צריך עיון > סדר עיון > התורה, החיים וההתמודדות עם האינטרנט

התורה, החיים וההתמודדות עם האינטרנט

מאמר תגובה ל"חרדים ברשת"

whatsapp-image-2018-05-23-at-12-26-13
ישי הבלין אברך

גישה רווחת לשימוש באינטרנט כיום היא שלילה מוחלטת שלו: האינטרנט הוא דבר פסול מיסודו וניתן להכשירו רק בשעת הדחק. במציאות הנוכחית, שבה השימוש באינטרנט מקיף כל היבט של החיים, משמעה של גישה זו הוא התנזרות מן החיים. דרך התמודדות זו אינה מתאימה לרוח התורה המלמדת אותנו כיצד לעבוד את ה' בתוך החיים. נדרש שינוי תפיסה יסודי המכשיר את האינטרנט ורואה בו חלק מן החיים, שעל גביו ראוי להציב מגבלות וסייגים, כדי לנצל אותו בצורה ראויה ומתאימה לעובדי ה'.

ט' סיון תשע"ח

[*]האתגר שמציבה בפנינו רשת האינטרנט הוא מהגדולים והמורכבים שידע הציבור החרדי. כשעלתה שאלת האינטרנט בפני הציבור לראשונה היא נראתה פשוטה יחסית: מה ייעשה בכלי טכנולוגי המעניק נוחות, בידור ומידע, ומנגד טומן בחובו סכנות רבות שקשה להתמודד אתן? בהתאמה, התשובה לכך היתה: "יש לאסור בכל גווני". מי ששקל באותה עת איך להתמודד עם האינטרנט זיהה בוודאי דמיון רב בינו לבין הטלוויזיה. הבחירה להתמודד עם האתגר באמצעות דחיה מוחלטת, בדומה לדחיה של החרדים את הטלוויזיה, דחיה שזכתה להצלחה, היתה בחירה מובנת ביותר. בחירה זו נתפסה ויתור פשוט יחסית על נוחות מסוימת, כדי להישמר מסכנות פוטנציאליות רבות, שהמענה להן הוא בהכרח מורכב. כיום, השאלה העומדת בפנינו שונה לחלוטין, ודומה שטרם הפנמנו את השינוי העקרוני הזה.

האינטרנט בשנת 2018 איננו עוד כלי עזר; הוא כלל איננו "כלי" מסוים. האינטרנט מקיף את כלל הפעילות האנושית בימינו

האינטרנט בשנת 2018 איננו עוד כלי עזר; הוא איננו כלל "כלי" מסוים. האינטרנט מקיף את כלל הפעילות האנושית בימינו. נוכחותו הברורה ומחוללת השינוי ביותר היא אולי בתחום הפעילות הכלכלית: מסחר, שירותים, צרכנות, בנקאות, השקעות – כל אלה עברו ועוברים שינויים דרמטיים בשל השפעת הרשת. דרמטיים לא פחות הם השינויים בתחומי התקשורת המסחרית: העיתונות היומית ועולם הבידור והתרבות, ובתחומי התקשורת הפרטית בין בני אדם: הדואר, הטלפון והחיים החברתיים. קשה למצוא תחום מתחומי הפעילות האנושית שלא הושפע עמוקות מנוכחות רשת האינטרנט, וכפי המסתמן, תהליכים אלה עדיין לא הסתיימו, ושינויים משמעותיים ממשיכים להתרחש ללא הרף.

למעשה, גם חרדי המתנזר לחלוטין ממגע עם האינטרנט ואינו משתמש אפילו בדואר אלקטרוני, נעזר באינטרנט אינספור פעמים ביום. בחור הישיבה המחייג למערכת "קלקו" מפלאפון באישור "ועדת הרבנים", מקבל מידע שמוין ונאגר באמצעות הרשת. יולדת הממהרת במונית לבית החולים, נעזרת (גם אם בלי ידיעתה) באפליקציית ווייז המסייעת לנהג לחמוק מהפקקים במרכז העיר. גם מי שמתקשר לקופת חולים או לביטוח לאומי ואינו משתמש באתרי האינטרנט שלהם, נעזר במחשבים שלהם שלא היו יכולים לסנכרן את כל המידע שבהם במהירות וביעילות ללא הרשת. אלו הן דוגמאות פשוטות שליקטתי בלא מחשבה יתרה.

האינטרנט איננו אפוא עוד פרט שיש לדון בדחייתו או בקבלתו. האינטרנט כיום הוא חלק מתשתית החיים. קשה לדמיין את גודל הקטסטרופה שתגרם מקריסה מוחלטת של רשת האינטרנט לשעה קלה. ממילא, ההחלטה להתנזר ממנו מייצרת אמירה משמעותית על היחס בין התורה לחיים.

