צריך עיון > סדר עיון > פוליטיקה ללא בלמים > אמנות האיזון: המציאות החברתית והזירה הפוליטית

אמנות האיזון: המציאות החברתית והזירה הפוליטית

מאמר תגובה ל"פוליטיקה ללא בלמים"

שמואל ליטוב
שמואל ליטוב

הפוליטיקה אינה "יוצרת מציאות" , אלא "משקפת מציאות". אם הפוליטיקה הישראלית נמצאת היום במבוי סתום, לא הפוליטיקאים צריכים ללמוד להסתדר ביניהם, אלא הציבור ששלח אותם. הפוליטקאים אינם אלו שיוצרים את הקונפליקטים החברתיים, אלא הם מנסים לפתור אותם, באופן שייצג נאמנה את האינטרסים של שולחיהם, שבמקרה החרדי, אלו גדולי התורה.

כ"ד כסלו תש"פ

מאמרו רחב היריעה של מאיר הירשמן מעלה לדיון את השאלה, מהי תפקידה של הפוליטיקה החרדית והאם היא מבצעת אותו נאמנה כיום? לדבריו, מבין ארבע המטרות המקוריות של המעורבות הפרלמנטרית החרדית – הצהרת נאמנות, הגנה על חיי הדת, תקציבים למוסדות ושמירה על צביונה של המדינה – רק השתיים האחרונות רלוונטיות. אלא שבנוגע אליהן, הוא טוען, הפוליטיקה החרדית אינה עושה את תפקידה כראוי. היא אינה מתחשבת בהלך הרוח וברצונות של הציבור החילוני, לא בדרישות התקציב ולא בדרישות הדתיות על צביונה הדתי של המדינה. כל זה יוצר לדבריו את המבוי הסתום שבו אנו נמצאים היום, שאינו מאפשר למדינה להתנהל באופן נורמלי.

יש לי כמה הערות להעיר על דבריו, אך ראשית ארצה להתייחס לאופן שבו הוא מבין את תפקידה של הפוליטיקה.

מבין השורות, ניכר כי הכותב הנכבד מניח שהפוליטיקה היא כלי ליצירת מציאות, הנתון בידי הפוליטיקאים: ברצותם ירתמו את הפוליטיקה להקצנה וברצותם יביאו שלום לעולם. משכך, הוא טוען שהפוליטיקה שועטת במסלול ללא בלמים, ויש לפקפק האם היא משרתת את האינטרס הציבורי ואולי מוטב לה שלא תתקיים.

אם הפוליטיקה לכודה בקונפליקט ללא מוצא, כנראה יש בעם מתחים לא פתורים. הפניית אצבע מאשימה אל הפוליטיקאים, כביכול הם אשמים בתסבוכת שאליה נקלעה הפוליטיקה, מעידה על חוסר הבנה של היחס שבין הפוליטיקה לבין המציאות החברתית

אף שמדובר בתפיסה נפוצה לגבי הפוליטיקה, תפיסה השכיחה בעיקר בקרב עיתונאים, מדובר בהפיכת המסובב לסיבה. הפוליטיקה אינה "יוצרת מציאות" אלא "משקפת מציאות". אם הפוליטיקה הישראלית נמצאת היום במבוי סתום, לא הפוליטיקאים צריכים ללמוד להסתדר ביניהם, אלא הציבור ששלח אותם. הקונפליקט אינו תוצר של הפוליטיקה; הפוליטיקה היא רק השדה שבו הוא ניכר ובולט. לפוליטיקה ככלל יש להתייחס כאל שדה המאפשר ייצוג לדעות הרווחות בציבור. הפוליטיקאים עושים את מלאכתם נאמנה ב"ייצוגם" את ציבור שולחיהם באותו השדה. אם הפוליטיקה לכודה בקונפליקט ללא מוצא, כנראה יש בעם מתחים לא פתורים. הפניית אצבע מאשימה אל הפוליטיקאים, בתור אחראים לתסבוכת שאליה נקלעה הפוליטיקה, מעידה על חוסר הבנה של היחס שבין הפוליטיקה לבין המציאות החברתית.

 

לא נסוגים באמצע הקרב

כאן אני מגיע לעיקר הביקורת שלי על דבריו של הירשמן. מהבנה שהבעיה נמצאת בפוליטיקה עצמה, מציע הירשמן הצעה שמשמעותה במילים פשוטות: לסגת. הפוליטיקאים החרדיים צריכים לסגת, לסגת מהדרישות התקציביות שלהם, לסגת מהניסיון לשמור על אופיה היהודי של המדינה, לסגת ולתת מקום לציבור הכללי לנהל את העניינים כרצונם.

אמת, חלו תמורות בציבור. הליברליזם התגבר וגם הציבור החרדי גדל, ושינויים אלה משתקפים בשיח העדכני. אולם, אם נמשיך את הדימוי של "פוליטיקה ללא בלמים", אני סבור כי למרות העלייה התלולה בתאונות דרכים, המסקנה המתבקשת אינה לזנוח את הרכבת ולחזור לעידן כרכרות וסוסים. מסקנה זו תהיה אסון כל עוד הכביש מלא במכוניות.

