צריך עיון > סדר עיון > המהפכה התורנית של מרן

המהפכה התורנית של מרן

מאמר תגובה ל"דיוקנה של תנועה"

whatsapp-image-2017-12-13-at-13-16-03
הרב אורי בנון ראש כולל קול יצחק, רב בית כנסת "שאגת אריה -תפארת אלישע"

מורשתו החשובה ביותר של הרב עובדיה זצ"ל היא המפכה שחולל בשדה התורני. קודם תקופתו, הלימוד העיוני של ההלכה הלך ודעך, ומקומה לא ניכר בקרב העם. בעקבות פעילותו חזרה עטרת לימוד ההלכה ליושנה וההתעניינות בה התרחבה גם אל בעלי בתים. בנוסף, הוא החזיר למקומה את המסורת ההלכתית של בני ספרד והושיב אותה במקום הראוי לה בעולם הפסיקה היהודי.

ו' טבת תשע"ח

במאמרו "דיוקנה של תנועה" מתייחס הרב אריה דרעי לפעילותו הברוכה של מרן זצ"ל להרמת קרנה של מסורת יהדות ספרד במישור הקהילתי והמוסדי. תנועת ש"ס, שהוקמה בעידודו של מרן והתנהלה לאורו, אכן פעלה רבות למען הקמת מוסדות תורה לבני היהדות הספרדית, למען הפצת היהדות בקרב העם, ולמען גיבוש קהילות והכשרת רבנים.

ואולם, אחד הדברים הבולטים שמרן זצ"ל עשה נוגע דווקא בשינוי פנימי בעולם התורה – השבת עטרת לימוד ההלכה ליושנה. תפוצתו הרחבה של לימוד ההלכה, שהוא חלק כל כך חשוב מהעולם התורני היום, ומאפיין בייחוד את עולם התורה הספרדי, נזקפת במידה רבה לזכותו של מרן זצ"ל. הרב היה מהקולות הבולטים ביותר הקוראים להרמת קרנה של ההלכה, הן בקרב הציבור הרחב והן בקרב בני התורה.

אחד הדברים הבולטים שמרן זצ"ל עשה נוגע דווקא בשינוי פנימי בעולם התורה – השבת עטרת לימוד ההלכה ליושנה

להלן אבקש לתאר את השפעתו של מרן על לימוד ההלכה בשלשה תחומים: לימוד ההלכה בעולם הישיבות וביחוד בכוללים; תפוצת שיעורי הלכה בקרב העם; ולבסוף, השבת כבודה של מסורת הפסיקה הספרדית. לבסוף, אעיר שגם תנועת ש"ס אמורה להצטרף למהפכה התורנית של מרן זצ"ל, וכי חבל שהפן הזה חסר במאמרו של הרב דרעי הי"ו.

 

לימוד הלכה בישיבות

לימוד ההלכה היה מאז ומעולם התכלית והעיקר של לימוד התורה בקרב תלמידי החכמים. לימוד התורה בקרב רוב הדורות האחרונים, הן ביהדות ספרד והן ביהדות אשכנז, התקיים סביב השולחן ערוך ונושאי כליו. אולם, בתקופה האחרונה חל שינוי במפה הציבורית התורנית. שיטת הלימוד הליטאית, שהתפתחה ב-150 השנה האחרונות, שמה דגש מרכזי במה שמכונה "לומדות" – למדנות. שיטה זו מכוונת בעיקר לפיתוח כלי הניתוח ויכולת ההבחנה. היא מפנה את עיקר מעיינה אל ההגדרה החריפה ואל העיון התאורטי. אלא שבד בבד עם עדינות ההבנה והתפתחות יכולת ההפשטה, הביאה שיטה זו לזניחת לימוד ההלכה, עד שנוצר מצב שראשי ישיבות משכו ידם מפסיקה, ותפקיד ה"פוסק" הופרד מכתר ה"תלמיד חכם".

