צריך עיון > סדר עיון > המלכוד המוזר של החינוך בסמינר

המלכוד המוזר של החינוך בסמינר

חינוך הבנות בימינו מייצר מלכוד בלתי אפשרי: הוא מכוון את הבנות לתעסוקה מחוץ לעולם החרדי, ובו בזמן מתאמץ לשכנע אותן שאי אפשר להישאר שם בת ישראל כשרה. מבוי סתום זה מחייב ביקורת יסודית על אסטרטגיית חינוך הבנות בעולם החרדי.

ה' אדר תשפ"א

לפני שבועות אחדים שוחחתי עם קרובת משפחה צעירה שזה עתה שבה מ"ערב מסלולים" באחד הסמינרים בירושלים. קרובתי התאכזבה לגלות שהערב שאמור היה לספק לה את המידע הדרוש כדי להגיע להחלטה על בחירת מסלול הכשרה, התרכז בעיקר באתגרים הרוחניים של עולם העבודה. "סיפרו לנו על הסכנות הרוחניות שבעולם העבודה של היום, ועד כמה קשה לשמור על בית של תורה יחד עם מסלול קריירה." בהיותי בוגרת סמינר בעצמי, לא הופתעתי. "ערב מסלולים", בשונה מ"יום פתוח" המקובל באקדמיה, אינו נושא רק אופי מקצועי. הוא נועד גם להציג את ההיבט הרוחני של שדה התעסוקה, על ידי חיזוק הקשר שבין עבודה לבין תפקידן של נשים בהחזקת תורה. תמהיל זה של הכשרה תעסוקתית לצד חינוך לערכים הגיוני ומתבקש, משום שהסמינרים בהגדרתם הם מוסדות חינוך.

בהמשך גיליתי כי בהצגה של מסלול לימודי הנדסאות מחשבים – אחד המסלולים הנחשקים ביותר, הסולל דרך למשרה בעולם ההייטק ולמשכורת גבוהה – אמרה המורה לתלמידות ש"אישה שבאמת באמת רוצה יכולה לעבוד גם שש שעות ביום – מי אמר שחייבים לעבוד דווקא תשע שעות?" בכך לימדה המורה את הבנות דברים אחדים: ראשית, שעבודה של תשע שעות ביום בהייטק משמעה ויתור על מעלה רוחנית כלשהי; שנית, שניתן להשיג משרה חלקית בהייטק; ושלישית, שאם בת אינה מוצאת משרה של "שש שעות" אלא עובדת בהייטק במשרה מלאה, חסר לה כנראה משהו ביראת שמים – היא לא "באמת באמת רוצה".

בנות חזקות דתית, שקיבלו חינוך טוב בבית וגדלו על אורח חיים מסוים, אינן אמורות לשנות את אורחות חייהן בקלות רבה כל כך. במילים אחרות, התרחיש שמציירים לנו, של בת הנכנסת לעבוד במקום חילוני ומאבדת את המצפון הדתי בעקבות שיחת מסדרון עם חבר לצוות, הוא מיתוס

כולנו יודעים – כלומר, כל מי שיש לו היכרות מינימלית עם עולם ההייטק – שההתוויה של אותה מורה חוטאת לאמת. כמעט בלתי אפשרי למצוא בהייטק משרה של שש שעות יומיות, וזה לצערנו לא משהו שתלוי ברצון הטוב של התלמידה. אולם, רבות מהתלמידות הצעירות המשתתפות ב"ערב מסלולים" אינן יודעות זאת. הן עלולות להפנים מסר שגוי, שמי שהולכת לעבוד במשרה מלאה בהייטק, משהו כנראה פגום בה. היא אינה "בת ישראל כשרה"; בכל אופן, רוח גדולי ישראל אינה נוחה הימנה.

הגישה הבלתי ריאלית של הסמינרים בתיווך עולם העבודה לתלמידות אינה נובעת מכוונת זדון. מערכת החינוך נמצאת בפלונטר שהיא מתקשה לפתור: מצד אחד, נשים חייבות לצאת לעבוד מחוץ לגבולות הבטוחים של הקהילה כדי לאפשר את המשך לימוד התורה במסגרת הכוללים. מצד שני, יציאה זאת נתפסת איום קיומי על הבית היהודי ועל החינוך החרדי. ראש ישיבת חברון, הר' דוד כהן, היטיב לתאר את התסבוכת הזו באחד מ"כנסי החירום" הנערכים מפעם לפעם להורים ולמנהלי סמינרים בנושא יציאה לאקדמיה ולעבודה.[1] מדבריו נובע מלכוד פשוט: מצד אחד, עולם העבודה רווי באתגרים רוחניים: "עצם החשיפה לפעמים עם עובדות חילוניות יוצר מצב של קרירות בכל היסודות של צורת הבית. יש עולם מתירני, אכזרי ורע. נשים נחשפות לעולם שנראה כביכול עולם נוצץ, צריכים לתת את דעתנו לנושא." אבל מצד שני, "לא מציאותי לקבוע שאישה חרדית תעבוד רק בהוראה" – הנשים החרדיות הן המפרנסות העיקריות בעולם התורה הליטאי, ואי אפשר שכולן יהיו מורות. מה עושים?

הסמינרים ערים היטב לתסבוכת שאליה נקלעו, אך טרם מצאו לה פתרון מספק. כמתואר לעיל, הסמינרים מכוונים את הבנות לעבודה, אך בו זמנית מזהירים אותן מפני הסכנות הרוחניות האורבות להן בעולם זה. באופן זה נוצרות אצל בוגרות הסמינרים ציפיות לא הגיוניות באשר להתנהלות במקום העבודה. פעמים רבות הן לומדות בדרך הקשה כי לעולם העבודה כללים מחייבים משלו, שלא תמיד מאפשרים את ההתנהלות האופטימלית שאליה הן כוונו בסמינר.

קולות אחרים, המעודדים דווקא שילוב של הבנות בשוק העבודה ואפילו תומכים בלימודים אקדמיים, חולקים על גישת ההתמודדות של הסמינרים. על במה זו למשל התפרסם לפני מספר חודשים מאמר הקורא לחינוך מעמיק יותר של הבנות, שיחסן אותן מראש ויכשיר אותן להתמודד בהצלחה עם הסכנות שבעולם שבחוץ. אולם בין כולם יש הסכמה בסיסית: העולם שבחוץ הוא מקום מסוכן ומאיים.

התפיסה המקובלת היא שהסכנות בעולם שבחוץ הן רבות, ושהיציאה לעבודה מציבה את הבת בפני אתגרים וקונפליקטים רוחניים שונים. משום כך, גם אם אנו נאלצים לשלוח את בנותינו אל המגרש התעסוקתי רווי המוקשים, הרי שהמעט שאנו יכולים לעשות הוא לעורר את המודעות שלהן לסכנות – באמצעות הפחדה והרחקה, כמנהג הסמינרים, או באמצעות הכנה נפשית מוקדמת.

האם זה באמת נכון? האם היציאה לעבודה מחוץ לגבולות הקהילה כרוכה בהכרח בפגיעה רוחנית? התרגלנו לחשוב שהיציאה לעבודה תגרום לנו באופן אוטומטי לשנות את סגנון הלבוש, לאמץ הרגלים זרים ולהפוך לחומרניות וקרייריסטיות. אולם דומני כי לא מדובר בהכרח בחוק טבע, אלא במה שנקרא בשפה סוציולוגית "הבניה", או כפי שאעדיף לכנות זאת: "התניה".

 

ההתניה של החינוך בסמינר

כששמעתי מקרובתי על המסרים שקיבלה באותו "ערב מסלולים", הבנתי שיתכן שהמסרים לא רק אינם משיגים את מטרתם, אלא אף מביאים לתוצאה הפוכה. אובייקטיבית, מי שמשתלבת בעבודה מחוץ לקהילה, יכולה עדיין להישאר נאמנה לאורחות חייה. אולם, החינוך החרדי מעדיף שלא להכיל אפשרות שכזו. המסר המהדהד בסמינרים מבקש לפלוט את הבוחרות או הנאלצות להשתלב, והחרגה זו עצמה היא הגורמת בסופו של דבר להיחלשות דתית. המסרים של המורה בסמינר הם העלולים לגרום להתרופפות רוחנית ולאימוץ אורח חיים פשרני ומתירני.

איך יתכן הדבר?

העובדה שנשים רבות משנות את סגנון החיים שלהן כשהן מתחילות לעבוד מחוץ לקהילה היא מציאות מוכרת שאין לה מכחישים. המחלוקת האפשרית היחידה היא בשאלה מה גורם לתופעה זו. כמי שנמצאת כבר שנים רבות בעולם העבודה, כולל מקומות שבהם הייתי האישה החרדית היחידה, איני יכולה לומר שחשתי מאוימת מהאווירה או מהסביבה. אני מכירה גם נשים רבות שסגנון החיים שלהן לא הושפע מהיציאה לעבודה. יתרה מזאת, גם אצל אלו שנטשו במידת מה את אורח החיים המחמיר שחונכו אליו בסמינר – קשה לומר שההשפעה הסביבתית בעבודה היתה הטריגר לכך.

הסיבה לכך שבנות רבות משנות את אורח החיים שלהן בעקבות היציאה לעבודה היא אותה המורה מ"ערב המסלולים". זו שאמרה לבנות בפירוש שלא ניתן להיות בת ישראל כשרה אם את עובדת תשע שעות בהייטק. אומרת לעצמה הבת, אני עובדת בהייטק פול-טיים, משמע אני 'מודרנית'. עלי אם כן להתאים את עצמי לטייטל החדש ולהתנהג בהתאם

מבחינה עקרונית, כיוון שאנחנו יצורים חברתיים המושפעים מהאינטראקציות החברתיות שלנו, העבודה במקום חילוני היא ללא ספק אתגר רוחני, אך עדיין אפשרית. בנות חזקות, שקיבלו חינוך טוב בבית, אינן אמורות לשנות את אורחות חייהן בקלות רבה כל כך. במילים אחרות, התרחיש שמציירים לנו, של בת שנכנסת לעבוד במקום חילוני ומאבדת את המצפון הדתי בעקבות שיחת מסדרון עם חבר לצוות, הוא מיתוס. ברוב המקרים, גם אם בנות נחלשות רוחנית עם היציאה לעבודה, אין לזה כל קשר ליום הגיבוש שבו הן השתתפו. אם כן, מדוע  זה קורה? אם לא הקולגות והאווירה, מה גורם לבנות להיחלש רוחנית עם יציאתן לעבודה מחוץ לחממה הקהילתית?

דומני כי הגורם להיחלשות הם מסרים דוגמת אלו שקיבלה קרובתי בערב המסלולים. החינוך בסמינרים בוחר להעצים את האתגר שביציאה מן החממה ולהוציא אותו מפרופורציות, כדי להגדיל בכך את הסיכויים שאותן הבנות אכן תיחלשנה מבחינה רוחנית. האיום מתווך באופן שלאו דווקא מייצג את המציאות האובייקטיבית. המסר הוא, ש"בת ישראל כשרה" נמנעת בכל מחיר מיציאה, שתגרום למפגש בלתי אמצעי עם אותם פיתויים ומוקשים שבחוץ. משום כך, כשבת נאלצת לסטות מהמסלול שהותווה לה, היא מרגישה שהיא אינה "בת ישראל כשרה" והיא זונחת באופן אוטומטי את כל החובות הדתיות של "בת ישראל".

במילים אחרות, ההיחלשות הרוחנית של בנות רבות אינה כורח המציאות, אלא תולדה של שיטת החינוך בסמינרים. גישת החינוך שניתן להיות יהודי טוב רק במסגרת הקהילה, מטפחת את התפיסה שיציאה ללימודים ועבודה מחוץ לקהילה משמען כישלון רוחני אישי. למעשה, הסיבה לכך שבנות רבות משנות את אורח החיים שלהן בעקבות היציאה לעבודה היא אותה המורה מ"ערב המסלולים", זו שאמרה להן בפירוש שלא ניתן להיות בת ישראל כשרה אם את עובדת תשע שעות בהייטק. אומרת לעצמה הבת, אני עובדת בהייטק פול-טיים, משמע אני 'מודרנית'. עלי להתאים את עצמי לטייטל החדש ולהתנהג בהתאם. אם כן, לעשות התאמות בלבוש זה כבר לגיטימי, וכן הלאה.