לעתים המשא ומתן קשה, ולעתים הוא נמשך שנים ללא תוצאות. אולם, האם מישהו יעלה על דעתו לנטוש, בשל הקושי, את מקומו בעיצומו של משא ומתן? ההצעה של הירשמן נובעת מהתפיסה שהקונפליקט נוצר בידי הפוליטיקה עצמה. כביכול, הסיבה היחידה שהגענו למבוי סתום היא בגלל פוליטיקה לא אחראית של הצד החרדי. מתוך כך, הוא סבור שהפתרון הוא לרדת מהעץ, לסגת. אבל אם אנחנו מבינים שהקונפליקט אינו מתחיל בפוליטיקה, אלא בשטח, במתחים בין חרדים לציבור שאינו מסכים עם ערכיו ובמאבק על פני החינוך בישראל, על עתיד היהדות ועל עתיד העם היהודי – הרי שלא ניתן להעלות על הדעת לוותר משום שהפוליטיקה תקועה. אדרבה, זה הזמן להתאמץ יותר במלאכת הייצוג. ויתור משמעו הזנחת הקונפליקט ולא פתרון שלו.

הפוליטיקאים הם שליחים שנועדו לייצג את שולחיהם. הפוליטיקה היא המקום שבו הרצונות הסותרים נפגשים, המקום שבו נפתרים הקונפליקטים החברתיים בדרכי שלום. אם הפוליטיקה בישראל הגיעה למבוי סתום, אות הוא שהמציאות החברתית שלנו תקועה. בשעה זו, על הפוליטיקאים להתמיד בשליחותם, לנסות בכל כוחם לפתור את הקונפליקט בדרכי שלום, ולהגיע להסדר המתקבל על דעת הכל.

 

הצלת היהדות קודמת לכל

נקודה שניה שיש להעיר על דבריו נוגעת לאופן שבו הוא מדרג את מטרות השליחות החרדית לכנסת. הוא אמנם מזכיר את המטרה "שמירת צביונה היהודי של מדינת ישראל", אך מדבריו נראה כי הוא סבור שזהו תפקיד שניתן לוותר עליו. "עמימות היא לפעמים מדיניות", הוא כותב, וכוונתו לכאורה לומר שאולי בנושאים אלו עדיף שלא לנקוט עמדה, ולהניח לשטח לומר את דברו. נראה מדבריו שהוא מבין כי בסופו של דבר, הסיבה המשמעותית היחידה לפעילות פוליטית היא תקציבים, ואילו על שמירת הצביון היהודי ניתן לוותר.

אני סבור כי יש בכך הצגה לא נכונה של דירוג האינטרסים החרדי, אף שגם כאן מדובר בגישה די נפוצה. העיתונות הכללית, ולצערי גם חלקים מהעיתונות החרדית הנסחפים אחריה, אוהבים להציג את הפוליטיקה החרדית בתור זירת מאבק על "כמה כסף אנו יכולים 'לחלוב' עבור הישיבות". הם מתארים פוליטיקאים המעוניינים רק בבצע כסף, אשר השיקולים הערכיים משניים עבורם במקרה הטוב, אם הם בכלל קיימים. אולם זוהי הצגה שגויה בתכלית.

העיתונות הכללית, ולצערי גם חלקים מהעיתונות החרדית הנסחפים אחריה, אוהבים להציג את הפוליטיקה החרדית בתור זירת מאבק על "כמה כסף אנו יכולים 'לחלוב' עבור הישיבות". הם מתארים פוליטיקאים המעוניינים רק בבצע כסף, אשר השיקולים הערכיים משניים עבורם במקרה הטוב, אם הם בכלל קיימים. אולם זוהי הצגה שגויה בתכלית

שמעתי ממקור מהימן כי מרן הגרא"מ שך זצ"ל נשאל בעבר על ידי חברי הכנסת אם יש לתת משקל גבוה יותר לתקצוב המוסדות החרדיים או לשמירת הצביון המסורתי של מדינת ישראל. העילה לשאלה היתה הצעה של שרת החינוך דאז, הגב' שולמית אלוני. אלוני, חברת הכנסת המפורסמת מטעם "מרץ", הציעה לחברי הכנסת החרדים שותפות מפתה, שעקרונותיה היו תקצוב החינוך החרדי באופן שוויוני לחלוטין לממלכתי, בתנאי של הימנעות המפלגות החרדיות מכל עיסוק בתכני החינוך שאינו חרדי, בחינת "שמור מרחק ממני ואשמור לך". מרן הגרא"מ שך הנחה אותם בנחרצות לסרב, ונימק זאת בכך שהשליחות החרדית לכנסת נועדה בראש ובראשונה לשמירת צביונה היהודי של המדינה. הדאגה שילד יהודי לא יפסיד הזדמנות לדעת מהו "שמע ישראל" קודמת לרווחה תקציבית של המגזר החרדי.

סיפור זה חזר ונשנה בווריאציות שונות, למשל בתיעדוף של בתי ספר של החינוך העצמאי לעם שבשדות על פני בתי ספר חרדיים במובהק, וכיוצא בזה.

