טוב, אך לקו בחוסר היכרות עם החברה החרדית. אם הפקיד החרדי לא היה שם, אותן הצעות היו נמנעות רק ב'לחץ עסקני' מהצד החרדי לביטול 'גזרות' הממשלה.

אם מי שמקבלים את ההחלטות המקצועיות יהיו עובדי מדינה חרדיים, ההליכים הביורוקרטיים, מנגנון קבלת החלטות, וההיבטים המשפטים שלהם כפופות החלטות הממשלה יהיו חלק מההווי החרדי ולא מה שמאיים עליו

היתרון בנציגות חרדית במגזר הציבורי אינו רק בכל מה שקשור למתרחש בין כותלי משרדי הממשלה, אלא בעיקר במה שמתרחש מחוצה להם. כיום מרבית הציבור החרדי אינו מבין, ובעיקר אינו מזדהה, עם המערכת הביורוקרטית המורכבת של מוסדות השלטון, המלווה את קבלת ההחלטות. אם מי שמקבל את ההחלטות המקצועיות יהיו עובדי מדינה חרדיים, ההליכים הבירוקרטיים, מנגנון קבלת החלטות, וההיבטים המשפטים שלהם כפופות החלטות הממשלה יהיו חלק מההווי החרדי ולא מה שמאיים עליו. במילים אחרות, שרות ציבורי חרדי ייצור קשר לא רק בין המדינה לחרדים אלא גם בין החרדים למדינה.

בחזרה לנושא הקורונה, המדינה השקיעה מאמצים לא מעטים והון לא מבוטל בניסיון להנגיש את הנחיות משרד הבריאות לחברה החרדית. למרות המאמצים הנ"ל, במחקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה עלה כי רק 25% מהאוכלוסיה החרדית נותנים אמון במערכת הבריאות.[3] אם במקום אותם מאמצי הסברה המגיעים מהפקידות הציבורית, כלומר החילונית, מספר לא מבוטל של עובדי משרד הבריאות היו משתייכים בעצמם לציבור החרדי, לציבור היתה אפשרות לשמוע מכלי ראשון – בשיחות מסדרון בין שכנים או ביציאה מבית הכנסת – את הרציונל שמאחורי קבלת ההחלטות. במקום התיווך של גורמים חיצוניים לממשלה, קרי עסקנים מקומיים המנסים לכבות שרפות ולגשר בין הקהילה החרדית לגורמי מקצוע, היה הציבור החרדי מרגיש שההחלטות יוצאות ממנו. שילוב משמעותי של חרדים בשרות המדינה יבנה אפוא אמון במערכת השלטונית וירפא את 'גישת הקומבינות' שתיארתי למעלה.

המדינה היא בסופו של דבר הסיפור של כולנו: חרדים וחילונים, יהודים וערבים, החיים ביחד תחת מערכת שלטונית, המספקת לכלל תושביה שרותים שנועדו להיטיב עמם ולשפר את חייהם. במצב של היום, החברה החרדית נמצאת בצד של מקבלי השרות, והחברה החילונית בצד של הנותנים. זהו מצב לא בריא ולא יציב, הן מבחינת המדינה, הן מבחינת החרדים, והן מבחינת החוסן החברתי של כלל הציבור. כניסה של חרדים רבים יותר למגזר הציבורי תוכל לאזן את המשוואה הזו, לשבור את מחיצת הזרות, ולחזק את האמון בפעילות המדינה בעיני כלל האוכלוסיה.

 


[1] https://www.gov.il/BlobFolder/reports/diversity-report-2019/he/diversity-report-2019.pdf

[2] עוסק בכך רבות אלי פלאי, מו"ל קבוצת "משפחה" ויו"ר המכון החרדי למחקרי מדיניות. ראה מאמרו על במה זו, השכלה לבטלה, צריך עיון, כ"ד אדר תשע"ח.

[3] https://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3876012,00.html

12 תגובות על “דרושים עובדי מדינה חרדיים

  • מסכיo עם הנאמר, אבל אני לא בטוח שהגישה תשתנה כאשר הפקידים יהיו חרדיים, חוסר החשיבה הכללית די מוטבעת בדרך החשיבה של החרדי, וגם בדברים שאינם נוגעים למדינה דווקא. [כמו מיחזור ודאגה לסביבה, וכיו"ב].
    לראיה אביא את התנהלות העיריות החרדיות, שהקשר בינם לבין עמדות החוק חופף רק במקומות שעלולים 'להיתפס', בנושאים פנימיים כמו רישוי בניה וארנונה והתנהלויות מרחביות שונות, יש עצימת עינים מרומזת לעשות ככל העולה על רוח האדם, ואף השתדלנות עוזרת בזה.

