צריך עיון > סדר עיון > חרדים מהקורונה > מהותה של מגפה: מבט-על

מהותה של מגפה: מבט-על

מאמר תגובה ל"חרדים מהקורונה"

rav-reuvain-leuchter
הרב ראובן לויכטר

רבים מבקשים למצוא משמעות למגפה בחשבונות פרטיים של שכר ועונש. אולם, מגפה היא אירוע החורג מהסדר התקין של העולם, ושייך להנהגה אלקית עליונה יותר. ההתנהלות שלנו מולה צריכה להיות בהתאם.

ח' ניסן תש"פ

אנו חיים במציאות חדשה – מציאות שהעולם לא ידע כמוה. כן, היו מגפות בעבר. אך צירוף של "הכפר הגלובלי" המודרני ואופי התפשטות הקורונה מציב אותנו בפני תופעה ייחודית: מגפה המאיימת על סדר העולם כולו. כבר היום, הקורונה משפיעה על חלקים עצומים של העולם, ומדינות רבות, בעיקר במערב, נמצאות במצב חירום המשליך עמוקות על חיי התושבים.

מצב זה דורש מאתנו שני דברים בסיסיים. הוא דורש מאתנו להתנהל התנהלות ארצית בהתאם לאופי המגפה, וכפי שאמרו חז"ל: "דבר בעיר כנס רגלך" (בבא קמא ס, ב). ברור שעל כל יחיד ועל כל קהילה לדאוג לקיים את הנחיות משרד הבריאות, ואלו דברים שאינם צריכים לפנים. אך בנוסף להתנהלות הארצית, עלינו לשאול את עצמנו: מה הקב"ה רוצה מאתנו? מה הוא אומר לנו, ומה הוא מצפה מאתנו?

לא אצטרף למקהלת הקולות הקובעים מהו הגורם לצרה שנפלה עלינו: לשון הרע, חילול שבת, חוסר צניעות, המדיה החדשה או כל דבר אחר. להיפך, כפי שאבאר, אני סבור שמגפה שונה מהותית מצרות אחרות, ואין מקום לייחס אותה לעבירה זו או אחרת

אקדים ואומר: לא אצטרף למקהלת הקולות הקובעים מהו הגורם לצרה שנפלה עלינו: לשון הרע, חילול שבת, חוסר צניעות, המדיה החדשה או כל דבר אחר. להיפך, כפי שאבאר, אני סבור שמגפה שונה מהותית מצרות אחרות, ואין מקום לייחס אותה לעבירה זו או אחרת.

לצד זאת, אני סבור שהפרשנות שנשמעת במקומות שונים, שהקב"ה אומר לנו "לחזור ליסודות" של הבית והמשפחה, אינה מספיקה. אני מסכים שיש צורך בחיזוק המשפחה והבית. אך אם המסר הוא פשוט לחזור אל אותם היסודות, אזי ברגע שהמצב יסתיים ונצא מהבתים, סביר להניח שנחזור למצב ששרר מלכתחילה. שום דבר לא ישתנה.

בשונה מכל אלה, אנסה לאפיין את המציאות העומדת מולנו בתור גילוי ייחודי, הנהגה עליונה וכללית שאינה מתגלה בימים כסדרם. מדובר במציאות ייחודית – ייחודית במובן הארצי, וייחודית אף במובן הרוחני-אלוקי. ייחודיות זו, אם נבין אותה על בוריה, מחייבת אותנו לעבודה מיוחדת, שתביא אותנו למקום אחר בסיום המצב הקשה.

 

הנהגה של מגפה

הגילוי הארצי של מגפה, כפי שאנחנו מכירים אותה מהמציאות של ימינו, הוא התפשטות מהירה התוקפת ללא הרף וללא הבחנה. כיון ש"הֵחֵל הַנָּגֶף", היה אהרן הכהן חייב לרוץ כדי לעצור את המגפה – "וַיָּרָץ אֶל תּוֹך הַקָּהָל" (במדבר יז, יב). טבעו של הנגף להתפשט, לעבור מאיש לרעהו במהירות רבה. הפתרון היחיד הוא לעצור את הנגף – לעמוד בין המתים לבין החיים, כפי שעשה אהרן. אם לא ייעצר, ימשיך הנגד לתקוף ולחסל את כל אשר ייגע בו.

התיאור הארצי של מגפה מתאים לתיאור הרוחני שאנו מוצאים בדברי הגמרא: "תנא מיכאל באחת, גבריאל בשתים, אליהו בארבע, ומלאך המות בשמנה – ובשעת המגפה באחת" (ברכות ד, ב). גם ברובד הרוחני, בשעת המגפה מגיע מלאך המוות "באחת" – במהרה, בריצה, בלי העיכובים המאפיינים את דרכו בעשיית מלאכתו.

בשעת מגפה מגיע מלאך המוות ב"פריחה" אחת, בצעד אחד. כלומר, בשעת המגפה אין הסתכלות על זכות ועל חובה, על צדדי ההשגחה השונים, אלא מלאך המוות מגיע מיד. בדומה למציאותה הפיזית של המגפה, כך מציאותה הרוחנית היא של מהירות, של מידיות

וביתר ביאור: בדרך כלל, עד שהוא מקיים את שליחותו, על מלאך המוות "להתחשב" בצדדים השונים של השגחת הקב"ה על העולם. מערכת המשפט, שאליה משתייך מלאך המוות, אינה פועלת בלי לקחת בחשבון את כל הצדדים, את כל ההשלכות של המעשה (ובפרט ביחס למוות, שהרי אין ממנו חזרה). מלאך המוות אינו פועל אפוא אלא בשמונה "פריחות" – שמונה צעדים, המתחשבים כל אחד בצד אחר של ההשגחה האלוקית.

ואולם, בשעת מגפה מגיע מלאך המוות ב"פריחה" אחת, בצעד אחד. כלומר, בשעת המגפה אין הסתכלות על זכות ועל חובה, על צדדי ההשגחה השונים, אלא מלאך המוות מגיע מיד. בדומה למציאותה הפיזית של המגפה, כך מציאותה הרוחנית היא של מהירות, של מידיות: מלאך המוות מגיע מיד, ואין מי שיעמוד כנגדו.

 

השהיית מידת המשפט

מאפיין נוסף של מגפה הוא העדר הבחנה בין צדיק לבין רשע, בין זכאי לבין חייב. לכן נאמר (בבא קמא ס, ב) שכיון שניתן רשות למשחית שוב אינו מבחין בין צדיק לרשע. בשעת מכת הדבר על כל אחד ואחד לכנס את רגליו ולהימנע מיציאה מפתח ביתו.

כלומר, בשעת מגפה אין מקום לדיון בזכות ובחובה, לאמור שאדם מסוים יינצל בזכות זאת או אחרת. מדובר במערכת שאינה מיוסדת על אדני המשפט – ומכאן שגם אין זה נכון לחפש את הגורמים למגפה בעבירה פרטית כלשהי. התלייה באיזה עניין ספציפי אינה מתאימה לאופיה של מגפה; היא אינה מתחשבת בזכות ובחובה, בשכר ובעונש. המגפה היא איכשהו למעלה ממערכת זו: היא מגיעה ממקור עליון יותר, ומגלה משהו מהנהגה מרוממת, הגבוהה ממידת המשפט, מהשכר והעונש. וגם בעניין הזה, הצד הרוחני מקביל לגילוי הפיזי של המגפה.

בשעת מגפה אין מקום לדיון בזכות ובחובה, לאמור שאדם מסוים יינצל בזכות זאת או אחרת. מדובר במערכת שאינה מיוסדת על אדני המשפט – ומכאן שגם אין זה נכון לחפש את הגורמים למגפה בעבירה פרטית כלשהי. התלייה באיזה עניין ספציפי אינה מתאימה לאופיה של מגפה; היא אינה מתחשבת בזכות ובחובה, בשכר ובעונש

בצדה הגשמי, הפחד מן המגפה אינו מהחולי עצמו. יש אנשים, צעירים ובריאים, שאינם מרגישים (אם בצדק ואם לאו) מאוימים באופן אישי מנגיף הקורונה. אך החשש אינו מפגיעה אישית בלבד, אלא מהשבתת כל המערכות האנושיות המוכרות לנו. ההשגחה העליונה מגלה לנו שמתרחש משהו שהוא למעלה מאותן מערכות רגילות. היא מראה לנו עד כמה אנחנו חסרי שליטה, עד כמה יש גבול לקדמה האנושית. לא משנה כמה אנחנו מתקדמים, המושכות אינן באמת בידינו: יש גבול ל"כוחי ועוצם ידי" של בני האדם, לחיל שהם יודעים ליצור לעצמם, לכיבוש שהם כובשים.

