אפליה סמויה

במאמרה החשוב, מציעה הגב' רותי קפלר לאמץ "שיח של מחירים" בכל הנוגע לשכרן הנמוך של נשים חרדיות. לפי שיח זה, השכר הנמוך הוא בעיקר תוצאה של בחירות והעדפות של הקהילה החרדית בכלל ושל נשים חרדיות בפרט. על האישה החרדית להתגאות בבחירותיה הערכיות, ולצד זאת להבין שלאותן הבחירות יש מחיר בדמות שכר נמוך יחסית.

אחת הטענות העיקריות שמעלה קפלר במסגרת שיח המחירים היא כי נשים חרדיות מקבלות שכר נמוך עקב התפקיד האחר, המהותי יותר בחייהן – האימהות. לדבריה, שיעור הילודה הגבוה של נשים חרדיות, שבהכרח פוגע בתפוקה שהן יכולות לתת, הוא אחד הגורמים העיקריים לשכרן הנמוך. אלא שעיון בנתונים מגלה שאין לעמדה זו על מה להישען.

הנשים החרדיות אינן עובדות טובות פחות, והבחירות הנוגעות לאופי חייהן אינן אמורות להשפיע באופן משמעותי על שכרן. שכרן הנמוך של נשים חרדיות נובע מסיבה עיקרית אחת, שככל שנהפוך בה נמשיך לסוב בלית ברירה סביב כותרת אחת כואבת וקשה – אפליה

ממוצע הכנסתן של נשים חרדיות עמד בשנים 2014-2013 על 5,268 ש"ח לחודש — 71% בלבד מממוצע הכנסתן של כלל הנשים בישראל, שעמד באותה שנה על 8,062 ש"ח לחודש. בשנים אלו, ממוצע הילודה במגזר החרדי עמד על 6.9 ילדים למשפחה. אולם, בשנת 2003, שבה שיעור הילדים במגזר החרדי היה גבוה עוד יותר, 7.4 ילדים למשפחה, הכנסתה של שכירה חרדית היתה 81% מהכנסתה של אישה יהודיה שאינה חרדית. [1]אם כן, אף ששיעור הילודה קטן עם השנים, פער השכר בין נשים חרדיות לנשים חילוניות גדל. כיצד ניתן להסביר זאת?[2]

העדר הקורלציה בין מספר הילדים לשכר העובדת מקבל ביסוס גם במחקרי מדיניות שנערכו במגזר החרדי. החוקרת ניצה קסיר קלינר, סמנכ"לית המכון החרדי למחקרי מדיניות, מתייחסת לסוגיה במחקרה העדכני "בין בחירה לאין ברירה – מה משפיע על היקף שעות העבודה של נשים חרדיות?". היא מסכמת את דבריה:

בחינת ממוצע שעות העבודה של נשים לפי מספר הילדים במשק הבית מראה כי ככל שעולה מספר הילדים, הפער בשעות העבודה השבועיות בין חרדיות ליהודיות לא חרדיות מצטמצם. כלומר, נשים יהודיות לא חרדיות מפחיתות בשעות עבודתן עם עליה במספר הילדים במשק הבית, בעוד בקרב נשים חרדיות מגמה זו אינה ניכרת באופן בולט. [3]

נראה אפוא שלא האימהות ולא התפקידים המשפחתיים משפיעים, לפחות לא באופן עמוק ומכריע, על גובה שכרה של האישה החרדית. נדמה שמשפיעים עליו משתנים אחרים לחלוטין.

במאמר זה אבקש להציע דרך אחרת להבין מדוע נמוך שכרן של נשים חרדיות. לדעתי, השכר הנמוך שהן מקבלות כיום אינו נובע מפריון עבודה נמוך. הנשים החרדיות אינן עובדות טובות פחות, והבחירות הנוגעות לאופי חייהן אינן אמורות להשפיע באופן משמעותי על שכרן. שכרן הנמוך של נשים חרדיות נובע מסיבה עיקרית אחת, שככל שנהפוך בה נמשיך לסוב בלית ברירה סביב כותרת אחת כואבת וקשה – אפליה. יתכן אמנם שאין מדובר באפליה במובנה הבוטה, המדירה קבוצה של בני אדם באופן רשמי. אך מדובר בהחלט על תפיסה שגויה ומושרשת עמוק בנוגע לאיכות עבודתן של הנשים החרדיות. אין ספק שבמשק שוררת תפיסה מוטעית באשר לטיב עבודתן. למרבה הצער, תפיסה זו מתרגמת את עצמה לשכר נמוך.