הבעיה היא, שבו בזמן, החינוך בסמינרים גם מכוון את הבנות להיות המפרנסות העיקריות, וכך יוצר את התנאים שהבנות יהיו מוכרחות לצאת לעבודה מחוץ לגבולות הקהילה. הבוגרות שצוידו במסרים סותרים חשות מתח נפשי במפגש האמיתי עם המציאות. הן מרגישות שנשלחו למשימה בלתי אפשרית.

 

לשמור על השער סגור

השאלה הגדולה היא, מדוע עושות זאת מורות הסמינר? הרי הן בוודאי אינן רוצות שהרמה הרוחנית של הבנות תיפגע. לשם מה הן מתאמצות אפוא לשכנע אותן שאי אפשר לשמור על רמה רוחנית גבוהה אם יוצאים מחוץ לחומות הקהילה? לשם מה הן מייצרות התניה, שתפגע לבסוף בפרי טיפוחן?

יהיו שיאמרו שמדובר בסיבות לא כשרות: ברצון לשמור על הגוזלים קרוב לקן – לשלוט שליטה פוליטית בבנות ולמנוע מהן עצמאות. אולם הסבר זה אינו מתקבל על הדעת. ראשית, נראה שרוב המחנכות והרבנים החרדים לשלום הבנות משוכנעים בכנות שהיציאה לעולם שבחוץ מסוכנת. איני סבורה שהם עושים שימוש מניפולטיבי במסרים החינוכיים. שנית, הסמינרים עצמם מכוונים את הבנות למסלולי תעסוקה שיוציאו אותן מחוץ לגבולות הקהילה. מבחינת הסמינרים, הם שולחים את הבנות למקום שברירי מאוד בידיעה שהם עלולים 'לאבד' חלק מהן. הם עצמם מרגישים במלכוד, וניכר שהם מנסים מאוד להיחלץ ממנו וטרם מצאו את הנוסחה המתאימה.

מדוע עושות זאת מורות הסמינר? הרי הן בוודאי אינן רוצות שהרמה הרוחנית של הבנות תיפגע. לשם מה הן מתאמצות אפוא לשכנע אותן שאי אפשר לשמור על רמה רוחנית גבוהה אם יוצאים מחוץ לחומות הקהילה? לשם מה הן מייצרות התניה, שתפגע לבסוף בפרי טיפוחן?

לדעתי, המלכוד הזה חושף תפיסת עומק יסודית מאד בחינוך החרדי, שניתן להיות יהודי טוב רק במסגרת הקהילה. מציאות של אדם הירא לדבר ה' מחוץ לתחומי הקהילה מאיימת לפרום את הקשר שבין קיום אורח חיים תורני להתבדלות קהילתית, קשר שהוא חלק מהגדרת זהותה של היהדות החרדית. התבדלות וביצור חומות מפני ההשתלבות תרבותית-רוחנית הם האמצעים האידאליים להגנה על הרוח היהודית ועל הצביון התורני. אולם, אין זה אומר שברמה עקרונית לא ניתן להיות יהודי ירא שמים שלא במסגרת הקהילה. אדרבה, ברמת הפרט, אדם יכול לעמוד ברף הרוחני שדוגלת בו החרדיות, ולצד זאת לנהל משא ומתן עם הבריות – לעבוד במקום עבודה חילוני ואפילו ללמוד באקדמיה. אלא שהכרה באפשרות זו יש בה משום איום על החרדיות. לו היו אנשים בוחרים במסלול זה, הרי שלא היה אפשר להחזיק את הקהילה החרדית. ואם לא היה אפשר להחזיק את הקהילה, לא היה אפשר ליצור מערכת חינוך ייחודית המטפחת הווי תורני עשיר והמוגנת (יחסית) מפני השפעות רוחות זרות.

תפיסה זו מתבטאת באופן דומה בחינוך הגברים. גם שם היציאה לעבודה גוררת ירידה רוחנית, אך לא בהשפעת העבודה, אלא מחמת שכנוע עצמי עמוק שאי אפשר להיות "בן תורה" אלא במסגרת הפנימית של הקהילה.

להלן אבקש להעלות על פני השטח את הפרדוקס שנוצר בקרב נשים בנות זמננו: מצד אחד הן מחונכות שניתן להיות אישה יהודית טובה רק אם אין יוצאים מהקהילה, ומצד שני הן מוכשרות למקצועות המובילים לעבודה מחוץ לקהילה. כדי לעמוד על שורש מלכוד זה, עלינו להתחקות על יסודות הזהות החרדית.

 

קיום אורח חיים דתי בתחומי הקהילה

הניסיון לענות על השאלה "מיהו חרדי" עדיין לא הוכתר בהצלחה. הקושי ביצירת מניפסט המתאר בצורה רהוטה את כל המגדירים עצמם חרדים נובע בין היתר מריבוי הקהילות המתקיימות תחת המטריה החרדית. לא קיים ניסוח שיטתי של המסר הרעיוני, המקובל על כל הקהילות כאחת. כל קהילה פיתחה לעצמה שורה של רעיונות ומאפיינים, שפעמים עשויים לסתור את אלה של קהילה אחרת. עם זאת, טענתי היא שאפשר למתוח קו רעיוני בין כולם. המכנה המשותף לתפיסת העולם החרדית הוא התפיסה שקיום יהודי ראוי אפשרי רק במסגרת הקהילה.

המדיניות הבדלנית משמשת את היהדות החרדית כבר מימיה הראשונים, ונראה שהיא הוכיחה את עצמה. באמצעות שיטה זו הצליחה היהדות החרדית, על קהילותיה השונות, לטפח דורות של יהודים המחויבים עמוקות לתורה ולמצוות; משכך, שיעור נוטשי הדת בקרב בוגרי החינוך החרדי נמוך משמעותית מבמגזרים אחרים

התלות בין "להיות יהודי טוב", לבין "לא לצאת מהקהילה" היתה לסממן המובהק של היהדות החרדית. החרדיות מעמידה בראש את אידאל הבדלנות הקהילתית, המקפל בתוכו את המחויבות למצוינות דתית-הלכתית. לגישה זו, כדי להיות יהודים טובים עלינו לשמר את האוטונומיה הקהילתית, ולטפח את התלות שבין שמירת מצוות למחויבות קהילתית. נוצר מצב שלא כל שומר מצוות הוא חרדי, אולם כל חרדי חייב להיות שומר מצוות. היהדות הקהילתית מזוהה עם החרדיות באופן בלעדי, בשונה ממגזרים אחרים, אף שהם מטפחים מצוינות דתית-הלכתית. תלות זו נועדה למנוע את חדירתן של רוחות הזמן ולשמור על ערכי הליבה של היהדות. ניתן אפוא לומר שתלות זו היא האסטרטגיה החרדית לשימור אורח החיים היהודי.

המדיניות הבדלנית משמשת את היהדות החרדית כבר מימיה הראשונים ונראה שהיא הוכיחה את עצמה. באמצעות שיטה זו הצליחה היהדות החרדית על קהילותיה השונות לטפח דורות של יהודים המחויבים עמוקות לתורה ולמצוות. משכך, שיעור נוטשי הדת בקרב בוגרי החינוך החרדי נמוך משמעותית מבמגזרים אחרים. ביצור החומות הקהילתיות יצר התניה חינוכית ברורה: יציאה מהקהילה שקולה לפשרנות דתית. כאמור למעלה, התניה זו אינה כורח המציאות. אף שהשתלבות בחיים המודרניים המתקיימים מחוץ לקהילה עלולה לאתגר את עולם הערכים שלנו, עמידה על המשמר אפשרית בהחלט. ניתן לעבוד מחוץ לקהילה ולהיות מעורים בחיים המודרניים, ועם זאת להישאר יהודים המהדרים בשמירת תורה ומצוות. אך החינוך החרדי בחר שלא לכלול בהתניה של "מיהו חרדי" גם אורח חיים משתלב.

הקהילה החרדית הקיפה את עצמה בחומות גבוהות, שהתאפשרו הודות לחינוך המקדש ערכים של שייכות קהילתית, ולהכשרת ערוצים שונים לקיום אורח חיים במסגרת הקהילה. כך נוצרה וטופחה ההתניה "יהדות תורנית" שווה ל"שייכות קהילתית". אדם חרדי הוא מי שמתחנך, לומד ועובד במסגרות קהילתיות, ושהחיים התרבותיים והחברתיים שלו מתקיימים במרחב הקהילתי. הקהילה אף דאגה לתת מענה בתחומים כגון רפואה, רווחה וסעד. גם הכלכלה החרדית מנותבת להישאר בתחום הקהילה.

במונחים פסיכולוגיים, ההתניה החרדית של: "יהדות תורנית שווה לשייכות קהילתית", היא התניה אופרנטית. בהתניה אופרנטית הפרט לומד על התנהגות מסוימת דרך מערכת של חיזוקים ועונשים. בחברה החרדית, אדם הבוחר לקיים אורח חיים קהילתי מתוגמל בתחושת השתייכות ולכידות קבוצתית. אלה איכויות שאין להקל בהן ראש: הן מנבאות רווחה נפשית, רוגע, שלווה ומדדי בריאות גבוהים. מאידך גיסא, אלו שיבחרו שלא לקיים אורח חיים קהילתי, יחששו מאבדן הזהות החרדית ומהחמצת האיכויות שהיא מביאה אתה. אורח חיים משתלב מטבעו הוא שברירי ומאתגר יותר, ולכן החינוך החרדי ביקש למנוע את האפשרות הזאת. עם זאת, בכך שהוא חוסם כל אפשרות השתלבות, הוא לא רק מגן על אלו שההשתלבות היתה מזיקה להם, אלא גם פוגע באנשים ונשים חזקים, המסוגלים לשמור על עצמם מחוץ לחומות. החינוך החרדי מתנה את השייכות אליו באי-השתלבות, ודוחה את המשתלבים, גם אם הם חזקים באמונתם.

לא מזמן השתתפתי בשיח על הסכנות שבשילוב נשים בשוק העבודה. אחת מחברותי טענה שהשילוב מביא לאבדן הזהות החרדית. היא הסבירה שכמו שצבע אדום יחדל להיות אדום אם יתערבב בצבעים אחרים, כך גם החרדים יחדלו להיות חרדים אם יתערבבו בשאינם חרדים. לאור הקו החינוכי הנזכר, היא בוודאי צודקת: הזהות החרדית מזוהה יותר עם בדלנות מאשר עם מאפיינים אחרים, כגון מצוינות דתית והלכתית. אף שתפיסה כזו של הזהות החרדית מצמצמת את הגיוון התעסוקתי, חברתי בחרה לעסוק בהוראה כדי ליהנות מאותן איכויות ששימור ההתניה יעניק לה.

כאמור, אסטרטגיית השימור הקהילתי סיפקה קבלות במשך שנים ארוכות. הקהילה החרדית הצליחה לשמור על צביונה ואף להתרחב ולשגשג. אלא שאז נאלצו נשים לצאת לעבוד גם מחוץ לקהילה.

לאחוז את החבל בשני קצותיו

להתניה שכוננה את אסטרטגיית השימור הקהילתי יש גם מחיר, ואת המחיר הזה משלם הצד הנשי של עולם התורה.

בשונה מגברים חרדיים שלוקחים חלק בחיזוק "מבצרי התורה" (כפי שהגדיר החזון איש את עולם הישיבות והכוללים), האישה החרדית מיועדת לאפשר את הגשמתו של האידאל. המשקל של האישה החרדית במפעל זה אינו נופל משל הגבר. קיום האידאל תלוי בה. הבנות החרדיות מחונכות לתת כתף להחזקת התורה במישור הרוחני ובמישור הגשמי. במישור הרוחני, הן מחונכות לעודד ולאפשר את לימוד התורה של הגבר. במישור הגשמי הן מוכשרות למקצועות שיאפשרו להן לכלכל את הבית לבדן.

בעבר, מסלולי ההתמקצעות היו דלים מבחינת ההיצע, וכולן כיוונו את האישה לעבודה במסגרות פנים קהילתיות. ואכן, לעבודה בתחומי הקהילה היו בונוסים רבים, ובראשם שימור ההתניה של "מיהו חרדי". היא אפשרה לאשה להחזיק את המשפחה ולקיים את עולם התורה, ללא איום על חומות ההתבדלות של הקהילה.

