שידוכים והסתרת מוגבלויות: טרגדיה בשלש מערכות

כל בחור ובחורה שהגיעו לפרקם יודעים לדקלם את אמרתו של מרן החזון איש זיע"א ששידוכים הם אחד הדברים שניתן לזהות בהם את יד ההשגחה המופלאה: "לא על ידי מלאך ולא על ידי שליח אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו". בכל מסיבת אירוסין יעמוד הדרשן ויפאר וירומם את ה"סיעתא דשמיא" המופלאה, שהיא ורק היא הביאה לסגירת השידוך.

אלא שדיבורים לחוד ומעשים לחוד.

עננת השידוכים מרחפת מעל הבית החרדי באופן קבוע. ככל שגדלים ילדי הבית ומתקרבים לגיל השידוכים, מתהדק הקשר בין החלטות הבית לבין התדמית שההורים חפצים להציג כלפי חוץ

עננת השידוכים מרחפת מעל הבית החרדי באופן קבוע. ככל שגדלים ילדי הבית ומתקרבים לגיל השידוכים, מתהדק הקשר בין החלטות הבית לבין התדמית שההורים חפצים להציג כלפי חוץ. תקופת השידוכים אינה עניינם של המיועד או המיועדת בלבד. היא משפיעה גם על החלטות בנוגע לאחיהם ולאחיותיהם ולהורים עצמם. מפעם לפעם אני מופתע לגלות מחדש – על אף שאני מודע לכך מצעירותי – עד כמה "שידוכים", על המטען האמתי והמדומיין שלהם, הם גורם דומיננטי בחיי המשפחה. השידוכים מנחים את חיי המשפחה הגרעינית ומעצבים את יחסיה עם מעגלים רחבים יותר לאורך כל השנים.

מספרים על בחור מבוגר שהגיע אל מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל ושאל מה לעשות בשביל ש"ילך לו" בשידוכים. השיב לו מרן: "תוותר על 'מה יאמרו הבריות'!" אמרתו זו של מרן זצ"ל היתה ועודנה רלוונטית, ולא רק לבחורים "תקועים" בשידוכים.

 

מערכה ראשונה: "מה יאמרו"

באחת המסגרות שבהן עבדתי, עסקתי בין השאר ביעוץ למשפחות שילדיהן חוו קשיים במוסד שבו למדו. באחד מימי הראשונים בתחום, נכנסה למשרדי משפחה מכובדת: האבא ראש כולל, האמא מחנכת – משפחה בעלת שם כבר דור שני. היה חשוב להם לברר שהפגישה דיסקרטית ושאנשים נוספים לא ידעו עליה. הם הגיעו עם הבן היקיר שלהם, שחזותו הוכיחה עליו מיד שאינו תלמיד ישיבה קלאסי, והחלו לספר את סיפורו. הם סיפרו על בן ראשון שהגיע לאחר כמה בנות, על הציפיות ממנו ועל האכזבות, על מחנכים שלא ידעו להסתדר עמו, ועל ר"מים ובעיקר משגיח שירדו לחייו. הם דיברו על נפשו הרגישה של הנער, וקוננו על המחסור בחום ובאהבה במסגרות שבהן למד. דבריהם שטפו בשצף קצף על חוסר המקצועיות הזועקת של אותם מוסדות, ובשאר טענות ומענות על "המערכת".

לאחר שמיעת טענותיהם, ביקשתי רשות לשוחח עם הבן לבדו כמה דקות. הם התקשו להסכים, אך מכיוון שהתעקשתי, ניאותו בעל כורחם. הם קראו לנער וסימנו לו בעיניהם, כביכול מפחדים שיבגוד בהם, ויצאו בלב כבד. ביקשתי מהנער שיספר את הסיפור מהזווית שלו, והוא החל לגולל את קורותיו. במהלך השיחה עם ההורים, לא עלה המושג "בעיות קשב וריכוז" ולו פעם אחת. אולם בשיחה עם הבן הוא סיפר כי אובחן בעבר ושהוא סובל מהפרעות אלו. ניסיתי לברר בעדינות עד כמה הוא סובל מכך, והוא נראה נבוך. הוא לא יודע, הוא אמר לי. הוא אמור לקחת את הקונצרטה פעמיים ביום לדעת הרופא. למה "אמור"? שאלתי אותו. הוא השיב שהוריו נגד נטילת הכדור. הם טוענים שהוא יכול להסתדר בלעדיו.