    • זה משנה האם אתה פונה לשירות הציבורי דרך הקהילה – עסקונה וכדו' או שחשקה נפשך בקריירה ואחרי התואר מצאת את עצמך פקיד בשירות המדינה

  • לחרדים לא תהיה אם כן ברירה והם יצטרכו להפוך לציונים או למיזרוחניקים.

  • המחבר אינו דובר אמת וזורה חול בעיניים . הרי פקידי הממשלה במשרד הבריאות והשיכון דואגים לאזרחים בעיקר אלו שמכניסים מכנסיים לתוך הגרביים , בזמנו פקידי מ"ה הממשלתיים "דאגו " בעיקר ליוצאי עירק . אם הפקיד הממשלתי היה דואג לכל אזרח , לא היה מקים בלוקדה כדי ליצור מאכערים . לא ניתן לשנות את טבע האדם . כמו שנכתב ראה פקידי עיריית בני ברק – פונים אליהם לדברים כללים ופשוטים , וזה כמו שדברתי לכותל . לסיכום עד שפקיד או מנהל ממשלתי לא יחוש כעבד לציבור לא ישתנה מאומה . אך פקיד חרדי ממשלתי מצווה לעזור לפניות במסגרת החוק והתקשיר ומדיניות המשרד.

  • נושא חשוב ביותר וכתוב בצורה מעניינת ממש.
    הדוגמאות קולעות ונכונות.
    העסקנות החרדית שהיתה כבר מיימי העיירות הגיעה כאן לישראל ובקום המדינה המשיכה משום הבדלנות והדאגה רק לאנ״ש.
    כאן יש להבדיל אכן בין הסגנון הפנים חרדי למדינה ולהבין שהחלטות לאו דוקא אנטי חרדיות ואנטי דתיות בכל הקשור לחרדים.
    ישנם שיקולים מדיניים גלובליים אשר בטעות הכניסו גם את החרדי לפקלע של ההשלכות
    חזק ביותר

  • מאמר יפה,
    הערה קטנה ובלי לפגוע, נראה לי שכמעט כל אזרחי המדינה מרגישים באופן כללי שהמערכת הממשלתית מתעמרת בהם, (לא לחינם הבירוקרטיה כאן נחשבת מהגרועות במערב במדדים שונים ומשונים).
    אחד ההבדלים בין החרדים לשאר האוכלוסייה בנושא זה, הוא שהחרדים מרגישים שהם "קבוצה" מול הבירוקרטיה הממשלתית הקשה כאמור, לעומת האזרח החילוני שמרגיש "לבד" מול המערכת…

  • מאמר יפה.
    לא ברורה לי המחשבה כאילו עובדי המגזר הציבורי בוחרים בעבודתם מתוך שליחות ציבורית. אני מניח שרובם פשוט מצאו שם משרה טובה שמתאימה להם (את יתרון השכר שיש לעיתים במגזר הפרטי, מאזנת הקביעות במגזר הציבורי.

  • אילו היה לי כח הייתי מפטר 50% מעובדי המדינה.
    אני לא רוצה שיהיה חרדי עובד מדינה שעוזר לכל אחד
    אני רוצה שהמדינה לא תפריע, מלכתחילה!
    זה מה שהיא עושה בדרך כלל: מפריעה.
    אני רוצה מדינה חופשית שמתעסקת רק בדברים שבהם אין יכולת לאזרח הבודד: צבא, משטרה, תשתיות, יחסי חוץ.
    כל השאר צריך להיות מבוזר לידיים של האזרחים.
    קץ לשלטון מפא"י!
    "המדינה איננה הפתרון-היא הבעיה" אמר רונלד רייגן.

  • מי שגר במדינות מסויימות בחול יודע בנקל שהמצב הבירוקרטי הוא במצב טוב יחסית… קל להתלונן אבל מקבלים בארץ כל כך הרבה הטבות וסיוע שלא קיימים בחול ( למשל ביטוח בריאות, הנחה בארנונה, הנחה במים, ביטוח בריאות ותרופות במחיר מסובסד וכהנה וכהנה)

  • מסכים עם כל מילה, כמעט כל החלטה שמתקבלת על ידי גורמי המקצוע, לא מובנת לחרדי הממוצע, והוא בטוח שזו טעות.
    אם גורמי המקצוע, או חלקם, היו חרדים, זה היה מאוד עוזר להבנת ההחלטות

  • כבר פרופ׳ ישעיהו לייבוביץ׳ החרדי כתב בספרו ״רציתי לשאול אותך״ מ-1999׳ , שהחרדים בישראלים לא השכילו לצאת ממנטליות הגטו שאפיינה אותם בגלות ובמקום ״אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות״ להבין שבישראל הם חלק מ״הרבנות״ ועליהם לקחת אחריות בהנהגת המדינה גם בענייני חולין.

  • יישר כוח על המאמר, פשוט וחכם!

כתוב תגובה:

נא להזין תוכן בתגובה
חובה למלא שם
נא למלא כתובת אימייל