צריך עיון > סדר עיון > חרדים מהאקדמיה

חרדים מהאקדמיה

fuchs_ilan-picture
הרב אילן פוקס רב, ד"ר לפילוסופיה, היסטוריון ומשפטן.

חרדים רבים פוקדים את שערי האקדמיה, על מסגרותיה השונות. רבים מתריעים מפני הסכנות לזהות החרדית והדתית הטמונות בכך, וחשוב לעמוד על טיבן. הלימודים האקדמיים מזמנים אתגרים מסוגים שונים, בהתאם למוסד הלימודים, המקצוע הנלמד, והאדם הלומד. בירור יסודי של אתגרים אלה הוא השלב הראשון בדרך להתמודדות עמם.

א' אדר תשע"ח

יציאה מבית המדרש המוגן אל העולם שבחוץ, ועל אחת כמה וכמה אל עולם האקדמיה, אינה דבר של מה בכך. בחור ישיבה הרגיל להיות ספון-מוגן באוהלה של תורה, וכן בת סמינר שאף היא רגילה לסביבה סטרילית ומוגנת, נחשפים בבואם בשערי האקדמיה לסכנות לא מעטות. לא לחינם התריעו גדולי תורה רבים מפני ההליכה לאקדמיה.

אלא שאזהרות לחוד, ומציאות לחוד: בכל שנה מצטרפים יותר ויותר חרדים – בהם בוגרי ישיבות מובחרות ובוגרות סמינרים – למעגל הלימודים האקדמיים, במסגרות שונות. בדרך כלל, השיקול לצעד זה הוא כלכלי. לעתים, מתלווים לו גם שיקולים נוספים.

תופעה זו מעוררת רגשות עזים בקרב רבים. קשה למצוא מישהו, הן בציבור החרדי והן מחוצה לו, שאין לו דעה מוצקה בנושא. המפגש שבין החברה החרדית לבין המוסדות האקדמיים טומן בחובו משמעות רבה, ובתוך העולם החרדי הוא זוכה לתגובות מעורבות. יש מי שמברך על המצב ועל המגמה, ורואה בהם צעד חיוני להשתלבות בריאה של החברה החרדית במשק הישראלי, ולפריחה כלכלית של החברה החרדית ושל מדינת ישראל. מנגד, רואים אחרים בתופעה פתח להיטמעות תרבותית, וחוששים שהיא תשנה את פני הציבור החרדי – ולא לטובה.

המפגש שבין החברה החרדית לבין המוסדות האקדמיים טומן בחובו משמעות רבה, ובתוך העולם החרדי הוא זוכה לתגובות מעורבות

כניסת חרדים לאקדמיה הישראלית פועלת על שני הצדדים – על החברה החרדית, ועל האקדמיה עצמה. דוגמה אחת לכך, ואולי הסוגיה הבוערת ביותר ביחס ללימודים אקדמיים לחרדים, היא ההפרדה המגדרית. מהכיוון החרדי נשמעת ביקורת על כך שבמסגרות הלימוד האקדמיים יש עירוב בין גברים לנשים, וכי אפילו בתכניות הנפרדות קיימת מידה מסוימת של עירוב, אם מצד המרצים ואם מצד התלמידים (כגון בספריות משותפות). מהצד השני, בהיכלי האקדמיה יש התנגדות חריפה לעצם הרעיון של לימודים אקדמיים בהפרדה. יש הרואים בכך ענין הנוגד את האתוס היסודי של האקדמיה, ויש הטוענים שהאיסור על הוראת נשים בתכניות לגברים חרדיים הוא אפליה פסולה שיש לאסור.

בתוך סבך זה, דבר אחד אינו נתון במחלוקת: חרדים הלומדים באקדמיה הישראלית הם תופעה בעלת היקף משמעותי. המשק בישראל מעניק יותר הזדמנויות לבעלי תארים אקדמיים, בוודאי כשמדובר בעבודות בעלות שכר ראוי, ובציבור החרדי מודעים היטב למציאות זאת. הרצון לפתח אפיקים כלכליים מבטיחים הביא בשנים האחרונות אלפי גברים ונשים חרדיים, תלמידי ישיבות, בנות סמינרים, אברכים ואימהות לילדים ללמוד באקדמיה הישראלית.1 למרות המאבק הציבורי, לא נראה שתופעה זו הולכת להיעלם בתקופה הקרובה. בכל שנה אלפי תלמידים חרדיים חדשים נכנסים למערך הלימודים הגבוהים – במסגרות הקיימות, ובמסגרות חדשות ומודלים חדשים.

כפי שנראה בהמשך, כניסת חרדים לאקדמיה מעלה לא מעט אתגרים ממשיים, הן ביחס להקפדה המקובלת על מצוות הדת והמנהגים, הן ביחס לדעות ותפיסות עולם, והן בנוגע לזהות החרדית העצמית. אסור להתעלם מהם. הבעיה היא שהיקף האמוציות המעורבות בדיון הציבורי בנושא מקשה על ההבחנה בין טפל לעיקר, ועל הבנת הסכנות והאתגרים העולים בשילוב תלמידים חרדיים במוסדות אקדמיים בישראל.

כניסת חרדים לאקדמיה מעלה לא מעט אתגרים ממשיים, הן ביחס להקפדה המקובלת על מצוות הדת והמנהגים, הן ביחס לדעות ותפיסות עולם, והן בנוגע לזהות החרדית העצמית

במאמר זה אבקש להתמקד בנקודת המבט של חרדיים היוצאים מהישיבה או מהסמינר ונכנסים בשערי האקדמיה, תוך שרטוט מפת האתגרים שהם חווים בדרכם החדשה. נראה לעתים, בוודאי למי שקורא את הכתיבה הפנים-חרדית הפולמוסית, כי היציאה ללימודים אקדמיים מכל סוג שהוא משולה לנפילה לגוב אריות או לכבשן אש, ולכל הפחות לכניסה לתוך ג'ונגל עבות השורץ סכנות עלומות בכל פינה. ברצוני להתייחס בכובד ראש לסכנות אלה, מבלי להמעיט מערכן. עם זאת, אנסה תוך שרטוט המפה לתאר את טיב הסכנות ואת המקום והאופן שבו הן פוגשות את התלמיד החרדי. אינם דומים לימודיים אקדמיים במוסדות ייעודיים לחרדים ללימודים באוניברסיטה חילונית, וכן לא ראי מדעי הרוח כראי מדעי החברה, לא מדעי החברה כמדעי הטבע, ולא זה וזה כלימודי משפטים. האקדמיה, כמו גם החברה החרדית, אינה עשויה מקשה אחת. כיוצא בכך, האיומים על האדם החרדי הנכנס לאקדמיה הם מסוגים שונים וברמות שונות.

***

הדיון על הסכנות שבאקדמיה יכול להתנהל ברמת המיקרו וברמת המקרו – כלומר ביחס לסטודנט או הסטודנטית הבודדים, או מתוך מבט-על ביחס למפגש בין ערכי העולם הדתי-חרדי לאלו של האקדמיה. בשלבים הראשונים של הלימודים לתואר בוגר אוניברסיטה, ייתכן שהאתגרים שפוגשים התלמידים החרדיים יופיעו ברובד הסוציולוגי יותר מאשר בזה הרעיוני. אולם ככל שנכנסים יותר לעומק הלימודים האקדמיים, מגיעים מהרה ללב המחלוקת בין היסודות התרבותיים והרעיוניים המעצבים את המוסדות השונים.

בשלב הראשון, עצם העזיבה של בית המדרש או הסמינר, אם באופן חלקי ואם באופן מלא, והצורך להגדיר מחדש את המעמד ואת הזהות העצמית, מציבים אתגר לא פשוט בפני האדם החרדי. הישיבה והסמינר הם אכן "תיבת נח" במובנים רבים. הם מחופים בכופר מבית ומחוץ. בתוך כתלי בית המדרש חש האדם מוגן. הוא זוכה למחסה מהרוחות המנשבות בחוץ וממערבולת הערכים שמשתוללת בחברה הכללית. ברגע שהוא יוצא ממנו – הוא חשוף. הוא צריך מעתה להתמודד, הן פנימית והן חיצונית. ההתמודדות הפנימית כרוכה בהגדרה מחדש – בראש ובראשונה, של עצמו – מיהו ומהו. הוא כבר אינו בחור ישיבה, הוא כעת סטודנט; במקום ללמוד בבית המדרש הוא לומד באקדמיה, פותר תרגילים במתמטיקה ומשנן הטיות באנגלית בדיוק כמו רעהו שאינו שומר תורה ומצוות, שאתו הוא חולק את ספסל הלימודים. האם הוא עדיין חרדי?

ההתמודדות הפנימית כרוכה בהגדרה מחדש – בראש ובראשונה, של עצמו – מיהו ומהו. הוא כבר אינו בחור ישיבה, הוא כעת סטודנט… האם הוא עדיין חרדי?

בנוסף, עצם היציאה משגרת הישיבה והכולל משמעותה – כמעט תמיד – ירידה בלתי-נמנעת באינטנסיביות של החיים הדתיים. האדם כבר אינו לומד כל היום. לפעמים הוא אפילו לא נמצא במקום שיש בו מנייני תפילה, או שהתרגול בסטטיסטיקה נופל בדיוק בזמן של מנחה. הוא אפילו עשוי לשכוח להתפלל חלילה… זה קורה במידת מה גם ביציאה לעבודה, אולם הכניסה לתוך מסגרת לימודית שאינה ישיבה מעצימה את התחושה. האדם יוצא מהשיעור של ראש הישיבה ונכנס לשיעור של המַרצָה לאנגלית. הדבר אולי סימבולי, אבל עדיין בעל משמעות.

