צריך עיון > סדר עיון > בין זכות לחסד > שידוכים והסתרת מוגבלויות: טרגדיה בשלש מערכות

שידוכים והסתרת מוגבלויות: טרגדיה בשלש מערכות

מאמר תגובה ל"בין זכות לחסד"

בעקבות חששות מפגם משפחה בשידוכים, אנשים עם מוגבלויות ובעלי רקע רפואי מיוחד נידונים לשאת על גבם משא של אשמה ובושה, נוסף על סבלם מהמגבלה או המחלה. בניסונות ההסתרה, משפחותיהם מעבירות להם מסר כי הם מתביישות בהם, וגורמות להם לחוש אשמה על "הנזק בשידוכים" שהם מסבים לאחיותהם ואחיהם.  
הגיע הזמן להפסיק את מחול השדים הזה.

י"ב טבת תש"פ

כל בחור ובחורה שהגיעו לפרקם יודעים לדקלם את אמרתו של מרן החזון איש זיע"א ששידוכים הם אחד הדברים שניתן לזהות בהם את יד ההשגחה המופלאה: "לא על ידי מלאך ולא על ידי שליח אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו". בכל מסיבת אירוסין יעמוד הדרשן ויפאר וירומם את ה"סיעתא דשמיא" המופלאה, שהיא ורק היא הביאה לסגירת השידוך.

אלא שדיבורים לחוד ומעשים לחוד.

עננת השידוכים מרחפת מעל הבית החרדי באופן קבוע. ככל שגדלים ילדי הבית ומתקרבים לגיל השידוכים, מתהדק הקשר בין החלטות הבית לבין התדמית שההורים חפצים להציג כלפי חוץ

עננת השידוכים מרחפת מעל הבית החרדי באופן קבוע. ככל שגדלים ילדי הבית ומתקרבים לגיל השידוכים, מתהדק הקשר בין החלטות הבית לבין התדמית שההורים חפצים להציג כלפי חוץ. תקופת השידוכים אינה עניינם של המיועד או המיועדת בלבד. היא משפיעה גם על החלטות בנוגע לאחיהם ולאחיותיהם ולהורים עצמם. מפעם לפעם אני מופתע לגלות מחדש – על אף שאני מודע לכך מצעירותי – עד כמה "שידוכים", על המטען האמתי והמדומיין שלהם, הם גורם דומיננטי בחיי המשפחה. השידוכים מנחים את חיי המשפחה הגרעינית ומעצבים את יחסיה עם מעגלים רחבים יותר לאורך כל השנים.

מספרים על בחור מבוגר שהגיע אל מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל ושאל מה לעשות בשביל ש"ילך לו" בשידוכים. השיב לו מרן: "תוותר על 'מה יאמרו הבריות'!" אמרתו זו של מרן זצ"ל היתה ועודנה רלוונטית, ולא רק לבחורים "תקועים" בשידוכים.

 

מערכה ראשונה: "מה יאמרו"

באחת המסגרות שבהן עבדתי, עסקתי בין השאר ביעוץ למשפחות שילדיהן חוו קשיים במוסד שבו למדו. באחד מימי הראשונים בתחום, נכנסה למשרדי משפחה מכובדת: האבא ראש כולל, האמא מחנכת – משפחה בעלת שם כבר דור שני. היה חשוב להם לברר שהפגישה דיסקרטית ושאנשים נוספים לא ידעו עליה. הם הגיעו עם הבן היקיר שלהם, שחזותו הוכיחה עליו מיד שאינו תלמיד ישיבה קלאסי, והחלו לספר את סיפורו. הם סיפרו על בן ראשון שהגיע לאחר כמה בנות, על הציפיות ממנו ועל האכזבות, על מחנכים שלא ידעו להסתדר עמו, ועל ר"מים ובעיקר משגיח שירדו לחייו. הם דיברו על נפשו הרגישה של הנער, וקוננו על המחסור בחום ובאהבה במסגרות שבהן למד. דבריהם שטפו בשצף קצף על חוסר המקצועיות הזועקת של אותם מוסדות, ובשאר טענות ומענות על "המערכת".

לאחר שמיעת טענותיהם, ביקשתי רשות לשוחח עם הבן לבדו כמה דקות. הם התקשו להסכים, אך מכיוון שהתעקשתי, ניאותו בעל כורחם. הם קראו לנער וסימנו לו בעיניהם, כביכול מפחדים שיבגוד בהם, ויצאו בלב כבד. ביקשתי מהנער שיספר את הסיפור מהזווית שלו, והוא החל לגולל את קורותיו. במהלך השיחה עם ההורים, לא עלה המושג "בעיות קשב וריכוז" ולו פעם אחת. אולם בשיחה עם הבן הוא סיפר כי אובחן בעבר ושהוא סובל מהפרעות אלו. ניסיתי לברר בעדינות עד כמה הוא סובל מכך, והוא נראה נבוך. הוא לא יודע, הוא אמר לי. הוא אמור לקחת את הקונצרטה פעמיים ביום לדעת הרופא. למה "אמור"? שאלתי אותו. הוא השיב שהוריו נגד נטילת הכדור. הם טוענים שהוא יכול להסתדר בלעדיו.

