במאמרו "עלייה לצורך עלייה" ביטא הרב יהושע פפר תחושה שרבים שותפים לה, שלחברה החרדית בישראל יש מה ללמוד מהחברה החרדית בחו"ל, בעיקר מהמודל הישיבתי האמריקאי. הרב פפר מוצא טעם לפגם בעובדה שהחרדיות בישראל איננה מצליחה לבסס שכבה משמעותית של בני תורה העמלים לפרנסתם, והוא מציע ללמוד מהמודל של חוץ לארץ, המקיים דרך חיים כזו. בחרדיות חו"ל, לימוד התורה ודקדוק הלכה אינם עומדים בסתירה לחיי מעשה ולחיבור לארציות, ברוח דברי רבי ישמעאל: "הנהג בהם מנהג דרך ארץ." הרב פפר עומד נפעם מול "בתי מדרש המלאים בימי ראשון – יום חופשה מהעבודה ומבתי הספר – באנשים העמלים לפרנסתם המקדישים את זמנם הפנוי ללימוד תורה בהתלהבות ובעיון", ושואל בצער מדוע אצלנו, בארץ, שוללת החרדיות את היציאה לעבודה וגורמת לכך שמי שעושה זאת חש דחוי ולעתים קרובות מנתק מגע מלימוד תורה משמעותי. הרב פפר מוסיף עוד שלא די לאמץ את המודל של חו"ל כפי שהוא, אלא יש אף לשפר אותו ולהביא לחיבור עמוק יותר בין התורה לחיי המעשה.
הטיעונים והציטוטים שמביא הרב פפר בעד הדרך של שילוב רוח וגשם, קודש וחול, אינם חדשים; הם נשמעים כבר שבעים שנה, בדרך כלל מפי אנשים שהדרך החרדית אינה לרוחם. האם החברה החרדית אכן טועה? האם נכון שתלמד מאחרים ותחשב מסלול מחדש?
מדבריו של הרב פפר עולה כי אין לו ספק בכך שהמודל של חו"ל, המשלב תורה עם דרך ארץ, הוא צורת החיים הנכונה והראויה על פי התורה. הוא תמה על המציאות הישראלית שבה שכבה רחבה של אנשים אינה עמלה לפרנסתה ורואה בכך סתירה לדרכה של תורה: "כל הקורא בתורה יודע שהיהדות אינה גוזרת על האדם חיי רוח המנותקים מן העולם… דברים אלו ברורים ופשוטים: הקשר של הקב"ה עם עמו ישראל מתבטא בארציות טובה ומתוקנת." הרב פפר רואה אירוניה בכך "שדווקא כאן, בארץ שבה הקב"ה מבטיח לנו את החיים הטובים, בוחרת החברה החרדית במסלול של פרישות והתבדלות החורגות ממה שהיה מקובל תמיד בעולם היהודי." לדבריו, מדובר בהנהגה מנוגדת לרוח התורה: "מי שיש יכולת בידו להתפרנס מיגיעו אזי איסור גמור להטיל עצמו על הציבור… אין היתר להטיל עצמו על הציבור אשר לא ציוה ה' ואין רוח המקום וכל שכן רוח הבריות נוחה ממנו."
אבקש לטעון שהביקורת הזו, כמו ביקורות אחרות על אורח החיים החרדי, מתעלמת מהאתוס החרדי היסודי והעמוק ביותר, המכתיב התרחקות והתנתקות מהחברה החילונית, בהערכה מפוכחת שהתקרבות אליה עתידה להסתיים באבדן המחויבות לחיי תורה ומצוות. עוד אטען כי שינויים חברתיים דורשים זהירות רבה, וכי גם מי שסבור שיש מקום לשנות הרגלים, מסורות ופרקטיקות של חברה, הדרך הנכונה לכך אינה עוברת בדה-לגיטימציה של הקיים אלא בהצעת אלטרנטיבות ובבחינת היעילות שלהן לאורך זמן.
תורה עם דרך ארץ – למה לא בעצם?
יש תופעות בחברה החרדית שניתן לראות בהן תקלה: סדרי קבלה של בנות לסמינרים, התנהלות של נבחרי ציבור, זלזול בשמירת הנפש וכדומה. אלה תופעות שאפשר לתת להן הסברים סוציו-היסטוריים, לטעון שהן אינן אינהרנטיות לחרדיות ולחפש דרכים לתיקונן. אולם ההכוונה הגורפת של צעירים חרדים למסלול ארוך שנים של לימוד בכולל איננה תופעת לוואי או הנהגה מקרית של החברה החרדית. מדובר במאפיין-ליבה של החברה החרדית, ובדרך חיים המובלת על ידי ראשי ישיבות וגדולי תורה. הטיעונים והציטוטים שמביא הרב פפר בעד הדרך של שילוב רוח וגשם, קודש וחול, אינם חדשים; הם נשמעים כבר שבעים שנה, בדרך כלל מפי אנשים שהדרך החרדית אינה לרוחם. הספרות האפולוגטית החרדית מלאה עד גדותיה בהתפלמסות עם הטענות הללו. האם החברה החרדית אכן טועה? האם נכון שתלמד מאחרים ותחשב מסלול מחדש, או אולי יש טעם בדרך החרדית המכוונת צעירים לחיי פרישות וניתוק מענייני העולם הזה, והיא אינה רק תקלה היסטורית?
החרדיות מסתכלת על התרבות האופפת אותה, ורואה בה גורם העוין את הסיכוי לשמר את המחויבות לחיים רוחניים ולקיום תורה ומצוות. היא איננה מאמינה באפשרות לשלב בין העולמות
קו המתאר המרכזי של דרך החיים החרדית, קו שנמשך מימי ראשית ההשכלה ועד לימינו אנו, הוא פרישות מהעולם הסובב. החרדיות מסתכלת על התרבות האופפת אותה, ורואה בה גורם העוין את הסיכוי לשמר את המחויבות לחיים רוחניים ולקיום תורה ומצוות. היא איננה מאמינה באפשרות לשלב בין העולמות. היא חשה שכוח המשיכה של התרבות הכללית, בגלל אופיה ובגלל הדומיננטיות שלה, חזק מכדי להתגבר עליו. אם נלכדים בזרם החיים המודרני, הרי שתוך זמן לא ארוך תתרחש התמזגות, והערכים שחשובים לחרדיות יאבדו ללא שוב. תובנה זו מכתיבה הסתגרות עיקשת, הימנעות ממגע, וניסיון לקיים את מערכות החיים ללא קשר עם החברה הכללית עד כמה שאפשר. החזון איש, אדריכלה של החברה החרדית בישראל, ראה בישיבות את המדבריות שהרמב"ם מורה להימלט אליהן על מנת לא להיות מושפעים מחברה רעה. החזון איש גם שלל כל סיכוי לשיח בין עולם התורה לעולם החילוני והדגים את חוסר התוחלת בניסיון לקיים שיח חרשים כזה במשפט: "איך אפשר לדבר אתם? הרי למה שהם קוראים אהבה, אנו קוראים כרת."
לפיכך, החברה החרדית איננה שופטת הנהגות על פי הערך העצמי שלהן אלא על פי תוצאתן. אפשר למצוא צידוקים תורניים לשילוב תורה עם דרך ארץ, כפי שהציג זאת הרב פפר, אבל מערכת הניווט של החברה החרדית מסתכלת כמה צעדים קדימה ומתריעה בצפצופים חדים על התקרבות מסוכנת לחברה הכללית, התקרבות שלטווח הארוך מעמידה בסכנה את הסיכוי להישאר נאמנים לדרך התורה. יציאה לעבודה עוברת בדרך כלל דרך לימודים אקדמיים הפותחים את הראש לרעיונות ליברליים ושוויוניים. בעבודה עצמה עובדים בצמוד לאנשים שדרך חייהם והערכים שלהם שונים בתכלית מדרכה של תורה. העבודה דורשת פתיחות לאמצעי מדיה המעוצבים על ידי טובי המוחות כך שימשכו את האדם לכיוון אליו הם מבקשים להוביל. מי שטוען שהוא מחוסן מפני ההשפעות הללו אינו אלא מן המתמיהים.