מדיניות ההתנזרות מן האינטרנט נוגדת את רוח התורה. התורה ערה למציאות החיים והיא מבקשת להורות דרך בתוכם, ולא להתנזר ולהיבדל מהם

העמדה הציבורית שהאינטרנט הוא דבר אסור עקרונית שניתן למצוא לו היתרים שונים רק באופן חריג, מחייבת אחת מן השתיים: או התכחשות לתפקיד הדרמטי של האינטרנט בחיים האנושיים, או קריאה ליחס מתבדל ומסתייג מהחיים הללו. להלן אבקש לטעון שמדיניות ההתנזרות מן האינטרנט נוגדת את רוח התורה. התורה ערה למציאות החיים והיא מבקשת להורות דרך בתוכם, ולא להתנזר ולהיבדל מהם.

ייתכן שהציבור החרדי מסוגל להמשיך ולהתנהל תוך דחיה עקרונית של האינטרנט. לכל בעיה יימצא פתרון נקודתי. לכל שירות אינטרנטי יוקם מוקד טלפוני מקביל וכן הלאה. אינני טוען שההתנהלות הקיימת אינה אפשרית מבחינה מעשית (אף שעל פניו, עבור רוב האנשים, ולכל הפחות אלה המעורים בחיי המעשה, מדיניות זו אינה ריאלית). טענתי היא כי המסר העקרוני שעולה מהשלילה הטוטלית ומצורת החיים הנגזרת ממנה אינו ראוי. האמירה המשתמעת ממדיניות זו היא ששמירת מצוות קפדנית אינה מאפשרת חיים אנושיים רגילים.

 

התורה והחיים

השאלה העומדת ביסוד הגישה לרשת האינטרנט בימינו היא האם החיים האנושיים הם דבר טוב מיסודו או רע. האם החיים הם דבר טוב שהתורה באה להורות לנו איך לממש אותו באופן הראוי, או הם דבר רע שהתורה באה להציל אותנו מפניו. העובדה שהאינטרנט כיום הוא תנאי הכרחי לקיום חיים נורמליים, גוזרת שהצבה שלו בתור רע עקרוני משליכה גם על היחס לחיים בכללם. אם האינטרנט הוא החיים והאינטרנט הוא רע, הרי שקיום חיים אנושיים נורמליים בזמננו זהו דבר רע.

התפיסה היהודית רואה בחיים דבר רצוי וטוב. היא אינה מנתקת את בקשת האלוקים מהוויית חיים זו. התורה מכוונת את היהודי להתקדש ולהתקרב לקונו מתוך חייו הרגילים, ולא באמצעות פרישה מהם. התורה מקדשת כל פרט בהילוכו של האדם, חוקיה מקיפים את כל תחומי החיים ואינם מותירים אף חלק מהם מחוץ לתחום שלטונה.

התפיסה היהודית רואה בחיים דבר רצוי וטוב. היא אינה מנתקת את בקשת האלוקים מהוויית חיים זו

התורה מכוונת את האדם הפרטי כיצד לנהל את חייו היומיומיים: איך לסחור, איך לשוחח עם רעהו, איך לאכול, איך ללוות ואיך לגמול חסד, ומכתיבה גם את החיים הציבוריים: ענייני מלוכה, משפט, מלחמה ונושאים לאומיים אחרים. דתות אחרות תופסות אולי את עבודת הא-ל באופן מנותק מהחיים המדיניים והארציים, אך לא כן התורה.

במעשה הבריאה מפורש כי כוונת הבורא בבריאת האדם היתה פיתוח החיים על פני האדמה בידיו. כך נצטוו אדם וחוה לאחר בריאתם: "פרו ורבו ומילאו את הארץ וכבשה". תפקידו של האדם הוא לקדם את החיים – לפרות ולרבות, לכבוש דרכים בארץ ולרדות בכל החי על פני האדמה. בהמשך פרשת הבריאה נאמר "וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ, וכל עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר ה' על הארץ, ואדם אין לעבד את האדמה". הבריאה לא היתה יכולה להתקדם ולהתפתח ללא האדם. אותה דרך אנושית של כיבוש העולם ופיתוחו, היא רצונו של הקדוש ברוך, וזוהי המצוה הראשונה בתורה.