כך נוצר מצב שבנות המחונכות לכך שחיים יהודיים ראויים אפשריים רק בתנאי סגירות קהילתית, מוכשרות למקצועות שבהם המפגש עם העולם שבחוץ הוא בלתי נמנע. אלא שלא ניתן לאחוז חבל בשני קצותיו […] ההתניה שגרמה ליציאת הנשים לעבודה היתה לא רק למנוע הקיום של עולם התורה, אלא גם לאיום הגדול שלו

בימים הראשונים של התפתחות עולם הכוללים, גברים רבים עדיין עבדו למחייתם ונשים רבות היו עקרות בית. לצד זאת, הציבור החרדי התרחב באופן מהיר ומוסדות החינוך דרשו ידיים עובדות חדשות. שילוב גורמים אלה עשה את מקצוע ההוראה בתחומי הקהילה למסלול אפשרי עבור רבות מנשות האברכים. אך עם הזמן, מסלול האברכות היה לנורמה בקרב גברים בעולם הליטאי ומסלול התעסוקה היה לנורמה עבור נשים. מספר הנשים העובדות גדל לצד העלייה במספר האברכים, ועד מהרה עלה היצע המורות על הביקוש. בהמשך הופנו בנות ישראל למקצועות מתחום שרותי הבריאות, הרווחה והסעד הפנים קהילתיים. אך גם תחומים אלו הגיעו במהירות לרוויה. וכאן נוצר המלכוד: היה ברור שהמשך קיומו של עולם הכוללים מותנה ביכולת של הנשים לדאוג לכלכלת הבית. אך היה גם ברור שכדי למצוא תעסוקה לכל אותן נשים, הן חייבות לעזוב את הקן החמים של הקהילה ולפנות אל שוק התעסוקה הכללי.

תמורות אלו, נוסף לממד של מימוש עצמי שתפס מקום בשיח התעסוקתי, הביאו אתן דרישה להרחבת הגיוון המקצועי. הסמינרים הגדילו את היצע ההכשרות המקצועיות, גם אם שלא מרצונם, כדי למנוע את יציאתן של נשים למוסדות השכלה מחוץ לתחומי הקהילה. נוסף לכך הוכשרו אפיקי התמקצעות ייעודיים לנשים חרדיות מחוץ לסמינרים, ונוצרו שיתופי פעולה בין גופי הכשרה ממשלתיים למוסדות חרדיים.

בהמשך לכך, הדרישה לבנות המוכשרות למקצועות רווחיים יותר מהוראה עלתה מצד הגברים עצמם. בשוק השידוכים, בחורה שלמדה מקצועות כגון הנדסת מחשבים או אדריכלות, שאין להם כמעט היתכנות תעסוקתית בתוך הקהילה, נושאת 'תג מחיר' גבוה יותר.

כך נוצר מצב שבנות המחונכות לכך שחיים יהודיים ראויים אפשריים רק בתנאי של סגירות קהילתית, מוכשרות למקצועות שבהם המפגש עם העולם שבחוץ הוא בלתי נמנע. אלא שלא ניתן לאחוז חבל בשני קצותיו, והמחיר של ניסיון זה שולם מהר מאד. ההתניה שגרמה ליציאת הנשים לעבודה הפכה לא רק למנוע הקיום של עולם התורה, אלא גם לאיום הגדול על שימור המבנה הקהילתי.

 

דיסוננס קוגניטיבי

המוסדות החרדיים, ובכללם הסמינרים והמכללות, מחנכים לזהות של יהדות קהילתית. כחלק מכך, כבר בשלב ההכשרה המקצועית מתריע הצוות החינוכי על הסכנות הכרוכות בהשתלבות בעולם העבודה המתקיים מחוץ לחממה החרדית. מדובר באתגרים שאין להמעיט בחשיבותם. עם זאת, הם יוצרים מצב בלתי אפשרי. מצד אחד ניתנת הכשרה למקצועות שבהכרח אין להם היצע במסגרת הקהילה, כדי שנשים יוכלו להבטיח את כלכלת הבית. מצד שני, החינוך קושר בין הזהות החרדית לבין אורח חיים קהילתי גם בעולם העבודה. הרצון לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה יוצר פרדוקסים שהמערכת מתקשה לפתור.

גם אם מקום העבודה אינו מחייב מעבר לפלאפון לא כשר או שינוי קוד לבוש, עצם היציאה מחוץ לחומות הקהילה תשייך את הבנות מבחינה תודעתית לזרם הפשרני. ומאחר שזוהי התפיסה הקהילתית, לאט לאט הן עלולות להפנים את התווית ולאמץ לעצמן אורח חיים המיישר קו עם הזהות החדשה שנכפתה עליהן

פרדוקס זה מועצם לנוכח העובדה שהמוסדות המחנכים לזהות חרדית קהילתית הם האחראים לו. הם מציידים את הבנות במקצועות שידרשו בהכרח ממשקים אינטנסיביים עם העולם שבחוץ וסטייה מעקרונות דתיים שעליהם הן גדלו. לדוגמא, במסגרת מסלול תקשורת חזותית, מוכשרות הבנות ליצור אתרי אינטרנט, בעוד הן חתומות על תקנון הדורש הימנעות משימוש באתרי אינטרנט. חינוך ליהדות קהילתית במקביל להכשרה למקצועות הדורשים השתלבות בשוק העבודה מביא נשים רבות לשלם את מחירה של ההתניה "יהדות חרדית – שייכות קהילתית".

היהדות החרדית רואה בהשתלבות וביצירת ממשקים עם העולם שבחוץ אנומליה. ההשתלבות כמוה כהצהרת פרישה. בעל כורחם מוגלים משתלבים אלו לשולי החברה. בבית הכנסת, במוסדות הלימוד וביתר מוסדות הקהילה הם מסווגים כחרדים פריפריאליים. נשים המשתלבות בעולם העבודה החוץ-קהילתי, מרגישות שהצעד הזה כופה עליהן זהות חדשה שלאו דווקא מאפיינת אותן. הן נתפסות פשרניות יותר ומזוהות עם הזרם החרדי ה'מודרני', זרם שאינו שואף למצוינות חרדית, והמאופיין בנהייה אחר חומריות ופשרנות דתית, על כל המשתמע מכך.

כך, גם אם מקום העבודה אינו מחייב מעבר לפלאפון לא כשר או שינוי קוד לבוש, עצם היציאה מחוץ לחומות הקהילה תשייך את הבנות מבחינה תודעתית לזרם הפשרני. ומאחר שזוהי התפיסה הקהילתית, לאט לאט הן עלולות להפנים את התווית ולאמץ לעצמן אורח חיים המיישר קו עם הזהות החדשה שנכפתה עליהן.

זהו "הדיסוננס הקוגניטיבי". דיסוננס קוגניטיבי הוא מושג פסיכולוגי שמשמעו, שכאשר האדם מודע בו זמנית לשתי קוגניציות שאינן מתיישבות זו עם זו, מתעורר בו מתח בעקבות תחושה של חוסר הרמוניה או צביעות.[2] אדם צמחוני המחזיק בעמדה שאין לפגוע בחירותם של בעלי חיים, ירגיש חוסר נוחות אחרי שישלח אל מותו עכבר שהפתיע אותו בחדר האמבטיה. ההתנהגות שאינה משקפת את עמדותיו יוצרת אצלו "דיסוננס קוגניטיבי". כדי להפחית מתח זה האדם עשוי לשנות את עמדותיו – או להצדיק את התנהגותו. כלומר, או הוא משנה את עמדתו ואומר לעצמו שהוא אינו צמחוני 'מסורתי', אלא צמחוני 'מודרני' היודע להבחין בין עכבר הראוי לחיות לבין עכבר טרדן שאינו זכאי לחמלה – או הוא מצדיק את התנהגותו בכך שהוא משכנע את עצמו שלא ביצע רצח, אלא המתת חסד.

נשים שחונכו לטפח את העמדה שבת יהודיה טובה היא בהכרח מי שמסתגרת ונמנעת מממשקים עם העולם שבחוץ, חוות דיסוננס קוגניטיבי במהלך השתלבותן בעולם העבודה. ההשתלבות סותרת את ההתניה שגדלו עליה, שאישה אינה יכולה להיות בת ישראל כשרה אם היא יוצרת אינטראקציות עם שאינם חרדים. כדי להפחית את הדיסוננס הן עלולות לשנות את עמדתן, או להצדיק את התנהגותן.

שינוי עמדה עשוי לגרום לאימוץ אורח חיים פשרני ומתירני. אותן שחונכו שיהודיה טובה היא מי שמארגנת את חייה רק במסגרת הקהילתית, תפנמנה שהן אינן מייצגות עוד את החרדיות השמרנית, אלא את הקו החרדי המודרני. כשהן מאמצות את התווית של "חרדית מודרנית", הן מגיעות להרמוניה פנימית – הן מחליטות להתנהג לא כמו "חרדיות טובות", וכך, העמדה שלהן לגבי מיהו חרדי טוב אינה נפגמת. מה שגורם להן למעשה לשייך את עצמן לזרם החרדי הפריפריאלי הוא דווקא שימור הקו החרדי הקושר בין חרדיות להסתגרות.

אפשרות אחרת להתמודד עם הדיסוננס הקוגניטיבי היא הצדקת ההתנהגות. בנות שתבחרנה במסלול הזה, תעבורנה מסע של שכנוע עצמי רצוף קונפליקטים פנימיים, שמטרתו להוכיח לעצמן שההשתלבות התעסוקתית אינה פוגעת בהן מבחינה רוחנית. משום כך, בנות רבות המשתלבות בעולם התעסוקה מטרידות את עצמן בשאלת "מיהו חרדי". הן מתחילות לתהות האם כדי להיות יהודי טוב אכן יש צורך בהתבדלות, או שמא עלינו לבטל את ההתניה "חרדיות – שייכות קהילתית". שאלת הזהות היא קריטית, בעיקר בשל העובדה שזהות חרדית מתגמלת חברתית ומעניקה איכויות שרוב הבנות אינן מוכנות לוותר עליהן. באופן הזה, לאתגר ההשתלבות התעסוקתית השפעה מוחשית ומורגשת על זהותן של נשים רבות.

למעשה ניתן לראות דפוסים דומים בקרב גברים היוצאים לעבודה: רבים מהם משנים את התנהגותם ומאמצים דפוסי חיים של "חרדים מודרניים". לצד זאת, אחרים, ובעיקר אלו שאינם מרגישים בנוח עם שינוי אורח החיים, עסוקים רבות בשאלת הזהות, ומבקשים לערער על עקרון ההתבדלות החרדי, המתנה את החיים היהודיים הראויים בהסתגרות קהילתית.

על מזבח ההיבדלות-הסתגרות אנחנו מקריבים את טובות בנותינו. השיטה שמעצימה את האתגר הרוחני שבחוץ, שהוכיחה את עצמה בעבר, אינה מצליחה לספק קבלות מרשימות אלו כיום. יתרה מזו, היא למעשה התורמת הגדולה לתופעת ההיחלשות הדתית בקרב בוגרות סמינר שיצאו לעבוד בחוץ

כמובן, יש שיישארו נאמנות לקו הבדלני-המסתגר גם במסגרת העבודה. שמעתי בעבר על ראש צוות שקבל על אותן בנות חרדיות שנמנעות אפילו מלהפטיר שלום. התנהגות זו מתהדרת בקורטוב של עוינות ובמעט נאיביות. שכן לא רק שהיא פוגעת בבנות ברמה האישית, אלא היא גם פוגעת בנו, בקהילה. מעסיקים נמנעים להעסיק נשים חרדיות שיצא להן שם של עובדות המפילות את העט בסוף היום וחיות בבועה משל עצמן.

***

אין ספק שהתופעה של היחלשות דתית בשל היציאה לעבודה אינה גורפת כלל וכלל. אחטא לאמת אם אצבע את המציאות רק בצבעים קודרים. אינספור מקרים מעוררי השראה מספרים סיפור אחר. סיפור המלמד על מחויבות הלכתית-רוחנית, לצד מעורבות והשתלבות, אם באקדמיה או בעבודה. למרות זאת, גישת החינוך הסמינרית עדיין מסרבת להכיר באופן רשמי בתופעת ההשתלבות התעסוקתית בחוץ, אף שהיא יוצרת את התנאים לה, וחבל.