ניקח את ההוראה האמורה למחוזות ימינו:

שמעון הוא אדם מסורתי העובד למחייתו בחנות מכולת. בכל ליל שבת הוא מקדש על היין עם משפחתו הקרובה ומעביר לילדיו את המסורת היהודית של "זיכרון למעשה בראשית". לאחרונה, בגלל פתיחת המרכולים בשבתות, הוא נדרש להחליט האם לוותר על פרנסתו או על הקידוש המשפחתי. גדולי ישראל מבקשים מהפוליטיקאים החרדיים לדאוג לאותו פלוני, ולייצג את משפחתו – לאפשר למשפחה מסורתית זו להיחלץ משבי המעסיקים הרומסים בעיקר את השכבות החלשות, התלויות בהם לפרנסתן, ודורשים מהם לעבוד בשבת. חברי הכנסת פועלים לפי הוראת גדולי ישראל, ומחוקקים עבור אותו פלוני את חוק המרכולים.

ללא ספק, האינטרס הצר שלנו ניזוק בחקיקה זו. אין חרדי שייצא לעבוד במרכול בשבת, והציבור החרדי כשלעצמו אינו נזקק לחקיקה זו. הציבור החרדי אף עלול להיות מושמץ בגלל חוק זה, בין היתר על ידי אותו פלוני מסורתי שאינו מתעמק בכותרות ואינו רואה את בבואתו הנשקפת בחוק, אלא את התעמולה המציגה את החרדים בתור סחטנים וכופים. כתוצאה מכך יתכן שאף יפחת כוח הייצוג החרדי בדרישות תקציביות, שאותן היו משיגים בקלות בלי אותה "חקיקה דתית". אלא שעל כך גאוותנו. הרעיון שמציע הירשמן, לנטוש את המערכה משום ש"שונאים אותנו" על הגנתנו על הדת, הוא רעיון עוועים. כיצד אפשר להפקיר את המערכה בתואנה שבשל כך שונאים אותנו? אדרבה, המגמה הליברלית של החברה הישראלית מחייבת אותנו להתערב יותר, לא פחות.

הרעיון שמציע הירשמן, לנטוש את המערכה משום ש"שונאים אותנו" על הגנתנו על הדת, הוא רעיון עוועים. כיצד אפשר להפקיר את המערכה בתואנה שבשל כך שונאים אותנו? אדרבה, המגמה הליברלית של החברה הישראלית מחייבת אותנו להתערב יותר, לא פחות

הירשמן מציין כי פתרון סוגיות של דת ומדינה צריך להגיע לשולחנם של גדולי ישראל. אכן כך. וזה מה שגדולי ישראל מורים לפוליטיקאים החרדיים לעשות: בכל מקום שבו הם יכולים להגן על שמירת מסורת של יהודי אחד, עליהם להילחם על כך, גם עם האינטרס הצר שלהם יצא ניזוק. הוראה זו היא אבן יסוד בתפיסת השליחות של הפוליטיקאים החרדיים, והיא מבוססת בראש ובראשונה על ההנחה הברורה שהייצוג הפוליטי של הציבור החרדי מכפיף עצמו לדעת רבותיו ונשמע לעקרונות המותווים לו על ידי חכמי ישראל. לכן, גם אם נראה שהציבור החרדי ניזוק מהפעולות שחברי הכנסת שלו עושים למען שמירת הדת בארץ ישראל, הם ביצעו את מלאכתם נאמנה. כן הורונו רבותינו, להעדיף את האחריות שלנו לכלל יהודי ישראל על טובת הסקטור החרדי וצרכיו; והציבור החרדי כולו מקבל את הנחיית גדולי ישראל.

 

הגנה – לא כפיה

עם זאת, חשוב לחדד כי העמדה של ייצוג ציבור שומרי המסורת במדינה שונה לחלוטין ממה שמצטייר אצל הציבור החילוני, שהציבור החרדי תאב שליטה על מנת להגשים את רעיון מדינת ההלכה.

האדם החרדי מאמין בתיקון עולם בביאת המשיח ולא בידי בשר ודם. יתרה מכך, האדם החרדי שאינו ציוני אידאולוגית אינו רואה במדינת ישראל מצב מתוקן, והוא ממשיך לדבוק בתפיסות מורי דרכו, שהציווי "לא לעלות בחומה" עודנו רלוונטי. הקונפליקטים שיש למגזר החרדי עם מתנגדי דרכו אינם נובעים מהניסיון החרדי להפוך את המדינה ל"מדינת הלכה", אלא ממאבק על פני הפרהסיה הציבורית, לצד המאבק על הציבור המסורתי בישראל. לחברי הכנסת החרדיים יש אחריות כלפי מסורתיים העוברים כפיה חילונית. המיעוט הליברלי בישראל מנסה ללא הרף להשליט את עמדותיו על המדינה ולכפות אנשים לנהוג בניגוד למסורת שלהם. לאותם מסורתיים בישראל חשובים השבת, הכשרות, הנישואים כדת משה וישראל והגיור כדין. השמירה על הסטטוס קוו משמעה הגנה על אותם אנשים במרחב הציבורי. כפי שנכתב לעיל, לתפיסתנו יש להתנגד לפתיחת עסקים בשבת, שתמנע יום מנוחה מחילוני שכיר המעוניין בכך, אך איננו מתיימרים או שואפים לכפות על החילוני אורח חיים שונה כשלעצמו. הניסיון להציג את הציבור החרדי בתור "מיעוט כופה" אינו אלא תעמולה שניזונה מהפחד העולמי מפני קבוצות פונדמנטליסטיות, שאין לחברה החרדית עמן ולא כלום.

