צריך עיון > סדר עיון > חיידר משלנו > עובד; לא משתלב

עובד; לא משתלב

מאמר תגובה ל"חיידר משלנו"

whatsapp-image-2017-06-21-at-06-57-18
גרשון פרוש מנהל פרוייקטים לפיתוח תוכנה בחברת סיסקו בירושלים

קיומה של החרדיות העובדת אינו ביצירת נרטיב חדש עבורה, גם אם הוא מבוסס על הישן, אלא בחיזוק הביטחון שדרכם נכונה, שהיא איננה עומדת בסתירה לעקרונות החרדיים, ושהם נותרים בשר מבשרה של החברה החרדית.

י"ג תשרי תשפ"א

מאמרו החשוב של הרב נחמיה שטיינברגר נוגע בעצבים חשופים ומגורים של החברה החרדית – יציאת גברים ממעגל הכולל ובית המדרש אל עולם התעסוקה.

סבורני כי הכותב הקיף יפה את האתגרים שיציאה זו מעוררת, ומצאתי את עצמי מסכים אתו ברוב הנקודות. יחד עם זאת, היה דבר מה שהציק לי במהלך קריאת המאמר, והתקשיתי להניח עליו את האצבע. לאחר קריאה נוספת נראה לי שהבנתי מהו: השימוש התכוף במילה "משתלב". אני יהודי חרדי העמל לפרנסתו, אבל איני "חרדי משתלב". ייתכן, אמנם, כי הכותב עצמו לא התכוון להעמיס על מילה זו את המשמעות שאני מייחס לה. אולם גם אם הוא עצמו השתמש בה בתמימות, הרי שהאווירה שהיא יוצרת מרחפת בחלל הציבורי בשאלת החרדים העובדים. על כן, יהי נא בעיניכם כאילו התייחסתי אל המשמעות הציבורית של המילה "משתלב", ולאו דווקא לעמדת כותב המאמר.

 

חרדי ועובד – לא "חרדי עובד"

כאשר המאמר מתאר את החרדי העובד הוא מרבה להשתמש בשרש של"ב על שלל פעליו והטיותיו. בספירה שטחית מצאתי שהוא מופיע למעלה מ-60 פעמים במאמר, לדוגמא: "החרדים המשתלבים", "משתלבים בחברה הכללית", "אתגרי המשפחה המשתלבת" ועוד.

היה דבר מה שהציק לי במהלך קריאת המאמר, והתקשיתי להניח עליו את האצבע. לאחר קריאה נוספת נראה לי שהבנתי מהו: השימוש התכוף במילה "משתלב". אני יהודי חרדי העמל לפרנסתו, אבל איני "חרדי משתלב"

את המילה "משתלב" ניתן להבין בשתי צורות. במדעי הכימיה אנו למדים את ההבדל שבין תערובת לתרכובת. יש חומרים שכאשר מערבבים אותם יחד הם יוצרים תערובת, כלומר כל אחד מהחומרים שומר על תכונותיו הייחודיות; ניתן להבחין בכל חומר לעצמו וניתן גם לחזור ולהפריד את התערובת למרכיביה. בתרכובת, לעומת זאת, שני החומרים שעורבבו יחד מאבדים את התכונות הקודמות שלהם. המוצר המתקבל הוא חומר בעל תכונות חדשות שלא היו באף אחד ממרכיבי הבסיס, וגם אי אפשר להחזירו למרכיביו הקודמים ללא שימוש באמצעים כימיים.

כאשר קראתי את המאמר של הרב שטיינברגר, שאלתי את עצמי האם הוא רואה את השילוב של "חרדי" ו"עובד" כתערובת או כתרכובת. האם מבחינתו אדם חרדי שיוצא לעבוד משנה בכך את תכונותיו הקודמות ונעשה "חרדי-עובד", או שמא הוא נשאר חרדי כשהיה, שומר על תכונותיו הקודמות, אלא שנוסף לכך הוא גם עובד?

בהמשך המאמר מצאתי כמדומני תשובה לשאלה:

אנו, החרדים המשתלבים, מהווים חוליה נוספת בהיסטוריה החרדית. מצד אחד, נסיון העבר מלמד כי שילוב פשוט של החרדים העובדים בתוך המיינסטרים החרדי נועד לכישלון […] אולם, קיומנו תלוי במידה שנוכל לנסח לעצמנו לכל הפחות את השייכות שלנו אל החרדיות […] אני סבור כי ניתן ורצוי לנסח את הנרטיב החרדי הייחודי לחרדים העובדים בישראל. עלינו להתאמץ ולנסח במה החרדי העובד יכול להרגיש חלק מהחברה החרדית ולהזדהות עם חלקים מרכזיים מערכיה למרות הביקורת שיש לו על חלקים לא מבוטלים ממנה.

ההתייחסות אל החרדי העובד כאל אדם שעשה שינוי משמעותי בחייו ובתפיסת החרדיות שלו עוברת כחוט השני לאורך המאמר, המתאר את הקשיים, את ההתלבטויות, את תחושת הנתק ואת ההגדרה העצמית החדשה. הקריאה לייצר נרטיב חדש עבור החרדי העובד היא בעצם הכרזה שהוא בבחינת תרכובת, 'חומר חדש' שאיננו יכול לחסות עוד תחת מטריית הנרטיב החרדי וצריך להקים לו בית חדש. הכותב אמנם סבור שנרטיב זה צריך להתבסס על הקשר עם החברה החרדית, אך התחושה היא של הקמת חברה חדשה בעלת נרטיב משלה, שתהיה מעין חברה-אחות לחברה החרדית המיינסטרימית; חוליה מקבילה בשרשרת, שאמנם תכלול מאפיינים של החברה החרדית ותזדהה עם חלק מערכיה, אך לא תהיה בשר מבשרה.

אפשר להבין מדוע חרדי עובד שמקבל כתף קרה מהחרדיות הממוסדת, שילדיו אינם מתקבלים למוסדות חינוך, שחש שמסתכלים עליו כעל 'סוג ב", ירגיש שאין לו מה לחפש בציבור החרדי הכללי, וינסה לגבש לעצמו אלטרנטיבה. זוהי תגובה טבעית וכמעט מתבקשת, אלא שהיא מובילה לדרך ללא מוצא

אפשר להבין לחלוטין מנין נובעת גישה זו. אפשר להבין מדוע חרדי עובד שמקבל כתף קרה מהחרדיות הממוסדת, שילדיו אינם מתקבלים למוסדות חינוך, שחש שמסתכלים עליו כעל 'סוג ב", ירגיש שאין לו מה לחפש בציבור החרדי הכללי, וינסה לגבש לעצמו אלטרנטיבה. זוהי תגובה טבעית וכמעט מתבקשת, אלא שהיא מובילה לדרך ללא מוצא. חרדי שיוצא לעבוד אינו צריך לנטוש את החברה החרדית הכללית, וטוב יעשה אם ימנע מפיתוח תודעה ודימוי עצמי חדשים.

אם לשתף את החוויה האישית שלי, הרי שאינני חושב על עצמי כעל "חרדי עובד" אלא כעל "חרדי" וגם כעל "עובד". החרדיות שלי אין לה דבר עם העבודה שלי והעבודה שלי אינה מושפעת באף דרך מהחרדיות. לא בגדתי בחרדיות כאשר יצאתי לעבודה, מכיוון שחרדיות איננה הגדרה של משלח יד אלא של השקפת עולם ואורח חיים. החרדיות בתור סט ערכים והשקפת עולם קיימת עוד לפני שהתקבעה הנורמה שגבר חרדי חייב להשאר בכולל כל חייו, ואני מקווה מאד שהיא תמשיך להתקיים גם לאחר שהנורמה הזו תתמתן ותהיה מחייבת פחות.

