צריך עיון > סדר עיון > חרדים ברשת > מסע רגיש אל מידע נגיש

מסע רגיש אל מידע נגיש

מאמר תגובה ל"חרדים ברשת"

whatsapp-image-2018-05-24-at-22-57-36
מלכה שחם דוקטורנטית לתקשורת באוניברסיטת בן-גוריון בנגב

הכנסת אינטרנט לבתים חרדיים שמרניים עלולה לייצר שינוים רבים. מחקר מעמיק בחן מספר משפחות חרדיות שהכניסו לביתם מחשב עם חיבור לאינטרנט מסונן וניסה לעקוב אחר השינוים שנגרמו עקב כך. במחקר נמצא כי לרוב חל שיפור משמעתי באיכות החיים של משפחות אלה, בעקבות הכנסת הטכנולוגיה. לצד זה, לא נפקד מקומם של החששות והאתגרים. עם זאת, נמצא כי בליווי רבני מתאים, נמצא פתרון לרוב המכשולים.

ט"ו סיון תשע"ח

 

"האמת, כל מה שאני צריכה הוא אפשרות לקבל מיילים… אני חושבת שזה יאפשר לי להמשיך לעבוד במשרה גמישה יותר. להיות אמא רגועה יותר. יאפשר לי יותר עצמאות. אצטרך קצת עזרה עם האתגרים. החיידר… החמות… השכנים… ואולי זה גם לא יהיה רק בענייני עבודה…" כך שיתפה אתי את מחשבותיה ד', אישה חרדית בת 29, נשואה ואם לארבעה, אחת ממשתתפות מחקר יוצא דופן שאני עורכת בימים אלו, בנושא ביות טכנולוגיה בחברה החרדית.

כשהפכה בתחילת דרכה רשת האינטרנט לנגישה עבור המונים, נהגו לראות בה לא יותר מתשתית משלימה לערוצי תקשורת מסורתיים. אך ככל שהלכה המרשתת והתרחבה, היתה לתשתית עיקרית להשגת מידע חיוני, אמצעי לביצוע פעולות יומיומיות ומפתח להשפעה חברתית. מתוך כך, קבוצות מסוימות, שלהן התאפשרה רק נגישות מעטה למערכות מחשוב ולרשת המחברת ביניהן, נאלצו ליטול חלק בלתי שוויוני בעולם הטכנולוגי החדש. לתופעה זו, שכונתה עם הזמן "פער דיגיטלי" או "הדרה טכנולוגית", ניכרות השלכות משמעותיות על רבדים חברתיים וכלכליים רבים בחיי החברה והפרט.

ככל שהלכה המרשתת והתרחבה, היתה לתשתית עיקרית להשגת מידע חיוני, אמצעי לביצוע פעולות יומיומיות ומפתח להשפעה חברתית

במאמר נעיין יחד בסוגית הפער הדיגיטלי שבפניו ניצבת קהילתנו, החברה החרדית בישראל. פער אשר רבים מאתנו יראו בו פרי של בחירה אידאולוגית. רבים וטובים לא פחות יתארוהו תוצר של דינמיקה קהילתית, קלף מיקוח עסקני או סתם טרפה.

במרכזה של הסוגיה עומדת לה, נבוכה, שאלת הכלים. מה הם האמצעים שהעניק לנו הבורא, כדי שנוכל, כל אחד ואחד מאתנו, לממש את שאיפותיו, להביא לידי ביטוי מרבי את יכולותיו, לקיים את שליחותו בעולם? האם כל אמצעי וכלי – כשר הוא למימוש שאיפות? ומה אם אנשים מסוימים עושים בכלי זה שימוש שגוי? האם מטמא המקרה את הכלי מיסודו?

היחס לצריכת תקשורת ההמונים בכלל ולגלישה במרשתת בפרט בקהילה החרדית, הנו סוגיה מורכבת ורבת פנים. הקהילה חוששת מחשיפת חבריה לאורחות החיים החילוניים, המשתקפים לכאורה באמצעי התקשורת החדשים, ולשפע אינפורמציה זמין ובלתי מפוקח. סגירות זו מייצרת סייגים חברתיים מגוונים, המגבילים את הגישה אל טכנולוגיות מידע ותקשורת ואת היכולת לפתח את מה שמכונה "אוריינות דיגיטלית".

אוריינות דיגיטלית מסמלת את מכלול המיומנויות הקיימות ברשות האדם, כדי לפעול באופן מושכל ויעיל לקידום מטרותיו, בסביבה דיגיטלית. האוריינות משלבת הפעלת כישורים קוגניטיביים ומוטוריים מגוונים לניצול מרבי של האפשרויות הנפתחות עבור המשתמש בגלישה ברשת. זוהי מיומנות הישרדותית, המאפשרת למלא צרכים חיוניים כגון נגישות למידע, אמצעי למידה, אפשרות לשיתוף מידע, אמצעי למעורבות חברתית, תקשורת בין אישית, התעלות מעל מגבלות ממדי הזמן והמרחב, ועוד. מחסור באוריינות דיגיטלית מוביל לזרימה מוגבלת, חסרה וחלקית של מידע ולהיעדר ידע לניצולו. מתעוררת תהייה האם מגיע לקהילה ומיושם על ידיה המידע הנדרש לשם תפקוד יומיומי יעיל ולהשתלבות בחברה הסובבת.