במצב הנוכחי, אנחנו שופכים את התינוק יחד עם מי האמבטיה. על מזבח ההיבדלות-הסתגרות אנחנו מקריבים את טובות בנותינו. השיטה המעצימה את האתגר הרוחני שבחוץ, שהוכיחה את עצמה בעבר, אינה מצליחה לספק קבלות מרשימות אלו כיום. יתרה מזו, היא למעשה התורמת הגדולה להיחלשות הדתית בקרב בוגרות סמינר שיצאו לעבוד בחוץ. היא יוצרת אצלן דיסוננס קוגניטיבי, נוסף על האתגרים הרוחניים הכרוכים ממילא בהשתלבות תעסוקתית. נמצא שהיא מחזקת ומעצימה את אותם האתגרים, במקום להמציא להם מענה. המציאות השתנתה והיא דורשת התאמות. היא קוראת לנו לעדכן את האופן שבו אנחנו נותנים מענה חברתי-חינוכי למלכוד של הכשרת נשים למקצועות המיושמים מחוץ לחממה החרדית.

ההתניה של "חרדיות – שייכות קהילתית" אינה עומדת עוד במבחן התוצאה. המחירים שלה גבוהים מכדי שנמשיך לדבוק בה. המשמעות של שימור ההתניה הוא צמצום הגיוון התעסוקתי למקצועות שאכן מיושמים רק במסגרת הקהילה. מובן שאפשרות זו נשללת על הסף כיוון שלא ניתן להחזיר את הגלגל אחורה, וכן משום שצעד כזה ידרוש מהגברים לעזוב את החממה הקהילתית לטובת כלכלת הבית. ואם כן, מה הועילו חכמים בתקנתם?

אפשרות אחרת היא עדכון ההתניה. בצד השני של משוואת החרדיות צריכים להציב התניה ריאלית, שלא תיצור מתח בין תפיסות עולם, אלא תקדם הרמוניה פנימית. ההגדרה הרואה בחרדיות צבע שאינו יכול להתערבב עם צבעים אחרים אינה רלוונטית וגם אינה משקפת את המציאות האובייקטיבית. החרדיות אינה עוד במהותה צבע נבדל, אלא גוון ייחודי שלא יאבד מערכו אם יתערבב עם צבעים נוספים. אין לי ספק שעדכון של ההתניה "מיהו חרדי" כרוך גם הוא במחירים. השאלה היא איזו התניה תגבה מאתנו מחירים גבוהים יותר.

 


[1] https://www.kikar.co.il/309002.html

[2] פסיכולוגיה חברתית, עמ׳ 164, האוניברסיטה הפתוחה.

50 תגובות על “המלכוד המוזר של החינוך בסמינר

  • ניתוח מעמיק ונפלא, עם ניחוח ספקולציה עובדתית.
    אהבתי את הסיומת במיוחד שהייתה ידועה כבר מראש "עדכון". אלא שמרוב שאנו שבויים בפרדיגמה "החרדית" אנו מוגבלים חשיבתית לגבי מהותו של העדכון, ויראים לחשוב קצת מחוץ לקופסא,
    למעשה דברייך החכמים והמנומקים מקצועית, מובילים ל"דיסונס" במגזר האברכיות, מטבע הדברים, אלא שהוא קיים אם לא ביתר שאת ויתר עוז גם במגזר האברכים, שבו בכלל היציאה לעבודה "ולכל עבודה" (מלבד ר"מ/משיב מינימום) נחשב כבגידה ערכית במהות האישית.
    העושים כן מתוך אילוץ וכפיה כלכלית, מרגישים עם עצמם את הנורא מכל. התפיסה והלימוד שיונקים מגיל 0, מחדירה בהם שלא בתבונה, כי יציאה לעבודה כמוה ככפירה, וכחילוניות בפני עצמה, בדגש על עבודות טריוויאליות כגון קופאים סדרני סחורה, מוכרים וכדו'.
    המשבר האידיאולוגי הוא מנת חלקו של כל פרט ופרט בקהילה, כל אחד חווה זאת בצורה אחרת, בגיל אחר, ומתפקח לעצמו בגיל שכבר מאוחר כלכלית. ערכית. אך ממשיך מחוסר ברירה להנחיל לבניו את אותה מערכת בה השתלשלו הדברים כמותו.
    העיקרון היסודי שהצעת, "השתייכות קהילתית" שהוא עובדה בפני עצמה איננו לדעתי "עיקרון יסוד" אלא "יסוד עקרוני" בעיקרון יסוד אחר, "המשמעת הקהילתית"
    שההבדל הוא לא תלוי האינדיווידואל לעצמו אם משתייך או לא, או היחס הקהילתי אליו בעקיפין. אלא הכפייה הקהילתית, למשמעת, בקום ועשה, וההתערבות הבלתי נראית בחיי הפרט, שבו הקהילה על שלל מנהיגיה, עסקניה, מוריה, ועוזריה, חורצת גורלות. החל מהקבלה לישיב"ק/סמינר, וכלה בשידוכים, מסגרת עבודה, ומפעל חיים.
    כולנו רואים לעיתים בעיניים כלות, עמיתים לחיים עם כישורים ותרבות חרדית נמוכה מאיתנו שהגיעו לפסגות ומעמד הרבה מעבר להיתכנות, רק בשל קירבה או מעמד משפחתי/כלכלי לעומת כישורים אמיתיים שנגדעים וגוועים בשל חוסר אותם "כישורים" הנדרשים בקהילה,
    זה לא עניין של השתייכות קהילתית, זה עניין של התערבות, והכנעה לגזר דין הקהילתי, הממסדי, – וכשרבים וטובים חשים נבגדים/עזובים וחסרי מעורבות קהילתית, שהרי לא דומה משפחה שהבעל מג"ש והאשה מורה בסמינר לעומת מי שהבעל חצי יום אברך/סופר סת"ם והאשה עקרת בית/קופאית.
    המשמעות של ניתוב מפעל חיים, והתערבות בחיי הפרט, על פי גיליון הערכה המצוי בידי עסקנים, עלול להיות קטלני במיוחד, ובעל השלכות סביבתיות נרחבות.
    לדעתי זו היא גולת היסוד, של החברה החרדית. פיקוח וניתוב בני הקהילה בסלקציה מחתרתית. כך שלא חשובה להם למנהיגי העם ועסקניו כל כך הבעיה שקרויה "דיסונס קוגנטיבי" בכל מקרה הם שולטים, מנתבים וגוזרים בעצמם מי יהיה למעשה בעצם ליבת "הקהילה החרדית" ואותם ישמרו וינתבו להשתייכות קהילתית שתניב פירות איכותיות של לכידות ולגיטימציה קהילתית.
    מטעם זה נוכל לראות מחד גיסא אפילו אברכים "הנאנקים" תחת המשטר והמשמעת הקהילתית עם פחות לגיטימיות קהילתית ומאידך גיסא "עובדים/עסקנים" המשלימים בקושי רב דף יומי בעלי "השתייכות קהילתית" גבוהה במיוחד. כנ"ל ניתן לראות את אותם ההפרשים בין בעלי משרות תורניות לשוליות עסקנים.
    המכנה המשותף שבזה הוא מותו של האינדיווידואל בקהילה.
    אם צריך עדכון בקהילה החרדית, העדכון הנצרך הוא ניתוח להסרת ה"קורקט" מהחרדיות, כי בעצם אם אין את האידיאל לעושת את רצון אבינו שבשמים אלא את רצון "המשמעת הקהילתית" כדי לקבל לגיטימציה ל"השתייכות קהילתית" אזי אבדנו את האידיאל האמיתי של קיום ושמירת המצוות, ונהפכנו לכת עם אלמנטים יהודיים, גרידא.

  • אינני חולק על עידכון זה או אחר הנחוץ בתפיסות של החברה החרדית, אבל לענ"ד העידכון הדחוף ביותר, ברוב המקרים, הוא להוריד את נטל האחריות לפרנסה מעל כתפי האישה ולהחזירו לבעל (על כך הוא התחייב בכתובה!). כיום באינספור מקרים נטל הפרנסה מוטל על האישה, וזאת מלבד נטל הלידות… מאלצים את האישה לפרנס, אך מכתיבים לה הגבלות שונות ומשונות – כדי שח"ו לא "תתקלקל" בעולם העבודה. מעניין שבדרך-כלל מכתיבי ההגבלות ומתנגדי "האקדמיה" הם כאלה שבניהם ובנותיהם, כלותיהם וחתניהם הם בעלי משרות אמיתיות או מדומות, אשר סודרו בעזרת קשרים וייחוסים, וממילא אינם חשים את קשייהם של האחרים. ישנם "אברכים" רבים (אני צופה בהם מהחלון), אשר בפועל נמצאים מעט בכולל, או בסה"כ רובצים שם מחשש גיוס ובגלל שכך מקובל, ובמקביל נשותיהם קורעות את עצמן בפרנסה וכורעות ללדת. יש בכך עיוות משווע! שיעיינו בכתובה עליה חתמו – היא חשובה לא פחות מאשר מסמכי היתר-עיסקה או פרוזבול שאנו כה מדקדקים בהם…

    • המגיפה לימדה אותנו שיש בתוכנו הרבה מאוד נשים שאין להם בעיה להרוג את בני משפחתם וסביבתם בשביל חתיכת קוגעל אז אתה מצפה שהכתובה שחתמו עליה תטריד אותם?

  • דבורה, הצגת את הפרדוקס באופן נפלא.
    להלן כמה הערות:
    א. הסמינרים הם גם גורמי הכשרה מקצועית ולא רק גורמי חינוך, וככאלה, הפרדוקס אופף גם אותם- הם רואים את הנהירה של הבנות ללימודים אקדמיים ואין לאל ידם להושיע גם לו רצו. הם בעצם בתחרות מול האקדמיה ומפסידים בה.
    ב. בית יעקב הוקם מלכתחילה ע"י שרה שנירר כסמינר למורות ולגננות, מתוך אג'נדה להועיל לחינוך הבנות, ולא לפרנסת בתי ישראל. כך שהתופעה שהאב אברך והאם מורה- השיגה את המטרה המקורית, והבנות התחנכו בצורה מצויינת, אם כי זה אכן לא הועיל כ"כ לפרנסה.
    ג. אני בוגרת בית יעקב וגם בוגרת מוסד אקדמי מאוד נחשב. למדתי בכיתה מעורבת והייתי שומרת התומ"צ כמעט היחידה, וחוויתי על בשרי את הדיסוננס הקוגנטיבי שתיארת- ומניסיון, גם אם העכבר אינו הר, ולא כל מגע עם העולם שבחוץ הוא הרסני לרוחניות, אבל אין ספק שיש דברים בגו. מי שיוצאת החוצה ועדיין רוצה לשמור על נכסיה הרוחניים (בדגש על כך שהיא רוצה, כי יש כאלה שרוצות פשוט לצאת החוצה והרוחניות פחות מעניינת אותן בשלב הזה), יוצאת למעשה למלחמה. התבדלות מסויימת היא הכרחית בהחלט- אם כי ללא חוסן פנימי של הבת, היא חסרת תועלת.

  • כמה הערות
    א. האמירה שאפשר לעבוד גם 6 שעות אינה בהכרח רוחנית. לאמא עם ערימה של ילדים זו הטבה פיזית. ממילא כל ההתקפה מיותרת. אם כי ברור שמסרים כאלו משודרים.
    ב. מהיכרות עניפה – בדר"כ אין לבוגרות ציפיות מעוותות, ברובם המכריע של המקרים הבנות אינן מטומטמות.
    ג. האמירה שאין כאן רצון לשליטה נכונה אולי בקרב המורות אך לא בקרב הדרג הבינוני ומטה בממסד. צא ובדוק מה קורה עם קרובות משפחתם.
    ד. אחת הסיבות המרכזיות לתהליך שהכובת מנסה לתאר (המעבר מעקרות בית והוראה למקצועות המחככים ב"חוץ" היא הסיבה הפרוזאית של הכסף. שאכן חיוניי לכלכת משפחות גדולות.
    ה. המאמר הזה זמנו היה לפני 30 שנה, אולי. כיום רובן המכריע של הבנות יוצאות לעבודה בשוק הכללי (אכן בהרבה מקרים בקבוצות עם אווירהה דתית, שבהן המעסיק מספק נטךה לנט"י תמורת 35% הפחתה בשכר, אבל קבוצה ממש אינה תנאי, וגם אם כן זה רק בהתחלה) ואינן צריכות להכלה. כל הסיפור הזה הוא במסגרת הידועה של התנהלות הקריצה החרדית הידועה, הממסד משדר אחת בפה ואחת בעין. הממסד יודע שאין ברירה אך חושב שנביחות רמות יפחידו את הצאן מלהתקלקל.
    ו. הפרדוקס שהכותבת מצביעה עליו (שניתן לקיים את אורח החיים בו הבעל אינו עובד רק בעבודת האשה, הזולגת החוצה) אכן מועצם ע"י החינוך הקהילתי. זאת בעיקר בגלל שחינוך זה מטיבעו נוטה ליצור חרדים סוציולגית ולא דתיים בהכרה. הפתרון הוא נטישה (לפחות חלקית) של החלק הסוציולוגי ושימת דגש על ההכרה הדתית.