לצד מסר חשוב זה, יש להוסיף את הצד הרוחני: הקב"ה מראה אף לנו, אנו הסבורים שאיננו שותפים לחגיגת ה"כוחי ועוצם ידי" של תרבות המערב אלא צופים עליה מבחוץ, שטעות היא בידינו: גם אנחנו נמצאים באותו המשחק של "כוחי ועוצם ידי", אך בצד הרוחני ולא בצד הגשמי. גם אנחנו נוטים לחשוב שיש לנו שליטה על מצבנו, משום שאנחנו מקיימים מצוות, משום שאנחנו לומדים תורה, משום שאנחנו מתפללים ומשום שתרמנו ל"קופת העיר". מצב של מגפה מלמד אותנו אחרת: אין כל אפשרות להינצל מהגזרה על-ידי זכויות. מי שחושב שהוא כן יכול להינצל, נמצא בסירה אחת עם בן המערב המתיימר לשלוט על טבע העולם. לא הם יכולים לשלוט, ולא אנחנו יכולים לשלוט.

אנחנו נוטים לחשוב שיש לנו שליטה על מצבנו, משום שאנחנו מקיימים מצוות, משום שאנחנו לומדים תורה, משום שאנחנו מתפללים ומשום שתרמנו ל"קופת העיר". מצב של מגפה מלמד אותנו אחרת: אין כל אפשרות להינצל מהגזרה על-ידי זכויות. מי שחושב שהוא כן יכול להינצל, נמצא בסירה אחת עם בן המערב המתיימר לשלוט על טבע העולם

התגובה שלנו צריכה להיות בהתאם. תמיד טוב להרבות בזכויות, לתקן מעשים, לבחון דרכים. אך התגובה למגפה היא אחרת: מול המידה העליונה המתגלה בשעת מגפה, שהיא במקום גבוה מעל מערכת השכר והעונש, מוטלת עלינו מלאכת החיבור: להתחבר, בדרך שאנו יכולים לעשות זאת, אל אותה העליונות.

 

עצירת המגפה: הקטורת של אהרן

כך עשה אהרן הכהן במגפה המתוארת בתורה. אהרן לקח קטורת בידו, ואתה נכנס אל תוך הציבור. במקום אחר, התורה מבהירה לנו שהקטורת היא דבר מסוכן. לכלל ישראל היו טענות על הקטורת: עדת קורח מתו בקטורת, והיא הצטיירה לעם בתור סם המוות. הסכנה שבקטורת טמונה בכך שעבודתה היא עבודה ייחודית, העולה ישירות אל הקב"ה. מדובר בסוג עבודה שאינה שגרתית, שאינה דומה לשאר מצוות התורה ואף לא לשאר עבודות המקדש. בכל הקרבנות יש משהו שנותר בעולמנו; גם קרבן העולה מותיר אחריו דשן. אך הקטורת אינה מותירה אחריה דבר. כולה כליל לה'.

נדב ואביהו מתו אפוא "בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה' וַיָּמֻתוּ" (ויקרא טז, א). הם מתו בגלל הקרבה המיוחדת של הקטורת. אנשי קרח התכוונו אף הם לשם שמים, אך נכוו באש הקטורת. האדם אינו יכול לשלוט בכוח הטמון בקטורת. רק אהרן הכהן ידע לקחת אותה בידיו, במצות משה רבנו, ולהשתמש בה כראוי, וכך לעצור את המגפה.

העיקרון של מגפה הוא שהיא עוברת "באחת", ללא התנגדות כלשהי. הדרך לעצור אותה היא עבודה שאף היא מרוממת מעבר לפרטים השונים של חיינו. שם, ורק שם, יש אפשרות לעצור את הנגף – לנגוע באותה "אחת" של מלאך המוות בשעת מגפה

יש לשים לב למילות הפסוק: אהרן הכהן לא ריפא את המגפה, אלא עצר אותה. כאמור לעיל, העיקרון של מגפה הוא שהיא עוברת "באחת", ללא התנגדות כלשהי. הדרך לעצור אותה היא עבודה שאף היא מתרוממת מעבר לפרטים השונים של חיינו. כך, ורק כך, יש אפשרות לעצור את הנגף – לנגוע באותה "אחת" של מלאך המוות בשעת מגפה.

כך היא עבודת הקטורת, עבודה המתעלה מעל לכלים היומיומיים שלנו. העם קבל על הקטורת, ראה שהיא גורמת למוות, וחשש שכולם הולכים למות באותם הרס והשחתה שאין עליהם שליטה. והאמת היא שבקטורת טמונה סכנה, אך בה עצמה האפשרות לעצור את המגפה: להעלות משהו מהמציאות הארצית לאותה עליונות שממנה נובעת המגפה, ומשם לעצור אותה.

אין לנו כמובן עבודת הקטורת. אין לנו כלי כה עוצמתי לעצור את המגפה, ואין לנו משה ואהרן היודעים להשתמש בה בגדלותם. אך יש לנו שני עניינים שיש בהם הקבלה, גם אם בצד כלשהו, לאותה עבודה של הקטורת. האחד הוא עבודת התפילה, או צד מסוים שבה. השני הוא עבודה פנימית של כינוס אל הבתים.

 

תכון תפילתי קטורת לפניך

"תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ" (תהלים קמא, ב). בתפילה יש צד מסוים, הנוגע בעבודת הקטורת. להבנתנו, עבודת התפילה היא בקשת צרכים; אנו עומדים בפני הקב"ה, מעמידים את עצמנו חסרים, ומצפים לישועה. אך לתפילה יש ממד נוסף, של דמיון לקטורת. התפילה היא התרוממות למישור עליון יותר, מקום שבו יש חיבור אלוקי אל העולמות כולם. בעבודת התפילה הזו תודעת האדם היא של ביטול כלפי מעלה, וכלשונו של רבנו יונה: "יחשוב בלבו כאילו עומד בשמים."

בעל "נפש החיים" מביא את דברי רבנו יונה, ומפרש: "היינו שירגיש בעצמו שנתבטלו אצלו כל הרגשות הגוף שהוא עפר מן האדמה, וכל הרגשותיו יהיו בעניני הנפש לקשרה בשרשה בשמים באהבה רבה. […] וזהו הללו את ה' מן השמים, הללוהו במרומים." אין זה המקום לבאר את דברי ה"נפש החיים" – שהם כל דבריו בשער ב' מספרו, בענין עבודת תפילה מרוממת ונשגבה – ודי לנו לציין שיש ממד של תפילה שבו האדם מתרומם לאותה מדרגה שלמעלה ממגבלות הגוף ומגבולות העולם, ושורה במישור עליון, מעין עבודת הקטורת.

זוהי עבודת התפילה של ימים אלו – עבודה של שיוך, עבודה של אמונה. עלינו לראות במגפה מסר של נשגבות, מסר של עליונות. שפת המסר היא שפה קשה – של סכנה ושל מוות, חלילה. אך המסר עצמו הוא גילוי של שייכות – שייכות שלנו למישור אלוקי עליון, המתרומם מעבר לרבדים הרגילים של שכר ועונש

החיזוק בממד הזה אינו חיזוק במצוות, ולא חיזוק בתפילה כפי שאנו מבינים אותה בדרך כלל, אלא בחיזוק של אמונה. קיום מצוות בעלמא מביא קדושה לתוך העולם. מצות ציצית מורידה קדושה על בגדנו, מצות תפילין מורידה קדושה על גופנו, וברכות מורידות קדושה על המזון שאנו מביאים לפינו. בניגוד לכך, הצד הזה של עבודת התפילה אינו מוריד קדושה, אלא מעלה את האדם, את המתפלל, למישור העליון של חיבור אלוקי לכל העולמות. החיים שלנו עצמם, חיינו הארציים והגשמיים, הופכים למשהו גדול הרבה יותר, בעל שייכות למקום עליון, למשהו נשגב.

זוהי עבודת התפילה של ימים אלו – עבודה של שיוך, עבודה של אמונה. עלינו לראות במגפה מסר של נשגבות, מסר של עליונות. שפת המסר היא שפה קשה – של סכנה ושל מוות, חלילה. אך המסר עצמו הוא גילוי של שייכות – שייכות שלנו למישור אלוקי עליון, המתרומם מעבר לרבדים הרגילים של שכר ועונש.

