צריך עיון > סדר עיון > חיידר משלנו > דרושים רבנים לקהילה העובדת

דרושים רבנים לקהילה העובדת

מאמר תגובה ל"חיידר משלנו"

-
מתי הורוביץ שותף ופעיל במיזמים חברתיים לקידום אחריות חברתית תורנית

האתגר החינוכי של החרדיות העובדת אינו נובע מחווית הנתק מבית-המדרש והוא לא יפתר על ידי לגיטמציה חרדית לשילוב תורה ועבודה. הוא מתחיל ונגמר במחסור במנהיגות תורנית, שתחבר את העובדים אל התורה ותדריך אותם לחיי יראה.

י"ג תשרי תשפ"א

במאמרו "חיידר משלנו" מיטיב הרב נחמיה שטיינברגר לתאר את התהליך שעובר אברך מיציאתו מבית המדרש ועד להפיכת משפחתו ל"משפחה עובדת", ואת אתגר השמירה על רוחניותו ועתיד ילדיו. במרכז דבריו ניצבת בעיית ההתרחקות מבית המדרש – התרחקות מעשית, רגשית ורעיונית. הפתרון המוצע לכך הוא יבוא משנה חינוכית מחו"ל, משנה ה"מחנכת לתורה ויראת שמים אך מניחה לאדם מקום ליהנות מיגיע כפיו".

הבעיה העיקרית שעמה מתמודדת משפחה חרדית עובדת היא ההתרחקות מרבנים. המשבר העיקרי שמשפחה זו עשויה לחוות הוא הניתוק מראשי בית המדרש, ולאו דווקא מבית המדרש עצמו

האתגר שמעלה הרב שטיינברגר חשוב מאין כמוהו. דומני, עם זאת, כי הבעיה כפי שהוא מאפיין אותה נוגעת רק לחלק קטן מציבור העובדים. בית המדרש הוא עוגן מרכזי לאברכים מהמגזר הליטאי בעיקר, בעוד שאתגר החינוך קיים גם בקרב משפחות עובדות מזרמים נוספים. האתגר החינוכי אינו נובע אפוא מתסביך הריחוק מבית המדרש, אלא ממקום אחר. מתוך כך, גם הפתרון שהוא מציע אינו מטפל בשורש הבעיה. ההצעה ליבא משנה חינוכית מחו"ל יושבת על ההנחה שהבעיה של העובדים נובעת מהעדר לגיטימציה ליציאה לעבודה ומאפס חינוך לתורה עם דרך ארץ. אולם, אם הבעיה אינה תסביך נחיתות כלפי בית המדרש, לגיטימציה איננה פתרון עבורה. ואכן, בפועל התקיימה כבר בארץ חברה בעלת ערכי שילוב תורה ודרך ארץ, תנועת "פא"י", והיא התפרקה כיון שלא הצליחה לגדל את הדור הבא שלה. כך שלא ברור שקיומה של חרדיות עובדת תלוי במתן לגיטימציה ליציאה לעבודה.

בדברי הבאים אטען שעוגן הרוחניות של המשפחה היהודית במשך אלפי שנה היה החיבור לרב או למורה דרך רוחני. אם כך, הבעיה העיקרית שעמה מתמודדת משפחה חרדית עובדת היא ההתרחקות מרבנים. המשבר העיקרי שמשפחה זו עשויה לחוות הוא הניתוק מראשי בית המדרש ולאו דווקא מבית המדרש עצמו. גם זרמים שאינם מכוונים את כל חניכיהם ללימוד תורה, יחוו את אתגרי המשפחה החרדית העובדת ככל שיתנתקו מהדמות הרוחנית שליוותה אותם. בהתאמה, הפתרון האפשרי לכך הוא מינוי רבני קהילות שישמשו עוגן רוחני לחרדי העובד. זהו למעשה גם סוד כוחן של הקהילות החרדיות בחו"ל: רבני הקהילות.

 

אתגר החיבור לדמות רוחנית

בחודש שבט ה'תש"פ, התקיים מעל במה זו דיון נרחב באשר לתפקידו של רב הקהילה בימינו, והאם בכלל נדרש תפקיד זה. הרב מילבסקי, שפתח את הדיון, התייחס לאתגר דומה מאד לזה של שטיינברגר, האתגר של החרדי העובד. אולם, בניגוד לשטיינברגר, הוא לא הציע לייבא מחו"ל את הלגיטימציה לחיי עבודה אלא התמקד במאפיין מבני יותר: מודל רב הקהילה. טענתו היתה שהפתרון לרבים מהאתגרים של החרדים העובדים הוא רבני קהילות בסגנון המקובל בקהילות חרדים עובדים בחו"ל. הרב ד"ר אבידן מילבסקי, ששימש בעצמו כרב קהילה בוושינגטון, נתן תיאור חי של הווי הקהילה בחו"ל:

בית הכנסת הוא מרכזם של החיים הרוחניים והקהילתיים של כל בני המשפחה. בבית הכנסת מתקיימים ארבעה שיעורים בכל יום. שני שיעורים בדף היומי, כמובן, אחד בבוקר ואחד בערב, שיעור בהלכה, ושיעור בעיון בשעות הערב. מלבד זאת, יש שיעור דו-שבועי ופעילויות לבני נוער, חוגי העשרה לילדים, שני שיעורים שבועיים לנשים שנמסרים על ידי הרב והרבנית, אחד בנושאים מתחלפים מעניינא דיומא ואחד בספר משלי. מלבד זאת, לפני החגים ובמועדים מיוחדים משמיע הרב שיעור הכנה מתאים, ולקראת הימים הנוראים ישנה בכלל תכונה גדולה, ומרצים אורחים מגיעים בכל מוצאי שבת למסור שיחות חיזוק לבני הקהילה. נוסף לכך, בכל ערב מתמלא בית הכנסת מפה לפה בלומדים בחברותא, ועל הכל מנצח רב הקהילה.