המיעוט הליברלי בישראל מנסה ללא הרף להשליט את עמדותיו על המדינה, ולכפות אנשים לנהוג בניגוד למסורת שלהם. לאנשים המסורתיים בישראל חשובים השבת, הכשרות, הנישואים כדת משה וישראל והגיור כדין. השמירה על הסטטוס קוו משמעה הגנה על אותם אנשים במרחב הציבורי

לסוף, יש לזכור כי מלבד כל זאת, הציבור החרדי אינו מוגן היום מפגיעה בו – פגיעה כלכלית בסיסית, גיוס בכפיה וכיוצא באלו – בניגוד לדבריו של הירשמן. אני מוצא לנכון להזכיר דוגמאות מהשנים האחרונות, בתקופת ממשלת לפיד, אז גם זכויות יסוד ביחס לחרדים היו מאוימות. כך למשל בתקופת לפיד נקבעה הוראה כי אישה חרדית עובדת תיקנס בדרגת סבסוד מעונות היום אם בעלה אברך. זו היתה תקנה שנועדה לפגוע באופן ייעודי בחברה החרדית ובאורחות חייה. הממשלה ביקשה לעודד נשים לצאת לעבודה, ועבור זאת נקבע מנגנון זכאות לסבסוד מעונות יום. אולם, כדי לפגוע בחברה החרדית ביקש לפיד למנוע סבסוד זה מאישה שבעלה אברך. לא היה מדובר בקיצוץ תקציבים לישיבות ולכוללים, אלא בקנס על לימוד תורה (כל התניה אחרת שהיתה כורכת אישה בחיי בעלה היתה נתפסת פגיעה אנושה בערכי השוויון). מקרה נוסף: הממשלה מממנת לילדי שדרות קייטנה בעיצומו של סבב לחימה, אך מחליטה שלא להעניק סבסוד לתלמידי החינוך החרדי "בעוון אי לומדם ליבה". האם גם בנוגע לאפליה זו יגיד הירשמן שאין צורך בנציגות פוליטית כיוון שזכויותינו מוגנות? הלא מדובר כאן ברדיפה מכוונת של הציבור החרדי, ובניסיון לשלול ממנו זכויות המגיעות לשאר האזרחים. כללו של דבר, הנציגות הפוליטית אינה מגנה על "זכויות יתר" (למי שחושב שסבסוד חלקי מאד של לומדי תורה הוא "זכויות יתר") אלא בהגנה על זכויות יסוד.

בשולי הדברים, ראוי להעיר כי תיבול ביקורת על הפוליטיקה החרדית בהתנגדות ההיסטורית לציונות והזכרת ה"בדיעבד" של ההשתתפות בבחירות אינה לדעתי ממין העניין. משל למה הדבר דומה, לחרם שהטילו בשעתו חכמי ירושלים על לימוד בשפה העברית. כידוע, מרן החזון איש התיר את החרם, באמרו שעל הגנרל להשתמש בכלי מלחמה תואמים לתקופתו. כשם שלא יעלה על הדעת להשתמש בטיעון שלימוד בעברית נעשה "בדיעבד", בדיון האם ללמוד נושא מסוים במוסדות החינוך, כך אין מקום לטענה דומה בנוגע למעורבות פרלמנטרית. אנחנו נלחמים במלחמות ההווה, ואסטרטגיות העבר אינן רלוונטיות עוד.

לסיום, לא נותר לי אלא לומר כי המפלגות החרדיות חיוניות עבורנו, עבור קיומה של היהדות, עבור קיומו של הציבור החרדי, ועבור חיזוק התורה ולומדיה. יש קונפליקטים בציבור הישראלי, וחובה עלינו ללמוד כיצד לפתור אותם על הצד הטוב ביותר. אולם אין לפוליטיקה כל חלק ביצירת אותם קונפליקטים. הטענה שהפוליטיקה החרדית יוצרת יותר נזק מתועלת לציבור בוחריה, שגויה בעיני ומעוותת את המציאות. ברוח הימים אסיים בקריאת חכמי ישראל – לכו להצביע!

21 תגובות על “אמנות האיזון: המציאות החברתית והזירה הפוליטית

  • הערה אחת.
    הממשלה ביקשה על ידי סיבסוד המעונות לעודד נשים לצאת לעבודה, כדי שלא רק הבעלים יעבדו אלא גם הנשים.
    במקרה של הציבור החרדי שהנשים בכל מקרה יעבדו – הם הרי המפרנסות היחידות – ומה שסיבסוד המעונות גורם הוא פשוט תמיכה בהשארות הבעל בכולל במקום לצאת לעבודה, כלומר הוא גורם לעידוד הפוך ממטרת החוק – אי כניסה של גברים למעגל העבודה, מתבקש הדבר שיבוטל הסיבסוד, ואכן כן לפיד כמו כל חילוני מצוי לא רואה צורך לממן את תופעת האברכות, כך שעל מה הטענה?
    כמובן שמבחינה פנימית כל תקציב שיורד לציבור החרדי מכונה בעיתונות החרדית גזרות על הדת, אנטישמיות, 'קנס על לימוד תורה' , ולא היא.