אני כותבת את המאמר כי אני מאמינה באמונה שלמה שכשם שפערי השכר גדלו לרעת הנשים החרדיות בעשור וחצי האחרונים, כך ניתן לצמצם את הפער המפלה באופן דרמטי, עד לסגירתו המוחלטת. אני בטוחה שיבוא יום שבו נשים חרדיות תתוגמלנה אך ורק בהתאם לכישורים ולתפוקה שלהן, בדיוק כמו כל אישה אחרת במדינת ישראל. היום הזה, שבו פער שכרן של נשים חרדיות יהיה שייך לעבר, יגיע אחרי שכולנו נהיה מודעות לגורמים תלויי התרבות שאפשרו אותו. המודעות, במקרה הזה, עושה את מחצית הדרך לריפוי.

 

נשים חרדיות אינן עובדות טובות פחות

גובה השכר אינו עדות ישירה לאיכותו של העובד. גובה שכר תלוי במשתנים נוספים מלבד הערך שהעובד מייצר לארגון, כגון הסכמי שכר קיבוציים, כוחות שוק שונים (דוגמת ביקוש והיצע), תמריצים ישירים (כמה תובע העובד מהמעסיק), ועוד. המדד היחיד להיותו של עובד טוב יותר או פחות הוא עדותו של המעסיק הישיר. באשר למדד זה, מנהל המחקר של משרד הכלכלה ערך סקר בקרב מעסיקים, ובו דורגו נשים חרדיות בתור עובדות הזוכות לשביעות רצון גבוהה מצד הממונים עליהן .[4] עובדות חרדיות מעניקות לארגונים המשלבים אותן בהם תמורה טובה, בין השאר בשל אופיין ובשל חינוכן.

אורח החיים החרדי שונה מהותית משל העולם המערבי, המהבהב, קצר הטווח ובעל הפרעת הקשב הכמעט קולקטיבית. רוב הנשים החרדיות אינן מבלות את זמנן ברשתות חברתיות ובמרחבים וירטואליים, גוזלי הזמן ומכלי פניות הדעת. פרט קטן זה, לכאורה, מחביא בתוכו יתרון עצום כשמדובר על זמן עבודה נטו. סקר של חברת משאבי האנוש OfficeTeam בקרב עובדים ומנהלים מצא שעובדים מעידים כי במהלך יום עבודה הם משתמשים בסמארטפון שלהם לפעילויות פרטיות במשך 56 דקות. מדובר בכמעט 5 שעות בכל שבוע.

נשים חרדיות הנמנעות מהחשיפה לרשת בשל אורח חייהן, לצד הקפדתן על "גזל זמן", חוסכות למעסיק תשלום עודף על כ-384 שעות מבוזבזות בשנה (!). האם ניתן להכניס את כל הזמן הזה לטבלאות רואה החשבון? אולי לא, אבל בסופו של יום הוא משפיע לטובה על התפוקה של העובדת החרדית

עובדות חרדיות זהירות מאד מלגזול את זמנו של המעסיק. מעבר לכך שהן מוגנות במידה רבה ממסיחי הדעת הווירטואליים, הן מקפידות שלא לעסוק בעניינים אחרים בשעות עבודתן. בסקר שהתפרסם בעיתון "גלובס" הודו עובדים כי הם מבזבזים כ-42 דקות בממוצע בכל יום על סידורים פרטיים. בסך הכל, עובדים מבלים יותר מ-8 שעות בכל שבוע עבודה בפעילויות שאינן קשורות לעבודתם. [5]נשים חרדיות הנמנעות מהחשיפה לרשת בשל אורח חייהן, לצד הקפדתן על "גזל זמן", חוסכות למעסיק תשלום עודף על כ-384 שעות מבוזבזות בשנה (!). האם ניתן להכניס את כל הזמן הזה לטבלאות רואה החשבון? אולי לא, אבל בסופו של יום הוא משפיע לטובה על התפוקה של העובדת החרדית, גם אם היא גמישה פחות ואינה נשארת בעבודה שעות נוספות, או יוצאת מדי כמה חודשים לביקור אצל רופא הילדים.

