צריך עיון > סדר עיון > אתגרי הוראת הגמרא בדורנו > "הוראה מפעילה" בלימוד גמרא

"הוראה מפעילה" בלימוד גמרא

מאמר תגובה ל"אתגרי הוראת הגמרא בדורנו"

maxresdefault
הרב ברוך צבי גרינבוים ראש ישיבת "דרך השם"

לימוד גמרא הוא אתגר קשה עבור כל תלמיד וביחוד עבור בעלי הפרעות קשב וריכוז. הוראה מפעילה היא שיטה המיועדת להתגבר על אתגרי לימוד הגמרא, על ידי שהיא שמה את התלמיד במרכז ומניחה לפתחו את משימת פענוח הסוגיא. שיטה זו מתאימה במיוחד לתלמידים בעלי הפרעת קשב, משום שהיא מחייבת אותם להישאר אקטיבים במשך זמן הלימוד. כמו כן, היא מעניקה לתלמיד סיפוק רב, כיוון שעיקר מלאכת הלימוד נעשית על ידו.

ב' מרחשוון תשע"ט

מאמרו של הרב ישראל כהן מעלה בעיה חשובה שראוי לתת עליה את הדעת. תלמידים רבים מרגישים קושי בלימוד גמרא, וקושי זה הוא אחד מן הגורמים הראשים לחוסר סיפוק בלימוד ואף לנשירה. קושי זה נפוץ במיוחד אצל תלמידים בעלי הפרעת קשב וריכוז. שיטת ההוראה המפעילה נולדה בבית מדרשנו מתוך הניסיון, והיא מיושמת בו ביעילות כבר שנים רבות. שיטה זו קצרה הצלחה מרובה בקרב תלמידים שהתקשו בלימוד הגמרא במוסדות החינוך הסטנדרטים, וביחוד אצל חניכים עם הפרעת קשב וריכוז.

שיטת ההוראה המפעילה נולדה בבית מדרשנו מתוך הניסיון, והיא מיושמת בו ביעילות כבר שנים רבות. שיטה זו קצרה הצלחה מרובה בקרב תלמידים שהתקשו בלימוד הגמרא במוסדות החינוך הסטנדרטים, וביחוד אצל חניכים עם הפרעת קשב וריכוז

תלמידים בעלי הפרעת קשב מתעניינים בהרבה דברים בו זמנית. הם קופצים מהר מנושא לנושא, הם תנועתיים ורועשים יותר מילדים אחרים, והם זקוקים לגירויים תכופים כדי לשמור על ערנות והקשבה. להפרעה זו צורות וגוונים שונים, ואין תלמיד אחד דומה לחברו, אולם לכולם תכונות כלליות דומות. תכונות אלו מצריכות תשומת לב מיוחדת והתאמה חינוכית כדי לסייע להם ללמוד ולפתח התנהגות תקינה, בבחינת "חנוך לנער על פי דרכו". עבור תלמידים אלה נציע להלן שיטת הוראה ייחודית המתאימה לדרכי הלמידה שלהם: "הוראה מפעילה".

שיטה זו אינה מיועדת לבעלי מה שמכונה "לקויות למידה", אלא לתלמידים בעלי קשיי ויסות. תלמידים אלו מתקשים לשלוט ברגשותיהם, במחשבותיהם ובהתנהגותם, והם מוצפים במחשבות, תחושות, רצונות, רגשות ודמיונות מתחלפים. התנהגותם מתאפיינת באימפולסיביות והם מתקשים להתרכז בדבר אחד. קשה להם לא לזוז ממקומם לאורך זמן  והם משתעממים בקלות. ממילא הם מתקשים בלמידה ובהצגת התנהגות תקינה. השיטה שתוצע להלן מיועדת להשיב את האמון ואת הביטחון של תלמידים אלה ביכולתם ללמוד גמרא. היא נותנת להם דרך ללמוד ולהבין ולמצוא סיפוק בלימודם.

מאמר זה מיועד למורי גמרא של נערים בוגרי תלמודי תורה – צעירים שיש להם הידע הבסיסי בלימוד הגמרא, והתנסו בלימודה במשך מספר שנים.

 

מהי הוראה מפעילה

"הוראה מפעילה" היא צורת הוראה יעילה, שנוסתה בהצלחה בתוך כותלי בית המדרש. היא ישימה בעיקר בצורת הוראה של חברותא אישית בין מורה פרטי ותלמיד, אם כי מומחים בשיטת הוראה זו מפעילים אותה בהצלחה גם בשיעורים קבוצתיים. הדגש המרכזי בשיטה זו הוא בהטלת אחריות הלמידה על התלמיד. הדרך לעשות זאת היא יצירת גירויים רצופים המניעים את התלמיד לפעולה.

