לפני מספר חודשים פורסמה בכלי התקשורת החרדיים ידיעה שנשאה את הכותרת הבאה: "רב העיר זעק בכאב: אברכים הפכו לבשלנים".[1] הידיעה דיווחה על כינוס שנערך להורי בנות סמינרים בבני ברק, שעסק בין היתר בנושא של מקומות עבודה כשרים לנשים. הרב מאיר קסלר שליט"א, רב העיר מודיעין עלית, קבל על השבר שפקד את דורנו. לדבריו, לצד השאיפה היוקדת להקים בתים של תורה, נעלם אידאל ההסתפקות במועט, שהיה אחד הערכים החשובים שעמדו בבסיס הבית היהודי בדור הקודם. וכך, בני הישיבות המחפשים את זיווגם אינם מסתפקים עוד במורה או בגננת, אלא מבקשים להינשא לנשים העוסקות בתחומים רווחיים יותר, כמו למשל הייטק.
אם בעבר ניתן היה לזהות את עיקר חייה של האישה החרדית בבית פנימה, הרי שבשנים האחרונות נשים חרדיות שוהות חלק ניכר ומשמעותי מזמנן במקום העבודה, ובהתאם אף רוכשות השכלה וכלים כדי להתפתח בתחום המקצועי
בהמשך דבריו הציג הרב תבנית פרדוקסלית: "היא עובדת בשביל שהוא יוכל לשבת וללמוד, והוא נהיה עקרת הבית בשביל שהיא תוכל לעבוד". ואכן, לא נדיר לראות במחוזותינו אברכים הממהרים בבוקר לפזר את צאנם במוסדות הלימוד, ואף נדרשים להחזירם הביתה בשעות הצהרים המוקדמות. תופעה זו היתה זרה בדורות הקודמים, אז לא נדרשה האם לעבוד שמונה שעות עבודה (או יותר) ביום. אין חולק כי האתגרים שעמם מתמודד דורנו הם אתגרים חדשים שלא ידעום ולא שיערום אבותינו – לא כל שכן, אמותינו.
אישה בצומת העתים
בדבריו הזכיר הרב כי מקומות העבודה הקיימים מספקים אתגרים לא פשוטים עבור הבית היהודי: סביבת עבודה מעורבת, מעסיקים המבקשים לייצר אווירה חברתית, ואף מזמינים (או אפילו דורשים) מהעובדים השתתפות בערבי גיבוש, בילויים, השתלמויות וארוחות. במקומות עבודה רבים קיימת רשת אינטרנטית שאינה מסוננת, עולה דרישה לתואר אקדמי, ועוד.
הדברים שנאמרו בכינוס הם תמצית עדינה של מציאות חיים חדשה הקורמת עור וגידים: אם בעבר חלק נרחב בקרב הנשים החרדיות בחר לגדל את דור העתיד בנחת ולהתעטר בכינוי "עקרת הבית", הרי שכיום מלמדים הנתונים על עליה משמעותית בשיעור תעסוקת נשים חרדיות. בשנת 2018 עמד שיעור ההשתתפות של נשים חרדיות בשוק התעסוקה על 76%, ובכך עקף את שיעור הנשים העובדות בכלל האוכלוסיה.[2]
אם לא די בכך, ניתן להצביע על גיוון משמעותי באופי תעסוקתן של נשים חרדיות. בין השנים 2015-2001 ירד שיעור העוסקות בחינוך בקרב הנשים החרדיות בכוח העבודה מ-64% ל-42%.[3] לבד ממורות וגננות, ניתן לראות היום נשים חרדיות בתחומים מקצועיים רבים, ובהתאם לכך כוללים מסלולי ההכשרה לבנות קשת רחבה של מקצועות: ראיית חשבון, הנדסת תוכנה, עיצוב גרפי, תרפיה במוסיקה, אדריכלות ועוד ועוד. לימודים אלו מתקיימים בתוך הבית פנימה, בסמינרים החרדיים. ואם היה מי שסבר שלאחר תום הלימודים הרשמיים וקבלת התעודה תוכל בת-בית-יעקב להיפרד מספסל הלימודים, הרי שטעה. אף לאחר סיום הלימודים הרשמיים בסמינר, קיים שוק פעיל ותוסס של לימודי המשך. בתי המורה מלאים בקורסים שונים המציעים השתלמויות בשלל תחומים המעשירים את הידע המקצועי של המשתתפת, ומזכים אותה ב"גמולים" שישתקפו בתלוש המשכורת בסופו של יום.
לצד מסלולי ההכשרה של הסמינרים, קיים שוק מקביל: האקדמיה החרדית. יותר ממחצית מהנשים החרדיות ניגשות היום לבחינות הבגרות.[4] בשנת 2016 היו הנשים כשני שלישים מהסטודנטים החרדיים באקדמיה.[5] נשים חרדיות רוכשות השכלה אקדמית ומשתלבות בשוק התעסוקה בתור עורכות דין, מטפלות בתחומים פרא-רפואיים (ואפילו רפואה), עובדות-סוציאליות, פסיכולוגיות ועוד. רבים בציבור מתנגדים לתופעה ומגנים אותה, אך הצלחתם נמדדת בעיקר בדחיית השתלבותן של הבנות במוסדות המעניקים תואר אקדמי בשנים ספורות. השטח אומר את דברו: מחזורים רבים של בוגרות הנפיקה האקדמיה החרדית.
די בנתונים אלו להבין שלפנינו תמונת מצב שונה בתכלית מפרופיל האישה החרדית בדור הקודם. אם בעבר ניתן היה לזהות את עיקר חייה של האישה החרדית בבית פנימה, הרי שבשנים האחרונות שוהות נשים חרדיות חלק ניכר ומשמעותי מיומן במקום העבודה, ובהתאם אף רוכשות השכלה וכלים כדי להתפתח בתחום המקצועי.
את האתגרים העולים מהשינויים שחלו באורחות חיי האישה ניתן לחלק לשניים. הראשון נע סביב ענייני החומר. כינון "חברת הלומדים"[6] ייעד לאישה החרדית את העיסוק בכל ענייני הגשמיות, החל מעול הפרנסה שהוטל עליה וכלה בניהול טכני של הבית. כך התפתחה תרבות חרדית נשית ענפה המתמחה בצרכנות, אופנה וקולינריה. דיוני עומק על אודות טיבה של עגלה, פאנית ידועת שם, או מתכונים ועיצובי שולחן, הפכו לשיח מכונן בעזרת הנשים. האישה החרדית שנטלה על שכמה את שרביט הניהול הגשמי היטיבה לעשות זאת, והפנימה תודעה שוויתרה כמעט לחלוטין על חיבור לאוצרות הדעת ולארון הספרים היהודי. המחשה טובה לכך ניתן היה לראות בגיליון מורחב וחגיגי שהונפק לרגל ראש השנה באחד העלונים השיווקיים בירושלים המכוונים לנשים. העלון הכיל כמאתיים עמודי תוכן שיווקי ממוקד בענייני גשם; עמודים ספורים ממש הציעו הכנה רוחנית לימים הנוראים. ניתן לומר כי אלו בטלו בשישים.
האתגר השני הצובר תאוצה בשנים האחרונות הוא למעשה תולדה של הראשון. אתגר זה הוא מציאת חלופה אפשרית לחלל הדעת שנפער בעזרת הנשים החרדית. בעולם הנשי התפתחה דרישה לקומה נוספת, אינטלקטואלית, שתיבנה מעל קומת הניהול הטכני וטיפוח הבית והילדים. המענה שהפך פופולרי ומקובל הוא לימודים שתכליתם התמקצעות בעולמות של חולין. נשים רבות, במקודם או במאוחר, פונות לאקדמיה, ואלו המחזיקות בתפיסות שמרניות יותר משלימות קורסים רבים ומגוונים בבתי המורה או במסגרות חלופיות. ניתן לומר כי רוחה של תנועת ההשכלה, לה בקשה הגב' שרה שנירר לתת מענה באמצעות פתיחת מוסדות בית יעקב, שבה ומנשבת ברחוב החרדי. וכך, שיח נשי אינטלקטואלי, לכשימצא, יהיה נתון בדרך כלל במרחב של ידע חולין מקצועי כמו פסיכולוגיה, עבודה סוציאלית, בימוי או ספרות.
המשותף לשני אתגרים אלו הוא ריחוקה של האישה החרדית מעולם התוכן היהודי. עולמה הופך להיות חומרי יותר ויותר. גם כשהיא מבקשת התפתחות אישית במישור האינטלקטואלי, הערוצים שהיא פונה אליהם הם לרוב חילוניים במובהק
המשותף לשני אתגרים אלו הוא ריחוקה של האישה החרדית מעולם התוכן היהודי. עולמה הופך להיות חומרי יותר ויותר. גם כשהיא מבקשת התפתחות אישית במישור האינטלקטואלי, הערוצים שהיא פונה אליהם הם לרוב חילוניים במובהק.
מול מצג דברים זה, כאשר ברור לכל שאנו ניצבים בפני אתגרים משמעותיים שלא התקיימו בדורות עברו, יש לשבת על המדוכה ולהשקיע מחשבה מעמיקה באשר לאופן שימור ערכי הבית היהודי. נדמה שכבר לא ניתן להסתפק בעצרות חיזוק או בכנסי מחאה. הרטוריקה המזהירה והמתריעה אינה מציעה פתרון המניח את הדעת: היא גורמת לתחושת קריעה ואשמה במקרה הטוב, ובמקרה הרע יותר מביאה נשים רבות לניתוק מן המבוע היהודי, ולחוויה של אי רלוונטיות למשמע נבואות הזעם על מצבן.
בהקשר זה רלוונטיים מתמיד דבריו של ה"שרידי אש" ר' יחיאל יעקב וינברג:
ההסתייגות מן ההשכלה החילונית בלבד – כך טען ר' ישראל (סלנטר) – אינה מספיקה. זרם רוחני חדש טבעו בכך שהוא חודר דרך סדקים וחורים. המלחמה נגדו באמצעות חרמים ואיסורים לא תצליח לחסום הדרך בפניו, כי בכלל אין לכלוא הרוח באמצעי כפיה גרידא, דיכוי הרוח, כשהוא לעצמו שכרו יוצא בהפסדו… המגן היחיד נגד סכנתה של תנועה רוחנית המתפרצת מן החוץ הוא ליצור תנועה רוחנית נגדית ולפתוח שער לזרם מחשבתי חי ורענן הזורם ממעמקי הנשמה היהודית.[7]
חששו של בעל ה"שרידי אש" מתממש מול עינינו. באין תנועה רוחנית נגדית הפותחת שער לזרם מחשבתי חי ורענן, הופכת התודעה הנשית החרדית לטרף קל לאג'נדות פמיניסטיות למיניהן, ולא פלא שאלו הולכות וצוברות תאוצה. כאן מוטל עלינו, נשים וגברים כאחד, לעצור ולחשוב אילו כלים יש לפתח במטרה לצקת לתוכם את תמצית אמונתנו אף בדור שלנו, דור עקבתא דמשיחא רב השינויים והתהפוכות.
בין רפורמה הרסנית לנביעה מחודשת
לצורך הבנת גודל התפקיד המוטל לפתחנו, נמשיל את התורה והמצוות לארמון האוצר שבתוכו עושר רב – כסף, זהב ויהלומים יקרי ערך. על מנת לשמור על אוצרות החמדה יש להציב שומרים אשר ישגיחו יומם וליל על הארמון מפני שודדים. נניח כי אותו ארמון עומד עדיין על תלו – האם יעלה על הדעת לספק לשומרים הניצבים בשער כלי נשק אשר שימשו את שומרי הארמון בימים עברו? ברי כי התשובה תהיה שלילית. כל בר דעת מבין כי כדי שהשומרים יוכלו לגבור על חמסָנים בשעת הצורך, יש להפקיד בידיהם כלי נשק חדישים ומשוכללים, מותאמים לטיבן של מתקפות הנגד האפשריות.
האתגרים הניצבים לפתחנו היום שונים עד למאוד מאתגרי דורות עברו. בזמן שרוחות מנשבות בחוץ ומאיימות לחדור אל תוככי הארמון, אנו נדרשים לשכלול כלי הנשק. כדי לְשַׁמֵּר, יש לשפר.
בשונה מן הגישה הרפורמית שביקשה "לשנות" את התורה, מעשה כלאיים שבא להתאים את היהדות לערכים מתחדשים, הרי שדרכה של תורה היא לסלול נתיבים על מנת להמשיך ולדבוק באותה מחויבות ולהמשיך בהעברתה לדורות הבאים. המבחן נעוץ בבדיקת האמצעי והמטרה. ככל שהתורה היא אמצעי והטמעת התרבות היא המטרה, הרי שמדובר בגישה רפורמית; אולם, ככל שהתורה היא העיקר, וההתאמה היא אמצעי לדאוג לשימורה ולקיומה, הרי שמדובר בעבודת ה'.[8]
קל לברוח למקומות של כנסי הפחדה נגד האקדמיה, למיצגים רבי רושם על כוחות השחור הנאבקים בבני האור, ולאמצעי שכנוע ולחץ נוספים. אך הדברים שהביא ה"שרידי אש" בשם ר' ישראל סלנטר, כפי שפורטו לעיל, מלמדים שאין בכך די
דוגמא לכך ניתן לראות בתקנת הלל הזקן. נאמר: "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְלֹא תִתֵּן לוֹ וְקָרָא עָלֶיךָ אֶל ה' וְהָיָה בְךָ חֵטְא".[9] הפסוק מזהיר מפני מצב שאנשים נמנעים מהלוואת כספים בקרבת שנת השמיטה. כשראה הלל הזקן כי אכן נוצר מצב שאנשים נמנעו מהלוואת כספים, מחשש שכספם לא יושב אליהם לאחר השמיטה, הוא הבין כי על מנת להגשים את דברי התורה (באקלים כלכלי חדש שהקשה מאד על יישום שמיטת כספים בפועל) יש "לייצר" מכשיר הלכתי שיאפשר גביית חובות שטרם נגבו בסמיכות לשנת השמיטה. המכשיר שייצר (הפרוזבול) הוא דוגמא ליצירה חדשנית שכל תכליתה היא לשמר את דברי התורה, בבחינת "ועשו משמרת למשמרתי".[10] נכון, המונח "שינוי" זר למחננו האמון על האמרה "חדש אסור מן התורה", אולם לעתים, השינוי הוא בלתי נִמְנַָָע. כאשר הסוסים ברחו מן האורווה, לא תועיל טקטיקה של נעילת השערים. על מנת להבטיח את חיבורן של נשים באופן פנימי ועמוק לתורה, למצוות ולערכים יהודיים, יש להשקיע חשיבה מעמיקה ומחודשת.
קל לברוח למקומות של כנסי הפחדה נגד האקדמיה, למיצגים רבי רושם על כוחות השחור הנאבקים בבני האור, ולאמצעי שכנוע ולחץ נוספים. אך הדברים שהביא ה"שרידי אש" בשם ר' ישראל סלנטר, כפי שפורטו לעיל, מלמדים שאין בכך די. אמצעים אלו זורעים פחד בלבן של מתבגרות צעירות, ולצד זאת מייצרים תחושה של חוסר רלוונטיות, ניכור ואפילו זלזול אצל נשים שחצו את גיל השחור-לבן וההסתכלות הדיכוטומית. כדי להתמודד עם המציאות הניצבת לפתחנו, יש לייצר דווקא כלים הגותיים ותודעתיים. אמת, מדובר בחידוש, אך מהסוג הנדרש, לאור המציאות הנוכחית, דווקא לצורך הביצור, ועל מנת לייצר חלופה משמעותית לאלטרנטיבות הקיימות כיום בפני האישה החרדית – כפי שיורחב להלן.
אומתנו, שהיא אומה בשתי תורותיה גם יחד, שבכתב ושבעל פה, הפליאה לאורך כל ההיסטוריה היהודית לבצע התאמות למציאות החיים העדינה והמורכבת שבכל דור, בבחינת תורת חיים. תקנות רבות, דרכי התייחסות מגוונים בעולם הפסיקה, ואופני דיון שונים בפשט, בדרש, באגדה ובהלכה – כל אלה נטוו בתנועה המחושבת שבין מוסר התורה הנצחי ליישומו המקומי, המתחדש בכל יום.[11]
פמיניזם: לא תוכל להתעלם
לצד שינוי התנאים במצבה של האישה החרדית, חלו התפתחויות משמעותיות ביחס למעמד האישה בעולם הכללי. גם אם הנסיבות שונות, קשה לנתק את התמורות שחלו בעולם הנשי החרדי מן השינויים שחלו במעמד האישה בעולם הכללי. בין אם נרצה ובין אם לא, כאשר אנו באות לעסוק במצב האישה בחברה החרדית, איננו יכולות להתעלם מן ה"פמיניזם" – שינוי מעמד האישה בעולם הכללי.
המושג "פמיניזם" הוא שם כולל לזרמי מחשבה, תנועות פוליטיות ופרויקטים חברתיים שעניינם קידום מעמדה של האישה וזכויותיה. גלי הפמיניזם שטפו את העולם המערבי עוד בשלהי המאה התשע-עשרה, פורצים מתוך רעיונות הנאורות והמהפכה התעשייתית ששינו את אופי התא המשפחתי. הגל הראשון – הפמיניזם הליברלי – התאפיין במאבק למען השגת זכויות משפטיות וחברתיות: זכויות רכוש, זכויות משמורת, הזכות להשכלה שווה, ומעל הכל – הזכות להצביע ולהשתתף בבחירות.
הפמיניזם הליברלי ביקש לא רק להרחיב את זכויותיה החוקיות של האישה, אלא גם להשפיע על מעמדה במגוון תחומים, כולל שוק התעסוקה והתא המשפחתי. גל זה התעצם בעקבות מלחמת העולם השנייה, אז נדרשו נשים למלא את מקומם של הגברים בעבודות שונות עקב הגיוס הנרחב. עם חזרתם של הגברים מהמלחמה, התבקשו הנשים לשוב אל מקומן הטבעי – אל הבית פנימה. רובן, שכבר הספיקו לטעום את טעמה של עשייה מחוץ לכותלי המטבח, עשו זאת תוך מרמור ובידיעה כי הן אוצְרות פוטנציאל עשייה משמעותי אף מחוץ לגבולות חדר הכביסה.[12] חיבורים רבי השפעה שפורסמו בתקופה זו הציעו תפיסת עולם שאישה נהיית אישה בכוחם של לחצים חברתיים המעצבים אותה בדמות כנועה המקבלת על עצמה את עליונות הגברים,[13] וכן הצביעו על מרחב הפעולה המצומצם של הנשים בתור גורם לתחושות החמצה וייאוש הרווחות בקרבן.[14] גל פמיניזם זה התמקד בשווה שבין המינים וביקש שוויון זכויות מלא – "יחס דומה לדומים ויחס שונה לשונים". המודל שאליו שאפה תנועת הנשים להידמות היה דמותו של הגבר.
במצב דברים זה, ללא אלטרנטיבה בהירה, קיימת סכנה שהתפיסות הפמיניסטיות הזרות לרוח ישראל סבא ימצאו משכן בלבותיהן של הנשים החרדיות. אין עת מתאימה מזאת לשבת על המדוכה
אולם, גל זה נחל כישלון בכל אותם המקומות שבהם צָפוּ ההבדלים הקיימים בין גברים לנשים. על יסוד הכשל האינהרנטי הנעוץ בדרישה לשוויון, התעורר גל פמיניזם נוסף: הפמיניזם התרבותי.[15] בעוד הפמיניזם הליברלי התמקד בשווה בין המינים, התמקד הגל התרבותי דווקא בשונה שביניהם וביקש לשתף את "הקול הנשי" בזירות הציבוריות שנתפסו גבריות: פוליטיקה, משפט, מחקר מדעי ועוד. גל זה חקר, תאר והמשיג איכויות נשיות כמו אמפתיה, מחשבה על טובת הקבוצה, יכולות שיח ותקשורת וכן הלאה.
תמורות אלו במעמד האישה בעולם לא פסחו על החברה החרדית. מצד אחד, המונח "פמיניזם" מעורר לא אחת תחושת התנגדות בקרב קהלים שונים. אמת, העמדה התורנית אינה מתיישבת עם חלקים נרחבים בגישות השונות לפמיניזם. אך מנגד, ניתן לומר בזהירות כי מעמדה של האישה החרדית היום יונק, בנקודות מסוימות, מגלי הפמיניזם שהוזכרו לעיל. עצם העובדה שאישה חרדית זכאית להחזיק בנכסים, לנהל חשבון בנק, להיות שותפה בקבלת החלטות הנוגעות לילדיה, להשתתף בבחירות לכנסת ולרשויות המקומיות, ללמוד, לרכוש דעת ותארים – כל אלו הם תוצרים של מאבקים ארוכי שנים שערכו נשים ברחבי העולם. וכך, ברצותנו או שלא, עלינו להבין כי יחד עם חוסר הנוחות שחשים רבים נוכח המושג ומשמעויותיו, הפמיניזם כבר כאן.[16]
בבואנו להתבונן בנושא מעמד האישה מתוך נקודת מבט יהודית הנאמנה לתורה ולמצוות, חשוב מאוד שנבור את המוץ מהתבן. אין ברצוננו לאמץ יסודות חשיבה הזרים לרוח התורה. אך לצד ההסתייגות הברורה, אנו נדרשות לחשיבה מחודשת על מעמדה של האישה החרדית בעידן שבו אנו חיים. מציאות החיים שכבר מונחת לפתחי בתינו מחייבת ניסוח ברור של שפה המתמודדת עם המתרחש בשטח. דורנו אינו מאפשר לאישה לשהות אך ורק בירכתי הבית. הוא מזמין, שלא לומר מחייב, את נוכחותה במרכז ההתרחשויות. היא נקראת לצאת ולפרנס, להתמקצע וליזום. במצב דברים זה, ללא אלטרנטיבה בהירה, קיימת סכנה שהתפיסות הפמיניסטיות הזרות לרוח ישראל סבא ימצאו משכן בלבותיהן של הנשים החרדיות. אין עת מתאימה מזאת לשבת על המדוכה.
לימוד היא צריכה – אישה ומצות תלמוד תורה
ניתן לסכם את האמור עד כה ולומר כי הלכה למעשה מוצבות בפני הנשים החרדיות שתי אפשרויות. האחת, להדר בדלת אמותיו של הקמח, קרי: בעולמות של צרכנות, קולינריה ואופנה. האפשרות השנייה מיועדת לחפצות דעת: כיון שבית המדרש, ככלל, סגור בפני האישה החרדית, הרי שהאפשרות היחידה המונגשת בפניה היא לימוד מעמיק של "חכמות חיצוניות". לא נדיר היום למצוא במחוזותינו נשים חרדיות הרוכשות לעצמן השכלה רחבה בתחומי החול לא רק כהכרח לכלכלת ביתן, אלא אף בתור סיפוק צורך נפשי של לימוד ורכישת דעת.