בדומה לכך מסופר במדרש איך השיב משה למלאכים והוכיח להם מהתורה שהיא מיועדת להינתן דווקא לאדם ארצי:

ואריב"ל בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: רבש"ע, מה לילוד אשה בינינו? אמר להן: לקבל תורה בא. אמרו לפניו: חמודה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם אתה מבקש ליתנה לבשר ודם? – "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו, ה' אדוננו, מה אדיר שמך בכל הארץ, אשר תנה הודך על השמים". אמר לו הקב"ה למשה: החזיר להן תשובה […] אמר לפניו: רבונו של עולם תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה: "אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים". אמר להן למצרים ירדתם? לפרעה השתעבדתם? תורה למה תהא לכם! שוב מה כתיב בה: "לא יהיה לך אלהים אחרים" – בין עמים אתם שרויין שעובדין עבודת גלולים? שוב מה כתיב בה: "זכור את יום השבת לקדשו" כלום אתם עושים מלאכה שאתם צריכין שבות? שוב מה כתיב בה: "לא תשא". משא ומתן יש ביניכם? שוב מה כתיב בה: "כבד את אביך ואת אמך". אב ואם יש לכם. שוב מה כתיב בה: "לא תרצח", "לא תנאף", "לא תגנוב", קנאה יש ביניכם? יצר הרע יש ביניכם?

הקב"ה בחר לברוא אדם בעל צרכים ומאוויים גשמיים ונפשיים, וחפץ ליצור קשר אתו, על תחושותיו, צרכיו ומאווייו, ולא עם מלאך שכולו רוח.

היהדות איננה מציגה חלופה לחיים האנושיים ואינה קוראת לבניה לזנוח את המציאות האנושית כדי לקיים את יעודם. תכליתה של היהדות היא קידוש החיים האנושיים, הפרייתם ותיקונם.[1] בין התורה למציאות האנושית מתקיים דיאלוג מתמיד, שעניינו היסודי הוא עיצוב המציאות על פי עקרונות היושר, הצדקה, הקדושה והעבודה של התורה. החשיבות שרואה תורת ישראל בחיים האנושיים מתבטאת גם בצדו השני של הדיאלוג: השפעה של הצרכים האנושיים על הוראות ההלכה, החל מקשיים חמורים כמו "משום עיגונא", ועד לביטויים יומיומיים יותר של צרכים אנושיים כמו "כבוד הבריות" ו"טירחא דציבורא".

התורה אינה מסתפקת בכך שייחדו לה בית לתפילה וכהן לעבודה. התורה תובעת מן האדם לשעבד לרצון השם את חייו, את שאיפותיו ואת מערכות היחסים שלו. בקריאה זו עצמה טמונה גם הבטחה כי שלטון התורה על כל אופני החיים הוא אפשרי וישים, שהרי אין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו.[2]

אם אנו מאמינים שמטרת התורה היא עיצוב ותיקון החיים האנושיים לפי תנאיהם הארציים, עם כל הקנאה ויצר הרע שבהם, הרי שחובתנו לבטוח בכוחה לעשות זאת

אם אנו מאמינים שמטרת התורה היא עיצוב ותיקון החיים האנושיים לפי תנאיהם הארציים, עם כל הקנאה ויצר הרע שבהם, הרי שחובתנו לבטוח בכוחה לעשות זאת. האמירה שהתורה מתאימה ויכולה להתמודד רק עם מציאות חיים מסוימת עומדת בסתירה לאמונה בנצחיותה. אם התורה היא נצחית, היא חייבת להיות מסוגלת להתמודד עם כל תנאי החיים, עם מטוסים ורכבות כמו עם סוסים ומרכבות, ועם פלאפונים ורשתות אלחוטיות כמו עם אתגרים תרבותיים שהציב העולם העתיק.

התפיסה שנאמנות לתורה מחייבת פרישה ממציאות החיים האנושית הנורמלית, מצמצמת את כוחה של התורה ואת יכולתה לקדש את מציאות החיים האנושית. גישה המחייבת בריחה מהחיים לשם קיום התורה היא סילוף של המטרה היסודית של תורת ישראל, לתקן ולקדש את המציאות. המסר העולה מבריחה מהחיים לשם שמירת התורה הוא שבפני היהודי עומדת הבחירה – או להיות אנושי ולוותר על קיום התורה, או לוותר על דרך בני אדם ולקיים את התורה. המסר הזה שגוי ומסלף את כוונתה של תורתנו.

 

דחיית החיים

כפי שכתבתי בראש דברי, השאלה איך להתייחס לאינטרנט צריכה להישאל מתוך הבנה כי דחיה מוחלטת של השימוש באינטרנט משמעה דחיית מציאות החיים האנושית בימינו. הדחיה הזו מנוגדת באופן בסיסי לרוח היהדות. התורה מודעת לאתגרים ולסכנות שבמציאות האנושית, והיא מכוונת את האדם להתמודד אתם כראוי. היא איננה מנחה את היהודי להתרחק מהחיים, על כל פגמיהם וסכנותיהם, אלא מדריכה אותו כיצד להתנהל בחכמה ולהישמר ממקומות מסוכנים. היא מתבססת על ההנחה הפשוטה שהחיים הם מאבק מתמיד, עבודה בלתי פוסקת לצמיחה רוחנית. במהלך המאבק הזה יש נפילות וקשיים, והקב"ה מקבל את השבים אליו ומורה להם דרך תשובה. אין בתורה רמז לאשליה כאילו בידי האדם יכולת למלט עצמו ממלחמת היצר ולחיות במרחב חיים סטרילי ונקי מהתמודדות.