בנוסף, עובדים צעירים שאינם חרדיים, אלה המשתייכים למה שמוכנה "דור ה-Y" נוטים להיות תזזיתיים. הם מחפשים ללא הרף את התפקיד הבא, את הפוזיציה שבה יוכלו למצות את עצמם, את המשרה הנחשקת יותר ואת העבודה שתעניק להם סיפוק. הם מעדיפים משימות בעלות טווח קצר יחסית ויש להם צורך בימי גיבוש ובתחושת "חוויה" בעבודה. כן, הם נוטים שלא להישאר באותה משרה לאורך זמן. הם עוברים מעבודה לעבודה לעתים קרובות, ותמיד רודפים אחרי ההזדמנות הבאה. מאפיינים אלה דורשים מהמעסיק לשמור על "ריגוש" תמידי של העובדים. הוא מתקשה לטפח עובדים נאמנים לאורך זמן, וחושש תמיד מפני עזיבה של עובדים. נשים חרדיות סובלות הרבה פחות מתסמינים אלה. הן נאמנות למקום העבודה שלהן, מוכנות להתחייב לעבודה ממושכת לטווח ארוך, ואינן צריכות שיטפחו בהן כל הזמן הרגשה שהן עושות את הדבר הכי מרגש בשוק התעסוקה. הן באות לעבודה כדי לעבוד, לא כדי לממש את עצמן.

נשים חרדיות סובלות הרבה פחות מתסמינים אלה. הן נאמנות למקום העבודה שלהן, מוכנות להתחייב לעבודה ממושכת לטווח ארוך, ואינן צריכות שיטפחו בהן כל הזמן הרגשה שהן עושות את הדבר הכי מרגש בשוק התעסוקה. הן באות לעבודה כדי לעבוד, לא כדי לממש את עצמן

בחינה מדוקדקת של מאפיינים תרבותיים בקרב העובדות החרדיות מעלה יתרונות נוספים למעסיק. העובדות החרדיות נישאות לעתים קרובות עוד לפני כניסתן לשוק התעסוקה, ונחסכים מהן ההיעדרות הפיזית וחוסר הפניות הרגשי בשל השמחה האישית. גם כאשר הן נישאות למזל טוב, בדרך כלל הן אינן לוקחות חופשת ירח דבש ארוכה בקצה כלשהו של העולם. נשים חרדיות מנצלות פחות את ימי החופשה שלהן, ואינן נוטות לקחת חופשות ללא תשלום. רק 13% מבין עובדים החרדיים במשק יצאו לנופש או טיול בחוץ לארץ בשנה האחרונה, לעומת 42% מבין יהודים שאינם חרדיים[6]. פער זה נראה אולי שולי, אך הוא בעל נוכחות דרמטית כשמדובר על פריון תעסוקתי. ניתן לצרף לפערי התרבות עוד מאפיינים התורמים לעבודתה הברוכה של העובדת החרדית. כן, קל לדבר על כך שאישה עם ילדים קטנים צריכה לקום בלילה לילדיה, ולשכוח כי מצד שני, בקהילה החרדית לא קיימים "חיי-לילה" הפוגעים ביכולת של הבליין לקיים שגרת עבודה ממוקדת בבוקר שלמחרת.

 

התמסרות לבית – על חשבון העבודה?

הטענה העיקרית המופנית תדיר כלפי נשים חרדיות בתעסוקה המודרנית היא שהן אינן מתמסרות לקריירה, מבחירה. לפי הטענה, העדפתן לראות בביתן הפרטי את מרכז חייהן, ולראות במקום העבודה אמצעי בלבד להגשמת המטרה הנעלה – החזקת בית של תורה – פוגעת בעבודתן. אולם, בעולם התעסוקה התזזיתי בן-זמננו, מאפיין זה הוא דווקא יתרון של ממש. עובדות הרואות בעבודתן אמצעי פרנסה ולא שלב יחיד בסולם ההגשמה העצמית והקריירה, נוטות להישאר בתפקידן לזמן ארוך יותר. מעלות העובדת החרדית המנויות לעיל, הלויאליות שלהן, סבלנותן לתהליכי הקידום האורגניים בארגון, והעובדה שאינן מנסות לייצר קיצורי דרך או מקפצות בתהליך הקידום שלהן, הן כולן תוצאה של מסירות העובדת לביתה.

