צריך עיון > סדר עיון > מחיר העגלה המלאה

מחיר העגלה המלאה

רותי קפלר
רותי קפלר סופרת, רואת חשבון

נשים חרדיות הן עובדות מוכשרות וחרוצות, אך למרות זאת שכרן נמוך מן הממוצע בשוק. הסיבה העיקרית לכך אינה אפליה אלא חוקי השוק. מגבלות שנשים חרדיות מקבלות על עצמן מצמצמות את אפשרויות התעסוקה שלהן ומקטינות את היצע המשרות. בנוסף, לעתים קרובות פריון העבודה של האישה החרדית נמוך יותר. נשים חרדיות הן בראש ובראשונה אמהות, ולכך יש מחיר כלכלי. הטבת תנאיה של האישה החרדית לא תבוא דרך מלחמה בחוקי השוק, אלא דווקא דרך הכרה בהם.

ב' טבת תשע"ט

חרדית שכירה אני – חרדית שכירה בטוחה בעצמה ומודעת ליכולותיה, אך נמצאת יחד עם חברותיה אי-שם בתחתית טבלאות השכר. הנשים החרדיות השכירות הן קבוצה ייחודית בשדה התעסוקה הישראלי. חזקות, אמביציונריות, מוכשרות ומסורות – אבל מרוויחות פחות.

ההכנסה הממוצעת של אישה חרדית לחודש היא 5,750 ₪, בעוד שכרה הממוצע של מקבילתה היהודית הלא-חרדית הוא 9,416 ₪.1 ניתן לתלות חלק מהפערים בסוג המקצועות שבהם נשים חרדיות עובדות, בשונה ממקבילותיהן הלא-חרדיות, ובמשרות החלקיות שנשים חרדיות נוטות לקחת. אולם גם אם ננטרל את השפעת גורמים אלה, עדיין נגיע לפער משמעותי בין העובדת החרדית למקבילתה החילונית. נשים חרדיות רבות עובדות היום בגרפיקה, באדריכלות, בהייטק, בראיית חשבון ובמקצועות העיצוב, במשרה מלאה. אם נשווה את שכרן הממוצע של נשים אלה לשכר הממוצע במשק עבור משרות זהות, נגלה כי נשים חרדיות מרוויחות פחות.

נשים חרדיות רבות עובדות היום בגרפיקה, באדריכלות, בהייטק, בראיית חשבון ובמקצועות העיצוב, במשרה מלאה. אם נשווה את שכרן הממוצע של נשים אלה לשכר הממוצע במשק עבור משרות זהות, נגלה כי נשים חרדיות מרוויחות פחות

תפיסה רווחת רואה בשכרן הנמוך של עובדות חרדיות תוצר של אפליה. הווה אומר: הן נותנות תפוקה זהה, אך מופלות לרעה בשכרן בשל היותן חרדיות. כך, למשל, טען חבר הכנסת אורי מקלב בדיון בכנסת בנושא מעמד האשה:

לא מעט מקומות עבודה אינם רוצים לקבל נשים חרדיות, וגם מי שכבר מתקבלת – האפליה בשכר היא מוכחת וישנה התנהלות מתעמרת של דיכוי נשים חרדיות. אפשר למצוא בחברות גדולות מאוד במשק אישה חילונית שמקבלת שכר גבוה בשיעור של 30% מאישה חרדית. חלק מהחברות אף מקבלות סבסוד עבור העובדות החרדיות, והן נדרשות להסביר את הפערים. (דיון בוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, 2/7/16).

גם ח"כ משה גפני התבטא ברוח דומה. בכנס של עמותת "תמך", עמותה העוסקת ב"פיתוח וקידום הזדמנויות תעסוקה לאשה החרדית ובסיוע בהשתלבות בעבודה באמצעות הכשרות מקצועיות, פיתוח מנטוריות וסיוע בהשמה",2 אמר גפני:

יש לי ברוגז גדול על כך שחרדיות משתכרות הרבה פחות ממקביליהן. לעתים שתיהן יכולות לעבוד באותו חדר, באותה משרה, החילונית תקבל פי שניים בשכר ממקבילתה החרדית. אנו נפעל בנושא הזה.3

אם כן, חברי כנסת הנחושים לפעול כבר יש לנו. אך מהי הפעולה הנדרשת? כדי להבין איך לתקן חשוב לברר קודם מהן סיבות הקלקול.

במאמר זה אבקש לטעון כי על פי רוב, שכרן של נשים חרדיות נקבע לפי חוקים כלכליים: ביקוש מול היצע, עלות מול תועלת. ה"אפליה" כביכול של האישה החרדית אינה אלא מחירן של בחירותיה בעולם קשוח.

לפי טענה זו, שכרה הנמוך של אישה חרדית צעירה, שומרת מצוות ומבורכת בילדים, הוא בחלקו תוצאה של התועלת המופחתת שהמעסיק מפיק ממנה ביחס למקבילתה החילונית. ליתר דיוק, הוא נובע מחוקי הביקוש וההיצע לעבודתה, הפועלים לרעתה הן בשל שיקולי תפוקה והן בשל שיקולי היצע וביקוש שאינם קשורים לתפוקה.

קשיי תחבורה, תחומי תעסוקה מעטים, ורצון לעבוד בסביבה המותאמת לאורח-חייה מצמצמים מאד את היצע המשרות של האישה החרדית. לצד זאת, האישה החרדית בוחרת להינשא בגיל צעיר יחסית, וללדת ילדים רבים יחסית… אורחות חיים חרדיים הם בחירות שלשכרן אין שיעור; אולם יש להן מחיר, ולו דווקא יש שיעור

קשיי תחבורה, תחומי תעסוקה מעטים, ורצון לעבוד בסביבה המותאמת לאורח-חייה מצמצמים מאד את היצע המשרות של האישה החרדית. לצד זאת, האישה החרדית בוחרת להינשא בגיל צעיר יחסית, וללדת ילדים רבים יחסית. ממוצע הילודה לאשה בציבור הכללי עומד על כ-2.4 ילדים, בעוד ממוצע הילודה עבור אישה בציבור החרדי הוא 6.9 ילדים.4 אורחות חיים חרדיים הם בחירות שלשכרן אין שיעור; אולם יש להן מחיר, ולו דווקא יש שיעור – ההפרש בתלוש המשכורת של העובדת החרדית.

ילודה היא דבר נפלא. באמת. ילדים הם אושר, שמחה, ברכה ויופי. אולם במקביל לכך, גידולם עלול לפגוע בתפוקת העבודה של אמם – וממילא גם בשכרה. מיותר לציין שהפרש זה אינו גורע מערכה של האישה בתור אדם ואם. להיפך, דווקא בחירות ערכיות מאד בתור אדם חרדי עשויות להשתקף במשכורת נמוכה יחסית.

מטרתי במאמר זה אינה לעודד, חלילה, ויתור על קוצו של יוד באורח החיים החרדי או על השקעה במשפחה ברוכה. מטרתי היא כפולה: ראשית, לעודד גישה כלכלית נכונה יותר ובריאה יותר, שתיתן לנשים חרדיות עובדות סיפוק גדול יותר מעבודתן ושביעות רצון רבה יותר מבחירותיהן בחיים. נשים חרדיות אינן אמורות להרגיש מופלות ומקופחות. שנית, אני מבקשת למתן את הגישה המקובלת למדיניות הרצויה ביחס לעבודת נשים בכלל, ונשים חרדיות בפרט. לפי הגישה הרווחת היום, אם משפטית ואם חברתית, נדמה שכל תקנה לטובת שילובן של אימהות בעבודה היא בהכרח גזרה לרעת המעסיק. מדיניות זו אינה מיטיבה עם נשים חרדיות, אלא פוגעת בהן. היא עלולה לגרום למעסיקים דווקא להימנע מהעסקתן.

בטרם אפתח במאמר עצמו, חשוב להדגיש על מה הוא אינו עומד לדון. מאמר זה לא ידון בתופעות נבזיות של העסקה בלתי חוקית. מאמר זה לא יעסוק בתופעת עושק העובדות וניצולן במוסדות וברשתות חינוך מסוימים, שאינם מקיימים את הוראות התקשי"ר (תקנון שירות) בנוגע לעובדי הוראה, ודורשים ממורות וגננות לעבוד שעות חינם או להחזיר כספי משכורת במזומן. אלו הן תופעות אפליה וניצול הראויות בהחלט לגינוי, ולדיון בהן ובגורמיהן נדרש מאמר נפרד. מאמר זה יעסוק אך ורק במעסיקים המשלמים לנשים חרדיות שכר חוקי. חוקי, ונמוך מהמקובל.

 

חוקי השוק

חשוב להדגיש בפתח הדברים: תשלום שכר נמוך לעובדת חרדית אינו "עושק" ואינו "הפרת זכות". כל עוד מדובר בשוק פרטי וחופשי, שבו המעסיק יכול לבחור אם להעסיק את האישה, והאישה יכולה לבחור אם להיות מועסקת, הדברים נשארים בגדר של הסכמה הדדית. אם שני הצדדים חתמו מרצונם החופשי – בדגש בענין החופש של שני הצדדים – על הסכם השכר, הרי אין בכך כל עושק.

בדיון בשכרן של נשים חרדיות, נקודת המוצא שלנו אמורה להיות שהמעסיק אינו חייב דבר לאישה החרדית, ולא לאף אדם אחר. זכותו של מעסיק לשלם לעובדת חרדית 30 ₪ לשעה ולמקבילתה החילונית 60 ₪ לשעה. אם האישה החרדית אינה מוכנה לעבוד בשכר שונה משל חברתה החילונית, היא אינה חייבת להסכים לכך

בדיון בשכרן של נשים חרדיות, נקודת המוצא שלנו אמורה להיות שהמעסיק אינו חייב דבר לאישה החרדית, ולא לאף אדם אחר. זכותו של מעסיק לשלם לעובדת חרדית 30 ₪ לשעה ולמקבילתה החילונית 60 ₪ לשעה. אם האישה החרדית אינה מוכנה לעבוד בשכר שונה משל חברתה החילונית, היא אינה חייבת להסכים לכך. אף אחד אינו מכריח אותה לעבוד אצל מעסיק זה. יתכן שמדובר בהבחנה שאינה עניינית, ויתכן שמדובר בזלזול שאינו מוצדק באישה החרדית – אבל כל עוד הדבר נעשה מרצון, נוכל לכל היותר לומר שיש כאן בעיה. בשום אופן אין כאן עושק או הפרת זכויות (טבעיות או משפטיות).

האם שכרן הנמוך של נשים חרדיות הוא תוצאה של אפליה? איני סבורה כך. העולם הכלכלי עובד בדרך כלל בדרכים פשוטות מאד ושוויוניות מאד. בעולם זה שולט כלל מנחה אחד – השגת תועלת מרבית, מקסום הרווח. כל שחקן בסחר-מכר של השוק הכלכלי שואף למקסם את התועלת שלו. מי שמוכר חפץ, ישאף להרוויח עליו מה שיותר; מי שקונה חפץ ישאף לשלם עליו מה שפחות.

אדם הקונה עבודה מעובד, ישאף לשלם מה שפחות עבור מה שיותר תפוקה. עובד המוכר שעת עבודה, ישאף להיות מתוגמל מה שיותר עבור מה שפחות עבודה. כיצד, אם כך, נקבע השכר בתוך מערבולת השאיפות הזו? שני הצדדים בכל עסקה ינהלו משא ומתן, עד שיגיעו לעמק השווה – נקודת המפגש שבה נכרת החוזה. עמק השווה יהיה השכר המקסימלי שהמוכר (או העובד) יכול לקבל על החפץ (או העבודה), והתמורה המקסימלית שהקונה (או המעסיק) יכול לקבל מהחפץ (או מהעבודה). אבל איך ידעו הקונה והמוכר שאכן כל אחד מהם מקבל את התמורה המקסימלית? כדי לענות על השאלה, נצייר לעצמנו דוגמא פשוטה.

נחזור אלפי שנים אחורה, אל עולם פשוט ובלתי-מתוחכם שכל כולו עיר אחת קטנה. בעיר גר אוריה, אשר ירש מאביו שדה. אוריה צריך שכירים שיחרשו בשדה. הוא מציע חצי פרוטה עבור יום עבודה. סובב בשוק, מנסה לגייס עובדים, אך לשווא: איש אינו מגיע לעבוד בשדה שלו. מדוע? כל אחד והתירוצים שלו. הבת של האחד חולה, השני נזכר בדיוק היום שהוא חייב למיין את אוסף החרסים שלו, שבו לא נגע מאז גיל שמונה. השלישי מעוניין מאד, וכבר קבע להגיע, אבל בסופו של דבר אשתו אינה מסכימה.

אוריה אינו מבין מה קורה כאן. למה שמשון, השכן מהבית ממול, הצליח למצוא עשרה עובדים השכם בבוקר ורק לו כולם מספרים סיפורים? שאר האנשים בעיר, אלו שאין להם עבודה, נשמטים ממנו בתירוצים שונים, ונראה שהם מעדיפים לשבת בביתם ולגדל ירקות באדנית מאשר לעבוד אצלו בשדה. בזמן שהוא חורש לבדו בשדה הגדול והריק, הוא מנסה לחשוב איפה טעה. בדרך חזור אל העיר, הוא שואל את שמשון בשקט: מה הסוד? איך משיגים עובדים?

אדם הקונה עבודה מעובד, ישאף לשלם מה שפחות עבור מה שיותר תפוקה. עובד המוכר שעת עבודה, ישאף להיות מתוגמל מה שיותר עבור מה שפחות עבודה. כיצד, אם כך, נקבע השכר בתוך מערבולת השאיפות הזו?

מתברר שאין שום סוד. שמשון פשוט משלם יותר ממנו: פרוטה ליום עבודה. אוריה שומע, נדהם, מבין, ומיד מנצנץ בו רעיון חדש וקסום: הוא יכה את השוק. הוא יציע שתי פרוטות ליום עבודה.

למחרת בבוקר מגיע אוריה לשוק השכירים, ומכריז: "יום עבודה בשתי פרוטות!" מיד מתאספים סביבו עשרות דורשים. החרסים נשכחו, הבת החולה הבריאה, וכולם מוכנים ומזומנים לעבוד. יש רק בעיה אחת: לאוריה יש עשר מחרשות בלבד. הוא מספר להם בצער שהוא יוכל לקחת רק עשרה עובדים, לא יותר.

מהומה פורצת סביבו. העובדים הפוטנציאליים מתחילים להתווכח מי הגיע ראשון, מי מתאים יותר, מי מתפלל עם אוריה באותו בית כנסת. כולם רוצים להיבחר. רגע לפני שהמריבה מרקיעה שחקים, נעמד בחור אחד מקצה השורה, ואומר לאוריה: אני מוכן לעבוד אצלך גם בשביל פרוטה וחצי.

תדהמה בקהל. הבחור הזה, שתמיד מגיע אחרי כולם ואיש אינו מצליח לזכור את שמו – הבחור הזה, הנמוך והקצת שונה, מעז בחוצפתו להוריד את המחיר. אוריה קצת תמים, אבל חשבון הוא יודע. הבחור מציע לו ארבעה ימי עבודה במחיר של שלושה. למה לא?

עוברות כמה שניות, והחריפים מבני החבורה מבינים שאם גם הם יסכימו לעבוד בפרוטה וחצי, הם משריינים לעצמם מקום בשדה של אוריה, ותשע פרוטות בסוף השבוע. תשע פרוטות מספיקות כדי לקנות עוף לשבת, חלות סולת טריות, עליית שישי בבית הכנסת ועודף לדג מלוח. לא עוברות כמה דקות, ורוב העובדים מעדכנים את אוריה שגם הם מוכנים לעבוד בפרוטה וחצי.

שמשון, שקצת איחר לקום בבוקר, מגיע גם הוא אל השוק כדי לאסוף את עובדיו. הוא מגלה בלגן, רעש ומהומה, ואנשים המתחננים שאוריה ייקח אותם לעבודה אצלו. "אין צורך לריב," מעדכן אותם שמשון. "אתם יכולים לבוא לעבוד אצלי." אבל אף אחד, כולל עשרת עובדיו מאתמול, אינו מתעניין בהצעה שלו.

סוף המעשה? הצדדים הגיעו לעמק השווה. התחרות על מקומות העבודה בין העובדים הורידה למינימום את השכר שתמורתו הם מוכנים לעבוד. מעבר לאותו מינימום, הם יעדיפו לחזור לביתם ולהשקות אדניות. במקביל, התחרות בין שני המעסיקים על העובדים הביאה אותם להעלות את המחיר למקסימום שהם יכולים לשלם. מעבר למקסימום הזה, הם לא יוכלו לעמוד בהוצאות והעסק יקרוס.

כללו של דבר:

  • ככל שהמעסיקים רבים יותר, התחרות ביניהם על העובדים עזה יותר. השכר עולה.
  • ככל שהעובדים רבים יותר, התחרות ביניהם על המשרות קשה יותר. השכר יורד.
  • כאשר מספר המשרות הפנויות גבוה יותר ממספר העובדים, ידם של העובדים על העליונה: הם יוכלו להעלות את שכרם.
  • כאשר מספר העובדים הפוטנציאליים גבוה יותר ממספר מקומות העבודה, המעסיקים מרוויחים: השכר יצנח.

נקודת שיווי המשקל שבין העובדים למעסיקים ("עמק השווה" במשא ומתן) היא הנקודה שבה  הנואשות של העובד פוגשת את הנואשות של המעסיק. עד היכן כל אחד מוכן למתוח את הגבול? אפשר להמשיך ולגלגל את התרגיל הזה עוד ועוד, אבל עיקרו של דבר הוא חוק אחד פשוט: כשמנהלים עסק, כולם מנסים להרוויח כמה שיותר. מובן שיש מקרים חריגים. אדם יכול לקבל את בן אחותו, ולספוג את ההפסדים שהעסק "יחטוף" בגללו. אולם מקרים אלה הם היוצאים דופן. אם אדם ינהל את העסק שלו על בסיס טובות וחסדים, הוא יפשוט את הרגל כעבור זמן קצר. עסק צריך להיות רווחי, וכל עוד אין התערבות חיצונית בשוק, שכרם של העובדים ישקף באופן מדויק כמה שווה למעסיק לשלם עבורם ובכמה שווה להם לעבוד עבורו.