לימוד התורה הוא אפיק התפתחות אינטלקטואלי היכול להציע תחליף לאפיק ההתפתחות החומרי והחילוני. במקום להצטיין רק באפיית עוגות, יכולה האישה להצטיין בחיבור רוחני, ובמקום שתתמלא נפשה בידע חילוני, יכול הלימוד להעשיר את עולמה בערכי תורה ומוסר
כיוון שעזבה את הסמינר, במקרים רבים פוסק עולם הרוחני של האישה החרדית מלהתפתח. אפיקי ההתפתחות היחידים העומדים בפניה הם חומריים או חילוניים. מוטל עליה לדאוג לכל ענייני הבית והפרנסה, ומתאפשר לה להרחיב את אופקיה בתחומי דעת כלליים. לצד זאת, היא מתמודדת גם עם השקפת העולם הפמיניסטית שהיא פוגשת בעולם שבחוץ. האם ניתן להשלים עם המצב המתואר שבו מקומה ותפקידה של האישה מצטמצמים אך לניהול ענייני החול, ולמבקשות דעת ניתן מענה רק בעולמות של חולין?
לימוד התורה הוא אפיק התפתחות אינטלקטואלי שיכול להציע תחליף לאפיק ההתפתחות החומרי והחילוני. במקום להצטיין רק באפיית עוגות, יכולה האישה להצטיין בחיבור רוחני, ובמקום שתתמלא נפשה בידע חילוני, יכול הלימוד להעשיר את עולמה בערכי תורה ומוסר. כן, בכוחו של לימוד התורה לתת לאישה תחושת ערך עצמי, היכולה להשתיק את הקריאה הפמיניסטית המגיעה מהרחוב החילוני.
לימוד תורה לנשים בעידן המודרני
במשך שנים רבות נהוג היה כי בעוד הבנים נשלחו לתלמודי תורה, שם רכשו ידע תורני, הבנות היו נשארות בביתן ולמעשה יונקות מאמותיהן את יסודות הדת, את האמונה ואורחות החיים. עם החלת חוק חינוך חובה באזורים שונים באירופה, נשלחו הבנות ללמוד בבתי הספר הציבוריים, בעוד ה"חיידרים" הקהילתיים המשיכו לתת מענה חינוכי לבנים. החינוך ה"חיצוני" עשה את שלו, ואט אט נוצר פער מהותי בין השכלתן של הנערות היהודיות בתחומי החולין להשכלתן בתחומי הדעת היהודית. הבנות התמקצעו בתחומים כמו ספרות, היסטוריה ולשון, ונראו כאירופאיות מן המניין בלבושן, בלשונן ובהשכלתן. מנגד, ידיעותיהן ביהדות היו מינימליות עד אפסיות. למרבה הכאב, הובילה בורות יהודית זו להתרחקותן של הבנות היהודיות מהדת, עד כדי התנצרות של כ-400 בנות בקרקוב בשלהי המאה התשע-עשרה ותחילת המאה העשרים.[17]
תופעה זו של ניכור וזרות לתורה ולמצוות דרשה התמודדות. אחת הדרכים שהוצעו היתה לימוד תורה. כך אמר הרב מנדל חיים לנדא, רבה של נובי-דבור (Nowy Dwor) שבמחוז ורשה, בכינוס רבנים שנערך בקיץ 1903 בקרקוב:
לדאבוננו תחונכנה הבנות, גם אצל היראים, ברוח זרים. קוראות הנה בספרות כל עם ועם ללשונותיהם בגויהם ולומדות כל מיני לימודים, ומהיהדות הנאמנה, מרוח התורה ומטהרת אמונת ישראל לא תדעון מאומה… התוצאה הנוראה כבר עומדת היא לנגד עינינו בריבוי מקרי עזיבת הבנות את דת ישראל בגאליציא. ואשר לא תעזוב את עמה בפועל כבר לבה רחוק מעמה… הנני אומר כי הזמן דורש מאתנו במפגיע ללמד את הבנות ידיעת התורה כדי שעל ידי זה תבואנה לקיום המצות. והרי אנו רואים לעינינו רפיון המצות אצל הבנות ביותר אפילו אצל בנות החרדים לפי שאין להן מושג כלל מהיהדות. ואשר אומר הטוען מדברי חז"ל כל המלמד את בתו תורה כאלו מלמדה תפלות, אני אומר שזה היה רק בימים מקדם שלא היתה חכמה לאשה אלא בפלך[18] ונצרו רק את דלתות ביתן ומהחיים החיצוניים לא ידעו מאומה. […] אבל עתה שכל מיני תפלות עמם לומדים עמהם למה יגרע לימוד התורה מלימודים אחרים. (ההדגשה אינה במקור. ר"ל)
דברים אלו נתקלו בהתנגדות רבה, ולא התגבשה כל הצעה אופרטיבית להקים בתי ספר או ללמד את הבנות חכמות יהודיות.[19] בהמשך נערכו נסיונות נוספים לקדם חינוך תורני לבנות, אולם כל ניסיון שכזה נתקל בהתנגדות חריפה.[20] כך המשיכו בנות ישראל ללמוד במוסדות הגויים ולהתרחק מתורת ישראל.
לאחר כשבע עשרה שנים שהשטח זעק את דברו והמתין ליוזמה שתקבל אישור רבני, קמה הגב' שרה שנירר ועשתה מעשה.[21] היא החליטה לפתוח מוסד לימודים לבנות יהודיות ולעביר בו שיעורים שיעסקו בתכנים תורניים. מפעלה של שרה שנירר זכה, בדיעבד אמנם, לאישור רבני. כך כותב המשנה ברורה בספרו ליקוטי הלכות[22] על הגמרא "כל המלמד את בתו תורה כאילו מלמדה תפלות",[23]:
ונראה דכל זה דוקא בזמנים שלפנינו, שכל אחד היה דר במקום אבותיו וקבלת האבות היה חזק מאד אל כל אחד ואחד להתנהג בדרך שדרכו אבותיו… בזה היינו יכולים לומר שלא תלמוד תורה… אבל כעת, בעוונותינו הרבים, שקבלת האבות נתרופף מאד מאד וגם מצוי שאינו דר במקום אבותיו כלל, ובפרט אותן שמרגילין עצמן ללמוד כתב ולשון העמים בודאי מצוה רבה ללמדם חומש וגם נביאים וכתובים ומסרי חז"ל כגון מסכת אבות וספר מנורת המאור וכד' כדי שיתאמת אצלם ענין אמונתנו הקדושה, דאי לאו הכי עלול שיסורו לגמרי מדרך ד' ויעברו על כל יסודי הדת ח"ו.
דברי החפץ חיים מדברים בעד עצמם. אמנם אמרו חכמים שהמלמד את בתו תורה כאילו מלמדה תפלות, אך מאחר שנתרופפו הדורות, ומציאות החיים השתנתה, הרי שכיום מצוה ללמד את הבנות תורה כדי למנוע את הידרדרותן
דברי החפץ חיים מדברים בעד עצמם. אמנם אמרו חכמים שהמלמד את בתו תורה כאילו מלמדה תפלות, אך מאחר שנתרופפו הדורות, ומציאות החיים השתנתה, הרי שכיום מצוה ללמד את הבנות תורה כדי למנוע את הידרדרותן.
ואכן, נראה כי כעבור זמן, הרעיון – שעורר התנגדות כה חריפה בראשיתו – ליסד בתי ספר לבנות שבהם ילמדו תורה, קרם עור וגידים. מאות ואלפי תלמידות התחנכו בדרך התורה והמצוות הודות למפעלה העצום של הגב' שנירר. היחס המתנגד והחשדני הפך עם הזמן ליחס של כבוד ושל הערכה על מפעלה הדגול.
בית יעקב בימינו
האישה היהודית בדור שקדם לשואה היתה נתונה בסכנה רוחנית. רוחות של השכלה נשבו ברחובות ונשאו עמן את הטובות שבבנות.[24] בתגובה לכך לא יכלה הגב' שנירר לעמוד מנגד, והיא ייסדה אפוא מוסדות הכוללים לימוד תורה לנשים. כלומר, התרופה התאימה למחלה: השכלה יהודית מול השכלה זרה.
בדורות שלאחר מכן, התפתח מפעל בית יעקב ומנה עשרות ומאות מוסדות ואלפי, אלפי תלמידות. אולם, בחמישים השנים האחרונות, שבהם מפעל בית יעקב הפך מובן מאליו, נראה שכבר פסק הצורך בתרופה שהציעו בתי הספר של שרה שנירר. איום ההשכלה כמעט ונעלם בדור הקודם. תשוקת הדעת של הבנות היהודיות בדורה של גב' שנירר פינתה את מקומה לטובת אידאל גידול בתים יהודיים. וכך, הלהט ללימוד התורה במוסדות בית יעקב דעך אף הוא.
האם בית יעקב של היום אכן מספק תרופה למחלות הדור הנוכחי? נראה לומר, בכאב גדול, כי התשובה שלילית. בנות בית יעקב מטפחות עולם של צרכנות ואופנה, וכמו אז, קודם הקמת בית יעקב, כן היום (בשינויים המתבקשים): הן קונות דעת בשדות זרים
ניתן לומר בזהירות ובהכללה גסה שמקצועות הקודש שנלמדים בשנות בית הספר והסמינר בבית יעקב כיום מתמקדים בשינון תכנים ולא בחוויה של למידה, הבנה וחיבור עמוק. עדויות של בוגרות בית יעקב מלמדות שהבנות אינן מצפות לשיעורי תורה או נביא בשנות הלימודים. מעטות הבנות שהתחברו לשיעורי דינים או ביאורי תפילה. לא ייפלא אפוא כי מעטות עוד יותר בחרו להמשיך ללמוד באופן עצמאי סוגיות שלא יושבו על בוריין במסגרת השיעורים בסמינר.
כך מתחנכות דורות של בנות על שינון תכנים חלף לימוד חוויתי וחיבור אישי ועמוק לדעת תורה ולארון הספרים היהודי. אותן בנות הופכות ברבות הימים למורות, המחנכות דור חדש על אותם היסודות. אם טעם לימוד התורה נחווה כמעמסה של סיכום דברי המפרשים ושינון לקראת מבחן, הרי ברור כי רבות הן הנשים שידיעתן בתורה תואמת ידיעה של בת סמינר במקרה הטוב, וזו אף בגילים בוגרים הרבה יותר.
נראה כי התרופה שהציעה הגב' שנירר למחלת הדור התאימה לדורה היא. ברבות הימים, מפעלה הצליח כל כך עד שלא היה צורך יותר בתרופה שהוצעה. אולם, דור חדש קם ואתו אתגרים חדשים. האם בית יעקב של היום אכן מספק תרופה למחלות הדור הנוכחי? נראה לומר, בכאב גדול, כי התשובה שלילית. בנות בית יעקב מטפחות עולם של צרכנות ואופנה, וכמו אז, קודם הקמת בית יעקב, כן היום (בשינויים המתבקשים): הן קונות דעת בשדות זרים. האמנם ניתן להסתפק במודל החינוכי הקיים ולהמשיך להחזיק בו, באמונה שהוא מתאים אף לדורנו אנו?
לימוד תורה בבית יעקב
המסקנה המתבקשת מהאמור לעיל היא שיש צורך בחיבור מחדש ללימוד מקצועות הקודש במוסדות בית יעקב. לימוד בדרך של סיכום ושינון אינו מספק את הצורך הנשמתי ואינו מעניק לבנות כח להתמודדות עם אתגרי הדור.
הבה נדמיין דור של נשים שיזמו ומצאו קשר ממשי ללימוד התורה, נשים שלבן מלא באהבת תורה הנשענת על חוויה של חיבור כן, אמתי, בלתי אמצעי ולא מְתוּוָּךְ לדברי אלוקים חיים. כך יצמח דור של מורות שתוכלנה להעביר את הלפיד הלאה, באופן שבו כל שיטת הוראת לימודי הקודש בבתי הספר, בתיכונים ובסמינרים של בית יעקב, ישנה את פניו – מחינוך לשינון לחינוך לחיבור, לחשיבה עצמאית, ולהבנה עמוקה של דברי התורה הנלמדים. עבודה חינוכית נכונה בתחום זה תצמצם את מספרן של בוגרות בית יעקב שראשן ורובן בענייני חומר בלבד, ומאידך גיסא תספק אפיקים אינטלקטואליים תורניים עבור שוחרות הידע, הנשלחות כיום להרחיב את השכלתן בתחומי החול בלבד.
מאמר זה מבקש לעורר לחשיבה בדבר המודל הראוי בכל הנוגע ללימודי הקודש לבנות, ואינו מתיימר (לפחות בשלב זה) להציג תכנית עבודה מפורטת. עם זאת, יש להדגיש כי אין כוונתו לקרוא להקמת מדרשות לנשים שיחנכו לכל הערכים המובאים לעיל, אלא דווקא להעצמת החלק התורני בתוך המוסדות הקיימים. נראה כי נכון לתת נפח, עומק, ולמעשה קומה נוספת בלימוד מקצועות הקודש במוסדות בשנות הלימוד בבתי הספר, בתיכונים ובסמינרים.
כשם שנשים צעירות נוהגות להשתלם מעת לעת בתחום המקצועי, או לצאת לשיעורי הנחיית הורים, כן יש לייצר תודעה שתהפוך למציאות שבה נשים לומדות באופן עקבי ושיטתי תנ"ך, אגדה והגות יהודית
כן, חשוב גם לשמר את הגחלת שתבער אף בשנים המאוחרות יותר, לאחר תום הלימודים במוסדות. לימוד התורה אינו אמור לדחוק לקרן זווית את המפעל העיקרי של הקמת בית וניהול משפחה. ההפך הוא הנכון. המודל המוצע מבקש לשלב גשם עם רוח ולקרב את עולם הלימוד לעולם המעשה, זאת על ידי חיבור עמוק אל דברי התורה, עד לבחינה של "כי הם חיינו" ממש. כשם שנשים צעירות נוהגות להשתלם מעת לעת בתחום המקצועי, או לצאת לשיעורי הנחיית הורים, כן יש לייצר תודעה שתהפוך למציאות שבה נשים לומדות באופן עקבי ושיטתי תנ"ך, אגדה והגות יהודית. במציאות זו לא נדירים יהיו ערבי "סיומים" שישקפו התקדמות והספקים של נשים בלימודי קודש. ודוק: אין מדובר בשיעורי קודש שבהם הנשים הן רק שומעות פסיביות. מוצע לייצר פלטפורמה שתאפשר גישה של הנשים למקצועות הקודש באופן בלתי אמצעי ובלתי מתווך, כך שנשים ימצאו את חלקן שלהן בתורה בבחינת "ותן חלקנו בתורתך". רק כך הן תרגשנה שיש להן חלק ונחלה בעולם של רוח ותוכן יהודי, ושאינן נדחקות לעיסוק בלעדי בעולם של חומריות או בתחומי דעת חילוניים.
מטרת העל היא כאמור לייצר נתיב חדש וישיר של נשים לדברי התורה. מינון הלימודים צריך להתאים לנסיבות החיים וכן לרצון האישי ולנטייה הנפשית של כל אישה. בגיל הצעיר – באמצעות שיעורי הקודש בתוך מערכות החינוך המוסדרות – אז תונח התשתית שתייצר גירוי, ענין, הנאה וחיבור לעולמות התוכן היהודי. בשנות הנישואים הראשונות וגידול הילדים – לימוד עקבי ושיטתי, במינון נמוך יותר המותאם לקצב החיים האינטנסיבי ולדרישות הבית בשנים אלו. ואילו בשנים הבוגרות יותר, כאשר יעזבו הגוזלים את הקן, נדמה שאז תגיע השעה להרחבת התשתית שהונחה בעבר, להעמקה של הלימוד ולקניית דעת משמעותית באוצרות חכמת ישראל.
אציין שאין כמובן להתעלם מחשיבות הקשר הרוחני של האישה לאלוקיה – קשר שאינו בהכרח תלוי-דעת, והעשוי (והרצוי) להתקיים בכל שלב בחייה של האישה, גם כשהעיסוק בילדים וטרדות היומיום עושקים את משאבי זמן הלימוד. עם זאת, עיסוקנו כאן הוא בקשר שיש בו גם ממד של דעת ושל לימוד עיוני – ממד המשלים את אותו קשר רוחני, טבעי ואינטואיטיבי שהרבה חשות. כאמור, נדמה שלמול אתגרי השעה, נעשה ממד זה לחיוני עבור נשים רבות.
ללמוד הרבה
בין כתביו של הרב דסלר זצ"ל נמצא מכתב לבתו, שבו, לאחר דרישת שלומה וגילויי אהבה בלתי מסותרים, הוא מעודד אותה ללמוד תורה ברצינות ובהתמסרות. כך מדרבן הרב דסלר את בתו:
ועתה בתי-חיַי, בתי-אהבה, התחזקי בלימודייך, וראי אשר תלמדי ותדעי את אשר למדת, עד שבקרב הימים תוכלי בעצמך ללמוד בספרי הקודש. והיה כאשר יזכנו השם ונהיה יחד שנית, בלי נדר אלמוד עמך הלאה הלאה בלימודי הקודש… דעי, אשר הרבה עוד לפנייך ללמוד… השתדלי ללמוד את מורייך הרבה רש"י… למדי נ"ך… ראי ללמוד הרבה… בתי חיי… זלגו עיני דמעות חמים, דמעות הרבה, בקראי במכתב אמא כי תלמדי בחשק ובהתמדה, עשי לך שעות קבועות בכל יום ללימוד… האמיני לי בתי-נפשי כי ברור הוא לי באמת כי בזה תצליחי לא רק ברוחניות, אבל גם בעולם הזה… והיה אושרך בדבר הזה אשר למדת יהדות הרבה… לנחת ולשמחה לך תמיד…[25]
בהיותנו תלמידות סמינר, לא זכינו מעולם לקרוא את המכתב הזה. החינוך שקיבלנו התמקד כמעט אך ורק בחשיבות ההצטנעות והירכתיים. מסרים של התכנסות באו לידי ביטוי בתקנוני צניעות מפורטים, בתכני שיעורי הקודש, ואף בתכניות ובפעילויות חינוכיות שגדשו את גיל הנעורים. מנגד, עידוד נותן אמון ביכולות הלימוד, קריאה ללמוד וללמד, ודחיפה להפוך נשות תורה בפני עצמנו – כל אלו נפקדו מן האידאל החינוכי שעליו צמחנו. האם אין זה מן הראוי ואפילו מן הנחוץ שלצד תקנוני הצניעות המשדרים לבת כי ראוי לה להתכַּנֵס, יהפוך מכתב זה למקור המדרבן צמיחה רוחנית-אינטלקטואלית?
מה לומדים?
העלינו אפוא כי התרופה לאתגרים העומדים בפני הנשים בדור זה היא לייצר חיבור בלתי אמצעי בינן לבין עולמות התוכן התורניים. כעת יש לחפש אחר הדרך הראויה לדבוק בה: באיזה אופן של לימוד ניתן ליצור את אותו החיבור המחודש?
המשנה ברורה, שדבריו הובאו לעיל, ממליץ לנשים ללמוד חומש, נביאים, מוסר, מסכת אבות וכדומה, "כדי שיתאמת אצלן עניין אמונתנו הקדושה". בזמנו של המשנה-ברורה, האתגר שעמד בפני נשים היה כפירה וחילון. התרופה לכך היתה חיזוק באמונה, שבאה דרך לימוד דבר התורה שבכתב וחיזוק מוסרי. בדורנו, לעומת זאת, האתגר הניצב בפני הנשים הוא, מצד אחד, התמודדות עם עולם החומר האופף אותן, ומצד שני, הצורך בתוכן תורני מעמיק שימלא את התשוקה האינטלקטואלית הנשית. אתגר זה מצריך מענה שונה.
נראה כי יש נשים שתמצאנה את החיבור והעומק הרצוי בלימוד תנ"ך ודברי אגדה. נשים כאלה יש להזמין ללימוד רציני, שיטתי, מקיף ומעמיק בחומש ומפרשים, פרשת שבוע, נביאים ראשונים ואחרונים, הלכה ומדרש, תוך דגש בהבנה ועומק, בחשיבה ובחיבור אישי, במהות ובמשמעות – במקום הדגש בשינון המקובל כיום ברוב השיעורים הנמסרים בבית יעקב, המעצבים את הקשר של האישה החרדית אל ארון הספרים היהודי. עם זאת, נראה שעבור נשים אחרות, אין די בכך לייצר את תחושת החיבור אל התורה, את ההרגשה שהן מתפתחות וקונות דעת בתהליך הלימוד שלהן. עבורן, יש צורך לתור אחר לימוד ברמה אינטלקטואלית המצויה בלימוד העיוני, דוגמת לימוד הגמרא וההלכה, וההעמקה העיונית במאמרי חז"ל.
עבור נשים אחרות, אין די בכך לייצר את תחושת החיבור אל התורה, את ההרגשה שהן מתפתחות וקונות דעת בתהליך הלימוד שלהן. עבורן, יש צורך לתור אחר לימוד ברמה אינטלקטואלית המצויה בלימוד העיוני
בנקודה זו, יש מקום לספק אם ראוי "להתיר" זאת. בהקשר של לימוד תורה לנשים, מחלק הרמב"ם בין תורה שבכתב לתורה שבעל פה, ומבאר כי דברי רבי אליעזר המשווה לימוד תורה לאישה ללימוד תפלות מתייחסים אך ללימוד תורה שבעל פה ולא ללימוד תורה שבכתב. לדבריו, אין לכתחילה ללמד אישה אף תורה שבכתב, אולם אם למדה – אין זה תפלות. מנגד, לימוד תורה שבעל פה לנשים עולה בגדר לימוד תפלות. דברי הרמב"ם הללו הובאו להלכה בשלחן ערוך, שלא כדעת הטור.[26] גם ביחס לדברי הרמב"ם, יש פוסקים שביארו כי דבריו התייחסו לכלל העם, ולא כוונו לנשים שניכר היה שכוונתן ללמוד בכל לבן ושהתברכו ביכולות גבוהות המאפשרות לימוד גמרא בעיון.[27] ברוריה, אשת ר' מאיר, היא דוגמא ל"אישה חכמנית" שהוכיחה יכולות גבוהות ואף למדה שלוש מאות הלכות ביום אחד מחכמים, וזכתה להערכה רבה.[28] ואכן, בכל הדורות נמצאו נשים יחידות שהצטיינו בלימוד התורה שבעל פה.