אולם יש להדגיש כי עיקרון זה אין משמעו שעלינו להיכנע לכל רוח הנושבת בעולם ולהתאים את התורה אליה, כפי שמשתמע מדבריהם של דוברים דתיים אלה ואחרים. אילו היה האינטרנט כלי שהוא מעיקרו רע, שהרעיון היסודי שלו שלילי ופסול, או לחילופין כלי שהשימוש בו כולל בהכרח חשיפה לאיסורים חמורים, אזי גם אם נדמה היה שחיים ללא אינטרנט הם בבחינת פרישה מהחיים, הייתי מקבל ללא ערעור את דחייתו המוחלטת של האינטרנט. וזאת משני טעמים:

ראשית, לפני התיאוריות והמהלכים המחשבתיים, יש לנו הלכה שאנו נאמנים לה. אם השימוש באינטרנט היה כולל בהכרח פגיעה בשמירת ההלכה, הרי שהימנעות ממנו היתה מוכרחת. פשוט וברור שמציאות חיים של חטא מוכרח וקבוע איננה בסיס לקיום התורה ואין לצפות מהתורה שתקדש חיי חטא כאלה. אחר כך ניתן לשאול איך ניתן לחיות בעולם כזה, אבל ברור שלא ניתן להצדיק חיי חטא בשם עקרון "תורת חיים".

שנית, בעומק הדברים, אם היה השימוש באינטרנט כרוך בהכרח באיסורי תורה, על כרחך אין לראות בשימוש הזה את "מציאות החיים האנושית". מסקנה זו נובעת ישירות מהתפיסה העקרונית שפירטתי לעיל: המציאות האנושית היא החומר שעליו פועלת התורה, בו היא חפצה ואותו היא מעצבת ומפרה. חיים של חטא והפרת צווי התורה אינם יכולים אם כן להיחשב למציאות האנושית הבסיסית. ייתכן שהייתי רואה במציאות כזו סטיה זמנית, או סיטואציה שלא פענחתי נכונה, אך קבלתה בתור מציאות החיים האנושית (וממילא הראויה) איננה אפשרית.

רשת האינטרנט אינה רעה מיסודה. היא בסך הכל טכנולוגיה יעילה המאפשרת העברה מהירה של מידע

אולם פני הדברים אינם כך. שימוש באינטרנט אינו מחייב חשיפה לתכני כיעור או דברי כפירה. התפתחותן של אפשרויות הסינון והבקרה של האינטרנט הביאה לכך שניתן להשתמש בחלק גדול של האפשרויות הגלומות בו, ובפרט בתחומי המסחר, השירותים, התעסוקה והתקשורת הבין-אישית, ללא חשיפה לתכנים בעייתיים. יתרה מזאת, לרוב יכולים המעוניינים בכך לא רק למנוע חשיפה לתכני כיעור ותכנים פסולים אחרים, אלא גם להתאים את השימוש להעדפות הקהילה החרדית, כמו מניעת גלישה ברשתות חברתיות. נתונים אלה מאפשרים, ולפי דברי אף מחייבים, לדון את האינטרנט בתור מציאות לגיטימית שצריך לקבלה.

רשת האינטרנט אינה רעה מיסודה. היא בסך הכל טכנולוגיה יעילה המאפשרת העברה מהירה של מידע. ככל כלי רב עוצמה, היא מגבירה את היכולות השונות שבידי האדם, לטוב ולרע. היכולת להפיץ שיעורי תורה, למשל, הגיעה לשיאים מדהימים. אינספור יהודים מקבלים בכל יום לסמארטפון שלהם קטע וידאו משיעור חיזוק, הלכה יומית או וורט לפרשת השבוע. היכולת למצוא מקורות תורניים או לעיין בקטע מסוים בספר תוך כדי לימוד או כתיבה הפכה לנחלתם של יהודים פשוטים. בקצה השני, אנשים מהדיוטא התחתונה של התרבות האנושית קיבלו יכולת להפיץ את המכוערים שבתכנים בהיקפים גדולים. משכך, אין מדובר בכלי שהוא שלילי במהותו. עם זאת אין ספק שמדובר בכלי עוצמתי ביותר, שהסכנות בו עצומות בהתאם.