מחקרים מגוונים שנעשו ברחבי העולם מראים, כי לצמצום פער דיגיטלי ולהגברת אוריינות הציבור בקהילות שמרניות, השלכות משמעותיות על רמת איכות החיים של הפרט

כאמור, לצריכת ערוצי תקשורת  מודרניים יש היבטים מורכבים, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בקהילות דתיות-מסורתיות. אולם מחקרים מגוונים שנעשו ברחבי העולם מראים, כי לצמצום פער דיגיטלי ולהגברת אוריינות הציבור בקהילות שמרניות, השלכות משמעותיות על רמת איכות החיים של הפרט: הגברת יכולת גישור על פערים, התגברות על חסמים, שילוב מוצלח בחברה סובבת, מילוי צרכי מידע חיוניים, שדרוג יכולות ומימוש שאיפות. זאת למרות הדילמות המורכבות העולות מן התהליך, שבסיסן בשאיפה להגדיר באופן ברור את מערכת היחסים בין בני הקהילה לבין הטכנולוגיה. במילים אחרות, גישה אל האינטרנט משפרת באופן דרמטי את איכות החיים של משפחות הזוכות לה, למרות המתחים שהיא מעלה.

במאמר זה אבחן את סוגית הפער הדיגיטלי דרך עיניהן של מספר משפחות חרדיות שהכניסו השנה לראשונה מחשב לביתן. אבחן את הדילמות, את החששות, התמורות והתועלות שהן חוו בעקבות צעד זה.

 

ביות טכנולוגיה בקרב משפחות חרדיות – הדילמות והתמורות

חלק בלתי מבוטל מבני ומבנות קהילתנו נדרשים באורח יומיומי לעשות שימוש מקצועי ואישי בטכנולוגיות המידע והתקשורת, ולעתים אף להכניסן באופן זה או אחר אל פנים המרחב המשפחתי. ניתוח נתוני הסקרים החברתיים האחרונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בישראל, מראה כי מעל מחצית מהמשפחות החרדיות בישראל מוכנות לספר לנציגי הלמ"ס על אחזקת מחשב בביתן, ואף יותר מכך, על שימוש אישי ויומיומי ברשת. מציאות זו מעוררת דילמות מגוונות.

מצד אחד שואפת החברה החרדית בכל מחיר לשמור על מסורת ועל ערכים היקרים ללבה. מסורת זו מועברת במסירות נפש מדור לדור, מאב לבן, מאם לבתה. אינה מוכנה להיכנע לרוח הסוחפת מן המערב, מהדקת את החומות בפניה. מאידך גיסא, קהילתנו נאלצת להתמודד עם המציאות, עם ההכרח לפרנס ולזון את בניה, לקדם את מטרותיה החברתיות והדתיות, ולפעול להמשך צמיחה הולמת בתוככי החברה הישראלית, מתוך ערך בלתי מתפשר של אהבת ישראל. אנו מנהלים משא ומתן מול מה שקורה בחוץ, מאמצים כלים פרקטיים מסוימים שנועדו לייעל את תפקודינו, ולא שוכחים שהגבולות אינם אטומים לעולם.

אנו מנהלים משא ומתן מול מה שקורה בחוץ, מאמצים כלים פרקטיים מסוימים שנועדו לייעל את תפקודינו, ולא שוכחים שהגבולות אינם אטומים לעולם

משפחות חרדיות מקהילות מגוונות מרחבי ישראל החליטו במהלך השנה האחרונה לבחון את הסוגיה מקרוב. זאת, בהחלטה אמיצה להשתתף במיזם מחקרי חלוצי, בניהול חרדי ובהקפדה על כל כללי ההלכה, מחקר שעוסק בביות טכנולוגיה בחברה החרדית. מחקר זה שואף לבחון את צרכי המידע הקריטיים של נשים חרדיות בישראל, אוכלוסיה המאובחנת בנגישות מוגבלת ומסויגת לרשת, ולעבור אתן תהליך בחינה של מילוי צרכים אלו בפועל, תוך ליווי אישי. חשוב לי לציין כי את המחקר אני עורכת במחלקה לתקשורת באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, בהנחייתו של פרופ' עמית שכטר, במימון תכנית מרכזי המצוינות LINKS) ICORE) של הקרן הלאומית למדע והוועדה לתכנון ולתקצוב[1], ומשרד המדע והטכנולוגיה.

כבר בשלבים ראשוניים של המיזם עלה כי יש בדברי המשתתפות דמיון רב בתיאור הציפיות, בחיזוי האתגרים ובחששות מפני כניסת המחשבים אל חייהן ואל ביתן. בראש ובראשונה הן ראו בפלטפורמה החדשה הזדמנות לצמיחה מקצועית-כלכלית בתור אימהות למשפחות, ומענה לשאיפה להגדיל את היקפי הפרנסה ולמצות טוב יותר את שעות היממה מבחינה מקצועית. אחדות תכננו לנצל את הנגישות לרשת ואת ההימצאות של מחשב אישי לשם פתיחה או הרחבה של עסק עצמאי. הורי המשפחות תיארו מגוון צרכים נוספים שהובילו להחלטה להכניס מחשב אל חלל הבית, כגון התייעלות בתהליכי למידה או הוראה, ניהול מאבקים משפטיים המחייבים תחלופת מסמכים גדולה, טיפול בצרכים רפואיים דחופים, תקשורת עם קרובי משפחה מרוחקים גאוגרפית, לימוד תורה און ליין, הוצאה לאור של חידושי תורה ועוד. עוד לפני קבלת המחשבים אל ידיהם צפו המשתתפות כי יחול שינוי מהותי בחייהן, ברמת הנגישות למידע, לכלים ולתקשורת.

"המחשב לא שונה ממעבד מזון במטבח." שיתפה משתתפת אחרת, מבוגרת מעט יותר אך אמיצה לא פחות: "עבורנו זהו משהו שימושי שכל אחד בבית יכול לגשת ולהפעיל כפי יכולתו, עדיף בטיחותית שזה יהיה ההורה. אולי אפשר בלעדיו, אבל קל יותר להסתדר בעזרתו, והשכנים לא באמת צריכים לדעת".

