תורת המשחקים: חינוך במצבי אי וודאות

 

כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָנִים דִּבְּרָה תּוֹרָה:

 אֶחָד חָכָם, וְאֶחָד רָשָׁע, וְאֶחָד תָּם,

וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל.( מתוך ההגדה)

לכל אדם תקופות שונות בחייו, חלקן טובות יותר וחלקן פחות. ישנם זמנים בהם הכל הולך על מי מנוחות. ישנם תקופות של "חכמה" של "תמימות" וחס וחלילה גם תקופות של סרבנות ומרדנות. גם בהגדה נרמז רעיון זה, שלמעשה ארבעת הבנים הם בן אחד החווה תקופות שונות. עלינו, אנשי חינוך, הורים, מטפלים, יועצים לתת את הדעת באיזו תקופה מדובר ולתת מענה בהתאם.

בכל מתבגר קיימת תקופה טובה של "חכמה", בה הוא מקבל מרות בקלות יחסית, נשמע להוראות ומבצע מטלות על הצד היותר טוב, בהמשך קיימת תקופה  (גיל ההתבגרות?) שבה הוא מתנגד לדעתנו ושם אותנו, ההורים והמחנכים, אחרונים ב"שרשרת הפיקוד", ישנה תקופה של "תמימות"- נאיביות , וגם את אותה תקופה בה הוא בגדר של  "שאינו יודע לשאול", או אז, "א"ת פתח לו", מא' ועד ת'. אתה ההורה, המחנך, המבוגר המשמעותי תהווה עבורו דוגמא אישית .

בדרך כלל אנו מתמודדים עם אותו שאינו יודע לשאול. עם החכמים אין לנו בעיה, רשעים "לא בבית ספרנו", תמימים? למה לא? כל עוד הם אינם מזיקים.. אבל כנגד אותם תלמידים שאינם יודעים לשאול, נאמר: "את פתח לו": על האדם, כמחנך, להיות דוגמא אישית עבורו.

כפי שאומר הרב לוי, הדרך לפתוח לתלמיד היא באמצעות חינוך דינמי, הפעלת התלמיד. אולם מתוך עבודתי כיועץ חינוכי אני למד כי הרגשת הביטחון של התלמיד והיכולת שלו להתנהל בחברה קריטיים עבור למידה עצמית. רק תלמיד המרגיש מספיק בטחון במקומו בחברה וביכולותיו כשיר ללמידה עצמאית, אקטיבית וסקרנית.

בשורות הבאות ארצה להציע פרקטיקה חינוכית מסוימת עבור חיזוק אישיותו של התלמיד, העצמת החוסן הפנימי שלו ופיתוח כישוריו החברתיים.

 

 

כיצד מפתחים יכולת התמודדות

האגדה מספרת על מדען ודייג ששטו יחדיו על גבי רפסודה. במהלך השייט, דאג המדען לשכנע את הדייג בכך שהוא כה פרימיטיבי ביחס לחייו.

"אינך אקדמאי, אינך יודע כמעט קרוא וכתוב, אינך מעורב עם החברה הגבוהה, כיצד, אם בכלל, ניתן לחיות כך?" תמה בקול.

הדייג הקשיב לדברי המדען בקשב רב וחשב רבות על תשובה הולמת, תוך כדי חשיבה, החלה סערה להשתולל, מאיימת להטביע את הרפסודה בכל רגע.

"האם אתה יודע לשחות?", שאל הדייג את המדען.

"לא", ענה הלה, בהיסוס.

"אם כך, " אמר לו הדייג, "עוד מעט ושום דבר ממה שציינת קודם שקיים אצלך לא יעזור לך לשרוד, אולם אני, בניגוד אליך, עוד אזכה להמשיך עוד שנים רבות להקשיב לאנשים שכמוך."  

פרופסור אהרון אנטונובסקי, פרופסור לסוציולוגיה, פיתח בשנים האחרונות לחייו תיאוריה של בריאות וחולי. אנטונובסקי טוען כי אם נתמקד בגורמי בריאות במקום להתמקד בגורמי סיכון, כמו גם במצבו של האדם, הנמצא באזור נוחות /אי נוחות, במקום בקבוצות סיכון אלו או אחרות, נוכל להגדיר בריאות כמצב של רווחה פיזית ,נפשית וחברתית מיטבית ולא רק היעדר מחלה וחולשה. טענתו המרכזית היא שיש לשים במרכז את האדם ולא את המחלה. האישיות של התלמיד המתקשה צריכה לעמוד בראש מעייניו של המחנך ולא רק הקושי שלו.

