השנים האחרונות רצופות אירועי קיצון אקלימיים, המעוררים מחשבה על אחריותנו לשמירת עולמו של הקב"ה. גם מי שהתרגל לפקפק בקיומו של משבר עמוק ביחסי האדם והסביבה, להסתפק בהסברים שגרתיים לאירועים חריגים ולהפטיר כאשתקד, אינו יכול להישאר אדיש מול המתרחש. הנה כמה מאירועי הקיצון שחווה העולם בשנים האחרונות: שריפות ענק במערב ארה"ב וקנדה, בברזיל, באוסטרליה, באזורים שונים באירופה ואף בסיביר; סופות ושטפונות יוצאי דופן; התחממות מוחשית ששיאה בימים של עומס חום קיצוני, המתרחשים בתדירות גבוהה יותר מבעבר. חודש יולי החולף, לדוגמא, היה החם ביותר מאז שהחלו המדידות לפני למעלה ממאה שנה, וכך כל קיץ בקיצים האחרונים. מדובר במגמה, לא באירוע קיצון אחד.
אף ששינויי טמפרטורה אינם דבר חדש (מדענים יודעים להצביע על שינויים שהתרחשו בעבר הרחוק באמצעות מדידות שונות), רוב רובם של המדענים מן התחומים הרלוונטיים מסכימים שלאירועים הקיצוניים שאנו חווים יש קשר למעשי ידי אדם. הם חוזים שאירועים אלה יתרחשו בתדירות גדולה והולכת, ואף יחריפו.[1] בתוך דור או שניים, אומרות התחזיות העדכניות בעניין זה, העולם המוכר לנו עתיד להשתנות כמעט לבלי הכר.
האם השאלה מה חובתנו כלפי הבריאה, או ביתר דיוק כלפי צאצאינו וצאצאי צאצאינו, אינה חשובה דיה לעסוק בה מנקודות מבט הלכתיות, דתיות ומוסריות?
האוקיינוסים, איזור טבע פראי ומקור חיים עיקרי לא רק לבעלי החיים שבתוכם אלא לחיים על כדור הארץ בכלל, נמצאים באיום ממשי. הם סופגים את עיקר ההתחממות ומשתנים בדרכים שונות. מפלס המים עולה, מיני דגים הזקוקים לטמפרטורה נמוכה נכחדים (ואחרים, ובהם מינים פולשים, משגשגים ומביאים לשינוי נוסף במערכת האקולוגית), שוניות האלמוגים נכחדות, ויכולת ההגנה של האוקיינוסים על החיים בכדור הארץ נפגעת. יערות הגשם אף הם מאוימים חמורות: לפי מחקר עדכני, מעשי האדם כבר פגעו או הרסו לחלוטין שני שליש משטחם של יערות הגשם.[2] ההרס מתבצע בעיקר בדרך של בירוא שטחי יער נרחבים כדי לפנות מקום לגידולים חקלאיים, על ידי כריתה או הצתת שריפות מכוונת. חשיבותם של יערות הגשם לחיים על פני האדמה עצומה: הם מכסים כ-7% משטח היבשה בכדור הארץ, אבל אחראים על 28% מייצור החמצן בו, זאת מלבד העושר הבלתי נתפס של מיני חיים שהם כוללים.[3]
הפלסטיק, חומר שאפשר למצוא כמעט בכל מוצר תעשייתי, מאיים בצורות שונות על המארג האקולוגי. פלסטיק הוא חומר שאינו מתכלה בקלות; הוא מצטבר והולך ומזהם חלקים שונים בכדור הארץ. בשנים האחרונות נוצרו באוקיינוס השקט "איי פלסטיק", וההערכות הממעיטות אומדות את גודלם בכ-700,000 קמ"ר (יותר מפי 30 משטחה של מדינת ישראל). זיהום הפלסטיק וההתחממות אינם הבעיות היחידות שמהן סובלים האוקיינוסים. חומציות המים עלתה; דיג היתר הביא לכך שבתוך שנים ספורות ניתן יהיה למצוא בים יותר מיקרו-פלסטיק מדגים.
שתי הבעיות הבולטות ביותר ביחס האדם לסביבה הן אפוא התחממות כדור הארץ ויצירת פסולת בהיקפים עצומים. יש גם בעיות אחרות, כמו הכחדת מיני בעלי חיים, קריסת מושבות דבורים מאביקות ברחבי העולם, התרחבות המדבור, או "החור באוזון" (עניין זה יכול דווקא לשמש דוגמא טובה לטיפול מוצלח של האדם בבעיה שהוא יצר – ה"חור" הולך ומצטמצם). כל אלו הם איום של ממש על המשך החיים בעולמו של הקב"ה.