ההוראה המפעילה שמה את התלמיד במרכז. התלמיד מוצא את עצמו מחויב ללמוד בכוחותיו הוא: להסביר בעצמו ולדייק לעצמו את מה שהוא לומד, בצורה בהירה המובנת לו לגמרי. האתגרים הלימודיים המונחים לפתחו דורשים ממנו הזדהות אישית עם הנלמד. הצלחתה של ההוראה המפעילה כרוכה בהעברת האחריות על הלימוד לידיו של התלמיד. הוא לומד בעצמו ולא רק מקשיב למישהו אחר, תוך שהוא מאותגר ו"מופעל" כל הזמן בשאלות הנחיה ובמגוון גירויים לימודיים.

ההוראה המפעילה שמה את התלמיד במרכז. התלמיד מוצא את עצמו מחויב ללמוד בכוחותיו הוא: להסביר בעצמו ולדייק לעצמו את מה שהוא לומד, בצורה בהירה המובנת לו לגמרי. האתגרים הלימודיים המונחים לפתחו דורשים ממנו הזדהות אישית עם הנלמד

תפקיד המורה הוא להשאיר את התלמיד כל הזמן במצב של דריכות. התלמיד נדרש בכל עת להגיב על משהו – על שאלה המופנית אליו, על משימה המוטלת עליו (לקרוא בקול קטע גמרא ולהסביר אותו), או הוא מופעל באמצעים אחרים שאת חלקם אפרט להלן.

גירויי הלמידה הרצופים עוזרים "לתפוס" את התלמיד המוסח, למקד אותו ולא לתת לו "לברוח" ולאבד עניין. הצורך להגיב באופן רציף למורה המפעיל מאתגר את הנער. אתגר זה מסייע לו להתגבר על קשיי הוויסות שלו, ולמקד את הקשב שלו דרך המשימות הספציפיות שהמורה מציב בפניו כל הזמן.

היעד של המורה הוא אפוא לגרום לתלמיד להיות פעיל ועצמאי בלימוד. הדריכות והערנות של התלמיד הנמצא במרכז הלמידה מורים לו את הדרך ליצור ולהפעיל בעצמו את הכוחות המסייעים לו ללמוד. כך, בנוסף לרכישת הידע, מתפתחת אצלו בהדרגה יכולת למידה עצמית שתשמש אותו בעתיד.

 

לימוד גמרא ושיטת "הוראה מפעילה"

שונה ומיוחד הוא לימוד הגמרא משאר מקצועות הלימוד. בשאר מקצועות הלימוד עיקרה של הלמידה הוא קניית הידע בצורת מסקנות ועובדות מוחלטות. בלימוד הגמרא, לעומת זאת, התהליך הלימודי והמשא והמתן התורני הם עיקר הלימוד. לגמרא מבנה ייחודי שאינו מאפשר להגיע אל המסקנה הסופית אלא מתוך ליבון הסוגיה בדרך של "שקלא וטריא", בהתאם לצורה שבה בנויות סוגיות הגמרא: הווא אמינא ומסקנה, שאלות וקושיות, תשובות ותירוצים, שיטות שונות של תנאים ואמוראים שאינם להלכה, ראיות שונות לכאן ולכאן, הבנות שונות שנדחות בסופו של דבר ושאלות רבות שנשארות פתוחות. המבנה המיוחד של הגמרא אינו מניח ללומד להישאר אדיש. הוא חייב לשאול ולתרץ, להסכים או לחלוק. לימוד הגמרא דורש מהלומד מחשבה, התבוננות והפעלת שיקול דעת. הוא יוצר גירוי מחשבתי מעצם המבנה שלו.

המבנה המיוחד של הגמרא אינו מניח ללומד להישאר אדיש. הוא חייב לשאול ולתרץ, להסכים או לחלוק. לימוד הגמרא דורש מהלומד מחשבה, התבוננות והפעלת שיקול דעת. הוא יוצר גירוי מחשבתי מעצם המבנה שלו

הגמרא נערכה במבנה ייחודי זה לתכלית מכוונת. מלבד הדינים ופסקי ההלכה המובאים בגמרא, ומעבר לידיעות בכל שטחי החיים המצויים בה, נועדה הגמרא ללמד כיצד ללמוד נכון.  כלומר, היעד המרכזי של לומד הגמרא הוא לחשוב בדרכם של חכמי הש"ס, ולשם מכוון הלימוד עצמו. מטרת הלימוד אינה רק להגיע לסוף העניין ולדעת את מסקנת הדברים, אלא ללמוד את צורת החשיבה הנכונה בלימוד תורה – המטרה היא להקנות ללומד 'דעת תורה'.