כשחזרו ההורים אל החדר, שאלתי אותם מדוע הסתירו פרט משמעותי כל כך, הרי ללא ספק אכפת להם מהילד שלהם. במקום תשובה, קיבלתי מהם אזהרה חמורה, לבלתי העז לספר לאיש את דבר הפגישה, היות שיש להם בת בשידוכים…

עגמת הנפש והצער מכך שמחלתם היא כתם הפוגם בהם ובכל מי שקשור אליהם, קשה לפעמים מהסבל שמסבה המחלה עצמה

התופעה של ילד שאיננו מקבל טיפול ראוי מחמת החשש שהדבר יזיק בשידוכים לבני המשפחה אינה חדשה לי. אני מכיר רבים המסרבים לשלוח את ילדם למסגרת מתאימה מחשש "איך יסתכלו עלינו בשידוכים". היה לי חבר שהסתיר את מחלת הסרטן שלו מפחד שהדבר יזיק בשידוכים לבני משפחתו! רק מסיבה זו הוא עבר טיפולים בחו"ל, על אף שהיה יכול לעשות זאת בארץ. חבריו לא ידעו לאן הוא נעלם ומדוע עובר בחור נורמלי ומצוין לפתע ל"חיזוק" בישיבה בחו"ל. הוא לא זכה לתמיכת חברים בעת חולשתו, ונוסף על הסבל שהסבה לו מחלתו, הוא נאלץ לסבול גם תחושת אשמה ובושה בשל הנזק שהוא מסב לאחותו בת העשרים שעמדה על מפתן השידוכים. ועוד לא הזכרנו את חולי הסוכרת ושאר הנזקקים לסיוע רפואי דרך שגרה, אשר נגזר עליהם גזר דין אכזרי של בושה ואשמה והסתרה, הן מחשש לזיווגם הם והן מפני הנזק האפשרי לבני משפחותיהם. עגמת הנפש והצער מכך שמחלתם היא כתם הפוגם בהם ובכל מי שקשור אליהם, קשה לפעמים מהסבל שמסבה המחלה עצמה.

עננת השידוכים המרחפת מעל בתי הציבור החרדי אינה מאפילה רק על מחלות וצרכים מיוחדים. עננה זו מכוונת את דרכה של המשפחה בשאלות רבות: בחירת מקום המגורים, מוסדות הלימוד של הילדים, מקום העבודה של ההורים, ה"מסלול" ומקום העבודה של המיועדת ועוד. הדברים מגיעים עד כדי ניתוק קשרים משפחתיים מפני אימתה. לעתים, משפחה שחלק מענפיה שונים קצת בסגנונם (משפחה מרקע חסידי ששלחה למוסדות ליטאיים, משפחה מרקע דתי-לאומי שהתחרדה וכולי), תאלץ לשלם מחיר של פרידה וניתוק מהמשפחה המורחבת, לכל הפחות עד לאחר נישואי הבן או הבת הצעירים. רק לאחר מכן הם יוכלו להוציא חזרה מהבוידם את בני המשפחה הסוררים.

נזקי חרדת השידוכים אינם ייחודיים אפוא למקרי קצה. גם בחורים ובחורות "נורמליים" לגמרי (או כמעט כמעט לגמרי…) ניזוקים מהצורך המתמיד לכוון את דרכם לאור עמוד הענן של השידוכים. בחורי ישיבות מעולים אינם מממשים את עצמם במקום לימודים המתאים להם, רק מחשש היזק בשידוכים. בחורות טובות אינן שולחות קו"ח למקומות עבודה שלבן חפץ בהם (גם לאלו שיסייעו בידן לפרנס את הבעל השוקד על התורה), רק מחשש שמקום העבודה אינו נחשב רצוי בעולם השידוכים.

מי יודע כמה ממקרי הנוער הנושר, המאבד טעם בשמירת תורה ומצוות ובקיום אורח חיים חרדי, הם תוצר של הפחדים הסמויים של הוריהם מפני "מה יאמרו" עליהם בשידוכים

מי יודע כמה ממקרי הנוער הנושר, המאבד טעם בשמירת תורה ומצוות ובקיום אורח חיים חרדי, הם תוצר של הפחדים הסמויים של הוריהם מפני "מה יאמרו" עליהם בשידוכים. נערים אלו אינם לומדים במקום שלבם חפץ, והם נכבלים אל מסגרות שאינן מתאימות להם. הוריהם יודעים אולי כי לימודי מקצוע או מסגרת מכילה יותר ייטיבו עם ילדם, אך שידוכי האח והאחות (או החשש לשידוכי הילד עצמו) מונעים מהם לעשות את מה שייטיב עמו. החרטה מגיעה מאוחר מדי, כאשר הילד כבר איבד לחלוטין טעם בלימוד או בחיים הדתיים בכלל. או אז ניצבים הוריו בפני שוקת שבורה, וידם קצרה מלהושיע.

 

מערכה שניה: ואפילו בהסתרה?

עד כה דיברתי על הנזק מכך שהורים מקבלים החלטות על חייהם ועל חיי ילדיהם בשל פחד דמיוני מפני "מה יאמרו", בלא להביא בחשבון את טובת עצמם ואת טובת ילדם. אולם, הנזק של חשש זה אינו נעצר בבחירות שגויות. לעתים הופכת העננה כה עבה וקודרת, עד שהיא מביאה להסתרה מוחלטת של בעיות ממשיות העלולות להשפיע על חיי הנישואין. כך קורה שבשם החשש מ"שידוכים", אנשים מחמיצים את המטרה שעבורה, לכאורה, הם משתגעים כל כך ומאמללים את עצמם ואת ילדיהם – הקמת בית נאמן בישראל. ההסתרה של מידע אישי ורפואי מפני המיועד ומשפחתו היא רעה חולה שרבים חללים הפילה.