לאחר מכן עולות שאלות במפגש עם חילוניים ודתיים-לאומיים השונים באופן מהותי מהסטריאוטיפים הרווחים בעולם החרדי. האדם מוצא את עצמו בהתמודדות עם החוץ. הוא צריך לענות תשובות לאנשים שונים ממנו, שהוא לא באמת פגש עד היום, ונדרש להסביר את אורח חייו ואת ערכיו המכוננים. במסגרות החרדיות, מפגש זה מתרחש בעיקר עם המרצים; במסגרות כלליות המפגש הוא תמידי. הערעור על הזהות החרדית בדרך כלל אינו ישיר, בצורת ביקורת של מרצים או חברים לספסל הלימודים, אלא נגרם מעצם המפגש. רבים בתוך העולם החרדי רגילים לחשוב שהידע, המוסר והמידות הטובות מצויים בחינוך "שלנו" בלבד. לפתע הוא פוגש אנשים שונים ממנו מאד, שגדלו על ברכי חינוך אחר לחלוטין, ואולי אף אינם שומרים תורה ומצוות, וגם הם יודעים דבר או שניים, והם לעתים חכמים ורהוטים, ובעלי מוסריות ואתיקה שאינן נופלות משל האדם החרדי. אלו עשויים להיות אנשים מרשימים, בעלי מידות טובות ומחויבות עמוקה לתפיסות המוסר שבהן הם דוגלים. האדם החרדי עומד משתומם ותוהה: האם יכול להיות שבאמת יש שם משהו? שם, במקום האסור, באקדמיה?

כמובן, אתגר זה עמוק הרבה יותר במוסדות המעורבים בכלל, ובאוניברסיטאות בפרט. ראשית, החרדי במוסדות אלו נמצא בעמדת מיעוט. אם בישיבה או בסמינר צורת החיים הבלעדית היתה זו החרדית, ואפילו חריגה קטנה (כמו טלפון ללא אישור של רבנים) היתה יכולה להביא לידי הרחקה, הרי שפתאום להיות חרדי משמעו להרגיש חריג וזניח. בישיבה, בסמינר, בכולל, היו כישוריך – בתוך אדם חרדי – מוערכים ונחשבים; כובע וחליפה היו המובן מאליו, ולא היה שום דבר מוזר בגרביונים ארוכים באמצע יום של חול. ופתאום אתה הופך זר ובודד. אתה נמצא בתוך מערכת גדולה ועצומה של ידע וחכמה, של כוח והשפעה; ההישגים שלך בעולם החרדי אינם נספרים, אורח חייך אינו מוערך (ואולי להיפך), ולבושך, נימוסיך והליכותיך משדרים זרות ומוזרות. המפגש עם האחר במוסדות אלו אינו רק מול מרצים אלא אף מול בני אותו הגיל. אתה מגלה שהחילוניות אינה "עגלה ריקה", היא אינה רק רדיפת הנאות, ויש בתוכה אנשים אידאליסטיים ומרשימים, שסיפור חייהם שונה בתכלית מסיפורם הרגוע של בן הישיבה ובת הסמינר. האדם מתחיל לערוך השוואות, לשאול שאלות – ולצאת מבולבל.

כניסתם של החרדים לאקדמיה היא מפגש בין עולמות מנוגדים בעלי הנחות יסוד שונות מאד

מתוך כך צפות גם שאלות של צניעות. האדם רואה כי עירוב בין המינים אינו רק "תאוות", וכי קוד הלבוש החרדי אינו היחיד האפשרי. בחורה הלומדת לתואר שני תפגוש בחורים, לרוב נחמדים ומנומסים, המדברים אתה בחביבות מבלי כל ניסיון "לפגוע" בה. היא תפגוש בנות גילה החיות באורח חיים שונה לגמרי, והן מאושרות בחייהן וחשות סיפוק במעשיהן. כן, בחורים או אברכים יפגשו צורות התנהלות ואורחות חיים שונות מאד ממה שהם מכירים, והם עשויים לגבש נורמות כפולות – בקהילה מחד גיסא, ובאקדמיה מאידך גיסא. בקהילה אסור לדבר עם בני המין השני; באקדמיה – מותר.

עד כאן במישור הסוציולוגי. בהמשך, נחשפות שאלות תוכניות מהותיות יותר המבדילות בין העולם החרדי לאקדמי, כגון פיתוח חשיבה ביקורתית ורפלקטיבית (גם ביחס לעולם החרדי) והתמודדות עם תכנים שבקהילה החרדית נחשבים "כפירה". הנחות היסוד המתודיות של האקדמיה שונות מאד מאלה החרדיות. נקודת המוצא של האקדמיה היא חינוך לחשיבה ביקורתית חופשית, ומחקר אנושי ללא גבולות. הגישה השונה של האקדמיה לטקסטים, ולידע בכלל, צפה בכל צורה של לימודים גבוהים – בין אם מדובר בקורס בספרות השוואתית בחוג ללימודי מגדר, ובין אם בלימודים ניטרליים-לכאורה של ראיית חשבון.

הנקודה העיקרית שברצוני להדגיש בשלב זה היא שהאקדמיה אכן מאיימת על העולם התורני. כניסתם של החרדים לאקדמיה היא מפגש בין עולמות מנוגדים בעלי הנחות יסוד שונות מאד, וההתמודדויות של האדם החרדי הבא בשערי האקדמיה הולכות מהקל אל הכבד – מהסוציולוגיה והחברה אל האידאולוגיה והאמונה.

להלן אנסה לפתח מעט את הנקודות האמורות, מהפן החברתי לאידאולוגי, בהבחנה בין האתגרים השונים. אתייחס לכל אחד מן האתגרים בפני עצמו, ואבחן היכן קיימת התמודדות, וכיצד היא פוגשת את האדם.

 

אתגרי האקדמיה

 מפגש עם התרבות החילונית

המפגש הבלתי אמצעי של בוגר הישיבה או בוגרת הסמינר עם החברה החילונית עלולה לערער את זהותם. למפגש זה יש כמה פנים וכמה רמות, והשפעתו ועוצמתו משתנים בהתאם למוסד הלימודים ולמקום שממנו מגיע הלומד.

לעתים קרובות, הדימוי של האדם החילוני בעיני התלמיד החרדי הוא של האיש הפשוט שאותו הוא פוגש ברחוב. עיקר השיג והשיח של אנשים חרדיים עם החברה החילונית מתרחש במפגשים עם עובדים ונותני שירותים. בדרך כלל הם אינם מנהלים אתם שיחות עומק, וגם אינם נפגשים בהכרח עם השכבה ה"גבוהה" שלהם (במובן האינטלקטואלי). האדם החילוני שאתו נקלע החרדי לשיחה היה נהג המונית, המוכר בסופר, העובד במוסך וכיוצא באלה. הרבה מאד חרדים מעולם לא ניהלו שיחה של פנים מול פנים עם אדם חילוני בעל השכלה גבוהה. החרדי יודע אולי כי "לא כל החילונים כאלה"; הוא שומע אנשים אחרים ברדיו, ואולי פוגש אותם גם במדיומים אחרים – אך אינה דומה שמיעה לראיה, ואינה דומה היכרות דרך התקשורת למפגש ממשי.

במהלך לימודים באוניברסיטה חילונית מתקיים מפגש עם ציבור ערכי שאינו חרדי, מהסוג שהאדם החרדי הממוצע אינו נתקל בו ביומיום. הרמה הערכית והאינטלקטואלית שהוא פוגש גורמת לאדם החרדי לתחושות מעורבות של התפעלות ואי-נוחות, תוך ערעור של הדימוי השלילי של העולם החילוני, שעליו גדל. הוא מתחיל לחשוב שמא אין לחרדים עליונות מוסרית מוחלטת על פני כל ציבור אחר, ומחשבות אלו מאיימות על היציבות של תמונת העולם שלו. אם העולם החילוני מצליח לייצר אנשים איכותיים ומרשימים, שמא אינו נורא כפי שהוא רגיל לחשוב, שמא הערכים החילוניים אינם גרועים כל כך, ושמא החינוך החילוני אינו כה רעוע?

המפגש עם מרצים מרשימים באקדמיה החרדית, אנשים שלעתים אינם שומרי תורה ומצוות, עלול גם הוא ליצור שבר אצל אלה המחזיקים בתפיסה ש"הם, החילונים, טיפשים/תינוקות/לא מבינים"

אתגר זה קיים בעוצמה גבוהה באוניברסיטאות חילוניות, שבהן הלומד מוקף בבני גילו, וממילא נוטה לערוך השוואה בינו לבינם. אולם, המפגש עם מרצים מרשימים באקדמיה החרדית, אנשים שלעתים אינם שומרי תורה ומצוות, עלול גם הוא ליצור שבר אצל אלה המחזיקים בתפיסה ש"הם, החילונים, טיפשים/תינוקות/לא מבינים". אתגר זה קיים גם באקדמיה חרדית המעסיקה מרצים חילונים, ואין זה משנה כל כך מה התכנים שהם מלמדים. יש לציין שאתגר זה קיים במידה זו או אחרת גם ביציאה לעבודה במשרדים חילוניים – אך בדרך כלל לא באותה עוצמה.