כולנו למעשה מצויים בנהר של החיים. השאלה הכפולה היא  עד כמה מסוכן הנהר שלנו  ועד כמה טובה יכולת השחייה שלנו

כולנו למעשה מצויים בנהר של החיים. השאלה הכפולה היא  עד כמה מסוכן הנהר שלנו (מציאות החיים) ועד כמה טובה יכולת השחייה שלנו (ההתמודדות). להיות תלמיד זה קשה ומאתגר. אין ילד שחווית בית הספר עבורו סוגה בשושנים, ואין זה משנה עד כמה מוכשר התלמיד ועד כמה טוב בית הספר. עלינו אפוא למצוא את הדרך לתת ביד התלמיד יכולת להתמודד באופן טוב יותר עם אתגרי הלמידה.

אם רק נתמקד בגורמי הסיכון לא נוכל להתמודד אתם, כי נהיה עסוקים למעשה בהתמודדות עם החולי ופחות עם המניעה. גישתו של אנטונובסקי אינה ממעיטה בחשיבות האתגרים העומדים בפני האדם, אך שואלת איך אפשר לעזור לו לנוע בכיוון של בריאות רבה יותר.

הדרך הטובה ביותר לתת ביד התלמיד כלים להתמודדות היא להתמקד בפיתוח היכולות הרגשיות שלו

מתוך גישה זו, סבורני כי הדרך הטובה ביותר לתת ביד התלמיד כלים להתמודדות היא להתמקד בפיתוח היכולות הרגשיות שלו: היכולת להתנהל מול חברים ומורים, להרגיש בטוח במקומו, לדעת לבטא את עצמו, את רצונותיו, מחשבותיו ורגשותיו.

אני מזמין את הקוראים להתבונן פנימה בניתוח הדברים כפי שמתאר זאת האדמו"ר מפיאסצנה, בעל "חובת התלמידים":

אבל בדברים אלו בלבד לא יצאנו ידי חובתינו, אף אם נחדור אל עצמות אישיות שכל הנער על ידי שנשכילהו, עד שבדעתו יבין כי האחריות על עצמו, ובדעת עצמו ירצה להתחזק ולעבוד עבודת הקודש. מכל מקום הלא אמרנו שלא בלבד שכלו, רק גם אישיותו הרגשותיו, התפעלויותיו, אף התלהבויותיו, מתקדמות לצאת קודם זמנם להיות לאיש עצמו, להתרגש ולהתלהב מיופי מדומה של שטותי העולם, כבתי תיאטראות, וכן מיני הוללות והפקרות העולם, ואם לא נקדים אנו לעורר את נפשו, שתתרגש מכל מצווה, ותתפעל מן התורה ואור ה' לא נפעל מאומה ח"ו, כי אף אם בשכלו יבין שהחוב עליו לחנך את עצמו, מכל מקום הרגשותיו ותחושותיו יסירוהו מן הדרך הטוב, אל הדרך שאף בעצמו מבין שרע הוא […] לא די ללמד את הנער, רק שחוב עליו לשמוע לקול המחנך ותו לא, כי לא יועיל במאומה […] העיקר להכניס בליבו דעה זו, שידע שהוא, הנער בעצמו, הוא עיקר מחנך, לא קטן ונער הוא, רק נצר מטע ה' בכרם בית ישראל הוא, ועליו הטיל ה' חוב זה לגדל ולחנך את הנצר הזה, את עצמו, לעץ גדול.

כלומר, לא די בכך שהנער מבין בשכלו את חשיבות הלמידה. כדי שהוא "ירצה" ללמוד ויהיה מסוגל להתמודד עם אתגרי החיים, עלינו לפתח בקרבו גם את העולם הרגשי ולטעת בו את התחושה שהוא עצמו אחראי על חייו.

כל אדם יכול להצליח בתחומים שונים בהתאם לכישוריו. כדי להצליח צריך האדם להאמין בעצמו וביכולת שלו להצליח ולהגיע להישגים משמעותיים בתחומים בהם הוא מוכשר.

בשורות הבאות ארחיב מעט על אחד מהכלים המשמעותיים אותם אני מציע  לתלמידים בבתי ספר ובתלמודי תורה על מנת להעצים את יכולת ההתמודדות הרגשית שלהם.

 

מעגל כ"ח

במהלך 20 שנותיי כיועץ חינוכי ובהמשך כמנהל בתי ספר, פיתחתי כלי אותו אני מכנה "מעגל כ"ח" (כישורי חיים), אשר נועד להעצים את כישורי החיים של המשתתפים, לפתח אצלם יכולות חברתיות ולשפר את התמודדותם עם מצבים רגשים מורכבים. כלי זה מתאים לכיתות ד' ומעלה גם לכיתות ז-ח ואף לבחורי ישיבות קטנות.