במשך קרוב לעשור עסקתי בתחום השידוכים לבעלי רקע רפואי. עסקתי – בעבר ולא בהווה – מפני שתמו כוחותי. במקום להתעסק במה ששדכן רגיל עוסק – זיווג אנשים לפי התאמה, נדרשו רוב המשאבים והכוחות שברשותי לחשיפת המידע הרפואי ולמלחמה עם הצדדים שלא להסתירו. קשה לתאר את עגמת הנפש הכרוכה בכך. אתה מנסה בכל כוחותיך לעזור לאדם בעל מגבלה להקים בית בישראל, ולבסוף מוצא את עצמך נלחם כדי לוודא שהשגת את המידע הנכון, שלא שיקרו לך, וששני הצדדים יודעים במה מדובר. החשש שמא אני מביא לנזק גדול יותר מתועלת בעקבות ההסתרה הכבדה, והמריבות התמידיות עם הצדדים על גילוי המידע, היו למעלה מכוחותי.

דעתי הנחרצת היתה ועודנה שיש לספר מראש על הבעיה לצד השני, באופן גלוי ובשקיפות מלאה. לכל הפחות, אמרתי להורים, רחמו על ילדכם ואל תיגשו לשידוך, אם אתם יודעים כי יש סיכוי גבוה שהוא ירד כאשר הצד השני יגלה את הרקע הרפואי. אך כל אחד נפנף בפסק רבו, שהורה לו לספר אחרי פגישה שניה או שלישית.

מי לוקח אחריות על עגמת הנפש של הנער או הנערה המגלים לפתע שרימו אותם ושהסתירו מהם מידע? מי מוכן לערוב לפצע בנפש ולתחושת הבגידה שאותם צעירים חווים? כיצד הם ייגשו לשידוך הבא שלהם?

מי לוקח אחריות על עגמת הנפש של הנער או הנערה המגלים לפתע שרימו אותם ושהסתירו מהם מידע? מי מוכן לערוב לפצע בנפש ולתחושת הבגידה שאותם צעירים חווים? כיצד הם ייגשו לשידוך הבא שלהם? ומה אם נוצר בין המשודכים קשר רגשי, והוא נגדע באופן אלים בגלל הגילוי של המידע המוסתר? האם תיטיב חוויה זו את סיכוייהם להינשא בעתיד או תשאיר צלקת בנפשם?

מעבר לשאלה המוסרית אם יש הצדקה להסתרה, היא מזיקה ליצירת קשר בין המשודכים. קיימת אמונה שעדיף לתת לזוג להיפגש באופן כביכול "נקי" ולייצר ביניהם קשר ראשוני תמים, מבלי שהבעיה הרפואית תעיב על ההיכרות ביניהם. הנחה זו שגויה לגמרי. כאשר אחד מבני הזוג מסתיר משהו, הוא אינו יכול לפתח קשר תמים עם הצד השני. התחושה הרעה של המסתיר בזמן הפגישות יוצרת דווקא מחסום העוצר בעדו להיפתח ולהביא את עצמו ואת אישיותו בצורה אמתית וכנה. הצד המסתיר מרגיש בהכרח שהוא "משחק" – הוא נכנס לתפקיד, ואינו יכול ליצור קשר כן עם בן שיחו. נוסף לכך, במקרים רבים, גם אם השידוך מתקדם בקצב טוב, עצם חשיפת הדברים יוצרת פגיעה באמון, שהיא לבדה עשויה להיות עילה לביטול.

בשלהי חודש ניסן תשע"ח צלצל הפלאפון שלי בשעה אחת בלילה, ומעבר לקו היה אדם שלא הכרתי. הוא התנצל על השעה, והסביר מדוע כל כך דחוף לו לדבר עכשיו. הוא סיפר שהלילה היו אירוסי בתו, זאת לאחר ששתו לחיים [וורט] כבר בשבוע שעבר. בסיום האירוסין יצאה בתו לטיול קצר עם החתן, והיא חזרה הביתה לפני שעה קלה נסערת כולה. במהלך הטיול, סיפר לה החתן כמשיח לפי תומו שהוא סובל ממחלה כלשהי (ונקב בשם המחלה). הבת אומרת, המשיך האב, כי מדובר בבחור נפלא, והיא מסכימה להתמודד עם ההשלכות של מצבו הרפואי. הסיבה שהוא מתקשר אלי היא שהם, ההורים, כן חוששים. הם מפחדים שהבת אינה מודעת היטב למצב שאליו היא נכנסת והם מעוניינים לשאול את דעתי בעניין.

שוחחנו כחצי שעה וסיכמנו להיפגש בבוקר בביתי. הם הגיעו למחרת יחד עם הכלה, וחזרו שוב על הדברים. לאורך השיחה, הבחנתי שהבת עוצרת את עצמה מלבכות, והתלבטתי האם זה בגלל הלחץ של הוריה לעזוב את השידוך או משום שהיא עצמה אינה מרגישה בטוחה בהחלטתה. בסיומה של השיחה, הפניתי אליה את השאלה, והיא התפרצה בבכי ואמרה: "אין לי בעיה עם המחלה, יש לי בעיה עם ההסתרה! מי אמר שהוא לא מסתיר ויסתיר עוד דברים!" בסופו של דבר, השידוך בוטל, ועבר זמן רב עד שהבחורה הסכימה לסלוח לאותו בחור על התרמית.

במקרה אחר, גבתה הבגידה באמון מחיר כבד עוד יותר. גרושה צעירה סיפרה לי כי היא מצאה גלולות בתוך שקית התפילין של בעלה זמן קצר לאחר החתונה. היא אמרה שאם בעלה היה מספר לה על כך יום לפני החתונה, היא לא היתה עוזבת אותו.