בחירה אישית

בהקשר התרבותי יש לציין אתגר מהותי נוסף שרבים אינם מבחינים בו, שאף הוא מאיים לעתים קרובות על יציבות עולמו של האדם החרדי. אחד ההבדלים המשמעותיים בין העולם החרדי לחילוני הוא המקום שניתן לבחירה האישית. בחברה החרדית, בעיקר בעולם הגברי אבל לא רק בו, האידאל של בחירה אישית אינו תופס מקום נרחב. כל בחור ישיבה רוצה להיות "גדול הדור", ונכנס אוטומטית למסלול הרלוונטי. גם בקרב הבנות, אין חינוך לבירור עצמי של העדפות ונטיות, והמוסדות משדרים את המסר שמטרת כל הנשים דומה. באופן כללי, תכלית האדם בחברה החרדית היא לעשות רצון ה', והחברה מגדירה בצורה ברורה מהו רצון ה' הנעלה ביותר (לימוד תורה ותמיכה בלימוד תורה). הרעיון שהאדם צריך לבחור את דרכו ולבטא את אישיותו האותנטית אינו תופס מקום מרכזי. המפגש הראשוני של אדם חרדי עם בחירה אישית משמעותית, אם במקצוע הלימוד ואם באופני הלימוד ובצורות העבודה, והמפגש עם ציבורים אחרים שהבחירות שלהם כמעט אינן מוגבלות, עלולים להותיר את היוצא אל האקדמיה מעט מבולבל (היכן הבחירות שלי?). גם אתגר זה קיים ביציאה לעבודה, אם כי בעוצמה מופחתת.

בעיות צניעות

מושגי הצניעות של החברה החרדית שונים מאד משל החברה הכללית ומשל קבוצות דתיות אחרות, ואין צורך לומר – ממושגיה של החברה החילונית. המפגש עם סביבה מעורבת ועם תרבות חיים מתירנית יותר עלולה לגרום לירידה רוחנית ולהתרופפות בשמירת ההלכה אצל האדם החרדי. כפי שתואר בפתח הדברים, החיים בחברה מעורבת באקדמיה הם חוויה חדשה עבור החרדי, והמציאות אינה דומה בהכרח למה שנדמתה מרחוק, בישיבה או בסמינר.

החיים בחברה מעורבת באקדמיה הם חוויה חדשה עבור החרדי, והמציאות אינה דומה בהכרח למה שנדמתה מרחוק, בישיבה או בסמינר

באתר "אקשיבה", העונה לפניותיהם של צעירים חרדיים בשלל נושאים, עלו בכמה הזדמנויות התלבטויות של סטודנטים חרדים בנוגע לגבולות הצניעות בסביבה לא חרדית. למשל, תלמידה חרדית במוסד אקדמי חילוני תיארה את הקשיים הקשורים לעירוב בין המינים: "מצד אחד אני רוצה להיות נחמדה ואנושית, ומצד שני חשוב לי מאוד לשמור באופן מלא על גדרי הצניעות ולא להגיע למצב של זלזול בזה חלילה". התלמידה סיפרה כיצד, על-מנת שלא לפתח קשר חברי עם גברים, היא מבודדת את עצמה מכל אינטראקציה חברתית. מציאות זו, לדבריה, "מתישה אותי וגוררת גם תחושה של בדידות". היא אף תהתה בנוגע לגבר קונקרטי שנוהג כלפיה באדיבות ודואג לשלוח לה למייל – שכן אין לה "וואטסאפ" בפלאפון הכשר – עדכונים וחומרים הקשורים לקורס. הסטודנטית ביקשה להודות לו ולהתייחס אליו בנחמדות, אך "יחד עם זאת, אין לי שום רצון ליצור קשר קרוב עם גבר זר".

שאלה נוספת שהופנתה ל"אקשיבה" על ידי תלמיד חרדי, עסקה אף היא בסוגיית הערבוב בין המינים: "לא ממש הייתי רגיל לקשר כזה עם בנות שאני יושב לידן בקפיטריה ומפטפט." כתב התלמיד. הוא שואל: "איך אני יכול להתמודד עם הנושא הזה של הקשר עם הסטודנטיות? לא בא לי להיות מדי אאוטסיידר, ומצד שני אני לא יודע לאן זה יגיע". הבעיה אם כן ברורה: החרדי מגיע מעולם נפרד לחלוטין. מגיל ינקות הוא גדל רק עם בני מינו, ולפתע הוא מושלך למציאות מעורבת לחלוטין. סוגית העירוב בין המינים בעולם החילוני מציבה בפני החרדי אתגר לא פשוט, מה עוד שהוא אינו מכיר את הנורמות הרווחות ביחסים בין המינים בחברה הכללית.

עם זאת, בעיה זו ייחודית ללומדים במוסדות חילוניים, שהם מיעוט קטן מאד מבין הסטודנטים החרדיים. כן היא משפיעה הרבה יותר על רווקים, אם כי היא בהחלט יכולה לאתגר גם תלמידים נשואים.

מאיגרא רמא לבירא עמיקתא

במסגרת האתגרים החברתיים ראוי להזכיר עוד אתגר, שאולי נראה פעוט, אך יש לו השפעה לא מעטה על עולמו של הסטודנט החרדי, בעיקר בקרב גברים חרדיים ללא כל רקע בלימודי חול.

אתגר זה הוא התסכול מחוסר הצלחה בלימודים. גבר חרדי שלמד מספר שנים בישיבה נחשבת, ואולי אף המשיך לכולל נחשק, צריך להתמודד פתאום עם פערים לימודיים. אדם שהיה רגיל להצטיין בכל מסגרת מרגיש לפתע שכל הכלים שרכש בשנות לימודו בישיבה אינם מועילים לו בבואו להתמודד עם תרגיל במתמטיקה או עם שאלה באנגלית. העדר הרגלי למידה הכוללים עבודות ומבחנים, לצד העדר כישורים לארגון ידע, מעמידים אותו ערום מכל נכסיו האינטלקטואליים. מרום מעמדו בעולם התורני הוא נזרק חסר-כל אל מקום חדש שבו כל צעיר בן 18 עולה עליו. הדבר יכול לגרום לתחושת מרירות גדולה כלפי העולם שממנו הוא הגיע, ובפרט כלפי החינוך המתבדל של החברה החרדית והכלים שהוא מעניק.

מרום מעמדו בעולם התורני הוא נזרק חסר-כל אל מקום חדש שבו כל צעיר בן 18 עולה עליו

תופעה זו נפוצה במיוחד אצל גברים, אולם היא קיימת – במידה מועטה יותר – גם אצל נשים. הן מרגישות שההשכלה שניתנה להן בסמינר היתה דלה מדי. במוסדות מעורבים ענין זה מורגש במיוחד, כיוון ששם על האדם החרדי להתחרות בבני גילו, ותלמידים לא-חרדיים, שלרוב אינם מוכשרים יותר מהתלמיד החרדי, עולים עליו עשרת מונים ביכולותיהם הרלוונטיות ללימודים האקדמיים. עם זאת, גם באקדמיה החרדית, ואפילו בלימודי ההשלמה לבגרות, עולות לא אחת תחושות מסוג זה בקרב הסטודנטים החרדיים. כיוצא בו, גם ביציאה לשוק העבודה, כאשר החרדי מגלה שמעמדו הרם בבית המדרש אינו עוזר לו בעולם התעסוקה, הוא עלול לחוות משבר דומה.

***

עד עתה דיברנו על אתגרים חברתיים העלולים להקשות על התלמיד החרדי היוצא ללימודים אקדמיים. פרט לאלה, הגישה האקדמית ורבים מתכני הלימודים מנוגדים עמוקות לרוח התורנית המקובלת בחברה החרדית.

הטלת ספק

מוסדות אקדמיים לא קמו בתוך חלל ריק. בעולם העתיק היו האוניברסיטאות שייכות למוסדות דת – לכנסיות הקתוליות. עם השנים, השילו מוסדות ההשכלה מעצמם את המעטפת הנוצרית, וחברו לדת אחרת: "הדת הליברלית". הערכים המכוננים של האקדמיה הם ערכי החירות. מדובר בראש ובראשונה בחופש המחשבה ובחופש הביטוי, אך ברור שלא ניתן להפריד ערכים אלו מחבילה עשירה של ערכי חירות: חופש דת (וחופש מדת), חופש פוליטי, חופש התרבות, וכן הלאה. באופן כללי, ניתן באקדמיה דגש חזק מאד בערך האוטונומיה האישית – דגש שבהכרח בא על חשבון תפיסת החובה והנאמנות של העולם המסורתי. בהתאם לתנועה הנפשית של המהפכה המדעית, האדם – החוקר, המגלה, החופשי – נמצא במרכז; הגורמים המגבילים את חירותו – הא-ל, הקהילה, בית הכנסת ואפילו המשפחה – נדחקים לשולי ההווי האנושי.

ז'אן ז'אק רוסו, ג'ון סטיוארט מיל ואחרים יצרו קשר הדוק בין חינוך, אושר ותיאוריה פוליטית. קשר זה נובע מתוך הנחת יסוד שידיעת האמת מובילה לאושר, ושאין אפשרות לתור אחת האמת בלי חקירה אינטלקטואלית עצמאית וחופשית, נקיה מהנחות מוקדמות. כפיה של דעות וצמצום שדה המחקר עלולים להוביל לשקר ולהרחיק את האנושות מן האושר. משום כך, אין להעניק למישהו מונופול כלשהו על החקירה האינטלקטואלית, ואין להטיל מגבלות כלשהן על השמעת דעות. בשם חיפוש האמת, יש לאפשר כל אמירה שאיננה יוצרת סיכון פיזי ממשי לאחרים. מטרת החינוך היא לתת בידי האדם את כלי החקירה, ומשכך, גם אם שקר ואמת דרים יחדיו בספירה הציבורית, האדם הרציונלי החופשי, שבידו כלי חקירה וביקורת, יבחר בוודאי באמת. כך, באמצעות חינוך לחקירה חופשית, תנצח האמת, והאנושות תזכה להגיע ליעד הנכסף – האושר.