יש לציין כי ההכרה בהכרחיותו ובמרכזיותו של האינטרנט בחיים המודרניים חדרה, באופן צר ומסוים, גם לשורות גדולי הלוחמים כנגדו. נראה שההבנה כי במקומות עבודה רבים מדי לא ניתן להתנהל ללא שימוש ברשת, היא פשוטה מספיק כדי שהכל יסכימו עליה. הכרה זו הביאה לשינוי משמעותי, גם אם ממוקד, ביחס לאינטרנט. הנוסח המקובל כיום הוא כי האינטרנט אסור באופן מוחלט, בתוספת כוכבית קטנה המוציאה מן הכלל את המוכרחים לצרכי פרנסה. מדובר במענה נקודתי, שאין בו שינוי של המבט הבסיסי על האינטרנט. היתרון שבו הוא שהוא אִפשר את התפתחותם של כלים לשימוש מבוקר באינטרנט, וקיומם של כלים אלה יכול לסייע לנו לגבש עמדה עקרונית בנוגע ליחס הראוי לאינטרנט.

 

מאויב לאוהב

נראה שמתבקש שינוי תפיסתי כולל ועקרוני יותר. האינטרנט אינו יכול להחשב אויב היהדות הנאמנה, גם לא אויב ש"מסתדרים אתו" לצורכי פרנסה. השימוש באינטרנט הוא פשוט מציאות החיים האנושית שבפנינו וכך יש לראות אותו. דחייתו היא בבחינת פרישה ממציאות החיים. ודוק: לא דחיה של מציאות החיים החילונית (כמו בדחיית הטלוויזיה והעיתונות החילונית), אלא של מציאות החיים האנושית הפשוטה בימינו. האינטרנט אינו מדיה של חילוניות ושל תרבות חילונית, אלא שימוש אנושי וטבעי ביתרונות הטכנולוגיים החדשים. הבעיה בגישה השוללת את האינטרנט אינה נוגעת רק למקרה הפרטי שלו. כאשר אנו אומרים כי מי שמבקש לעבוד את השם אינו יכול לקחת חלק בפעילות האנושית הפשוטה של ימינו, אנו מעבירים, כאמור, מסר שגוי ומסוכן ביחס לתורת ישראל.

השלילה של האינטרנט שגויה עקרונית, ובטווח הארוך היא גם חסרת סיכוי. העובדה שיש בעיות וסכנות גם בשימוש באינטרנט מסונן, איננה סיבה מספקת כדי להפוך את השימוש באינטרנט למוקצה מחמת מיאוס.

את האנרגיות החיוביות הנובעות מהסכנות השונות שבאינטרנט יש להפנות לשם פיתוח יכולות הסינון ובמיוחד לשם העמקת המחויבות לשימוש באינטרנט מסונן בקרב הציבור

החרדה מפני האינטרנט הפתוח, וממילא גם החששות הרבים מאינטרנט בכלל, מוצדקים בעיני מאוד. לא מדובר בחומרה יתרה או בהתפלפלות על ספק חמץ שעבר עליו הפסח. האתגרים שבאינטרנט נוגעים ליסודות ההוויה היהודית, וכן לגבולות הקהילה החרדית. דווקא משום כך, זוהי שגיאה לקחת את המאבק אל עבר שלילה גורפת של האינטרנט. חשוב לשמר את תחושת החשש הטבעי ולנתב אותו לפעילות נכונה. את האנרגיות החיוביות הנובעות מהסכנות השונות שבאינטרנט יש להפנות לשם פיתוח יכולות הסינון ובמיוחד לשם העמקת המחויבות לשימוש באינטרנט מסונן בקרב הציבור. יש לדון בכובד ראש כיצד לסנן, כמה ואיך. תורה היא וללמוד אנו צריכים. כך ננצל בחכמה את החשש שלנו מפני סכנות האינטרנט, זאת במקום למקד אותו במאבק באינטרנט בכלל, שהוא למעשה מאבק במציאות האנושית עצמה.

מלבד הבעיה העקרונית, המחיר של מיקוד המאבק בכיוון השגוי של דחיה כוללת אינו פשוט כלל. המודעות בציבור להתנגדות העקרונית החד-משמעית לאינטרנט, גבוהה משמעותית מהמודעות לחובת השימוש באינטרנט מסונן. אי-אפשר להנחיל בציבור נורמה של איסור מוחלט ונורמה של אינטרנט מסונן בו זמנית. לא מופרך לטעון שעובדה זו הביאה לכך שרבים מאלה שהמסר השולל אינו מתקבל על דעתם, אינם פונים לאפשרויות של שימוש מבוקר באינטרנט אלא בוחרים באינטרנט "פתוח" על כל סכנותיו. אני אישית מכיר יותר מאברך אחד שבביתו משתמשים באינטרנט פתוח. מן הסתם נמצא לו נימוק זה או אחר להכנסת האינטרנט הביתה למרות ההתנגדות העקרונית, ו"כיון שהותרה הותרה". כללו של דבר, מחיר המאבק הגורף הוא שהמודעות לחובה ולאפשרות לסנן אינה גבוהה די הצורך בקרב הציבור.