כללו של דבר, אין רווח בהסתרת מידע רפואי: היא פוגעת, היא משפילה – היא מזיקה. מעבר לכל השאר, היא מביאה לאיבוד האמון בין בני-הזוג, שהוא הוא הבסיס של חיי נישואים בריאים.

מקום לדון על הרקע הרפואי באופן ענייני, ולשקול אם מדובר בסיבה טובה לחשוש מלגשת לשידוך או שאין בו כדי להשפיע על חיי הנישואים של הזוג, הוא הופך לכתם שבורחים ממנו כמו מצרעת

מדוע אפוא מתנהגים אנשים באופן כל כך לא רציונלי ומסתירים מידע בדרך שתפגע בהם עצמם? דומני כי הטירוף של ההסתרה נובע למעשה מאותה עננת שידוכים שעליה דיברתי קודם. עננת השידוכים הדמיונית גורמת לאנשים להפוך כל בעיה רפואית לאיזשהו עניין מפלצתי. במקום לדון על הרקע הרפואי באופן ענייני, ולשקול אם מדובר בסיבה טובה לחשוש מלגשת לשידוך או שאין בו כדי להשפיע על חיי הנישואים של הזוג, הוא הופך לכתם שבורחים ממנו כמו מצרעת. אנשים אינם חוששים מהרקע הרפואי משום שהוא עלול להזיק לאושרם של בנם או בתם, כמו שהם חרדים מאימתה של עננת השידוכים. אם הם ישתדכו עם מישהו בעל רקע רפואי בעייתי, הם אומרים לעצמם, מה יאמרו הבריות?

כך נוצר מעגל קסמים המזין את עצמו: ההורים מסתירים מידע בגלל עננת השידוכים. הם יודעים שאם הם יגלו את הרקע הרפואי, אף אחד לא ירצה לגשת לשידוך עמם. אבל הסיבה שאף אחד לא ירצה לגשת לשידוך היא בגלל אותה עננה בדיוק, ולא מסיבות ענייניות!

האם לא עדיף לכולנו לוותר על כל הסבל הזה ופשוט להתחיל לדון בשידוכים באופן כנה וענייני?

 

מערכה שלישית: סולמות וחבלים

וכאן הבן שואל: האם איבדנו את האמונה הבסיסית שלנו בבורא העולם? איך אנשים המכוונים את כל חייהם לפי אמונתם ומשתדלים מאד לעשות את הדבר הנכון והרצוי בעיניו יתברך נהפכים לחסרי אמונה בבוא עת דודים של הבן או הבת? כיצד הם אינם חוששים להתאכזר לילדיהם האחרים, ולגרום להם לשלם מחיר כבד בגין שידוכי אחיהם ואחיותיהם? האם הם סבורים כי יד ההשגחה העליונה קצרה יותר בנושא השידוכים חס וחלילה?

איך אנשים המכוונים את כל חייהם לפי אמונתם ומשתדלים מאד לעשות את הדבר הנכון והרצוי בעיניו יתברך נהפכים לחסרי אמונה בבוא עת דודים של הבן או הבת? כיצד הם אינם חוששים להתאכזר לילדיהם האחרים, ולגרום להם לשלם מחיר כבד בגין שידוכי אחיהם ואחיותיהם?

מובא במדרש שמטרוניתא אחת שאלה את ר' יוסי בר חלפתא מדוע הוא אומר כי זיווגים הם דבר הקשה כקריעת ים סוף, שרק התערבותו של הקב"ה יכולה להוציאו אל הפועל – הלא גם היא יכולה לזווג בקלות את עבדיה ושפחותיה? הוא ענה לה: "אם קלה היא בעיניך, קשה היא בעיני הקב"ה." המדרש ממשיך שהיא לא האמינה לו, והלכה וניסתה לזווג בעצמה את עבדיה ושפחותיה. אלא שלמחרת היום, הם חזרו אליה במפח נפש: "זה מוחו פצוע, זה עינו שמוטה וזה רגלו שבורה". בקיצור, השידוכים המאולצים שלה לא עלו יפה. היא חזרה אל רבי יוסי בן חלפתא וביקשה הסבר לדבר. רבי יוסי ענה לה:

אמר: לא כך אמרתי לך אם קלה היא בעיניך קשה היא לפני הקב"ה כקריעת ים סוף? הקדוש ברוך הוא מה עושה להן? מזווגן בעל כרחן שלא בטובתן. הדא הוא דכתיב: "א-להים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בַּכּוֹשָׁרוֹת." מהו בכושרות? בכי ושירות. מאן דבעי אומר שירה ומאן דלא בעי בכי [מי שרוצה בזיווגו של הקב"ה אומר שירה, ומי שלא רוצה בכך והקב"ה מזווגו בעל כורחו – בוכה]. אמר ר' ברכיה: כלשון הזה השיבה ר' יוסי בר חלפתא: "הקב"ה יושב ועושה סולמות, משפיל לזה ומרים לזה, ומוריד לזה ומעלה לזה." הוי אומר: "א-להים שופט זה ישפיל וזה ירים" (בראשית רבה סח, ד).

המדרש מלמד אותנו שזיווגם של איש ואישה הוא דבר מופלא ומאתגר. יש בו סולמות עולים ויורדים, ממש כמו במשחק המוכר "סולמות וחבלים". לפעמים עולים עד למעלה, אבל לפעמים ניתן גם ליפול עד למטה. במשחק הלוח, נתונים העלייה והירידה להחלטת הקוביה, אולם בחיים האמיתיים מוביל הקב"ה את הצדדים ברצונם או בעל כורחם. מדרש זה מלמד אותנו את סוד התהליך של מציאת הזיווג. רק באמונה חזקה כי ה' הוא המשפיל והמרים ניתן לעבור את תקופת השידוכים בבטחה ובשפיות.

