צריך עיון > סדר עיון > לדעת לקבל > "והיא חברתך": הדדיות ושונות בזוגיות

"והיא חברתך": הדדיות ושונות בזוגיות

מאמר תגובה ל"לדעת לקבל"

אביאל נריה
אביאל נריה

ישנם שני ממדים לקשר זוגי. באחד, החלוקה המהותית בין איש ואשה משחקת תפקיד מרכזי. באחר, מנגד הקשר בין בני הזוג חברי, הדדי, ודומה באופיו לקשר שבין שני חברים. הבנה של חלוקה זו יכולה לפתור את המבוכה הרעיונית של זוגות בדורנו, כמו גם מתחים אישיים ביניהם.

כ"ג אדר תש"פ

"אדם אינו קודם כל אדם ואחר כך זכר או נקבה, אלא מתחילת ההוויה האיש הוא איש והאישה היא אישה." כך אמרתי לא מזמן לחבר, שהזדעק על השפעת רב-המכר "גברים ממאדים ונשים מנוגה" על יועצי הנישואין בחברה החרדית. הוא טען כנגדי, שאמירה מעין זו אין לה מקום בימינו. כיום אנחנו כבר יודעים, הסביר לי, שאיש ואישה גדלים לתוך תבניות. החברה מעצבת בתודעתנו דימוי נשי ודימוי גברי, אבל לאמתו של דבר, אין בין המינים שוני אופייני מהותי.

דבריו של אותו חבר מייצגים את העמדה שבקצה שלה נמצא הפמיניזם הרדיקלי, הטוען כי אין הבדל מובנה בין האיש לאישה. לשיטה זו, אישה אינה נולדת אישה אלא מלמדים אותה להיות כזו (כשמלבישים אותה ורוד ונותנים לה בובה). מנגד עומדת הגישה המסורתית, המבדילה בין האיש לאישה וסוברת כי הם בעלי אופי שונה במובהק; יש להם תפקידים שונים בעולם, ואין טעם לנסות להביאם לשוויון.

רובו של הציבור החרדי אינו, לשמחתי, כה "מתקדם". הוא עדיין גורס כי על האיש להיות איש ועל האישה להיות אישה. עם זאת, העובדה שבבתים חרדיים רבים היתה האישה למפרנסת עיקרית, מערערת במידת מה את חלוקת התפקידים המקובלת. רבים חוששים ששינוי זה יאיים גם על יחסי הזוגיות המסורתיים ועל חוסנו של הבית היהודי

רובו של הציבור החרדי אינו, לשמחתי, כה "מתקדם". הוא עדיין גורס כי על האיש להיות איש ועל האישה להיות אישה. עם זאת, העובדה שבבתים חרדיים רבים היתה האישה למפרנסת עיקרית, מערערת במידת מה את חלוקת התפקידים המקובלת. רבים חוששים ששינוי זה יאיים גם על יחסי הזוגיות המסורתיים ועל חוסנו של הבית היהודי. חשש זה עומד בלב מאמרה של הגב' פפר, המתריע מפני הפיכת האישה ל"נותנת" במקום ל"מקבלת".

גב' פפר מציעה להתמודד עם האיום באמצעות שינוי תודעתי אצל הנשים, שיאפשר להן לראות את עצמן מקבלות למרות היפוך התפקידים המסורתי. ואכן, נראה שבדרך זו או אחרת, הציבור מתמודד עם השינוי באמצעות חיזוק תודעתי. גישה דומה גורסת כי תפקידיהם המסורתיים של האיש והאישה עדיין נותרו על מקומם, אלא שהיא עוזרת לו בעבודה והוא עוזר לה במטלות הבית ובטיפול בילדים.

אולי יש אנשים ונשים שחיזוקים תודעתיים אלו מועילים להם, אך לדעתי, לא נוח לחיות שנים רבות בתחושה שאינך עושה את תפקידך האמתי בעולם אלא "עוזר" למלא תפקידו של אחר. להלן אציע גישה נוספת ליישב את הסתירה שבין התפיסה המהותנית המסורתית, הנתמכת במקורות יהודיים, לבין מציאות חיינו.

