תמר נכטילר
תמר נכטילר מנהלת ארגון "אקשיבה"

הבעיה שמעלה המאמר הראשי היא בהחלט בעיה, אך הפתרון המוצע בו אינו עולה יפה. לא רק שלימוד עיוני לא יועיל לבעיית החומריות, אלא שהוא אף מהווה סכנה של טשטוש הגבולות בין גברים לנשים, תוך אימוץ יסודות הפמיניזם הזולגים למחננו. הפתרון טמון לא בחיפוש תורה חדשה לנשים, תורה נפלאת ורחוקה, אלא באימוץ התורה הישנה, הקרובה אל לב האישה. התנאי לכך הוא שהיא תילמד בשפה בוגרת ורלוונטית, ובמלוא המורכבות הראויה.

י"ג חשוון תש"פ

"וכך היה דרכה לשבת תמיד בסמיכות לתנור החורף […] ולפניה שלחן צבור ספרים שונים: תנ"ך, משניות, עין יעקב, מדרשים שונים. […] וכל עיונה וכל שימת לבה עם כל חושיה והרגשותיה – בתוך הספרים, ולא זזה ידה כמעט מהם, ומכל הנוגע לכלכלת הבית ידעה אך מעט מאוד, וכמעט לא מאומה" (אשת הנצי"ב מוולאזין, מקור ברוך, פ' מ"ו, "חכמת נשים", עמ' 1949).

כך פותח ר' ברוך אפשטיין את תיאורו הארוך על דודתו, צמאת הידע, שנפשה כמהה ללימוד תורה כמצוינים שבחובשי ספסלי בית המדרש. את מקומה של הרבנית ריינה בתיה תופסות בימינו נשים רבות, וכותבת המאמר ביניהן. נשים אלו פורשות טענות מנומקות לטובת לימוד תורה לנשים, תוך ביקורת מרומזת ומפורשת על מקומן של הנשים בחברת בני התורה. הן תובעות בפיהן ומשתוקקות בלבן להיות חלק מהעולם הבית-מדרשי הנעול בפניהן זה אלפי שנים.

"ולא פעם שמעתי אותה מתאוננת ומתלוננת, דואבת וכואבת, רוחה סרה ונפשה מרה על חבל גורלן המר ומנת חלקן הצר של הנשים בחיי עולם…"

לא את אלו אבוא לייצג במאמר זה. כאז כן עתה, מדובר ביחידות סגולה, נשים ספורות בתוך החברה התורנית כולה. עבור אלו, יתכן שניתן למצוא אופנים למלא את מבוקשן באופן פרטי, בצנעה. אולם, כדברי המורה נבוכים (ג, לד), הנהגת הציבור אינה אלא על דרך הרוב. כדודתו של ה"תורה תמימה", אשת הנצי"ב ונכדתו של ר' חיים וולוז'ינר, נידונות אותן נשים לשבת על יד התנור, לצד ספרי הקודש, ולבכות את מר גורלן ("ולא פעם שמעתי אותה מתאוננת ומתלוננת, דואבת וכואבת, רוחה סרה ונפשה מרה על חבל גורלן המר ומנת חלקן הצר של הנשים בחיי עולם…").

מאמר זה בא לתת פה לרוב הגדול, לרוב המוחלט כמעט, של נשות המגזר החרדי; אלו שאינן חשות מושפלות בהיותן מודרות מיינה של תורה, ומוצאות סיפוק לחיים רוחניים במקומן הנוכחי בעולם התורני. נשים אלו, כאן ועכשיו, ישראל תש"פ, הן דמות ומופת לדורות דורות של אימהות יהודיות.

 

חלוקה ברורה

אתחיל במובן מאליו: תפיסתה של האישה החרדית הממוצעת, בוגרת בית יעקב, שלמדה פרק או שניים בהלכות הוראה, נבחנה על תכני "מכתב מאליהו" ו"עלי שור", ושיננה מתוך שנתה שירי "רחל בת אין נחת" – היא כי קיימת שונות מהותית בינה לבין בעלה. יהיה בעלה אברך משי או עובד היי-טק, תהיה היא עקרת בית או רואת חשבון, תפיסת המבנה המשפחתי תהיה יציבה וברורה לה – ותהא חלוקת התפקידים הטכנית אשר תהא: הבעל הוא ראש המשפחה, והאישה היא היא הבית.

אותה אישה מבינה שההבדלים בין גבר לאישה הם מהותיים, וכי פגעי הזמן אך גרמו באופן טכני לשינוים. אישה זו תראה בעקרות בית משימה ברוכה, ובגבר הלוקחה על כתפיו סוג של לא יוצלח.

ניתן להרחיב עוד ועוד בתיאור זה: אנו נשים, תפקידנו וגבולותיו מוגדרים, ואנו מרוצות בו כפי שהוא. הוא אף ממלא אותנו באושר וסיפוק רב, מי יותר ומי פחות.

איני חושבת שכותבת המאמר והמסכימות עמה מערערות על אמינותה של תמונת עולם זו. אולם, הן מצביעות על בעיה נכונה: החומרנות הפושה בנשים רבות, בעלות זיקה לעולם החוֹלי, החילוני. מדובר באקדמאיות, קרייריסטיות ובעלות מקצוע לסוגיהן השונים, הבאות במפגש משמעותי עם העולם הלא-חרדי. אלו, לדברי כותבת המאמר, נעקרות מהעולם החמים והביתי. כיוון שחסר להן מטען רוחני עצמאי, הן מתרחקות כליל מעולם הרוח.

יהיה בעלה אברך משי או עובד היי-טק, תהיה היא עקרת בית או רואת חשבון, תפיסת המבנה המשפחתי תהיה יציבה וברורה לה – ותהא חלוקת התפקידים הטכנית אשר תהא: הבעל הוא ראש המשפחה, והאישה היא היא הבית

כיוון שהבור ריק אין בו מים, מיד הוא מתמלא בנחשי ועקרבי החומרנות, כולל עיסוק אינטנסיבי בעולם אסתטי, חיצוני ורכושני. כן גורם הדבר לעזיבת מקור מים חיים – תורת ה' שלא הכירו כיאות, לטענת הכותבת, מעולם. לו רק נמלא נשים אלו בלימוד עיוני; לו רק נחבר אותן אל "אחוות תורה" בגרסה נשית; לו רק נקים להם "דרשו" אימהי – יתמלא עולמן בתורה וביראת שמים, ויזכו אף הן להעמיד דורות ישרים ומבורכים.

 

להציץ מעבר למחיצה

ההשפעה החילונית והחומרית של היציאה לעבודה היא אכן בעיה קשה הדורשת עיון, אך לא מסוג העיון שמבקשות הנשים הלמדניות. הלא צאנה וראנה בבני ציון היקרים, המסולאים בפז, בוגרי בתי המדרש ולומדי מסכתות, למדנים מופלגים ומעייני סוגיות. בצאתם אל שאון החיים השוצף, אלה עברו ועוברים את אותם תהליכי חומרנות בדיוק. צאנה וראנה כמה עמל ויגע ומחשבה נדרשים מגופים שונים על מנת להחזיק אצל אלו את הפתיל התורני שלא יכבה.

"אם ראית מנוול זה, משכהו לבית המדרש", אומרים חז"ל. אולם, אם אינך מחובשי ספסליו דבר יום ביומו, המציאות מוכיחה שהמנוול כבר אינו נמשך כל כך. הפתרון הלמדני אינו עובד בצדה הגברי של המחיצה. הוא אינו עובד שם, ואין כל סיבה שיעבוד בצד נשי. המשיכה החומרית וההתרחקות מהמבוע הרוחני אינן תלויות במטען תורני דל או בהעדר גישה לארון הספרים היהודי. ממילא, גם פתרונן אינו תלוי בהנגשת ארון זה.