גם אני, כותב השורות, נמנה על אלו שפרק השידוכים שלהם היה קשה ואכזרי, קשה אפילו יותר מטיפולי הכימותרפיה והשתלת מח העצם שקדמו לו שנים מספר. על אף שבחסדי שמים החלמתי לחלוטין, הרקע הרפואי שלי מנע מידידי להציע לי הצעות שהיו יכולות להתאים לי. למדתי על בשרי כי מחלה אינה רק בעיה רפואית, אלא צרעת הנצרבת בבשר, המרחיקה אותך מלבוא בקהל.

על אף שבחסדי שמים החלמתי לחלוטין, הרקע הרפואי שלי מנע מידידי להציע לי הצעות שהיו יכולות להתאים לי. למדתי על בשרי כי מחלה אינה רק בעיה רפואית, אלא צרעת הנצרבת בבשר, המרחיקה אותך מלבוא בקהל

חוויתי את תקופת השידוכים מהצד הקשה שלה. חשתי את ארסם של "ידענים" שונים, שידעו טוב יותר מהרופאים האם מותר לי להתחתן ומתי. הם ידעו לפסוק כמה זמן עלי להמתין עד שאזכה לחמלתם ולהצעות הוגנות יותר. עד אז, הם יעצו לי להתפלל. "תתפלל", אמרו ברחמים. זה לא יעזור לך אצלנו, ולכן לא יעזור לך בכלל, אבל מה עוד אתה יכול לעשות…

אבל התפללתי וזכיתי משמים בזיווג נפלא שרק בורא העולם יכול לזמן.

"לולא ה' עזרתה לי כמעט שכנה דומה נפשי, אם אמרתי מטה רגלי חסדך ה' יסעדני" (תהילים צד, יז). אין מילים אחרות היכולות לבטא את תחושות הנער/ה המתמודד/ת עם רקע רפואי קשה. מלבד התמודדותם עם הבעיה, הם נאלצים לחוות את כבשן האש של השידוכים במגזר החרדי, הן בשידוכיהם הם והן אצל בני משפחתם, "הסובלים" בגללם.

הקושיה הגדולה מופנית אל אותם בני תורה, שביתם מושתת על יסודות החינוך הטהור ושכל שיחתם היא אמת ואמונה: איך נפלו גיבורים דווקא במקום שיד ה' ניכרת לכל? איך זה שאותם אנשים מאבדים את אמונתם דווקא בעניין הנמצא כל כך מחוץ לשליטתנו?

בעיצומה של תקופת השידוכים שלי, הלא קלים כאמור, שוחחתי עם בן דודי, הרה"ג ר' יצחק לורינץ. הוא אמר לי כך: לכל אדם נקבע זיווגו משמים. אולם, בנוהג שבעולם, כשבחור או בחורה מגיעים לפרקם, כל בני גילם הם בגדר שידוכים פוטנציאליים. כיצד יכול אדם למצוא את זיווגו המיוחד לו, אם הוא צריך לזהות אותו בין רבים כל כך? אלא שחסד עשה ה' עם האדם ונתן לו מורכבות ה"מסננת" מועמדים, וכך קל לו יותר להגיע אל המיועדת עבורו. עליך לראות בקושי שלך ברכה, אמר לי – כך תוכל למצוא את בת זוגך ולחסוך מעצמך פגישות רבות עם אלו שאינן מיועדות לך. אין לי אלא לומר שהוא צדק.

שאלת האמונה בזמן השידוכים תישאר שאלה קשה. אך המבט הנכון הוא לראות במגבלות סיוע אלוקי למציאת הזיווג – עוד אחד מהסולמות ומהחבלים העולים ויורדים כרצון ה'.

תמונה: Bigstock

19 תגובות על “שידוכים והסתרת מוגבלויות: טרגדיה בשלש מערכות

  • מאמר מאלף! יישר כח גדול!
    עם זאת, נראה שכל עוד רבנים וראשי ישיבה ימשיכו להדריך להסתרה, כמו שתואר במאמר, וכמו ששמעתי ממש בימים אלה במקרה מסוים, הציבור ימשיך להאמין ברלוונטיות הגישה, וחבל.
    צריך המון אומץ לשנות את המציאות הכואבת הזאת

  • על השאלה למה אנשים מסתירים – הרי ידוע מה זה שיווק , מה זה מסחר , מה זה דרשת מוסר , בקיצור הכול לא אמיתי למרות שבן בני זוג חייב להיות אמת חותמו של הבורא

  • אברהם היקר!
    אם לא היית חולה בסרטן, והיית נשאר בחור ישיבה "רגיל" ללא שום מחלה בעבר ובהווה, האם היית מוכן להסתכל על כל בחורה שחלתה בסרטן ונרפאה? האם לא היית שוקל פעמיים ושלוש האם לגשת לשידוך שכזה? הרי ישנם אחוזים לא מבוטלים שהמחלה תחזור, וזהו שיקול כבד משקל שצריך לקחת בחשבון כשבאים להתחתן במסגרת המוסד המכונה "שידוכים". אם כן לדעתי מובן לגמרי החשש של אותם הורים שמסתירים מידע כזה מהצד השני, בטח ובטח אם הם עושים זאת בהוראת רבותיהם, שהרי אנו אמונים על שמיעה לרבנים (לכל הפחות בנושאים הלכתיים) כמובן וכמובן שמידע כזה חייבים לספר עוד בשלב הפגישות ולא להמתין לאחרי האירוסין ובטח לא לאחרי החתונה.