נסיונות לעצב מחדש את החרדיות
אינני יכול להתאפק מלפתוח סוגריים ולשתף בתחושה שקיימת מגמה המבקשת לעצב מחדש את החברה החרדית, להעביר אותה תהליך פרודוקטיביזציה, לברור את הבר מהתבן ולהתאים אותה לרוח הנאורות, הליברליזם והשוויון. כל נקודה בפני עצמה עשויה להיות תקפה, וכותב המבקש לשנות מאפיין אחד עשוי להתנגד נחרצות לשינויים אחרים, אך המסה הכוללת שלהן יוצרת תחושה של פוזיציה ביקורתית כלפי דרך החיים החרדית באופן כללי.
כך אנו עדים למניפה רחבה של נושאים שעולים לדיון ציבורי בפורומים חרדיים, ואשר דנים במאפיינים שונים של החברה החרדית ומציעים שלל תיקונים ושיפורים, כולם מתוך דאגה כנה לציבור החרדי, וכמעט תמיד תוך שימוש במקורות תורניים-הלכתיים-מוסריים על מנת להראות כמה הנהגות אלה או אחרות מנוגדות לדרך התורה.
אפשר להעדיף את דרכו של הרב הירש על פני דרכו של החתם סופר, אבל מי שמבין את התפקיד ההיסטורי של החרדיות ואת 'מערכת ההפעלה' שלה, אינו יכול להציע מכלול שינויים, שחלקם נוגדים את האתוס העמוק ביותר של החרדיות, ולהניח שהיא תוכל להמשיך למלא את תפקידה
כמה דוגמאות על קצה המזלג: לימודי ליבה בחינוך החרדי לבנים הם צורך חיוני לעתידם האישי של התלמידים והם בגדר החובה ההלכתית של האב ללמד את בנו אומנות. שירות צבאי לא רק שאיננו נוגד את ערכי החרדיות, כי אם להפך, מצוה גדולה להתגייס לצבא – "האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה?". לימודים אקדמיים הם הכרחיים לא רק לצורך פרנסה אלא גם להגיע ל"כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים". לימוד גמרא לנשים ושילובן בספירה הדתית הם צו השעה והליכה בדרכה של שרה שנירר ע"ה. מי שאינו חוגג את יום העצמאות מזלזל בנסים שעשה לנו הקב"ה וכופר בטובתו של מקום. המיסטיקה והסגולות הן רעה חולה ופולחן מירון הוא בכלל עבודה זרה לכל דבר ועניין. אלה רק כמה דוגמאות, ויש עוד רבות.
רבות מהביקורות הללו באות מצד אנשים המגדירים את עצמם חרדים. לטענתם, לחברה החרדית חדרו אלמנטים זרים ויש לנקות אותה מהם. אפשר ללמוד לימודי ליבה, לעבוד, ללמוד באקדמיה, לשרת בצבא, לשלב נשים, להפטר מאמונות תפלות, לומר תפילה לשלום המדינה, ועם כל זה להמשיך להיות חרדי לכל דבר ועניין.
הטיעונים הללו מדגימים כאמור חוסר הבנה בסיסי של ה-DNA החרדי. יש קבוצות אחרות של שומרי מצוות, חלקן יראות שמים ואוהבות תורה, הנוקטות דרך של שילוב, של הכלה ושל התמודדות. אינני בא לשפוט איזו דרך נכונה ועמידה יותר (אף שיש לי דעה בעניין), אלא רק להצביע על כך שהתמצית המזוקקת של החרדיות היא התרחקות, הסתגרות, חשש מפני מדרון חלקלק ושיפוט תופעות לא על פי דיון תיאורטי, מוסרי והלכתי בלבד, אלא בעיקר על פי ההערכה לאן הן יובילו, ובאיזו מידה הן ינמיכו את החומה שהחרדיות הקימה סביבה.
אפשר להסכים עם הדרך החרדית ואפשר לא להסכים אתה. אפשר לטעון שהיא מוצלחת ומועילה ואפשר לקבוע שהיא הרת אסון. אפשר לסבור שהמחירים שהיא משלמת אינם מצדיקים את התועלת, ואפשר להעדיף את דרכו של הרב הירש על פני דרכו של החתם סופר, אבל מי שמבין את התפקיד ההיסטורי של החרדיות ואת 'מערכת ההפעלה' שלה, אינו יכול להציע מכלול שינויים, שחלקם נוגדים את האתוס העמוק ביותר של החרדיות, ולהניח שהיא תוכל להמשיך למלא את תפקידה.
אסגור בזאת את הסוגריים ואשוב לדיון בגופו של עניין.
ללמוד את הטוב מכל אחד
הרב פפר מודע היטב לדברים שכתבתי לעיל לגבי האתוס החרדי, ולכן הוא אינו מסתפק בעמדתו לגבי שילוב תורה עם דרך ארץ, אלא טוען שהיא גם איננה עומדת בסתירה לנאמנות העמוקה לדרך התורה. הוא מביא ראיה מהחרדיות הנהוגה בחו"ל, המקיימת שילוב מוצלח יותר בין ארציות לבין חיי תורה ויראת שמים.
קשה להשוות בין חברות שונות. החרדיות הנהוגה בחו"ל שונה בפרמטרים רבים מהחרדיות בארץ, אבל אני מסכים לחלוטין עם ההבחנה של הרב פפר לגבי הטוב שיש ביהדות חו"ל. המודל של אדם ירא שמים הקובע עתים והמחובר ללימוד תורה משמעותי ובמקביל עובד לפרנסתו שכיח יותר בחוץ לארץ. הרב פפר מציע במאמרו סיבות היסטוריות אחדות להבדל הזה. אפשר להציע גם סיבות אחרות, אך הן חשובות פחות. אנשים רבים יותר ויותר בחברה החרדית בישראל אינם נשארים בכוללים אלא יוצאים לחיי המעשה, ואנו אכן חסרים את המודל ואת הלגיטימציה של שילוב ראוי בין תורה לבין עבודה, בין פתיחות לבין שמרנות, בין חשיפה לבין הסתגרות. בחו"ל עושים את זה טוב מאתנו, ויש דברים טובים נוספים שאפשר ללמוד מהם. יש גם דברים טובים רבים שאפשר ללמוד מהחברה הדתית-לאומית. צריך ללמוד מכל אדם ומכל ציבור את הטוב שיש בו, ולקבל את האמת ממי שאמרה.
עם זאת, אני מבקש להסתייג מהדברים משתי בחינות. הראשונה קשורה לאידאליזציה של חרדיות חו"ל, והשניה לצורך לשמר לצד הצורך לעדכן.
הרב פפר כותב למשל את המשפט המכליל הבא: "החוצניקים יכולים אפוא להיות מקור השראה לקהילה החרדית… המתח והסתירה בין מעורבות בארציות לבין מחויבות דתית ושאיפה לצמיחה בתורה וביראת שמים אינם קיימים אצלם." הדברים נכונים לגבי אנשים רבים, אך אינם נכונים לגבי כולם ואפילו לא לגבי רובם. כשזה עובד זה נפלא, אבל זה לא תמיד עובד. לצד אותם אנשי מעלה המשמרים איכויות תורניות גבוהות יחד עם מעורבות בחיי המעשה, יש רבים שאינם מצליחים בכך. ישנם אלה שנפח העבודה תופס את כל זמנם ומרצם ואינו משאיר מקום לענייני רוח. יש שהחשיפה האינטנסיבית לעולמות תוכן אחרים מצננת ומקררת את הלהט הרוחני שלהם. אינני חובב הכללות, אך כנגד ההכללה המציגה את החרדי בחו"ל כליל המעלות, אציג דמות אחרת של חרדי מצוי בחו"ל, אדם שענייני ממון תופסים נפח משמעותי מחייו, ובזמנו החופשי מנתח משחקי בייסבול, ובאופן כללי הוא רחוק יותר מחיי רוח מאחיו החרדים בישראל. לא כל הלובש חליפה וחובש מגבעת נכלל בקטגוריה "חרדי".
