צריך עיון > סדר עיון > פוליטיקה ללא בלמים > "במה אתם יהודים?" פוליטיקה של סולידריות

"במה אתם יהודים?" פוליטיקה של סולידריות

מאמר תגובה ל"פוליטיקה ללא בלמים"

-
הרב דוד פישהוף עורך ספרות תורנית

החרדים לא נכנסו לפוליטיקה כדי שהחברה החרדית תוכל להתקיים או לפרוח, אלא כדי לשמש "המזוזה של המדינה". הבעיה היא שהם אינם טורחים להסביר לציבור בישראל את תפקידם. השאלה שעלינו לשאול את עצמנו היא מדוע אין הפוליטיקה החרדית זוכה לדימוי הולם: אם החרדים נכנסים לפוליטיקה למען צביונה היהודי של מדינת ישראל, מדוע הם מניחים לאחרים להציג אותם כאינטרסנטים?

כ"ח כסלו תש"פ

משה לא תלה תקוות רבות בייעוץ הזוגי. את נקודות החיכוך הקבועות הוא הכיר היטב ויכול כבר לצפות מתי תפרוץ המריבה הבאה ואפילו לנחש סביב מה היא תתחולל. ככל שהשתדל לעקוף אותן ולהימנע מהן בדרכים יצירתיות, הן שבו ועלו. הוא מצא את עצמו שותף פעיל ואפילו מרכזי בוויכוחים עם שרה אשתו, לא מצליח לעצור בעצמו מלהאשים אותה במתרחש, להזכיר אפיזודות נושנות המוכיחות את צדקת טענותיו ולהסביר מדוע שום דבר ממה שקורה ביניהם לא קשור אליו. היא אפילו לא מבחינה במאמצים הרבים שלו, התרעם משה בלבו, במה יוכל כבר היועץ לעזור?! פיעמה בו רק תקוה קלושה שהיועץ יצליח היכן שהוא נכשל ויבהיר לה את חלוקת התפקידים הנכונה וההוגנת; אם היא תפנים זאת, אולי יבואו שלום ורוגע לביתם סוף סוף.

אבל היועץ, למרבה הפתעתו, לא ניסה להתווכח אתו. "הבעיה שלכם היא שאתם כל כך צודקים," אבחן היועץ. "מעולם לא סיכמתם ביניכם את חלוקת התפקידים," הוא טען, "נתתם לדברים לקרות. מה שהכי חשוב לשים אליו לב," המשיך היועץ, "הוא שהחלוקה הזו נעשתה ללא דיבורים. היא צמחה כביכול מן השטח. מישהו לקח על עצמו את האחריות והיא נשארה שלו. סיכומים ניתן לפתוח, לדון בהם מחדש. הם גם מאפשרים להכיר טובה לצד השני על חלקו. כשהתפקידים הללו רשומים בטאבו על שמך או על שמה, אתם עיוורים זה לזה. הדברים שמתרחשים 'מעצמם' אינם זוכים להערכה מבן הזוג, וכך שניכם מתוסכלים. אתם מודעים מאוד למאמצים של עצמכם, אבל אינכם שמים לב למאמצים של האחר."

חברי הכנסת החרדים מזכירים לנו לא אחת שתפקידם הוא להגן על יהדותה של המדינה, או אם תרצו, על יהדותו של המרחב הציבורי בארץ הקודש. הם נשענים על נימוקים היסטוריים מוכרים ומצדיקים את פעילותם הבלתי פשוטה בהיותם "המזוזה של המדינה". תפקידם הוא לשמור על הסטטוס קוו שלא ייפרץ, שהחילון לא ימחק את הסממנים היהודיים הציבוריים, בפרט בנושא שמירת שבת. הסלוגן "המזוזה של המדינה" היה בשימושה של יהדות התורה לפני כמה עשורים, בשנות התשעים, וגם בחורף האחרון הוא שב ועלה, מסמן את המטרה שלשמה יוצאת יהדות התורה לבחירות.[1] בבחירות האחרונות, 2019ב', היה אחד הסרטונים הפופולריים של ש"ס "כך תיראה השבת בממשלת לפיד-גנץ". בסרטון הנושא את הכתובית המאתגרת "צולם ביום חול", נראה יהודי מסורתי חוזר מהתפילה בשבת ומתיישב לבדו ליד השולחן החגיגי הערוך למשפחה שלמה. האב שואל היכן הילדים, ואשתו משיבה לו שהם יצאו, האחד הלך ל"מסיבת רחוב", השני יצא למשרד הפנים, והשלישית "הוקפצה לעבודה".[2]

השמירה על יהדותה של המדינה היתה ככל הנראה ההופעה הראשונה של החרדים בפוליטיקה, כבר מהסכם הסטטוס קוו. החרדים נכנסו לפוליטיקה לא כדי שהחברה החרדית תוכל להתקיים או לפרוח, אלא כדי לשמש "המזוזה של המדינה"

הירשמן כותב כי ההשתתפות במגרש הפוליטי החלה עם ההכרח להישמר מכפיה חילונית ו/או לשמור את הקיים. אבל זה לא מדויק. השמירה על יהדותה של המדינה היתה ככל הנראה ההופעה הראשונה של החרדים בפוליטיקה, כבר מהסכם הסטטוס קוו. החרדים נכנסו לפוליטיקה לא כדי שהחברה החרדית תוכל להתקיים או לפרוח, אלא כדי לשמש "המזוזה של המדינה". הם לקחו על עצמם את האחריות ליהדותה של המדינה. העניין הוא שבדומה לזוג המתואר למעלה, הם מעולם לא טרחו לתאם עם הצד השני את חלוקת התפקידים הזו.

 

ממסר לקוי

כיום, כשהחרדים משתמשים במסר של שליחות להגנת היהדות, הם פונים כביכול החוצה, אל המסורתיים, כיוון שבני תורה אינם צריכים את חברי הכנסת החרדים כדי לעזור להם לשמור מצוות. אולם בפועל, מסר זה נשאר בפנים בלבד. אם נבדוק כיצד מתקבלת הדאגה של החרדים למסורת בחוץ, כנראה נופתע. אזרחי מדינת ישראל אינם מודעים לתפקיד שהמפלגות החרדיות לוקחות על עצמן. מבחינתם, הן בהחלט פועלות לשם כפיה דתית, אבל אין להם, לאזרחי ישראל, מושג שהן עושות זאת לשם שמירת הצביון היהודי של המדינה. הם אינם מודעים לכך שהמגזר החרדי תופס את עצמו "אליטה משרתת" – אליטה דתית שתפקידה להיות אחראית על עתידו הרוחני של העם היהודי במדינת ישראל.