ואם יורשה לי, ההפך הוא הנכון. העולם הלמדני התורני, הדורש שקיעות רבה, התמסרות עצומה, ידע רחב והבנה בניואנסים של מסורת בת מאות ואלפי שנים, אינו מתאים לעולמם של אנשים הטרודים במלאכתם. אין להם הפניות הנפשית לכך, הזמן הנדרש לכך, והכוחות העיוניים שהוא דורש. הלא כמה זמן ועמל נדרשים מבחור ישיבה על מנת לפצח סוגיה ולהקיפה. משאבים אלו אינם זמינים אצל החרדי העמל למלאכתו, וקל וחומר בידיה של האישה העמלה, המקוללת בדורנו בקללת חוה ואדם גם יחד. הדברים קל וחומר כאשר אין בידיה אף הכלים הבסיסים ללימוד, שרוכש כל תלמיד ישיבה בעמל של שנים ארוכות.

מה יפריע לאישה תאבת דעת ואוהבת תורה לגשת אל כל ים הידע הזה ולטעום מכל אשר תחפוץ? האם הימנעותן של רובן מכך נובעת מבעיית נגישות או שמא, כך נדמה בעיני, פשוט מחוסר עניין לציבור?

מהי תכליתו של הקול קורא לפתיחת שערי בית המדרש לנשים? האם הכוונה היא ששיעור דף יומי (או שבועי, או חודשי) ימלא נפשה של האישה החרדית? האם זה מה שיהפוך חזרה את האישה העובדת, שכל יומה עמוס בפעילות של חולין, ל"יידישע-מאמע" הישנה והטובה? נדמה שמילוי של חלל ריק דורש הרבה מעבר לכך. יש צורך בעיון, בהעמקה ובהבנה, הדורשים את המשאב הכי פחות זמין לאישה חרדית ממוצעת, העובדת בשתי משרות מלאות, אם ומפרנסת – זמן פנוי. וזה עוד טרם שאמרנו מילה על הפניות הנפשית.

אולם, גם לאחר שנניח שמדובר באישה נדירה, שיש לה גם הזמן וגם הפניות הנפשית ללימוד מעמיק, ואכן חשקה נפשה בתורה: האם נדרש עבורה שינוי חברתי רדיקלי – קול קורא לפתיחת שערי בית המדרש לנשים? בעידן "קול הלשון", "פורטל הדף היומי", אתר "עולמות", "הישיבה הוירטואלית" והישיבות המתעדות וירטואלית את שיעוריהן; בעידן שבו אין סוף לשיעורי תורה מכל סוג ומין, מוקלטים ומתועדים וזמינים בלחיצת כפתור; בעידן שבו ניתן לקנות "מתיבתא", "גמרא ברורה" וגמרת "שוטנשטיין" מבוארת לפרטיה; בימים שבהם יש רש"י המבואר ותוספות המבואר וספרי סיכום שיטות וקיצורי שיטות וסיכומי מהלכים; בעידן זה שבו התורה מונחת לה במרכזו של החדר וכל הרוצה ליטול אינו צריך אפילו לכתת את רגליו – האם נדרשת קריאה זו? מה יפריע לאישה תאבת דעת ואוהבת תורה לגשת אל כל ים הידע הזה ולטעום מכל אשר תחפוץ? האם הימנעותן של רובן מכך נובעת מבעיית נגישות, או שמא, כפי שנדמה בעיני, פשוט מחוסר עניין לציבור?

הבה נערוך סקר קצר בין הנשים שסביבנו ונשאל אותן בכנות: באיזה מטען ערכי היית מעדיפה למלא את מעט הזמן שיש לך – בשיעור תורה למדני מעמיק בסוגיה הלכתית, או בשיעור על חינוך ילדים, זוגיות או התפתחות מקצועית? דומני כי התוצאות תהיינה ברורות. הנשים החרדיות הן מעשיות ותכליתיות. התפתחות רוחנית בעיניהן היא תפקוד טוב יותר בתור רעיות ואימהות.

 

מדרון חלקלק

מעבר לכך שלא נראה כי יש צורך ותועלת בקידום לימוד תורה לנשים, מדובר, לדעתי, בצעד מסוכן: סכנת המדרון החלקלק. נכון, מדובר בטענה נדושה. אולם, העובדה שהטענה נדושה אינה גוזרת שהיא אינה נכונה. לימוד תורה פומבי לנשים עלול לגרום לטשטוש הגבולות הברורים בין גבר לאישה, המגנים מגלישה מרסקת במדרון ערעור ההבחנה בין המינים. בין לימוד תורה לנשים לביטול ההבחנה בין המינים יש אמנם כביש ארוך, בעל תחנות רבות. אך הכביש הזה סלול במדרון תלול, והמדרון בהחלט חלקלק. מספיק להתרשם מקצב השינויים בחברה הכללית כדי להיווכח בכך.

אחר בקשת המחילה מעוון ההכללה הגסה, ואחר הפחד מן החטא של הכאה על לבן של אחרות, אני רוצה להצביע על מגמה, שאמנם אינה מוחלטת ויש לה יוצאות דופן רבות, אך היא מעניקה תמונה מסוימת של טיב מגמת לימוד תורה לנשים. בעולם הדתי-לאומי, שבו לימוד התורה לנשים פורח זה שנים רבות, יש קורלציה די ברורה בין הפמיניסטיות דורשות השוויון, המנסות למתוח את גבולות ההלכה, לבין התומכות בלימוד תורה. כמדומני שלא יהיה קשה להוכיח (ע"ע פורומי פדלחו"שיות לסוגיהן) שהדרישה ללימוד תורה נשי מגיעה לעתים קרובות מדי עם חבילה נוספת. חבילה זו עשויה לכלול זעם קדוש נגד "הממסד הרבני", דרישה לשוויוניות בבית הכנסת, דרישה להקלות שונות בתחום המשפחה (דיני נידה, תכנון משפחה, ועוד), וקידום מסיבי של הסכמי נישואין מפוקפקים. לעתים, היא אף תכלול ביקורת מרומזת או פחות מרומזת על מבנה הקידושין.

החיבור אינו מקרי. הגבול הדק בין הרצון למלא את הנפש בקרבת ה' על ידי שימוש בכלים השייכים אל "מעבר למחיצה", לבין הרצון לבטל את המחיצה כליל, נחצה במהירות הבזק. ראשית, עצם פירוק המסגרת הקהילתית-מסורתית הברורה מערער על ההבחנה בין נשים לגברים ופותח פתח לשינויים נוספים. נוסף על כך, קשה מאד להפריד את הדרישה ללימוד תורה מהגוונים של אקט פמיניסטי המחלחל באופן אוטומטי לכל אישה הניגשת אל "העולם הגברי המקודש" של לימוד תורה.

הגבול הדק בין הרצון למלא את הנפש בקרבת ה' על ידי שימוש בכלים השייכים אל "מעבר למחיצה", לבין הרצון לבטל את המחיצה כליל, נחצה במהירות הבזק

התביעה הפמיניסטית נמצאת כבר בירכתי התודעה של הנשים החרדיות. כך אומרת אסתי אוחנה, למשל, בכנות מעוררת הערכה: "מדוע מפריע לי החינוך החרדי המלמד שהאישה נחותה מהגבר ושיעודה הוא להיות 'עזר' בלבד – הרי שהתשובה קופצת מתוך הניסוח המפורש של השאלה עצמה. אנחנו נשים בעלות תודעה מודרנית" (אסתי אוחנה, צריך עיון, אלול תשע"ט). והיא אינה לבד. בקצה עומדות תנועת "לא נבחרות לא בוחרות" וטוענות דברים דומים באופן מובהק. המניע שלהן כלל אינו דתי. הוא אינו מבקש את קרבת האלוקים אלא את הצדק על פי עולם הערכים המודרני (מתוך ניסיון להסתדר עם העולם הדתי). שימור המבנה המסורתי של החיים היהודיים מול הסחף הפמיניסטי הוא אפוא משימה לא קלה. לימוד תורה לנשים, בתור חציית גבול לעזרת הגברים, עלול להיות טריגר שיצית את התביעה הפמיניסטית לפגיעה בהלכה ובערכיה, גם אם הוא נובע מכוונות טהורות.