הסיכוי לקיומה של שכבה רחבה של אנשים העמלים לפרנסתם ועם זאת מחויבים לתורה ומצוות ושואפים לדרך חיים רוחנית נעוץ דווקא בהמשך קיומה של אותה קבוצה הפורקת מעליה את עול החשבונות הרבים ומקדישה עצמה ללימוד תורה
הרב פפר מציע לחרדים בישראל ללמוד מהחרדים בחו"ל, אולם כמדומני שהמגמה היום היא דווקא הפוכה. החרדים בחו"ל נעשים דומים יותר לאחיהם שבארץ הקודש. הישיבות לייקווד בארה"ב וגייטסהד באנגליה מחנכות באותה דרך המקובלת בישראל ומכוונות את תלמידיהן להשאר בכולל לאורך שנים רבות, וקיימת בהן אף נציגות מכובדת של הזרמים הקיצוניים ביותר בחברה החרדית. צעירים חרדים רבים יותר ויותר מארה"ב, בנים לאבות עובדים, מגיעים לארץ ונשארים ללמוד בה שנים רבות. התחושה היא שגם בחו"ל מגלים בהדרגה את המחירים של החשיפה ונוטים לכיוון ההסתגרות.
מי שיקרא את דברי עשוי להתרשם שאני סבור שיציאה לעבודה היא חורבן היהדות. לא מניה ולא מקצתיה. הדבר היחיד שאני מבקש לומר הוא שיש להיזהר משימוש בשפה שמשתמעת ממנה ביקורת כלפי אנשים המקדישים את חייהם ללימוד תורה מתוך ויתור על הרבה מחיי העולם הזה.
אינני מאמין שהחברה החרדית תוכל להחזיק מעמד נגד כוח המשיכה של התרבות שסביבנו ללא מסה משמעותית של אנשים החיים בעולם האצילות ללא מגע עם עולם העשייה. חברת בני אדם נמשלת למבנה מורכב שבו כל יחידה מחוברת בקשר גמיש ליחידות הסובבות אותה. אם חלק מהיחידות הללו מושכות לכיוון אחד, הרי שכולן ייגררו אחריהן. החברה הסובבת אותנו, התרבות, התקשורת, הספרות ורשות הרבים, מושכים לכיוון של רלטיביזם חסר גבולות, והעמדת האדם וסיפוק תאוותיו במרכז. במצב זה, יש מקום לקבוצה משמעותית שתמשוך חזק בכיוון הנגדי על מנת לשמר את האיזון. בנימה אישית אומר שאני חרדי עובד הקובע זמן משמעותי ללימוד תורה ונוטה לשמרנות, ועדיין ברור לי לחלוטין שאם כל החברה החרדית היתה מורכבת רק מאנשים כמוני, היא לא היתה שורדת. מול עולם המושך חזק לכיוון שלילי, לא די בניסיון לעמוד במקום המדויק אלא צריך למשוך לכיוון הנגדי.
ראוי להכיר בערכם ובתפקידם של האנשים המוותרים במידה משמעותית על הנאות העולם הזה ובמקביל לפעול באופן חיובי ולחזק את הבוחרים ללכת בדרכו של רבי ישמעאל ולשלב תורה עם מלאכה. יש מה ללמוד מיהדות חו"ל, וכדאי לייבא ממנה רעיונות, מוסדות ופרקטיקות, אולם בדרך של הוספה על הקיים ולא בדרך של החלפת הקיים, של אבולוציה ולא של רבולוציה. אני משוכנע בכל לבי שהסיכוי לקיומה של שכבה רחבה של אנשים העמלים לפרנסתם ועם זאת מחויבים לתורה ומצוות, נעוץ דווקא בהמשך קיומה של אותה קבוצה הפורקת מעליה את עול החשבונות הרבים והמקדישה עצמה ללימוד תורה.
לעדכן מבלי לשנות
אין זה סוד שחלקים משמעותיים מהחברה החרדית בישראל צועדים במסלול שונה משל אבותיהם. מספר החרדים הלומדים באקדמיה והיוצאים לעבודה עולה משנה לשנה, ואם לפני שנים אדם היה מתבייש בכך שעזב את הכולל, הרי שהיום מדובר בצעד הזוכה ללגיטימציה. אולם השאלה היא כיצד מתמודדים עם שינוי זה. דומני שאפשר והכרחי לשמר את הקיים, ועם זאת לתת מענה למגמות וצרכים שמטבעם משתנים עם הזמן.
מערכת אקולוגית יציבה כוללת גם אלמנטים נעימים פחות, אבל מי שיחליט לייבש ביצות או להשמיד מזיקים כי הללו נתפסים בעיניו אלמנטים שליליים, עלול לגלות לאחר זמן שהוא פגע במרכיבים חיוניים לשרידותה של המערכת
הרב פפר עומד בראש המחלקה החרדית של קרן תקווה, גוף המקדם חשיבה שמרנית, והוא אינו זקוק לי כדי לדעת שהרעיון הבסיסי ביותר של השמרנות הוא ההכרה בכך שאף אדם, מוכשר ומלא רצון טוב ככל שיהיה, אינו מסוגל לצפות עד תום השלכות של מהלכים חברתיים, ושהובלת שינוי היא בעצם עריכת ניסוי המזקיקה ערנות ונכונות לרטרוספקציה ולהערכה של תוצאות המהלך. מערכת אקולוגית יציבה כוללת גם אלמנטים נעימים פחות, אבל מי שיחליט לייבש ביצות או להשמיד מזיקים כי הללו נתפסים בעיניו אלמנטים שליליים, עלול לגלות לאחר זמן שהוא פגע במרכיבים חיוניים לשרידותה של המערכת.
אינני טוען שיש לקדש כל נוהג וכל מבנה חברתי, אלא רק שיש לנקוט ענווה וזהירות כאשר באים לדון בהם. שמרנות אינה מתווה רק שימור של מנהגים עתיקים מששת ימי בראשית. מטבע הדברים, החדש של אתמול שהתקבע והשתרש הופך להיות הישן של היום, הארוג במרקם החיים והמקיים השפעות גומלין מורכבות. יש גם תופעות שאסור לקבל בשום אופן: לצערנו גם בחברה החרדית יש שחיתות, אלימות, רדיפת בצע, רמיסת חלשים, חוסר חמלה וניצול, ואין מקום לסובלנות כלפיהם באצטלה שמרנית. אולם ההכוונה של גברים בחברה החרדית להשאר בכוללים ולא לצאת לשוק העבודה אינה שייכת לקטגוריה הזו בשום אופן.
ברוח זו, ברור לי שהרב פפר לא התכוון לעשות דה-לגיטימציה לציבור אברכי הכוללים, אלא להכיר גם בערכה של דרך אחרת ולמצוא דרכים לחיזוקה. טוב היה עושה לו היה מבהיר את הנקודה הזאת במאמרו, מכיוון שמי שאינו מכיר אותו עשוי לראות בדברים שלילה של חיי האברכות.
אדרבה, יבואו אנשים ויקדמו את התנאים לקיומה של חברת מופת המצליחה לשלב כראוי בין תורה לבין דרך ארץ, לאזן בין הגשמי והרוחני, ולהפתח כלפי חוץ במידה הנכונה תוך שימוש במסננים הראויים. עם הזמן, לאחר שנים, ניתן יהיה לבחון אם השילוב הזה הצליח ואם שכבת החרדים העובדים מצליחה לשמר את מאפייני הליבה החרדיים. בעבר כידוע השילוב הזה לא נחל הצלחה. תנועת פא"י שדגלה בחזון השילוב התפרקה, וחבריה פנו או לכיוון הדתי-לאומי או לכיוון החרדי במתכונתו הנוכחית.