מסלול חיי היה אמנם שונה משל חרדים צעירים היוצאים לעבוד כיום. איני שייך ל"סדר הדורות" שמשרטט הרב שטיינברגר. לא יצאתי לעבודה מתוך חיי אברכות וגם לא גדלתי בבית של "חרדים חדשים". עוד בתור בחור צעיר, כאשר הבנתי שלא תהיה תפארתי על דרך ההישארות בישיבה, התגייסתי לצבא ושרתתי בתור לוחם בשריון. המשכתי בלימודים אקדמיים ונתיב חיי סטה מהמקובל בחברה החרדית. את הקושי והקרע הנפשי מחמת הסטייה מהנורמה עברתי בגיל צעיר יותר. היום, לאחר יותר משלושים שנה, אינני מסתובב עם תחושת מוזרות. אמנם איני חש תמיד מחויב נפשית או חברתית לנורמות המקובלות, אך לא נלווים לכך כל מרירות או טינה.

בהתחשב במסלול השונה שלי, יתכן מאד כי אצל אברך שלומד בכולל כרוך תהליך היציאה לעבודה במתח נפשי גדול מזה שחוויתי. המעמד החברתי שלו מחייב יותר, ולכן הצעד של העזיבה יהיה מלווה בהכרח בתחושות קשות כלפי החברה. מצד שני, כאשר אני שיניתי מסלול, עמדתי לבדי חריג ובודד. היום דווקא קל יותר לעשות את הצעד המתבקש. יש מעטפת תומכת, כלכלית וחברתית, של ארגונים שונים, יש מקומות לימודים שמורים, ויש אנשים רבים שכבר צעדו בדרך זו. בסך הכולל, משום כך, דומה הסיפור האישי שלי מבחינה מהותית לסיפורם של רבים אחרים עם מסלול חיים שונה משלי.

 

להיות חרדי שעובד

אינני תואם בדיוק לסטראוטיפ הנוכחי של הגבר החרדי. אני לובש חולצות צבעוניות, חובש כיפת טרלין במקום קטיפה, ולא מזדהה תמיד עם העמדות המקובלות. ועדיין, אין לי שום תסביכי זהות. התפיסה העצמית שלי היא חרדית לחלוטין, ואין לי כל קושי לזהות את עצמי עם החברה החרדית. אני קובע עתים לתורה ומעביר שיעור דף יומי בעבודה. אני מחנך את ילדי בחינוך חרדי והגישה שלי שמרנית להחריד ומתנגדת לכל שינוי בספירה הדתית. הבית שלנו מתנהל בפשטות ובצניעות, ואני מייחל לכך שבני יזכה להיות ראוי לכתר "תורתו אומנותו". אני מאמין בהתבדלות כדרך לשימור האיכויות התורניות, תומך כלכלית במוסדות חרדיים, לא מייחס קדושה למדינה, והדמויות הנערצות בביתי הם גדולי ישראל לדורותיהם. אין לי 'חרדומטר' שיכול למדוד אם אני עונה על דרישות התקן על מנת להקרא "חרדי", אבל בעיני המאפיינים ה"לא חרדיים" שלי מהווים תערובת עם החרדיות ולא תרכובת.

אני לובש חולצות צבעוניות, חובש כיפת טרלין במקום קטיפה, ולא מזדהה תמיד עם העמדות המקובלות. ועדיין, אין לי שום תסביכי זהות. התפיסה העצמית שלי היא חרדית לחלוטין, ואין לי כל קושי לזהות את עצמי עם החברה החרדית

אף שבעולם הישיבות הליטאי מקובל היום שגברים אינם יוצאים לעבודה, איני חש צורך להגדיר 'נרטיב חינוכי חדש' עבורי, בגלל שילוב עבודה באורח חיי. איני רואה כל סתירה בין היותי עובד לבין השקפתי ואורח חיי החרדיים, ואם יש מופעים המאתגרים הצהרה זו, הרי שהבעיה איננה אצלי אלא אצל אלה הסבורים שחרדי עובד הוא אוקסימורון. ההבנה הזו פשוטה וברורה בעיני. הביטחון שלי בלגיטימציה של יהודי ירא שמים המאמין באורח החיים החרדי לעבוד ולפרנס איננו ניתן לערעור. העובדה שאני נאלץ לשלם מחירים (ושילמתי אותם טבין ותקילין), אינה פוגעת בבהירות המוחלטת שלי שמדובר בדרך לגיטימית ונכונה.

כפי שדרך זו נכונה עבורי, כך היא נכונה עבור רבים אחרים. יותר מדי אנשים מוותרים על המעשה הנכון עבורם ועבור משפחתם ומשלמים מחיר כבד בגלל פחדים מיותרים. אדם חרדי שמחליט לצאת לעבודה אינו צריך לעבור תהליך המרה ואינו אמור להרגיש שהוא בוגד בחרדיות וזקוק לנרטיב חדש. הוא נשאר אותו אדם שהיה לפני כן: אותן אמונות, אותן דעות, אותן השקפות, אותו סולם ערכים.

 

ללמוד מהכישלון של  פא"י

הרב שטיינברגר מכנה את החרדים העובדים "חרדים משתלבים" ומעורר על הנחיצות לשמור על קשר עם החברה החרדית ה'ישנה'. כנגד זאת, אני סבור שנקודת המוצא שגויה. עלינו להאבק בנסיונות לייצר נרטיב חרדי חדש, גם אם זה נרטיב "חדש-ישן". היציאה לעבודה צריכה להיות מתוך ובתוך החרדיות הישנה, ללא הגדרה עצמית חדשה.

הרב שטיינברגר טוען כי "שילוב פשוט של החרדים העובדים בתוך המיינסטרים החרדי נועד לכישלון". כאן אני חולק עליו. לשילוב זה יש אמנם מחירים, אבל הוא אפשרי וחיוני הן עבור החרדי העובד והן עבור החברה החרדית כולה

הצורך לא להתבדל מהחברה החרדית הכללית הוא קריטי בעיני. אני סבור שלטווח הארוך לא יהיה קיום לחברה חדשה כזו: שהיא תילכד בכוח המשיכה החזק של התרבות הכללית האופפת אותנו והדור הבא יאבד כבר את אותן איכויות חרדיות החשובות לנו כל כך, בדיוק כפי שהרב שטיינברגר מתאר.

לקח זה אני נוטל מגורל אנשי תנועת פא"י – אנשים יראי שמים, עמלי כפיים, קובעי עתים לתורה ובעלי השקפה חרדית. לעתים גם אני מתפתה להגדיר את עצמי "פא"יניק". מה רע? הנה לנו מודל נהדר להגדרה עצמית חדשה-ישנה. אלא שאז אני מהרהר במה שגרם לה להעלם. לא נכון יהיה לייחס את העלמותה של פא"י לסיבה יחידה, אבל אחד הגורמים לכך היה העובדה שפא"י הגדירה לעצמה עם השנים נרטיב עצמאי נפרד משל החברה החרדית. ברגע שאתה הופך לזרם נפרד ומתחיל לגבש לעצמך השקפת עולם וסולם ערכים, ולהקים מוסדות חינוך וכלי ביטוי, הרי שעלית על מסלול שבסופו של דבר יתרחק מהמקור עד כדי קבלת פנים חדשות. חלק מחברי פא"י אכן מצאו את עצמם לבסוף בחיקה של החברה הדתית לאומית. האחרים שבו על עקביהם והתחברו חזרה לחרדיות הממסדית.