תוך חודשים ספורים מתחילת המיזם כבר החלו להתבהר היקפי ההשלכות. רוב ציפיות המשתתפים התממשו מעל ומעבר למה ששיערנו בתחילת הדרך. הורי המשפחות החלו לתאר שינויים מרחיקי לכת שחלו בחייהם, וצרכים מרתקים שהמחשב ממלא עבורם ועבור כלל משפחתם. בין השינויים אפשר למנות פתיחת עסקים עצמאיים, הגדלה משמעותית של היקפי פרנסה, שיפור הישגי לימודים, התייעלות בתהליכי תקשורת מגוונים, סיום פרויקטים ותהליכים אקוטיים שהוזנחו שנים, ששדרגו מהותית את איכות חיי המשפחות ועוד.

הורי המשפחות החלו לתאר שינויים מרחיקי לכת שחלו בחייהם, וצרכים מרתקים שהמחשב ממלא עבורם ועבור כלל משפחתם

"מאדם חסר אמצעים ותלוי בחסדי הזולת הפכתי תוך שבועות אחדים לעצמאית, מפרנסת ומעניקה לקהילה." מספרת לי בגאווה גלויה ובעיניים זוהרות ג', שאת שמה ואת מקום מגוריה, כפי שאתם בוודאי מבינים, לא ניתן יהיה להשיג אפילו במערכת: "נגישות אל המידע, פרטיות, גמישות וחיבור אישי ובטוח אל הרשת אפשרו לי לנצל את כל הידע והניסיון ששכבו בתאי הזיכרון האנושי שלי ללא כל שימוש. מצבי הכלכלי התהפך מהקצה אל הקצה, תחושת היציבות, הזדמנויות הצמיחה המקצועיות והבטחון הכלכלי עבור ילדי לא יסולאו בפז".

ככל שמתקדם התהליך, מתאפשר יותר להניח, כי הכנסה של מחשב וחיבור לרשת, כשצרכי המשפחה מחייבים זאת, בליווי מתאים, משדרגת משמעותית את הסיכוי למיצוי יכולות ולמימוש שאיפות המשפחה. "ברור שהמחשב הוא פריצת דרך עבור המגזר," טוענת משתתפת צעירה, שכבר הספיקה מרגע קבלת המחשב לשדרג משמעותית לא רק את הכנסת המשפחה, כי אם גם את היקפי פעילותה החינוכית ואת תרומתה החברתית בארגון שבו היא עובדת. "המחשב מאפשר לי להביא פרנסה יותר בקלות. זה נתן לי הקלה משמעותית מבחינת תכנון, הכנה וביצוע של השיעורים, שחזור והתאמת חומרים לשימושים נוספים. מאפשר למצות כל רגע ולקבל תנאים מיטביים מבחינת שכר בלי להחליף את מקום העבודה." במשפחה זו המחשב הוא אף כלי עזר לכתיבת חידושי התורה של האב, האברך. חוברת אחת כבר ראתה אור, אחת נוספת בדרך. לדבריהם הוא אינו חש זר בכולל, חלק ניכר מהאברכים מצטיידים במחשב נישא בלימודם.

נגישות אישית אל מאגרי המידע החיוניים, פרטיות, גמישות וחיבור אישי ובטוח אל הרשת אפשרו למשתתפות לנצל כישורים, ידע וניסיון שהיו בבחינת חלום. כל המשפחות, ממגוון נתוני רקע, מוצא והשכלה, תחומי מקצוע, ממגוון קהילות, במיקומים גאוגרפיים שונים ברחבי הארץ, מתארות תחושת יציבות, פתיחת מגוון הזדמנויות הצמיחה המקצועית וקידום בטחון כלכלי עבור דור העתיד.

 

אתגרים רוחניים וחברתיים

מצד שני לא חסרים בתהליך שחולקות המשפחות גם אתגרים, חששות ואפילו תחושות איום. מרבית המשפחות מרגישות מאוימות מתגובות שהכנסת מחשב וחיבור לאינטרנט עשויים לעורר בסביבתם המקצועית והמשפחתית הקרובה. איום חיצוני משמעותי הוא תקנוני מוסדות החינוך של ילדיהם. שאלת הלגיטימיות של הסביבה החרדית לשפוט את הזולת, בפרט בסוגית שימוש במכשור אישי נגיש לרשת, ונושא מקום הפרט בקהילה, מעוררים דיונים מסעירים ועמוקים. בשל כך החליטו חלק מהמשפחות בשלב הראשון לא לשתף את הסביבה בהמצאות מחשב בעל חיבור לרשת בחלל ביתם.

הנחיות הוועדות הטכנולוגיות של הקהילות המגוונות מעמידות במבחן את יכולת המשפחות לסנכרן בין שמירת החומות לבין הדרישות המקצועיות. משפחות אחדות התמודדו עם תנאי אולטימטום מאתגרים, הן מצד הקהילה ומצד מוסדות החינוך, והן מצד מקומות העבודה. מצד אחד, צרכי העיסוק המקצועי מעמידים שורה של מטלות חיוניות, הניתנות ליישום באופן מיטבי באתרי אינטרנט. מצד שני, אתרים חיוניים מרובים חסומים לכניסה. למשל אתרי קופות חולים או בנקים מסוימים. ברוב מסלולי הסינון הקפדניים, על אדם לעבור מסכת מתישה של תהליכים כדי לאשרר כניסה לאתר שאינו כלול ברשימה המאושרת. לעתים הדבר אינו ניתן כלל.