אזרחי מדינת ישראל אינם מודעים לתפקיד שהמפלגות החרדיות לוקחות על עצמן. מבחינתם, הן בהחלט פועלות למען כפיה דתית, אבל אין להם מושג שהן עושות זאת לשם שמירת הצביון היהודי של המדינה. הם אינם מודעים לכך שהמגזר החרדי תופס את עצמו "אליטה משרתת"

ההוכחה הפשוטה לכך שהציבור החילוני אינו מודע לכך, היא ההצעות המגוחכות עד כאב של פוליטיקאים חילוניים מכל קצוות הקשת, שהשבת תישמר בבני ברק ובאזורים חרדיים אחרים (כולל סגירת כבישים ומרכזי בילוי), ואילו באזורים חילוניים יפעלו התחבורה וכן המסחר כרגיל. מבלי לדון בתוכן ההצעה, מדובר בדו-שיח של חרשים. הפוליטיקאים החרדיים אינם נלחמים נגד תחבורה ציבורית בשבת בשל חששם שהיא תעבור בבני ברק. זו בכלל אינה הנקודה. אולם לא זה מה שהציבור החילוני מבין. הטענה שהפוליטיקאים החרדיים פועלים למען צביונה היהודי של המדינה אינה נשמעת אמינה באוזניו. הוא רואה בכך ניסיון לשנות בכוח את אורחות חייו, להכריח אותו לשמור מצוות או להישאר בבית ביום המנוחה. משום כן גוררת טענה זו התקוממות רחבה. הפוליטיקאים החילוניים חוזרים שוב ושוב אל פתרון ה"חיה ותן לחיות", מבלי להבין על מה באמת הוויכוח.

דיון רציני בצורך בצביון מסוים במרחב הציבורי אינו מתנהל בדרך כלל (למעט בקצוות – בין המעוניינים בצביון ציבורי של "ככל העמים בית ישראל" לבין המדמיינים סוג של מדינת הלכה; רוב המצביעים רואים בוויכוח משחק כוחות בין המעוניינים בכפיה דתית למתנגדים לה). כך, בדומה לבני הזוג הצדקני המנסים בכל כוחם להתמקצע בתפקידים שהקצו לעצמם, והקובלים כל אחד על כפיות הטובה של האחר, גם החרדים והחילונים מתחפרים ב"תפקידים" שלקחו על עצמם. מעמד הביניים החילוני אינו מפסיק לקונן על כך שהוא הקטר של המשק, שהוא משרת בצבא ומשלם מסים ושהמדינה "רוכבת לו על הגב". החרדים, בתורם, מתכסים באצטלה צדקנית משלהם – כמה הם מקריבים למען שמירת הדת והיהדות במדינה. הם הרי דואגים לכשרות אף שהם צורכים כשרויות פרטיות, הם נלחמים על נישואין וגירושין כהלכה אף שההשלכות של מודל אחר אינן נוגעות להם באופן אישי, וכך הלאה. וראו זה פלא: אותם טיעונים שהפוליטיקאים החרדיים מעלים כדי להוכיח שהם פועלים לטובת עתידו הרוחני של העם, הם בדיוק הטיעונים העולים נגדם. זהו שיח של חרשים.

בדומה לבני הזוג המנסים בכל כוחם להתמקצע בתפקידים שהקצו לעצמם והקובלים כל אחד על כפיות הטובה של האחר, גם החרדים והחילונים מתחפרים ב"תפקידים" שלקחו על עצמם. מעמד הביניים החילוני אינו מפסיק לקונן על כך שהוא הקטר של המשק, שהוא משרת בצבא ומשלם מסים ושהמדינה "רוכבת לו על הגב". החרדים, בתורם, מתכסים באצטלה צדקנית משלהם

הפלונטר שמתאר הירשמן, המבוי הסתום, אינו נובע מכך שמישהו מהצדדים טועה, אלא דווקא מכך שכולם צודקים. כל אחד אכן נצמד לתפקיד שלו, וממלא אותו נאמנה בצורה יוצאת מן הכלל. הבעיה היא שהצדדים אינם מדברים זה עם זה. חלוקת התפקידים מעולם לא סוכמה, ולכן אף צד אינו מכיר טובה לאחר, אלא דוקא מנסה להצר את צעדיו.

 

חלוקת תפקידים אנוכית

בשיח הפופוליסטי של דת ומדינה, נשמעות לעתים קרובות, קרובות מדי למען האמת, טענות של "מי ביקש מכם בכלל". טענות אלו באות לשמוט את הבסיס לדרישת תמורה – שהרי אם האחר עשה משהו רק למען עצמו, וכדברי חז"ל "כל מה שעשו לעצמם עשו", איני חייב לו טובה. ההתייחסות הזו רווחת בקרב צעירים חרדיים ביחס למוסדות המדינה ולצה"ל, וכך גם בקרב פופוליסטים חילוניים ביחס לתרומה של החברה החרדית לכלל החברה הישראלית.

"להיות המזוזה של המדינה" הוא תפקיד כפוי טובה, משום שהציבור בישראל מעולם לא ביקש אותו מאתנו, וחלקים נכבדים ממנו באמת ובתמים אינם מבינים מה אכפת לנו שתפעל תחבורה ציבורית בשבת ברחובותיה של עיר חילונית לגמרי. אבל הדבר נכון גם מן הכיוון השני. גם החרדים אינם מבינים את חשיבות השרות בצה"ל ואינם מכירים בערך של להיות אזרח חרוץ המשלם מסים ומקדם את המשק. בעיני החברה החרדית, ריבונות צבאית היא ערך חשוב הרבה פחות מעצמאות רוחנית, והצלחה כלכלית נמצאת במקום נמוך בהרבה ממצוינות דתית. כל אחד מהצדדים לוקח על עצמו תפקיד שמבחינתו חיוני לגמרי עבור הכלל, ומזלזל במסירותו של האחר.

"להיות המזוזה של המדינה" הוא תפקיד כפוי טובה, משום שהציבור בישראל מעולם לא ביקש אותו מאתנו, וחלקים נכבדים ממנו באמת ובתמים אינם מבינים מה אכפת לנו שתפעל תחבורה ציבורית בשבת ברחובותיה של עיר חילונית לגמרי. אבל הדבר נכון גם מן הכיוון השני. גם החרדים אינם מבינים את חשיבות השרות בצה"ל ואינם מכירים בערך של להיות אזרח חרוץ המשלם מסים ומקדם את המשק

הבעיה היא שבאווירה הפוליטית הרווחת היום, אין זה לגיטימי לדבר בשם הקולקטיב. האמירה שיש לנו אחריות דתית להמשכיותו של העם אינה עוברת מסך בימינו. בכלל, אין זה לגיטימי לשדר מסר ש"אנו יודעים טוב יותר ממך מה טוב בשבילך". כל צד משוכנע באמת ובתמים שהוא יודע מה טוב, ואף פועל למענו במרץ. אולם, כשאנו מדברים זה עם זה, אנו נוטים לאמץ איזה מעטה ליברלי, כביכול כולנו מבקשים רק שלא לדרוך זה על זה. הדבר היחיד המעניין אותנו הוא חלוקת תפקידים שתמנע מאתנו את הצורך להיפגש ולהסכים על תחומי אחריות. מה הפלא אפוא שהזוגיות בינינו פורחת?