כמדומני שדווקא הקריאה החוצה היא נקודת ההבדל. אנו נוטלות לולב ושומעות קול שופר ופרשת זכור, למרות היותנו פטורות מכך. במהלך ההיסטוריה היהודית, היו נשים רבות שלמדו תורה, הניחו תפילין, לבשו ציצית, ועשו כל אשר רשות להן ברשותן הפרטית, בתור חלק מעבודתן הייחודית את האלוקים לפי נטיית לבן. הן לא השאירו את חותמן על ההיסטוריה, ולא שינו את תפיסת העולם המקובלת; הן היו רחוקות ממטרות אלו כרחוק מזרח ממערב. אני משערת שאילו היו נשאלות אם ראוי לחקותן, הן היו מתנגדות לכך בתוקף. עבודתן היתה מול האלוקים ולא מול החברה, הקהילה או התפיסה התורנית הרווחת.

המעבר מהפרטי לציבורי הוא הנקודה המבדילה בין אותן הנשים החכמניות לבין מה שאנו שומעים היום. תחילתו של המדרון נמצאת במקום שבו לימוד תורה נשי הופך מבחירה אישית לקריאה ציבורית. הבעיה נמצאת במעבר מקריאה אל ה' לקריאה אל הציבור והקהילה, מהתמודדות עם רצון לקרבת ה' מתפרצת להתמודדות מול עולם ערכים אחר הלוכד את נפשה של האישה ועושה בו שינוי.

 

כיצד מתמודדים עם המשיכה החומרית?

אחר כל זאת, אי אפשר ואסור להתעלם מהבעיה שהועלתה במאמר החשוב. נשים רבות, רבות מדי, נסחפות אל עבר עולם חומרני רדוד, ונוצר פער ענק בין עולמן הדתי הדל לבין עולמן המקצועי-אישי המלא בכל שיש לעולם החולין להציע בדורנו (גם אם בגרסא הכשרה).

נדמה לי שהפתרון לכך נמצא במקרה זה תחת הפנס. עולמן הרוחני של נשים אלו דל, כי ההכנה שלהן להתמודדות עם עולם העבודה החילוני והחומרי דלה גם כן (כמו גם של מקביליהן בעולם הגברי). ההגות היהודית שהן למדו בסמינר הועברה באופן רדוד ושטחי, והערכים שהדגישו בפניהן יותר מכל אינם מכינים אותן לעולם שהן יחוו מחוץ לסמינר.

נקרא למשל את תיאורה של הסופרת חיה הרצברג (מילים טובות, עמ' 42), על אחד מכנסי החיזוק לנשים הנפוצים בימינו:

מצאתי את עצמי בחדר האוכל של הת"ת, בתוך ציבור של למעלה ממאתיים אימהות, ואל בימת הנואמים ניגש רב, דרשן ידוע. "זהו ערב חינוכי והזדמנות מרגשת לעסוק בנושאים החשובים לכולנו," הוא פתח את דבריו. הבטתי בפני היושבות סמוך אלי. כולנו היינו מעוניינות, כולנו באנו מתוך רצון כן לשמוע ולהפנים.

"אין לך דבר שהכל תלוי בו כמו הצניעות," פתח הרב, ומשם הלך ושזר זה בזה מדרשי חז"ל וסיפורים אמתיים, עם כל מיני אנקדוטות מסמרות שיער על הקפדות ועונשים בעניין הלכות מעיקר הדין. […] ההרצאה הלכה והתמשכה והדברים התלהטו ועלו, "וכידוע בעוון חוסר צניעות השכינה מסתלקת… והרי הסיבות לכל המקרים הנוראים המתרחשים ברחובותינו חדשים לבקרים ברורים וידועים לכולנו, ומי מאתנו יכול לומר ידינו לא שפכו את הדם הזה רחמנא לצלן…" פתאום לא יכולתי לשאת זאת. מה הולך פה? מה הוא אומר? מה אנחנו שומעות? על מה ולמה? למי הוא מצטט 'ערוות דבר ושב מאחריך'? הידיים של מי לא שפכו איזה דם? למי הוא מספר סיפורי אימה על תולעים שכרסמו בשערות הראש המגולות? האם לשם כך יצאנו כולנו בשעת ערב מאומצת כזאת מן הבית? לשבת פה ולשמוע שיחת זעזוע ואימה, האם זה מה שהכי מתאים ומדויק?

המאמר האמיץ הזה ריגש אותי. סוף סוף מישהי מעזה לכתוב את מה שחשבתי כל השנים ביני לביני (או ביני לבין חברותי). התרגלנו שדברי התורה שאנו שומעות הם כועסים, מעוררי אי-נוחות, ואינם גורמים לעליה רוחנית (במקרה הטוב, שהם אינם מעוררים אפקט דחיה…).

הפתרון לרדידות שבעולם שבחוץ אינו רדידות נוספת. הפתרון לחיצוניות אינו פנים צדקניות וסיפורים מזרי אימה. ישנה שאיפה בקרבנו ל"תורה משמחת", לדברי תורה בהירים, מאירים, הגורמים לנו לרצות להיות טובות יותר. זוהי בקשה פשוטה וקדושה שאפשר למצוא לה מענה, ללא צורך בשינוים רדיקליים.

גב' לרנר כותבת:

מול מצג דברים זה […] נדמה שכבר לא ניתן להסתפק בעצרות חיזוק או בכנסי מחאה. הרטוריקה המזהירה והמתריעה אינה מציעה פתרון המניח את הדעת: היא גורמת לתחושת קריעה ואשמה במקרה הטוב, ובמקרה הרע יותר מביאה נשים רבות לניתוק מן המבוע היהודי, ולחוויה של אי רלוונטיות למשמע נבואות הזעם על מצבן.

עם החלק השני של דבריה אני מסכימה – רטוריקה של הפחדה אינה מועילה לנשים. היא אינה עוזרת להן להתמודד עם האתגרים הניצבים בפניהן, וודאי שאינה מעלה את רמתן הרוחנית. אולם, עם החלק הראשון איני מסכימה. עצרות חיזוק הן רעיון טוב ביסודן – פשוט צריך למלא אותן בתוכן ראוי.

המענה לאתגר שעליו הצביעה גב' לרנר אינו קריאה לכיבוש מחוזות נוספים שאיננו מורגלות, רוצות או יכולות להתנחל בהן. המענה לרדידות היא העמקה באוצרות החינוכיים שלנו, בעולם המחשבה היהודי שאנחנו כבר מכירות ובנושאים שבהם אנו כבר עוסקות. עלינו לעשות זאת בכנות, ביושר, בשמחה בלב, בחיבור ובאהבה. עלינו להרחיב את הידע שאליו יש לנו קשר, ולהעמיק את הקשר אל עולמות שכבר יש לנו בהם ידע. עלינו לגעת באותו ארון הספרים שכבר יש לנו מגע עמו.

לא לתורה חדשה זקוקות נשותינו, אלא לאותה התורה שלמדו ועסקו בה תמיד, תורת החסד שהן למדו ממורותיהן. אם כנסי החיזוק יביאו לנו את אותה תורה, רק בשפה בוגרת יותר, רלוונטית יותר, המתכתבת עם האתגרים שלנו, ולא עם אלו של ילדות בנות שש עשרה, הרי שתימצא בהם ברכה מרובה.