מה עמדתנו, בני התורה, ביחס למשבר האקולוגי? המאבק בנושאי איכות סביבה מזוהה בדרך כלל עם קבוצות אחרות באוכלוסיה. כך היה בעבר, כשהבעיות נראו מקומיות, נוגעות לאיכות החיים יותר מלחיים עצמם, וכך גם כיום, כשרצף הנקודות מתחבר למסה קריטית לנגד עינינו, והמשבר האקולוגי מאיים על עתיד הדורות הבאים.
דברים אלו נוגעים להרגלי החיים של כל אחד ואחד מאתנו. לדוגמא, סוגיה הלכתית-אקולוגית שהיתה צריכה להעסיק אותנו, נוגעת לייצור, הפצה וצריכה של בשר בקר. תעשיית גידול הבקר היא ככל הנראה המזהמת ביותר מבין התעשיות המודרניות, מביאה לבירוא יערות בהיקף עצום כדי לגדל דגנים למאכל הבקר (בהיקף גדול פי כמה ממה שהיה צורך האדם אילו היה אוכל דגנים אלה ישירות), מבזבזת מים בהיקף לא ייאמן,[4] ומביאה לפליטת גזי חממה על ידי בעלי החיים בשיעור העולה על גזי החממה הנפלטים מכלל כלי התחבורה בעולם. נוסף לכך, מתאפיינת תעשיה זו בצער בעלי חיים מתמשך, אינהרנטי, בשלבי הגידול וההובלה של הבהמות. מדוע איננו דנים בהצדקה ההלכתית לצריכת בשר? האם אין עלינו לצמצם את צריכת בשר הבקר לשבתות וימים טובים? להחלטה על הימנעות מצריכת בשר בקר לאורך ימות השבוע יש משמעות אקולוגית גדולה מאוד. קריאה אפשרית של גדולי התורה לנהוג כן היתה יכולה לסמן התעוררות דתית ממשית בכיוון הדאגה לסביבה.
היבט עמוק יותר של צמצום אחריות האדם התורני אל ההלכה בלבד, הוא תחושה של חוסר אחריות כלפי הבריאה. בניגוד לדברי הקב"ה לאדם הראשון: "תן דעתך שלא תחריב ותקלקל את עולמי", איננו מרגישים אחריות על העולם בכללותו
מנקודת מבט גלובלית, בשל גודלו היחסי של הציבור החרדי השפעתו על משבר האקלים אפסית. כך בעצם גם ביחס לגודלה של מדינת ישראל כולה (אם כי המדרך האקולוגי שלה, "טביעת הרגל", גדול פי שלושה מגודלה היחסי). אבל השאלה שעומדת במוקד המאמר הזה היא שאלה מוסרית. האם מוצדק לנהוג באגואיסטיות כלפי הבריאה, ולהשאיר לדורות הבאים פחות ממה שקיבלנו בעצמנו מהדורות הקודמים?[5] מי שאינו עוסק ביישובו של עולם, בבניינו ובהתפתחותו, פסול לעדות. חברה מתוקנת, מלמדים חז"ל, אינה יכולה לסמוך על אדם האדיש לסביבתו. ומה באשר למי שאינו עוסק בקיומו של העולם? חובתנו היהודית דורשת מאתנו אפוא גיבוש עמדה בנושא זה, ותהא השפעתה אשר תהא.
מדוע אפוא שאלה זו אינה מצויה באופק החשיבה של בית המדרש? האם השאלה מה חובתנו כלפי הבריאה, או ביתר דיוק כלפי צאצאינו וצאצאי צאצאינו, אינה חשובה דיה לעסוק בה מנקודות מבט הלכתיות, דתיות ומוסריות?
יתכן שהסיבה לכך היא שזהו תחום חדש, שנולד מההתפתחות הטכנולוגית המואצת בדורות האחרונים, ואין בו מסורת של דיון הלכתי, מוסרי או אגדתי. יתכן גם שמדובר בהיבט נוסף של התכנסות בית המדרש לד' אמות של הלכה. בית המדרש אינו עוסק בשאלות שאינן נוגעות להישרדותו המידית, גם אם נחיצותן מורגשת. כשתודעת הקיום מלווה בחרדה תמידית לשרידות הקהילה הקרובה, קשה לתת את הדעת על שאלות גלובליות כמו שרידותה של המערכת האקולוגית בדורות הבאים. לכך מצטרף ריחוק תודעתי. קשה להראות לאדם המשתמש בכלים חד-פעמיים בסעודת השבת שלו את הנזק שהם מביאים בגמר השימוש. הוא מתרחש רחוק מהעין, במקום אחר. מבחינת רוב האנשים, הפח השכונתי הוא התחנה האחרונה של האשפה. המודעות לשטחי הקרקע שגוזלת ההטמנה ולתוצאותיה – פגיעה במי התהום, למשל – נמוכה מאוד.