אתוס זה, על מרכיביו השונים, עומד בסתירה בולטת להנחת היסוד הבסיסית ביותר של החינוך היהודי-מסורתי. בחינוך היהודי, אושר אינו מותנה בחקירה חופשית, אלא בהתמסרותו של האדם לידיעת התורה ולקיום מצוותיה. התורה נתונה לאדם בתור אמת ידועה מראש; על האדם לקבל על עצמו את עולה, כדי שיהיה זכאי לה. הרעיון של "נעשה ונשמע", של קבלת התורה הקודמת ללימודה, נמצא בבסיס האתוס של הלימוד הישיבתי, והוא נוכח (גם אם באינטנסיביות פחותה) אף בסמינרים לבנות. להבנתי, הגישה החשדנית לטקסט, החקירה החופשית, נטולת הנחות מוצא ואמתות מקובלות, היא האיום העמוק ביותר שמציבה האקדמיה לתפיסות היסוד של החברה החרדית.

הגישה החשדנית לטקסט, החקירה החופשית, נטולת הנחות מוצא ואמתות מקובלות, היא האיום העמוק ביותר שמציבה האקדמיה לתפיסות היסוד של החברה החרדית

המחקר האקדמי, אם במדעים המדויקים ואם במדעי החברה והרוח, מכוון כולו להטלת ספק ולבדיקה מחדש של תפיסות רווחות. דבר זה נוגד חזיתית את גישת הלימוד הישיבתית והמסורתית, המכבדת את הטקסט ומייחסת לו קדושה וסמכות, והוא מעלה מתח מובנה אצל התלמיד החרדי הלומד במוסד אקדמי. מתח זה מתקיים הן ברמה האינטלקטואלית, ביחס לתכנים ולטקסטים הנחשבים מקודשים בחינוך החרדי, והן ברמה הזהותית, כאשר התלמיד החרדי מאמץ גישה רפלקטיבית ביחס לזהות החרדי שלו ולמשמעה. חשיבה זו עשויה להביא לידי ערעור ופירוק של ערכים המקודשים על האדם החרדי; אכן היא עשויה מנגד להביא לידי חיזוק והעמקה שלהם, לאחר תהליך של ליבון ובירור. כך או כך, מדובר בהחלט באתגר משמעותי שאין לזלזל בו.

ביטוי מלא לניגוד בין האתוס האקדמי לבין התפיסה החרדית נמצא בעיקר במוסדות האקדמיים הכלליים, שהם בהגדרה מוסדות מחקר (ולא בתי-ספר ללימוד מקצוע). אולם, הבדלי התפיסה והגישה קיימים גם, אם במינון מופחת, במכללות ובמוסדות האקדמיים החרדיים, המבקשים לעסוק בהכשרה מקצועית במובן הצר. בסופו של יום, הידע האקדמי נולד ונוצר מתוך תפיסת העולם המתוארת לעיל – תפיסה שבאה לידי ביטוי בתוכן אקדמי באשר הוא. במפגש בין התלמיד החרדי לבין התכנים הלימודיים, נדמה שמידה מסוימת של מתח היא כמעט בלתי נמנעת.

עם זאת, אין צריך לומר שיש שינוי עצום בין לימודי ביקורת תרבות ללימודי היסטוריה קלאסית, בין שני אלה ללימודי משפטים, ובין לימודי משפטים ללימודי ראיית חשבון. כן, המידה שבה גישה חינוכית זו מועברת שונה מאד ממוסד למוסד. מבחינה זו, אין כל השוואה בין הלומד במכללה חרדית המנוהלת על ידי יהודים יראי שמים, שבה רוב מנין ובנין של המרצים הם יהודים שומרי תורה ומצוות, לבין הלומד באוניברסיטה חילונית. אין ספק שבמקומות דתיים היחס לעקרון הטלת הספק, המונח ביסוד הגישה האקדמית, מסויג מאד.

תכני כפירה

פרט לגישה הביקורתית של האקדמיה, מצויים בה גם הנחות יסוד ותיאוריות רבות הכופרות בערכים ובאמונות של האדם המאמין. באופן כללי, ניתן לומר כי האמונות המקובלות בעולם האקדמי אינן אלה של האדם החרדי. במחלקות מסוימות באוניברסיטה נמתחת ביקורת חריפה וישירה על האמונות של האדם הדתי-חרדי. אלא שיש להבחין, לכל הפחות באופן ראשוני, בין התחומים השונים באקדמיה, במידה שבה הם מכילים תכנים הכופרים בהשקפתו של היהודי המאמין.

לעניין זה, ודאי שהמקום המאתגר ביותר הוא הפקולטה למדעי הרוח. אם בחוג למקרא ואם בחוגים אחרים יעמוד התלמיד החרדי בפני תכנים הסותרים חזיתית את האמונות שעליהן גדל וצמח. הגישה ההיסטורית היא שונה, הגישה הפרשנית היא אחרת, והנחות היסוד הן חלוקות בהחלט. אולם, למעט יחידים, הדבר אינו רלוונטי עבור התלמיד החרדי, שנכנס לאקדמיה (בדרך כלל) כדי למצוא טרף למשפחתו, ולא כדי להיחשף לגישות חדשות לתורה וליהדות. גם התחום המכונה "מדעי החברה" – לימודי סוציולוגיה, אנתרופולוגיה וכדומה – רווי בהנחות יסוד החלוקות בתכלית עם המקובל בעולם החרדי; גם כאן, הדבר אינו רלוונטי במיוחד עבור התלמיד החרדי המצוי.

לא כן הדבר ביחס ללימודי פסיכולוגיה ומשפטים – אף הם שייכים למדעי החברה. בתחומים אלו סביר להניח שהתלמיד ייחשף לגישות המדגישות את יחסי הכוח והפוליטיקה ואת ההבניה החברתית, והמערערות את תמונת העולם ההרמונית המקובלת בעולם המסורתי-חרדי. גישות אלו מעמידות בספק את הבחירה החופשית, את השכר והעונש, ואת ענין הנוכחות של הקב"ה בתוך עולמנו ובתוך עולמו הפרטי של כל אדם ואדם. הדברים קל וחומר ביחס לתורת פרויד ותלמידיו, כל אחד לפי גישתו, וכן ביחס לגישות דטרמיניסטיות הרווחות בלימודי פסיכולוגיה ומקצועות הטיפול. קשה לשלב גישות אלו בתוך עולם של אמונה תמימה כמקובל בחברה החרדית, ותלמידים הלומדים מקצועות אלו יידרשו לעבור תהליך אישי של התאמה ובירור.

גם בתחום המדעי ישנם אתגרים ספציפיים עבור האדם הדתי-חרדי: תיאוריית האבולוציה, גיל העולם, ועוד סוגיות ותהיות העולות מתוך החקירה המדעית ביחס לתפיסות תורניות מקובלות. עם זאת, דווקא בתחום הזה רבו החומרים העוסקים בשילוב בין הדת לבין המדע. הפתרונות אינם מאיינים את השאלות, אך נדמה שהשאלות שמעלה התחום המדעי חריפות פחות, ובוודאי קיומיות פחות, מסימני השאלה של תחומי הרוח והחברה.

המקום הבעייתי יותר באקדמיה החרדית הוא התחומים החברתיים: פסיכולוגיה, עבודה סוציאלית והתרפיות למיניהן, שהם תחומי למידה מבוקשים

היציאה למסגרות האקדמיות המיועדות לחרדים חוסכת מהתלמיד החרדי את רוב ההתמודדות. מדעי הרוח אינם נלמדים כלל באקדמיה החרדית, והיתקלות בדעות כפרניות בתחומים אלה יכולה לקרות רק באופן עקיף. לימודי משפטים, שבאוניברסיטה כוללים לא מעט עיסוק בפילוסופיה והגות, מצטמצמת במכללות הייעודיות לפנים הטכניים והיישומיים, כך שהמתח מוגבל למינימום. גם בתחומי מדעי הטבע (שלרוב גם אינם נלמדים באקדמיה החרדית) נעשה ניסיון לסנן במידת האפשר תכנים "בעייתיים", ותחומים המשיקים למדעים מדויקים – הנדסת מחשבים, חשבונאות, הנדסת בנין וכדומה – אינם מעלים חששות למפגש עם דעות כפרניות.

המקום הבעייתי יותר באקדמיה החרדית הוא התחומים החברתיים: פסיכולוגיה, עבודה סוציאלית והתרפיות למיניהן, שהם תחומי למידה מבוקשים. אולם בעיה זו אינה קיימת דווקא באקדמיה החרדית, אלא אף בתוככי הסמינרים. בשיעורי ההוראה, וביחוד בהוראה מתקנת וחינוך מיוחד, מועברים תכנים פסיכולוגיים רבים הנוגדים מעצם טבעם את רוח היהדות המסורתית. נעשה אמנם ניסיון "לצנזר" תכנים העוסקים במיניות של פרויד ובדטרמיניזם של סקינר, אך כמעט בלתי אפשרי ללמוד באקדמיה משהו על נפש האדם מבלי שהדבר יתנגש עם הנחות יסוד של העולם הדתי-חרדי.

"ליכא מידי דלא רמיזא באורייתא"?

עד כאן דיברנו על הרוח הביקורתית הכללית של האקדמיה, ועל תכנים ספציפיים העלולים להיות בעייתיים. ביציאה לאקדמיה ישנו אתגר נוסף, הנובע מדעה מוקדמת המצויה אצל לא מעט בעולם החרדי.

בחינוך החרדי מקובלת פרשנות מצומצמת מאד למימרת חז"ל "ליכא מידי דלא רמיזא באורייתא". הרושם המתקבל אצל רבים הוא ש"הכל בתורה, ושם – אין כלום". כן, כפשוטו. אין חכמה מחוץ לבית המדרש, וכל הדעות של "הפרופסורים שלהם והמדענים שלהם" – הכל שטויות. לחילופין, חכמי ישראל כבר גילו את זה קודם. גם אם הניסוח האמור מקצין מעט את המסר, אין ספק שדברים ברוח זו נשמעים לא אחת מפי רבנים בישיבות ומורות בסמינרים. מבחינה זו, כל גילוי של חכמה מחוץ לכותלי הישיבה עשוי לאתגר את התפיסה המקובלת. הגילוי שיש ים אדיר של חכמה חוץ-תורנית עלול לערער את הביטחון באמיתות דרכו של בן-התורה הנכנס אל האקדמיה.