כך, בעזרת הנשים שלנו, בסגנון שלנו, עם הספרים שלנו, עם המחנכות שלנו, בזמן הקצר שיש ברשותנו ובלי לדרוש יבוא מעזרתם של הגברים, נבקש את ה' בעומק וברוחב. נעשה זאת בתפילה ובלימוד, בשירה ובריקוד, ברגש עז ובשחוק מתפרץ, כל אחת כפי נטיית לבה. נעשה זאת בתור נשים, רעיות, אמהות, השלמות במקומן והגאות בתפקיד מלא התוכן והמשמעות שהפקיד בידן בורא העולם.

 

 

23 תגובות על “לשמור על החיבור הקיים

  • מאמר ממש יפה וחשוב, אם כי אני הצעיר מסתייג קצת מהנאמר

    לענ"ד חלק מהתומכים בלימוד תושב"ע לנשים – ואני הצעיר בתוכם – לא נובע בכלל מפמיניזם ובשבירת גבולות ח"ו, וגם לא כדי ליצור רב חיים מבריסק אשה או רב עובדיה אשה (ואגב, מה שיחידות סגולה רק יכולות ללמוד בצנעה לענ"ד זה לא נקרא לימוד תורה איכותי הנקנית בדיבוק חברים ובפלפול התלמידים, והן צריכות לחברות כמותם ללמוד בצוותא או להתכתב ביניהן) אלא נובע מהשקפה תורנית פשוטה לא משוכללת בכלל כדלהלן. כל מה שהבקשה הזאת נראית מוזרת ומסובכת זה בגלל שלא היה נהוג עד כה, אבל עקרונית לא מדובר בשום עמדה פמיניסטית מודרנית ח"ו אלא בחשיבה תורנית טהורה ופשוטה שרואה בתלמוד תורה וההלכה דרך לחיים יהודיים ודתיים יותר איכותיים ומשמעותיים, ולפעמים (בימינו) אפילו נחוצים מאד מאד. לא דומה קיום מצוות ועבודת ה' אצל מי שיודע ולמד את התורה וההלכה במקורה למי שלא למד את התורה. ויש להדגיש שלא מדובר כאן בשליטה בכל הש"ס בעל פה (או אפילו פחות מזה) וגם לא לחיים המוקדשים ללימוד אינטנסיבי בתורה כמו אברך כולל, אלא מדובר כאן להישג התורני המבוקש מכל יהודי פשוט ואצלנו גם מכל יהודיה רגילה שלפחות ידעו "במה מדובר", שלפחות ידעו לפתוח ספר כאשר תרצו (האם ח"ו דבר זה אסור!!!??), שידעו מהי ההלכה שהן מקיימות, שידעו "איך זה עובד". כמו שכל גבר בעל בית פשוט יודע מה זה מחלוקת בהלכה ומה זה ההלכה למעשה שהוא מקיים ויודע "מה הוא עושה" באופן בסיסי למרות שלא יודע את כל המקורות עם כל הפלפולים שלהם, שגם אשה תדעי כך את הדברים כדי שיהיה לה קיום מצוות בשלמות יתרה.

    מעבר לזה, לפעמים קורה (כן, לפעמים קורה) שמישהו רוצה לברר מהי ההלכה בדבר מסויים או מה היא עמדת התורה וההלכה (או העמדות השונות) לדבר מסויים, או שרוצה לדעת מה המקור של של הלכה מסויימת או מנהג מסויים כדי להבין אותו (כן, רוצה לדעת יותר טוב את רצון ה') ופשוט רוצים להבין את זה מכלי ראשון באופן איכותי. בעל הבית פשוט בימינו יכול לעשות את זה בקלות ב"ה בתודה ללימוד תורה שלו מצעירותו, אבל אשה לא יכולה לעשות את זה בגלל שלא נתנו לה את הכלים לזה, אף פעם היא לא תוכל לברר שום דבר מעצמה, כל העולם הנפלא הזה סגור לה לחלוטין, דבר ה' סגור לה. אם כן הדברים, לא רחוק הדבר שברקע כזה כבר תתיאשי ולא תחקור ולא תרצה לדעת מה ה' אלוקיך שואל מעימך כי פשוט אין לה את האפשרות לדעת את זה ולברר מה שאומרים לה.

    עוד דבר אני לא מבין. הרי כל בחור ישיבה ותלמיד חכם שאור התורה נגע לליבו – מעבר לחובה הדתית הפורמלית – הוא פשוט לא יכול לתפוס קיום מצוות בשלמות בלי ידעת התורה. בלי ידיעת התורה בן אדם לא יודע ולא יכול לברר מה ההבדל בין "סעודת אמנים" לסעודת מצוה, מה ההבדל בן מנהג בעלמא לדין דאורייתא, בין התפוח בדבש בראש השנה לנטילת לולב, בן "פרק שירה" לעמידת מוסף, לא יכול להבחין בין עיקר לטפל, ועבודת ה' שלו היא בלי דעת ובלי המשמעות הראויה, לפחות ברמה של לכתחילה. לכאורה אם מגדלים דור של נשים עמי ארצות ח"ו, בימינו שכל האופציות "הדתיות" פתוחות לכל אחד, מי שאין לה את הידיעות הבסיסיות ב"איך זה עובדת התורה וההלכה שלנו" פשוט תקבל מכל דבר הבא לידה בלי להבחין בין טוב ללא טוב, בין עיקר לטפל וכו' (למה בימינו יש תופעה של הפרשות חלה מסיבים? או "סעודת אמנים"?) ואם יש לה בעל טוב שיסביר לה פשוט היא לא תהיה משוכנעת באמת למה לה לעשות כך או לא לעשות כך אם כולם או כולן עושים כך (כי למעשה אין לה את הכלים להבין את בעלה, היא לא יודעת בכלל איך ההלכה והתורה הקדושה עובדות), אין לה משוכנעות פנימית עצמית במה שהיא עושה, ומכאן לא רחוקה הדרך לתהליך של אי התחברות לתורה ולעבודת ה' או להתחברות לדרכים אחרים אולי מקולקלים ולא נכונים (סגולות ריקות מתוכן דתי אמיתי כולן עושות כך, וכו')

    גם אני תמה על דבר אחד. תמיד שמעתי בישיבה וקראתי בספרי הפוסקים שמי שלא לומד הלכה במקורות אלא סומך על ספרי הקיצורים בטח שיעבור על ההלכה (הלכות שבת וכו') ולכן כל יהודי חייב לקבוע עתים ללימוד ההלכה במקורותיה (ידוע ההקדמה המפורסמת של המשנה ברורה לחלק ג' בהלכות שבת וכן יש הרבה), אם כן למה האשה פטורה מזה? האם לה מותר לעבור על איסורי שבת בלי ידיעה? ואם נאמר שהיא תוכל לשאול, אז גם הגבר יכול לשאול לגברים אחרים (ומה עם האשה האלמנה או הגרושה? או אשה שלא נמצאת עם בעלה ויש לה ספק בהלכה…?). יש בעמדה המתנגדת ללימוד תורה לנשים חוסר קוהרנטיות (עם נוקטת כדברי המשנה ברורה הנ"ל והרבה מן הפוסקים) ולפחות להסכים שלימוד התורה לא מזיק אלא להפך! כל מי שטעם את טעם התורה יודע במה מדובר ולא מדובר ח"ו בשום טענה פמיניסטית. ומה שפעם לא עשו את זה כי פעם לא היה אפשרי, היו מתחתנות מאד מוקדם, היה להן הרבה עבודות יותר נחוצות וגם העולם האומוני והדתי היה יותר יציב בלי כל כך תמורות ואתגרים חדשים, משא"כ בימיני שיש הרבה זמן פנוי ללימודים עד החתונה ואנחנו בעולם מלא תהפוכות שבלי למוד תורה קשה לחיות חיים דתיים תורניים איכותיים ומשמעותיים.

