מחירה של השתיקה

מאמר תגובה ל"מחיר העגלה המלאה"

העובדות החרדיות הן נכס למשק. הן מוכשרות, חרוצות ומסורות. אלא שלכל אורך הקריירה התעסוקתית שלהן הן שותקות. הן שותקות לדרישות הלא הגיוניות של הסמינרים. הן שותקות לאפליה במשרדי הממשלה. הן שותקות לשכר הנמוך שמוצע להן. הן מקבלות את המצב הקיים כגזרת שמים ושותקות. מחירה של שתיקה זו הוא שכרן הנמוך של הנשים החרדיות.

ט"ז טבת תשע"ט

בחמש עשרה השנים האחרונות זכיתי לפקח על הסמינרים להכשרת מורות של בית יעקב. בעבודתי הייתי מעורבת בתהליכי שילוב הכשרה מקצועית בסמינרים בתחומים שאינם הוראה. מתוך כך, נפלה בחלקי ההזדמנות להיווכח מקרוב באיכותן של בנות הסמינרים. למדתי להכיר את הבנות הטובות ביותר בעולם. הן צנועות, עדינות, מחונכות היטב וממוקדות מטרה. הן עובדות פוטנציאליות מושלמות. יש לבוגרות הסמינרים חלק עצום בקיומו של עולם התורה בדורנו, וכפי שאמר ה"חזון איש": "כשם שאי אפשר לעולם בלי נשים, כמו כן אי אפשר לה לתורה בישיבות, מבלי 'בית יעקב'!" (אגרות חזון איש, חלק א, אגרת סו).

ברצוני להגיב על מאמרה של הסופרת ורו"ח רותי קפלר. ככלל, אני מקבלת את קביעותיה הכלכליות וניכר כי היא מצויה היטב בזירת התעסוקה. עם זאת, מתוך מאמרה של הגב' קפלר עולה המסר שעל הבנות לשתוק ולקבל על עצמן את גזרת חוקי השוק. אני סבורה כי דווקא ההסכמה שבשתיקה לתנאים היוצרים את הפער בשכרן של הנשים החרדיות היא המקבעת מצב עניינים זה. גורמים רבים מצטרפים ליצירת תנאי השוק שבהם שכרן של הנשים החרדיות נמוך. הבעיה היא שהן שותקות לכולם.

 דווקא ההסכמה שבשתיקה לתנאים היוצרים את הפער בשכרן של הנשים החרדיות היא המקבעת מצב עניינים זה. גורמים רבים מצטרפים ליצירת תנאי השוק שבהם שכרן של הנשים החרדיות נמוך. הבעיה היא שהן שותקות לכולם.

בתור מי שזכתה להכיר לפני ולפנים את מערכת הכשרת הבנות והנשים בחברה החרדית, אני קוראת די לשתיקה שלא במקומה. חז"ל אמרו: "מילה בסלע, משתוקא בתרי" (מגילה יח, א). על דרך החידוד ניתן לומר כי מחירה של שתיקה שלא במקומה הוא כפול. את מגמת השתיקה, הכניעה וההבלגה בקרב בנות חרדיות ניתן לזהות בשלושה פרקים משמעותיים בחייהן: בתקופת לימודיהן בסמינרים; בשלב חיפוש העבודה; ולבסוף, במסגרת המקצועית. בכל התחנות הללו יש לתת לבנות מקום להשמיע את קולן ולאפשר להן להביא לידי ביטוי את סגולותיהן. הבנות המחונכות לקבלת עול  שותקות לאורך כל הדרך, באין להן בָּמָה להביע את תסכולן. במסגרת תפקידי שמעתי לא אחת את כאבן, שהן נושאות בדממה, על דברים רבים, שאת חלקן אמנה להלן.