היבט עמוק יותר של צמצום אחריות האדם התורני אל ההלכה בלבד, הוא תחושה של חוסר אחריות כלפי הבריאה. בניגוד לדברי הקב"ה לאדה"ר: "תן דעתך שלא תחריב ותקלקל את עולמי"[6] (המצוטטים בשנים האחרונות לא מעט ונראה כי הם מקור התורני היחיד לדיון בסוגיות אקולוגיות), איננו מרגישים אחריות על העולם בכללותו, עולמו של הקדוש ברוך הוא. הוא ברא את העולם, והוא כביכול נושא באחריות לו. אין זו דאגתנו, ידאג הוא יתברך לעולמו; כשם שאנו מצאנו בריאה יפה לפנינו, כך ימצאו ילדינו.[7]
נוסף לכך, וכאן אני עובר לנימוקים שכוחם יפה גם ביחס למי שיש לו מודעות כלשהי לתהליכים אלה, קיימת חשדנות ביחס למניעיהם של סביבתנים ולאידאולוגיה שלהם. באופן מסורתי (אם כי לא בצורה מוחלטת) השתייכו שוחרי סביבה לצד השמאלי של המפה הפוליטית, והאידאולוגיה שלהם ניזונה משלושה מקורות עיקריים: אמונה במדע, בהסבריו לתופעות הטבעיות ולשינויים שעובר כדור הארץ, ובחיזוייו את העתיד; גישה ביוצנטרית (המנוגדת לגישה האנתרופוצנטרית, שהאדם בה במרכז) שאינה מעמידה את האדם ואת צרכיו מעל יצורים אחרים ומעל צרכיהם; ותפיסה מטריאליסטית או אפילו מכניסטית של הקיום. זו האחרונה נחוצה כדי להצביע על הקשר בין מעשי ידי האדם לתהליכים שעובר העולם, נוסח "אפקט הפרפר". העולם משול למכונה ענקית, שלכל חלק מחלקיה השפעה אפשרית על החלקים האחרים. כל אחת מתפיסות אלה מצויה במתח, מוצדק או לא, עם התפיסה הדתית הרווחת שלנו.
היבט נוסף של חשדנות זו קשור לנטיית ההתבדלות האוטומטית של היהודי. המאמץ האקולוגי, מעצם טיבו, משותף לאנושות כולה. הגורמים לשינויי האקלים חוצים גבולות מדיניים ותרבותיים, וכך גם ההשפעה של שינויים אלו.[8] החשיבה על סוגיות משותפות לכלל בני האדם אינה טבעית לנו. אנו זוכרים את שאירע לבוני המגדל לאחר המבול. איננו להוטים לעסוק בסוגיות מוסריות או דתיות המצריכות שיתופי פעולה כלל אנושיים.
עמדה תורנית מבוססת בשאלות אקולוגיות עשויה לתרום רבות גם לחברות אחרות, דתיות ושאינן, תרומה שתפצה על משקלה הזעיר של החברה החרדית באוכלוסיה
יהיו הסיבות אשר יהיו, דומני שאף אחת מהן אינה פוטרת אותנו מחובתנו הדתית והמוסרית לעסוק בסוגיה. גם אם תהיה השפעתנו אפסית, חובה עלינו לברר לעצמנו את עמדתנו כלפי הנושא. יתרה מזו, עמדה תורנית מבוססת בשאלות אקולוגיות עשויה לתרום רבות גם לחברות אחרות, דתיות ושאינן, תרומה שתפצה על משקלה הזעיר של החברה החרדית באוכלוסיה. אני מקווה שמאמר זה יהיה חלק מדיון תורני גדול, שיתבסס על מקרא ואגדה, הלכה וקבלה, חסידות ומוסר. המשאבים האינסופיים של בית המדרש עוד לא החלו להירתם באופן ממשי לנושא. הקב"ה הסתכל בתורה וברא את העולם; אפשר שחובתנו היא ללמוד ממנה כיצד לקיים אותו בשעת משבר.
הדברים נכתבים בזמן שבו "קרבה שנת השבע, שנת השמיטה", שלהי שנת תשפ"א. עיון פשוט במקראות (פרשות משפטים, בהר, ראה, וילך) מלמד שלמצוות השמיטה תכלית כפולה, רוחנית וחברתית, ולשתיהן גם משמעות אקולוגית. התורה מדברת על השבתת הארץ לה', בדומה לשבת, ועל הרווח החברתי שהשבתה זו תביא – הנגשת התוצרת החקלאית גם לעניים ולאביונים. מנוחתה של האדמה מהעיבוד האינטנסיבי ויכולתן של חיות השדה להיזון מיתרת הגידולים הן ביטוי למרכזיות של סוגיית היחס לסביבה בתורה. מצוות השמיטה מנכיחות את המתח שבו מתנהלים החיים על פני האדמה, ומזכירות לנו שלא להגזים בשעבודו ובניצולו של הטבע.