    עוד יש לי שאלה פשוטה לכל גבר המתנגד ללימוד תורה לנשים. למה הוא רוצה שהבן שלו ילמד תורה וגמרא וכו'? רק כדי לקיים מצוות לימוד תורה ולצאת ידי חובה או כי רואה בתורה מרכיב חיוני בסיסי לקיום מצוות ועבודת ה' משמעותי? לפי מה שישובו אז אני מבין למה הם תומכים או מתנגדים ללימוד תורה לנשים.

    • כל מה שאמרתי לאו דוקא קשור לענייני הלכה אלא גם לענייני אגדה והשקפה. מי שאין לו את הכלים הבסיסים ללימוד תושב"ע וגמרא יהיה לו קשה מאד לברר וללמוד מהמקורות שלנו נושאים באגדה ובהשקפה באופן איכותי וממקור ראשון.

      לימוד הגמרא לאו דווקא קשור להלכה, אלא הוא הפתח היחיד לכל הספרות התורנית שלנו, של קול ה' המתגלה בקרבנו.

      הגמרא היא היא השפה של תורתנו הקדושה ורק אחריה – אידך זיל גמור

    • רק כדי לדעת ולתפוס עד איזה גדלות בתורה, חיבור בתורה והבנה עמוקה בתורה נשים הלומדות תורה ותושב"ע וגמרא מגיעות (ולענ"ד בכמה בחינות אפילו יותר מהגברים כי יש להן זווית והסתכלות מיוחדת שאין לנו) מצרף כאן את השיעורים הבאים של ב' תלמידות חכמות ענקיות בתורה וצעירות בגיל:

      הרבנית אוריה מבורך, שיעור בעומק השקפת חז"ל על הצניעות (תראו שם את עומק ניתוח המקורות הנפלא וגם את ניתוח המציאות הנפלא):

      https://www.youtube.com/watch?v=rwA7K28F6as

      הרבנית חנה גודינגר דרייפוס, שיעור בעומק השקפת חז"ל על התשובה והחילוק בין בין אדם למקום לבין אדם לחברו (גם כאן ניתוח מקורות מוציאות באופן נפלא):

      https://www.google.com/url?sa=t&source=web&rct=j&url=https://m.youtube.com/watch%3Fv%3Dw-G0EOfm6Iw&ved=2ahUKEwjmz-bFheflAhWHhOAKHZnhBGEQo7QBMAl6BAgAEBQ&usg=AOvVaw2cj7kfUGit33vpHp3cw0Ak

      כל הנ"ל מדובר בענייני אגדה שלכאורה אין מה להוסיף על זה וכולם תמיד שמעו מקטנותם, אבל כשתראו את השיעורים אז תראו את העומק הנפלא והמחודש שבדבריהן – ממש כאילו שלא שמעתם כלום על הסוגיות הללו משנולדתם – ואיך הן מנתחות את דברי החכמים. ממש אור חדש בציון תאיר.

      ואם רוצים שיעורים עמקנים ממש בסוגיות הקשות בתלמוד, הנה השיעור של הרבנית חנה גודינגר דרייפוס על עדים זוממים (שגם בשבילי שלמדתי בישיבות ליטאיות היה השיעור ממש מאיר עיניים ויותר עמקני-למדני מכמה מגידי שיעור חשובים ששמעתי בישיבה):

      https://www.youtube.com/watch?v=761tBnyzl_A

      יש לתלמידות החכמות הללו עוד ועוד שיעורים, ואינה דומה שמיעה לראיה, ואידך זיל גמור

      כזה ראה וקדש

    • מהתגובה שלך ומהציטטות הנוספות שהבאת, שכולן מנשים שהן ממש לא חרדיות והשקפת עולמן יותר מזדהה עם הדת הפמיניסטית מאשר הדת היהודית ניכר שאינך חרדי אז קצת קשה ללמוד ממך.
      אני חוטשב שהתגובה הנכונה למה שכתבת היא תשובתו של הרב משה פיינשטיין ל"נשים השאננות והחשובות" שהוא כותב שאשה שלא באה ללמוד מתוך יראת שמים (ואם תשים לב כל "לומדות" התורה שהבאת וכל "יועצות" ההלכה למיניהן באות מתוך חשיבה פמיסטית של לימוד תורה "נשי"… והן האנטי דתיות הגדולות ביותר), כותב על זה הרב פיינשטיין שכיוון שזה נובע מתוך טרוניה כביכול כלפי אלוקים על "קיפוח" זוהי אפיקורסות לשמה!
      ואני לא מדבר על כך שלהלכה ביו"ד סימן רמ"ו אסור לאשה ללמוד תושב"ע ואינני יודע על סמך מה אותן נשים לומדות ואכן בבתי הספר החרדיים לא לומדים תושב"ע (אפילו משנה לא לומדים).
      את התוצאות של לימוד התורה ה"נשי" רואים כבר אצל הציבור הדתי לאומי שדוהר לכיוון הרפורמים עם "פסקי" הלכה מגוחכים ומנינים "שוייוניים"

    • מה אתה מביא ראיה מנשים שאינן חרדיות ששמירת ההלכה איננה בדיוק נר לרגלן לנשים חרדיות שמקפידות על קלה כבחמורה.
      תראה את ה"פסקים" של מי שאתה מביא ותראה את כל הקולות שהן מקילות בכל דבר פמיניסטי ללא כל מקור ואני מצטט "לכן על אף שכאמור מעיקר הדין ברכת הגומל צריכה להיעשות בפני עשרה גברים – תוכלי לבחור, ואולי גם ישנה עדיפות בבחירה זו – לברך את הברכה בפורום נשי שהוא טבעי יותר עבורך…"
      https://www.meshivat-nefesh.org.il/questions/#toggle-id-17
      מה שעוד יותר מצחיק בזה הוא שפתאום יש לאשה ד"לית בעיית מניעות כאין לה בעיה ללמוד מעורב ולהיות בתנועת נוער מעורבת…
      זה מה שקורה כשלומדים שנה שנתיים גמרא וכבר מתחילים לפסוק…
      לא תמצא שם שום אשה שאומרת ללכת לפי ההלכה נטו…

    • יואל
      כבר הבאתי בתגובות למאמר הראשי שלימוד תושב"ע לנשים זה לא נגד הלכה מפורשת אלא רק לפי דעות מסוימות בפוסקים, אבל לפי הרב עובדיה והספרים שהוא מסתמך עליהם אין שום איסור אלא מצווה (כל עוד שזה לא בעל כורחה אלא מהסכמתה. עיין שם מה שהבאתי ובמקורות המצויינים).

      יואל ואודי
      אני חרדי ספרדי מלידה מחו"ל וזכיתי ב"ה ללמוד כמה שנים בישיבה חרדית ליטאית בירושלים. אני לא מכיר את הציונית הדתית בפנים, באמת לא מכיר בכלל, כי אצלנו בחו"ל אין ציבור ציוני דתי, רק היה לי הזכות וההזדמנות מן השמים לצפות דרך הרשת בשיעורי הרבניות הגדולות הללו והופתעתי לטובה (אני לא מכיר אתכם, אבל קשה לי לדמיין שאתם יכולים להגיע לרמה כזאת של עמקות בתושב"ע כמו הרבניות הללו).

      לא יודע למה אתם כל כך בטוחים שהתורה שלהן אינה ממניעים טהורים. איך אתם יכולים לדעת מה שבתוך לבו של האדם. להפך, מהשיעורים עצמם שראיתי אני ראיתי חיבור עמוק ומוחלט לתורה ולהלכה.