חדרו של הרב, השוכן בקומה השניה של בית הכנסת, הוא מעין אתר עליה לרגל עבור כל בני הקהילה. אין אדם מבני הקהילה, צעיר או מבוגר, שאינו מבקר שם אחת לזמן מה. דלתו של הרב פתוחה והוא קשוב לכל צורך קטן וגדול של כל אחד ואחד מבני הקהילה. מצבו האישי של כל חבר בקהילה קרוב ללבו, והוא אינו שוכח לדרוש בשלומו של כל אחד, להתעניין בעסקיו, בלימודיו, בשמחותיו ובקשייו. רב הקהילה הוא מעין בן משפחה קרוב של כל אחד ואחד מבני הקהילה, ההופך את כל המתפללים למשפחה אחת גדולה.

במאמר תגובה הציג ישראל וינגולד את חוסר ההיתכנות של מודל זה באורח החיים הישראלי, שבו תפקידי הרב והקהילה מבוזרים ואינם תחת קורת גג אחת. אדם עשוי להתפלל בבית הכנסת השכונתי, לשאול שאלות באתר הלכתי, ולחוש קרבה קהילתית לחברים המפוזרים ברחבי הארץ. נוסף לכך, בוגרי הישיבות, במיוחד אם למדו כמה שנים בכולל, מרגישים שאין זה מכבודם להתכופף בפני רב בדרג של רב קהילה. בעיה זו שכיחה בעיקר במגזר הליטאי, שלא גדל על קרבת נפש והתבטלות לאדמו"ר מורה הדרך אלא על כפיפות לסמכות הגדול בתורה. כיון שרב קהילה אינו בהכרח גדול מאוד בתורה, קשה לבוגר הישיבה הליטאית לקבל את מרותו.

רבניהם של רוב העובדים, כלומר ראשי הישיבות שבהם למדו וגדולי התורה בקהילותיהם, לא היו מוכנים לתמוך בהחלטת תלמידם לשעבר לזנוח את הכולל ולצאת לעבוד. מתוך כך, אומר האדם לעצמו: "הרי לי ברור שההחלטה לצאת לעבוד הייתה נכונה, ואילו דעת הרב שאליו הייתי נשמע היא הפוכה – מכאן שאיני יכול לסמוך עליו יותר"

מעבר לאתגרים אלו, הנוגעים לאורח החיים הישראלי, ישנו קושי עמוק יותר, המיוחד לאדם העובד. היציאה לעבודה נחווית אצל רבים כמרד בסמכות הרבנית. הרי רבניהם של רוב העובדים, כלומר ראשי הישיבות שבהם למדו וגדולי התורה בקהילותיהם, לא היו מוכנים לתמוך בהחלטת תלמידם לשעבר לזנוח את הכולל ולצאת לעבוד. מתוך כך, אומר האדם לעצמו: "הרי לי ברור שההחלטה לצאת לעבוד היתה נכונה, ואם דעת הרב שאליו הייתי נשמע היא הפוכה – מכאן שאיני יכול לסמוך עליו יותר."

עיקר הצורך בסמכות רבנית נובע מכך שהאדם אינו יכול להיות השוטר של עצמו. שהרי אם החברים קובעים לשבת במסעדה שרוח חכמים אינה נוחה הימנה, מי זה שיעמוד מנגד? הצד הרוחני שבנפש אינו חזק דיו כדי לומר: 'לא, איני שייך לשם'. קל לנטוש את החוסן הרוחני לטובת הנפש הבהמית. לשם חיזוק הצד הרוחני נדרשת סמכות חיצונית, כלומר רב. אבל כיוון שמתערערת אצל האדם הסמכות הרבנית, הוא מתרגל לסמוך רק על עצמו. אם הוא חושב שזה בסדר לעשות מנוי על נטפליקס, סימן שזה בסדר. הוא הרב של עצמו. הוא חכם והוא יודע. שירת נשים? זה גם בסדר, כי הוא קבע שזה בסדר. ומכאן הדרך קצרה לאווירת בית שאין לו מורה דרך רוחני ואין לו כבוד לסמכות כלל. הילדים הגדלים באווירה זו, שאין סמכות רוחנית שבה צריך להיוועץ, לומדים לנהוג כהוריהם,'לסמוך על עצמם' ולעשות ככל העולה על רוחם.

מכאן הדרך קצרה לאווירת בית שאין לו מורה דרך רוחני ואין לו כבוד לסמכות כלל. הילדים הגדלים באווירה זו, שאין סמכות רוחנית שבה צריך להיוועץ, לומדים לנהוג כהוריהם,'לסמוך על עצמם' ולעשות ככל העולה על רוחם

חמור מכך, הקונפליקט והניגודיות המתרקמים בין אורח חייו של החרדי העובד לבין אורח חייו של הדמות הרוחנית שממנה ניזון בעבר, עלולה להידרדר ולהביא לידי שנאה ותיעוב כלפי רבנים בכלל וכלפי מורי דרך בפרט. כבר חז"ל מתארים את עמי-הארצות בימי קדם, שהיו אומרים מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו ככלב, או אפילו כחמור (פסחים מט, ב).