    • אם זה שיקול כה כבד משקל, מדוע אתה מצדיק את הסתרתו?

    • היות וזה שיקול כבד משקל מאוד, שלא תמיד ילקח בפרופורציה המתאימה, אני חושב שאפשר להסתירו ב2 פגישות הראשונות, אך חייבים לספר עליו בפגישות הבאות, זה הכל.

  • מאמר יפה, מרתק ומיוחד.
    לגופם של דברים:
    1. הצבת במאמרך שתי אופציות: לגלות מיד בתחילת הפגישות, או לגלות אחרי החתונה. הבעיה הגדולה היא שכולנו, אנשים המתמודדים עם מחלות, איננו רוצים להיות ה'חולים הנחמדים' אלא 'נחמדים עם מחלות'. איננו מעוניינים שהרושם הראשוני והתחושה האוטומטית של מישהי שתיפגש עימנו היא רחמים. אדרבה, אנו מעוניינים לאפשר לצד השני להכיר את האישיות הנפלאה שלנו, את החוסן הנפשי וחוש ההומור השחור. לאחר פגישה או שניים, לפני שדברים מתחממים מידי ולפני שהקשר מגיע למקום בו הסתרה מעיקה עליו, זהו הזמן לספר.
    2. כל עוד לא נחיה בדרך בה בנים ובנות חיים יחד ונפגשים ללא מידע מוקדם, עלינו להביט נכוחה אל המציאות. כשבוחרים בחור או בחורה מתוך תפריט שהשדכן מציג, ההחלטה אם לגשת או לא תלויה במרכיבי ה'מנה'. התמודדויות רפואיות הן קושי, שאנו מכירים היטב, ואנשים שלא מכירים פשוט לא רוצים להכיר. על אחת כמה וכמה בעיות תורשתיות וגנטיות שיגרמו גם לדור הבא לחוות קושי וצער. מינימום ההשתדלות הנדרשת מאב שרוצה לבחור לביתו בחור שיתאים לה להמשך חייה, הוא לצמצם לה את הקשיים העתידיים. ודאי אם דרכו, כמנהג בעלי בתים חשובים, לשעבד את חייו ואת כל נכסיו על מנת שהם יוכלו לגור בדירה בבעלותם.
    3. אחת הבעיות הגדולות שעולות מתוך דבריך היא חוסר המודעות הציבורית להיקפי המחלות וההתמודדויות השונות. בעיות קשב וריכוז נאמרים בנשימה אחת עם מחלות סרטן שונות, ושדכנים מזווגים על פי דרשת ה'צד השווה', קרוהן עם סוכרת נערים, אפילפסיה עם השמנת יתר ועוד. ככל שהציבור גדל והמודעות מתפתחת, גם הצורך להסתיר בכוח כל כאב ראש ושפעת, ילך, יתפוגג וייעלם.
    בריאות, שמחה ואורך ימים!

  • אשרי הדור שאיש כמותך שתול בו
    המביא אמת פשוטה ונוקבת
    שיורדת חדרי לב
    ולו עלם א עלמה יחידה
    שיזכו בגין אלו המילים להוריד שכינה לארץ ולקיימה בחורבה שיבנו לשמו יתברך
    וזכית !
    בידידות
    אביעזרי

  • זה די אירוני לבוא בטענות לחרדים איפה הביטחון שלכם בה׳. הרי בציבור שלנו סיסמאות ביטחון נובהרדוקאיות הן מטבע עובר לסוחר, שהרבה פעמים משמשות אנשים כתירוץ לבריחה מאחריות. בל נשכח ש"ביטחון" הוא הבריח התיכון שעליו נבנה המודל הכלכלי החרדי הנוכחי: אין שום צורך לעבוד כי "ביטחון", אין שום סיבה ללמוד מקצוע כי "ביטחון". כל הזלזול בתקני בטיחות בסיסיים כי "ביטחון". כלומר, הרבה מאוד מהרעות החולות בציבור החרדי מוצדקות בשם אותו "ביטחון". המושג הזה נשחק לחלוטין תחת ידיהם של לבלרים ציניים וראשי ישיבות אוטופיסטים – אז דווקא בשידוכים שזה תחום כ"כ מהותי לעתיד של הזוג אפשר לדרוש מהם "ביטחון"?

    • מאמר נוקב ונפלא כאחד
      יש"כ גדול

  • מאמר נפלא!

    אני עובד בבית חולים במרכז הארץ ואני עד לפחד של בני משפחה של חולים חרדים (בעיקר ילדים) ואת המאמצים שהם משקיעים (כולל שקרים) בלהסתיר את המחלה של בן המשפחה.

    לצערי זה אחד המחירים שאורח החיים החרדי גובה ( בדיוק כמו גזירת ההתחייבויות הכספיות האסטרונימיות של הורי הכלות) וזה לא הולך להשתנות עד ביאת גוא"צ…

  • השבוע הייתי בהלוויה של אדם בן 80 שקרוב משפחה חולה סרטן סיפר לי לפני מספר חודשים שהוא מאושפז איתו במחלקה אונקולוגית. גיסתו של הנפטר נשמעה בהלוויה מסבירה שהוא נפטר כתוצאה מדלקת ריאות…..
    אז אם אנשים חוששים לספר על נפטר בן 80 שהיה לו סרטן מחשש שזה יפגע בשידוכי הנכדים (!!!!)
    אנה אנו באים?