קדמה ומחיריה
בזכות המדע והפיתוחים הטכנולוגיים הנגזרים ממנו היו מאתיים השנים האחרונות לשנים של קדמה מואצת. ההתפתחות המדעית הביאה להארכת תוחלת החיים ושיפרה את איכותם בעזרת תרופות חדשות, קיצרה משמעותית מרחקים באמצעות כלי תחבורה שנחשבו דמיוניים ובלתי אפשריים בעבר,[9] הכפילה ושילשה את יכולת ייצור המזון של שטח חקלאי נתון, והאיצה פיתוחים טכנולוגיים המשפיעים (לרוב לטובה, לדעתי) על כל היבט מהיבטי חיינו. לקדמה מבורכת זו יש גם מחירים. היא מתאפשרת בזכות ניצול גובר והולך של משאבי כדור הארץ. את המהפכה התעשייתית שהתרחשה במערב אירופה במאה הי"ט ניתן לראות כנקודת מפנה היסטורית בניצול זה, ומזוויות אחדות.
ראשית, כדי להגיע לניצול משאבי כדור הארץ בהיקף כה נרחב דרושה היתה טכנולוגיה מתאימה, שלא היתה זמינה לדורות קדומים יותר. שנית, ייצור ממוכן בהיקף תעשייתי, נרחב, הביא לצריכה גוברת והולכת של מוצרים, מעבר לצורך המידי-ההישרדותי בהם. את שיאו של התהליך ניתן לראות בזמננו, כשחברות האופנה הגדולות משיקות קולקציות חדשות בכל עונה, לפעמים כמה קולקציות בו זמנית, ואורך החיים של הבגדים מתקצר מאוד. מחיריהם ירדו לאורך השנים לרמה נמוכה מאוד (מחיר חולצת גבר סבירה, למשל, לא עולה בהרבה על מחיר הכביסה והגיהוץ שלה במכבסה). שלישית, הכלכלה בת זמננו מכוונת צמיחה בלתי פוסקת, צמיחה שניתן להשיג בתנאים הנוכחיים רק על ידי צריכה בלתי פוסקת (ואף גוברת והולכת). קצב ניצול משאבי כדור הארץ גובר והולך אפוא. חשבו מה נדרש כדי לייצר את אותה כתונת גבר מכופתרת זולה: כותנה (לעתים פוליאסטר, גם הוא תוצר של דלקי מאובנים), כימיקלים לעיבוד, חשמל לייצור, אריזה ושינוע, פלסטיק לאריזה, מים, ודלק לשינוע. לפי המצב בארץ, עם סיום השימוש בה (אחרי שנה?), היא תשונע לאתרי טיפול בפסולת ותוטמן באדמה.[10] אורך החיים של מוצרים רבים, גם רב-פעמיים בהגדרה, קצר אף יותר. שלא לדבר על אורך החיים של מוצרים חד-פעמיים: הם מקיימים יחס הפוך בין זמן השימוש בהם (עשרים שניות, בשתיה בכוס פלסטיק חד-פעמית המוצבת ליד בר מים, למשל) לזמן הכילוי שלהם (מאות שנים).[11]
הפריזמה הראשית שממנה עלינו לצאת לדיון היא אפוא מחירי הקדמה, כלומר, מחירי התערבות האדם בטבע. מנגד עלינו לזכור גם את מגבלות כוחו של האדם. אסור שהדיון באחריות האדם לסביבה ישכיח ממנו את העובדה שאיננו בעלי הבית על העולם
הפריזמה הראשית שממנה עלינו לצאת לדיון היא אפוא מחירי הקדמה, כלומר, מחירי התערבות האדם בטבע. מנגד עלינו לזכור גם את מגבלות כוחו של האדם. אסור שהדיון באחריות האדם לסביבה ישכיח ממנו את העובדה שאיננו בעלי הבית על העולם. לבריאה שהקב"ה ברא יש יכולת התחדשות מיוחדת. הבריאה אינה סטטית. התהליכים המחזוריים בה מביאים שוב ושוב להתחדשות של הצומח והחי, והיא ניחנה ביכולת להבריא ו"לחדש פני אדמה" כלשון משורר תהלים.[12] האדם יכול להזיק. הוא יכול למעול באחריותו ולגרום סבל עצום לחייו הוא, לחיי הדורות הבאים ולעולם כולו; אך הוא אינו שולט לחלוטין בטבע. המדענים יודעים להצביע על עובדות ממשיות כמו עליית פני הים, חומציות המים, התכווצות השטחים הירוקים והיכחדות שוניות אלמוגים. אולם איש אינו יודע מה יהיו בדיוק השפעות הלוואי והתוצאות לטווח הארוך של תופעות אלו. לעולמו המורכב של הבורא דינמיקה משלו, ומצוה עלינו להיזהר מלהשחית אותו, אך חשוב לזכור לעשות זאת מתוך עמדה של ענווה וצניעות; להכיר בכך שאנו מופקדים על שמירת העולם, אך הוא אינו מעשה ידינו.