      לעצם הפסקים שלהן, לא עיינתי בכולם, אבל יש להדגיש שלא כל מה שנראה לנו בהסתכלות ראשונה לא מקובל הוא בעצם אסור, לפעמים אתה נכנס לתוך הסוגיות ורואה שמה שהיה לנו כל כך פשוט באמת אינו כזה ואולי אפילו להפך. לדוגמא, בטח אתם תחשבו שמי שאמא שלו יהודית למרות שאביו גוי הוא להלכה יהודי. כך כולם סוברים שזה הלכה מוסכמת לכו"ע. אולם ב"ה אני עוסק בסוגיה הזאת בשנה הזאת ולהפתעתי אני רואה שזה לא פשוט בכלל ויש שיטות בפוסקים שאם אביו גוי למרות שאמו יהודית הוא להלכה לא יהודי וצריך גיור! (עיין פסקי תוספות קידושין דף ע"ה ע"ב סי' קמב וכן שער המלך, פרק טו מהלכ' איסורי ביאה הל' ג) וכן הרב הזקן של הקהילה שלי בחו"ל זצ"ל היה מחייב גיור בזה. אבל מי שישמע דבר כזה בלי להיכנס למקורות יחשוב שזה טעות גמור. לכן צריך להיזהר מהדברים "המקובלים" ולבדוק הכל במקורות.

      אודי, הסתכלתי בתשובת הרבנית גודינגר בפנים בעניין ברכת הגומל בפני עשר נשים ודוקא התשובה הזאת היא נפלאה ויסודית בלי שום סטייה מההלכה, אלא הלכה טהורה ולמדנית. מסתמכת על הכנסת הגדולה שאומר לברך בפני נשים ועל עוד פסוקים. ועוד יותר מזה, לפי דבריה מבואר שיש בזה ספק ספיקא. א' ספק אם באמת יש צורך במניין. ב. אפי' אם נאמר שיש צורך בעשרה, אולי זה לא מדין "דברים שבקדושה" שצריך עשרה גברים, אלא מדין הודאה ופרסום הנס שגם נשים כלולות בזה ושפיר יוצאת ידי חובה בזה. ומביאה שיש מושג הלכתי כזה מדברי הבן איש חי, הרב צבי פסק פרנק והרב עובדיה. והדברים מסתברים מאד וישרים לעיניים. (ולהפף, שיטת הפוסקים שאומרים לא לברך משום צניעות כבר צעק על זה הרב עובדיה שזה עקירת דבר מן התורה בלי שום בסיס, עיין בדבריו). לכן, אינני רואה שום בעיה בתשובה הזאת, אלא להפך. ולמעשה, ראיתי שהרב יוסף ידיד הלוי, מגדולי חכמי אר"ץ הקנאים, בספרו תורת חכם (סי' יז, דף כט ע"א, ריש טור ראשון, בא"ד "וכ"ת דהן אמת" http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9015&st=&pgnum=73&hilite=) שכתב את הסברא עצמה של הרבנית גודינגר שברכת הגומל שונה מדברים שבקדושה ואף נשים מצטרפות. בתחילת דבריו, הרב יוסף ידיד חשב לדחות את הסברא הזאת, אבל בסוף (שם, ע"ב, ריש טור א, http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9015&st=&pgnum=74) כאשר ראה שבשו"ת זכור לאברהם מביא את הכנסת הגדולה שכותב לברך ברכת הגומל בפני נשים נטה לחזור בו ולהתיר בגלל סברת הרבנית גודינגר שהעלה הרב ידיד בתחילת מחשבתו. והדברים נפלאים. (לא יודע אם הרבנית גודינגר ראה את הספר תורת חכם, כי לא משתמשים בספריו כל כך בימינו בעולם התורני, אני מכיר אותו כי הוא מרבני העדה הקדושה שלי ארם צובא).

      ובעניין הערבוביה וכו' שמע כאן https://www.youtube.com/watch?v=1-z2qRFAfSg איך שהרב עובדיה מתיר לבחורה לקרוא מגילה לציבור – גם לגברים – ואין בזה משום קול באשה ערווה.

      ולעניין עצם הערבוביה ראה באתר זה https://tora.com.ar/el-rab-ovadia-yosef-permite-fiestas-con-mesas-mixtas-entre-hombres-y-mujeres/27/ שמובא שם וידאו מהרב עובדיה עצמו (דרשה מוצ"ח נח ליל ז חשון תשס"ז, נמצא גם באתר maran1.com ) שאומר במפורש שבחברה שנהוג בה שנשים וגברים חיים בערבוביה אין שום בעיה מעיקר הדין לערוך מסיבת חתונה בישיבה מעורבת (כמובן שהריקוד הוא בהפרדה על ידי מחיצה) ומסתמך על דברי הלבוש. ע"ש. ומסתבר שעל זה סומכים אצל הציונות הדתית. וכן ידוע שכך נהגו פעם אצל החרדים בחו"ל. עיין בשו"ת יביע אומר חלק ו (אורח חיים סימן יג, אות ה) שמביא סימוכין וראיות לדברי הלבוש וסומך כן להלכה. בעניין החתונות בישיבה מעורבת עיין בשו"ת מעין אומר – תשובות בעל פה מהרב עובדיה – (חלק יב, פרק ג, סי' סה וסי' קסו) שהרב עובדיה התיר אותן כך. ולפי כל זה יש להם על מי לסמוך והנח להם לישראל שאם אינם נביאים בני נביאים הם.

  • קראתי בעיון רב את המאמר.
    אבקש לשאול, מה החידוש שהוצג בו ביחס למאמר הראשי?

    שתי הפסקאות המסכמות של מאמר זה חוזרות בחלקן על האמור במאמר הראשי, חלקן האחר בכלל לא מגיב אליו.
    וכך כתבת במאמר זה:

    "לא לתורה חדשה זקוקות נשותינו, אלא לאותה התורה שאותה הן למדו ועסקו בה תמיד, תורת החסד שהן למדו ממורותיהן. אם כנסי החיזוק יביאו לנו את אותה תורה, רק בשפה בוגרת יותר, רלוונטית יותר, כזו המתכתבת עם האתגרים שלנו, ולא עם אלו של ילדות בנות 16, הרי שתימצא בהם ברכה מרובה.

    וכך, בעזרת הנשים שלנו, בסגנון שלנו, עם הספרים שלנו, עם המחנכות שלנו, בלי לדרוש יבוא מעזרתם של הגברים, נבקש את ה' בעומק וברוחב, בזמן הקצר שעומד לרשותנו. נעשה זאת בתפילה ובלימוד, בשירה ובריקוד, ברגש עז ובשחוק מתפרץ, כל אחת כפי נטיית לבה, כאישה, כרעיה, כאם, ובעיקר ככזו השלמה וגאה במקומה ותפקידה מלא התוכן והמשמעות שהפקיד בידה בורא עולם".

    המאמר הראשי התיחסות בדיוק לנקודה הזו, וכך נאמר בו:

    "המסקנה המתבקשת מהאמור לעיל היא שיש צורך בחיבור מחדש ללימוד מקצועות הקודש במוסדות בית יעקב. לימוד בדרך של סיכום ושינון אינו מספק את הצורך הנשמתי ואינו מעניק לבנות כח להתמודדות עם אתגרי הדור.