לצד זאת, יש להביא בחשבון כי חכמי ישראל בדורות הקודמים מצאו לנכון להתיר ואף להורות לכתחילה לנשים ללמוד תורה בתור מענה לאתגרי הדור. המשנה ברורה המצוטט לעיל מחלק בפירוש בין המצב בדורות הקודמים למצב בדורו ואומר כי צו השעה הוא להורות לנשים ללמוד תורה אף שלא נהגו כך בדורות קודמים. היתר זה נשען על תפיסה המבקשת לשמר את קיומה הנצחי של התורה ואת יישומה בידי בנות ישראל, ולמנוע את התרחקותן.
נראה כי בדורנו אנו ראוי להביא את הסוגיה לפני פוסקי הדור, ולבקש מקום להתיר אף לימוד תורה שבעל פה לנשים. כאמור, נשים שהוכרו "חכמניות" למדו בעבר תורה שבעל פה, וזכו להסכמה. בדורנו אנו, שמא יש להתיר את האפשרות ללמוד גמרא בעיון גם לנשים שאינן "חכמניות" בדווקא, או שלא ניתן להעיד עליהן "שכוונתן ללמוד בכל לבן", בשל צורך השעה. לימוד גמרא בעיון עשוי למלא את חלל הדעת שנפער, וייתכן שאפשר להתירו על מנת למצוא תרופת אמת לאתגרי הדור, כשם שהתירו חכמים לימוד תורה שבכתב לנשים בדורות הקודמים.
לימוד גמרא בעיון עשוי למלא את חלל הדעת שנפער, וייתכן שאפשר להתירו על מנת למצוא תרופת אמת לאתגרי הדור, כשם שהתירו חכמים לימוד תורה שבכתב לנשים בדורות הקודמים
יתרה מכך, הרמ"א פוסק כי "חייבת האישה ללמוד דינים השייכים לאישה".[29] לאמור: נשים חייבות בלימוד תורה שבעל פה למטרת יישום ולא למטרת חכמה. שמא יש מקום לשאול את חכמי הדור אם בדורנו הלכה זו אינה מקימה חובה הלכתית של לימוד תורה שבעל פה לנשים, הנצרכות לכך כדי לחבר אותן לעבודת ה'. כלומר, אף שלכאורה מדובר בלימוד של חכמה, הרי הוא בכלל לימוד של חובה, מאחר שבכוחו להביא לידי קיום מצוות.
חשובות המה
חג הפסח, חג החרות מן העבדות ויציאה ממצרי הדעת, מזמֵן לפתחם של חכמינו את סוגית הסבת הנשים בליל הסדר. בדורות ראשונים נחשבה האישה, בכל התרבויות המצויות, לנחותה, לרכושו של הגבר; ועל כן פטרה אותה ההלכה ממצות ההסבה השמורה לבני החורין, בעלי הדעה והדיבור. רק אישה חשובה נכללה בהנחיה לשבת כבת מלכים. בחלוף השנים, בהתאמה למעמדָה העולה של האישה, חיפשו הפוסקים דרך שבה יהיה דבר השֵם מעוגן אל המציאות העולה מן השטח. בהצטלבות דרכים היסטורית-תרבותית זו קובע ה"מרדכי", וכך מביא הרמ"א להלכה בשלחן ערוך:[30] "כל הנשים שלנו חשובות הן, וצריכות הסיבה".[31] באופן מפתיע אך נאמן למקור, נמצאת התייחסות מתחדשת הפותחת לנשים אפשרות לשבת בתור שוות סביב שולחן האמונה, באשר "חשובות המה".
מאמר זה ביקש לעמוד על השינויים מרחיקי הלכת במעמדה ובתפקידה של האישה החרדית בדורנו. בעוד בעבר היה עיקר פעילותה של האישה בגזרת הבית ובקשת מקצועית מצומצמת, הרי שהתמורות במעמד האישה חלחלו אף לתוך הבית פנימה. כך ניתן היום לזהות נשים בקדמת הבמה: הן עובדות, מפרנסות ולעתים אף מנהלות את ענייני כלכלת הבית באופן מלא. דבקות בהשקפה הקיימת, שתפקידה של האישה מצטמצם אך לניהול עניני החומר, טומנת בחובה שתי רעות חולות. האחת, הסללה של נשים לשטחיות ולרדידות מצערת; והשנייה, סיפוק תאות הדעת הנשית במקורות זרים והתעלמות עד זרות ממקורות לימוד, חשיבה והגות תורניים. אתגרים אלו מחייבים חיפוש אחר מזור שיחבר את האישה החרדית לעולם היהודי, מתוך תפיסה שחיבור זה מחויב המציאות. בירור זה יעשה תוך הצבתו של קיום התורה והמצוות במרכז, ובדעה ברורה כי השינוי הנדרש הוא שינוי בחזקת שימור. כלומר, מציאות החיים מחייבת הרחבת ארגז הכלים הקיים, שכן אין בכלים הישנים כדי להתמודד עם אתגרי הדור.
מאמר זה מבקש לקרוא לנשים החרדיות לחפש את החיבור הפנימי, העמוק והבלתי אמצעי ללימוד, ולמצוא אף הן את חלקן בתורת החיים.
[1] ויסברג משה, "רב העיר זעק בכאב: 'אברכים הפכו לבשלנים'" באתר כיכר השבת כ"ז באדר התשע"ט.
[2] מלאך וכהנר, שנתון החברה החרדית בישראל 2018.
[3] לי כהנר, "הנשים החרדיות מובילות שינוי", המכון הישראלי לדמוקרטיה 2018.
[4] לי כהנר, "הנשים החרדיות מובילות שינוי", המכון הישראלי לדמוקרטיה 2018. מלאך וכהנר, שנתון החברה החרדית בישראל 2018.
[5] רגב, "אתגרים בהשתלבות חרדים בלימודים אקדמאיים", דו"ח מצב המדינה: חברה, כלכלה ומדיניות (2016)
[6] מנחם פרידמן, "החברה החרדית – מקורות, מגמות ותהליכים", מכון ירושלים לחקר ישראל 1991.
[7] ר' יחיאל יעקב וינברג במאמרו "ר' ישראל סלנטר" בספר "לפרקים".
[8] על הדיאלקטיקה העדינה שבין שימור והתחדשות כותב ה"שפת אמת" בפרשת בהעלותך: "ויעש כן אהרן, שלא שינה. יש לפרש כי עשה מעשה המצוה כל ימיו בכוונה ורצון אחד. כי דרך כל אדם. שבהתחלה מתעורר לטוב אחר כך נשכח ממנו וצריך לחפש התעוררות באופן אחר תמיד. והאמת כי ההתפעלות הראשון הוא המובחר, לזאת נאמר על אהרן שלא שינה וממילא בא לו תמיד השגות חדשות כמו שנאמר: אם שמוע בישן תשמע בחדש" (תרל"ה) שבחו של אהרן נעוץ במרחב התנודה שבין העשייה שאין בה שינוי להתחדשות המשמרת מפני שכחה והשְגָרה.
[9] דברים ט"ו, ט.
[10] יבמות כ"א ע"א.
[11] עיקרו של מאמר זה מתמקד בהלכי רוח הקשורים בתרבות ובחברה ואינו מתיימר לדרוש בהלכה לאסוקי שמעתתא, על כן נמנע מלנקוט דוגמאות מפורטות מן הים הגדול של הפסיקה והדרוש. נציין על קצה המזלג סוגיות כמו ריבית, אישה סוטה, מיתות בית דין ועונשי נזק ובושת, הלכות הקשורות במעמד עבדים ונשים, כל אלו ועוד רבים אחרים השתלשלו מפסוקי התורה שבכתב אל עקרונות ההלכה באופן המבקש הרמוניה והמשכיות עם חיי הפרט והקהילה. להרחבה ראה ביצחק אייזיק ואלכסנדר קליין, תולדות ההלכה והחיים המודרניים http://www.daat.ac.il/daat/toshba/toldo;t/5c-2.htm. וכן במשה הלברטל, מהפכות פרשניות בהתהוותן, (ירושלים, מאגנס, 1999).
[12] Tong , R. (1989) . Feminist Thought – a Comprehensive Introduction . London : Routledge.
[13] סימון דה בובואר, המין השני, 1949.
[14] בטי פרידן, המסתורין הנשי, 1963.
[15] קרול גיליגן, "בקול שונה", הוצאת אוניברסיטת הרווארד, 1982.
[16] כחלק מאותם ביטויים של הרוח הפמיניסטית שחדרו לחברה החרדית, נשים חרדיות יוצאות היום ללמוד ומבקשות לקנות חכמה. הפתרון המוצע במאמר זה מבקש לייצר חלופה רעיונית לאתגר זה.
[17] רחל מנקין, משהו חדש לגמרי: התפתחותו של רעיון החינוך הדתי לבנות בעת החדשה, מסכת תשס"ד.
[18] יומא ס"ו ע"ב.
[19] שם.
[20] שם, שם. ראו למשל את ההתנגדות החריפה ליזמת אגודת "ישורון" שעל הוגיה נמנה הרב שלום מרדכי שוודרון (המהרש"ם ברז'אן).
[21] ראו על כך ב: פרל בייניש, "שאוני בלבכן", פלדהיים, תשס"ו.
[22] רבי ישראל מאיר הכהן, ליקוטי הלכות, סוטה פרק ג דף יא הערה שלישית.
[23] סוטה כ ע"א.
[24] ראה למשל את סיפור של חיה קלוגר מחסידות צאנז, שברחה מביתה על מנת ללמוד בגימנסיה בקרקוב כדי להתקבל לאוניברסיטה. לימים נעשתה לד"ר. נרצחה בשנת 1942 בקרמניץ. https://herstreet.wordpress.com/2017/05/22/%D7%97%D7%99%D7%94-%D7%A7%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%A8-%D7%90%D7%A0%D7%94-%D7%A7%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%A8-1890-1942/
[25] הרב אליהו אליעזר דסלר, מכתב מאליהו, חלק ד' (ירושלים, ראם, תשנ"ד) 331-328.
[26] שלחן ערוך יורה דעה סימן רמ"ו סעיף ו.
[27] מעין גנים (ר' שמואל אקוולטי) אגרת י'; החיד"א בספר טוב עין סימן ד'.
[28] תוספתא למסכת כלים מציעא א הלכה ג.
[29] ראה לעיל, הערה 30.
[30] או"ח סי' תעב סעי' ד' ברמ"א.
[31] מסכת פסחים, ק"ח, ע"א.
תמונה: Bigstock
האמת היא שניכר כי הכותבת אינה מבינה את "רוח בית יעקב" דהיום.
אם גב' שרה שנירר ביקשה כי בנות ישראל ילמדו בגימנסיה על טהרת הקודש, בכדי שינשאו ליהודים יראים ויגדלו את בניהן ובנותיהן לתורה, ואז חלק מהציבור החרדי התנגד לכך, כי העדיפו שלא יהא קשר בין הגימנסיה לתורה, הרי שבארץ ישראל המגמה השתנתה.
הסמינרים, ובעיקר של הרב וולף בבני ברק, ביקשו לנצל שתי עובדות:
1. נשים דעתן קלה.
2. גבר דרכו לחזר אחרי אישה ולהתאים עצמו אליה אם רצונו להינשא.
לכן במקום לרכז את המאמצים בבחורי הישיבה, אלו שיאלצו עם הזמן לשאת בעול הפרנסה וירצו להכין עצמם לחיים על ידי לימוד מקצוע, כאשר רבים מהם לא יישארו בישיבה/כולל, הם פנו לנשים. הם חינכו את הנשים לדרוש בעל שירצה להמשיך וללמוד (וביין היתר על ידי כך שהנשים למדוע מקצוע מתוך כוונה לפרנס). ההצלחה לקחה דור והייתה מעבר למשוער. אני מניחה שבניגוד לגברים שנולדו עד שנת 1960 שרובם למדו בבתי ספר יסודיים של החינוך העצמאי (בתקופה שבה לא כולם למדו בתיכונים ואלו לא נכללו בחוק חינוך חובה), חלקם הגדול המשיך לישיבות כמו הישוב החדש או טרח להשלים בגרות וחלקם הלך לנחל החרדי. ילידי השנים המאוחרות יותר פחות ופחות עשו זאת, עד שילידי 1980 ואילך ברובם הגדול למדו כבר בחדרים שבכלל לא הקנו את הבסיס של לימודי חול להמשך.
אינני כותבת זאת כהיסטוריה אלא כהבהרה שכיום הדרך של בית יעקב נועדה להוציא את האישה לעבודה ואת הגבר לא לעבוד.
זו גם הסיבה שעם הזמן האישה היא שצריכה להביא את הנדוניה (הדירה), כי בכל העולם שהבעל נותן נדוניה מכיוון שגידלו את האישה עבורו, כאן האישה צריכה להביא כי גידלו את הגבר עבורה כמי שלא יוכל לפרנס ולממן דירה.
זה שנשים חושבות למקסם את הצורך ברווחים, זה דבר טבעי. כי למה לגדל ילדים (כשתכנון המשפחה אינו על השולחן), לבית עם מקרר ריק? ולמה שלא ניתן יהא לחתנן בכבוד?
אצל הרש"ר הירש (ובעל שרידי אש), נשים היו מעורבות בחיים היהודיים עם הגברים וכך הם ראו את החינוך של הבנות כחינוך שאינו שונה מחינוך הבנים (פרט ללימודי גמרא ופוסקים ממקורותיהם).
אינני יודעת אם מה שחסר לנשים כיום זה שיעור בעיון בגמרא או דווקא שיעור בעיון בפרשת שבוע והלכות…
שלום רב. ההצעה להרחיב את תכני הלימוד לאשה החרדית עלולה ליצור בעייתיות מכיוון אחר. על כך כתבתי רשימה הרצופה בזה.
לאחר שפתחו לפני הבת החרדית את שערי לימוד תורה במתכונת שלא היתה קיימת ותוכן הלימודים הולך ומתרחב עם הזמן ביתר העמקה, ומתפרש לשלל נושאים שעד לא מכבר נחשבו כמי שאינם מיועדים כלל לבנות חרדיות, בכך נוצר אצל לא מעט מהתלמידות והבוגרות רצון כן להמשיך ולהתעמק מיוזמתן בעוד רבדים ובעוד חלקים ומקצועות בתורה, מצב שמבחינה הלכתית כבר אינו נכלל בכלל של "המלמד את בתו תורה וכו'", כפי שקבע מפרש ספר הטור רבי יהושע ולק כ"ץ. (לרוב הקוראות מוכרת יותר רעייתו הצדקנית והידענית שחידשה מספר הלכות שמזכיר אותן בנה בהקדמה לפירוש "דרישה ופרישה" לטור יורה דעה.)
אבל מבחינות אחרות ישנה בעייתיות מסוימת, כי מלבד שיש בכך לעיתים גם סוג של פלישה גם לתחום שמתרכזים הבנים ולאחר מכן הבעלים, דבר שיכולות להיות לו השלכות לא פשוטות, מלבד זאת ההתעניינות והלימוד במרחבי האגדה וההלכה יכולה להביא לידי מקורות מסוימים שנשמעים מהם צלילים שממבט ראשון יש בהם הד של חוסר הערכה למעמד הנשים ביהדות.
המבט הראשון עלול להביא למבוכה ולאי נחת וכו' ורק על ידי העמקה נכונה ניתן ליישב את דעתן של אותן נשים שלמדו את אותם מקורות "בעייתיים".
כמה קולמוסים נשתברו כדי לשבר את האוזן בנוגע לברכת "שעשני כרצונו" ואילו לציטוטים אחרים מהמקורות עדיין לא נמצאת משנה ברורה ומסודרת כפי שעשה בזמנו המהר"ל מפראג בספרו "באר הגולה", שבו גילה את הפנימיות של כמה מאמרות חז"ל שנחשבו לא מובנות. ולמעשה כל אחת מהלומדות הנ"ל מנסה למצוא הסבר שיוציא אותה ממבוכתה.
"ועצור במילין מי יוכל". כיום, שגם בעלונים למשפחה עם הכשר מהודר, כותבות נשים רעיונות שמתבססים על ציטוטים מספרי קבלה וחסידות וכו', כנראה שלא ניתן לחסום את השואפות להרחיב את דעתן במקצועות שונים ביהדות.
אני שפחתכם הנאמנה נמצאת במשבצת זאת ועד עתה מצאתי דרכים להימנע מהקונפליקט, אבל ראוי שיכתב ספר מקיף שיתייחס לכל האמרות והקביעות הללו. אולי אלו מבין הקוראות שמצאו מהלכים בכל הנוגע לסוגיא זו יתאחדו לקבוצה אחת שתפרה את החשיבה בנושא.
קל לטמון את הראש בחול ולהתעלם מהבעיה, אבל מי שידו על הדופק מכיר ויודע שמספר הנשים המרחיבות את הידע התורני לגווניו הולך ורב. השיעור הלמדני שמעביר אחד מחברי מערכת משפחה לנשים הוא קצה הקרחון, שכן רבות אחרות לומדות במסגרות אחרות ובאופנים שונים. ובכלל, הידע התורני לכל סוגיו נגיש בקלות ונתקלים בו גם בלא חיפוש מכוון. כללים ואמרות, פסיקות והנהגות, שפעם היו ספונים בתוככי בתי מדרשות ובארון הספרים גלויים כיום לכל. וכשנשים דעתניות עם מוּדעות עצמית גבוהה נתקלות בכמה וכמה ציטוטים שמפתיעים אותן, הן נמצאות בדיסוננס קוגנטיבי ומהן עוברת הבעיה הלאה בשיחות ובמיילים.
עלינו לקרוא קריאת השכמה: "הבו גודל לאלוקינו". תנו פנים מסבירות לדברי רבותינו, כפי שכבר החלו בכך מאורות האומה בתקופות שונות. כל אשר נשאו לבו בחכמה יתרום מתבונתו למלאכת קודש זו.
רחל כהן
(הכותבת היא עקרת בית ואם לילד)
מאמר יפה וחשוב. ישר כוח.
מאמר נפלא! צורך הדור ממש!
ב"ה שיש לנו את ההיתר ללימודי גמרא ומקורות היהדות בעומק העיון לכל בחורה ואשה שחפצה בכך ממרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, כמבואר לקמן.
יש סיפור נפלא שכתב ה"בן איש חי" על בחורה שלמדה גמרא בעיון בסתר – בניגוד לרצון אביה – ובסוף זכתה לחכמה גדולה (ראה בספרו עוד יוסף חי, דרושים, פרשת תרומה, ירשלים תשי"ח, עמ' קעט, באמצע ד"ה ונתת את הכפורת). מרן הרב עובדיה כתב את הסיפור הזה בספרו ענף עץ אבות ( פרק א, משנה יג, עמ' מז, ד"ה מעשה בגביר אחד) וכן סיפר אותו בכמה מדרשותיו בכוונה לעודד את לימוד התורה בקרב הבחורות. באחת מדרשותיו, אחרי שגמר לספר את הסיפור, חתם את דבריו כך: 'מי יתן שכך בנותינו תהיינה אוהבות תורה וחכמה' ( מעדני המלך, חלק ב', תשע"א, פרק י, עמ' 309).
מעניין מאד, שהרב עובדיה כאשר כתב את הסיפור, לא העתיק אותו מילה ומילה כפי שכתב אותו הבן איש חי, אלא העשיר את הסיפור עם הוספות משמעותיות, בעיקר בעצם לימודי הבחורה המעמיקים בתושב"ע, וז"ל: 'ולפי בקשתה התחיל ללמוד עמה גמרא ומפרשים', 'שוקדת על לימודה', 'מעיינת בסוגיית הגמרא', 'נושאת ונותנת עמו בפלפול ובסברא', 'היתה מקשיבה רוב קשב ללימודו עם החברותא שלו בש"ס ופוסקים' ,'ורושמת בפנקס הערותיה על דבריהם' ואיך שסיימה 'כמה מסכתות' (עיין ענף עץ אבות שם). בגרסתו שבעל פה (מעדני המלך, שם) הוסיף עוד יותר בתיאורי לימודיה וז"ל:
"לקחה גמרא מסכת חולין, נכנסה וישבה בחדר השני על יד השולחן והתחילה להקשיב, איך אביה מקשה ומה החכם מתרץ, אט אט התפתחה 'מחיל אל חיל'. גמרו מסכת חולין התחילו כתובות, והיא גם הביאה גמרא כתובות ומאזינה ושומעת. היו לה הערות אך התביישה לדבר שמא ירגיש אביה ויגרש אותה משם, היתה רושמת הכל, "כך אמר אבא וכך אמר החכם ואני יש לי להעיר כך וכך, וסיימה גמרא אחרי גמרא"
ועל הבחורה הזאת אמר מרן זצ"ל 'מי יתן שכך בנותינו תהיינה אוהבות תורה וחכמה'.