 

להתכנס בבתי המדרש

אפיון בעיית העובדים בתור עזיבת בית המדרש אינו מתאים להיסטוריה של קהילות ישראל. למעשה, במשך הדורות, מעטים בלבד נותרו בבית המדרש. היחס המתואר בחז"ל עומד על אחוז אחד בלבד: "אלף נכנסים למקרא, יוצאים מהם מאה למשנה, יוצאים מהם עשרה לתלמוד" (ראה רש"י קהלת ז, כח). סוף זמן קריאת שמע של ערבית נקבע על ידי חז"ל לחצות, כדי שאדם מן השורה לא יחזור מהשדה עייף, ילך לנוח קמעא וימצא את עצמו ישן כל הלילה, אלא: "אדם בא מן השדה בערב, נכנס לבית הכנסת; אם רגיל לקרות קורא ואם רגיל לשנות שונה" (ברכות ד, ב). כלומר, זמן הלימוד לאדם רגיל הוא בסוף יום העבודה, לקרוא קצת במקרא או לשנות במשנה.

האתגר העומד בפנינו כיום עמד לפני כל הדורות, שבהם רוב מניין ובנין של העם לא היו בני תורה. אלא שדרך ההתמודדות המסורתית עם אתגר זה היתה התכנסות לבית המדרש וקבלת תורה מרבנים, ולא ישיבה קבועה בו

רוחניות מאין, אם כן? הרי עינינו הרואות שקשה עד בלתי אפשרי לשבת מחוץ לבית המדרש ולצפות שמאגרי הרוחניות יתמלאו מאליהם או אפילו ישתמרו ברמתם הקודמת. התשובה שנתנו לנו חז"ל היא העמדת רבנים שידרשו בתורה וקביעת חובה ציבורית לבוא ולהשתתף בדרשות אלו. האתגר העומד בפנינו כיום עמד לפני כל הדורות, שבהם רוב מניין ובנין של העם לא היו בני תורה. אלא שדרך ההתמודדות המסורתית עם אתגר זה היתה התכנסות לבית המדרש וקבלת תורה מרבנים, ולא ישיבה קבועה בו:

רבותינו בעלי אגדה אומרים: מתחלת התורה ועד סופה אין בה פרשה שנאמר בראשה "ויקהל" אלא זאת בלבד. אמר הקדוש ברוך הוא: עשה לך קהלות גדולות, ודרוש לפניהם ברבים הלכות שבת, כדי שילמדו ממך דורות הבאים להקהיל קהלות בכל שבת ושבת ולכנוס בבתי מדרשות ללמד ולהורות לישראל דברי תורה, איסור והיתר, כדי שיהא שמי הגדול מתקלס בין בני. (ילקוט שמעוני ויקהל תח)

חז"ל תיקנו דרשה קבועה בבית הכנסת בשבת, וגינו את מי שמשתמט ממנה והולך לביתו לסעוד את סעודת השבת (גיטין לח, ב). בשלחן ערוך נפסק: "אחר סעודת שחרית קובעים מדרש לקרות בנביאים ולדרוש בדברי אגדה, ואסור לקבוע סעודה באותה שעה" (אורח חיים רצ, ב). וכל כך החשיבו את הקהלת הקהילה לשמוע את דברי הרב, עד שעודדו גם את אלו שאינם מבינים את הנלמד, או סתם נרדמים, להגיע לדרשה, ואמרו שעיקר השכר הוא על ההגעה ולא על הלימוד עצמו ("אגרא דפירקא ריהטא" ברכות ו, ב).

חז"ל, אם כך, מלמדים אותנו שהפתרון לאתגרים הרוחניים שמזמנים חיי המעשה הוא עצם החיבור לבית המדרש דרך הרבנים ומורי ההוראה. מעמדו הרוחני של האדם שאינו נמצא בבית המדרש נשמר ומטופח באמצעות הריצה לבית המדרש, המבטאת את הרצון לקבל על עצמו את סמכות מורי ההוראה ולהדבק בהם. רק כך יכול האדם לעסוק כל השבוע בעסקי החולין, ועדיין להעמיד דורות ישרים מבורכים, שמאירים את העולם בתורה במעשים טובים. מזמן חז"ל ועד ימינו, רבני הקהילות הם עמוד השדרה של כל התיישבות יהודית באשר היא.

 

תנועת פא"י והחרדים העובדים

על רקע האמור, כדאי לחזור ולבחון שוב את הצעתו של הרב שטיינברג, לבנות לקהילות העובדים אתוס חינוכי חיובי של תורה עם דרך ארץ, כדי שהילדים יגדלו עליו במקום על אווירה של שלילת החרדיות.

למעשה, התהליך שעוברים החרדים העובדים היום הוא שידור חוזר של קורות תנועת פא"י בימי קום המדינה. מה היה חסר להם אז? היה להם חינוך לתורה עם דרך ארץ, היתה לגיטימציה לכך, היו מוסדות חינוך, היו בתי כנסת – וכי ישנו ריכוז חרדים ותיק בארץ שאין בו בית כנסת פא"י?! הם הקימו קהילות משמעותיות בירושלים, בבני ברק, בתל אביב, בחיפה ועוד. היה להם אפילו עיתון משלהם. היה זה חלומם של רבים מהחרדים העובדים, שכל מה שהם רוצים הוא לכאורה לגיטימציה חברתית, מוסדות חינוך, בתי כנסת ועיתון. הכל היה שם, אז מה היה חסר? למה הכל התפרק? הם הרי לא חינכו את ילדיהם על דרך השלילה.

ההתפרקות של התנועה לא נבעה מהעדר אתוס חינוכי אלא מהעדר רבנים שיובילו אותו. לא היה שם רב שהציבור היה יכול לומר לעצמו: הנה אדם שיורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו, תורה נבקש מפיהו כי מלאך ה' צב-אות הוא

שני משברים עברה התנועה. הראשון, שפחות שייך לענייננו, היה ירידת קרן ההתיישבות העובדת בחברה הישראלית. תנועת פא"י בארץ נוסדה בתור תנועת פועלים, ואף הקימה "בית מדרש גבוה לחקלאות", מה שהתאים מאוד לתקופת קום המדינה, אז היה אתוס הפועלים במרכז הגשמת החלום הציוני. ברגע שירדה קרנה של החקלאות, ירדה גם קרנם של היישובים החקלאיים שייסדה התנועה, וכבר לא היה לה הרבה מה להציע לחברי התנועה.