  • כתבתו של ליטוב זריית חול בעיניים . ייסוד הנציגים היה מטרות שכתב הכותב , היום נציגי הציבור החרדי הם שליחי אנ"ש ולא מייצגים את כלל הציבור החרדי , ניזכר בהלפרט בקצבת הילדים החזירי . היום אין ערכים כלליים השייכים לציבור החרדי מתווים פעולתם , אלא דאגה לג'ובים לנציגי הציבור (ראה מו"מ בעיריות ) החדרת נציגי אנ"ש למילוי אחוזים שניתנו לציבור החרדי בשרות הציבורי (ראה גורים בחברת חשמל ובפרקליטות ) הם לא דואגים לבתי ספר המיוחדים ו/או בזרמים חרדיים כפי שהיו בשנות החמישים ( שלמדו ליבה בחינוך העצמאי) שכל שכבות הציבור החרדי למד שם.
    היום כל אדמו"ר דואג לגדיים כדי שיהיה לו תיישים ולאחר מכן בונה מערכת אוטרקית פנימית כדי לחזק את קבוצתו ולכן שולח נציג ציבור לשאוב משאבים רק לקבוצתו וכל השאר זה הצגות וספינים , אגב ליטוב הוא נציג של אנ"ש

  • הנציגים החרדים היום אינם מייצגים חלק גדול מהציבור החרדי [דרך אגב יש ויכוח כבד משקל על המהות חרדי הציבור המרכיב את יהדות התורה טוען שחרדי זה מי שכפוף לגדוילים בעוד שנטורי קרתא חולקים מכל וכל על התיזה הזאת איך אמר רבי אהרן קאצענעלענבויגען אויף גדוילים זאגט מען אשר יצר]. יש חלק גדול שאינו נמנה על נטוקי קרתא והגדוילים מעניינים אותו כשלג דאשתקד, אבל הוא למעשה מנהל אורח חיים חרדי לכל דבר [לא חרד"לי לא חרד"קי ולא דתי לאומי]. הציבור הזה אמנם לא היה מיוצג בכנסת כל השנים עד שמאיר פרוש ואריה דרעי במידה מסויימת החליטו שצריך לדאוג גם לציבור הזה, והציבור הזה מצביע לפי תוצאות בשטח לגבי תקצוב ותו לא. לא מעניין אותו כהוא זה צביון המדינה. במילים פשוטות, לאזרח שנולד פה או שבא לפה מכח חק השבות יש זכויות בסיסיות לחיות לפי אמונתו.

  • לגבי מימון מעונות יום לאברכים – רק שני בני זוג עובדים זכאים למימון מעונות יום, דרעי הוסיף כלל חדש שאברך או סטודנט יחשב כעובד לצורך הנושא.
    כמובן שאין הרבה סטודנטים עם 3+ ילדים (אולי רק סטודנטים חרדים) ככה שכיום שליש מתיקצוב מעונות היום מגיע למשפחות אברכים (שהם פחות מ 10% מהציבור ).
    אני מבין שהכותב הנכבד חושב שזאת הגינות, ובתור חלק מהממסד הפוליטי החרדי הוא אמור לחשוב ככה.

    מה שמפתיע אותי שילדי החרדים נזרקים למעונות בגיל 3 חודשים ככלי אין חפץ בו.
    במשפחות דתיות וחילוניות מקובל שהאמהות לוקחות חופשה ללא תשלום ומאריכות את חופשת הלידה על חשבונן לחצי שנה ואפילו שנה שלמה ואז נפרדות בכאב מהגוזלים שנשארים עם מטפלת (הרבה פעמיים סבתא) עד שגדלים יותר.

    הנשים החרדיות מתנהגות לפי האידאל הקומוניסטי שבו האמא משאירה את התינוק במעון ממשלתי וחוזרת מיד לעבודה.

    • שמעת פעם על המושג 'הישרדות'?
      אמהות חרדיות, ממש כמו אמהות דתיות וחרדיות, נפרדות מהגוזל בדמעות (אמיתיות לגמרי).
      אבל יש לך מושג בכלל מה זה לפרנס משפחה מ 5000 ש"ח + קצבת כולל?
      או שרק לקחת מהם אפילו את ההשתתפות המינימלית במעון?

    • לדבורה.
      טענה של עוני ומסכנות לא תועיל כאן, כיון שזה עוני מבחירה,
      רוצים להיות ברווחה כלכלית אדרבה שהבעל יצא לעבוד,
      כשאתם בוחרים מרצונכם שהבעל יהיה בכולל ולא יעבוד (דבר שבאופן כללי פוגע במשק) אין שום חיוב על המדינה לתמוך בכם בבחירה זו ולסבסד את המעון.
      וטענה 'אבל אנחנו מסכנים' היא לא נכונה כשאת המסכנות גרמתם לעצמך וביכולתכם להפסיקה כשתרצו.

    • דבורה,

      אצל רוב הזוגות בארץ הגבר מפרנס והאשה יכולה להשאר עם הילדים מעבר למינימום של 3 החודשים שהמדינה מממנת.
      זה מייצר פגיעה במשכורת של האשה כמובן, אבל המשפחה ככלה יוצאת נשכרת.