מול גילוי כזה, התגובה שלנו היא בעבודת יצירת הקשר, עד כמה שניתן, לאותו המישור: עבודת התפילה בצד העליון שלה. המגפה מגלה את שייכות העולם אל עליונות זו באופן המזיק, באופן הפוגע בחיינו; בתפילה אנו מגלים את אותה השייכות באופן הנותן חיים, בשייכות שלנו לקיום עליון ואלוקי. כך עצרה עבודת הקטורת את המגפה. ולכך אנו נקראים, לאותה אמונה המתגלה בממד הזה של תפילה, בשעת המגפה.

 

שאיפה לגדלות – בתוך הבית

עבודה תפילה ואמונה, של שייכות למקום עליון יותר, דורשת מאתנו צמיחה וגדלות. עבודת הקטורת היתה אפשרית רק עבור אדם גדול בענקים דוגמת אהרן הכהן; עבודת התפילה המתוארת לעיל קוראת לנו לצמוח ולגדול בעצמנו, ולהיות ראויים למעלה זו. נדמה שמצבנו הנוכחית קורא לנו למצוא את הגדלות הזאת דווקא בתוך הבית – מתוך העולם הפרטי של כל אדם.

המגפה מחייבת אותנו להיות בבתים. בכך היא קוראת לנו לגדלות: להיות אדם גדול, כל אחד בעולמו הוא, בספרה הפרטית שלו. אין הרי שם מישהו אחר, ובהכרח שהתפקיד נופל עלינו. וכאן חשוב להדגיש: ההגעה לגדלות דורשת עבודה והשקעה. היא אינה מתרחשת מעצמה. זו הסיבה שהדיבור על אודות "חזרה ליסודות" אינו מספיק. חוויית החזרה ליסודות לא תבטיח לנו שום צמיחה וגדלות; היא תשרוד עד שנחזור לשגרה, ואז היא תישכח. כמו מוצר המוכנס למקפיא, ולאחר זמן מופשר שוב, כך ייראה מי ש"חוזר ליסודות" – אחרי שתקופת ההקפאה הנוכחית תסתיים, הוא פשוט יחזור לנקודה שבה עצר.

חוויית החזרה ליסודות לא תבטיח לנו שום צמיחה וגדלות; היא תשרוד עד שנחזור לשגרה, ואז היא תישכח. כמו מוצר המוכנס למקפיא, ולאחר זמן מופשר שוב, כך ייראה מי ש"חוזר ליסודות" – אחרי שתקופת ההקפאה הנוכחית תסתיים, הוא פשוט יחזור לנקודה שבה עצר

העניין היסודי שעליו אני רוצה לעמוד הוא שהאדם תמיד שואף ל"עוד", ליותר ממה שיש לו. עיקרון זה עולה מדברי הרמב"ן על הפסוק "ויהי בנסוע הארון" (במדבר י, לה) – פרשה ה"מפסיקה בין פורענות לפורענות". הרמב"ן מבאר על-פי המדרש שהפורענות הראשונה מתוך שלוש היא "שנסעו מהר סיני בשמחה, כתינוק הבורח מבית הספר; אמרו שמא ירבה ויתן לנו מצות". כלומר, בנוגע לתורה, עם ישראל היה "מרוצה במה שיש". התורה היא הרי דבר שלם, תרי"ג מצוות המרכיבות קומה שלמה – קומה המקבילה לדמות האדם (שאף הוא מורכב מתרי"ג). כיון שקיבלו דבר שלם, הם לא רצו עוד. היה להם די.

אך אותה "הסתפקות במה שיש" היא עצמה פורענות, משום שמטבע האדם תמיד לשאוף לעוד, ליותר ממה שיש. כיון שלא הפעילו מידה זו ביחס להתעלות הרוחנית של הר סיני, הם מצאו את עצמם חסרים, וכך הגיעו לפורענות השניה: הם היו "כמתאוננים רע", וכדברי הרמב"ן "שהוא לשון כואב ומצטער על עצמו". הם חוו אי-נחת ממצב של העדר צמיחה וגידול. מכאן קצרה הדרך לפורענות השלישית: אם השאיפה אינה מתממשת כלפי הרוח, אזי היא מופנית כלפי חוץ – למקומות של גשם ושל חיצוניות. כך מבאר הרמב"ן על הפורענות השלישית של "והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה" (במדבר יא, ד): "שלא היה להם חסרון במדבר, כי היה להם המן לשובע, והיו עושים בו מטעמים שונים בטעם חשוב מאד כאשר יספר; אבל המשילו בנפשותם תאוה רבה כמתאוים לאכול הפחמים והעפר והמאכלים הנבאשים." כלומר, אותו כוח של "עוד", שאיפת האדם ליותר ממה שיש, הופנה כלפי חוץ. כיון שגם תחום הגשם בא על סיפוקו במן שאכלו, התאוו אפילו לדברים היוצאים מגדר האנושיות – "הפחמים והעפר והמאכלים הנבאשים".

טבע האדם הוא אפוא לשאוף תמיד ל"עוד". טבעו זה נובע מהעליונות שאליה הוא שייך, לצד העליון שכאמור לעיל מתגלה בקטורת. בשל העליונות הזו הוא תמיד רוצה עוד, רוצה יותר, כי הוא במהותו יותר ממה שיש בו. אך השאלה היא כלפי מה תהיה השאיפה לעוד מופנית: כלפי חוץ או כלפי פנים, כלפי צמיחה אנושית או כלפי התפחה מבחוץ. את הצד המזיק של הבקשה ל"עוד" אנו מזהים ברדיפה אחר ריגושים כמו סמים, ההרסניים בפירוש. אך הוא קיים גם בדברים יומיומיים יותר: אנשים יכולים להשקיע את כל מרצם בפרסום, בכסף, בכבוד – ולא בפיתוח הצדדים האנושיים שלהם.

והקב"ה אומר לנו די. הוא מכניס אותנו לבתים ואומר לנו שעלינו לכוון את השאיפה ל"עוד" למקום פנימי יותר, למקום אנושי יותר. לבית. את הכוח העצום שצברה האנושות בעשורים ובמאות האחרונות יש להפנות פנימה, לתוך האדם, במקום החוצה.

המסר הזה נכון גם עבורנו. אנו רגילים לעבודה בציבור, תפילה בציבור, שיעורים המוניים, ליל סדר עם כל בני המשפחה המורחבת. כעת אומרים לנו שעלינו להיות לבד, בבית – אך לשאוף לעוד. למצוא את ה"עוד" דווקא בתוך המוכר, בתוך הקרוב. זה יכול לבוא לידי ביטוי בשלל תחומים: בזוגיות הפרטית שלנו, בקשר עם הילדים, בלימוד התורה האישי ובתפילה שלנו ביחידות. בכל אלו קיימת תנועה נפשית פרטית, צנועה, פנימית ואנושית, ודווקא שם עלינו למצוא את ה"עוד" שאנחנו שואפים אליו, את העליונות שאליה אנחנו ראויים.

אם נעבוד על נקודות אלה, אזי גם כאשר המצב הזה יסתיים, השאיפות שלנו כבר לא תלכנה אוטומטית לפרהסיה, למה שקורה בחוץ. השאיפה שלנו לגדלות כבר תיקבע במקום פרטי יותר, ביתי יותר ואנושי יותר

האם אנחנו חווים קשר עם הקב"ה בשעת התפילה – התפילה שלנו, האישית? עד כמה אנחנו יודעים לשאת בעול עם הזולת שאינו הרחוק, אלא הקרוב ביותר, מי שנמצא אתנו בבית? האם נוכל לשאול את עצמנו את ה"מה נשתנה", לענות לעצמנו את התשובה של ליל הסדר, ולהפנים בלבנו את אמונת יציאת מצרים? האם אנחנו יכולים לבטא את מידת הצניעות גם בתוך הבית, כשאנו לבד ואף אחד אחר אינו רואה? אלו, ועוד רבות, הן השאלות שעלינו לשאול את עצמנו, כדי למצוא את אותו "עוד", את אותה התעלות שהקב"ה מכוון אותנו אליה.

אם נעבוד על נקודות אלה, אזי גם כאשר המצב הזה יסתיים, השאיפות שלנו כבר לא תלכנה אוטומטית לפרהסיה, למה שקורה בחוץ. השאיפה שלנו לגדלות כבר תיקבע במקום פרטי יותר, ביתי יותר ואנושי יותר. וככל שהמקום הפרטי והביתי שלנו יתחזק, כך גם הציבוריות שלנו – ציבוריות המורכבת מבתי אב, מפרטים – תצא נשכרת.

