ה"אני מאמין" של כתב-העת "צריך עיון"
בזמנים אלו של חיפוש, של מידע פתוח ושל אלטרנטיבות זמינות, אנו סבורים שיש צורך בעיסוק פנימי בהבהרה, ניסוח ודיון ביסודות העומדים בבסיס החברה שבה אנחנו חיים. בשל כך, אנו מאמינים שהזמן בשל לכתב-עת חרדי, חדש. הוא חרדי בעיסוקו בנושאים הקרובים ללבו של הציבור החרדי, לצד העובדה שעורכיו וכותביו משתייכים לקהילה החרדית ורואים את עצמם נאמנים לערכיה המכוננים. והוא חדש במוכנות שלו להעלות שאלות מורכבות של תורה והגות, מדיניות, אידאולוגיה וסוציולוגיה שאינן זוכות לניתוח והעמקה בערוצים הרווחים בציבור.
החברה החרדית מגדירה לנמנים עליה אורחות חיים, על-בסיס מצע רעיוני הגדוש בעקרונות ויסודות. ואולם, נדמה שמאז שנות החמישים של המאה החולפת, אז התגבשה הקהילה החרדית בארץ ישראל, לא הוקדש מאמץ מסודר לניסוח קוהרנטי ואיכותי של אותה תפיסת עולם, לדיון מעמיק בה, ולשאלות העולות ממנה ביחס למגוון סוגיות, חלקן ישנות וחלקן חדשות ומתחדשות. לנוכח תחושה ברורה של צורך ציבורי, "צריך עיון" ישאף למלא תפקיד זה.
כהקדמה כללית לכתב-העת, נציג כמה מתפיסות היסוד שלנו:
1. מצוינות דתית ואתגריה החדשים. הליבה של החברה החרדית היא עידודה ושימורה של "מצוינות דתית", הבאה לידי ביטוי בקיום מצוות ולימוד תורה. אידאל זה – השאיפה לחיי קדושה ועבודת ה', כל תת-קבוצה עם דגשיה המסוימים – מגדירה את המטרה הבסיסית של מוסדות החברה ומנהגיה. במובן הזה, החברה החרדית הינה גרסה מודרנית (וגדולה מאד) של הקהילה היהודית המסורתית, שבמשך מאות שנים פיתחה חיים קהילתיים הסובבים סביב עבודת ה', יחסי אנוש מתוקנים, ובקשה לתיקון עצמי. יחד עם זאת, החברה החרדית (או חלקים גדולים מתוכה) חורגת מהקהילה המסורתית בדרישתה הגורפת לרמה גבוהה ומחמירה של לימוד תורה וקיום מצוות. לאחר עשורים רבים של צמיחה, ביסוס ומיסוד, עומדת כיום המסורת החרדית בפני אתגרים כבדי-משקל במיוחד, כולל אחוזי נשירה מטרידים, שיעורי עוני גבוהים, מחלוקות פנימיות קשות, ויחסים מתוחים ומאתגרים עם שאר האוכלוסיה היושבת ציון. עלינו לדעת כיצד להשקיע את המשאבים הנדרשים בחיפוש אחר מענה הולם, כדי שלא נסתכן בהיחלשותה ובעיוותה של תרבות המצוינות הדתית, המגדירה את מטרתנו הנעלה ביותר.
2. התבדלות זהירה. מקדמת דנא עמד עיקרון ההתבדלות ביסודה של האסטרטגיה החרדית לשימור ערכיה המכוננים (כגון קדושת החיים, טהרת חיי המשפחה וגידול הילדים, כיבוד רבנים וזקנים, המרכזיות של לימוד תורה, המוכנות להסתפק במועט, ועוד). העברת ערכים אלו לדורות הבאים תלויה בשמירה על מרחק מסוים בין החברה החרדית לבין תרבות חילונית המקדשת תפיסת עולם שונה בתכלית. מנגד, האתגר החרדי הוא לקיים את יסוד ההתבדלות תוך הימנעות מהסתגרות מוטעית המטפחת רגשי שנאה כלפי אחרים והכופרת שלא כדת בחובות אזרחיות. בצדק שואפת החברה החרדית לחיות בעידן המודרני בלי לקבל בעיוורון את מכלול ערכי הליברליזם העכשווי. אך לצד אימוץ מרחק תרבותי בריא מהחברה החילונית, אל לנו לשכוח את מקומנו בקרב העולם היהודי על גווניו, ואת הזכות והחובה ליטול חלק פעיל בזירותיו הרבות.