בשנים האחרונות רווח שיח סביב הביטוי "טביעת רגל אקולוגית",[13] שנועד לבטא את מאזן השימוש האנושי במשאבי כדור הארץ מול יכולת ההתחדשות של המערכות האקולוגיות השונות בו. ניתן לדוג כך וכך דגים באגם מסוים, למשל, מבלי להביא לקריסת הדגה בו. במילים אחרות, גם אם רצוננו לנצל מערכת כלשהי, עלינו להיות חכמים במידה כזו שנדע מהי יכולת הנשיאה של מערכת זו. ולא, נזיק לאינטרס האגואיסטי שלנו עצמו. חמדנות אינסופית אינה אפשרית. הכרה בנקודה זו לבדה היתה יכולה לכאורה להספיק לשמור על הכדור ולהציל אותנו מעצמנו. ואולם בפועל אנו משתמשים במשאבי כדור הארץ בלי שום חשבון. לפי ארגון Global Footprint Network, כבר בסוף יולי ניצלה האנושות את כלל משאבי כדור הארץ לשנת 2021. המשך הניצול הוא בעצם גירעון על חשבון הדורות הבאים. זו נקודה מהותית בדיון. אנו חיים טוב יותר מאי פעם, על חשבון בנינו ונכדינו. האם זה מוסרי? במשך זמן רב מדי השאלה כלל לא נשאלה. האירועים האחרונים מציבים אותה בפנינו בתוקף.
יחס האדם אל הסביבה
הניגוד בין טבע לתרבות, בין המצב הגולמי של הקיום למצב המטופח בידי האדם, מארגן במידה רבה את השיח הסביבתי בעולם המערבי. המתח בין המצב הטבעי, הלא מופרע, הנתון בידי הא-ל, למצב שלאחר התערבות האדם, שנועדה לשכלל או לשעבד אותו לצרכיו, מצוי כבר בכתביהם של הפילוסופים היוונים הקדומים. בדורות האחרונים היה זה ז'אן ז'אק רוסו, הפילוסוף הצרפתי בן תקופת הנאורות, שעשה את הניגוד לציר שעליו בנה את תורתו. רוסו, שראה את הטבע אידאלי ואת התרבות האנושית מזיקה מיסודה, ביקש לכונן חינוך המקרב את החניך לעולם הטבע, מרחיק אותו מעולם המבוגרים המסואב, ומאפשר לו לצמוח בעצמו בסביבה טבעית ככל הניתן. רעיונות רומנטיים אלו, למרות הנאיביות הרבה שבהם, כוננו תנועות רוחניות וחברתיות והשפעתן רבה עד היום. גם תיאוריית המדינה שלו מתפתחת מתוך ההנגדה בין טבע לתרבות, ומהעדפה של הטבע (של מה ש"יוצא מתחת יד בורא עולם").[14] השיח על האקולוגיה הושפע מאוד, לפחות בתחילתו, מתפיסה דיכוטומית זו, שמשתמע ממנה משחק סכום אפס: כל התקדמות חברתית אנושית משמעה פגיעה בטבע, ולהיפך. 'מחבקי העצים' הואשמו אפוא לא פעם ובצדק שהם מבכרים את העצים על בני האדם.
השיח על האקולוגיה הושפע מאוד, לפחות בתחילתו, מתפיסה דיכוטומית זו, שמשתמע ממנה משחק סכום אפס: כל התקדמות חברתית אנושית משמעה פגיעה בטבע, ולהיפך. 'מחבקי העצים' הואשמו אפוא לא פעם ובצדק שהם מבכרים את העצים על בני האדם
הניגוד טבע-תרבות מניח מצב שבו האדם ניצב מול העולם, והוא שואל האם להתערב בו ולשנות אותו, או להניח אותו כפי שהוא. בשנים האחרונות ירדה מעט קרנה של הבחנה זו, ונעשה פופולרי יותר לדבר במונחים של "איזון אקולוגי". במקום להנגיד בין הטבע לתרבות, מעדיפים פעילי הסביבה לדבר על מקומו של האדם בתוך המערכת האקולוגית ועל האיזונים הנדרשים לצורך קיום תקין של המערכת. שינוי שיח זה מבקש להדגיש שהכחדת הטבע תביא גם להכחדת התרבות, או לפחות לפגיעה משמעותית בה.[15] מבחינה זו, הניגוד טבע-תרבות עתיד להתאיין פשוט משום ששני צדדיו לא יוכלו להמשיך להתקיים זה בלא זה. שינוי זה קשור בתמורה נוספת, הקשורה לירידת מעמדו של האדם בשיח הסביבתי, ירידה המתבטאת גם בהמרת המונח "הגנה" במונח "שימור".