***

התקופה שאנו עוברים אינה קלה לאף אחד. למרבה הצער, היא אף רוויה בסבל, בחולי ובטרגדיה אנושית. אבל מבעד לקשיים עלינו להרהר ולהתבונן: מה הקב"ה רוצה מאתנו בעת הזאת? כיצד עלינו ללמוד ולהבין את המציאות החדשה שלתוכה נזרקנו? במקום לברוח מהמציאות, כפי שאחדים עושים, בריצה אחר סגולות ודמיונות, חובה עלינו להיות מחוברים למציאות – המציאות הגשמית, והמציאות הרוחנית המקבילה אליה.

אני מבקש לראות במציאות שלנו נקודה של עליונות. הקב"ה מראה לנו שאנחנו גדולים יותר, גבוהים יותר, ממה שאנחנו חושבים. יש לנו נגיעה במציאות עליונה יותר, מציאות המחריבה את סדרי העולם, אשר אפילו השכר והעונש, סדרי המשפט המנהיגים את העולם, מתבטלים בפניה.

הקב"ה מראה לנו שאנחנו גדולים יותר, גבוהים יותר, ממה שאנחנו חושבים. יש לנו נגיעה במציאות עליונה יותר, מציאות המחריבה את סדרי העולם, אשר אפילו השכר והעונש, סדרי המשפט המנהיגים את העולם, מתבטלים בפניה

התגובה שלנו לגילוי הזה צריכה להיות מותאמת. מצד אחד, עלינו למצוא את השייכות שלנו לאותו רובד עליון, עבודה הבאה לידי ביטוי בתפילה – בטעם העליון של תפילה, כפי שמתבאר ב"נפש החיים" – ובאמונה שלנו. ומצד שני, עלינו לעבוד כדי לכוון את השאיפה שלנו לגדלות, שאיפה המעידה על השייכות שלנו למקום עליון, למקום פנימי יותר, אנושי יותר.

בתור עצה מעשית, אציין לסיום את מה שראיתי אצל רבותי, ובפרט אצל מרן המשגיח זצ"ל, שהיו כותבים לעצמם יומן. כתיבת יומן אינה תיעוד היסטורי, ולא הנצחה אישית, אלא שימת לב למצבי הנפש פנימה, לתנועות נפש העולות ובאות בזמנים מסוגלים. היומן אינו מיועד לאחרים, אלא לעצמנו; הוא מסייע לנו להכיר את עצמנו טוב יותר, ולכוון נכונה את אותו "עוד", את אותו "יותר" שאליו אנו שואפים.

אין אנו יודעים לאן הדברים הולכים, לאן הם מובילים אותנו. אך ניתן בהחלט לומר שמדובר בזמן מסוגל, בגילוי שהעולם שייך למשהו עליון – לעליונות שבה גבולות העולם מתפוגגים, נמסים מול עינינו. הלוואי שנדע להתעלות מתוך הקושי, ולחזור למציאות אנושית תקינה מחוזקים ברוח ומועצמים בנפש.

80 תגובות על “מהותה של מגפה: מבט-על

  • יפה מאוד, כרגיל

    • תודה

    • אין מילים. אופן הכתיבה של הרב מעידה על גדלות הנפש שלו. ממש זלגו לי דמעות מרצון להתקרב לד'.
      המאמר חיזק את רוחי ונפשי מאוד.
      תודה רבה לרב..

    • עמוק ומחכים!! ראיה מזוית שונה, מעניינת ולא שגרתית

    • בהחלט מעיד על גדולותו של הרב שכתב את הדברים בצורה כל כך יפה.

    • לדעתי המגיפה הכתה במיוחד בציבור החרדי כדי להוכיח אותו על הבידוד שהוא עושה כל השנים מיתר חלקי עם ישראל. הגבהתם את החומות והקב"ה הראה לכם שזה לא הדרך.זו בריחה מהתמודדות וגם מאחריות כלפי כלל ישראל.

  • סוף סוף התייחסות מדוייקת ועמוקה למצב, אחרי כל המלל השטחי

  • בהחלט כתבה הכי מעניינת שקראתי. כל כך מדויק ונכון.

  • בהחלט דברים שיש לעיין בהם ואף להפנים אותם.
    נראה כי החברה "שלנו" נעשתה בשנים האחרונות (כבר לא כל כך מעט אחרונות) חברה שבכללות נעשתה שטחית והמונית.
    נקודות מחשבה אלו מעוררות את העמקות הפנימית של כל אחד לעיין במהות הקשר האישי שלו עם בורא עולם ואת הקשר הבין אישי שלו עם בני משפחתו הקרובים מאוד שלפעמים קל לשכוח מהם ולדבוק בחברה החיצונית.
    וזה מביא לנקודה השניה שכעת אין מציאות חיצונית המונית, אלא כאמור כל אחד מחויב לבני ביתו, למציאות הפנימית שלו.
    שנזכה לגדול ממציאות זו שבורא עולם כפה עלינו הר כגיגית, ובסיומה נהפוך לאנשים גדולים יותר.

  • יישר כח על המאמר הנפלא
    הדברים ודאי נכונים ומדויקים
    אך מדוע אמר הכותב שלא יתן טעם בצרה הזו "לא יצטרף למקהלה…" והרי נתן טעם לשבח אמנם לא עבירה פרטית אם לזה נתכוון הרב שליט"א

  • המאמר מנסה למשמע משהו שאולי אינו ניתן למשמוע שמא הנסיון להפוך הרגשה שהיא בעיקר פרטית לתובנה כוללת אינו תמיד נכון
    אולי העת שכל אדם יכנוס דווקא עם עצמו ושלא להסתמך על תובנה כוללת שאינה תובנתו שלו

  • אנחנו חייבים להאמין בהשגחה פרטית, על כל עלה, אבל יש שעת מגיפה, יש הנהגת נורא עלילה.

    מה עם עקביות?

    • תמשיך להאמין בהשגחה פרטית גם בשעת מגיפה ואסון וככה ימותו עוד הרבה אנשים חו"ח.

    • החינוך על פרשת תזריע אומר שאין השגחה על על כל עלה

    • לא מבין את השאלה איפה הסתירה בין השגחה פרטית לשעת מגיפה

  • לטעמי ההבחנה של שעת המגיפה, היא מלאכותית,
    מגפה היא עוד אחת מהופעות חוקי הבורא בעולמו,
    (ואין הדברים אמורים ביחס לדור המדבר)
    מקומה המוגדר הוא בדיוק כפי הנאמר "צינים ופחים בדרך עיקש",
    וכפי שכתב הרמב"ם "שרוב הרעות האדם מביא על עצמו".
    ברם מה לעשות עם הקורה עכשיו?, היא שאלה נכבדת ללא ספק,
    מאחר ובכל זאת אנו חשים כי החיים הם לא כתמול שלשום,
    זו הזדמנות שנתבעת לנצלה.

    • מה לעשות שחז"ל לא חשבו כך…

  • לענ"ד כדאי לקרוא בעלי שור חלק ב עמוד סז-סט. שם הוא מתאר את התקטנות האדם שקרתה בעקבות ההתקדמות הטכנולוגית. ההסבר לזה הוא שבאדם ישנם כוחות מדהימים וענקיים כפי שמפורט לפני כן ב'מערכת האדם'. הטכנולוגיה גרמה להחפצה של היכולת האנושית. השכל? כבר לא באדם, הוא במחשב. החוויות? גם הם כבר מחוצה לנו, בסרטונים /קליפים וכו.. כלומר: למרות שהטכנולוגיה העצימה את היכולת האנושית למקום פנומנלי, באופן אבסורדי הכוחות והתהליכים שהאדם מפעיל בתוך עצמו, הפכו להיות חסרי משמעות וכך לאדם עצמו אין כל ערך.
    בזמנים אלו שכל החוצניות הזו קורסת, זהו הזמן לרומם את האדם עצמו ולהכיר בכך שאנחנו הרבה יותר גדולים ממה שנראה לנו.

    • באמת?

      המוסריות בימי הביניים הייתה גבוהה יותר, אתא יודע מה היה הסיכוי להירצח באותם ימים?

    • לאריק- תגובה לא רלוונטית.

    • נכון מאוד, ועל אמרו ברמז : מחשב = מח שב …

  • עיין פרקי דרבי אליעזר (י"ד), וז"ל: שבשעה שבני אדם חוטאין מעבירות חמורות, הוא שולח מגיפה לבני אדם. ובשעה שחוטאין עבירות קלות, הוא מכה את פירות הארץ, בעבור עוונות בני אדם.
    ובשבת (לג א), בעוון עינוי הדין, ועיוות הדין, וקלקול הדין, וביטול תורה, חרב וביזה רבה, ו"דבר" ובצורת בא וכו'. הרי שמגיפה מגיעה בגין עבירות!