כשחזרו ההורים אל החדר, שאלתי אותם מדוע הסתירו פרט משמעותי כל כך, הרי ללא ספק אכפת להם מהילד שלהם. במקום תשובה, קיבלתי מהם אזהרה חמורה, לבלתי העז לספר לאיש את דבר הפגישה, היות שיש להם בת בשידוכים…

עגמת הנפש והצער מכך שמחלתם היא כתם הפוגם בהם ובכל מי שקשור אליהם, קשה לפעמים מהסבל שמסבה המחלה עצמה

התופעה של ילד שאיננו מקבל טיפול ראוי מחמת החשש שהדבר יזיק בשידוכים לבני המשפחה אינה חדשה לי. אני מכיר רבים המסרבים לשלוח את ילדם למסגרת מתאימה מחשש "איך יסתכלו עלינו בשידוכים". היה לי חבר שהסתיר את מחלת הסרטן שלו מפחד שהדבר יזיק בשידוכים לבני משפחתו! רק מסיבה זו הוא עבר טיפולים בחו"ל, על אף שהיה יכול לעשות זאת בארץ. חבריו לא ידעו לאן הוא נעלם ומדוע עובר בחור נורמלי ומצוין לפתע ל"חיזוק" בישיבה בחו"ל. הוא לא זכה לתמיכת חברים בעת חולשתו, ונוסף על הסבל שהסבה לו מחלתו, הוא נאלץ לסבול גם תחושת אשמה ובושה בשל הנזק שהוא מסב לאחותו בת העשרים שעמדה על מפתן השידוכים. ועוד לא הזכרנו את חולי הסוכרת ושאר הנזקקים לסיוע רפואי דרך שגרה, אשר נגזר עליהם גזר דין אכזרי של בושה ואשמה והסתרה, הן מחשש לזיווגם הם והן מפני הנזק האפשרי לבני משפחותיהם. עגמת הנפש והצער מכך שמחלתם היא כתם הפוגם בהם ובכל מי שקשור אליהם, קשה לפעמים מהסבל שמסבה המחלה עצמה.

עננת השידוכים המרחפת מעל בתי הציבור החרדי אינה מאפילה רק על מחלות וצרכים מיוחדים. עננה זו מכוונת את דרכה של המשפחה בשאלות רבות: בחירת מקום המגורים, מוסדות הלימוד של הילדים, מקום העבודה של ההורים, ה"מסלול" ומקום העבודה של המיועדת ועוד. הדברים מגיעים עד כדי ניתוק קשרים משפחתיים מפני אימתה. לעתים, משפחה שחלק מענפיה שונים קצת בסגנונם (משפחה מרקע חסידי ששלחה למוסדות ליטאיים, משפחה מרקע דתי-לאומי שהתחרדה וכולי), תאלץ לשלם מחיר של פרידה וניתוק מהמשפחה המורחבת, לכל הפחות עד לאחר נישואי הבן או הבת הצעירים. רק לאחר מכן הם יוכלו להוציא חזרה מהבוידם את בני המשפחה הסוררים.

נזקי חרדת השידוכים אינם ייחודיים אפוא למקרי קצה. גם בחורים ובחורות "נורמליים" לגמרי (או כמעט כמעט לגמרי…) ניזוקים מהצורך המתמיד לכוון את דרכם לאור עמוד הענן של השידוכים. בחורי ישיבות מעולים אינם מממשים את עצמם במקום לימודים המתאים להם, רק מחשש היזק בשידוכים. בחורות טובות אינן שולחות קו"ח למקומות עבודה שלבן חפץ בהם (גם לאלו שיסייעו בידן לפרנס את הבעל השוקד על התורה), רק מחשש שמקום העבודה אינו נחשב רצוי בעולם השידוכים.