לשון אחר: לימוד הגמרא כמוהו כישיבה בבית מדרשם של אלפי חכמי המשנה והתלמוד. בבית מדרש זה מוזמן כל אחד לשבת לצדם של תנאים ואמוראים, להתבונן כיצד הם לומדים את התורה ולהכיר "מבפנים" את צורת החשיבה שלהם.

אין מתאימה יותר להוראת הגמרא משיטת ההוראה המפעילה. העמדתו של התלמיד במרכז הלמידה באמצעות גירויים רצופים המניעים אותו ללמוד בכוחות עצמו ולומר את דעתו האישית, זהה לגמרי לסגנון הגמרא ולמטרת הלימוד. בלימוד הגמרא נכנס הלומד אל תוך בית מדרשם של חכמי הש"ס והוא נדרש ללא הרף להבין את צורת החשיבה של התורה ולבחון אם היא מתאימה לדעתו.

 

טכניקות בהוראה מפעילה בגמרא

כיצד נראית "הוראה מפעילה" של הגמרא? איך גורמים לתלמיד להיות במרכז ומשאירים אותו ערני ומרוכז? העיקרון הראשון והחשוב ביותר הוא שעל המורה להיות רק המכוון, המעודד, המשבח, המזרז והמדריך את למידתו האישית של התלמיד. קולו של החניך צריך להישמע יותר מקולו של המורה ביחס של 1/5. ב-80% מהזמן התלמיד אמור לקרוא, לשאול ולהסביר. התלמיד צריך לקרוא את הגמרא בעצמו, לנסות ולהסביר בעצמו, לשאול משהו בעצמו ולנסות לתרץ בעצמו. רק אם התלמיד "נתקע", אזי יעזור לו המורה "לצאת" מהבעיה, ואז יאפשר לו להמשיך "לנהוג" בסוגיה בכוחות עצמו.

  • על התלמיד להיות מאותגר במשך זמן הלמידה בהפעלות ובשאלות בנוסח: "תקרא בבקשה את הקטע הבא ותסביר לי את ענין איקס";
  • "מה אתה היית אומר על מקרה כזה?";
  • "איזו משתי השיטות שלמדנו עכשיו בגמרא נראית לך מובנת יותר?";
  • "כדאי שתקרא את הקטע הבא בגמרא ותאמר לי מהו הפשט";
  • "האם נראה לך סביר לומר ש…?";
  • "האם גם אתה היית מתנסח במקרה הזה כך, כמו שהגמרא אומרת?"
  • "האם מה שאתה מסביר, כתוב במילים של הגמרא?"

סגנון מעניין

ההוראה המפעילה שמה דגש בהפיכתו של כל חומר למידה שהוא למעניין ולרלוונטי לחיי התלמיד. על המורה להשתמש בשפה עשירה, חווייתית וצבעונית, ולהיות יצירתי בהגשת חומר הלימודים, תוך כדי שימוש בדימויים עכשוויים ובשפה עדכנית שהתלמיד מכיר. כמו כן, כדאי להשתמש בתרשימים, בציורים, בטבלאות ובסיכומים בכתב. השימוש באלו מסייע לתלמיד המוסח לראות מול העניים בקצרה את התמונה כולה, ומקל עליו מאוד את הלמידה. בנוסף, טוב יעשה המורה אם ישתמש בדוגמאות בסגנון 'אני ואתה', ולא ב'ראובן ושמעון'.

ברם, יש לשים לב להיות תמציתיים ולא להאריך בדימויים, מפני שתלמידים אלו מאוד אסוציאטיביים ואינם מסננים מידע רלוונטי, כך שהם יכולים להפליג בדמיונות ולאבד את העיקר. אריכות ההסבר גורמת להם לאבד קשב.

סוגיות מותאמות

ההוראה המפעילה בגמרא אמורה לתת לתלמיד תחושת סיפוק ולהקנות לו את אהבת לימוד הגמרא. לשם כך יש ליצור חוויה שתאהיב עליו את הגמרא ותמחיש לו שהוא יכול להתמודד בהצלחה עם סוגיה. עלינו לבחור עבור התלמיד קטעי גמרא מעניינים המתאימים לכוחו ולרמתו כדי שהוא יצליח "לקחת אחריות" על הלמידה ולגלות ענין אישי בה.