משבר שני גלוי ומשמעותי אף יותר, היה הפיצול מהחברה החרדית. נקודת המשבר היתה ההתנגדות לדעת רבני הדור החרדיים, על רקע הרצון להצטרף לקואליציה שחוקקה את חוק השירות הלאומי לבנות. מאותו רגע, היתה העמדה הרשמית של התנועה התנגדות לדעת רבני הדור החרדיים. המצביעים, שמטבע חינוכם נשמעו לרבנים, נאלצו לבחור צד. והם בחרו. חלק בחרו ברבנים החרדיים, וחלק בחרו ברבני הציונות הדתית שתמכו בחוק השירות הלאומי, וכך הלכה התנועה החברתית והתפרקה. מה שמתברר מכך, במבט לאחור, הוא שבאותה נקודת זמן לא היו לתנועה רבנים משל עצמה. ההתפרקות של התנועה לא נבעה מהעדר אתוס חינוכי אלא מהעדר רבנים שיובילו אותו. לא היה שם רב שהציבור היה יכול לומר לעצמו: הנה אדם שיורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו, תורה נבקש מפיהו כי מלאך ה' צב-אות הוא.

בדורנו, אנחנו צופים בשידור חוזר של אותו תהליך. משפחה חרדית-עובדת המבקשת לבחור לעצמה רב ומורה דרך, מתקשה בכך מאוד. רבני המיינסטרים אינם מבינים את האתגרים שלה, ולמצער – אינם מכירים אותם. רבני הציונות הדתית, שדווקא מכירים היטב את אתגרי העולם הזה, אינם מדברים את שפת חניך המוסדות החרדיים. ואנחנו, אנה אנו באים?!

נכון, פה ושם אפשר למצוא אדמו"ר שמבין ענין, רב שמוכן לענות בשקט ובלי פרסום, ועוד כמה תלמידי חכמים נכבדים מאורחי במה זו. אבל אין לנו עדיין מנהיגות רבנית שלוקחת על עצמה אחריות בגלוי על פלח הולך וגדל זה של הציבור החרדי.

 

דרוש: רב קהילה למשפחות חרדיות עובדות

לאור דברים אלו, אפשר לחזור להשוואה עם קהילות בחו"ל, ולדייק אותה: התשתית של האפשרות לחיות חיי תורה ודרך ארץ גם יחד אינה האתוס החיובי לבדו, כי אין בכוח האתוס להוביל קבוצה ולהטעין אותה ברוח. קהילה בחו"ל חייבת את עיקר קיומה לרב הקהילה הפעיל ולתרבות החינוכית של חיבור קרוב לדמות רוחנית ומורת דרך. לכן מוכנות קהילות חו"ל להשקיע בכך, ולהעסיק את הרב במשכורת, כמו בעיירות ובכפרים בעבר, מתוך הבנה שהוא העוגן הרוחני של בני הקהילה.

האתגר הוא לבנות עבור קהילות העובדים תפקיד מקביל לזה שממלא אדמו"ר עבור חסידיו ורב קהילה ליטאי בחו"ל עבור צאן מרעיתו; דמות רוחנית המחוברת לעולמו של בוגר ישיבה ומוערכת על ידו, ושהוא מרגיש בטוח די הצורך להתייעץ אתה ולקבל ממנה הדרכה

ואם כבר אנחנו עוסקים ביבוא פתרונות מחו"ל, נראה כי מה שיכול להועיל לקהילת החרדים העובדים בארץ הוא 'יבוא' רבנים מחו"ל, שיוכלו לשמש כאן מורי דרך ומקהילי קהילות ברבים. רבנים אלו בקיאים במלאכתם, והם יוכלו אולי לבסס בארץ קהילות במודל חו"ל – מה שרבנים מקומיים אינם מצליחים לעשות. רבנים אלה יוכלו להבין את אתגרי המשפחה העובדת, את השחיקה הרוחנית שהחיים מזמנים לה ואת הצורך שלה במורה דרך רוחני.

דומני כי הטענות שמודל רב הקהילה בחו"ל אינו מתאים להווי החיים בארץ נובעות מחוסר הבנה של תפקיד רב הקהילה. כאשר מבינים את תפקיד רב קהילה במונחים המקובלים בארץ, הרי שאין להתפלא עם האדם המצוי תוהה לשם מה נדרש לו עול זה. אם רב קהילה נתפס כמי שנושא דרשות משמימות בליל שבת, ברור שאדם לא יראה בו פתרון לאף מצוקה. אם בעיני אדם אחר רב הקהילה הוא רודן שעל פיו יישק כל דבר ללא צורך לתת דין וחשבון לקהילה, הרי סביר שהוא יזוהה אצלו כחלק מבעיית הניתוק מחיי הרוח. לעומת זאת, אם רב הקהילה יהיה דמות רוחנית כריזמטית, היודעת לחבר את בני הקהילה אל חיי הרוח, ולטעת בהם אהבה לתורה ורצון להיות קשורים אליה, הרי שאיני רואה סיבה מדוע הוא לא יוכל להצליח בארץ.

