צריך עיון > סדר עיון > מה קרה לרעיון החסידי?

מה קרה לרעיון החסידי?

בשורתה של החסידות הייתה ביטול הדיכוטומיה בין גשם לרוח, באמצעות גילוי האלוקות בתוך העולם הגשמי. אולם, הקהילה החסידית בת ימינו נהייתה למכשיר המעמיק את הניתוק בין רוח וגשם, באופן הפוך ממטרתה המקורית. הגיע הזמן לחזור אל הבשורה החסידית המקורית, ולהפוך את החסידות לכוח מוביל בקידוש חיי המעשה.

ח' שבט תשפ"א

בבואנו לדון בתפקידה של הקהילה החסידית בתקופה משתנה כמו שלנו, עלינו לחקור תחילה את היסודות המחשבתיים של אבות החסידות, המנחים את העומדים בראשי הקהילות עד ימינו. יסודות אלה הם נכס יקר ערך שראוי לשמור עליו, ואף לחקות אותו בקהילות אחרות. להלן נרצה להתחקות אחר התכלית הראשית של החסידות, כפי שמקובלנו מרבותינו, ולנסות להבין אנה אנו באים לאור תכלית עליונה זו.

 

החסידות מקדשת את החומר

במחשבה היהודית שקדמה לחסידות קיימת דיכוטומיה עמוקה בין הרוחני לגשמי. הן בקרב אלו שאחזו בחכמת הפילוסופיה והן בקרב אלו שאחזו בחכמת הקבלה, האדם תואר כמפוצל לשניים: לחלק רוחני, המכונה אצלנו "נשמה", שאליו שייכות התורה והמצוות, ולחלק גשמי, המכונה אצלנו "גוף", המתנגד לנשמה ולרוחניותה. בקבלת האר"י מתחילה מגמה של "קידוש החומר" בתורה, הנקראת 'שבירת הכלים'. לפי תורה זו, בשלבים מוקדמים של יצירת העולם נפלו ניצוצות של הקדושה (החלק הרוחני) אל תוך הקליפות (החלק הגשמי), והניצוצות האלה הם החיות של אותם קליפות, והם שורש הרע בעולם. תיקון העולם הוא על ידי "העלאת ניצוצות" הקדושה מבין הקליפות והשבתם אל שורשם.

החסידות לקחה אפוא את החלקים היומיומיים לכאורה של האדם, השמחה, אהבת הרעים, ההנאות הגשמיות, והטעינה אותם במשמעות רוחנית עצומה. כל מי שיכנס לשטיבל או לקלויז חסידי בן ימינו, בוודאי יחוש את זרימת החיים הספונטנית, את ביטוי הרגשות הטבעי. אלה הם חלק אינטגרלי מההווי החסידי, מימי הבעש"ט ותלמידיו ועד ימינו אנו

החסידות הלכה צעד נוסף קדימה ועשתה את תורת שבירת הכלים לפרקטיקה מעשית. החסידות טענה, שכיון שהחיות של הקליפות הם הניצוצות שנפלו מהקדושה, אין לראות בהם חלק רע שנבדל מהקדושה, אלא יש להתייחס אליהם כאל חלק מהקדושה, ועל ידי כך לתקן אותם. במחשבה הקדם-חסידית, אדם שהתעוררה אצלו תאווה לאוכל היה תופס את עצמו כנלכד ברשת החומר והרע, וכל תפקידו היה להתאמץ להתגבר על התאווה החומרית ולהידבק ברוח, בנשמה, שהיא חלק המחשבה שבאדם. באה החסידות ולימדה שהתאווה המתעוררת אינה רעה בעצם. מאחר שהחיות של התאווה הוא ניצוץ הקדושה שבה, תפקידו של האדם אינו להילחם בתאווה, אלא אדרבה, להידבק בשורש הקדוש שלה, שהוא העונג, ולחוות בעונג שהמאכל מספק לו חוויה של דבקות באלוהות. על ידי כך, מסבירה החסידות, חוזר הניצוץ שנפל אל הקליפה ושב אל שורשו – אל הקדושה.

דברים אלה מתבארים במקומות רבים בספרי החסידות. נצטט מתוך דבריו של אחד מגדולי תלמידי הבעש"ט, רבי מנחם נחום מטשרנוביל, בספר מאור עינים:

להבין הענין, דנודע כי כל העולם ומלואו בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם, כי על ידי הדבור נתהוו כל המציאות דבר קטן וגדול, והוא המקיימם ומחיה אותם, כמו שנאמר 'ואתה מחיה את כולם', ולולא החיות שבתוך הדבר היה נעדר מן המציאות. אלא שהן מדברים שנפלו בשבירה בזה העולם השפל, כנודע מחטא אדם הראשון, וגם בדורות שאחריו, שכמה וכמה ניצוצי נשמות הנפולין מלובשין בדברים מזה העולם במיני מאכל ומשתה וכיוצא בהן ממיני העולם, שאין לך דבר מזה העולם שאין בו ניצוץ הקדוש שנאצל מדבורו של הקודשא בריך הוא המחיה אותו הדבר, והוא הטעם שבדבר ההוא המתוק לחיך. כמו שנאמר 'טעמו וראו כי טוב ה", רוצה לומר, מה שאתם טועמין ורואין כי טוב, הוא ה', שהוא ניצוץ הקדוש שבדבר ההוא המלובש בו […].

ולכן בשעה שאוכל האדם המאכל, נתייחד הניצוץ ההוא אל חיותו של האדם ההוא האוכלו, וניתוסף בו כח. וכשמאמין אמונה שלימה גמורה שזה מזון רוחני, שהוא אלהותו יתברך המלובש שם, ונותן דעתו ולבו על פנימיות, ומדבק את עצמו עם כל חיותו ומוחו, ועם זה הכח והחיות שניתוסף בו על ידי הניצוץ הקדוש שבא בקרבו לשורש הכל שממנו נאצלו כל החיות, אזי מביא גם כן הניצוץ הקדוש שהיה עד עכשו בשבירה ובגלות אליו יתברך, שהוא מתענג מאוד מזה כנודע. כי זה כל עיקר עבודתנו, לקרב כל הניצוצות הקדושות מן קליפות שהן בשבירה אל מקום הקדושה, שיהא עליית הקדושה מן השבירה. (פרשת מטות)

העיקרון המובא בדברים אלו הוא שבירת הדיכוטומיה בין הגשם לרוח, בהבנה שגם הגשם הוא בעצם רוח, וגם לגשמי (או יותר נכון: בעיקר לגשמי) יש תפקיד חשוב בעבודת האדם.

מובן מאליו שעיקרון מקורי זה גרם למהפך דתי עצום; העבודה הדתית של האדם, שבעבר פנתה אל הרוח בלבד וניהלה מאבק עם החלקים החומריים של הקיום, החלה לפנות דווקא אל הגשמי, אל הגופני. חסידים התחילו לראות בכל מעשיהם וצורכיהם החומריים עבודת ה'. אכילה, שתיה, שיחת רעים, חיי משפחה, משא ומתן בשוק, הכל הפך להיות מצוה. החיים הפשוטים, השמחה הטבעית, הניגון, כל מנעד הרגשות האנושי, הפכו להיות מלאי טעם וערך.

כך הרי לימד הבעש"ט:

צריך להיות פיו ולבו שוין להאמין באמונה שלימה בלי שום פניה שמלא כל הארץ כבודו, ובכל דבר יש חיותו יתברך שמו. לפיכך כל אהבה ויראה וכל שאר מדות. הכל הוא ממנו יתברך שמו, אפילו דברים רעים שבעולם. לכן אין רשאי לאהוב ולירא ולפאר ולנצח וכל שאר מדות חוץ ממנו יתברך, כי ראוי לחשוב באותו דבר שאני מתיירא ממנו, או אני אוהב את הדבר, ראוי לחשוב מהיכן באה לכאן היראה או האהבה, הלא הכל ממנו יתברך שנתן היראה והאהבה (בעש"ט על התורה, לך לך אות טז).

החסידות לקחה אפוא את החלקים היומיומיים לכאורה של האדם, השמחה, אהבת הרעים, ההנאות הגשמיות, והטעינה אותם במשמעות רוחנית עצומה. כל מי שיכנס לשטיבל או לקלויז חסידי בן ימינו, בוודאי יחוש את זרימת החיים הספונטנית, את ביטוי הרגשות הטבעי. אלה הם חלק אינטגרלי מההווי החסידי, מימי הבעש"ט ותלמידיו ועד ימינו אנו.

מעבר להשפעתה הדרמטית על אופן עבודת ה' של האדם הפרטי, לבשורה האדירה של החסידות היו שתי השפעות חברתיות חשובות: טשטוש פערי המעמדות בין עם הארץ ללמדן, ועיצוב מחדש של הארגון הקהילתי.

 

החסידות מרוממת את "עם הארץ"

עד המהפכה החסידית במאה ה-18 התבטאה הדיכוטומיה החדה שבין גשם לרוח גם במבנה הקהילות היהודיות. הרב והלמדן נתפסו מייצגים את הרוח, את התורה והדת, ועמדו בראש החברה, מנותקים מבחינה רוחנית מ"עמי הארץ", כלומר מהאנשים הפשוטים, המחוברים יותר אל החלק הגשמי של הקיום, אל הארץ. חלוקה חברתית זו התאימה לחלוקה הפנימית בנפש האדם: כשם שאדם טוב נחשב מי שהולך אחרי החלק הרוחני שבו – הנשמה, משליט את הנשמה על הגוף ודואג אך ורק לצורכי נשמתו, כך גם במבנה החברתי. הקהילה התעניינה בעיקר במצבם של הלמדנים ותלמידי החכמים העוסקים רוב היום ברוח, והתעלמה ממצבם החומרי של המון העם העוסקים בעיקר בגשם. תפקידה של החברה היהודית היה בעיקר להרבות תורה בקרב הלמדנים ולהעלות את רמתם הרוחנית של המסוגלים לכך, ולא לקרב את המון העם אל הרוח, שכן על המרחק שבינם לבין הרוח אין להתגבר.

החסידים שאפו להפיל את החומות שנוצרו בין הלמדנים להמון העם, וליצור חברה שיוונית המתאחדת למטרה אחת: לעבוד את ה' בכל מעשה ובכל מקום שההשגחה הפרטית תייעד לאדם, מי בבית המדרש ומי בשווקים וברחובות

אחת ההשלכות הדרמטיות של החשיבות שהעניקה החסידות לקיום הגשמי היתה העלאת מעמד דלת העם. לפי החסידות, אין בהכרח עדיפות ללמדן היושב כל היום ליד הספר, על פני רוכל המהלך בכפרים, שכן אותו תפקיד שממלא הלמדן בלימוד התורה, עשוי למלא גם הרוכל היהודי ההולך כל היום בין הגויים ומעלה את הניצוצות שנפלו בתוכם על ידי שמירת מצוות התורה 'בעומק הקליפות'.

וכך נאמר בספר בעל שם טוב על התורה:

שמעתי מהבעש"ט, שביאר פירוש הכתוב 'מה' מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ'. ואמר, על אותן האנשים הנוסעים לארץ מרחקים בסחורות וכדומה, המרחיקים נדוד, לא מחשבותיו יתברך שמו מחשבותם. כי הם חושבים בנפשם שכל עצמם עם דרך נסיעתם לארץ מרחקים הוא בעבור הרבות זהב וכסף חילוף סחורתם, ולזה המה מקצים רגליהם. ובאמת הוא יתברך שמו לא כן ידמה, כי הוא יודע לתקן עניינו יותר ממנו, ולפעמים יש לו לאדם ככר לחם בארץ מרחקים הנוגע אל בחינתו, והוא צריך לאכול אותו ככר דייקא באותו המקום ובשעה הזאת, או שצריך לשתות מלא לוגמיו מים במקום ההוא, ולכוונה זו מצעדי גבר כוננו, להרחיק נדוד כמה מאות פרסאות, בכדי להשלים את נפשו עם זה הככר לחם, ושתיית מים מעט או הרבה (לך לך אות כא).

הרעיון החסידי שינה באופן דרמטי את ההבחנה החדה בין עמי הארץ לאנשי הרוח. לפי החסידות, הרוכל היהודי הפשוט הסובב בעיירות בין הגויים ביום ונרדם בעת אמירת תהלים בלילה עשוי להיות חביב אצל הקב"ה יותר מהלמדן שאינו מדיר רגליו מבית המדרש יום ולילה. מצד עצמו, העיסוק המרובה בגשם אינו מפריד בין האדם לבין הקב"ה, אלא אדרבה, עשוי דווקא לקרב ביניהם. האדם יכול להעלות את הניצוצות אל הקדושה בכוח המחשבה שאין עוד מלבדו. החסידות הפליגה אפוא בשבחו של היהודי הפשוט, והמעיטה במשקלם של הלמדנים תופסי התורה.

רעיון זה גרם להיפוך היוצרות במבנה החברתי, וערער לחלוטין את המקובל בקהילה היהודית. החסידים בעיירות נפרדו מהקהילות הקיימות והקימו להם שטיבלך וקלויזים נפרדים, ובהם יישמו את המבנה החברתי החדש שלהם. החסידים שאפו להפיל את החומות שנוצרו בין הלמדנים להמון העם, וליצור חברה שיוונית המתאחדת למטרה אחת: לעבוד את ה' בכל מעשה ובכל מקום שההשגחה הפרטית תייעד לאדם, מי בבית המדרש ומי בשווקים וברחובות.

מתוך כך, החסידות נתנה דגש חזק באהבת חברים. החסיד מצווה לקנות לעצמו חברים, לשבת ולשוחח אתם, לפרוק את אשר על לבו, ולאהוב אותם אהבת נפש. כך כותב אחד מגדולי תלמידי הבעש"ט, רבי מנחם מנדל מוויטעפסק, במכתב לחסידיו:

כללא דמלתא, כי הענין המביא לידי שמירה והשגחה מאתו ית' להנצל מכל המקרים ח"ו שפע השכל של אהבתו ויראתו ית' שבינו ובין קונו, והשמירה על העתיד שהוא בקטנות שכל והפסק הדביקות, הוא ההתקשרות והאהבה ושלום האמיתי בדבוק חברים […] ועתה לכו בנים שמעו לי, הרי מצוה שבתורה היא ועיקרא עבודה, וכל שכן מי שלבו נוקפו, למען השם ולמעני יעש, שיבקש שלום וירדפהו כאשר ירדפו הקורא בהרים… וירגיל עצמו תמיד להכניס בלבו אהבת חברים עד כלות הנפש ממנו, ולהאריך בזה עד שתדבק נפשו ואיש באחיהם ידבקו, וכשיהיו כולם כאיש אחד יהיה אחד שוכן בתוכם. (פרי הארץ, מכתבים, מכתב ל)

בדומה לכך מתבטא רבי אברהם וינברג, מייסד חסידות סלונים, בספרו יסוד העבודה:

בתהלים (קלג א) 'מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד'. פירוש, שבת אחים האהובים כאחים הגם שאינם מדברים ביראת ה'. כי האהבת הלבבות ממשיכם ומצרפם לאור אחד נר ה' נשמת אדם, ואז ממילא יתפרדו מהם כל פועלי און. כי החיצונים מסטרא דפרודא, כקש נדף בורחים מאבוקת אש אור נשמתם אשר נשלבים יחד ונעשים כאבוקה, ואור אבוקה כמה וכמה נרות נגדם כאין נחשב, ומכל שכן החיצונים אשר במחשך דרכם, שהאור שלהם דוחה את החשך ואת כל אנשיו ההולכים בחשך ובמחשך מעשיהם, והאש שלמעלה אוכלת אש התאוה והלצון שבחרו להם. (ב, י, אות יב)

 

הצדיק והאדמו"ר החסידי

מוסד נוסף שייסדה החסידות הוא הצדיק. מי הוא הצדיק החסידי? בהתאם למגמה הראשית של החסידות, שהיא העלאת ניצוצות הקדושה שבחומר, גם הצדיק החסידי שונה בתכונותיו מן ה"תלמיד חכם" בעולם הרבני. הצדיק החסידי אינו בהכרח למדן או מקובל בעל שם. התכונה המייחדת אותו היא היכולת לחבר רוח וגשם – להעלות את ניצוצות הקדושה מהחומר בעבודתו המעשית. הצדיק החסידי הוא אוהב ישראל אמתי, המתנהג בעממיות ואינו מבחין בין למדן עשיר לבין עם הארץ עני, ואת שניהם הוא מקרב ביחד אל שולחן אחד. עליו אוכלים שניהם ומשוחחים על קשייהם בעבודת ה' ועל התמודדותם היום יומית בבית המדרש או בשוק. וכך מציג את הדברים נכדו של הבעש"ט, בעל דגל מחנה אפרים:

כי כן שמעתי מאא"ז זללה"ה, כי כל עליות של האדם אי אפשר להיות כי אם על ידי ראשי וצדיקי הדור, הן המדות של האדם, הן דיבורים שלו, הכל הצדיק יכול להעלות. ויש שני בחינות בזה, יש אנשים שהצדיק מעלה אותן בתורתו ותפלתו. ויש אנשים שאינו יכול להעלותן כי אם בשיחה שלו, על דרך 'ועלהו לא יבול', אפילו שיחת חולין יש בו צורך, אף שנראה שהם דברים בטלים, ובאמת הצדיק מעלה אותו על ידי דיבורים שלו שמדבר עמו. (פרשת מצורע)

הצדיק החסידי אינו הלמדן הפרוש שאינו יכול לדבר עם עמי הארץ, אלא דווקא זה המסוגל להעלות אותם, ולאו דווקא באמצעות תורה ותפילה, אלא, ולא פחות חשוב מכך, באמצעות שיחה – שיחת חולין.