למעשה, הרב עובדיה פסק במפורש בכמה מקומות בספריו ההלכתיים ובדרשותיו לציבור שמותר לנשים ללמוד גמרא ופוסקים בעיון ובעמקות. לא רק שמותר להן אלא אפילו מצוה להן וכמה פעמים שיבח אותן. כך אמר באחת מדרשותיו:
"אשה שלומדת תורה מקבלת שכר (…) אם רוצה לשבת ללמוד לא אסור עליה, אין בזה איסור, מה שכתוב 'כל המלמד את בתו תורה כאילו מלמדה תפלות' זה כשהוא מאלץ אותה, מכריח אותה, אבל אשה שיש לה חשק ללמוד תורה, יש לה אהבה ללמוד תורה, וברוריה הייתה אשתו של רבי מאיר, היתה חכמה גדולה, פעם אחת חלקה עם רבי יוסי, פסק הרמב"ם כמותה, שהלכה כמותה, לא כמו רבי יוסי. רבי יוסי אחד התנאים החשובים הגדולים ופסק הרמב"ם כמו דעתה של ברוריה, נגד רבי יוסי. למה? הייתה חכמה! ידעה לפסוק, הייתה כמו אחד התנאים. לכן היו כאלה שלמדו. בתו של מהרי"ל, רבם של בני אשכנז, בתו של מהרי"ל היתה חכמה גדולה, וכשאבא שלה היה לא כל כך מרגיש טוב היו עושים צעיף, מחיצה, וילון כזה, והיא עומדת אחרי הוילון ואומרת קצת פלפולים של אבא שלה, מקשה, מתרצת, מפלפלת (…) והיתה יושבת ומלמדת אותם תורה, היתה חכמה גדולה. יש כאלה שברוך השם יש להן אהבה לתורה ויש להן כשרונות כאלה וראויים ללמד תורה, אז זה מותר, לא אסור, רק כשכופים עליה ללמד, ללמוד, זה לא טוב, כשנעשה דרך כפייה, אבל כשנעשה מתוך אהבה שהיא אוהבת את הלימוד, רוצה ללמוד, גם כן יש לה שכר מן השמים (…) לכן אם היא אשה חכמה, מבינה ויודעת לקרוא טוב ולהבין, לא סתם לקרוא, לקרוא ולהבין, ואח"כ רוצה לקרוא תבוא עליהן ברכה, חשוב מאד (…) אם היא יודעת, היא חכמה ויודעת לקרוא רש"י, יודעת לקרוא 'מפרשים', טוב, תבוא עליהן ברכה, חשוב מאד (…) יש להן שכר מאת הקב"ה (לשמיעת מפי הרב עובדיה עצמו ראה https://www.youtube.com/watch?v=1-z2qRFAfSg )
בספרו הליכות עולם ( חלק ח', ירושלים תשס"ב, עמ' קצד, ד"ה וראיתי) הרב עובדיה ציטט דברי פוסק אחד האומר שאין מעלה באשה חכמה בתורה כיון שחכמתה בא אליה על ידי איסור כי אסור לאשה ללמוד תורה. הרב עובדיה חלק עליו וכתב:
"ותימה עליו, שאם למדה תורה מרצונה ומדעתה, עד שנעשית אשה חכמה, מצוה עבדא, ולא איסורא, וכמ"ש הרמב"ם שיש לה שכר על מה שלמדה תורה (…) ואמנם ראיתי להגאון מנחת חינוך שכתב, שא"צ [שאין צריך] לקום מפני אשה חכמה שלמדה תורה, שאין חכמה לאשה אלא בפלך. ע"ש. ולא נכונו דבריו בזה (…) וכן עיקר שמצוה לקום מפני אשה חכמה בתורה (…) אשה חכמה בתורה דינה כאיש תלמיד חכם".
מסקנת הדברים, שלפי מרן הרב עובדיה מספיק שאשה רק תרצה ללמוד גמרא ומקורות היהדות כדי שהדבר לא רק יהיה מותר אלא אפילו יהיה מצוה גדולה. את האיסור (ליתר דיוק בלשונו ה"לא טוב") של לימוד תורה לנשים פירש הרב עובדיה שמדובר רק כאשר מכריחים אותה ללמוד נגד רצונה.
וז"ל הרב זמיר כהן שליט"א בשם מרן הרב עובדיה:
'לגבי לימוד גמרא של האשה בזמנם באמת היה הקפדה גדולה שנשים לא תלמדנה גמרא כי נשים בדרך כלל באותו זמן לא ידעו קרוא וכתוב לא היו משכילות עד לפני לא הרבה דורות נשים לא ידעו לא היה להן בתי ספר כל הבתי ספר ענין חדש (…) ממילא ללמוד תלמוד שיש בו רבדים רבדים של עומק כשאתה נותן ענינים גבוהים למי שאין לו בסיס של ידע הוא עלול לקחת את זה למקומות לא נכונים להבין את הדברים בצורה לא נכונה (…) ואז התוצאה תהיה לא טובה (…) בזמננו נשים משכילות נבונות חכמות אשה שרוצה ללמוד גמרא שמעתי מהרב עובדיה יוסף שאומר שהיא רשאית היום שאשה נבונה וחכמה ורוצה ללמוד תלמוד רוצה ללמוד גמרא רשאית ללמוד גמרא כך כתב / אמר שמעתי את זה ממנו הרב עובדיה יוסף שבודאי שהוא סמכות הילכתית שאין לפקפק' (לצפייה בדבריו ראה https://youtu.be/TrlOrzw8sBc?t=1045 , דקה 17:25)
יש עוד הרבה מה להאריך במקורות שונים ויש לי מאמר שלם על יחסם החיובי מאד של הבן איש חי ומרן הרב עובדיה על לימודי גמרא ותושב"ע בעמקות לנשים. למי שרוצה אוכל להעביר לו את המאמר. האימייל שלי abrahamsacca@gmail.com
אם זה נכון, אז למה במוסדות הלימוד של ש"ס לא לומדים תושב"ע??
קשה לי להאמין שהרב עובדיה פסק כנגד הלכה מפורשת בשו"ע
העולם החומר הוא חזר ומספק חויה פנימית
לימוד תורה שיכלית לא יוכל לספק את החוויה
תורת חסידות של בעל שם טוב, המתנה שהשם שלך לנו לעולם הזה
כתרופה למכת הדור, יש ביכולתה לספק את החויה וההשפעה הפנימית
כתחליף לחויות גמשיות. במיוחד תורת חב"ד שהיא מבואר ומביאה כלים למעשה ויום יום
חזק וברוך.
שמחתי לשמוע את המקורות שהבאת לעניין חשוב זה.
בתור בוגרת בית יעקב שרוצה להעמיק ולהחכים מאוצר היהדות,
הנושא הזה באמת לוט בערפל מבחינתי. לרבים בסביבתי זה נחשב מוזר למרבה הצער.
ישר כח
המיזרוחניק שבי מתמוגג מהנאה.
הפיתרון האולטימטיבי, החזרת דיני טמאה וטהרה וד"ל.
מאמר ממש מצוין.
הלוואי שמשהו מזה יתממש.
מה ששרה שנירר ביקשה לעשות היה ללמד ילדות יהדות באופן פורמלי וממוסד, דבר שלא היה עד אז. העיקר עבורה היה לגרום להן התלהבות מהיהדות. היא לא מדגישה בשום מקום בכתבים שלה מטרה של לימוד לשמה. אגודת ישראל שלקחה את הגרעין שהיא התחילה בו תחת חסותה, העבירה את הכנת תוכנית לימודים וכו לשמואל דויטשלנדר שפיתח את העיניין בעזרת מורות מיובאות שהשתייכו לזרם הניאו-אורתודוקסי של תורה עם דרך ארץ. החידוש של בית יעקב היה שהוא סגר את האופציה של לימודים גבוהים לנשים והפך את הסמינר למורות, שהיה האופציה הגבוהה ביותר לנשים בחצי השני של המאה ה-19, לאופציה הגבוהה ביותר במאה ה20. בית יעקב לא הקימו בפולין בתי ספר תיכוניים ואף כתבו נגד לימודים תיכוניים. לסמינר בקרקוב התקבלו בוגרות בתי ספר יסודיים. גימנסיה חבצלת בוורשה הוקמה בזמן מלחמת העולם הראשונה על ידי הרב ד״ר קרליבך מגרמניה (לפני פיתוח רשת בית יעקב). חבצלת נשארה הגימנסיה החרדית היחידה עד השואה. בקיצור, הפתרון לנשירת נערות מהעולם החרדי היה בהכנסת לימודי תורה שבכתב ובסגירת השער ללימודים תיכוניים. את הנקודה האחרונה משכיחים משום מה…
בס״ד
קשה לשמוע ממי שלמדה ׳משפטים בל ידעום׳ ומתעסקת בערכאות המרימות יד בשם ובתורתו (כפי שנפסק בשו״ע), שהיא לא באה לשנות ולא ח״ו בלה בלה בלה.
מלבד הניסוח הנפלא, לא מצאתי כלום מעניין ומחדש בתוכן.
מימות המשכילים הראשונים היו שפיתחו פטריארכליות ורצו להאציל מהתקדמותם והגיונם לכלל הציבור הפשוט והנבער. (לא יאומן שאחרי תוצאות ברורות במבחן התוצאה בהן רואים לאן הגיעו כל המפתפתחים הללו, עדיין יש הרוצים לפתח אותנו)
כפי שנראה מן הדברים, הכותבת יודעת דבר או שנים על ההיסטוריה היהודית, כך שאניח שהיא יודעת שהמשכילים הראשונים היו בעלי זקנים ומוחזקים לרבנים.
לגופה של הצעה:
כיום בת סמינר מתחנכת ליראת שמים וקיום מצוות. כמדומני שאין בת סמינר שלא יודעת שבת ישראל חייבת ללמוד את ההלכות השייכות אליה.
משום מה, אצל כל האצילות אשר חשקה נפשן בתורה, לא מצאתי את אלו שיש להן סדר קבוע של לימוד/חברותא/שיעור בהלכות שבת/נידה/תפילה – חורש״י/מנורת המאור/מדרש/מסילת ישרים. (כאן גם חבויה תשובה למגיב עם דברי דעת יחיד של גאון הדור מרן הגרע״י. ברור שגם הוא חשב שקודם עליה ללמוד ולהחכים בדברים השייכים לה ומותרים לה ללימוד לכל השיטות) עינינו הרואות עובדות בשטח – חבורות הלימוד הנשיות מתחילות בגמרא, ובד״כ גם לא גמרא עיונית פילפולית לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא אלא עיון בסיפורי ומוסרי הגמרא. כפי שאת כולנו מקומם לראות בורים אשר מתעמקים בקבלה ללא בסיס איתן של נגלה, כך אנו אמורים להבין את מושג ה׳תיפלות׳ שמיוחס לאשה שלומדת סיפור בגמרא ללא בסיס איתן. (תנאי בסיס גם לשיטת הגרע״י)
נקודה נוספת הבולטת ברוב המבקשות חיבור רוחני עמוק יותר (החל מנשות הכותל הצדיקות עובר דרך מארגנות מנייני הנשים ועד לומדות הגמרא למיניהן) ברובן המוחלט בהופעתן החיצונית הן קצת פחות מבקשות רוחניות, בצניעותן הידועה הן די מקיימות את הפסוק ״וראה בך… ושב מאחריך״. הלו, את רוצה קרבת אלוקים? תתחילי מכך שלא תרחיקי אותו ממך ומכלל עם ישראל! (כן אני שומע אתכן עד כאן: שוב הנודניק/סוטה דחף את עניין הצניעות?! אז כן, אחרי שהתעצבנתן מהמראה שהועמדה מול פניכן, סיימו לקלל והתייחסו עניינית)
ובקיצור נמרץ:
בת ישראל הרוצה ללמוד, יכולה ללמוד מידי ערב במשך כמה שנים, ועדיין לא להגיע לתחום האפור. ניתן לומר בבירור שזה שזה לא קורה זה לא בגלל שהרוחניות שלהן סלקטיבית, אלא שלימוד מותר ולא מרדני הוא גם לא מעניין!
ולבסוף
הכותבת הציעה להעלות את ההצעה לפני פוסקי הדור. כמה עזות יש בתמימות הזו! וכי הם לא נתקלים מידי יום בבני קהילתם אשר מבכים את מצב החינוך? וכי יש פוסק/רב/אדמו״ר שלא נתקל בבעיית הנשירה? מזל שיש את הכותבת שמציעה להביא לפתחם את הנושא. (ולגבי המצטט של הגרע״י, וכי גדול״י הספרדים לא יודעים את דעתו? לא למדו את ספריו?)
ניתן לסיים רק בעצתו של החכם מכל אדם:
אם לא תדעי לך היפה בנשים = אם את מבולבלת מהמצב
צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותייך = לכי ע״פ העיקבות בדרכים, לכי במסלול שמאורי האומה צעדו בו לאורך הדורות.
יהי רצון שנזכה לרוח חכמה ולעובדו באמת ובטהרה
יהונתן שטינברגר
מעניין שאני כבר גמרתי נ"ך עם מפרשים ואני לומדת פרשת שבוע עם רש"י ומעט רמב"ן. ולעומת זאת בגמרא לא נגעתי.
אני מאמינה שאני לא היחידה בדור.
יש מקום לומר להרחיב את לימודי הקודש לנשים. בהחלט!!!!
אז מה היה לנו בתגובה הזו: זלזול, התנשאות, פטרונות – ואפס ענייניות.
לגופה של בעיה לא התייחסת. מי שמרגישה צורך במזון רוחני-אינטלקטואלי יותר ממה שמסופק לה – איזה פתרון יש לך עבורה?
והלוא על נשים כאלו נכתב המאמר הזה!
כמובן, שיש לדון גם על מי שאיננה מרגישה צורך בוער בלימודי קודש ברמה גבוהה, אך הדבר יתרום לה בהתמודדויות שונות.
כותב נכבד אני לא מזדהה עם הנחרצות והפסילה האישית של דבריך, בעיניי מבחן אם דבר הוא נכון או לא נכון הוא רק ביחס לתכנים. בחלק התכנים הייתי רוצה להאמין שתמיד אנשים בכלל ורבנים בפרט פתוחים לפחות במידת מה לשמוע משהו חדש שלא חשבו עליו. לדעתי, יש מקום בנושא זה לכמה וכמה דעות על רצף של שלילה מוחלטת ועד חיוב ממש. ודעתי בעניין שתשובות הרבנים המתירים אפילו במידת מה לימוד תושב"ע לנשים יסוד דבריהם הוא שהיום זה אחרת וניתן להמשיך עם זה עד הסוף ולהתיר לגמרי לימוד גמרא.
אבל החשוב הוא לשמור על דיון ענייני ללא פסילות אישיות
בכבוד רב
לענ"ד, הכותבת הנכבדה טעתה בכפליים. א. בדיאגנוזה. ב. בתרופה. בדיאגנוזה- המחלה, בה נשות דידן מחפשות ותרות אחר גירוי-הדעת, וההשתוקקות האינטלקטואלית, כמעט ולא קיימת. בעודן טרודות על המחיה ועל הכלכלה, בניהול משק בית תקין, על ילדיו ועל טיטוליו, אין להן את הזמן ל"זוטות" שכאלו. ובשביל מיעוט דמיעוט של נשים שחשקה נפשן מאד בלימוד עיוני של הגמרא, לא נשנה סדרי בראשית שבמוסדות בית-יעקב. בתרופה- מביו השיטין של המאמר ניכר, כי עז חשקה של הכותבת [הנכבדה!] בלימוד אקטיבי, עם ריתחא דאורייתא, ובשילוב חברותא [איך כותבים "חברותא" בלשון נקבה?], ומשכך, מנסה היא להחדיר זאת לכלל הציבור. זה כבר לא גובל בפימניזם, זה הפימניזם הרע בהתגלמותו. אשר על כן, אי אפשר למנוע ממנה, בד' אמותיה מכלום, ותעשה מה שליבה חפץ. אבל בשביל שאר הנשים [מיעוט דמיעוט, וכנ"ל], ישנה אפשרות שיעשירו את עולמן הרוחני בקריאת ספרים, מאמרים וכו', כל אחת ואחת בהתאם לרמתה וחשקה. אלו דברים שהצינעה יפה להם. קשקוש הפעמונים, והשמעת צילצוליהן ברשות הרבים, צורמת לאוזן היהודית, לא פחות מפעמוני הכנסיות שבאירופה.
אין להזדעק על ההצעה של כתובת המאמר מפאת היות ההלכה נוגדת את הרמב"ם כפי שציינה, אלא מחוסר ההבנה של תהליכים העוברים על נשים עובדות ומתקדמות בדורינו.
לענ"ד הרצון להתעסק עם חומרים אינטלקטואליים מעמיקים ממקורות זרים מגיעה מתחושת שיוך לאותם עולמות. ואכן גם ההצעה וההתעקשות של הכותבת על לימוד תלמוד לנשים, מגיע מאותו מקור- פמיניזם באיצטלא דתית, ממש כמו נשות קולך וכו'.
לכן יש להט למקום הזה, של לימוד תלמוד. של לימוד הלכה, ובהמשך פסיקת הלכה.
הבעיה היא לא הלימוד עצמו, אלא חוסר ההבנה של המניעים, הלהט המוביל לכל זה. האש הזרה.
האשה מקבלת, האשה היא ירח, מלכות, צריכה לקבל מהאיש שנצטווה בלימוד תורה.
דברים אלו לא השתנו ולא ישתנו.
הבעיה שהכותבת מתארת נובעת מהשפעות זרות של הפיכת האשה לכח עצמאי, שאינו מקבל מהאיש שנברא עם התכונות והנשמה המתאימה ללימוד התלמוד ופסק ההלכה.
השפעה ממיטת סדום המשווה את הכל. כולם שווים. כולם מתרוקנים.
כשהנשים יבינו שהן נשים, ויבינו שאשה היא מקבלת, הגבר יביא את חיטי לימודו, והיא תאפה מזה לחם.
כשנשים ילמדו לבד זה יביא פירוד בין איש לאשה, יביא לחוסר קבלה אצל הנשים, למלכות של שקר.
אני מסכים עם הבעיה שמנסים לתת חומרים עצמאיים לנשים, ובכלל להעמיד לימוד נשי עצמאי. הוא באמת נראה פחות טוב מהלימוד של הגברים.
באמת אשה אמורה לקבל מהאיש. אם זה אביה או בעלה.
אשה שקשורה לתלמיד חכם, בעל או אב, עם יחסים תקינים ונכונים איתו, אמורה לקבל ממנו מזון רוחני.
לעיתים הבעיה היא שהבעל לומד תורה מנותקת, שלא מזינה את יושבי ביתו. אבל במצב מתוקן הצורך בא על מקומו.
כך דעתי.
מאמר יפה ומרתק, נקודת חשיבה מעניינת.
אך חוששני, שבדומה לפמניזם הכללי שבמעל מאתיים שנות קיומו, הצליח לשנות את הגברים, אבל כל כך הצליח לשנות את הנשים.
עדיין רוב נשות העולם מעניין אותם יותר אינסטגרם מאשר ויקיפדיה. אופנה ונעליים יותר מאשר דיאלוג של אריסטו, ולא, לא בגלל דיכוי גברי, וכן, יש גם הרבה גברים מטומטמים.
כמו שהכותבת הנכבדה מציינת, לאורך כל הדורות, עד לדורינו אנו (הרב דסלר) שמחו וצהלו על כל תלמידת חכמים.
לא רואה היכן מנעו דה-פקטו מהנשים ללמוד גמרא, מחשבה או כל דבר אחר.
הנשים המשכילות שאת מדברת, רובן, מעניין אותם השכלה פרודוקטיבית, דוגמת אשת החיל החכמה המתוארת בספר משלי.
בקיצור, אני איתך, אפילו גדולי התורה איתך.
השאלה: אם העם איתך?!
המאמר העלה נושא שהעסיק אותי רבות בזמן האחרון, ואני חושבת שמה שנחוץ לנשים היום הוא לימוד שמביא את הזוית הנשית לידי ביטוי, משהו מעיין דרכה של הרבנית ימימה מזרחי, רק בסגנון שמתאים יותר לבוגרות סמינרים (כמובן שהכוונה היא לא ללימוד של גמרא והלכה שבו הרצון "להביא את הזווית הנשית" הוא הרסני ומעוות וכבר רואים את פירותיו בציבור הדתי לאומי).
סוגיית לימוד הגמרא לנשים היא מורכבת, בעיקר בגלל שהיא הפכה לשופרן של פמיניסטיות קולניות. כל אישה שרוצה ללמוד ולהכיר תושב"ע מיד מואשמת ומתויגת, למרות שיש נשים נפשם חשקה בכך ממניעים טהורים לחלוטין. לי למשל מאוד מפריע שבמתמטיקה אני שולטת גם בחומרים מסובכים ביותר, אבל אין לי מושג בכלל מה זה לימוד דף גמרא למרות שלימוד הגמרא הזה משפיע על חיי הרבה יותר מהמתמטיקה, וכן זה מוזר לי שמצופה מבנות להינשא לבעל שישב וילמד והן מקריבות המון לשם כך, אבל אין להן מושג מהו הלימוד הערטילאי הזה ששווה את המאמץ שלהן.
כותבת יקרה
חייב לציין שבעל השרידי אש היה אדם ענק
אך, יש לדעת כי בכל דבר שקשור לכמות הפתיחות כלפי אקדמיה ופתיחות מודרנית בכלל חלק עליו מנהיג הרוב האורתודוקסי דאז רבי חיים עוזר גרודזינסקי באופן חריף בעיקר נחלקו על עניין העברת ישיבת ברלין אל ארץ ישראל
בעל השרידי אש חזר בו אחר ששמע את דעתו של הגר"ח
ניתן לראות בספר אחיעזר חלופת מכתבים ביניהם
אינני מציג פתרון אבל סבורני כי עליך לפחות לציין זאת
ולא להפוך את דברי הרב ווינברג לעובדה הנהגתית מוגמרת
למעשה לנו הקטנים יש רק להצטער על ענוותנותו של הרב וינברג לא איפשרה במדינת ישראל לקול נוסף של היהדות החרדית להישמע ברמה.