רוב הישיבות בארץ ישראל הוקמו במסורת הישיבות הליטאיות. כך, באופן טבעי, נחלש לימוד ההלכה בציבור יראי ה'. במקביל גם תפוצתה בקרב העם ירדה. דקדוק ההלכה הפך להיות עניין של קבוצות עילית מתלמידי החזו"א או הרב מבריסק, או עניין של "פוסקים" מיוחדים, תלמידי חכמים ירושלמיים המחזיקים עוד במסורת הלימוד הישנה. כפועל יוצא מכך, נחלשו גם הספקי הלימוד, עד שנוצר מצב שבחור יוצא מהישיבה לאחר שנים ארוכות של לימוד, בלי ידע בסיסי ביותר באיסור והיתר, בהלכות שבת, בחושן משפט – ידע שהיה מנת חלקו של כל הטוען לכתר "תלמיד חכם" בימים עברו.

נוצר מצב שבחור יוצא מהישיבה לאחר שנים ארוכות של לימוד, בלי ידע בסיסי ביותר באיסור והיתר, בהלכות שבת, בחושן משפט

כנגד זה, בישיבת "פורת יוסף" המעטירה היה ללימוד ההלכה ערך משמעותי. דבר זה בא לידי ביטוי בסדרי הלימוד ובשיעורים בישיבה. לצד היותם למדנים מופלגים, היו תמיד ראשי הישיבה גם פוסקי הלכה, המעורים בציבור ונושאים באחריות לו. בתוך חממה זו גדל מרן זצ"ל, ואת הבשורה הזו הלך והפיץ בפעילותו התורנית, והחזיר עטרה ליושנה.

עד לשנים האחרונות נתפס לימוד ההלכה נחות ביחס ללימוד הישיבתי העיוני.  הנטיה היתה לזלזל בו, לראות בו סוג של לימוד "בקיאות" שאינו מגיע לרמת הלימוד העיוני בסדרי "נשים" ו"נזיקין" הנהוג בישיבות. לימוד ההלכה בעיון נותר בקרן זווית, והפך לעיסוק של שינון "יבש" עבור "בעלי זיכרון". הלימוד העיוני של ההלכה הפך לנחלתם של יחידי סגולה בלבד, גדולי הדור ותלמידי חכמים עצומים.

היום, ברוך ה', אנו נוכחים במגמה חיובית, שאמנם נמצאת עדיין בתהליכי התפתחות. רוב האברכים הספרדים שהתחנכו בדרך הישיבות הליטאיות, בדרך הלמדנות, פונים בבגרותם ללימוד הלכה בעיון. הגישה המוטעית שאין בתחומי ההלכה נושאים שניתן לפתח אותם בדרך הלימוד הישיבתית, כפי שנעשה בסדרי נשים ונזיקין, הולכת ונעלמת. אנו רואים לומדים רבים המשקיעים בלימוד ההלכה, ופונים ללמוד ולעיין במקורות הסוגיות ובראשונים, באותה הדרך שבה התחנכו בישיבות. יש בכך כדי לסתור את הדעה הקדומה, שאין בלימוד ההלכה האתגר הלמדני של לימוד בעיון, ואדרבה – יש בכך כדי להוכיח שהלמדנות היא חלק בלתי נפרד מן הפסיקה ההלכתית. ניתן לראות דוגמה ממשית לכך בהגהות רבי עקיבא איגר על השולחן ערוך, וכן כמובן בספרים כמו ה"קצות החושן", המערבים את סגנון העיוני והלמדני בתוך לימוד ההלכה.

כן שמעתי מרבותי, ששאלו את הרב מבריסק אם היה פוסק להלכה לפי דרך הלימוד שהנהיג בישיבה, ולפי דרכו של אביו. הוא ענה שבוודאי: שהוא נוהג על-פי דברי ה"שולחן ערוך" לפי הבנת דבריו, בהתאם לדרך הלימוד המקובלת אצלם. דהיינו, מעולם לא הפרידו בין הסגנון הלמדני לבין עולם ההלכה.