מי יודע כמה ממקרי הנוער הנושר, המאבד טעם בשמירת תורה ומצוות ובקיום אורח חיים חרדי, הם תוצר של הפחדים הסמויים של הוריהם מפני "מה יאמרו" עליהם בשידוכים

מי יודע כמה ממקרי הנוער הנושר, המאבד טעם בשמירת תורה ומצוות ובקיום אורח חיים חרדי, הם תוצר של הפחדים הסמויים של הוריהם מפני "מה יאמרו" עליהם בשידוכים. נערים אלו אינם לומדים במקום שלבם חפץ, והם נכבלים אל מסגרות שאינן מתאימות להם. הוריהם יודעים אולי כי לימודי מקצוע או מסגרת מכילה יותר ייטיבו עם ילדם, אך שידוכי האח והאחות (או החשש לשידוכי הילד עצמו) מונעים מהם לעשות את מה שייטיב עמו. החרטה מגיעה מאוחר מדי, כאשר הילד כבר איבד לחלוטין טעם בלימוד או בחיים הדתיים בכלל. או אז ניצבים הוריו בפני שוקת שבורה, וידם קצרה מלהושיע.

 

מערכה שניה: ואפילו בהסתרה?

עד כה דיברתי על הנזק מכך שהורים מקבלים החלטות על חייהם ועל חיי ילדיהם בשל פחד דמיוני מפני "מה יאמרו", בלא להביא בחשבון את טובת עצמם ואת טובת ילדם. אולם, הנזק של חשש זה אינו נעצר בבחירות שגויות. לעתים הופכת העננה כה עבה וקודרת, עד שהיא מביאה להסתרה מוחלטת של בעיות ממשיות העלולות להשפיע על חיי הנישואין. כך קורה שבשם החשש מ"שידוכים", אנשים מחמיצים את המטרה שעבורה, לכאורה, הם משתגעים כל כך ומאמללים את עצמם ואת ילדיהם – הקמת בית נאמן בישראל. ההסתרה של מידע אישי ורפואי מפני המיועד ומשפחתו היא רעה חולה שרבים חללים הפילה.

במשך קרוב לעשור עסקתי בתחום השידוכים לבעלי רקע רפואי. עסקתי – בעבר ולא בהווה – מפני שתמו כוחותי. במקום להתעסק במה ששדכן רגיל עוסק – זיווג אנשים לפי התאמה, נדרשו רוב המשאבים והכוחות שברשותי לחשיפת המידע הרפואי ולמלחמה עם הצדדים שלא להסתירו. קשה לתאר את עגמת הנפש הכרוכה בכך. אתה מנסה בכל כוחותיך לעזור לאדם בעל מגבלה להקים בית בישראל, ולבסוף מוצא את עצמך נלחם כדי לוודא שהשגת את המידע הנכון, שלא שיקרו לך, וששני הצדדים יודעים במה מדובר. החשש שמא אני מביא לנזק גדול יותר מתועלת בעקבות ההסתרה הכבדה, והמריבות התמידיות עם הצדדים על גילוי המידע, היו למעלה מכוחותי.

דעתי הנחרצת היתה ועודנה שיש לספר מראש על הבעיה לצד השני, באופן גלוי ובשקיפות מלאה. לכל הפחות, אמרתי להורים, רחמו על ילדכם ואל תיגשו לשידוך, אם אתם יודעים כי יש סיכוי גבוה שהוא ירד כאשר הצד השני יגלה את הרקע הרפואי. אך כל אחד נפנף בפסק רבו, שהורה לו לספר אחרי פגישה שניה או שלישית.

מי לוקח אחריות על עגמת הנפש של הנער או הנערה המגלים לפתע שרימו אותם ושהסתירו מהם מידע? מי מוכן לערוב לפצע בנפש ולתחושת הבגידה שאותם צעירים חווים? כיצד הם ייגשו לשידוך הבא שלהם?

מי לוקח אחריות על עגמת הנפש של הנער או הנערה המגלים לפתע שרימו אותם ושהסתירו מהם מידע? מי מוכן לערוב לפצע בנפש ולתחושת הבגידה שאותם צעירים חווים? כיצד הם ייגשו לשידוך הבא שלהם? ומה אם נוצר בין המשודכים קשר רגשי, והוא נגדע באופן אלים בגלל הגילוי של המידע המוסתר? האם תיטיב חוויה זו את סיכוייהם להינשא בעתיד או תשאיר צלקת בנפשם?