אם ראש העיר דואג באמת לאנשי עירו, עליו לאפיין נכונה את הבעיה. אם שכרם הנמוך של העובדים נובע מעודף ביקוש לעבודה עליו לעודד עיבוד שדות נוספים, כדי להגביר את הביקוש לעובדים. כאשר הצורך בעובדים יגבר, יעלה שכרם בהתאם

אולם מה יקרה, נניח, אם ראש העיר יחשוב שזו חרפה שמשלמים בעירו רק פרוטה וחצי ליום עבודה? הוא ידפוק על השלחן בישיבת המועצה ויאמר: "שמעתי שבכפר הסמוך משלמים לעובד שלוש פרוטות, ורק אצלנו השכר הוא 1.5 פרוטות. בושה וניצול! בזיון ועושק!" מה עליו לעשות? האם לצאת במסע תעמולה נגד בעלי השדות הנצלנים, המשלמים לשכיר שכר כה מועט, ולגזור גזרה שאין לשכור עובדים בפחות משתי פרוטות?

אם ראש העיר דואג באמת לאנשי עירו, עליו לאפיין נכונה את הבעיה. אם שכרם הנמוך של העובדים נובע מעודף ביקוש לעבודה (יש עובדים רבים יותר ממשרות פנויות) עליו לעודד עיבוד שדות נוספים, כדי להגביר את הביקוש לעובדים. כאשר הצורך בעובדים יגבר, יעלה שכרם בהתאם. אם שכרם הנמוך של העובדים נובע מכך שזוהי יכולת התשלום המקסימלית של המעסיקים, הרי עליו להעניק לפועלי הכפר הכשרה מתקדמת וללמד אותם שיטות חרישה חדשות, כך שפריון העבודה שלהם יגדל. מתוך כך ירוויח המעסיק יותר, וממילא יוכל לשלם משכורות גבוהות יותר לעובדיו.

 

שוק התעסוקה של נשים חרדיות

למרות מורכבותו של שוק התעסוקה המודרני, כללי השוק הבסיסיים בו – זהים. פרט למקרים של כשלים חריגים (שלעתים אכן קיימים), ניתן לומר כי ביקוש רב למשרות מוריד את השכר, והיצע רב של משרות מעלה אותו.

אחת הסיבות העיקריות לשכרן הנמוך של נשים חרדיות הוא מחסור במשרות, היוצר עודף עובדים. שוק התעסוקה של נשים חרדיות מצומצם למדי, ובהתאמה יש תחרות רבה על כל משרה פנויה: היצע נמוך יחסית וביקוש גבוה יחסית. נשים חרדיות מקבלות על עצמן שורה של הגבלות המצמצמות את היצע המשרות הפתוחות בפניהן, ואלו מעלות את הביקוש למשרות הרלוונטיות וגורמות לירידה ברמת השכר. הגבלות אלו אינן "כשל שוק"; אין כאן מונופול המבטל את השוק, ואין כאן התערבות חיצונית בשוק החופשי. הגבלות שאדם או קבוצה מקבלים על עצמם מרצון, אינן יכולות להיחשב כשל. השוק חופשי ופתוח, אך הקבוצה מגבילה את עצמה. ולהגבלה יש מחיר.

נשים חרדיות מקבלות על עצמן שורה של הגבלות המצמצמות את היצע המשרות הפתוחות בפניהן, ואלו מעלות את הביקוש למשרות הרלוונטיות וגורמות לירידה ברמת השכר

להלן רשימה של הגבלות שהקבוצה מקבלת על עצמה, ולהן השלכה משמעותית על שוק העבודה:

מידת ניידות נמוכה. לנשים חרדיות רבות אין רישיון נהיגה (או אין ברשותן רכב), ויכולתן להגיע ממקום למקום תלויה בחסדי התחבורה הציבורית. העדר רכב ורישיון נהיגה אינו נובע ממצוקה כלכלית. בקהילות חרדיות מסוימות (בעיקר חסידיות, אך לא רק) לא מקובל שנשים תנהגנה ברכב.

התלות בתחבורה הציבורית מגבילה את ניידות של האישה החרדית. אם נוסיף על כך את העובדה שקווי התחבורה בריכוזים החרדיים אינם מגיעים לאזורי המסחר הגדולים של ישראל (תל-אביב וגלילותיה), הרי שמספר המשרות הנגישות לאשה הלא-חרדית גדול בהרבה משל רעותה החרדית. אינה דומה אישה היוצאת מהבית ברכבה הפרטי, ומגיעה תוך שלושים או ארבעים דקות לעבודה, לחברתה החרדית המחליפה שלושה קווי אוטובוס כדי להגיע לאותו המקום.

ההימנעות מנהיגה ברכב, לצד העדר קווים מריכוזים חרדיים כמו קרית ספר ואלעד למרכזי תעסוקה, הם בחירות חינוכיות עקרוניות. מאמר זה אינו מתיימר לדון בבחירות אלו, אלא מבקש להכיר בכך שלאותן בחירות יש מחירים. המחיר הישיר לענייננו הוא זינוק בביקוש לעבודה בתוך הערים החרדיות. וכשיש עודף עובדים, השכר יורד.

הקפדה על סביבת עבודה מותאמת. גורם משמעותי עוד יותר לצמצום שוק העבודה הוא מגבלת סביבת העבודה. נשים חרדיות רבות אינן מעוניינות לעבוד בסביבת עבודה חילונית. סביבות עבודה חרדיות הן מעטות יחסית. שוב, התוצאה המתחייבת היא ביקוש רב לעבודה מול היצע מופחת של משרות פנויות. שורה אחרונה: השכר יורד.

נשים חרדיות רבות אינן מעוניינות לעבוד בסביבת עבודה חילונית. סביבות עבודה חרדיות הן מעטות יחסית. שוב, התוצאה המתחייבת היא ביקוש רב לעבודה מול היצע מופחת של משרות פנויות. שורה אחרונה: השכר יורד.

כאמור, לא מדובר בכשל שוק אלא בתוצאה טבעית. נשים חרדיות המוכנות לעבוד במקומות עבודה חילוניים יקבלו שכר קרוב הרבה יותר לשל עמיתותיהן הלא-חרדיות. אולי הן יתקשו למצוא עבודה יותר מעמיתותיהן הלא-חרדיות: יתכן שאם תנאי הפתיחה שלהן ושל מתחרותיהן שווים, יעדיף שהמעסיק לקחת את המוכר לו, ולא להתנסות בעובדת הנראית בעיניו כמישהי מעולם אחר. אולם אם הן מתקבלות לעבודה, שכרן ישתווה בדרך כלל לזה של שאר העובדות בחברה. דוגמה טובה לכך היא תחום ההייטק. במסלולי ההייטק לנשים חרדיות השכר נמוך בהרבה מהמקובל במשק, אולם נשים חרדיות הנטמעות בתוך חברות חילוניות אינן מרוויחות פחות.

גם כאן, אם יש ביקוש גדול די הצורך לעובדים בשוק ההייטק, יסכים המעסיק לקחת כל עובד שיעשה עבורו את העבודה – דתי, חילוני, יהודי, ערבי, גבר, אישה; העיקר שיעשה את העבודה. אולם נשים חרדיות רבות מאד אינן מוכנות לכך. הן ילכו רק למסלולים נפרדים עבור נשים חרדיות. מסלולים אלה מעטים ביחס לדרישה הקיימת במשק. מה הפלא אפוא שהמעסיק יכול לשלם כל שכר כמעט, ועדיין להשיג עובדות חרוצות.

הכשרה מקצועית מוגבלת. אי אפשר לעסוק בגורמים לשכרה הנמוך של האישה החרדית בלי להזכיר את הכשרתה המקצועית. למרות פריחתם של מכוני הכשרה רבים, עדיין אין לאישה החרדית את אותן אפשרויות תעסוקה העומדות בפני מקבילתה מהציבור הכללי. אלפי בנות בכל שנה ממשיכות לפנות לאופציות הספורות שמציעים הסמינרים – תכנות וראיית חשבון לתלמידות הריאליות, גרפיקה ואדריכלות לבעלות החוש העיצובי, הוראה וגננות לבעלות האוריינטציה החינוכית, ומספר מצומצם מאד של מקצועות נוספים. מובן שצמצום אפשרויות התעסוקה מגדיל את התחרות על כל משרה פנויה.

קולמוסים רבים השתברו בשאלת ההכשרה המקצועית לבנות הסמינרים. איני עוסקת במאמר זה בסיבות לכך, אולם חשוב להכיר בתנאי השוק: אין כיום אף סמינר חרדי מרכזי המעניק לבוגרותיו תארים אקדמיים. כל ההכשרות בכיתות י"ג-י"ד של הסמינרים המרכזיים הן לקראת תעודות מקצוע שונות. הבחירה במסלולי למידה אלו נחשב עניין עקרוני בחינוך החרדי, אשר יסודותיו רוחניים וחינוכיים. תוצאות העיקרון: צמצום ניכר הן בהיקף המקצועות הנלמדים בסמינרים, והן ברמתם.

בסמינר חרדי לא ילמדו מקצועות פרא-רפואיים, לא ביולוגיה, כימיה ופיזיקה, ולא סיעוד וכל מקצוע אחר הדורש תואר אקדמי.5 כמו כן, לימודי תעודה הם מטבע הדברים מצומצמים ודלים ביחס לתואר אקדמי. בסמינר חרדי מוביל מסלול אדריכלות לתעודת "הנדסאי בניין" מטעם מה"ט. אך הנדסאי בניין אינו אדריכל. במוסדות האקדמיים דורשים לימודי אדריכלות חמש שנות לימוד אינטנסיביות. כך גם מסלול ראיית חשבון, הכולל הכנה חלקית למבחני מועצת רו"ח, שבסופם ישיגו הבנות רשיון רו"ח. לא מדובר בתואר בחשבונאות ומנהל עסקים, כמקובל. "תכנות" הם לימודי הנדסאות תוכנה לתעודת מה"ט – רחוק מתואר במדעי המחשב.

הצמצום בהיקף המקצועות הנלמדים וברמתם גובה אף הוא את מחירו. כשמוציאים לשוק אחד קטן מאות הנדסאיות-אדריכלות בתוך שנים מעטות, השכר המוצע להן צונח בחדות. כשיש למעסיק בחירה בין עובדת שלמדה ארבע או חמש שנים במוסד אקדמי מוכר, ובין עובדת בעלת תעודה מקצועית בלבד, לראשונה תהיה עדיפות

הצמצום בהיקף המקצועות הנלמדים וברמתם גובה אף הוא את מחירו. כשמוציאים לשוק אחד קטן מאות הנדסאיות-אדריכלות בתוך שנים מעטות, השכר המוצע להן צונח בחדות. כשיש למעסיק בחירה בין עובדת שלמדה ארבע או חמש שנים במוסד אקדמי מוכר, ובין עובדת בעלת תעודה מקצועית בלבד, לראשונה תהיה עדיפות – הן בקבלה לעבודה והן בשכר. זו אינה אפליה. אלה הם חוקי השוק. התחרות בין העובדים מורידה את המחירים, לא המעסיקים. אדריכל חרדי ביקש להעסיק הנדסאית בתפקיד שרטטת. לשם כך הוא פרסם מודעת דרושים, ואליה הגיבו עשרים קופצות. לראשונה שהגיעה לראיון הוא חשב להציע משכורת חודשית של 8,000 ₪, והיא כבר היתה מוכנה לחתום. אבל בחדר ההמתנה חיכתה חברתה, בעלת נתונים דומים, שהיתה מוכנה לעבוד תמורת שכר של 7,500 ₪. למה לו לשלם יותר? הוא מנהל עסק, לא מוסד צדקה. בסופו של יום הוא לקח את המוכשרת מכולן, ושילם לה משכורת של 6,000 ₪.

בראיון לרדיו "קול חי", ביום 6.7.15, אמר שר הכלכלה, אריה דרעי, דברים ברוח דומה. באותה תקופה הואשמה חברת "מטריקס", הנותנת שירותי מיקור חוץ בתחום התוכנה ומעסיקה צעירות חרדיות, בניצול, אפליה ועושק. "אני מציע לא לשפוך את מי האמבטיה עם התינוק," אמר דרעי. "צריך לזכור שיש הרבה (הרבה מחפשות עבודה חרדיות. ר"ק). לא כולם ששים לתת שעות עבודה מיוחדות, ולקחת אנשים ללא ניסיון וללא תארים אקדמיים, וליצור להם מקום עבודה תואם לאורח החיים שלהם… אלה שעושים את זה היום – אם נצא נגדם, בסוף נשאר בלי שום דבר."

הפרנסה מחייבת. גורם נוסף המשפיע על השכר הנמוך של האישה החרדית הוא מידת הצורך שלה בעבודה. בשוק הדמיוני שלנו, כאשר הציע אוריה לאנשי עירו חצי פרוטה, אף אחד מהם לא היה מוכן לעבוד אצלו. הם לא היו זקוקים לכסף במידה כה רבה, והעדיפו לעסוק בענייניהם הפרטיים ולגדל לעצמם ירקות בגינה. אך מה היה קורה לו אשתו של אחד העובדים היתה חולה לא עלינו, והוא היה צריך לקנות לה תרופות אצל הרוקח בכפר ליד? סביר להניח שבמקרה הזה, כשהוא נואש לכסף, הוא היה מוכן לעבוד בכל מחיר, אפילו בחצי פרוטה.

במגזר הכללי, רווקה בת 24 משוחררת לרוב מכל עול. עליה לדאוג לעצמה בלבד. לעומת זאת, אישה חרדית בת 24 עשויה להיות אם לשלושה ילדים שבעלה אברך כולל. הלחם, החלב והמשכנתא צריכים כולם לצאת מהמשכורת שלה. היא לחוצה בהרבה למצוא עבודה, ומוכנה לעבוד גם בשכר נמוך. אישה במגזר הכללי תגיד לעצמה: לא למדתי ארבע שנים כדי לקבל 1,000 שקל יותר מקופאית. אולם בחברה החרדית, בשביל אותם 1,000 שקל תסכים האישה להרבה מאד. הביקוש שלה לעבודה הוא כמעט חסר מגבלות. בנסיבות אלה, העובדה שמעסיקה משלם לה פחות אינה "ניצול" אלא תוצאה של מצב נתון. אי אפשר להכתים את בעל העסק שמצא עובדת טובה בזול בתואר "נצלן". איש מאתנו לא היה משלם לעוזרת בית 60 ₪ לשעה אם יש אחרת, מוצלחת לא פחות, המתחננת לעשות את אותה עבודה ב-40 ₪ לשעה. איננו נצלנים. אנחנו פשוט מעדיפים לשלם פחות.

עד כאן מנינו גורמים שונים המשפיעים על שכרן של נשים חרדיות, ואשר עלולים להוריד אותו מתחת לממוצע במשק. כל ניסיון לדאוג להעלאת שכר לנשות המגזר החרדי חייב לקחת בחשבון גורמים אלו: קשיי התניידות, רצון לעבוד בסביבה חרדית ונשית, הגבלת היצע המקצועות הנהוגה בציבור החרדי, הכשרה חסרה ועול פרנסה כבד, לעתים בתור מפרנסת יחידנית למשפחה ברוכת ילדים.

כדי לשפר את תנאיהן של הנשים החרדיות, עלינו להגדיל את היצע המשרות עבורן, להעלות את פריון העבודה שלהן באמצעות הכשרה טובה יותר, ולשפר את הפוזיציה שבה הן מגיעות לשולחן המשא ומתן, באמצעות הפחתת הלחץ הכלכלי עליהן

על המבקש להעלות את שכרן של נשים חרדיות לשקול כיצד ניתן להתמודד עם תנאי השוק העומדים בפניהן, מבלי לפגוע באורח חייהן. בראש ובראשונה יש לתת את הדעת על כך שלמרות השכר הנמוך שנשים חרדיות מוכנות לעבוד עבורו, איננו רואים נכונות גורפת של מעסיקים להעסיק אותן. במונחים כלכליים נוכל לומר שהיחס בין השכר של עובדת חרדית במסגרת ייעודית לתפוקה השולית שלה, עדיין לא הגיע לשיעור כזה שיגרום למעסיקים להעדיף אותה על פני עובדת לא-חרדית. כלומר, צעדים שינסו לכפות על המעסיקים להעלות את שכרן של נשים חרדיות, לא יעודדו אף אחד לפתוח מרכזי תעסוקה לנשים חרדיות; ההיפך הוא הנכון.

כדי לשפר את תנאיהן של הנשים החרדיות, עלינו להגדיל את היצע המשרות עבורן, להעלות את פריון העבודה שלהן באמצעות הכשרה טובה יותר, ולשפר את הפוזיציה שבה הן מגיעות לשולחן המשא ומתן, באמצעות הפחתת הלחץ הכלכלי עליהן. כל עוד האישה החרדית נואשת לעבודה, ולמעסיק לא חשוב במיוחד להעסיק אותה, היא תהיה מוכנה לעבוד בכל מחיר.

בהמשך המאמר ברצוני להתמקד בגורם החשוב מכולם שמשום מה אנשים נוטים להתעלם ממנו או להכחיש אותו בנימוקים מוזרים. בכל ראיון עבודה של אישה חרדית (ואישה נשואה בכלל) יש פיל המסתתר בחדר; או בעצם תינוק. לא ההוא מהאמבטיה של השר דרעי. התינוק שלנו. עמלנו – אלו הבנים. לעתים יש נטיה להתעלם מעובדת טבע פשוטה זו. לנשים ייעד הבורא את התפקיד הביולוגי של הבאת ילדים לעולם. אף אחד אינו יכול לעשות זאת במקומן. הבאת ילדים לעולם וגידול משפחה ברוכה הם משימות לא קלות הדורשות זמן, מאמץ ומשאבי גוף ונפש. את כל אלה צריך המעסיק לקחת בחשבון.

 

אמא יקרה לי

"סוף סוף לקחתי עובד גבר," סיפרה לי עמיתה, אישה חסידית בעלת עסק קטן שהעסיקה מתוך אידיאל רק נשים חרדיות.

ונשברה.

"לא היתה ברירה," היא הסבירה. "יש לי שבע עובדות. בכל זמן נתון שתיים מהן היו לפני לידה או אחריה. הילד חולה, התינוק עם דלקת אוזניים, התקשרו מהגן לבוא לקחת את הילדה. לא עמדתי בזה. לקחתי עובד גבר. הבן-אדם יושב ועובד משמונה ועד חמש. הוא לא יוצא לבדיקות, לא הולך עם הילדה. אין חופשות ואין מחלות ילדים. נותן עבודה."