יש בזוגיות "שני דינים", שני ממדי קשר בין איש ואישה: קשר זוגי, שבו החלוקה המהותית משחקת תפקיד מרכזי; וקשר חברי, הדדי יותר, הדומה באופיו לקשר שבין שני חברים. חלוקה זו מצאנו כבר בפסוק במלאכי: "וְהִיא חֲבֶרְתְּךָ וְאֵשֶׁת בְּרִיתֶךָ". מכאן כי האישה היא גם חברתו של האיש וגם אשת בריתו

לדעתי, יש בזוגיות "שני דינים", שני ממדי קשר בין איש ואישה: קשר זוגי, שבו החלוקה המהותית משחקת תפקיד מרכזי; וקשר חברי, הדדי יותר, הדומה באופיו לקשר שבין שני חברים. חלוקה זו מצאנו כבר בפסוק במלאכי: "וְהִיא חֲבֶרְתְּךָ וְאֵשֶׁת בְּרִיתֶךָ".[1] מכאן כי האישה היא גם חברתו של האיש וגם אשת בריתו.

בניגוד לממד של "איש ואישה" שאינו משתנה במשך הדורות, ממד החברות משתנה ומתעדכן. להלן אסביר את שני הממדים ואת ההשלכות המעשיות של חלוקה זו.

 

נעים מאוד, איש ואישה

המאפיין המרכזי של הזוגיות הוא ללא ספק יחסי איש ואישה, כלומר יחסים בין מינים שונים זה מזה מהותית, הממלאים כל אחד תפקיד שונה בקשר.

כיצד נדע מהו אופיו של האיש ומהו אופיה של האישה? הצעה פשוטה: במקום לנסות לתת תשובה "מדעית" על השאלה, נצמצם אותה אל תחום יחסי הזוגיות. אין לנו צורך לקבוע מסמרות ולהצמיד בכוח אל האיש או אל האישה מאפיינים שהם מסרבים להזדהות אתם. במקום זאת, נשאל את בן הזוג, כלומר, את הצד שכנגד, מה הוא רוצה לראות בשותף לחייו.

ובכן, אם נשאל אישה מהם המאפיינים שהיא מחפשת באיש, על פי רוב היא תאמר: חזק, שכלתן, דעתן, מוביל. אם נשאל איש מהם המאפיינים שהוא מחפש באישה, על פי רוב הוא יענה: עדינה, רגשנית, מבינה, מקבלת. היא רוצה שהוא יהיה גברי, הוא רוצה שהיא תהיה נשית. אפשר להתפלפל ולומר שמה שהאישה קוראת גברי אינו באמת שייך אל הגבר ומה שהאיש מכנה נשי אינו באמת מאפיין את האישה. אבל כך או כך, אלו הן הציפיות ההדדיות, ומי אנו שנתערב?

אם נשאל אישה מהם המאפיינים שהיא מחפשת באיש, על פי רוב היא תאמר: חזק, שכלתן, דעתן, מוביל. אם נשאל איש מהם המאפיינים שהוא מחפש באישה, על פי רוב הוא יענה: עדינה, רגשנית, מבינה, מקבלת. היא רוצה שהוא יהיה גברי, הוא רוצה שהיא תהיה נשית

יטען הטוען: כשאתה אומר שהגבר הוא שכלתן והאישה רגשנית, בעצם טמונה בדבריך אמירה שיכולותיה השכליות של האישה חלשות ביחס ליכולותיו של האיש, והלא אישה אינה נופלת מן האיש ביכולותיה הקוגניטיביות! ואני שואל: האם העובדה שהציפיות של בני הזוג זה מזה שונות, מבטלת את היכולות של הצד שכנגד? ודאי שגברים הם גם רגשנים (ובוכים), ונשים הן  גם שכלתניות (ודעתניות), אבל הציפיות של בני הזוג זה מזה מתייחסות לייחודיות שכל אחד מביא אל הקשר. אישה מצפה שבעלה יגיב לסיטואציות בקור רוח ובאופן שכלתני. יפריע לה אם הוא יפרוץ בבכי בהיקלעו למצב מורכב, או יתייצב מולה בעמדת נזקק. האיש מצפה מהאישה לנהוג ברוך ובחן. יפריע לו אם היא תנהג עם סביבתה ועמו באופן מחוספס וענייני מדי, או אם היא לא תתאמץ להיות מטופחת ולהיראות טוב. ברי שתוך כדי קבלת החלטות – קטנות ויומיומיות או גדולות ומשמעותיות – משמשים הרגש והשכל בערבוביה אצל שני המינים, אבל כל אחד מביא לבית חוזקות שונות.