אני סבור שהשילוב אפשרי, אבל חובת ההוכחה היא עלינו.
החילוניות קיימת היום בגלל דעות נפסדות של הגישה "החרדית הישראלית" שהיא בעצם הפרה בוטה של כל ההדרכה של אבות האומה מקדמא דנא, תנאים, אמוראים וכו'.
אם הדבייקוס כל כך בסכנה מכל דבר טבעי בחיים כמו פרנסת המשפחה ולצאת למלחמה על אויבך, אוי לנו מה"צדיקים" הללו.
חזק ואמץ! סוף סוף מישהו מדבר לעניין!
אולי הביקורת היחידה שיש לי, זה העדינות בביקורת נגד הרב פפר, לדעתי יש בדעותיו של הרב פפר ובפעולתיו להטמעת דעותיו, משום סכנה גדולה לקיום היהדות החרדית.
מדבר לעניין? המודל החרדי-ישראלי (הליטאי – גבר לומד ואשה מפרנסת) הוא חדש מאד וזמנו כמובן קצוב, ותשובת פרוש "לישראלים יש DNA שונה" לא מובנת – לוקח קצת יותר זמן עד ש-DNA משתנה. אפשר להצדיק אותו בגלל "מצב חירום". ככל הנראה מצב החירום שלנו יסתיים אי-פעם, וזו כבר היום המגמה, ולכן הוצע רעיון של "בא נלמד ממה שקורא בחו"ל".
הדבר היחיד שנכון במאמר הוא שמדובר בתהליך שאינו פשוט, בגלל כל מה שכרוך בעבודה (לימודים, סביבה לא חרדית, וכך הלאה). צודק. ודווקא בגלל שהתהליך לא פשוט צריכים לחפש כלים טובים כדי לעבור אותו.
לאדון פרוש, כאחד שגר גם פה וגם בחו"ל ושימשתי שם בתפקיד של משיב בכוללים אוכל לומר שההבדל בחו"ל [את לייקווד אני לא כל כך מכיר, אני מכיר יותר את מונסי וברוקלין] בעיקר הכוללים שם נועדו בעיקר להכשיר כלי קודש אם זה רבנים דיינים או ראשי ישיבות ורמ"ים כמעט ואין בחו"ל אברכים שלומדים 50 שנה לאחר נישואיהם, ולגופו של עניין, הנושא הרבה יותר רגיש ונפיץ ממה שחושבים, ההבדל בין חו"ל [אמריקה אירופה אוסטרליה ודרום אפריקה] היא ששם אין מלחמה על היהדות המקורית, הרפורמים והקנסרבטיבים אפילו בתקופת משטר דמוקרטי שיותר ליברלי מרפובליקני עדיין אין להם השפעה כהוא זה על היחס ליהדות החרדית לעומת זאת בארץ [מסופר על רבי מענדלי מוויטעבסק שהגיע לארץ ופגש את היצר הרע, שאלו גם לכאן הגעת, ענה לו היצר כאן אני עובד ובחו"ל עובדים השליחים שלי] המאבק מול היהדות המקורית בין אם זה על ידי החילונים ובין אם זה על ידי המזרחיסטים במיוחד היום עם מתן כהן הבעל [מתן כהנא] ובין לאחרונה עם הרפורמים, לכן יש כאן זה לעומת זה קונטרה חזקה של עמל התורה בצורה קיצוית זה סוג של אנטגוניזם, סגנון החיים של חו"ל פה בארץ ייכשל כשלון חרוץ חבל בכלל לנסות אותו, לצערי הרב מה שאני רואה בארץ שמי שאין תורתו אומנותו ברוב המקרים ה"לימוד" שלו זה חפיף של דף יומי לא יותר, ולצערי הרב כבר עלו מדרגה לסיכומים הדף שכל הלימוד הזה הוא בכלל פורימשפיל אחד גדול, אין מצב שכאן בארץ השיטה הזאת תצליח חבל לנסות
הכול דמגוגיה , בעל פרדס יוסף , בעל בית אפרים שחיבר הרבה ספרים על הלכות, היו פוסקים חשובים , אבל היו סוחרים גדולים ומבינים בחיי העולם הזה .
כל גידול ללא אתגר בעטיפת צמר גפן מעמיד את הגידול בחולשה מול כל משב , ולכן נרקב מהר .
בעבר אכלו הכול ובדקו מתולעים , היו מסדרים לעצמן עידי בדיקה , היו מולחים ומכשירים בשר , היום בעולם המודרני נכשלים , כי אפס שכל ומידע והכול מגישים לפה, לכן לכל רוח דרוש חומה בתוך חומה על כל משב קל
זה היה באירופה, ולגופו של ענין שמעתי מבני משפחתו שרק פעם בשנה רבי אפרים זלמן מרגליות זצ"ל הלך לעסק, ולגופו של עניין בדורנו הדברים האלו לא רלוונטיים בגלל הרבה סיבות זו עובדה קיימת ונלחם נגד כל מי שרוצה לשנות אותה, הנושא מחוץ לויכוח, חד משמעית
זה הרבה יותר גרוע מדמגוגיה. זה גם סילוף מכוון.
הכותב מסלף את הדברי הרב פפר. פפר הביא ציטוט בשם איזה שו"ת כדי להראות מציאות היסטורית, ואילו הכותב מצטט את הדברים כאילו הם שלו בעצמו, וכאילו הוא טוען שיש משהו לא בסדר בלהיות אברך. הוא ממשיך בקו הזה לאורך המאמר, כשהוא טוען שהרב פפר עושה "דלגיטימציה" לחיי אברכות – אין זכר לזה במאמר הראשי.
פפר ביקש זה להדגיש שיש גם כאן כאלה שיוצאים לעבוד, שחשוב שיהיה להם מודל מתפקד, וכי ניתן ללמוד על כך משהו מחרדיות חו"ל. הכותב כנראה חושש מאד ממגמה הרסנית של אקדמיה ולימודי חול ולכן מצא לעצמו איש קש לתקוף את אלו שמשנים את הציבור החרדי וכו' וכו' – קצת דברי אמת (בעיקר חזרה על דברי פפר בנוגע לבעיות של גשמיות בחו"ל) וקצת אלו שלא ובלי אמירה כלשהי ביחס לתוכן.
וכמובן הוא מוסיף שאנחנו מעוניינים בשיפור ולא במהפכה – כלומר, שמרנות בנוסח שניתן למצוא בכל מאמר שני בצריך עיון. אבל אם תוקפים אז יאללה.
בקיצור, צריך עיון איך פורסם המאמר.
יישר כח על המאמר הנפלא!
אני חושב שהדברים צודקים בתכלית. ברצוני לחדד נקודה אחת: כשמדברים על 'מודל חו"ל' כדאי לדעת שבעצם אין בכלל כזה מודל. בחו"ל יש סגנונות רבים ומגוונים (כמו שיש בארץ ואף יותר, בגלל חוסר התיוג והקטלוג), וקהילות שונות מנהיגות גישות חינוך שונות זו מזו. ישנן קהילות בחו"ל שלדעתי לא ראויות להוות מודל לחיקוי בכלל, מאחר והן מחוברות הרבה יותר לגשמיות ודרגתם הרוחנית של חבריה נמוכה בהרבה ממה שהיינו רוצים, והכותב הנכבד ציין לקהילות מסוג זה. ישנן קהילות אחרות ששוררת בהן רצינות דתית, ומחוייבות לתורה וליראת שמים, ומהן בהחלט יש ללמוד לשלב תורה ודרך ארץ, אבל מאידך יש בהן חסרון של חוסר דחיפה לצמיחה תורני בהיקף גדול ואין תלמידי חכמים מצויים בין בוגריהן. גם מודל כזה איני בטוח שכדאי לנו לאמץ, גם אם יש מה ללמוד ממנו. אכן יש קהילות אחרות, עם גישה חינוכית לא רחוקה מדי מזו הישראלית (כדוגמת לייקווד וגייטסהד שהזכיר הכותב), שלמרות הדחיפה בהן לעליה בתורה, עדיין נותנות מקום רחב ליהודי הממוצע שאינו בר שקידה בכולל לשנים ארוכות, וניתן למצוא בהן בני תורה רבים שעיסוקם בדרך ארץ אינו בא על חשבון היר"ש, לצד בני עלייה ות"ח השוכנים בבית המדרש.
