צריך עיון > סדר עיון > הזדקנות עם משמעות > "והדרת פני זקן" מול "העולם שייך לצעירים"

"והדרת פני זקן" מול "העולם שייך לצעירים"

מאמר תגובה ל"הזדקנות עם משמעות"

התפיסה הרווחת בתרבות המערבית היא שזקנה היא מצב עלוב, המעורר בנו רחמים במקרה הטוב ובוז במקרה הרע. הוצאת השם הרע על גיל הזקנה מתלווה במעשים. צעירים אינם נוהגים כבוד במבוגרים, והזקנה נתפסת נטל מיותר. אין לך השקפה הרחוקה יותר מן היהדות. המאמר מבאר את התפקיד השונה והייחודי של הזקנה כפי שהוא משתקף במסורת ישראל.

כ"ג אדר א' תשע"ט

במאמרה "הזדקנות עם משמעות" עומדת מיכל אופן על כך שהזקנה בקהילה הדתית נתפסת שלב בחיים המחייב יחס של כבוד והערכה. יחס זה עומד בניגוד למנטליות המערבית, המביטה בזקנה בשילוב של רחמים, בוז ואפילו גועל. ואכן, מספר מחקרים אקדמיים מראים כי יש הבדל תרבותי בתפיסת הזקנה בין חברות מערביות לחברות מסורתיות. חברות מערביות רואות בזקנה תוצאה בלתי נמנעת ומאיימת של מהלך החיים. חוסר החיוניות והתפקוד הלוקה של המזדקנים מייצב את האמונה כי גיל הזקנה הוא "חדר ההמתנה למלאך המוות" ותו לא.1 התפיסה הקודרת הזו חזקה במיוחד לגבי נשים מזדקנות.2

ההשקפה הדתית מעריכה את החיים בראש ובראשונה מצד עצמם. מתוך כך, הזקנה מקבלת משמעות של תקופת חיים בעלת חשיבות ייחודית.

בהשוואת גישה מערבית זו לערכים יהודיים כמו "והדרת פני זקן", "מזקנים אתבונן", ובאופן כללי יותר לערך של "חיי שעה", ניכר באופן ברור הניגוד שבין נקודת המבט המערבית להשקפה הדתית. ההשקפה הדתית מעריכה את החיים בראש ובראשונה מצד עצמם. מתוך כך, הזקנה מקבלת משמעות של תקופת חיים בעלת חשיבות ייחודית.

להלן אציג בקצרה את ההשקפה השלילית ביחס לזקנה, ואסביר את טעותה לאור תיאוריית השלבים של הפסיכולוג אריק אריקסון.

 

"העולם שייך לצעירים"

למרבה הצער, ההשקפה השלילית לגבי הזקנה וההזדקנות אינה נשארת בגדר רעיון בלבד, אלא היא משפיעה גם על היחס בפועל למזדקנים.3 המבט מלא הבוז על גיל הזקנה הוא מרכיב מרכזי במעמד החברתי הירוד של אנשים מבוגרים. מחקרים הצביעו על כך שאנשים צעירים בחברות מערביות נוהגים פחות כבוד במבוגרים מבתרבויות אחרות. למרבה הצער, בתקופות האחרונות חוסר הכבוד הזה מתבטא במנטליות קיצונית יותר – הרואה בזקנה נטל מיותר, ואף קוראת לחיסולה.

במאמר בשם "למה אני מקווה למות בגיל 75" שהתפרסם בכתב העת המוערך "האטלנטיק", טען ד"ר אזקיאל עמנואל כי החיים לאחר גיל שבעים וחמש הם חסרי טעם.4 לדבריו, "בגיל 75, היצירתיות, המקוריות והיצרנות נעלמות פחות או יותר אצל רובנו, רובנו המוחלט." בהמשך הוא מעיר כי "ממוצע הגילים שבהם זוכי פרס הנובל עשו את פריצת הדרך המחקרית שהביאה להם את הזכיה – לא הגיל שבו הם זכו בפרס – הוא 48." ד"ר עמנואל מצביע על כך שהעליות בתוחלת החיים שנצפו בשנים האחרונות אינן עומדות בקורלציה עם עליה באיכות החיים, וכך נעשים מבוגרים מזדקנים לנטל על ילדיהם ולמעמסה שמותירה זיכרון רע אצל היקרים להם. בסיכום מאמרו המטלטל הכריז המחבר כי הוא מתכוון לנהוג לאור השקפת העולם שעליה הצהיר: הוא אינו מתכוון להשקיע במצבו הרפואי לאחר גיל שבעים וחמש.