כיום אנו מוצאים אצל בני התורה דרישה גוברת והולכת ללימוד הלכה בסגנון זה. תופעה זו נזקפת במידה רבה לזכותו של מרן

כיום אנו מוצאים אצל בני התורה דרישה גוברת והולכת ללימוד הלכה בסגנון זה. תופעה זו נזקפת במידה רבה לזכותו של מרן, אשר העמיד את לימוד ההלכה בראש סדר העדיפויות של הלימוד בכלל. עד כדי כך השתדל בנושא, שניתן היה להרגיש שאם אין לומדים הלכה, באופן כלשהו מחמיצים את העיקר. אותם בני תורה אשר הושפעו ממרן, גם אם התרגלו ללמוד בדרך הלמדנית, נטו לפנות לכיוון לימוד ההלכה, ויצרו את השילוב שבין דרך הלימוד הישיבתית ללימוד ההלכה.

למעשה, דבר זה אינו חידוש כלל, אלא השבת עטרה ליושנה במובנה התורני. אנו רואים מתוך הספרים של כל גדולי ישראל בדורות עברו, בין אשכנזים ובין ספרדים, שידיעתם בש"ס בעיון עם דברי הראשונים לוותה בידיעה מעמיקה גם בפוסקים. לצד לימוד הגמרא כמובן, כללה תכנית הלימוד המקובלת גם את ארבעה חלקי טור ושולחן ערוך, עם הפוסקים הנלווים עליהם.

המצב כיום, שהמודעות ללימוד ההלכה בעיון תופסת תאוצה גוברת בקרב האברכים הספרדים, וחודרת לאט לאט גם אל בני אשכנז, הוא אפוא שיבה אל מגמת הלימוד המקורית.

מה שמגלה את גודל ממדי השינוי שהנהיג מרן, הוא נתוני מחלקת בחינות של הרבנות הראשית. לפני 20 שנה, מנתה כמות הנבחנים ברבנות כמה מאות בודדות מדי שנה. כיום, קרוב מספר האברכים הנבחנים ל-6000 בשנה(!). שינוי מגמה זה נזקף בוודאות לזכותו של מרן, אשר הטמיע אצל האברכים את השאיפה ללימוד הלכה וידיעתה.

 

התפשטות ידיעת ההלכה בקרב העם

עד עתה דיברנו אודות השפעת מרן זצ"ל על תפוצת לימוד ההלכה בקרב בני התורה. אולם לא פחות חשובה מכך היא המהפכה שחולל בביסוס מעמד ההלכה בקרב העם. השיעורים השבועיים שמסר מרן לבעלי בתים החדירו בתוכם את חשיבות הלימוד והידע של ההלכה למעשה. מרן הטביע בקרב העם את הרעיון שכל יהודי פשוט צריך לדעת איך לקיים את ההלכה היומיומית בכל מקום שנתקל בה.

עד ימיו של מרן היה דקדוק ההלכה ענין השמור לבני ישיבות בלבד, ואילו העם שבשדות לא ידע ולא העלה בדעתו לשאול ולברר

אם עד ימיו של מרן היה דקדוק ההלכה ענין השמור לבני ישיבות בלבד, ואילו העם שבשדות לא ידע ולא העלה בדעתו לשאול ולברר, הרי שבעקבות שיעוריו וספריו הרבים היתה ידיעת ההלכה לנחלתו של היהודי הפשוט. ברוך ה', ניתן לראות כיום ציבור גדול של יראי שמים שלא בהכרח למדו בישיבות, שבזכות השיעורים המסודרים יודעים כללים של הלכה, הן בהלכות שבת וחגים והן בתפילות וברכות וכדומה, ובקיאים בהם הלכה למעשה (ובוודאי כדי לדעת מתי צריכים לשאול שאלת רב).

יש לציין שבזכות שידורי הרדיו והלוויין של השיעור השבועי במוצאי שבת, היתה המהפכה לארצית. הכרת מונחים הלכתיים וידיעת ההלכה היו לנחלת הכלל, מדן ועד באר שבע.

ביתר עוז השתתפו במהפכה זו ספרי "חזון עובדיה" ו"ילקוט יוסף", הנמצאים כמעט בכל בית מדרש. ספרים אלה היו הראשונים אשר הביאו את פסקי ההלכה באופן ברור, בתיבול טעמי ההלכה ושיטות הפוסקים, בשפה ברורה הנגישה לכל אחד. יצירות אלה חיברו את ציבור הלומדים, אם בעלי בתים ואם אברכים, ללימוד ההלכה.