מקובל להבחין בין שתי גישות יסודיות אצל סביבתנים – הגנה ושימור (Preservation and Conservation).[16] גישת ההגנה מבקשת לשמור על הטבע כפי שהוא, ככל הניתן לא מופרע ולא מעובד, כלומר לשמור על הטבע מפני התרבות. גישת השימור נותנת מקום רב יותר לצרכיהם של בני האדם ומביאה בחשבון שינוי מינימלי בטבע הגולמי. במילים אחרות, הגישה האחרונה מבקשת להסדיר שימוש נכון בטבע, ואילו הראשונה שואפת להגן עליו מפני כל שימוש.
למרות הקרבה היחסית בין הגישות, הן כוללות הבדלים יסודיים ביחסן להתערבות האדם בטבע. הגישות השונות מגלמות יחס שונה בנוגע לאידאה המרכזית של העת המודרנית, אידאת הפרוגרס. המבקשים להגן על הטבע חוששים מפניה; המבקשים לשמר אותו ולנהל את משאביו בתבונה מכירים בערכה של ההתקדמות הטכנולוגית האנושית (ואף מציעים לרתום אותה לשירות מאמצי שמירת הטבע) ומצמצמים את דרישתם מבני האדם לנהל בתבונה את צריכת משאבי הטבע שלהם. שתי הגישות צמחו בארה"ב של המאה הי"ט. גישת ההגנה מיוחסת לג'ון מיור, וגישת השימור לגיפורד פינצ'ו. מיור ופינצ'ו, שניהם אנשי פארקים ויערנות אמריקאים, הושפעו ממי שנחשב לאבי התנועה הסביבתית בארה"ב, ג'ורג' פרקינס מארש, שספרו "אדם וטבע" היה רב השפעה. מארש התייחס לטבע בחרדת קודש. הוא ראה בו לא רק תנאי הכרחי לשגשוגו של האדם, אלא גם, במובן מסוים, תנאי מספיק. הטבע יכול לספק לאדם השראה ומשמעות, לא רק מזון. תצפיותיו על מצב הטבע בארצות שונות הביאו אותו למסקנה מטלטלת: לאדם יכולת השפעה עצומה על הטבע. בארצות בעלות חקלאות אינטנסיבית השתנו פני הקרקע באופן דרמטי, הנראה בלתי הפיך. תצפיות אלה הביאו אותו לראות את האדם, כובש הטבע חסר הגבולות (כזכור, הוא פעל בארה"ב של המאה הי"ט, של כיבוש שטחי הפרא במערב), כאויב המאיים על הטבע.
אילון שוורץ, מראשוני הסביבתנים בארץ ומקימו של "מרכז השל" לקיימות, מבחין בין שלוש פרדיגמות שונות בתחום הסביבה: שמירת טבע, מדעי הסביבה ואקולוגיה תרבותית. הפרדיגמה הראשונה מבקשת לשמור על הטבע לא מופרע ולמנוע את ניצולו, השניה ניגשת לעניין מנקודת מבט מדעית המבקשת לנהל נכון את צריכת משאבי הטבע ביחס ליכולת ההתחדשות שלו, ללא תפיסות רומנטיות או ייחוס קדושה כלשהי לטבע, והשלישית עושה סינתזה בין שתיהן. כמו הגישה הראשונה, היא דואגת לטבע הבלתי מופרע. כמו הגישה השניה, היא נותנת מקום לאדם ולצרכיו, ובוחנת סוגיות אקולוגיות בפריזמה של חובה מוסרית.[17]
העיון שאציע בהמשך מבקש לעיין בפרשת בראשית לאור מפת דרכים זו. אבקש לבחון את יחס התורה לקדמה האנושית ולנזק הפוטנציאלי שלה, ולמתח הקיים או לא קיים בין טבע לתרבות. תיבחן השאלה אם חובת האדם לשמור על הטבע תוך כדי שימוש בו או להגן עליו מפני כל שינוי.