ההוראה המפעילה בגמרא אמורה לתת לתלמיד תחושת סיפוק ולהקנות לו את אהבת לימוד הגמרא. לשם כך יש ליצור חוויה שתאהיב עליו את הגמרא ותמחיש לו שהוא יכול להתמודד בהצלחה עם סוגיה

כדאי לבחור עבורו סוגיות שאינן מורכבות, גמרות שאפשר "לרוץ" בהן. עדיף סוגיות מרתקות העוסקות במקרים שהתלמיד יכול לפגוש במהלך חייו. כמו כן, כדאי לבחור סוגיות שאינן מצריכות ריכוז לאורך זמן. יש לבחור סוגיות ממוקדות ולא מסועפות מדי, ללא פרטים מרובים – סוגיות שאינן מחייבות זיכרון של פרטים רבים, או תירוצים מורכבים שיש "לאחוז בהם ראש", מתחילת הסוגיה ועד סופה.

גם לימוד התוספות צריך להיות "לימוד נבחר" של תוספות מרכזיים בסוגיה, שיובנו היטב לתלמיד והוא ייהנה ללמוד אותם. בתוספות ארוכים מומלץ ללמוד רק את עיקר הדברים ואת עיקר שיטתם של התוספות בסוגיה. במקרים רבים, יהיה יעיל להסביר בעל פה ובקצרה את שאלת התוספות, את תירוצם או את שיטתם בהסבר הסוגיה, ואחר כך לבקש מהתלמיד למצוא את הדברים כתובים בפנים. כיוצא בו, כדי שהתוספות יהיה מעניין, צריך לתווך לתלמיד את קושיית התוספות, כדי שהוא עצמו 'יקפוץ' וישאל: 'ואם תאמר…'  ואחר כך ינסה גם לומר: 'ויש לומר'.

הכנה מותאמת

לשם הוראה מפעילה יעילה, חשובה מאד ההכנה המוקדמת של החומר הנלמד. אף שמדובר בלימוד בחברותא שבו התלמיד הוא המרכז, על המורה להכין היטב את החומר הנלמד לפני תחילת הלימוד המשותף. הכנה מוקדמת של החומר היא חשובה ביותר, מפני שכל הפסקה ברצף הלימודי גורמת לחניך "לצאת מהעניינים" ולחזור אל העניין רק בקושי, לכן יש להימנע מהכנת הגמרא תוך כדי הלמידה. על המלמד להקפיד אפוא על הכנה ראויה, כלומר, להיות מוכן בסוגיה מהמשנה הנלמדת עד המשנה שאחריה.

בהכנת החומר יש לתת את הדגש ב'הנגשה' של צורת הלמידה הנכונה לתלמיד הספציפי שאתו אנחנו לומדים, לאור היכרותנו אותו, בפרט בנקודות מורכבות הדורשות הסבר מפורט יותר, וכן בהצגת הסוגיה באופן מעניין ורלוונטי לחיי התלמיד.

יצירת עניין אישי

הדרך להפוך תלמיד לפעיל בלימוד הגמרא היא על ידי החשבת דעתו – הפיכתו ל'מאן דאמר' – ל'משהו' נחשב. הדבר נכון במיוחד כלפי תלמידים בעלי הפרעת קשב, שפעמים רבות חשים חוסר בהרגשה שהם משמעותיים, וראוי שלימוד הגמרא יעניק להם הרגשה זו. צורת הלימוד הרווחת גם היא יעילה, אך לתלמידים רבים יש קושי ללמוד דברים שאחרים אומרים, מה שגורם להם לאבד ענין במה שהגמרא אומרת. הגמרא נתפסת אצלם כעוד סוג של מורה קשה ולא מובן העומד מולם, והם חייבים לשמוע אותו ולהתאמץ כדי להבין אותו. כדי לפתח ענין אישי של החניך בלימוד, על המורה לשאול את החניך ללא הרף: "מה אתה היית אומר בעניין לו אתה היית צריך להכריע בבעיה או במקרה המופיע בגמרא?". צורת לימוד כזו הופכת את הלימוד לחוויה אישית, חוויה שבה התלמיד "מרגיש" את עצמו מחויב להגיב ולעמוד על שלו.

