[*]הרמב"ן בסוף פרשת בא מלמד את אחד היסודות המרכזיים של אמונתנו, "כל דברינו ומקרינו שכולם נסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם". הקב"ה מנהיג את העולם בצורה מופלאה, וכל המתרחש בעולם, בין בדרך טבע ובין היוצא מגדר הטבע, מכוון ביד עליונה ובחכמה אין קץ.
איננו נביאים ואיננו יכולים לדעת על מה ולמה הביא ה' את מגפת הקורונה לעולם. עם זאת, ניתן להתבונן בייחודיות של מגפה זו ומתוך כך ללמוד ולהבין את דרכי ה', שכן הקב"ה מתגלה בעולם דרך ההנהגה המיוחדת שלו בכל שעה, וכדברי הרמב"ן. אם נתבונן במגפת הקורונה, נוכל למצוא בה מאפיינים המבדילים אותה ממגפות של ימי קדם.
איננו נביאים ואיננו יכולים לדעת על מה ולמה הביא ה' את מגפת הקורונה לעולם. עם זאת, ניתן להתבונן בייחודיות של מגפה זו ומתוך כך ללמוד ולהבין את דרכי ה', שכן הקב"ה מתגלה בעולם דרך ההנהגה המיוחדת שלו בכל שעה
בתנ"ך ובחז"ל, מגפות אינן נתפסות דבר חריג אלא דרך הטבע. מגפות היו במידת מה עניין שבשגרה, שהאדם נאלץ להתמודד עמו. חז"ל אף הכניסו לתוך התפילה היומיומית בקשה לשמור עלינו מפני מגפה. אנו מתפללים מדי לילה בברכת השכיבנו: "והסר ממנו אויב, דבר וחרב ורעב ויגון." בזמן חז"ל, היתה המגפה תופעה טבעית, ואנשים מן השורה לא ראו בה בהכרח התערבות של יד ה', כמו שמתייחסים למגפה בימינו.
מאידך גיסא, אנו מוצאים במקורות שמגפה היא אחד האופנים שבהם מאותת הקב"ה לעם שהם סטו מהדרך. בפרשת קורח, כשבני ישראל קובלים על משה ואהרן "אתם המיתם את עם ה'", מכה הקב"ה בבני ישראל 14,700 איש. בדומה לכך, בסוף פרשת בלק, כשנכשלו בני ישראל בבנות מואב ומדין, מתו עשרים וארבעה אלף איש במגפה. כך גם בימי דוד המלך, כאשר הוא מנה את בני ישראל. כיוצא בו, בתקופת חז"ל אנו שומעים על המגפה שהכתה בתלמידי רבי עקיבא וגבתה חיי עשרים וארבעה אלף איש, מפני שלא נהגו כבוד זה בזה.
בימינו, לעומת זאת, מגפה נתפסת מאורע חריג בקנה מידה היסטורי, וראוי להתבונן במשמעות המיוחדות שלה.
מגפה מודרנית
בימי קדם, כאשר היתה משתוללת מגפה, היא גבתה מחירים כבדים. אחוזים משמעותיים מהאוכלוסיה היו מתים, והאדם ניצב מולה חסר שליטה לחלוטין. המגפה מתוארת במקורותינו בדימוי הציורי "עלה המוות בחלוננו"; המוות זחל ועלה בחלונות; הרחובות התמלאו דכדוך ותחושת אבדן; אנשים לא ידעו מה קורה, מנין מגיע מלאך המוות ולאן הוא הולך, וכיצד בכלל אפשר להתמודד עם המשחית שנמצא בכל מקום. בימינו, לעומת זאת, מקבלת המגפה פנים אחרות לחלוטין. אמת שהיא עוצרת את העולם; אנשים מסתגרים בבתיהם חרדים, והעולם שהיה שוּק אחד גדול מפסיק פתאום ממהלכו. אך עם כל זה, לעת עתה, ובתקווה שהמצב לא יחמיר, ההרגשה הכללית היא שהדברים לא יצאו מכלל שליטה. כשאנו יוצאים לרחוב איננו מריחים מוות. האנושות לומדת לדעת מהיכן באה המגפה, מה אופיה וכיצד היא מתפרצת, ואט אט מבינה גם כיצד ניתן להתגונן מפניה.