ללא ספק, גם אם איננו יכולים להסביר זה לזה מה חשוב לנו, אין זה פוטר אותנו מאחריות. ברור לכולנו שאם לא נדאג לכך, איש לא יעשה מה שאנחנו עושים. כולנו משוכנעים שבהעדר קבוצת לחץ פוליטית המשתמשת בכוחה כדי לשמר את הסטטוס קוו הציבורי, הוא ייפרץ לחלוטין ולא יישאר ממנו מאומה. חילון המרחב הציבורי בישראל הוא תהליך שקיומו מבוסס מחקרית,[3] זאת אף שמבחינה ציבורית יש גם תנועה הפוכה של חזרה אל המסורת. לכן, אנחנו ממשיכים להיאבק.

השאלה איננה מדוע הפוליטיקאים החרדיים מבצעים את תפקידם אף שחלקים נרחבים בצד השני אינם מעוניינים בפעילותם או לכל הפחות אינם מסכימים אתם לגבי נחיצותה. השאלה היא מדוע הם אינם דואגים לייצוג עצמי הולם: אם הם נכנסים לפוליטיקה למען צביונה היהודי של מדינת ישראל, מדוע הם מניחים לאחרים להציג אותם אינטרסנטים? המלחמה שלנו על צביונה של המדינה היא הרי הדבר הכי לא אינטרסנטי שיכול להיות! המגזר החרדי רק מפסיד מכך!

השאלה איננה מדוע הפוליטיקאים החרדיים מבצעים את תפקידם אף שחלקים נרחבים בצד השני אינם מעוניינים בפעילותם או לכל הפחות אינם מסכימים אתם לגבי נחיצותה. השאלה היא מדוע הם לא דואגים לייצוג עצמי הולם: אם הם נכנסים לפוליטיקה למען צביונה היהודי של מדינת ישראל, מדוע הם מניחים לאחרים להציג אותם אינטרסנטים?

ישראלים רבים סבורים שהחרדים נלחמים להצר את צעדיהם רק כי הם יכולים, ללא שום סיבה משכנעת. סתם כך. האמת היא שאין לחרדים שום טובת הנאה מכך, המניע האמתי שלהם הוא החרדה לצביונה היהודי של מדינת ישראל. הממסד הפוליטי החרדי דווקא מוותר על הישגים פוליטיים אינטרסנטיים כדי לפעול בתחום הבלתי מניב הזה. האם הפוליטיקאים החרדיים הציגו זאת כך אי פעם? האם הם פנו ואמרו לתושבי רעננה: מבחינת האינטרס של הציבור החרדי, אנו רק מזיקים לעצמנו כשאנו מבזבזים את הכח הפוליטי שלנו על מאבק לשמירת הסטטוס קוו במרחב הציבורי? אז אם אנו עושים בכל זאת את הדבר המוזר הזה, אולי לפחות תאמינו לנו שאנו פועלים בכנות, מאמונה שזו טובת האומה? לא תסכימו אתנו, תמשיכו לחשוב שאנו מתנשאים עליכם, שאנו מתיימרים לדעת את טובתכם יותר מכפי שאתם יודעים (שזוהי האשמה הכי חמורה בלקסיקון) – אבל לכל הפחות תסכימו שאנו פועלים לטובתכם בכנות כפי שאנו מבינים אותה וכפי שהמסורת מחייבת!

איך הגענו למצב שאנו ממלאים תפקיד כפוי טובה, שאין לנו ממנו שום רווח, והציבור בישראל אפילו אינו מודע לכך? הוא כועס עלינו, שונא אותנו, ואנו אפילו איננו טורחים להסביר. ההסבר לא יתקבל, ללא ספק. התגובה של חלק מהציבור תהיה: "מי ביקש מכם בכלל… לא תודה!" אבל לפחות יהיה ברור על מה המאבק.

הרי קבוצות לחץ אחרות, גם האינטרסנטיות ביותר שבהן, צועקות תמיד שרק "טובת המדינה" לנגד עיניהן, ככל שהדבר נשמע בלתי הגיוני. מעטות פועלות במחשכים כדי להשיג טובות הנאה לחבריהן. רובן פועלות בפומבי, בהסבר שטובתן היא טובת העם והמדינה כולה. הן פועלות בגלוי לקידום אינטרסים של מיעוט על חשבון הרוב, אבל הן מדבררות את עצמן. אין זה משנה אם הן מסבירות שצריך לשמור על המכסות "למען החקלאות" (לא החקלאים, החקלאות), או שצריך להגדיל את תקציב משרד הביטחון כדי להבטיח את הביטחון – השפה שלהם היא תמיד ציבורית. מדוע רק אנחנו מצטיירים פועלים למען עצמנו?

 

העיקר לנהל שיח

אנו מנסים לאחוז את המקל בשתי קצותיו: לשמור על הצביון היהודי במרחב הציבורי בישראל, אבל לא לומר בפה מלא שאנו עושים זאת למען עם ישראל בארץ ישראל. גם אם בעבר היה זה לגיטימי להתייחס לתפקיד הזה כאל חלק שלנו במארג הכולל, כיום זה השתנה. אז ממשיכים לעשות זאת אבל לא מסבירים.

כשלא מתנהל שיח, הצד השני פשוט מניח את מה שנוח שלו להניח לגבי המניעים שלנו. כך אנו מקבלים את התגובה חסרת ההיגיון של פוליטיקאים חילוניים, שהם לא יפתחו חנויות בשבת בבני ברק אבל שאנו לא נבקש שיסגרו את החנויות שלהם בתל אביב – כאילו אנו זקוקים לעזרה שלהם לסגור חנויות בבני ברק. אם נשתף שהסיבות לשמירת הסטטוס קוו אינן בשבילנו אלא למען העם, לא נקבל תגובות כאלו. אבל אנו פועלים "ארכבה אתרי רכשי", כקבוצת לחץ סקטוריאלית המחייבת אנשים אחרים לפעול נגד האינטרסים שלהם למענה.

למה הדבר דומה? לכך שמועצת הלול תחייב כל אדם בישראל לרכוש בכל שבוע עופות לשבת, אך לא תנמק זאת בדאגה לבריאות הציבור או לעידוד החקלאות הציונית בישראל, אלא תציג זאת בתור פעילות אינטרסנטית של חבריה (או סתם כך, ללא נימוק). מה שקבוצות לחץ מהסוג הזה עושות הוא את ההיפך הגמור. הן מצד אחד מציגות את פעילותן בתור טובת הכלל, ומצד שני אינן מכבידות על הציבור באופן מפורש. אם יש להן קופון אישי שהן גוזרות, הוא כביכול השלכה של העבודה שלהן ולא ישיר. הממסד הפוליטי החרדי פועל באופן ישיר נגד האינטרס הפשוט של חפצי התחבורה הציבורית בשבת, אבל אינו מסביר שהוא עושה זאת בניגוד לאינטרסים הסקטוריאליים, בדאגה ליהדותה של מדינת ישראל. זאת גם משום שהוא אינו רוצה להודות שהוא לוקח תפקיד כלשהו במארג הכללי של העם, וגם משום שזהו "דבר שאינו נשמע", והוא מעדיף שלא לנסות להסביר מה שלא יתקבל בקלות.