הרב שטיינברגר טוען כי "שילוב פשוט של החרדים העובדים בתוך המיינסטרים החרדי נועד לכישלון". כאן אני חולק עליו. לשילוב זה יש אמנם מחירים, אבל הוא אפשרי וחיוני הן עבור החרדי העובד והן עבור החברה החרדית כולה. חרדי עובד יכול בהחלט להשאר שייך לחברה החרדית הכללית. לא תמיד זה קל, יש אתגרים ויש מחירים, אבל הדבר אפשרי, ותלוי בעיקר באדם עצמו ובדרך שבה הוא רואה את עצמו.

להלן אציין כמה נקודות שעלינו לקחת לתשומת לבנו אם ברצוננו להישאר חלק אינטגרלי מהחברה החרדית הכללית.

גאווה בלהיות עובד

הרב שטיינברגר מציין את חשיבות החינוך לגאווה בחרדיות. אולם, דומני כי במקביל לגאווה בחרדיות, חשוב לא פחות שהאדם יחוש תחושת גאווה ביציאה לעבודה וביטחון מוחלט שזהו הדבר הנכון עבורו ועבור משפחתו, וגם עבור החברה החרדית כולה. תחושת ביטחון זו תקרין על סביבותיו ותשפיע כמים הפנים לפנים על הדרך שהחברה החרדית תראה אותו. מי שמתייחס אל עצמו כאל סוג ב', אין לו להתפלא אם אחרים מתייחסים אליו באופן דומה.

במקביל לגאווה בחרדיות, חשוב לא פחות שהאדם יחוש תחושת גאווה ביציאה לעבודה וביטחון מוחלט בכך שזהו הדבר הנכון עבורו ועבור משפחתו, וגם עבור החברה החרדית כולה. תחושת ביטחון זו תקרין על סביבותיו ותשפיע כמים הפנים לפנים על הדרך שהחברה החרדית תראה אותו

אינני עושה אידיאליזציה לעובדה שאני עובד. אני מסתכל סביבי ורואה אברכים רבים בני עלייה אמתיים, תלמידי חכמים בכל ההיקף, בעלי מידות נפלאות, יראי שמים ומבקשי שלמות, טובים לשמים וטובים לבריות ומשמחים אלוקים ואנשים. אני מקנא בהם ומאחל לעצמי שגם אם אני לא זכיתי לכך, יזכה לכך בני. אני תומך בו בדרכו זו, ואראה לי לזכות לתמוך בו גם בעתיד נפשית וכלכלית ככל שהקב"ה יתן בכוחי. מצד שני, אני רואה גם כמה אברכים שיושבים בבית המדרש שבו אני לומד עם החברותא שלי אחר הצהריים, המתגלגלים מיום ליום ללא מוטיבציה וללא מטרה, וכואב לי עליהם. כבר אמר לי אחד מהם פעם בקנאה: "אתה לומד בשעתיים המרוכזות שלך יותר ממה שאני לומד כל היום, ואתה עוד פטור מדאגות פרנסה ודקדוקי עניות שמעבירין את האדם על דעתו ועל דעת קונו." אז כן, ברור לי שדרכי נכונה, לא רק עבורי אלא עבור רבים אחרים. כל אדם צריך לעשות את מה שמתאים לו, ולחוש ביטחון בדרכו.

גאווה בהיות חרדי

החברה החרדית יכולה וצריכה להישאר קבוצת ההשתייכות הראשית של החרדי העובד, ועליו להיות מוכן לסלוח לה על טעויות (ואולי אפילו על עוולות מסוימות) שהיא עושה, גם כאשר הוא עצמו נפגע מהן. לא חייבים להסכים עם כל מה שקורה בחברה החרדית, מותר לבקר ולנסות לתקן, אבל כל זה חייב להיעשות מתוך הזדהות בסיסית עם הקבוצה ובהבנה של עקרונות 'מערכת ההפעלה' החרדית, בענווה ובהכרה בכך שלא תמיד אנו מבינים את התוצאות ארוכות הטווח של תהליכים.

יציאה מתוך המעגל החרדי מאפשרת לאדם נקודת מבט רפלקטיבית על החברה החרדית. משם, קל להיגרר לאימוץ עמדה ביקורתית מתוסכלת ומרירה. יתרה מזו, במקרה של השתלבות באקדמיה, 'זוכה' האדם מן המוכן לנקודת מבט ביקורתית כלפי החברה שבתוכה גדל, והפיתוי לאמץ אותה אינו קטן.

אפשר לראות את פגמיה של החברה החרדית – נקודת מבט רפלקטיבית היא בהחלט יכולת חשובה – אך צריך להבין גם את הקרקע שעליה הם נבטו, ולדעת שהחרדיות היא חיסון ותרופה למגפות התרבותיות שמשתוללות בחוץ, וכמו תרופות חיוניות אחרות גם לה יש תופעות לוואי

יש חרדים שבמהלך הלימודים האקדמיים חשים לפתע שהם גילו את 'ההשכלה בת השמים'. הם מגלגלים על לשונם מילים לועזיות מורכבות ומונחים אקדמיים מתוחכמים, בונים מהם תבניות ודוחסים לתוכן את כל מה שהיו חלק ממנו עד אתמול. חלקם מאמצים זווית ראיה אנתרופולוגית כלפי החרדים, או מגלים לפתע את כל פגמיה וזוויותיה הדוקרניות של החברה החרדית, ומאמינים בלב שלם ששליחותם עלי אדמות היא להציל את החרדים מיד עצמם. אנו עדים גם לניסיון ליבא לתוך העולם החרדי רעיונות זרים לרוח החרדית (ולפעמים גם הדתית), ולעצב את החברה החרדית לאורם. לפעמים יש גם אנשים המאמצים סגנון חיים נהנתני שמתאים לתרבות מעמד הביניים הישראלי, סגנון שאינו עולה בקנה אחד עם עולם הערכים החרדי.

אכן, יש כאלה שהיציאה לעבודה אצלם היא חלק מתהליך נטישה של ערכי הליבה החרדיים. עם זאת, אפשר גם להישאר חרדי הגאה להיות חלק מחברה שיודעת לנעוץ את ארכובותיה בקרקע, ולא להניח לרוחות הזמן לעקור אותה ממקומה. אפשר לראות את פגמיה של החברה החרדית – נקודת מבט רפלקטיבית היא בהחלט יכולת חשובה – אך צריך להבין גם את הקרקע שעליה הם נבטו, ולדעת שהחרדיות היא חיסון ותרופה למגפות התרבותיות שמשתוללות בחוץ, וכמו תרופות חיוניות אחרות גם לה יש תופעות לוואי.