"מעגל כ"ח" הינו מרחב דיון שנוצר על ידי המשתתפים בכיתתם או במקום אחר הקרוב ומוכר להם. במקום התכנסות קבוע בבית הספר, תלמוד תורה, ישיבה קטנה, פנימיה, מתנ"ס, (תנועת נוער ) וכדו', יושבים המשתתפים במעגל סגור, ללא שולחנות, כאשר פניהם פונים איש אל רעהו. הדיון במעגל עוסק בסוגיות רגשיות מחיי התלמידים (הצלחה וכישלון, תחרות וקנאה, חברות ואיבה וכדו'). את הדיון מנחה איש חינוך, המחנך עצמו או כל דמות חינוכית אחרת, המכין מראש "מערך" עם מובאות ממקורות חז"ל אודות נושא הדיון, המעוררים את התלמידים להביע את רגשותיהם כלפיו (להלן ארחיב בדוגמא מסוגית התחרות והקנאה). בהמשך, משקף המחנך עצמו את מנעד הרגשות שהתעורר במהלך הדיון, דרך החוויה האישית שלו. בסיום המעגל מחלק המחנך לתלמידים דף עבודה, שבו הם אמורים לעבד את החוויה שעלתה בדיון ולהביע את תחושותיהם בכתב.

המטרה המרכזית של מעגלי הכ"ח היא העצמת יכולת ההתמודדות של הילד עם מצבים רגשיים. מסיבה זו, חשוב מאד לתת לפרט מוטיבציה להיחשף מתוף תחושת מוגנות ואינטימיות. התלמידים נדרשים לבטא היבטים אינטימיים מתוך החיים האישיים שלהם, ודבר זה דורש יצירת מרחב שבו הם מרגישים בטוחים. לצורך זה, אני נוהג להציג מספר כללים למעגל הכ"ח:

א. כל דבר שקורה במעגל, נשאר בתוכו בלבד. כך הילדים לא חוששים להפוך מושא לקלס בעקבות התבטאות שלהם במהלך הדיון.

ב. כל דבר הנאמר במעגל הוא בעל משמעות. תלמיד הלועג או מזלזל בהתבטאות של תלמיד אחר במעגל אינו ראוי להשתתף בדיון.

ג. אין לדבר ללא קבלת רשות. באופן זה, התלמידים לומדים לכבד זה את זה ולהקשיב איש לרעהו.

להלן אתן דוגמא למערך למידה בנושא תחרות וקנאה – כישור חיים חשוב בקהילת הלומדים בתלמודי תורה – עם אחת מהפעילויות שהעברתי בכיתה ה' בתלמוד תורה במרכז הארץ. בדוגמא זו אבקש להראות כיצד ניתן לטפח בתלמיד יכולת התמודדות, על ידי העלאת מודעותו לרגשותיו ותיעול שלהם למקום חיובי. אתן דגש על ההתנסות החווייתית של כל תלמיד, אשקף את התהליך אותו עובר המחנך, ואסכם בתובנה כללית.

 

משימה כיתתית

על הלוח נרשמו מספר אותיות אקראיות מתוכן הוטל על התלמידים לבנות מילים בנות 3 אותיות ומעלה. התלמידים התבקשו לכתוב מספר מילים מקסימלי תוך פרק זמן קצוב. כל מילה נכונה זיכתה אותם בנקודות לפי הפירוט: 3 אותיות= 3 נק', 4 אותיות= 5 נק', 5 אותיות= 10 נק', 6 אותיות =20 נק', 7 אותיות= 30 נק'. כלל נוסף היה שכתיבת מילה שאינה קיימת או עם שגיאת כתיב מורידה מספר נקודות זהה.

בפעילות זו התבקשו התלמידים, למעשה, לבצע מטלה תחרותית. במהלך הפעילות ניתן היה לצפות בחלק מן התלמידים שהצליחו ליצר מילים רבות יותר, חלקם היו "תקועים" במקום, חלק מן התלמידים עבדו לאט ובהיסוס. ניתן היה לראות תלמידים לחוצים, ותלמידים זריזים יותר.

לאחר הפעילות התבקשו התלמידים לחוות רגש כל שהוא, שעלה בראשם בזמן הפעילות.

במקרה זה, כבדרך כלל, עלו הרגשות/המושגים הבאים:

לחץ, מבוכה, מתח, תסכול, בושה מחוסר הצלחה, שמחה, קנאה, תקיעות, בריחה, השפלה, אומץ להמשיך, השוואה, תירוץ לברוח, אדישות, זלזול במשימה, דיבור פנימי, איטיות, שכנוע עצמי.

לאחר שהתלמידים הביעו את מנעד הרגשות שעלו בהם במהלך התרגיל, שיקפתי את רגשות אלו דרך סיפור של החוויה האישית שלי.