 

חברות בין בני הזוג

מסתבר כי בעבר הממד של "איש ואישה" תפס את רוב המקום של הקשר הזוגי. הגברים היו אנשי העולם והנשים היו עקרות הבית המגדלות את הילדים. ההבדלים הבולטים בתפקידים היומיומיים יצרו פער עמוק בין גברים לנשים, כך שרוב התקשורת בין המינים הצטמצמה לגבולות יחסי איש ואישה. כיום, אין הבדל גדול בין גברים לנשים בתחומי העיסוק. שניהם עובדים באותן עבודות וממלאים אותם תפקידים כמעט, הן בבית והן מחוצה לו. דבר זה נכון גם לציבור שומרי התורה, המקפיד על הפרדה בין המינים. מתוך כך, ההיבט של החברות בקשר הזוגי נוכח באופן ניכר יותר.

בחברות אין תפקידים. שני החברים נהנים מעצם הקרבה ההדדית, הם אינם בוחנים זה את זה ולא שופטים זה את זה. הם שואפים להיות יחד כמה שיותר. הם נהנים לשוחח זה עם זה. הוא אוהב להיות אתה והיא אתו. החברות היא קלה ונעימה. היא חפה מהמתח המתמיד שבין המינים

בחברות אין תפקידים. שני החברים נהנים מעצם הקרבה ההדדית, הם אינם בוחנים זה את זה ולא שופטים זה את זה. הם שואפים להיות יחד כמה שיותר. הם נהנים לשוחח זה עם זה. הוא אוהב להיות אתה והיא אתו. החברות היא קלה ונעימה. היא חפה מהמתח המתמיד שבין המינים. זאת לעומת הממד השני של הקשר שבו מודגש דווקא ההבדל בין המינים. בקשר הלא הדדי יש משהו איתן ועוצמתי – האיש הוא איש והאישה היא אישה, והמתח ביניהם הוא מה שמחזיק את הקשר. יש בו הגשמה של חלום: היא רצתה איש, הוא רצה אישה. השילוב – הלא קל – בין תכונותיהם השונות מאפשר להם להקים בית.

אך אי אפשר לזה בלא זה. החברות היא מבנה נוח לקשר שאין בו מחויבות הדדית לתחזוקת בית ולגידול ילדים ושאינו מעורר השראה ליצירה חדשה. לכן, חברות מתאימה לבני זוג, אך אינה מתאימה לבניין בית. מצד שני, זוגיות שאין בה ממד של חברות מתאפיינת בתקשורת לקויה ובריחוק.

השילוב בין שני הממדים של הקשר הזוגי הוא מופלא. היכולת לתמרן בין קשר חברי, שבו בני הזוג הם חברים במלוא מובן המילה, לבין קשר שבו כל אחד תופס תפקיד אחר, היא המתכון המושלם לקשר אמתי, לבית שיש בו אהבה ואחווה.

נראה כי ממד האישות אינו משתנה לאורך הדורות: האיש משחק בתפקיד האיש והאישה בתפקיד האישה. לעומת זאת, אין כל סיבה לחשוב שלממד החברות יש נוסחה קבועה. החברות מטבעה משתנה מזוג לזוג, וודאי שאופני הביטוי שלה אינם נשארים קבועים לאורך הדורות.