חינוך ילדים

שתי הנקודות הנ"ל מביאות אותי לנקודה שלישית שהיא אולי העיקרית: חינוך הילדים. חינוך דורש "ויגבה לבו בדרכי ה'", כמו שאומר הרב שטיינברגר. לפיכך, אי אפשר לחנך ילדים מתוך תחושה שאבי המשפחה הוא אדם של 'בדיעבד' ושהבית שלהם הוא סוג ב'. במקביל, גם אי אפשר לחנך ילדים באוירה של ביקורת כלפי החברה שבה הם חיים. ילדים צריכים להעריך את כל הטוב שיש בחברה שלהם, ואם יש ביקורת, היא צריכה להיות מושמעת בצורה עניינית ומכובדת, ולא בציניות, זלזול ולעג. הם יכולים ללמוד במוסדות חינוך שאינם חופפים במאה אחוז למה שההורים רואים בו חינוך אופטימלי, אבל גם במקרים אלה, יכולים ההורים למצוא את הדרך לאזן ולהשלים את החסר ללא שיח של התנשאות ובוז. חשוב לזכור שככל שמוסד החינוך הוא חשוב, העוגן החינוכי והערכי של הבית משמעותי הרבה יותר.

אי אפשר לחנך ילדים באוירה של ביקורת כלפי החברה שבה הם חיים. ילדים צריכים להעריך את כל הטוב שיש בחברה שלהם, ואם יש ביקורת, היא צריכה להיות מושמעת בצורה עניינית ומכובדת, ולא בציניות, זלזול ולעג

איני מוצא פסול בפתיחת מוסדות חינוך חדשים, שיתנו מענה לבעית הקבלה למוסדות, לצורך בלימודי ליבה או לכל צורך אמתי אחר. אולם בתי הספר הללו צריכים להתנהל מתוך אוירה חרדית לחלוטין, תוך ראיית עצמם כחלק מהחברה החרדית ותוך אימוץ הנרטיב החרדי הכללי בתוספת כמה תיקונים לעיוותים שנוצרו עם הזמן. הגיוני שעם הזמן יחולו שינויים מסוימים באתוס החרדי, אולם עליהם לקרות בדרך של אבולוציה ולא של רבולוציה; כמו ילד שגדל והוריו לא שמים לב לכך עד שדודה שלא ראתה אותו שנה מציינת כמה הוא גבה.

התופעה של חרדים היוצאים לעבודה הולכת ומתרחבת, ואני מסכים עם כותב המאמר שהיא דורשת התייחסות. הנטייה של אנשים להתאגד על מנת להשיג את מטרותיהם והרצון להגדרה עצמית נטועים עמוק בטבע האנושי ועוד יותר באתוס הדמוקרטי, אולם במקרה זה דרושים איפוק וגבורת רוח על מנת לרסן את הרצון הטבעי הזה. הדרך הנכונה עבור מי שמבקש לשמר את האיכויות החרדיות לטווח ארוך איננה לייצר נרטיב חדש עבור החרדים העובדים, גם אם הוא מבוסס על הישן. במקום זאת, יש לחזק אצלם את הביטחון שדרכם נכונה, שהיא איננה עומדת בסתירה לעקרונות החרדיים, ושהם נותרים בשר מבשרה של החברה החרדית.

24 תגובות על “עובד; לא משתלב

  • מזדהה מאוד עם המאמר
    חשוב לציין שהבדלי מעמדות נוצרים מכורח המציאות ולא מהכתבה מלמעלה ולכן כשחרגי עחבד כעורך דין או כל מקצוע חופשי אחר המעמד שלו חזק בין אם המיינסטרים ירצו או לא ולכן כל הברברת על מעמדות זה בעייני מיותר

    • אני מזדהה מאד עם מה שכתוב.
      וגם מסכים לרעיון הכללי שלא ליצור "חברה חדשה" של ציבור חרדי עובד.
      ההישייכות לצבור החרדי האמיתי והישיבתי חשוב עד למאד.
      אך לענ"ד מה שעוצר את הבני תורה מלצאת לעבוד וללמוד מקצוע מכובד ומכניס, היא החשיבה "מה יגידו עלי".
      וגם קבלת הילדים למוסדות טובים.
      ולא לכולם יש את הכח לעמוד בזה.
      ולכן הרבה אברכים יסכימו איתך ברעיון.
      הלכה אך לא למעשה.

      הפתרון נמצא אך ורק אצל גדולי ישראל.
      כל עוד שהחינוך בישיבות וכוללים הוא להסתכל כסוג ב' על בן ישיבה שנשאר חרדי ויצא לעבוד. לענ"ד לא יהיה שינוי.

      ואגב זה גורם להרבה ללכת בדרך של "כאשר אבדתי אבדתי" ולהתרחק מהחברה החרדי. האמיתית. (דוגמת שינוי הלבוש. חולצות צבעוניות וכדו'). וחבל.

  • אולי פשוט צריך להיגמל מהרצון להשתייך לחברה החרדית?

    • מסכים. כיפה סרוגה עולה 20 שקל. אפשר גם להכין לבד.

    • מי שחושב שהשינוי באא מלעמעלה [ גדולי ישראל] חי בבועה
      שום דבר בשום ציבור משתנה מלמעלה הכל מלמטה

  • גם מאמר זה מוכיח שוב, אין לחברה החרדית שום דבר נגד היציאה לעבודה באופן עקרוני, הבעיה היא רק כאשר נלווה לכך הורדה בסטנדרטים הרוחניים.
    מסתבר שכל הטוענים אחרת ומאשימים את החברה החרדית בדחייה על רקע היציאה לעבודה, אינם אלא מחפשים תירוץ כדי להצדיק את פרישתם מהמגזר.

    • אמת. לכותב הכתבה כמו שכתבת שהינך לא לובש שחור לבן ולא את הכיפה ה"רגילה" אתה מכוון לזה שאתה מרגיש חרדי גם אם אינך נראה כזה ואין ספק כי מסלול חייך הכריח אותך לומר את מה שאתה אומר כי אם לא אז כשלת ולך תסביר שאין לך שוחד פנימי לומר ההפך . נוצר מצב שלחרדים חדשים וזה לא תלוי בהרגשת הלב שלך כי אם בראיית החברה שאתה רוצה להשתייך אליה ואם הם מקבלים אותך כך רק ורק אז אתה תהיה שייך אליהם, ולא לשנות את פני ההסתכלות החרדית על אדם שלא לובש שחור לבן כחרדי שווה בן שווים זה לא הבגדים אלה הסמל על החולצה כמו בצבא ממש (גם אני עשיתי צבאמומסלול דומה לשלך), נכון שהחרדי במקורו הוא בלב, וההגדרה האמיתית היא חרד לדבר השם אך זה לא משנה בדור שחרדי הפך לחרדי בעיני המתבונן וההשלכות בהתאם , והמסקנה ..יהיה חרדי חדש מכורך המציאות שהחרדי הישן והאדוק שמאמין שדי בהשתדלות קטנה כדי לחיות ושם את התורה בראש מעינייו ולא כמו כאלה ש-שכל ויכולת קיימים בהם ובכל זאת בוחרים ללכת ללמוד מקצועות פתוחים , שאכן נפתחו מבסיס השורש שהחזיק את החברה החרדית בעת האחרונה ,אלו היו לומדים מקצועות תורניים כגון סופר,מלמד בחיידר , ומקצועות שמוגדרים כקודש (שביקושם יגדל כגודל גידול החברה שומרת המצוות) לא היו מסתכלים עליו כסוג ב כלל(וילדיו היו מתקבלים ולא היה צריך לפתוח מוסדות לחרדי משתלב או מוסדות קירוב שהם הדבר הקרוב ביותר לזה מהצד השני) ולכן בצער ושמחה גם יחד אני חושב שמדובר במשתלבים כי זאת האמת והיא עדיפה על הגדרות אחרות שנוצרו כגון דתי,דתי חרדי לאומי, חרדי לייט, דתי מחוזק וכל מיני שמות אחרים , אכן חרדי מבפנים ומבחוץ יחד זה הדבר הנעלה ויש אנשים שחסר להם משהו בחרדיות האומנית הישנה והוכחה.. כי בחרו בדרך אחרת (מלבד אלה שלא הייתה להם מסוגלות אמיתית ויש הרבה שקל להם להכניס את עצמן לקטגוריה כדי להתיר לעצמם אבל זה נושא אחר ) לכן בצער לחרדים שהחברה מפסידה או חוזרים בתשובה וכל מיני דרגות ביניים (ש"יכולים" גם להוריד ברמה כלפי חוץ אבל איכותיים מאוד עם חינוך מעולה ) ובצער ל"חרדים" שהחברה מקבלת כמובן ואין תוכם כברם, אך לאלו שבחרו מסלול שרק הרגשת ליבם מגדירה אותם כחרדים הרי נפתחו כבר לעולם ואין ספק שילדיהם יהיו במסלול החלטות קשה יותר . ולכן דרג ב קיים בין ברצוננו ובין שלא , עד שיקומו מסגרות תואמות שיחשבו בעיני החרדי החדש כאופציה א וגאוות יחידה חדשה תקום לה