בימינו, לעומת זאת, מקבלת המגפה פנים אחרות לחלוטין. אמת שהיא עוצרת את העולם; אנשים מסתגרים בבתיהם חרדים, והעולם שהיה שוּק אחד גדול מפסיק פתאום ממהלכו. אך עם כל זה, לעת עתה, ובתקווה שהמצב לא יחמיר, ההרגשה הכללית היא שהדברים לא יצאו מכלל שליטה
דווקא משום כך, אופי המגפה בימינו שונה כל כך. האנושות כולה, עם כל העוצמה שלה, קיבלה סטירת לחי לא קטנה; העולם כולו עצר מלכת, גבולות נסגרו, הסחר הבינלאומי פסק, אירועים בכל רחבי העולם התבטלו ואנשים התמלאו חרדה לקיומם הבסיסי. שום דבר אינו נראה מובן מאליו עוד. מבחינה זו, דווקא בימינו נתפסת המגפה בתור חריגה מדרך הטבע, גילוי של יד עליונה המכוונת הכל ומכריזה: "יש מנהיג לבירה!"
כאמור, איננו יכולים לדעת על מה ולמה הגיעה המגפה, אבל אנחנו יכולים לאפיין אותה ולהפיק ממנה לקח. אנו רואים שהקב"ה לא הביא עלינו אסון נורא, בדומה למגפות בעבר, אלא משהו שביכולתנו להתמודד אתו. מצד שני, המגפה מערערת אותנו ומזעזעת את תמונת עולמנו. הניעור הזה קורא לנו להתבוננות. להלן אבקש להתבונן בלקח אחד שניתן לקחת מההתמודדות העולמית עם המגפה.
קדושת חיי האדם
ההתמודדות מדינות העולם עם המגפה היא קיום נפלא של דברי המשנה בסנהדרין: "כל המקיים נפש אחת [בגרסאות מאוחרות: מישראל] כאילו קיים עולם מלא" (פרק ד, משנה ה). גם הגרסאות המאוחרות, שבהן מופיעה המילה "מישראל", אין משמעותן שיש ערך רק להצלת נפש מישראל, אלא שבכך המשנה עוסקת. כאמור במשנה באבות: "חביב אדם שנברא בצלם" (פרק ג, משנה יד) – החביבות המיוחדת של הנברא יחידי בצלם אינה דווקא לאדם מישראל, אלא לכל אדם.
כיום ממשלות בכל העולם משביתות את המשק, את הכלכלה העולמית, את התעשיה והמסחר ואת התנועה הבינלאומית. כלומר, המודרניות עצמה נעצרת. כל ההישגים המדהימים של העולם המודרני שובתים. ובשביל מה? בשביל להציל את חייהם של יחידים, ולא סתם יחידים, אלא דווקא החלשים והנדכאים בחברה – הזקנים והחולים
לא תמיד היו חייו של האדם הפרטי חביבים כל כך. רבים מבינינו עוד זוכרים משטרים קולקטיביסטיים שהקריבו מיליונים מבני עמם על מזבח רעיונות עוועים של התעצמות חברתית תעשייתית וטכנולוגית. הראייה הקולקטיבית מתרכזת בכלל, בפיתוח ובעוצמה שהוא מביא לעולם, ודוחקת הצדה את היחיד ואת הקבוצות שאינן משרתות את המטרה הכללית. היא אפיינה חלק גדול מההתעצמות המודרנית, שבזכותה אנו מתמודדים עם המחלה בצורה מוצלחת כל כך. והנה, כיום ממשלות בכל העולם משביתות את המשק, את הכלכלה העולמית, את התעשיה והמסחר ואת התנועה הבינלאומית. כלומר, המודרניות עצמה נעצרת. כל ההישגים המדהימים של העולם המודרני שובתים. ובשביל מה? בשביל להציל את חייהם של יחידים, ולא סתם יחידים, אלא דווקא החלשים והנדכאים בחברה – הזקנים והחולים.