היותו של מקום העבודה טפל ושל ניהול הבית עיקר אינו חייב לפגוע במסירות למקום העבודה. החינוך הערכי שזוכות לו הבנות החרדיות מינקותן בא לידי ביטוי בהתמסרות יוצאת דופן, ביושר בלתי מתפשר ובהגינות גבוהה. לא אחת נחשפתי לשאלות הלכתיות שעסקו בעולם התעסוקה ובמאפייניו. רבנים נדרשו להכריע בסוגיות כגון חששות שונים לבזבוז זמן בעבודה כששעון הנוכחות פועם, או שאלות בדבר ההיתר להיענות להצעת עבודה ממעסיק מתחרה, תוך ניצול של הניסיון וההכשרה שקיבלו במקום העבודה הנוכחי. אלו הן שאלות שבחברה אחרת היו נתפסות דקדקנות מוסרית מיותרת. המרוויח הישיר מדקדקנות ויראת שמים אלו הוא המעסיק. הוא נהנה מפרות עולם הערכים של עובדותיו.

נשים חרדיות הן מסורות, נאמנות, ישרות וסבלניות. שימור מקום עבודתן חשוב להן יותר מאשר לעובדות אחרות. הן נעדרות פחות ממקום עבודתן לעומת עמיתותיהן ממגזרים אחרים. נשים חרדיות מעניקות למשלמי השכר שלהן תמורה מיטבית להשקעתם. נשים חרדיות הן עובדות טובות לשוק התעסוקה. נקודה

אין חולק על הנתון הסטטיסטי שלאישה החרדית 6.9 ילדים בממוצע. אך אין הכרח שמספר הילדים בבית יגרום להיעדרות תכופה במיוחד ממקום העבודה. אני זוכרת כמה הופתעתי לשמוע מנהל בכיר משווה בין שעות היעדרות על סעיף גידול ילדים בין שתי עובדות שלו – האחת חרדית והשניה אינה מזוהה מגזרית. לראשונה שישה ילדים בבית, ולשניה רק שניים. הוא סיפר כי למרות המספר הילדים הגבוה פי שלוש, העובדת החרדית נעדרה פחות מן העבודה בעקבות לידותיה. הוא שם לב שהרמתי גבה, ופירט: העובדת החרדית אכן יוצאת לחופשות לידה לעיתים תכופות יותר, אך היא מעולם לא האריכה את ימי החופשה שלה מעבר לכמות הניתנת על פי חוק. לעומת זאת, השניה נעדרה בכל לידה שנה שלמה, כך שבסכמת ימי החופשה, העובדת שאינה נמנית על המגזר נעדרה אף יותר מחברתה מרובת הילדים.

הנתונים הסטטיסטיים מוכיחים כי הצדק עמו. חופשות הלידה של נשים חרדיות הן על-פי רוב קצרות יותר בהשוואה לאלו של נשים חילוניות: הן יולדות פחות אך חופשות הלידה שלהן ארוכות יותר. במחקרה של רונית הריס-אולשק מטעם משרד הכלכלה, עלה כי נשים יהודיות חילוניות לקחו חופשת לידה של 23 שבועות בממוצע, נשים יהודיות מסורתיות לקחו חופשת לידה של 20.5 שבועות בממוצע, ואילו נשים חרדיות שבו לעבודה עם תום חופשת הלידה בתשלום – כ-15 שבועות בממוצע בלבד. מעסיקים שלא התנסו בהעסקת חרדיות עלולים להירתע מהרעיון בשל הילודה הגבוהה, אולם מעסיקים שהתנסו בכך יודעים להיערך מראש באמצעות העסקת ממלאות-מקום לפרקי זמן קצרים, כך שעם יציאת עובדת לחופשת לידה העבודה אינה נפגעת מהותית.

אך הפער במסירות לעבודה בין אמהות חרדיות לשאינן אינו מסתכם בחופשת לידה קצרה יותר. להתרשמותי, נשים חרדיות נוטות להעדר פחות מהעבודה בעקבות מחלה של הילד, או כל צורך אחר שלו. הן לא יצאו מן העבודה בכל פעם שהילד מתקשר, ולמעט מקרי חרום של ממש, יעדיפו למצוא פתרונות חילופיים.