  • זו מחלוקת ישנה בין רבי שמעון בר יוחאי ורבי ישמעאל (ברכות לה:) ומסקנת אביי "הרבה עשו כרבי שמעון ולא עלתה בידם" וכרבי ישמעאל ועלתה בידם "היום ישנו תהום בין החברה החילונית לחרדית , וכמעט שאי אפשר למנוע השפעה והדרדרות , לכן במקום חיטוט בנפשות הבנות צריך מעשה 1. היום הקהילה החרדית גדולה והיא יכולה לייצר מקומות עבודה , אך הבעיה שכבר הוכח שחלק מהמעסיקים החרדיים פחות נדיבים ויותר נצלנים , וסידור מקומות עבודה "כשרים" המתווכים החרדים מקלפים כספים ומנצלים את העובדות. לכן שהבעלים יקיימו את התחיבויותם בכתובה . 2. שנציגי הציבור החרדי יטפלו עבור כל החרדים ולא רק לאנ"ש

  • "הֲלוֹא שָׁמַעַתְּ בִּתִּי: אַל תֵּלְכִי לִלְקֹט בְּשָׂדֶה אַחֵר וְגַם לֹא תַעֲבוּרִי מִזֶּה, וְכֹה תִדְבָּקִין עִם נַעֲרֹתָי. עֵינַיִךְ בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר יִקְצֹרוּן וְהָלַכְתְּ אַחֲרֵיהֶן (רות ב, ח)
    בועז מונע מרות 'הזדמנויות' בשדות אחרים, ומותיר אותה ליהנות מהצדקה שלו בשדה שלו.
    זה לא מלכוד. גם לא מוזר. כך מעוצבת קהילה שערך הבידול חשוב לה. נשים יראות שמים שעובדות לפרנסה ולבית של תורה ו-כן, נזהרות עד כמה שאפשר מטשטוש תחומים ומוכנות לשלם מחירים על כך.
    מתאים לכולן? ממש לא.
    ואכן, הכותבת הרהוטה בוגרת סמינר ועשתה את בחירותיה עם הניסיונות והאתגרים שליוו אותה, אין קשר לקיום מצוות אלא להשתייכות קהילתית, ובמקרה זה הכותבת בחרה בזהות לימינאלית יותר ובדלנית פחות. הכל בסדר. שאפו לסמינר שנתן לה גם כלים לבחור.
    אלא שהיא כבר מייצגת משהו אחר מבחינה קהילתית.
    זה לא אומר שכולן צריכות לפעול כמוה, ועל הסמינרים לדעתי להמשיך להציג את המורכבות ולתת לבנות בסיס לבניית זהותן כחלק מהקהילה.

    • הצגת מורכבות או שקרים?

      כבר אמרו חכמים:

      "אמת חותמו של הקב"ה – שקר חותמו של בעל ההשקפה".

      אין מדובר בהצגת מורכבות, אל בקביעות נחרצות, ופעמים רבות תוך שינוי המציאות, לצעירים/ות שאין להם כלים להתמודד.

      זה כמובן לא אומר שאם כל העובדות היו על השולחן בגילאים 12 – 20 ניתן להתמודד.

      וכמובן שההורים שברובם מבינים את המורכבות עדיין שולחים את ילדיהם למוסדות אלו.

  • בס"ד
    אני מניח שאני מבוגר בכמה שנים מהגברת שכתבה את המאמר. הבעיה אינה הדיסוננס הקוגנטיבי (אפשר להשתמש בביטוי הפשוט: "סתירה פנימית", וזה עושה לי הרגשה שזה יותר מובן לרוב הציבור, גם אלו שלא לומדים פסיכולוגיה). אני שייך לדור בחירות 77, שהוא דור המהפך בגישת הציבור שומר התורה. עד אז אנשים עבדו לפרנסתם. הם היו פליטי השואה הפיזית והרוחנית שפגעה בציבור שומרי התורה. מנחם בגין שנהיה ראש ממשלה הכניס את ציבור שומרי התורה למלכוד: הוא החל לתקצב את הכוללים. עד אז יהודים עבדו במקומות עבודה חילוניים רבים. בדור 77 נוצר מצב שבו ציבור שומרי התורה קיבל את האיפיונים שלו כפי שהוא נראה כיום. האם זה דבר שלילי? עלינו לבדוק זאת בהתאם לדיסוננס הקוגנטיבי שבינינו לבין הציבור פורק עול התורה (שלא באשמתו). החברים של אבי, גם החילונים, עוד הייתה להם איזה גירסא דינקותא. הם עוד באו לבית הכנסת בראש השנה, צמו ביום כיפור, השתדלו לאכול כשר לפי המושגים שלהם. קדושת המשפחה עוד הייתה אצלם ערך. הנשים עוד הלכו בלבוש שאיפשר לאדם חרדי לעבוד במסגרת חילונית (אבי עבד בחברת חשמל). האם כיום אדם יכול לשלוח את אשתו לעבוד במסגרת חילונית בלב שקט? האם אדם יכול בעצמו ללכת לעבוד במקום חילוני? האם אדם יכול ללכת ברחוב חילוני? אז נכון ש"בית יעקב" מחוייב לספק הצעות למקצוע (בעצם מי אמר שהוא מחוייב?!!!) אחרת הוא יהיה נראה כמו אמות אמותיה של המחברת, שלפי שמה היא מגיעה ממשפחה ירושלמית ותיקה, והן כנראה למדו ב"בית יעקב הישן" (לא "הסמינר הישן") ודומיו, ולא במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה חילונית או אפילו במכללה חרדית שלימודי הפסיכולוגיה בה כדי לקבל תואר חייבים להיות משולבים בשיטות פרויד וחבר מרעיו, המושתתות על כפירה גמורה בהיות האדם יצור אלקי בעל בחירה (איני מעוניין להרחיב מעל גבי במה זו, כי לא כאן המקום). התדרדרות ברמה רוחנית אינה בהכרח יציאה של הבעל מהכולל או שינוי בלבוש ואורחות חיים. התדרדרות רוחנית היא גם בהבנה האמיתית של רוח התורה ומערכת דרישותיה מאיתנו. היא בהפיכתנו לדתיי מחמד חילונים בלב. חילוניות אינה בהכרח אי שמירת מצוות, אלא השקפת עולם בנוגע לתפקיד איש והאשה בעולמנו. "אשת קריירה" הוא מושג זר לרוח התורה. אשה היוצאת לעבוד יוצאת כדי לעזור בפרנסת הבית. אם היא תעבוד תשע שעות היא תפסיק להיות אמא. אני מכיר בתים שנהרסו רק בגלל זה. הרמב"ם כותב הלכות דעות שטבעו של אדם להיות מושפע מאנשי מקומו. אם אשה נמצאת בסביבה חילונית מתמדת, בעולם התקשורתי של היום, הרי אורח המחשבה שלה משתנה בהכרח. היא תפסיק לראות בחילוניות אסון, אלא אורח חיים שניתן ללמוד ממנו ולחקות אותו, גם בלי להפסיק להשתייך לחברת שומרי התורה. איך הגדירה לי זאת פעם עו"ד חילונית: "הנאו-חרדים". אלה חרדי המחמד שהחילונים שמחים לראות אותם כי הם לא "דוסים מסריחים ממאה שערים". אבל דברו פעם עם בעל תשובה כיצד באמת מסתכלים החילונים על חרדי המחמד שלהם, ואת מי הם בסתר ליבם מעריכים? את המלקקים, או את אלה שלא כורעים לעגל הזהב החילוני. אז במקום להתעטף במליצת דסוננס קוגנטיבי, הבה ונקרא לילד בשמו: יש לי רגש נחיתות מול החילונים! הדת שלי אינה איתנה מספיק! אני מפחדת לעזוב את המסגרת שבה גדלתי, אבל מעריצה את המסגרת החילונית!

    • מעניין שבחו"ל יהודי חרדי יכול להיות רופא, עו"ד, רו"ח וכד', מבלי להתבייש.

      השאלה היא במה ישראל שונה:

      לדעתי יתכנו כמה תשובות:

      – החיוב בשירות צבאי שמאלץ להישאר בישיבה, אבל זה לא מסביר את הסוגיה של ישיבה קטנה מול ישיבה תיכונית, אלא שאם ממילא לא ניתן לעבוד או ללמוד מקצוע אקדמי מספר רב של שנים אחרי הלימודים התיכוניים, מעדיפים לא ללמוד אותם.
      – יש יותר תמיכה ממשלתית בלימודי התורה מבחו"ל ונוצרת מלכודת זהב?
      – החומר האנושי בחו"ל בנוי אחרת, מבחינת תפיסת העולם ולא ניתן להוביל אותו לעוני לעומת הציבור בישראל (גם שם יש ליקווד וכד', שאלו מקומות של אברכים, אבל זה פחות נפוץ).
      – בחו"ל יש את ההתבדלות מול הגויים, לעומת ישראל שבה "כולנו יהודים" ויש יותר חשש לתערובת.

      אינני יודעת.

      אבל מה שאני כן מבינה שיש קהילות חרדיות שמבינות את החרדיות באופן שונה.

    • יפה כתבת בטענתך על המחוייבות האקדמית לתורת פרויד הכפרנית, שמתאימה עצמה, ומתפתחת על פי מודלי התניה, שנבדקים על בעלי חיים וממנה אל, ועל, האדם. כך יוצאים דבריהם נכונים למחצה על בעלי חיים ו/או על גויי הארץ (במידה והם שואפים ואיפולסיביים כבעלי החיים)
      אנו היהודים, שומרי התורה והמצוות שמחונכים על ברכי האמונה, לנו דעות אחרות. ודחפים ומושגים שונים שלא נלקחם ומובאים בחשבון הפסיכולוגי.

      אבל. וכאן האבל הגדול ! גדולי העסקנים, ומערכת הההנהגה החרדית, כן משתמשת באנשי מקצוע, סוציולוגים. פסיכולוגים, וכדו' ח י ל ו נ י י ם לגמרי, ודבריהם והחלטותיהם מבוצעות על אברכי משי וילדי זהב, תוך הפרה בוטה ואף גסה ואכזרית הפוגעת בזכות הפרט על גופו ונפשו.
      רק לומר לא ללמוד. ולתת לאנשים זרים, חילוניים גמורים. לנהל את הקהל החרדי, זו אחת הטעויות המפלצתיות והאויליות ביותר שבחברה החרדית.
      תקשיבו קצת לדברים האלו.