המודל שבעיקר יש מה לדון בו מבחינה ישראלית הוא המודל האחרון, שהינו בעצם די קרוב למודל הנהוג בישראל, אלא שהוא יותר גמיש ונותן אפשרויות שונות. במודל זה יתקיימו דברי הכותב שיש לנקוט בדרך של אבולוציה ולא של רבולוציה.
בארץ ישראל בתקופה הזאת מי שלא עמל בתורה יום שלם אין לו זכות קיום, חד משמעית, ארץ ישראל קדושה והיום מי שלא עמל יום שלם אין לו טריליונית יראת שמיים ממה שהיה בדורות קודמים לבעלי בתים שקבעו עיתים לתורה, הטומאה היום חזקה מאוד וקונטרה זה לעומת זה חייבים להתחזק בעמל התורה יותר מדורות קודמים הנושא מחוץ לויכוח לא כל דביל יכתוב פה את השטויות שלא שאין לא שום הבנה כהוא זה מה נעשה בדורנו והוא שואב את "דעתו", [או יותר נכון לומר אי דעתי] מכל מיני עיתונים ואתרים באינטרנט, כל הכותבים פה רחוקים טריליוני שנות אור מדעת תורה
אני חושב שהמאמר "אברכות היא דרך חיינו" כתגובה לדבריו של הרב יהושע פפר הוא מאמר ראוי הוא מנתח באופן ברור ונכון את הסיבות לבידול של חברת הלומדים (כוללניקים) בחברה החרדית מהשתלבות בחיי המעשה לצורך פרנסתם בשל החשש הקיים להתקרבות לחברה החילונית ולערכיה ולכל המשתמע מכך ולכל ההשלכות והסכנות הרוחניות העלולות להיות כתוצאה מיציאה מהכולל , אבל תפיסה כזאת או הצדקה כזאת להסתגרות במשך שנים בכולל אינה מצמיחה בהכרח תלמידי חכמים מופלגים ולרב הישיבה בכולל היא בבחינת תיבת נח מפני הרוחות המערביות המנשבות מחוץ לכותלי הכולל , וזה אינו דבר שהתחדש בארץ ישראל זו היתה הגישה של גדולי ישראל עוד מימי ישיבת וולוז'ין בליטא אם הישיבות נגד לימודי חול בישיבות בשנים שההשכלה כבר חדרה לישיבה ואולי זו היתה גם הסיבה שהישיבה נסגרה. ונודה על האמת רבים נשארים בכולל מחמת אימת חרב הגיוס.מצב זה לא יכול לענ"ד להמשיך להתקיים עוד שנים רבות וצריך אכן לתת את הדעת על כך ולחשב מסלול מחדש לנוכח השינויים והתמורות החברתיות שחלו גם בחברה החרדית.
בדיוק הפוך הקדוש ברוך הוא עשה את אימת הגיוס כדי שישארו בכולל, מתוך שלא לשמה בא לשמה
ועוד נקודה חשובה מאוד שאני רוצה להעלות בדיון בנושא החשוב הזה שלא ניתנה הדעת על כך היא האם בגלל האתוס החרדי כפי כותב המאמר כתב כי החשש מפני התקרבות לתרבות החילונית הוא המכוון לחיי אברכות, וכאן אני שואל האם כל בחור ישיבה כולם יכולים מסוגלים ומוכשרים לחיי אברכות וב"ה הציבור החרדי גדל ובחורים רבים נושרים ולא מוצאים את עצמם ומקומם בישיבה ואין להם מסגרת מתאימה שתקלוט אותם , ואין להם לא תורה ולא מלאכה ואילו מלכתחילה היתה להם מסגרת תורנית מקצועית כדי להכשיר אותם כבעלי מקצוע ומכוונים אותם לשם התאמה היינו מרווחים בכפליים ,הם היו נשארים בני תורה והיו לנו בעלי מקצוע ונותני שירותים מתוך הקהילה החרדית.הרי גם בישיבת וולוז'ין בזמנו לא קיבלו כל בחור לישיבה אם לא ידע ללמוד דף גמרא (גפ"ת) לבד.לכן צריך הבעיה מצריכה חשיבה אחרת בנוסח הוי מחשב שכר מצוה כנגד הפסדה.
עד זמנו של החזון איש לא היו כוללים כמו היום מלבד נתמכי החלוקה ,בחו"ל לא החת"ס ולא רע"א ולא החזו"א עצמו למדו בכולל היה כולל של הנדיב ברודסקי לזמן מוגבל ולא כצורת חיים עד סופם, ובכ"ז היתה תורה בישראל המילגות המועטות הוציאו גדולי עולם והיום כל שמנדדריק מסתובב עם פראק דורש סידור מלא עצם הרעיון שהאשה מפרנסת והבעל הוא בעצם עוד ילד אין מקורו בחז"ל ולהפך חז"ל סברו שהגבר צריך לשאת באחריות ( יתכבד כל אדם לעיין בכתובה שכתב לאשתו) לעצם השאלה ותורה מה תהא עליה ,מה עליה עכשו? המערכת מוציאה רוב בינונים שמשחקים בנדמה לי ישנם תקדימים רבים לגדולים שדאגו לפרנסה רק הם לא הלכו לבתי מלון והאשה שעמם התמסרה יש מקום למעטים שישארו כל ימיהם בכולל אבל צריך להודות על האמת הפשוטה רובא דעלמא לא בנויים ללימוד שלושה סדרים כל החיים ואם נרד יותר נגלה שגם גדולי תורה מסוימים הפכו בשלב מסוים ליותר עסקנים וכולם ידעו ושתקו קיצורו של דבר זו דרך שלא נועדה לרבים ורק רדיפת כבוד מונעת מאנשים להודות בכך לנסות לבנות מערכת יותר ישרה ומתאימה לציבור הרחב
פעם נסעתי בטרמפ מביתר והיה שם תלמיד מישיבתו של מי שנחשב אז לאחד מן הגדולים שעוד למד בארופה כיוון שאני סקרן ומעולם לא פגשתי מי שהכיר את אותו גדול ברמה אישית כתלמיד ושאלתי על אותו גדול דרכו בלימוד הנהגותיו וכו' והתלימד התחמק והתחמק לא ויתרתי בסוף ענה לי שאותו גדול עסוק בניהול מוסדותיו וכו' ובעצם כבר לא נמצא בפועל במקום שהיה כשהוכר כגדול , אגב מה שהזכרת שישנם גדולים שגם כבר "עבר להם" הלימוד בפועל
מאמר יתד נאמן קלאסי, ולסכם: "אנחנו חרדים ולכן אסור להשמיע ביקורת", ומי שכן משמיע ביקורת כנראה "רוצה לשנות את פני החברה החרדית" חלילה. זה ה-DNA שלנו. אסור לגעת. (חוץ משחיתות בסמינרים שאינו ב-DNA שלנו; כל אחד עם מה שמתאים לו, כמובן). בניגוד ל-DNA של חרדיות חו"ל שהוא משום מה שונה. זהו זה. השמרנות של "צריך עיון" בדרך כלל מפותחת יותר.