שיקפתי לתלמידים את התסכול שלי מכך שלא הצלחתי בתחילה למצוא המון מילים.  אכזבה מכך שחשבתי שהצלחתי למצוא 2 מילים אך התברר שאינן עומדות בקריטריונים מאחר והן בעלות 2 אותיות בלבד. סיפרתי לתלמידים על המתח שלי מכך שעיני כולם נשואות אלי במבט בוחן לראות כיצד אני כמבוגר מתמודד, את הלחץ שלי מהתגובות של התלמידים לחוסר ההצלחה שהרגשתי, את הקנאה והתחרות הסמויה שלי מול הרב שהצליח הרבה יותר ממני ואת הייאוש שלי מחוסר ההצלחה שלי בהשוואה אליו

שיתפתי את התלמידים ברצון שלי לברוח מהמטלה דרך תירוצים שאני צריך ללכת או הפגנת אדישות וזלזול, אך חשבתי על כך שאולי היום, או בפעילות מסוימת אוכל לברוח אך לא אוכל לברוח תמיד ובוודאי שאין זו דרך נכונה להתמודדות ולכן החלטתי להתמודד.

כיצד?

על ידי אומץ להמשיך. דיבור פנימי לעצמי שאני עושה את המקסימום שאני יכול. עבדתי לאט אבל בטוח והחלטתי שיהיה מה שיהיה, אנסה את כל כוחי במה שיש ולא אבזבז כוחות לבכות על מה שאין.

שכנעתי את עצמי שיאהבו אותי בכיתה גם אם הצלחתי פחות מכולם וגם אם אחרים יותר הצליחו ממני, עדיין אני מוצלח בדברים אחרים, לא פחות חשובים..

למדנו ביחד עם התלמידים מהי השוואה והאם השוואה היא חיובית או שלילית. למדנו שלעיתים השוואה עם הזולת היא חיובית ולעיתים שלילית

השוואה חיובית	השוואה שלילית
"מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי"	"הקנאה, התאווה והכבוד..מוציאים את האדם…"
"מעשה אבות סימן לבנים"

 

חשבנו על דרכים להימנע מהשוואה שלילית על ידי "לא תחמוד……וכל אשר לרעך".

הסברתי לתלמידים, שלעיתים מאוד קשה שלא לקנא בזולת והדרך להצליח לקנא פחות היא על ידי "וכל אשר לרעך", דהיינו, לכל אחד מאתנו יש את הקשיים שלו ו"הדשא של השכן תמיד נראה ירוק יותר".

לאחר מכן, צירפתי לתלמידים דף עבודה, כדלהלן:

תלמידים יקרים,

ברוך ה' שזכיתי ללמוד אתכם שיעור חשוב בחיים דרך פעילות יפה ומהנה שעשינו ביחד ונהננו ממנה מאוד

סיכמתי לכם את מה שהרגשתי בשיעור ואני מבקש מכם לעזור לי (ולכם) לסיים את המלאכה על ידי למידת התובנות שלכם מהפעילות.

בהמשך הדף סיכמתי לתלמידים את התנהלות השיעור והדילמות שעלו בו ולאחר מכן צירפתי את השאלות הבאות:

1. איך אתם הרגשתם במשימה?
2. איך הרגשתם לאחר שאני סיפרתי לכם על התחושות שלי? האם התחברתם אליהן, שללתם אותם, או כל תחושה/מחשבה אחרת?
3. חלקו את הרגשות שמופיעים לכם בתרמילון (רשימת הרגשות שעלו במהלך הדיון) לרגשות חיוביים ורגשות שלילים:
4. המשיכו את המשפט: אני מרגיש שהדרך שלי להתמודד עם קושי היא ..
5. אילו עוד מקורות נוספים ידועים לכם על השוואה חיובית /השוואה שלילית? ניתן ורצוי להיעזר בהוריכם:

לבסוף ביקשתי מהם לכתוב את בקשתם האישית כתפילה לריבון העולמים. כך שההתמודדות האישית שלהם תבטא את עצמה דרך תפילה ובקשה.

***

אני מאמין שיש  להעלות רגשות בכיתה מתוך הבנה שהמודעות לרגשות קריטית עבור המוטיבציה של התלמיד ללמידה והיכולת שלו להצליח להתמודד עם אתגרים בחיים.

תלמיד שיודע לתת פרשנות נכונה לתחושותיו ולרגשותיו ולתעל אותם אל עבר מקורות כוח נכונים, יוכל להצליח להתמודד עם אתגרי בית-הספר ולמצוא בתוכו את הרצון והעוצמה להתקדם בחיים ולמצות את יכולותיו וכישרונותיו.

 

תמונה ראשית: Bigstock