הטכנולוגיה המשיכה להיות נושא מורכב עבורם, אך הם היו ערים לאתגריה כפי שנדרש מכל יהודי להיות בכל מחשבותיו, מילותיו ומעשיו

למרות החששות, מצאו המשפחות כי לשאלות רבות פתרונות טכניים פשוטים. בליווי ראוי, בהתייעצות עם הרבנים הפוסקים ובשיקול דעת רוחני, הנושא נראה אחרת ממה שמצטייר בעיני רוב הציבור. הטכנולוגיה המשיכה להיות נושא מורכב עבורם, אך הם היו ערים לאתגריה כפי שנדרש מכל יהודי להיות בכל מחשבותיו, מילותיו ומעשיו.

בשיחות עם משתתפי המיזם צפים גם חששות ניכרים מפני שימוש שגוי בסינון התכנים, חשש מפני בזבוז זמן הגובל בגזל ובביטול תורה, ובויתור על זמן איכות עם המשפחה, וכן חשש ניכר מפני סכנת ההתמכרות. אך בולט מכל, מבין התיאורים של אתגרי המשפחות, מקומו של האתגר החינוכי. דאגה מפני חשיפת הילדים לתכנים בלתי הולמים והיצע בלתי מוגבל ובלתי מפוקח של מידע, שעלול להעמיד במבחן את ערכי המשפחה הובילו להתלבטות האם וכיצד לחשוף את נוכחות המחשב בבית בפני הדור הצעיר הצומח בו. מרבית הורי המשפחות החליטו בעקבות כך למנוע מהילדים נגישות אל המחשב. חלקם פתרו את העניין לעת עתה בכך, שקבעו את מקומו במקום מסתור, אשר נפקד רק בשעות שבהם הילדים אינם בבית. משפחות אחרות נקטו גישה שונה: הם הציגו את המחשב בתור כלי עבודה של אם המשפחה, שהגישה אליו מורשית בטביעת אצבעה בלבד, ונועד אך ורק לצרכי עבודתה.

משפחה אחת מתוך משתתפי המיזם המחקרי חוותה באופן מידי את עוצמת סיכוני החשיפה, וקיבלה החלטה לסיים את השתתפותה. "המצאות מחשב בבית לא מתאימה לכל משפחה." תיארה בפני אם המשפחה את החלטתה: "עבורנו, זמינות המחשב והגישה האישית לאינטרנט היתה מדי רבה. התמודדות עם בחירה יומיומית נוכח שפע המידע, מכריחה דאגה ופיקוח רציפים. לא הרגשנו אמון מלא במערכות הסינון. אך יותר מכך חשנו איום על זמן איכות וביטול תורה".

מ', אברך יקר בן 42, אב לשבעה, לא מוריד את היד מהדופק: "בחודשים שבהם שקלנו את כדאיות הכנסת מחשב אל ביתנו, עמד לא מעט על הפרק דיון מקום הסמכות ההורית, שינויים שעלולים לחול חלילה ביחסים בין זוגיים וחידוד גבולות החינוך והזמן. כיום, חצי שנה לאחר המעשה, אנו חשים רווח ורווחה. לשאלות עיוניות ואמוניות לרוב פתרונות טכניים פשוטים… זה מורכב, חייבים להיות ערניים, לא פחות מבכל מצוה אחרת. אני מקווה ומצפה שהפתרונות הטכנולוגיים יהיו נגישים לכולם ויאפשרו לעוד משפחות למצות יכולות בלי לסכן ערכים".

***

נראה, כי שינוי הגישה כלפי נגישוּת לטכנולוגיה וצמצום הפער הדיגיטלי הם סממנים לשינויים מרחיקי לכת בחברה החרדית בישראל. לחוקרי החברה ברור שהחברה החרדית עומדת בפני תמורות רבות משקל, שבאופן פרדוקסלי נובעות דווקא מהתחזקותה ומהצלחתה.

אולם בתוך האתגרים שמציבות תמורות אלה, עדיין חסר נדבך חיוני של התבוננות לעומק בסוגיית ההדרה הטכנולוגית שהיא פרי בחירה אידאולוגית, ולה השלכות נרחבות על איכות החיים של הציבור, על מילוי צרכי המידע שלו, על מימוש שאיפותיו ומקסום יכולותיו. יש לקדם את הבנת תפקידן של טכנולוגיות מידע ותקשורת, את התועלת שיש בכוחן להביא בשיקום ובשילוב משפחות חרדיות בישראל, ולהוביל פיתוח פתרונות טכנולוגיים מותאמים לצרכיה ולשיפור באיכות חיי הנמנים עליה לאורך זמן.

אין ספק, כי הנגשה ראויה ורגישה דיה של טכנולוגיה והתאמתה לכלליהם המוקפדים של ההלכה והמוסר התורניים, יסייעו בהפחתת ההדרה ובקידום שילוב מיטבי של האוכלוסיה החרדית במארג החברה הישראלית.

 


[1] (מענק מס׳ 1716/12)

תמונה: Bigstock

28 תגובות על “מסע רגיש אל מידע נגיש

  • מאמר מרתק בנושא מורכב ורגיש. נראה שהיום עם קצב ההתפתחות המהיר של הטכנולוגיה אין מנוס מלהתמודד עם הסוגיה. יישר כח!

  • מרתק ומעניין מאד…..בהשגחה מתאימה יתן קידום וצמצום פערים

  • מרתק, מעשיר ומעודד. ישר כוח.

  • כמו בכל דבר בחיים, צריך לגשת "במידה".
    זה נכון לגבי אוכל, משחקים, פנאי ואפילו קריאה.
    כשהיחסים במשפחה הם בריאים וטובים, מחשב ומרשתת מרחיבים אופקים.
    וכאשר המצב הוא הפוך, מחשב ומרשתת מעמיקים את הקונפליקט. מאוד.
    צריך לזכור גם את זה.
    עבודה מעניינת, מעמיקה, חשובה מאוד, מלכה!
    יישר כוחך!