חוסר הסבר גרוע מהסבר גרוע. המצב בשטח מוכיח שהציבור אינו יודע מדוע מנסות המפלגות החרדיות לכפות עליו דברים, והוא מניח הנחות הגרועות יותר מההסבר עצמו. יש בעם גם חלקים המוכנים לשמוע, שניתן לשוחח אתם. חלקים הולכים וגדלים, למען האמת

אבל זוהי טעות: חוסר הסבר גרוע מהסבר גרוע. המצב בשטח מוכיח שהציבור אינו יודע מדוע המפלגות החרדיות מנסות לכפות עליו דברים, והוא מניח הנחות הגרועות יותר מההסבר עצמו. יש בעם גם חלקים שמוכנים לשמוע, שניתן לשוחח אתם. חלקים הולכים וגדלים, למען האמת. יש לזכור גם, שאם המטרה היא עשיית רצון שמים, ובהנחה שזוהי אכן מטרתם המרכזית של רוב העושים, הרי שיש לשקול שכר מצוה כנגד הפסדה. העובדה שזוהי מטלה קשה איננה סיבה להימנע ממנה אלא להיפך, לעשות אותה כמו שצריך.

חשש נוסף הוא שהכפיה הזו מתפרשת כהדתה, ניסיון לכפות שמירת מצוות על מי שאינו חפץ בכך. ובכן, חלק חשוב ומרכזי בניסוח מחדש הוא ליצור חלוקה אמתית בין קביעת כללים לגבי המרחב הציבורי ולגבי צביונה הדתי של המדינה, לבין נסיונות התערבות בחייו של הפרט. יש שטחים אפורים רבים ולא קלים, אבל עוד קודם שנגיע אליהם, יש די והותר נושאים מובחנים השייכים בהכרח לקצוות.

כשהרב שך זעק בנאום המפורסם "במה אתם יהודים", הוא הניח שיש אוזן קשבת בצד השני, שמתעקשת על יהדותה וגאה בה. בשנים שעברו מאז זעקתו, ההנחה הזו רק הוכחה שוב ושוב. העם בישראל גאה ביהדותו וחפץ במדינה יהודית. גם כשהוא חותר למדינה יהודית שאיננה מדינת הלכה, הוא מסכים על גבולות הוויכוח, שהם "מדינה יהודית", והוא מתווכח על מה המדינה הזו כוללת. המקלים ביותר יסתפקו בצדק חברתי ובמוסר הנביאים; אחרים יסכימו שזה כולל גם מחויבות חלקית לדרישות ההלכה והמסורת; המחמירים ביותר יפעלו להחלה מלאה של הדרישות הללו על המרחב הציבורי. אבל הבשורה המשמחת היא שיש מכנה משותף שבמסגרתו מתנהל המאבק, ויש אפילו כללי משחק מוסכמים פחות או יותר. מה שנותר לנו עתה הוא לתקן את המצב של התכחשות זה לתרומתו של זה. כך נוכל לחתור לשלום בית אמתי.

 


[1] https://www.hidabroot.org/article/1121969

[2] https://www.youtube.com/watch?v=Msm4VoTj4oI

[3] ראה אצל גיא בן פורת, "הלכה למעשה – חילון המרחב הציבורי בישראל", פרדס, 2016.

תמונה: לע"מ

14 תגובות על “"במה אתם יהודים?" פוליטיקה של סולידריות

  • הטענה שהחרדים רק דואגים לאופי היהודי של המדינה הייתה יותר משכנעת אם לא הייתה מלווה בבקשה למימון מלא של החיים החרדיים – אין עיר חרדית אחת שמחזיקה את עצמה כולן חיות ממענקי איזון שבאים מהכסף של תושבי תל אביב והמרכז. מערכת החינוך החרדית הייתה קורסת בלי המימון שמגיע מהמיסים של תושבי גוש דן (רק לסבר את האוזן – תל אביב משלמת 27% מסך תגמולי המס בארץ למרות שחיים בה רק 5% מהתושבים).
    תושבי תל אביב יודעים שהם מממנים את החרדים ומתייחסים לטענות וההצעות החרדיות כמו שהורה מתייחס לילד הסמוך על שולחנו (תגמור לאכול ולך לצחצח שיניים ולישון)

    • טעית – עיריית בני ברק מחזיקה את עצמה , ותל אביב לו הייתה לא מחזיקה את נכסיה הגזולים , גם הייתה בגרעון

    • יעקב כהן,

      מצבה של בני ברק טוב משל רשןיות חרדיות מין השורה בגלל קרבתה לתל-אביב שיוצר ביקוש לאיזורי מסחר שמהם מתפרנסת העיר.
      ועדיין — עיריית בני ברק מקבלת מענק איזון של **92 מיליון שקל** בשנה (מתוך פרוטוקול ישיבת המועצה 27/3/2019)

      עיריית תל אביב לעומת זאת בעודף תקציבי גדול **בלי לקחת אגורה מהממשלה**

  • על איזה סולידריות אתה מדבר אדוני הרב? החרדים מתבדלים משאר חלקי העם בכל תחום ותחום. אתם גרים בנפרד, אתם לא שותפים בנטל הצבאי, אתם נפקדים משוק העבודה, אתם לא מלמדים את ילדיכם את מקצועות הליבה ובכך לא נותנים כתף לאתגרי הכלכלה העתידיים של המדינה בעתיד.
    אתם נגד האקדמיה. אתם לא שותפים לימי הזכירון, השמחה, העצמאות וכולי של המדינה.
    אתם מקימים לעצמכם מקומות עבודה מופרדים והומוגניים.
    כל המרץ החרדי מופנה להתבדלות משאר חלקי החברה בישראל – אז אתה באמת מתפלא למה אנשים לא תופסים אותכם בתור בני שיח או שותפים לדרך?
    תנסו קודם להתחבר לשאר חלקי החברה בישראל ולא ארגוני חזרה בתשובה זה זה ממש לא הדרך להתחבר.

    • האם היית מחבק- לדוגמא את אחיך השיכור שהתגולל בבוץ לפני רגע ולא היית מתלכלך ? , אתם רוצים כור היתוך , אנו רוצים לחיות ללא השפעה מלכלכת לדורות . לו הצבא היה מלמד רק את מקצוע הלוחמה היה אולי אחרת , אך כול חברי הכנסת מדברים על כור היתוך בצבא , לו באקדמיה היו לומדים רק מקצוע ובהפרדה ניחא , אך ראשכם תמיד נתון לבין הרגליים (זימה) איך נלך לאקדמיה , פרופ' פינקלשטיין כופר בתנ"ך למרות עובדות מוצקות של הארכאולוגיה , האם נלך ללמוד אצל אחד כזה? סבא רבה של האזרחים היהודים היו חרדים ואנו חיים פה לפניכם דורות , מי הקים את פתח תקווה ,בני ברק , ראש פינה, רחובות ומזכרת בתיה וכו' – אצלך הכול דמגוגיה . הציבור משלם המון המון מס ערך מוסף בגלל כמות הדירות הנדרשות ואתה מקסימום קונה בחו"ל או קונה מלונה לכלב

    • יעקב כהן,

      אתה מבלבל בין חרדים לדתיים לאומיים.
      ראש פינה, מזכרת בתיה ואחרים הוקמו על ידי יהודים דתיים מאגודת "חובבי ציון".
      אם היית לומד היסטוריה היית יודע שהאגודות הללו היו הבסיס שעליו קמה תנועת הציונות המודרנית.
      ממטרות האגודה –
      1. שיבת העם היהודי לארצו
      2. גאולת קרקעות
      3. הכרה בינלאומית מצד המעצמות
      4. הפצת הרעיון הציוני ועידוד העלייה

      משהו מזה נשמע לך חרדי?