    • הרב התייחס כאן לממדים העולמיים של המגפה שכמותה כמעט ולא היה. המימד הזה מחייב העמקת יתר במסר שהקב"ה שולח לנו.

    • מניין הסמכות למי שאינו נביא לומר דברים בשם ה?

  • בס"ד
    יישר כוח עמוק ומחזק

  • ,מנקודת מבט בחירית ומכוונת הנני מביט על התורת חסד הגדול של ;מורנו הרב לויכטר שליטא ועל בכלל כי לעולם והדגש על לעולם ממש לעולם חסדי ה יתברך חופפים על עולמו אשר ברא יצר אף עשה ושנזכה מהשם לבובחינת הראנו הראנו היטב היטב הדק הראנו השם חסדך כימי הוצאתנו ממצרים הראנו נפלאות ;ולמשל ס
    ספציפי
    רק עתה שמתי ליבי בחסדיו וברוב רחמיו שעלי להתכוון יותר ולהתבונן ביתר שאת על מילות התפילה של ערבית בברכת השכיבנו והסר ממנו דבר תודה רבה ומיוחדת לרב שליטא ובשם הרבים מעריכים ומוקירים ומברכים שיזכו להגדיל תורה ולהאדירה וחזק וברוך

  • תודה על המאמר. הוא מבהיר את המציאות, מסדר דברים, מרגיע ומעודד-יש לנו מה לעשות. זה לא סתם הכל קורה מסביב. אלוקים אומר לי משהו כאן!!! …

  • חייבים להפנים את הכלל הזה שיש כוח עליון וזהו החיזוק באמונה ומימילא לחזק את דברי הבורא בבריחה מעוון ודביקות במצוותיו. ואילו ואילו הכלל והפרט עוצרים המגיפה .כי המובן העמוק של קטורת הוא הקשר . בלשון ארמי קטרא הוי סימן וכמו שפירש רשי על קטורה ע"י חיזוק הקשר הוי סימן שקלטנו את המסר.ואהרן היה המקשר הגדול שעניינו שלום.ואם נקשרים אליו יתברך אין שום כח יכול לשלוט בנו. ואדרבה י"ל שלכך דווקא במקומות החרדיים יש יותר חולים . כי אנו היחידים שיכולים לעשות את הקשר עם השם ויש לנו אחריות יותר בעזרת השם.

  • הקטורת מלשון קשר .בארמית קטרא הוי סימן היינו קשר הוא סימן .ולכן הקטורת נחשבת המעולה שבקרבנות .נמצא אם כן שאם נכיר בכוח השם ונתקשר אליו יותר ננצל מהמגיפה . וייתכן שזו הסיבה שהמגיפה יותר פשתה במקומות החרדים כי אנו אחראים על הקשר הזה.

    • בתור חילוני (לפחות מבחינה סוציולוגית), אני לא קהל היעד של המאמר, ובכל זאת מצאתי בו הרבה חוכמה ונחמה. תודה לרב לויכטר.

    • יישר כח. גבורה היא לאמר את הלא מקובל במחוזותיך ולעיתים גם להביא על עצמך קיטונות.

  • בכל הכבוד דברים יפים ונכונים אבל לא נוגעים כעת לתיקון המצב כיום ברור שאין יסורים בלא חטא ואין מיתה בלא עוון הקטורת באה לכפר על העוונות במלים פשוטת לסלק את חרון האף הביטוי של חורף אף הוא צימצום ההשגחה העליונה במידת מה אפילו מזערית ביותר כך שצמצום ההשגחה העליונה מחליש את המגן מעל כל העולם כולו ואז זאת התואצה של מגיפה כאשר מעבר לרגיל נחלשה ההשגחה העליונה יותר בכל מקרה הזרה על מי ימות ועל מי יחיה מי בדבר מי במים ומי באש כבר נגזרה בראש השנה

    גם כיום ניתן לעצור את המגפה והדבר תלוי בנו צריך לעדות משהוא שיכפר דהיינו לגרום לקדוש ברוך הוא שירצה בנו לשם כך צריך לשוב בתשובה מיד להעביר הודעות אחד לשני שכל אחד מוחל וסולח לחבירו לקבל על עצמנו אחדות ולעשות שלום מיידי
    בין כל המגזרים וכל האנשים

  • please stop to be an uberchacham for Hashem HE is running his world THE WAY HE WANTS TO WITH NO NEED FOR INTERPRETATIONS JUST HUMBLE YOURSELF AND KNOW HASHEM HU HAELOKIM non of us know the calculation
    f Hashem

  • A GEZERAMIN HASHAMAYIM DOEST SEE BETWEEN RELIGIONS OR IRRELIGIOUS JEWS WE ARE ALL ONE UNIT BANIM ATEM LHASHEM ELOKECHEM SO
    AND U MUST JUST DAVEN TO HASHEM ISH ECHAD BLEV CHAD TO REMOVE THIS GEZEERA BH TOO CARONA JUST LIKE THE NAZIS

    N

  • ITS THE MALAHEI CHABALA THAT WE ARE FIGHTING PLS JUST DAVEN

  • בתחילה מודגש שבשעת המגפה זהו לא הזמן לומר בשל מה היא באה עלינו, ואילו באמצע יש תלייה ב"כוחי ועוצם ידי".

  • מאד יפה.
    זה מה שאומר בסדר היום בהקשר גם של יציאת מצריים כהנהגה מעל הטבע.
    תודה רבה!

  • אני רואה זאת אחרת המגפה היא לא עונש על חטאים שנעשו אלא חטאים שיעשו בעתיד. בשנים האחרונות האדם התחיל לחשוב ולהתנהג כאילו הוא מנהל את העולם.מהפריות מלאכותיות, הנדסה גנטית , גידול חלקי גוף להשתלה…היכולת לייצר חיות ובני אדם עם גנים ומראה של הדורש…שלא לדבר על כלי השמדה שיכולים להחריב את העולם בדקות ספורות…. כלומר בעתיד האדם יראה את עצמוו כאדוני העולם…המגפה באה לעצור את המחשבה הזאת….אלוהים שולח נגיף קטן לא נראה שמשבית את כל העולם עם כל הטכנולוגיות שלו….ומעביר את המסר אדיוטים אני שולט כאן לא אתם….

  • המאמר מרתק אך מדי ארוך כדי להפנים

    • צריך להיות מתומצת. אם היינו רוצים לדעת מה ה' רוצה אולי שאל זקניך ויאמרו לך, הרי היום אין הנהגה כל רב אומר מה שחושב, ראו ערך הענין שקורה עם התפילות וכו'.
      מה שברור צריך רחמי שמים ותמים תהיה באמונה.

  • מהלך יפה ומסודר.
    רציתי להוסיף, זה זמן שהוקשה לי, מה הקשר בין 'אין כא-לוקינו לפיטום הקטורת, ולפי המהלך היפה של הרב הבנתי. שכן במילים אחרות אומר הרב, מגיפה היא לא כמו כל הקשיים והחוליים בעולם שהם 'אורכיים', כל אחד לפי דרגתו הגבוהה או הנמוכה, אלא היא 'רוחבית'. כלומר, אין מבדילים בזה בין צדיק לרשע. ואין קשר בין הדבר למצבו הרוחני הפרטי של האדם אלא למצב כללי של העולם, ובמצב עניינים זה צריך את הבסיס, שהוא כניעה ענווה והודאה אליו יתברך, לפני עבודה אישית בכל העניינים הפרטיים. כפי שגם חז"ל אומרים שגם גנב נעזר ע"י הקב"ה אם הוא מתפלל אליו. ז"א, שיש בהמלכתו ובהודאה על מציאותו כוח מעבר למצבו האישי של האדם, כיוון שהוא פועל כאן ברובד הגבוה הכללי של מציאות ה' בעולם. ובתפילה זו של 'אין כא-לוקינו' אנו מפעילים את הרובד הגבוה הנ"ל כהקדמה למעשה הקטורת, שכפי שהגמ' בשבת פט' אומרת, שהיא סגולה נגד מגיפות.
    גם מוזכר בכמה מקומות, גם הרב קנייבסקי הביא אותם במכתבו, על כך שבמגיפה חשוב מאד להשאר רגועים ומאוזנים, וזה כאמור, בשל העובדה שיש בה כוח 'רוחבי' ולא אורכי. ואין התעלות במצווה כזו או אחרת מטרת המגיפה, אלא פעולה גבוהה ומרוממת כדברי הרב.