 

מסלולים מעטים מדי

הדבר הראשון היוצר את תנאי הפתיחה הגרועים של האישה החרדית הוא הכשרתה המקצועית בסמינר. לפני הבנות החרדיות עומד היצע מקצועות מצומצם שאינו מאפשר להן לבחור מסלול מקצועי באופן חופשי. העדר מגוון אפשרויות להכשרה מקצועית מאלץ את בנות הסמינר לפנות למקצועות המעטים המוצעים בפניהן. המצב חמור אף יותר בסמינרים הקטנים – שם ההיצע מינימלי. לעיתים מסלולי הלימוד היחידים, מלבד הוראה, הם מקצועות "שומר מסך" – מזכירות או גרפיקה ברמה נמוכה – תחומים שאין תקוה לתעסוקה בכנפיהם.

המציאות העגומה של עודפי היצע, פרי העודפות בהכשרה להוראה (רק 20% השמה), מוכרת היטב. עוד מעט קט תהא גם עודפות במחשבים ואפילו בקלינאות. תופעה זו היא תולדת ה"נוהג" הרווח בקהילתנו לכוון רוב למעט. החברה החרדית מוציאה לשוק כ-7,500 בוגרות בשנה. הפניית בנות אלו למספר תחומים מצומצם יוצרת בהכרח זילות אצל המעסיקים. במקרה דנן, מקומות רבים אינם "קונים" אותן, כי אינם מכירים את דמותן ואת ערכן.

הבנות יודעות כי סמינרים מובילים כבר אינם מחייבים הוראה, וברור להן שהוראת גדולי הדור אינה חלה על בסיס גיאוגרפי/מוסדי. מדוע הן צריכות להשקיע את מרצן בלימודי הוראה, על חשבון הכשרה מקצועית משמעותית בתחום שליבן חפץ, שבו תוכלנה למצוא פרנסה ברווח?

הבחירה בלימודים בסמינר, בעיקרה, אינה בחירת עתיד מקצועי. הבנות אינן בוחרות סמינר לפי האופק המקצועי שהן מבקשות לעצמן, אלא כי רוצות (הן או הוריהן) את החינוך הטוב שלו. אולם בו בזמן, הכשרתן המקצועית נרכשת גם היא בסמינרים. הן משקיעות זמן ומאמץ כדי ללמוד מקצוע באותן שנים, וכאשר הן מתחתנות הן כבר יוצאות לעבוד. את המסלול הזה מקבלות הבנות על עצמן בשתיקה, ומחירו של שתיקה זו הוא הכשרה חלקית, לעתים קרובות במקצועות שגם הן אינן רוצות בהם וגם המשק אינו נדרש להם. אחד הנושאים המדוברים ביותר הוא כפייה דיפרנציאלית של לימודי הוראה, ותלייתה בהוראת גדולי ישראל. והרי הבנות יודעות כי סמינרים מובילים כבר אינם מחייבים הוראה, וברור להן שהוראת גדולי הדור אינה חלה על בסיס גיאוגרפי/מוסדי. מדוע הן צריכות להשקיע את מרצן בלימודי הוראה, על חשבון הכשרה מקצועית משמעותית בתחום שליבן חפץ, שבו תוכלנה למצוא פרנסה ברווח? במקרה הטוב, בהעדר תחום נחשק, הן לומדות שנתיים יהדות ותנ"ך, ב"כולל" כהגדרתן, ומחכות להינשא כדי ללמוד מה שליבן רוצה במכוני ההכשרה מחוץ לסמינרים.

 

שכר לימוד גבוה

שכר הלימוד של סטודנט באוניברסיטה הוא כ-10,000 ₪ לשנה. אצלנו, בקרב האוכלוסייה החלשה כלכלית, הבנות משלמות כמעט כפול, על הכשרה חלקית ועל לימודי הוראה שהן לא צריכות. העודפות בהכשרת מורות (כ-6,000 מורות לשנה) שקיימת בסמינרים להוראה מייצרת סוג של התעלמות ב"חלונות הגבוהים" של משרד החינוך, בבחינת: "אם זה מה שאתם דוגלים בו, הכשרה גורפת להוראה, שאו בתוצאות". וכך נותר המחיר בסמינרים גבוה, ואילו הטבות שמקצה משרד החינוך לשאר מוסדות הלימוד אינן מוצאות את דרכן לסמינרים. בין זה ובין אלו אובדות/עובדות אותן בנות. אלו הן בנות מעולות, והנכס החשוב ביותר שהן תקבלנה בסמינר יהיה חינוכן להקמת "בית של תורה". אולם בדרך הן צריכות לשלם בדמים, בזמן, ובהכשרה למקצועות שאין חפץ בהם – ולשתוק. על מה עוד תידרשנה הבנות לשתוק? הן נושאות בעול הפרנסה ועוד נדרשות לתת 2/3 דירה, אולם כשהדברים מגיעים אליהן, לשיפור תנאיהן, הן שותקות.