הצדיק החסידי אינו הלמדן הפרוש שאינו יכול לדבר עם עמי הארץ, אלא דווקא זה המסוגל להעלות אותם, ולאו דווקא באמצעות תורה ותפילה, אלא, ולא פחות חשוב מכך, באמצעות שיחה – שיחת חולין

לאור זאת, לצדיק החסידי נודע תפקיד נוסף, שלא היה קיים אצל ה"תלמיד חכם" בעולם הקדם-חסידי, והוא הדאגה לרווחתם החומרית של תלמידיו. ראש הישיבה המסורתי דואג שתלמידיו יבינו היטב את התוספות, אך תיקון צרכיהם הגשמיים אינו מתפקידו. בניגוד אליו, הצדיק דואג לחסידיו לכל צורכיהם. תפקידו של הצדיק להמשיך שפע וברכה לעולם, הן שפע רוחני והן שפע גשמי. הוא ממלא את התפקיד הזה הן באמצעים רוחניים, בתפילה ובברכה, והן בפעולות מעשיות; הצדיק הוא גם גבאי צדקה. כמעט כל הצדיקים החסידיים לדורותיהם תיפקדו כגבאי צדקה וכעסקנים למען טובתם החומרית של חסידיהם. צדיקי בית רוז'ין, טשרנוביל וחב"ד, למשל, ניהלו רשת ענפה של העברות של מיליוני רובלים לעניי ארץ ישראל.

וכך מציג את הדברים רבי אברהם יהושע השיל מאפטא בספרו אוהב ישראל:

רצון הצדיק הוא ותשוקתו תמיד שיהא לכל זרע ישראל שפע ברכות וכל טוב, ולא יהא להכנסת ישראל הן בכלל הן בפרט שום איזה צער וחסרון איזה דבר טוב ח"ו, מכמה טעמים. אחד: מחמת שהוא מצות עשה לאהוב את כל אחד ואחד מישראל. ועוד, שאהבת ישראל נקשרת עם אהבת הש"י, ושניהם הם אחד, כי מי שאוהב את הש"י אוהב גם כן את ישראל עמו, כמו שכתוב בתורה הקדושה 'ואהבת לרעך כמוך', 'ואהבת את ה' אלהיך'. (פרשת חיי שרה)

תפקיד זה של הצדיק מסביר מדוע נחשב הצדיק החסידי מי שמשפיע שפע גשמי על חסידיו, שהברכות שלו מתקיימות והתפילות שלו מתקבלות ברצון. הצדיק היה האוזן הקשבת לצרותיהם ולמצוקותיהם של המון העם, שמה שהטריד אותם לא היו דווקא קושיות חמורות בט"ז, אלא עוני, מחלות ושאר צרות הגלות הארורה. פשוטי העם, גברים ונשים כאחד, החלו צובאים על פתח ביתו של הצדיק החסידי, ומבקשים ממנו שיתפלל שהעז תתן יותר חלב, שהבת תמצא חתן, ושהפריץ הגוי יוותר להם על החובות. הצדיק היה מקבל אותם בסבר פנים יפות, משתתף בצערם, מתפלל עליהם ומאציל להם ברכה, ועל הדרך היה מקרב אותם ליהדות, מזכיר להם כמה הקב"ה אוהב אותם ועד כמה התורה והמצוות שלהם חשובים בשמים, ומחדיר בהם אמונה פשוטה בקב"ה.

תפקיד זה של הצדיק מסביר מדוע נחשב הצדיק החסידי מי שמשפיע שפע גשמי על חסידיו, שהברכות שלו מתקיימות והתפילות שלו מתקבלות ברצון. הצדיק היה האוזן הקשבת לצרותיהם ולמצוקותיהם של המון העם, שמה שהטריד אותם לא היו דווקא קושיות חמורות בט"ז, אלא עוני, מחלות ושאר צרות הגלות הארורה

וכך כותב רבי יעקב ליינר מאיז'בצה בספרו בית יעקב (פרשת בראשית):

הנה ראה, כי מיום שבחר בנו הש"י להיות לו לעם, נתן לנו בכל דור ודור צדיקים המנהלים אותנו בדרכי התורה והעבודה, ותמיד עושה הש"י לנו ניסים ונפלאות על ידם […] ועינינו רואות שכמו כן מאז עד עתה הש"י עושה ניסים לעמו ישראל על ידי הצדיקים, והוא בכדי שעל ידי הניסים הנעשה על ידם לכל אחד ואחד מישראל, נתחזק בלבם אמונת הש"י […] ועד היום נשרש בלבבות ישראל, שכאשר חלילה בא על אדם יחיד או רבים איזה צרה, נוסעים לצדיקי הדור, ועל ידם ותפלתם יצמיח להם ה' ישועה, הכל כנ"ל, כדי שישרש בלבבם אמונת ואחדות ה' ב"ה ששומע לתפלת עבדיו.

מהיסודות האמורים – עבודת ה' באמצעות החיים הגשמיים וקירוב עמי הארץ באמצעות הצדיק – התפתחה הקהילה החסידית ברחבי מזרח אירופה בתקופתה הראשונה, טרם בוא ההשכלה. ניתן לתאר את הקהילה החסידית באותה תקופה כחברה סולידרית מאד מבחינה חומרית ומאוחדת ושוויונית מבחינה רוחנית, המתלכדת תחת הנהגתו של צדיק.

בדורות שלאחר מכן התמסדה החסידות, וגדולי המשפיעים החסידיים, "הצדיקים", יסדו "חצרות". התפקיד הראשי של החצרות החסידיות היה מיסוד הרעיון המרכזי של החסידות: חיבור יהודים לעבודת ה' באמצעות קהילה המרוממת את חייהם הגשמיים הפשוטים ומאירה אותם באור רוחני גבוה. אולם, מכיוון שתפקידו העיקרי של הצדיק הוא לקרב יחד את בני הקהילה ולקשר אותם אל עבודת הקודש,  ולא להורות להם את האסור והמותר בהלכה – כתפקידו של התלמיד חכם המסורתי – הפכה הנהגת החצרות לירושה המועברת מאב לבן, משל היתה החצר החסידית מונרכיה בזעיר אנפין. הצדיק "מוריש" את צדקותו לבניו, והם הופכים אוטומטית לממלאי מקומו לאחר פטירתו. כך הפכה משפחת הצדיק לשושלת אליטיסטית, והצדיק עצמו הפך "אדמו"ר".

באמצעות עקרון ירושה שרירותי זה הצליחה החסידות לשמר את התפקיד העיקרי של הצדיק החסידי: מי שמלכד סביבו את חברת החסידים באגד של עבודת ה' דרך חיי המעשה, באמצעות מוסדות החסידות. ואכן, האדמו"ר החסידי נבדל עד ימינו ממנהיגים רוחניים אחרים בדאגתו הכנה לצרכים של חסידיו

באמצעות עקרון ירושה שרירותי זה הצליחה החסידות לשמר את התפקיד העיקרי של הצדיק החסידי: מי שמלכד סביבו את חברת החסידים באגד של עבודת ה' דרך חיי המעשה, באמצעות מוסדות החסידות. ואכן, האדמו"ר החסידי נבדל עד ימינו ממנהיגים רוחניים אחרים בדאגתו הכנה לצרכים של חסידיו, וביחסו השוויוני לכל אנשי קהילתו. מבנה קהילתי זה לא היה יכול להתקיים לו לא היתה הנהגת החסידות מועברת מאב לבן. לולא זאת, היו הקהילות החסידיות מתפרקות עם פטירת האדמו"ר המייסד, והחסידים היו נעזבים לנפשם, בלא הצינור לעבודת ה' בדרך החסידות.

על רקע רעיוני זה אנו חוזרים כעת אל הקהילות החסידיות בנות זמננו. וכאן הבן שואל: כיצד מגשימה החסידות העכשווית את העיקרון של חיבור גשם ורוח והעלאת חיי העם הפשוט אל הקדושה באמצעות השפעת הצדיק? הלא המאפיין הראשון של החסידות בת ימינו הוא דווקא הסגירות והפרישות, ובכך היא עולה אפילו על העולם הליטאי, שמאז ומעולם דגל בפרישות? כדי לענות על תמיהה זו עלינו להפנות את הזרקור לשתי תמורות שחלו בחסידות, אחת בתקופת ההשכלה, ושניה לאחר השואה.

 

החסידות מאמצת את הסגירות התרבותית

ההשכלה החלה לחדור לרחוב היהודי במזרח אירופה בתחילת המאה ה-19. המשכילים שאפו 'לתקן' את אורח החיים היהודי ולהתאים אותו לרוחות הזמן בתרבות המערבית הכללית. בשלבים המוקדמים יותר, לא קראו המשכילים לנטישת התורה והמצוות, אך כבר מההתחלה הם ביקשו לפגוע בסמכות ההנהגה המסורתית וכיוונו את חציהם נגד המוסדות הדתיים היהודיים, ובראשם הצדיק והקהילה החסידית. כך, אחד הספרים הראשוניים שפרסמו המשכילים במזרח אירופה היה הקונטרס "מגלה טמירין" של משכיל חד לשון מגליציה, שלעג לחסידים ולמנהיגיהם.

ההשכלה איימה על היקר מכל לחסידות – על הרעיון שיש ניצוץ של קדושה בקיום הגשמי. התשובה היחידה שיכלה החסידות לתת לכך הוא לנעול את השערים ולהקפיא תמונת עולם מסורתית, שבה לחמין הפשוט של שבת יש ניחוח מעין עולם הבא ולתמימות הפשוטה של הילד יש מעמד של קדושה

לא נרחיב בתיאור המתקפות של המשכילים על החסידות, אך מה שחשוב לענייננו הוא תגובת הנגד – ההגנה שהחסידות העמידה כנגד איום ההשכלה. החסידות נלחמה בהשכלה על ידי אימוץ מה שמכונה היום "סגירות תרבותית".[1] מכיוון שהמשכילים השתמשו במילה הכתובה נגד החסידות וניסו לשכנע במאמרים בעיתונים ובכתבי עת את המון העם להצטרף להשכלה, החרימו החסידים את המילה הכתובה. אדמו"רים אסרו קריאת עיתונים וספרים, הזהירו שלא לבקר בספריות, מנעו לימוד שפות, החרימו את המשכילים וגזרו עליהם בידוד חברתי. ספרי המשכילים נשרפו ברחבי פולין וגליציה. כאנקדוטה: הספר "מגלה טמירין" שנכתב נגד החסידות נשרף והושמד והפך ליקר המציאות ממש, ורק בשנים האחרונות הוא ראה אור מחדש לצורכי מחקר.

אל מול אתגרי ההשכלה נקטו החסידים והמתנגדים שתי אסטרטגיות שונות. המתנגדים הבינו שההשכלה היא תנועה השואפת לרציונליות ולאינטלקטואליות, ועל כן כמשקל נגד ניסו להציע חלופות אינטלקטואליות, כגון פיתוח שיטות לימוד חדשות ותנועת המוסר לגווניה. אולם החסידות, שעיקר עניינה היה כאמור קידוש הקיום הגשמי, היתה בנויה בעיקר על אמונה פשוטה ועל החוויה הרוחנית העממית. משום כך, בעקבות הבוז והלעג שהפנו כלפיה המשכילים, החלה החסידות לקדש את המנהג העממי, את התרבות היהודית הפשוטה, גם במקום שלא היה לכך קשר לתורה ולמצוות. הלבוש היהודי המסורתי, המאכלים היהודיים ושפת היידיש הפכו לקדושים.

המשכילים תקפו את היומרה החסידית לקדש את החומר וכינו זאת בורות ואי-רציונליות, ואת התקרבותה אל המון העם חסר ההשכלה הם ציירו כקידוש הבורות (ובשנים הללו עוד לא קמו הוגים כהלל צייטלין, או חוקרים כמו מרטין בובר וגרשום שלום, שיראו לעולם את יופיה של החסידות). הגישה המדעית הרציונלית של ההשכלה ביקשה להסיר את הקסם מהקיום החומרי ואת ההילה מתמימותו של הרועה. המשכילים אמרו: סוס הוא סוס ואיכר הוא איכר, ומי שחושב אחרת אינו אלא בור ובער. החסידות אמרה: סוס הוא גלגל במרכבת הקדושה, ואיכר הוא שליח להעלאת ניצוץ קדושה זה, להפיכת החומר העכור לגילוי אלוקות. מסיבה זו, האסטרטגיה היחידה שיכלה החסידות לנקוט אל מול ההשכלה, היה קידוש אי-הרציונליות, שכלל העלאת התרבות העממית למדרגת חובה דתית ומצוה קדושה.

במילים אחרות, החסידות ראתה באמירה של ההשכלה, שאין בגשמי אלא מה שבו, איום עמוק על הבשורה החסידית של העלאת הגשמיות. ההשכלה איימה על היקר מכל לחסידות – על הרעיון שיש ניצוץ של קדושה בקיום הגשמי. התשובה היחידה שיכלה החסידות לתת לכך הוא לנעול את השערים ולהקפיא תמונת עולם מסורתית, שבה לחמין הפשוט של שבת יש ניחוח מעין עולם הבא ולתמימות הפשוטה של הילד יש מעמד של קדושה. רעיונות אלו מקבלים ביטוי חד בכתבי ר' נחמן מברסלב, שהסתובב באומן בין משכילים והבין היטב את הסכנה שאורבת לחסידות מההשכלה.

מכוח זה הפכה החסידות מתנועה המעורה בחיי העולם והמנסה לקדש אותם באמצעות העלאת ניצוצות הקדושה שבהם, לחברה המסתגרת מפני רוחות הזמן בצורה חריפה עוד יותר מהיהדות הליטאית. סגירות זו ניכרת היטב עד ימינו. קהילות חסידיות מסוימות מקפידות לדבר אך ורק יידיש, אחרות הולכות בלבוש ייחודי (חסידי סקווירא למשל נועלים מגפיים כל ימות השנה), או אוכלות דווקא פערפל בליל שבת. ובכלל, החסידויות השונות מקפידות לשמר ככל האפשר את אורח החיים של השטעטל היהודי שבמזרח אירופה, על אף שהם חיים במציאות מודרנית. כל מי שיבקר בקרית ויז'ניץ בבני ברק או בשיכון סקווירא שבמחוז רוקלנד בניו-יורק בוודאי יחוש שהוא נקלע למקום שהזמן עמד בו מלכת; הלבוש, השפה והניחוחות נראים מגיעים היישר מהעיירות היהודיות של מזרח אירופה.

תמורה זו שימרה את קיומה של החסידות, אך על שמירה זו משלמת היהדות החסידית בימינו מחיר כבד מאד, כפי שיבואר להלן. אך קודם לכן, נשרטט בקצרה תמורה שניה שעברה החסידות, בעקבות חורבן יהדות אירופה בשואה הנוראה.

 

מקיבוץ רוחני למוסד פוליטי

מהפכה שניה חוו הקהילות החסידיות לאחר השואה. בשואה נחרבו כליל מרבית הקהילות היהודיות שבאירופה, ובתוכן הקהילות החסידיות. קהילות שלמות נמחקו ולא הצליחו להתאושש אחרי המלחמה. חסידויות כמו טשורטקוב ואלכסנדר, שמנו לפני המלחמה עשרות אלפי חסידים, נעלמו מעל המפה.

טראומת אובדן הקהילות בשואה הגדילה את תחושת האחריות של החסידים לשמירת הקהילה החסידית וייחודיותה, ובכך העצימה את מגמת הסגירות התרבותית שהתחילה עם ההשכלה

אחרי המלחמה הצליחו מספר אדמו"רים בעלי אישיות כריזמטית לקבץ יחדו אודים מוצלים מאש מיהדות אירופה, ולהקים קהילות חדשות. האדמו"ר מגור, בעל הבית ישראל, האדמו"ר מחב"ד, האדמו"ר ר' יואל מסאטמר, האדמו"ר ר' אהרן מבעלזא, ועוד רבים כמוהם. חדורים בתחושת שליחות, פעלו אדמורי"ם אלו לשקם את הקהילה החסידית, ובראש ובראשונה מבחינה מוסדית ופוליטית. הם שהקימו את הקהילות הגדולות והמפורסמות של ימינו ואת מוסדות הקהילה הענפים של היהדות החסידית.