מעבר לשאלה המוסרית אם יש הצדקה להסתרה, היא מזיקה ליצירת קשר בין המשודכים. קיימת אמונה שעדיף לתת לזוג להיפגש באופן כביכול "נקי" ולייצר ביניהם קשר ראשוני תמים, מבלי שהבעיה הרפואית תעיב על ההיכרות ביניהם. הנחה זו שגויה לגמרי. כאשר אחד מבני הזוג מסתיר משהו, הוא אינו יכול לפתח קשר תמים עם הצד השני. התחושה הרעה של המסתיר בזמן הפגישות יוצרת דווקא מחסום העוצר בעדו להיפתח ולהביא את עצמו ואת אישיותו בצורה אמתית וכנה. הצד המסתיר מרגיש בהכרח שהוא "משחק" – הוא נכנס לתפקיד, ואינו יכול ליצור קשר כן עם בן שיחו. נוסף לכך, במקרים רבים, גם אם השידוך מתקדם בקצב טוב, עצם חשיפת הדברים יוצרת פגיעה באמון, שהיא לבדה עשויה להיות עילה לביטול.

בשלהי חודש ניסן תשע"ח צלצל הפלאפון שלי בשעה אחת בלילה, ומעבר לקו היה אדם שלא הכרתי. הוא התנצל על השעה, והסביר מדוע כל כך דחוף לו לדבר עכשיו. הוא סיפר שהלילה היו אירוסי בתו, זאת לאחר ששתו לחיים [וורט] כבר בשבוע שעבר. בסיום האירוסין יצאה בתו לטיול קצר עם החתן, והיא חזרה הביתה לפני שעה קלה נסערת כולה. במהלך הטיול, סיפר לה החתן כמשיח לפי תומו שהוא סובל ממחלה כלשהי (ונקב בשם המחלה). הבת אומרת, המשיך האב, כי מדובר בבחור נפלא, והיא מסכימה להתמודד עם ההשלכות של מצבו הרפואי. הסיבה שהוא מתקשר אלי היא שהם, ההורים, כן חוששים. הם מפחדים שהבת אינה מודעת היטב למצב שאליו היא נכנסת והם מעוניינים לשאול את דעתי בעניין.

שוחחנו כחצי שעה וסיכמנו להיפגש בבוקר בביתי. הם הגיעו למחרת יחד עם הכלה, וחזרו שוב על הדברים. לאורך השיחה, הבחנתי שהבת עוצרת את עצמה מלבכות, והתלבטתי האם זה בגלל הלחץ של הוריה לעזוב את השידוך או משום שהיא עצמה אינה מרגישה בטוחה בהחלטתה. בסיומה של השיחה, הפניתי אליה את השאלה, והיא התפרצה בבכי ואמרה: "אין לי בעיה עם המחלה, יש לי בעיה עם ההסתרה! מי אמר שהוא לא מסתיר ויסתיר עוד דברים!" בסופו של דבר, השידוך בוטל, ועבר זמן רב עד שהבחורה הסכימה לסלוח לאותו בחור על התרמית.

במקרה אחר, גבתה הבגידה באמון מחיר כבד עוד יותר. גרושה צעירה סיפרה לי כי היא מצאה גלולות בתוך שקית התפילין של בעלה זמן קצר לאחר החתונה. היא אמרה שאם בעלה היה מספר לה על כך יום לפני החתונה, היא לא היתה עוזבת אותו.

כללו של דבר, אין רווח בהסתרת מידע רפואי: היא פוגעת, היא משפילה – היא מזיקה. מעבר לכל השאר, היא מביאה לאיבוד האמון בין בני-הזוג, שהוא הוא הבסיס של חיי נישואים בריאים.

מקום לדון על הרקע הרפואי באופן ענייני, ולשקול אם מדובר בסיבה טובה לחשוש מלגשת לשידוך או שאין בו כדי להשפיע על חיי הנישואים של הזוג, הוא הופך לכתם שבורחים ממנו כמו מצרעת

מדוע אפוא מתנהגים אנשים באופן כל כך לא רציונלי ומסתירים מידע בדרך שתפגע בהם עצמם? דומני כי הטירוף של ההסתרה נובע למעשה מאותה עננת שידוכים שעליה דיברתי קודם. עננת השידוכים הדמיונית גורמת לאנשים להפוך כל בעיה רפואית לאיזשהו עניין מפלצתי. במקום לדון על הרקע הרפואי באופן ענייני, ולשקול אם מדובר בסיבה טובה לחשוש מלגשת לשידוך או שאין בו כדי להשפיע על חיי הנישואים של הזוג, הוא הופך לכתם שבורחים ממנו כמו מצרעת. אנשים אינם חוששים מהרקע הרפואי משום שהוא עלול להזיק לאושרם של בנם או בתם, כמו שהם חרדים מאימתה של עננת השידוכים. אם הם ישתדכו עם מישהו בעל רקע רפואי בעייתי, הם אומרים לעצמם, מה יאמרו הבריות?