  • אפשר להיות עובד בעבודות תורניות, או בעבודות בין הסדרים שלא מפריעים ללימוד, זה רק מוסיף לפרנסה ולא גורע מהיראת שמים והתורה, אבל מה לעשות שבחברה זה עדיין לא נתפס כך, חבל שכך. לא מזמן ראיתי כתבה על חרדים שעובדים במליצור, זה פשוט לפרנס בכבוד.

  • אחת הטעויות, שאני רואה בהתייחסות לנושא העבודה בציבור החרדי, היא "בידוד" מצב מסוים של פרנסה וצורך לצאת לעבודה, והנה יש חרדי שיכול להעיד שהוא עובד, ונשאר חרדי ולא זז כמלוא הנימה מלהיות חרדי. ברור שאף אחד לא טוען שחרדי שזקוק לפרנסה יקבץ נדבות רק לא יצא לעבודה.

    הבעיה היא ההכנה הנדרשת לשוק העבודה.

    אינני מכירה את הכותב, אבל מהגדרתו בכותרת הכתבה אני מבינה שאין מדובר במי שעוסק בסידור סחורה במרכול, אלא ממי שעבודתו היא קריירה, שדורשת השכלה והכנה.

    והנה אותם אנשים שאתה מגדיר את עצמך כשייך אליהם, לא רק שאינם מקפידים על החובה ההלכתית של אדם ללמד את בנו אומנות, אלא הם כמו שמסיר רש"י בתחילת פרשת בחוקותי: לא לומדים אח"כ לא עושים אח"כ מואסים באחרים שעושים אח"כ שונאים את העושים אח"כ מונעים מהם לעשות אח"כ כופר בחובה ההלכתית של אדם ללמד את בנו אומנות אח"כ כבר כופר בעיקר ומנהל את כל מצוות הקב"ה כרצונו.

    הרי שלא רק שמדובר באנשים המתנגדים לרכישת מקצוע מכובד, אלא גם נלחמים במי שכן מעוניין לשלוח את ילדיו לקבל רקע לכך (ואנשי ישיבת "חכמי לב" לשעבר יעידו על כך: https://www.kikar.co.il/359751.html).

    אתה לא יכול להיות חרדי שלם וגם לחנך את ילדיך לבגרות למשל, כי הרי ההנהגה החרדית מתנגדת לכך.

    לכן צריך לדעת להתרחק מהם, בבחינת רימון מצא, תוכו אכל וקליפתו זרק.

    והטעות של פא"י אכן שאסור לחזור עליה, היא לא לפתח הנהגה אלטרנטיבית. לא ניתן לראות באדם מנהיג דתי (ובחברה דתית זו ראיה שלימה), אך לטעון שדעותיו מוטעות.

    אפשר וצריך לחנך ילדים, שכשם שפלוני יודע לפלפל בגמרא בראשונים ובאחרונים, וזה לא בושה שהוא לא יודע לעשות ניתוח מוח או להמציא תרופה לסרטן, כך זה לא בושה להסביר שיש לאותו פלוני ראיית עולם חד ממדית, שלדעתנו היא נגד ההלכה, והוא יקבל בשמיים שכר על המעשים הטובים שלו ועונש על המעשים הרעים שלו.

    ורבנים כמנהיגים ללכת לאורם, אכן יש צורך למצוא, בבחינת עשה לך רב ולא שהעיתון יעשה לך רב…

    • מהשם שלך ניכר שאינך חרדית מבטן ומלידה. בעניין החובה ללמד אומנות, כבר כתב הר"א וסרמן, שאפילו ברית מילה החמורה לא עושים למי שמתו אחיו מחמת מילה. אם קיום המצוה הזו כרוך בירידה כללית ברוחניות ובקיום המצוות, או שנהפך לדרך עבור החפצים לשנות ארחות חייהם-אז המצווה הזו נדחית. כיצד אפשר לקיים את שני העניינים החשובים האלה-הלא זהו הנושא המרכזי של כל הכתבות שלפנינו

  • איך אומר רבי נחמן מברסלב געלט געט דער אייבערשטער און ארבעטן דארפמען וועגען די עבירות. בנתיים סטטיסטית אחוז העניים בין אלו שעובדים אינו קטן מהאברכים בסך הכל חייהם בשורה התחתונה טובים אלפי מונים מאלו שלא זכו לעמול בתורה זה לא יעזור לאף אחד מי שלא עמל בתורה ישאר דפקט כמה שינסו לטהר את השרץ בק"ן טעמים יש שתי קללות שהציבור הפך אותם למצווה בזיעת אפך תאכל לחם ווהיית משוגע הם קללות הם עונש מי שזוכה לעמול בתורה זה המצב האידיאלי ומי שלא כזה הוא דפוק גם אם הוא ישכנעת את עצמו שזה לא ולגופו של עניין הבזבוז על הרבה שטויות שאלו שעובדים מבזבזים כגון טיולים לחו"ל או אכילה במסעדות מרוששת אותם ולמעשה הם לא מרויחים כלו מלצאת לעבוד מספרים בדיחה שחולה אחד הגיע לבית של אדם בריא והוא אומר כמה עני הבן אדם הזה אין לא אפילו כסף לקנות תרופות והוא לא הבין שהוא אדם בריא ואין לו צורך בתרופות אדם שזכה לעמול בתורה התורה ממלאה את כל ישותו ואין לו צורך בכל מיני בלויים [מלשון בלאי לזמן בעברית פשוטה הריגת זמן] ואינו זקוק להרשים במותרות את שכניו כל הדת החדשה של חרדים עובדים או חרדים שעובדים זה סוג של עדריות מסויימת ורגשי נחיתות מהכופרים [חילונים בלע"ז]

  • על אף שאני אדם חילוני, מאד הסכמתי עם האמור בכתבה. יש לזכור כי גם בקהילות טרם השואה תלמידי חכמים היו קבוצה מאד פרטנית וייחודית בחיי הקהילה, כאשר יתר הקהילה עוסקים בפרנסת היום יום, ומקיימים את אותם תלמידי חכמים, הן בקהילות הליטאיות והן בקהילות החסידיות, על מנת שיוכלו ללמוד ללא דאגה.