בדבריה נגעה עמיתתי בנקודות נכונות ופשוטות. הן ידועות לכאורה לכולן, אך שוררת לגביהן שתיקה רועמת. עלות העסקת נשים צעירות, אימהות לילדים, היא בדרך כלל יקרה יותר עבור המעסיק. אולי בשורה התחתונה סכום הנטו בתלוש המשכורת נמוך יותר, אבל יש תשלומים רבים אחרים שעל המעסיק להוציא מכיסו

בדבריה נגעה עמיתתי בנקודות נכונות ופשוטות. הן ידועות לכאורה לכולן, אך שוררת לגביהן שתיקה רועמת. עלות העסקת נשים צעירות, אימהות לילדים, היא בדרך כלל יקרה יותר עבור המעסיק. אולי בשורה התחתונה סכום הנטו בתלוש המשכורת נמוך יותר, אבל יש תשלומים רבים אחרים – כפי שיפורט להלן – שעל המעסיק להוציא מכיסו. בנוסף, התפוקה של נשים בגילאי האימהות פחותה, בדרך כלל, משל עמיתיהן הגברים. מובן שמי שצריך לשאת במחירים אלו הוא המעסיק. להלן אתן דוגמא, המבוססת על מקרה אמתי, לעלויות מעסיק של אישה יולדת.

ברכי היא גרפיקאית חרדית המשתכרת 6,720 ₪ עבור משרה חודשית של שמונה שעות ביום. ברכי ובעלה, למזל טוב ובסימן ברכה, מצפים לבנם הראשון.

במהלך ההריון נעדרה ברכי מהעבודה 30 שעות, לשם בדיקות. היא הלכה לרופא לבצע בדיקות דם ואולטרסאונד. הכל היה תקין, למרבה השבח. עלות למעסיק: 1,200 ₪ ברוטו. (לכל אישה בהריון זכות להיעדר מעבודתה עד 40 שעות בתשלום מלא על חשבון המעסיק).

בשבועיים שלפני הלידה, התחילה ברכי בחפיפה עם ממלאת מקום. ממלאת המקום קיבלה מהמעסיק 2,500 ₪ ברוטו עבור שבועיים אלו. בשלושת החודשים של חופשת הלידה, הפריש המעסיק עבור ברכי פנסיית חובה 12.5%, בסכום של  2,700 ₪. (את חלק העובד היא תשיב לו כשתחזור מהחופשה, אך חלק המעסיק לא יוחזר לו).

ויהי משלש חודשים, והנה האמא הטריה שלנו חוזרת לעבודה! חגיגות וצהלה במשרד, עוגות וכיבוד. אבל ברכי חוזרת רק למשרה של שבע שעות. השעה הנוספת, שעת הנקה, תשולם על ידי המעסיק ללא שיקבל עליה כל תמורה. 840 ₪ ברוטו לחודש, 3,360 ₪ לארבעה חודשים.

נוסיף על הברוטו את עלויות המעסיק, שמקובל לחשב אותן כ-30-20% מהשכר. המעסיק שלנו שילם לאורך התקופה למעלה מאחד עשר אלף שקלים (!!!) עבור ההריון והלידה של העובדת הנאמנה, מלבד הפסד העבודה שלה. אם היא עובדת טובה ונאמנה, הוא שילם זאת בשמחה ובהכרת טובה. אך עדיין, שילם מכיסו. הוא לא קיבל כל תמורה לתשלומים אלה, והוא שהיה צריך להתמודד עם לקוחות שלא הבינו מדוע הפרזנטציה שלהם אף פעם לא מוכנה בזמן.

אם נתמקד בתפוקת עבודה, אין זה סוד שנשים סובלות מחולשה בתקופת ההיריון – בחילות, עייפות, כאבים – ולעתים קרובות תפוקת העבודה שלהן נפגעת. כולנו מכירות את זה, כולנו יודעות כמה כוחות נפש והקרבה נדרשים להחזיק משק בית ועבודה במשרה מלאה בתקופה זו. אולם משום מה, אם המעסיק חושב כך, ייחשב לו לפשע לומר זאת בקול. מעסיקים רבים יהיו מוכנים ללכת לקראת עובדת בהריון ולתת לה הקלות שהם לא יתנו לאף עובד אחר, אולם בסופו של יום, המעסיק אינו רק בן-אדם טוב, אלא גם מנהל עסק. עליו לדאוג לתפקוד העסק; עליו לתת שירות ללקוחות. לשם כך הוא צריך לדעת כמה תפוקה כל עובד יכול לתת. בשורת התוצר של המאזן החודשי, אישה בהריון מייצרת פעמים רבות פחות.

מעסיקים רבים יהיו מוכנים ללכת לקראת עובדת בהריון ולתת לה הקלות שהם לא יתנו לאף עובד אחר, אולם בסופו של יום, המעסיק אינו רק בן-אדם טוב, אלא גם מנהל עסק. עליו לדאוג לתפקוד העסק; עליו לתת שירות ללקוחות

חוץ מתקופת ההריון והלידה, האימהות עצמה גוזרת, בדרך כלל, הפחתה בתפוקה. הנורמה המקובלת בחברה החרדית (וגם בכללית…) היא שאימהות מטפלות בצרכי הבית ובילדים הרכים יותר מהאבות. אימהות לילדים קטנים נאלצות לעתים להיעדר מהעבודה או להפחית שעות בשל מחלת ילד, מסיבות וחופשים. פעמים רבות הן אינן יכולות לעבוד שעות נוספות, בגלל הצורך לטפל בילדים ובשל הרצון לגדל אותם בעצמן.

נשים חרדיות בוחרות בדעה צלולה ובעיניים פקוחות להתמסר לגידול משפחותיהן ולהבאת ילדים אהובים לעולם. מי שסופג חלק מהעלויות של בחירתן הוא המעסיק. הוא צריך למצוא עובד חילופי לחופשת הלידה, ולספוג את שעת ההנקה בחודשים לאחר מכן. הוא צריך להתחשב בכך שהאם לא תוכל לתת את כולה לעבודה, גם אם היא עובדת מצטיינת ומסורה. לא כל מעסיק מוכן לשלם את המחיר. לא כל מעסיק יכול.

בשיחות עם מנהלי בתי תוכנה ומשרדים המעסיקים נשים חרדיות, עולות אמירות אלו רק בלחש, שלא לציטוט. "יכתירו אותנו לאויבי הציבור," אמרו לי מעסיקים כאשר פניתי אליהם לפני מספר שנים בבקשה לראיינם לכתבה בנושא. "כולם יודעים את האמת, אבל איש אינו מוכן להודות בה, שמא יוקע בתור מי שמדבר נגד ילודה או נגד המשפחה החרדית."

והאמת היא שעובדת חרדית, על כל מעלותיה הרבות, יושרה הרב וכישוריה המצוינים, היא לפעמים כוח עבודה חלש יותר. נכון שהיא חרוצה ומסורה, יציבה ונאמנה, אבל היא אינה נותנת את כל-כולה למקום העבודה. היא אינה יכולה לתת אותו. היא לא רוצה לתת אותו. לבה ונפשה וכוחותיה שייכים בשנים האלו למשפחתה. לא למעסיק. האמת הזו מתרגמת את עצמה לשווי מופחת של העובדת בשוק התעסוקה.

עובדת חרדית, על כל מעלותיה הרבות, יושרה הרב וכישוריה המצוינים, היא לפעמים כוח עבודה חלש יותר. נכון שהיא חרוצה ומסורה, יציבה ונאמנה, אבל היא אינה נותנת את כל-כולה למקום העבודה. היא אינה יכולה לתת אותו. היא לא רוצה לתת אותו. לבה ונפשה וכוחותיה שייכים בשנים האלו למשפחתה

יהיו שיגידו: זוהי גישה אכזרית. על המעסיקים להתחשב בעובדותיהם, ולממן בשמחה את העלויות הכרוכות בהן ובמשפחותיהן, בלי להתלונן. אבל השוק החופשי אינו מונע מרחמים או מחמלה. שוק הוא מקום שבו מתנהל מסחר. מסחר הוא חישוב של עלות ותועלת, לא של רצון טוב. ניתן לדרוש התחשבות ממעסיק ספציפי או מעובד ספציפי במקרים ספציפיים, אך אי אפשר לדרוש מהשוק כולו לחמול או להתחשב.

חוקי השוק אינם אכזריים. הם הוגנים. אם נקבל את חוקי השוק, נפתח בכך פתח ליחסים הוגנים יותר ובריאים יותר בין שני צדדי העסקה, הקונה והמוכר – המעסיק הקונה את העבודה, והעובדות המוכרות לו אותה. דווקא הכרה במחיר שמשלם המעסיק תאפשר לקבל נשים חרדיות לעבודה באופן פתוח ומכיל, שבו שני הצדדים מודעים לכל תנאי העסקה.

 

מחוקק חרוץ מדי

ראה המחוקק שאימהות צעירות – לאו דווקא החרדיות, אלא אימהות צעירות באשר הן – מתקשות להשתלב בשוק העבודה, עמד וקבע להן הגנות מהגנות שונות. "אם יש אפליה," אמר המחוקק בלבו, "הבה ונקבע אפליה מתקנת." נצווה על המעסיקים לשלם לאימהות על 124 שעות שאינן עובדות בהן (84 שעות הנקה, 40 שעות בדיקות). נגן עליהן מפני פיטורין לאורך תקופות ארוכות. נחוקק ונוסיף עוד ועוד תקנות וצווים לגבי עבודת נשים.

אמר ועשה. כך נחקקה שורה ארוכה של חוקים המגנים על נשים בתקופות שלפני הלידה ואחריה. חוקי עבודת הנשים הם הגיוניים ואנושיים מאד. הם מבקשים לסייע לאישה בזמנים שבהם היא חלשה יותר, ולמנוע אפשרות של פגיעה בה ובפרנסתה. אבל את מחירם הישיר של החוקים האלו משלם מישהו אחד בלבד: המעסיק.

כל חוק נוסף לטובת האם העובדת הוא חוק לרעת המעסיק. כל שעת היעדרות שהיא מקבלת משולמת מכיסו. כל יום שבו אסור לו לפטר אותה עולה לו כסף. כל שבוע שבו מוארכת חופשת הלידה הוא שבוע שבו מגיעים טלפונים מלקוחות נרגזים, המחכים לעובדת הקבועה ואינם מבינים למה העבודה מתעכבת.

"ואם ככה, למה זה אנוכי." המעסיקים, בצעד הגיוני מאד מצדם, יעדיפו פעמים רבות להעסיק עובדים גברים, או עובדות שאינן אימהות צעירות. מדוע להם להסתכן בלקיחת עובדת שאינם יכולים לפטר? מדוע לקחת עובדת שהם יצטרכו לשלם עליה יותר, מבלי שהיא אפילו תכיר להם טובה על כך?

"ואם ככה, למה זה אנוכי." המעסיקים, בצעד הגיוני מאד מצדם, יעדיפו פעמים רבות להעסיק עובדים גברים, או עובדות שאינן אימהות צעירות. מדוע להם להסתכן בלקיחת עובדת שאינם יכולים לפטר? מדוע לקחת עובדת שהם יצטרכו לשלם עליה יותר, מבלי שהיא אפילו תכיר להם טובה על כך? ואם הם כן מחליטים להעסיק אֵם חרדית, הם יגלמו לעתים את עלויותיה הנוספות לתוך תלוש המשכורת ויתרגמו אותן לשכר נמוך יותר.

אבל מה עושה המחוקק? מקים עוד ועוד ועדות נגד אפליה, יוזם עוד ועוד נסיונות לכפות על המעסיק לשלם את מה שאינו משתלם, מחוקק חוקים חדשים שידאגו שלא יהיה לו פתח מילוט מהחוקים הראשונים.

הבה נניח שבמדינה מסוימת אנשים מוגבלים בשכלם מקבלים 10 ₪ לשעה עבור עבודה. מעסיקים רבים שמחים להעסיק עובד מוגבל, ולתרום בכך לחברה. כעת יבוא מחוקק פופוליסט, שירצה להצטייר מגן החלשים, ויזעק בקול גדול: "יש להשוות את שכר המוגבלים. וכי מה אשמתם שמוגבלים הם?" הוא יקרא אפוא: "תנו למוגבלים להתפרנס בכבוד!" יקבע בחוק כי יש לשלם 30 ₪ לשעה גם לעובד מוגבל, וילך לביתו שמח ומרוצה (ואף יתראיין לעיתונות ויסביר עד כמה הוא דואג לפת לחמם של החלשים).

אך מה יקרה ביום שלמחרת? שום מעסיק לא ירצה לקחת עובד מוגבל. למה לו להעסיק עובד מוגבל במחיר של עובד רגיל? זה אינו רווחי, אינו כלכלי, ועלול למוטט את העסק. אלא שכעת יצטרף המחוקק הבא בתור, ויחוקק חוק המחייב כל מעסיק להעסיק אחוז קבוע של עובדים בעלי מוגבלויות. האם זה יפתור את הבעיה? בוודאי שלא. זה רק יוריד את המוטיבציה להעסיק את אותם אנשים, ולאכוף כזה חוק, הרי אי-אפשר. אני חוששת שאנו הולכים בכיוון דומה בנוגע להעסקת נשים בכלל, ונשים חרדיות בפרט.

חלק מחוקי עבודת נשים הופכים את מה שנועד להיות גדר הגנה שלהן לגדר תיל המדירה אותן ממשרות מעולות שהן היו יכולות לעבוד בהן לתועלת כל הצדדים

נשים יולדות אינן מוגבלות. יש להן יכולת מופלאה להביא חיים חדשים לעולם. אבל צריך להכיר בכך שהיכולת הקסומה הזו שזכינו לקבל עלולה להשפיע על תפוקת העבודה שלנו. הפתרון לכך אינו חקיקה נוספת. חלק מחוקי עבודת נשים הופכים את מה שנועד להיות גדר הגנה שלהן לגדר תיל המדירה אותן ממשרות מעולות שהן היו יכולות לעבוד בהן לתועלת כל הצדדים. בעבודתי נתקלתי לא אחת בלקוחות המצהירים על אי-רצונם להעסיק צעירות חרדיות. "אני לעולם לא אוכל לפטר אותה," הם אומרים בחשש. "וחוץ מזה, תוך פחות משנה היא תצא לי לחופשת לידה ואני אצטרך לספוג את העלויות."

***

מאמר זה אינו פונה למחוקקים. הוא פונה בראש ובראשונה לחברותי, הנשים החרדיות. הוא מציע להן לשנות את התדמית העצמית שלהן. לזקוף גב, להרים ראש, ולהכיר בכך שהן מקבלות שכר נמוך במקרים רבים לא משום שעבודתן מוערכת פחות או משום שהן שוות פחות. זהו מחיר הבחירה שלהן – מחירה של בחירתן הנבונה להגביל את עצמן.

התחשבות והכרה בחוקי השוק יביאו ליחסים בריאים יותר בין העובדות החרדיות למעסיקים. העובדות החרדיות יוכלו להכיר בכך שמסירותן לביתן, לצד עמידתן הגאה על עקרונות דתיים,  אינן מפחיתות מערכן האנושי, אך יש להן מחיר בשוק העבודה. הכרה זו תוכל דווקא לעודד בתורה התחשבות של המעסיקים בצרכיהן, מתוך הערכה שלהן

התחשבות והכרה בחוקי השוק יביאו ליחסים בריאים יותר בין העובדות החרדיות למעסיקים. העובדות החרדיות יוכלו להכיר בכך שמסירותן לביתן, לצד עמידתן הגאה על עקרונות דתיים,  אינן מפחיתות מערכן האנושי, אך יש להן מחיר בשוק העבודה. הכרה זו תוכל דווקא לעודד בתורה התחשבות של המעסיקים בצרכיהן, מתוך הערכה שלהן. המעסיקים ישמחו להעסיק נשים כאלה, והנשים ירגישו שהן מוערכות. ציפיות השכר והתנאים של שני הצדדים יתאימו, ויחסי העבודה ביניהם יהיו הוגנים.

בעולם המעשה, אנשים אינם מתביישים לשלם מחיר עבור קניות, ואינם מרגישים מופלים כאשר שילמו אותו. קנית מכונת כביסה, שילמת אלפיים שקלים. קנית מכונית, שילמת שמונים אלף.

ואם קנית ילד?

כאמור, נשים בשנות הילודה הצפופות עלולות להיות "שוות פחות" בשוק העבודה. התפוקה שלהן עשויה להיות פחותה (גם אם נשים רבות מצליחות לעמוד בעומס הכפול), ועלותן למעסיק גבוהה יותר. בהתאמה, שווי השוק שלהן נמוך יותר. זו אינה אפליה או הדרה – זהו המחיר שהן משלמות על הבחירה שלהן. אני, רואת חשבון אם לקטנטנים, נותנת תפוקה פחותה בהרבה מעובדת בעלת נתונים זהים לשלי, בגיל זהה, שאינה נשואה ואינה אם. זהו המצב וזהו המחיר, ומחירים – יש לשלם.

יתכן שבמקרים מסוימים יהיה המחיר גבוה מדי לאישה הפרטית. אך אלה הם חוקי השוק. מחיר עבודתה של האישה החרדית נקבע לפי אותם תנאים בדיוק של מחירי עבודתם של שאר העובדים בשוק – לפי מידת הצורך בה. במקביל לדאגה הציבורית להעלות את שכרן של נשים חרדיות, באמצעות הגדלת היצע המשרות עבורן ושיפור פריון העבודה שלהן, יש להסיר את התדמית הנמוכה של העובדת החרדית.

יש לי אמון מלא בכוחן של מילים, בכוחה של טרמינולוגיה. איננו מקופחות, איננו מנוצלות. קומתנו זקופה, עגלתנו מלאה. ביהלומים היא מלאה. ואת המחיר הגבוה על היהלומים היקרים שלנו, אנחנו משלמות בתשלומים.

 


[1] עיבודים לנתוני סקר הוצאות משקי בית של הלמ"ס.

[2] מתוך אתר העמותה.

[3] http://www.93fm.co.il/radio/205662/.

[4] שנתון המכון הישראלי לדמוקרטיה https://www.idi.org.il/haredi/2017/?chapter=20058.

[5] לצד ניסיונות לשלב לימודים ברמה אקדמית בסמינרים, נעשים מאמצים בקרב הנהלות הסמינרים לבטל או להפחית את הדרישות לתארים אקדמיים הקיימת במקצועות אחדים, כדי לאפשר לבנות חרדיות ללמוד אותם בסמינר. נסיונות אלו טרם נשאו פרי.

תמונה: Bigstock

78 תגובות על “מחיר העגלה המלאה

  • אם יורשה לי, הגישה המתוארת לעיל נכונה ביחס לשטחים רבים בהם נטען שישנה אפליה וקיפוח כלפי החרדים, במיוחד בשטחים בהם התקשורת החרדית נהנית לתאר את החילונים כשונאי ישראל ואויבי החרדים.
    ולא היא, הכל תוצאה של בחירה.
    כשמשהו חשוב לנו – אנחנו גם מגיעים אליו. כשהוא לא חשוב לנו – לא נגיע אליו.