      לגבי הטיעון של "אנחנו (החרדים) היינו כאן קודם"
      יש הרי נתונים מהבחירות לכנסת שמראים כמה חרדים היו כאן בקום המדינה.
      בכנסת הראשונה החרדים רצו עם הפועל המזרחי (הציוני!!) ברשימה דתית מאוחדת ככה שקשה לדעת כמה מתוך זה היו חרדים.
      בכנסת השנייה כבר נפרדו החרדים מהציונות הדתית ויש לנו מספרים מדוייקים –
      לאגודת ישראל היו בסה"כ 13,799 בוחרים (וזה כאשר בארץ כבר מעל מיליון נפש)
      אתה ברצינות מאמין שמתוך הקבוצה הזו החרדים הפכו תוך פחות מ-70 שנה ליותר ממיליון נפש?

      לא ברור על מה אתה מתלונן לגבי האוניברסיטה – מישהו מצפה שתלמד תנ"ך באוניברסיטה? למה זה טוב?
      כל מה שאומרים לך זה תלמד מקצוע מפרנס ואל תחייה על חשבון אחרים.
      אתה יכול ללמוד מקצוע מדעי כמו פיזיקה או מחשבים או כלכלה שאין שם עניין דתי.
      אתה גם יכול ללמוד במוסד חרדי (אני מניח שאפשר להקים סמינרים לגברים) במימון חרדי.

  • מניח הנחות ושואל קושיות.
    החרדים נכנסו לפוליטיקה כי זה המשחק השלטוני. למה הערבים נכנסו לפוליטיקה ? למה הספרדים נכנסו לפוליטיקה?
    בפוליטיקה, אם אתה לא שם, אתה לא שורד נקודה. ולכן החרדים – כמו כל קבוצה אחרת – בפוליטיקה.
    משטר\שלטון שבנוי על ידי האזרחים = דמוקרטיה, טבעי שכל קבוצה תתארגן להיות שם. אחרת הם לא שורדים הרי אין מלך או פריץ שאפשר שדלנות כמו בגולה. במשטר\שלטון דקטטורי או דמוקרטיה שנשלטת על ידי טייקונים כמו בארה"ב, שם החרדים פועלים כמו תמיד עם שדלנות.

    בכדי להוכיח לך כמה אתה טועה בהנחה שלך שהחרדי מרגיש את עצמו כמו המזוזה של המדינה. הוא עצם העובדה שהחרדי מאפשר את מצעדי הגאווה בכל עיר ועיר כולל בעיר הקודש ירושלים. אפי' הפגנה אחת או מחאה אחת החרדים לא עשו נגדם.
    ואני חושב שמבחינת היהדות = המזוזה, זה יותר חשוב מתחבורה ציבורית בשבת בערים וברחובות חילוניות. הרי בלי חוקי המשפחה אין יהדות בכלל.

    אני חושב שכותב המאמר התבלבל לגמרי. החילוני הוא זה שצריך את החרדי לעצם קיומו. אחרת מה ההבדל בינו לבין כל גוי בעולם, ככה שיקים את מדינתו באוגנדה.
    החילוני בשביל החמצן הוא צריך שהחרדי ישמש לו כמזוזה. אבל מה לעשות שהחרדי לא מעוניין בתפקיד הזה.

    כותב המאמר הנכבד מדמה את זה לזוגיות: זה זוגיות של צד אחד – החילוני – שכופה על השני – החרדי – בכפיה להיות זוגתו. כלומר החילוני בשביל קיומו חייב את החרדי כבת זוג.

    נדמה לי גם שיהדות ארה"ב המודרניים צריכים את מדינת ישראל כחמצן דמיוני בגולה. כביכול יש להם איזה משמעות נעלה בזה שהם בגלות (ולא בארץ ישראל ביחד עם אחיהם החרדים) לעזור למדינת היהודים בגולה, ולכן בעקשנות הם רוצים לדמיין שתפקידם של החרדים היא להיות למדינה "מזוזה".
    ולכן אני מציע להם לנחות לקרקע ולהפסיק לדמיין דמיונות הזויים. המדינה היא מדינה ליברלית קפיטליסטית ככה שאין שום קשר בינה לבין יהודים וק"ו ליהודות.
    לא רק זה, כמדינה ליברלית קפיטליסטית הם לא מכירים בכלל שארץ ישראל הוא ירושתו של היהודי. ככה שמצד החרדי כולל איש הנאו ליברלי, אפשר להחליף את שמו של המדינה לשם "מדינת מוחמד" או "מדינת קוקיה" על שם נטע ברזילי.

    גלגל בגוגל: "החרדים: להחליף את שם המדינה מ"ישראל" ל"מוחמד""

  • התם ומתמם עם תמימים

  • צו השעה: ביטול חוקי הכפייה הדתית (שבת. נישואין. גיור.)
    בקרב היהודים שאינם שומרי מצוות מתקיים מנעד התייחסויות רחב כלפי הדת. החל במסורתיים השרים בהתלהבות וברגש את 'אדון הסליחות' בשעה שמנהל קבוצת הכדורגל שלהם בית"ר ירושלים הניף את גביע המדינה שזכתה בו הקבוצה, (אגב, כשמנהל הקבוצה גלוי הראש הניף אל על את הגביע, השתלשלו ציציות מתחת לחולצתו,) וכלה ביהודים שלבם צחיח מכל זיק של רגש יהודי עתיק, תרבותם היא תרבות מערבית נכרית, ושום ניצוץ יהודי איננו מסתתר בחביון נשמתם.
    כלפי אלו האחרונים התופסים את היהדות כתרבות מיושנת וחשוכה (עפ"ל) נקדים ונאמר: אין לנו בדל של עניין לכפות עליכם זהות וצביון יהודי. אין אנו תופסים את עצמינו שליחים וערבים ל'טיפול מאריך חיים' עבור זהותכם היהודית הגוססת, נניח לה לגווע, שכן באשר לכם, כל טיפול יהיה אך בבחינת קוקטייל לשיכוך כאבים, שהלא ההתבוללות התרבותית והאתנית האורבת לפתחכם היא רק שאלה טכנית, ועניין של זמן.