ניתן להסביר זאת בכמה אופנים. ראשית, רוב הנשים העובדות במדינת ישראל הן מפרנסות משניות. עיקר עול הפרנסה מוטל על הגבר. משום כך, כאשר הילד חולה הן אינן מהססות להישאר לצדו בבית. מנגד, העובדות החרדיות הן פעמים רבות מפרנסות יחידות או עיקריות. עול הפרנסה מוטל בעיקר עליהן. מסיבה זאת, הן שוקלות פעם ופעמיים כל חיסור שיבוא לידי ביטוי בתלוש המשכורת בסוף החודש. בנוסף, לאם החרדית יש בדרך כלל עורף משפחתי רחב יותר לגיבוי בשעת הצורך. אם הילד צריך משהו דחוף היא תוכל למצוא אחות צעירה או אחיינית שתלך לטפל בו. כן, אם נהיה כנות, יש גם מאפיינים תרבותיים המכתיבים הבדלים בין ההורות החרדית להורות הישראלית המצויה. במידה מסוימת, הילדים החרדיים עצמאיים כבר בגיל די צעיר ולעתים אף מפונקים פחות. הם יודעים לחזור הביתה בעצמם באוטובוס, והם יודעים שלא מתקשרים לאמא כשהיא בעבודה על כל שריטה בברך. כותבת השורות מתוודה על נתינת תרופה להקלת חום לפעוטה שלה בבוקר כתיבת מאמר זה, באשר לא נצפו סימנים מעידים מטרידים אחרים מלבד הספרות שעל המדחום. לאחר שהתרופה השפיעה והפעוטה חזרה לחייך היא המשיכה וביקרה בגן. במרחבים חברתיים אחרים במדינה שלנו זהו מעשה שלא יעשה, אך בחברה החרדית הוא נורמה די מקובלת.

כללו של דבר, היותה של העובדת החרדית אם למספר גבוה יותר של ילדים אינה גוזרת את הפיכתה לעובדת טובה פחות מעמיתתה הלא-חרדית, בעלת מספר הילדים הנמוך יותר. להתרשמותי, לעתים קרובות ההיפך הוא הנכון. נשים חרדיות הן מסורות, נאמנות, ישרות וסבלניות. שימור מקום עבודתן חשוב להן יותר מאשר לעובדות אחרות. הן נעדרות פחות ממקום עבודתן לעומת עמיתותיהן ממגזרים אחרים. נשים חרדיות מעניקות למשלמי השכר שלהן תמורה מיטבית להשקעתם. נשים חרדיות הן עובדות טובות לשוק התעסוקה. נקודה.

 

אז למה מעסיקים משלמים להן פחות?

אם נכונים דברינו – אם אכן העובדת החרדית אינה יעילה פחות מעמיתתה הלא-חרדית, ואולי יש לה אף יתרון – עלינו להסביר מדוע שכרן של נשים חרדיות נמוך בעשרות אחוזים מעמיתותיהן שאינן בנות המגזר. מעסיקים היו צריכים, כך לכאורה, לרדוף אחריהן, וחוקי השוק לבדם היו גורמים לעליית שכרן. אולם, כאמור לעיל, שכר העובדים אינו תמיד מראה מדויקת של ערך עבודתם. סיבות כמו דעות קדומות, סטריאוטיפים שגויים ביחס לנשים חרדיות וטעויות בתהליך ההכשרה שלהן גורמים לכך שהנשים החרדיות יופלו לרעה בשכרן. במילים אחרות, תנאים שונים מאפשרים למעסיקים לשלם לנשים פחות ממה שעבודתן שווה. המעסיקים משלמים לנשים החרדיות שכר נמוך יותר ממה שמגיע להן, פשוט משום שהם יכולים.

הסיבה המידית לשכר הנמוך של האישה החרדית קשורה אכן להיצע וביקוש. אולם במקרה זה אין מדובר בחוקי השוק החופשי, אלא בכשל שוק הנובע מהתערבות ומהכוונה מגבוה. הרבה מאד בנות חרדיות לומדות מעט מאד מקצועות. נמצא שבתחומים אלו עולה ההיצע (של דורשות עבודה) על הביקוש (למשרות פנויות), והשכר לשעה עשוי לרדת עוד ועוד עד שאין לו לאן לרדת (וגם זה, בעקבות חקיקת שכר המינימום). כוחות השוק פועלים כיאות, ובמקרים אלה הם היו אמורים לדחוף אנשים לחפש מקצועות חילופיים. אולם, כאשר מכוונים את כל הבנות לאותו פס הייצור, המופעל באופן מלאכותי ללא קשר לדרישות השוק, התוצר מתעוות. כך, כשליש מכלל הנשים החרדיות המועסקות בשנת 2015 עבדו בהוראה, וקרוב למחציתן היו קשורות באופן זה או אחר לענף החינוך[7].