3. הנטייה השמרנית. החברה החרדית אינה סטטית. דווקא על-ידי שינוי והתאמה היא מצליחה לשמר את ערכיה היסודיים מול נסיבות ואתגרים המשתנים ללא הרף. אין ספק כי מוטל עלינו להמשיך להתמקד באמתות שהדריכו אותנו וממשיכות להדריך אותנו מדור דור. ואולם, בה בעת עליו להתמודד עם השינויים הדרמטיים המגדירים את סביבתנו ואף את עצמנו: קום המדינה, הגידול האקספוננציאלי של החברה החרדית, והאופי הרדיקאלי של תרבות המערב המודרנית. נדרשת אפוא הליכה בדרך נבונה היודעת להתמודד עם שינויים מרחיקי-לכת בלי לאבד את הזהות הפנימית. מול אתגרי הזמן, יש קולות (בין מתוך העולם החרדי ובין מחוצה לו) הקוראים למהפך ולשינוי קיצוני. אין זו דרכנו. אנו מאמינים שעל שינוי לבוא מבפנים, מתוך הסכמת גדולי הרבנים, בהליך הדרגתי הבונה על יסודות העבר תוך הסתכלות כנה לעתיד. אנו מאמצים בזאת את העיקרון השמרני של "נטייה לשמר ויכולת לשפר" – עיקרון מנחה הידוע היטב במסורת ישראל לדורותיה.
4. חיי קהילה במסגרת "מדינה רזה". בתור מי שחיים בתוך קהילות חרדיות, אנו מעריכים ומוקירים את המעלות של חיי קהילה חרדיים, הספוגים בחסד וצדקה, בערבות הדדית ובחוויה משותפת. הערכה זו יוצרת נטייה טבעית לתפיסה רזה של הממשלה, מתוך הכרה שאין למדינה לחרוג מגבולותיה הראויים ולפלוש לתוך תחום האורגני והעצמאי של הקהילה המקומית וארגוניה ההתנדבותיים. הדברים קל וחומר ביחס לתחום החינוך, שבו יש לכבד את הסמכות הקהילתית, את מנהגיה ואת העדפותיה. בה בעת, כיבוד ואהדת מדינה רזה גוזרת שעל החברה החרדית למעט את הסתמכותה הכלכלית והחברתית על מדינת הרווחה: הציפייה לחירות רחבה במסגרת הקהילה המקומית כרוכה במוכנות לאחריות ואי-תלות קהילתיות.
5. אחריות אזרחית. ככל שהחברה החרדית ממשיכיה לצמוח, כך גוברת מידת ההשפעה, הפוליטית והחברתית, שיש לה על החברה הכללית ועל מדינת ישראל. על החברה החרדית להשקיע חשיבה מחדש על מילוי האחריות האזרחית בהתאם לגודלה, לערכיה הנצחיים, ולאתגרים שהיא חולקת עם העם היושב בציון ועם שאר יהודי העולם. במסגרת זו, עלינו לתת את דעתנו להגדרת "יהדותה" של המדינה היהודית, תוך זהירות מבקשת מונופול על אופיה הלאומי של המדינה ומנגנוניה. באופן כללי, דוּמה שמידה מוגברת של אחריות ציבורית חרדית תוכל לתרום רבות למגוון תחומים בישראל הציבורית, וכי יש מקום נכבד לצירוף הקול החרדי לדיונים הציבוריים בנושאים הרגישים של דת ומדינה. צירוף זה דורש מאתנו להיות בקיאים בשפה חדשה של הגות ומדיניות, ולהשקיע חשיבה בעמדה התורנית ביחס לסוגיות אקטואליות רבות.