    הבה נדמיין דור של נשים שיזמו ומצאו קשר ממשי ללימוד התורה, נשים שלבן מלא באהבת תורה הנשענת על חוויה של חיבור כן, אמתי, בלתי אמצעי ולא מְתוּוָּךְ לדברי אלוקים חיים. כך יצמח דור של מורות שתוכלנה להעביר את הלפיד הלאה, באופן שבו כל שיטת הוראת לימודי הקודש בבתי הספר, בתיכונים ובסמינרים של בית יעקב, ישנה את פניו – מחינוך לשינון לחינוך לחיבור, לחשיבה עצמאית, ולהבנה עמוקה של דברי התורה הנלמדים. עבודה חינוכית נכונה בתחום זה תצמצם את מספרן של בוגרות בית יעקב שראשן ורובן בענייני חומר בלבד, ומאידך גיסא תספק אפיקים אינטלקטואליים תורניים עבור שוחרות הידע, הנשלחות כיום להרחיב את השכלתן בתחומי החול בלבד"

    ובהמשך:

    "נראה כי יש נשים שתמצאנה את החיבור והעומק הרצוי בלימוד תנ"ך ודברי אגדה. נשים כאלה יש להזמין ללימוד רציני, שיטתי, מקיף ומעמיק בחומש ומפרשים, פרשת שבוע, נביאים ראשונים ואחרונים, הלכה ומדרש, תוך דגש בהבנה ועומק, בחשיבה ובחיבור אישי, במהות ובמשמעות – במקום הדגש בשינון המקובל כיום ברוב השיעורים הנמסרים בבית יעקב, המעצבים את הקשר של האישה החרדית אל ארון הספרים היהודי".

    כלומר, הפתרון האולטימטיבי שהוצג במאמר הראש הינו להפיח חיים מחודשים בתכנים הקיימים. מי שלימודים רעיוניים אינו מספק אותה, יש לבדוק אם תוכל ללמוד גמרא.

    איפה זיהית במאמר הראשי קריאה לעזרת הגברים?

  • א. במאמר "לשמור על החיבור הקיים" ישנה לדעתי סתירה פנימית. אם אין לעבור את המחיצה המסורתית שבין תוכני הלימוד של הגברים לאלו של הנשים, הרי גם לימוד והעמקה ב"מכתב מאליהו" ו"עלי שור" וכיו"ב מעולם המחשבה ומאוצר הספרים המוכר משכבר, הוא מתחילתו פלישה לתוכני לימוד שהגו, נאמרו ונכתבו בעיקרם לצורך העמקה והרחבה של הנמצאים בעזרת הגברים. והם חדרו אט אט למערכת הלימוד שבעזרת הנשים כצורך השעה, בניגוד מוחלט למה שהיה מקובל בתקופות קודמות.
    גם כשהתיר ה'חפץ חיים' לימוד תורני לבנות, לא ציין בהיתרו את ספרות המחשבה המעמיקה של הוגי הדעות לדורותיהם.
    כבר אמר הרב שטיינמן זצ"ל שבדורות קודמים היתה שאיפת האנשים שבתן תהיה זו שיודעת לקרוא בסידור לפני שאר נשות הקהילה. מכך ניתן לקבוע שיותר מקריאת הסידור הוא גדר פלישה למחוזות גברים ופירוק מסגרת מסורתית.
    לכן ברור שהבעיה אינה בגבולות הגיזרה והמחיצה המוכרת, אלא במגמה של המעבר בין הגבולות. אם המגמה היא להתקרב אל מעיינות הקודש ולצמוח מתוכן או לקצץ בנטיעות, ובלשון פמיניסטית – לפרק את הבית בכליו של בעל הבית.

    ב. לגופם של דברים, ראוי שגם הבנים יעמיקו במחשבת היהדות ולא יסתפקו במאמרים ב'יתד נאמן' וכיו"ב.
    לעומת זאת לימוד סוגיות הלכתיות לעומקן ולאמיתן היא משימה כבידה גם אצל בנים רבים, ומשום כך אין מקום להציג את לימוד הגמרא כ'פתרון כללי' לבעיה הנידונה ברשימה.

  • מה אומרת הפתיחה מאשת הנצי"ב? אז גם היא לא היתה בסדר.
    ובפרט, אחרי שכתוב שלא היתה מתמצאית בעניני הבית.
    זכרו את "תורת הגפרור". גפרור שאפשר להדליק אותו, ישתמשו בו גם לדבר אחר. אבל אם אי אפשר להדליק אותו-זורקים אותו לפח.
    אשה שלא יודעת לקיים את חובתה הראשונית-לא בסדר.

    • אתה צודק במאה אחוז.
      זה מזכיר את ההסבר על דברי חז"ל שאומרים על הפסוק "אעשה לו עזר כנגדו", זכה נעשית לו עזר, לא זכה – כנגדו.
      ומסבירים שאם הוא זכה היא עוזרת לו בעליה בתורה, אבל אם הוא לא זכה אז היא כנגדו דהיינו שהיא עושה מולו את כל מה שהוא עושה, אם הוא מתפלל גם היא מתפללת ואם הוא לומד גם היא לומדת… אבל את חובותיה שלה איננה עושה….

    • אם תקרא את המקור ב'מקור ברוך' ,תראה שאכן הוא בהחלט מתאר אותה כלא בסדר…

  • ללמוד חסידות!! תניא, שיחות של הרבי מליובאוויטש.
    הרבי מסביר שכיום לימוד תורה שייך גם לנשים היות ונשים ובעבר נשים לא למדו כלל וכיום נשים לומדות בכל מקרה, לימודי חול, ואדרבא חשוב שילמדו לימודי קודש וכמה שיותר.
    הלימוד הכי מומלץ הוא לימוד חסידות שחלה על נשים חובה ללמוד זאת, משום שאשה פטורה רק ממצוות שהזמן גרמא, ומצוות אהבת ה' ויראת ה' אין הזמן גרמא
    והדרך להגיע לאהבת ה' ויראת ה' היא רק על ידי לימוד חסידות בשופי ובעומק.
    כמו כן לימוד חסידות כיום היא הכנה לגאולה וטעימה מ'תורה חדשה מאתי תצא' וכהכנה לכך, יש ללמוד חסידות
    מומלץ מומלץ מומלץ
    מביא הרבה אור לחיים

  • תגובה ליגאל:
    בבית יעקב לומדים גם לומדים תורה שבעל פה!
    רש"י בעיון, רמב"ן, אור החיים, כלי יקר, ועוד מפרשים רבים. האם הם לא נחשבים תורה שבעל פה לטעמך?
    אתה טוען שלא לומדים משנה בבית יעקב?
    על המבחן הארצי בכיתה ח בפרקים אבות שמעת?
    צא וערוך בירור ע ו ב ד ת י פשוט, לפני שאתה קובע מסמרות.

    • רש"י בעיון ורמב"ן זה לא תושב"ע ופרקי אבות אכן לומדים כי זה בגדר "מוסרי חז"ל" שהחפץ חיים אמר שאפשר ללמוד (כי בזה אין את הקטע של העיון והפלפול ההלכתי שבו יש את החשש) אבל משנה רגילה שהיא לא "מוסרי חז"ל לא לומדים.
      לשון החפץ חיים הוא: "מצוה רבה ללמדם חומש וגם נביאים וכתובים ומוסרי חז"ל, כגון מסכת אבות וספר מנורת המאור"
      יש על זה תשובה מפורטת של ר' משה פיינשטיין על לימוד משנה לבנות שהוא אוסר את זה בפשיטות חוץ מפרקי אבות שזה מוסרי חז"ל

    • אם רש"י ורמב"ן זה לא תורה שבעל פה, אז אינני יודע מה זה תושב"ע

      וכך גם אומר האדמו"ר מסאטמר והדברים פשוטים לדעתי

    • דברי רש"י מלאים דברי חז"ל גם בפרשיות הלכתיות (משפטים, קדושים וכו') ובעיקר אצל הרמב"ן שאפילו דן בדברי חז"ל הארוכה (ולפעמים גם רמזים לתורת הקבלה)

      וגם דברי המכתב מאליהו, שפתי חיים, העלי שור הם ספרים הדנים בדברי חז"ל לעומקה ובבית יעקב כמדומני שלומדים אותם, ואם נאמר שזה מותר בגלל שאינו הלכה, אז יצא שנשים יכולות לעיין באגדה, ומה לי דרך המכתב מאליהו ומה לי דרך הגמרא עצמה ומפרשיה (רש"י תוספות, שאר ראשונים, מהרש"א, מהר"ל, בין יהודים וכו')? לכאורה המונח תושב"ע אינו ספר מסויים (גמרא) אלא תוכן, ואם מוציאים את דברי האגדה מהאיסור (לפחות כך נהוג היום אצל החרדיות לדבר ה') אם כן למה לא ללמד אותן סוגיות אגדיות ישירות מהגמרא? וכמו שאמר לי פעם מישהו, ללמד אותן "לישנא דרבנן".