  • את רצינית שיש אנשים שאין להם מחשב???
    איפה מצאת אותם?

  • נושא רלוונטי וחשוב, מאמר מעולה .

  • מאמר מעניין מאוד, כתוב בצורה בהירה ומושכת. נושא חשוב ורלוונטי.
    אשמח לקרוא מאמרים נוספים של כותבת המאמר.

  • כתבה מעניינת .היה לי כיף לקרוא. לא חשבתי עד כמה עניין הכנסת המחשב מסובכת בחברה החרדית. בהחלט מאמר מתייחס ליתרונות אך לא שוכח גם את הבעייתיות בתוך זה ואת מציגה את זה בצורה יפה מאוד וגם נותנת מקום ולגיטימיות להחלטה אחרת של המשפחות וזה בסדר.
    אני חושבת שאת הגנת על הנחקרים שלך עם כל בחירה והחלטה שהם בחרו. לכן אין מקום לחשוש כשהם קוראים את הכתבה.
    יישר כוח

  • מאמר מרתק! אין ספק שהטכנולוגיה נוגעת בהרבה תחומים יומיומים ומשפרת את ההתמודדות הבירוקרטית..
    המקום של החברה החרדית מתייחס לשינוי בחשדנות ומהמאמר ניתן ללמוד שאפשר גם אחרת עם גבולות נכונים. יישר כח למלכה על הארה לחיוביות שבדבר.

  • מעניין לראות את תהליך ההחשפות לטכנולוגיה של משפחות חרדיות לקרוא על ההתלבטויות ועל השדרוג שהביא לחייהם יחסית במהירות ביחס לכלל האוכלוסיה, ניתן ללמוד מזה שמי שמתייחס לזה ככלי עבודה ולא שוקט על השמרים ומתרגל לזה בשוויון נפש מצליח

  • סוגיה חשובה בהחלט היה מרתק לקרוא על התהליך וההשפעה .
    מענין לבחון בעתיד האם רמת החרדיות שלהם נשמרה באותה מידה.

  • העבודה המחקרית המתוארת במאמר מרתקת, ואף חשובה מאין כמוה.
    הרעיון שלך לחוות את תהליך אימוץ הטכנולוגיה ביחד ובשיתוף שורה של נשים חרדיות ומשפחותיהן –
    מאפשר לנו הסתכלות מעמיקה על סוגיה מורכבת זו.
    אני מוצאת שהכותרת "מסע רגיש למידע נגיש" מסכמת היטב את רוח הדברים.
    בנוסף – יהיה מעניין להיחשף דרכך לסיפור ההמשך של אותן נשים ומשפחות, בהקשר של מהם דפוסי השימוש והתגמולים שהם חווים לאורך השנים מהשימוש בטכנולוגיות התקשורת החדשות.
    בהצלחה בהמשך המסע הרגיש.

  • קראתי ונהנתי.
    סוגיה עכשווית ביותר. אבל, זוהי רק דוגמא להרבה סוגיות בהן ידם של הרבנים ופוסקי ההלכות למיניהם "קלה על ההדק".
    ואני שואלת: האם לא נוצרת בשל כך תוצאה הפוכה? נבנים אנשים שחייהם כל כך מוגנים, מובלים (ואולי חלקם גם לא כל כך חושבים), שביכולתם להתמודד עם "העולם שבחוץ", חלשה ביותר?
    אני בהחלט מסכימה שטובות ההנאה שמעניקה תקשורת ההמונים בתחום הטכנולוגי, אכן, לא יסולאו מפז. וכמובן, שנלוית אליה לצערי, יכולותינו הפסולה לשלוט בתכנים.
    אבל, פה נכנסים למשבצת הנכונה החינוך והערכים שדוקא במגזר החרדי עדיין חזקים. אז מה הפחד? למה להגביל? תשתמשו בכח השכל!

  • מאמר מחכים. אי אפשר להתעלם מהטכנולוגיה החדשה. כבר עכשיו היא רתומה לקדושה כמו שיעורי תורה. היא עוזרת לשלוחים ברחבי העולם. אפשר " לראות " את הרבי ועוד. צריך חינוך טוב בנוסף לאמצעי הגנה ובעיקר רחמי שמיים. יישר כוח

  • המחשב והרשת הפכו להכרח. עם סייגים וסינון, אפילו ברכה.
    אי אפשר לדבר על המחשב בלי לדבר על סכנות. מחשב עם סינון מבטיח מפני תוכן הרסני, אך אין סינון שיגן מפני סכנת התמכרות.
    חשוב מאד להבהיר: סכנת התמכרות אינה נגזרת של כמות השימוש! זו נטיה מוכתבת מראש בנפש. אנשים כלל אינם מודעים לה, והיא עשויה שלא להתגלות כלל אם אין חשיפה למחשב.
    קשה להסביר איך אפשר להתמכר למידע, סרטים, תקשורת ואפילו תוכנות אופיס, אבל זה קורה וזה הרסני.
    במקרה של התמכרות, אין תועלת בסינונים, הגבלות וכל היתר. כמו כל התמכרות, רק ניתוק מיידי ומוחלט מהמחשב מאפשר שיבה לחיים נורמטיביים.
    מקרי ההתמכרות הם מיעוט. כמו כל מקרה קיצון – הם זוכים לפרסום.
    להערכתי, זהו הגורם לדמוניזציה של המחשב בציבורנו. קל יותר לפסול מכל וכל ולהדיר את המגזר מכל וכל. אך קיצוניות לא תעלים אלא רק תדחוק את הצורך במחשב למחתרות פרועות ועליהן לא תהיה בקרה כלל.
    במקום גישת "הכל" שמניבה את תוצאת "לא כלום", כדאי לפתח מודעות וערנות למקרי ההתמכרות, לתחום את התופעה ולהכין כלים להתמודדות איתה.