מיקוד המאבק בסכנות האינטרנט בהטמעת חובת הסינון והבקרה יביא גם לתוצאה נכונה יותר לפי דרכה של תורה, וגם תועלת מרובה לאלו שהמסר החריף המובע כיום אינו מדבר אליהם. הדעת נותנת שככל שיותר חרדים ישתמשו בבטחה ברשת, האפשרויות לפעילות בטוחה כזאת תתרבינה, שכן האינטרס של חברות ליצור את האלטרנטיבה הכשרה יגדל.

אם נלך בדרך זו, הדוגמה שתתקבל מהנהגתו של יהודי שומר מצוות תהיה של אדם שאינו מתפשר על עקרונותיו ומצליח ליישם את ערכי התורה הקדושה, בלי לפרוש מהחיים האנושיים. יש בכך מסר חשוב כלפי שאר החברה היהודית מאת החברה הנאמנת לתורה. בכך נציב בפני אחינו את האפשרות הממשית ללכת בדרך התורה במציאות המודרנית. בכך נמלא גם את ייעודנו הלאומי להיות אור לגויים, אלה ילמדו שהאמת האלוקית שאנו נושאים עמנו, ראויה ויכולה לעצב ולהפרות את החיים האנושיים.

 


[*] הכותב מבקש לציין כי במאמר זה, כמו ברוב רעיונותיו, משוקעים דברי מו"ר הרב אליהו מאיר פיבלזון.

[1] ראו דברי הרב יחיאל יעקב ויינברג במאמרו על משנת רש"ר הירש, שרידי אש עמ' שסה.

[2] עבודה זרה ג, א.

תמונה: Bigstock

12 תגובות על “התורה, החיים וההתמודדות עם האינטרנט

  • מסר פשוט של שורה על פני כמה עמודים מיגעים, אבל בסך הכל דברי טעם.

  • יישר כח הרב ישי. מאמר נהדר, בהיר ואמיץ (לצערינו, צריך להיות אמיץ כדי לכתוב דברים כ"כ פשוטים).
    ניכרים דברי הרב בדברי התלמיד (-;
    הלוואי שישפיעו הדברים.

  • אכן, הרב ישי, שכנעת אותי !!!

  • ישי!!!נהדר! כתוב יפה מסר פשוט אמיתי!!

  • יפה מאוד.
    אך דומני שהבעיה העיקרית היא, שהאינטרנט מטבעו ממוטט את החומות התרבותיות שמקיימות את המגזר החרדי, והדברים נכונים בד"כ גם ביחס לאינטרנט המסונן.
    מי שרואה בחומות אלו מצב הכרחי להצלחתה של עבודת ה', לא יוכל לקבל את ההיגיון הבריא המובע במאמר הזה.

  • המאמר מציג עמדה מקבילה לעמדת רש"ר הירש מול ההשכלה, שכנגדה ניצבה עמדתו של החת"ס שגרס "חדש אסור מן התורה".
    יש כאן שאלה שרק גדולי ישראל יכולים להכריע בה, עתיד הציבור מול עתיד היחידים.
    הרי במבחן התוצאה, קהילת חוג חת"ס היתה ברמה רוחנית גבוהה בהרבה מקהילות גרמניה.
    ייתכן שזה עלה במחיר של בודדים שכן התקלקלו (ונודו מהקהילה או עזבו אותה), ולו היו חיים בקהילה גרמנית יכלו להישאר יהודים טובים ונאמנים.
    מצד שני, ייתכן שקהילות גרמניה הפסידו יחידים שיכלו להתעלות בצורה אדירה ולהיות גדולי הדור, אך הפכו יהודי "תורה עם דרך ארץ".
    רש"ר הירש ראה בעיני קודשו שזה מה שמתאים ליהדות גרמניה, חת"ס ראה בעיני קודשו שזה מה שמתאים ליהדות הונגריה.
    כדרך לציבור ההחלטה נתונה בידי גדולי הדור. כדרך ליחיד הבחירה נתונה בידי כל אחד ואחד. כאשר כל אדם צריך לשאוף למקסם את נתוניו הראשוניים ולהפיק מהם את התוצאה המקסימלית ביותר מבחינה רוחנית.