  • יפה מאוד

  • מדוייק.
    אני מנהל קבוצה של עובדות חרדיות בתחום ההי-טק. רובן נשים מרשימות ברמתן וביכולותיהן ועובדות מסורות.
    אבל , הילד חולה אז העובדת לא תגיע ( אני הייתי מתחלק עם אשתי בימי מחלה…).
    מתחילות ב6 בבוקר ויוצאות ב14:00 . מה שיוצר קושי בעבודת צוות עם גורמים אחרים.
    כל חופשה או אירוע שבו הילדים לומדים פחות ישר נופל על האישה ובהתאם על מקום העבודה.
    כמעט ואין סיכוי להגדלת ראש מעבר לנדרש. קשה למצוא נשים שניתן למנות כראשות צוותים שיהיו מוכנות גם לשלם את המחיר בשעות ובאחריות וכנ"ל לגבי מובילות טכנולוגיות שיהיו מוכנות גם לתכנת עוד שעתיים בערב וללמוד טכנולוגיה חדשה ( מקובל בתחום)
    בסופו של דבר יש לך 70% מכח האדם שרשום ומנהלים שרובם "מיובאים" מבחוץ .

    • אני ראש צוות חרדית בהייקט. (תחתי עובדים לא חרדים)
      מתחלקת עם בעלי בימי מחלה וחופשות של הילדים.
      נשארת עד שעות מאוחרות כשנדרש.
      לומדת טכנולגיות חדשות תמיד.
      לא אומרת שלא קשה למצוא, אבל יש גם חרדיות כאלה.

    • ובתור ר"צ במקום מעורב – האם את מנוצלת??
      בתור אחת שעובדת במקום מעורב מכירה ושולטת מערכת וניהלתי צוותים בהצלחה רבה והמשכורת הרבה מתחת לממוצע!!!.
      רק לאחר שהבנתי שזו ההתנהלות של המעסיק ואם אפשר לנצל אז למה לא ועד הסוף אז החלטתי לעזוב.
      כמו שחשוב ונכון מאד להכיר את השוק כפי שהוא ולא לראות את המעסיק כנצלן אלא במנצל הזדמנויות גם חשוב מאד לתת להם את הכלים והביטחון לא להאמין להבטחות ולדעת לדרוש שכר מראש ואם לא לעזוב לפני ולא אחרי שניצלו את יכולתיהן וכישרונותיהן עד הסוף.

      וכן – גם אם יש מושג של ככלי שוק יש מושג של ניצול אישי ואנושי וכשמעסיק לא משלם כי יש עובדים יותר זולים זה נכון ומקובל וחלק מכללי השוק אבל כשהוא תוך כדי דואג להגיד לעובדת שהיא לא מספיק מוכשרת שאין לה סיכוי למצא עבודה אחרת וכן הלאה על זה הדרך זה מעביר את המצב משוק הוגן לשוק עבדים……

  • יישר כח על המאמר המצוין.
    חשוב להסביר את כל זה לנשים כשהן עדיין תלמידות סמינר… במיוחד כדאי להבהיר להן מהו חלקו של המעסיק בתמונה (חלקן חושבות בטעות שהמדינה מממנת לו את שעות ההנקה, המחלה וכו').
    ראוי לציין שיש סמינרים שכבר הבינו לאן הרוח נושבת, ולכן נותנים לתלמידות הכשרה או לכל הפחות הדרכה נוספת לקראת הקמת עסק עצמאי, בפרט במקצועות רלוונטיים כמו עיצוב גרפי או ראיית חשבון. בוגרות רבות במקצועות אלו משלבות כיום עבודה כשכירה+עצמאית (וזה נושא שראוי שייכתב עליו מאמר נוסף…)

  • אנחנו חרדים,

    בעלי עסק שכולו עובדות חרדיות בלבד בעיר לא דתית, הצמודה לבירה החרדית. הלקוחות מהמגזר הכללי. העבודה אינה דורשת הכשרה, כן דורשת נוכחות מ7:30 עד 16:00. ימי החופש נדיבים מאוד לעומת משרות אחרות, תשלום החופשים מלא. אנו משלמים סכום נאה לשעה, בהפרש ניכר מהסכום הניתן תמורת משרה זו בבירה החרדית, המשרה עם יום חופשי בשבוע.

    ועדיין, קשה מ א ו ד להשיג עובדות. חייבת לציין שלא מעט פעמים אנו לא מצליחים להימנע מהמסקנה שהנשים החרדיות מ פ ו נ ק ו ת. לאוו דווקא צעירות ואמהות לילדים קטנים. מן תפיסה כזאת שבעלי אברך ואני צריכה לפרנס, אז אחפש לי עבודה מ8 עד 13, למרות שאין לי שום הכשרה ואף משרה לא מותאמת לשעות האלו.

    נשמע שהן פשוט לא מחפשות לעבוד. ושוב, לא רק הצעירות, אלא גם המבוגרות יותר. כמובן שהעובדות הקבועות אצלנו ברובן נשים חרוצות ומסורות, בעלות מוסר עבודה גבוה. אבל רוב המתעניינות לא מבינות את המשוואה שבשביל כסף צריך פשוט לעבוד. ולצערי זו תופעה רווחת, נפוצה ומאפיינת את המגזר החרדי.

    נשמח לראות מגמה משתנה בעניין זה.

    • אשמח לשמוע על משרות פנויות

  • שלום רב,
    אני רו"ח והנושא הזה מעסיק אותי הרבה…
    עבדתי בכמה במקומות עבודה חרדיים ועכשיו במקום עבודה חילוני.
    אתחיל ואומר, שבמקום עבודה חילוני מעריכים מאד עובדות חרדיות, משלמים להן יפה מאד ובשנה האחרונה קיבלו לעבודה פה רק נשים חרדיות וזה מה שהם מחפשים.
    הבוסית כל הזמן אומרת לנו שבחינתה נשים חרדיות הן מולטי טאלנטיות, מצליחות לנהל משפחה, בית ולעבוד במקביל והכל נעשה בצורה הטובה ביותר ואין צד שמפסיד.

    לעומת זאת, במקומות עבודה חרדיים וכמה שמצער ומתסכל להבין את זה, דוקא שם משלמים לעובדות החרדיות פחות, דורשים מהן יותר ולא מעריכים מספיק.
    כי שם רגילים לעובדה שנשים גם מנהלות בית ואמהות לילדים וזה רגיל וסטנדרטי מבחינתן.
    באחד ממקומות העבודה החרדיים הסבירו לי שיש מעגל של : ילדים, זוגיות, בית ועבודה וכל פעם מישהו אחר צריך לשלם את המחיר.
    וזה כל כך לא נכון וכל כך מעוות!!
    אני כבר שנתיים במקום העבודה הנוכחי וכל חלק במעגל הזה מקבל את המאה אחוז שלי…
    וביננו, כשמעריכים אותנו בעבודה, אז עובדים הרבה יותר בכיף, ברוגע והתפוקה כמובן בהתאם . וכמובן שיש יותר כוחות להיות בבית ולהשקיע בילדים את כל מה שהם צריכים.

    הרבה מאנשי שלומנו לא יודעים לעריך מה שיש להם ביד וצריך להזכיר להם מדי פעם….
    העולם בחוץ מבין שהיום יש לנשים החרדיות הרבה מה למכור. וכל אחת צריכה שהבוס שלה ידע שאם היא לא מרוצה במקום העבודה (ואני לא מדברת רק על שכר) יש המון מקומות עבודה אחרים שישמחו לקבל אותה..

    ואגב, לא מדובר רק על עובדות משרדים, אלא גם על גננות, מורות וכו'

    • את ממש צודקת.
      גם אני עבדתי במקום חרדי – בענף ביטוח – והרגשתי שעשקו אותי, בלי טיפת הערכה על העבודה ומה שהשקעתי, ובשכר מינמום.
      לא הייתה לי ברירה, החלפתי מקום עבודה – מקום חילוני.
      אני שם מעל שנתיים, ויש לי רק מחמאות: מעריכים אותי, נונתים לי שכר גבוה, וגם מחפשים עובדות חרדיות כי אין להם אייפונים ווצאפ כל היום, הן נותנות עבודה!
      אמנם לפעמים אני מחסירה בגלל הילדה ולפעמים אני לא מרגישה טוב, אך הבוס שלי אומר שאם התפוקה טובה אז אין תלונות, הכל בסדר, תעדרי כמה שאת רוצה.
      זו לדעתי גישה נכונה.
      נ.ב. הכוונה שלו הייתה לא שאעדר, אך אם אין תלונות על כך שאני לא נמצאת מבחינת הלקוחות וכו' אז הכל בסדר.

    • חזקקקקקק ונכון!!!!!!!!!!!!

  • למגיבה ח,
    לא כתבת באיזה תחום העסק שלכם? לפי המשתמע מדובר בעסק של "מעון".
    אם כן בוודאי שקשה מאד מאד להשיג עובדות לעבודה הזו. ולא בגלל פינוק. בכל המגזרים הקושי הוא עצום להשיג עובדות למעון.
    אגב, במגזר הכללי רוב ניכר הן ערביות.

  • מסכימה מאד עם הכותבת האחרונה, אני עובדת בתור מזכירה במוסד חרדי והעושק והניצול של נשים (שעובדות בתור גננות , מורות לחינוך מיוחד וכד') הוא עצום!! המשכורות – הן משכורות רעב והן לא מצליחות להגיע ליותר מ4,500 ש"ח בחודש ובד"כ הרבה פחות ועובדות במשרה מלאה.
    וכמובן לא יודעים להעריך אותם ולא אומרים – שום מילת עידוד וחבל מאד מאד
    חשוב שמנהלים יבינו כשהם משקיעים 10 ש"ח הם מקבלים תפוקה של 100 ש"ח
    תפרגנו מתנות ותשורות מידי פעם, מילים טובות (שלא עולות כסף!!!! ) מה תפסידו ?? רק תרוויחו ! בדוק!!!!

    החשיבה היא כפי שנאמר במאמר "את לא רוצה לעבוד בתנאים המשפילים שלי (סליחה על המילה אבל אלו התנאים) תלכי, יש לי הרבה כמוך …. שמחכות מאחורי הדלת
    זה לא נכון!!! קשה מאד למצוא מישהי חרוצה ומסורה עם ראש גדול (בטח לא במשכורת רעב) שתעשה את העבודה כמו שצריך ולא תנסה למצוא כמה שיותר סיקים וחופשים …
    מה בדיוק רוצים המנהלים? גם לקצץ במשכורות וגם לקבל תפוקה מלאה ?? לא ברור!!
    ושוב – כמו שהודגש בתגובה קודמת – זה קורה בעיקר במוסדות חרדיים !!!! כל כך עצוב !!

    בתקוה לשינוי החשיבה ותנאי ההעסקה.

    • מזדהה עם כל מילה שלך!
      בתור אחת שעובדת במעון חרדים פשוט זוועה מה שקורא שם….

    • כמו שכתבה הכותבת, לא מדובר בהשפלה ולא בניצול, אלא בהיצע וביקוש.
      כל עוד יש נשים שמוכנות לעבוד בעבודה הזו ובשכר הזה מכל מיני סיבות, אלה יהיו התנאים.

  • שלום.
    ראשית אציין כי נהניתי מקריאת המאמר ובעיקר מן הרוח הרעננה המנשבת בין שורותיו: הקריאה לא להאשים את כל מי שסביבנו אלא להפנות את המבט אלינו פנימה, גם אם במובן חיובי.
    חשוב לי לציין כי אני עובדת למעלה מעשור בתחום ההייטק.
    החלפתי במהלך השנים מספר מקומות עבודה. כולם היו חילוניים או מעורבים עם רוב חילוני מובהק.
    מעולם לא נתקלתי בשום אפליה על רקע היותי חרדית, מעולם לא סבלתי מיחס מתנשא, עלבון או פגיעה בשל היותי אשה חרדית. ההתיחסות אלי היתה ועודנה מקצועית ועיניינית לחלוטין. אני משתכרת שכר נאה ב"ה, כפי המקובל בשוק. עם זאת ברור שאני נדרשת לשעות עבודה כמקובל בשוק ולמתן שעות נוספות במידת הצורך, כולל עבודה מהבית במה שמוגדר מקרי חירום (זה לא קורה הרבה). במהלך השנים קודמתי מכל הבחינות. נכון שאני מוותרת על אפשרויות מתקדמות יותר של ניהול וכדו בשלב זה של חיי, אך אני עושה זאת מבחירתי האישית – כאם למשפחה מבורכת עם ילדים קטנים. יחד עם זאת, אני משתדלת לעמוד בכל דרישות התפקיד, כולל השלמת השעות ולימוד טכנולוגיות חדשות כמקובל בשוק.
    אני מבינה שעל שכר טוב ותנאים סוציאלים נוחים צריך לשלם, גם במחיר של יציאה מוקדמת מאד מן הבית, נכונות לשעות נוספות (כמובן שנדרשת לכך תמיכה מן הבית) ומסירות למקום העבודה. אשה שבוחרת שלא לשלם את המחירים הללו תמורת נוחויות שונות-צפויה מן הסתם לשכר נמוך ולתנאי העסקה משופרים פחות.
    במהלך השנים עלתה מדי פעם ההתייחסות אלי כמייצגת את מגזר הנשים החרדיות, אולם היחס היה תמיד מכבד או מקסימום סקרני, בשל העובדה שעבדתי במקומות עם אוכלוסיה רחוקה מאד מן הציבור החרדי. נכון שלא תמיד התחשבו בצרכי החרדיים, בפרט במקומות בהם הייתי אשה חרדית כמעט יחידה, אולם היות שלא ציפיתי לכך-גם לא הרגשתי מקופחת. דאגתי לעצמי לחלב מהדרין ולספל נטילת ידיים, אוכל הבאתי מהבית, ולא השתתפתי בימי הגיבוש שכמובן לא תאמו את אורחות חיי. כאשר הסברתי זאת הדברים התקבלו בהבנה ברוב מוחלט של המקרים.
    כיום אני עובדת באחת מן החברות הגדולות במשק שיש בה ריכוז גדול של חרדיות, וגם חרדים. החברה דואגת לעובדות בכל מובן: כשרות מהודרת כאשר מצ'פרים את העובדים במזון או ארוחות משותפות, מסלולים מקבילים לימי כיף התואמים אורח חיים חרדי, אפשרות ישיבה נפרדת כאשר מתאפשר, בית כנסת קטן לטובת הגברים ועוד. חשוב לציין כי דברים אלו אינם מובנים מאליהם.
    יחד עם זאת, מרבית הנשים החרדיות העובדות עימי, כולל אותי, הן נשים אקדמיות בעלות תואר ראשון וחלקן גם מחזיקות בתואר שני. זו דרישת סף במרבית המקרים. הן גם נדרשות להתקדם וללמוד טכנולוגיות חדשות עם הזמן. בהתאם לכך הן מתוגמלות בדומה לנשים אחרות במעמדן במשק, למרות שהן אכן יוצאות לחופשות לידה פעמים רבות יותר.
    אני סבורה כי המכשולים העיקריים העומדים בפני נשים חרדיות בשוק העבודה כיום הם:
    1. חוסר בתואר אקדמי המקובל בשוק. אני מנצלת את הבמה לקרוא לשינוי: אם אינכם רוצים שהבנות תאלצנה לצאת ללימודים אקדמיים בחוץ, בשנים הראשונות לנישואיהן כאשר במקביל הן מתמודדות עם גידול פעוטות ופרנסה בשכר נמוך (כפי שקורה היום. וכפי שאני עשיתי) – אנא אפשרו לימודים אקדמיים בסמינרים! הדרישה הגורפת שלא ללמוד לימודים אקדמיים בשום תחום היא לא הגיונית.
    קשה מאד מאד להשלים לתואר ראשון כאשר את כבר אשה נשואה, אמא ומפרנסת יחידה על פי רוב. ויש לזה מחיר כבד. מדוע שנשים חרדיות לא תקבלנה אפשרות ללמוד לתואר ראשון בצורה קלה הרבה יותר ובמסגרת חרדית מובהקת?
    2. פחד מהחברה הישראלית בחוץ, הגורם לכך שנשים רבות נדחקות לעבודה במקומות החרדיים בשכר נמוך ללא קידום.
    חשוב להדגיש כי רוב המקומות מתיחסים לאשה חרדית באופן מכבד והגון. אף אחד לא מעוניין "לחלן" את הנשים או להציק להן. כאשר הנשים שומרות על נעימות, מקצועיות ואנושיות, בד בבד עם הקפדה על גדרי ההלכה ושמירה על דיסטנס מסוים-הן זוכות להערכה והתחשבות.
    בהקשר זה, יש להעמיק לדעתי את לימודי הקודש וההשקפה בסמינרים. יש להעלות את רמת שיעורי היהדות והמחשבה בתוכן ואיכות.
    לא להסתפק בשיעורי הבית היהודי וכיוצ"ב בלבד, מבלי לזלזל בחשיבותם חלילה, אלא גם להקנות לבנות כלים להתמודד עם העולם שבחוץ – על מנת שתוכלנה לפרוץ את תקרת הזכוכית של מקומות העבודה לחרדים בלבד. כמובן שמי שבכל אופן בחורת בכך תוכל תמיד לעשות זאת. אולם גב יהודי חרדי איתן ועולם תוכן רוחני עשיר, איכותי ומספק – יעניקו לבנות כלים להתמודדות נכונה עם שוק העבודה שבחוץ בפרט ועם אתגרי החיים בכלל, שהרי ממילא לא ניתן למנוע, בחלק גדול מן המקרים ובנסיבות חיים שונות, התחככות עם העולם שבחוץ.

    • יפה, נכון ומדוייק. ישר כוח.

  • כדאי מאוד לעסוק בתופעת עושק העובדות וניצולן במוסדות וברשתות חינוך מסוימים, שאינם מקיימים את הוראות התקשי"ר (תקנון שירות) בנוגע לעובדי הוראה, ודורשים ממורות וגננות לעבוד שעות חינם או להחזיר כספי משכורת במזומן.