  • אני מאוד מזדהה עם דברי הכותב. גם אני חרדי העובד לפרנסתי.

    לצערי לא זכיתי להקים משפחה ועל כן פטור אני מדאגה לחינוך ילדיי. אני מבין שזו אחת מאבני הנגף העיקריות העומדות בפני חרדים עובדים המבקשים להעניק לילדיהם חינוך תורני מחד והשכלה במקצועות נדרשים ברמה גבוהה מאידך.

    אין כאן פתרון קסם, אבל תמיד עומדים לנגד עינינו דברי חז"ל: "אל תפרוש מן הציבור". אסור שמתוך דאגתנו הכנה לעתידם של ילדינו, נקים במה לעצמנו.

    הדוגמה של פא"י היא אכן במקומה כדוגמה שאל לנו ללכת בעקבותיה. פתרונות, גם אם אינם מושלמים, ימצאו כל אדם וכל משפחה לעצמם, בהתייעצות עם מי שיבחרו להיוועץ בהם ומתוך כבוד למורי ההוראה וגדולי התורה שבדור, שמפיהם אנו חיים ואת מימיהם אנו שותים.

    כמי שקצת מכיר כמה רבנים וגדולים בתורה, אני יודע בוודאות שגם הם מודעים לצורך של עם ישראל בשבט זבולון העמל לפרנסתו ומפרנס גם את משפחתו וגם את אחיו משבט יששכר, תוך קביעות עיתים לתורה וכיבוד חכמים ואהבתם.

    והאמת והשלום אהבו.

  • אני חושב שיש נקודה של פספוס מרכזית בכל הפולמוס הזה של חרדי עובד וחרדי "רגיל".

    והנקודה היא- שכיום 90% מלהיות חרדי אין לו שום קשר ללימוד תורה ולדקדוק במצוות…
    אפשר ללמוד תורה לא פחות מאברך ש"לומד" יום שלם בכולל, ולדקדק במצוות לא פחות מכל חרדי,
    ולא להיות חרדי בכלל.

    כיום 90% מהחרדיות היא אוסף של סטיגמות, וכל מיני כללים מה מקובל ומה לא מקובל.
    אין טעם להכביר בדוגמאות, כל אחד/ת יכול/ה לחשוב לבד במה בעיקר מתבטאת החרדיות שלו, החל מהגרביים השחורות לבנים, ועד ה"חיוב" אצל הבנות ללכת עם גרבי ברך דווקא בצבע הרגל…

    כל הכללים האלו, נראים לחרדים ה"רגילים" כדברים פשוטים שחובה לעשותם, ואין להרהר אחריהם בשום אופן. אך ברגע שהחרדי/ת יוצא/ת מתוך הבועה של הקהילה החרדית, פתאום 90% מהחרדיות שלו נראים לו כללים הזויים לגמרי…
    ומצד שני החרדי/ת שיצאו לעבוד, רוצים ללמוד תורה ולדקדק במצוות לא פחות ממה שהיו קודם, אבל הם לא שמים לב שהם זנחו 90% מהחרדיות שהיתה להם קודם, ובעיני החרדים ה"רגילים" הם כבר לא חרדים…

    מה הפיתרון? לא נראה לי שיש משהו ממש חד שיכול לפתור את הבעיה כאן ועכשיו.
    אבל נראה לי שעם הזמן תהיה מסה גדולה יותר ויותר, של חרדים עובדים, גם החרדים ה"רגילים" יפנימו שאפשר להיות חרדי לא פחות, גם בלי אוסף הסטיגמות וכללי המקובלות.

  • המאמר שלך סותר את עצמו כי מצד אחד אתה אומר שאתה רוצה להישאר חרדי ומצד שני אתה מדגיש שאתה כבר לא מתלבש כמו חרדי שזה בעצם לא להיות חרדי כי עיקר ההבדל בין חרדי ללא חרדי זה הלבוש ויבוא מי שיגיד מה אתה שם דגש על דבר כזה שולי שהוא לא כתוב אפילו בתורה אז המציאות מוכיחה שבהיסטוריה תמיד הלבוש שימר את היהדות עוד ממצריים שלא שינו וכו ואפשר ורצוי למי שלא יכול ללמוד שיצא לעבוד אבל למה זה מחייב שיהיה פחות פרום בכל שאר מעשיו והפוך בתורת החסידות שבכל דבר יכול לעבוד את ה' ית' שנאמר בכל דרכיך דעהו וכנ"ל שאדם יוצא לעבוד אז הוא יכול לעבוד את ה' ית' בדיוק כמו בביהמ"ד ולא צריך להרגיש פחות או מסכן אלא לדעת שזהו תפקידו והוא בדיוק כמו שאר החרדיים לדבר ה'

    • מלבושי החרדים הם מכלל 'שלא שינו את מלבושם'?
      אתה באמת מאמין שהלבוש החרדי דומה למלבושם של אברהם אבינו, משה רבינו או אביי ורבא?
      לא שמת לב שהלבוש נראה באופן חשוד כמו לבוש מזרח אירופי מימי הביניים?
      אם תקפיד לבדוק תגלה שאידיש היא דיאלקט גרמני מימי הביניים עם תערובת מילים בעברית.

  • חסידים הראשונים עבדו לפרנסתם ואין חדש תחת השמש מה שכן אם העבודה נעשית עיקר והאדם מושפע לרעה במלבושו בשפתו ובמעשיו אכן פנים חדשות באו לכאן

  • משבר הקורונה מוכיח שחלקים נרחבים בחברה החרדית כך לטענת מנהיגיהם לא מסוגלים להישאר חרדים ללא אספקה קבועה של גירויים גם בשעת מגיפה משתוללת וגם במחיר חיי אדם וזה נעשה דווקא בחסידויות שמאפשרות לחסידיהן לצאת לעבוד ולרכוש השכלה במתכונת כלשהי לפחות עכשיו זה נראה שהחרדיות היא באמת דרך ללא מוצא אדם שיוצא לעבוד לרוב מאבד את כל מה שרכש בחממה החרדית וגם אלה שעובדים היהדות שלהם מסתכמת בטישים ופירוטכניקה גם במחיר הקרבת אנשים כן אני יודע שזו הכללה קצת גסה אבל זה מראה שהחרדיות היא דרך ללא מוצא לרוב או שאתה אדם משכיל אבל פחות חרדי או שאתה בור ונבער אבל חרדיextra ושוב ישנם יוצאים מן הכלל לשני הצדדים אבל במספרים הגדולים זה המצב.

  • שאפו על הנאמר כאן.

    לאור התגובות במאמרים האחרונים. אפשר להבין שהרבה לצערינו לא מבינים לעומק מה עומד על הפרק. יש כאן גם בלבלול מכוון ואולי לא מורגש, שהדיון זה לא חרדיות. אין ישות חרדית שאפשר לומר אני כן רוצה להיות שם או לא רוצה, נותנים לי להיות שם או לא נותנים לי.
    הדיון זה להיות יהודי או לא (לא חרדי אלא יהודי). ואחרי שנפנים את זה. נצטרך לדעת מהו יהודי. מה מטרתו ותכליתו. וגם כאן צריך להבין שאין ישות יהודית (זה פשוט גזע ולכן כולנו יהודים מכוח העובדה. ההבדל בין גזע יהודי לבין גזע אחר זה בעובדה שהגזע לא נכחד ולכן יהודי = אדם לא נכחד) ולכן הדיון היא לא האם אני יהודי בהווה או לא. כל נולד ליהודים הוא יהודי אם נרצה או לא. אף אחד לא יכול להוציא אותך מיזה אפי' אתה בעצמך.