 

מנהגי ספרד

מהפכתו של מרן התייחדה בכך שהיא הביאה להכרת המסורת של יהדות ספרד ולידיעת ההלכה הספרדית, כמובן מתוך כבוד לשאר החוגים והקהילות בעם ישראל, שמטבע הדברים שונים במנהגיהם ובהליכותיהם.

המצב כיום הוא שהמודעות לשינויים בהלכה בקרב בני ספרד גבוהה מאד. דבר זה נעשה בזכות ספריו הרבים של מרן זצ"ל, אשר מציגים את ההלכות הנחוצות מדי יום בתחומי "אורח חיים" וקצת ב"יורה דעה", לפי מנהגי הספרדים. הספרים האירו אפילו את עיניהם של תלמידי חכמים ספרדיים בחילוקים שבין פסקי בני ספרד לפסקי בני אשכנז.

גם כאן לא המציא מרן זצ"ל דבר חדש שלא שיערו אבותינו, אלא רק השיב מחדש את כבודה של מסורת הפסיקה הספרדית. הנני זוכר בצעירותי, ששאלתי שאלות בהלכה אצל גדולי הפוסקים, וכשציינתי בפניהם שאני מתנהל לפי מנהגי ספרד, מיד התייחסו לשינוי בהלכה בין בני אשכנז ובין בני ספרד. לעתים אפילו אמרו לי לגשת לפוסק ספרדי, כיון שלא ברור להם מה היא בדיוק ההלכה לבני ספרד במקרה הנידון.

אולם, עדיין ברור הדבר שקודם זמנו של מרן, הלכה ונשכחה בעניינים רבים המסורת הספרדית. בעניין התפילה וההברה, אשר יש בהן שינוי גדול בין הספרדים לבני אשכנז, הלך הנוסח הספרדי ונשכח. מנגד, כיום יש סובלנות הדדית והכרה גורפת בשינויים. במניינים בכל מיני "שטיבלך" הפך השילוב של כלל הציבור סביב מנהגי שליח הציבור למקובל, בין אם הוא מתפלל לפי מנהג אשכנז ובין אם לפי מנהג ספרד.

כיוצא בו, בכל בתי כנסיות ובתי מדרשות, הן של בני אשכנז והן של בני ספרד, ישנם סידורים גם לפי מנהגי האחרים. הדבר מראה על מגמת אחדות ועל הכרה הדדית בשינויי המנהגים. מדובר בהחלט בחידוש. עד לפני שנים מספר לא היו סידורים של עדה אחרת מצויים בבית כנסת שאינו מיוחד לה.

כאשר מדברים על הפעילות הציבורית של מרן זצ"ל, לא ניתן לפסוח על הפעילות התורנית-ציבורית, שהיא המורשת החשובה והיקרה מכל

תופעה דומה אנו מוצאים בתחום הכשרות, שיש בו חילוקי הלכות בין מרן ה"שולחן ערוך" לרמ"א. עד לתקופת מרן, לא תמיד התייחסו הכשרויות והרבנות הראשית לפסקי מרן ה"בית יוסף". הרבנות הראשית, ובוודאי הבד"צים האשכנזיים, נהגו מקדמת דנא רק לפי פסקי הרמ"א. נביא לדבר מספר דוגמאות.

לפני הרבה שנים, התייחס מרן זצוק"ל ליינות בהכשר הבד"ץ, שהיתה בהם תערובת מים הכשרה לברכה רק לפי שיטת הרמ"א (המקלה יותר). לפי פסק השולחן ערוך, תערובת מים מפקיעה ממנו דין יין, וברכתו "שהכל". מרן התריע בשער בת רבים שיינות אלו אינם כשרים לגבי הספרדים, ההולכים לפי פסיקותיו של מרן השולחן ערוך. מאז, גם כשרויות הבד"ץ מקפידות לייצר יין הכשר לברכה גם לפי דעת מרן ה"בית יוסף", עד כדי כך, שבתווית הדבוקה על הבקבוק מודפס "ברכתו הגפן גם לפי שיטת הבית יוסף".