בסופו של דבר, האתגר הוא לבנות עבור קהילות העובדים תפקיד מקביל לזה שממלא אדמו"ר עבור חסידיו ורב קהילה ליטאי בחו"ל עבור צאן מרעיתו; דמות רוחנית המחוברת לעולמו של בוגר ישיבה ומוערכת על ידו, ושהוא מרגיש מספיק בטוח להתייעץ אתה ולקבל ממנה הדרכה. מעל הכל, דמות כזו תהיה  נוכחת בחיי הילדים בתור דמות סמכותית חשובה בהכוונת אורח החיים של הבית, ותעניק את הפתרון האמתי לאתגר חינוך הדור הבא של המשפחות העובדות.

התמונה באדיבות ארכיון יד ושם

29 תגובות על “דרושים רבנים לקהילה העובדת

  • הרעיון נכון מאוד, אולם הסיבה שאינו מיושם אינו כפי שמבין הכותב הנכבד מחמת מחסור ברבנים מתאימים, כל תלמיד חכם בעל שאר רוח ומיושב בדעתו יכול לשמש כרב קהילה כזו, וב"ה ישנם רבים וטובים כאילו בארצנו הקדושה לא פחות מחו"ל. שורש הבעיה הוא דווקא מה שהזכיר הכותב כבדרך אגב, הקושי של החרדי העובד לשנות את המוסכמות שגדל עליהם ולקבל על עצמו רב קהילה כפי שמתואר במאמר. כאשר ציבור העובדים יפנים את המעלות העצומות כמו שמתאר הכותב הנכבד, אני מתאר לעצמי שתהיה התקדמות גדולה בנושא.

    • ואיך הציבור הדתי לאומי כן מוכן לקבל רבנים?

      אז לדעתך החרדי העובד הוא ברמה פחותה ממזרוחניק שמקבל הנהגה של רבנים?

    • אני חושב שכל מילה ממש פנינה, אבל נראה חסר סיכוי שיחול איזה שינוי משמעותי בנושא.

    • רבני הציבור הדתי לאומי לא יכולים להוות תחליף מכמה סיבות
      א. קודם כל, הסיבה הבסיסית שבהשקפת העולם הם שונים לחלוטין מהשקפת העולם החרדית.
      ב. עם כל הכבוד לרבני הציונות הדתית אבל 99 אחוז מהם הם ברמה של אברך חרדי מן המניין (ואני לא מדבר על הלייטים שהם ברמה של רפורמים אלא על התורניים שבהם) וגם חרדי שעובד מסתכל על גדולי ישראל שלא כ"כ נמצאים בצד ההוא.
      ג. אפילו הציבור בדתי לאומי לא נשמע לרבניו אז החרדים ישמעו להם?

    • "חרדים עובדים"??
      מה השטויות והשקרים האלו?? רוב החרדים עובדים זה עשרות שנים ובהם חסידים וליטאים וספרדים וכולם נשארו יראי שמים למופת!!!
      הבעיה לא בחרדים העובדים, אלא ***בחרדים המודרנים***
      אלו שיושבים על הגדר מזה ומזה, ביתם מלא אביזרי חילוניות, טלויזיה סרטים ואינטרנט פתוח, עיחונים חילוניים, זמרים חילונים, סלנג רחובי, והם מצפים שהחרדים הנקיים והטהורים יקבלו את ילדיהם לבתי החינוך שלהם….?
      כל כולם מלאים בזבל חילוני, מכירים את כל הסרטים והסדרות, מבלים במקומות מפוקפקים בארץ ובחו"ל,
      חרדים מודרנים – הם הבעיה!!!
      לא חרדים עובדים!!!

    • תגובה לאודי
      בענייני אמונה ומחשבה בעומק, הרבנים מהציבור הדתי לאומי עדיפים פי כמה וכמה מרבנים חרדים. צא ובדוק. יש בודדים בסדר גודל של הרב צבי ישראל טאו, הרב מרדכי שטרנברג, הרב עמיאל, הרב אלי בזק, הרב ג'יאמי, הרב אדרי, הרב דרוקמן, הרב דב ליאור, הרב יעקב אריאל, הרב אורי שרקי, הרב שלמה אבינר וכן רבנים צעירים יותר כדוגמת הרב ערן טמיר, הרב יגאל אליגל, הרב חגי לונדין, הרב ראובן ששון, ועוד רבים. בציבור החרדי רב שעוסק בענייני אמונה אינו נחשב, עיין ערך הרב משה שפירא זצ"ל שרק אחרי פטירתו הציבור החרדי נפתח למשנתו. בל נשכח שהרמב"ם פתח את ספרו הגדול בענייני יסודי התורה והאמונה.

    • הכותב הנכבד כתב נכון, שדווקא מעלת החרדים העובדים, שהורגלו בעת שהיו בישיבה לדמות רוחנית מופתית, מקשה עליהם להתכופף, לרבני קהילות שיהיו עמם בעת צרתם, ויבינו את כאביהם, אבל לא יהיו ברמה רוחנית גבוהה מספיק כדי שיתכופפו אליהם.
      אולם, נראה לי שהפתרון הוא לא רבני חו"ל שחסר להם בניואנסים אחרים חשובים כדי שיוכלו לקבל מהם . . .
      אלא, הפתרון הוזכר בגוף הבעיה:
      שרבני קהילות יקבלו גושפנקא להורות מראשי יששיבות חשובים, וכך לא תתנתק שרשרת רבני הקהילות וקהילותיהם. להיפך – מידי פעם יגיע אחד מראשי הישיבות החשובות למסור שיחה תורנית ומוסרית לפני בני הקהילה החרדית העובדת שתונהג ביד רמה ע"י תלמידו הרב שיודע להלוך כנגד בני קהילתו.
      וכל הדבר הקשה ישאל התלמיד הרב – את רבו. וכך קהילותיהם לא יתנתקו, ורבניהם יכובדו, ולא יווצר ניתוק כי אם חיבור ורוממות של כל קהילה כפי יכולותיה.
      כשכל עמ"י יחד ישאף גבוה ויפעל כפי יכולותיו.
      כפי שבעולם הישיבות , לא דורשים מכל בחורי הישיבות בכל הארץ אותם הדרישות. אולם כולם מרגישים "ישיבע בוחרים", וגאים בשאיפתם ובפעולותיהם על פי יכולותיהם.