המנהיגים של הקהילות החסידיות לאחר השואה הפכו את הקהילה החסידית לאוטונומיות חברתיות מושלמות מבחינה תפקודית. הם הקימו מוסדות חינוך וסעד, בנו שטיבלך וקלויזים שישמשו חממות לשימור ההווי החסידי, ובכך הקימו מעפר את העולם החסידי המפואר שנחרב במלחמה הארורה. טראומת אובדן הקהילות בשואה הגדילה את תחושת האחריות של החסידים לשמירת הקהילה החסידית וייחודיותה, ובכך העצימה את מגמת הסגירות התרבותית שהתחילה עם ההשכלה. בחסידויות רבות נהוג עד היום לעודד אצל הצעירים את הסגירות והשמרנות התרבותית, על ידי סיפורים על גודל החורבן שעברה החסידות בשואה, ועל תקומתה מאפר בזכות האדמו"ר. הדור הצעיר גדל על כך שהאחריות לשמר את המסורת הייחודית של החסידות כדי שלא תכבה הגחלת, מוטלת על כתפיו.

אחת התוצאות הדרמטיות של מהלך זה היה הכנסת הממד הפוליטי לתוך הזהות החסידית, דבר שלא היה קיים קודם לכן, גם לא לאחר הגל העכור של ההשכלה. ההשתייכות לחצר חסידית זו או אחרת הפכה לזהות מוסדית ופוליטית, בעוד הדרך הייחודית של כל חסידות בעבודת ה' הולכת ומטשטשת. כתוצאה מכך, ברבות השנים, עם גידולן הברוך של הקהילות החסידיות, הן החלו להיבדל גם מהחברה החרדית הכללית. הקהילות שיש באפשרותן להתחתן אך ורק בינן לבין עצמן החלו לעשות זאת. בתחילה נעשה הדבר בעיקר כדי להצליח לשמור על שלמות הקהילה. כל משפחה חסידית רצתה לשמר את הקהילה הייחודית שאליה השתייכה, והעדיפה שלא להשתדך עם משפחות מחסידות אחרת. אך בעקבות כך, מקבוצת אנשים שמתלכדת סביב רעיון גדול שהצדיק הוא רק חלק קטן ממנו, הפכה הקהילה החסידית לקבוצת אנשים המתלכדת סביב מוסד פוליטי.

נהיה כנים אם נאמר שכיום אין כזו חברה הנקראת 'ציבור חסידי'. החסידויות זרות זו לזו משל לא באו ממקור אחד […] האינטרסים של הקהילות החסידיות הפכו לאינטרסים פוליטיים צרים, והסולידריות שביניהן ובין כלל ישראל כולו הולכת וגוועת

בהמשך, הדגש בשימור הקהילה בא לידי ביטוי בהפרדה מוסדית הולכת וגדלה. תלמוד תורה או ישיבה לכלל הציבור החסידי היו בימינו לחזון שאינו נפרץ, ומוסדות חינוך כלל-חסידיים משרתים בעיקר את החסידויות הקטנות שאין באפשרותן להקים מוסדות חינוך פרטיים משלהן. החסידויות הגדולות מחזיקות תלמוד תורה וישיבה קטנה וגדולה משלהן, ובמקרים מסוימים גם זרם חינוך נפרד לבנות. לכל חסידות מועדים וזמנים טובים משלה, 'חג הגאולה' של רבי פלוני, יארצייט של רבי אלמוני, וחגים אלו חייבים להיות חלק ממסלול החינוך של הילדים. אם בן של חסיד בעלזא ילמד בחיידר של חסידי ויז'ניץ, הוא עלול חלילה שלא לחגוג את החג הבעלזאי, וחמור מכך, לחגוג תמורת זאת את החג הוויז'ניצאי. כך, בתהליך מתמשך, הפכו הקהילות החסידיות לקהילות נבדלות וסגורות זו מזו בפרט, ומכלל הציבור החרדי בכלל.

הפיכת הקהילות החסידיות בימינו למוסדות פוליטיים גורמת לקיטוב ופילוג של הציבור החסידי עצמו. אם לאחר השואה חש הציבור החסידי מקשה אחת והאינטרסים שלו היו שווים, היום הם בבחינת 'חרב איש באחיו'. נציג פוליטי של קהילה פלונית לא יהסס למנוע תקציב לתלמוד תורה של חסידות אלמונית בגלל חשבון ארוך שנפתח ביניהם. לפני כל בחירות מתקוטטות הקהילות ביניהן וכל אחת מנסה להגדיל את ייצוגה הפוליטי במפלגה, והעומד מהצד לא מבין על מה בדיוק הריב, הרי כולם פה חסידים וכולם מייצגים את הציבור החסידי. נהיה כנים אם נאמר שכיום אין כזו חברה הנקראת 'ציבור חסידי'. החסידויות זרות זו לזו משל לא באו ממקור אחד. והסיבה לכך ברורה: מאחר שלכל חסידות יש מוסדות נפרדים, בתי כנסת נפרדים, ואין שום גשר של קשרי נישואין או ניעות קהילתית שתחבר בין הציבורים, הקצאת משאבים לקהילה אחת אינה מועילה מאומה לקהילה השניה. האינטרסים של הקהילות החסידיות הפכו לאינטרסים פוליטיים צרים, והסולידריות שביניהן ובין כלל ישראל כולו הולכת וגוועת.

 

האם הקהילה החסידית היא 'כלוב של זהב'?

בבסיס הקהילה החסידית עומד כאמור רעיון חיבור הגשם והרוח. ואכן, עד היום ניצבות הדאגה והסולידריות לצרכים החומריים של חבריה בראש סדר העדיפויות של הקהילה החסידית. הקהילה עומדת לצדו של כל חבר בעת שמחה ובעת צרה. לכל קהילה חסידית יש קופת צדקה הדואגת במסירות לעניים של הקהילה. כל מקרה רפואי, או ל"ע יתמות, הוא סיבה להתגייסות של כל הקהילה לסייע למשפחה בכסף ובהשתדלות. בהרבה קהילות חסידיות יש קופת "עזר נישואין" המספקת הלוואות להורים שמחתנים את ילדיהם, ולצדה סיוע ישיר לזוגות צעירים המתקשים לקנות דירה. עסקנים רפואיים מתגייסים לסייע בכל מקרה רפואי. לפני כל חג מארגנת הקהילה חלוקת "קמחא דפסחא" לכלל חברי הקהילה, בשר, דגים, יין ומצות לכל משפחה המתקשה לעבור את החג בקלות. כללו של דבר, הקהילה החסידית בת ימינו היא קהילה חמה ואוהבת, שוררת בה סולידריות רבה, וכל חבריה נהנים מזהות קולקטיבית חזקה ותומכת. אי אפשר שלא לראות בעין יפה את הסולידריות והעזרה המרובות כל כך בקהילה החסידית. זהו התגשמותו של החלום היפה ביותר של כל חברה.

נדמה לעיתים כי החסידות בימינו הולכת ומאבדת את תכליתה המקורית, ומדרך של עבודת ה' המרוממת את הקיום הגשמי של האדם, היא הופכת פעמים רבות לכלוב של זהב המנתק את חבריו מעולם המעשה ומונע מהם להתפתח גם מבחינה רוחנית

אך אליה וקוץ בה. האופי הפוליטי שקיבלה הזהות החסידית, יחד עם מגמת הסגירות שהחלה עוד קודם לכן, הופכים את התמיכה המרובה של הקהילה לכלוב המנתק את החסידים מחיי העולם הזה. במקום לחבר רוח וגשם, הופכת החסידות למכשיר המספק את הצרכים הגשמיים הבסיסיים של בני הקהילה, בו בזמן שהוא מפריד ביניהם לבין שאר העולם היהודי ויוצר חיץ בין הקיום החסידי לחיי העולם. כך נדמה לעיתים כי החסידות בימינו הולכת ומאבדת את תכליתה המקורית, ומדרך של עבודת ה' המרוממת את הקיום הגשמי של האדם, היא הופכת פעמים רבות לכלוב של זהב המנתק את חבריו מעולם המעשה ומונע מהם להתפתח גם מבחינה רוחנית.

בשפה העממית מכונה תופעה זו "חסידות קופת חולים". החברות בקהילה החסידית הפכה עבור רבים למשהו מעין חברות בקופת חולים. הקהילה דואגת לכל צורכיהם הגשמיים של חבריה, ממעון לתינוקות ועד 'חלקה' נפרדת בבית הקברות. אולם, לא רק שהיא אינה מרוממת את החסיד מבחינה רוחנית והופכת את חיי היומיום שלו לבעלי משמעות, כמו שביקשו הבעש"ט ותלמידיו לעשות, אלא שהיא "כלוב של זהב" – היא כולאת אותו בגבולות חומריים מצומצמים, ואין לו שום אפשרות לצאת ממנה בלי לשלם מחירים חברתיים וגשמיים כבדים מאוד.

החינוך החסידי כיום מגביל את חניכיו מפני שילוב בעולם המעשה ומערים קשיים בכוונה תחילה על האפשרות לצאת מחוץ לחומות הקהילה ולנהל איזושהי אינטראקציה עם העולם הגשמי, שאותו ביקשה החסידות המקורית לקדש. היחס לאינטרנט הוא משל טוב לכך. היינו מצפים שהחסידים, לאור הרעיון של קידוש החומר, יהפכו את האינטרנט למכרה זהב. אך בפועל, פרט לחסידות חב"ד, השימוש באינטרנט נמוך אצל החסידים באופן משמעותי מאצל שאר הציבור החרדי. לפי המגמות הנוכחיות בתחום התעסוקה, מסתמן שבעוד פחות מדור ידרשו רוב המשרות במשק התמצאות במרחב האינטרנטי. קהילה שהאינטרנט לא חדר אליה בשנים האחרונות והיא לא הסתגלה להשתמש בו בצורה נכונה ומאוזנת, לא תוכל לאפשר לבניה להתפרנס בכבוד. כמו כן, כבר היום בשביל להשתלב בתעסוקה נדרשת יכולת לנהל תקשורת עם החברה הכללית. ילד שגדל בתוך חברה סגורה עם שפה ייחודית, עלול להתקשות מאד למצוא את דרכו בעולם כשייצא לשוק התעסוקה.

בנוסף, בניגוד לימיה הראשונים של החסידות, ניעות בין קהילות היתה לנדירה ביותר. עזיבת הקהילה מונעת מהחבר הנוטש את האפשרות האוטומטית להכניס את ילדיו למוסדות הקהילה, שוללת ממנו את הזכות לעזרה וסעד סוציאליים, ומשאירה אותו בודד בעולם שאין לו אתו שום היכרות מוקדמת. חסיד העוזב את הקהילה שבה הוא נולד ייחשב בעיני חבריו ומשפחתו לבוגד, שכן בעזיבתו הוא מפנה עורף לקולקטיב, שאינו קהילה רוחנית עוד אלא קהילה פוליטית.

הקהילה החסידית בימינו נמצאת בסכנה. היא אינה רחוקה מאיבוד התוכן הרוחני שלה לחלוטין, ומהפיכתה לאוטונומיה פוליטית ריכוזית וטוטליטרית, שאין לה דבר עם עבודת ה'

מדיניות זאת נותנת כוח רב מאוד בידי הקהילה החסידית. אם מחליטה הקהילה לאסור לימודי אקדמיה או שימוש באינטרנט, היא אינה צריכה להתאמץ לשכנע את החסידים בצדקת האיסור. כל מה שנדרש הוא להודיע שמי שיעבור על האיסור יסולק מהקהילה לאלתר, ומיד יצייתו לכך כל בני הקהילה.

הקהילה החסידית בימינו נמצאת בסכנה. היא אינה רחוקה מאיבוד התוכן הרוחני שלה לחלוטין, ומהפיכתה לאוטונומיה פוליטית ריכוזית וטוטליטרית, שאין לה דבר עם עבודת ה'. לחסיד אין כיום יכולת להחליט איזה חינוך יקבלו ילדיו, וגם לא איזו דרך בעבודת ה' טובה להם ביותר. יתרה מזו, החסיד מאבד את היכולת להתחבר אל העולם, וכך הוא נותר קרח מכאן ומכאן – ללא יכולת לעבוד את ה' בדרך הישנה של מצוינות אינטלקטואלית, וללא יכולת לעבוד את ה' בדרך החסידית, של קידוש החומר והעלאת ניצוצות הקדושה שבו. כך, כלוב הזהב של הקהילה החסידית עלול לחנוק את רוח האדם בקרבו, ולאבדו חלילה משני עולמות – גם מהעולם הזה וגם מהעולם שמעבר לו.

 

שלילת העצמאות ומחיריה הרוחניים

התוצאה הדרמטית ביותר של התהליך שתיארתי לעיל היא שלילת העצמאות מבני הקהילה. תוצאה זו רחוקה כרחוק מזרח ממערב מתכליתה המקורית של החסידות, כפי שעיצבוה רועיה הגדולים. במקורה, אפשרה עבודת ה' בדרך החסידות לאדם לעבוד את ה' מתוך עולמו הפנימי באופן מלא ורחב יותר מהדרכים שהיו לפניה. החסידות דיברה דווקא אל המיוחד שבכל פרט, וביקשה לתת שבילים חדשים בעבודת ה', שלא יחייבו את כולם לשבת בבית המדרש באופן גורף, אלא יאפשרו גם לרועה הפשוט ולשואב המים, לסוחר ולרוכל, לאופה ולעגלון לעבוד את ה' – כל אחד לפי מקומו, מתוך עולמו ולפי דרכו. במובן זה, נדמה שהקהילה החסידית של ימינו ביצעה פניית פרסה חדה, והפכה את החסידות לדרך אחת אחידה וחד-גונית, שאינה מאפשרת לעבוד את ה' אלא במסלול הצר והמסוים, העובר בשלילת העצמאות של היחיד.

נדמה שהקהילה החסידית של ימינו ביצעה פניית פרסה חדה, והפכה את החסידות לדרך אחת אחידה וחד-גונית, שאינה מאפשרת לעבוד את ה' אלא במסלול הצר והמסוים, העובר בשלילת העצמאות של היחיד

מעבר לאובדן הדרך הרוחנית של החסידות, שלילת העצמאות שבקהילות החסידיות המודרניות מאבדת את סוד עוצמתה של הדרך החסידית משכבר הימים – היכולת להתחדש. מטבעה של התחדשות רוחנית שהיא מגיעה 'מהשטח' – מיחידים שחשו חוסר נחת בחיים הדתיים שלהם ופיתחו לעצמם דרך חדשה, אוונגרדית. העולם החסידי, שכולו אוונגרד, נתברך בכך במשך שנים רבות. גאונים רוחניים הופיעו שוב ושוב בעולם החסידי וקיבצו סביבם תלמידים ומבקשי דרך. גם בימינו צצות בעולם התורני תופעות רבות של התחדשות רוחנית, שחלקן נידונו על גבי במה זו: לימוד פשוטו של מקרא, חיבור התורה לחיים, יחס חדש למדינה ולציונות ועוד. אך כל התופעות הברוכות הללו נדירות מאוד בקהילות החסידיות הממוסדות, והסיבה לכך פשוטה: שלילת העצמאות מהיחיד. היחיד בקהילה החסידית כמעט אינו יכול לפעול. לא אנקוט בשמות, אולם יש כמה 'משפיעים' שניסו לפעול בציבור החסידי, ורובם נרדפו על ידי הממסד הקהילתי הרשמי.

 

הסגירות היתה נחוצה בתקופת ההשכלה אך לא בימינו

ראינו שהמרכיב של סגירות תרבותית התווסף לחסידות רק בתקופת ההשכלה, והוא הועצם בעקבות הצורך לשקם את הדור האבוד לאחר השואה. אולם, האם יש כיום צורך בסגירות זו, המבדלת את החסידים לא רק מהעולם החילוני והשפעותיו, אלא גם מבדילה אותם איש מרעהו ומרחיקה אותם מעולם התורה החרדי בכללו?

היהדות החרדית פיתחה, ובצדק, סגירות מפני תרבות הרחוב המערבית. אך האם ישנה סיבה להוסיף על כך סגירות תרבותית גם מפני היהדות החרדית עצמה? אפשר לקבל את הרעיון שהחרדי יאמץ לו קוד לבוש שיבדל אותו מהשכן החילוני, אך האם יש טעם לאמץ קוד לבוש שיבדל חסיד בעלזא מחסיד חב"ד? האם בימינו יש סיבה לשמר בכל הכוח את תרבות השטעטל המזרח אירופי, כשיש לנו כבר תרבות יהודית עירונית?