כדי לפתח ענין אישי של החניך בלימוד, על המורה לשאול את החניך ללא הרף: "מה אתה היית אומר בעניין לו אתה היית צריך להכריע בבעיה או במקרה המופיע בגמרא?". צורת לימוד כזו הופכת את הלימוד לחוויה אישית, חוויה שבה התלמיד "מרגיש" את עצמו מחויב להגיב ולעמוד על שלו

תפקידה של ההוראה המפעילה הוא לייצר חברותא בין הגמרא לתלמיד, תוך כדי העמדת התלמיד במרכז הלימוד. ב'חברותא' הדמיונית הזו אנו מתווכים בין התלמיד לאביי ורבא. למשל, על המורה להעמיד את התלמיד באופן מוחשי מול דברי אביי כמי שאביי מכוון אליו את הדברים באופן אישי, תוך כדי שאנו ממריצים את התלמיד להגיב: מה הוא אומר, מה הוא חושב, מה הוא מבין שנכון. בכך הוא לא רק לומד את הגמרא אלא הוא לומד חברותא עם הגמרא. ככל שהתלמיד יביע יותר את עצמו, תוך שהוא מאותגר לחשוב מה הוא חושב על הדברים, או באיזו דעה הוא, באופן אישי, היה מצדד מתוך שני צדדי המחלוקות המופיעים בגמרא, כך הוא ייהנה יותר מהגמרא ויגלה ענין בלימוד.

טוב יעשה המורה אם לאחר שהתלמיד יאמר את דעתו האישית, הוא יציג אפשרות הפוכה. בכך הוא ישתמש ביצר הווכחנות הטבעי ובתאוות הניצוח שיש כמעט בכל אחד כשהוא שומע טיעון הפוך שלו, וירתום את יצר הוויכוח הזה לחבר את הבחור ללימוד. בצורת הפעלה זו צריך כמובן להשתמש בחכמה ובעדינות. בדרך כלל תלמידים אלו ספגו המון ביקורת, והם עלולים לראות בעמדה המנוגדת עוינת. לכן, לפני שמציגים בפני התלמיד את העמדה ההפוכה, צריכה לבוא הקדמה בסגנון: "אמרת דברים נפלאים! איזה שכל ישר! היגיון בריא! ועכשיו אולי תאמר לי למה לא ניתן לומר להיפך…"

כאן המקום להדגיש את חשיבותו של עידוד התלמיד בכלל ובהוראה מפעילה בפרט. כל אדם זקוק לעידוד על הצלחותיו. עידוד הוא מלשון 'עוד', והוא מייצר אצל השומע הרוצה להצליח עוד מהרצון הזה. תלמידים מוסחים זקוקים לעידוד רב ותכוף יותר להצלחותיהם, ולמשוב חיובי על כל הצלחה קטנה. חשוב מאוד לזכור לתת משוב חיובי ומעודד, על כל צד בגמרא שהחניך בוחר לייצג דרכו את דעתו שלו, והוא "נלחם" עליו ומסביר אותו היטב.

חלוקת זמן

בדרך כלל אחרי 15 עד 20 דקות יורדת רמת הריכוז של החניך. על המורה לייצר הפסקות יזומות והרפיית מתח של כמה דקות מדי 20 דקות. את הפסקות ההתרעננות הללו ניתן ליישם בדרכים שונות, כגון ביציאה קצרה אל מחוץ לאזור הלימוד, או בשיחה קלה על נושא אחר במקום על הלימוד עצמו. תלמידים רבים מגיבים טוב יותר להתחלות חדשות במשך זמן הלימוד. מסיבה זו, כדאי שאחרי כל הפסקה שכזו יתחיל המורה קטע חדש. אם הדבר לא מתאפשר, על המלמד לבקש מהבחור לסכם בכמה מילים – "איפה אחזנו לפני שהפסקנו" – ואז להמשיך.

על פי דרכו

תלמידים רבים בכלל ותלמידים מוסחים בפרט אינם אוהבים הוראות ממושכות או תוכחה ארוכה על התנהגות בלתי ראויה. טוב יעשה המורה לגמרא אם ידלג על הצורך להוכיח ארוכות או להרצות בטרחנות על איך ומה נכון לעשות. הרצאות ארוכות ודברי מוסר מייגעים, אף שהם נכונים, השפעתם על תלמידים מוסחים היא מוגבלת ביותר, ולפעמים נחווית אצל התלמיד כמטרד וכרעש רקע שיש להתעלם מהם. לכן, כשעולה תוך כדי הלמידה צורך להעיר לתלמיד על ענין כלשהו, על המורה לומר בקצרה ובסמכותיות רק את מה שלדעתו נכון לעשות או לא לעשות, בלי להרבות בהקדמות והסברים או בדברי מוסר. תלמידים אלו זקוקים לסמכות ברורה, ללא פרצות ופינות שאליהן ניתן לברוח ולהתחמק.