 

מחסומים בכניסה לשוק

לאחר סיום לימודיהן, עם עמידתן בפתחה של זירת התעסוקה,  על אף כל הקורסים המבורכים שהסמינרים מעניקים להן בתחום כתיבת קו"ח ועמידה בראיונות עבודה, המציאות חדשה, מנוכרת וקשה. בשוק קיימת אפליה של נשים חרדיות, המבוססת על דעות קדומות, והמייצרת כלפיהן יחס פטרוני ומנמיך. בחלקים מתוך החברה הכללית יש דעה קדומה שלילית נגד חרדים, ומעסיקים חוששים מפני הלא-מוכר. משרדי ממשלה אינם מקבלים נשים חרדיות, כיוון שהם מעדיפים את הדומה להם, ולא משום שעבודתן של הנשים החרדיות שווה פחות. נשים חרדיות רבות חוו את תחושת הדחיה ברגע שנכנסו לראיון עבודה והמראיין הבין שמולו עומדת חרדית. הדעה הקדומה היא מחסום המונע מראש כניסת נשים לשוק התעסוקה, וודאי שערכן ירד בעקבות דחיה זו. פערי השכר, ויותר גרוע מכך, שערי המשרדים הנצורים בפניהם, גם אם יש להם סיבות, אינם מידתיים. העובדת החרדית היא עובדת איכותית ביותר, והיא אינה ראויה ליחס שהיא מקבלת בשוק העבודה.

בשוק קיימת אפליה של נשים חרדיות, המבוססת על דעות קדומות, והמייצרת כלפיהן יחס פטרוני ומנמיך. בחלקים מתוך החברה הכללית יש דעה קדומה שלילית נגד חרדים, ומעסיקים חוששים מפני הלא-מוכר.

במשך כל השנים שבהן עבדתי בתור מפקחת צפיתי במאות שיעורים של תלמידות הוראה. חלק ניכר מהם הועבר על ידי בנות שכלל לא היו מעוניינות להיות מורות – לא רק מפני שאין משרות בתחום זה, אלא משום שהן העדיפו תחום אחר. עם זאת, כל השיעורים שהן הכינו ולימדו, כמעט בלי יוצא מן הכלל, היו מושקעים, הוכנו בחרדת קודש, ונמסרו בענוות חן ובהשתדלות מרובה. מוסר העבודה של העובדות החרדיות הוא מן המפורסמות. היושרה של העובדות החרדיות גם היא שווה ממון. גם על אבטלה סמויה ובזבוז זמן משלם המעסיק. אף עובדת חרדית לא תחרוג מעבר לחצי שעה המוקצבת להפסקה בעבודה וגם אותה היא תנצל לתפילה. היא לא תקיים שיחות טלפון פרטיות במקום העבודה, ולא תקרא הודעות בסמארטפון ללא הרף. נוסף לכך, העובדת החרדית שאינה יכולה להישאר שעות נוספות ולהרוויח עליהן תתאמץ ככל יכולה לסיים עד 15:00, שעת עזיבתה, את המשימות המוטלות עליה. גם חתירתן למצוינות ראויה להערכה והיא "שווה"! היותן מפרנסות מקבעת אותן במקומן, הן יציבות ונאמנות למקום העסקתן, שלא כמו חברותיהן החילוניות שלאחר שרכשו ניסיון בחברה עוזבות למקום אחר כדי לקבל שכר גבוה יותר. ברור שכל מעביד רוצה למקסם את רווחיו, אך במקרה דנן הוא אפילו אינו יודע מה הוא מפסיד. לשוק התעסוקה מגיעות בנות שחינוכן מעולה. אמנם הכשרתן המקצועית קצרה, אך הן מספיקות מעל ומעבר למה שסטודנט רגיל מספיק. הן לומדות גם הנדסאות גם הוראה וגם מסייעות למשפחתן הברוכה. ערכיהן מעל לכל פסגה. האיכות הזו שווה כסף. מגיע להן לקבל את השכר על כך.