    הפלונטר הפוליטי הוא הזדמנות פז לחשב מסלול מחדש ולהכריז: למען כבודו ית' וכבוד התורה, אנו נציגי הציבור החרדי בשדה הפוליטי, מושכים את ידינו ותומכים בביטול כל חוקי הכפייה בענייני דת ונאפשר 'הפרדת הדת מהמדינה'. נשאיר לציבור הכללי את עיצוב הפרהסיה הציבורית תוך הזדהות ורצון חופשי. (ע"ע שתי הנורמות החוצות את רוב ככל הציבור הכללי במדינת ישראל למרות שאינן מובנות מאליהן: מילה, ויום הכיפורים. שתיהן אינן מתקיימות במסגרת החקיקה האזרחית. ניתן גם לראות כיצד פושה נגע מכירת החמץ בפרהסיה דווקא לאחר חקיקת החוק בעניינו) מפלגת 'יהדות התורה' תחזור לתפקידיה המקוריים:
    הדאגה לזכויותיהם הדתיות והאזרחיות של שומרי המצוות. (גיוס בנות, מערכת חינוך בלתי תלויה, מערכות כשרות פרטיות, רישום נישואין אצל רבנים משלנו, וכמובן תקציבים.)
    וקיום חובת המחאה והשמעת דבר ה' אל מול חוקים אזרחיים הנוגדים את תורת משה.


    נפתח בנקודת המבט של האיש החילוני הפרטי;
    גם לו חוקי הכפייה הדתית היו יעילים מבחינה מעשית לא היה בהם כל ערך לא במישור ההלכתי ולא במישור שמעבר להלכה;
    במישור ההלכתי: פשוט שכל דין כפיה על המצוות נאמר רק כאשר שבשעה שהנכפה אנוס לקיים את המצווה אומר הוא לעצמו 'רוצה אני' וכהסברו של הרמב"ם. אך אם בשעת קיום המצווה הוא כועס ורושף על שכפו אותו לכך לא למצווה ייחשב לו, וכשם ש'אונס רחמנא פטריה' כי מעשה העבירה לא מתייחס לנאנס, כך מעשה מצווה תחת אונס כאשר הנאנס איננו מכיר בכלל בערך המצוות, ואין לו כל זיקה לטעינת עול מצוות על עצמו, מעשה המצווה איננו מתייחס לנאנס. באשר לחובת הערבות 'לאפרושי מאיסורא' – חובה זו איננה נוהגת בזמן שאין בית דין קיים מכח קבלת הקהל.
    במישור שמעבר להלכה: אצטט שוב את מה ששמעתי מהגר"ח גריינמן זצ"ל בשם החזו"א: 'גם ביראת שמיים' צריך להיות סוֹחֵר.' המחיר הכבד של שנאה לתורה ולמקיימיה שגורמת כפיה זו, לא שווה את הרווח שבמניעת האיסור, כפיה זו מרחיקה ציבורים רבים מה' ותורתו. כך שגם במישור המתמטי הסופי של מצוות ואיסורים – כפייה לעולם תשיג תוצאה פחותה מזו המושגת במרחב נטול כפייה, בודאי אם נקח בחשבון השיקולים את העובדה שזיקה בסיסית קיימת ברמה כזו או אחרת אצל רוב הציבור הכללי למסורת, זיקה שמביאה במקרים רבים לקבלת עול מצוות.
    כבר לפני שנים רבות אמר לי אחד מראשי ארגון 'ערכים': 'לולי 'הכפייה הדתית', היינו יכולים לשלש את מספר הסמינרים בכל שנה.'

    מקור הזעם
    אי הנוחות גרידא שבהעדר תחבורה ציבורית בשבת, או מניעת פסולי חיתון מלהינשא, הייתה אולי נסבלת ולא הייתה מעוררת גלי שנאה שוצפים, לולא העלבון ותחושת השפלה המלווים את הכפייה הדתית, שכן היא טומנת בחובה מסר מתנשא: אנו הדתיים בעלי ה'עגלה המלאה', נאלץ אתכם למלא את עגלתכם הריקה בדת היהודית המקורית. ועדיין, רובם של הישראלים היו מקבלים זאת בדיעבד, לו חוקים אלה היו נחקקים בלחץ פוליטי של מפלגות 'דתיות לאומיות' שבוחריהן מזהים עצמם כחלק מהחברה הישראלית הציונית, וגם הם נושאים על כתפיהם את הנטל הכבד מנשוא של קיום המדינה בביטחון ובכלכלה לא פחות משום מגזר אחר, גם הם שותפים לדאגה ולמאמץ לפעול לרווחתם ולבריאותם של כל אזרחי המדינה – חילונים ודתיים כאחד, ומצבה העגום של הזקנה החולה בדימונה צובטת גם את ליבם. הם שותפים גם בהשיגי מכון ויצמן ופרסי הנובל כמו באתגרי קליטת עולים והפרחת הנגב, בשיח הספרות והשירה כמו באתגרי דירוג האשראי.
    שמחתו של הציבור הכללי הוא גם שמחתם ועצבונו עצבונם,
    אך כאשר המפלגות החרדיות נצבות בראש המאבק לשימור הסטטוס קוו בענייני דת, ולא מוכנים להתגמש על שום תו ופסיק בחוק, ציבור האזרחים הכללי אינו מסוגל להכיל זאת. הם מטיחים כלפינו: צביון המדינה הציונית חשוב לכם? הצחקתם אותנו! תזכירו לנו מתי התפללתם לשלום המדינה? הרי להשקפתכם מדינת ישראל היא רק מסגרת ניהולית טכנית וקיומה לא מעורר בכם נימה קלה של רגש במקרה הטוב. גם מבחינה חברתית אתם במודע מבדלים עצמכם מאיתנו בהקפדה רבה, סדר היום החברתי שלכם אינו מתכתב עם זה שלנו אינכם שותפים מרצון גם באתגרי הקיום שלנו.
    אתם החרדים טוענים שחוקים אלה לא נועדו להיטיב לכם, הם נועדו רק למענינו, אתם דואגים רק לנו וליהדותנו. – הו, כמה מרגשים אותנו נחשולי האהבה לנו ולילדינו, הפסקנו להיות בעיניכם עם זר ומשוקץ שיש לו מדינה וצבא משלו? אגב, אם רק הדאגה לנו היא זו שמניעה אתכם, מדוע שלא תעזרו לנו בנוסף גם בנשיאה בנטל קיום המדינה? להזכירכם, לא הסכמתם גם לחוק גיוס שלא היה אמור לפגוע ולו בשערת ראשו של בן תורה אחד, רק כדי לא לחייב בגיוס בטלנים שאינם בני תורה.
    – הלא אתם לא תסכימו – במידה רבה של צדק – שנרכוש דירות ונגור בערים ובשכונות חרדיות כדי שלא נפגע חלילה בצביון ובאורח החיים שבחרתם לחיות בו. באיזו פטרונות שחצנית אתם מעיזים להתערב באורח החיים שבחרנו אנחנו לחיות בו בשכונות ובערים שלנו, מי אתם שתקבעו לנו מהו צביון יהודי ראוי. לא רבנים יקבעו עבורנו מי יוכל להינשא ולמי, אנחנו נקבע איזה תהליך קבלה אמור לעבור גוי שרוצה להצטרף לעם שלנו, העם האחר לתפיסתכם, העם הישראלי.
    אתם טוענים שאם יבטלו את החוק שקובע שנישואים יוכרו רשמית רק אם הם נערכו ע"פ ההלכה, ביטול החוק עלול ליצור מצב ביש שבעוד כמה דורות בנינו ובנותינו לא יוכלו להתחתן עם בניכם ובנותיכם ונהפוך חלילה לשני עמים, דאגתכם מחמיאה לנו ומשובבת את נפשנו, אך תנו לכל אחד מאיתנו את הזכות לבחור האם הוא אכן מעוניין להינשא בנישואין שלא ימנעו מצאצאיו להינשא לצאצאיכם.