הגילוי שיש ים אדיר של חכמה חוץ-תורנית עלול לערער את הביטחון באמיתות דרכו של בן-התורה הנכנס אל האקדמיה

חשש זה משתנה בהחלט בהתאם ללומד, לתחום הלימודים ולמוסד הלימודים. באופן כללי, נראה שהחשש רלוונטי יותר לגברים מאשר לנשים. אצל בוגרי ישיבה, שעולם הדעת שלהם בנוי כולו על תכנים תורניים, המפגש עם עולם דעת מתחרה עלול ליצור זעזוע. לעומת זאת, נשים מורגלות בלימודים כלליים מגיל צעיר, והלימודים האקדמיים נתפסים בדרך כלל רק בתור הרחבה והעמקה. באופן דומה, ניתן לחלק בין אדם שנחשף בעבר לעולם המחקר, לבין אדם שהעולם התורני היה כל עולמו.

כן יש הבדל גדול בתחום הלימודים. גם כאן, ככל שנושא הלימוד משיק יותר ללימודים התורניים, החשש מתגבר. כאשר לומדים משפטים, יש חשש שתיווצר תחרות בין הגישה המשפטית האקדמית לישיבתית. בלימודי מתמטיקה ואנגלית החשש פוחת כמובן. מעטים הם הסבורים כי ניתן להגיע לידיעת שפה אחרת באמצעות לימודים תורניים בלבד.

***

במאמר זה ביקשתי לסקור את האתגרים ביציאה מהעולם המוגן של הישיבה, הכולל או הסמינר, אל העולם הזר – ולפעמים גם עוין – של האקדמיה. ביקשתי לעשות סדר באתגרים ובאיומים הנשקפים לאדם החרדי בעולם זה. הצבעתי על כך שהתמודדות בענין הזהות החרדית מזומנת לאדם בכל יציאה מהישיבה, אולם סוגיה ואופניה שונים אלו מאלו. האתגרים המשמעותיים ביותר קיימים בלימודים במסגרות חילוניות ומעורבות, ובתחומים של מדעי הרוח והחברה. באקדמיה החרדית האתגרים אמנם קיימים, אך חלשים יותר בעוצמתם. כן הצבעתי על כך שרבים מאתגרים אלה קיימים גם ביציאה לעבודה. דומני שגם אם יהיו מי שימצאו בדברי הטיות מינוריות לקולא או לחומרא, הרי שיש בסכנות המפורטות במאמר כדי לשקף נאמנה את האתגרים המרכזיים שבפניהם עומד הסטודנט החרדי.

מאמר זה אינו מתיימר לרדת למישור הנורמטיבי, ולדון בשאלה אם מותר וראוי לבן-תורה או לבת-סמינר ללמוד לימודים אקדמיים במסגרת זו או אחרת. מטרת המאמר היא להתייחס למציאות הנתונה – מציאות שבה תלמידים רבים פוקדים את ספסלי ההשכלה הגבוהה, ומציאות שבה אותם ספסלים הם מפתח חיוני (למעט אצל יחידים) להשתכרות משמעותית. בתוך מציאות זו, חשוב להיות מודעים לסכנות ולאתגרים האורבים לתלמיד החרדי, ומתוך מודעות זו לגבש עמדה כלפי ההתמודדות אתם.

דרך התמודדות אחת היא כמובן הפרישות: להימנע מכניסה ללימודים אקדמיים, על סוגיהם השונים. דרך אחרת היא העצמה עצמית, ובחירת מסגרת שתמעיט את הסכנות. דרך שלישית יכולה להיות הכנסת לימודים אקדמיים לתוך מסגרות שמורות עוד יותר, תוך צמצום האתגרים למינימום האפשרי. אינני מתיימר לדון בדרכים השונות האלו, על מעלותיהן וחסרונותיהן; רצוני רק לעורר את הצורך בהן.

הקריאה להימנע מלימודים אקדמיים היא גזרה שלפחות חלק נכבד מהציבור לא יכול לעמוד בה

קשה לבוא בטענות על גברים ונשים חרדיים שפנו ללימודים אקדמיים כדי לרכוש לעצמם יכולת השתכרות סבירה. בהעדר מסלול אלטרנטיבי הראוי לרבים והמאפשר סיכוי סביר לפרנסה בכבוד, הקריאה להימנע מלימודים אקדמיים היא גזרה שלפחות חלק נכבד מהציבור לא יכול לעמוד בה. ניתן לטעון – ונדמה שיש קבוצות הטוענות זאת – שעל הציבור החרדי להצטמצם אפוא לממדים קטנים ואיכותיים יותר. אלה המתפתים להיכנס בשערי האקדמיה מוזמנים ליצור לעצמם קהילות חדשות, ואין לראות בהם עוד חלק מהציבור החרדי. אך גישה זו אינה הגישה הרווחת והמקובלת. הפונים ללימודים אקדמיים הם עצם מעצמיה ובשר מבשרה של החברה החרדית. החיפוש אחר פרנסה בכבוד, גם במסלול אקדמי, אינו עילה לשלילת תעודת הזהות החרדית.

בהינתן המצב הקיים, ולאור שורת האתגרים שהשתדלתי לפרוש במאמר זה, אולי הקריאה היוצאת מתוך הדברים היא קריאה לנטילת אחריות. החברה החרדית יודעת לדאוג היטב לבניה ולבנותיה. היא עושה זאת על-ידי מוסדות הלימוד היסודיים והעל-יסודיים, על-ידי הישיבות הקטנות והגדולות, על-ידי מסלולים והשתלמויות, וכמובן על-ידי מוסדות צדקה וחסד. החיפוש אחר פרנסה מביא כיום חלק לא מבוטל מתוך אותם בנים ובנות – מהטובים שבהם – לידי ניסיונות שאינם פשוטים, העשויים להרחיק אותם מן הערכים הבסיסיים של החינוך החרדי. הגיע הזמן – כך דומני – שגם עליהם ניקח אחריות.

 


[1] בין השנים 2011-2016 הוקמו 14 מוסדות מח"ר (מכללות חרדיות). במהלך השנים הללו גדל מספר הסטודנטים החרדים במערכת ההשכלה הגבוהה מכ-6000 ל-12,000. כ-%85 מהם לתואר ראשון, היתר לתארים מתקדמים. 3000 סטודנטים למדו במח"רים בשנת 2016. בשנת2017 כ-2000 סטודנטים חרדים למדו באוניברסיטאות, כ-1400 באוניברסיטה הפתוחה, 4500 במכללות אקדמיות וכ-2800 במכללות לחינוך. לפי הערכות המועצה להשכלה גבוהה, במהלך ארבעת השנים הקרובות מספר הסטודנטים החרדיים יעמוד על 19,000. הצפי הוא ששיעור הגברים מבין הסטודנטים יעלה וכן שיעור הלומדים באוניברסיטאות המעורבות. ראה: מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל, המועצה להשכלה גבוהה, ירושלים, חשוון תשע"ז, עמ' 20. וכן, הרחבת הנגישות של ההשכלה הגבוהה לאוכלוסיה החרדית בחומש הבא, טיוטת עקרונות המדיניות, לקראת אישור התוכנית הרב שנתית להשכלה הגבוהה, תשע"ז- תשפ"א, המועצה להשכלה גבוהה, ירושלים, ניסן תשע"ו.


קרדיט איור: הרשל'ה

26 תגובות על “חרדים מהאקדמיה

  • הכתבה עמוקה ומעניינת מאוד.
    ניכר שנעשתה עבודה עיונית משמעותית.

  • מנסיוני האקדמי, שכל איננו תנאי לקבלת תואר ד"ר!

    • מנסיוני הישיבתי, גדלות תורנית אינה תנאי הכרחי להיות ראש ישיבה…

  • המועצה להשכלה גבוהה (המל"ג) בעצם סירובה להפרדה במוסדות על רקע אידואולוגיה חילונית גרמה בעצם להחמרת הבעיה, שכן כידוע בשעת שמד אפילו על מנהג קל של "ערקתא דמסאנא" אסור לשנות, קל וחמור הנהגה של צניעות.
    חבל שהחכים לא נלחמים במל"ג.

  • האם נראה לך באמת שהקוראים כאן יודעים מהי " חשיבה רפלקטיבית"?

    • כחרדית באקדמיה אני חושבת שאתה מנסה לעשות משהו שגם האקדמיה לא צלחה בו. המאמר נראה עיוני, אך בחוויה שלי הוא דווקא חתרני, ואתה מעלה נקודות כואבות וערכים כל כך ברורים לשאלה: "האם באמת כך צריך להיות?" אתה בעצם הופך ערכי בסיס כמו צניעות (!!) לנושא פילוסופי…

      גם למה שכן התחברתי אעדיף לא לקחת את הדברים ולא להפיצם, למרות, ואולי בגלל שאני פעילה עבור סטודנטים חרדיים באקדמיה, דווקא במקומות גבוהים מאד ובשיברים משמעותיים (כולל המל"ג, ות"ת, ועדות היגוי ועוד). נראה לי שטור כזה צריך להיכתב דווקא בידי סוציולוג או אדם שמקצועו נוגע בדבר.

      בהצלחה!

  • אכן דברים נכונים. (אחד שהיה שם)
    מעניין שסגנון כתיבת המאמר הוא אקדמי.