טענתם של חברי הכנסת נגד אפליית הנשים החרדיות מוצדקת. מסיבה זו נעשים מאמצים מגבוה לשלב נשים חרדיות  במשרדי ממשלה, כדי להכניס לשוק עובדות איכותיות שבגין מסך ברזל שהוגף לנגדן אינן מצליחות לבוא בשערי שוק העבודה ולהרוויח ביושר את לחמן. ידוע לי על אחד ממשרדי הממשלה שבו ראש צוות חרדית גייסה לעבודה רבות מחברותיה. עם חילופי גברי בקרב הנהלת המשרד נתקבלה הוראה שלא לגייס חרדיות נוספות. התואנה הרשמית היתה שבגינן מתרוקן המשרד בשעה 15:00. ראש הצוות שינתה את המדיניות וגייסה חילוניות, והנה לאחר זמן חזר אליה המנהל ובקש להחזיר עטרה ליושנה. הוא גילה למפרע שהנשים החרדיות היו עובדות יעילות יותר, אף שהן לא עבדו במשרה מלאה והיו מסורות לביתן.

"האפליה המתקנת" לנשים חרדיות, לטובת שילובן בזירת התעסוקה, היא גזרה לטובת המעסיק. כך הוא יוכל לזכות בעובדות מעולות, שאלמלא החוק הוא כנראה לא היה מכיר.

"האפליה המתקנת" לנשים חרדיות, לטובת שילובן בזירת התעסוקה, היא גזרה לטובת המעסיק. כך הוא יוכל לזכות בעובדות מעולות, שאלמלא החוק הוא כנראה לא היה מכיר. קרובתי עובדת בחברה שבה 50 מתכנתי מחשבים. לפני שנתיים היו בה רק 2 עובדות חרדיות, וכיום כבר עלה מספרן ל-13(!). למדו להכירן ולהוקירן. במסגרת עבודתי, בכל מקום שפתחתי בפני אנשי משרד החינוך צוהר לאיכותן של המורות או הבנות, כגון במסגרת "אקדמיה/סמינר כיתה" או במכון מופ"ת (מחקר ופיתוח עו"ה), קצרתי תהילה בגינן. גם במפגשי עם מנהלי מיקרוסופט, מלאנוקס וחברות אחרות, שמעתי את שבחן של הבנות החרדיות והובע רצון להעסיקן מפאת איכותן (אפשר כמובן לשדרג את הכשרתן, אך זהו נושא אחר).

אלא שהנשים החרדיות שותקות וכביכול מקבלות עליהן את הדין. גם כאשר הן מתקבלות לעבודה, הן מניחות לדימוי הישן להישאר.

למותר לציין שכל  הנושאים שבהם אין המאמר של הגב' קפלר עוסק, כגון עושק במוסדות חינוך חרדיים שלא לפי הוראות התקשי"ר, הם חלק מתופעת השתיקה של האישה החרדית. חוקים טובים אמורים לתקן בעיה קיימת בחברה. חוקי התקשי"ר נועדו למנוע מצב של ניצול הנשים החרדיות. חוקי האפליה המתקנת נותנים לחרדיות ערוץ כניסה לשוק התעסוקה דרך שבירת חומות ההדרה. לטובת זירת התעסוקה ובריאותה של החברה, יש להנגיש לחרדיות מקומות תעסוקה. יש להציב לבנות הללו קרש קפיצה, גם במחיר חקיקה המתערבת זמנית בחוקי התעסוקה. דבר זה יתרום בסופו למשק יותר ממה שיזיק לו.