אוסיף רק כי זה מה שהוא כתב:
http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/hamaayan/beyn-2.htm
ב"ה ח' חנוכה תרצ"ד
למרן הגאון שליט"א [=שיחיה לאורך ימים טובים אמן]. מכתב הדר"ג [=הדרת גאונו] קבלתי. בינתיים כבר קבל את החלק הראשון של תשובתי, במשך הימים הקרובים אשלח את השאר. מפני כאב עיני אני ממעט בכתיבה ועבודתי מתנהלת בכבדות, מטעם העדה הגדולה דוחקים ומאיימים שינהיגו אכילת טריפות בבתי החולים ושאר המוסדות. עלה בידי לפעול שיחכו עוד עד שתבוא תשובת כת"ר [=כבוד תורתו]. ע"ד [=על דבר] הרב דר. היל[דסהיימר] נ"י [=נרו יאיר] – כבר עוררת [צ"ל: התעוררה?] מחאה אצל הקוראטאריום [=ההנהלה] שבכאן על שעושה על דעת עצמו, נגד המדובר, כי בפר[ו]ש התנינו עמו שלא יעשה דבר ורק לתור ולחקור ולדרוש ולה[מ]ציא דו"ח כאן. אני מתנגד אל הרעיון בכל תו[ק]ף. אבל עדיין אני מחזיק בהשקפתי כי כל הדבר הוא חלום בעלמא כמו שיראה הדר"ג. מכתב הדר"ג לפ"פ [=לפראנקפורט] ולהרב דר. מונק עורר התרגזות על שנמצא בו הביטוי "בית חרושת לרבנים" – וכי בית חרושת אנחנו? וכי אנחנו "עושים" רבנים? אנחנו עושים שלא תשתכח תורה מישראל באשכנז. וממי יצאה הרוח של אהבת תורה בכל אשכנז עד שרבים נוסעים לישיבות? האם לא מבית מדרשנו? וידוע הדבר כי גם אלה שלמדו אצלנו כמה שנים אינם מקבלים תעודה אם אינם ראויים לכך. ובכלל מדוע נגרע חלקנו מכל הישיבות[?] לאמיתו של דבר יש לנו ישיבה כמשמעה הטוב, ואיזו לימודי חול לומדים אצלנו, רק תנ"ך וידיעת תולדות ישראל, האם גם אלה לימודי חול? ומעיד אני כי בזמן האחרון שוקדים תלמידינו כל היום עד שעה מאוחרת בלילה ובכל האולמים והתאים נשמע קולה של תורה. ובי"ש [=וביראת שמים] ובמדות טובות לא נופלים תלמידינו מתלמידי הישיבות בפולין ובכל מקום בואם מקדשים ש"ש [=שם שמים] ברבים כידוע ומפורסם ורק צרי-עין מכחישים דבר זה. ויסלח לי הו"ג [=הוד גאונו?] אם אומר לו כי בענוותנותו שכח הפעם את מעמדו, הוא חושב א"ע [=את עצמו] ל"ראש ועד הישיבות" בעוד שלאמתו של דבר הוא בדורנו ראש האומה כולה, וגם לנו יש רשות לבקש מהדר"ג שיגן עלינו וימחה נגד אלה המזלזלים בכבודנו. אנחנו – "בית חרושת לרבנים"! יחקור וידרוש הו"ג ויוכח, כי אנחנו מדקדקים ומחמירים ונזהרים יותר בשעת הבחינות בש"ע [=בשולחן ערוך] ומתן התעודה יותר מראשי-הישיבות בפולין שנותנים "תעודות סמיכה" לכל אמריקאני ולכל אשכנזי אפילו אינם יודעים צורתא דשמעתא. ואנחנו דוחים אותם. ומפורסם כאן כי תלמידים שלא יכלו להשיג אצלנו תעודה בשביל מיעוט ידיעתם נסעו לפולין ולליטא ולמדו איזו זמנים – לא למדו אלא בלו שם – וקבלו סמיכות.קיצורו של דבר הדר"ג יכול וגם צריך להתנגד אל העברת בית מדרשנו לא"י אבל במקום המשפט שם הצדק, צריך הוא לגעור בנזיפה באלה המזלזלים בנו מרוע לב או מצרות עין או מצביעות וחנופת-שקר וד"ל [=ודי לחכימא ברמיזא]. ובעיקרו של דבר אני מתנגד להעברת בית-מדרשנו לא מטעמים שזכר הדר"ג כי יבולע ע"י [=על-ידי כך] לישיבות – ח"ו [חס וחלילה]! אדרבא! כשם שע"י [=שעל ידינו] ובהשפעתנו נתגברה האהבה לישיבות בחוגי הסטודנטים שבאשכנז כן יהי' גם בא"י. ואני מתנגד מטעמים אחרים לגמרי, אך גבר עלי כאב עיני ולקצר אני מוכרח אבל זאת אגיד להו"ג שאיני יודע ומבין בשום אופן מדוע מתיחס אלינו בחשדנות כזו. אנחנו קדשנו ש"ש ואנחנו נלחמנו והצלחנו במלחמתנו נגד הבורות והמינות יותר משארי הרמי"ם [=ראשי מתיבתות, המורים בישיבות] אשר בליטא ובפולין.
הנאמן לו באה"ר [=באהבה רבה] יחיאל יעקב וויינבערג
אביטל, למה שלא תבקשי מבעלך שישב ללמוד איתך גמרא ויסביר לך איך זה עובד, כמו שאת מסבירה לו לפעמים איך פתרת בעיה במתמטיקה? אני עשיתי זאת וגם עושה זאת מידי פעם וזו חוויה נפלאה ומלכדת. לא צריך לשם כך לפתוח בתי מדרש או לשדד מערכות… במסגרת הלימוד הכללית יש לימודים חשובים יותר לנשים, אבל כל אישה יכולה לפעול עבור עצמה. אין שום איסור לאישה ללמוד תורה, וגדולי ישראל לאורך כל הדורות עודדו את בנותיהם ללמוד. נכון שהזמן קצר והמלאכה מרובה, אך מכיוון שאישה פטורה ואינה מחויבת כמו גבר בלימוד תורה יומם ולילה, כל אישה משכילה ונבונה (ואני מוקפת בנשים כאלו שעושות כך לאורך שנים למרות העומס הרגיל. אולי על חשבון מסע קניות בקניון או סדנת איפור, כל אחת והבחירה שלה) יכולה למצוא את הזמן ואת החומר המתאים לה ללימוד. ארון הספרים היהודי גדוש ומלא ופתוח בפני כל יהודי ויהודיה.
https://400.org.il/%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%9e%d7%93%d7%a8%d7%a9-%d7%a9%d7%9c%d7%9b%d7%9f/
מנחם נאבת,
כמעט ארבע שנים חלפו. שבוע אחרי שבוע, דף אחרי דף. וכעת, סיימנו ללמוד את מסכת קידושין.
לפני ארבע שנים פנתה אליי פנינה פויפר וביקשה ליזום שיעור גמרא לנשים חרדיות. המציאות היא שהגמרא זרה כמעט באופן מוחלט לנשים חרדיות. בעוד שנשים חרדיות נמצאות במלוא המרץ בכל מקום אחר, בתעסוקה, בלימודים ובמעורבות בעולם, רק בשטח התורני, הלמדני, ההלכתי, למרבה הצער, הן לא נוכחות.
בחברה החרדית לא מקובל שנשים לומדות גמרא. הן משקיפות מבחוץ, תומכות ועוזרות, אבל הן לא בפנים. הניסיון היה להציע אפשרות לתיקון. לתת מענה לנשים חרדיות שמעוניינות ללמוד תורה מבפנים, להכיר את הדברים מתוך עומקם ומתוך רצינות, ולאפשר להן זאת.
לא תוכננה מהפכה חברתית ולא ארגון חתרני, רק לימוד ממשי ושקט.
השיעור התחיל עם מעט נשים. אחרי דיון קצר והחלטה הגיעו רוב הנשים למסקנה שברצונן ללמוד מסכת קידושין. המטרה של השיעור הייתה פשוט ללמוד. לא "היכרות עם הגמרא", לא הידברות בין פלגים, לא "לדבר על לימוד תורה לנשים", לא "סוגיות נבחרות", לא "מתחים בין ערכים", לא "עניינים אקטואליים", אלא פשוט ללמוד, דף אחרי דף, סוגיות קשות וסוגיות קלות, אקטואליות ופחות אקטואליות, הלכתיות ואגדתיות, מורכבות ופשוטות. ללמוד גמרא כמו שלומדים גמרא.
הפסיעות הראשונות יכלו להיראות כקוריוז, יומרה שאין לה הרבה עתיד. ואכן, פה ושם זה דשדש בעצלתיים, קרו אף מקרים שבהם נכחו רק שתיים או שלוש נשים. אבל בית המדרש הצנוע הזה, בביתה של פנינה, בסופו של דבר, בזכות ההתעקשות, בזכות ההתמדה של נשים מיוחדות, הצליח להמשיך הלאה, להחזיק את עצמו, למלא את עצמו, לספק בית לימוד לנשים רבות, ולהגיע בסוף לראשונה לסיום מסכת על הסדר באופן שיטתי ומספק.
היה קשה, והיה כדאי. לא האמנתי בתחילת היוזמה שזה יצליח ויחזיק מעמד. החלטתי להשתתף ביוזמה כי תמכתי בה, אבל לא ידעתי עד כמה היא אכן תוכל להחזיק ברצינות. אבל המציאות, המציאות של נשים מתמידות ומסורות ללימוד תורה, תעתעה בי, ואופק שלא חשבתי לראות אותו מתגשם, התגשם בהדרו.
פסיעה חדשה מתחילה. הוחלט להתחיל ללמוד מסכת שבת. כעת זה כבר לא קוריוז וכבר לא מרתיע, אפילו שמדובר באחת המסכתות הקשות הארוכות והמורכבות בתלמוד. צברנו ניסיון. נלמד על השבת, ניכנס לתוך הסוגיות, נצלול לשורשים של הלכות שבת וההיגיון שלהם ונעיין בפרטיהן, לימוד לשם לימוד. שוב, כמו שעשינו עד עכשיו, דף אחרי דף, סוגיה אחרי סוגיה, ובהתמדה.
הפסיעה החדשה הזו היא גם הזמנה חגיגית וקריאה: כל אישה שמעוניינת ללמוד תורה, ברצינות, להיפגש פעם בשבוע כדי להתמסר לגמרא ולדבר ה', מוזמנת. זאת ההזדמנות להתחיל, לצלול מחדש, ולעשות משהו גדול במפגש קטן.
ויהי נועם ה' עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו.
איך ניתן להצטרף? אני מעוניינת מאד.
היכן מתקיים הלימוד? מי מעביר?
מסכימה לגמרי עם התיאור הכואב של הבעיה.
ההרגשה שלי עם סיום הסמינר והיציאה החוצה הייתה – שנותרתי עם עשרות שעות של הטפה ומוסר, וכמעט בלי שעה אחת של לימוד מחבר, מקרב ומעמיק. (נס שבעלי ידע מספיק כדי לתת לי את החיבור הנכון).
והייתי אחת מ"פארי הסמינר"—
לא שיניתי כלל את שמי, לשוני ומלבושי – אבל החסר הפנימי כואב.
אני רק לא סבורה שצריך לרוץ ישר ללימוד תושב"ע (ואין זה משנה גם, כל עוד השאלה לא עלתה לפני גדולים וחכמים מאיתנו).
יש הרבה דברים באמצע שאפשר ללמוד: רש"ר הירש בצורה מעמיקה (זה היה הנשק העיקרי אצל שרה שנירר),
רמח"ל, מהר"ל, תנ"ך בצורה שתיתן היקף ובקיאות ולא רק את המשלים שמצטטת המורה על העגלון והמלך… (כמו היקף הידיעה של אנשי וגם הרבה מנשי זילברמן).
הבעיה היא שצריך קופרייטרים מוצלחים לשכנע בנות בסמינר בנות ימינו שזה מתוק וערב, אחרי למעלה מעשר שנים במסגרות חרדיות – הן אטומות לשמוע (ובתוך המערכת אנכי יושבת…).
החיבור בין הממסד (השנוא הרבה פעמים) לתכנים – גורם לאנטגוניזם ולסלידה כלפי החומר כולו.
מה גם, ותסלחו לי: צריך רבנים בעלי שיעור קומה ותבונה – כמו שיש במדרשות חרדיות לבעלות תשובה: נתיב בינה, נווה ירושלים – שיודעים איך להעביר את החומר בצורה נכונה, ולהכשיר אחר כך נשים שיוכלו לעשות זאת (ולדעתי יש גם נשים שמוסרות תכנים מעולים כאלו במדרשות לבעלות תשובה.
לסיכום: הבעיה: זועקת לשמיים, כל מילה אמת. הפתרון: פחות, יש כמה פתרונות טובים באמצע.
שימי לב שהכותבת הדגישה שהפתרון הראשון והאולטימטיבי הינו לחזק ולהעלות רמה את לימודי הקודש בסמינרים.
לימודי תושוב"ע – היא כתבה – רק לנשים "חכמניות" שמרגישות צורך בלימוד שכלתני ולא רק רעיוני.
אני המום מהמאמר הזה!!! זה מאמר שמתפרסם באתר של "הגות חרדית"?
האם יש רב חרדי שמתיר את מה שכתובת המאמר הזה מציעה? הרי זה נגד הלכה מפורשת ברמב"ם ובשו"ע וגם החפץ חיים לא התיר אלא לימוד תורה שבכתב כיוון שזה מותר בדיעבד, אבל להציע ללמוד תושב"ע כמו אחרונות הפמיניסטיות? מי התיר זאת? ואיך מפרסמים מאמר כזה באתר שנקרא חרדי? האם אין ביקורת רבנית על מה שמתפרסם פה????.
רק מעתיק לך מה שכתבו בתגובת למעלה:
ב"ה שיש לנו את ההיתר ללימודי גמרא ומקורות היהדות בעומק העיון לכל בחורה ואשה שחפצה בכך ממרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, כמבואר לקמן.
יש סיפור נפלא שכתב ה"בן איש חי" על בחורה שלמדה גמרא בעיון בסתר – בניגוד לרצון אביה – ובסוף זכתה לחכמה גדולה (ראה בספרו עוד יוסף חי, דרושים, פרשת תרומה, ירשלים תשי"ח, עמ' קעט, באמצע ד"ה ונתת את הכפורת). מרן הרב עובדיה כתב את הסיפור הזה בספרו ענף עץ אבות ( פרק א, משנה יג, עמ' מז, ד"ה מעשה בגביר אחד) וכן סיפר אותו בכמה מדרשותיו בכוונה לעודד את לימוד התורה בקרב הבחורות. באחת מדרשותיו, אחרי שגמר לספר את הסיפור, חתם את דבריו כך: 'מי יתן שכך בנותינו תהיינה אוהבות תורה וחכמה' ( מעדני המלך, חלק ב', תשע"א, פרק י, עמ' 309).
מעניין מאד, שהרב עובדיה כאשר כתב את הסיפור, לא העתיק אותו מילה ומילה כפי שכתב אותו הבן איש חי, אלא העשיר את הסיפור עם הוספות משמעותיות, בעיקר בעצם לימודי הבחורה המעמיקים בתושב"ע, וז"ל: 'ולפי בקשתה התחיל ללמוד עמה גמרא ומפרשים', 'שוקדת על לימודה', 'מעיינת בסוגיית הגמרא', 'נושאת ונותנת עמו בפלפול ובסברא', 'היתה מקשיבה רוב קשב ללימודו עם החברותא שלו בש"ס ופוסקים' ,'ורושמת בפנקס הערותיה על דבריהם' ואיך שסיימה 'כמה מסכתות' (עיין ענף עץ אבות שם). בגרסתו שבעל פה (מעדני המלך, שם) הוסיף עוד יותר בתיאורי לימודיה וז"ל:
"לקחה גמרא מסכת חולין, נכנסה וישבה בחדר השני על יד השולחן והתחילה להקשיב, איך אביה מקשה ומה החכם מתרץ, אט אט התפתחה 'מחיל אל חיל'. גמרו מסכת חולין התחילו כתובות, והיא גם הביאה גמרא כתובות ומאזינה ושומעת. היו לה הערות אך התביישה לדבר שמא ירגיש אביה ויגרש אותה משם, היתה רושמת הכל, "כך אמר אבא וכך אמר החכם ואני יש לי להעיר כך וכך, וסיימה גמרא אחרי גמרא"
ועל הבחורה הזאת אמר מרן זצ"ל 'מי יתן שכך בנותינו תהיינה אוהבות תורה וחכמה'.
למעשה, הרב עובדיה פסק במפורש בכמה מקומות בספריו ההלכתיים ובדרשותיו לציבור שמותר לנשים ללמוד גמרא ופוסקים בעיון ובעמקות. לא רק שמותר להן אלא אפילו מצוה להן וכמה פעמים שיבח אותן. כך אמר באחת מדרשותיו:
"אשה שלומדת תורה מקבלת שכר (…) אם רוצה לשבת ללמוד לא אסור עליה, אין בזה איסור, מה שכתוב 'כל המלמד את בתו תורה כאילו מלמדה תפלות' זה כשהוא מאלץ אותה, מכריח אותה, אבל אשה שיש לה חשק ללמוד תורה, יש לה אהבה ללמוד תורה, וברוריה הייתה אשתו של רבי מאיר, היתה חכמה גדולה, פעם אחת חלקה עם רבי יוסי, פסק הרמב"ם כמותה, שהלכה כמותה, לא כמו רבי יוסי. רבי יוסי אחד התנאים החשובים הגדולים ופסק הרמב"ם כמו דעתה של ברוריה, נגד רבי יוסי. למה? הייתה חכמה! ידעה לפסוק, הייתה כמו אחד התנאים. לכן היו כאלה שלמדו. בתו של מהרי"ל, רבם של בני אשכנז, בתו של מהרי"ל היתה חכמה גדולה, וכשאבא שלה היה לא כל כך מרגיש טוב היו עושים צעיף, מחיצה, וילון כזה, והיא עומדת אחרי הוילון ואומרת קצת פלפולים של אבא שלה, מקשה, מתרצת, מפלפלת (…) והיתה יושבת ומלמדת אותם תורה, היתה חכמה גדולה. יש כאלה שברוך השם יש להן אהבה לתורה ויש להן כשרונות כאלה וראויים ללמד תורה, אז זה מותר, לא אסור, רק כשכופים עליה ללמד, ללמוד, זה לא טוב, כשנעשה דרך כפייה, אבל כשנעשה מתוך אהבה שהיא אוהבת את הלימוד, רוצה ללמוד, גם כן יש לה שכר מן השמים (…) לכן אם היא אשה חכמה, מבינה ויודעת לקרוא טוב ולהבין, לא סתם לקרוא, לקרוא ולהבין, ואח"כ רוצה לקרוא תבוא עליהן ברכה, חשוב מאד (…) אם היא יודעת, היא חכמה ויודעת לקרוא רש"י, יודעת לקרוא 'מפרשים', טוב, תבוא עליהן ברכה, חשוב מאד (…) יש להן שכר מאת הקב"ה (לשמיעת מפי הרב עובדיה עצמו ראה https://www.youtube.com/watch?v=1-z2qRFAfSg )
בספרו הליכות עולם ( חלק ח', ירושלים תשס"ב, עמ' קצד, ד"ה וראיתי) הרב עובדיה ציטט דברי פוסק אחד האומר שאין מעלה באשה חכמה בתורה כיון שחכמתה בא אליה על ידי איסור כי אסור לאשה ללמוד תורה. הרב עובדיה חלק עליו וכתב:
"ותימה עליו, שאם למדה תורה מרצונה ומדעתה, עד שנעשית אשה חכמה, מצוה עבדא, ולא איסורא, וכמ"ש הרמב"ם שיש לה שכר על מה שלמדה תורה (…) ואמנם ראיתי להגאון מנחת חינוך שכתב, שא"צ [שאין צריך] לקום מפני אשה חכמה שלמדה תורה, שאין חכמה לאשה אלא בפלך. ע"ש. ולא נכונו דבריו בזה (…) וכן עיקר שמצוה לקום מפני אשה חכמה בתורה (…) אשה חכמה בתורה דינה כאיש תלמיד חכם".
מסקנת הדברים, שלפי מרן הרב עובדיה מספיק שאשה רק תרצה ללמוד גמרא ומקורות היהדות כדי שהדבר לא רק יהיה מותר אלא אפילו יהיה מצוה גדולה. את האיסור (ליתר דיוק בלשונו ה"לא טוב") של לימוד תורה לנשים פירש הרב עובדיה שמדובר רק כאשר מכריחים אותה ללמוד נגד רצונה.
וז"ל הרב זמיר כהן שליט"א בשם מרן הרב עובדיה:
'לגבי לימוד גמרא של האשה בזמנם באמת היה הקפדה גדולה שנשים לא תלמדנה גמרא כי נשים בדרך כלל באותו זמן לא ידעו קרוא וכתוב לא היו משכילות עד לפני לא הרבה דורות נשים לא ידעו לא היה להן בתי ספר כל הבתי ספר ענין חדש (…) ממילא ללמוד תלמוד שיש בו רבדים רבדים של עומק כשאתה נותן ענינים גבוהים למי שאין לו בסיס של ידע הוא עלול לקחת את זה למקומות לא נכונים להבין את הדברים בצורה לא נכונה (…) ואז התוצאה תהיה לא טובה (…) בזמננו נשים משכילות נבונות חכמות אשה שרוצה ללמוד גמרא שמעתי מהרב עובדיה יוסף שאומר שהיא רשאית היום שאשה נבונה וחכמה ורוצה ללמוד תלמוד רוצה ללמוד גמרא רשאית ללמוד גמרא כך כתב / אמר שמעתי את זה ממנו הרב עובדיה יוסף שבודאי שהוא סמכות הילכתית שאין לפקפק' (לצפייה בדבריו ראה https://youtu.be/TrlOrzw8sBc?t=1045 , דקה 17:25)
עכ"ל התגובה.
רצוני להוסיף שהרב עובדיה האריך בסוגיא הזאת גם במקום אחר וגם משם רואים את יחסו החיובי ללימוד גמרא של נשים. ז"ל של הרב עובדיה בספרו הליכות עולם חלק ח (עמ' שפז טור שני):
"וע' בספר תורה תמימה (סוף פרשת עקב) שהעתיק מ"ש הרה"ג רבי שמואל ב"ר אלחנן יעקב בשו"ת מעין גנים (ויניציאה שי"ג) דמ"ש כל המלמד את בתו תורה שבעל פה כאילו מלמדה תיפלות, אפשר שזה נאמר על המלמד בתו בקטנותה, שעל הרוב דעתה קלה ומוציאה דברי תורה לדברי הבאי, אבל הנשים בגודלן אשר נשא לבן אותנה בחכמה ללמוד תורה שבעל פה מצד בחירתן בטובה, הן הנה תעלינה בהר ה' תשכונה במקום קודשו, כי נשי מופת הנה. [וכן מוכח ממ"ש הרמב"ם שנשים שעוסקות בתורה שבע"פ יש להן שכר, אלא שאינו כשכר האנשים שעוסקים בתורה, מפני שאינן מצוות ועושות – הערת סוגריים של הרב עובדיה]. ועל חכמי דורן לאדרן ולחזק את ידן ולאמץ זרועותיהן כו'. ע"ש. וע"ע בשו"ת בית דוד לייטר (סי' צט) סיוע שיש בו ממש לדברים הנ"ל. ע"ש". עכ"ל הרב עובדיה.
לפי המבואר, לא הגדולים הם אלו שלא מאפשרים לאשה לעסוק בתושב"ע וגמרא, אלא חלק מהחברה החרדית, ועל זה נאמר מה שכתב פעם פרופ' בנימין בראון על הפסקים המקילים של גדולי הפוסקים החרדים (הרב עובדיה, הרב משה פיינשטיין והרב ש. ז. אוירבך) שהם בבחינת "קולות שאין רוב הציבור החרדי יכול לעמוד בהם".
אם כי אפשר לומר שבאמת לא מדובר בקולא, אלא בחומרא, שגם לנשים ראוי וטוב לעסוק בלימוד התורה ובתושב"ע, כעין מה שאמר הרב חיים מבריסק "אני לא מיקל בצום, אלא מחמיר בפיקוח נפש".