מרתק לחשוב שמגפת הקורונה החלה דווקא בסין. סין היא כיום המשטר הקומוניסטי הגדול ביותר שעוד שרד. סין היא גם המדינה שאחראית למוות ההמוני מעשה ידי אדם בעל הממדים הגדולים ביותר בהיסטוריה האנושית. הרעב הגדול בסין לפני שבעים שנה (בשנים 1961-1958) גבה את חייהם של בין 15,000,000 ל-40,000,000 סינים (!). לשם השוואה, במגפת השפעת הספרדית (שהכל משווים את הקורונה אליה בחשש), מתו כ-500,000 אנשים בארה"ב. אולם, בניגוד למגפות שאינן מגיעות לעולם בידי אדם, הרעב הגדול בסין היה תוצר של גאווה אנושית ושל הכפפת הפרט אל תמונה מדומיינת של קדמה. "הקפיצה הגדולה קדימה", התכנית הגרנדיוזית של המפלגה הקומוניסטית הסינית להפוך את סין למעצמה תעשייתית מודרנית, היא שגרמה לאותו רעב נורא.
וכיום, שבעים שנה אחרי, אפילו סין – המקום שסימל יותר מכל את הרעיון שהאדם היחיד חסר שם ומשמעות – משביתה את התעשיה והמסחר כדי להגן על האוכלוסיה החלשה שלה. אם בעבר הסתכמה משמעות קיומו של האדם בתרומה הזוטרה שהוא העניק לפיתוח ולהעצמת הכלל, ומיליוני אנשים הקריבו את חייהם מחמת תפיסות אלו, הרי שמגפה זו מלמדת אותנו כי העולם השתנה במידת מה.
גם במישור החברתי, החברה כולה נרתמת לדאוג ולעזור לאלו שבקבוצת סיכון, לזקנים ולחלשים. הכלל מתאחד לטובת הפרט. זו היא צורת החברה המתוקנת, להתאחד ולהתאגד, אך לזכור שמטרת הציבור היא לחזור ולשרת את היחידים המרכיבים אותו
מה קורה עכשיו? בכל יום ויום עומד העולם למניין, וסופר: כמה אנשים נדבקו, כמה אנשים חלו, כמה החלימו וכמה מתו. בתודעה האנושית נצרבת יקרות הנפש שיש לכל אדם באשר הוא אדם. אפילו החלשים והזקנים, שאין החברה נתרמת מהם כל כך, אף הם יקרים וחשובים ונספרים. גם במישור החברתי, החברה כולה נרתמת לדאוג ולעזור לאלו שבקבוצת סיכון, לזקנים ולחלשים. הכלל מתאחד לטובת הפרט. זו היא צורת החברה המתוקנת, להתאחד ולהתאגד, אך לזכור שמטרת הציבור היא לחזור ולשרת את היחידים המרכיבים אותו.
טרם הסתיימה המגיפה, אך כפי הנראה היא לוקחת את העולם אל הכיוון הזה; יש כאן מכת דֶבֶר, רק לא במודל שהכירה האנושות לאורך ההיסטוריה, אלא מכת דֶבֶר מודרנית, המטמיעה בעולם את יקרות נפש האדם הפרטי.
תשובה על חטאי הקולקטיביזם
לפעמים, מסרים חשובים וערכיים צריכים להיצרב בתודעה האנושית דווקא בדרך של כאב. בעיני נראה, שהמציאות העולמית היא כעין מעמד הר סיני מחודש, שבו הקב"ה חוצב סדק במציאות הארצית וקורא אל העולם כולו את הקריאה: "אנכי ה' אלוקיך, לא תרצח!" כשקרא ה' קריאה זו על הר סיני הוא גילה בעולם, שהוא חפץ בקיום הברואים. הוא הודיע לעולם שהאדם יקר בעיני ה'. הקב"ה כלל בקריאה הזו את החובה של "לא תעמוד על דם רעך", כדברי חז"ל (ילקוט שמעוני בתחילת פרשת קדושים), וכן ש"כל המקיים נפש אחת כאילו קיים עולם מלא". לא בכדי כרך הרמב"ם את הלכות רוצח ושמירת נפש יחדו, שכן שמירת נפש האדם היא סעיף נוסף באיסור הרציחה.
