ה"אני מאמין" של כתב-העת "צריך עיון"
בזמנים אלו של חיפוש, מידע פתוח ואלטרנטיבות זמינות, יש צורך ברור בעיסוק פנימי: הבהרה, ניסוח מחדש ודיון ער ביסודות העומדים בבסיס החברה היהודית שבתוכה אנו חיים. בשל כך, אנו מאמינים שהזמן בשל לכתב-עת חרדי, חדש. הוא חרדי בעיסוקו בנושאים הקרובים ללבו של היהדות החרדית, לצד העובדה שעורכיו וכותביו משתייכים לקהילה החרדית ורואים את עצמם נאמנים לערכיה המכוננים. והוא חדש במוכנות שלו להעלות שאלות מורכבות של תורה והגות, מדיניות, אידאולוגיה וסוציולוגיה שאינן זוכות לניתוח והעמקה בערוצים הרווחים בציבור.
היהדות החרדית מגדירה לנמנים עליה אורחות חיים על-בסיס מצע רעיוני הגדוש בעקרונות ויסודות. ואולם, נדמה שמאז שנות החמישים של המאה החולפת, אז התגבשה הקהילה החרדית בארץ ישראל, לא הוקדש מאמץ מסודר לניסוח קוהרנטי ואיכותי של אותה תפיסת עולם, לדיון מעמיק בה, ולשאלות העולות ממנה ביחס למגוון סוגיות, חלקן ישנות וחלקן חדשות ומתחדשות. לנוכח תחושה ברורה של צורך ציבורי, "צריך עיון" ישאף למלא תפקיד זה.
כהקדמה כללית לכתב-העת, נציג כמה מתפיסות היסוד שלנו:
1. חיי תורה ואתגריה החדשים. הליבה של היהדות החרדית היא חיי תורה בתוך מסגרת חברתית המעודדת הצטיינות בקיום מצוות ולימוד תורה. זוהי מטרתה הבסיסית של מוסדות החברה החרדית ומנהגיה. לאחר עשורים רבים של צמיחה, ביסוס ומיסוד, עומדת כיום המסורת החרדית בפני אתגרים כבדי-משקל, כולל אחוזי נשירה מטרידים, שיעורי עוני גבוהים, מחלוקות פנימיות קשות, ויחסים מתוחים ומאתגרים עם שאר האוכלוסיה היושבת בציון. עלינו לדעת כיצד להשקיע את המשאבים הנדרשים בחיפוש אחר מענה הולם, כדי שלא נסתכן בהיחלשותה ובעיוותה של תרבות "המצוינות הדתית" המגדירה את מטרתנו הנעלה ביותר.
2. התבדלות זהירה. מקדמת דנא עמד עיקרון ההתבדלות ביסודה של האסטרטגיה החרדית לשימור ערכיה הבסיסיים (כגון קדושת החיים, טהרת חיי המשפחה וגידול הילדים, כיבוד רבנים וזקנים, המרכזיות של לימוד תורה, המוכנות להסתפק במועט, ועוד). העברת ערכים אלו לדורות הבאים תלויה בשמירת מרחק מתרבות חילונית המקדשת תפיסת עולם שונה בתכלית. מנגד, האתגר החרדי הוא לקיים את יסוד ההתבדלות תוך הימנעות מהסתגרות המטפחת רגשי שנאה כלפי אחרים וכופרת שלא כדת בחובות אזרחיות. בצדק שואפת החברה החרדית לחיות בעידן המודרני בלי לקבל בעיוורון את מכלול ערכי הליברליזם העכשווי. מנגד, אל לנו לשכוח את מקומנו בקרב העולם היהודי על גווניו ואת הזכות והחובה ליטול חלק פעיל בזירותיו הרבות.
3. הנטייה השמרנית. החברה החרדית אינה סטטית. דווקא על-ידי שינוי והתאמה היא מצליחה לשמר את ערכיה היסודיים מול נסיבות ואתגרים המשתנים ללא הרף. אין ספק כי מוטל עלינו להמשיך להתמקד באמתות שהדריכו אותנו וממשיכות להדריך אותנו מדור דור. ואולם, בה בעת עלינו להתמודד עם השינויים הדרמטיים המגדירים את סביבתנו ואף את עצמנו: קום המדינה, הגידול האקספוננציאלי של החברה החרדית, והאופי הרדיקאלי של תרבות המערב המודרנית. נדרשת אפוא הליכה בדרך נבונה היודעת להתמודד עם שינויים מרחיקי-לכת בלי לאבד את הזהות הפנימית. מול אתגרי הזמן, יש קולות (בין מתוך העולם החרדי ובין מחוצה לו) הקוראים למהפך ולשינוי קיצוני. אין זו דרכנו. אנו מאמינים שעל שינוי לבוא מבפנים, בהליך הדרגתי הבונה על יסודות העבר תוך הסתכלות כנה לעתיד. אנו מאמצים בזאת את העיקרון השמרני של "נטייה לשמר ויכולת לשפר" – עיקרון מנחה הידוע היטב במסורת ישראל לדורותיה.