כבר כתבתי למעלה שקשה לי להאמין שהרב עובדיה פסק נגד הלכות מפורשות.
גם הרב פיינשטיין וגם הרב וואזנר כתבו שאין להתיר אפילו לימוד משניות לבנות (ורואים כמה חז"ל ראו רחוק באיסור שלהם בגלל שנשים דעתן קלה, כי האנטי דתיות הגדולת ביותר הן נשות קולך שישבו ו"למדו" גמרא ומנסות "לפסוק" הלכה).
יש פסק נוסף של הרב פיינשטיין לגבי ה"נשים השאננות והחשובות" (הפמיניסטיות…) שהוא כותב שם שאנחנו רואים שהכמיהה שלהן לקיים את מצוות הגברים לא נובעת ממניעים של יראת שמים כי הרי את המצוות שלהן כמו צניעות הן לא בדיוק מקיימות, אלא זה נובע ממניעים של טרוניה כלפי אלוקים כביכול על ה"קיפוח" וזוהי כבר אפיקורסות שצריך להתנגד לה בכל הכח.
"צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם"
וגם במוסדות ש"ס בנות לא לומדות משנה
אודי, אתה צודק, יש פוסקים שאומרים ורואים את זה בשליחות וכדבר שנובע ממניעים לא טהורים, אבל מאידך יש פוסקים לא פחות גדולים שרואים בזה דבר של מצוה ודבר מעלה ודבר ברכה שנובע ממניעים טהורים וקדושים, וכמו שהתבטה הרב עובדיה כמה פעמים בנוגע לנשים ש"אכשר דרא" בימינו בנוגע לידיעות התורניות. אי אפשר להכחיש. ומה שאתה מדבר על הלכה מפורשת ברמב"ם ובשו"ע, הנה הרב עובדיה ועוד הרבה גדולים שמציין הרב עובדיה בספריו המובא בתגובות הקודמות לא סבורים שזה הלכה מפורשת ברמב"ם ובשו"ע, כי מפרשים את ההלכה הזאת במקרה מאד מסויים של למידה בעל כורחה של האשה או של למידה בלי ההקדמות הנצרכות, אבל באשה שחפצה בכך לא רואים בדברי הרמב"ם והש"ע שום איסור, אלא להיפך "ואם למדה יש לה שכר". ומה עוד שאפילו במקרה שלדעתם השו"ע אסר (במקרה של בעל כורחה), באמת הם מבינים את זה לא כאיסור הלכתי ממשי, אלא כעצה טובה וכהדרכה, ולא כאיסור גורף, שהרי לא כתוב בלשון איסור אלא "כל המלמד את בתו וכו" וגם מוכח כן מהרמב"ם שכותב "ציוו חכמים שלא ילמד וכו"' ולא כתב אסור, אלא ציוו חכמים, שאצל הרמב"ם זה לשון של עצת חכמים ולא הלכה גורפת כמו שמוכיח לנכון המאמר שלהלן
http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/hamaayan/rambam-2.htm
[ולרווחא דמלתא, אל נשכח ששיטת רבי אליעזר ש"אסר" ללמד את הבת תורה זה לא מוסכם אצל כל התנאים, ושם בן עזאי חולק עליו וסובר "חייב ללמד את בתו תורה", לכאורה אפילו בכל כורחה, והחיד"א מוסיף על זה שבגמ' סוטה שם מוכח שעמדת בן עזאי היא עמדת "רבנן" (כלומר דעת רבים מול רבי אליעזר היחיד בזה) אלא שבגלל שהרמב"ם וש"ע לא הבינו כך בסוגיא ופסקו כרבי אליעזר הוא טורח ליישב את דבריהם, אבל הוא בעצמו לולי דבריהם היה פוסק כבן עזאי]
בכל זאת, אפילו אם נאמר שיש איסור, הרי הרב עובדיה וכל הפוסקים שהוא מסתמך עליהם סוברים שזה רק כאשר מלמדים אותה בעל כורחה בלי רצונה
אם כן לפ"ז לא מדובר באיסור מפורש בכלל
לא יודע מה הבאת מהרב עובדיה, אבל בדקתי מה הוא פוסק לגבי לימוד תורה לנשים ואני מצטט
מספרו הליכות עולם (ח"ח, הלכות תלמוד תורה סעיף כ):
"הנשים פטורות ממצוות תלמוד תורה, שנאמר ולימדתם אותם את "בניכם", ולא את בנותיכם (קידושין כט:). ואף על פי כן חייבות ללמוד הדינים השייכים להן, שאם לא תדענה הלכות נדה וטבילה, והלכות שבת, והלכות ברכות, והלכות איסור והיתר, מליחה, ובשר וחלב, וכיו"ב, איך יוכלו לקיימן ולהשמר בהן. ומטעם זה הנשים מברכות בכל יום ברכות התורה, ואומרות אשר קדשנו במצותיו "וצונו" על דברי תורה. וכמו שנפסק בשלחן ערוך (סי' מז סעיף יד), ובמגן אברהם שם.
ומכל מקום אשה שלמדה תורה אפילו בשאר מצות שאינן שייכות לה, יש לה שכר, אלא שאין שכרה כשכר האיש שלומד, כי גדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה. (קידושין לא.). ומכל מקום ציוו חז"ל שלא ילמד אדם את בתו תורה שבעל פה. ואמרו (סוטה כ.) כל המלמד את בתו תורה כאילו לימדה תיפלות, מפני שרוב הנשים אין דעתן מכוונת להתלמד בעומק העיון, ומוציאות דברי תורה לדברי הבאי לפי עניות דעתן. (הרמב"ם פרק א הלכה יג. וטור ושלחן ערוך סי' רמו ס"ו).
במה דברים אמורים בתורה שבעל פה, אבל תורה שבכתב, תנ"ך, לא ילמד אותה לכתחלה, ואם לימדה אינו כמלמדה תיפלות. (הרמב"ם שם. וטוש"ע שם). [ובהערה שם הביא, שיש אומרים שדווקא ללמוד תנ"ך בעיון נאסר, אבל פשטי המקראות אין בזה איסור כלל]. ומכל מקום בזמנינו יש להתיר לכתחלה ללמד הבנות תורה שבכתב בהסברה מלאה, עם מוסרי חז"ל שבתורה שבעל פה. וכיו"ב.
אולם אשה שמגדלת בניה לתורה ומחנכת אותם ללמוד תורה, ומעודדת את בעלה ללמוד תורה, שכרה הרבה מאד, שהיא חולקת שכר עמהם, וכמו שאמרו (בסוטה כא.) דפלגן בהדייהו [-האישה מתחלקת בשכרה עם בעלה ובניה]. וכן אמרו (בברכות יז.) גדולה הבטחה שהבטיח הקב"ה לנשים יותר מן האנשים וכו'". עד כאן לשונו.
אז גם הרב עובדיה התיר רק תורה שבכתב
אודי, טוב מאד מה שהבאת מהרב עובדיה, אבל אם מסתכלים בערות בהליכות עולם שם למטה, רואים שדעתו הברורה היא שמותר להן וטוב שתלמדנה תושב"ע.
וכן אמר בפירוש בשיעור שלו כאן https://www.youtube.com/watch?v=1-z2qRFAfSg
וכן כותב להדיא בשו"ת יחוה דעת (ח"ג סי' עב) וביתר אריכות בספרו הליכות עולם (ח"ח, פרשת כי תצא, הלכה ט) שיש חיוב מן הדין לקום מפני אשה חכמה, ושם בהערות מביא את השיטות האומרות שאין לעמוד כנגדן כי אסור לאשה ללמוד תורה והרב עובדיה חולק עליהם בתוקף ואומר שאין שום איסור שאשה תלמד תורה, להפך יש מצוה, ולכן פוסק הלכה למעשה שחייבים מן הדין לקום (כן!) מפני אשה צעירה חכמה בתורה (כמו התלמידות חכמות בדורנו שבאתי בתגובות).
כדי ליישב את ה"סתירה" בדברי הרב עובדיה, יש ליישב בפשטות כדבריו שלו בהקלטה שצירפתי [וכמו שאמר לי אחד מתלמידיו ששמע מפורש ממנו], שכל האיסור ללמד אותן תורה הוא כאשר זה בעל כורחה ובלי הסכמתה, משא"כ אם היא רוצה ומסכימה שאין שום איסור בכלל אלא מצוה. ולפ"ז מה שהבאת מדברי הרב עובדיה שפסק ש"בזמנינו יש להתיר לכתחלה ללמד הבנות תורה שבכתב בהסברה מלאה, עם מוסרי חז"ל שבתורה שבעל פה" כוונתו אפילו בעל כורחה, כמו שנוהגים היום בבית יעקב שאפילו אם הבחורה לא רוצה ללמוד היא חייבת ללמוד ולעשות מבחנים וכו' אבל אם היא רוצה מצווה ללמדן גמרא ואין שום איסור בדבר. והדברים ברורים.
מצרף לינק מאתר הדברות:
"האם נשים יכולות ללמוד גמרא? תשובתו של הרב עובדיה יוסף"
https://www.hidabroot.org/article/1119679
לא מבין אותך אברהם, יש לך בעייה עם הבנת הנקרא, הרב עובדיה מתיר לימוד תורה שבכתב ולזה שנינו מסכימים שזה בדיבד מותר אבל לימוד תורה שבעל פה הוא כותב במפורש שאסור וזה ההסבר ל"סתירה" שאתה מוצא בו.
אודי, פשוט תראה את כל המקורות שהבאתי שהרב עובדיה כותב ומדבר על תושב"ע. הדברים מפורשים בין בהקלטה ובין בחיבוריו. בהקלטה מדבר על ברוריה שהלכה כמותה נגד רבי יוסי ועל בת המהרי"ל שמסרה שיעורים בפלפול לתלמידים (אגב, לא מצאתי מקור לזה על בת המהרי"ל) ומשם הוא לומד לכל בחורה בימינו שעושה מצוה עם לומדת תושב"ע. גם פסק שיש לעמוד מפני אשה תלמידה חכמה צעירה, ולכאורה כדי להיות בגדר תלמיד חכם מבחינת ההלכה צריך להיות בקי בתושב"ע, כי תנ"ך לפי ההלכה כל תינוק בן בית רבן אמור לידע (בן חמש למקרא) ועל זה הוא חולק על מי שכותב שאין לעמוד מפניה כי אין חכמה לאשה אלא בפלך או כי אסור לה ללמוד תורה. הרב עובדיה חולק עליהם ואומר יש חכמה לאשה גם בתורה ואין לה איסור ללמוד תושב"ע. וכן הסיפור של הבן איש חי על הבחורה החכמה בתלמוד כולו מוסב על בחורה מפולפלת בסוגיות הש"ס והרב עובדיה גומר את הדברים: "מי יתן שכך בנותינו תהיו אהבות תורה כמותה" ופלא בעיני שיקח דוגמה לזה מבחורה שעברה על איסורים "מפורשים". אם זה נקרא טעות בהבנת הנקרא, אז אינני ודע מה זה בכלל הבנת הנקרא.
אם אתה לא רוצה להסכים אין בעיה, העיקר שכל המקורות שהבאתי מתורת מרן הרב עובדיה פתוחות לכולם ומי שרוצה יבוא ויטול
יש הרבה דברים חיוביים בכתבה הזאת, אין מה לדבר שנהיינו הרבה יותר גשמיים, והרבה יותר בעולם הגשמיות החילונית, צר מאוד הדברים הם כואבים ביותר הלוואי שהדברים ישמעו על אוזן קשבת חזקו ואימצו
אם שמתם לב רוב תגובות הנגד הם של הגברים. מה שאומר שאינם ערים כלל וכלל לצרכי הנשים. יש צורך חשוב ודחוף לחבר את הנשים לתורה . במיוחד לקיום מצוות שנעשה כמצוות אנשים מלומדה בלי הרבה הבנה וחיבור לרעיון. כאשר יהיה מעט הסבר ומקורות קצת דעות מכאן ומכאן לא הרבה אבל משהו נגיעה… הכל יראה אחרת. נשים צריכות את זה מאד בשביל להשאר מחוברות. נהיתה סטיגמה כזו שנשים לא יכולות ללמוד תורה וזה ממש לא עובד כך… כי מה שלימדו עד היום נשים זה מה שקשור אליהן או אקטואלי או יכולות להבין ועל כן הן לא נפגשו אי פעם בדיון שהוא תאורתי. ולכן נכנס ההרגל שנשים לא יכולות ללמוד. אבל אם תספרו להם מעשיה וידונו בה הם ידעו טוב מאד איך להסתכל על הדברים. תמיד אומרים שנשים מצרפות רגש אל ההחלטה ולכן אי אפשר לדון איתם והרי זה מה שהביאו לפתחן, לימוד לצורך הסבר של מה שרוצים לומר להם. לכן זה מיד מגיע לפן אישי.. אבל כשידונו איתן בסוגיות שהם לכלל או לאו דוקא יגע בהן זה יהיה נקי מרגש. ואחרי שפשוף של פעמים רבות יהיה את החוצץ והאפשרות להבין גם דברים שנוגעים בהן בלא מעורבות של רגש זה אכן יתכן .
אין צורך לצאת כל כך נגד רעיון שהוא טוב בשביל להשאר מחוברים.
ממש כך!
כמה מחשבות בזה:
הרי למעשה לא מדובר במהפכה להצמיח רב עובדיה אשה או רב חיים מבריסק אשה, אלא פשוט שידעו "במה מדובר", שידעו מהי ההלכה שהן מקיימות, שידעו "איך זה עובד". כמו שכל גבר בעל בית פשוט יודע מה זה מחלוקת בהלכה ומה זה ההלכה למעשה שהוא מקיים ויודע "מה הוא עושה" באופן בסיסי למרות שלא יודע את כל הש"ס בעל פה גם שאשה תדעי כך את הדברים כדי שיהיה לה קיום מצוות בשלמות יתרה.
גם, לפעמים קורה (כן, לפעמים קורה) שמישהו רוצה לברר מהי ההלכה בדבר מסויים או מה היא עמדת התורה וההלכה (או העמדות השונות) לדבר מסויים, או שרוצה לדעת מה המקור של של הלכה מסויימת או מנהג מסויים כדי להבין אותו, ופשוט רוצים להבין את זה מכלי ראשון. בעל הבית פשוט בימינו יכול לעשות את זה בקלות ב"ה בתודה ללימוד תורה שלו מצעירותו, אבל אשה לא יכולה לעשות את זה בגלל שלא נתנו לה את הכלים לזה, אף פעם היא לא תוכל לברר שום דבר מעצמה, כל העולם הנפלא הזה סגור לה לחלוטין, אז לכן לא רחוק הדבר שברקע כזה כבר תתיאשי ולא תחקור ולא תרצה לדעת מה ה' אלוקיך שואל מעימך כי פשוט אין לה את האפשרות לדעת את זה.
גם אני לא מבין דבר אחד. הרי כל בחור ישיבה ותלמיד חכם שאור התורה נגע לליבו – מעבר לחובה הדתית הפורמלית – הוא פשוט לא יכול לתפוס קיום מצוות בשלמות בלי ידעת התורה. בלי ידיעת התורה בן אדם לא יודע ולא יכול לברר מה ההבדל בין "סעודת אמנים" לסעודת מצוה, מה ההבדל בן מנהג בעלמא לדין דאורייתא, לא יכול להבחין בין עיקר לטפל, ועבודת ה' שלו היא בלי דעת ובלי המשמעות הראויה, לפחות ברמה של לכתחילה. לכאורה אם מגדלים דור של נשים עמי ארצות ח"ו, בימינו שכל ה"אופציות הדתיות" פתוחות לכל אחד, מי שאין לה את הידיעות הבסיסיות ב"איך זה עובדת" התורה וההלכה שלנו פשוט תקבל מכל דבר הבא לידה בלי להבחין בין טוב ללא טוב, בין עיקר לטפל וכו' (למה בימינו יש תופעה של הפרשות חלה מסיבים? או "סעודת אמנים"?) ואם יש לה בעל טוב שיסביר לה פשוט היא לא תהיה משוכנעת באמת למה לה לעשות כך (כי למעשה אין לה את הכלים להבין את בעלה, היא לא יודעת בכלל איך ההלכה והתורה הקדושה עובדות) אלא היא רק מאמינה כמו שאשה של גבר שאומר לה דבר אחר מאמינה לו, אבל אין לה משוכנעות פנימית עצמית במה שהיא עושה, ומכאן לא רחוקה הדרך לתהליך של אי התחברות לתורה ולעבודת ה' או להתחברות לדרכים אחרים אולי מקולקלים ולא נכונים (סגולות ריקות מתוכן דתי אמיתי, וכו')
גם אני תמה על דבר אחד. תמיד שמעתי בישיבה וקראתי בספרי הפוסקים שמי שלא לומד הלכה במקורות אלא סומך על ספרי הקיצורים בטח שיעבור על ההלכה (הלכות שבת וכו') ולכן כל יהודי חייב לקבוע עתים ללימוד ההלכה במקורותיה (ידוע ההקדמה המפורסמת של המשנה ברורה לחלק ג' בהלכות שבת וכן יש הרבה), אם כן למה האשה פטורה מזה? האם לה מותר לעבור על איסורי שבת בלי ידיעה? ואם נאמר שהיא תוכל לשאול, אז גם הגבר יכול לשאול לגברים אחרים (ומה עם האשה האלמנה או הגרושה, או אשה שלא נמצאת עם בעלה ויש לה ספק בהלכה…). יש בעמדה המתנגדת חוסר קוהרנטיות (עם נוקטת כדברי המשנה ברורה הנ"ל והרבה מן הפוסקים).
עוד יש לי שאלה פשוטה לכל גבר המתנגד ללימוד תורה לנשים. למה הוא רוצה שהבן שלו ילמד תורה וגמרא וכו'? רק כדי לקיים מצוות לימוד תורה ולצאת ידי חובה או כי רואה בתורה מרכיב חיוני בסיסי לקיום מצוות ועבודת ה' משמעותי? לפי מה שישובו אז אני מבין למה הם תומכים או מתנגדים ללימוד תורה לנשים.
כל מה שאמרתי לאו דוקא קשור לענייני הלכה אלא גם לענייני אגדה והשקפה. מי שאין לו את הכלים הבסיסים ללימוד תושב"ע וגמרא יהיה לו קשה מאד לברר וללמוד מהמקורות שלנו נושאים באגדה ובהשקפה באופן איכותי וממקור ראשון.
לימוד הגמרא לאו דווקא קשור להלכה, אלא הוא הפתח היחיד לכל הספרות התורנית שלנו, של קול ה' המתגלה בקרבנו.
הגמרא היא היא השפה של תורתנו הקדושה ורק אחריה – אידך זיל גמור
רק כדי לדעת ולתפוס עד איזה גדלות בתורה, חיבור בתורה והבנה עמוקה בתורה נשים הלומדות תורה ותושב"ע וגמרא מגיעות (ולענ"ד בכמה בחינות אפילו יותר מהגברים כי יש להן זווית והסתכלות מיוחדת שאין לנו) מצרף כאן את השיעורים הבאים של ב' תלמידות חכמות ענקיות בתורה וצעירות בגיל:
הרבנית אוריה מבורך, שיעור בעומק השקפת חז"ל על הצניעות (תראו שם את עומק ניתוח המקורות הנפלא וגם את ניתוח המציאות הנפלא):
https://www.youtube.com/watch?v=rwA7K28F6as
הרבנית חנה גודינגר דרייפוס, שיעור בעומק השקפת חז"ל על התשובה והחילוק בין בין אדם למקום לבין אדם לחברו (גם כאן ניתוח מקורות מוציאות באופן נפלא):
https://www.google.com/url?sa=t&source=web&rct=j&url=https://m.youtube.com/watch%3Fv%3Dw-G0EOfm6Iw&ved=2ahUKEwjmz-bFheflAhWHhOAKHZnhBGEQo7QBMAl6BAgAEBQ&usg=AOvVaw2cj7kfUGit33vpHp3cw0Ak
כל הנ"ל מדובר בענייני אגדה שלכאורה אין מה להוסיף על זה וכולם תמיד שמעו מקטנותם, אבל כשתראו את השיעורים אז תראו את העומק הנפלא והמחודש שבדבריהן – ממש כאילו שלא שמעתם כלום על הסוגיות הללו משנולדתם – ואיך הן מנתחות את דברי החכמים. ממש אור חדש בציון תאיר.
ואם רוצים שיעורים עמקנים ממש בסוגיות הקשות בתלמוד, הנה השיעור של הרבנית חנה גודינגר דרייפוס על עדים זוממים (שגם בשבילי שלמדתי בישיבות ליטאיות היה השיעור ממש מאיר עיניים ויותר עמקני-למדני מכמה מגידי שיעור חשובים ששמעתי בישיבה):
https://www.youtube.com/watch?v=761tBnyzl_A
יש לתלמידות החכמות הללו עוד ועוד שיעורים, ואינה דומה שמיעה לראיה, ואידך זיל גמור
כזה ראה וקדש
אכן, עיקרה של הכתבה נכון ומדויק.
היטיב לזהות את המגמה הרבי מליובאוויטש, שעודד נשים למלא תפקידי מפתח ולהיות 'שליחות' בעצמן, ולא רק 'נשות שלוחים'.
הרבי עודד נשים ללמוד תורה – הלכה וחסידות במסגרת 'הלכות הצריכות' – הלכות יומיומיות וכן מצוות אחדות ה', אהבה ויראה.
בכוחו של אור החסידות לתת מענה לתקופה מבלבלת ומתעתעת שכזו, בה מצד אחד קיים שפע של אור רוחני, לימוד תורה וקיום מצוות בלי מניעות, ומאידך חושך וגשם מתירני.
זו אולי אחת הסיבות שבשונה מציבורים אחרים, בחב"ד עדיין רוב ועיקר הבנות פונות לתחום ההוראה מתוך תחושת שליחות פנימית.
מסקנה: לכו לשיעור תניא. תאירו את עצמכם!
גב' לרנר:
http://www.shturem.net/index.php?section=news&id=87355
אודי, גם מה שכתבת שבתנועת ש"ס לא מלמדים משנה לנשים זה לא אומר שהם נגד, כי למעשה עד היום לא מרגש הצורך הזה כל כך, אבל בכל זאת הרב עובדיה ראה את זה בעין טובה ובחיוב כמו שמבואר [ועוד יש לתת את הדעת שגם בתנועת ש"ס לא היתה במוסדות חינוך לרב עובדיה שליטה מלאה בדרך החינוך. לדוגמא ראיתי אצל יעקב לופו עדויות לכך שהרב עובדיה רצה לשנות את דרך הלימוד של הישיבות הספרדיות שנהגו ונוהגים עדיין בדרך הלימוד הליטאית, והיה לו התנגדות לכך מרבני ש"ס האחרים ובקשו ממנו שיחדול לדבר כך נגד השיטה הליטאית בלימוד והם הצליחו בזה. יש לו מקורות מפורשים לזה.