פרו ורבו – יסוד האחריות לסביבה
בפרשת בראשית יש היבטים אקולוגיים שאפשר להחמיץ בלימוד חטוף או בהאזנה לקריאה בבית הכנסת בשבת ללא עיון. הקריאה שלי להלן נסמכת, רובה ככולה, על דבריהם של ראשונים ואחרונים. שורשה בהבנה שבריאת האדם על ידי הקב"ה בצלמו ודמותו משמעה העיקרי הוא מינויו לממלא מקומו בעולם. כלומר, עד בריאת האדם שלט הקב"ה בעולם שברא. מבריאתו, הוא ממנהו כדי שהוא יעשה כמעשהו, ככתוב בתהלים: תַּמְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ, כֹּל שַׁתָּה תַחַת רַגְלָיו.[18] היכולת האנושית לרדות בעולם נובעת מהדמיון לא-ל, שהאדם נברא בצלמו. הפרשנויות העיקריות לבריאה בצלם א-להים מתייחסות להיבטים שונים של "צלם" ו"דמות". העיקריים שבהם הם חכמה, יכולת לבחור ויכולת שלטון בעולם. הציוי "ורדו…" מבטא יכולות אלו, שביניהן גם יכולת האדם לנצל את הטבע לצרכיו. אולם הציווי של "וכבשה… ורדו" נפתח בציווי אחר: "פרו ורבו." פשט הכתובים מתייחס להיבט אחר, נוסף: יכולת הבריאה. אדם הראשון עצמו מוליד "בדמותו כצלמו". וצלמו הוא הרי צלם א-להים. צלם א-להים של האדם הוא אפוא יכולת יצירה (בריאה והולדה) יסודית. הנוצר ייצור בתורו; הוא יורש מיוצרו לא רק את תכונותיו אלא גם את היכולת להורישן, ואף להוריש את יכולת ההורשה עצמה.
החובה של האדם שלא להחריב את העולם אינה מכוונת אותו לסגת מן העולם אלא בדיוק להפך. האדם מצווה לחיות בעולם ולרבות בו, וציווי זה עצמו מחייב אותו לוודא שהוא משאיר לדורות הבאים את האפשרות הזו; שהוא אינו הורס את הבית לדיירים הבאים שיבואו לתוכו
ההמשכיות האנושית מגדירה אפוא את האדם הנברא בצלם. הברכה "פרו ורבו" מתייחסת להיבט המרכזי בחייו של אדם, לא לדבר-מה צדדי. ואמנם, כך כותב רבי יעקב בעל הטורים בפתיחת "אבן העזר": "כוונת הבריאה באדם כדי לפרות ולרבות." תכלית בריאת האדם היא הולדתם של בני אדם אחרים. זו נקודה מעט קשה, אם חושבים עליה מנקודת מבט תוצאתית – היא נראית נדחית מדור לדור, ואין דור המגשים אותה באופן סופי, שכן גם עליו להוליד דור אחר וכך הלאה. אבל אפשר להתבונן בה גם באופן אחר, לראות ביכולת ההולדה את כוונת הבריאה. פרייה ורבייה מגדירה את האדם הפרה והרבה עצמו. הטבע כולו פרה ורבה. האדם, שהוא יצור תבוני, מיוחד בפרייה ורבייה מודעת ומתוכננת, כשם שהבורא מתכנן את יצירתו שלו ("נעשה אדם"; תכנון מיוחד לבריאת האדם).
מחשבה על שני היבטים עיקריים אלה של "צלם א-להים" במשותף (יכולת היצירה ויכולת השלטון) מביאה למסקנה שרדייה שיש בה כילוי לא רק שאינה מוסרית, היא פוגעת בצלם הא-להים שבאדם. כך ניתן להבין את ההופעה השלישית (והאחרונה) של הביטוי "צלם א-להים" במקרא, בפרשת נח: שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם. פגיעה באדם אחר היא פגיעה מיניה וביה בצלמו של הפוגע. כנברא בצלם, מהותו היא לאפשר חיים בכלל וחיים חדשים בפרט, לא לגדוע אותם.
האחריות הבסיסית של האדם לעולם נובעת מאחריותו לקיום מצות "פרו ורבו ומלאו את הארץ". החובה של האדם שלא להחריב את העולם אינה מכוונת אותו לסגת מן העולם אלא בדיוק להפך. האדם מצווה לחיות בעולם ולרבות בו, וציווי זה עצמו מחייב אותו לוודא שהוא משאיר לדורות הבאים את האפשרות הזו; שהוא אינו הורס את הבית לדיירים הבאים שיבואו לתוכו. דווקא מכיוון שהאדם מצווה לחיות בעולם הזה, הוא צריך לדאוג לכך שיהיה אפשר לחיות בו. זוהי אחריות שלו.[19]
שבת וינפש
לאור האמור, אפשר לראות את מצות השבת כסייג שנועד לכוון את האדם אל היחס הנכון לטכנולוגיה, כלומר, לפעולת השליטה שהוא מפעיל על העולם. כשהקב"ה אומר "נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ, וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם", הוא מתכנן למסור בידיו את השלטון בעולם. ואמנם סמוך לאחר בריאתו ביום השישי נח הקב"ה, והשלטון בבריאה נמסר בידי האדם: וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱ-לֹהִים…: פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ. אלא משניתנה בידו יכולת השלטון בעולם, קיים חשש שמצב עניינים זה ייראה לו טבעי או מובן מאליו; זכות מולדת. מצות שבת נועדה להזכיר לאדם את האמת היסודית – הוא שולט בבריאה כי א-להים שובת. לאחר ששת ימי מעשה, האדם שובת ממלאכתו כשם שא-להים שובת ממלאכתו לאחר ששת ימי בריאה; ההקבלה כפולה, ונוגעת לא רק למנוחה בשבת, אלא גם לעבודה בששת ימי המעשה. הקב"ה עשה מלאכתו ששה ימים, וכך גם האדם עושה. המלאכות שונות: הקב"ה יצר את העולם, האדם משכלל אותו בעזרת טכנולוגיה.