  • כמי שרומה בשידוך….זה הדבר הכי ניבזי שאפשר לעשות. זאת נוכלות גרועה מלרמות בעסקים או למכור מכונית לאחר תאונה כחדשה. הציעו לי בת יחידה להורים אמידים. היא היתה עדיין בסמינר וחברות ומורות ושכנה כולם שיקרו במודע והעריפו שבחים. אפילו שידעו שיש לה בעיות נפשיות. כבחור צעיר ללא שום נסיון חיים לא יכולתי לזהות בן ילדה יחידה מפונקת לבן מטורללת שמעמידה פנים. כך שנפלתי למלכודת משום שעל פני המים היה לה את כל מה שגבר מחפש. החינוך הנכון,המראה,והיכולת הכספית…יומיים אחרי החתונה האמת התחילה לחלחל החוצה.שמעתי אותה צורחת על האמא בטלפון .. משם המצב התדרדר לשנתיים של גהינום עד הגירושים. פשוט הסתירו שהיא היתה בטיפולים תקופה ארוכה. אין זכות לשום רב לאשר הסתרה כמו שבטח הרב לא היה רוצה שיעשו זאת לילדיו.

    • יהודי יקר אני מסכים עם כל מילה שאמרת גם ממני הסתירו הפרעת אישיות גבולית שמי שמכיר את ההפרעה יודע כמה ניתן להסתיר אותה לפני החתונה וכמה זו הפרעה הרסנית במערכות יחסים ואין דבר יותר נבזי ושפל מלהסתיר דברים כאלה. הכותב היקר מתפלא איך אנשים שכל שיחתם אמת ואמונה יכולים לעשות דבר כזה? אז מסתבר ששיחתם ממש לא אמת ואמונה אלא שקר ודיבה ורעות רוח!! אנשים אכזריים שכדי להשתחרר מהכאוס שמתחולל בביתם ולו לזמן קצר מוכנים לדפוק את חייו של מישהו אחר ולרדת לחייו ממש על אף שהם יודעים שזה ענין של זמן עד שהתכשיט שלהם ייתגרש ויחזור הכאוס לביתם אבל יש אנשים שחשים צורך עז ללמד יהודים טובים על בשרם את ההגדרה של ערב רב יהודאין!!!

    • אני רוצה להגיב על המשפט הזה, שמשקף בעיניי חוסר הבנה בסיסי במה זה נישואין, מה ראוי וצריך לחפש בבת זוג לחיים.
      מצטטת את המשפט שלך:"…כך שנפלתי למלכודת משום שעל פני המים היה לה את כל מה שגבר מחפש. החינוך הנכון,המראה,והיכולת הכספית…".

      אתה כותב על תכונות, כביכול, שהיו לאותה בחורה, כאילו אלו הן הקריטריונים שמשפיעים ביותר על נישואין מאושרים. אפילו בחרת במילים "כל מה שגבר מחפש…". אני באה להעיר את תשומת ליבך לפעם הבאה, לפרק ב' שלך בעז"ה. כל הקריטריונים שציינת לא מלמדים כלום! על הבחורה עצמה. לא ציינת אילו תכונות נפש אתה חושב שצריך להיות בבחורה, אילו שאיפות, אילו יכולות. התרכזת רק בתנאים הסביבתיים שאינם קשורים בכלל לבחורה עצמה! אתה מחפש אישה, או חפץ? לא מדובר בקניית מכונית, מדובר על מציאת בת זוג לחיים שבעזרת השם תגדל יחד איתך את ילדיך.
      ראוי יותר שלפני שניגשים לעולם השידוכים, יבררו הבחורים והבחורות בינם לבין עצמם אילו תכונות נפש ואופי הם מחפשים בבן/בת הזוג לעתיד, איזה בית הם רוצים לבנות- מבחינת האווירה והערכים.

      גישה כזאת שמסתכל על הבחורה המיועדת רק על פי חיצונויות שטחית, מלמדת בעיניי על נכות גדולה שיכולה לפגוע באיכות חיי הנישואין הרבה יותר מהפרעה נפשית שמטופלת או סוכרת שמאוזנת. לתשומת לב ההורים!

  • לא מבין, אם יש להם פסק מהרב שלהם לא לגלות את הפגם, רק אחרי שנפגשו, אז כך הדין ואין תרמית.
    יש סחורה פגומה מפורסמת, ויש סחורה פגומה לא מפורסמת, איזה סחורה שוה יותר? ובכן, עצם פרסום הפגם מכריח אנשים לומר "וכי למה לי לגשת לדבר צולע מלכתחילה?"
    אבל אם מסתירים כל שנות הילדות [אם הילד לא נפגע מזה, באישור פסיכולוג] ואז מגיע עת דודים והילד חמוד ובעל מידות לתפארת ורוצים אותו, ואז מגלים ש… , יש לצד השני את הפרופורציה הנכונה של הבן אדם והפגם, והבדיקה בידם.
    כל הנ"ל אי אפשר לבצע במקרה שהילד או ילדה הפגומים מרגישים כובד נורא לסחוב את סוד הפגם, ולכן צריך יעוץ של מבין בתחום אם הילד סובל מההסתרה.