    ביטול חוקי הכפייה הדתית לא רק שלא יפגע ביהדותם של תושבי המדינה שאינם שומרי תו"מ, אדרבה, פעולה זאת תקרב יותר ויותר יהודים למסורת (תהליך מבורך שכבר מתרחש כיום למרות כל הנ"ל). אל תאמינו לחברי הכנסת ולבעלי ההשקפה, קיימת כמיהה בציבור הכללי להרגיש גם איתנו, החרדים, עם אחד. הייתם צריכים לשמוע את כל הדוברים בטקס החגיגי שנערך השבוע לציון מלאת עשרים שנה להקמת 'נצח יהודה', כל הקצינים בעלי הדרגות הגבוהות הביעו ברגש רב תקווה ששרות החרדים בצבא יחבר את כולנו להיות עם אחד, כשהם מדגישים: מבלי שציבור כזה או אחר יוותר על אמונותיו וערכיו.
    זאת ועוד, הקב"ה טבע רגש לאומי בלב כל בן אנוש. רגש זה גורם לכל בני האומה לאהוב את שפתם, לראות עצמם כצאצאי וממשיכי דרכם של אבות האומה, הוא מניע אותם ללמוד ולהכיר את דברי ימי האומה ההיסטוריים, הם גאים בתרבות הייחודית שלהם ובחוכמתם של חכמיה. הרגש הלאומי מתעצם פי כמה בזמני מלחמה וסכנות קיום.
    רובם המכריע של תושבי המדינה היהודים חשים רגש לאומי יהודי איתן וחזק, תעיד על כך העובדה המדהימה שכמעט כולם מקיימים את מצוות 'מילה' כשהם חותמים בגוף ילדיהם את ההכרזה: אנחנו יהודים! רובם רואים בתנ"ך ספר שלהם, רובם מתעניינים בתולדות דברי ימי עם ישראל, וגאים בחוכמת חז"ל. הם עורכים סדרי פסח באכילת מצה, יושבים בסוכות, ומדליקים נרות חנוכה ואוכלים סופגניות (במצפון לא נקי דיאטטי). רובם המכריע יבקשו מרב שיחתן אותם בטקס הלכתי ויחפצו להיקבר בקבר יהודי.
    גם אם צודקים הטוענים שאין שום ערך לקיום מצוות ומנהגים מסורתיים כתרבות ופולקלור, יש בקיומם מעלה גדולה כי הם מגבירים את הסיכויים שביום מן הימים יתלהט הניצוץ היהודי שבליבם ויהפוך את הרגש הלאומי לרגש דתי ולקיום מצוות כעבדי ה'.
    מן הנמנע לכפות רגשות, כפיית רגשות מכבה אותם. כפיה דתית עלולה להפוך את הניצוץ היהודי לרמץ. אין ספק שלו היה נחקק חוק המחייב ברית מילה או חוק המחייב ביום כיפור שבתון והשתתפות בתפילות ובצום, לא היו רבים כל כך מלים את בניהם, וברחובות תל אביב היו נפתחות ביום הקדוש מסעדות הומי אדם.
    כמה נלעגת איפה אמירתם של חברי הכנסת החרדים: 'אנחנו מנועים מלהתפשר על פסיק בסטטוס קוו כי זו פגיעה בעקרונות המקודשים לנו' – דברי הבל! לו השכילו היו מקדמים בהסכמה את אמנת 'גביזון מידן' [שגם חרדים היו שותפים לניסוחה] גם החילונים היו מקבלים אותה בהסכמה ובנפש חפצה לכבוד השבת ולכבוד התורה. חבל ששכרון הכוח ויצר השליטה באחרים, ובעיקר הצורך הכפייתי לחוש רלוונטיים בעיני המדבררים אותנו בתקשורת החרדית ובעיני גדודי הלבלרים הפרחחים בקבוצות ובאתרים, מסמאים את עיניהם.
    [נ.ב יש לי עוד סיבה איגואיסטית לגמרי להפריד את הדת מהמדינה, ממש ממש לא נוח לי לחיות במדינה שכל הרבה אזרחים שונאים אותי, עדיין לא זכיתי להגיע לרמת יראת שמים ששנאת החילונים מרגשת אותם לחיוב ומשמשת להם מדד חשוב לרמתם הרוחנית.

    • דוד בלוך היקר

      יש רק בעיה קטנה, והיא שכל חוק במהות הוא חוק חילוני כפייתית. אין חוק יהודי או חרדי בכפיה מעצם שאין להם ריבון ואכיפה וכו' וכו'.
      היוצא מכל זה שאם קיימת חוקים שאתה וכדומך קוראים לזה כפייה דתית או הפרדת דת ומדינה. זה צורך\חמצן של החילוני. אין לזה שום קשר לחרדיות וליהדות.
      נשאל למה באמת החילוני משחקים עם החרדים בכאילו ?!
      זה רק לדרוך על דמם של החרדים = הסח הדעת מהעיקר שזה הרווחה של האזרחים החרדים, כמו שילדי וילדך ונכדך ילמדו במבנה ולא בקרוונים, זה רק דוגמא. קח את נושא הדיור שהאזרח סוג ב' = החרדי, סובל מיזה זה כמה עשורים. והרשימה ארוכה מאוד.

      לסיום:
      1, כל חוק הוא חילוני במהות = אין חוק בלי ריבון ואכיפה וכו' וביהדות עקרונית אין ריבון ואכיפה וכו' וכו, על דרך "אין אדם נעשה שוטר מלמטה אלא אם הכריזו עליו כרשע מלמעלה"
      2, האסטרטגיה של הריבון החילוני המופקר – בכדי לא לתת לחרדי מה שהוא מקבל בכל מדינה מתוקנת בעולם – היא לשחק את המשחק הדבילי, הכל בשביל הסח הדעת מהעיקר. והנה כל הפוליטיקה והעסקנות החרדית מרוב טיפשות תמיד נופלים לאותו מלכודת.
      שאל כל חרדי ברחוב מה יש לו מהמדינה עם העשרות המנדטים החרדיים ?! נדה כלום זירו !! כל חרדי בכל העולם חיי פי אלף יותר טוב מהחרדי בארץ ישראל מכל הבחינות. וכל זה למה ? כי הריבון המופקר משחק משחק לייצני והעסקונה החרדים נופלים שוב ושוב לאותו מלכודת.
      דיור אין, חינוך חינם אין, והחינוך הפרטי לומדים בקרוונים, אי אפשר לעבוד, ועל חשבונו של החרדי כל לוזר כמו לפיד וליברמן מקבלים עשרות מנדטים (סתם מראה לנו איזה רמה יש לישראלים החילוניים).