  • 1. האם במגיפה ה"סטיה" מקו הצדק בולטת יותר מחיי יום יום? לא! צדיק ורע לו היא בעיה כללית.
    2. מדוע נח לומר שיש סטיה מכללי הצדק?
    3. אם המגיפה בכדי לתת שיעור שאדם אינו שליט על מצבו מדוע היא גרועה יותר אצל שומרי תורה, כי הם הכי גרועים בנושא זה?
    4. התרופה המוצעת לא משכנעת: תמיד טוב להשתפר אבל מי ערב לנו שזו הנקודה בדיוק?

    • 1. צדיק ורע לו היא בהתייחס למצבו הפרטי של האדם. מגיפה היא תופעה המתייחסת למצב הכללי של העם, וככזו מסתבר שהיא צודקת, ואין צורך להגיע לשאלת צדיק ורע לו
      2. סטייה מכללי הצדק ביחס לאדם הפרטי. ביחס לכלל אין פה שום סטייה
      3. לא. הם עם היכולת הגבוהה ביותר לממש את מטרות המגפה
      4. זו הדרך המשכנעת וההגיונית ביותר

    • לשלמה
      1. והיחיד להיכן התאדה? עדיין רע לו. כל הסיסמא הזו המטפלת בכלל מתוך התעלמות מהיחיד טוענת במובלע שבידי ה' אין יכולת להסתדר בשורת הצדק במערכת המשולבת של יחיד וצבור, וחושבני שהיא נוגעת בהכחשת יכולתו הבלתי מוגבלת של ה'.
      2. כנ"ל.
      3. יש למשפט הזה גבוי במציאות? חוששני שלא, אבל נניח.
      4. זו אינה תשובה היות וכאמור כ"א משתכנע בד"כ במה שהיה משוכנע מראש.

    • למשה היקר
      גם אם אדם חש 'צדיק' ובשל כך הוא מתרעם על הרעה, כשהרעה מגיעה בשל הכלל הוא יתרעם פחות אם בכלל. ועל תשכח, בסופו של דבר משפטי ה' אמת גם ביחס לרעת הפרט הצדיק, וגם שם זו רק התרעמות ללא כיי'ס אמיתי.
      לא יודע אם יש כיסוי לציפייה שלנו מעצמנו לממש את מטרות המגיפה, להקב"ה יש עדיין ציפייה כזו, ובשל כך הוא בכוונת מכוון לא מבדיל בין צדיק לרשע, ולא בשל חוסר יכולת.

    • הציבור של שומרי התורה נמצא בבחינה עצמית ובביקורת עצמית מתמדת….

  • האם הגוים מתים כי לא שמרו שבת?
    בצורה מפתיעה מחללי שבת בישראל נפטרים ונפגעים פחות בישראל, כדאי לחשוב על זה.

  • חזל אומרים שהצדיקים שנתפסים במגיפה, חייבים מיתה על שהיה בידם למחות ולא מיחו.
    כמו שדרשו על הפסוק וממקדשי תחלו בעבודה זרה ד א.

    • במחילה רבה, דני היקר לי מאד, אך – מי שמך (מי מינה אותך / מניין קיבלת היתר) לקבוע: שהמגיפה הנוכחית, לא עלינו ולא על אף אחד מעם ישראל בעזהי"ת ואי"ה מכאן ולהבא, באה דווקא / בעיקר בשל הסיבה הזו שמנית??? האם נעשית 'סנגורו של הקב"ה'??? האם אתה מבין ויודע יותר מאשר גבוד הרב שכתב את הדברים שהובאו כאן בכתבה זו???

  • בס"ד

    מסכים עם הצד המעשי של דברי המחבר לגבי השהות בבית ועלייה לדרגה גבוהה יותר.

    באופן אישי אני מעיד על הפקת תועלת מהשהות הממושכת עם אשתי וילדי ביכולת לשים לב לדברים הדורשים תיקון והכוונה והאפשרות שלי בתור אבא לתת תשומת לב ממושכת וממוקדת על החיים המשפחתיים והפרטיים.

    לדוגמא : זמני שינה וערות. הקפדה על שינה מוקדמת ובהתאם גם השכמה (יותר) מוקדמת.
    יש בזה גם כח סגולי לרפא את נגע השעמום שרבים בוחרים להתמודד איתו ביקיצה מאוחרת ובכך רק מחריפים את המצב. הרי החוט של חסד נמצא בבוקר.

    זה גם משפיע על הערכה נכונה של הזמן במקום הרצון לשרוף אותו , שזהו חולי נוראי בפני עצמו.

    מועדים לשמחה.

  • סוף סוף… מאמר מעורר מחשבה .ונותן כיוון .ולא הפרשנות המוכרת והפבלובית ..זה האייפונים.. זה הפאות.. וכהנה רבות .ישר כוח

  • שפתים יישק משיב דברים נכוחים מאמר עיוני ועמוק.
    הובאו גם עבודות מעשיות אך נשמח למאמר נוסף המעמיק ופורט יותר את דרכי העבודה באופן מעשי שווה לכל נפש, כמובן ע"פ הרעיון הנ"ל.

  • עידו היקר !
    אתה לא "חילוני" ! חילוני מלשון חולין ואילו אתה יהודי ושייך לעם קדוש וממילא למאמרים הנכתבים כאן ולכל ספרות ישראל הקדושה מדורי דורות בהיותך שייך לעם הספר – עם הנצח!

  • חזק ביותר!!! פשוט ללקק את המילים!

  • כולם צודקים!! אין לנו נביאים או אורים ותומים!! ולי אין מילים!!, מה שבטוח שמי שסובל צריך לקבל באהבה, כי ממילא סובלים, ואם לא מקבלים באהבה אז מה הרווחת??.
    חג שמח לכולם

  • שלום כבוד הרב !
    למעשה לומר שהמגפה זה משמים זו פגיעה בבורא יתברך הוא כולו טוב ואין יוצא ממנו רע הקורונה זה תוצאה ממעשה בני אדם אכלו נבלות וטרפות אז הנגיף שבא החיות עבר לבני אדם
    ולמעשה האנושות לא רצתה את קרבתו של הבורא ולא חיפשה אותו הראתה לו שמסתדרים בלעדיו כולל החרדים וכעת הוא לא איתנו הוא לא שומע לתפילות שלנו אנחנו בהסתר גדול מאוד נותן לנו להתמודד לבד כי כך רצתה האנושות ……וצדיקים ה' תמיד שומר אותר שמור ה' את כל אוהביו
    למעשה אף אחד לא עולה על הסיבה העיקרית שאנחנו חסרים בה וזו אהבת ה' בכל מאודנו ליחס לו חשיבות להדבק בו, ארה הוא האבא שלנו למה אנחנו לא מחפשים אותו למה אנחנו לא מקדישים לו מעצמנו זמן למה לא שואלים איך הוא מרגיש כלפנו צריך המון התבוננות באהבת ה' למה אנחנו נכנסים לבידוד להתחיל לחשוב עליו וכמה שהוא טוב וכך נוכל להתחיל לאהוב אותו
    עוד דבר למה נדב ואביהו מתו כי עשו דבר שלא היה צריך לעשות הקריבו אש זרה מה אתם עוזרים לקב"ה

    • למעשה אף אחד מאיתנו לא יודע את האמת על מה ולמה באה המגיפה.
      בודאי עוונותינו מחייבות אותנו לחזור בתשובה
      בנוסף עלינו להזדכך לקבל את אור הגאולה שהוא אור עצום ורב
      ובני ישראל היו בעבודת פרך במצרים כי היתה גזירה. ולזכך אותם לקבלת התורה. לי ניראה שמאמר הרב בא לרומם אותנו מעבר לסיבות
      אלא לשורש התשובה
      תשוב-ה
      לשוב הכי קרוב לד'

  • סליחה אבל לדעתי הענישה היא בעיקר נגד החרדים כי היא פגעה בעיקר בעבודת השם שלהם הם סולקו מהמקווה מבית הכנסת מהכותל מכל ההויה של ברוב עם והדר בקודש הקודשים התפילה הקדיש ספר התורה אי אפשר להשוות זאת למה שחילוני איבד תרבות פנאי ובלוי הנאה מפגשי קרנות.
    את חשבון הנפש הגדול הציבור החרדי צריך לעשות כן לבדוק מדוע השם סילק אותו מעל פניו אין אני יודעת את התשובה אבל כמו בסדום ועמורה צעקה אחת ברגע אחד של עיוות נגזרה גזרה. ואולי גם במגפה זו
    אספר לכם ארוע שקרה בדיוק לפני פרוץ המגפה ומי יודע אם זה לא היה טריגר רציני
    עליתי בככר ספרא על אוטובוס מספר אחד שהגיע מהכותל ובתחנה הזו עולים קשישים רבים מעל גיל שמונים שסיימו פעילות ביד לקשיש חלקם נעזרים במקלות הליכה והליכון האוטובוס בחלקו הקידמי היה מלא בחרדים גברים יושבים ועומדים הקשישים עלו ואף אחד מהחרדים לא קם ונתן את מושבו לאנשים הזקנים הללו עד שהם זעקו איך אתם לא קמים? בגלל שחלקם נשים זקנות הם פשוט לא קמו רק אחד קם עבור האשה בהליכון כך הם עמדו הזקנים והגברים החרדים יושבים היה שם ילד אחר בר מצווה לפי המגבעת שרצה לקום ואביו שעמד לידו מנע זאת. אני שוב אומרת סליחה אבל זה קרע את ליבי ואת הנפש אם אין והדרת פני זקן או זקנה כפשוטו וכמשמעו מה השם צריך את התפילות במינינים?