  • מלכה יקרה! מאמר חלוצי, מקסים, רלוונטי וכתוב באופן נהיר וברור. לציין כי דווקא לאור השינויים החברתיים-כלכליים המתרחשים בחברה הכללית בישראל יש צורך אמיתי לחקור ולבחון מענים מותאמים לשילוב יותר חרדים בשוק העבודה.

  • חן חן על המאמר ובהצלחה במחקרך.
    להלן מס' שאלות:
    * מדוע הדרה טכנולוגית היא כל כך רעה? אישית אני מכנה זאת "התנזרות טכנולוגית", ועל הסקאלה שבין התנזרות להתמכרות, עדיף להיות קרובים יותר להתנזרות.
    * ציטטת את מי שהשוותה בין מעבד מזון למחשב, האם היא מבינה שהמחשב הביתי שלה מכיל סכינים יותר חדים מאלו שבמעבד המזון?
    * האם המחקר ימשיך לבדוק לאורך זמן מה ההשפעה הנרחבת על המשפחות המשתתפות, מול קבוצת ביקורת של משפחות שלא הכניסו אינטרנט הביתה? (מבחינת אחוזי גירושין, רמת דתיות של הילדים, התמכרות, חרטה בדיעבד וכו'?)
    תודה רבה

  • רייזי היקרה, אינני מסכימה עם דברייך בנושא ההתמכרות.
    ראשית אני מסכימה איתך שהתמכרות מקורה בגורמים פסיכולוגיים.
    שנית, טענת שמקרי ההתמכרות הם מיעוט, ואני שואלת אותך מה זה מיעוט בעינייך? מבחינה סטטיסטית גם 49% זה מיעוט.
    טענת שמדובר במקרי קיצון שעולים לכותרות, אך זו טענה שבד"כ אינה נכונה, ולא רק בהקשר זה:
    איך זה שכל מקרי הקיצון הם רק השליליים, של המכורים הכבדים? מדוע אין מקרי קיצון של המשתמשים הסבירים שנמצאים באינטרנט "רק" עשר דקות ביום או "רק" שעה ביום? התשובה: כי אין מקרי קיצון כאלו, או כי אין מספיק מקרים כאלו שימשכו את הממוצע לצד השני.
    שלישית, טענת שצריך לפתח מודעות וערנות לתופעה, וזה נכון מאוד, אך להכין כלים להתמודדות איתה זה כמו לבנות בית חולים מתחת לגשר. עיקר ההתמודדות צריכה להיות במניעה.
    ולסיום, בפתח דברייך טענת שהמחשב והרשת הפכו להכרח, באופן עקרוני את צודקת, אבל למה לרוץ ולהכניס הביתה? האינטרנט הוא תבואת שיגעון. כל עוד אפשר לאכול מהתבואה הראויה, מי יאכל מרצונו מתבואת השיגעון?

  • המאמר נכון מאוד.. ואכן מלכה צודקת הנושא רגיש מאוד
    אני מאוד פחדתי להכניס אינטרנט הביתה ועדיין מפחדת שהוא קיים.
    המידע שיש בו והנגישות לחומרים לא כשרים או לא ברוח יהודית.. מושכים את העין וגם את הלב
    וכשהלב נמשך הרמה הרוחנית עלולה להיות מושפעת
    לכן כל מה שיש לי מניסיוני.. אשרי המפחד תמיד "

  • אכן, ריקי
    כל עוד יש אפשרות – רק טיפש יאכל מרצונו תבואת שגעון. אנאלוגיה קולעת, אגב.
    שמרנו תבואות משנה שעברה, אכלנו בקמצנות, נזהרנו, עשינו הכל – ויום אחד הן תגמרנה. נגמרות. נגמרו.
    עכשיו יכולים יחידי סגולה או שאינם נזקקים להקצין לאיסור מוחלט. כל הכבוד (?) להם.
    המון העם הפשוט שנזקק ומשלם מחירים גבוהים להמנעות, צריך לדעת שני דברים:
    א. שיש דבר שקוראים לו התמכרות. להיות ערני וחד-משמעי כשצריך.
    ב. שיש אפשרות להשתמש "כמו במעבד מזון". בזהירות ובקמצנות – אבל יש!!!
    לא כל הרגל הוא התמכרות, ריקי. יש גבולות, משמעת עצמית ועוד – כמו לגבי אוכל או יין. התמכרות זו תופעה כימית, כמו גמילה. הרבה יותר מעבודת מידות ומודעות.
    ותתפלאי לשמוע… בעבודותי השונות כפרוייקטורית ויועצת, נדהמתי מכמות האנשים מכל המגזרים, ואדגיש: מכל המגזרים, שהמחשב לא עניין אותם מעבר לעבודתם. בתחילה חשבתי שהם לא נורמליים: איך אפשר להתחיל את הבוקר בלי לראות מה חדש, תחזית, בנק, קשקושים…. אבל ראיתי אותם יותר ויותר: בבית ספר חסידי, במשרדי זק"א, במשרד החינוך, בעמותה של ברסלב, במתנ"ס, במשרד יח"צ, בעמותה בחברון, בבית דפוס בתל-אביב ואצל עו"ד בפתח-תקווה.
    שוב: הלואי שהייתי יכולה למנוע. זה באופן פרטי ההתמודדות הכי נקיה ומחזקת.
    המאמר נסב על התיחסות ציבורית: לבוא ולומר על הכל "לא" זו לא חכמה. אם הכל אסור – אז אילוצים יובילו למקומות לא טובים, ומתמכרים שזקוקים לעזרה יחושו שאינם ראויים לבוא בקהל, בודאי שאין להם לגיטימציה לבקש עזרה.
    דמוניזציה אינה פתרון.