כך נוצר מעגל קסמים המזין את עצמו: ההורים מסתירים מידע בגלל עננת השידוכים. הם יודעים שאם הם יגלו את הרקע הרפואי, אף אחד לא ירצה לגשת לשידוך עמם. אבל הסיבה שאף אחד לא ירצה לגשת לשידוך היא בגלל אותה עננה בדיוק, ולא מסיבות ענייניות!

האם לא עדיף לכולנו לוותר על כל הסבל הזה ופשוט להתחיל לדון בשידוכים באופן כנה וענייני?

 

מערכה שלישית: סולמות וחבלים

וכאן הבן שואל: האם איבדנו את האמונה הבסיסית שלנו בבורא העולם? איך אנשים המכוונים את כל חייהם לפי אמונתם ומשתדלים מאד לעשות את הדבר הנכון והרצוי בעיניו יתברך נהפכים לחסרי אמונה בבוא עת דודים של הבן או הבת? כיצד הם אינם חוששים להתאכזר לילדיהם האחרים, ולגרום להם לשלם מחיר כבד בגין שידוכי אחיהם ואחיותיהם? האם הם סבורים כי יד ההשגחה העליונה קצרה יותר בנושא השידוכים חס וחלילה?

איך אנשים המכוונים את כל חייהם לפי אמונתם ומשתדלים מאד לעשות את הדבר הנכון והרצוי בעיניו יתברך נהפכים לחסרי אמונה בבוא עת דודים של הבן או הבת? כיצד הם אינם חוששים להתאכזר לילדיהם האחרים, ולגרום להם לשלם מחיר כבד בגין שידוכי אחיהם ואחיותיהם?

מובא במדרש שמטרוניתא אחת שאלה את ר' יוסי בר חלפתא מדוע הוא אומר כי זיווגים הם דבר הקשה כקריעת ים סוף, שרק התערבותו של הקב"ה יכולה להוציאו אל הפועל – הלא גם היא יכולה לזווג בקלות את עבדיה ושפחותיה? הוא ענה לה: "אם קלה היא בעיניך, קשה היא בעיני הקב"ה." המדרש ממשיך שהיא לא האמינה לו, והלכה וניסתה לזווג בעצמה את עבדיה ושפחותיה. אלא שלמחרת היום, הם חזרו אליה במפח נפש: "זה מוחו פצוע, זה עינו שמוטה וזה רגלו שבורה". בקיצור, השידוכים המאולצים שלה לא עלו יפה. היא חזרה אל רבי יוסי בן חלפתא וביקשה הסבר לדבר. רבי יוסי ענה לה:

אמר: לא כך אמרתי לך אם קלה היא בעיניך קשה היא לפני הקב"ה כקריעת ים סוף? הקדוש ברוך הוא מה עושה להן? מזווגן בעל כרחן שלא בטובתן. הדא הוא דכתיב: "א-להים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בַּכּוֹשָׁרוֹת." מהו בכושרות? בכי ושירות. מאן דבעי אומר שירה ומאן דלא בעי בכי [מי שרוצה בזיווגו של הקב"ה אומר שירה, ומי שלא רוצה בכך והקב"ה מזווגו בעל כורחו – בוכה]. אמר ר' ברכיה: כלשון הזה השיבה ר' יוסי בר חלפתא: "הקב"ה יושב ועושה סולמות, משפיל לזה ומרים לזה, ומוריד לזה ומעלה לזה." הוי אומר: "א-להים שופט זה ישפיל וזה ירים" (בראשית רבה סח, ד).