בימינו, ניהול הבית הוא תחום שבו שולט ממד החברות שבזוגיות, שבו אין הבדל מהותי בין בני הזוג אלא הם דומים לשותפים לדירה המנהלים משק בית יחדיו. לצד זאת, כל עוד ברובד פנימי יותר נשמרת הדינמיקה הזוגית שבה האיש והאישה הם עדיין איש ואישה, הרי שלא חל שינוי אמיתי במבנה הבית

העובדה שכיום חולקים האיש והאישה את מטלות הבית ואת היציאה לעבודה – מבטאת את החברות ביניהם. בימינו, ניהול הבית הוא תחום שבו שולט ממד החברות שבזוגיות, שבו אין הבדל מהותי בין בני הזוג אלא הם דומים לשותפים לדירה המנהלים משק בית יחדיו. לצד זאת, כל עוד ברובד פנימי יותר נשמרת הדינמיקה הזוגית שבה האיש והאישה הם עדיין איש ואישה, הרי שלא חל שינוי אמיתי במבנה הבית. מה שקורה בדורנו הוא שהחלק החברי שבזוגיות מקבל מקום משמעותי יותר בקשר. אולם, ככל שהוא אינו מבטל את הממד המהותי של הקשר ולא מפחית מהמתח הבריא בין בני הזוג, הרי שאין לחוש ליציבות הבית, גם אם האישה מפרנסת והבעל מטפל בילדים.

 

שני ממדי הקשר – משמעות מעשית

אביא כמה הדגמות מן השטח לשני ממדי הקשר הזוגי:

בחיי היום-יום: דרכה של אישה לחלוק את חוויותיה וכאביה עם בעלה (גם לו יש כאבים, אך הוא נוטה להדחיק אותם). לעתים נכון להיות חבר, מקשיב ושותף, מבלי להביע עמדה כלשהי. לעתים נכון להיות איש, מחושב וקר רוח, ולתת עצה מזווית ראיה שונה. ומהזווית הנשית, פעמים שעלייך להיות חברה, נעימה ותומכת; ופעמים שעלייך להיות אישה, מרגישה ומבינה (מלשון בינה).

ברגעים קשים: כשמתגלעים מתחים בין בני הזוג והם מחפשים מוצא ודרך, לפעמים עליהם לעורר את הקשר החברי, וללבות את האהבה הפשוטה ביניהם; ולפעמים עליהם לחזק את הקשר הזוגי: על האישה להיות נשית ומתרפקת, ועל האיש להיות גברי וחזק, ודווקא מתוך כך תעלה הזוגיות על המסלול.

בקשר הפיזי: מצד אחד שם בא לידי ביטוי יותר מכל היות האיש – איש, והאישה – אישה; אך מצד שני, ממד החברות מתבל בטעם טוב את הקרבה ההדדית, מעשיר אותה ויוצר גיוון טבעי.

ההכרה בשני ממדי הקשר מאפשרת לחיבור בין בני הזוג לשגשג לאורך שנים. המקצוענים יתלמדו גם באמנות החלפת הכובעים – מיומנות המאפשרת לאיש להחליף את כובע החבר בכובע הגבר בדיוק בזמן. ביחס לנושא מסוים ובמשך זמן מסוים (חמש דקות, שעה, שבועיים) בזוגיות הוא מתפקד כחבר (השווה) וביחס לנושא אחר הוא עובר, בתזמון מושלם, לתפקיד הגבר (השונה).

 

אין לפחד מחלוקות מהותיות

בשולי הדברים אעיר כי בתקופה האחרונה נראה כי רבים מיועצי הנישואין מבקשים גם הם להיחשב מתקדמים, והם נמנעים מלדבר על ציפיות האישה מהאיש וציפיות האיש מהאישה. אולם הימנעות זו עשויה לפגוע בליבת הקשר הזוגי. חובה על אנשי המקצוע בתחום הנישואין – המכירים את התהליכים הזוגיים – לדבר על תכונות האופי השונות של האיש והאישה. אפשר לציין שישנם יוצאים מן הכלל, אך חשוב להדגיש גם שהם אינם מעידים על הכלל. על העוסקים בהדרכת נישואין לפני החתונה או אחריה, להבחין ולהבדיל בין האיש לאישה. מנסיוני, פעמים לא מעטות די היה במילים "ככה זה" – כלומר, כך דרכו של איש, כך דרכה של אישה – כדי להקל באופן משמעותי על כאבם של בני זוג מתוסכלים.