היהדות החרדית פיתחה, ובצדק, סגירות מפני תרבות הרחוב המערבית. אך האם ישנה סיבה להוסיף על כך סגירות תרבותית גם מפני היהדות החרדית עצמה?

נראה שתפקידה של הסגירות התרבותית שאימצה החסידות לפני מאה שנה הסתיים, וכעת הוכשרה השעה לוותר עליה במקצת. ראיה לדברינו ניתן להביא מחסידות חב"ד, שהיא מהקהילות הפתוחות ביותר בציבור החרדי, ולמרות זאת היא מצליחה להמשיך בדרכו של הבעש"ט ולהפיץ את מעיינות החסידות חוצה.

בתקופת ההשכלה היתה הסגירות התרבותית התשובה היחידה שיכלה החסידות להעמיד אל מול ההשכלה הרציונליסטית. בימינו המצב השתנה, ויד החסידות על העליונה. בדורנו האיום של ההשכלה אינו קיים, והרציונליזם כבר לא מאיים על היהדות. אדרבה, יהודים רבים חוזרים אל חיק החסידות, ודווקא מבניה האדוקים ביותר של ההשכלה. האיום העיקרי על החינוך היהודי היום הוא ההתפרקות ממחויבויות שהרחוב מציע. בנים ובנות מחפשים ריגושים וחוויות, ומשאינם מוצאים אותם בישיבות ובסמינרים, הם נמשכים אל הרחוב החילוני. האתגר החרדי להשאיר את הנוער בבית המדרש למרות כל הפיתויים שבחוץ דורש אפוא הוספת תוכן חיובי, ולא רק הגבהת חומות.

במגרש הזה יש לחסידות יתרון גדול, שכן החסידות מספקת חוויות וריגושים רוחניים, ניגונים, סעודות מרעים [טישים או קומזיצים], ותמיכה חברתית, שטעמם עולה בהרבה על הריגושים הזולים שהרחוב מציע. חסידים שנטשו ל"ע את שמירת התורה והמצוות מספרים שהם אינם מסוגלים לוותר על המנהגים החסידיים, על הניגונים בצוותא, על האווירה של סעודה שלישית, ועד היום הם מתאספים בשבתות ושרים "יה אכסוף" ושותים 'משקה'. הרעיונות הגדולים של החסידות הם היום סחורה מבוקשת. תנועות ניאו-חסידיות נפתחות בכל מקום בעולם היהודי. כמדומני שבעולם כמו שלנו, שיש בו לחסידות יתרון כל כך גדול על פני החילוניות, יש מקום להפחית את הסגירות התרבותית.

באופן עקרוני, הנסיגה של החסידות אל הסגירות התרבותית סותרת את יסוד קידוש החומר של החסידות. אי היכולת של החסידות להכיל את ההשכלה הוא ההיפך מדבריו של הבעש"ט על כך שבכל תופעה בעולם יש קדושה, ואפילו בתופעות שנראות סותרות לגמרי את הקדושה. אם לא האינטריגות הרבות והמתקפות האישיות שליוו את המאבק בהשכלה, היתה החסידות יכולה לברר את הנכון והצודק שבהשכלה, ולאמץ את ההשכלה באופן חלקי. אולם השעה לא היתה כשרה לכך, והמאבק יצא מכלל שליטה. ההשכלה לא עברה אצל החסידים תהליך של "בירור הניצוצות הקדושים", ואולי בימינו הוכשרה השעה לכך.

האם אפשר לשמר את הרעיון החסידי הראשוני המבטל את הדיכוטומיה שבין רוח לגשם, ולשמור על קהילתיות ברמה גבוהה, כמו שיש לחסידות היום, בד בבד עם פתיחות לחיי העולם וצמצום הממד הפוליטי הכובל את חבר הקהילה בעבותות של זהב?

הקהילה החמה והתומכת שמציעה החסידות לבניה היא מוצר יקר מאוד בדורנו, שחבל לאבד אותו. אך האם אפשר להקים קהילה שתחבר את כל החסידים ותתמוך בהם מבלי שתשתלט על היוזמה החופשית שלהם ועל בחירותיהם הדתיות? האם אפשר לשמר את הרעיון החסידי הראשוני המבטל את הדיכוטומיה שבין רוח לגשם, ולשמור על קהילתיות ברמה גבוהה, כמו שיש לחסידות היום, בד בבד עם פתיחות לחיי העולם וצמצום הממד הפוליטי הכובל את חבר הקהילה בעבותות של זהב? דומני שהתשובה לכך חיובית.

נראה כי בדורנו מן הראוי לשוב לרעיון המקורי שעמד בבסיס הקמת הקהילות החסידיות: קידוש חיי המעשה ושוויוניות רוחנית. הקהילה החסידית צריכה להיות מופת של אחדות, שבה הרבנים ואברכי הכוללים קשובים לצרכים הרוחניים והחומריים של ציבור העובדים. האברך החסידי שזכה ללמוד תורה בכולל יהיה מחונך ומוכשר לשמש מגיד שיעור מוצלח לחבריו העובדים רוב היום, ולהטעים להם מדי ערב את טעמה הערב של התורה, ובכך ימלא את התפקיד של הצדיק החסידי המקרב את ישראל לאביהם שבשמים. יש לחזור לערך החסידי הקדום "אהבת ישראל", ולחנך את חברי הקהילה לאהוב כל יהודי, בין אם הוא מהחסידות 'שלנו', ובין אם הוא מחסידות אחרת. יש לעודד קשרי נישואין בין קהילות, להרבות בשיתוף פעולה בין קהילות ולהפסיק את הקיטוב השורר היום בין הקהילות. במילים אחרות: ראוי לאפשר ניעות בין הקהילות ולחזור ככל האפשר לשיטה הישנה של חינוך חרדי כללי.

לסיום, ראוי לציין שהרעיון החסידי כשלעצמו יכול להתקיים בלי אדמו"ר ואפילו בלי קהילה. יוכיחו זאת חסידויות חב"ד וברסלב. הראשונה מתקיימת כבר זמן ארוך ללא אדמו"ר, והשניה אף ללא קהילה מוגדרת. לאומן מגיעים כיום בכל ראש שנה למעלה מ-50,000 יהודים מכל גוני הקשת. תמצאו שם יהודי ממוצא מזרח אירופי אוכל גפילטע פיש ביחד עם בעל תשובה ממוצא צפון אפריקאי האוכל חריימה, ושניהם עוסקים ברעיונותיו הגדולים של 'רבנו'. אורה של החסידות הולך וזורח, ואינו כבול לאף מסגרת או חצר. אם נזכור אמת חשובה זו, יקל עלינו לבחור נכונה את דרכנו.


[1] ראה יוסף שלמון מבשרי האולטרה־אורתודוקסיה בגליציה ובהונגריה: ר' מנחם מנדל מרימנוב ותלמידיו, בתוך זהויות, גיליון 2.

.Photo by Timo Wielink on Unsplash

98 תגובות על “מה קרה לרעיון החסידי?

  • יש איזו דיכוטומיה. מרבית החסידים נראים כבעלי אינטליגנציה נמוכה מאוד, ומצד שני יש מעט שהם יותר פקחים בענייני עסקים מהרבה אחרים.

    כנראה שהחסידות מספקת את שתי הקצוות. הרגילים צריכים ללכת מבלי לחשוב, והפקחים צריכים מקום לנוח מהוגעת המוח בענייני עסקים (ראינו אנשי עסקים גם חילונים מסתובבים סביב כל מיני באבות אז לחסידים יש אדמו"רים).

    • המאמר הזה , כמו האתר כולו – מדבר כביכול בשם התורה , אבל בשורה התחתונה מדרדר את החברה החרדית או במקרה הטוב יוביל אותה להיות מזרוחניקית.
      הרי ברור כשמש, כפי שכבר כתבו כאן מגיבים רבים, שקודם כל כל המאמר הזה "מנותק מהמסורת", וכידוע ביהדות המסורת היא העיקר.
      (עיין בכוזרי שגם הוכחת האמונה העיקרית, היא ע"י המסורת, וההוכחות השכליות שמביאם במאמר חמישי שם, הם תוספת אך אינם עיקר) ,
      וגם מבחינת המקורות , ההבנה היא שטחית , וחסרת התבססות אמיתית במקורות.

      רק למזרוחניקים יש מסורת מפי גאוני עולם וקדושי עליון בעלי רוח הקודש (בית מדרשו של הרב קוק זצ"ל) , לחיות בשיטה של חיבור קודש וחול , שיטה שמתאימה לארץ ישראל לדבריהם . לעומת זאת בציבור החסידי אין מסורת כזאת, וגם המקורות לא מדברים על זה כנ"ל
      [אני ירחיב קצת – תורת החסידות מדברת על העלאת ניצוצות , ביסודו של המושג העלאת ניצוצות ישנה "דיכוטומיה" בין הקודש לחול, שהרי על כן יש צורך לחלץ את הניצוץ הטוב מתוך החול הרע והטמא!!, זה הגיון פשוט, ולהיפך מדברי כותב המאמר . לעומת המושג העלאת ניצוצות ישנו מושג גבוהה יותר, ששייך לתקופת ארץ ישראל לפי המזרוחניקים, שנקרא "העלאת עולמות" בו כבר מתבטלת הדיכוטומיה, ויש מה שנקרא אחדות החול והקודש , ויש להרחיב בזה רבות, לתפוס את הדברים על דיוקם] .

      ולכן לדעתי , כל הנסיונות להלביש את השקפת המזרוחניקים על המקורות החרדיים בכלל ועל תורת החסידות בפרט, כפי שהאתר הזה מנסה לעשות , הם יובילו לאחד משני הדברים – או שיובילו לחילון ולקילקול גדול בציבור החרדי, כי אין מה לעשות אין לו מסורת, איך לחיות בשיטה הזאת, הוא בא אליה בלי נטול תמיכה , והוא ייכשל בזה , לי זה ברור . זה פשוט ירחיב לאין ערוך את תופעת החרדים הלייט.
      או שבסופו של דבר החרדים שיזדהו עם הרעיונות האלה, יגידו למה לנו להיות "חיקוי לא מוצלח" של המזרוחניקים, בואו נהיה מזרוחניקים בעצמנו .

      בהצלחה.

    • קשה לי לראות אנשים בוגרים שעדיין חיים את חייהם במחשבה ילדותית איך אראה בעיני אחרים והאם יקראו לי מזרוחניק או חסר אינטליגנציה
      תתבגרו

    • "מרבית החסידים נראים כבעלי אינטליגנציה נמוכה מאוד,"
      מדהים מה שאת אומרת…
      כזה משפט חלול לא שמעתי בעשור האחרון.
      האם את מכירה חסידים בכלל או שמא את מביטה בלבוש ובמראה ומהם את מסיקה על ה'אינטליגנציה'.
      אז לידעתך, מרבית היצירה החרדית; בתחומי האומנות, תרבות, שירה, יזמות, כתיבה, עסקים, ועוד, חתומים עליהם "חסידים בעלי אינטליגציה נמוכה".
      אז תעשי שיעורי בית ואז תגיבי
      נ.ב. הפסטיבל סביב הרבי וכל ההווי, זה הדבר הגאוני ביותר בשביל הנוער והצעירים, ולכן השטיבלים ובתי הכנסת החסידיים פורחים ומלאי הווי ועניין, גם בימי הקורונה.
      וכל החכמולוגים האינטליגנטיים שגם אני נמנה ביניהם, צופים מהצד ונתבוננים בקנאה

  • עדיין שלא בעיון ככל הצורך

    האם נעדיף מקורות ספרותיים על פני מסורת חיה?

    ושמעתי מיהודי חכם שאמר שכולם מסיקים מהזצ"ל לשליט"א ואני מסיק מהשליט"א לזצ"ל ודפח"ח.

    • ממש אין קשר בין זה לחסידות.
      הסגירות החרדית שהכותב קובל עליה היא עניין כללי שכבר דובר וידובר בו רבות בשנים.
      הבעיה הזו קשורה באפן כללי לעולם מתירני יותר שבו יש יותר צורך לחברה שמרנית מכל סוג שהוא להמשיך ולהיסגר, דווקא החסידים עם המטען החוויתי האדיר שהם מגיעים ממנו יכולים להצליח הרבה יותר מאשר רוב הקהילות החרדיות האחרות.
      היום הנסיונות שבחוץ הרבה יותר פונים אל העולם החוויתי מאשר אל העולם השכלי.

  • החסידות של ימינו מיותרת לחלוטין. לא מוסיפה שום קדושה לחיים היהודיים ומחליפה עיקר בטפל.
    חסיד ממוצע ואדמורים רבים שמים דגש על תלבושת חסידית יותר מאשר על מצוות דאורייתא. על מנהגים יותר מאשר על דין והלכה.
    למעשה, חסידים הוסיפו לעצמם מנהגים ששומרים עליהם מכל משמר ואילו את ההלכה אינם טורחים לקיים כהלכה. אתן כמה דוגמאות: פאות אינן מדאורייתא ואף לא מדרבנן. חלאקה לילד בן שלוש – כנ"ל. מנהג כפרות – שוב כנ"ל. סעודת מלווה מלכה שוב כנ"ל ועל אלה וכיוצא בהם יהרג כל חסיד ולא יעבור. לעומת זאת זמן תפילה מאן דכר שמיה. לימוד תורה מוזנח ע"י רבים המעדיפים סעודות דשנות בשטיבל ובקידושים מאשר לשקוע בלימוד.
    נכון שיש למדנים ושוחרי תורה גם אצל חסידים, אבל נער יספרם…
    ועכשיו, בקורונה, נחשף יחסם של אדמורים רבים לסכנה שבדבר. מורים היתר לעצמם לערוך שמחות ענקיות בסיכון של פיקוח נפש. "הגדילו" לעשות אדמורים שהורו על אי עטיית מסיכות.
    הקורונה גילתה את פרצופם של האדמורים האלו והוכיחה שאין פניהם טובת הציבור, אדרבא, לא איכפת להם חיי אדם, העיקר שיוכלו להנות משמחה ענקית ו"מכובדת".
    הגיע הזמן לקבור את החסידות הזאת ולהקים חסידות של אמת. לא הקיגל עיקר ולא הקישקע…לא לכך התכוון הבורא כשנתן לנו את התורה. החסידות כפי שהיא מצטיירת בעיניי ובעיני רבים הצופים בה מן הצד, היא היפך רצון ה'.

    קריאת שמע בזמנה נזנחה ע"י חסידויות רבות.

    • לכך בדיוק מכוון המאמר, להסביר איך בדיוק ניסתה החסידות להכניס קדושה לחיים הגשמיים, והיכן היא אף הצליחה.
      אכן את צודקת בביקורת שלך שלא הקישקע עיקר, אבל זהו תהליך עצוב שקרה בעקבות ההשכלה והחילון שחייבה את החסידות להקפיא את ההווי העתיק כדי שלא יחזרו הרוחות הזרות מבחוץ.
      הכחשת קורונה אצל החסידית מגיעה מאתה סגירות תרבותית, החסידים חיים בעולם ישן שבו אין מדענים, ובוודאי שאפידמיולוגים לא מנהלים את שגרת החיים.

    • זה שנים שאני עוסק בהבנה וטיפול בהפרעות נפשיות וההבנה החסידית עזרה ועוזרת לי בהעמקת ההבנה. אולם בקוראי את התגובה של הגב' שושנה אני חש שלצערי זה זמן רב שלא שמעתי גיבוב כזה של הבלים מתובלים בלשון שטוב היה אילו לא נאמרה. מהדברים ניכר שחסידות נתפסת כפי שתוארה כאן היות שהכותבת לא למדה חסידות ומעדיפה להתיחס לסממנים חיצוניים שבוודאי אינם מעידים על המהות הפנימית שלהם.
      מציע קצת יותר צניעות בתגובות

    • תגובה לפרופסור המכובד
      שלילת משהו שמישהו אמר על ידי הפטרת המילים "גיבוב של הבלים"
      לא הופכת את מה שאתה אומר ללגיטימי
      תתמודד עם הטענות (גם אם אני מסתייג מהחריפות)
      אין מה להסתיר יש מחנה חסידי גדול מאד שמתנהל בצורה מזלזלת בנוגע לכל מה שקשור לקורונה
      אדון שווירץ הציע תזה יפה שנותנת קצת אור על ההתנהלות העדרית של אחוזים ניכרים מהציבור (כציבור!!! לא כיחידים כאן התמונה כמובן משתנה)
      גברת שושנה לא התעלמה מרעיון החסידות (לך כמובן לא תזיק קצת ענווה בנושא הידע בחסידות)
      היא דברה על תוצר סופי של סטייה מהחסידות המקורית
      וכמובן שאני מזמין אותך לראות את התיעוד של תקיפת שוטרים בבני ברק אתמול שבשונה ממה שמנסים לטעון אינה "תופעת שוליים"" התקיפה היא מניע של שנאה וכעס שאומר דרשני

    • ברור שאלה גיבובי מילים, תפילה בזמנה רבים מהחסידים מקפידים למעט שבתות וחגים שמופיע בשוע לאחר בתפילה.
      זמן קריאת שמע הינה נקודה שהחסידים מזריקים לילדיהם לורידים מאז קטנותם.
      לימוד תורה וביטול תורה נושא ארוך לפורטו, ועדיין פעמים שביטולה זהו קיומה

    • דברי הבל והסתה.
      מה שמשמר במקצת את הזן הליטאי הוא מה שלקחו מאחיהם החסידים
      אין לתפילה בזמן כמעט שום ערך ללא החיבור המתבקש שהחסידות מספקת
      מקבל את הביקורת על מקצת האדמורים ייחד עם זאת להוי ידוע שלפני הכניסה למרן שר התורה ר חיים מתבקשים להוריד את המסכות!