  • אילי-
    אני לא חרדית. קראתי בעיון את הכתבה.
    למה עול הטיפול בילדים נופל רק על האישה? למה הגבר לא נשאר עם הילדים בבית שהם חולים?
    אם הטיפול בילדים היה שיוויוני יותר האישה היתה יכולה להישאר יותר בעבודה.
    אצלנו גם אני וגם בעלי נשארים בבית עם הילדים שהם חולים (מחלקים את היום לפעמים שווה בשווה ואחד קם מוקדם מאוד הולך לעבוד ואז חוזר בצהריים והשני מחליף אותו).
    התפלאתי שבכתבה כל כך ארוכה ומנומקת נעדר מקומם של הגברים במשוואה.
    לפי דעתי הפיל בחדר הוא לא התינוק אלא הבעל. גם לנשים חילוניות יש ילדים. והיום, כבר 3-4 ילדים זה מאוד מקובל..

    • זה האידיאל של הנשים המפרנסות שבעליהן לומדים.
      בשביל זה הן יוצאות לעבוד, בשביל שהבעל יוכל ללמוד.
      לכן הן תעשינה הכל בשביל שיוכל להמשיך בכך ללא הפרעות, כולל להישאר עם ילד חולה

    • אצל אישה חרדית עובדת בד"כ הבעל עוזר הרבה (למרות שאצל הציבור הכללי זה מצטייר לא כך).
      הוא לוקח את הילדים למוסדות, מחזיר אותם, נותן ארוחת צהריים, וכשאשתו חוזרת הוא יוצא ללמודים של אחרי צהריים.
      אבל, חשוב להבין שהאישה החרדית תעשה ה-כ-ל כדי שבעלה לא יפסיד מלימודו – כי בזמן הלימוד הוא מחזיק את העולם, אם אין ברירה והאישה כבר לא יכולה להפסיד ימי עבודה הבעל ישאר.

  • שורש הבעיה הוא בהעסקת 100 אחוז נשים ו100 אחוז חרדיות. לכל מגדר ומגזר יש יתרונות וחסרונות. כאשר כל כח אדם הוא נשים חרדיות יקרוס בהכרח.
    אשר לילודה, אני חושב שהגיע הזמן שרבנים יתחילו לחשוב על המשמעות הכלכלית של ילודה לא מתוכננת. לעתים התוצאות שלה הם קריסה כלכלית של משפחות.
    המציאות הנוכחית היא בערך חצי שנה עבודה חצי שנה חופשת לידה, כאשר בחצי השנה של העבודה אסור לפטר את העובדת.
    אי אפשר להתעלם מיתרונותיה של עובדת חרדית, אבל בית תקין מעסיק עובדים מגוון האוכלוסיה כדי שהיתרון של אחד יחפה על חסרונו של האחר.
    אסביר את עצמי: מקום עבודה מעסיק גבר ערבי ובמקביל אישה חרדית. האישה לא תוכל לבוא בזמן חופשת הלידה והגבר הערבי לא יכול לבוא בזמן מתיחות בשטחים. אבל על פי רוב אין חפיפה בין המקרים.
    רווקה בת 24 אולי לא רצינית אבל כן עובדת 12 חודשים בשנה.

  • הכתבה טובה ומעלה נקודות אמיתיות, אבל כמו ספרות חרדית "טובה" – היא מדברת רק מעל פני השטח… רק על הדברים שמותר לדבר עליהם.

    1. כשאת מדברת על "היצע משרות מתאימות נמוך" את לא מזכירה את זה שמחפשות העבודה הינן שבויות לחלוטין, אין להן שום כלי למשא ונתן. כשהן תלכנה לשאול את הרב: יש לי שישה ילדים ותעודת מהנדסת, מציעים לי בחברת x בקרית ספר 5,000 שקל ובחברת y באיירפורט סיטי 12,000 שקל – התשובה שהיא תקבל היא ללכת על החמש.
    במצב כזה, יש למעסיקים אפס מוטיבציה לשפר משהו בתנאים. כולן באות אליהם בלי שיצטרכו לטרוח (ואגב – גם אם יעברו על החוק ויעשקו אותן ממש… אותה תוצאה)

    2. החינוך בסמינרים לכך שהגשמה עצמית זה חטא עצום ולרצות לעבוד במשהו שאת אוהבת או להתקדם ולהצליח זה ממש אחת משלוש עברות חמורות שבתורה יוצר אוכלוסיה שלמה של נשים שהולכות לעבודה בשביל לדפוק כרטיס. אז הן אמנם תהיינה נאמנות, ותבצענה את עבודתן כמו שצריך אבל אם אפס מוטיבציה להגדיל ראש ולעשות מעבר.

    • איזה מירמור, חבל עליך…
      טפלי בזה 🙂

    • כל מילה פנינה! נהנתי לקרא את תגובתך. שום מירמור, אלא מצב נתון. בשבי החרדי העצמי.

    • את צודקת מאווווווד

  • בתגובה למרים – וסליחה על הביטוי – את ממש מבלבלת את המח.
    1. יש נשים שבוחרות להתיעץ עם דמות רבנית בנוגע למקום העבודה, ואני אישית שמעתי מכמה חברות שההוראה שהן קיבלו היתה ללכת דוקא למקום שמשלם יותר ומספק יותר. אל תכתבי דברים שאת לא יודעת, כי את ספציפית לא נשמעת כמו אחת שמתקשרת הרבה עם רבנים.
    2. למדתי שש שנים בסמינר חרדי ומעולם לא שמעתי דבר כזה. המורות – שלא באופן רשמי – מעודדות בנות ללמוד בחוץ מקצועות שהן מתברות אליהם באמת. גם באופן רשמי, ראיתי כל מאמץ מצד ההנהלה לסדר לנו ראיונות בחברות מובילות בהייטק, הגם שהם מקומות חילוניים לחלוטין ללא צוותים חרדיים מסודרים. הטענה של הרכזות: "תפקידנו לסדר לכן עבודה, התפקיד שלכן הוא לשמור על עצמכן".
    זה לא הפטריוטיות לסמינר, אני פשוט רואה עבודה תכלס מצד הצוות המקצועי לסדר אותנו במקומות כמה שיותר טובים ואני מכירה להן טובה על כך.

  • זאת נקודה כואבת למדי אני עובדת כל כך קשה ובסוף חודש התלוש פשוט מאכזב. אני יודעת שהמשכורות בשוק הן בליגה אחרת ואף חושבת שהמעסיק שלי בוחר דווקא בעובדות חרדיות בכדי לשלם פחות.
    בדורנו יש צורך שאישה תביא פרנסה הביתה ולכן כדאי ליהיות מודעים לזה בשלב מוקדם ולא כאשר יש ילדים וכו והרבה יותר קשה ללמוד.

  • למגיבה אילי –
    את לא חרדית, אבל את בטוחה שיש לך מה לומר לחרדים בגלל שקראת "בעיון" את המאמר?! מגוחך.
    גברים חרדים מאוד שותפים לגידול הילדים (לפי התרשמותי הרבה יותר מאשר אצל החילונים) רוב הפעמים שילד חולה הגבר הוא שיישאר איתו (אני מדבר במקרה שהוא אברך ולא עובד).
    ועדיין, כל מה שכתוב במאמר נכון, להיות אמא במשפחה ברוכת ילדים וגם לעבוד במקביל זה מאוד קשה. גם אם הגבר שותף מלא.

  • למגיבה מרים –
    מה שאת אומרת נכון אולי לחוגים מאוד מסוימים בתוך הציבור החרדי.

    את פשוט שוגה בעובדות.

  • מושלם!!! סיכמת בצורה מושלמת את מה שאני טוען כבר שנים רבות !!

    מי שמנצל את הנשים החרדיות זה כמעט תמיד החרדים עצמם!! החברות החילוניות לא מנצלות את הנשים אלא את המצב…
    נשים מוכשרות שמסכימות לוותר על הסביבה החרדית עובדות בחברות הייטק בשכר גבוהה מאוד

    נקודה נוספת ומאוד חשובה זה הנכונות להישאר שעות נוספות – החרדיות מגיעות ב6 וחצי בבוקר (מתפללות> אוכלות > וקונות בנקס עד 9 שמגיעים ראשי הצוותים החילונים) וב3.30 בדיוק נעלמות… אין סיכוי לבקש להישאר דקה נוספת
    אז מבינים שהיא צריכה להוציא את הילדים מהגנים ומתחשבים אבל שלא תצפה לקבל משכורת כמו החילונית שנשארת עד מאוחר… בעולם ההייטק שעות נוספות\שעות לילה זה כמעט חובה!! אין ספור פעמים נשארתי בשביל עדכון גרסה \ שדרוג שרתים \ תיקון תקלה דחופה \ סיום פרויקט והחרדיות מעולם לא נשאו בנטל

  • למגיב שמכונה חרדי בהייטק – קצת מוזר לי התופעה שאתה מתאר. בתור עובדת חרדית יחידה בחברת הייטק חילונית אני רואה תמונת מצב הפוכה לחלוטין. החילוניות הן אלה שיוצאות להפסקת סיגריות, הפסקת אוכל – כולל סיבוב בחוץ ללקט אוכל, וקונות בנקסט. אני מעולם לא אצא להפסקת סיגריה וכל דקת עבודה חשובה כדי לתת תפוקה – והמוטיבציה שלי אדירה בשביל להצליח. אני שבאתי מבית אברכי יודעת להעריך כל שקל ושקל ולא מתפנקת, מבחינתי חילוני שמגלה רצון טוב לגייס גם חרדית הוא ראוי להערכה- ובמו ידיו הוא מחלץ משפחה מקו העוני .
    אני מכירה את חברתי ר. ממקום עבודה קודם שעובדת יום יום – ומוותרת על ההפסקה שלה על מנת לתת תפוקה, כיום היא מונתה למנהלת ועושה שעות נוספות מרובות . אני גם מכירה את י. רואת החשבון החרדית שהייתה יושנת בלילה במשרד וכיום היא מונתה לשותפה במשרד רואי החשבון. אני מכירה גם את ש. מפתחת תוכנה שהייתה חוזרת ב3 בלילה כאשר היה פרויקט להגיש.

    זה נשות החיל שאני מכירה!

    • נשות חיל?

      זאת עבדות!!!

      יש לאישה כישרון אחד ייחודי ומדהים והוא ללדת ולגדל את ילדיה! לבנות את המשפחה שלה! מי יעשה את זה במקומה?

      עצוב לי לקרוא דברים כאלה… איבדנו לחלוטין את המטרה.

      אישה קודם צריכה לגדל ילדים, מי שחתום בכתובה על פרנסה הוא הגבר!

      גם אני רו"ח, ומסכימה עם כל מילה שכתובה במאמר.

      סיימתי את לימודי בהצטיינות באחת האוניברסיטאות המובילות, כל מקום שהגעתי אליו התקבלתי בזרועות פתוחות.
      אבל תמיד, כשהגעתי לדבר על "התנאים" – קיבלתי אפס התחשבות בעובדה שיש לי ילדים.

      אז בחרתי לעבוד במקום שנותן לי להיות אמא למרות שאני משלמת "מחיר" בתלוש.

      יכולתי לקבל משכורת גבוהה לפחות פי 1.5, כבר כמעט חתמתי חוזה. אבל אז, הבנתי שמי שיעיר את ילדי היקרים בבוקר יהיה בעלי (כי אני צריכה להתייצב במשרד ב6.5-7) ומי שיקבל אותם מהמסגרות (ב-4 כמובן, לא ב1 וחצי) תהיה סבתא/אחות/שכנה ומידי פעם גם אמא… ויהיו ימים שלמים שלא אזכה להיות להם אוזן קשבת.

      וכשהילד יהיה חולה, אמא לא תוכל לבוא לקחת אותו. תמיד נמצא איזה "סידור" כי הרי אמא צריכה לתת תפוקה מלאה…
      ומה ילד צריך?? חום! אהבה! אמא. ורק אני יכולה להיות אמא שלו! לא אף אחד אחר בעולם!

      אפשר למכור את הדבר המדהים הזה תמורת כסף. אבל אין מחיר למשחק אחה"צ, אין מחיר למקלחת מפנקת, אין מחיר לסיפור לפני השינה, אין מחיר לאינסוף חיבוקים ונשיקות שרק אני יכולה לתת להם.

      יבוא יום, אולי כשאסיים ללדת ולגדל את הילדים שבו אוכל להיות "כמו גבר" . עכשיו אני אישה. אמא. גם אם זה עולה לי בתלוש.

  • איך אתם מעיזים להגיד ששוק העבודה הוגן? כחרדים, אל תמכרו את עצמכם כעבדים לאחיכם. העבדות היא קללה כי היצר של האדם רע ואגואיסטי. העסקים לא צריכים להיות מלאי אגו וחסרי חמלה וחסד? עליכם ליצור שינוי במדינת ישראל וליצור דווקא עסקים חברתיים בתמורה לכספי הציבור החילוני. תתרצו ותגידו שאתם עניים אך מי יצר את העוני הזה? האם הקב"ה העניש אותכם בעניות? כדאי שתחשבו למה ותתחילו להפיץ אור כמו שאתם מצווים ולא את החושך שהחילונים רואים ממכם.

    • עסק לא צריך להיות מלא חמלה וחסד. זה תפקידם של ארגוני צדקה ובתי תמחוי.
      לעסק יש מאזן של הוצאות והכנסות. אם העסק לא מכניס יותר ממה שהוא מוציא, לא שווה לבעלים להחזיק אותו.

      לצפות ממעסיק להפסיד כסף כי הוא צריך להיות מלא חמלה וחסד, זה רע ואגואיסטי.

  • נשות חייל? ישנות עד 3:00 לפנות בוקר במשרד?
    כמו בכל דבר, מי שמשקיע 100% יקבל הערכה ותמורה. לא 300%. אנחנו בני אדם מעבר לעבודה.

  • יש כאן החטאה לאמת. הכותבת "שכחה" לכתוב את סיבת הסיבות לכל המצב העגום הזה, והיא: שפשוט שוללים ממנה לקבל תואר שיאפשר לה בבוא היום לקבל שכר לא פחות מחברתה בעלת התואר.
    העוול הגדול והאפליה היא של בעלי המוסדות ומובילי הדעה בציבור החרדי שמתעמרים בבנות, נותנים להם ללמוד באותה רמה ושוללים מהם את התואר שאח"כ יכול להוסיף להם 50% מהמשכורת.
    דורשים מההורים לשלם כסף רב על הלימודים ואח"כ מגלים שהכסף הלך לריק ובשביל לקבל תואר צריך לעשות את כל המסלול מחדש ולשלם שוב, וכל זה כשהבעל הוא אברך והיא מטופלת בילדים רבים.
    אין לכם להלין אלא על קובעי המדיניות בציבור החרדי שהם ומשפחתם בדרך כלל מסודרים במשרות של המוסדות המשפחתיים והמשומנים היטב בכסף.

    • צודק לגמרי

    • אבי צודק מאד. אני אשה חרדית עם ראש טוב ב"ה אבל מתקשה למצוא עבודה שההכנסה שלה מעל 4,000 ש"ח.
      למה?כי אין לי תואר …

  • רותי קפלר היקרה,
    ראשית, תודה על הצפת הנושא.
    אני עובדת בחברת הייטק חילונית עם קבוצת חרדיות מצומצמת.
    כולנו (!) מקבלות שכר נמוך יותר מעמיתותנו החילוניות מסיבות שונות כילודה וכדומה, למרות שמאד מרוצים מאיתנו, אך כפי שהבוסית אמרה לאחת מאיתנו – למה לשלם יותר אם אתן מגיעות מחברות כמו מטריקס ומבחינתכן עם תוספת של 1000 ש"ח לעומת השכר שהרווחתן שם תהיו מרוצות ושמחות.
    זה עצוב שזה כך ולדעתי בראש ובראשונה זה אנו, הנשים החרדיות, שצריכות לעמוד על כל התנאים והשכר למרות שאנו מפרנסות יחידות ונואשות לעבודה!
    הבאתי חברה לראיון בחברה, ובתגובה לשכר היחסית נמוך שהציע הבוס (בהשוואה למקובל בשוק/טבלאות שכר וכדו׳) היא אמרה אמן ובכך בעקיפין גורמת שכל מי שתבוא אחריה תועסק בשכר דומה. דומני שזה נובע מהדימוי העצמי הירוד שלנו בעיני עצמינו כחרדיות.
    ויש הרבה מה לשפר בנושא: להיות מודעים לכלל הזכויות שלנו, לאפשרות שלנו להרוויח בצורה הוגנת, ולא פחות ממה שחברותינו לעבודה מהמגזר הכללי מרוויחות!
    (כן, למרות שאנו יולדות הרבה וכו' – מאמינה שמי שרואה בילודה ברכה משמים גם יברכו את העסק ברווחה כלכלית והצלחה…). כמובן שעל הנשים החרדיות להיות חדורות מוטיבציה להצליח ולהיות הוגנות מבחינת התפוקה שהן נותנות (הילד היה חולה כמה ימים? אח"כ עוד ילד? תציעי לעבוד קצת מהבית כמובן לא על חשבון הילדים, תנסי להגדיל ראש במה שאפשר כ ש א פ ש ר…!).
    דבר נוסף, כמה שאטפח לעצמי על השכם ואזקוף קומתי בגאווה שאני בת 26 ואם לארבעה קטנטנים כן ירבו בע"ה, ואשת אברך וכו' וכו' עם הגאווה הזו לא הולכים למכולת וטכנית להחזיק בית מבורך וברוך עם משכורת נמוכה יחסית (לשלם מעונות משפחתונים אוכל שכירות או משכנתא וכל הוצאות הבית השוטפות..) זה בלתי אפשרי!
    באופן אישי חייבת לציין שהעניין הזה של עול הפרנסה והלחץ כל חודש כשבקושי מצליחים לסגור את החודש הוא עצום וקשה ולעיתים מדיר שינה ממש! מי מדבר על מותרות וכדומה… ואין לחברותי ולי דרישות תעסוקתיות מוגזמות, אנחנו מוכנות לעבוד בחברה מעורבת תוך הקפדה חזקה על כל הגדרים והסייגים ההלכתיים. מוכנות לעבודה מאומצת, עבודה תחת לחץ, עבודה מהבית וכו' אבל בבקשה שיהיו הוגנים איתנו ולפחות ישלמו לנו כמו מקבילותינו בשוק אם כל-כך מרוצים מאיתנו… אחרת גם אם לא קוראים לזה ניצול וקיפוח זאת ההרגשה אצל העובדת וחבל… בתפילה שנצליח ולא תצא תקלה תחת ידינו חלילה.
    (ובנימה אישית, הלוואי ויבוא כבר המשיח ונוכל להתמסר לגידול משפחותינו במאת האחוזים! בלי להשאיר חצי כוח במשרד…)

    • משיח לא אמור לעסוק בזוטות כמו אלו, לפי הרמב"ם לגבי ימות המשיח, אל יעלה על הלב שבימות המשיח בטל דבר ממנהגו של עולם… שעולם כמנהגו נוהג חוץ משיעבוד מלכויות.
      את בעית העבודה יצטרכו לפתור בציבור כעת או אז.