  • אני קוראת את המאמר ולא מספיק מבינה: האם זה מה שחושב כותב המאמר הנכבד, או שזוהי רק הצגת הדברים מנקודת מבטו של החרדי הנקלע למלתעותיה האדיבות של האקדמיה?
    האם באמת חושב כותב המאמר ש"החילוניות אינה "עגלה ריקה", היא אינה רק רדיפת הנאות, ויש בתוכה אנשים אידאליסטיים ומרשימים, שסיפור חייהם שונה בתכלית מסיפורם הרגוע של בן הישיבה ובת הסמינר"…
    האם הוא באמת חושב שיש בהם "בעלי מוסריות ואתיקה שאינן נופלות משל האדם החרדי. אלו עשויים להיות אנשים מרשימים, בעלי מידות טובות ומחויבות עמוקה לתפיסות המוסר שבהן הם דוגלים"….
    אם הוא באמת סבור ש"העולם החילוני מצליח לייצר אנשים איכותיים ומרשימים, שמא אינו נורא כפי שהוא רגיל לחשוב, שמא הערכים החילוניים אינם גרועים כל כך, ושמא החינוך החילוני אינו כה רעוע?"
    האם באמת נראה לו ש"בחורה הלומדת לתואר שני תפגוש בחורים, לרוב נחמדים ומנומסים, המדברים אתה בחביבות מבלי כל ניסיון "לפגוע" בה. היא תפגוש בנות גילה החיות באורח חיים שונה לגמרי, והן מאושרות בחייהן וחשות סיפוק במעשיהן"…
    אם כך – הוא עצמו לכוד היטב בתוך סכנותיה של האקדמיה, וכדאי שייתן את דעתו על כך.
    אם לא – כדאי שיבהיר זאת היטב שלא כך הוא סובר.
    בתור בוגרת בית יעקב שחוותה ועדיין חווה על בשרה את סכנותיה של האקדמיה (אליה נכנסתי לאחר התייעצות עם תלמיד חכם שהכיר את נתוניי האישיים קרי: גיל, משפחה, בעל, ילדים, עבודה וכו')
    ברוך ה', למרות שהסכנות שהוזכרו במאמר נגעו בי בהחלט, אני יודעת ש:
    את המונח "עגלה ריקה" טבע החזון איש, שמילותיו היו ספורות, מדודות ומדויקות, והוא אמר אותן לבן גוריון שגם הוא היה בוגר האקדמיה, איש ספר, ( שלא לומר 'חולה ספר'), ועל אף זאת – סיפורים על אישיותו הבעייתית, המגלומנית, שלא לומר הרצחנית (אלטלנה? סזון? יחס לשואת אירופה?) – ידועים היטב (ולא רק ב"כחש" של בן הכט).
    אני יודעת שהחילוניות היא אכן עגלה ריקה משום שאין לה ערך משל עצמה, כל ערכיה לקוחים מהתרבות העולמית, ורובם על דרך השלילה, כלומר חילוני בהגדרה היבשה והממצה הוא "לא דתי". כל השאר – אוסף של ערכים ועקרונות כלל עולמיים.
    אני יודעת שעל אף שיש בהם אנשים שנראים, ואולי אכן הם אידאליסטים ומרשימים ונתקלתי במרצים ובמרצות כאלו, אני יודעת שאת ערכי המוסר הנעלה, היציב והבלתי משתנה, קרי: ערכי התורה, (ולא ערכי החרדיות!) אין להם.
    ותקוותי שכל שומר תורה ומצוות עדיין זוכר שהם אלו ערכי האמת והנצח, וזה לא רק סיסמא יפה.
    ושוב, מהם הערכים החילוניים – שוויון, חרות, חופש – איפה יש שוויון? בבית המשפט? בתקשורת? חרות? כל החרות היא לבחור בתוך המסגרת של החיים שלהם, איך אמרה לי פעם סטודנטית תל אביבית מ'העברית' – "פלורליזם בתל אביב? רק לערכיה המקודשים של תל אביב"….
    אני יודעת שכל אותם בחורים מנומסים ואדיבים חלקם (לא כולם), במחילה, היו מעדיפים לבלוע את הבחורה שמולם, וחלקם אף עושים זאת, רק לאחרונה נערכה הפגנה באוניברסיטת תל אביב תחת הכותרת "הגוף שלי לא הפקר" נגד פגיעות מיניות בקמפוס.
    והעובדה שכל מוסד חילוני של לימודים או עבודה ממנה היום דמות מסוימת לקבלת תלונות על פגיעות מיניות – תוכיח.
    וזה כמובן גם אחד הנושאים שלא יורדים לרגע מפס הקול התקשורתי.
    אני יודעת שבשורה תחתונה כאשר אחת המרצות ביקשה שכל אחד/ אחת יגיד כמה מילים על עצמו הנוסח שלה היה: "תואר ראשון – שני- ד"ר, נשואה פעם שנייה, אם לשתיים".
    והחרדיות שנענו לאתגר אמרו: "אם לשמונה, 6 נשואים, עובדת בעבודה בכירה—"
    היה אפשר למשש בידיים את ההבדל הבולט, את הניגוד החד, וכן – את העגלה הריקה מחד, והעגלה המלאה מאידך.
    פרחים יש שם הרבה, פירות לא.
    כולי תקווה שגם בסיום לימודיי אדבר ואחשוב כך.
    ועוד מילה: פלורליזם באקדמיה: עד שמגיעים לדבר על דת – אז יוצאים כל השדים האפלים ומוחים בתוקף נגד "הדרה"/ "הדתה" וכו', ויעידו על כך המאבקים המטורפים וההזויים נגד הפרדה בתואר שני, וגם בראשון. ברגע שהם שומעים 'דת' נעלמות כל המילים היפות, פלורליזם – עד שזה סותר את דעתי…
    הם הרועדים וזועמים כל כך מ'הדתה' בדמות חקלאי מתפלל בספר טבע של ילד בכיתה ב', מכריחים אותנו לעבוד תהליך יומיומי של 'החלנה' באקדמיה….

    • מאמר מחודד
      ותגובה ראויה. זוהי תגובה אידיאלית אך כנראה רחוקה כרחוק מזרח ומערב מלהיות תשובתם של מרבית הסטודנטים החרדים.

    • נכון מאוד. וזאת הסיבה שבחברה שלנו אין סוטי מין ופדופילים, וזאת הסיבה גם שאצלנו לא מסתירים את הבעיות מתחת לשטיח. אצלנו אין פגיעות מיניות, אנחנו גם יותר ערכיים ויותר מתחשבים. איזה כיף שאפשר להסתכל אל "העגלה הריקה" ולשוש שלא שמנו כהם!

    • שלום
      יש בעיה כאשר השכל האנושי נוטה להבין שיש קשר בין רמת אינטליגנציה לבין עולמו של מביע הדעה. הרי יש חינוך ויש עגלה ריקה. השאלה עד כמה אנחנו מבינים שגם אם יש אדם שאמר דברי חכמה זה לא אומר שמסקנת דעותיו הוצרו מחמת היותו חילוני או דתי. החכמה מבוססת על שכל חזק או חלש, והסביבה גם תומכת במסקנות החשיבה, אך יש אנשים חכמים בכל מקום. זה לא אומר שאם יש אדם חכם באסלם שמבחין בין אמונות טפלות לבין מציאות זה אומר שהאיסלם לא חי באשליה, וכן להיפך (וגם את ההיפך וכן להיפך). כל אדם איך שהוא מתלבש זה מחמת התרמניזים שגדל עליהם, אך את תפיסת עולמו הוא יכול לבסס אחרת {קצת} מחמת שיכלו.

    • מאמר משקף מציאות.. בצורה חדה וברורה

    • שירה,
      חבל שזו ההסתכלות שלך על הצד החילוני.
      את אכן סבורה שאין בעלי מוסריות ואתיקה שאינן נופלות משל האדם החרדי? את בטוחה שרופא שהציל אחרים ולפעמים על חשבון ימי חופש או שינה אינו מוסרי כמו מישהו דתי? או מתנדב שעובד עם נוער?
      נכון, זו לא אתיקה תורנית נטו, אלא בדרך כלל עם קשר לזה, ובכל זאת.
      ספור העגלה הריקה, אגב לא טוען שכולם שם עלובים. אלא שאורח חיים חילוני ריקני יותר. אבל בודדים, וודאי חלקם אנשים עם זכויות לא מעט. לא כל מי שקורא לעצמו חרדי עגלתו מתמלאת מעצמה, ולא כל חילוני ריקן.
      בנוגע לבחורים, לא בטוח. בגלל ליברליות בתקשורת וזה שהם בחברה מעורבת, סף הריגוש שלהם אחר, ולא בטוח שהם רוצים לבלוע כל דבר…
      את כל כך בטוחה בעגלה המלאה. אם את מתכוונת למקלרן או טיולון, זה בסדר. זה מלא יותר… אבל אם את מתכוונת לערכים, יש גם שם ערכים.
      ובעניין הדתה, נכון, זה מצוי. ובכל זאת יש לא מעט שרוצים בזה. שרוצים לימודי יהדות. זה אולי לא רוב, אבל מצוי לא מעט.
      .
      רק אציין שסברתי פעם כמוך. והחיים ולא האקדמיה למדו אותי. להעריך את העגלה המלאה ולא לזלזל בזו שממול. לא תמיד היא ריקה כל כך. פגשתי אנשים שמעשים שלהם בוודאי ממלאים כמה עגלות. עם כל הצער שהם לא דתיים. אין מקום לזלזול.

  • מאמר ברמה גבוהה ביותר.