    • תגובה לדוד המגיב
      כמובן אין בשו"ע שום מקור לאחר התפילה גם לא בשבת מעבר זלמן ק"ש ותפילה וחבל שנכתב כאן דבר המטעה בהלכה

    • נהניתי מהמאמר ייש"כ –
      אין לי כעת את הזמן והיכולת להגיב על מס' דברים שצריך להגיב אבל התפניתי קצת ועל כן אתייחס רק לתגובה של שלמה שוירץ לגבי הקורונה (ולשאר הכותבים), שממנה היה לי קצת פחות קורת רוח: ואני מצטט 'הכחשת קורונה אצל החסידית מגיעה מאתה סגירות תרבותית, החסידים חיים בעולם ישן שבו אין מדענים, ובוודאי שאפידמיולוגים לא מנהלים את שגרת החיים'.
      לדעתי החלק הראשון זו טעות, וגם החלק השני לא מדוייק, ואסביר זאת בקצרה ממש בעברית – אין מצב שנפגשו ביום בהיר אחד האדמורי"ם מאמשינוב רחמסטריוקא סטוטשי'ן ולעלוב והחליטו יחדיו שמצפצפים על המחלה המדוברת, וכל אלו דווקא הם המופקרים וההזויים (תפסתי דוקא אותם שאין בהם נגיעות, וכן אי אפשר לומר עליהם דברים רעים כ"כ, או אמונה עיוורת). לדעתי זה נובע מתהליך שפוי פשוט מאוד שלחסידים/לחסידויות ולאדמורים מסויימים כן יש גישה מחשבתית והשקפתית – החסידים תמיד חשבו התבוננו ואז עשו מה שצריך בלי להגזים לשום כיוון… מתוך אמירה לאמר – אל תיקח לי את עצמי את האישיות שלי ואת השפיות שלי.. הדוגמא הטובה לכך בענין הקורונה, זה חסיד חב"ד ידוע ומפורסם בשם חיים שלום דייטש וכן את האדמו"ר מאמשינוב ראו את שניהם בתקופה המדוברת האחרונה, הם לא מתעלמים לגמרי וגם לא סוגדים לתכתיבים של העולם, שמרו ונזהרו במה שצריך אבל בלי לחץ, ולא על חשבון האישיות והזהות שלהם בעצמם, צריך להוציא ולנשק ספר תורה זה מה שעושים, וכשלאו דוקא יושבים ולא מתערבבים עם אנשים.
      ואל תביאו לי ראיות מסיפורים ואדמורי"ם פה ושם שהגזימו ולקחו את זה לכיון הקיצוני השני, זו גם טעות.
      אגב האדמורי"ם והחסידויות שכן יותר נדבקו באמונה עיוורת ואין להם אישיות עצמית טימטמו להם ולציבור שלהם את השכל בתקופה זו כמו הלטאים (למשל בחב"ד כי אין רבה ובגור כי יש רבה, ודו"ק). מסוכר ושוקולד גם מתים הרבה.. וכשאנחנו אולי ננהיג פעם את הדור נאסור על קניית שוקולדים.. אבל באמת צריך לומר שכשלא צריך אל תאכל את זה וכשצריך גם תעשן…. אצל האדמו"ר מסקולען הקודם זצ"ל כשהיה מעשן במוצאי שבת עם הלילק'ע הידוע, שמעו מפיו כך: 'אומרים שזה מזיק לבריאות ויש בזה מן האמת, אובער איך דארף זאגן אז איז באמת לאמיתה צריך לחוש עוד קצת בנשמה יתירה משבת ודקה של דביקות שוה את כל העולם' (והוא לא היה טיפש ולא התבדח ואף לא מדומיין, הוא פשוט היה שם).
      זה בקצרצרה ממש אפשר לדבר ולדוש בזה דברים שגם יביאו תועלת אבל אין כאן הזמן והמקום, עכ"פ גם ענין זה הזכיר למי שרצה שנשאר בקהילות מסויימות ההילך המחשבתי העצמי שהוא גם מיסודות החסידות ודרך הבעש"ט (עוד לא נגענו…).
      נ. ב. באמת נראה שנמאס להקב"ה מהקהילות ההמוניות ומהאדמורי"ם בתואר ולא בפועל — ועל כן נוצר מצב שאנשים נשים וטף מקשיבים למשפיעים למיניהם בטלפונים ובכל האמצעים…. (ורואים זאת בחוש בחודש האחרון, החסידויות שכן נותנים מענה למורשת החסידות שהיתה ועודנה בהם כן פתוחים, והחסידויות שלא מייצגים את ערכי החסידות שכתבת הם עדיין סגורים וטוב שכך).

    • אימי שהיתה דתייה והקפידה מאוד היתה רואה בחסידים משהו זר ליהדות.

    • שושנה את כותבת הרבה שקרים, יותר מידי בשביל תגובה אחת. את נגועה בשנאה וזה בסדר, אבל כדי שקוראים שיראו את דברייך כנכונים לא יתבלבלו, אני רוצה לומר להם ולא לך כמובן, את יכולה להמשיך לשנוא:
      א' התורה ותלמידי החכמים אצל החסידים, תבדקו מי הם רוב מורי ההוראה בדורינו…
      ב' מי שהציל את היהדות לדברי שך זצ"ל אלו החסידים (מכתבים ומאמרים)
      ג' קיגל וקישקע אוכלים הליטאים ב"ה בתיאבון מבורך בדיוק כמו החסידים ואל תבלבלי את המוח.
      ד' קפידה בהלכה, אצל החסידים זה דבר ראשון במעלה, החסידים אדוקים בקיום ההלכה עד מסירות נפש, ומקפידים על זמן קריאת שמע במסירות נפש, ועל תפילה בשבת אחרי זמן תפילה, מי שמך להביע דעה בזה?
      אבל כנ"ל את נגועה בשנאה, ועל מה שכתבת בצורה כזו על החסידים וצדיקי עליון שכנ"ל לפי הרב ש"ך הצילו את היהדות, את עדיין יכולה לחזור בך כאן כי את משקת באש, אבל שהקוראים יבינו שאין בין דברייך למציאות ולא כלום.

  • מאמר יפה שעוזר גם להגדיר אלו חלקים מהחסידות כל כך מושכים, ומסביר למה דברים מסוימים דווקא דוחים ואיך אפשר להפריד ביניהם…
    אגב, בציבור הדת"ל יש התעוררות חזקה של "ניאו-חסידות" שלכאורה תואמת יותר לחסידות המקורית

  • דרשה ארוכה שאולי טובה לחומר לימודים להוציא על זה בגרות ואולי אפילו פרופסורה, אבל בחיי היום יום החסידות ועולם הישיבות פג תוקפן הקורונה חשפה את הליקוי החמור ביותר הן באמונה עיוורת במנהיג ללא אפשרות לבקרו, וגרוע מכל גרוע מכל גרוע זה שהשלחן ערוך יורה דעה סימן של"ו ואבן העזר סימן ד' ואורח חיים סימן תרי"ח אין להם שום משמעות [מי אמר מומר לדבר אחד] כל הגישה הזאת של השלטת הרגש על השכל וגרוע מכך על השלחן ערוך זו סטייה מהיהדות המקורית גם אם לא מקובל לשמוע את זה הנודע ביהודה התנגד טוטאלית לחסידות וכן הגר"א וראוי להוסיף שכשרבי חיים מוולוז'ין הקים את הישיבה הגר"א לא התלהב מזה בלשון המעטה רק רבי חיים אמר לו שאין ברירה. ולגופו של עניין כבר לפני מאות שנים אמר רבי נפתלי מרופשיץ שחייבים לחזור לדרך הישנה ותלמידו רבי חיים מצאנז בעל הדברי חיים אמר שהחסידות נועדה רק ל150 שנה והרבי מסאטמער זצ"ל אמר שנשתחכה תורת הבעל שם טוב, בתחל'ס חייבים לשנות את ההנהגה מהמסד עד הטפחות ולהשליט את השלחן ערוך ונושאי כליו ועוד יותר את כל הש"ס לא לדלג על האגדתות שזה למעשה אם לומדים את זה עם המפרשים זה המוסר הכי חזק שיש חייבים להחדיר את לימוד הש"ס יותר ביסודיות והכל יבא על מקומו בשלום ועל זה אומרת הגמרא תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם אם האתר יצליח להחדיר את זה לציבור הרחב הכל יהיה כדאי

    • בינתיים החסידויות מצליחות לשמר את ילדיהם יותר טוב מכל הקהילות הספרדיות והליטאיות
      אז מתי נתחיל לראות את נקודות האור עד מתייייי

  • אם כבר חז"ל החליטו על בידול חברתי מעמי הארץ, בניגוד למשל לגישת ישו הנוצרי שקירב אותם, אזיי טוב עשו החסידויות הסגורות הממשיכות באותו בידול חברתי. ויקח דור אחד או שניים, לראות את התוצאות של קירוב עמי הארץ, שאחוז ניכר מבניהם הופך להיות שבאבניקים, הממררים את חייהם של החרדים בכל תפוצות ישראל. ואילו המיסיון החרדי לא היה טורח לקרב את הוריהם, מן הסתם אותם שבאבניקים היו עוסקים בישובו של עולם, במקום ללסטם את הבריות.

    • אותו האיש ימ"ש לא קירב את עמי הארצות ,
      תוכיח יחסה של הנצרות, באהבה ובחמלה שרפו והעלו על המוקד מליוני יהודים .
      נאמנים עלינו דברי הגמרא – ישו הנוצרי כישף והסית והדיח את ישראל .

    • לאבי.

      אותו איש?
      איזה מהם?

      עיין בתוס' הראש, שהיו שני ישועים. וההוא של התלמוד שהיה תלמידו של בן פרחיה, אינו אותו צלוב שנרדף ע"י הורדוס.

      מהיכן לקחתי שהצלוב קירב את עמי הארץ? מה לעשות, ומרוב שעמום יצא לי לקרוא כמה בשורות בברית החדשה. ושם מסופר שהוא קירב את המוכסים ואת פשוטי העם.

      מה שנעשה עם דת האהבה והחסד אחרי שהם קיבלו הכרה, עכ"ז אין זה סותר שמלכתחילה ישוע הנוצרי קירב את פשוטי העם. ואל לנו לשכוח שגם הנוצרים נרדפו עד חורמה בידי הרומאים.

      מהפך דומה מצינו בממלכת חשמונאי. שבזכות ינאי המלך הם זיכו את ישראל בקוץ הממאיר ישוע התלמודי שברח עם בן פרחיה למצרים אבל חזר בתור ישועי. וע"ז אמר המשורר "שמור אותי מאוהבי, ומשונאי אשמר בעצמי"

  • לדוד, אני רואה שלא קראת את התגובה שלי אצל החסידים פחות מורידים את התלבושת אבל יש הרבה מאוד אנוסים יותר מהספרדים והליטאים גם יחד הם באים בשבת לבית הכנסת חבושים בשטריימל ובתוך הכיס הפנימי של הבעקישע חבוי הסמארטפון שנכנסים אתו לשירותים

  • עניין קידוש החומר מתייחס לדברי רשות כגון אכילה וכדומה, ששם יש מקום לגלות את נקודות הקדושה. ומה הקשר לאינטרנט ולהשכלה שהם עצם הטומאה והרע! אדרבה גדולי תלמידי הבעל שם הדגישו את חיוב הפרישות מכל דבר עבירה ושקיעות בתאוות עוה"ז, אשר ללא זה כל עניני קידוש החומר הם דברים בטלים.

    • בהחלט ניתן למצוא בכתבי החסידות גם את הרעיונות של מציאת ניצוצות הקדושה בכל מקום, אפילו בהרהורי עבירה ממש, וודאי שבאינטרנט והשכלה שאין חולק שאי אפשר לטעון ש-100% מהם זה רק טומאה מהותית…

  • מה עם היברובוקס מה עם הספריה הלאומית מה עם האתר הגדול של מכון הלכה ברורה ובירור הלכה ועוד לא נגענו בכל השיעורים שמושמעים באינטרנט, תפסיק עם הפולחן העיוור של הגדויילים שיש להם נגיעות שהציבור לא ידע כמה פדופיליה יש אצלם [במאמר מוסגר הלואי ולא הייתי צריך לכתוב את זה אבל יש שנתי סיבות מוצדקות לחילונים לשנוא חרדים הזלזול בהנחיות הקורונה והפדופוליה, כל הדברים האחרים למרות שהם לא מסכימים עם החרדים אבל רובם להוציא כמה קיצונים מבינים את זה אבל שאנשים שקוראים לעצמם חרדים עוברים כאלו עברות חמורות של גילוי עריות ושפיכות דמים זה עבר את כל הקויים, בקיצור פרשת מלכה לייפר והקורונה הם שני סיבות מאוד מוצדקות לשנאת החרדים]

  • מעשה בגביר חסידי גדול שהשיא את בתו והזמין אדמורי"ם וראשי ישיבות עד שנמלאו פני ה"מזרח"ועוד הוסיפו להגיע אמר לו בנו אל דאגה מיד יתפנו מקומות במזרח נטל הנער קוויטל ורשם עליו מה שרשם ונתן לאחד האדמורי"ם ראה הרבי סימן למשב"ק ונחפזו לצאת חזר הנער על מעשהו עוד פעם ושוב אותו דבר עד שנתרוקנו פני "מזרח" שאל הגביר את בנו איך חולל את המופת וענה לו בקוויטל כתבתי אחיך בדרך עד כאן המעשה הבעיה שזו לא בדיחה אלא מציאות שכל מכבסות המילים לא יכסו ברגע שנפטר אדמו"ר הסכוי לסכסוך במשפחתו עצום אין כאן לא עבודת ה' ולא עבודת המידות וכולנו יודעים עד היכן מגיעים הדברים כמו שאמר גוי אחד כח משחית וכח מיחלט משחית באופן מוחלט

  • מאמר נפלא!
    שפתיים ישק
    אכן הגיע הזמן לעבוד עם ערכי החסידות ולבנות מחדש את היסודות הפנימיים מעבר למנהגי החסידים.
    חב"ד וברסלב אכן דוגמאות למופת לעיסוק בפנימיות ולשיגשוג אדיר על אף החוסר במנהיג חי.
    לא לחינם עיקר החזרה בתשובה בדורנו והזרם הדתי שמתעורר לחיזוק עושה זאת על ברכי הרעיונות הנפלאים של החסידות.

    • חב"ד היא דוגמה נפלאה ברסלב ממש לא למעט חסידי ברסלב אמיתיים שנער יספרם החסידות הזו היא תחנת עגינה לכל מטורפי היקום.