  • תורה שבעל פה הכוונה היא למשנה וגמרא בגלל שיש בזה משא ומתן ופלפולים ובזה בגלל שנשים דעתן קלה עליהן נפסק בהלכה שלא ללמוד את זה.
    לימוד רש"י ורמב"ן על התורה זה גמרא???? (את הפרשיות ההלכתיות שיש ברש"י הבנות לא לומדות וכנ"ל ברמב"ן הנושאים הקבליים).
    יש לי 5 בנות שלמדו בבית יעקב ואל תספרו לי סיפורים מה הן למדו

    • הגמרא כתוב כל המלמד את בתו תורה כאילו מלמדה וכו' לא כתוב כל המלמד את בתו פלפול או כל המלמד את בתו גמרא. אם כן, לכאורה גם דברים אחרים שהם לא פלפול כלולים בזה. הבחורות בבית יעקב לא לומדות פרשת משפטים עם רש"י? מעניין.

      שנית, מה לגבי סוגיות באגדה?

  • לאחד חרדי. האם הבנות שלך למדו בבית יעקב? תשאל אותן אם הן למדו את הפרשיות ההלכתיות בעיון ואם הן למדו רמב"ן כשהוא מדבר על קבלה.
    תורה שבעל פה שזה משנה וגמרא לא לומדים בהנחיית החפץ חיים בזמנו

    • אשתי למדה וכמדומני שלמדה פרשת משפטים עם פירוש רש"י ולענ"ד אין תושב"ע גדול מזה. כמו שכתב בישרות אמיתית האדמו"ר מסאטמר.

  • כאישה חרדית אני מזדהה מאוד עם דברי הכותבת. אכן, גם אני חשה צימאון לרוח של קדושה בחיי היומיום, ובפרט על רקע העובדה שידיעותי והתפתחותי המקצועיות עולות בהרבה על אלו שבתחום הקודש.
    גם אני מסתייגת מאוד מרמת וגישת השיחות המועברות לנשים. אין ספק שבפרט בדורנו, בו הנשים כדברי הכותבת, נושאות על גבן את קללת חווה אבל גם את זו של אדם, הנשים זכאיות להרבה יותר גבוה ועמוק מזה.
    עם זאת, אני רוצה להוסיף ולומר שלענ"ד אין די בהצעתה הפרגמטית של הכותבת בסיום מאמרה. אם כל השינוי יהיה רק באופי ההרצאות לנשים בכנסי החיזוק, אזי לנשים רבות לא יהיה בזה שינוי משמעותי. כי , כפי שנכתב- מצרך הזמן יקר ביותר עבור נשים, והיכולת לצאת לכנסים אלה לעיתים מזומנות מצומצמת ביותר. מה גם שכנסים כאלה אינם מתקיימים על דרך השגרה.
    לאחרונה חיפשתי לעצמי במאגרי שיחות כמו קול הלשון וכד'. לא היה קל למצוא משהו מתאים, מסיבות שונות, בין השאר משום שרבות מהן אינן מתאימות לנשים. מה גם שהדבר הצריך השקעת זמן מרובה, שכאמור- הוא מצרך מצומצם…
    אולי אפשר להציע להקים אתר שיהווה מקור לשיחות משיבות נפש עבור נשים, בהתאמה לרמתן הכללית בכל המובנים. אציין שהשיחות שאני מצאתי ושמרוממות את רוחי בתענוג אמיתי הן של הרב נויגרשל שליט"א. אני מזכירה זאת על מנת לתת דוגמא לשיחות שנאמרות ברמה גבוהה מאוד, ועם זאת יכולות להתאים לנשים מבחינת השפה שלהן -עברית עדכנית, ללא אידיש, וללא ארמית מרובה או שקלה וטריא הלכתית.
    ויהי רצון שיהיה מי שירים את הכפפה הזו לטובת כלל הנשים החרדיות.
    תודה על הבמה הכל כך חשובה!

    • להקים אתר של שיעורים לנשים זה רעיון ממש טוב, מקווה שמישהו ירים את הכפפה.
      אני קיבלתי בסוף הסמינר דיסק עם ההרצאות שהיו לנו במהלך השנה, ואני בטוחה שהסמינר שלי לא היה היחיד.
      אפשר לאסוף את ההרצאות הללו מהסמינרים הרבים שיש בארץ ולהעלות אותם לאתר כך שהם יהיו נגישים לכולן.
      צריך רק לקוות שהסמינרים יסכימו לקשר את שמם עם אתר אינטרנט…

  • את מצחיקה. אסור לעשות שינוי חברתי כולל? אז שרה שנירר עשתה משהו אסור כי שינתה לגמרי את מצב הנשים החרדיות. אה לה היה מותר כי מצב הבנות היה קשה? אז גם כאן, מצב הנשים רחוק מלהשביע רצון ולכן כן נדרש שינוי רוחבי.

    את טוענת שהחומרים הקיימים במוסדות החינוך הם "נשיים" ואינם מהווים פלישה למרחב גברי ? וואלה, נדמה לי שמחברי מסילת ישרים ושאר ספרים הנלמדים בבית יעקב לא חיברו אותם עבור נשים. גם המצב הקיים לא היה נשי מאז ומתמיד. כל העניין של נשים יודעות קרוא וכתוב זה חידוש של המאה שנים האחרונות. אז מה העניין לשמר משהו חדש לגמרי?

    הטענה הטיפשית כאילו רוב הנשים לא מתעניינות בלימוד תורה היא מעגלית, חינכו את כולן שזה מחוץ לתחום אז הן לא מתעניינות. אם היית מחנכת את הבנים שגמרא זה רק ליחידי סגולה כמו קבלה נניח, גם הם לא היו מתעניינים. מחנכים את הבנות מראש שהרוחניות שלהן לא חשובה ושהלימוד תורה שלהן סכנה לעולם ואז טוענים כהוכחה "אבל הן לא רוצות" פלא פלאים.

    טענת המניע הפמיניסטי היא בעיקר חוסר היכרות עם למדניות אמיתיות. נשים לומדות מאהבת ה', מקבלות תגובות רעות על כך ומכאן נובע הפמיניזם- כתגובה על היחס הרע שמקבלות על כך. זה הכל. הניסיון הקבוע להפוך און ליוצאות דופן, תמהוניות ונשים עם קרן על הראש שאינן נשיות הוא עוד סיבה למה אחרות לא ירצו ללמוד- כדי לא להיות מתויגות כמוזרות. וכך המעגל ממשיך עוד ועוד.

    מצחיק שעל לימוד תורה לנשים את נזעקת אבל על זה שנשים מפרנסות ועושות את מלאכת הגבר את לא נזעקת. במה זה שונה? למה את תפקיד המפרנס זה כן בסדר לקחת, וברמה חברתית כוללת שכולן מחונכות לכך, ואילו חיבור אינטלקטואלי מלא לתורה שהיא עיקר חיינו מטריד את מנוחתך? העבודה היא משהו הרבה יותר גברי מלימוד תורה שבאופיו מעדן אנשים.

כתוב תגובה:

נא להזין תוכן בתגובה
חובה למלא שם
נא למלא כתובת אימייל