  • כאחת שבחרה בחיים של תורה ועבודה, אני חושבת שהקושי המצוי בקרב החרדי העובד המתגורר בארץ, לקבל בפועל את הנהגתו של רב קהילה אשר מותאמת להשקפת עולמו- אינו נובע מחוסר הכרה בחיוניות הדבר. כנראה שמדובר במשהו עמוק הרבה יותר.
    אני מאמינה שהקושי נובע בעקבות התנסויות כואבות מהעבר, ובהן חוויות של דיסוננס, חוסר התאמה וחוסר הכרה שליוו הדרכות שנתנו מצד דמויות תורניות המזוהות יותר עם המיינסטרים החרדי. כתוצאה מכך ניתן למצוא קושי גדול לתת אמון מחדש בכל הערך הכ"כ חשוב ובסיסי של אמונת חכמים והתייעצות עם רבנים מתאימים. ומה שמוסיף על הקושי- זה שאין מספיק קהילות מסודרות של עובדים לומדים, ושגם אם יש רבנים מיוחדים שעומדים בראשן- אינם רבים, ואינם מוכרים כ"כ לציבור הרחב.

    • אמת. משקעים לא פשוטים בכלל. חבל.

  • עוד כמה פלוגות צריך לעשות?

    • רעיון נכון מאד. גם בישיבות צריך לעבוד על 'פרומו' לכבוד לרב כדי שיהיה בהמשך תשתית למי שיוצא מהכולל להעריך רב רוחני

  • למה הרב קלמן כהנא זה לא מנהיגות רוחנית? כי לא הכניסו אותו למועצגה"ת?

  • למה שבוגרי ישיבות יצטרכו שכל חיבורם לתורה יהיה על ידי רב??? הם יודעים ללמוד, והתועלת הרבה יותר גדולה בלימוד עצמאי או בחברותא. אמנם כן, יש עיתים מסויימים שהדרשה מועילה ומחויבת כגון לפני החגים להורות בצורה ברורה ומסודרת את הלכות החג, בשבתות, ואולי בין מנחה למעריב כדי להרוויח את העייפים ואת אלה שיותר קשה להם ללמוד לבד, ועוד שיעורים קבועים מעת לעת ללמוד הלכה למעשה והדרך ילכו בה עם קצת מוסר ויראת שמים. אבל חייבים מסגרת לאלה שכן מסוגלים ורוצים יותר.

  • כשתשאל את החרדים העובדים מה אתה רוצה שהבן שלך יהיה כשיגדל.
    ורובם ישמחו שהוא יהיה אברך בעדיפות ראשונה.
    בחול, לרוב החרדים אין כזאת העדפה.
    מה שאומר וגם ממחקר שעשיתי רוב החרדים שיוצאים לעבוד אפילו אחרי הרבה שנים מרגישים שהם סוג של אין ברירה.
    כל זמן שהמצב יהיה כך לא יהיה שינוי.
    וכפי שכבר נאמר עת לעשות להשם הפרו תורתך וכדי להחזיק את עולם התורה יצרו את הקונספט הזה שלא היה כמוהו.

  • אני מסכים עם מתי הורוביץ, מדובר כאן במשפחות רבות שלא מוצאים את מקומם הרוחני בתוך הקהילות בארץ ועומדים בפני סכנה קיומית של הדור הבא.
    יש לתת את הדעת לתגובתו של בנימין אודות הפילוג שכן יזמה לחדש קהילה/ות בסגנון פא"י עם רבנים של הקהילה תיצור פילוג נוסף בתוך העם, והאם יצא שכרו בהפסדו או ההיפך?

    שאלה: האם ידועים לנו קהילות בארץ הקיימות ברוח הכתבה, ואם כן, היכן הם?

    • בית אבא בפ"ת
      שירת נפתלי באלעד
      דורשי השם ברחובות
      ועוד הרבה

  • לא צריך ולא כדאי להקים תנועה כלל ארצית בשם "חרדים עובדים". זה לא אמור להיות דגל. זה דבר טבעי ונורמלי. כך תמיד היה וגם יהיה. כן צריך יוזמות מקומיות והרבה של הקמת קהילות עם רבנים נמרצים. המבחר גדול. והקהילה כדאי מאוד שתכלול עובדים וגם לומדים לא מתנשאים.. יש הרבה כאלו. זה שילוב מצויין. החיבור סביב הגמרא יהיה נפלא. תכניות לנשים וחיבורן לקהילה גם נחוץ ביותר. המודל של קהילות ישראל בחו"ל בהחלט ניתן להעתקה בארץ הקודש.

    הבעיות להן צריך למצוא פתרון הן:
    א. הכרה של עוד ועוד אנשים בחשיבות ובתועלת הגדולה של קהילה.
    ב. גורמים מקומיים שיעמלו לגבש ולהקים אותה.
    ג. בעיה אמיתית: תקציב. משכורת לרב ותקציב פעילות. באמריקה רב בית כנסת מקבל משכורת מהקהילה. בארץ לא. זו בעיה. "רב יואליש טייטלבוים מסאטמער אמר פעם שההבדל בין אמריקה לארץ הוא שאמריקה מבקשים ממנו ברכות ונותנים לו כסף, ובארץ מבקשים ממנו כסף ונותנים לו ברכות…." רב שצריך לעסוק במשרות נוספות כדי להתפרנס לא יצליח לבנות קהילה אמיתית עם תכניות לימוד שיעורים חברותות חבורות הרצאות ערבים חוויתיים לגברים נשים וילדים.
    להפעלת התכניות דרוש תקציב פעילות.