  • כידוע עשיו היה האדמו"ר הראשון הוא הלך עם מעיל פרווה [טילופ] היו לו 400 חסידים שידעו לתת מכות רב עם אחיו הצעיר

  • אהבתי את עיקרו של המאמר על העדריות השולטת והממסד הפוליטי שנוצר כיום מהחצרות החסידיות. אבל שתי טענות שלדעתי הן שלובות, הפריעו לי בתזה. 1 – הטענה על חוסר ההכלה של תלמידי החכמים והאברכים לציבור העובדים, אני לא יודע איזה קהילות אתה מכיר אבל החסידיות שאני מכיר, הם הקהילות היחידות שבהן אין צורך בהיווצרות מעמד מיוחד לחרדי העובד, הוא אינו מרגיש שונה בה, או פחות מקובל מרעהו הלומד. אולי לכן הרגשת שהם לא מכילים 'עובדים' והיא דייקא מהסיבה ההפוכה הם הכי מכילים ולכן 'העובדים' מתוכם אינם בולטים. הם אינם מרגישים שעובדת היותם עמלים לפרנסתם, מהווה קונטרה להשתייכותם הקהילתית ודבקותם בצדיק. לכן יצייתו וירגישו משויכים לתקנות והנהגות. הם נצמדים לקוד הלבוש מקפידים על ההוראות בענייני טכנולוגיה, כי אין שום הבדל בינם לחסיד שהוא אברך כולל, מלבד זכותו של האחרון להגות כל היום בתורה.
    גם בענייני פרנסה ולימודי אקדמיה – היות והוא אינו בוש לדבר על פרנסה ושוק העבודה עם רבו, הוא יקבל אישור ופתרון שמתאים לרוח הקהילה שהוא רוצה להשתייך לה ולא כבקהילות מקבילות שבהם מוצאים פתרונות שהם לפעמים עוקפי ממסד ואכן גורמים למשתתפים בה להרגיש עצמם מנותקים מבסיסם. (אני חסיד בעלזא ואני ערב שזה המצב אצלינו, לא יודע להגיד על מקומות אחרים.)
    2 – בנוגע להנחת היסוד שלך שהיום לא צריך את ההתבדלות כל כך ובמיוחד בין החסידיות, אני לא חושב אבל אולי זה בגלל שכך גדלתי. אבל הפריעה לי שבתיאור המשנה החסידית בדורות הראשונים, נסמכת על אילנות גבוהים – ציטטות מספרי תלמידי הבעש"ט ותלמידיהם. ובשטיחת טענותיך ורעיונותיך בנוגע לדורות שאחריהם ודורינו אנו, פתאום נעלמו הציטטות והאסמכתאות. והרי הסברת בטוב טעם ודעת, שהצדקות מועברת מדור לדור, א"כ מדוע לא נסתמך על דבריהם. אני בטוח שיש להם מה לומר על כל הנידון.

    • לשלמה, הבעיה בכת החסידים היא שלומדי תורה שם בתחתית הסולם [את העמלים לפרנסתם הם צריכים בגלל כספם שם כסף מטהר הכל] נכד של האדמו"ר שכרגע נולד שווה שם יותר מתלמיד חכם שעמל בתורה למעלה מ80 שנה

  • טוב אין ספק שהכותב לא נמנה על הציבור החסידי…

    לגופם של דברים כאחד שאינו חסיד קל לי להזדהות עם הדברים, אבל אם אני מדמיין חסידים שיקראו את זה… אין ספק שהם יתרתחו על הדברים.
    ובמחשבה שניה אם נסתכל על כל הציבור החרדי במבט של חילוני מבחוץ, הוא יאמר את אותם דברים בדיוק גם על הליטאים, ואפילו על הספרדים – הבני תיירה…
    ואם נודה על האמת, גם במבט מבפנים, היום להיות חרדי אין שום קשר לקיום מצוות ולימוד תורה…

    אפשר לסכם את מהות החרדי במשפט אחד.
    *חדש אסור מן התיירה*… ואידך זיל גמור…

    ולכן הביקורת על החסידים היא באה מתוך פוזיציה ליטאית ברורה.
    והאמת שלכל קהילה יש את ה"חדש" שלה…

    ויש כאלו שאצלם דבר מסויים הוא "חדש", ולכן הם לא מעלים על דעתם לעשות את זה,
    ומי שאצלו דבר זה אינו "חדש", הוא לא מבין מה הבעיה שלהם…
    ומנגד אותו אחד עצמו, לגבי ה"חדש" שלו… האחר לא יבין מה הבעיה שלו

  • לאיצי, אני גם נגד כת החסידים וגם נגד עולם הישיבות. ההנהגה החרדית בכללותה חייבת לעבור שינוי בכל הנוגע בזלזול בהנחיות הקורונה. מצד רוב הציבור שקורא לעצמו חרדי זועק לשמיים, ההסתמכות על ההנהגה מתברר כצ'ק ללא כיסוי מינימלי. צריכים לכפות חרדים לקיים את חוקי התורה, בפירוש אני מקווה שמהאתר הזה תקום מנהיגות חדשה על חורבות ההנהגה הקרוייה חרדית game over.

    • "לכפות חרדים לקיים את חוקי התורה"???
      האם זאת ההנהגה החדשה שאתה מייחל אליה?
      אתה יכול לעבור ישר לאיראן, ואותנו להשאיר לנפשנו כאן

  • החסידות אכן קידש את החומר הקיים אבל לא אמר שצריך להרבות את החומר כי זה קדוש אלא את החומר הקיים צריך לעשות בצורה קדושה וכן לגבי פתיחות לקהלים אמר אחד האדמור"ים צריך לקרב כל אחד אבל לא להתקרב לכל אחד לגבי הצמצום בגלל שפה אני חסיד והמצב רחוק כמזרח למערב ממה שאתה מתאר 95% דובר עברית מלאה לגבי לימודים ואינטרנט בדרך כלל בצורה פרטנית יש פתרונות נכון שבכללי אוסרים את זה לגבי שעושים עיקר טפל וטפל עיקר בזה אני מסכים למחצה אני חושב שיש הרבה והרבה מאוד תלמידי חכמים ועבדי השם אבל אכן יש גם הרבה שעושים עיקר טפל וטפל עיקר וחבל לגבי הפלגנות פנים חסידי אין לי אלא לבכות איתך ביחד אבל יש אדמו"ר אחד שצעוק על זה

    • רציתי להוסיף על זה שנמצא במקורות על ניצוצות גם בדברים אסורים זה רק בדיעבד לאחר שבן אדם נפל אז אפשר בתשובה לתקן את זה אבל לחטוא כדי לעלות ניצוצות על זה נאמר במשנה החטא והשוב אין מספיקים בידו לשוב

  • משפט קצר:
    ההיסטוריה הוכיחה כבר שצאצאיהם של כל החכמולוגים התדרדרו ולא נשארו רח"ל שומרי מצוות.
    אנו אין לנו אלא אמונה פשוטה וצעידה מוקפדת ועיקשת בדרכי אבותינו
    ללא טריקים, ללא שטיקים, ללא "התאמות".
    וחבד וברסלב הם דווקא הוכחה למה שקורה לחסידויות יקרות וקשוחות בעקבות רוחות זרות שנכנסות לקהילה.

    • ההיסטוריה הוכיחה שצאצאי כולם הידרדרו באחוזים אין שום הבדל לכל אדם יש בחירה חופשית איום ולחץ טרור על דור העתיד זה פסול מעיקרו אנחנו צריכים לבדוק מה האמת זה לא עינייננו העתיד לא עושים חשבונות בכל מקום ששמרו על ההלכה ללא סטיות לא היה שום הבדל יש מספיק הידרדרות אצל כת החוסידים שלא לדבר על עולם הישיבות. אין לאף אחד מונופול על ההישרדות וזה גם לא תפקידנו לדאוג לזה על חשבון סילוף האמת

    • למני ,
      מהי האמונה הפשוטה ?
      יש הלכה שכל שררה בישראל עוברת בירושה – בתנאי שהבן ממלא מקום אביו ביראה .
      ויורש הבן הבכור.
      מהיכן זה מינוי שמונה יורשים , כמו בויזניץ מונסי ?
      או שני הוויז'ניצים בבני ברק ? ( בדור זה – ועוד כמה מדורות קודמים .)
      בדורות קודמים ,היו מקרים שנתמנה אדמור צעיר תחת אביו , וחסידים
      פרשו ונסעו לאדמו"ר אחר – היום זה היה נחשב "מרידה" .
      ברור לכל מתבונן שלא יראת השמים היא המרבה אדמורים.

  • לאיצי, זה לשון רמב"ם פי"א מהלכות מלכים ה"ד, ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה רואים מהרמב"ם שהמשיח יכוף את ישראל לקיים מצוות זה יהיה גם באירן וגם בכל העולם אף אחד לא יחמוק מזה

  • הטענה שהצדיק לא צריך להיות למדן כלומר תלמיד חכם לא נכונה. הרי גם הראיה הבאה לאחר מכן הנאמר ועלהו לא יבול שאפילו שיחה של תלמידי חכמים צריכה תלמוד. כלומר מדובר על תלמידי חכמים. לגבי הנשמה והגוף יש אי דיוקים שלא אתייחס אליהם.

    בכל מקרה מאמר ביקורת יפה.
    נראה שהחסידות כיום היא קליפה ללא פרי. כל מהותה הפנימי הפך להיות דרך של חיים חברתיים ללא שום מהות יהודית. עד שאני יכול להניח (וכך שמעתי בסרט דוקימנטרי של איזה חסיד על אף שאין לשפוט על פי דבר יחיד אבל אם הלך הרוח במאמר בעולם החסידי הוא כך הרי שזה יכול להיות המשך ישיר) שגם עבודת ה' שלהם היא טכנית ולא פנימית.

    עד שהחסידות שאכן היא עשיית חסד והתפשטות הפכה להיות חסידה שעושה חסד עם קרובותיה שכידוע על זה אנו יודעים שהיא ציפור טמא. מבלי לשלול את החסד שאנשי החסידות עושים בעם ישראל.
    אך נראה שעיקר הביטחון והחיים החסידיים של היום קשה להם להתקיים במדינת ישראל. היות שכל כולה היא חברה מלאת חסד.
    שמדינת ישראל תהיה מלאת חסד. אך מדינת ישראל היא לא כזאת כך שנעשתה לחברה פנימית העושה חסד עם חברותיה.

    אם פעם החסידות באה לעשות שוויון בין המעמדות כעת היא מעודדת פילוגים ולשליטה ויש בזה ממש שנאת חינם.
    מטרת החסידות נעשתה. אבל המפעלים החיצונים שלה הגשמיים שלה יש להם ערך כמו כל גמילות חסד בעם ישראל. אך הגמילות חסד אינה צריכה להיות על תנאי של השתייכות, או ליצור פילוג וכו' אלא להיות למען עם ישראל כולו וודאי לא למחוק את הפרט.
    מאוד עצוב שזה מה שנשאר מהחסידות. היסוד הכללי של החסידות הפך לאבן מגיפה לזהות הפרטית.
    במדינת ישראל כבר אין בעיה של שוויון והציבור הכללי ינק את החשיבות של יהודים פשוטים. יש בעיה במדינה של עודף שוויון. שגם החסידות שותפה לה.
    נראה שחסידות יחידית שנשארה באופן מקורי לה היא חסידות חב"ד וברסלב שכל מהותה היא פנימיות עבודת ה' אמת

  • ליהונתן ברבי, החסידות היא הפוך משוויון בין המעמדות החסידות זה שיא הגזענות שיש תינוק שנולד לפני דקה למשפחת אדמו"רים שווה יותר מכל גאוני כל הדורות בנש"ק שבקושי יודע א' ב' [ולפעמים גם את זה אינו יודע] שוה יותר מתנאים ואמוראים ואפילו הנביאים אתה לא מכיר כלל את כת החסידים

  • שלמה היקר התענגתי על כל מילה ראוי לציין שהאדמור מקרלין מאד קרוב לקו שאתה מתווה..

  • מאמר יפה אך בעיני קשה להפריד כיום בין הציבור החסידי לציבור הליטאי ובפרט בישראל בעניין הזה,
    כאשר אנו חוזים בהתחסדות הציבור הליטאי אשר מחולק כיום גם הוא לקהילות שונות ואפילו יריבות,
    והפיכת גדול הדור הליטאי לאדמו"ר ובאבא מצוי.

    • היום אין כזה דבר ליטאי לא מבחינת אלו שבאו מליטא ולא מבחינת התרבות הליטאית כל האצילות הליטאית ועמל התורה והמכובדות של גדלות האדם אין לזה שום קשר לכת הישיבישערס היום שזה במידה מסויימת אפילו יותר גרועה מכת החסידים הנערווים והחומרעס שם זה טירוף שאין כדוגמתו

  • מעניין שאף אחד פה לא התייחס לתופעה של המשפיע הרב אלימלך בידרמן שליט"א
    שהוא בעצם מזכיר את החסידות הישנה של פעם לדאוג לרוחניות של כולם ובלתי מפלגתי לחלוטין

    • צודק
      המוני אברכים ליטאים נמשכים אל הדבר הזה
      אבל זה לא החסידות המקורית , כי החסידות המקורית הייתה או לעילית או לעמך הפשוט שבשדות
      ור מיילך זה לבינונים ולאו דווקה לבורים (לבורים זה ר חיים …)

  • אני כבר לא יודעת מה לחשוב?הרבה מילים, שנראה שנועדו לכתוב תיזה או מבוא לה בעבודה אקדמאית. אך למעשה לא הצלחתי להבין מה המסקנה.
    בכל קהילה צריך סיעתא דשמיא אדירה להצליח בחינוך הצאצאים ובעיקר בחינוך עצמינו .דבר אחד ברור, אין לנו אלא מנהג אבותינו בידינו, וישראל , אם לא נביאים הם, בני נביאים הם כולם. ולא לשכוח כי היא חוכמתכם ובינתכם מכל העמים- אמר הרבי ר' אהרון מבעלזא – נאמרה על חבישת השטריימל בדורנו.
    מי שלא בקי בהוויות החסידות, יתקשה למצוא ידיים ורגליים במאמר, ותגובתו תהיה כמו של אותה מגיבה שדברה על חאלקה – שהוא מנהג ירושלמי בעיקרו, ונלמד מהאר"י הקדוש, לפני התהוות החסידות, גם מלווה מלכה שורשו מימי דוד המלך- רגל רביעי במרכבה… אז כל עם הארץ ובור , שסובל מנחיתות מנהגית ,אך בטוח שהוא ידען כפרופסור בכל תחום, מרשה לעצמו להביע את דעתו השלילית על מנהגים.
    אותנו- יוצאי פולין חינכו , שמנהג אבותינו בידינו, ומנהג ישראל דין הוא, ולכל מנהג יש את שורשו ומקורו בהררי קודש, ואל לנו ללעוג למנהגי שבטי ישראל.

    • לגברת וורמן,
      מנהג ישראל דין הוא. נקבל.
      אבל לזלזל בהוראות הבריאות המתחייבות מן המגפה – גם זה דין ?
      והדלקת הנרות ב"חצרות הקודש" – בעת מגפה – גם היא דוחה דיני נפשות ?
      והרי המאמר הזה מדבר בעיקרו על סטיה ממנהגי החסידות הראשונים !

    • ולכן החת"ם סופר התנגד חזק לחסידות מפני החשש שה"מנהגים" האלו [מנהג אותיות גהנם] יהיו על חשבון ההלכה והיום זה על חשבון פקוח נפש הסיבה שלא כתבו אותם רשמית כמו הלכות זה באמת בגלל הסיבה הזאת הם דברים נחמדים אבל התנאים הראשונים והאחרונים לא חבשו שטריימל ואיני רוצה להביא פולמוס מיותר לכן לא אוסיף

    • מנהג ישראל לא דין הוא אלא עבודה זרה.

  • החסידות במקור באה להקל על ההמון (בדומה להבדיל מהנצרות בתחילתה) והפכה לזרם של אדמורים רודפי כבוד וממון, לכת המקדשת אמונות טפלות וקברי צדיקים, ועוד תופעות שליליות הרחוקות מהיהדות.
    אם נלמד מהנצרות האם אין לזה תקנה? מקווה שלא.

    • הלוואי וירבו אנשים ונשים החושבים כן.
      ואני חששתי שאין כאלו.
      שבודדה אני שחושבת שחסידות היא מקור לכוח, כסף וכבוד.
      שנשים הן מקור לטומאה.
      שמקפיאים את עולם המעשה, כמו בת יענה התוחבת ראשה לחול ונדמה לה שתנצל.
      חסידות =דיקטטורה.
      על כל מגרעותיה.

  • דווקא הדוגמא מחב"ד לדעתי לא מוצלחת.
    חב"ד לא מתנהלת בלי אדמו"ר הם פשוט הקפיאו אותו ומשתמשים בו לכל דבר.
    האנשים שהכי קשה לדי לדון איתם על דברים זה חבדניקים ף, אם אני מביא איזשהי אמיקה שלא עולה בקנה אחד עם איזשהי תובנה שיצא להם מדברי הרבי, הכל נעלם אין היגיון, אין דיון.
    אני סטודנט והסטודנטים החבדניקים מגיעים עם עמדות ולא נותנים לשום דעה לסדוק אותם.
    גם

  • במקום קידוש החומר – הפיכת הקודש לחומריות.
    במקום צדיק מנהיגים הרבה חצרות.
    מה שנשאר היא סגירות תרבותית להשגת תלות.
    כן נשארה שלילת העצמאות ה"זורקת" בעלי דעה עצמאית.

  • החסידות היום עושה פעולה בדיוק הפוכה ממה שהבעש"ט התכוון ….