ואלו הם דברי באר הגולה בסימן האחרון בספר חושן משפט (תכ"ז):
נלע"ד הטעם שהזהירה התורה על שמירת הנפש, הוא מטעם שהקב"ה ברא את העולם בחסדו להטיב להנבראים, שיכירו גדולתו ולעבוד עבודתו בקיום מצותיו ותורתו, כמו שאמר הכתוב "כל הנקרא בשמי לכבודי בראתיו" וכו', וליתן להם שכר טוב בעמלם. והמסכן את עצמו, כאלו מואס ברצון בוראו ואינו רוצה לא בעבודתו ולא במתן שכרו, ואין לך זלזול אפקירותא יותר מזה.
כשהאדם רווי בשפע, בהנאות ובתענוגות, אין הוא שם אל לבו את הקדושה שבעצם החיים. רק במצב המיוחד הזה שסידר ה' בעולם, שהאנושות כולה מתכנסת להתעסק בדברים האמתיים והמהותיים, ושההתכנסות הזאת מלווה בכאב של אבדן חיים, משים האדם אל לבו את מעלת החיים וקדושתם. כך, ייתכן מאוד שמגפה זו מקדמת בנו שינוי לטובה; היא מטמיעה בנו את חשיבות החיים הפרטיים, ומאששת את האמירה שהאדם היחיד חשוב יותר מהקדמה ומההתעצמות של האנושות כולה. זוהי הזדמנות לתשובה על חטאי המאה הקודמת שבהם הוקרבו חיים כל כך רבים על מזבח רעיון הקדמה של הכלל.
יתכן מאוד שמגפה זו מקדמת בנו שינוי לטובה; היא מטמיעה בנו את חשיבות החיים הפרטיים, ומאששת את האמירה שהאדם היחיד חשוב יותר מהקדמה ומההתעצמות של האנושות כולה. זוהי הזדמנות לתשובה על חטאי המאה הקודמת שבהם הוקרבו חיים כל כך רבים על מזבח רעיון הקדמה של הכלל
מגפת הקורונה מחייבת את העולם כולו להתאחד כדי להתמודד מולה. מדינות החלו לדאוג זו לזו ובני אדם הוכיחו ערבות הדדית. תופעה הפוקדת את העולם כולו כאחד, ודאי שהיא טומנת אמירה אלוקית בהקשר העולמי. ההתאחדות של העולם מעלה בזיכרון את סיפור מגדל בבל, שכותרתו "ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים". אולם, בניגוד לאנשי דור הפלגה, שכופפו את היחיד לטובת הכלל (כדברי הרש"ר הירש על פרשה זו), העולם של היום נחלץ לדאוג ליחידיו. יש כאן תיקון לחטא מגדל בבל, שבו חטא האדם באופן כל כך טרגי במאה הקודמת. עד לפני זמן לא רב ראינו את האידאולוגיה הקולקטיביסטית מעצימה את הכלל על חשבון היחידים, ובפרט החלשים. ואילו כעת העולם מתהפך לטובה ומשתמש בכוח הציבור ובשותפות ההדדית כדי לחזור ולשרת את האנשים היחידים המרכיבים את הציבור כולו. כוח הציבור חוזר להיות כלי שרת ליחידים ולא מטרה לעצמה.
***
מצוותנו בשעה זו היא, כפי שכותב הרמב"ם בתחילת הלכות תעניות, לפשפש במעשינו ולבדוק את הדברים הטעונים תיקון:
מצות עשה מן התורה לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתבא על הצבור. שנאמר "על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות". כלומר, כל דבר שייצר לכם כגון בצורת ודבר וארבה וכיוצא בהן זעקו עליהן והריעו.
ודבר זה מדרכי התשובה הוא. שבזמן שתבוא צרה ויזעקו עליה ויריעו ידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להם ככתוב "עונותיכם הטו" וגו'. וזה הוא שיגרום להסיר הצרה מעליהם.
אבל אם לא יזעקו ולא יריעו אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע לנו וצרה זו נקרֹה נקרית. הרי זו דרך אכזריות וגורמת להם להדבק במעשיהם הרעים. ותוסיף הצרה צרות אחרות. הוא שכתוב בתורה והלכתם עמי בקרי והלכתי גם אני עמכם בחמת קרי. כלומר כשאביא עליכם צרה כדי שתשובו אם תאמרו שהיא קרי אוסיף לכם חמת אותו קרי.