למשל: אם למרות נסיונות המורה להפעיל את התלמיד הוא מגיב באדישות ובחוסר עניין, על המורה לגוון את דרכי ההפעלה של התלמיד ולהורות או להעיר לו בקצרה: "אני מבקש ממך כעת לעשות…" "אני מבקש עכשיו שתאמר לי כך וכך", ולא לפתוח מול התלמיד במונולוג מוסרי ומוכיח: "למה אתה לא מגיב? מדוע אתה מוסח? זוהי גמרא מעניינת, מה קורה אתך? מה יהיה אתך? ככה לא לומדים גמרא!"

פעמים רבות, בחורים בעלי הפרעת קשב יודעים כבר עם השנים לזהות מה טוב עבורם ובאיזו צורה ומקום הם אוהבים יותר ללמוד. לכן כדאי לשאול שוב ושוב תלמידים אלו איך ובמה הם חושבים שיהיה להם טוב יותר, רגוע יותר, ממוקד יותר. ההכרה של המורה ברצון הספציפי של התלמיד ללמוד בצורה המתאימה לו, תאפשר לתלמיד אווירת למידה נינוחה יותר ותגביר בו את האמון במורה ואת מוטיבציית הלמידה.

רצוי להתעלם ככל שניתן מתנועות גוף של התלמיד. במחקרים נמצא כי לפעמים המשימה של ריסון התנועתיות שלו גוזלת ממנו משאבי קשב ומקשה עליו להתרכז בלימוד.

הקדמות: הגדרת יעדים ותכנון הלימוד

התלמיד בעל הפרעת הקשב לומד ופועל טוב יותר בתוך 'מבני למידה' מוגדרים וברורים. המסגרת הברורה מקלה על קשיי הוויסות שלו ו'מחזירה' אותו כשהוא 'מתפזר' אל תוך מבנה ברור. מומלץ מאוד להגדיר לתלמיד מראש, לפני התחלת הלימוד, את תכנית הלימוד, כגון

  • מה יהיה נושא הלימוד של היום,
  • מהי כמות החומר שתילמד,
  • כמה זמן בערך יארך ללמוד אותו.

מתי יהיו הפסקות. הגדרת החומר מראש מסייעת לבחור להפחית חרדות ולשמור על ריכוז. כשהוא יודע בברור מהי המטרה שעליו להשיג ומתי הוא מסיים אותה, הוא יכול להשקיע מאמץ להגיע ליעד.

לפני כל לימוד, על המורה לתת לתלמיד הקדמה קצרה על מה שהם מתכוננים ללמוד באותו יום. עדיף שהקדמה זו תיעשה תוך כדי הצגת סיפור מהחיים בצורה מופשטת ביותר, סיפור שיש בו רלוונטיות לחיי הבחור. אף כדאי שהסיפור יוצג בשפת היום יום שהבחור רגיל להשתמש בה, ולא בשפת הגמרא. באופן זה, כאשר התלמיד יגיע 'בתוך הגמרא' למקרה הרלוונטי שהוצג בהקדמה, הוא 'יחיה' את הדברים בצורה ברורה יותר.

מורים רבים מנסחים את שאלותיהם והנחיותיהם לתלמידים באריכות יתר, הגורמת לתלמיד תחושת חוסר בהירות בנוגע למטלה ואיבוד הנקודה המרכזית שנדרש ממנו לזהות. על המורה המפעיל להיות ברור וספציפי מאוד בשאלותיו המפעילות או בהנחיותיו השונות

באופן דומה, נכון ויעיל יהיה אם המורה 'יפרק' כל סוגיה למשימות קטנות ומוגדרות. כיוצא בו, חזרה בקצרה על הרעיונות המרכזיים של הסוגיה יעילה מאוד להבנה ולהרגשת סיפוק. חזרות תמציתיות במהלך הלימוד על העיקרון המלווה את הסוגיה ועל היסוד שעליו הסוגיה בנויה, מסייעות מאוד לתלמידים מוסחים. ענין נוסף שראוי לתת עליו את הדעת הוא ניסוח בהיר. מורים רבים מנסחים את שאלותיהם והנחיותיהם לתלמידים באריכות יתר, הגורמת לתלמיד תחושת חוסר בהירות בנוגע למטלה ואיבוד הנקודה המרכזית שנדרש ממנו לזהות. על המורה המפעיל להיות ברור וספציפי מאוד בשאלותיו המפעילות או בהנחיותיו השונות. ככל שיהיו גירויי הלמידה תמציתיים, ברורים וספציפיים, יגיב התלמיד ביעלות.