    *** שאפו על המאמר, סוף סוף עמדה שנתלית באילן גבוה כמו הרב פיבלזון, כל הכבוד ***

  • המלחמות כנגד ההתפתחות הטכנולוגית הפכו לבושתנו את היהדות ללא רלוונטית החל מתחילת המאה ה 19.
    פועל יוצא מכך – הבנה שהיהדות לא רק שאינה מסוגלת להוביל את התפתחותו של העולם אלא שמקומה בשולי החיים האנושיים. מכאן הדרך להשלת הסממנים היהודיים על ידי רוב מוחלט מבני העם היהודי היתה קצרה. זו הסיבה שרובו המכריע של עם ישראל היום כלל אינו שומר תורה ומצוות כאשר בעבר לא היתה בכלל מציאות של יהודי חילוני.

    ניתן אמנם לתרץ "לא מרובכם בחר ה' בכם" אבל איכשהו קשה לי לקבל שהאידיאל של הדת היהודית הוא להפוך לאיזו קבוצה נזירית וסגורה שאין לה שום אמירה ושום תרומה בונה לגבי התפתחות החיים האנושיים ושאף אחד בעולם לא סופר אותה ולא מתחשב בדעתה.

    למרבה הצער נראה שזה הכיוון אליו בחרה היהדות ללכת, היא לא יוזמת דבר לבד מאיסורים וחרמות, היא נגררת בעל כרחה וכבר ממזמן אינה נותנת את הטון ובטח שלא קובעת את סדר היום בחברה המערבית.

    חבל.

  • כבר אמר החזון איש …גם אם הפורשים מהציבור יצליחו בדרכם אבל ילדיהם וודאי יצאו פירות באושים….
    אל תיהיה אוייבר חוכם……
    תרוויח מיזה רק שיסתכלו עלייך כעוף מוזר ותזכה להבטחת החזון איש לגבי הילדים….

  • בהיר ונהיר
    יישר כח!

  • תודה על המאמר הנהדר!
    מסכים עם העיקרון שמוצג בבהירות כה רבה, על הבעייה שבמלחמה והפיכת הכלי לדבר האסור.

    אבל, וזהו אבל גדול, ישנם כמה בעיות, ואפרטם בקצרה:
    – החינוך החרדי במאה האחרונה, בפרט משנת תש״ח, דגל והתמסד על בידול ובניית חומות מרחק רבות ככל האפשר בין היהודי-החרדי לבין העולם שבחוץ. האינטרנט, כל כולו, משדר את ההיפך מכך על כל המשתמע, גם אם הוא כשר למהדרין שבמהדרין!!!!!
    – נכון לרגע זה, הוכח שאין עדיין את החסימה שחוסמת הכל.
    מי שמחובר לרשת, הוא תמיד יותר פתוח תרבותית, גם אם לא יחפוץ בכך, מכיוון שנניח ויש לי רק תיבת דוא״ל, וחבר/אח שולח לי תמונה-מאמר, שלא לדבר על קליפ וסירטון, אני בתוך עומק האינטרנט.
    – המאמר כולו בעצם מנוגד לדעתם של 90% מגדולי הדור…
    מה ניתן לעשות??!!!
    אני באופן אישי מסכים עם הרעיון המובא כאן, אבל למדנו שדעת בעלי בתים הפוכה היא מדעת תורה.
    והם מתנגדים לכל פשרה בנושא בעל תוקף ורובד אפשרי!!
    – אם כבודו חושב שהציבור החרדי יכול להסתדר ללא מגע ישיר של האינטרנט, כמו שפורט ע״י חלופה טלפונית וכו׳ למה שהרבנים יילכו להתיר את זה?!
    אדרבא, אולי יאסרו גם לצורכי עבודה, היות והנסיון מוכיח שרבים הם המידרדרים רוחנית בעקבות מגעם עם האינטרנט?!!
    (במאמר מוסגר, בואו לא נתכחש למציאות לפיה הדור כולו הידרדר מוסרית ורוחנית בגלל המדיה, כאחד שמכיר מקרוב את העולם הגויי, ההידרדרות המוסרית שלהם לפי מה שהם טוענים, הינה מאוד מאוד גבוהה!)

    הנקודה הבעייתית כפי שאני מכיר בציבור שלנו, שהוא דווקא, אדרבא, בגלל איסור האינטרנט וכו׳ כשהבחור/האיש וכו׳ כן נחשף לאינטרנט, הוא משפיע עליו בצורה מאוד גרועה, הרבה הרבה יותר מאשר על החילוני והגוי מכיוון שאין לנו שום מחסום-חסינות, או איזו שהיא הדרכה איך לחיות עם האינטרנט בצורה שפויה.
    כאחד שעוסק בתחום אציין שאחוז המכורים קשות לאינטרנט (בלי פירוט!) בציבור שלנו גבוה עשרות מונים מהציבור הכללי!!