    אבל… צריך כמה משוגעים לדבר וזה יקרום עור וגידים.
    על בניה גשמית כתב הרמב"ם "לולי המשתגעים נשאר העולם חרב". כאן מדובר במשוגעים חכמים שיבנו בנין של רוח שיתקיים לנצח.
    בעזרת השם נעשה ונצליח!!!

  • האפקט הכי חשוב של קהילה הוא יצירת חיבור, אחדות, והרגשת שייכות בן חבריה.
    ולכן רב קהילה לא בהכרח צריך להימדד רק במספר סיומי הש"ס שערך או הוצאת ספרים, אלא יותר ביכולת הבין אישית והכריזמה לחבר בן חברי הקהילה ולהוביל את כולם יחד מעלה במסילות דרך ה'.
    לדעתי הקמת קהילות אלו זהו ממש צורך השעה.

  • בס"ד
    מי שרוצה להיות בקשר עם רב צריך לבחור לעצמו רב. הוא לא צריך לחכות שמסגרת
    תבחר בשבילו. הרב צריך להיות תלמיד חכם עם מידות טובות. שנראה כך שנרצה
    שגם הילדים שלנו יראו כמוהו.

  • אני חושב שאנחנו צריכים ללמוד מהקהילות החסידיות, שם בין אם אתה עובד או אברך יש לך מקום של כבוד, ולא מודדים אותך באיזה 'חבורה' תגיד או לא תגיד ממש כמו במשפחה שאין לאף אחד צד להסתכל על אח אחד שעובד בצורה עקומה.
    והדרך לזה צריכה להיות על ידי יצירה של בתי כנסת שלא מיועדים רק לתפילה וקצת לימוד, אלא כמו בקהילות היהודיות בחו"ל מקום מפגש קהילתי עם כל המשתמע מכך, וברגע שנוצר חיבור אמיתי בין כל מרכיבי הקהילה לאף אחד לא באמת משנה אם מי שיוצר ומשמר את זה, זה חבר שלמד איתך בישיבה והוא היום אברך ת"ח, או מישהו אחר

  • הבעיה זו ההתבטלות בפני החרדי הקלאסי.
    אם אתה חושב שהוא טוב או נעלה ממך ברוחניות או תרבותית באופן כלשהו, אתה מעביר את זה לילדים ולמשפחה והם קולטים את זה ויעדיפו ללכת עם החרדיות הקלאסית ולא עם החיקוי.
    כל עוד החרדיות העובדת או המודרנית לא תביא משהו מיוחד או נעלה יותר מהחרדי הרגיל, היא לא תצלח.
    כל מה שהחרדיות המודרנית או העובדת הביאה עד עכשו זה רק חיבור לחילוניות ופתיחות לעולם המערבי, זה לא מספיק.וזה נתפס כחרדיות אבל מקולקלת ופחותה.

  • משה חסיד אשמח לשוחח

  • הבעיה של 'חרדים עובדים' היא ליטאית בלבד.
    צריך לקרוא לבעיה בשמה ולא להטיל אותה על כל הציבור החרדי.
    אצל הציבור החסידי וכן אצל חלק גדול מהציבור הספרדי, מעולם לא השתנה שום דבר ממה שהיה פעם, שכל יהודי כשר וטוב היה באופן הכי טבעי עובד לפרנסתו, וקובע עתים לתורה, בתורת החסידות זהו האורח חיים הכי מקודש, וכפי שמבואר ב'עבודת ישראל' להמגיד מקאזניץ, שהעובד וזוכר בעבודתו את הקב"ה הרי הוא מקבל שכר "אלף פעמים ככה" ממי שתורתו אומנותו, כי הקב"ה לא מחפש שנהיה מלאכים, אלא שנהיה בני אדם.
    כך שהבעיה איננה אלא ליטאית, וחבל להכליל אותה על כל הציבור החרדי, זה רק מגדיל בעינינו את הבעיה.
    עדיף למקד וכך גם להבין את שורשי הבעיה…

  • אני לא יודע איך להתחיל להגיב……

    מהותו של רב היא קבלה מרב לתלמיד והמשך הנהגת הציבור. וגם מענה לשאלות הלכתיות ובדורות האחרונים גם התייעצות בנושאים שונים.
    ושאלתי היא פשוטה , מה עניין עיסוקו של האדם לרב שלו?
    נניח אחד מתפלל בביתר בבית הכנסת בני הישיבות אצל הרב… האם כשהוא יוצא לעבוד הוא צריך לעזוב את הקהילה שלו?….. את הרב שלו….
    ואם התשובה היא כן אז השינוי שנוצר בו לא משייך אותו לקהילה שלו….
    אז אם אתה עושה מה שבא לך למה אתה מחפש רב….
    ואם התשובה היא לא סימן שלפני יציאתו לעבוד הוא התייעץ ולא נתלש מהקהילה שלו וממשיך את חייו באותה רמה רוחנית…..