יש להישמר מהיתפסות יתרה לעניינים טכניים. אנשים בעלי הפרעת קשב מתחברים יותר לתוכן של התמונה מאשר למסגרת. דיון טכני עלול לשעמם אותם במהירות. הם צריכים להבין את מהות העניין.

התחדשות וגיוון

תלמידים בעלי הפרעות קשב זקוקים לגיוון לימודי תמידי, להתחדשות, לציפיה למשהו. ההוראה המפעילה שמה דגש רב באתגורו של התלמיד כל זמן הלמידה. אתגרים אלו יהיו שאלות, רמזים, חידות, מבצעי עידוד נושאי פרסים, וכל סוג של גירוי לימודי ושל יצירת סקרנות האמורים להפעיל את התלמיד ולהגביר לו את המוטיבציה הלימודית.

גיוון וחידוש ניתן ליצור על ידי

  • חומר לימודים מגוון מעניין יותר,
  • מקום לימוד מתאים שבו התלמיד ירגיש שלוו ורגוע יותר ופחות מוסח,
  • זמני למידה מתאימים יותר, כמו בתחילת היום או בהמשכו,
  • צורת למידה אישית, ישיבה או עמידה או כל צורה שבה ירגיש התלמיד 'קליט' יותר.
  • כתיבת סיכומי סוגיות המבהירה לתלמיד את הנלמד ומחייבת שמירה על ריכוז והצגת הדברים בבהירות ובסדר ראוי.

 

דגשים בהוראת הגמרא

כל סוגיה בגמרא מורכבת בדרך כלל משלושה חלקים: הצגת מקרה, מאורע או סיפור; הבעיה או הספק ההלכתי שנוצר בעקבות האירוע; ההלכה והמסקנה.

שכיח מאוד שהמקרה שעל אודותיו מתקיים הדיון אינו מובן לתלמיד לגמרי, והוא לומד את הענין במהירות ובשטחיות. על המורה להיות בטוח שהתלמיד יודע בברור מהו המקרה שעליו נסוב העניין, והוא 'מרגיש' וחש את הסיפור לגמרי, ולא רק 'מדקלם' אותו כפי שנאמר בגמרא.

שכיח מאוד שהמקרה שעל אודותיו מתקיים הדיון אינו מובן לתלמיד לגמרי, והוא לומד את הענין במהירות ובשטחיות. על המורה להיות בטוח שהתלמיד יודע בברור מהו המקרה שעליו נסוב העניין, והוא 'מרגיש' וחש את הסיפור לגמרי, ולא רק 'מדקלם' אותו כפי שנאמר בגמרא

כמו כן, פעמים רבות הספק הנולד מהמקרה אינו מפורט בגמרא, ועל הלומד "לחשבן" בעצמו את צדדי הבעיה. לכן לאחר הצגת המקרה ולפני שעוברים למסקנה, ישאל המורה את התלמיד, מה לדעתו הבעיה או הספק בסיפור, ומה הוא חושב שנכון לפסוק בנידון. זהו שלב קריטי בהוראה המפעילה, ובו על המורה להכניס את התלמיד למעורבות אישית בעניין הנלמד.

לאחר מכן ייתן המורה לחניך לקרוא בעצמו ולמצוא מה יש לגמרא לומר בעניין. התלמיד יבדוק יחד אתו האם הדברים תואמים את מה שהוא חשב באופן אישי על הנידון. אם קלע התלמיד לדברי הגמרא, ישבח אותו המורה על סברתו הנכונה, אך אם לא, המורה יאתגר את התלמיד להבין מדוע מסקנת הגמרא היא הנכונה. על המורה המפעיל לשאול את התלמיד באופן קבוע שאלות הנחיה בסגנון: "מה אתה היית אומר במקום חכם פלוני?", או "מה 'כאב' כאן לגמרא שהיא התנסחה בצורה המיוחדת הזו…?"