לא רק ביינות חל שינוי בגישת הכשרויות, אלא גם בעניין הבשר. במושג "חלק", דהיינו שהריאה של הבהמה חלקה מסירכות, מחמיר ה"בית יוסף" יותר מהרמ"א. בעבר, הלכו כל הכשרויות לפי פסקי הרמ"א, ולא מצאנו מי שחש לדברי ה"בית יוסף". אולם, כיום קיימת הקפדה גוברת על בשר "חלק בית יוסף", כלומר חלק לפי דעת מרן השולחן ערוך.

כיוצא בו בעניין בישולי עכו"ם, שאף בו מקל הרמ"א יותר מהשו"ע. בזכות הדגשת ההבדל בין הספרדים לאשכנזים, כיום גם במקומות שהרבנות המקומית נוהגת על פי פסקי הרמ"א, יכול כל אחד לדרוש שיבשלו עבורו לפי שיטת הבית יוסף, והדבר מתקבל בהבנה ובשיתוף פעולה. כמו כן, בתעודת "כשר למהדרין", אחד מההידורים הוא שהבישול נעשה לפי מרן ה"בית יוסף" גם עבור בני אשכנז.

אולם, לא רק לחומרא הצליח מרן לחולל שינוי, אלא גם לקולא. השינוי הגדול מכולם הוא במוצרים הכשרים לפסח. לפני 25 שנה כל היו המוצרים הכשרים לפסח בכשרויות המהודרות כשרים אך ורק לפי הרמ"א ומנהג האשכנזים, שהם מחמירים מאד בפסח. כל מה שלא היה נהוג לפיהם נחשב לא-כשר לפסח. היום, כל החוגים מקבלים שלפי דעת ה"בית יוסף" יש קולות בדיני הפסח, וניתן למצוא כשרויות מהדרין בפסח גם לפי מנהגי הספרדים, כגון המוצרים הכשרים לאוכלי קטניות.

כללו של דבר, העובדה שיש בעולם הרבנות והכשרות הכרה במנהגי הספרדים היא בגדר "יש מאין", לעומת מה שהיה לפני שנים בודדות. מערכת שהקפידה דווקא על מסורת אשכנז, ולא ידעה ולא הכירה את נוהג הספרדים מדורי דורות, מודעת גם למסורת בני ספרד ומכבדת אותה.

***

כאשר מדברים על הפעילות הציבורית של מרן זצ"ל, לא ניתן לפסוח על הפעילות התורנית-ציבורית, שהיא המורשת החשובה והיקרה מכל. העשיה הפוליטית חשובה בתור כלי, שישמש וישרת את המהפכה התורנית בכל הרבדים שהזכרנו לעיל – להשיב את קרנה של ההלכה ליושנה, להפיץ את לימוד ההלכה העיוני בקרב תלמידי החכמים והעם, ולהדר את כבודה של מסורת בני ספרד.

מי שמבקש להמשיך את דרכו של מרן, צריך לדעת שהתורה בכלל, ומפעל ההלכה בפרט, עומדים במרכז. כל השאר אינו אלא טפל. ככל שיסוד זה יישמר בקפידה, שההחלטות תתקבלנה על-פיו וששאר הנושאים, החשובים כמובן אף הם, יהיו כפופים אליו – בשם ה' נעשה ונצליח.

 

תמונה: ישיבת מרכז הרב

4 תגובות על “המהפכה התורנית של מרן

  • חזק וברוך!!

  • חזק וברוך שיעור מאלף.

    • תמציתי ומקסים
      נפלא
      יישר כח!!!

  • צודק בהחלט,אבל חשוב לזכור שני דברים,ההלכה היא לא רק יחווה דעת וילקוט יוסף לימוד ההלכה זה בן איש חי וכף החיים ומשנ"ב מבלי לבטל שום מנהג באר"י לכל עדה ועדה.

כתוב תגובה:

נא להזין תוכן בתגובה
חובה למלא שם
נא למלא כתובת אימייל