    החסידות קמה בשביל להרים את הפשוטים ואילו היום מורידים את הטובים

    החסידות בקמה בשביל העגלון הפשוט שלא ידע מילה ללמוד ובאמצעות יי"ש וסיפור חסידי קירבו אותו לבית המדרש
    אבל היום לוקחים ת"ח (בפועל או בפוטנציה) והופכים אתם לבטלנים
    בחור ישיבה צעיר שמסוגל ללמוד ש"ס ופוסקים או שו"ע מסתפק בגמ' רשי …
    במקום להוסיף שעות תורה מוסיפים שעות בפרנצ'ס … הרבע נחשב יותר מהראש ישיבה גם אם הוא רק ב24 ולא למד כלום
    האדמו"ר שנוצר בשביל הקשר האישי של הצדיק עם הציבור נהפך למשהו שפוגשים בפעם בכמה חודשים בטיש…

    תבדקו איזה חסידיות הכי פתוחות בעינין אינטרנט\תואר\צבא – זה החסדיות הקטנות ששם האדמו"ר יושב ושומע את החסידים ורואה את המצוקות
    בחסידיות הגדולות שהאדמו"ר מנותק (וגם אצל הליטאים) רק שתשמעו עוד ועוד איסורים.. כי אין לאדמור שום מושג בקשיים שהחסידים שלו מתמודדים בשביל הפרנסה

    החסידות מוכרת לחסידים רק גאוות יחידה… לנו יש את הפרנצ'ס הכי גדולים והרבע שלנו עושה מופתים ומי שרק מנסה לצאת נשרף
    לא סתם בשנים האחרונות יש המון סיפורים על משפחות שלמות שפורקות עול
    אצל הליטאים זה לא קורה בגלל שיש כאלו שמתקלקלים בגיל צעיר ויש כאלו מודרניים אבל החסיד נעול וכבול בקהילה ללא אפשרות על מחשבה אחרת אבל כשהוא מתחתן והולך לעבוד לפעמים הוא מגלה שאין לו כלום ולכן יש הרבה אנוסים ויש גם כאלו שעוזבים עם חמישה ילדים

    • תגובה נכונה , שמתארת את המציאות האמיתית , הקשה נורא , בדרך החיים של הציבור החרדי

  • ובכן, הקהילה החרדית (בעיקר הקהילות הסגורות) כוחה בקהילתיותה. נטלת ממנה את הקהילתיות, נטלת ממנה את עיקר החיים.

    למעשה אני רואה קורלציה ברורה בכך שככל שהקהילה נהיית סגורה יותר יותר, כך אי השמירה על ההנחיות גוברת מפני שהדבר שמחזיק אותם יחד היא הקהילתיות. ברגע שהאינדיבידואל בקהילה סגורה נאלץ להתמודד עם העולם כפי שהוא, בפני עצמו, ללא הקהילה – עולמו קורס עליו.

    הדבר דומה לכת (ויסלחו לי חברי על הדימוי) – כוחה של הכת היא בכך שחברי הקהילה מתראים תדיר, סביב טקסים מסוימים (וברוב המקרים סביב מנהיג מסוים אותו מהדירים למנהיג עליון), תוך בידוד מהעולם ותחושה של 'גאוות יחידה'. ברגע שנטלת מהם את הקהילה והטקסים, הקהילה קורסת.

    וכאן הקורונה שינתה סדרי עולם. אין כל דרך לקהילות הסגורות להתמודד עם הקורונה. ברגע שאדם מקהילה כזו, צריך לשבת בביתו ולהתמודד עם עולמו האישי, הוא נטול חמצן. עיקר חיותו, הוא ממקווה וקפה של שחרית עם חברי הקהילה, לשבת איתם לטיש בליל שבת, ולאכול סעודת מצווה בדיבוק חברים ועוד טקסים כאלו ואחרים.

    ולכן, הקורונה למעשה לא השאירה כל ברירה לקהילות הללו, אלא לספוג את האבידות בנפש, ולא לאבד את כל עולמם התרבותי והרוחני.

    לתוך הקלחת הזו בהחלט ניתן לזרוק את היעדר הסולידריות החברתית (ואני מתכוון סולידריות למה שקורה מחוץ לקהילה שלהם) אבל לא זה מה שמניע אותם מלכתחילה. מה שמניע אותם הוא האינסטינקט הבסיסי שבלתי אפשרי לוותר על חיי הקהילה.

    בונוס למתקדמים – הקריסות המפוארות של החרדיות לאחר מלחמת העולם הראשונה והסחף לתנועות הנוער השונות נבע מקריסתה של הקהילתיות החרדית לדעתי הרבה יותר מקריסתה של האידאולוגיה הדתית. באם החברה החרדית תקרוס בארץ, זה יקרה רק בגלל קריסה חברתית (למשל קריסה כלכלית) ולא מקריסה אידאולוגית

    • לתאו נתן, לא הבחנתי בתגובה הזאת והיא מאוד אמיתית והלוואי ונוכל להחדיר שכל אלו כתות והיום בתקופת הקורונה הם הפכו להיות כתות מסוכנות

  • יש דבר שנקרא בלעז אייקיו ובעברית תבונה ומנת משכל. אדם נולד עם מבנה מוח מסוים שמקנה לו אייקיו והוא לרוב יורש את מבנה המוח והאייקיו מהוריו, לפעמים זה מדלג דור ואתה רואה נכד מבריק כמו סבו. כל זרם מצא התעסקות שמתאימה לאייקיו שלו ואי אפשר לצפות משוטה הכפר להיות איינשטיין. בעם ישראל צריך גם חוטבי עצים וגם עבורם יש צורך למצוא מסגרת שתשמור אותם מאושרים ומחוברים למסורת התורה. ואידך זיל גמור.

    • הבעיה היא שאצל כת החסידים משפילים את התלמידי חכמים

  • המאמר משובח ממש, וברמה גבוהה מאוד.
    תיארת באופן מדויק את תפיסות העולם המהפכניות של החסידות, ואת ההחמצה במצב הנוכחי.
    החסידות היא תנועה עם פוטנציאל ענק, עם רעיונות שהם בגדר "פצצת אטום" (במובן החיובי של המילה).
    רצוי שאנשים כמוך יפעלו באקדמיה (ונשמע שאתה כבר שם).

  • הבעש"ט הגה והפיץ את רעיון תורת החסידות מתוך מטרה לשמר את הגחלת היהודית ולהילחם ברוחות ההשכלה שנשבו אז.
    שניהם נלחמו על ההמון הנבער,
    שהרי תלמידי החכמים ישבו ספונים ומלאי סיפוק בבתי המדרש. ואפילו הסוחרים המוצלחים ויראי השמים גם להם היה סיפוק גשמי ורוחני כאחד.
    הכל היה מכוון לפשוטי העם שחייהם היו ללא משמעות וללא סיפוק.
    וכאן בא הבעש"ט ויצק תוכן וסיפוק רוחני לתוך חייהם האפרוריים של אלו.
    המטרה אז וגם היום היא אותה מטרה להשאיר את הנינו אבנותינו בתוך מסגרת של חום ואהבה והתלהבות לעבודת הבורא יתברך שמו.
    ואפילו הכותב הנכבד מודה שהחסידות (לפחות חלקה) מצליחה גם היום באמצעות רעיונות שונים ומגוונים – לתת מענה לבעיות הרבות בהם אנו מתמודדים.
    ולכן גם היום החסידות הינה המשך ישיר של "העמותה" שהוקמה לפני כ300 שנה עם אתם מטרות ואותם יעדים.

    • הנזק לא שווה את התועלת מה שזה יצר שזה חסם מוטיבציה של לגדול בתורה כישילד גודל עם זה שתינוק שנולד למשפחת אדמו"רים שווה יותר מגאוני עולם שעמלים בתורה למעלה מ80 שנה אחוז קטן מאוד שיגדל ממנו משהו. חברה הוגנת נמדדת בזה שיש הזדמנות שווה לכולם ברגע שילד רואה שהוא תמיד ישאר מספר 2 ובן גילו שלא יודע איך פותחים גמרא מאיזה צד הופך להיות הגודול שלו כל העסק הזה חייב להיפסק אין לזה שום צידוק

  • ברוב מוחץ של חצרות החסידים יותר מ80 אחוז מהאנשים עובדים לפרנסתם במקצועות שונים אחוז עובדי הייטק עולה באופן מהיר ה
    החסידים ברובם מתחתנים צעירים גיל 18.5 בדרך כלל ובגיל 21 הם כבר עובדים או לומדים במכללות מקצוע
    כמובן שהבנשקים יושבים בטלים כי לי באופן אישי חשוב לממן את משפחת המלוכה בשביל שהאייניקלעך של הרבה לא יצאו לעבוד ויחללו את כבודי וכבוד החסידות וכמוני זה רוב הקהל בחסידות אליה אני משתייך
    ולגבי דימוי קופת החולים יש עוד דימוי ביטוח משלים אחוז גבוה מחברי החסידויות הגדולות ואני בתוכם יש להם רבהלה קטן שהם מהמרים גם על הסוס הזה

    • לפחות תתבייש לכתוב את השטויות האלו שהבנש"קים [איך פתאום הפכו הוריהם לקדושים] יצאו לעבוד הם יחללו את כבוד החסידות אם ללכת לעבוד זה חילול כבוד חייבים בשביל זה לבד לחדש את חרם הגר"א על כת החסידים גועל נפש כל ההנהגה הזאת חינוך מגעיל לפרזיטיות מגעילה ביותר איך אומרת הגמרא כתובות נ"ט ע"ב, הבטלה מביאה לידי זימה. וכו'.

  • בעיקרון החסידות היתה המהפכנות היהודית והצילה את היהדות מניוון. החזירה את העם שבשדות למעגל היהדות הפעיל ונפכה אותם לבשר מבשרה של היהדות ולא אבר מתדלדל.
    היום החסידות מנוונת שמרנית , שומרת על ערכים שאין בהם כלום ולא יכולה להתמודד עם כל רוח מצויה ובטוח אינה יכולה להתמודד עם מגיפה כמו קורונה,.
    בתי המלוכה החרדים חסידים הן בעולם הישיבות והן בעולם האדמורות, מהווים נטל ולא נכס מוקד של שמרנות מנוונת ונפוטיזם קהילתי. יש לחדש את החסידות ולהחזירה לימה היפים ולערכיה המעולים שקבעו מיסדיה ואויתם יוכלו לצאת החוצה ולהתפרס בכל העולם היהיודי מחדש.

    • אני מסכים אם שרוליק בחלק הראשון אבל בחלק השני אני חולק עליו חד משמעית חייבים להשליט את הגמרא [ולא לדלג על האגדתות כמובן] ואת השלחן ערוך [גם את כל הלכות חושן משפט גם אם יש כאלו שלא בדיוק מתחשק להם לקיים אותם] ורק אז נקרב את הגאולה כל הסטיות האחרות רק ירחקו את עם ישראל מהקדוש ברוך הוא יותר ויותר ויעבו עוד יותר את מחיצת הברזל חד משמעית

  • תודה על המאמר היפה.
    אבל בסופו של דבר העיקר חסר מן הספר. הדיון הראשון בחשיבותו על תורת החסידות הוא אם היא נכונה או לא, ולעניות דעתי אוסף ההבלים המטפיזיים חסרי המשמעות הללו כלל לא יכול למבחן ההיגיון (מישהו יכול להסביר לי מה זה צמצום שלא כפשוטו?). ואדגיש – אני חושב שהמטפיזיקה כדיסציפלינה קיימת. יש בה דברים נכונים והגיוניים ויכולים להתקיים בה דיונים אינטלקטואליים.
    הכותב מציין בסוף המאמר שכיום אין מקום לחשוש מהעולם החיצוני, וכוונתו ככל הנראה לתרבות הפוסט.
    איני בטוח שזו התפתחות חיובית. זה שכיום העולם המערבי הידרדר ברוב עצלנותו לאמונה בדבר יחסיותה של האמת לא הופכת את החסידות לנכונה יותר. גם הגותו של בובר, ככל ההגות האקזיסטנציאליסטית היא אחת משתיים: או פסיכולוגיה בגרוש או אוסף הבלים (מישהו יכול להסביר לי מה זה "הקיום קודם למהות"?). זאת מלבד אשמתה של החסידות בירידת מעמדה של האינטלקטואליות (התורנית) בחברה החרדית. תופעות כמו שרואים היום בגור, הן תולדות של האדרת המיסטי (הצדיק) על הרציונלי (התלמיד חכם) במשך שנים.

    • לליטווק, אני מעדיף לא לדון בחסידות ההיסטורית אם היא הייתה נכונה או לא כי למעשה היום בכל מקרה החסידות רק מזיקה יחד עם עולם הישיבות שאין לזה שום קשר ליהדות ליטא המקורית

  • החסידיות של היום (חוץ מחב"ד) הם ההיפך הגמור של תורת הבעל שם טוב. מרחיקים כל יהודי. מסתכסכים זה בזה.

  • מאמר מושקע ומלא מחשבה. כל הכבוד!
    מציע לכל אחד שאיכפת לו – להדפיס כמה עותקים ולשים במקומות רלוונטים לטובת הציבור.
    עצם הרעיון לעצור ולחשוב הוא רעיון מבורך מצד אחד אך מסוכן לדידם של הקהילות החסידיות שבנויות על סגירות ושלילת המחשבה העצמאית/ביקורתית.
    ובמילים אחרות:
    א. האדמורים (בעיקר של החסידויות הגדולות) לא קוראים את המאמר ודומיו…
    ב. גם אם הם יקראו – הם רק יבהלו ויסגרו יותר, בעיקר מאינטרסים אישיים. חלקם ההגון יותר ימצאו תירוצים והסברים לשכנע את עצמם ליותר סגירות ופחות מהות. עצוב.

    • המאמר לא נועד לשכנע אדמו"רים, הוא נועד לשכנע אנשים בעלי יוזמה לפתוח סוג חדש של הנהגה, דעתי שאינה בהכרח משקפת את דעת בעלי האתר היא לחדש את המושג שמה שחייב זה הגמרא והשולחן ערוך שם כתוב הכול ויש שם תשובות לכל השאלות רק צריך ברוב המקרים לעמול בתורה כדי למצוא תשובות

  • כל מה שנכתב כאן במאמר לא התחיל בדורינו, רבי חיים מצאנז כבר אמר שנשתכחה תורת הבעש"ט, כל החסידות היום זה אמצעי להישאר ביהדות ואין לזה שום קשר למסעדות, עצם זה שכל אדמו"ר שנפטר עוד לפני סתימת הגולל הבן שלו כבר נהפך אוטומטית לצדיק, דבר שלא היה קיים אצל תלמידי בעש"ט מראה על הפשיטת רגל

    • את זה אמר האדמו"ר מסאטמער בעל הדברי יואל רבי חיים מצאנז אמר שהחסידות נועדה לכתחילה להיות רק ל150 שנה

  • אני חסיד בעלזא שבתקופה זאת פקח את עיניו…ראיתי איך מה שחשבתי שהוא אמת המגיפה הורידה את המסיכה והתגלה כשקר.. אם הבעל שם הקדוש היה קם לתחיה ורואה את מה שנהיה מהחסידות , הוא היה מבקש לחזור לקברו .. בתורתנו הקדושה כתוב, האיך נדע מיהוא נביא שקר ? אם יורה לנו הלכה סותרת לתורת משה.. רוצים דוגמה ? היכן כתוב שיהודי יכול להתפלל שחרית סמוך לשקיעה???והמבין יבין.. אם מנהיג מורה לחסידיו להתעלם מהמגיפה ולא להקשיב לרופאים ולרוב המוחלט של תלמידי חכמים .. ובכך גורם באופן ישיר למותם של תלמידי חכמים.. וגורם לסגרים לכלל האוכלוסיה בכל השכונות מסביב… הוא בעצם רומס את תורת משה ושם את עצמו מעליה.. אז רבותי הכם נראה לכם שהבעל שם הקדוש התכוון לזה ??? ומה תגידו שלאותו נביא שקר יש ילד יחיד שמתפלל יחיד בביתו כל השנים , וכל החסידים חושבים שהוא לא ממש נורמלי בלשון המעטה.. והוא מכוח הירושה המושחתת לוקח עכשיו את המושכות … האם זאת כוונתו של הבעל שם הקדוש כאשר הקים את תנועת החסידות..? כתוב בתורתנו הקדושה שבימות המשיח המסיכות מעל נביאי / מנהיגי השקר יורדו מעל פניהם ואז נראה מי צדיק ומי לא.. אפשר להתנחם לפחות שאלו הם ימות המשיח … כל המסיכות יורדים.. ומגלים את פרצופם האמיתי של אדמורי העגל.. שחיים בארמונות ומפקירים את חסידיהם.. למוות ולעוני .. ואפילו לא התחלתי מהתככנות והרשעות והגזענות והשנאת האחר המטורפת .. כאילו עם ישראל הוא רק החסידים של הרבה וכל השאר כופרים.. היה הימים שרב אהרן הקדוש היה חי ביננו.. רב של כולם מקרב את כולם אוהב את כולם .. חי בצניעות … ונצמד להלכות כפי שולחן ערוך… עולם החסידות של היום הפך את המנהגים מהגלות לתורת משה .. ואת תורת משה הפך למנהג לא מחייב…

    • לחסיד בעלזא שהתעורר, מי אמר שלא תהיה שואה וכשבאה השואה הוא דאג לעצמו ולאחיו ורב חסידיו נהרגו בשואה

    • התגובות של "חסיד בעלזא" ו'חמודי' מזעזעות, מתאימות יותר לעיתוני הכפירה וההשכלה ואין מקומם באתר חרדי!
      הרב פפר, כיצד אתה נותן במה לאנשים שאין יראת שמים כלל בליבם ובוזים את החכמים (אגב – מתגובותיו האחרות של 'חמודי' ניכר בוז גדול גם כלפי ה'גדוילים' הליטאים כר' גרשון ור' חיים) בצורה מחפירה!