  • למגיבה אילי
    טוב שהזדהית כלא חרדית, כך גם אין כעס על מה שכתבת, כי כתבת את הדברים מחוסר ידיעה או מהבנה לפי הנאמר במאמר.
    הגברים שותפים באופן מלא לגמרי בגידול הילדים כמו שכתבה עוד מישהי שהגיבה, וגם אני עובדת במשרה מלאה עד ארבע ולהיות שותפה בגידול הילדים זה לא אומר רק להשאר איתם שהם חולים אלא זה אומר ותתפלאי – גם לבשל שבת – כן הרבה גברים חרדים מאד עוזרים בזה, כי האישה עובדת גם בשישי או יש לה סידורים אחרים ביום הזה כי זה יום החופשי שלה, זה אומר לקלח את הילדים וגם להשכיב אותם לישון וגם להיות איתם בבית כשהם חולים, ונראה לי שהעזרה היא רבה יותר מהמגזר החילוני (אבל שוב אני לא ממש יודעת אבל כך נראה לי).
    אחרת איך אפשר להסביר את האפשרות של העובדות החרדיות שהן נמצאות בעבודה בתפוקה מקסימלית עד כמה שהן יכולות ולא מנצלות כל שעה "פנויה" לגלישה ולשטויות, כמו שכל הבוסים אומרים (חוץ מחופשות לידה כמובן).
    במאמר מוסגר אוסיף כי במסגרת עבודתי הייתי צריכה להשתמש הרבה בשרותי פקידות במשרד ממשלתי וכמעט תמיד (!!!) בזמן מענה טלפוני לא היתה תשובה וכשסוף סוף הן ענו הם אמרו אה… כן לא הייתי במשרד אז למחשבה….
    כדאי לבדוק ולדעת עובדות לפני שסתם כותבים אותם….

  • ומה יקרה אם הגבר יצא לעבוד גם?
    ומהתגובות נשמע שהאשה תקרוס פיזית ונפשית.
    שחיתות המידות.

  • יש פה עניין חשוב שלמדתי על בשרי, ואשמח אם יעלה למודעות הציבור.
    הזכירו בעקיפיו תופעת עושק העובדות וניצולן במוסדות וברשתות חינוך מסוימים, שאינם מקיימים את הוראות התקשי"ר (תקנון שירות) בנוגע לעובדי הוראה, ודורשים ממורות וגננות לעבוד שעות חינם או להחזיר כספי משכורת במזומן.
    אז כך: דבר ראשון אציין ואומר שאיני עובד בשום מקום כזה, איני מנהל של מקום כזה, אני רק חקרתי את הדברים לעומק ומשם דבריי. מכיון שכידוע החינוך החרדי מעוניין להיות עצמאי בתכני הלימודים ומסרב לקבל את כללי משרד החינוך (ואני לא בא כמובן לחלוק על הצורך בעצמאות הזו), הוא מתוקצב ממשרד החינוך באחוזים נמוכים, בניגוד למוסדות הכלליים שמקבלים 100% מימון. בנוסף לכך, בחלק גדול מהמקרים (ולא אכנס פה להגדרות של מוכש"ר, פטור וכדו') התיקצוב החלקי של משרד החינוך מותנה בכך שהמוסד ישלם את כל ההטבות הנלוות, קרי – הוראות התקשי"ר (תקנון שירות) בנוגע לעובדי הוראה.
    אך עלינו לזכור דבר אחד: המנהל לא מתוקצב ממשרד החינוך על כל הדברים הללו, ומההורים גם יש גבול כמה ניתן לגבות (ולא אדבר ע"כ שכשמנהל מוסד מעלה את המחיר מיד כולם נזעקים), ומכאן שמנהל מוסד (שלא חפץ להביא כסף מהבית שלו על מנת לממן את המוסד שהוא מחזיק) מוכרח לעשות קומבינות כאלה ואחרות. אני לא מדבר על מנהלים שנוסעים ברכבי פאר ועוד, אלא על מנהל נורמטיבי שמנהל מוסד וצריך לקבל את המשכורת שלו (שוב לא בהגזמה…). אין דרך אחרת מלבד קצת לרמות. זה לא שהוא חפץ בכך, הוא מוכרח בכך כדי שאיכשהו המוסד יהיה כלכלי ויוכל להתנהל, ומשרד החינוך מוביל אותו בכוח לפינה הזו… תבדקו מה קורה במוסדות דומים של המגזר הדתי לאומי ותיווכחו בדבר אחד – שם ע"מ לעמוד בכל הדרישות הנ"ל ההורים משלמים שכ"ל גבוה מאד כל חודש!
    לסיכומו של דבר, אין אפשרות להישאר עם עצמאות בחינוך, לשלם שכר לימוד נמוך למוסדות הלימוד וגם לדרוש מהם שישלמו את הכל לעובדות ולעובדים. זה פשוט לא אפשרי!! אין הצדקה כלכלית להתנהלות כזו.
    את הדברים אני כותב אחרי שבדקתי את זה לעומק, מי שמעוניין שיבדוק ויגלה את אותם הדברים.
    המייל שלי לתגובות [email protected]

    • אריאל היקר, אם מנהל מוסד "חייב" לרמות פה ושם ובלי זה אין למוסד זכות קיום, אז מי אמר שיש לו זכות מוסרית/הלכתית להחזיק כזה מוסד? האם הקב"ה רוצה מערכת חינוכית שמושתתת על ההכרח של רמיה וגניבה?
      ומה התוצרת של המערכת הזאת? תלמידים שיצמחו להיות מנהלים "שחייבים"לרמות וכו'? וכך ממשיך הגלגל להסתובב.

  • א. התעלמו מהתופעה של הכוונה של עובדות למכלאות מעוטות שכר. הכוונה – גם בעקיפין, באי הכשרה מקצועית (תארים במגוון מקצועות), באוירה שאינה תומכת ואף עויינת, ואף בעניין קיצוני של היעדר קווי תחבורה לת"א ממקומות מסויימים (שאין ספק שהוא מוכוון).
    ב. יש רושם מבוסס שיש מיתאם אנטרסים בין ההנהגה הרבנית / פוליטית לבין המעסיקים החרדיים – נספק לכם עובדות לחממה חרדית ותוכלו לשלם בזיל הזול. קצת בהקצנה – כפי שצויין באחת התגובות – "קונים" את העובדות בנטלה מהודרת לנט"י כנגד ויתור על תנאי שכר. לא הנהלת המוסד החינוכי צריכה לחפש מקומות עבודה אלא העובדת עצמה. המוסד עושה חשבונות שלו ולא של העובדת. המוסד צריך רק לדאוג להכשרה טובה ככל הניתן.
    ג. ככלל מי שמעוניין (מנהיגי החרדים) לקיים עולם של אברכים נדרש לשלם בהשקעה בהשמה לעבודה ובפשרות במקום העבודה (עבודה עם גברים, אינטרנט, חילחול מסויים של השפעה תרבותית ואמונית-מחשבתית [איני מתעלם מהבעיה, והפתרון לזה אינו שעורי ההשקפה הסטנדרטיים] ועוד). אי אפשר לעקוף את זה. אי אפשר לחנך ציבור שלם לחיות בעוני כשמסביב הרכב והסמארטפון והחיים הטובים.
    ד. נקודה נוספת: שקילת המדיניות ההלכתית לגבי ילודה. שאלה גדולה היא אם אכן חובה להפוך את החיים לעול כבד (כן, ילדים הם אושר, אך הם גם טרדה, זמן, גאגות ולעתים עצב) בשביל "לשבת יצרה".

  • אני עובדת במקום עבודה חילוני, הצוות שהתגבש הוא בעיקר נשים חרדיות ומיעוט של גברים דתיים וחילונים, התאכזבתי מאד מרמת האמביציה של הגברים דווקא – חופשות בלי סוף, הקטנת ראש, הפסקות צהריים של שעה ויותר. אישה יוצאת מדי פעם לחופשת לידה, הגברים מטבעם בחופשה כל השנה

  • הרעיון יפה, אך המסקנה עקומה!
    במקום לשנות את כוחות השוק על ידי העצמת האישה החרדית, והעלאת הדימוי העצמי שלה, כך שלא תתפשר על הצעות עבודה מבזות, ועל ידי כך המעסיקים יאלצו לשפר את תנאיהם, הכותבת מתמקדת בחסרונות (הזניחים, לדעתי) הכלולים בהעסקת נשים חרדיות.
    האישה החרדית מביאה איתה יתרונות עצומים בתחום התעסוקה.
    נכון, היא יוצאת פעם בשנתיים שלוש בממוצע לחופשת לידה, אך בשונה מנשים חילוניות (שגם אצלן, תתפלאו לשמוע, הלידות צפופות לא פחות), החופשה תהיה קצרה והיא לא תאריך אותה על פני חצי שנה ויותר.
    ויתרון משמעותי נוסף הוא היציבות והקביעות במקום העבודה. בפרט בעולם ההייטק – ידע אנושי שווה כל הון!
    נשים חרדיות הרבה פחות נוטות לעבור מחברה לחברה עבור קידום אישי וכד'.
    כמו כן, רוב הנשים החרדיות מביאות איתן יכולות ניהול זמן ועמידה בזמני לחץ – תוצר של ניהול בית מבורך בילדים בשילוב עבודה תובענית.
    ומה עם חופשות בחו"ל שכמעט ולא יוצאות?
    ופחות הפסקות אוכל ממושכות (כי לרוב תביא אוכל מהבית, אותו תאכל תוך כדי עבודה)?
    בקיצור, לא חסרות סיבות טובות לגרום לנו, הנשים החרדיות, להרים את הראש ולזקוף קומה- על זה הייתי רוצה לראות מאמר!
    אנחנו לא שוות פחות!!!
    נשים יקרות, אל תתפשרנה על תנאי עבודה הולמים!
    אל תשתפנה פעולה עם החברות הענקיות שמוכרות אתכן תמורת נזיד עדשים, וגוזרות על גבכן קופונים ענקיים!
    תהיינה מודעות לערך המוסף שאתן מביאות איתכן באורחות חייכן!
    בגישה כזו אפשר אולי להשפיע על כוחות השוק מהכיוון השני…

  • בס"ד

    ראשית, תודה רבה לכותבת ולכל המגיבים. הדיון חשוב ומרתק.

    אני בעלת עסק עצמאי לקידום תעסוקתי לנשים חרדיות, ואני מכירה את כל הנושא ממש מבפנים. ואני חושבת שמקבלי ההחלטות בחברה החרדית צריכים להסתכל למציאות בעיניים, ולתת פתרונות והכוונה הולמת לנשים ובנות סמינר. בכל הנוגע להכשרות, או כלים לקידום תעסוקתי ולשמירה על עצמן במסגרת של עבודה. מכל הבחינות. רוחנית וכלכלית.
    אבל לא נוכל לשבת ולחכות שזה יקרה.
    השינוי צריך להתחיל בנו!

    אני לא חושבת שאף אישה חרדית צריכה להתפשר על ערכיה בשביל פרנסה. היא לא צריכה להיות מפונקת כמובן. אבל אם חשוב לה לקבל את הילדים עם ארוחה חמה בצהריים, כמו מקבילתה החילונית, לעניות דעתי היא לא צריכה לוותר על זה. או על חברה מעורבת, אינטרנט חשוף או לימודים אקדמאיים.

    אני לא עוסקת בלשפוט את ערכיהן של נשים חרדיות. אני עוסקת במציאת פתרונות יצירתיים באופן אישי לכל אחת בכדי למצוא את הדרך להתפרנס ממה שהן אוהבות, בריווח בע"ה, ובלי לוותר על מה שבאמת חשוב להן. ואני חושבת שזו צריכה להיות הגישה בכל מגזר ותרבות, עם חשיבה יצירתית ופתיחת אפיקי תעסוקה עצמאיים. זה בהחלט אפשרי, ואני רואה בזה הצלחות יום יום ברוך השם.

    אני פועלת רבות, בהרצאות בסמינרים מטעם עמותת תמך (שפועלת רבות בנושא) ובאופן עצמאי, בכתיבה של מאמרים בעיתונות החרדית, בניוזלטר עצמאי ובכל דרך שמתאפשרת לי בכדי לשנות את המצב דרך הנשים עצמן.

    המפתח נמצא אצלנו – כמו שרבים כאן כבר הגיבו. להכיר בערכנו, לא להתפשר על מה שמוצע אלא לפתח גישה יצירתית ופרו-אקטיבית וליצור את המציאות כפי שנכונה ומתאימה. וכן לזרוק לפח כל מיני אמונות מגבילות כמו שאי אפשר לבקש העלאה בשכר כי יש עוד 100 כמוני. זה פשוט דור שלם של נשים שגדל על גבי תפיסות מוטעות. ואולי אנחנו לא מייצרות לעצמנו את הבעיה אבל אנחנו בהחלט מזינות אותה.

    החלום שלי הוא שכל בת סמינר תקבל הדרכה והכוונה תעסוקתית אמיתית, גם אם כרגע היא בוחרת ללמוד רק מה שבמסגרת סמינר כדי לשמור על עצמה. ושיקבלו כלים איכותיים ליציאה לשוק התעסוקה והבנה שלו. שיקבלו כלים איכותיים שקשורים לגישה ותפיסה יותר מאשר לאיך לבנות קורות חיים.

    השינוי מתחיל לקרות לאט לאט בשנים האחרונות ואני מקווה שילך ויגדל.

    עול הפרנסה הוא לא שלנו. הוא ניתן כעונש לגברים. לנו יש את שלנו בילודה כמובן. אנחנו בוחרות לקחת חלק משמעותי למען לימוד התורה, מצוין! אבל לא על חשבון סיפוק והנאה והתאמה לצרכים האישיים והכלכליים, אחרת פשוט גדל כאן דור מדוכא. ממש עבדות. וכואב הלב לראות אותן עושות את כל מה שביכולתן ובסופו של דבר זה לא מספיק. זה בטח לא תורם למטרה להיות אמהות טובות יותר אלא ההיפך.

    כל עשייה שנוכל להוסיף בנושא רק תעזור לצמצם את הפער. ברכה והצלחה לכולן! השינוי מתחיל רק בנו!

    • לענבל, מאוד נהניתי מהגישה הזאת שאפשר לדרוש שכר למרות שיש 100 כמוני. קודם כל אין דבר כזה 100 כמוני – לכל אדם יש את הייחודיות שלו, שזה שווה לפעמים כסף והרבה כסף, ואם יש אומץ לדרוש לפעמים מקבלים [כמובן שהפרנסה משמים אבל יש כל מיני השתדלויות]. אין אף עבודה שדומה לאחרת, ולפעמים עובד או עובדת מתאימים לעבודה הזו ולא אדם אחר והמעסיק יהיה מוכן לשלם [שווה לנסות], בפרט שידע בכל מקצוע שהוא נרכש תוך כדי עבודה ששווה למעסיק הרבה כסף, ולא תמיד יהיה לו חשק להעביר את העבודה הזאת לעובד אחר רק בשביל העלאה בתשלום. זה יכול להיות בהוראה, שמגלים ילדים שרק מורה X יכולה להתעסק אתם או קשרי לקוחות שרק מזכירה Y יכולה עליהם. שווה ניסוי.

  • אני חרדית. משתכרת יפה ב"ה ויודעת שהכל בהשגחה פרטית.
    מה שנכתב פה הוא מעוות. אין במאמר דחיפה של צמיחה לנשים החרדיות! אין בו יעליות המעודדת העסקת נשים חרדיות.
    מה אפוא מטרת המאמר? לא ברור!!
    המאמר אף נגוע בגזעניות. מהי ההגדרה "נשים חרדיות?" הרי לא כותבים על "נשים אתיופיות" כי זה ייחשב גזעני. כאן זה אותו דבר! מאמר על נשים חרדיות הוא מאמר גזעני, מפלג, לא גורם לאחדות, לא מקדם ולא מצמיח אלא רק מעמיק את הקרע. בלי שום צורך. וחבל.
    בנוסף, הנתונים שהועלו במאמר די מעוותים, ולא מחוברים למציאות ב100%!
    במאמר מובא גם שיש דברים שמעסיקים לא אומרים בקול. כנראה שאותה הדברים עדיף שלא ידברו בקול, מפני שאין טעם בהם וזה לא מועיל לכלום! יש ברירה: שהמעסיקים יפנו בעתירה לשנות את חוקי המדינה, ושעלויות תקופת הלידה יהיו על חשבון המדינה. אבל בצורה כזו שמביאים כאן את הדברים — הם לא מועילים לכלום.

    • שושנה,
      יש כאן תגובות רבות, הרבה תגובות טוענות אחרת, מעסיקים ועובדות מוסיפים למאמר ומאשרים את הנתונים בו. כנראה שוק העבודה שאת מכירה האיר לך פנים. קראי תגובות למאמר, ותסיקי מהם.
      יתכן שלא בכל מקום נתונים דומים. ואת מכירה שוק אחר.

    • ממש כך!
      המאמר לא מחובר למציאות.
      כאחת שעבדה במקום הייטק חילוני עם נשים חילוניות שגם יולדות וגם לוקחות ימי מחלה עבור ילדים, וכן לוקחות הפסקות ארוכות לאוכל וכו' הרבה יותר מהנשים החרדיות במקום! – הנשים החרדיות נתנו תפוקה הרבה יותר גבוהה מעמיתותיהן החילוניות.
      וכן בנוגע להשכלה – הנשים החרדיות ישבו שעות על המחשבים של עמיתותיהן החילוניות לעזור להן בביצוע המשימות. למרות ה"השכלה האחרת" שהחילוניות מקבלות.
      שורה תחתונה – המנהלים (חילוניים) העריכו הרבה יותר את עבודתן של החרדיות, ובכל אופן שכרן של החרדיות היה נמוך משמעותית משל עמיתותיהן החילוניות!
      המאמר לא מחובר למציאות בתחום ההיטק!!

  • הנתונים אינם תומכים בנכתב: גם נשים חרדיות שעובדות משרה מלאה ורווקות, השכר שלהן עדיין נמוך ממקבילותיהן החילוניות.