    התועלת בלא לספר ענקית. ראשית כל משום שאנחנו לא חיים בלה לה לנד, ולכן לא מספיק שאנחנו נהיה נורמליים, אם העולם החרדי עדיין מגזים וכשיש אחד מבני המשפחה עם פגם אפילו אם הןא לא גנטי, לא ניגשים לכך המשפחה של 12 אחים, בגלל ילד אחד עם פגם לא גנטי…, אז כן חייבים להחביא אם בדרך לא רומסים את הפגם כנ"ל.
    ואפילו אם הפגם גנטי, הרי ברוב המקרים מספיק שאחד מבני הזוג לא נושא את הפגם למעט את סיכוי הולדת ילד פגום בכמעט 100 אחוזים, אבל החרדים שלא מתאהבים לפני החתונה וכל ההיכרות זה על ידי שדכן אומרים מה לי ולצרה הזאת… לכן הפרופורציה הנכונה היא רק אחרי שנפגשים, ואז הצד השני מבין את הטוב ואת הפגם ומחליטים החלטה נבונה.
    אמנם הרבה פעמים ההסתרה אם עשויה בלי ליווי מומחה יכולה לקלקל המון, אבל אני מדבר על הקונספט כשעשוי כהלכה.

    שהקב"ה יביא משיח וירפא כל החולים ויתמוך בכל הנדכאים ויאמר לצרותינו די.

  • מאמר יפה וחשוב. כבחורה בגיל שידוכים הסובלת ממחלה כרונית בגוף, אני מזדהה מאוד עם הנכתב במאמר. לפני שנתיים גילו אצלי מחלה כרונית ונדירה בכליות. בתחילה נטלתי כדורים שגרמו לי להשמנה קיצונית ולמצבי רוח ירודים כמעט שנה. כיום כל מה שאני צריכה לעשות הוא לקחת שני כדורים ביום ולבוא לביקורת פעם בכמה חודשים. זהו. זה לא גנטי ולא תורשתי וגם לא פוגע בפוריות. מהרגע שגילו לי את המחלה אני רק עסוקה בהסתרתה של המחלה. את כל הסבל עברתי כאשר רק ההורים שלי יודעים. קיבלתי הרבה תגובות תמוהות על השינויים הקיצונים שעברו עליי אך פחדתי ממש לספר. הייתי ממש לפני גיל השידוכים.. לא יכולה לתאר את הסבל שעברתי וכמות הדמעות ששפכתי. אפילו אחים שלי לא מודעים לכך. אני מסכימה מאוד עם הנכתב במאמר, אך חושבת שלא ניתן לשלול על הסף את האופציה של גילוי 'הבעיה' במהלך הפגישות ולא לפני. במקרה שלי, לדוג', רב אכן פסק לי לספר במהלך הפגישות משום שזו באמת מחלה שלא פוגעת במהלך התקין של החיים. וייתכן שבחורים שישמעו על כך לפני הפגישןת יחשבו שהבעיה הרבה יותר 'מפלצתית' ממה שהיא.. בכל מקרה תודה רבה על המאמר החשוב

  • בחור שאני מכיר היטב בן למשפחה חלבית בילדותו נפגעה שמיעתו עקב צהבת והוא נזקק למכשיר שמיעה כשהגיע לגיל שידוכים הציעו לו בת למשפחה חלבית עשירה מברזיל משפחתו היא משפחה ממוצעת מבחינת היכולת הכלכלית ולכן להרבה מאוד אנשים מהסביבה הקרובה נדלקו נורות אדומות הוריו הם אנשים תמימים וישרי דרך באופן קיצוני ואת השאלות של ההורים על הפער האדיר בין המשפחות פטרו השדכנים באמירה שהאחווה החלבית תנצח כמובן שהבחורה למדה בסמינר טוב ועשתה רושם מצויין וכמובן מורותיה גמרו עליה את ההלל רק שכבר בליל הכלולות התברר שהגברת סוחבת בעיות נפשיות מישראל לברזיל ובחזרה כולל אשפוזים פסיכיאטרים וכולל תרופות פסיכיאטריות נרקוטיות חלק מבני המשפחה פתחו בבדיקה והתברר שהמשפחה העשירה שלה שילמה סכומי כסף גדולים מאוד לשדכנים למורותיה בסמינר וגם לרבותיו בישיבה (ישיבה מאוד מאוד נחשבת) שיקדמו את השידוך בכל מחיר העיקר שיעזרו להם להיפטר מהבת המטורללת שלהם אחד הר"מים בישיבה שידע על הקנוניה וניסה לעצור אותה פוטר ממשרתו

  • כמי שמכיר קצת מקרים כגון דא מקרוב, (מכמה סוגים) והיה מעורב במספר שידוכים כאלו.
    אלו שמסתירים' בעיות קשות עד אחרי האירוסין – אין להם זכות קיום, אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם.
    היום ההוראה המקובלת במקרים רפואיים (גופנייים, וי"א אף נפשיים אך הינם טועים ומטעים לדעתי) – לספר בפגישה שלישית. ויש חכמה בדבר.

    מצד שני, רוב הבחורים לא מגלים הכל (תחביבים מסוימים וכו'…). יש דברים שמשתנים אחרי החתונה, יש דברים ש'הבחורה תבין לא נכון' (אמת), וחכמולוג אחד אמר לי: מה יקרה אם תגלה שאני מעשן רק אחרי החתונה? עדיין אהיה טוב יותר מכל אחד שיהיה ב'שוק הגרושים'…

  • עצוב מאד,הבעיה נמצאת למעלה בין המעורבים יש רמי"ם שמכסים והבעיה לא מוגבלת לשדוכים גם האפליה העדתית במחוזותנו קשורה תרבות הפס נישט העדפה על בסיס לא רלוונטי מה יאמרו וכו' חוסר יושר זה שם הבעיה ולכולם יש אינטרס ולכן זה לא עתיד להשתנות כל מוקדי ההשפעה נגועים אין הרבה סכוי לשינוי

כתוב תגובה:

נא להזין תוכן בתגובה
חובה למלא שם
נא למלא כתובת אימייל