בתקופה האחרונה נראה כי רבים מיועצי הנישואין מבקשים גם הם להיחשב מתקדמים, והם נמנעים מלדבר על ציפיות האישה מהאיש וציפיות האיש מהאישה. אולם הימנעות זו עשויה לפגוע בליבת הקשר הזוגי. חובה על אנשי המקצוע בתחום הנישואין – המכירים את התהליכים הזוגיים – לדבר על תכונות האופי השונות של האיש והאישה

כאשר מטרת ההגדרה המבדלת בין האיש לאישה היא שיפור הקשר הזוגי, בוודאי מותר ואף רצוי לדבר על אפיונים מהותיים, ואין לחשוש גם לדבר על חולשות, של הגבר ושל האישה. זאת, בהנחה שבורא עולם סידר את חוזקו של זה כנגד חולשתו של זה.[2] יתרה מזו, בחלוקה לפי מין אין תכונת אופי שהיא חולשה בהגדרה, שכן לעולם חיזוקו של כוח אחד בנפש יבוא על חשבון כוח אחר.[3] לרגישותה של האישה מעלות בכל תחומי החיים, ובפרט בחיי הבית: בהתנהלות שלה מול בעלה ובגידול הילדים. אדרבה, כשהרגישות הנשית תזדקק לשכלתנות הגברית – היא תתרום לקשר בין האיש לאישה. ה"חולשה" של האישה יכולה לתרום לחיזוק הקשר הזוגי, כמו באמצעות ההזדמנות לתת לאיש להיות נותן ולאישה מקבלת שהציגה גב' פפר במאמרה.

לאור הנוסחה שלעיל, המחלקת את הקשר הזוגי לשני ממדים נפרדים, ההגדרה המהותנית המבחינה בין נפש האיש לנפשה של האישה קלה הרבה יותר לעיכול, גם במציאות זמננו. אפשר להרגיש נוח להיות גברי או להיות נשית, לצד נתינת מקום למרחב החברי, ההדדי, שבו ההבדלה בין המינים אינה באה לידי ביטוי. כל זוג מוצא את האיזון המתאים לו בין הממדים, מבלי לבטל את דמותם של הגבר והאישה, מבלי להתכחש לתנאי החיים או להילחם בהם.

 


[1] מלאכי ב, יד.

[2] מעניין להתבונן בכך שהשיח המהותני – המחלק בין נפשו של איש לנפשה של אישה – מצטייר מזלזל בנשים ומגדיר אותן חלשות ביחס לגברים. זאת אף שלכאורה הזלזול בגברים לא פחות בוטה, ואולי גם יותר. הלא איננו רגישים ואיננו מקשיבים, ואנו רוצים רק דבר אחד. את האישה יש לאתרג, ואת האיש? כל המרבה להכות הרי זה משובח, שהרי יארך שנים רבות עד שנחזור לאיזון. לדוגמא אצטט פתיח של טור ביקורת ספרים מ"הארץ": "בשביל אשה שחיה בעולם ובאה במגע עם גברים באופן יום־יומי, שנאת גברים היא רגש כמעט מתבקש, שהרי איך אפשר לסבול קבוצה שהמאפיינים המשותפים לחבריה הם, בהכללה גסה, אגו מנופח, גסות רוח ונטייה לאלימות?" אחד המגיבים לכתבה הציע להחליף את האזכורים של "אשה" ו"גברים" לנוצרי ויהודים, אשכנזי וספרדים, לבן ושחורים, ועוד. אפשר רק לדמיין מה היה קורה אם היו מפרסמים מילים כאלו על אחת מהקבוצות הללו.

[3] ראה: ספר הכוזרי, מאמר ב, אות נ.

תמונה: Bigstock

תגובה אחת על “"והיא חברתך": הדדיות ושונות בזוגיות

  • מאמר מקסים . כתוב בנעימות מתכתב עם מציאות החייים העכשווית ועם המהותנות השמרנית בצורה נעימה

כתוב תגובה:

נא להזין תוכן בתגובה
חובה למלא שם
נא למלא כתובת אימייל