וז"ל: מצאתי את זה אצל יעקב לופו, האם תחזיר ש"ס עטרה ליושנה, עמ' 18:
"הרב יוסף קרא תגר על ההגמוניה הליטאית בעולם הישיבות, שהצרה את צעדיו. אולם הספרדים חששו מנטישה המונית של רבים התומכים ברב שך. ראשי ש"ס וישיבת "פורת יוסף" אמרו לרב עובדיה: "אנחנו לא יכולים. מחר תהיה מחלוקת. יהיו נידויים וחרמות…נישאר בלי ר"מים… האשכנזים יעזבו אם יגזור עליהם הרב שך שיעזבו…". ענה להם הרב יוסף: "אדרבא. מעז יצא מתוק. אם יעזבו תחפש לך ר"מים ספרדים… באותו חודש (נובמבר) נתן הרב יוסף פומבי גם לדעתו אודות שיטת הלימוד הליטאית וההגמוניה שלה בעולם התורה: "במילה אחת הייתי סותר הכל. כל הבניין היה כבניין קלפים. הכל הולך לאיבוד. לא 26 כך לומדים…מי שילך ללמוד בישיבה אשכנזית יצחקו עליו". הרב יוסף נותר לבדו במערכה זו. חברי "מועצת חכמי התורה" של ש"ס לא הלכו בעקבותיו, מחשש שעימות מתמשך עם הרב שך יגרום להתמוטטות עולם הישיבות הספרדי. מאז ואילך נמנע הרב יוסף ממאבקים נוספים בתחום זה, ודומה שהשלים עם המצב בלית ברירה".
אפי' לגדול שבגדולים יש דברים שלא שומעים עליו.
ומה שכתבת בעניין נשים פוסקות הלכה, אני לא מכיר את האירגון קולך, אבל כן מכיר את שיטת החיד"א (בספרו ברכי יוסף, חושן משפט, סי' ז, אות יב), בהסתמך על התוספות וספר החינוך, שפשוט לו שאשה תלמידה חכמה יכולה לפסוק הלכות ולא ראיתי עדיין שום חולק עליו, אלא להפך, כמדומני שהפתחי תשובה מציין אותו בלי לחלוק עליו.
לא צריך להמציא את הגלגל, בעולם של הציונות הדתית יש בתי מדרש לנשים, שם לומדות תורה לשם לימוד. בכך מחזקות את הקשר שלהם לעולם הרוחני. הן לא "עמארציות".
חבל מאוד שהעולם החרדי ממשיך ליצור חברה חולה, שאיננה מתמודדת עם השינויים ואינה מנסה לבנות עוד קומה רוחנית הן אצל נשים והן אצל גברים.
הקומה הרוחנית הזו הובילה לנשירה בהיקף של 45% מהמגזר הנפלא הזה, כך לפי מחקר שהתפרסם זה עתה.. קצת הרהורים וחשבון נפש..
תראה את "פסקי" ההלכה של הליצניות האלה ותבין למה חז"ל אסרו ללמוד תורה לנשים (מניינים שוויונים, ברכה לאשה בחופה, הליכה לאשה ללא כיסוי ראש ועוד ועוד).
תמיד הרב היה הצד היותר מקפיד על קיום ההלכה ואילו אצל "לומדות" התורה האלה הן הכי מקלות…
תראה את הספר "הולכת בדרכה" של "אשת ההלכה" מלכה פיוטרקובסקי ש"פוסקת" ללא הרשאה על סמך ספרים של רבאייס קונסרבטיבים…
המושג של נשים דעתן קלה לא השתנה.
ואם תסתכל גם ב"תשובותיהן" תראה באיזה רמה הלימוד שלהן, גם להכין דף גמרא ללא שוטנשטיין הן לא יכולות…
ובכל מקרה, גם כשאשה לומדת תורה כתוב בגמ' בסוטה לא מועיל לה לזכות תורה רק אם היא עוזרת לבעלה ללמוד ומחכה לבניה שחוזרים מבית הספר היא זו שנותנת לה זכות תורה.
כותבת המאמר פסחה על שני סעיפים.
1. הדיון בנושא זה צריך להיות שיטתי ובכלים הלכתיים, קודם שיקבל את מעמדו הפובלציסטי, האם מותר לשנות? ואם כן, מתי? הרי כשיש הלכה מפורשת האוסרת על לימוד זה, צריך להתדיין על תוקפה העל זמני, והאם מותר לשנות הלכה זו בהשתנות הנסיבות או הזמנים.. לענ"ד אין במקורות שהביאה מספיק בכדי להוכיח זאת. כמובן ההוכחה מהסיבה היא קלושה אבל לא אלאה אתכם באריכות פלפלנית.. המשנ"ב כמובן אינו מוכיח כלום מכיון שמדובר על לימוד תורה שבכתב ודינים הנוגעים למעשה, כבר האריכו בזה למעלה. כמה אירוני שדווקא צורת הדיון מוכיחה על ההטיות האפשריות של כניסה פמיניסטית לעולם ההלכה.
2. ואם כבר פובליציסטיקה , א. ההבדל הבולט בין הנסיבות שקדמו להקמת בית יעקב לעידן הנוכחי מכריח אותנו לא לשנות בדיוק מאותה הסיבה שאז כן שינו.. החילון! הנשירה הגבוהה של נשים בזמנם (ובפער בולט מול הגברים) הביאה להקמת מערכת חינוך מתקדמת יותר כמענה לבעיה זו, והיא אכן צמצמה את היקף הנשירה.. כיום, המצב הפוך לחלוטין, דווקא מהמגדר הנשי יש הרבה פחות נשירה ובעיות רוחניות ממקבילם הגברי, שינוי זה צריך להתחשב בהשלכות הרות האסון למצב זה.. חרדה ומחשבה מראש צריכה עדיין להדהד בהלך התרבותי החרדי, שאופרטיבית הצליח הרבה מעל המצופה.
ב. מאידך לא ניתן להתעלם מהפער האינטלקטואלי המתפתח בין הידע הכללי לזה התורני. זאת בעיה שמשליכה על תפיסת האשה את יהדותה, ואת עצמה ביחס לזה, הפתרון לכך הוא העלאת רמת הידע המחשבתי והרחבת האופקים. זה אינו מושג בלימוד הגמרא, שיש לה אופי מובהק של פלפלנות וניתוח פורמלי הלכתי, זה לא חסר לאשה ואין בכך בכדי לתת לה מענה הולם לצרוך בהבנה פנימית יותר של היהדות, הפנמה ערכית ומעמיקה תושג לה בלימוד מחשבה יהודית הגות ומוסר. בשביל זה לא צריך לשנות סדרי עולם. נ.ב. קצת קלישאה. גם הרפורמים התחילו ברצון לחבר את ה"אדם" על יהדותו.. אני לא משווה, אבל סוג דאגה כזה מביא איתו לפעמים תוצאות הרות גורל.
תודה רבקי על המאמר החשוב הזה שמשמיע קול שנעדר עד עכשיו מהשיח הפומבי, בין השאר מחשש מדה לגיטימציה וזלזול כמו שעולה בחלק מהתגובות פה.
היומרנות של גברים להבנת החוויה הנשית ותהליכי עומק, קשיים והתמודדויות שאשה חרדית עוברת, בלי שום הסתייגות ובכזו פסקנות היא מטרידה. הם יודעים מה הטבע של האשה, הם יודעים מה חסר לה והם גם בטוחים שהתפיסות שיש להם, שנובעות מהנחות קדומות שיש להם או מהכרות עם הנשים בסביבתם ודאי נוגעות לכל הנשים באשר הן.
לבסוף, צורם ביותר לראות טיעונים לגופו של אדם ולא לגופו של עניין כגון זלזול בכותבת כי היא העזה להיות עו"ד או הנחה, ללא כל ביסוס, שהמניעים שלה לא טהורים רק כי הם לא מתסדרים לאי מי מהכותבים עם הנחות היסוד שלהם. יש לכם טיעוני נגד בבקשה.
הכי קל לשלול אוטומאטית, הרבה יותר קשה להכיר במשקל של הטיעונים השונים ולענות להם אחד אחד. הכותבת לקחה נושא מורכב, נפיץ וטיפלה בו בזהירות רבה תוך הצגת המורכבות שלו, הצדדים השונים שלו, והסתייגויות בנוגע לצרכים השונים של נשים ובהתאם לכך הפתרונות השונים.
הדברים הללו נפלאים וחייבים אנחנו הגברים לשומעם הדק היטב!!! שפ"י משיב דברים נכונים וחשובים מאד מאד!!!
אני רוצה להזכיר לכולם שהפורום פה הוא פורום חרדי, וגדולי ישראל הם אלו שמתווים את דרכנו והם אלו שאומרים לנו מה ללמוד במוסדות החינוך ומה לא ללמוד , והם הנחו שלא ללמוד תושב"ע כי זה אסור להלכה.
אז על מה הויכוח? על רפורמיות דתיות לאומיות שלא שומעות לקול גדולי ישראל?
בזמנם גם הגדולים עצמם התנגדו מאד להקמת בית יעקב, אבל בסוף ראו שהאשה שרה שנירר צדקה והצילה את עם ישראל וחזרו בהם.
ומי אמר שבדורנו לא קורה אותו דבר? אנחנו באמצע התהליך עצמו כמו שרה שנירר בתקופתה! אם שרה שנירר היה חושב כמו שכתבת, בימינו לא היה לנו שום בית יעקב והיינו רואים את נשותינו כמו שקרה לגדולי חכמי עדות המזרח בתקופת האליאנס (כל ישראל חברים), ששם רק הבנים למדו תורה ואילו הבנות גם ההורים הרבנים (כן!) שלחו אותן ללמוד באליאנס ולא לבית ספר תורני כמו בימינו. מה קרה בסוף? הגברים היו דתיים מקפידים על ההלכה קלה כבחמורה, ואילו נשותיהם ידעו צרפתית ולא עברית (בנות רבנים!), ידעו היסטוריה אירופאית ולא דברי החכמים, והיו עמי ארצות לגמרי בתורה ואפילו לא שמרו הלכות פשוטות ובסיסיות (לא לבשו כיסוי ראש, לא התפללו אפי' עמידה אחת ביום, כמה מהן עשו איפור בשבת, לא רצו למנוע מללבוש נעלי עור בתשעה באב וכו'). אני מכיר את זה מקרוב, בעליהן היו חסידים מקובלים ותלמידי חכמים ונשותיהם היו אירופיות בלי תורה (אבל היו מאמינות בבורה עולם באמונה שלמה, זה כן) ובעליהן לא היה להם אפשרות אחרת אלא לנקוט בגישת חז"ל "מוטב שיהיו שוגגות ועל יהיו מזידות" ולא אמרו להן שום דבר. עד שב"ה באו האשכנזים עם ה"בית יעקב" שלהם והספרדים למדו מהם וכך חזרה עטרת נשות הספרדים ליושנה.
למעשה, כל אלו שמתנגדים לשינויים מהמקובל, לא יודעים שעצם הבית יעקב הוא שינו רדיקלי שאין כדוגמתו (ושרוב הגדולים בהתחלה היה נגד זה וגם בימינו הרב ווזנר והאדמו"רים מסאטמר וקלויזנבורג הם נגד),"בית יעקב" מהווה פתיחה של מוסד חדש בתולדות ישראל יש מאין (ממש רפורמיות לשיטתם של כמה מהמגיבים), משא"כ לימוד תושב"ע שהוא רק הוספה למה שיש כבר ולא נועז כל כך ואפילו יש לזה סמך מפוסקים גדולים וחרדים בימינו (הרב עובדיה לדוגמה).
לאברהם – לך תלמד קצת הסטוריה ותראה שמי שהקים את בית יעקב אלו היו גדולי ישראל שהקימו את אגודת ישראל ובראשם החפץ חיים והם התוו לשרה שנירר את דרכה והיא לא עשתה את זה ללא הכוונה שלהם.
מי שהתנגד היו אלו שהתנגדו לאגודת ישראל ובראשם הרבי מסאטמר אבל הוא היה מיעוט שבטל ברוב וכולם חלקו עליו. שרה שנירר לא עשתה דבר ללא אישור של גדולי ישראל בזמנה. (גם לא היתה מצליחה לעשות…)
אודי, תודה, באמת אני צריך לבדוק, אבל כמדומני שכך היה וכך קראתי פעם שהתמיכה של החפץ חיים היה אחרי שראו את יוזמתה של שרה שנירר (ואולי אפילו אחרי שפתח את הסמינר הראשון, צריך לבדוק). כלומר, היוזמה לא בא מהגדולים ואז חיפשו איזה אשה שתעשה את זה ומצאו את שרה שנירר, אלא היוזמה בא משרה שנירר עצמה והיא זאת שפנתה לגדולים שאחדים (החפץ חיים ועוד) הסכימו ואחרים לא (וגם הם היו גדולים), ואפילו לחמו נגד ה"רפורמיות" הזה.
וזה בדיוק מה שקורה בדיוק כאן. כותבות המאמר הן כמו שרה שנירר שמציעות מיוזמתן את העניין הזה, ועכשיו אנחנו מחכים לתגובת הגדולים, לא לתגובת החרדיות הפופולרית.
מגיבים יקרים, אני מתרשמת מאוד מהחברה החרדית ובעיקר מהדבקות הבלתי מתפשרת בהלכה ובדבר ה', משהו שלצערי לא ניתן לומר על הציבור הדתי לאומי שאני משתייכת אליו. יחד עם זאת, מפריע לי היעדר יושר הלכתי, גם בקרב חלק מהמגיבים כאן, וגם בקרב מנהיגים חרדיים שדברם נשמע.
יושר הלכתי זה אומר שלא ייתכן שבמקום אחד החרדים יקבלו שינויים בהלכה ויבינו אותה כתהליך מתפתח שמתאים את עצמו לצרכי כל דור ודור, ובמקום אחר יזעדקו "איך אפשר להתיר את מה שהרמב"ם אסר במפורש". הרי הרמב"ם קבע לא מעט קביעות הלכתיות שכיום גם החברה החרדית לא מקיימת אותן, משום שבנקודות הללו החברה החרדית לפתע מבינה שההלכה יכולה להתפתח. אני מחפשת יושר הלכתי, ובנקודה הזו אני לצערי מפסיקה לראות בחברה החרדית את המודל הראוי לקיום הלכה. זה מצער.
ונמצאת תורת ישראל עזובה ומיותמת בקרן זווית.
יש שתי נקודות טעות בשאלתך
א. היושר ההלכתי הוא לקיים את פסיקת ההלכה ולא את פסיקת הרמב"ם, ויש הרבה מקומות שהרמב"ם פסק הלכה ואין הלכה כמותו ולכן הציבור החרדי לא הולך כמוהו (אני מניח שאת מתכוונת לנושא של פרנסה מלימוד תורה שהרמב"ם מזדעק על כך קשות, אבל כבר כתב הביאור הלכה בסימן קנ"ו שאין הלכה כמותו וכולם חלקו עליו) אבל במקום שהרמב"ם והשו"ע פשקו ללא עוררין כמו לימוד תושב"ע לנשים איך אפשר לחלוק עליהם? (גם הגרי"ד סולובייצ'יק שהרבה מסתמכים עליו בהיתר כתב שזה מחוסר ברירה כי אחרת הבנות תתפקרנה… איזו תעודת עניות!!!)
ב. אין דבר כזה "תהליך מתפתח בהלכה" והתורה לא מתאימה את עצמה למציאות אלא להיפך מתאימים את המציאות לתורה והקב"ה הסתכל בתורה ועל סמך זה ברא את העולם. הטענת הזאת היא טענת של הדת הרפורמית ותראי לאן הגיעה.
ב"ה עד היום גדולי ישראל התמודדו עם כל הבעיות שהמציאות הנוכחית הכתיבה להם ולא שינו פסיק מההלכה, משום מה יש לציבור הדתי לאומי קושי עם ההלכה ומחפש לעצמו כל הזמן את קיצורי הדרך ו"התאמת" ההלכה למציאות.
זה מזכיר את הסיפור על העגלון שהיה צריך להביא סחורה של סוחר ליריד ובגלל שהיה חורף קשה והדרך היתה בוצית הוא איחר ליריד ולא סיפק את הסחורה.
כמובן שהסוחר לא הסכים לשלם לו את שכרו. תבע אותו העגלון לדין תורה והוא הפסיד בדין.
שאל העגלון על סמך מה חייבתם אותי? ענו לו על סמך התורה.
שאל העגלון, מתי ניתנה התורה? אמרו לו בחודש סיון.
אמר העגלון, אם כך זאת לא חכמה שחייבתם אותי כי התורה ניתנה בקיץ כשאין גשמים, אם היא היתה ניתנת בחורף ודאי שהיו פוסקים לזכותי…
יואל,
לענ"ד היא התכוונה לא להלכה הזאת, כי הרי פשוט שיש מחלוקות בהלכה, כוונתה הייתה למושג "הלכה מפורשת ומוסכמת במקורות ובמנהג ישראל" דוגמה מה שכתב הרמב"ם שאין לאשה לצאת מביתה אלא פעם או פעמיים בחודש בחודש וזה ידוע גם ממנהג ישראל לדורי דורות שמקום האשה היה בבית פנימה ולא ברחובות ובמקצוע כמו שקורה אצל החרדיות בימינו. כמדומני שעל זה מתכוונת שהחרדיות על זה אומרת "השתנו הזמנים".
וכן עצם הקמת בית יעקב הוא שינוי רדיקלי מהמקובל לדורי דורות וממה שכתבו הרבמ"ם וש"ע שכל המלמד את בתו תורה וכו' ויש לדייק שכתוב תורה, לא גמרא ובפלפול, אלא גם תורה סתם אסור לה ללמוד בתור לימוד תורה (כמו שעושים היום בבית יעקב שלומדות חומש עם מפרשים שונים ואין לימוד "תורה" גדול מזה) (ומה שהתירו בעבר זה ללמד לה לא מתוך ספר אלא מתוך החיים את כל הדינים וההלכות, וזה פשוט כי לא היה תיכון בית יעקב לבנות פעם וזה חידוש גמור המנהג ישראל ונגד מה שמפורש ברמב"ם ובשו"ע)
לכן מה שהיא אומרת מאד מאד מסתבר
לאחד – תקרא את לשון הרמב"ם ותבין שאין צורך לדייק דיוקים מוטעים
"אשה שלמדה תורה יש לה שכר, אבל אינו כשכר האיש, מפני שלא נצטוותה… ואע"פ שיש לה שכר, צוו חכמים שלא ילמד אדם את בתו תורה…
אמרו חכמים: כל המלמד את בתו תורה כאילו למדה תפילות.
במה דברים אמורים, בתורה שבעל פה, אבל בתורה שבכתב לא ילמד אותה לכתחילה, אם למדה, אינו כמלמדה תפילות"
הרמב"ם אומר מפורש שתורה שבכתב מותר בדיעבד ועל זה הסתמך החפץ חיים בהתירו תורה שבכתב, אבל תורה שבעל פה שאסור גם בדיעבד אי אפשר להתיר ולכן הוא לא התיר.
יואל
ב' דברים
א. לענ"ד מה שלומדות נשים היום בבית יעקב (פרשת משפטים עם פירוש רש"י, מכתב מאליהו) נקרא תושב"ע. וכן נוקטים בסאטמר (וגם הרב ווזנר כמדומני). ולענ"ד הם צודקים יותר בישרות תפיסת הדברים כי במשנה לא כתוב "כל המלמד את בתו פלפול כאילו וכו'".
ב. מצד שני, להתיר ללמוד תושב"ע לנשים זה לא דבר מחודש בפוסקים ויש מקורות רבים שמאפשרים את זה גם מעיקר הדין וגם בגלל תקופתנו כמו שמובא למעלה בשם האב עובדיה (ובדרך כלל הרב עובדיה סומך על פוסקים רבים אחרים).
לכן אני מזדהה מאד עם מה שכתבה "אוריה דתית לאומית", שבדברים מסויימים אנחנו החרדים כן מאפשרים שינו מההלכה המקובלת (בכל תולדות עם ישראל בחורות ונשים לא יצאו מעבודות הבית ולא למדו פרשה עם מפרשים עם דברי חז"ל כמו שמאריך האדמו"ר מסאטמר) ובכל זאת על ידי דרכים הלכתיים שונים שינו הגדולים מהדבר המקובל מדורי דורות כי ראו שתקופתנו היא תקופה שונה, ואילו בנוגע ללימוד תושב"ע ביתר הבנה פתאום נאחזים בשמירת ההלכה המקובלת למרות שיש אפשרות רחבה להתיר כמו שמובא מהרב עובדיה וכו'. לענ"ד דעתי זאת סתירה פנימית וחוסר כנות. פתאום כאן נאחזים ב"הלכה מפורשת".
אלא שלענ"ד הגדולים – בשונה מהמגיבים כאן – הם לא יהיו בהכרח נגד הכנסת לימוד תושב"ע ביתר עמקות אם יראו שיש צורך לנשים בזה בדור שלנו. ואם אחדים מהגדולים יהיו נגד אחרים יהיו בעד כמו שקרה אצל שרה שנירר.
תגובה חוזרת ליואל.
האם יש לך בעיות בהבנת הנקרא?
על פרוזבול שמעת? ביטול עגלה ערופה? ביטול מי סוטה?
ואף יתרה מכך! לימוד תורה שבכתב שבתחילה התנגדו לו כל גדולי הדור ורק לאחר ששרה שנירר קמה ועשתה מעשה המשנה ברורה התיר.
קום ולך ללמוד היסטוריה פשוטה. הכותבת הציגה כאן מקור של הגב' רחל שערכה מחקר על לימוד תורה לנשים.
לא יאמן איזו היסטוריוגרפיה אתה עורך להיסטוריה. פשוט מעוות.
גם בספר "שעוני בלבכן" שכתבה תלמידה של שרה שנירר (ספר חרדי מובהק) כך כתוב.
שכל גדולי הדור התנגדו לרעיון!