  • היהדות החרדית בונה את עצמה בתוך חומות ומתוך מצב של מגננה, כך היה בתקופת ההשכלה וכך כיום בתקופת האינטרנט. כיום בתקופת המדיה העוצמתית אנו חייבים את החומות להגנה על ילדינו ועל עצמנו, אך לדעתי לא ניתן לנהל קהילה בשיטת החומות בלבד, לא די להתריע ולאסור, אלא חייבים לחזק ולהבהיר את יסודות האמונה את ההכרה וההבנה מהי חובת האדם בעולמו, מה תפקיד היהדות בעולם ומה תפקיד היהודי כפרט.
    בתקופה זו שמנהיגי הציבור החרדי מכוונים כל נער להיות יושב באוהלה של תורה בלבד ואין לגיטימציה לאפשרויות נוספות לא ניתן לצפות שמנהיגים אלו יסכימו עם המאמר שהרי כפי שציין משה מי ששקוע בעולמה של תורה אין לו צורך ואין לו פנאי להתעסק עם האינטרנט, ראשו שקוע בקדושת התורה. אך אלו הזקוקים לפרנסתם להשתמש באינטרנט עליהם להישמר מחשיפה לתכנים המטמאים את הנשמה הטהורה וחלילה לרדת מדרגתם שהשיגו בעמל בהיכלי הישיבות הקדושות, ולהם הפיתרון של האינטרנט המסונן מתקבל ע"י הרבנים.
    כל מי שמחזיק מכשיר שאינו מסונן שיהיה לו ברור שהוא כמחזיק פצצה מתקתקת, הוא נידרש לזהירות ברמה הגבוהה ביותר והרי אין אפוטרופוס לעריות. ואם הוא עדיין מעוניין להיות בן תורה הרי שהוא יודע את ערך הזמן וכל דקה פנויה תהיה חשובה עבורו לניצולה להשגה נוספת בתורה ובהלכה, אבל האינטרנט ואפילו המותר – מושך לביזבוז הזמן היקר ההולך לטמיון, ואז עוד יום חלף והתרחקת בכפול (יומיים אעזבך).
    לסיכום: אנו בתקופת נסיון עצומה וההיסטוריה תישפוט אותנו האם עמדנו בה בגאון ובגבורה, האם כולנו כציבור בני התורה העברנו בטהרה ובקדושה את המסורת הטהורה לדורות הבאים או שרק מעטים מתוכנו יעמדו בייעוד הגדול הזה.
    אין ספק המשימה לא פשוטה, עלינו להתחזק באמונה באהבת ה' באהבת היהדות כך נישמר ונשמור את ילדינו וכך נוכל למסור את הלפיד לדורות הבאים.

  • הרב ישי,
    נקודת מבטך מאד חדשנית (וחבל שכך) ומעניינת. ניכר על המאמר כי אדם מאד מוכשר ועמוק כתב אותו.

    לדעתי הציבור החרדי בנוי בצורה כזו של היבדלות אפילו מהחיים עצמם ולא רק מהתרבות שבחוץ. (עוד בלי קשר לאינטרנט) ואכן מרמה מסוימת זה גובל בהתנזרות שמבוססת על עקרונות נוצרים קטוליים יותר מאשר על עקרונות יהודיים (שעל פיהם נזיר מביא קרבן חטאת..)

    קשה לי להביע את דעתי לגבי אינטרנט כיון שאני מכיר מקרים מאד קשים של אנשים שנחשפו לתכנים לא טובים ואני מודע למה שזה עשה להם.

    עכ"פ בגדול נראה שמה שמתאים לאדם חרדי קלאסי כיום זה להחליט מה להכניס לכיס ולא רק מה לא להכניס ולכן אינטרנט מסונן לא מספיק, צריך אינטרנט מפוקח שבו כל אתר עובר פיקוח ו"אישור" של "ועדת רבנים" כמו כל מודעה שהוא קורא בעיתון.

    רשת נפרדת או מותאמת לציבור החרדי זה הדבר היחיד שיכול אולי להתאים לציבור כמו שהוא היום ולצערי זה שוב פעם הסתייגות מדי גדולה מהחיים עצמם כפי שכתבת.

    ומעט אופטימיות: לפני כמה עשרות שנים טובות דנו בעיריית לונדון מה יעשו בעוד עשרות שנים כשגללי הסוסים יהיו מרובים מדי ויעמיסו את הרחובות… בסוף הזמן לקח איתו את הסוסים והביא את המכוניות שאיש בעירייה אז לא העלה על דעתו…

    יש דברים שכנראה רק הזמן ירפא.. ועד אז רק מי שישחה עם הזרם יזכה לראות מתוכו כיצד הזמן עשה את שלו.

כתוב תגובה:

נא להזין תוכן בתגובה
חובה למלא שם
נא למלא כתובת אימייל