      ברוסיה הסוביטית ניסו ליצור מודל חדש שישחרר את הנשים מעול הילדים ויאפשר להן להתפתח ומכאן באו מעונות היום (שהיו מוצמדים למפעלים) ובתי הילדים (בקיבוצים בארץ)

      המודל פשט רגל בכל מקום בעולם כי אי אפשר לצאת דרך טבע האדם
      מין המפורסמות שדווקא במדינות הסקנדינביות עם ערכי השוויון הנשים נשארות הרבה יותר זמן עם הילדים ומוותרות על עבודה (שמעתי פעם שמקובל להשאר עם הילדים עד גיל 3 בבית)

      המקומות היחידים בעולם שזורקים ילדים למעונות מתוך בחירה הם קוריאה הצפונית והחברה החרדית בארץ.

  • אני חושב שהבעיה העיקרית של הפוליטיקה החרדית, היא הפיכתה למייצגת את 'דעת התורה' ולא את הציבור החרדי. התורה לא צריכה ייצוג פוליטי ולומדי התורה אינם צריכים להיות פוליטיקאים. ההצגה של הפוליטיקה החרדית כעניין דתי הופכת את הדת לעניין פוליטי.

  • ריח ביאושי ההסתה פרועה נגד זכויות יסוד, נודף מקלף הגלות של דיו המגיבים כאן לדברי הטעם שנכתבו!

    אכן, אינני חושב כי הפוליטיקאים מחליפים מי מהל"ו צדיקים אך, בהחלט לפיד היהדות בידם..
    מוזמן מי מעדר המגיבים כאן הפועה אחר רועה תועה , לבחון מי מהם יוותר על הסדרת חוק גיוס מסודר, תמורת תקציב וג'ובים….
    ואכן, מקימי המדינה הבינו "כי אין אומה זו אלא בתורתה" ולא יתכן להוריד את אותו אברך מתחת לסטודנט למדעי הרוח אך, קמו מלכים חדשים אשר לא ידעו … וכואבים שלאברך יתכן ויש יותר ילדים מסטודנט …[בדקת פעם סטודנטים לתואר שני….כמה ילדים יש להם?]

    המשיכו לשרוף בשנאתכם היוקדת, לנו יש בורא . השתדלות נמשיך לעשות להציל ילדכם מהתבוללות בטוחה אך, שכרנו הוא יישלח..

    • ישראל, זה יפה להחזיק בדעות משלך. מצד שני, זה ממש לא יפה לא לאפשר לשני/ לציבור אחר להחזיק דעות משלו… סבסוד המעונות זו הטבה שנועדה מתוך שיקול של כדאיות כלכלית גרידא לעודד צמיחה במשק, כך ששני בני הזוג יצאו לעבוד/ להתמקצע על מנת לעבוד. תרצה או לא תרצה, זו השקפת עולמה של המדינה והחברה המממנות את ההטבה הזו מכספן. לבוא ולאנוס את הרוב המדינה לשלם כסף לאנשים שישבו בכולל במקום לשמור על ילדיהם בבית (כן… גבר יכול לשמור על ילדו בבית. סופרייז), ולכנות כרדיפה וגזרות את הרצון של הרוב החילוני לשמור על המטרה המקורית של מעונות היום? המעונות הם כלי שהמדינה החליטה שמשתלם לה כלכלית להשקיע אותו בתמורה להעלאת הפיריון הנובעת מכך ששני בני הזוג עובדים או מתמקצעים
      מה לעשות שזו דעתם!!!!, זו השקפת העולם של הקבוצה החילונית… האם היא לא לגיטימית? האם זו גזרה כאשר הם פשוט עומדים על דעתם?
      כל שיח חייב לכלול אתכיבוד דעתו של השני… וזה לחלוטין לא קורה כאן.

    • ישראל, אין שום זכות יסוד להפיל את עלות גידול הילדים שלך על אחרים (הרי ביבי לא נותן לך כסף פרטי שלו אלא כסף שלקח בחוזק יד מאנשים עובדים).
      ולגבי הטענה המגוכחת "ולא יתכן להוריד את אותו אברך מתחת לסטודנט למדעי הרוח" – החוק לא הכיר בלימודים באונבירסטה כמזכים מימון למעונות היום. היה זה אריה דרעי שהוסיף את הכלל שסטודנטים ואברכים זכאים למימון מעונות. הוספת עניין הסטודנטים נועד להפוך את ההטבה לכללית תוך גלגול עיניים צדקני "אנחנו דואגים לכולם".

      עובדתית מעט מאוד סטודנטים משתמשים בהטבה (אני חושד שרוב המשתמשים חרדים) מכמה סיבות:
      * קודם כל מעטים הסטודנטים עם ילדים (אם אני זוכר נכון ההטבה להורים ל 3+ ילדים)
      * שנית, סטודנטים עם ילדים (בדרך כלל מדובר בסודנטים לתואר מתקדם) מביאים אותם איתם לאוניברסיטה
      * והכי חשוב – לזרוק תינוקות רכים למעונות יום זו תופעה שמייחדת מגזרים דוגמטים כמו רוסיה הקומוניסטית או החרדים בארץ.
      אפילו הקיבוצים בארץ הפסיקו עם הטירוף של בתי הילדים רוסיה כבר לא קומוניסטית ורק ילדי החרדים נזרקים ככלי אין חפץ בו למפעלי ילדים מנוכרים.