אם המזדקנים אינם יצירתיים, מקוריים או יצרניים, הרי אין סיבה לבזבז כסף כדי להשאירם בחיים. לדאבוננו, השקפה עגומה זו לגבי הזקנה נפוצה בעולם המערבי.

אין מדובר במאמר של דמות שולית המבקשת למשוך תשומת לב באמצעות סנסציות. ד"ר עמנואל הוא אחד הרופאים הידועים והמוערכים ביותר בארצות הברית, מנהל תחום ביו־אתיקה קלינית במכון הלאומי לבריאות בארצות הברית, שהיה אחד מאדריכלי החקיקה הרפואית בממשל אובמה (הידועה בשם "אובמה־קֵר"). ניתן למצוא את היחס המטריד לזקנה שהציג ד"ר עמנואל בחלקים מתוך תכנית "אובמה־קֵר", המתווים הנחיות קפדניות הנוגעות להוצאות הבריאות המותרות עבור מזדקנים. אם המזדקנים אינם יצירתיים, מקוריים או יצרניים, הרי אין סיבה לבזבז כסף כדי להשאירם בחיים. לדאבוננו, השקפה עגומה זו לגבי הזקנה נפוצה בעולם המערבי, וניתן לראות זאת בחוקים הנוגעים להמתות החסד ברחבי אירופה.

 

יחס נכון אל הזקנה

ניתן להסביר את טעותו של ד"ר עמנואל באמצעות תיאוריית הזקנה של הפסיכולוג ההתפתחותי המפורסם אריק אריקסון (1994-1902). לדברי אריקסון, כאשר האדם נכנס לגיל המעבר שלו, תחום גיל שד"ר עמנואל עומד באבו, הוא ניצב מול הצורך בתחושת הישגיות והענקה. יש שתי דרכים לספק צורך זה.

אם אדם בגיל העמידה שם מול עיניו את ההגשמה העצמית, וכמֵהַּ אל הימים שהיה צעיר נמרץ ויצרני, הוא עלול לפתח תחושה של קיפאון; הוא נשאר תקוע ברצון לתת תפוקה באותם סטנדרטים שבהם עמד בצעירותו, וכמובן זוכה למנות רבות של אכזבה ותסכול. מתוך מבט זה, קל להגיע אל המסקנה של ד"ר עמנואל. אריקסון מדבר על כך שהקיפאון במהלך גיל המעבר מוביל לתחושה של ייאוש ומרירות על החיים שחלפו. אמת. אם אדם מאמין שהחיים נסובים סביב "יצירתיות, מקוריות ויצרנות", הוא בהחלט ירצה לסיים את חייו בגיל 75.

אך החיים אינם רק "יצירתיות, מקוריות ויצרנות". את מקום היצירתיות תופסת התשוקה לחלוק את החכמה שצברנו עם הדורות הבאים. דרך אחת שצורך זה מסוגל להיות מסופק היא קשירת יחסים עם הדור הצעיר, ובייחוד בני משפחתו של האדם, מרצון לתרום לצמיחה האישית שלהם.5

אמת. אם אדם מאמין שהחיים נסובים סביב "יצירתיות, מקוריות ויצרנות", הוא בהחלט ירצה לסיים את חייו בגיל 75. אך החיים אינם רק "יצירתיות, מקוריות ויצרנות". את מקום היצירתיות תופסת התשוקה לחלוק את החכמה שצברנו עם הדורות הבאים.