  • תודה רות קפלר.
    העלת את הנושא מזוית ראיה מאוד יפה.
    לדעתי חסר במאמר את המעלות של נשים חרדיות שמוסר העבודה שלהם גבוה, פחות יוצאות לחופשות, פחות עוברות מעבודה לעבודה…

  • תודה רבה על המאמר.
    ניכר שהושקעו בכתיבת המאמר מאמצים רבים באיסוף מידע רלוונטי וניתוחו.
    תענוג לקרוא כתיבה מדויקת, מוקפדת ומבוססת נתונים שנכתבה בידי אשה מוכשרת.
    כל הכבוד!

  • קודם כל רותי קפלר המקסימה!! סופרת חרדית כמו שצריך!!
    שנית כל תקשיבו, אני מקבלת 6000, בעלי מקבל מילגה 2000, אנחנו ביחד בכל עבודות הבית!! כיף לי בחיים!!!! לא חייה בעוני ולא יודעת על מה אתם מדברים. נכון שהרמת חיים הרבה יותר נמוכה… אני רואה מה חילונים קונים ואני אפילו לא מתכננת לקנות רבע מזה וטוב לי!! לא צריכה יותר מזה!!! הבעלים החרדים עוזרים בעבודות הבית (ובמאמר מוסגר עושים יותר מהנשים, הם נסיכים!!), לא מעניין אותי שעמיתי לעבודה מקבלים יותר, שיערב להם, אני מתכננת ללדת כל שנתיים וחצי בערך, רוצה בערך עשירייה. המעסיק קיבל אותי מבחירה, והוא מרוצה, אגב, אצלנו לא מקבלים מבוגרות מלכתכילה. הם מחפשים את הראש של הצעירות, מציאות שגילאי ה-35-20 הם הכי אפקטיביים בעבודה, לאחר מכן לקבל עובדת חדשה בגיל 40+ היא נשארת חדשה לנצח (סליחה על ה… אבל המציאות מדברת… מה שלא נכנס בגיל מוקדם מאד קשה). לכן המעסיק מעדיף לוותר עלי בערך שנתיים (3.5 חודשי חל"ד כפול שמונה ילדים בערך) ולקבל עובדת כמו שצריך לעשרות שנים הבאות.

  • דבר אחד צריך לזכור – גם העובדת החילונית יולדת ילדים וצריכה לדאוג להם בעת מחלה וכו' נכון שפחות ילדים זה פחות עול, אבל בכל זאת עדין גם הן אמהות. לכאורה המאמר עוסק בעד כמה העסקת נשים לא כדאית לעומת העסקת גברים… אני בהחלט חושבת שהמאמר הזה מאד לא מעצים, לא מוסיף ולא מציע פתרונות לאשה החרדית. חבל על האורך המוגזם והחוזר על עצמו, מבלי לגעת באמת בדברים החשובים.

    • ההבדל הגדול בין האמא החרדית ובין האמא הלא חרדית היא הנורמות החברתיות.
      אצל חרדים לא מקובל שילד בשעה 2 ילך לצהרון. מקובל שאמא בבית אם לא כל היום, אז לפחות מארוחת הצהריים.
      בעלי לפני כמה שנים עבד כמאבטח בגן בקריית ספר, בתחילת השנה הודיעו שהצהרון בגן יהיה בחינם וכל הילדות נרשמו לצהרון. כעבור כמה ימים הודיעו שזו הייתה טעות ושבעצם הצהרון עולה 50 שקלים לחודש ופלאי פלאים, נשארו רשומות רק 5 בנות.
      מפה לשם, החזירו את הסבסוד המלא, ילדות היו אוכלות (או שלא) ורוב הגן כבר ב2 – 2 וחצי כבר היה ריק.
      כשאני באותו זמן משלמת על צהרון 800 שקל לחודש לילד, ומגיעה ב4-5 (כמה ימים בשבוע זה בכלל בעלי / אמא שלי או הבייביסיטר) כי יותר מקובל שאימהות עובדות יותר שעות.
      בתור דתיה אני נתקלת גם במעסיקים שחושבים שאני חרדיה ובודקים האם יש לי אינטרנט בבית ואוכל להיות זמינה לעבוד בערב מהבית, שזה גם בעייתי, להיות זמינה רק בשעות העבודה, ובערב אין וואצפ ואין חיבור למשרד.
      והבעיה שמשותפת גם לי וגם לחרדיה זה ההוואי, שמקומות עבודה מאוד רוצים שיהיה, אבל כחריגה בנוף, לא תמיד קל להשתלב.
      (יוצאים למסעדה לא כשרה, לפאב, לערב קריוקי, נפגשים בשבת, נושאי שיחה שונים…)

  • עוד פרט שלא הזכירו פה כלל זה הנגישות שיש לבנות החרדיות לאינטרנט ולמה שנכתב פה בפרט.
    רוב מי שקורא את הדברים זה אנשים שמעורבים בשוק העבודה וכבר חשופים פחות או יותר לדברים שבחורות סמינרים לא חשופות אליהם, ושם בעיקר צריך לעשות את השינוי.
    למשל, אני למדתי בתיכון וסמינר חרדי ואז למדתי תואר ראשון מחדש (בקמפוס חרדי! כן, יש היום מכללות לחרדים וזה פותח הרבה אפשרויות, ופה נכנס הנושא של חינוך במשפחה מעבר לחינוך שהמוסדות נותנים – אם המשפחה מעודדת ללמוד מקצוע מכבד זה שווה יותר מאלף מוסדות שיצאו נגד העיניין). בכל מקרה, רק כיום אני מודעת לנושא. אם אני ככה אז מה בנות שלא מכירות במציאות הזו בכלל? מאין להן לדעת על האפשרות של קידום והעלאת שכר?!

  • אולי המאמר עוסק יותר בנושא אמהות ועבודה, אבל אני חושבת שחלק מהעניין נעוץ בכך שרוב הנשים החרדיות מעדיפות לעבוד במקומות עבודה חרדיים, ומקומות עבודה חרדיים בד"כ לא משלמים כמו בכל מקום אחר, אלא הרבה הרבה פחות.
    גם כי יש עודף קופצים על כל זנב משרה, וגם כי לצערי, אולי לא כ"כ יודעים להעריך עבודה איכותית ונסיון. אבל זו המציאות. תמיד במקומות הלא חרדיים הציעו לי יותר.

    • נכון מאוד.
      לדעתי, הסיבה העיקרית שמנהלים חרדיים מנסים לקמץ במשכורות עובדיהם, היא משום שבדרך כלל אותם מנהלים לא עבדו קשה על מנת להגיע לפוזיציה ניהולית. הם ירשו זאת באמצעות קומבינה פוליטית או מהוריהם.
      רק מי שעבד קשה עד שהגיע לדרגה ניהולית, יודע להעריך את העובדים תחתיו.

  • אני רק תוהה, האם אין נשים חילוניות שבוחרות גם להביא ילדים בגיל לפני 30?

  • אני עובדת בחברת הייטק גדולה מאד, וממש לא מסכימה איתך. חרדיות הן לא מכה, גם חילונים יולדים ילדים.
    רק שחילונים לעומת החרדים לוקחים חופשת לידה של שנה. כשאמרתי שאני חוזרת אחרי ארבעה חודשים חשבו שאני מתבדחת.

  • כחרדית עובדת הייטק, אני רואה את הבעיה בעקבות נחיתות מצד הנשים החרדיות. חוסר ידע בתקשורת מול הציבור הכללי, וכן המגבלות יוצרות נחיתות חדה. ואסביר למה זאת נחיתות ולא "בחירה".
    1. תעשי סקר ותבדקי כמה נשים חרדיות לא יודעות אתיקות מקצועיות לדוג' שיתוף בשכר עמיתות לעבודה.
    2. בקשת להעלאת שכר. נשים חרדיות לא מבקשות העלאת שכר, ואם כן, הן עושות זאת בצורה לא נכונה, ונותנות תחושה של : חייבים לי.
    3. אין ידע בקשורת מינימאלית; בוקר טוב, ישיבות צוות, דיבור מול קהל.
    4. המגבלות.
    4.1 חופשות מחלה לא נלקחות יותר מנשים חילוניות אחרות!!! וזה ממציאות של שמונה שנים בחברות שונות הן בירושלים והן במרכז.
    הכתבה שלך שגויה בהשוואה בין נשים חרדיות לגברים חילונים. נסי להשוות בין נשים חרדיות לנשים חילוניות, ותיווכחי לראות, שחופשות חול שלוקחות נשים מהציבור הכללי, עולות על על חופשות המחלה, ובמצטבר כמעט משתוות לחופשות הלידה!!! אישה שמקבל שכר גבוה יש לה ולבעל. אחריות לכך והבעל ישאר בבית עם החברות לשמור על ילד חולה. או ימצאו כל סידור אחר ( עזרה מההורים, ביבי סיטר וכד')
    4.2 ישיבה עם גברים.
    בכל מקומות הייטק שהייתי וביקרתי בהם, יש חדר לרובוט נשים חילוניות. גם בציבור הכללי יש מגמה להושיב נשים חילוניות יחד. ישיבה כזאת היא לא מיוחדת עבור אישה חרדית. אולם ברגע שזה מגיעה בראיון עבודה מיוחדת יש כאן תרוץ למעסיק למה להוריד בשכר.
    לדעתי, קורסי תקשורת, הנחיות, ועזרה מבחוץ יהוו הקפצה להעלאת שכר.

  • מסכימה עם כותבת המאמר שהחופשה לידה שלי עולות הרבה. אבל שעת הנקה אני לא מקבלת כי אני לא משרה מלאה. מחלות ילד כמעט תמיד בעלי נשאר. סהכ עד שנכנסתי להריון עשיתי את כל השעות שלי ועכשיו סוף שנה אזרחית מנסה לנצל את השעות ניצול חופש חובה כי תמיד נמחקות לי חלק. דבר שני סליחה חברתית המסורתית עם שתי ילדים יחסית גדולים יותר תמידדדד בחוסר שעות. תמיד יוצאת בזמן שעות העבודה לסידורים ולקניות על חשבון המעסיק. שלא נדבר על יושרה שעולה למעסיק המווןןן! אני משתדלת לקנות למעסיק חבילות ניירות למדפסת להכשהדפסתי משהו פרטי. נכון עדין מסורתית פלוס שתיים יותר רווחית ממני . כי אני יותר חולה שפעת וכו'. אבל גם היא מבקשת לצאת מוקדם ולא רוצה לעבוד עד 4 . לכן נתנו לה את השעות שלי ואולי העבירו עד 4. אז למעסיק היקר אני שמחה בכל תינוק חדש שמגיע לעולם גם עם זה עולה לך כסף.

  • לא לכולם אותם תנאים.
    יש אברכים שאין להם 2000 ונשים שלא משתכרות 6000, יש כאלו שמשלמים שכירות יקרה או הוצאות יקרות, כמו טפול רגשי, צליאק, או הוצאות אחרות. אין מה להשוות בין איש לרעהו.
    בהצלחה.

  • השוק שאנו מובלים עליו בכפיה (שלילת הטבע מראש מכל נולד כולל ירושה = מילטון פרידמן), היא לא אלוהינו.

    במערב – יותר נכון "אסכולת שיקגו" שהשתלט על מדיניות החברתית כלכלית שלנו – חיים בפרדוקס. הם טוענים שיש שוק חופשי ולכן מותר הכל כולל ההצדקה של לעשוק נשים וגברים כאחד (זה מה שיוצא מדברי הסופרת הנכבדה כאן).
    אבל איפה השקר כאן? הכפיה על כל נולד להיות בכפיה בשוק (על ידי שלילת הטבע ממנו מראש כנ"ל). ככה שאין כאן שוק חופשי. יש כאן חסרי כול שעומדים מול יזמים שהם בתורם בהתאם עושקים אותם.
    כלומר, הכפיה יוצרת את הביקוש הגבוה ולעולם לא תהיה שיווי משקל בין היצע וביקוש ("שיווי משקל" שזה נחמת הטיפשים של חסידי השוק החופשי, לא קיימת כאן).

    אילו היה שוק חופשי באמת על פי התורה והיהדות, שזה אומר כל נולד נולד עם נחלה = דיור ומקור פרנסה (?!), אז כולנו חופשיים להגיע לשוק, ואולי נדמיין שיש אליל יד הנעלמת שתשמור על השיווי המשקל (?!) – גם אז "השוק" (עם הא הידיעה) הוא לא אלוהינו.

    אלוהינו הוא זה שלא מאפשר עושקים ועשוקים. שזה אומר תמיד חייבת להיות שוויון. אנו רוצים חלוקת העבודה? אוקיי נדאג שכל מי שרוצה להיות בחלוקת העבודה יקבל לפי עמלו ולא לפי איזה אליל דמיוני שאנו קוראים לו "השוק".

    במערב כנ"ל כופים עלינו בכפיה להיות חלק בחלוקת העבודה. ושמגיע שאלת חלוקת הצמיחה, פתאום ההזויים האלה טוענים שזה מזל אקראי או אליל יד הנעלמה שתדאג לשוויון.
    אם זה אקראי אז למה אתה כופה עלינו להיות חלק בחלוקת העבודה? למה אתה כופה עלינו להיות אזרח בכפיה?
    כלומר, המדינה שכופה עלינו באלימות (כל משטר עם שוטר ורובה = אלימות) להיות חלק בחלוקת העבודה לא יכולה להתכחש לעושק של נשים ולטעון שזה יד הגורל או יד הנעלמת.

    לסיום:
    מי שמוותר על פסיק מהיהדות לטובת אליל השוק הדמיוני הוא בעצם עוזב את אלוהי בני ישראל לטובת אליל שקרי = ע"ז.
    אם הוא סוגד לע"ז כאינדיבידואל ולא מזיק לאחרים — היינו שותקים. אבל לא ולא, יש לו כיהודי אחריות קולקטיבית כלפי כל הנשים ואנשים וטף שעושקים אותם. כלומר, כל יהודי יראי שמים היה אמור להילחם למען היהדות ולא להצדיק את מדיניות אסכולת שיקגו ולנחם את העשוקים.

  • בגדול אני מסכימה עם הכתבה ואני מסתכלת על הדברים גם בכובע של עובדת חרדית בשנות הפוריות וגם כמעסיקה
    אבל צריך לזכור שגברים יוצאים למילואים ונשים חילוניות יוצאות לחופשות לידה ארוכות מאוד.
    למרבית העובדים יש ילדים ו"מחלת ילד" לא פוסחת על אף אחד לצערנו. אני נתקלתי אפילו במנהל בנק שנעדר מהעבודה בגלל שילד חולה. כמו כן, עובדים חילוניים לוקחים חופש לתקופות ארוכות יותר מעובדת חרדית. לדעתי עובדים ועובדות בגילאי 20-40 עובדים פחות או יותר תקופות זהות על פני השנה, למעט חריגים לשני הצדדים. גם צריך לזכור שלעיתים עובדת חרדית יכולה לתת יותר שעות מעובדת חילונית או אפילו להגיע לעבודה על אף שהילד חולה וזאת המסיבה שעובדת חילונית, גם בעלה עובד בד"כ במשרה תובענית יותר ואינו יכול להעדר מהעבודה בשביל לשמור על ילד חולה או לאפשר לאשתו לתת שעות נוספות. כמו כן עובד/ת בגילאים מבוגרים הם בד"כ שחוקים יותר, פחות לויילים ופחות מתקדמים מחשבתית, כך שלכל עובד יתרונות וחסרונות. כך שבבקשה מכולם, גם העובדים וגם המעסיקים לא להכליל ולבחון כל עובד לגופו על פי מבחן התוצאה. וגם כל אותם נשים חרדיות שמאמינות בלב שלם שעבודתם לא נופלת ממקבילתן החילוניות, תדרשו ותקבלו. כי מי שדורש ומעריך את עצמו מקבל.

  • אני כותבת כחברה קרובה מאד של אחת מבעלי העסקים הגדולים בציבור החרדי שדוגלת בהעסקת נשים בכלל ונשות בעלים השוקדים על התורה בפרט. אני כותבת גם כלקוחה שלה במשך כל השנים הללו.

    ליוויתי מהצד את ההתפתחות העסקית שלה מחד ואת התפתחות התבטאויותיה ותפיסותיה מאידך במשך השנים לגבי הנושא הזה ואעלה כאן את מסקנותי בדבר ההלימה של שתי המגמות הללו, שיבהירו פן נוסף במאמרה המצויין של רות קפלר (גם היא חברה של הנ"ל כמדומני).

    בראשית היתה ההתלהבות. והאידאולוגיה. והתאוריה המושלמת. האמונה המוחלטת בכח הנשי החרדי ומוסריותן העליונה של מחונכות בית יעקב היוותה דגל עליון שבחסותו התפתח כל העסק בתנופה, כאשר כל מרכיביו היו נשים עד גיל 30 בלבד שבעליהן אברכים.
    מהבחינה העסקית: העסק בצעדיו הראשונים היה במודל מאד שיתופי וחברי. היו שם אמנם מעסיק ומועסקים אבל הם היו צוות של "אנחנו יכולים לעשות את זה", וכן, זה הצליח להם מאד. גם אנחנו, הלקוחות, נשבינו בלהט שבעיניהם והרגשנו שותפים למהפכה.
    עם השנים העסק מתרחב. המודל השיתופי של צוות עשרת הבנות כבר לא היה יכול לתפקד כ"כולם בשביל אחת אחת בשביל כולם", ולאט לאט נבנתה ההיררכיה של מחלקות, מנהלי מחלקות, רכזי צוותות, פקידות, ועובדות זוטרות.
    ממש במקביל הקלקולים והמשברים צצו ועלו בנושא המדובר במאמר. פתאום שמעתי התבטאויות כמו "הלוואי שהיו כאן כמה גברים עד שש בערב", "חופשות הלידה ממוטטות אותי", "איך אפשר לשרוד במשרד שבשלוש וחצי כולן עפות להוציא את הילדים מהמעון", "למה הבעלים לא עושים תורנות עם נשותיהם במחלות הילדים". וכך הלאה.

    בתור לקוחה אני מוכרחה לומר שראיתי את זה על בשרי.
    כשהם היו עשרה כולן היו בנותיה של המעסיקה, וכפועל יוצא כולן היו אחיותינו לעסק שלנו. עשרה שכולן איתנו ובהעדר אחת או שתיים או שלוש יעמדו השבעה לצורכינו. כשהן צמחו, אזי היה לי את הפקידה שמטפלת בי, את החברה לצוות, ומעליהן את מנהלת המחלקה ומעליהן את הבוסית.
    ואז זה היה קורה. בתוך שלשה חודשים שבהן מנהלת המחלקה נכנסה לחופשת הלידה והפקידה המטפלת בתיק היתה בשמירה על הריונה/על תוצאות הריונה הקודם, המחליפה שלה לא בקיאה בתיק, המזכירה היום בבדיקות, והבוסית הגדולה בוודאי לא מתמצאת בנבכים הקטנים למרות הרצון הטוב. ובכן, לא ממש המודל האידילי של "שביעות רצון הלקוחות".