4. חיי קהילה במסגרת "מדינה רזה". בתור מי שחיים בתוך קהילות חרדיות, אנו מעריכים ומוקירים את המעלות של חיי קהילה הספוגים בחסד וצדקה, בערבות הדדית ובחוויה משותפת. הערכה זו יוצרת נטייה טבעית לתפיסה רזה של הממשלה, מתוך הכרה שאין למדינה לחרוג מגבולותיה הראויים ולפלוש לתוך תחום האורגני והעצמאי של הקהילה המקומית וארגוניה ההתנדבותיים. הדברים קל וחומר ביחס לתחום החינוך, שבו יש לכבד את הסמכות הקהילתית, את מנהגיה ואת העדפותיה. בה בעת, כיבוד ואהדת מדינה רזה גוזרת שעל החברה החרדית למעט את הסתמכותה הכלכלית והחברתית על מדינת הרווחה: הציפייה לחירות רחבה במסגרת הקהילה המקומית כרוכה במוכנות לאחריות ואי-תלות קהילתיות.
5. אחריות אזרחית. ככל שהחברה החרדית ממשיכיה לצמוח, כך גוברת מידת ההשפעה, הפוליטית והחברתית, שיש לה על החברה הכללית ועל מדינת ישראל. על החברה החרדית להשקיע חשיבה מחדש על מילוי האחריות האזרחית בהתאם לגודלה, לערכיה הנצחיים, ולאתגרים שהיא חולקת עם העם היושב בציון ועם שאר יהודי העולם. במסגרת זו, עלינו לתת את דעתנו להגדרת "יהדותה" של המדינה היהודית, תוך זהירות מִבקשת מונופול על אופיה הלאומי של המדינה ומנגנוניה. באופן כללי, דוּמה שמידה מוגברת של אחריות ציבורית חרדית תוכל לתרום רבות למגוון תחומים בישראל הציבורית, ויש מקום נכבד לצירוף הקול החרדי לדיונים הציבוריים בנושאים הרגישים של דת ומדינה. צירוף זה דורש מאתנו להיות בקיאים בשפה חדשה של הגות ומדיניות ולהשקיע חשיבה בעמדה התורנית ביחס לסוגיות אקטואליות רבות.
6. קיום משותף. החברה החרדית אינה החברה היחידה החיה בישראל. גם אחרים גרים כאן, יהודים ושאינם. החיים במשותף בשלום, גם תוך כדי אי-הסכמה עמוקה בנושאי ליבה, דורשים מידה של כבוד והבנה הדדיים. קיום הדדי אינו גוזר כניעה בפני ערכים שאנחנו דוחים, או נקיטה בעמדה נוחה של רלטיביזם מוסרי המקבלת כל אורחות חיים כצודקים ביסודם. אנו דוחים כניעה זו, ודוחים ביתר שאת את הרלטיביזם המוסרי. ואולם, מנקודת המבט החרדית צריכה להיות מוכנות לפשרות חברתיות עם קבוצות שאינן חולקות את תפיסת העולם החרדית. כמו כן, כיהודים חרדיים עלינו להשקיע יותר בביטוי העקרונות החרדיים, ולהצליח יותר בהגנה על אורחות חיינו.
קהל היעד העיקרי של כתב-העת החדש הוא חברים מקשיבים בתוך הציבור החרדי, המאמינים שיש צורך בדיון וניסוח חדש כדי לשמר את הטוב שבאורחות חיינו, והסבורים שהעקרונות הנזכרים (או חלקם) ראויים לעיון ולהרחבה. נשמח, עם זאת, שגם שלה הנמצאים מחוץ לקהילה החרדית, בישראל ובעולם, ייחשפו לתכנים שיעלו. בסופו של יום, עתידם ועתידנו כרוכים יחד בקשר עמוק בל-ינתק. למאמץ החרדי לשמר חיי מסורת בתוך סערת העולם המודרני, כמו גם למידת האחריות שהחברה החרדית תגלה ביחס למדינת ישראל, על מוסדותיה ואתגריה הרבים, יש משמעות רחבה. בכך אין ספק.
נשתדל, עד היכן שידינו מגעת, לעמוד על המשמעות ועל האתגרים, ואף לתרום את חלקנו הצנוע בגיבוש מענים הולמים. אנו בטוחים שפתיחת הדיון עצמו, לצד פיתוח מצע רעיוני שכיום חסר, מהווים צעדים חשובים כשלעצמם.
צוות "צריך עיון"
הרב יהושע פפר / עורך ראשי
אליהו לוי / עורך
מעיין דויד / עורכת
יוסף גרין / רכז מערכת
Tzarich Iyun" Staff"
Rabbi Yehoshua Pfeffer / Editor In Chief
Eliyahu Levi / Editor
Maayan David / Editor
Yosef Green / Assistant Manager