    • למאמין בחכמים, אתה מזכיר לי שפעם בלן בא למקווה ואמר שהמשוגע יצא מהמקווה ניגש אדם אליו ואמר לו ומה עם הכסף ששילמתי ענה לו הבלן אמרתי עליך, אני לא אומר שמות איני נוהג לתקוף אישית בני אדם אני תוקף את כל הקרומקייט שהשתרשה אדון מאמין בחכמים אחרי ששנתיים לפחות לא תקרא את המודיע יתד המבשר והפלס אכנס אתך לוויכוח על השטויות ששטפו לך במוח כל מי שאינו מביא ראיות לדבריו מש"ס ופוסקים אין לו שום דעה נקודה.

    • תגובה לתגובה של מאמין בחכמים..
      אולי כדי שתחזור להאמין בחכמי אמת ולא לחכמי השקר.. כשאתה מדבר על כפירה, תביא ראיות מן התורה ומן שולחן ערוך ומן הפוסקים ומן חפץ חיים ועוד ועוד.. רק אתה ושכמותך שמאמינים באדם בשר ודם שמעמיד פני שח עם מלאכים ומתפלל שחרית אחרי הצהריים ובוחר לעצמו מה מתוך שולחן ערוך לקיים ומה לא מתאים להוד רוממתו ששם עצמו מעל תורת משה.. לא זכור לי שבמעמד הר סיני אנחנו הפשוטים קיבלנו תורה בצד והאדמורים קיבלו תורה אחרת… אתה ושכמותך שהחליפו את יראת השמים שלהם ביראת אדם ומביא ראיות מן המבשר ויתד נאמן וכו'.. תורת משה היא אחת והיא נתנה לכולנו. תורת החסידות שהקים הבעל שם הקדוש היא תנועה של יראת שמים, צניעות דרך ארץ ואהבת ישראל עיוורת… מה שרואים היום זה חסידות של גזענות, שנאת האחר, גזל ממוסד מן הממלכה בנגוד גמור לשולחן ערוך… והתרפסות בפני אדם בשר ודם לפני השם יתברך. אז בסך הכל אתה ושכמותך החלפתם עגל זהב באדם בשר ודם. ולא משנה כמה הוא צדיק, הוא צריך תמיד להיות אחרי השם יתברך ולא לפניו בשום עניין ודבר שנוגד את תורת משה נקודה. ראה לדוגמא את הרב הקדוש רב חיים קנייבסקי, חיי בצניעות, בענווה, אוהב כלל ישראל, לא לוקח כסף מאף אחד בשביל מכונית בשווי כמעט מיליון שקל, ולא גר בארמון של עשרות חדרים, וחי הוא והילד שלו וכל נכדיו על חשבון הציבור בפאר. על חשבון עניים שאין להם מה לאכול. זה מה שהבעל שם הקדוש התכוון. מה שנחזה לחסידות של היום לא דומה לכלום מכוונתו… אז בפעם הבאה שאתה מדבר על כפירה לך עיין בשולחן ערוך בלי פירוש המבשר… ולחמודי, כשאתה מדבר על הרב הקדוש רב אהרן מבעלזא של נעלייך מעל רגלייך. וחרוץ לשונך. ומה שקרה בהונגריה לא אתה ולא אני יודעים ומורשים ומבינים. אבל כשמדובר באיש קדוש אנחנו יכולים לקבל כי אנחנו יודעים שכל דרכיו היו לאור תורת משה ולא לרווחת חייו הפרטיים. הוא לא חי בארמון על חשבון אף אחד ולא לקח מאף אחד כסף ובתים בשביל נכדיו… אם תורת משה היתה נר לרגליך היית יודע בקלות רבה להבדיל בין צדיק אמת לבין צדיק שקר… ואתן לך כלי קטן להתחיל ללמוד להבחין: אם הוא אוהב את כלל ישראל ללא יוצא מהכלל וחי בצניעות ופרישות זהו צדיק אמת… אם הוא גזען ושונא כל אחד שלא מהחסידות וחי הארמון עם מכוניות פאר ושטריימל של 10,000$ כשלרוב חסידיו אין מה לאכול.דע לך שזה צדיק של שקר.

    • לחסיד בעלזא שהתעורר, התורה ניתנה גם לרבי אהרן מבעלזא נקודה

    • לחסיד בעלזא שהתעורר, אין חסינות לאף אחד, נקודה. אצל אחרים יש חסינות לכל אדמו"ר ואתה מחליט למי יש חסינות ולמי אין חסינות… שמעתי סיפור: החת"ם סופר זצ"ל התארח בכפר אצל יהודי בעל הבית, היהודי הזה שמע שאומרים שהחת"ם סופר צדיק גדול, אמר היהודי הזה, שקר וכזב זה לא נכון, אבי ז"ל כשהיה מסמן את החלה לפרוס אותה לאחר מיכן כשהעביר סכין לחתוך הוא היה בודק בזכוכית מגדלת אם זה בדיוק לפי הסימן, והחתם סופר חתך בלי לבדוק איפה הסימן, כשנודע לחת"ם סופר הוא שמח מאוד כי בהונגריה לרב היה מעמד גבוה מאוד הוא חשש שכל מיני רע-בנים ינצלו את המעמד לפרוץ פרצות, כששמע את זה הוא שמח שהציבור לא יתן לרע-בנים לעשות ככל העולה על לבבם, יש לנו גמרא ושלחן ערוך וזה מה שקובע לאף צדיק אין סמכות לשנות ס"ק בבאר היטב ללא ראיות מש"ס, כל השטויות העכערע זאכען זה גובל בעבודה זרה.

  • לרעיון לא קרה כלום!

    הרעיון היה ועודנו להרים מן החומריות.
    הבאג לא ברעיון, הבאג בביצוע.
    בהפיכתו למעטפת חיצונית, לסדר וארגון, ולא לעבודה פנימית.
    הבעיה בביצוע, במבצעים. לא ברעיון.
    הניחו לו לנפשו.

  • א. מה מטרת הגוף שעומד אחרי הכתבות ומוכן לממן אותן אופן קבוע?
    ב. הרעיון הפשוט הוא לבטל את שיטת החסידות על כל אדמו"ריה ועיוותיה.
    ג. הצלחת החסידות ב"הקלה" על המאמינים שבמקום ללמוד צריכים רק
    ללכת לאדמו"ר, לתת כופר ולהישאר בור.
    לצערי הדרך שהצליחה להם מזכירה לי כת שנוסדה לפני 2000 שנה ע"י יהודי,
    ולכת של הרפורמים שביטלו הרבה מצוות כדי להקל על החפצים להיות יהודים בלי להתאמץ.

    • מאמר מרתק, תודה רבה לכותב!
      הייתי רוצה להבין יותר לעומק את סוגיית ההשכלה, מהי ייצגה בדיוק, ומדוע השפיעה איך שהשפיעה על החסידות לעומת הליטאים וכו.

    • תגובה למאמין בחכמים: אכן נכתבו כאן דברי בוטים ע"י השניים שהזכרת, ובכלל מופיעים באתר דברים בוטים, אבל יש בהם אמת כואבת והם נאמרים בלב כואב. מי שהאמת הכואבת מציקה לו – יש בשבילו עיתונות חרדית מכובסת, מולבנת, מצונזרת, ובעיקר שוטפת-מוח. הייחוד באתר הזה, שהכותבים מזדהים למערכת עם האימייל שלהם, ולמרות זאת מביעים את דעתם בגילוי-לב ומתוך עיון בהיר בעובדות היסטוריות ונוכחיות. העולם הסגור הולך ונפתח, כבר קשה לטאטא את העובדות הקשות מתחת לשטיח. אפשר להסתפק בסיפורי "בעולמם של חרדים" (אשר עושה מלאכת-קודש במלחמתו במושחתים ובסוטים), או לדון בעובדות הללו מתוך דעה-בינה-והשכל באתר הזה. לגופם של דברים: מה שכתבו "חסיד בעלזא שהתעורר" ו-"חמודי" הם דברים קשים, אך אמיתיים וכואבים – "ויוסיף דעת יוסיף מכאוב" אמר החכם מכל אדם.

  • למגיב ר' "ישראל".

    מצ"ב קישור תמונות מהכולל שלנו שצילמתי (כמדומני בנובמבר) ללא ידיעת הרב. כפי שאתה רואה הרב כן נזהר !

    http://bit.ly/rdaich

    אגב, גם אם תמצא מקומות שהרב צולם לא לובש מסכה בדר"כ זה בגלל שיש לו מחיצת פלסטיק שמבדילה בינו לבין התלמידים. אם אתה רוצה אצלם אותו מזווית ותוכל לראות את המחיצה.

    לפעמים אמנם קרה שהרב שכח ויצא מהמקום שלו מאחורי המחיצה בלי מסכה ואז כשנזכר פתאום שם את הצעיף או הטלית (אם זה היה באמצע התפילה על הפנים).

    כמו"כ אוכל לשלוח לך הסרטה שלו בזום מתקשר לפרופסור יקיר קאופמן (שהוא גם תלמיד שלו) שכיום הינו האחראי על המגזר החרדי במשרד הבריאות, כדי לברר כיצד לנהוג וכו'.

    בשו"ט והרבה בריאות

  • יש פה תגובות גועל נפש, עם כל הכבוד לעורכי האתר פה שאני מאמין שכוונתם לשם שמיים.
    להביע ביקורת היא דבר לגיטימי, לדבר על גדולי הדור (כן, כל גדול וכל אדמור עם הדעת תורה שלו, בעניין הקורונה וכו') כאילו שהם לא יודעים ולא שומעים וכאילו דואגים לכבוד ולמעמד שלהם, ממש ממש לא לעניין וגועל נפש אחד גדול…
    על זה נאמר הזהרו בגחלתן וכו'…
    מי אתם בכלל?
    מי אתם שתדברו על אדמורים וצדיקים מזרע קודש.
    כל אדמור דואג לקהילה שלו ויודעים הכל.
    תקראו לי פנאטי וכו, אני נמצא שם ורואה את זה ומרגיש את זה כל יום.

    • למוישי, המילה דעת תורה זו המצאה של אגודת ישראל לפני קרוב ל100 שנה מה שיש זה מה שכתוב בש"ס וארבעת חלקי השלחן ערוך מעבר לזה הכל שקר, בגמרא גדולי הדור הם פחות מתלמידי חכמים, זה לשון הגמרא פסחים מ"ט ע"ב, תנו רבנן לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם לא מצא בת תלמיד חכם ישא בת גדולי הדור. בעברית פשוטה בת זמננו פירוש הגמרא אברך תלמיד חכם שממית עצמו באהלה של תורה שווה יותר מכל "גדולי הדור גם יחד"

    • למוישי, הגחלת שלהם שווה כמו גחלת של גפרור שרוף שדלק לפני 20 שנה

  • לחסיד בעלזא שהתעורר.
    אני ממש מקווה שלא הפכת חלילה את רבי ישראל מרוז'ין לצדיק שקר.
    כלומר. נראה לי שלכל צדיק יש את הדרך שלו בעבודת ה', ומי אתה שתקבע מי צדיק ומי לא.

    • תגובה למשה , ואני מה… אני לא חשוב כלל … אין דבר כזה כל צדיק והדרך שלו בעבודת השם… אנו יהודים כולם… וכולנו קיבלנו תורה מסיני .. את אותה התורה בדיוק .. ואין לאף אדם בשר ודם כל רשות וזכות לשנות פסיק מתורתנו הקדושה בשם ייחוס למישהו שנולד לפני מאתיים שנה… כולנו בניו של השם ולכולנו ייחוס מאברהם אבינו.. מה שעושה אותנו יהודים זאת תורתנו הקדושה.. ואם מישהו גדול ככול שיהיה בעיני עצמו ובעיני מאות ואולי אלפים של שוטים.. אינו רשאי ויכול לשנות פסיק מתורת משה … אם זה לא ברור למישהו כאן אז הוא מוזמן לחזור ללמוד ולהבין את הדיבר הראשון.. אני השם לא תעשה לך אלוקים אחר… פירוש פשט.. אני השם= תורתנו הקדושה… לא תעשה לך אלוקים אחר= לא תוסיף ולא תגרע פסיק מתורתי.. ומי שעושה כך מצווה להוקיע וחובה למחות .. ולכל המקשקשים בעינייני הגחלת וכו'… שילכו ללמוד במה מדובר… מדובר על תלמידים חכמים עם יראת שמים ששמים עצמם אחרי השם ולא לפניו.. ולא גורמים לחילול השם ברבים על ידי הוראות הפוכות משולחן ערוך ושמים עצמם כרופאים .. ולא מתפללים שחרית 10 דקות לפני שקיעה…. ולא שולחים אנשים להכות יהודים .. ולא חיים על חשבון עניים בארמונות עם רכבי פאר.. וגוזלים כספי חסידיהם כדי לממן רמת חיים של גבירים את נכדיהם הפרזיטים שלא יודעים לאחוז בספר.. תפחדו מהאש של השם יתברך ולא מסיפורי גחלת על צדיקים לכאורה.. שכל צדיקותם היא שהם נולדו לאדמו"ר.. צדיק הוא מי שנולד ומתנהג כצדיק.. ולא כי הוא ירש שם משפחה… בתקופת הבעל שם הקדוש ורבי אלימלך מליז'נסק והמגיד ממעזריטש ודומיהם לא הורישו אדמורות.. קהילות קודש חיפשו בכל מקום צדיק אמיתי ירא שמיים ומינו אותו לרבי בעירם… וכאשר הוא נפטר לעולמו , הלכו וחיפשו צדיק נוסף.. אולי מישהו יגיד לי מה היה השם של בניו של משה רבינו ??? ואם לפי המשוואה הזאת מדוע יהושוע בן נון ירש את המנהיגות ולא בניו..?? הרי יש ספק שמשה רבינו לא היה הגדול ביותר…? בודאי יותר מאדמו"ר … אז מי שחושב שלהיות טיפש וכופר ועיוור שרודף אחרי כאילו צדיק שחי בארמון ושונא את רוב עם ישראל … כל שנשאר זה להתפלל שיחזור בתשובה ויעבור גיור לחומרה מכת המומרים … וכל המגיבים למינהם שמגינים על האדמו"ר נא לחזור לספסל הלימודים ולקרוא קצת את סיפורי הצדיקים ושולחן ערוך ואז תבינו את מה שאני הבנתי על בשרי…

    • למשה, בכל זאת הרבי מרוז'ין הלך בשלג עם נעלי זהב ללא סוליה וירד דם על השלג, בבקשה לא להשוות אותו לדורנו

    • דרך אגב תגובה לנושא החסידות, לי יש ארבעת חלקי שולחן ערוך אורח חיים יורה דעה אבן העזר חושן משפט, ולרוב הציבור יש ארבעת חלקי שולחן ערוך המודיע יתד המבשר הפלס

  • מאמר מרתק וחשוב ביותר

  • תורתנו הינה תורת אמת. הכחשת ובריחה מהאמת המדעית הלומדת את חוקות שמים וארץ, חוקי הקב"ה, מנוגדת ליהדות הלומדת מהטבע וחוקרת מאז אברהם, יעקב משה, התנאים והראשונים. ההקבעות באי שינוי והפחד מהבנת האמת הינם אלילות. הערצת הצדיק כשאלוהים הינה אלילות.

    • הבחירות אתמול גילו את הצד האפל ביותר של החסידים, הצביעו למסלפי התורה בגלל שיהדות התורה לא נתנה להם את אומן ושושן פורים נדחה. לא מעניין אותם כמה הדבקות יהיו, העיקר שיוכלו לקיים את ענייניהם גם במחיר של לעבור את האיסורים החמורים ביותר של התורה. כתוצאה מכישלון הבחירות האלו חייבים ליצור בצורה זוחלת כמו משל הצפרדע במים הנעימים.

כתוב תגובה:

נא להזין תוכן בתגובה
חובה למלא שם
נא למלא כתובת אימייל