    • בתור מזכירה של הקב"ה, יש לך אולי הצעה מדוע זה פגע באותה צורה גם בדתיים לאומיים ששומרים את אותן מצוות? ואת יודעת למה אביו של הילדון מנע ממנו לקום? אולי הוא מוגבל ורצה בכל זאת לקום כי הוא מחונך, אבל אביו הסביר לו שזה לא נכון לעשות זאת? לדון לכף זכות, זה אף פעם לא מזיק ואני יודעת מעצמי שיצא לי לא לקום כי הייתי מוגבלת באופן שמישהו שמסתכל מהצד לא יזהה אבל ידעתי שזה מסוכן לי לקום.
      עבודת השם יש גם בתוככי הקורונה, גם בלהתפלל בלי מניין יש עבודת השם ואפילו מצווה, שקוראים לה מצוות "וחי בהם", פיקוח נפש שדוחה הכל, והעוסק במצווה פטור מן המצווה. אז לחשוב שנגמרה עבודת השם בגלל הקורונה זה, אוי, מחשבה שטחית נורא.

    • ודרך כוכבך מיעקוב
      יש"כ.

  • בספר על החזון איש כתוב שאמר שר חיים קניבסקי יוביל את הדור לגאולה ,וכמה לא מפתיע, כשנישאל במה להיתחזק,ביתקופה זו, חזר ואמר, להיתחזק ,בתפילה.

  • קשה לי עם העובדה שבתי מקדש מעט ששם השכינה שורה נותרו שוממים. מזכיר לי את מגילת איכה, או ליל הבדולח. חשבתי שעלינו לעשות מעשה, גם אם זו לא הסיבה למגפה. לצערי במרבית בתי הכנסת ובתי המדרש משוחחים בטלפון בשעות הלימוד, וצילצולים לרוב נשמעים בעת התפלה. שיחות הטלפון בבית המדרש גורמות לזילות בבית מקדש מעט, גורמות לאיבוד שלוות הנפש כך שאיכות הלימוד יורדת, זאת בנוסף לעצם ההפרעה בלימוד עצמו ועוד ועוד. מכאן שמתחייב מעשה. אלא משהותרה הותרה, וכיום לא ניתן אפילו להעיר. מה עושים. התקנת מיסוך שתמנע שיחות אינה חוקית ומסוכנת לבריאות. נותר רק שבתי מדרש או בתי כנסת יקבלו על עצמם לכבות את הטלפון, ובחוץ יותקנו מכשירי טלפון לחירום. ובנוסף, רצוי ללמוד קדושת בית הכנסת והחומרה מחילולו, שאפילו בחורבנו חלה הקדושה, ק"ו בבניינו. הבעיה שאיני איש ציבור ולא "פרויקטור". כל אחד שיכול לסייע להפצת רעיון זה יבורך.

  • לאור דברי הרב, ברצוני להעיר שמוכרח להמצא בקטורת "חלבנה" שדרשו חז"ל שזהו רמז לפושעי ישראל.

  • חבל מאוד שהרמב"ם לא חשב על הרעיון הנפלא הזה כשכתב את דבריו בהלכות התעניות, ומעניין שגם הגמרא לא העלתה על דעתה מחשבה פילוסופית כזו, וכתבה שעל אסכרה צריך לזעוק ולהריע. אגב, הקורונה נחשבת מגיפה רק בסלנג העממי ואינה מתאימה לשום הגדרה של מגיפה, לא במספר הנפטרים ולא בצורת הפטירה, כמבואר בגמרא, ולכן אין לקשר את הביטוי "מגפה" בתורה למחלת הקורונה, אך כאמור חבל שלתורה, לגמרא, ולרמב"ם לא הייתה עמקות רעיונית כמו לבעל המחשבה העמוקה, המקורית והמתחכמת המכונה "מחשבה".

    • אמנם צריך להחזיק טובה לכל מי ומה שיכול לחזק יהודים ולקרבם לבוראם
      אך וודאי מאמר זה למעיינים הוא קריאת תיגר פילוסופית על דעת רובם המכריע של מנהיגי החרדים
      שכן מחפשים תשובות וסיבות כמו בכל גילוי מידת הגבורה… נקודה.
      ועוד מילים כאילו של גבהות מעבר לחיוב ת"ת צדקה צניעות איסור לשוה"ר.
      כל זה הוא סיגנון של חלק מהמינסטרים ביולם התורה הליטאי .
      אך יוצא צמיד מבולבל בלתי מובן . רק נותן הרגשה לאנשי אסכולה זו שהם "מורמים מעם" מיוחדים. משיגים עומק דעת עליון כנאמר בבילעם ????
      מה זה
      ובעיקר ללא מסקנו מעשיות. מי יכול להצביע בבירור מה רוצה מחבר המאמר? עיין בתגובות ותראה שחוסר הבהירות מותירה תסקנות כ לפני לימוד המאמר .
      מפני שהוא כ"כ לוט בערפל שניתן להכניס בו כל הגיג אפשרי . ודי בזה.
      ושוב חלילה לזלזל במי ששואב חיזות מ סגנון זה

  • אף אחד לא יודע מהו רצון ה'.
    אפילו גדולי הדור שותקים מרוב מבוכה, וכמובן כך צריכים לעשות כל המשגיחים ובעלי המוסר שמרוב שלמדו מוסר שכחו שהם לעולם לא יידעו מה ה' רוצה. משפט אחד: תמים תהיה עם ה'.
    אני זוכר עוד מהימים שכבודו היה משגיח בחברון גאולה, ושם היו הרבה וועדים. אבל העיקר הוא שכל הישר ואמונה תמימה. זו העבודה, השאר זה ניחושים וצירופי מאמרי חז"ל. לה' הישועה.

    • אין סתירה.
      אפשר גם להיות תמים וגם לחפש טעמים.
      וכללית כל אדם צריך להבין שכל אחד חי עפ"י דרכו. כן, יש כאלו שלא די להם בקבלת הדברים בתמימות. הם זקוקים עבור נפשם ל'פילוסופיה' ועומק.

  • הסגר זהו סגר של אנוסים, הקשישים, החלשים, המוגבלים שאף אחד משכניהם לא מתדפק על דלתם להתעניין ורק זק"א מגיע
    במצבם ריקבון. הריח עולה גם לאף אלוהים על זה מגיפת הסגר.

    חמלה – אין. איבדתם חמלה איש את רעהו. במיוחד הבנים להוריהם. על זאת מכת החום.

    קורונה- על השחיתות המוסרית שפשתה בעצמו. עד כניסה לשער הנון של הטומאה. קורה -נ.

    הנשים מחטיאות רבים תמימים. מאסו בתפקידם המסורתי מאסו מהבעלים לטובת ריגושים החליפו את הבית בקניונים קניות ואת טבעת הנישואין בכרטיסי אשראי. על זאת מכת הנשימה. אמור מהנשים.
    הקב"ה ויתר על מצוות אדם למקום בתמורה לואהבת לרעך כמוך
    זהו כלל גדול בתורה.
    "שפיתו פתוחה לכל"

  • מעולה וכתוב נפלא. בדיוק "ברכה שלפני תורה" : 1. מידות. 2. התבדלות וחלילה הסתגרות.