      החרדי יהיה הראשון שיברך הטוב והמיטיב שתהיה הפרדת המדינה מהיהדות (שאתה קורא לזה הפרדת דת ומדינה בטעות), החרדי יהיה הראשון שיברך שחיינו וקיימנו והגיינו לזמן הזה על החלפת שם המדינה "מדינת קוקיה"

  • ראשית המאמר יפה מאד ומנוסח בצורה יוצאת מן הכלל.
    לגופם של דברים:
    כמדומה שמסקנת הדברים לוקה בנאיביות קלה מתוך אמונה שאם יווצר פה שיח אמיתי, מישהו פחות יכעס…
    אז זהו שלא.
    צודק כותב המאמר שלציבור הירא את דבר ה' אכפת מהצביון היהודי של מדינת ישראל כפי שאכפת לו ממצבם הדתי של אחיו היהודים בכל רחבי העולם. לעיתים אין לו אפשרות להשפיע ובאמת אין הוא פועל לשם כך במקום שבו דבריו יפלו על אוזניים ערלות. אבל כן. כל בעל רגש יהודי מצטער כאשר בני עמו אינם מאמינים בה' ובתורתו גם אם לא יעשה דבר לשם כך.
    צודק גם גבריאל שמנקודת מבטו בת 270 השנים אין לאדם שאינו מאמין שום עניין בשמירה על מסורת כזו או אחרת, כאשר הדבר פוגע באורח חייו הרצוי על פי תפיסת עולמו (לגבי הנתונים במשק אני מציע לבחון שוב את המספרים ובייחוד את מספר האנשים העןבדים בחברה החרדית).
    צודק גם דוד בלוך שלא כיף להיות בצד הכביכול "חשוך" מנקודת מבטו של הציבור החילוני.
    ועם זאת אם מישהו חשב שהפיתרון הוא לתת את המפתחות לכל שירותי הדת בידי גבריאל- כמדומה שטעות בידו.
    הציבור החרדי מנסה לשמור על אורח חיים שמאותגר על ידי כוחות גדולים מאד בעת הזו. לא קל להיות חרדי מול עולם שצועק כל הזמן את ההיפך. ולא, זה לא הזמן לוותר ולמסור את המפתחות בזמן שמנסים להטמיע אותנו בתוך הציבור הישראלי. ברגע שנעשה את זה- אנחנו פשוט ניוותר חשופים יותר לאגרופים של האנשים שמעוניינים לשנות אותנו שכבר עכשיו מנסים לעצור את אורח החיים שלנו בכל מחיר (הפרדה, גיוס, מערכת החינוך).
    אם לא נילחם כדי לשמור על הקיים, מישהו אחר יהיה שם כדי להמשיך לדרוס אותנו.

  • לאחד שמגיב – קטונתי מלנהל את שירותי הדת של כל העם הגדול הזה.
    לעניות דעתי הדרך לנהל את שירותי הדת היא שהמדינה תוציא את ידיה המלוכלכות מעניני הדת וכל קהילה תנהל את עניני הדת לפי אופייה ולפי ערכיה.
    בארה"ב עניני הדת מסורים לקהילות ולעומת זאת במדינות כמו גרמניה ואיטליה הדת מנוהלת על ידי מנגונני הממשלה.
    שאל את עצמך איזה מודל מוצלח יותר ולמה?

    הטענה שלי הייתה מעניין אחר – אם החרדים רוצים שיקחו אותם ברצינות הם יצטרכו להפסיק להתנהג כמו ילד מזדקן הסמוך על שולחן הוריו ללא עבודה והכנסה כי אף אחד לא לוקח ברצינות את הטיפוס הזה.

    • כמה כשלים
      1, אתה לא יכול להקים מדינה בשם היהדות ולגזול מההורים את צאצאיהם הרווקים ולהקריב אותם בחינם על מזבח המדינה. ומצד שני לטעון שהמדינה צריך להיות מחוץ ליהדות = הפרדת דת ומדינה.
      2, זה שיש לך רק שני מודלים לא אומר שאין יותר מודלים או שאי אפשר להמציא מודלים חדשים.
      3, הנחה מוטעת: החרדי לא מתעניין אם אתה לוקח אותו ברצינות. יותר מיזה הוא לא רוצה שתיקח אותו כלל וכלל, לא בלי רצינות ולא עם רצינות.
      4, עוד הנחה מוטעת: "עבודה". כאילו אדם חייב לעבוד. וזה למה ? מילא בגלות ששם כל אדם בכפיה חלק בחלוקת העובדה, אז אפשר לטעון שזה שאתה לא עובד, חסר בצמיחה ציבורית (זה גם לא טיעון אבל אפשר לסבול את הטיעון). אבל בארץ ישראל שאנו בני חורין ויש לנו נחלה פרטית וחלק שווה במשאבי הארץ ?! למה לעבוד ? ועוד בחלוקת העבודה הליברלית שלא רוצה עקרונית לחלק את הצמיחה בשווה לכל העבדים בחלוקת העובדה ?!
      שליברל זועק למישהו למה אתה לא עובד ?! הוא בעצם אומר לו למה אתה לא בא לעשות ספונג'ה בבית שלי ?
      תגיד אתה רציני ? אחרון האדם שיכול לזעוק לחברו למה אתה לא עובד הוא הליברל החזיר. מילא קומונסיט מול קומוניסט אחר. אבל ליברל שיודע ולא רוצה לחלק את הצמיחה המשותפת בחלקת העבודה הכפייתית, הוא יכול לטוען כלפי האחר למה הוא לא עובד ?
      החרדי רואה – בעקבות החזו"א – את המדינה ואת הציונים הפנאטים כגזלנים שגזלו מאתנו את הארץ ומשאביה. ולכן כל הכסף שהמדינה עושה מארץ ישראל שייכת לחרדים = היהודים האותנטיים.
      בארץ ישראל לא צריכים לעבוד בחלוקת העובדה "נקודה"

  • maxmen –
    בוא נעשה את זה פשוט. אני כחילוני מצהיר שאני לא רוצה שום דבר ועניין איתכם החרדים בדיוק כפי גם שאתה, על פי דבריך, טוען שלחרדים לא איכפת מה חושבים עליהם החילוניים.
    אז בהנחה שאנחנו מסכימים על הדבר האחד והיחיד הזה, מדוע אתם נטפלים ומתערבים באורחות החיים שלי בכל תחום שאפשר לחשוב עליו ? מדוע אין בעיר החילונית לחלוטין שלי תחבורה ציבורית בשבת ? האם אני בא אליך הביתה ביום שבת ומכריח אותך לחלל שבת ? האם אני בא ופורץ את מחסומי השבת בשכונה שלכם ?
    אז מדוע אתם עושים את זה לי ?

כתוב תגובה:

נא להזין תוכן בתגובה
חובה למלא שם
נא למלא כתובת אימייל