לא רק שמותר להעביר ביקורת אלא חייבים להעביר ביקורת אבל שהיא תהיה ביקורת בונה ועניינית לא שטויות ולא דעות כוזבות של כל מיני יצורים שלא שייכים למערכת החרדית, כתבתי כבר לפני זמן רב על רבי ראובן גרוזובסקי ואחד מראשי האידישיסטים בארצות הברית [בטעות מייחסים את הסיפור הזה לרבי יוסף חיים זוננפלד והמופתי] האידישיסט אמר לרבי ראובן שנינו לוחמים בציונות בא נילחם יחד, ענה לו רבי ראובן ח"ו אני נילחם נגד הגויישקייט שבציונות ואתה נילחם על טיפת היידישקייט שנשארה עדיין בציוות, ולגופו של עניין ביקורת על חולשות בחברה החרדית שהמטרה היא לשחזר את החרדיות המקורות [שלכל זמן ולכל מקום יש תגובות שונות אבל היסוד נשאר] לעומת המבקרים שרוצים לחלן את הציבור או לחבר אותו למזרחיסטים, ועכשיו לענינינו לאלי ולכל השואלים, עד זמנו של החזון איש לא היו להט"בים ועכשיו כשהטומאה כל כך גדולה חייבים להקצין לצד השני ולדאוג שמי שחפץ לעמול בתורה יום שלם שיהיה לו את כל האפשרות לזה
איזה כיף, לעבוד בסיסקו ולהטיף לאברכיות.
כנראה שמשהו אכן דפוק ב DNA החריידי…
לחמודי
אתה בודאי מכיר את הגמרא בברכות (לה, ע"ב) הרבה עשו כרבי ישמעאל ןעלתה בידם והרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידם.איני יודע אם אתה מאלה שעלתה בידם ואתה עמל בתורה יום שלם ומקיים בעצמך נאה דורש ונאה מקיים,אך ממתי התחלת לתת ציונים ביראת שמים , האם מי שעמל לפרנסת ביתו וקובע עיתים לתורה ועליו נאמר "יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך" האם נדמה לך שיראת השמים שלו נופלת משלך , האם אותם חקלאים שמשביתים את שדותיהם בשביעית עליהם נאמר גיבורי כח עושי דברו,האם הם יראת השמים שלהם נופלת משלך,מה הדיבורים האלה שלך שאתה מטפטף כאן לאואך זמן. היתה לי תחושה עד לתגובות האחרונות שלך כאן שהתמתנת והתחלת לדבר בשפה מאוזנת יותר ומאופקת יותר, אבל לצערי אני נוכח מהתגובות האחרונות שלך כאן שחזרת לסגנון ההבוטה שלך, לשפה לא מכובדת ולמילים וכינויי גנאי שלא מצופה מבן תורה להשתמש בהם , אנא כבד את עצמך ויותר דרך ארץ ובעיקר כבד את התורה שלך בבחינת תורה נאה בכלי נאה.
בברכה
מי שכותב את המאמר בעצם אומר במילים אחרות:
אני לא מקיים את הגמרא כי אני צריך להתרחק מהחילונים
וזה שצריך ללמד ליבה זה כתוב במפורש בגמרא של רבי ישמעל
"הנהג בהם מנהג דרך ארץ"
אני לא אומר שאברכות זה רע אבל זה לא הדבר האידאלי
לאדון בן אור, הבאתי כבר את החת"ם סופר על הרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידם בכמה פוסטים כאן ונחזור עליו שוב, חתם סופר סוכה ל"ו ע"א
דומה לכושי תנן. שמעתי ממ"ו הפלא"ה זצ"ל בהא דפליגי רשב"י ור' ישמעאל ר"פ כיצד מברכין ומסקי' הרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידם אמר הוא ז"ל שעשו כרשב"י ולא רשב"י ממש דודאי מי שכוונתו לשם ה' הבוחן מחשבותיו ויודע עשתונותיו בודאי יעלה בידו אלא הם עשו כרשב"י נדמו לו ולא בעצם תוכניותם ע"כ לא עלתה בידם ואמר היינו דאמרי הכא אתרוג הכושי היינו הצדיק המשונה במעשיו ככושי המשונה בעורו הוא כשר אך דומה לכושי שרוצה לדמות עצמו לרשב"י זה פסול כי לא עלתה בידו ע"כ דברי הרב ודפח"ח. מכאן ואילך תוספת דברי תלמידו הפעוט כמוני נלע"ד רבי ישמעאל נמי לא אמר מקרא ואספת דגנך אלא בא"י ורוב ישראל שרויין שהעבודה בקרקע גופה מצוה משום יישוב א"י ולהוציא פירותי' הקדושי' ועל זה ציותה התורה ואספת דגנך ובועז זורה גורן השעורי' הלילה משום מצוה וכאלו תאמר לא אניח תפילין מפני שאני עוסק בתורה ה"נ לא יאמר לא אאסוף דגני מפני עסק התורה ואפשר אפילו שארי אומניו' שיש בהם ישוב העולם הכל בכלל מצוה אבל כשאנו מפוזרי' בעו"ה בין או"ה וכל שמרבה העולם יישוב מוסיף עבודת ה' חורבן מודה ר"י לרשב"י וע"ז אנו סומכי' על ר' נהוראי במתני' סוף קידושין מניח אני כל אומניות שבעולם ואיני מלמד בני אלא תורה היינו בח"ל וכנ"ל והיינו דמחדש רבא באתרוג הכושי אפי' אינו נדמה אלא כושי ממש דהיינו רשב"י וחבריו האמתיים מ"מ הא לן והא להו לבני בבל כשר ולבני א"י פסול דבעי' יישוב א"י ע"י ישראל. (אתרוג הבוסר עיי' בחידושינו בזה לעיל ל"א ע"ב:)
ועם כל הכבוד אינו דומה מי שמשבית שדותיו שנה אחת [שרובם זה בכלל שייך לקק"ל] למו שכל חייו משבית שדותיו ועמל בתורה, קצת פרופורציה לא תזיק מי שעמל בתורה הוא ראש הפירמידה, לא יעזור לאף אחד נכון שדברים אחרים חשובים מאוד אבל ראש הפירמידה זה עמל התורה חד משמעית, שמעתי דווקא בשם הריי"ץ מליובאווטש שלא היה נמנה על אוהדי עמלי תורה [חסידות חב"ד ברובה לא מצטיינת בעמל התורה] היה מאוד חולה הוא שלח להתפלל אצל החפץ חיים [שהיה רחוק מדרכו כרחוק יפן מארגנטינה] לאור שמח ולרוגאצ'ובר, הוא אמר שהקדוש ברוך הוא אוהב לשמוע פה שלומד כל היום, ואם אפילו הוא אומר ככה תבין את חשיבות עמל התורה
כותב המאמר באמת צודק שדרך החיים הזאת היא בדנ"א החרדי, אבל עיקר הטענה נגד הדרך הזאת שאין זה הדרך הנכונה מבחינת עבודת השם, אלא היא דרך חיים שנובעת משיקולים חברתיים ופוליטים, וודאי שהחרדיות האמיתית רוצה להתבדל מעולם ולעבוד את השם, אבל ודאי שהיא מבינה שאין מציאות כזאת להתבדל וזהו, אלא צריך שמרנות מפוכחת שמכירה גם במורכבות החיים, ומה שהכותב טוען שזה בדנ"א החרדי, זה בדיוק הבעיה, שהוא לא מבין שהדרך הזאת היא בסך הכל קודים חברתיים ופוליטים, ואין היא נובעת כלל מהאידיאל הרוחני, האמיתי, וזה בדיוק הבעיה שלוקחים דברים והתנהגויות חברתיות ופוליטיות, ואומרים שזה הדבר הנכון לעשות מבחינה רוחנית. ונראה שאין כותב המאמר ירד לשורש הטענות של אלה שחושבים שצריך לשנות, שעיקר הטענה כנגד הדרך הזאת שאין היא נובעת משיקול רוחני אלא משיקול חברתי.
לפיני, אני חולק עליך ועל הכותב, עיין בתגובתי לבין אור את החת"ם סופר שהבאתי שהיום הדרך הזאת היא לכתחילה בלי קשר לחילוניות ועוד מרעין בישין
מאמר מצוין,כרגיל.