  • החרדים לדבר ה אנו קיימים והעולם קיים יש מנהיג לעולם אי אפשר להתחמק אין סיבות ולא יעזרו לכל התנוקות שנשבו ושבויים לכפירה
    אני ממליץ בחום לחזור למקורות ולקיים ואהבת לרעך כמוך ולהפסיק את הגל של השינאה

  • גם מהמקורות שהביא הוא כתוב מפורש סיבת המגיפה
    תלונות עם ישראל על משה רבינו בעניין קורח עיין שם בוודאי שגם מגיפה שייכת למעשים שלנו !!
    חבל שאינו נכלל במקהלת גדולי הדור שהורונו להתחזק דווקא במה שהוא מזלזל!

  • מגפה היא איכשהו למעלה ממערכת זו: היא מגיעה ממקור עליון יותר, ומגלה משהו מהנהגה מרוממת, הגבוהה ממידת המשפט, מהשכר והעונש. וגם בעניין הזה, הצד הרוחני מקביל לגילוי הפיזי של המגפה.

    ממש מרומם, פוגע בלי הבחנה.

  • מאמר יפה ועמוק, נהניתי מאד, מקורי ומשובח. רק חבל שבתחילת המאמר הוא כותב בזילזול שלא יצטרף "למקהלה" המצגיעה עבירות כלשהן. וזה חבל. אפשר להגיד רעיונות רוחניים נשגבים מבלי לזלזל באחרים. והרי כולנו יודעים את שאירע לתלמידי רבי עקיבא שהיו גדולים בוודאי מאד אלא שלא נהגו כבוד זה בזה.

  • "יודע דעת עליון" נאמר על בלעם–אפ' לא על משה רבינו–אז למה אתם מברברים?

  • לא ברור שדברי הגמרא בעניין מגיפה שייך לקרונה שזה עובר באופן טבעי מאדם לאדם ולא מיתה סתם בפתע

  • אין כאן שום מגיפה. כדאי לעיין בשו"ע סימן תקע"ו מהי מגיפה.
    יש כאן אנשים חולים , עם מחלות רקע קשות, צורכים תרופות רעילות ,נושמים אויר מזוהם,אוכל מתועש ורעיל וזה הסיבה לחולי. כל הללו גורמים לתגובה חריפה של המערכות בגוף המביאה לקריסתו. טיפול רפואי שגוי תורם אף הוא לעלייה התמותה,כי הרפואה המערבית עדיין לא מבינה כיצד לטפל. אנחנו חייבים לשנות הרגלי והנהגות המחיה שלנו , זה הפיתרון ולא לרסס איזה וירוס מדומיין עם כל מני חומרים,לשים מסכות-פני הדור בפני הכלב.
    וירוסים לחיידקים לא עושים מחלות!תפקידם לפרק תאים לרקמות פגועות כדי שיתחדשו. כך קורה כאשר מורידים 2 לימונים מהעץ ובאחד מנקבים חור והוא ירקב והשני לא.
    תתעוררו!! תפסיקו עם בורקסים בשר וחלב ותתחילו לאכול כמו שצריך מן הצומח, לא מעובד!
    בריאות איתנה לכל עם ישראל אי"ה

  • אדמו"ר רבי שמואל מליובאוויטש מסביר במאמרו ד"ה לך לך דשנת תרל"ג ששינוי מקום כגון הליכתו של אברהם אבינו מחרן וכגון גלות מבית הכנסת וגלות המתפללים לתפילה ברחוב זה על דרך ירידת הנפש האלוקית מלמעלה מעלה לעולם הזה הגשמי להתלבש בנפש הבהמית ובגוף גשמי (וע"ד מאחז"ל מים תחתונים בוכים אנן בעינן למהוי קדם מלכא) "וצ"ל עבודה בבחי' רעש על הריחוק…" – כמו הרעש גדול של האופנים שמשבחים ואומרים ב'רוך כ'בוד י' מ'מקומו (ראשי תיבות בכי"ם) לעורר רחמים רבים….. ודוקא עי"ז פועלים פתיחת השע"ר (אותיות רע"ש) ההמשכות והגילויים הכי עליונים….. וזו עבודה ששייכת אפילו לצדיקים גמורים שמשיח אתי לאתבא צדיקיא בתיובתא

  • יישר חילו של הגה"צ רבי ראובן לויכטר שליט"א שהרים כל הנושא מעל השיחה הרדודה שקיים היום. ויש לזכור ולשנן תורתו של רמח"ל (בדעת תבונות סי קו- קח, ועוד מקומות) – אין הקב"ה עושה רע ועונשים בקום ועשה, אלא מתוך מצב של הסתר פנים שנגרם על ידי מעשה התחתונים, נותן כביכול רשות להמחבלים ומשחיתים (רצועה לאלקאה ביה) לחבל ולהשחית. ממילא אין כאן סתירה בין השגחתו וטובו לבין הרע שמגיע ח"ו, על ידי נתינת רשות. ב – במצב של וירוס וכד' השגחתו ית' אינו בדרך שכר ועונש – מדה כנגד מדה, הנהגת התורה (קוב"ה ושכינתיה) אלא הנהגה שאינו מצד המשפט, וזה גם אחד מדרכי השגחה שלו (מעין מה שנקרא הנהגת העיגולים שהם שוים לכל בני אנוש). וכמו שהנהגת הרחמים גמורים של י"ג מדש"ר הם לא מתחשבים עם מעשי בני אדם, וחנותי אף לרשעים, כי הוא הנהגה מעל הנהגת המשפט, כידוע מחז"ל על הפסוק מה תצעק אלי, כך יש בעוה"ר הנהגה בדרך ההפכי, הנובע מהסתר פנים גדול מאד, כדוגמת מצב ישראל במצרים, שפירשו חז"ל מה שפרעה אמר: מי הוי"ה, כביכול "הנהגתו" המוכר לנו נעלמת (לא שהוא ית' נעלם). ג – בודאי שאין לנו עסק "למה זה בא" ולענ"ד גם לא מה זה ללמד אותנו, אלא דבר אחד ברור: שזה בא מחסרון החוקים שיסד בורא עולם לקיום העולם. לעם ישראל זה תורה ומצוות, ולאומות העולם – קיום חוקות האנושי וחוקי הטבע שהולכים ונהרסים. כשמגיע לשלב שהאי משקל אינו יכול להמשיך (בלשון חז"ל: חסרון המתקלא – עולם התיקון), ממילא מתעורר ההכרח לחזור ולתקנו כפי הדרכים הידועים למי שברא את העולם וחוקיו להתקיים. ד – בנוגע למעשינו, היות ששורש הכל הוא הסתר פניו, אם כן שורש התיקון הוא גילוי פניו, כל קשר עם הבורא ית' מביא הארת פניו חזרה לעולם: בן תורה בלימוד (עם המחשבה והרגש על נותן התורה), וכל אחד לפי מצבו וענינו: אם בחסד, ואהבת חברים, וכו' – הצד השוה בכולם "הכוונה" להמשיך חזרה אור פני טובו לעולם, ואז ממילא חוזר המתקלא המקיים העולם כפי מדת המשפט המתוקן. ונזכה כולנו יחד במהרה לאורו

  • כבר אמרו חז"ל כיוון שנתה רשות למשחית אינו מבדיל בין צדיק לרשע אין לי כל כוונה ח"ו לדון בכלל בדרי הרב שליט"א
    אבל ודאי שאין שום אפשרות לזלזל בשום אחד מההוראות שהרי כתוב מנין שנתנה רשות לרופא לרפאות שנ' 'ורפא ירפה' וודאי יש בזה משום פיקוח נפש כל מי שמיל נפש אחת כאילו קיים עולם מלא אני לא רוצה לחשוב כמה חורבנות יכול להיות להיפך ח"ו,
    לא נראה לי שיש בזה מקום להתפשר וכמו שרואים כל מי שאף פעם לא מוכן להתפשר כאן פתאום הכל בסדר רואים איך כל מה שאנשים "לא מתפשרים" זה בגלל שהם רוצים להיות הפוך היום כבר כל זה ברור לראות מה קרה לציבורים כאלה פשוט נעלמו
    יש דברים שלפי כל הדעות אין מה להתפשר גם לא לשם שמים כביכול

    • ארשה לעצמי להעיר שניתן לקחת את המאמר כתוספת להתחזקויות נקודתיות ולכאורה מהמשנה באבות ("דבר בא על…" , "בארבעה פרקים הדבר מתרבה ") ועוד חז"ל משמע שגם מגפות באות על עוונות מסוימים בין השאר ואמרו לנו זאת כי יש מה ללמוד מכך ולעשות עם זה הן בזהירות וממילא שגם בתיקון.

כתוב תגובה:

נא להזין תוכן בתגובה
חובה למלא שם
נא למלא כתובת אימייל