לא יאמן כמה בורות אפשר להציג בתגובה אחת
לכותבת היקרה,
את אותן ה'פתרונות' ההלכתיים שציינת תקנו גדולי אותו הדור, כאשר הסברם וטעמיהם מפורשים ונלמדים כבר אלפי שנים על ידי תלמידי חכמים שבכל דור.
התפיסה ששנוי הלכתי עמוק אמיתי ואיכותי, יכול להיעשות על ידי העם הוא לא יותר ממגוחך. ומגיע מחוסר הבנה בסיסי במבנה קבלת ההחלטות הקולקטיבי של הצבור, שיודע לזהות מה מגיע מגדולי הדור וטומן בחובו תיקון ומה מקטני הדור שטומן קלקול והרס, כמאמרם ז"ל סתירת זקנים בנין בנין צעירים סתירה.
מה עוד שכתיבת מניפסטים של תלונות וצרורות של קובלנות מעולם לא הוכיחו את עצמם ולא תקנו כלום, מלבד שפעלו נזק.
כעין דרכם של ההוגים במאה הנוכחית, שעל ידי בקורתם על כל צורות החיים המקובלות, מתוך החלום לעולם אידיאלי ומושלם, הביאו לעולם מחלות וחוליים רבים וגרמו לתחושות של בדידות ואבדון.
ואף הדוגמה מהרבנית שרה שנירר ע"ה זו איננה אלא דמוגגגיה לשמה שהיא לא באה מתוך בקשה לתקן את עצמה ולמצוא לעצמה מקום פמינסטי ומודרני יותר אלא מתוך תקון וחיזוק לאותו הדור ולא הרצתה בקורות קנטרניות וכו'
ואף כיום והיה אם תקום אשה ותלמד גמרא בחברת נשים ונערות מתוך שאיפה כנה ליראת שמים כאשר יראו התוצאות ישפטו הכל, האמת ונכון הדבר זה אשר קיווינו לו אם לא.
מאמר נפלא!
כתוב בנעימות וניכרים דברי אמת!
דברים מבעבעים כל הזמן והאמת תנצח!
לדעתי הפתרון היותר זמין וגם יותר מתבקש אלו שיעורים בפנימיות ועמקות התורה לנשים, קצת חסידות קצת טעמים קצת הלך מחשבה בעל צליל זך, ולא קלישאות ותורות חוזרות ונשנות שמפחדות לחדש מחוץ לגבולות המושג 'המקודש' חרדי
שלום אלומה
אני רואה שהעליתי לך את הפיוז…
אענה על שאלותייך אחת לאחת ובואי תחליטי את מי פה הבור…
אני אתחיל דווקא מהסוף, מה שאת קוראת לו "היסטוריוגרפיה".
אז נכון שחרדים אמורים לדעת פחות מאנשי האקדמיה המהוללים וכמו שאמר פעם ר' חיים מבריסק לפרופסור לתלמוד, אם ירצו לדעת מה אביי אכל ישאלו אותך, אבל אם ירצו לדעת מה אמר אביי ישאלו אותי…
אבל דווקא במקרה הזה נפלת בפח, כי שרה שנירר לא עשתה דבר ללא הכוונת הרבי מבעלז (משפחתה היתה חסידת בעלז) הרבי מגור והחפץ חיים והיא קיבלה מהם רשות לפתוח את זה בחדר העבודה שלה. והיא עבדה עם הרבנית הלברשטם נכדתו של הרבי מצאנז .
דווקא ההתנגדות הגדולה היתה יותר מכיוון ההורים (למרות שהיו גם רבנים שהתנגדו, אך הם שוכנעו ע"י החפץ חיים והרבי מגור לפתוח את בית הספר) ורק בעידודו הרב של החפץ חיים ההורים שלחו.
ב-1922 הציע ר' מאיר שפירא (מייסד הדף היומי) בועידת "אגודת ישראל" להקים גם סמינר למורות ואז הקימה שרה שנירר גם סמינר.
תקראי בספר של משה פראגר שחי בתקופה הזאת "שרה שנירר – אם בישראל" איך זה בדיוק התנהל ואיך תנועת אגודת ישראל תמכה ועודדה את בית הספר, ולבוא ולהגיד שהיא עשתה את זה למרות התנגדות הרבנים זה מופרך לחלוטין. (תארי לעצמך שמישהי חרדית היתה קמה ומקימה אוניברסיטה לחרדים האם מישהו חרדי היה שולח לשם את ביתו ללא הסכמת גדולי ישראל???? )
תסתכלי באתר המכירות הפומביות winners
https://winners-auctions.com/he/content/%D7%9E%D7%9B%D7%AA%D7%91-%D7%90%D7%A8%D7%95%D7%9A-%D7%95%D7%9E%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%9F-%D7%9E%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A8%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%AA-%D7%A9%D7%A8%D7%94-%D7%A9%D7%A0%D7%99%D7%A8%D7%A8-%D7%9E%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%9C%D7%AA-%D7%91%D7%99%D7%AA-%D7%99%D7%A2%D7%A7%D7%91-%D7%A0%D7%93%D7%99%D7%A8
שמציגים שם למכירה מכתב בכתב ידה של שרה שנירר בו היא מספרת על מחזה שרצתה להציג ב'בית יעקב' אך "הרב שליט"א מבעלז" אסר עליה להציגו בגלל 'חוקת הגוי', ואת מספרת לי סיפורים שכל גדולי הדור התנגדו לזה? מי פה משכתב את ההסטוריה?
עכשיו נעבור לנושא השני שקראת לו "בעיות בהבנת הנקרא" ואני מניח שרצית להוכיח את "התפתחות" ההלכה דרכו.
אני יודע שתמיד שונאי הדת באקדמיה אוהבים לנפנף בנושאים אלה (וגם אנשי הדת הרפורמית) אבל כמובן זה שוב נובע מחוסר ידע…
נתחיל עם פרוזבול (הדוגמא החביבה שכולם מביאים…). כבר הגמרא בגיטין לו שואלת איך הלל תיקן פרוזבול הרי זה נגד התורה? ועונה שבגלל ששביעית בזמן הזה מדרבנן ורק מדרבנן יש בכלל את דיני שביעית לכן יכול היה הלל לתקן את תקנת הפרוזבול, אז אין פה שום התפתחות כי כל דיני שביעית הם בכלל מדרבנן (עוד תגידי לי ששביעית מדרבנן זוהי התפתחות?…)
לגבי ביטול עגלה ערופה והשקאת מי סוטה התשובה היא פשוטה, כמו שאת לא אומרת שמה שאנחנו לא מקריבים היום קרבנות זו "התפתחות" ההלכה אלא הסיבה היא שאין היום בית מקדש, וכמו שאת לא אומרת שמה שאין היום דיני טומאה וטהרה זו "התפתחות" ההלכה, אלא הסיבה היא שאין לנו היום אפר פרה אדומה כך הסיבות לביטול הם בגלל שזה כבר לא עבד.
בעגלה ערופה אומרת הגמרא בסוטה שזה לא קיים יותר בגלל "שרבו הרצחנים" ואז לא קיים דין התורה של "לא נודע מי הכהו" כי יודעים מי הכהו, ולכן אי אפשר לקיים דין עגלה ערופה.
בהשקיית מי סוטה, הסיבה היתה "שרבו המנאפים" ואז השקיית מי הסוטה לא פעלה את פעולתה כי צריך "וניקה האיש מעוון" והאנשים כבר לא מנוקים מעוון ולכן אין טעם להשקות.
זה נקרא "התפתחות" ההלכה"??? כשמשהו לא קיים כי תנאי יסודי בו לא מתקיים???
אז למי יש פה הבנת הנקרא….
ליואל, אני מצטערת לשמוע שאלומה היא בורה לדעתך. בכל אופן, יש רק פתרון אחד לבורות של נשים בענייני תושב"ע, גמרא והלכה.
לא עברתי ממש על כל התגובות ויתכן שמישהו כבר כתב את הדברים,
אבל גם אם כן לא יזיק לחזור עליהם…
"רבי חנינא בן דוסא אומר, כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו, חכמתו מתקיימת.
וכל שחכמתו קודמת ליראת חטאו, אין חכמתו מתקיימת.
הוא היה אומר, כל שמעשיו מרובין מחכמתו, חכמתו מתקיימת.
וכל שחכמתו מרובה ממעשיו, אין חכמתו מתקיימת" (אבות ג' ט')
(המשנה מנוסחת בלשון זכר אך פונה לקוראים משני המינים…)
לשון חכמים מרפא ויש בדברים כדי "לסדר קצת את הראש".
תובנה מעניינת שעלתה תוך כדי עלעול
א. אנחנו נצמדים לפסקי הרמבם בנושא ת"ת לנשים ורק תןשב"כ ניתן להקל אך תושבע"פ אסורה כיום כבעבר רולא השתנה מאומה
ב. בסמינרים מלמדים ספרים כמו מסילת ישרים, מכתב מאליהו ועוד ספרי מוסר.
ג. ספרים אלו אינם תושב"כ
מסקנה – הם אינם גם תושבע"פ, כי לו היו היו נאסרים לנשים ואנו נצמדים לאיסורים הישנים.
מ.ש.ל.
לא מבין על מה כל הוויכוח.
יש פה הנחת יסוד מוטעית לאורך כל המאמר וכל המגיבים.
הנחת היסוד אומרת שרק נתיר את את האיסור לנשים ללמוד גמרא וכבר כל הנשים תתחזקנה באמונתן, תקפדנה יותר על המצוות ותהיינה יראות שמים יותר.
אבל יש לנו סביבת בדיקות שהנושא הזה נבדק שם ונחל כשלון כבד…
אני מתכווין לציבור הדתי לאומי ששם התירו להם את האיסור בתואנה שזה יחזק אותן ומה קרה שם עם כל ה"למדניות" למיניהן וה"לימוד הנשי" ו"יועצות ההלכה" למיניהן? האם הנשים הדתיות לאומיות יותר מקפידות על קיום המצוות או להיפך?…
רואים שהתקיים בהן מאמר הגמרא ביומא "זאת התורה אשר שם משה זכה נעשית לו סם חיים לא זכה נעשית לו סם מיתה" התורה רק עיקמה אותן יותר והן "פוסקות" הלכה ללא הנד עפעף (וללא היתר הוראה…) ורוצות לבטל את החליצה http://www.old.kolech.org.il/maamar/%D7%9E%D7%99%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%93-%D7%95%D7%A9%D7%9E%D7%95-%D7%97%D7%9C%D7%99%D7%A6%D7%94/
ולבטל את הממזרות https://musaf-shabbat.com/2017/03/26/%D7%9C%D7%91%D7%98%D7%9C-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A8%D7%A9%D7%99%D7%9E%D7%94-%D7%94%D7%A9%D7%97%D7%95%D7%A8%D7%94-%D7%A8%D7%91%D7%A7%D7%94-%D7%9C%D7%95%D7%91%D7%99%D7%A5/
על זה בדיוק אמרו חז"ל "צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם", אז מה יש בכלל להתווכח כשרואים מה קורה כשמתירים האיסור הזה.
כנראה שלא סתם אמרו חז"ל שנשים דעתן קלה עליהם כי ה"פוסקות" האלה מנסות להקל בכל דבר, לא תמצא אצלן חשש מאימת הדין "והגס ליבו בהוראה שוטה וגס רוח", תסתכלו קצת באינטרנט ותראו עשרות דוגמאות שהן מנסות להתיר כל מה שזז ולא תמצא "פסק" שאומר בואו נחמיר קצת כי יש לנו יראת שמים.
זאת ההוכחה שזה לא נעשה מתוך יראת שמים יתירה, אלא מתוך פמיניזם יתר….
כתוב נפלא. המקורות שהמחברת מביאה מעוררי השראה. ניכר שהכותבת באה מץוך חיבור עמוק לתורה. הגיע הזמן לשבור את המחיצות בין המגזרים. הכותבת מוזמנת למת"ן לפוש נשים מיוחדות ובראשם את הרבנית הגדולה מלכה בינה שעשתה כבר מהפכה כזו. האם הרבנית מלכה דת"ל או חרדית? זה באמת אינו מעניין. מה שמעניין זו התורה וכבוד התורה.
לכותבת המאמר אשר העלתה קושי נכון וכואב אשר הוטב לתאר כ"האתגר הגדול של דורנו" והוא שינוי המודרנה בהתאם לנשים יהודיות וגו'.
נראה לענ"ד כי הצורך בלימוד התורה לנשים הוא אדיר שאין כמותו,
צעד כמו פתיחה "מדרשה" כאמור אצל המזרוחינקים, נראה כמרחיק לכת מיני אלפים,
אך בכורח המציאות, בה נשים חרדיות וכשרות יוצאות לתרבות רעה אצל המדינה החילונית, לעניות דעתי נראה כי אין בלימוד התורה , (כמובן עם מחוייבות גמורה לערכי המשפחה (ואף פלפול וסברא בש"ס ופוסקים) שום חיסרון, כיון שהבה נדמיין מציאות בה משפחה חרדית מן המניין נראית כך: בבוקר אב הבית יוצא ללמוד בישיבה ידועה, אם המשפחה מארגנת את הילדים והבית ושולחת כל ילד למסגרתו, (כאשר הבנים בתלמודי תורה מן המניין והבנות בסמינר יעקב אשר שם דגש על לימודי הקודש) ולאחר מכן יוצאת להרחיב את עולמה הרוחני על ידי לימוד וחיבור עמוק ונכון מטובות המלמדות החרדיות, אשר חלק לא מבוטל מלימוד זה הוא בשס, פוסקים, הלכה, קבלה וכיוצא בזה, לאחר מכן עוברת לעבוד כדי לכלכל את משפחתה בסופו של דבר חוזרת הביתה, מכינה ארוחה חמה לילדיה, מקבלת אותם בפנים מאירות ומספיגה בהם את ערכי התורה הקדושה בזכות אותו לימוד מהבוקר, אב המשפחה חוזר כשפניו מאירות מיום של לימוד בתורתנו הקדושה, ישנו שלום בית וסדר מופתי, ובבית שורה שכינה וקדושה.
האין תסכימו איתי שזוהי מציאות מופלאה?
בברכה התורה
יוסף מורגנשטט
אמנם באיחור של כמה שנים ועדיין המציאות דומה אז אשמח להגיב.
קודם כל קצת הציק לי לראות את התגובות, המאמר היה כתוב בלשון יהודית ועדינה, אבל הדעות בתגובות לפעמים נכתבו באופן אישי כלפי הכותב ולא כלפי הדברים עצמם. על זה צר לי.
בנוגע למאמר הוא נפלא בעיני ואסביר מדוע: אני לא מאלה שמנגחים את בית יעקב, למדתי במוסדות הללו ואני אסירת תודה על יראת השמים והתורה שלימדוני. על עבודת המידות וספרי המוסר שלמדנו. מה שכן, מאמר זה לדוגמה הסב את תשומת ליבי לסיבה שלא כל הבנות אהבו את לימודי הקודש (למעשה, הייתי היחידה כמעט שהקשיבה, כי בכללי אני אוהבת ללמוד), וגם נתן לי לחשוב על 2 מקצועות שממש לא אהבתי באופן אישי- נביא ודינים.
בתור מישהי שאוהבת ללמוד ויכולה יפה מאד לספק את עצמי בלימוד שפות, תארים, חוכמות זרות, פילוסופיה וספרות )מה שאני בעצם עושה כיום ועשיתי בשנים האחרונות), חבל לי שהאהבה ללמוד לא מתבטאת בלימודי קודש, בספרי מוסר והלכה. אם נניח רגע את הסוגיה של לימוד תורה לבנות שיצא מכל פרופורציה ונדבר על ספרי מוסר, הלכה, תנ"ך- מדוע זה לא וכל שאר ההבלים כן?? מדוע אני נמצאת בכמה קבוצות של לימוד יפנית ואספרנטו ולא בקבוצה אחת של נשים ללימוד רציני ואקטיבי ולא רק שמיעת הרצאות?
כמו שכותבת המאמר כתבה בטוב טעם, לא מדובר בלימוד *בגלל* המגמה הפמיניסטית, אלא *כמענה* לה!! כהתנגדות לה!! מדוע אין מטפלים בתורת הנפש היהודית כמו שיש היום לימודי פסיכולוגיה חיצונית במקומות כפרניים? מדוע לקרוא עלון עם מאתיים עמודים שכולם אופנה, בישול וכל מה שממש אבל ממש חייבים לעשות עכשיו, במקום עלון עם הלכות הנשים, מוסר, הגות יהודית וקצת רוחניות? מדוע כל זה איננו נחשב תפלות ואילו דברי תורה נחשבים תפלות?!!
אומר על עצמי, מאז שהתחלתי ללמוד בסמינר הלכות שבת הבנתי עד כמה זה חשוב, הפעם הראשונה שהתחלתי לאהוב דינים אחרי התיכון והיסודי שהייתי מוציאה 60 במבחנים. פתאום הבנתי את החשיבות, הרב היה מלמד בטוב טעם, היו דיונים רלוונטים בכיתה, לא היינו קוראים הלכות מהקיצור שולחן ערוך, אלא היינו שומעות את המחלוקת והסיבה, אמנם לא היינו פותחות גמרא אבל הרב היה מביא מקורות וספרי הלכה, זה היה מעניין, זה היה חשוב, והכי חשוב שזה גרם לי לדעת הלכה למעשה כיצד לנהוג. ואז שמתי לב שהתחלתי להיות חסרת סבלנות כלפי הגברים במשפחה שלי. החשש הזה של הגברים שנשים שילמדו תורה יתחילו להתנשא התגשם. אז אני לא התנשאתי אבל היה לי קשה, לא יכולתי לסתום את הפה כששמעתי ששוגים בהלכה, כששאלו שאלה ואבא לא ידע לענות הייתי עונה במקומו את התשובה, והייתי מתנצחת עם אחי שהוא בחור ישיבה ומתווכחת, וראיתי שקשה לו לקבל ממני והוא היה ממש רב איתי, אבל ידעתי שזו האמת. מילא אם זה היה פילוסופיה אבל זו הלכה ואין לי יכולת פשוט להסכים לכל דבר שאומרים לי.
בכל אופן לאחר תקופה, הפסקתי ללמוד, אמרתי לעצמי שמוטב שאשאל כל פעם הלכה מאשר שלא אהיה מסוגלת להכנע לבעלי בעתיד או לאבי כיום.
ועכשיו אחרי שהפסקתי יצא לי לחשוב על זה שוב. השאלה אם צריך לקיים את ההלכה הכי ברורה בעולם- וודאי שחייבים לדעת הלכה, אין שאלה בכלל, אבל מה, לחלק גברים זה מתנגש עם מה שאינם יודעים עדיין? וכי בגלל זה לא נדע הלכה? וכי בגלל זה לא נלמד ונעבור על לאווין? וכי מדובר כאן על הלכות כהנים? הרי אינסוף יש ללמוד על הלכות יומיומיות, רק הלכות מוקצה לקח לי יותר משנתיים ללמוד ועדיין לא סיימתי. אין ספק שחייבים לדעת את ההלכות הללו. מה שכן, אמרתי לעצמי שאעדן את הדרך שבה אני מציגה הלכה בפני מי שלא יודע אותה, וכמו כן החלטתי שאתחתן עם בחור שיודע הלכה או בכל אופן שהיא מספיק חשובה לו כדי שירצה להשקיע בה אחר כך, מה שלא כל כך ברור כאשר בחורי ישיבות לומדים בעיקר גמרא בשנים הראשונות ולא הלכה למעשה. כי זה כבר עניין שלי, אם אני מעריכה מישהו שיודע הלכה או שלי באופן אישי ההלכה חשובה, אזי הנקודה היא לא עכשיו להפסיק ללמוד הלכות בשר וחלב! אלא להתחתן עם מישהו שגם הוא יודע הלכה או בשאיפה ללמוד! לא להפחית מהנשים, אלא להעצים את הבחורים!!! מה שקורה הוא הפוך: במקום להעלות את לימוד התורה של הגברים, שדווקא בדור הזה יש להם יותר זמן ופנאי ללימוד בשנות הבחרות שלא לדבר על אברכים, דווקא להם צריך להעלות את הסטנדרטים, ולא להוריד מהבנות. זה צריך לעלות בהתאמה. אי אפשר להוריד את האינטליגנציה של האישה כדי שתתאים לגבר, זה גם לא יעזור, כי בפנים היא לא פתאום תהפוך לפחות אינטלקטואלית (אולי יותר ממורמרת), אלא להתחיל להעצים את האינטליגנציה של הבחורים. להתחיל לתמרץ אותם, להעצים, להציב יעדים תורניים לגברים ולאפשר להם להתפתח בנושאים שונים- הלכה, מוסר, השקפה, גמרא. יש אינסוף לאן להתקדם, זה לא ייגמר, אז מדוע להשאר במסגרת מצומצמת כגברים ולא להתקדם, וכפתרון דחוק- לעצור גם את התקדמות הנשים, שלא ידעו ולא יבינו ברוחניות, אבל מה? שיהיו אלופות בגשמיות, שיהיו מנהלות, הייטקיסטיות, בלוגריות ועיתונאיות, אבל חלילה, חלילה שתשבנה עם ספר מוסר, תנ"ך ומפרשים, הלכה ואגדה, והגות יהודית. זה מה שעלול להפיל את העם היהודי והבית היהודי.
אני לא חושבת כך ולעניות דעתי, חוץ מהמקורות שצוינו בכתבה, כל רב גדול יסכים עם הדברים. אין כאן שוב דבר פסול, אפילו לא מדובר על מסגרות חדשות, אלא ליצוק את ההווי של הדברים שממילא נלמדים במסגרות בית יעקב.
כה לחי.
נשים משועממות!!!
מאיפה יש לכם זמן ללמוד גמרא?
אני אמא לחבורת בנים ששומעת אותם לומדים כל היום וכל הלילה
אנחנו הנשים שעסוקות בכל כך הרבה דברים
אין לנו זמן בכלל להתעמק!!!!
גמרא זה עומק,זה מהלכים לא עוזבים עד שמסיימים מהלך!
אין כזה דבר נגמר השעור והולכים הביתה…
מי שרוצה לספק את עצמה שתלך ללמוד פסיכולוגיה ושיטות טפול בדרך תורנית
ובבקשה!אל תכניסו גמרא למוסדות
הבנות שלנו בקושי מתמודדות עם העול של לימודי תנ"ך
ולא! אנחנו לא רוצים שיורידו מחיצות בין המגזרים,רוצים את הבנות שלנו נשות אברכים אמיתיות, הנשים הדתיות הלאומיות כבר מזמן רחוקות מהדת כמו המגזר החילוני..