  • כל הכבוד על היוזמה למחקר אמיתי וחשוב כל כך. האמת, כמעט בלתי נמנע לשלב טכנולוגיה גם בחיים חרדיים. כל הכבוד שפיזרת את העננים ובמקום פחד מהלא נודע – סיפקת מנה של מציאות, איך מתמודדים עם הסכנות שלה, מה היתרונות שלה ואיך להפוך את הכל לתועלתי. נהדר.

  • רייזי היקרה, אמנם נכון שהתמכרות היא נטייה נפשית, אבל כדי שהיא תקרה, צריך עוד שני דברים: משהו ממכר, וקטליזטור ש"יפעיל" את ההתמכרות.
    מבחינת חומר ממכר- המדע מכיר בכך שיש דברים יותר ממכרים, כמו חשיש, קוקאין, אלכוהול, טבק, פורנוגרפיה- והם ממכרים הרבה יותר מ"אוכל ויין" כמו שהגדרת זאת, או בקיצור גם אדם שנטייתו להתמכרות חלשה, יכול ליפול בדברים הללו יותר מאשר בדברים אחרים.
    מבחינת קטליזטור- אין לי הרבה ידע בנושא, מאמינה שחשיפה פתאומית יכולה לעורר התמכרות עמוקה.
    לטענתי, האינטרנט הוא ממכר מסוכן מאוד, ברמה של סמים קשים. קחי את כל אלה שאת מכירה אותם ופותחים את היום בלי להתעדכן, נתקי אותם מהאינטרנט לשבוע, ותראי שהם מפתחים תסמיני גמילה.

    בהתמודדות ציבורית מי שקובע הם גדולי התורה, לפעמים לבוא ולומר להכל "לא", זו כן חכמה. גדולי התורה מפרסמים הוראה ציבורית, ולכל שואל ושואל עונים תשובה לפי דרגתו, שיכולה להיות שונה מההנחיה הציבורית, לפעמים בבחינת "מוטב יהיה שוגג ואל יהיה מזיד".

    לדעתי, נקודת הבחירה באינטרנט היא בינארית, כן/לא. אם יש לך אינטרנט בבית, זה לא משנה מה וכמה. כי ברגע שיש, הפסדת במלחמה, למרות שאולי תנצחי בקרבות קטנים כמו הכנסת סינון, רמת הסינון, כמות השימוש היומית, וכו'. זה דומה למי ששוחה נגד הזרם במורד נהר שמתקדם אל המפל. החוכמה של כל אדם ואדם היא להגיד "לא" גורף לאינטרנט.
    (נ.ב. נכון שיש אילוצים, יש פתרונות לכל דבר, אולי בפעם אחרת.)

  • להבנתי המושג "מוטב יהיו שוגגין ואל יהיו מזידין", פועל כנגד שיטת "הג'יהאד" המקובלת אצל הממסד החרדי כנגד האינטרנט.

  • לרבקה ולאחרים,

    יש לא מעט בתים שאין שם מחשב. מרבית אחי ואחייתי וחלק מן המשפחה המורחבת, דודים ובני דודים לא מכניסים מחשב לבית.
    .
    במשרדים ובבנקים באזורים חרדיים ניתן למצוא מחשב שמיועד ללקוחות ולאתרים מסוימים. לאתר בבנק לביצוע פעולות, שאפשר דרך מחשב או במשרדים ממשלתיים.
    רב קו טוענים בעמדות טעינה ומי שמוכרח מחשב יכול לגשת לעבוד במקומות שמשכירים עמדות עבודה עם מחשב, שם יש מחשב מסונן, עם גישה לאתרים מסוימים ולעבוד או לשלוח מיילים.
    .

  • לרבקי ורייזי,
    .
    סליחה על התערבות בדיון. מקווה שהוא לא פרטי.
    .
    רייזי, את כותבת, המחשב והרשת הפכו להכרח. עם סייגים וסינון, אפילו ברכה.
    כאן את כותבת בברור הבדל בין אינטרנט ותבואת שגעון. ת.שגעון מוצגת כבעיה.
    אינטרנט לא.
    אינטרנט זהו כלי, לאן מגיעים אתו, זה כבר נוגע לכם.
    כלים רבים שהמציאו לצורך חיובי הפכו גם לכלי אחר. מכוניות, מטוסים, דינמיט. פגועי דריסה במכוניות, פיגוע במטוסים, ודינמיט עצמו שהומצא כחומר לפיצוץ סלעים מבוקר ובו למלחמות. אבל הבעיה לא הכלי או האמצעי, אלא מי יושב ליד ההגה.
    שים ליד ההגה נהג שיכור, ואתה בבעיות, שים נהג שפוי ואתה בסדר.
    באינטרנט אפשר למצוא ספריות תורניות, מאמרי הגות, ספרי מוסר והגות שלא מוצאים כמותם לפחות לא בספריות סטנדרטיות בסמינר… אפשר לאסוף קבוצות תמיכה וחסד וגם לקנות קצת בזול.
    נכון, צבור גדול מעדיף לא להתקרב ואומר לא, תודה, אני חושש אבל בין זה ובין הצגת האינטרנט כבעיה יש מרחק. יש בו בכל מכל. כמו בכלים נוספים.
    אין הרבה עניין להלחם בכלי, במקום להלחם בכלי תכשירו את הנהג.
    זה לא קל, קל יותר להלחם באינטרנט, אבל שכרו יוצא בהפסדו. ואפשר, אפשר ללמוד ולשמור.