הפעלת קריאה

בתחילת הלימוד, ולאחר שקבע המורה את מסגרת הלימוד היומית, מהיכן ועד היכן, ונתן הקדמה קצרה על הנושא הנלמד, יתבקש התלמיד לקרוא בקול ובאופן מהיר ושטחי את כל הגמרא היומית, מבלי להפסיק ומבלי להסביר באריכות את מה שהוא קורא. עצה זו בלימוד מקורה בגמרא עצמה: "לעולם ליגמר איניש והדר ליסבר" (שבת סג). רק לאחר הקריאה הרופפת הזו, יתחיל המורה את הלימוד המשותף. כך יקבל התלמיד קוים כלליים על מבנה הסוגיה שלפניו, ותגבר אצלו תחושת הביטחון בבואו ללמוד לעומק את קטע הגמרא.

בגמר הלימוד, יש לבקש מהתלמיד לקרוא בעצמו ובבת אחת ללא הפסק, את "כל מה שלמדנו היום". בקריאה זו נבקש מהתלמיד שלא יסביר את כל דברי הגמרא שוב, אלא שרק "ינגן" אותם נכון. את השאלה יקרא בניגון של שאלה ואת התירוץ יקרא בניגון המתאים לתירוץ.

בנוסף, נבקש ממנו שלפני כל קטע בגמרא ייתן כותרת למה שהוא קורא, בסגנון "שואלת הגמרא", "מתרצת הגמרא", "דוחה הגמרא", "הגמרא מביאה ראיה" וכך הלאה. קריאה שוטפת זו תבהיר לנו את מידת הבנת הדברים אצל התלמיד, וכמו כן תיתן לו תחושת סיפוק ומיצוי, שהנה הוא "עשה משהו היום".

***

שיטת הוראה זו, "הוראה מפעילה", נותנת מענה לתחושת החוסר של "טעם בלימוד" שמרגישים תלמידים רבים ולתחושת חוסר הסיפוק בלימוד הגמרא. ככל שיצליח המורה המפעיל לשים את התלמיד במרכז העניינים ויגרום לו להגיב ולומר את דעתו, כך תתגבר אהבתו של התלמיד לגמרא והוא ימצא בה טעם אישי וסיפוק.

שיטת הוראה זו, "הוראה מפעילה", נותנת מענה לתחושת החוסר של "טעם בלימוד" שמרגישים תלמידים רבים ולתחושת חוסר הסיפוק בלימוד הגמרא. ככל שיצליח המורה המפעיל לשים את התלמיד במרכז העניינים ויגרום לו להגיב ולומר את דעתו, כך תתגבר אהבתו של התלמיד לגמרא והוא ימצא בה טעם אישי וסיפוק

נקודה נוספת וחשובה מאוד היא שתלמידים רבים נתפסים ללימוד הגמרא בכלל ולענין ה'למדנות' והסברות שבגמרא בפרט, עניינים קשים או מעורפלים. במשך שנים ישבו תלמידים אלו בשיעורים או בסדרים, בוהים במתרחש סביבם. פעמים רבות 'הסתובב' לימוד הגמרא לידם ועבר מעל ראשם. חוסר הבהירות המצטבר אצלם עם השנים גרם להם לחוסר עניין והשריש אצלם ידיעה מוטעית שלימוד הגמרא וסברותיה הוא קשה, מעורפל, לא ברור מספיק ובעיקר לא מעניין.

כעת, האתגר העומד בפני המלמד הוא כפול. ראשית לגשר על פערים לימודיים שהתלמיד צבר. שנית, התלמיד צבר גם פערים רגשיים. דף הגמרא מתקשר בתודעתו לכישלון צורב, לדחיה, לבושה ולחוסר אונים. תפקיד המלמד הוא ליצור חוויה רגשית מתקנת אשר תיטע בתלמיד אומץ לגשת מחדש לדף הגמרא, ופתיחות ונכונות להתיידד עם הגמרא מחדש ולאהוב אותה.

בהוראה המפעילה השמה את התלמיד במרכז, מוצא התלמיד את עצמו מחויב להסביר בעצמו, ולדייק לעצמו את מה שהוא לומד בצורה בהירה המובנת לו לגמרי. האתגרים הלימודיים המונחים לפתחו הדורשים ממנו הזדהות אישית עם מה שהוא לומד, יגרמו לו לסיפוק, להשבת האמון שלו בגמרא ולהחזרת הביטחון שלו ביכולתו ללמוד גמרא.


תמונה: Zoltan Kluger [Public domain], via Wikimedia Commons

כתוב תגובה:

נא להזין תוכן בתגובה
חובה למלא שם
נא למלא כתובת אימייל