    • לשמרית, כאחד שגר בחו"ל תקופה אני יכול לומר ששם המנטליות שונה לגמרי והמטרות שונות לגמרי, שיהיה ברור החרדים [שבאמת היו חרדים והקפידו על קלה כחמורה] עלו לארץ ישראל כבר לפני מאות שנים, ואז מי שעלה לארץ מטרתו הייתה לשקוע כל כולו בתורה שאין תורה כתורת ארץ ישראל ואוירא דארץ ישראל מחכים בזמנו אנשים פשוטים כאן בירושלים יכלו להיות רבני קהילות גדולות בחו"ל והם עזבו את הכול לגור בארץ, במחילה מכבודך ומכל אנשים מסוגך שכותבים כאן המסורת הזאת עדיין נשארה בקרב היהודים האלו במידה מסויימת שבאם לארץ כדי לשקוע בלימוד תורה ולא לעסוק בשום דבר אחר, לידיעתך מעניינא דיומא של קריאת המגילה חייב להיות בעיר מקופת חומה לפחוחת עשרה בטלנים פירושו בטלים ממלאכתם וניזונים משל ציבור כדי שיהיו פנויים לעסוק בתורה ובפרט מה שכתוב בגמרא ברכות ו' ע"ב, אמר רבי יוחנן בשעה שהקדוש ברוך הוא בא בבית הכנסת ולא מצא בה עשרה מיד הוא כועס שנאמר מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה. לרבי יואל מסאטמער [שציבור גדול בירושלים למרות שאינו נמנה על חסידיו אבל הוא חי לפי שיטתו] מביא ראיה בספרו ויואל משה 13 סיבות מדוע מותר לגור בארץ ישראל קודם ביאת המשיח [כעיקרון הוא אוחז ויש לא אחת הראיות משו"ת מהר"ם מרוטנבורג דפוס לבוב סימן י"ד, וששאלתם עיקר המצוה ההולך לארץ ישראל, איני יודע אלא כמו שמפורש בסוף כתובות [קי, ב]. ואם מוחלין לו כל עונותיו הכי מפורש התם [קיא, א] ובלבד שיפרוש מכאן ואילך ויזהר מכל מיני עון לקיים כל מצות התלויות בארץ, שאם יחטא שם בארץ ישראל יענש יותר מכל עבירות שיחטא שם בחוצה לארץ, כי השם אותה דורש תמיד ועיני השם בה [ו]השגחתו תדיר, אינו דומה מורד במלכות בפלטין למורד מרחוק חוץ לפלטין, והיינו [במדבר יג, לב] ארץ אוכלת יושביה היא.
      וכתיב נמי [ויקרא יח, כב] ולא תקיא הארץ אתכם כאשר קאה את הגוי וגו' לפי שמקיאה עוברי עבירות מתוכה. והיינו דכתיב ושממו עליה אויביכם, ואפילו אומות העולם שבה אינם מצליחים מחמת שהם עוברי עבירות, ועל כן ארץ ישראל עכשיו שממה היא ואין בה עיר מוקפת חומה כשאר מדינות. ואותם שהולכין לשם ורוצין לנהוג בה קלות ראש בפחזותם ולהתקוטט שמה קורא אני עליהם [ירמיהו ב, ז] ותבואו ותטמאו את ארצי.
      אבל מי שהולך לשם שמים ומתנהג בה בקדושה ובטהרה אין קץ לשכרו, ובלבד שיוכל להתפרנס שם, דכל דסליק אדעתיה למידר כו' כדאיתא פרק האיש מקדש [קידושין נ, א], ולשיטתו אחת ההיתרים לגור בארץ ישראל זה לשבת כל הזמן על התורה ועל העבודה ובכלל לנהוג בקדושה יתירה, כך שהמשוואה בין ארץ ישראל לחוץ לארץ לא קיימת. כך שאין טעם להתווכח ולהעלות שוב ושוב את הדברים האלו כי הדבר היחיד [ואולי בגלל זה כן כדאי להעלות את הדברים האלו] זה ייצור מוטיבציה נגדית ליותר ויותר אנשים לרצות להקדיש את כל חייהם לתורה

    • ראשית אני לא מבינה את "האיום" שיותר אנשים ילכו ללמוד תורה. אדרבה שילמדו תורה ויגדלו בתורה. גם הילדים שלי הולכים לישיבות בשביל לגדול בתורה. ושנית לא כל כך הבנתי מה אתה מציין בקשר ליהודים בא"י. היהודים בא"י חיים ע"פ התורה הקדושה, שבה החיים של הפרנסה תפסו מקום עיקרי. זה שאתה מציין אדמו"ר שהחליט להוציא ספר ולהנחות איך לדעתו צריך לנהוג ממש נחמד, בדיוק כמו אותם אדמו"רים שהחליטו להמשיך לערוך טישים בלי מסכות בקורונה. כל אחד וההתנהלות שלו. (ויש אומרים כשאין לך כלום על העגלה, אתה מעמיס שטויות ופורס עליהם כיסוי יפה, בכדי שהשוטים יחשבו שגם לך יש סחורה למכור).

    • לשמרית, ההבדל בינו לבין מכחישי הקורונה, כי הוא מביא נימוקים הלכתיים שבנתיים אף רב לא הפריך את הנימוקים שלו אלא השתמשו במנטרה "דעס תוירע"

    • 70 פנים לתורה.

      אבל התוצאות הן המלמדות מה יוצא מבן אדם.

      "אביי אמר כדתניא ואהבת את ה' אלהיך שיהא שם שמים מתאהב על ידך שיהא קורא ושונה ומשמש ת"ח ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות מה הבריות אומרות עליו אשרי אביו שלמדו תורה אשרי רבו שלמדו תורה אוי להם לבריות שלא למדו תורה פלוני שלמדו תורה ראו כמה נאים דרכיו כמה מתוקנים מעשיו עליו הכתוב אומר ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר אבל מי שקורא ושונה ומשמש ת"ח ואין משאו ומתנו באמונה ואין דבורו בנחת עם הבריות מה הבריות אומרות עליו אוי לו לפלוני שלמד תורה אוי לו לאביו שלמדו תורה אוי לו לרבו שלמדו תורה פלוני שלמד תורה ראו כמה מקולקלין מעשיו וכמה מכוערין דרכיו ועליו הכתוב אומר באמור להם עם ה' אלה ומארצו יצאו".

    • מי שקורא ושונה ואין משאו ומתנו באמונה, נכון מי שקורא ושונה, לצערי הרב רוב אלו שמחללים שם שמיים אינם בדיוק קוראים ושונים הישיבה בשבילם זה תיבת נוח כדי שלא יהיו ברחוב והתוצאות בהתאם בכל זאת עדיין אין אצלם אונס קבוצתי והם לא דוקרים את נשותיהם

  • ראשית עצם היציאה לעבודה בחוץ משנה את סולם הערכים. אם את יושבת בצוות עם עובדת אחרת שמרוויחה כפול ממך כי היא בוגרת מדמ"ח, איך היא תחנך את בתה, ללכת לסמינר בית יעקב שיוצאות הנדסאיות או ללוסטיג?

    וכאשר העובדת לידה מספרת כמה הבן שלה מתאמץ בשביל ללמוד רפואה והיא צריכה לספר כמה הבן של מתאמץ ללמוד בישיבה בכדי שימצא שידוך טוב ויהא אברך, מה היא חושבת?

    כך שגם לא בוויכוח על אורח חיים, אלא רק בחיים עצמם, כשהיא נאלצת להשוות את "העגלה המלאה" החרדית, לבין "העגלה הריקה" החילונית, היא לא תמיד רואה בעייני הבשר ודם שלה את המלא והריק כפי שחינכו אותה. יתכן ואנדרסן ב"בגדי המלך החדשים" הטיב לתאר את מראה עיניה, אבל היא כבר לא ילדה קטנה, והיא יודעת שאסור לה לצעוק בקול.

    כעת השאלה היא, למה הורים שהגיעו לגיל 40 ומכירים את האמת על החיים ישלחו את הילדים למקום לימוד שלא מלמד ליב"ה (אסור לשכוח שבעבר למדו בחינוך העצמאי, ביישוב ואח"כ יכלו יפה ללכת ללמוד בישיבת חברון).

    מה מושך אותם בזה? הם יודעים שהחיים מורכבים יותר.

    אפשר שאנשים נמשכים למיסטיקה על פני השכל (אמונות בכתות, באבות, חכמים וגדולים למיניהם).

    אפשר שאנשים מבינים שעל אף החסרונות יש יותר תועלות.

    אפשר שאנשים חוששים מהקהילה (אבל אסור לשכוח שהורים מוכנים להקריב המון בכדי להציל את ילדיהם – אז זה תירוץ)?

    • שמרית, הסיבה הפשוטה היא שההורים רוצים לתת לילדיהם את הטוב ביותר ולכן שולחים אותם למוסדות החינוך החרדיים.
      נגיד מה שנגיד על המוסדות הללו, נפוטיזם, שחיתות, אפליה עדתית, שיטות עקומות- הכול נכון. אבל בשורה התחתונה, בהשוואה לאלטרנטיבות, החינוך החרדי הוא האיכותי ביותר שקיים כיום במדינת ישראל, והוא זה שמחנך בצורה הקרובה ביותר לשלמות שקיימת מבחינת ערכים יהודיים.
      ההורים מעניקים לילדיהם את אותו חינוך שהם קיבלו- כי הם זוכרים את שנות הילדות שלהם עצמם לטובה, ורוצים שגם ילדיהם יחוו את אותו דבר.
      שמרית, אני רואה בתגובות שלך באתר שאת מאוד מתוסכלת ממערכת החינוך החרדי. כדאי לך להפנות את האנרגיות הללו למימוש העצמי הייחודי שלך שאינו קשור לאף ממסד או מערכת. קיבלת נשמה מהקדוש ברוך הוא, תפנקי אותה.

    • ריקי

      ב"ה זכינו להעמיס על עגלתו עוד דברים מלבד התורה (כידוע דרך ארץ קדמה לתורה).

      אבל אני מתבוננת מסביבי על אלו שניסו להעמיס על ילדיהם רק משא אחד של תורה של תורה מכביד מעבר לכוחם. כשאבד משא זה, הם נשארו עם עגלה ריקה.

      כידוע השנה האחרונה לימדה גם את אלו שעד היום לא ראו, שחלק ניכר מהציבור החרדי העגלה הועמסה באנרכיה ולא בתורה (שהרי חז"ל כבר לימדונו: כל שישנו במקרא ובמשנה ובדרך ארץ לא במהרה הוא חוטא שנאמר (קהלת ד, יב) והחוט המשולש לא במהרה ינתק וכל שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ אינו מן היישוב), והרבה מהפרומקייט שראינו סביבנו, נבע מכך שאותם אנשים "אינם מן הישוב".

      וכן, מאוד כואב לי על אותם אנשים שיהפכו לחוטבי עצים ושואבי מים של החברה, בשל תעתועים שבילבלו את הוריהם.

    • לחמודי.
      מה אתה דוחף את האדמו"ר מסאטמר לנושא? גם אם טענותיו טובות, גדולי ישראל שמורים דרכינו פסקו אחרת.

    • לפאפגיו, המושג גדולי ישראל הוא צ'ק ללא כיסוי כל זמן שאינם מביאים מקורות הלכתיים לדבריהם אין לזה שום ערך, נקודה

  • שמרית, כשרואים את התורה כמעמסה, היא כבדה.
    וכשרואים אותה כאור האורות של האמת, היא נעימות שמרפדת את החיים ואינה חולפת. (זה האתגר שלנו כהורים- לחבר את הילדים אל התורה כך שיראו אותה בצורה הנעימה ביותר שיש.)
    עדיין לא מבינה מה אכפת לך מכל מה שהציבור החרדי מעמיס על העגלה שלו. (ואני בהחלט מסכימה איתך שהציבור סובל מרעות חולות שקשה מאוד לרפא), תעמיסי את העגלה שלך בדברים שאת רוצה ותסעי לבריאות.
    ונכון שדרך ארץ קדמה לתורה אבל שכר בעולם הבא נקבל על התורה ולא על הדרך ארץ. דרך ארץ היא מסגרת לתורה- בלי דרך ארץ נצטרך להגיע לדרגה של ר' שמעון בר יוחאי. עם דרך ארץ, נוכל להיות אנשים מן היישוב וליישם את דרך התורה כאן בעולם הזה. אבל ברור שהתורה נשארת העיקר.

    • ריקי, ראשית כאן זו כיכר השוק לשמוע ולהשמיע. אני מאד נהנית לקרוא מה אחרים כותבים, כי כידוע מכל מלמדי השכלתי.

      שנית, אינני יודעת מה הם האמונות הדתיות שלך, אבל לפי האמונות הדתיות שלי (שאני מניחה שהן משותפות להרבה משתתפים כאן), הגמרא אומרת: אמר רבא: בשעה שמכניסין אדם לדין, אומרים לו: נשאת ונתת באמונה? קבעת עתים לתורה? עסקת בפריה ורביה? צפית לישועה? פלפלת בחכמה? הבנת דבר מתוך דבר? – ואפילו הכי אי יראת ה' היא אוצרו – אִין, אי לא – לא;

      זאת אומרת שהשאלה הראשונה היא: "נשאת ונתת באמונה" ורק אח"כ שואלים "קבעת עיתים לתורה".