נוכל אם כן, למצוא גם בחיי החברה שלנו מקום לשיפור בעניין זה. בכל קהילה, ישיבה, משפחה ובית אב, נזכור להשתמש בכוח הכלל לחזור ולשרת את הפרט. בראש ובראשונה, להקשיב לקול הקורא: "לא תרצח!"; "לא תעמוד על דם רעך!" ומתוך כך נזכה, שהכוחות המשותפים יניבו קידוש החיים הפרטיים ודאגה ליחיד.
בשנים האחרונות קמו תנועות דתיות שפלות של טרור, של התאבדויות, של הרס ושל חורבן. התנועות הללו מקדשות את המוות, מזלזלות בחיים ומבטלות את יקרות נפש האדם. נקווה כי האירוע הזה ירפא את העולם כולו ויטמיע בו את רעיון קדושת החיים
בשנים האחרונות קמו תנועות דתיות שפלות של טרור, של התאבדויות, של הרס ושל חורבן. התנועות הללו מקדשות את המוות, מזלזלות בחיים ומבטלות את יקרות נפש האדם. נקווה כי האירוע הזה ירפא את העולם כולו ויטמיע בו את רעיון קדושת החיים. נסיים בתפילה, שכוח הציבור הגדול הזה, של כל מדינות העולם המתאחדות יחד, יצליח במשימה הגדולה, להיות שלוחי ה' למצוא רפואה ומזור למכה זו.
כעת, כשאנו נכנסים לחודש ניסן, החודש אשר בראשון בו הוקם המשכן, ראוי להיזכר בכך שהיעוד הסופי שלו הוא לתקן את חטא מגדל בבל ולהיות בית תפילה לכל העמים. בכל יום אנו מתפללים ומייחלים שייבנה בית המקדש השלישי במהרה בימינו, ואז יבואו גם הגויים להתפלל לפני ה' ולהיוושע על ידו. וכפי שאמר שלמה בתפילתו:
רָעָב כִּי יִהְיֶה בָאָרֶץ דֶּבֶר כִּי יִהְיֶה שִׁדָּפוֹן יֵרָקוֹן אַרְבֶּה חָסִיל כִּי יִהְיֶה כִּי יָצַר לוֹ אֹיְבוֹ בְּאֶרֶץ שְׁעָרָיו כָּל נֶגַע כָּל מַחֲלָה. כָּל תְּפִלָּה כָל תְּחִנָּה אֲשֶׁר תִהְיֶה לְכָל הָאָדָם לְכֹל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יֵדְעוּן אִישׁ נֶגַע לְבָבוֹ וּפָרַשׂ כַּפָּיו אֶל הַבַּיִת הַזֶּה. וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתֶּךָ וְסָלַחְתָּ וְעָשִׂיתָ וְנָתַתָּ לָאִישׁ כְּכָל דְּרָכָיו אֲשֶׁר תֵּדַע אֶת לְבָבוֹ כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ לְבַדְּךָ אֶת לְבַב כָּל בְּנֵי הָאָדָם. לְמַעַן יִרָאוּךָ כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר הֵם חַיִּים עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לַאֲבֹתֵינוּ.
וְגַם אֶל הַנָּכְרִי אֲשֶׁר לֹא מֵעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל הוּא וּבָא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה לְמַעַן שְׁמֶךָ. כִּי יִשְׁמְעוּן אֶת שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה וּזְרֹעֲךָ הַנְּטוּיָה וּבָא וְהִתְפַּלֵּל אֶל הַבַּיִת הַזֶּה. אַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתֶּךָ וְעָשִׂיתָ כְּכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא אֵלֶיךָ הַנָּכְרִי לְמַעַן יֵדְעוּן כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ אֶת שְׁמֶךָ לְיִרְאָה אֹתְךָ כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְלָדַעַת כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי (מלכים א ח, לז-מג).
אולם, כדי שתפילה זו תתקיים בנו, עלינו כמובן לתקן קודם את עצמנו, ולהיות דוגמא ומופת לשמירת קדושת החיים, ולא חלילה להפך.
[1] מאמר זה תומלל ונערך מתוך שיעור על ידי אחד מן השומעים.
תמונה: Bigstock
חשבתי על זה. אבל, מה לעשות, שגם הפתרון שמוצאים הוא בזכות הגלובליזציה.
אורי – כתבת יפה מאוד על דוגמא ומופת לשמירת קדושת החיים.