חוסר ביטחון קולקטיבי של עובדות חרדיות הוא הגורם המשפיע ביותר על שכרן הנמוך… האמונה שעובדת חרדית רצויה פחות אצל המעסיק מגשימה את עצמה באופן עקבי. המעסיקים, בתורם, גם הם מאמצים את אותה הגישה, וכך, אף שהנשים החרדיות הן לרוב נכס יקר-ערך לעסק, הדימוי של העובדת השולית נשמר

מציאות זו, של נשים המקבלות שכר נמוך בשל הצפת השוק, גורמת בתורה לנשים החרדיות להאמין שאכן, חלילה, הן שוות פחות. הן אימצו את התפיסה שהן מעניקות למעסיקים תמורה דלילה יותר, ושהן פחות "בעניינים" משום שהן אינן משתתפות באירועים חברתיים עם שאר עובדי המשרד. לדעתי, חוסר ביטחון קולקטיבי של עובדות חרדיות, שנגרם בין היתר על-ידי התערבות חיצונית בבחירת המקצוע שלהן, הוא הגורם המשפיע ביותר על שכרן. הוא משפיע על זקיפות הקומה של כל אישה ואישה בבואה לקיים משא ומתן עם מעסיקה או מעסיקתה. הוא קטליזטור דרמטי ביכולת של המועמדת החרדית להתחרות על משרה נחשקת מול מועמדת שאינה בת למגזר. האמונה שעובדת חרדית רצויה פחות אצל המעסיק, מגשימה את עצמה באופן עקבי. המעסיקים, בתורם, גם הם מאמצים את אותה הגישה, וכך, אף שהנשים החרדיות הן לרוב נכס יקר-ערך לעסק, הדימוי של העובדת השולית נשמר.

לביטחון העצמי הנמוך מצטרף החינוך החרדי לצניעות ולהסתפקות במועט. במגזר הכללי מקובל שעובד צריך "לתבוע". תביעת העלאת שכר מגיעה בקלות יחסית לאישה שלמדה לדרוש את אשר היא מאמינה שמגיע לה, ואף התנסתה בכך בשאר רבדי החיים. אולם בוגרת "בית יעקב" טיפוסית, האמונה על "מזונותיו של אדם קצובים לו מלמעלה", אינה יודעת לתבוע בקול. שיחת שכר עם המעסיק, קל וחומר כשמדובר בגבר שמולו גם כך יש "דיסטנס" הכרחי, אינה אופציה שכיחה.

מצב זה גורם, ובצדק, לתחושות קשות אצל העובדות החרדיות. בסופו של יום הן עובדות קשה והרבה, ומרגישות שעבודתן אינה מוערכת. תחושת האפליה של הנשים החרדיות אינה נובעת מכך שהן אינן מודעות לבחירותיהן הערכיות. הן יודעות טוב מאד במה הן בוחרות. אך הן יודעות היטב גם כמה הן משקיעות, ומודעות לאיכות עבודתן. הן מקצרות בהפסקות האוכל; הן אינן עוצרות לשיחות מסדרון ממושכות; והן שולחות ילד חצי חולה לגן – אך עדיין היחס אליהן הוא כאל עובדות מוערכות פחות מאחרות. יחס זה מקומם.

יש הרואים בחוסר שביעות הרצון משכרן הנמוך של הנשים החרדיות התמרדות מיותרת נגד כוחות השוק, ניסיון עקר לשנות סדרי עולם, וכפיות טובה כלפי מעסיקים הלוקחים חלק במשימה הגדולה של שילוב חרדים. אולם אין הדבר כן. לדעתי יש הרבה לעשות כדי לגרום ששכרן של נשים חרדיות ישקף באופן מיטבי יותר את התמורה שאותה הן נותנות. מחובתנו לפעול כדי להגיע לשם.

 

כיצד להפסיק את אפליית שכר הנשים החרדיות

אז מה באמת ניתן לעשות? הצעד הראשון: להגביר את המודעות ואת המידע.

אני מניחה כי חלק מקוראות שורות אלו עצרו לתהות על שכרן האישי. אולם לרובנו אין מושג היכן אנחנו ממוקמות בפעמון ההתפלגות של השכר הממוצע בתחום עיסוקנו: האם אנחנו מרוויחות פחות מהמקובל או שמא שפר גורלנו. יש תמיד שמועות על אותן נשים שמרווחיות הון עתק, ומצד שני התלחשויות של התמרמרות, אבל לרובנו חסר מידע פשוט שעליו אפשר להתבסס או לפעול בעקבותיו.

בהיות נשים חרדיות מופלות באופן קבוצתי, הרי שהאינפורמציה הנוגעת לשכר המקובל וההגון נמנעת מהן. האם גרפיקאית חרדית יודעת כמה משלמים לאותה עבודה במשרד פרסום חילוני? האם צלמת חרדית מודעת למחירים הנהוגים בשוק? ומה בנוגע לשכר אדריכלית בעלת שלוש שנות ניסיון בתחום התמחות ספציפי?