6. חינוך. בנושא החינוך אנו מאמינים במתן בחירה אישית לקהילות ולמשפחות – למידה מרבית של מתן חירות לִבְנוֹת, לנהל ולהגדיר את בתי הספר שלהן. עיקרון זה נכון ביחס לכל ציבור, כאשר דווקא הציבור החרדי זוכה לחירות חינוכית במידה רבה יותר מהציבור הכללי. למרות חירות זו, מנעד הבחירה החינוכית של המשפחה החרדית כיום הנו צר למדי. בהקשר הזה יש חשיבות לא רק למספר המוסדות המתחרים זה עם זה, אלא אף לרמת הגיוון בדרכי החינוך המוצעות על-ידי המוסדות השונים. יש צורך במתן מענה ראוי להורים המבקשים להעניק לילדיהם ארגז כלים שיאפשר להם אופציות שונות לעתידם – ובתנאי שהמוסדות יידעו לחנך לערכים תורניים שיחזיקו מעמד גם במפגש מול העולם שבחוץ. יהודים חרדיים הפונים לאפיק פרנסה צריכים לעשות כן מתוך ביטחון עצמי דתי ומוסרי להגן על אורחות חייהם, ויכולת זו נגזרת במידה רבה מתוך אופי החינוך שקיבלו.
7. קיום משותף. החברה החרדית אינה החברה היחידה החיה בישראל. גם אחרים גרים כאן, יהודים ושאינם, והחיים במשותף בשלום, גם תוך כדי אי-הסכמה עמוקה בנושאי ליבה, דורשים מידה של כבוד והבנה הדדיים. קיום הדדי אינו גוזר כניעה בפני ערכים שאנחנו דוחים, או נקיטה בעמדה נוחה של רלטיביזם מוסרי המקבלת כל אורחות חיים כצודקים ביסודם. אנו דוחים כניעה זו, ודוחים ביתר שאת את הרלטיביזם המוסרי. ואולם, מנקודת המבט החרדית צריכה להיות מוכנות לפשרות חברתיות עם קבוצות שאינן חולקות את תפיסת העולם החרדית. כמו כן, כיהודים חרדיים עלינו להשקיע יותר בביטוי העקרונות החרדיים, ולהצליח יותר בהגנה על אורחות חיינו.
קהל היעד העיקרי של כתב-העת החדש הוא חברים מקשיבים בתוך הציבור החרדי, המאמינים שיש צורך בדיון וניסוח חדש כדי לשמר את הטוב שבאורחות חיינו, והסבורים שהעקרונות הנזכרים (או חלקם) ראויים לעיון ולהרחבה. נשמח, עם זאת, שיהודים מחוץ לקהילה החרדית, בישראל ובעולם, יחשפו אף הם לתכנים שיעלו. בסופו של יום, עתידם ועתידנו כרוכים יחד בקשר עמוק בל-ינתק. למאמץ החרדי לשמר חיי מסורת בתוך סערת העולם המודרני, כמו גם למידת האחריות שהחברה החרדית תגלה ביחס למדינת ישראל, על מוסדותיה ואתגריה הרבים, יש משמעות רחבה. בכך אין ספק.
נשתדל, עד היכן שידינו מגעת, לעמוד על המשמעות ועל האתגרים, ואף לתרום את חלקנו הצנוע בגיבוש מענים הולמים. אנו בטוחים שפתיחת הדיון עצמו, לצד פיתוח מצע רעיוני שכיום חסר, מהווים צעדים חשובים כשלעצמם.
צוות "צריך עיון"
הרב יהושע פפר / עורך ראשי
אליהו לוי / עורך
מעיין דויד / עורכת
יוסף גרין / רכז מערכת
Tzarich Iyun" Staff"
Rabbi Yehoshua Pfeffer / Editor In Chief
Eliyahu Levi / Editor
Maayan David / Editor
Yosef Green / Assistant Manager