המדרש מלמד אותנו שזיווגם של איש ואישה הוא דבר מופלא ומאתגר. יש בו סולמות עולים ויורדים, ממש כמו במשחק המוכר "סולמות וחבלים". לפעמים עולים עד למעלה, אבל לפעמים ניתן גם ליפול עד למטה. במשחק הלוח, נתונים העלייה והירידה להחלטת הקוביה, אולם בחיים האמיתיים מוביל הקב"ה את הצדדים ברצונם או בעל כורחם. מדרש זה מלמד אותנו את סוד התהליך של מציאת הזיווג. רק באמונה חזקה כי ה' הוא המשפיל והמרים ניתן לעבור את תקופת השידוכים בבטחה ובשפיות.

גם אני, כותב השורות, נמנה על אלו שפרק השידוכים שלהם היה קשה ואכזרי, קשה אפילו יותר מטיפולי הכימותרפיה והשתלת מח העצם שקדמו לו שנים מספר. על אף שבחסדי שמים החלמתי לחלוטין, הרקע הרפואי שלי מנע מידידי להציע לי הצעות שהיו יכולות להתאים לי. למדתי על בשרי כי מחלה אינה רק בעיה רפואית, אלא צרעת הנצרבת בבשר, המרחיקה אותך מלבוא בקהל.

על אף שבחסדי שמים החלמתי לחלוטין, הרקע הרפואי שלי מנע מידידי להציע לי הצעות שהיו יכולות להתאים לי. למדתי על בשרי כי מחלה אינה רק בעיה רפואית, אלא צרעת הנצרבת בבשר, המרחיקה אותך מלבוא בקהל

חוויתי את תקופת השידוכים מהצד הקשה שלה. חשתי את ארסם של "ידענים" שונים, שידעו טוב יותר מהרופאים האם מותר לי להתחתן ומתי. הם ידעו לפסוק כמה זמן עלי להמתין עד שאזכה לחמלתם ולהצעות הוגנות יותר. עד אז, הם יעצו לי להתפלל. "תתפלל", אמרו ברחמים. זה לא יעזור לך אצלנו, ולכן לא יעזור לך בכלל, אבל מה עוד אתה יכול לעשות…

אבל התפללתי וזכיתי משמים בזיווג נפלא שרק בורא העולם יכול לזמן.

"לולא ה' עזרתה לי כמעט שכנה דומה נפשי, אם אמרתי מטה רגלי חסדך ה' יסעדני" (תהילים צד, יז). אין מילים אחרות היכולות לבטא את תחושות הנער/ה המתמודד/ת עם רקע רפואי קשה. מלבד התמודדותם עם הבעיה, הם נאלצים לחוות את כבשן האש של השידוכים במגזר החרדי, הן בשידוכיהם הם והן אצל בני משפחתם, "הסובלים" בגללם.

הקושיה הגדולה מופנית אל אותם בני תורה, שביתם מושתת על יסודות החינוך הטהור ושכל שיחתם היא אמת ואמונה: איך נפלו גיבורים דווקא במקום שיד ה' ניכרת לכל? איך זה שאותם אנשים מאבדים את אמונתם דווקא בעניין הנמצא כל כך מחוץ לשליטתנו?

בעיצומה של תקופת השידוכים שלי, הלא קלים כאמור, שוחחתי עם בן דודי, הרה"ג ר' יצחק לורינץ. הוא אמר לי כך: לכל אדם נקבע זיווגו משמים. אולם, בנוהג שבעולם, כשבחור או בחורה מגיעים לפרקם, כל בני גילם הם בגדר שידוכים פוטנציאליים. כיצד יכול אדם למצוא את זיווגו המיוחד לו, אם הוא צריך לזהות אותו בין רבים כל כך? אלא שחסד עשה ה' עם האדם ונתן לו מורכבות ה"מסננת" מועמדים, וכך קל לו יותר להגיע אל המיועדת עבורו. עליך לראות בקושי שלך ברכה, אמר לי – כך תוכל למצוא את בת זוגך ולחסוך מעצמך פגישות רבות עם אלו שאינן מיועדות לך. אין לי אלא לומר שהוא צדק.

שאלת האמונה בזמן השידוכים תישאר שאלה קשה. אך המבט הנכון הוא לראות במגבלות סיוע אלוקי למציאת הזיווג – עוד אחד מהסולמות ומהחבלים העולים ויורדים כרצון ה'.

תמונה: Bigstock