  • הנציגות החרדית משרתת את החצרות חסידיות כליטאיות והיחיד החרדי אמור להיות מנוצל מרומה וחסר ייצוג.
    מזלה של הנציגות החרדית היא ווילון הברזל שהצליחו להוריד על המודעות של הציבור הזה בתואנות הצבועות של הזכות שלא לדעת… ואוי יהיה להם ברגע שהציבור יפנים את העובדות עד כמה שהוא מרומה ומקופח.
    לנציגות החרדית חיים קלים מאוד עם האוטוריטות״ שאלה ממנים על עצמם. אותם מאורות האומה הם בעלי חצרות שהתרגלו לחיות בעושר מופלג, ואין כל סיכוי שאלה ידאגו לכל הנערים החיים בעוני ובצר ומצוק. וכמובן שהחסידות והתורה הם קודם לכל…

  • עם כל הכבוד למגיבים עד כאן, חושבני שיש פיספוס של הנקודה העיקרית.
    החרדים, כל הקשר שלנו למוסדות השלטון הינו בעייתי בעצם השותפות עימם. כל שותף נושא באחריות לכל המתרחש והקורה. ממילא, על מנת שלא נישא על כתפינו חילולי שבת, להט"ב, עריות, שפיכות דמים ועוד, דברים הנגרמים כתוצאה מהתנהלות שלא על פי ההלכה על ידי יהודים, אמורים היינו להתנתק לחלוטין.
    עם זאת, גדולי ישראל מחוגים נרחבים החליטו מטעמים שונים כן להצביע וכן להשתתף בשלטון עד גבול מסויים. לכן כל ההצבעה היא מטעם ציות לגדולי ישראל מדין ועשית ככל אשר יורוך. כן, אותה סיסמה נדושה…
    מהרגע שהפתק שולשל לקלפי, איזה קשר יש לנו? אכן, הנציגים הם לא שלי ולא שלך. הם של גדולי ישראל, ושהם ידריכו את נציגיהם מה לעשות.
    כל מי שמצפה מנציגי המפלגות החרדיות להיות נציגי האזרחים החרדיים, צריך לחזור לשרשי המחלוקת בדבר היחס של החרדים למדינה, ולהבין שלא כך הם פני הדברים.

    • ישראל ,הבעיה מתחילה שהציבור החרדי גדל ואז אין באמת גדולי דור מוסכמים על כולם ומתחיל המאבק של הוא לא גדול הדור שלי וההוא כן ,

      בנוסף לדעתי גדולי הדור זה משהו שנכון בעיקר לאשכנזים ,אצל הספרדים וש"ס כל עניין גדולי הדור הרבה פחות בולט .

  • לאור כל הכותבים והמגיבים, ברצוני להעלות מספר שאלות, לא לגופן של טענות אלא לאופיים. האם אנחנו סבורים שמה נחשב כפיה הוא בעיני הכופה או הנכפה? האם גם כאשר אנו סבורים שדעתנו צודקת הצורה הנכונה להתנהל היא במאבק ולא ביצירת הסכמות? והשאלה האחרונה והמרכזית בעיניי: האם בכדי לחוש צודק אני חייב להפוך את השיטה החולקת כלא ליגיטימית או שניתן להסתכל על זה כחילוקי דיעות סבירים?
    מקווה שנרבה אחווה ורעות בקרה העם השוכן בציון. אכי"ר

  • אכן , בבואי לכתוב את תגובתי הראשונה, עמד על קצה קולמוסי מספר לא מבוטל של עובדות שגויות שכתבו המגיבים. מה רבה שמחתי, שנמנעתי להתייחס לנתונים יבשים כשאני מביט בתגובות שקריות ולא מבוססות, הלחות מדם רע שנכתבו על תגובתי.

    אז , מבלי לגחך תחילה על ההמצאה שההנחה מגיעה רק למי שיש יותר משלושה ילדים , או על הדמגוגיה הזולה המתכחשת לחלוטין עם המציאות ומכלילה את החרדים ככאלה ש'זורקים' ילדיהם בגיל הרך.. [מעניין אם יש לך נתונים או תחושות הבטן המלאה שטנה לאחיך, הובילו אותך למסקנות אלו?]

    אציג בפניכם כמה עובדות שאליהן התכוונתי,
    א. רוב הציבור החרדי [ואני הקטן בתוכם] עובדים שני בני הזוג קשה לפרנסתם ומשלמים מס לא פחות מאף ציבור! [ובשונה מתחושות הבטן הנ"ל אלו הן עובדות ע"פ הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה]
    ולכן תחושת ההתנשאות כאילו נושאים אותנו על כפיים מזמן איננה יותר מהסתה!
    ב. ישנם ערכים חילוניים שאני משלם עליהם בניגוד לרצוני, הרבה יותר ממה שהחילוני משלם על ערכים דתיים. [כגון, ספורט, תרבות, טלוויזיה ועוד..]
    ב. ערך לימוד התורה הובן מקום המדינה כערך אך כעת, לצערנו החילוניות הגיעה עד שאול שאין ליהודים מושג על דתם…
    ג. גדולי הדור קודש הם וכפי שכתב החזו"א יודע הציבור להרגיש בהם.
    ד. לא מתכחש לעובדה שאנו בגלות פנימית ויש מה לתקן אך, לחלוטין אמחה בהוצאת שם רע על חברי הכנסת המעולים שלנו!
    ה. חשבתם פעם לפני ששללתם לאברך כל זכות קיום , כמה מס של מע"מ , מיסים של קניית דירה , מס הכנסה של אשת האברך משלם כל אברך

    • בניגוד ל"עובדות" שלך ,כל העובדות האמתיות טוענות אחרת ,רוב החרדים לא עובדים ובקושי משמלמים מס .