    ובכן כפי שאמרנו. יהודי במשמעות הפשטנית ביותר הוא אדם לא נכחד, אדם נצחי שהוא ואלוהיו ותורותו מתפתחים עד אין סוף במוסר וערכים ובמעשים טובים – השכר כמובן הוא ההתפתחות הרפואה הטכנולוגיה וכל הטוב שחירות האדם מביא לאדם.

    ולכן בפשטות מושג "יהודי" זה מי שמוליד ילדים כדמותו וכצלמו ומעמיד תלמידים. או אחת מהן. מקין והבל לא נשאר זכר, אלא מהילד שנולד כדמותו וכצלמו – שת – הגענו עד הלום.

    למדנו בפרשת השבוע הקודמת – האיזנו: "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם שִׂימוּ לְבַבְכֶם לְכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מֵעִיד בָּכֶם הַיּוֹם "אֲשֶׁר תְּצַוֻּם אֶת בְּנֵיכֶם" לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת":
    אמר להם – משה, כשם שצריך אני להחזיק לכם טובה שתקיימו את התורה אחרי, אף אתם צריכים שתחזיקו טובה לבניכם שיקיימו את התורה אחריכם.
    מעשה שבא רבינו מלדיקיא ונכנס רבי יוסי ברבי יהודה ורבי אלעזר בן יהודה וישבו לפניו אמר להם רבנו: צריך אני להחזיק לכם טובה בגלל שתקיימו את התורה אחרי, אף אתם צריכים שתחזיקו טובה לבניכם בגלל שיקיימו את התורה אחריכם. משה גדול הוא ואילו לא באו אחרים ושומרים ומקיימים את התורה "לא היתה תורתו שוה" (רח"ל). אנו על אחת כמה וכמה לכך נאמר אשר תצום את בניכם (חז"ל בספרי)

    משה רבינו אומר לנו שימו לבבכם לכל הדברים,,,"אשר תצום את בניכם". אומרים חז"ל אילו משה היה צדיק ועבד השם כמו איוב למשל, אין תורתו שווה כלום רח"ל. היסוד כאן הוא הדור הבא שלך של אשתך האישית = הילדים שלך, וסביבתית = תלמידים.

    נסכם את הנקודה החשובה והקריטית כאן.
    יהודי הוא עובדה מכוח הגזע. שאף אחד לא יכול לקחת ממך.
    המשמעות של להיות יהודי זה נצחיותך על ידי זרעך ותלמידיך. = נצחיות האדם + התפתחות המוסר וערכים מדור לדור.

    שיהודי בהווה לא מבין את זה ומחפש אלא את האנוכיות שלו כמו מימוש עצמי וכדומה. אפשר לכבד את הדבר, אבל הוא חייב להבין שכל עמלו להקים משפחה ולפרנס אותם וכו' וכו', הוא רח"ל לריק. לא רק זה, הוא מרוב טיפשות לא מבין שהוא מוליד ילדים לזרים, לישות הדמיונית שייקח אותו ויעשה ממנו מה שהוא רוצה. בקיצור "פראייר".
    מכאן תבינו למה באמת החילוני לא מוליד. כי הוא לא רוצה להיות פראייר.

    והיות שהילד הוא העיקר ביהדות. וזה מה שהופך אותו ליהודי לעומק המשמעות של להיות יהודי. ולכן המלחמה של כל אדם זה למען הילדים שלו שזה כל עמלו לעומק ובמציאות העובדתית.

    לעומק יוצא כאן שכל העולם מתקיים על ידי הילדים הרי בלי ילדים אין יותר עולם לא מבחינתך אישית ולא בכלל. וזה לעומק כל עמלו של האדם בעולם.
    מכאן דברי ריש לקיש בשבת: אמר ריש לקיש משום רבי יהודה נשיאה: "אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל תינוקות של בית רבן" (שבת קיט ב)

    השכר של כל זה למי שמחפש ריגושים, היא שעם היהודי הוא נצחי.

    בכדי להשיג את המשמעות החיים האלה. כל אדם צעיר או מבוגר או אפי' זקן, צריך "רב". ולא יעזור לשום חוכמולוג טיפש שחושב שהוא יודע הכל ויכול להסתדר לבד. (יש סיבה למה במשטרים רוצים שאתה תחשוב שאתה חכם מיד שנולדתה, כי אז לא תלמד ולא תעמיק ולכן גם לא תבקר אותם, ואז שליטתם בך ובצאצאיך היא אבסולוטית)
    אבל שוב הרב זה אלא אמצעי למטרה שזה אתה אישית ונצחיותך.
    לכן דוד המלך אומר וזועק "אַל תִּגְּעוּ בִמְשִׁיחָי וְלִנְבִיאַי אַל תָּרֵעוּ." אומרים חז"ל: (שבת דף קיט עמוד ב) אמר רב יהודה אמר רב: מאי דכתיב אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו?
    "אל תגעו במשיחי – אלו תינוקות של בית רבן",
    "ובנביאי אל תרעו – אלו תלמידי חכמים."

    לא רק דוד המלך נזעק על כך. נאמר בחז"ל במקום אחר, אפי' הקב"ה זועק על כך ולא רק זועק אלא זועק שלוש פעמים ביום:
    ג' פעמים הכרוז יוצא מלפני הקדוש ברוך הוא ואומר אל תגעו במשיחי (תהלים ק"ה) אלו ת"ח, ובנביאי אל תרעו אלו תנוקות של בית רבן.

    (אגב תשימו לב להיפוך הדברים (פעם "נביאי" זה הילדים ופעם תלמידי חכמים וכן "משיחי" פעם זה הילדים ופעם זה תלמידי חכמים) בין מסכת שבת למדרש. ויש לזה עמקים עמוקים שלא נעסוק בהם עכשיו)

    לסיום:
    נאמר שעיר שאין לו חיידר מחריבין את העיר או מחרימין את העיר. עכשיו נבין למה
    אסור ליהודי לגור בעיר שאין בו מלמדי תינוקות.

    ליהודי שביקר אותי במאמר הקודם למה אני משתמש עם המילה נאציזם על הסלקציה בחינוך.
    עכשיו אתה אולי מבין למה זה נאציזם = עמלק.
    הקב"ה זועק שלוש פעמים ביום אל תגעו בילדים. הוא קורה להם נביאי\משיחי.
    ועמלק הבין את הנקודה החלשה של היהודי שזה הילדים ולשם דווקא עמלק כיוון את החיצים שלו.

    יש הורים שעושים את זה לילדיהם כלומר הורגים אותם באופן העמוק, שעל כך אין לנו מה לומר חוץ מי ש' מדובר בהורים טיפשים ופאנטים.
    אבל שאחד מגדולי הדור יאמר ויצדיק את הסלקציה, הוא נאצי ועמלק וכל תורתו לא שווה כלום כפי שהוכחתי לעיל מדברי רבי הקודש לתלמידיו.
    אותו גודל משכנע את הילדים שזה לא נורא שדוחים אותם. ובלי להתבלל באותו שיחה אומר להם שגדולים לא טועים. כמובן אמר את זה על עצמו, החמור הזה.