    • שירה ומרים, יש כאן 2 אלמנטים מתקילים בשיח אודות העגלה הריקה: האחד, המונח "ערכים". כאשר אנחנו מדברים על ערכים ומדברים על עגלה ריקה, אנחנו מדברים על זה בפרמטרים של ערכי התורה ועולם הבא אל מול עולם הזה. זה נכון שיש חילונים בעלי "ערכים", וערכים אלו יכולים לזכות אותם לעולם הבא, אולם אורח החיים שלהם לא מוביל אותם לחיי עולם הבא. ערכיהם הם ערכים שהטבע האנושי מבין אותם, ואלו יכולים להיות מעוותים, וראו את השמאלנים כדוגמא, בשם האמת היושרה והרחמים מוכנים לעקור את אחיהם היהודים מבתיהם בגזירת הגרוש. כמובן שגם המונח "תרבות" נכנס לסל זה. תרבות ונימוס הם עניינים חיצונייים שנשמעים טוב, ויכולים להתעוות ברגע קל, ומי לנו בני תרבות יותר מן הנאצים כדוגמא.
      הנקודה השניה היא, האם כל מי שיושב בעגלה המלאה זה אוטומטית עושה אותו "מלא"? הרי קו החשיבה הזה סותר את כל עקרון הבחירה החופשית. מי שנולד בעגלה המלאה, פרוש הדבר שהוא חונך לאורח חיים שיוביל אותו לחיי עולם, ושהעגלה שלו דוהרת לשם. מה הוא יחליט לעשות עם זה? כמובן זה תלוי בבחירתו ויגיעתו האישית. לכן לומר "יש חרדים מושחתים" ו"יש חילונים ערכיים" מסיט את הויכוח העקרוני: האם אורח החיים שלכם הוא נכון ומלא או לא, למחוזות שהם לא רלוונטיים להתבוננות.

  • מאמר מעמיק ומרתק. אבקש להגיב, ממבט אישי ולא מחקרי , מהחוויה האישית שלי.
    אציין שכסטודנטית לתואר שני באוניברסיטה מעורבת, אני חווה פחות התמודדות מאשר בלימודי התואר הראשון שהיו במכללה חרדית מוכרת. כבוגרת סמינר, בעיני יש יותר סיכון לירידה רוחנית בסביבה חרדית- מודרנית או מתירנית מאשר סביבה חילונית. באיזה שהוא מקום כיום אני מרגישה שיש בידול מוחלט ביני לבין הסטודנטים החילוניים. אין לנו כמעט במשותף, ואורחות חייהם רחוקים ממני מאוד. בפרט כאשר ישנם גברים, אין לי שום צד לשבת איתם במסעדה לא כשרה, נניח. הסחף החברתי במכללה חרדית הוא גבוה בהרבה. השהות בחברת נשים פתאום לכולן יש פלאפונים לא כשרים…והם חרדים בדיוק כמוני…לבוש מתירני, אוכל במסעדות בעלות כשרות בסיסית בלבד,נושאי שיחה שהפכו פתאום למקובלים.

    • שלום לכולם:
      תודה לכותב על ההשקעה שכלל הקוראים שמו לב אליה, תודה גם לשלל המגיבים שרובם הגדול הגיב מהראש ולא מהבטן!
      תקצר היריעה מלכתוב את כל מחשבותיי, אבל מילים ספורות אודות נקודה אחת: גדלתי במשפחה חרדית חזקה במיוחד, אני מאוד מזדהה עם הכותבת לפני, אני סטודנט במקום מעורב/גויי בחו״ל והיות ומכיוון שכך הבידול והמרחק ביני לבין שאר הסטודנטים הינו גדול מכדי שאי פעם נוכל להגיע לקשר או דברים אסורים.
      דווקא כשהכל ׳חרדי׳ ׳כשר׳ ׳בהיתר׳ דווקא אז אני מרגיש ירידה דתית.

      נקודה ששונה בארץ מאשר במקום בו אני היום הינה ה׳כבוד׳ אותם רוחשים חברי לספסל הלימודים ׳דווקא׳ בגלל שאני חרדי, הם רואים שאני מקפיד על הרחקה, על וויתור על דברים יפים, והם כל כך מעריכים!!
      ייתכן שגם בארץ כשיפגשו בסטודנט המכבד כל אדם באשר הוא בד בבד עם עמידה מכובדת על עקרונותיו, יעריכו אותו ואת מקומו.
      אצטרף למה שהגיב כאן מישהוא אחר ואסיים שהאמת לאמיתה הינה שאחר כוונת הלב הם הדברים, מי שהולך לאקדמיה על מנת ״להשתחרר״ כביכול מהעולם החנוק עליו גדל, יש לו את כל הסיכויים על מנת להצליח בכך… אבל מי שהולך לשם מתוך מתינות, התייעצות, ומטרתו ברורה לו, קרוב לוודאי שיצליח בכך בלי שייפגע.

  • אני מרחם על כל מי שחושב (או מרגיש) שהידע המדעי מהווה סכנה לדת.

  • מי שרוצה להיות יהודי שומר מצוות אליו שייך כל הדיון שלכם. אבל "ישיבה" בעם ישראל היתה מקום לגידול אנשים "מרוממים מעם", "נבחרים" שעתידם להיות גדולי ישראל דוגמת הרב אלישיב והרב שטיינמן או הרב עובדיה יוסף זכר צדיקים לברכה. גם מי שלא הצליח להגיע לפסגה, עדיין הוא שייך לתואר הנכבד שנקרא "בן ישיבה", ומי שלא למד בישיבה או בכולל לא יבין זאת לעולם! '

    "בן ישיבה" זה אדם שלא שייך לעולם החומרי, לחיי התאוות והמותרות. זה אדם ששואף לחיים של "תורה", פירוש: חיים בתוך אקווריום שמבודד מכל עולם השקר שקורא בא תקנה, בא תאכל, בא תהנה, תחיה טוב ותקיים מצוות. בן ישיבה שיוצא לעבוד זה בבחינת עשה תורתך קבע ומלאכתך ארעי. הוא לא צריך תואר דוקטור, לא משפטן ולא כלכלן. הוא צריך קצת השתדלות ופרנסה משמים!!!

    ומי שיגיד שהיום הישיבות לא כך נראות, זה בגלל שהיצר הרע מקלקל כל דבר טוב, וזה שהוא מצליח במקומות מסוימים זה לא אומר שהרעיון נגנז. אדרבה, אנחנו נתחזק ונשמור על ילדנו, ואם לא הצלחנו בילד אחד אז נצליח בע"ה בילד השני, ו"ישיבה" מעולם לא פסקה מעם ישראל. מי שרוצה ללכת לאקדמיה – שילך – אבל שלא ינסה לפתות עוד אנשים שיבואו איתו. בני הישיבות לא ילכו לסעודת אחשורוש גם אם זה צנוע וגם אם זה כשר.

    • לידיעתך גדולי ישראל הגדולים והמוסמכים ביותר כלל לא למדו בישיבות או כוללים .
      דוגמא?
      החפץ חיים
      החזון איש
      הגרי"ז
      הגרי"ש אלישיב
      וכו'

  • שלום לכולם. הצבת עולם חרדי מול עולם אקדמאי בטעות יסודה. יש עולם חרדי של 40 שנה האחרונות של בורות אינטלגנטית גם בראייה בעין חרדית. בעבר חרדים ידעו מתמטיקה והיסטוריה כללית, ידעו וקראו עיתונות כללית ועם זאת עולמם היה בלימוד תורה ושמירת מצוותיה. ב-40 שנה האחרונות צומח דור באופן כללי (יש חריגים) שאפילו אינן יודעים דקדוק, תחביר, וכתיבה תמה, אפילו לרמה של מרן עובדיה יוסף יוכלו לחלום. מגדלים פה דור לפי שיטת רבי שמעון בר יוחאי ש"הרבה עשו ולא עלתה בידם".

    אני בתור אדם מבוגר שהייתי מנהל בחברה גדולה (חילונית) וניהלתי בעיקר אנשים חילוניים הרגשתי מנטלית ושכלתנית שאני עולה עליהם גם על הממונים עלי. כל שיחה איתם הייתה ידי על העליונה , כי למדתי ביסודי בחינוך עצמאי שלמדו את כל המקצועות, למדתי בגרות אקסטרנית ריאלית עם ציון מעל 90 בכל המקצועות, ומנגד הרבה חילונים הם ירודים ששכלם ומאווים חומרי, למעט הבאים ממשפחות דתיות ו/או שהוריהם אינטלגנטים בעלי ידע מח"ל בעיקר. לערכתי המצב (הבעייתי) מורכב מלימודים בחיידר ולא בחינוך עצמאי, כלומר בורות יסודית ביסודות חיי עולם הזה שגורם לאי-בהירות גם בלימוד גמרא והלכה כראוי, וגם ברגש נחיתות שהכותב הנ"ל מרגיש שכל קידומו האישי נעשתה באקדמיה. נא השוו (אני מרחיק עדות ) בין בחור שגדל בקהילת סאטמר לבין בחור חרדי משכיל שהלך ללמוד בלייקווד. יש להאריך אך הגיע הזמן לקצר.

  • מאמר מעמיק ומדוייק כל הכבוד!
    המיוחד שהוא נכתב מתוך הבנה ותיאור מצב ולא מתוך זלזול קבוע שנשמע בציבור החרדי ,אלא מסביר.

  • כיכר, אתם חייבים להשאיר את המאמר הזה פה ולא להסיר אותו, עד ביאת משיח.