      אבל שוב אלו האמונות הדתיות שלי, לך יכולות להיות אמונות דתיות אחרות, ואני לא שואלת אותך למה את משתתפת.

    • לשמרית, זה לשון הגמרא סנהדרין ז' ע"א, אמר רב המנונא אין תחילת דינו של אדם נידון אלא על דברי תורה שנאמר פוטר מים ראשית מדון. ופירשו תוספות שם ד"ה אלא על דברי תורה, והא דאמרינן בפרק במה מדליקין (שבת דף לא.) ששואלין לו נשאת ונתת באמונה ואח"כ קבעת עתים לתורה התם באדם שעוסק בתורה מיירי אלא שלא קבע עתים והכא מיירי כשלא עסק כלל אי נמי שואלים לו תחילה על משא ומתן באמונה ומ"מ יקבל דינו תחילה על דברי תורה והכי דריש ליה לקרא תחלת גילוי דינו במה שנטשו מדברי תורה.

    • שמרית, אם כך לדעתי את טועה טעות יסודית בהבנה של מהות החיים שלנו כאן בעולם,
      תראי את זה כמשחק,
      את משחקת בזי'טונים או אסימונים, ובסוף המשחק מקבלת את הערך הכספי של מה שצברת,
      כך גם העולם הזה הוא כמו משחק, "דרך ארץ" זה כללי המשחק, אבל "תורה ומצוות" הם הזיטונים ו"העולם הבא" הוא הכסף האמיתי
      התמקדות בדרך ארץ בתור עיקר והפיכת התורה לטפל היא כמו אדם שמצפה בזהב את הז'יטונים שלו.

    • מבינה את שימרית למרות שדעתה שונה משלי, חשוב לדעת שכאשר אדם עם אמבציות עומד ואומר את דעתו לפעמים הוא זה שיצור שינוי שיעזור לאחרים, טוב שהיא אומרת את דעתה שוב ושוב, ככה מתחולל שינוי.

  • נו אז לפי התשובה הראשונה של תוספות – מדובר באדם שלא עסק כלל בתורה או שלא קבע עיתים לתורה.

    בתשובה השניה תוספות מדבר על שתחילת הדין על דברי תורה – שנטשו דברי תורה.

    לשתי הגישות נושא הנשיאה ונתינה באמונה הוא הנשאל ראשונה לאדם מן הישוב שקובע עיתים לתורה.

    בכל מקרה החשיבות של "דרך ארץ" אמורה להיות לא פחותה מהחשיבות של לימוד תורה (כמובן שגם משתמע אחרת מ – "דרך ארץ קדמה לתורה" ומ – "גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמים", אבל לא אני אעסוק בשיקלול מימרות של חז"ל, רק שרואים מכאן שגדם תורה וגם דרך ארץ היו חשובים לחז"ל).

    • לשמרית, כתבתי כבר תגובה על כל הנושא הזה אין עכשיו טעם לחזור על זה אך עייני בכסף משנה פ"ג מהלכות תלמוד תורה ה"י

    • לשמרית
      ושוב כמו שריקי גתבה יפה תוך אמפטיה לרגשות שלך דרך ארץ חשובה ואפילן נשאלים עליה בדין ראשונה
      אבל היא תשתית ,ושואלים האם יש לך תשתית טובה לא יותר
      הזהב עצמו זה התורה
      גם את מאמינה בזה
      אחרת גם הדרך ארץ היא לא משמעותית
      איפה אלוקים בתורה שבכתב -שאותה הוא מסר למשה בסיני- ציווה על דרך ארץ
      דרך ארץ היא משמעותית כתשתית
      ואני מסכים שנכון להשקיע הרבה בתשתית
      אבל גם את מאמינה שהמשמעות היא התורה והמצוות
      והרי את בעצמך אומרת דרך ארץ קדמה לתורה משמע יש תורה ודרך ארץ זה לא תורה אלא רק קדמה לה
      ובאמת נראה שיש לך הרבה יכולת אינטלקטואלית ואמביציה וחבל שלא תנתבי אותה למלאות את העגלה שלך במקום להביע את החסר בעגלה החרדית
      וכמו שאמרת כאן זה מקום השוק להשמיע את הקול שלך
      אז תשמיעי לנו גם באותה מידה של השמעת החסר
      את המילוי שאת ממלאה
      בטוח שיש לך
      תשמיעי
      גם את זה השוק רוצה

  • מעניין מתי הליטאים יבינו שהפתרון נמצא קרוב ובהישג ידם. החסידים כבר הבינו אותו מזמן.
    יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ. כל עוד הגברים הליטאים ימשיכו להתעקש על הפרת התחייבויותיהם בנישואין, הנשים הליטאיות תאלצנה לעבוד גם במקומות מפוקפקים, ואחריתן מי ישורנה.
    בעוד גבר חסידי שיוצא לעבוד מקבל את מלוא התמיכה הקהילתית וכל המעטפת שעוזרת לו להשאר נטוע עמוק בקהילה, ואשתו יכולה לבחור היכן לעבוד ולקחת בחשבון שיקולים נוספים מלבד גובה המשכורת.

    • אצל הליטאים יש בעיה אידאולוגיית שאין אצל החסידים.

      עייני מכתב מאליהו חלק ג', עמ' 256 – 257 ותביני.

    • גבר שיוצא לעבוד אין לו התמודדויות? במקומות שהוא עובד אין בעיות?
      יש גם, וגם על זה צריך מאמר, החינוך צריך להיות טוב מספיק כדי שמי שיוצא לעבוד יכול להתמודד נכון, בין הגבר ובין האישה.

  • כמי שגדל בין שני העולמות, הדתי לאומי והחרדי, וראה את כל האבות של חבריו החרדים עובדים והאמהות עקרות בית – וכך גם אבי שלמד בפונוביז' תחילה ורק אחר כך הלך ללמוד – קשה לי להבין כיצד נולדה 'חברת האברכים'. אני יודע את ההיסטוריה אבל לא מבין איך השתכנעו כל כך הרבה תלמידי חכמים יראי שמים לשים ללעג ולקלס את ההתחייבות בכתובה. באחת מהשיחות שלי עם רב חשוב חרדי שאלתיו, האם יתכן והציבור החרדי נחשב כמי שחי ללא כתובה? שטר המזוייף מתוכו, שאין כוונה כלשהי לעמוד בתנאיו והכל יודעים זאת, האם הוא נחשב? ולצערי לא שמעתי תשובה. בכל העולם הדתי, גם הדתי לאומי הליברלי ביותר, יודעים שחשיפה לעולם החיצוני עשויה לגרום לירידה דתית. אז הדיסוננס הזה קיים בכל חברה דתית.

    • למשה זוכמיר, לשאלתך על התחייבות הכתובה עיין בכסף משנה פ"ג מהלכות תלמוד תורה ה"י ונפסק להלכה גם בש"ך יורה דעה סימן רמ"ו ס"ק כ' [כתבתי כבר את זה באחד התגובות שלי] כך שמי שעמל בתורה חכמים בדורות קודמים בגלל שהיום אין מצב להיות גדול בתורה אם לא מקדישים את כל היום לתורה הדורות נחלשו תיקנו שחייבים לפרנס, וליתר ביטחון אם יש לך אפשרות לשאול את זה את הגאון רבי דב לנדא שליט"א ראש ישיבת סלבודקא הוא יענה לך יותר בפרטות על זה, בסך הכל הכתובה היא למעשה תקנת חכמים הם אמרו והם אמרו [אני מדבר כרגע על הכסף משנה והש"ך]

    • טיעון בעייתי

      האם הנשים עומדות על זכיותיהן בכתובה? כי אם כן, יש להן מסמך חתום. הבעיה תהא מה יהא כאשר אישה תדרוש את זכיותיה לפי הכתובה והבעל יטען שלפי הזמן והמקום הוא לא חייב לפרנס אלא להיפך. בעבר ראיתי שטענות דומות בבקשה לפטור ממזונות ילדים את הבעל לא נענו על ידי בית דין.

      יש כמובן גם נשים שתתחלחלנה מלשמוע שהבעל רוצה לצאת לעבוד.

      וכמובן שהבעל יוצא ידי חובה בפרנסה של אשתו בכך שיש לו הכנסות מאשתו שעובדת ובכספים אלו הוא מפרנס אותה. הרי הוא לא מחויב רק בעצמו לעבוד בשביל הפרנסה, הוא יכול גם לממן את המזונות מהכנסות שלו מהשקעות…

  • ובנוגע לירידה באידישקייט אני לא מקבל את זה שאברך נשוי ידרדר מבחינה רוחנית חייבים להעביר שיעורים בהלכות שלום בית [רוב מסכת כתובות מפרק נערה עד מי שהיה וכל אבן העזר הלכות כתובות וסימן קנ"ד בהלכות גיטין וכן סימן ר"ם באורח חיים וסימן כ"ה באבן העזר]

  • נדמה שהיה מן הראוי והיושר לפרסם קצת יותר ברור שהאתר הזה נועד לקעקע את החרדיות המיינסטרימית וליצור חרדיות חדשה.
    רוב הדיונים כאן הם רפורמים במהותם, אני לא רואה כאן שום התבטלות לדעת תורה, כל אחד ואחת דנים ושוקלים על פי אופיים דעתם ונסיונם הרב, והדבר העיקרי של החרדיות – התבטלות לדעת תורה (ולא משנה של מי) ו"עשה לך רב" – פשוט מושלך כאן לארץ בזלזול גמור.

    • אני חושבת שהמקור שלך דווקא לא תואם את ההערה.

      עורכים כאן דיון מה הדעות הנכונות שצריכות להיות לרב, בכדי שנקבל את מרותו, שהרי נאמר: "עשה לך רב", תבחר את הרב.

    • לשייקה, אתה תינוק שנשבה אין לי טענות אישיות אליך אתה מדקלם מה שכתוב בארבעת חלקי שולחן ערוך המודיע יתד המבשר והפלס, הם כולם מסלפים את המשנה באבות, זה לשון רש"י אבות פ"א מ"ו, עשה לך רב. שלא תהא אתה למד לעצמך מסברא אלא מן הרב ומן השמועה. בעברית פשוטה זה רב שיקנה לך דרך הלימוד לא שכל שאלה תשאל אותו באמונה עיוורת, זה לשון טור חושן משפט הלכות דיינים סימן כ"ה, כתב הראב"ד שאין אדם עתה בזמנינו רשאי לחלוק על דברי גאון כדי שישתנה הדין מדברי גאון אלא בקושיא מפורסמת וזהו דבר שאינו נמצא לפיכך החולק על דברי גאון הוי כטועה בדבר משנה וכן אם טעה בפסקי הגאונים שלא שמע דבריהם ואילו שמע היה חוזר בו זהו טועה בדבר משנה. אז בבקשה תשב ותעמול בתורה ותפסיק לשרוף את הזמן בקריאת מאמרי "השקפה" בדת העיתונות. א' רבי משה פיינשטיין זצל [שהיום יום פטירתו] אמר שמעולם לא קרא עיתון ובשם הסטייפלר שמעתי שרצו לכתוב על אברך במצבה לא פסק פומיה מגירסא שאל הסטייפלר האם הוא קרא פעם עיתון אפילו חרדי אמרו לו כן, אמר הסטייפלר אם כן אסור לכתוב כך על המצבה, אני רוצה שתצטט לי בכל הש"ס או בארבעת חלקי שולחן ערוך אורח חיים יורה דעה אבן העזר חושן משפט התבטלות ל"דעת תורא" של כל מיני ליצנים שקיבלו ירושה או כשרוניים להקים ישיבה

  • שכחתי להוסיף א' הראב"ד אומר את זה על גאון אבל אפילו לשיטתו על ראשונים מותר לחלוק בראיה בש"ס קל וחומר בן בנו של קל וחומר על בני דורנו יהיו גדולים אשר יהיו [קל וחומר בן בנו של קל וחומר ליצנים שקיבלו ירושה] והטור שם מוסיף
    וא"א הרא"ש ז"ל כתב ודאי מי שטועה בדברי הגאונים שלא שמע דבריהם וכשאמרו לו פסק הגאונים ישר בעיניו טועה בדבר משנה הוא ולא מיבעיא בפסקי הגאונים אלא אפילו חכמי כל דור ודור שאחר הגאונים לאו קטלי קניא באגמי הוו ואם פסק הדיין שלא כדבריהם וכששמע דבריהם ישרו בעיניו והודה שטעה טועה בדבר משנה הוא וחוזר אבל אם לא ישרו בעיניו ומביא ראיה לדבריו המקובלת לאנשי דורו יפתח בדורו כשמואל בדורו ואין לך אלא כל שופט ושופט אשר יהיה בימים ההם ויכול לסתור דבריהם כי כל הדברים שאינם מבוארים בתלמוד שסדרו רבינא ורב אשי יכול לסתור ולבנות אפילו לחלוק על דברי הגאונים

  • הרמב"ם כותב שדרך האדם להיות מושפע מסביבתו ואם סביבתו רעה שיגור במדבר !!