אחד התנאים הבסיסיים לתחרות חופשית הוא היותו של המידע הרלוונטי שקוף ונגיש. אך בהיות נשים חרדיות מופלות באופן קבוצתי, הרי שהאינפורמציה הנוגעת לשכר המקובל וההגון נמנעת מהן. האם גרפיקאית חרדית יודעת כמה משלמים לאותה עבודה במשרד פרסום חילוני? האם צלמת חרדית מודעת למחירים הנהוגים בשוק? ומה בנוגע לאדריכלית בעלת שלוש שנות ניסיון בתחום התמחות ספציפי? המידע העיקרי שיש לנשים חרדיות מגיע מחברותיהן. מעבר לכך, הן שומעות על מספרים כלליים ועל פערים סטטיסטיים. עם פערים אלה קשה לגשת למעסיק. ההמלצה הראשונה נוגעת להתנהלות נכונה בשוק העבודה ולהשתכרות מיטבית, והיא: להשוות שכר. פשוט לדבר על כך. לספר לקולגות שלנו כמה אנחנו מרוויחות ולשמוע כמה הן משתכרות. להקביל נתונים ומאפיינים. לתת לגובה השכר שלנו נוכחות וזכות קיום מעבר למעטפה הסגורה ולשורה בחשבון הבנק. לא תאמינו כמה אור השמש מחטא תמחור מוטה.

הטיפ השני דורש מודעות מסוג אחר. כדי להיות עובדות מצוינות איננו נדרשות רק לכישורים ולידע מקצועי, אלא גם לסל כלים המכונה בשם "כישורים רכים". כדי להתקדם מקצועית ולזכות להערכה המגיעה לידי ביטוי גם בתמורה הכלכלית, עלינו לרכוש כישורי משא ומתן שיבואו לביטוי בשעת שיחות שכר. עלינו להיות מסוגלות להציג בצורה בהירה ומיטבית את התועלות שאנו מביאות לארגון, ואת היתרונות הייחודיים שלנו מול המעסיק. חשוב שנלמד לזהות הזדמנויות מקצועיות בזמן שינויי מצבת כח האדם בחברה, ולפעול באופן אקטיבי לקידומנו. איך רוכשים את מנעד הכישורים הרכים האלו? במגוון דרכים. דרך אחת היא השתתפות בקורסים וסדנאות להבנת שוק התעסוקה בימינו ולהכרת הדרכים להתקדם בו. אופן אחר הוא לקחת דמות מקצועית בתור מודל לחיקוי ולהפוך אותה למנטורית מקצועית. יש הלוקחות חלק בקהילות תחומיות שבהן מתקיים שיח עמיתות רציף, אשר מאפשר לכל אחת לחלוק מהידע שלה וגם לקבל תמיכה וגיבוי כאשר היא זקוקה להם. כל אחת והאופן המתאים לה ביותר. אך חשוב שלא להזניח את התחום האפור הזה בהתנהלות המקצועית של כל אחת מאתנו. בשוק התעסוקה של ימינו, שאלת ה"איך" – איך אנחנו מתנהלות בארגון – חשובה לא פחות משאלת ה"מה" – מה אנחנו תורמות לו.

ההמלצה השלישית לנשים החרדיות היא דווקא לעשות שימוש בשירותים ובכלים שונים, משפטיים וחברתיים, העומדים לרשות העובדים במגוון תחומים: נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה, קליניקות למשפטים, ארגוני מיצוי זכויות או אפילו בתי דין לעבודה. נראה כי נכון להיום, נשות המגזר מודעות לזכויותיהן פחות משאר חלקי האוכלוסיה. מנציבות שוויון הזדמנויות בתעסוקה נמסר כי האוכלוסיה החרדית היא בעלת מודעות נמוכה יותר לזכויות עובדים ולאפשרויות הטיפול במקרים של פגיעה בהם. [8] בשעת הצורך חשוב לדעת כי אנחנו לא לבד במשימה הזו. השכר שאנו מקבלות אינו נוגע רק לניהול משק הבית הפרטני שלנו, אלא לתמונת מציאות רחבה יותר כלכלית-מגזרית, לאיתנות חברתית כלכלית ולקיומה של חברה הוגנת וצודקת.