  • הכותב מתייחס לאקדמיה ככלל ולא בפרט לאקדמיה החרדית. אציין בקצרה אחת מן הנקודות בסוגיה.
    בעולם הערכים של אברך הכולל ובת זוגו תופס מקום מרכזי הערך של 'הסתפקות במועט' במובן של ויתור על חלק מהמותרות והצרכים הגשמיים כתנאי הכרחי לבית של תורה. (הן מהפן המעשי והן מתוך ידיעה ששפע חומרני מרחיק מחיי רוחניות.)
    יוזמי תהליך שילוב חרדים באקדמיה ובתעסוקה (צוות חוקרים מטעם המכון הישראלי לדמוקרטיה) מובילים בדעת הקהל הטמעה של ערך אלטרנטיבי בשם רווחה כלכלית. למונח 'רווחה כלכלית' ישנו טווח פרשנות רחב.
    ייתכן מצב שבו אברך ובת זוגו משוחחים על 'רווחה כלכלית' כאשר האברך מתכוון לאפשרות להתקיים ובת זוגו מפרשת זאת כשפע חומרי אידיאלי. כך שהמינוח המוסכם רווחה כלכלית מנטרל התנגדויות ומאפשר שינוי הדרגתי ובלתי מודע של סולם הערכים המקורי.
    בתפילה שיזכה אותנו הקב"ה לחוות את הצימאון הפנימי של הנשמה אל בוראה, כאייל תערוג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלוקים, צמאה נפשי לאלקים לקל חי, צמאה לך נפשי כמה לך בשרי בארץ צייה ועייף בלי מים.
    והשייכות אל החוויה הרוחנית והנגיעה ברגשות האהבה והיראה הפועמים בתוכנו יוסיפו בנו כח כציבור וכיחידים לבנות בתים של תורה.

  • בס"ד
    מהמאמר ניכר שהושקעה בו עבודה רבה לסקור את כל הסכנות בהם נתקל האדם החרדי בבואו לאקדמיה, אומנם תיאור הסכנות כפי שמופיעים במלוא עצמתם אולי נכונים לסטראוטיפ חרדי קיצוני ,שמסופקני אם מופיע בשערי האקדמיה ובוודאי לא בכמויות משמעותיות, בכל מקרה במידה מחוקה יותר סכנות אלו קיימות בהיקף רחב.

    אך לצערי כותב המאמר השאיר את הדברים כאילו הגלויים הנשגבים על האקדמיה והחילוניות, נשארים על מכונם כאמת שהחרדי המסכן והמצומצם צריך להפנים שאין מה לעשות, ככה זה. אני מניח שזה קרה בשגגה, אבל אסור להשאיר רושם שגוי שכזה בשום מקום ובטח לא באתר חרדי .לכן אני נאלץ להגיב.
    א. ההיבט המוסרי והערכי: ברור שאם מישהו חושב שהעגלה הריקה פרושה, שכל החילונים שיכורים ואו מסוממים ואו אלימים, ואו בורים ואו חסרי מחשבה, נכונה לו במוקדם או מאוחר התפקחות כואבת או מהנה תלוי בנקודת המוצא. האמת שלאנשים רבים ישנם ערכים. ככלל היצור האנושי אינו יכול לחיות עם עצמו אם לא יאמין שיש בחייו משהו יותר מחומרנות גרידה . לכן המצג כלפי עצמו וודאי כלפי העולם הוא שהוא אדם ערכי.
    אך התורה מלמדת אותנו שבלי קנה מידה חיצוני, אדם ירמה את עצמו פעמים רבות, יסובב את ערכיו ע"פ נגיעותיו ועם קנה מידה חיצוני כולי האי ואולי . בקיצור בלי התורה אין סיכוי, אתה יש סיכוי אם כי אלא שמצליחים לצאת מגן המבוכה [כלשון המסילת ישרים] לגמרי, הם יחידים. אכן העובדה שהאדם חרדי אינה מחייבת שעגלתו מלאה יש לו יותר סיכוי, ברוב המקרים ישנם דברים שבעזרת התורה ניצול מהם. אך בהחלט תלוי בנקודת הפתיחה שלו ובעבודתו בהחלט יתכן אדם חילוני יותר מוסרי מאדם חרדי מסוים, אבל אין הרב שטיינמן זצ"ל ודומיו שם.
    "בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין" וראה המשך הדברים במסילת ישרים תחילת פרק ה. מספיק לעקוב אחרי העילית האידאולוגית של המגזר החילוני הנלחמת ברמה הציבורית על כל עוולה, מה קורה בביתם פנימה בחיי היום יום. מה קורה לאנשים עם היסטוריה של מצוינות שמגיעים לפוליטיקה… אני גדלתי בקרב עילית מוסרית חילונית ותקצר היריעה לספר מקצת מהספורים שבאמתחתי.
    אסיים סעיף זה באנקדוטה היסטורית : יוסיפוס פבליוס נחשב ע"י רבותינו כיהודי כשר ואפילו המליצו על ספריו. אבל כשהוא מתאר את טיטוס ואספסינוס הוא מתארם כמבחר האנושות. טיטוס לשיטתו עשה כל מאמץ למנוע את שריפת בית המקדש , אין צורך להכביר מילים לתאר את רשעות טיטוס בעיני חז"ל, איך זה יתכן? י"א מכיוון שהיה נתון בידיהם, אבל מרוח הדברים אינו נראה כך. אלא האדם יראה לעיניים, טיטוס כנראה אפילו חשב באמת שבכוונתו למנוע את השריפה, אך כוונתו הפנימית הייתה שונה ובשעת מבחן גרמה לו לא למנוע אותה ולמעשה לגרום לה. ולכן חז"ל שהעמיקו לראות דנו אותו ברותחים.
    ב. חיפוש האמת ,הספק בדעות רווחות, חופש המחשבה וכו': צריך לדעת להבחין בין הסיסמאות לבין המציאות בין חלון הראווה לבין המטבח: ראשית אספר שני סיפורים מרבים אחד מכלי ראשון והשני בדידי. ידיד שלי פרופסור עטור פרסים ובכיר מאוד מהפקולטה למדעים מדויקים באוניברסיטת בר –אילן רצה לארגן כנס בנושא תכנון תבוני ,האוניברסיטה קיבלה הוראה חד משמעית מהאקדמיה הישראלית למדעים לרדת מהעניין, בטענה שאינם מרשים בשום מוסד בארץ לבקר חס ושלום, את תורת האבולוציה האקראית והם כמובן ירדו מהעניין. לתשומת לב מדובר באוניברסיטה דתית ולא חס ושלום בערעור על קדושת האבולוציה אלא רק בדיקה, הטלת ספק, האם יש מתכנן מלווה לתהליך המקודש ?
    במסגרת תפקידי נפגשתי במהלך יום אחד [לכן הרושם נטבע בי] לפגישות עבודה עם 7 אנשים. 4 מהם דוקטורים או קרוב שאינם עוסקים באופן יומיומי במחקר מדעי במסגרת האוניברסיטאות. ושלושה פרופסורים מהמניין שעוסקים במחקר ברמה היומיומית. כולם דתיים בחתך דומה אף אחד מהם לא בעל גישה קיצונית . ארבעת הדוקטורים שמכירים את המדע בעיקר מצורת הצגתו בקורסים באוניברסיטה ומפרסומים סופיים של מחקרים, היו מלאי הערצה הגובלת בכניעות לעולם המדע. שלושת הפרופסורים היו מלאי ביקורת הגובלת בבוז, גם בנושאים שאינם רלוונטיים לדת דווקא. מי שמכיר את המטבח בו ישנן השפעות של תפישות מוקדמות של תכונות אנושיות וכו' ,מכיר את החולשות, מי שמכיר רק את האוכל המוגש במסעדת היוקרה מלא התפעלות.
    כמובן שזה רק רושם לא מחקר, אבל מניסיוני במחקרים עם ומול האקדמיה הדברים לגמרי ברורים. סדנא דארעא חד הוא האדם הוא אדם אם הוא התחנך באופן מסוים למד שבע שנים במסגרת פרדיגמה מסוימת פרסם עשרות מחקרים על בסיסה ועכשיו חצוף כלשהו מערער על הפרדיגמה ואתה על עבודת חייו על תפיסת המציאות שלו, הוא יזרוק אותו מכל המדרגות לא משנה כלל כל הסיסמאות על ספק, חופש המחשבה וכו'. הממסד האקדמי פועל במקרים אלו ע"י חרמות פיטורים כשאפשר, מניעת פרסומים בעיתונות המדעית בכל העולם[מכיר כמה חוקרים שנכוו בזאת] הכפשות ללא מתן זכות תגובה ועוד.
    הם אכן רק מלבינים פנים ולא שורפים ממש כמו בתקופת קופרניקוס, אבל זה והכיוון של הדעות הקדומות הוא ההבדל היחידי-בני אדם הם בני אדם ותכונת יסוד אנושית היא, שתפישת עולם פנימית עמוקה משפיעה על היחס לכל נושא ולשנותה בגיל מבוגר קשה עד בלתי אפשרי-ראה ספרו המצויין של תומאס קון מבנה של מפכות מדעיות.

  • איני יורד לויכוח הפילוסופי, השאלה אם ההלכה היהודית הקובעת לאדם המאמין אמרה את דברה, ואכן אמרה את דברה, האיסור להתרחק מהמין והאפיקורס הוא אף בפיקוח נפש גמור, גמ' ע"ז יז. ועברתי על מה שכתוב בתורה: הרחק מעליה דרכך – זו מינות. שבת דף קטז. : שאפילו אדם רודף אחריו להורגו, ונחש רץ להכישו – נכנס לבית עבודה זרה, ואין נכנס לבתיהן של אלו. שהללו מכירין וכופרין, והללו – אין מכירין וכופרין. ועליהן הכתוב אומר (אחר) [ואחר] הדלת והמזוזה שמת זכרונך. אמר רבי ישמעאל: קל וחומר, ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה: שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים. הללו שמטילין קנאה ואיבה ותחרות בין ישראל לאביהן שבשמים – על אחת כמה וכמה, ועליהם אמר דוד הלא משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי. עד כל הפוסקים מהרמב"ם הטור והשו"ע עד אחרוני הפוסקים, המאמין בחוב קיום ההלכה בשו"ע ע"פ התורה מסיני, כל האריכות הפילוסופית מיותרת' בידי חוברת ארוכה הדנה במכלול ענין זה הרוצה יוכל לקבלו במייל דלהלן [email protected]

כתוב תגובה:

נא להזין תוכן בתגובה
חובה למלא שם
נא למלא כתובת אימייל