  • מרים, אני חולקת עלייך וטוענת שאינטרנט הוא בעיה, וגם אם הוא כלי- הוא בעייתי מאוד.
    לפעמים החוכמה היא בלעצור, בלהגיד די, בלהפסיק, בלהגביל את עצמי, ומול האינטרנט, זו בדיוק החוכמה.
    אינך היחידה שמציגה את התועלות שבאינטרנט ואינני עיוורת להן. אך זה כמו משחק דוקים, את רוצה להוציא דווקא את השחור, עושה תנועה לא רצונית ונפסלת. גם כאן: בשביל להשתמש רק בדברים הטובים שבאינטרנט, צריך הרבה יותר ריכוז ושליטה בידיים ובעיניים (ובלב בעיקר) מאשר במשחק דוקים. וכאן, בשונה ממשחק, הנפסל לא יודע שהוא נפסל, כי באינטרנט הכשלון מול היצר הרע מגיע עם תחושה חיובית של אושר מדומה. ואז- עבר ושנה בה נעשית לו כהיתר- שילש בה נעשית לו כמצווה.
    את טוענת שאפשר ללמוד ולשמור- ואינני מסכימה איתך. "אל תאמין בעצמך עד יום מותך" נאמר ע"י ענקים ממני וממך. האם את חושבת שהמשפט הזה אינו נכון כלפי האינטרנט? או איבד מהרלוונטיות שלו במרוצת הדורות? אני חושבת להיפך.

  • ריקי,
    קראתי פעם סקירה שמתארת איך מוצג כלי רכב אוטומטי לבם מאה קודמת. זהו כלי ש מביא אותך במהירות, אבל גורם תאונות חלילה. בסקירה שם זה הוצג ככלי לא מומלץ.
    ובכל זאת נעזרים בו.
    יש יהודי מקובל בירושלים שספרו עליו שאינו נוסע ברכב מסבות אלו. הוא טוען שאסור לנסוע בו בגלל מחירו ולא הכספי. לאחרונה צעד רגלי עד ביתר או בית שמש, לא זוכרת בדיוק וסרב לעלות לרכב.
    כלים נוספים שאת נעזרת בהם דורשים זהירות לא פחות. ונעזרים בהם. אין לך מושג כמה אביזרים סביבנו דורשים זהירות.
    את רוצה לטעון שאינטרנט שונה? יותר קשה להזהר? יש מקום לויכוח, אבל זה לא מוציא אותו מתחום כלי. הוא כלי.
    ואפשר ללמוד לשמור. בודאי אל תאמין בעצמך, אבל אם בעלי תשובה הצליחו לעזוב פיתויים אז אפשר. ואם מכורים לסיגריות ולשאר עולם הזה הצליחו להיגמל, אז אפשר להיגמל.
    בוודאי, זה דורש מאמץ, גבולות ברורים, החלטות וסיעתא דשמיא וגם תפילות. אבל זה נכון גם בעוד תחומים.

    אינטרנט הוא כלי. אולי לא מספיק הפנימו את מה שטמון בו. אולי מותר לתת את הכלי הזה רק לבוגרים ויודעי ספר, וגם זה אחרי תפילות. אבל ברור שכל עוד נעזרים בו הדרך היא לא לפסול אותו אלא לתת לנהג כלים לנהוג נכון. שנהיגה בשוליים לא תהיה פיתוי בשבילו. כשאתה מכיר את שביל האמצע ונוסע ומתורגל אתה לא כל כך מהר יורד לשוליים.
    וכמו שכתבת, אדם צריך לדעת להגביל את עצמו ולומר די. ולא לבעוט בכלי, אלא לשמור גבולות.
    .
    שנלך בדרכים ישרות.

  • תגובה לריקי-רייזי.

    בנוגע להתמכרות.
    אכתוב מהיכרות מאוד קרובה עם מגוון נרחב וקרוב של אנשים.

    התמכרות= סיגנון ודרך חיים.
    מולד/או לא, זוהי שאלה עליה אין עדיין תשובה ברורה.
    האדם המכור הינו ברוב הפעמים לא מודע לכך, מדובר בסיגנון התנהגותי של מכור.
    נגיד את זה כך, מי שהוא מכור, האינטרנט לא יהווה בעייה!!
    ואסביר: אם הוא מכור, אז הוא בעצם מחפש ריגוש, הכלה, אהבה, בריחה, וכו׳ משהוא עמוק שחסר לו בנשמה, בפנים. המנגנון הטיבעי שלנו כבני אנוש ימצא את מה שהוא חושב שייתן לו סיפוק במגוון ומנעד ענק, בעצם כל דבר יכול לספק אותו, החל באלכוהול וכלה בקריאת ספרים.
    ישנם רבים בינינו שסובלים מהמזג ההתמכרותי ולא כ״כ מוצאים לו מרגוע, ואכן אותם אנשים מתהלכים בינינו עצבניים וחסרי מנוחה תמידיים (גם אם בחיצוניותם הם מחייכים..!!)

    הפיתרון להתמכרות הינו לא פשוט בכלל.
    מדובר ברובד העמוק ביותר של הנפש, שכל המדע המהולל עדיין לא הצליח להתחיל להבין.
    ישנם שיטות כמו CBT ועוד, או מה שמוכר יותר בעולם הרחב כמו 12 הצעדים שמתמקדים נקודתית בהתמכרות.

    מה שברור הוא:
    אין קשר בין האינטרנט להתמכרות.
    אבל, שימו לב, אכן, נוח לברוח אליו!

כתוב תגובה:

נא להזין תוכן בתגובה
חובה למלא שם
נא למלא כתובת אימייל