המצב הנוכחי אינו תולדת גזרת שמים. הוא לא נגזר מבחירתנו להיות אימהות למשפחות ברוכות ילדים או מהיותנו מוכשרות פחות. המצב הנוכחי הוא תוצר של נסיבות היסטוריות-חברתיות, והן ניתנות לשינוי במעט תשומת לב מצדנו

כיום, שלוש נשים חרדיות שוות בשוק כמו שתים שאינן חרדיות. כך בדיוק נראית אפליה. אין באמירה זו כדי להפנות אצבע מאשימה למעסיקים. ודאי שלא נצפה ממעסיק להתנדב ולספר לעובדת חדשה כי עמיתתה גלוית הראש מתוגמלת ב-30% יותר בשכרה החודשי. לא נדרוש מחברות בתחומים שבהם השוק מוצף בעובדות, לגייס דווקא את הדורשות שכר גבוה, אם על שולחן אגף משאבי האנוש מונחים קורות חיים זהים באיכותם. לא נדמיין כי מעסיק שנאבק על הישרדותו יזכיר לעובדת כי היא לא אזרה אומץ לבקש עדכון שכר, בעוד עמיתותיה דוחקות בו להקצות להן יותר. אולם גם אם המעסיקים אינם אשמים ישירים, הרי מצב השוק העכשווי פגום. פגום ותובע מכולנו תיקון בר קיימא.

אני מאמינה כי שינוי בקרב משפחה אחת ומשק בית אחד הוא עולם מלא. לצד הביטחון המלא ביושב במרומים, אין אנו בנות חורין להיבטל מהשתדלות לפעול בכוחות שניתנו לנו. כדי לאפשר לזה לקרות, חשוב להציב תמונה נאמנה של מציאות חיינו. רק בקריאה אמיצה, מדויקת ונחרצת של המציאות, נוכל לקום אנחנו, ארבע מאות אלף נשות היהדות החרדית, אלו שעולם התורה מתקיים בדור הזה בזכותן, ולזכות למצות את פוטנציאל ההשתכרות שלנו, למגר את הגישה התעסוקתית המפלה אותנו, ולהשיב את אותם 30% אחוזים מהשכר החודשי שנגרע מחשבון הבנק שלנו. המצב הנוכחי אינו תולדת גזרת שמים. הוא לא נגזר מבחירתנו להיות אימהות למשפחות ברוכות ילדים או מהיותנו מוכשרות פחות. המצב הנוכחי הוא תוצר של נסיבות היסטוריות-חברתיות, והן ניתנות לשינוי במעט תשומת לב מצדנו. בבוא ההצלחה, תשומת לב זו תופנה חזרה לגידול ילדינו לדרך התורה, העבודה והיראה.

 

---

[1] הלמ"ס.

[2] ניתן אמנם לטעון שילודה גבוהה משפיעה במידה משתנה על ענפי תעסוקה שונים. הוראה, למשל, היא מקצוע נוח יותר לאמהות, מאשר הייטק. ואכן, אחוז העוסקות בהוראה בחברה החרדית ירד בשנים האחרונות והשתתפותן בשאר ענפי המשק, כמו מקצועות ההייטק והעיצוב, עלתה. יש מקום לומר כי שינוי זה הוביל להעצמת הילודה בתור גורם משפיע על שכר נמוך יחסית. אבל עדיין, זו טענה שכמעט לא ניתן להוכיח, בהינתן הקורלציה ההפוכה בין צמצום הילודה ועליית פער השכר.

[3] בין בחירה לאין ברירה, מה משפיע על היקף שעות העבודה של נשים חרדיות, ניצה קלינר-קסיר, המכון החרדי למחקרי מדיניות, אוגוסט 2018.

[4] העסקת חרדים במגזר העסקי מאפיינים וחסמים, מנהל המחקר משרד הכלכלה, אסף מלחי, 2015.

[5] גלובס, "מיילים, קניות ורשתות חברתיות – כמה זמן אתם מבזבזים בעבודה בסמארטפון", 9.8.2017.

[6] המכון החרדי למחקרי מדיניות, תמונת מצב החברה החרדית, נרי הורביץ, 2016.

[7] ניצה (קלינר) קסיר ואסף צחור-שי, "על עובדים מאוגדים, חרדים ומה שביניהם", המכון החרדי למחקרי מדיניות (2016).

[8] מיפוי חסמים העומדים בפני קידום חרדים בתפקיד ובשכר בעבודה, מרכז המיפוי והמחקר של הכנסת, אוגוסט 16, 2018.

תמונה: BIgstock