אחדד את המסר של שלמה.כיום אין אפשרות להקדיש מספר שעות מצומצם לעיסוק בפרנסה. הדרישות ברוב מקומות העבודה מאד תובעניות.גדולי תורה יכולים לצמוח כמעט אך ורק בכוללים ולכן בשום אופן א"א להסתפק בפחות מלייקווד.
פי שמנתח נכון ר' גרשון,גם העמליםלפרנסתם מגיעים לאיכויות גבוהות בהרבה בהיותם חלק מקהילת האברכים הרציניים שתורתם אומנותם. מאידך , חיי המעשה של העובדים עשויים להפרות את הלומדים ואכמ"ל. האידאלזיציה היא אינטראקציה מכבדת בין האוכלוסיות.,
ליהודה, העמלים לפרנסתם בארץ בקושי לומדים חפיף דף יומי ללא הבנה בסיסית וחלק מהזמן שותים קפה וחלק מהזמן נרדמים, בחו"ל יש לאנשים הרבה יותר זמן ללמוד אני מכיר בחו"ל אנשי עסקים שעובדים אולי שעתיים ביום וגורפים הון תועפות ויש להם זמן ללמוד בארץ אומרים עובדים ועובדים ואין זמן להרויח בחו"ל עובדים פחות ולכן יש להם זמן להרויח
המאמר מתעלם ממשהו מאוד בסיסי בביקורת על ההתנהלות החרדית, העובדה שהיא מהווה סכנה קיומית למדינת ישראל בתרחיש הסביר בהחלט שבו החרדים יהפכו לחמישים אחוז מהאוכלוסייה. הן בנושא ההשכלה, שוק העבודה, השירות בצבא. ההתנהלות החרדית מסכנת את עתידה של מדינת ישראל, מדינה שחצי מאוכלוסייתה לא מניעה את הכלכלה ולא מתגייסת לצבא, לא תוכל להמשיך להתקיים.
מה שמביא לשתי אפשרויות, או תיקון שיבוא מבפנים, שבמידה וייעשה יקרה כתהליך פנימי שיפריד את העיקר מהטפל וישמור על מה שחשוב לחברה החרדית או שהמדינה הזאת תתעורר על עצמה, תפסיק לתקצב, תגייס בכפייה, ותעשה כל מיני צעדים שיסירו את האיום. או שלא זה ולא זה יקרה ומדינת ישראל פשוט תפסיק להתקיים.
אני חייב לומר שטיפוסים כמו כותב המאמר מרגיזים אותי במיוחד. האברכים אומרים 'מה אכפת לכם, לא תחתי אני קודח?' – הם משלמים מחיר אישי קשה על הבחירה בחיי האברכות ולא תמיד מבינים שכל הספינה תטבע כתוצאה מהבחירה שלהם. כותב המאמר, שעובד במקצוע מתגמל ואפילו לא חי את חיי האברך, הוא סוג חדש של חוצפה.
הנביא יהודה, כה אמר לך ה' מה יהיה בעתיד
להראל, אתה הולך עם הנחת יסוד שמדינת ישראל חייבת להתקיים אני חולק על הנחת יסוד זו, אני מאמין באמונה שלמה שבאותה שנייה שמדינת ישראל תתפרק, מנסור עבאס ידאג לזה בצורה דמוקרטית ללא ירייה אחת, יבוא המשיח במהרה בימינו אמן
אהבתי מאד
תודה
ככל שהתרחיש אודות עליית חלקו היחסי של הציבור החרדי באוכלוסיה ייקרום עור וגידים,גם הבעיתיות בהשתלבות במטלות הכלליות תפחת.
מדהים איך חרדי עובד דורש שאחרים ילמדו ויחיו בעוני נותן להם "כבוד" מזויף.
אילו האמין במה שהוא כותב, היה משאיר לעצמו שכר של אברך, ומעביר את שאר כספו לאברכים כדי שיוכלו להתפרנס כשהם לומדים תורה.
בנוסף הוא מדבר על זה שהקרבה לעולם הכללי גורם להשפעה על החרדיות, והוא הולך לעבוד בתחום שהוא חשיפה מוחלטת לעולם החילוני. אין לו בושה ?
לא נעים אבל מאפיין מרכזי בחברה שלנו הוא הצביעות כל חברה שהפער בין הערכים המוצהרים לחיים הממשיים גדול מיצרת צביעות לא רק אצלנו אותו דבר השמאל שהפער בין הדיבורים והמציאות הפיל את ברית המועצות ,המאמר הזה הוא דוגמה קטנה לצביעות במקומותינו ויש להניח שהכותב שאינו עושה רושם של אביון זוכה למקום במזרח כי הכסף יענה את הכל
חברת הלומדים היא המצאה של שני הדורות האחרונים ומעולם לא היתה קיימת בעם ישראל. מעטים הקדישו את עצמם לחיים של לימוד וגם אז רובם עבדו במקביל. חזונו של החזון איש הפך למנגנון שמזין את עצמו וגוררת עשרות אלפים לעוני ולתופעות פסולות כמו הפליה אידאולוגית, נידוייים וחרמות וכיסוי על מעשים אסורים בשם הגנה על הדרך.
החוצפה שלא תאומן לקרוא להסתגרות והיבדלות מהחברה החילונית – ולשאוב תקציבים ותמיכה כספית ממנה. אגוצנטריות ויוהרה ברמת עבודה זרה.
חוצפה שמי שלא שומר תורה מעיז לגרש ערבים ולגור במקומם בארץ ישראל זה שוד קרקעות לכל דבר
ליואב, ולכן היו מסעי הצלב גזרות ת"ח ות"ט אינקביציה ושואה עד שגדולי ישראל קלטו שהקדוש ברוך הוא כועס שרוב הציבור לא מקדיש כל חייו לתורה
המצאה זו של חברת הלומדים היא תוצאה של המצב הפוליטי בכנסת ובציבור הישראלי. זו קוניוקטורה שיכולה להשתנות עם הזמן, ואיתו חברת הלומדים. היא לא היתה קיימת בפולין, הונגריה ורומניה שבה רוב היהודים עבדו לפרנסתם. בני התורה המעטים היו כלי קודש: רבנים, חזנים וכיו״ב. קרובי משפחתנו בפולין היו עניים והם התחילו לעבוד בגיל 12. אחרים למדו בישיבה, חיפשו כלה עשירה יחסית והצטרפו לעסק של המחותן. החרדים שיושבים כל ימיהם בכולל הם היוצאים מן הכלל.