הגב' קפלר תובעת מהבנות להכיר בחוקי השוק, ומכוח זה להשלים עם שכרן הנמוך מתוך גאווה בדרכן ובבחירותיהן. אולם דימוי עצמי הוא תלוי הקשר. קשה לתבוע מהן "להרגיש טוב", אם הן יודעות שהן נותנות את כל כולן, ובכל זאת אינן זוכות להערכה. צודקת הגב' קפלר באמרה שהשוק חופשי ופתוח, ולא ניתן לחייב מעסיק לקבל נשים חרדיות. אולם הפער של 30% שנוצר בין שכר החרדיות לחילוניות אינו מידתי. לבוגרות מוסדות הלימוד החרדיים יש יתרונות רבים, אלא שהשוק סגור בפניהן. אם כל אישה שהיתה חווה דחיה בראיון עבודה רק בשל היותה חרדית, היתה מפרסמת את סיפורה, המציאות היתה משתנה.

 

מחיר השתיקה

לסיכום, אחזור למאמרה של הגב' קפלר. לדבריה: "שכרן של נשים חרדיות נקבע לפי חוקים כלכליים: ביקוש מול היצע, עלות מול תועלת. ה'אפליה' כביכול של האישה החרדית, אינה אלא מחירן של בחירותיה בעולם הקשוח של המציאות". יש בדברים אלה מידה מסוימת של אמת. אך מעל הכל, מצבה של האישה החרדית הוא מחיר השתיקה שאליה היא מחונכת. בזירת התעסוקה, כמו בטבע, האימה משתקת את הטרף.

מעל הכל, מצבה של האישה החרדית הוא מחיר השתיקה שאליה היא מחונכת. בזירת התעסוקה, כמו בטבע, האימה משתקת את הטרף.

אין זה סוד שיש עובדות חרדיות רבות, אף הן מבורכות בילדים, שמרוויחות משכורות גבוהות. מדוע? פשוט כי היה חבל להפסיד אותן למרות תביעות השכר שלהן. אינני סבורה שמדובר בעובדות שכישוריהן ואיכותן יוצאים דופן. מהיכרותי עם הבנות החרדיות אני סבורה שרבות מהן ראויות לאותה רמת שכר. אלא שאין להן פה לתבוע. בפסוק נאמר "ונהיה בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם". אם האישה תופסת את עצמה נמוכה ואינה מוכנה לדרוש את המגיע לה, כך גם יתייחסו אליה. תמורת זאת, במקום שאין איש, עליה להיות "אשת חיל" החוגרת בעוז מותניה ומציגה בתבונה את דרישותיה. אם הנשים החרדיות, בתור קבוצה, תכרנה בערכן ותתבענה יותר, הן גם תקבלנה יותר. רק מחאה על תופעות אלו ואחרות עשויה לתקן עולם ולמנוע הכאה "על חטא שחטאנו לפניך בשתיקת חינם".

הרב מאיר חדש לימדנו כי "השלמות היא סגולת אלוקים, אך השאיפה לשלמות היא סגולת האדם". שאיפה זו היא  סגולתן של הנשים החרדיות. אולם סגולה יקרה זו צריכה לקבל את ערכה הראוי. על האישה החרדית לקבל את המחיר הגבוה של היהלום שבקרבה, לפתוח בחכמה את פיה, ולקבל תמורה הולמת לאיכות שהיא מציעה.


תמונה: Bigstock

6 תגובות על “מחירה של השתיקה

  • אשה חרדית מחונכת לשתיקה כי מחונכת לכניעות. אי אפשר לחנך להיות צייתן ולא מוביל בבית, ועומד על שלו בחוץ. סגנון התנהגות משפיע כאן וכאן. ברגע שמחנכים לשתוק, לציות שותק, זה משפיע גם בעבודה.