      חשבת פעם כמה הדת החרדית עולה למדינה?הרבה יותר מיליארדים מאשר התקציב הספורט והתרבות של ישראל שעומד על כמה מאות מיליונים בודדים(רוב התקציב מגיע מרוויח הפיס)

      כמה מס ומע"מ אברך משלם ?הגיע הזמן חבר יקר שתיקח כמה קורסי מבוא בכלכלה בסיסית.

    • לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה כמחצית הגברים החרדים אינם עובדים נכון ל 2019.
      שיעור התעסוקה אצל גברים יהודים הוא כ- 90%.

      רק היום פרסם נגיד בנק ישראל כי שיעור המיסים הישיר שמתקבל ממשק בית חרדי הוא רק **שליש** משיעור המס המתקבל ממשק בית לא חרדי.
      תוסיף את הנתון שמספר הנפשות במשק בית חרדי כפול משאר האוכלוסיה ותבין את גודל הנטל.

      יש קופה משותפת המשמשת את המדינה למימון בריאות, חינוך, צבא ועוד .
      חרדים מכניסים לקופה שליש ממה שמכניסים משפחה לא חרדית ולוקחים פי 2.

      יש כמובן גם מיסים עקיפים אבל גם שם משלמים הלא חרדים יותר.
      יש פטור ממס רכישה על דירה עד 1.6 מיליון שמכסה את רוב החרדים.
      דירה ממוצעת בתל אביב עולה 3 מיליון מה שגורר מס רכישה של 60,000.
      נושא המעמ יחסי לרכישה כך שלא חרדי הרוכש מוצרים יקרים יותר ישלם יותר מס.

      הנגיד מתריע שאם החרדים לא יצטרפו לשוק העבודה יצטרכו בעוד 20 להעלות את מס ההכנסה ב 16% כדי להמשיך לתחזק את המדינה.

  • כפי שחששתי כנראה השנאה מעבירה אתכם אכן על דעתכם..
    עד כדי, שיכולים לחזור על אותם נתונים שכתבתי מבלי לשים לב למשמעות..

    כמובן שלא אתייחס למגיבים שהחליטו לשכתב את המציאות בהתאם לדעות קדומות…

    כתבת "כמחצית…לא עובדים.." האם אינך מתעלם מכך שהרוב עובדים (ואני הקטן בתוכם שלא מעט מקומם אותי לשלם כ50% מס ולקרוא את דברי הבלע פה..) ואעפ"כ , הנכם בוחרים באופן קבוע לחלוטין להכליל?????!!!

    היותר ממחצית שעובד לא משלם מיסים ומחזיק את כל המובטלים שאינם חרדים? את ערכי "הדת החילונית" בניגוד לרצונו? את ערכי דת "ארץ ישראל השלמה"? את שי ניצן וחבריו עם הפנסיות שסידרו לעצמם?
    ולוואי ותעברו פעם אחת על הנתונים ולא תזינו עצמכם מתחושות בטן ופחד של דמגוגים זולים. תבהירו כיצד אדם חרדי מקבל בדיוק פי שניים???
    (אגב , טרם שמעתי על חוק המתיר רק לחרדים להביא יותר ילדים…אך אכן, ליבי עליכם שעם המעט שכבר יש לכם….)אמונתי כי, הנשמה היהודית בוערת ולא מניחה למצפון לשקוט והוא מצידו מנסה להתנשאות בכדי להשקיט…

  • לאורך כל הכתבות ובתגובות היחס שלכם לציבור החרדי בהכללה כלא משלם מסים,
    גם אם יש פחות משלמי מסים בציבור החרדי ההכללה הזאת הינה בוטה ולא הוגנת.
    יש הרבה מאד חרדים ומשפחתי בתוכם (2 בני זוג עובדים) שמשלמים מסים כהוגן. ומעסיקים עובדים מכל המגזרים כולל חילונים.

    בעוד שחילוני משלם ומקבל חרדי כמעט רק משלם, להנחה במעונות איני זכאית. בחינוך מקבלים הרבה פחות. וכו'.

  • למרבה הצער, אנחנו נמצאים היום בנקודת זמן שמחייבת התנתקות מוחלטת בין הקהילות.
    כהתחלה, יש לייסד זרם חינוך חילוני עצמאי בדיוק, לא פחות ולא יותר, כפי שיש זרם חינוך חרדי עצמאי.
    לשמחתי יש היום מספר הולך וגדל של עיריות שמממנות הסעות בשבת מתקציבן ומכספי משלמי המיסיים של תושביהן (רובם המוחלט חילוניים). אף אחד לא כופה על אדם שומר מצוות לנסוע בשבת. אל תמנעו ממני נסיעה בשבת אם אני מעוניין בכך.
    אל תתערבו יותר בחיינו בכל אופן שהוא בדיוק כפי שאתם מנסים למנוע כל מגע על החילוניות בצד שלכם.

כתוב תגובה:

נא להזין תוכן בתגובה
חובה למלא שם
נא למלא כתובת אימייל