  • כתוב בצורה טובה במיוחד
    דעתי בעניין החילוק בין הארץ לחו"ל הוא שבארץ העמים יש הרגשה לכל יהודי שהוא נטע זר והוא חייב חיבור למקום רוחני והתבטלות לאדם שמסמל אצלו רוחניות ובשונה מכך בארץ שקשה מאד לאנשים לקבל מרות
    ובכל זאת אצל ספרדים וקצת גם אצל חסידים מבית יש את ההתבטלות לרב וקבלת מרות שיוצרת קבוצות מאוחדות

  • כמי שגדל בחו"ל במשפחה של רבני קהילות אני יכול לאמר שחלק ניכר מתפקיד של רב קהילה הוא לטפל בשלום בית, יעוץ לבעיות נפשיות , נשירה, התמכרויות למיניהן , יחסים לא תקינים וכו, כך שלכמר שכל אברך כריזמט או תלמיד חכם יכול להיות רב קהילה זה טעות מוחלטת. ברגע שרב קהילה הוא מורה דרך והוא מכיר אישית את כל בני הקהילה הוא גם הדמות ששומעת מטפלת ומייעצת על כל שלל הבעיות של בני הקהילה. וזה דורש יכולות מיוחדות ונדירות. אני מכיר רב קהילה שלאחר כמה שנים התפטר מתפקידו כיוון שלא יכל לשאת את העול הכבד של ההתמודדות עם כל בעיות הקהילה.

  • כבחור שגדל בבית חרדי והתחנך בישיבות ליטאיות היה אברך כמה שנים וכיום עובד בחברת יראי השם למרות שכן יש מגרעת מסויימת בין עובד ללומד חשוב להביע את דעתי בעניין זה.
    ביהדות אפשר לקבל מהתורה סם חיים וכן ח"ו סם מוות. השקפה פירושה שרב מנהיג ומורה דרך וכדומה בונה אידיאלוגיה ע"פ נתוני התורה כל אחד מתבסס על התורה אבל העניין הוא שזה יהיה סם חיים ולא ההיפך ח"ו.
    מה שנאמר פה הוא מעניין אבל אשתף את שברוחי. זכיתי להתקרב לברסלב קצת לפני נישואיי ואז שם קיבלתי תובנות לגבי עובד-לומד הבנתי שאין דבר כזה "חברה" של עובדים או לומדים כל אדם באשר הוא צריך להכיר את רוחו והטוב לו. מה שרבי נחמן אמר זה שככל שהחולה גדול יותר הוא צריך רופא גדול יותר ואיך אפשר ללכת לרופא שלא מבין במחלות של הפציינט. והוא אמר שלפני הכל זה הקשר עם השם קשר רצוף שאינו ניתק בכל רגע ושנייה ומחשבה דיבור ומעשה וכאשר זה מוסד ומוצק בלב האדם אז הוא יכול לעבור את העולם הזה בשלום ובמילה אחת "אמונה" אבל לא רק לחשוב עליה אלא לחיות אותה ואיתה. מכאן כבר רוב הבעיה נפתרה בכל מקום אפשר לעבוד את השם ואף אחד לא יכול לדחוף אותך למשהו שאינך רוצה אז הקשר עם השם יגרום לך לרצות את מה שאתה יודע והתחנכתה גם אם אין את אותה מסגרת. זה שונה מבעל תשובה שצריך ללמוד אלף בית. זה אדם שיודע מה טוב אבל אין לו מושג איך לבחור בו ורבי נחמן אמר שאמונה ותפילה תביא אותך להכל גם ללימוד ויראת שמיים אמיתית כך שמה שאתה עושה זה מה שאתה מרגיש ונכסף באמת אליו ולא כי כולם עושים או זה מה שאמרו. משמעת עצמית בגלל הרצון לעשות רצון השם ולא רצון אחרים וכל עשרות ספרי ברסלב מדברים רק על עצות לכל דבר שבחיים ומובילים רק למקום שנקרא אמונה וקשר עם השם. כך שאם יצאת לעבוד בגלל קושיי פרנסה אז תוכל לראות איך השם הוא המפרנס ולא העבודה או לעבוד בגלל שנשבר מלשבת בכולל אז עצות ודרכים להחזיר את הטעם בלימוד ועוד לכל עצה ותבונה בחיי האדם.
    אחרי כזו הדרכה לחיים כבר לא בדיוק מוכרח רב ומורה דרך מאחר שיש דרך סלולה שבה הלכו אבותינו מעולם אין צורך במישהו שיגלה אותה אולי רק ילווה אותנו בדרכנו בה….. וזהו הסיבה שרבי נחמן לא המשיך את ההנהגה בתלמיד מסויים שינהג ברבנות אלא רק בקיום העצות ולימוד ההשקפה הנכונה.
    ואולי בכל זאת גם לדבריו כדאי חבר שילווה אותה אבל שתקבל מרות מאדם שאינו מושלם וגם לו טבעים וגם הוא יכול לפזול מהדרך זה לא נכון. כשתדע את המטרה תדע אם זה שמוביל אותך לא סוטה מהדרך אליה וזה מה שלימד אותנו רבי נחמן אם המטרה היא קרבת אלוקים ועבודת השם אז כבר תדע לבד אם הדרך לשם היא נכונה אגם שהיא עקלקלה.

  • כאחד שגר בחו"ל
    אין שום מודל של קהילת עובדים בחול יש קהילה יהודית נקודה ובתוך הקהילה הזאת ישנם יחידים כ"א עושה לפי דרכו אחד לומד אחד כלי קודש אחד עובד אחד סדודנט אחד גונב [וכמו ששנינו הצרי והצפורן והחלבנה והלבונה]
    המודל לבנות קהילת עובדים לא קיימת בשום מקום בעולם [כמובן ישנם מקומות שרובם או אפילו כולם עובדים אבל זה לא מה שמאחד אותם בתור קהילה]
    והפחד והחסרון בקהילת עובדים שהוא לגמרי בלי לומדים שהרמה של האדיקות בקהילה נמוכה

כתוב תגובה:

נא להזין תוכן בתגובה
חובה למלא שם
נא למלא כתובת אימייל