    עכשיו, פעם אחת זה בסדרר וזה מובן. הפסוק "בתוך עמי אנכי יושבת" מועיל מאד במצבים כאלו להרגעת התסכול. אבל כלקוחה של עשור שחווה ברצף החלפות ידיים כל הזמן ואחת לשנה שנתיים נעלמת גם מנהלת המחלקה, אני מוצאת את עצמי ממלמלת מילים כמו "הלוואי שהייתי לקוחה במשרד חילוני עם פקידות בנות 25 שכל מה שמעניין אותן זה הקריירה". היי, נו, ששש, איזו מילות כפירה!

    קדימה, תובנות: לקוחות צריכים יציבות. פרוייקטים צריכים עוגן. בעיקר עוגן ניהולי. הפקידות המתחלפות לא מהוות מעמסה כל עוד נשמר רצף ניהולי מעורה. לא פעם פרוייקטים הם מהלכים רב-שנתיים והם צריכים את המישהו שיהיה איתם בזה כל הזמן.

    האם בוס יכול להקים מחלקה מסויימת כשהוא מעמיד בראשה מנהל שככל הנראה יכנס להריון, יצא לבדיקות, ירגיש בחילות בשלושת החודשים הראשונים, חולשה ועייפות בחודשיים האחרונים ואז ייעלם מהאופק לחלוטין לשלוש חודשים, ובחזרתו ייקח לו חודש להכנס מחדש לפרטים שהוא לא היה בהם כה הרבה זמן?

    ובקיצור: האם ניתן לסמוך על עובדת חרדית בשנות הפיריון למשרות ניהוליות רציניות?

    הנה התשובה שלי:

    כן, כל עוד השליטה בידיים שלה. לא כאשר הכתבת הקצב היא תולדת המחוייבות ללקוחות הישנים. כשהמשרד היה קטן ושיתופי יכולתי לקבל תשובה שהבנות בעומס ולא פנויות. כשהייתי לקוחה ותיקה במחלקה גדולה לא סבלתי תשובה כזו. מצידי תמנו גברים למנהלי המחלקה או בנות דתיות לאומיות נהדרות, או נשים חרדיות בנות 42 ומעלה.

    רוצה לומר: העובדת החרדית מעולה כפקידה. מוסר העבודה שלה גבוה, והחורים שבתוך הזמן הזה מועטים. אבל מינוף תהליכים, הקמת פרויקטים ארוכי טווח, בניית יוזמות מאפס, אפעס — שם החורים שבמרחב הזמן הנדרש גוברים על העדרן בזמן עבודתה.

    אבל יש פיתרון יחיד לאסרטיביות שבינינו: היו עצמאיות! תבנו עסקים קטנים מאד. תשלטו על יכולות היזמות שלכן ואל תתחייבו לאחרים לרתום את העוצמה שבכן ללו"ז הצרכים שלו.

    בת 27 ואת שכירה? אין לך את הפריבילגיה הזאת, ואני מבטיחה לך שזה ישתקף בתלוש.

    אך כמאמר רות קפלר: מחיר אידאולוגיית האמהות היא לא המרירות. המחיר הוא התמורה שיש בגאוות השבט הקטן שצומח בחצרינו עם מנהיגה במשרה מלאה.

    ולמתעקשות, יש דרך שלישית: היי עצמאית!

  • קראתי את המאמר, וקצת התפלאתי שלא הושם דגש לדמותו של המעביד החרדי.
    עבדתי אצל כמה וכמה וכמה בעלי עסקים, בעיקר בשוק הפרטי. בזהירות אומר, כי לרובם יש נטיה חזקה מאד להתייחס לנשים העובדות כמו אל כושיות שבאות לעשות את העבודה וללכת הביתה. רק מיעוטם – יודע לכבד ולהעריך.
    הטלתי פה פצצה, כן. אני יודעת.
    ואני לא נסוגה מדברי. אני עומדת מאחוריהם.
    מעביד חרדי יודע שהעובדת החרדית שלו לא תלך לתבוע אותו בבית משפט בכל מקרה שלא יהיה, כי היא תהיה "מויסר'טע", ואיך יסתכלו עליה, ובכלל, איך עושים את זה. לכן, מה אכפת לו לומר את מה שיש לו לומר גם אם אין הצדקה בתוכן דבריו, וללכת הלאה. הוא כבר פרק את העצבים שלו עליה.
    אם היה זה עובד גבר, הוא היה מגיב כדרכם של גברים; או בחריפות, או מחליק את הדברים כמו מעל גבי עור של פיל. העיקר – הוא היה 'מעביר הילוך' וממשיך בחייו ללא עודף טרדות.
    אבל העובדת, האשה? היא מתחבטת בתוך עצמה. שמא ואולי הוא צודק, ואולי הייתי כן צריכה לפעול אחרת, והיא מתמלאת, כדרכן של נשים, בערימת נקיפות מצפון, וכל הרוח יוצאת מהמפרשים. (ויש פה פגיעה עצומה בנושא בין אדם לחברו, לתשומת לב המעבידים, אבל לא על כך אשים את הדגש.)
    המעביד החרדי בדמות הזאת, נהנה לרכב על גבי העובדות. לפעמים זה ברודנות מגולה, ולפעמים זה ברודנות מעודנת ונסתרת. שתלטנות, משילות, השתררות.
    כמה עובדות חרדיות חתומות, למשל, על חוזה עבודה מסודר??? כשהמעביד שייך לשוק הפרטי, מסתבר שקרוב למאת האחוזים לא חתומות.
    ותנאים? דמי הבראה? דמי מחלה? נשים לא מספיק מודעות לזכויות שלהן. (ואני לא מדברת על כך שיש רבים, גם גברים וגם נשים, שאין להם מושג מאיזה צד מסתכלים על תלוש המשכורת ומה פירוש כל שורה בו.)
    חלקן מקבל, לא תמיד הכל. וחלקן פוחד לפצות פה ולדרוש את המגיע להן, והן שותקות ובטוחות שככה צריך העולם להמשיך להתנהל.

    לו הן היו יודעות אלו תביעות מגישים בעולם הגדול נגד מעסיקים שמפרים חוקים, ואלו קנסות מושתים עליהם לטובת העובד! לו רק היו יודעות…
    זה נכון שזה מצריך שאלת רב, כל מקרה לגופו.
    וזה נכון שתביעה זה תהליך ארוך, מתיש ומוצץ כוחות.
    וזה נכון שגם עורך הדין נוטל את חלקו.

    אבל אם ידע מעביד חרדי, כי העובדת מכירה את זכויותיה והיא יודעת לעמוד עליהם, הם היו נזהרים קצת יותר ומתנהגים אליה יותר בכבוד.

  • טוב, שלום לכולכן.
    קראתי בענין רב את הכתבה ואת התגובות.
    אז ככה, זה ברור שמעסיק חילוני יעדיף לקחת עובדת חילוניה.
    למה? כי גם את תעדיפי עובדת חרדית מאשר חילוניה.
    דבר שני, בקשר לשכר הגבוה של עובדות חילוניות, בהרבה מקרים זה נגזר מכך שיש להן תואר (לאו דווקא תואר שקשור לאותה עבודה) ולכן המעסיק מעדיף אותם וישלם עליהם יותר.
    ובלי קשר, תואר מוסיף אחוזים בשכר. ובהרבה מהמקרים, כשהמעסיק בראיון 'זורק' מחיר לשעה, אשה חרדית תגיד כן, לא תחשוב, לא כלום.
    קיצור, זה ודאי שיש ניצול לרעה, כי מה איכפת למעסיק אם אשה חרדית עושה עבודה של 8 שעות ב 7 שעות.
    ואגב, גם נשים חילוניות יולדות מידי פעם, ולא ראינו שמעסיק יעדיף גבר על פני אשה חילוניה.
    דבר נוסף, למה השכר של גבר חרדי נמוך מגבר חילוני?
    זה ודאי שיש הפליה.

    • אולי בגלל שאין לו כל הכשרה מקצועית או תואר? אולי בגלל שהוא ללא כל ניסיון תעסוקתי קודם? גבר חרדי ממוצע שיוצא לשוק העבודה מגיע לאחר שנות לימוד ארוכות בישיבה ובכוילל, אין לו מה להציע מעבר לכישורים אישיים. אם יעבוד קשה ויוכיח א"ע, יוכל להתקדם ולהגיע לשכר טוב בעז"ה.

  • בתור, חרדית ראש צוות בהייקט (עובדים לא חרדים תחתי)
    אני מסכימה עם רוב הדברים שנכתבו כאן.
    גם אני כשחפשתי עובודת חרדיות לצוות שלי נתקלתי בפער בידע והכשרה.
    אבל, אי אפשר להתעלם מזה שיש לפחות 10% של הפליה שמורידה בשכרן של נשים החרדיות!
    אחרי שמקום עבודה מכיר ומעריך הוא ישלם שכר זהה.
    אך בתור התחלה, השכר יהיה נמוך ב10% לפחות, כמו ששכר של אישה חילוניות נמוך ב30% מגבר חילוני.

  • תודה על הכתבה הנכונה והאמיתית.
    כעובדת היי טק, אני מסכימה עם הרבה ממה שכתבת ובעיקר עם המסקנה שיש להדהד היוץ שלפעמים נראה שבציבור שלנו מתעלמים מעובדה פשוטה: על בחירות החיים שלי (כן, גם לחיות חיי תורה זו בחירה, בחירה נכונה, אבל בחירה) עלי לשלם.
    חופשה עולה כסף, ילדים עולים כסף, בחירה במקום עבודה מתאים להוויות חיי עולה כסף וכן הלאה.
    אין זו אחריות הציבור לשלם על בחירות של אדם פרטי, ואל לנו לצפות ממעסיק לספוג בשמחה שקל הוצאה שאין לו ממנו תועלת.
    אז תודה למגיבה שכתבה שהיא שמחה בכל ילד שלה גם אם הוא עולה למעסיק כסף. יפה מאוד, אבל עליך לשמוח בכל ילד גם כשהוא עולה לך כסף.
    אם את בוחרת לגור בעיר שמורה ולעבוד קרוב לביתך, מה לך מלינה על מקום העבודה?
    אחרי שהפנמנו את כל זה, אפשר לפנות ולנסות לשנות את מה שבאמת צריך בעולם התעסוקה, ולא לשפוך את התינוק עם המים ורק לחפש לחלק מתנות חינם שעולות לנו הרבה.
    ולדעתי השינוי שצריך להיות כרגע הוא ברמת כל בית ובחירתו, מי להסתפק במה שיש, מי לעבוד במקום אחר, לעשות רשיון נהיגה וכו' ומי שהבעל יצא לעבוד במקום האישה.
    אלה בחירות שכל זוג צריך לעשות במודע. עלות מול תועלת. ועם הכוונה של דעת תורה.
    בחירה בדרך חיים בלי להבין את משמעותה ולצפות שכולם ישתחוו ארצה למול גדלות הנפש שלי איננה בחירה. זו ילדותיות.
    ועם כל הכאב, הגיע הזמן שנתבגר.

  • בתור אחת שעובדת שנים בשוק בכללי מכירה ושולטת במערכת וניהלתי צוותים בהצלחה רבה והמשכורת הרבה מתחת לממוצע(!!):
    יתכן לנסות לשנות את ההגדרה ולראות את המעסיק כמנצל הזדמנויות ולא כנצלן, אבל זה כל עוד נשארים בהתנהלות עסקית. ברגע בהמעסיקים מתנהלים ברמה האישית אין מדובר כאן בשוק חופשי אלא בניצול האופי הנשי (נכון גם לגבי נשים בציבור הכללי ומחמיר מול נשים חרדיות). יש מושג של ניצול אישי ואנושי. כשמעסיק לא משלם כי יש עובדים יותר זולים זה נכון ומקובל וחלק מכללי השוק. אבל כשהוא תוך כדי דואג להגיד לעובדת שהיא לא מספיק מוכשרת שאין לה סיכוי למצא עבודה אחרת וכן הלאה על זה הדרך זה מעביר את המצב משוק הוגן לשוק עבדים…
    כל הדיבורים על שוק חופשי היו נכונים אם היינו מדברים פה בפערים של עד 30%. אבל כשהמציאות היא שהפערים עומדים על 50% ויותר הרי בוודאות יש כאן ניצול ציני של ציבור שלם שיודעים שמדובר בציבור שלא ילך לבתי המשפט.
    וכאן בדיוק המקום של העסקנים לעשות סדר. ובמקום שעסקנים יבואו וירכזו תביעות יצוגיות ופרטיות מול החברות הם עושים את זה ממקום של חקיקה שיתוף פעולה והרחבת מקומות העבודה.
    רק לאחר שהבנתי שזו ההתנהלות של המעסיק ואם אפשר לנצל אז למה לא ועד הסוף אז החלטתי לעזוב. אבל – המעזיק למד את שיטות העבודה.
    וכן – גם אם יש מושג של כללי שוק.

  • נראה שגם בגלובס שאבו השראה מהמאמר… ואגב מאוד מעניין לראות שם את התגובות של אנשים שהם ככל הנראה ברובם חילוניים.
    https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001268418&fbclid=IwAR2Rd0AjKYr_rJvRKTCHI7VuCCfcVRaw-NztndQxtE94kzCnaGHBgihS7UU

  • ראשית, ברצוני להחמיא לרותי קפלר על כתיבת מאמר מצוין ומרתק בצורה מקצועית, מנומקת, המבוססת על נתונים אמפיריים. ישר כוח!
    קראתי את כל התגובות ואני רוצה להוסיף כמה נקודות להתיחסות מצידי:
    1. המגזר החרדי הוא לא חד מימדי, יש בו חסידים וליטאים, ספרדים ובעלי תשובה. בתוך הציבור החסידי יש מגוון חסידויות עם הנהגות שונות. הפריעה לי מאד העובדה שרוב המגיבים הגיבו כאילו בכל המגזר קיימות אותן נורמות בעניין פרנסה ואקדמיה ובניית המשפחה.
    2. כמי שמגיעה מהציבור החסידי, אני יכולה להעיד כי בציבור זה הבעל הוא המפרנס העיקרי. בחלק מן המשפחות האשה כלל אינה עובדת בזמן גידול הילדים או עובדת במשרה חלקית שאינה כה תובענית. מותר גם לציבור הליטאי לשקול מודל כזה. לא לכל אשה מתאים לעבוד במשרה מלאה ותובענית, ללדת ולגדל משפחה גדולה, לנהל בית ומשפחה וגם להיות מפרנסת יחידה. באם את שייכת למגזר הליטאי שמרני, יש לכך השלכות ולא ניתן להאשים את כל העולם בתוצאות של אורח החיים הזה.
    3. הדרישות מהאשה הליטאית להיות מפרנסת יחידה גורמות לאחת מהשתים: האשה מתפשרת על מקום עבודה קרוב, נגיש, המאפשר שעות מופחתות לאשה החרדית, סגור בחוה"מ וכו' (ומשלם פחות ובצדק כמו שהסבירה כותבת המאמר), או שהיא בוחרת לעבוד בחברה החילונית, להרויח הרבה יותר אבל גם עובדת שעות ארוכות, שעות נוספות בעת הצורך ונחשפת לחברה הכללית עם כל מה שכרוך בכך. האם המחיר הזה שווה?
    אני מכירה לא מעט נשים ליטאיות שהבעלים שלהן יושבים ולומדים בכוילל אך הן מזמן במקום אחר מבחינה השקפתית, חיצונית וחברתית בעקבות העבודה במקום מעורב. כמובן לא כולן, יש כאלו שאינן משתנות כמלוא הנימה וכל הכבוד להן ע"כ. אבל יש לקחת בחשבון גם את ההשלכות העלולות להיות כתוצאה מהצורך להביא פרנסה למשפחה ברוכה. מי אמר שהלימוד של הבעל שווה יותר מהרוחניות של אשתו???
    4. אנחנו בציבור החרדי לא אוהבים שמדברים עלינו בהכללות. גם על הציבור הכללי אין עניין לדבר בהכללות: יש מעסיקים הוגנים שמשלמים בצורה שוויונית לכל הנשים שהם מעסיקים, כמובן בהתחשב בכל השיקולים שציינה כותבת המאמר- עלות מול תועלת.
    גם מקריאת התגובות ניתן לראות כי יש נשים חרדיות רבות העובדות במקומות כאלו שהן מרוצות ומשתכרות היטב.
    5. אני נמצאת בשוק העבודה שנים רבות, חלקן במקומות עבודה חרדיים למהדרין וחלקם במגזר הכללי, שוב לא לדבר בהכללות: רוב העובדים מהמגזר הכללי מסורים, מנצלים את הזמן, ממש לא כל הזמן בוואטסאפ ובפייסבוק וחלקם נוהגים אחרת. ומאידך גם העובדים החרדים לא כולם נותנים תפוקה מלאה לשעה. רבים מהם מנצלים את האינטרנט הזמין, משוטטים באתרים ועורכים (ובעיקר עורכות) קניות… זה כבר תלוי במוסריות האישית של העובד ולא בשיוכו הדתי…
    6. ולסיום, אנסה להיות קונקרטית ולהציע הצעות יישומיות:
    מותר לציבור לעשות חשבון נפש ולבחון גם את החלק שלו במשוואה, אולי צריך לשנות משהו? אולי לעודד את הבנות ללמוד מגוון מקצועות במכללות חרדיות? למה שלא יהיו חרדיות פיזיוטרפסטיות, רוקחות ופסיכולוגיות? מי אמר שעדיף ללמוד הנדסת תוכנה בסמינר ואז ללכת לעבוד בחברת תוכנה בת"א כדי להרוויח היטב? אולי עדיף ללמוד פיזיותרפיה במכללה חרדית ולעבוד בקופ"ח באלעד?
    אני חושבת שנבחרי הציבור צריכים להשקיע את האנרגיות שלהם בפיתוח מגוון אפשרויות למידה בפני הבנות כולל תארים שלא ניתן ללמוד אותם כרגע באף מכללה חרדית, לטפל בסוגיה המורכבת של תארים שניים העומדת להכרעה בפני בג"ץ ולא להתעסק במעסיקים ובשיקולים המוצדקים שלהם.
    לצערי, ברור לי שמנהלי הסמינרים מהשיקולים האגואיסטים שלהם לא יאפשרו זאת. הלוואי ואתבדה!

כתוב תגובה:

נא להזין תוכן בתגובה
חובה למלא שם
נא למלא כתובת אימייל