    מה אתם חושבים שהגאולה לא מגיע כי יש חילונים או לאומניים פשיסטים ?! לא ולא, הגאולה לא בא בגלל שבטעות משתחל לנו גדולי הדור שהם יותר גרועים מעמלק והנאצים.

    ולכן תמיד כל אחד אישית צריך להיות אדם חושב (להשתמש עם השכל האלוהי שלו. המתמנה שהקב"ה נתן לו מראש) ולא לסמוך על אף אחד אלא על התורה ועל הרב האישי שלו. ובעיקר לסמוך על הקב"ה.
    ובעיקר להיות משכיל לדעת לא לפרוש מהציבור אחרת הוא בכרת = נכרת.

  • אני מבין שכל המדובר כאן הוא דווקא לחרדים מבית שיצאו לעבודה,לגבי בעלי תשובה הבנתי שלרובם הגדול לעבוד זה לכתחילה,וזה דעת גדולי ישראל שעסקו בבעלי התשובה,ראה ספר לדעת בארץ דרכך של הרב יהודה גרינוולד תלמידו של הרב וולבה.אני חושב שאם נפסע רק שתי דורות אחורה נמצא את רוב העולם היהודי החרדי עובד לפרנסתו ,רק מתי מעט זכו לתורתו אומנותו,אז מי החרדי החדש?גם רואים שבמבחן המציאות קשה שכולם יחבשו את ספסלי בית המדרש,לא כולם מתאימים,מה לעשות…

  • אני אדם עובד כבר הרבה שנים עם השכלה וכו' לא הבנתי למאי נפקא מינא איך מגדירים אותנו? לא מעניין אותי איך מגדירים אותי תמיד מצאתי את המקום שעקבלו את ילדי לא מכריח אף אחד אחד לא רוצה? השני ישמח! וב"ה לאחר מעשה תמיד ראיתי כמה זה מכוון מלמעלה,
    בשמיים אף אחד לא ישאל אותי לאיזה חוג השתייכתי ואף אחד שם לא ישלם לכם על הפלפולים שלכם תמצאו עיסוק מועיל יותר… על לפלפל בהוויות אביי ורבא כנראה כן ישלמו לכם…

  • מרגע שקראתי את המאמר הראשי (כמובן בשנייה שזה עלה לאתר ) חיכיתי למילים האלה . המאמר שלך מדוייק ונכון להפליא
    אני מרגיש בדיוק ככה ,כתבתי את זה בתגובה למאמר הראשון רק פחות ברור ממך
    מה שאני כן מהרהר ובפרט בעקבות קריאת כל התגובות בשלשת המאמרים ,
    שכנראה יש הבדל אם יצאת לעבוד בעבודה של מעמד גבוה כמו מתכנת או עורך דין (במקרה שהעורך דין לא נעשה כברירת מחדל למשהו שהכי קרוב לסגנון לימוד גמ')
    ה"ויגבה" של האדם לא נפגע ואז הוא חווה כמוך. משא"כ אם הבן אדם עובד במקצוע שנועד גם לעבוד וגם לא להרגיש שמדאי יצא לעבוד או שלא שסתםלא עובד בעבודה שמרגיש בה "ויגבה", הוא מפתח אנטי לחרדיות
    (אני מסיק את זה רק מזה שאתה במחשבים אני במחשבים וכמה חברים שבמחשבים ורוח התגובות ככה שזה לא מסקנה שיש לה הרבה ערך רק מעורר שאלה)

  • כתבה הכי שקולה ומאוזנת פה בכל הענף הזה.
    יישר כחך!

  • סדרת המאמרים האלו דנה בבעיות של משברי זהות בציבור העובד כאילו שאין בעיות בציבור החרדי הרגיל …

    החרדים העובדים הם באו מהציבור החרדי ולא חזרו בשאלה אלא עדיין על הספקטרום החרדי אז אם יש בעיות זה אומר שהם הגיעו מהציבור החרדי ולכן במקום לבנות בית חולים מתחת לגשר צריך למצוא את שורש הבעיה ולטפל בה

    מדוע חרדי שמסדר מוצרים בסופר לפרנסתו וקובע עיתים לתורה ומתנהל כחרדי לכל דבר נחשב סוג ב' ואילו חרדי עובד שהצליח בחיים נחשב יותר מאברך?
    עו"ד מצליח ומפורסם (כדוג' ווינרוט) יקבל מקום במזרח וקבלן גדול יקבל שלישי
    עסקן ציבורי שלא פותח ספר נחשב לשלוחם של גדולי ישראל ומקבל מודעות כבוד בבית הכנסת ומנהל רשת כוללים נחשב למרן
    על ר' חיים מותר להעביר ביקורת (זה הנכד) אבל על ביבי אסור (זה לא הבן…)

    הציבור החרדי מפחד להתיישר עם המציאות !! מפחדים מאו מהשינויים ואין גדול שמסוגל לקחת אחריות !! החסידים אולי הולכים עם מכנסיים מקופלות בגלל הבוץ באירופה אבל מבינים את השטח ומעדכנים בהתאם

    בעיה אחת גדולה שהוזכרה במאמר הראשון היא שחרדי עובד לא פותח דף גמרא.. והיא אכן בעיה חמורה אבל במקום להגיד לחרדי העובד שהוא שונה וימצא לעצמו מסגרת אפשר להבין מאיפה הבעיה נובעת ולפתור אותה. החרדי העובד מנותק מהתורה למה? כי אין לו איפה להתחבר !!
    אחרי שנים שחינכו אותנו ללימוד של עיון בלבד כשיש לך שעה ביום ואתה לומד גמ' רש"י אתה מרגיש בטלן מטומטם!! כשדרשת הרב היא על שיטת הראב"ד בעניין החזרה אתה לא מוצא את עצמך בבית הכנסת

    בנינו חברה של לומדי תורה וזה היה מוצלח מאוד בשעתו אבל מזמן מזמן הדברים השתנו והציבור ממשיך לעצום עיניים… הרבה הרבה לא מתאימים ללימוד התורה כל היום והרבה יצאו בגלל צורכי פרנסה והציבור החרדי ממשיך להתנהל כאילו כולם אברכים
    דוג' קטנה -בעיר חרדית אחת בבין הזמנים מצמצמים אוטובוסים בשעות הבוקר כי אין כוללים למרות שאלפי עובדים נתקעים בלי תחבורה…

    במאמר הראשון היה ניתוח מדויק של סוגי העובדים כמו נאום השבטים של ריבלין אבל המציאות אחרת! אף אחד לא עוזב את הכולל ומחליף חולצה ומתחיל להתלונן על החרדים… חלק עד מתקופת הישיבה לא התאימו למסגרת הישיבתית וחלק גדול פשוט צריכים פרנסה…. אילו אברך שנזקק לפרנסה היה לו מסגרת שממשיכה להחזיק את הקשר לתורה ולא הוא צריך לעשות את זה לבד לא הינו מגיעים לבעיה של ההשתלבות כי הוא היה נשאר בשר מבשרה של החרדיות !!

כתוב תגובה:

נא להזין תוכן בתגובה
חובה למלא שם
נא למלא כתובת אימייל