  • התחלת המאמר עוסקת בשתיקה של הבנות בתוך הסמינר וסופו עוסק בשתיקתן בעולם התעסוקה. ומה המסקנה? לא לשתוק יותר בזירה התעסוקתית!?
    ומה בקשר לחלק הראשון של המאמר? איך אנחנו ממשיכים לשתוק על זה??
    משם הכל מתחיל! אם ההורים (אני לא באמת מצפה שהבנות יפעלו בעניין) היו דורשים גישה שונה להכשרה המקצועית של הבנות היינו פותרים 90% מהבעיה.
    לא היינו מבזבזים כסף וזמן על מקצועות רוויים, לא רצויים, ולפעמים לא שימושיים.
    היינו מוציאות בנות עם יחודיות מקצועית לשוק העבודה.
    היינו עם הזמן רואים שינוי במוטיבציה של הנשים העובדות – ובעזרת כך משנות את הדעות הקדומות לגביהן (כי אדם שאוהב את עסוקו עושה מעל ומעבר). והרשימה עוד ארוכה.
    בינינו לא צריך מאמרים ארוכים ארוכים. צריך שינוי בתוך הסמינר (או בגישה של ההורים). וזהו!
    ומי שמרגיש התקוממות מול התגובה שלי כנראה שהוא מזדהה עם המאמר המקורי (וגם זה בסדר). עם עסקת החבילה הזאת טובה למישהו אז אין שום בעיה.
    אבל אי אפשר גם לחנך בנות לשתיקה וציות ללא תנאי. גם לתת להן הכשרה מינמלית במקצוע רווי שמתאים להן רק חלקית. ואח"כ לנסות לשנות לשאר העולם את הראש כדי שהן ירוויחו יותר.

  • מה עם אמונה ובטחון?
    הרי כולנו מכירים חרדיות עם שכר מצויין וכן להיפך.
    הרי הכל לפי רמת האמונה והבטחון שיש.
    הרי כל אחד נולד ופיתו בידו וזה לא באמת משנה במה עובדים.
    אני קוראת פה ולא מוצאת מילה בנושא, זה מאד מפליא אותי.
    אני רואה על עצמי ככל שאני במצב יותר בוטח בד' ויודעת (במיוחד בלב) שהעבודה לא קשורה לכמה כסף יהיה לי כך אני מצליחה יותר.

    • ניתוח בעיה קימת אינה מעידה על חוסר באמונה. עם הפתרונות המוצעים אינם הולמים אותנו מבחינה מוסרית אז נאמר שאנו מאמינים שה יעזור לנו למרות המגבלה בדרכי הטבע.
      לשם המחשה, עם קמח יעלה עשרות אחוזים יותר בריכוזים חרדיים לעומת איזור עם אוכלוסיה כללית, לא נקנה את הקמח בלי לתהות לסיבת ההבדל.
      אך עם לדוגמה יתברר שהקמח נגוע בתולעים שאי אפשר לנפות, נסמוך על הזן ומפרנס ונקנה את הקמח היקר.
      וזה בדיוק מה שקורה כאן.
      יש פה עניין תמוהה ומקומם מאד שעל פניו נראה שאותה עבודה זוכה בתגמול שונה. עם הדיון בסוגיה יוביל למסקנה שהמצב הנתון אינו ניתן לשינוי מבלי לסכן את ערכינו, נרים את ידינו ונאמין ונבטח בה'.
      אך אין שום פסול בדיון. להפך אולי נמצא דרך למכור את הקמח הנקי במחיר זול יותר….
      האם באמת אין שום פתרון לבעיה שאינו מסכן את ערכינו??

  • כל כך מקומם הענין של לימודי ההוראה בסמינרים!!
    הסכומים האסטרונומיים שאנו משלמים בהשוואה למה שאנו מקבלים, קרי שתי תעודות בינוניות (הוראה ותכנות) שבאחת מהן אין לנו כל צורך, הוא פשוט עוול!

  • גם במכללות בהן תכנית מותאמת לחרדיות הדרישות לא הגיוניות!

כתוב תגובה:

נא להזין תוכן בתגובה
חובה למלא שם
נא למלא כתובת אימייל