הבעיה היא בסופו של דבר בניה של מערכת אמיתית שהמטרה היא תורה אבל שגם יהיה ברור שזה לא אומר שכל אחד יכול ללמוד כל חייו כמו בכולל חזון איש ,בצבא יש לוחמים ועורף תומכי לחימה והיחס המספרי קרוב לאחד לעשרה לתומכי הלחימה ,כולם צריכים לעבור טירונות בסיסית = ישיבה גדולה בה באמת עמלים וסינון אמיתי מי יהפוך תומך ולבנות ולהקים מסגרות מסגרות לאחר הישיבה המטרה אחת להגדיל תורה וצורות השיתוף צריכות להתגוון בהתאם למצב ( להתגוון זה לא להתפשר!!!) לזה צריך ציבור מגוייס שמוכן לא לישון טוב בלילה !! ולא מחפש הנאות ומוכן לכבד בבחינת אני בריה וחברי בריה .בקיצור אין סיכוי מה שהיה הוא שיהיה ונמשיך להתבכיין על עוני ועל נושרים ועל התחרות המלוכלכת בין המוסדות השונים ועל יוקר השידוכים וכל אחד ידאג לעצמו ולבניו וגמרנו
לאלי, בתאוריה אתה צודק אבל בלמעשה יש כאן בעיה קשה מאוד [הנושא מתאים גם לפוסט של החוצניקים] בארץ אין בדור הצעיר מתחת לגיל 50 מעמד ביניים של תומכי תורה וקובעי עיתים לתורה [40 דקות של חפיף דף יומי שרוב הזמן שותים קפה לא נקרא ללמוד. נקודה], בארצות אמריקה מערב אירופה דרום אפריקה ואוסטרליה למשל יש יהודים רבים אנשי עסקים שלומדים לפחות 5 שעות ביום, בארץ דבר כזה הוא בלתי אפשרי כדי לחיות בארץ כמו בחו"ל צריך לעבוד פי 3 יותר זמן, קראתי לפני שנתיים במוסף עסקים על המודיע על חרדי שהיגר לחו"ל והפך שם להיות סוחר נדל"ן מצליח, כך הוא אמר בחו"ל אני מרוויח לבד בארץ הרבה שותפים יש לרווחים שלי כך שגם הייטקיסט שמרוייח בארץ 38,000 ש"ח לא נשאר לו זמן כמעט ללמוד וגם בסוף החודש לא נשאר לו כלום, כך שבארץ היום זה בלתי אפשרי, מי שמוכן לחיות כך שיהגר לחו"ל [בני משפחתי לא כולם בדיוק לומדים יום שלם אבל בחו"ל הם אנשי עסקים חלקם ויש להם פנאי ללמוד כמעט כמו לאברכים בארץ, עיין ערך שרגא גשטטנר ז"ל שנהרג באסון מירון הוא היה אב טיפוס לדמות כזאת
מה שמוצא חן בעיני זה העובדה שכל אחד יכול לבחור את חייו באופן המתאים לו .. אתה למשל מציג השקפה מסוימת שאתה עצמיך לא חי על פיה, ובחרת בחיי עבודה (כן, עם הקדשת זמן ללימוד תורה..). יש כאלה שאין להם דאגות פרנסה ויכולים להקדיש זמנם ללימוד בלא טירדות במשך רוב חייהם, אחרים יבחרו לשבת בכולל ולנצל 20% מזמנם ללימוד וביתרת הזמן להתבטל או לחלום על עבודה מרתקת , סוג נוסף אלו אנשים העמלים לפרנסתם וחשים סיפוק ושלמות פנימית בלי צורך בדיונים הפילוסופיים המובאים כאן כדי לשמוח בחלקם .. וכו וכו. רק חשוב שכל רעיון שמוצג לא יביא לשנאת חינם ושלילת בחירותיו של האחר, יהיו אשר יהיו, כי כאמור כל אחד בוחר את חייו ולכל אחד מתאים משהו אחר ואין רק מצב חיים אחד שהוא הנכון ביותר.
לאדון ידידי, המשנה במסכת אבות פ"ג מ"ה, רבי נחוניא בן הקנה אומר כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ וכל הפורק ממנו עול תורה נותנין עליו עול מלכות ועול דרך ארץ, חולקת עליך, וזה לשון נפש החיים שער ד פרק טז, וכפי ערך הקיבול אשר יקבל עליו עול תורה באמת ובכל כחו. כן לפי זה הערך יסירו ויעבירו ממנו טרדות עניני זה העולם. והשמירה עליונה חופפת עליו. כך שהטיעון יש כאלה שאין להם דאגות פרנסה מופרך מעיקרו, ובשמים לא קונים שום תירוץ, זה לשון הגמרא יומא ל"ה ע"ב
תנו רבנן עני ועשיר ורשע באין לדין לעני אומרים לו מפני מה לא עסקת בתורה אם אומר עני הייתי וטרוד במזונותי אומרים לו כלום עני היית יותר מהלל אמרו עליו על הלל הזקן שבכל יום ויום היה עושה ומשתכר בטרפעיק חציו היה נותן לשומר בית המדרש וחציו לפרנסתו ולפרנסת אנשי ביתו פעם אחת לא מצא להשתכר ולא הניחו שומר בית המדרש להכנס עלה ונתלה וישב על פי ארובה כדי שישמע דברי אלהים חיים מפי שמעיה ואבטליון אמרו אותו היום ערב שבת היה ותקופת טבת היתה וירד עליו שלג מן השמים כשעלה עמוד השחר אמר לו שמעיה לאבטליון אבטליון אחי בכל יום הבית מאיר והיום אפל שמא יום המעונן הוא הציצו עיניהן וראו דמות אדם בארובה עלו ומצאו עליו רום שלש אמות שלג פרקוהו והרחיצוהו וסיכוהו והושיבוהו כנגד המדורה אמרו ראוי זה לחלל עליו את השבת עשיר אומרים לו מפני מה לא עסקת בתורה אם אומר עשיר הייתי וטרוד הייתי בנכסי אומרים לו כלום עשיר היית יותר מרבי אלעזר אמרו עליו על רבי אלעזר בן חרסום שהניח לו אביו אלף עיירות ביבשה וכנגדן אלף ספינות בים ובכל יום ויום נוטל נאד של קמח על כתיפו ומהלך מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה פעם אחת מצאוהו עבדיו ועשו בו אנגריא אמר להן בבקשה מכם הניחוני ואלך ללמוד תורה אמרו לו חיי רבי אלעזר בן חרסום שאין מניחין אותך ומימיו לא הלך וראה אותן אלא יושב ועוסק בתורה כל היום וכל הלילה רשע אומרים לו מפני מה לא עסקת בתורה אם אמר נאה הייתי וטרוד ביצרי (היה) +מסורת הש"ס [הייתי]+ אומרים לו כלום נאה היית מיוסף אמרו עליו על יוסף הצדיק בכל יום ויום היתה אשת פוטיפר משדלתו בדברים בגדים שלבשה לו שחרית לא לבשה לו ערבית בגדים שלבשה לו ערבית לא לבשה לו שחרית אמרה לו השמע לי אמר לה לאו אמרה לו הריני חובשתך בבית האסורין אמר לה ה' מתיר אסורים הריני כופפת קומתך ה' זקף כפופים הריני מסמא את עיניך ה' פקח עורים נתנה לו אלף ככרי כסף לשמוע אליה לשכב אצלה להיות עמה ולא רצה לשמוע אליה לשכב אצלה בעולם הזה להיות עמה לעולם הבא נמצא הלל מחייב את העניים רבי אלעזר בן חרסום מחייב את העשירים יוסף מחייב את הרשעים:. השורה התחתונה אמת יש רק אחת
כפי שאני מכיר רבים שיצאו לעבוד ויש להם רגשות אשמה נוראים על כך .
כפי שאני מכיר את עוצמת החינוך על האיסור לעבוד בחברה הליטאית .
יתכן שזהו הדיבור הראשון בעשרת הדיברות של היהדות החדשה .
אני חושש שהכותב הנכבד סובל מייסורי מצפון על יציאתו לעבוד ולכן מטיף לחיי אברכות .
מתי נבין שאין כזה דבר אברך ביהדות .
יש מושג תלמיד חכם ! ותלמיד חכם יכול להיות גם אדם שעובד .
ההטפה הנוראית הזו שאסור לעבוד, כנגד התורה והיהדות. היא עצמה גורמת שלא יהיה מושג של תלמיד חכם שעובד.
סוף סוף מאמר שאינו נחיתי מול החילונים
גם העובדים צריכים לא לזלזל באברכים ולזכור שגם אם זה לא מחיב את כולם יש פה קבוצת אנשים שבחרה לחיות חיי רוח ויראת שמיים גם במחיר של עוני
בימי הבית השני ואחר משך אלפיים שנות גלות לא היו בישראל כל כך הרבה בני ישיבות ואברכי כוללים שתורתם אומנותם . העובדה שהדבר קיים בארץ הוא חידוש . אין בכוח הציבור הכללי לשאת על גביו עול כה כבד ומדינה שתמשיך בדרך זו תהפך למדינת עולם שלישי ועתידה לוט בערפל .
דרך הרבים הייתה מאז ועד עולם שהבעל יעבוד ויפרנס את משפחתו ויעסוק בתורה בזמנו הפנוי .
הצעה : לשנות את נוסח הכתובה לאברכי הכוללים כי למעשה הבעל שמתחייב להאכיל ולהלביש את אשתו אינו מקיים זאת למעשה.