    השאלה הגדולה היא מה הסביבה ופה נכשלו החרדים!
    עשיתי צבא ואני עובד לא מעט שנים בהייטק וראיתי דבר או שתיים…
    מי שבא חזק ומאמין בדרך שלו לא ייפול!
    אם הרבנים רוצים שהבנות לא יסטו מהדרך אז במקום לצעוק נגד מסלולים אקדמאים שיתנו מסלולי תורה…

    בנות\נכדות הרב מקבלות משרה בהוראה אבל אנחנו אחרי שנשותינו התחננו למילוי מקום ולא קיבלו ובסוף מצאו משרה עלובה אצל עסק חרדי (מגובה ברבנים) ששילם שכר מינימום ופיטר כל שנה כבר לא נשלח את בנותינו ללמוד הוראה אלא משרה מכניסה ונשתדל לתת לה יסודות איתנים וסביבה טובה שלא תושפע מהסביבה הרעה

    נשים חרדיות רבות כבר עובדות בחוץ וגם גברים רבים כבר לא בכולל אבל הציבור החרדי ממשיך לטמון את הראש בחול ולהתעלם בתירוצים שהם מודרנים\חרדקים
    אבל בסוף יום אחד זה יתפוצץ לו בפנים! כי עוד ועוד יצאו ויעלמו

    התשובה היא סביבה של תורה – מערכת של שיעורי תורה לגברים ונשים

    איזה שיעור תורה יש לחרדי שעזב את הכולל? דף היומי ותו לא.. ומה עם הלכות? מוסר? מאיפה יונקת אישה חרדית רוחניות אחרי הסמינר? מסרטונים של רבני ווצאפ?

    נ.ב ככול שילמדו יותר בנות מקצוע מסוים כך במקומות העבודה תהיה להם סביבה משלהם כמו שיש משרדי ממשלה בי.ם שרוב העובדות במחשוב הם חרדיות

    • מסכימה לגמרי עם ההדגשה על הסביבה. איך מצפים מבחורה חרדית להישאר דתית כשאין לה בקושי קשר לתורה ולמצוות?!? אותה בחורה חרדית פטורה ממצוות עשה שהזמן גרמן וגם מלימוד התורה. ואם אותה בחורה תנסה ללמוד תורה מתוך רצון להתחבר יותר ליהדות יכנו אותה 'רפורמית'! צריך לתת לבנות סביבה דתית ברמה מספיק גבוהה כדי שהן תהיינה מלאות בתורה ובעוצמתה ולא יישאר להן מקום ל"תפלות" שבחוץ.

  • דבורה
    מאמר מרתק
    כתוב רהוט ויפה
    כבוגרת מוסד חסידי ולהבדיל האקדמיה
    אני לא חושבת שההתניה היא כה ברורה- מאמינה שגם אנשי החינוך מאמינים כי ניתן להמשיך לקיים אורח חיים שומר תורה ומצוות גם בהשתלבות בשוק העבודה הכללי. אישית מתחברת יותר למונח התקררות שמזה הם כה חוששים
    הם לא חושבים כי בחורה תפנה עורף לקיום תורה מאחר ועבדה במקום חילוני
    הם כן חושבים- והמציאות מוכיחה בשטח- כי ילדה טובה ותמה שיוצאת אל העולם הרחב עלולה לחטוף כמה זבנגים בצורת מושגים שונים, דברים שהיו בציפור נפשה ופתאום כבר פחות
    היחשפות לעולם מערבי שבו קיימים מושגים שלא הכירה
    וזה יותר מבהיל אותם.
    ולכן אני יכולה להבין את הקונפליקט בו הם מצויים- ובו גם אנו היוצאות לעבוד- בדבר הידיעה כי העבודה היא כורח המציאות- הם לא באים לומר אל תצאי לעבוד מסוכן שם בחוץ
    אלא צאי לעבוד והישמרי והיזהרי,, ואכן יש ממה
    כצעד מקדים כמובן ראוי לתת חוסן בדבר הערך והדרך ולא לחשוש מכל רוח מצויה שתפיל
    אבל הרוחות קיימות אין מה לעשות
    וילדה חרדית סטייל בני ברק שפתאום הולכת לעבוד במשרד חילוני היא נתקלת בעולם שכל כך זר לה מבלי להתכוון

  • ווואו שמרית, נגעת פה בנקודה אולי הכי רגישה בציבור ושלל התגובות הכואבות יעידו על כך (שנוגעים במשהו כואב אז צועקים) חבל שהנקודה האמיתית הזו, עולה לדיון רק פה – אתר שהציבור החרדי בכללותו לא נחשף אליו, ולא דנים בו בסמינרים ישיבות או בכל מסגרת חינוכית חרדית, זה חבל כי באמת ישנה בעייה ונקודה שצריך לברר ולפתור, אך פשוט טומנים את הראש בחול. יש את אלו שלא יממשו את עצמם ויילכו לכולל רק מהחשש שלא להתקלקל בחוץ ויש את אלו שייצאו לעבוד כי רוצים פרנסה נורמאלית וייאבדו את עצמם לדעת בחוץ, יישארו מטבע הדברים ללא קהילה תומכת ורק ימשיכו להתגלגל במדרון, ופשוט חבל שזה המצב. ופשוט צריך לתכנן נכון כמו שבצה"ל יש רמת מוכנות כיוון שיושבים אנשים ומעריכים סכנות ומתכוננים אליהם מראש וכך מנצחים בעז"ה כך בתוך הציבור שלנו אנו צריכים לחנך שיידעו מה טומן בחובו העולם ויהיו מוכנים לכך בנינו ובנותינו שיוצאים לממש את עצמם/להביא פרנסה הביתה.
    מהנקודה האישית שלי, אני כשרוני מאוד בהייטק ובעולם המחשוב, וממש לאחרונה יצאתי קצת לעבוד בזה עוד לפני קורס מקצועי והלך ממש לא רע, התחלתי להרוויח יפה התברגתי במקומות הנכונים והדרך לקריירה הייתה פרוסה לרגליי, אך האמת הפנימית לא נתנה לי מנוח מכיוון שיצאתי לעבוד לא בצורה מסודרת אלא פרוייקט פה ופרוייקט שם ואט אט כל היום שלי נהייה סביב זה ולא הייתי נוכח בישיבה, וגם שהייתי נוכח, לא באמת הייתי שם, הכסף, הכבוד, ותחושת אני כל יכול, לא בדיוק עזרו לי לשבת וללמוד, ולכן אני כרגע הפסקתי כרגע הכל, חזרתי לישיבה יום שלם, במטרה לבנות ולחזק את ערכיי ורק לאחר מכן לצאת ולהתפרנס בצורה שלא תגרור אותי מעבר לשעות שאקציב לה, ולא תבוא על חשבון ערכיי.
    אני ברוך השם עצרתי בזמן אך מכיר רבים וטובים שנפלו ומקריבים רוחניות בעבור קריירה.
    בתקווה שהקב"ה יישלח לעמו מושיע שיתווה את הדרך המאירה והנכונה.

    • לבחור ישיבה בן 21, מצויין שכתבת את גילך העלתה פה נושא רגיש מאוד לא נאריך אבל נאמר יסוד בנושא, אם הכוונה של בן אדם זה להתפרנס, או במקרה קצת יותר מסובך, עיין אור שמח על הרמב"ם בריש הלכות תלמוד תורה ואין כאן מקום להאריך בזה, שאין לא סבלנות ללמוד כל היום, אז במצב כזה אם הוא נמצא בצורה מחושבת אשריו ואשרי חלקו, אבל אם המטרה היא קריירה ומעמד גבוה זה מאוד מסוכן והמדרון הוא חלקלק

  • הופה הופה ! כל מי שאין תורתו אומנתו, ואינו מחזיק לפחות בהיתר הוראה, מתבקש שלא להביע דעה בשום נושא השקפתי ולערער על גדולי ישראל, לא מבין איך אישה שלא לומדת תורה יכולה להביע דעה בנושאים שאך ורק גדולי ישראל הם אלו שמוסמכים להכריע, תזכרו טוב "דעת תורה היפך דעת בעלי בתים" אם יש משהו שאתם לא מבינים זה כי אתם דעת בעה"ב, אנשים שלא יודעים לקרוא כתב רש"י מביעים דעה בהנהגת הדור. תתביישו. מי שלא מתאים לו הציבור החרדי שיהיה דתי לאומי, שלא יחזיק לי סמארטפון וידבר בגובה העיניים עם גדולי ישראל.

    • קודם כל לא כתוב בשום מקום "דעת תורה היפך דעת בעלי בתים", מה שכן כתוב זה לשון שו"ת מהר"י ווייל סימן קמ"ו, פסקי בעלי בתים ופסקי לומדים שני הפכים הם. והובאו דבריו להלכה בסמ"ע סימן ג' ס"ק י"ג, קודם כל יש ויכוח מה זה בכלל גדולי ישראל, זה לשון הגמרא פסחים מ"ט ע"ב, לא מצא בת תלמיד חכם ישא בת גדולי הדור. לתת כיון חשיבה יש זכות לכל אחד ואחת ולהכריע זה כמובן שאלה הילכתית כמו כל שאלה בהלכה, ולמעשה לכל שאלה בחיים יש תשובה בגמרא ושלחן ערוך, הקלישאה הנדושה גדולי ישראל היא מאוד בעייתית כי אם זה היה כמו בימי הסנהדרין [כתבתי כבר הרבה פוסטים על זה] אז כמובן לא הייתה שום בעיה אבל אם כל אחד מחליט מי בדיוק הרב או הגודול שלו ואין על זה שום ביקורת זה מסוכן לא פחות והייתי אומר אפילו יותר כמו היום שכל מיני רע-בנים שלא למדו די צרכם "פוסקים" שאין קורונה ושאסור להתחסן

    • חלאס ! חשבתי לתומי שבאתר כזה אני לא אתקל בתגובות המטופשות והלקוניות המרוממות את עיקר העיקרים המודרני של החרדיות 'דעת תורה' 'גדולים' וכל שאר החפירות התינוקיות בסגנון הזה ! כל מי שקיבל עליו את העיקר הזה כיסוד חייו מוזמן אחר כבוד להתנתק מאתר זה שכל מטרתו זה לעודד חשיבה עצמאית ובחינת אמיתות חברתיות וכדו' והתנתקות מסגנון העדר הקדוש המובל לתהום כלכלית, אידיאולגית, חברתית בידי ביריוני העסקונה החרדית המוצצים את מעמדם מקרבה ל'גדול' כזה או אחר (וסתם שאלה לכל המצקצקים בשבח הגדולים וכו', איזה 'גדול' התיר לכם לגלוש באתר זה ?! הלא גם אם התירו לכם אינטרנט זה לצורך פרנסה בלבד, לא?!)

  • חושבים שעם אינטלקטואליה של אנשים בני 25 אפשר להבין דעת תורה של גדולי ישראל? איך כותב "המכתב מאליהו" העולם מתנהג כפי שמתנהג גם אם אנחנו לא מבינים את הכללים שלו. בבריאה יש סדר שמי שמנה להנדס מחדש, סופו יורש גהינום.

    • לא צריך להבין למה אבל מה שכן צריך להבין זה מה כתוב בגמרא ובשלחן ערוך על זה כמו כל דבר בחיים

כתוב תגובה:

נא להזין תוכן בתגובה
חובה למלא שם
נא למלא כתובת אימייל