הרשו לי להציג דוגמא אישית שתחדד את הרעיון שאני מנסה להעביר – חוויית הקשר שלי עם סבי ז"ל. מעבר לערך הסנטימנטלי של חוויה זו, היא מדגימה את קלישות התזה של ד"ר עמנואל. מחזה הביקור האחרון שלי אצל סבא שלי, שבועות אחדים לפני פטירתו, ייחרט בזכרוני לכל חיי. הוא היה בן תשעים ושתיים, ואחי יונתן ואני ישבנו לצד מיטתו בדירתו הקטנה בלייקווד, ניו ג'רזי. כתמיד, השיחה שלנו נסובה סביב נושאים רבים כמו הלכה, ספרות, היסטוריה, פוליטיקה וארץ ישראל. אפילו במצבו השברירי, אחי ואני ישבנו מרותקים מול התבונה שלו, עטופים בנוכחות החזקה שלו. חששנו כי זו אכן עומדת להיות הפגישה האחרונה, ועזבנו אותו בלב כבד.

פטירתו היתה קשה עבורנו. אך בלווייתו חשתי דוקא תחושת הודיה, מתוך הכרת הערך שלא יסולא בפז שהוא הביא לחיי. לכל אורך תקופת ההתבגרות, "זיידי" (כפי שכינינו אותו במשפחתי) היה מקור בלתי נדלה לחכמה ועצה. דרך אינספור שיחות טלפון וביקורים, זכיתי לקבל את הדרכתו במגוון אתגרי החיים, מנושאים חברתיים יומיומיים ועד שיחות משמעותיות בנוגע לקריירה, לעתיד ולצמתים הרוחניים שעברתי לאורך חיי. היו לו אף עצות נבונות בענייני שידוכים המשרתות אותי בחיי הנישואין שלי עד היום. כל מה שלמדתי ממנו, הותיר בי חותם עמוק, ומלווה אותי כיום בתור בעל, אבא, מרצה ופסיכולוג.

לשמחתי ולרווחתי, סבא שלי לא שמע לעצת ד"ר אזיקאל עמנואל. סבי עבר את גיל המעבר בתחושות הישגיות והענקה, והגיע לגיל זקנה מתוך שלמות וסיפוק. סבי יכול היה ליטול חלק כה משמעותי בחיי, באופן שמשפיע עלי עד היום, בשל מאמציו לחיות גם בשנות התשעים לחייו. כאשר סבי היה בן שבעים וחמש, הייתי בישיבה קטנה (גיל תיכון). אף שנהניתי מחברתו גם אז, ההערכה לחכמתו והיכולת שלו להשפיע על חיי התגבשה בהגיעי לגיל בגרות. רק כאשר התקרב סבי לגיל תשעים ומצבו הבריאותי כבר לא היה בכי טוב – רק אז באמת השפיעו עלי שיחותיו ושינו את חיי.

איננו מכבדים את הזקנים בחברה שלנו רק משום שהם העניקו לנו בעבר. אנו מעריצים את הזקנים שלנו בזכות מה שעוד ביכולתם להעניק לנו, דרך העצות שלהם, האישיות לדוגמא שהם מציבים לנו, וחכמתם – עד יומם האחרון.


  1. Löckenhoff, C. E., De Fruyt, F., Terracciano, A., McCrae, R. R., De Bolle, M., Costa, P. T. (2009). Perceptions of aging across 26 cultures and their culture-level associates. Psychology and Aging, 24, 941-954.
  2. Erdman, P. (1971). Attitudes toward aging as shown by humor. The Gerontologist, 11, 181–186. North, M. S., & Fiske, S. T. (2015). Modern attitudes toward older adults in the aging world: A cross-cultural meta-analysis. Psychological Bulletin, 141(5), 993-1021.
  3. Hess, T. M. (2006). Handbook of the Psychology of Aging. New York: Academic Press.
  4. Ezekiel, E. J. (2014). Why I hope to die at 75. The Atlantic. October Issue.
  5. Erikson, E. (1982). The life cycle completed. New York: Norton.

2 תגובות על “"והדרת פני זקן" מול "העולם שייך לצעירים"”

  • במסגרת לימודי עבודה סוציאלית מאד עזר לי מאמר זה אשמח לעיין במאמר של מיכל אופן.

  • מצוין. אני רופא בן 77 שנה. אני עוסק בנושא מחלות המח הכרוניות

כתוב תגובה:

נא להזין תוכן בתגובה
חובה למלא שם
נא למלא כתובת אימייל