וַיְכַל אֱ-לֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה. שביתת הקב"ה ביום השביעי מאפשרת לאדם את השלטון, שבו הוא מממש את בריאתו בצלם ביום השישי. מנוחת השבת מזכירה לאדם באופן תמידי את הפעולה של הקב"ה, שקדמה לפעולה שלו, והיא מגנה עליו מפני גאוה ועבודה זרה, שהמלאכה המוצלחת של ימי המעשה יכולה להביא עליו. הרי מלאכה, פיתוח הטבע בעזרת טכנולוגיה, כמוה כבריאה; הפיתוי הוא לקבל את היכולת הזו ואת מימושה כמובנים מאליהם, לשכוח שהם ניתנים, מחודשים, לא עצמיים. סמיכות הציוויים אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ רומזת על העמדה הקיומית ששבת מכוונת אליה, הקשורה בכיבוד הורים, כלומר בהכרה בנסיבות ובמה שקדם להולדתו של האדם ולהתפתחותו כיוצר.
הפרופורציות, ששה ימים מול יום אחד, שש שנים מול שנה אחת (ויובל), מלמדות שמטרת הנסיגה אינה לחיות ללא טכנולוגיה או לקדש את הטבע, אלא להימנע מהנזק, הדתי והאקולוגי כאחד, של ההשתעבדות לטכנולוגיה
נוסף לכך, מנקודת מבט של הציר טבע-תרבות, מאפשרת מנוחת השבת נסיגה מסוימת מהתרבות האנושית, כלומר מהטכנולוגיה, למצב דברים טבעי יותר. איסורי המלאכה, רובם ככולם, עוסקים בטכנולוגיה שמטרתה שכלול הטבע. נסיגה כזו מתרבות לטבע יש גם במצוות מרכזיות אחרות בתורה. שני החגים הגדולים נסמכים עליה: בפסח הציווי הוא לזנוח את הלחם לטובת מצה, בצק אפוי שלא עבר תהליך החמצה, ובסוכות הציווי הוא לצאת מהבית הבנוי אל הסוכה העראית, הקרובה יותר לטבע. כך גם מצוות השמיטה והיובל.
עם זאת, הפרופורציות, ששה ימים מול יום אחד, שש שנים מול שנה אחת (ויובל), מלמדות שמטרת הנסיגה אינה לחיות ללא טכנולוגיה או לקדש את הטבע, אלא להימנע מהנזק, הדתי והאקולוגי כאחד, של ההשתעבדות לטכנולוגיה. הטבע אינו אידאלי; דווקא הטכנולוגיה היא מימוש של הפוטנציאל הא-להי באדם (שהרי אין לו חלק בעיצוב הטבע). יתרה מכך, לציוויים על שמירת שבת ושמיטה מקדימה התורה ציוויים מקבילים על עבודה: שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה; שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ. המלאכה אינה מגונה כשם שהטבע הלא-מופרע אינו משובח, כפי שחשב רוסו. אדרבה, לאדם יש תפקיד בעיצובו ובשליטה עליו. הסכנה קשורה בשכחת מקור הדברים – בריאה א-להית שהופקדה בידי האדם. זכירתו מביאה בהכרח למידה של ענווה וצניעות במאמצי שעבוד הטבע לתועלתו, ומונע היפראקטיביות שלוחת רסן, המנצלת את משאבי העולם עד לכילוים הגמור. היפראקטיביות זו ניזונה מהיחלשותה של האמונה בבורא, ומהפיכתו של האדם, המצויד בידע המדעי העדכני ביותר, לשליטה חסר הרחמים של הבריאה (בכך היא הופכת, מנקודת מבט מטריאליסטית, לאוסף משאבים עצום בלבד).
לתמונת עולם זו ניתן להוסיף את הפרספקטיבה שהמרחב הטבעי, שאינו מעוצב על ידי טכנולוגיה, הוא המזמן מפגש עם הקב"ה והשבת הלב אליו. ואכן, לטבע במצבו הגולמי שמור מקום של כבוד בעולמו של האדם הדתי. בכוחה של הבריאה במצבה הראשוני, לפני התערבותו המשכללת והמשעבדת של האדם, לעורר רגשות יקרים של פליאה, יראה ואהבת השם. פרקי תהלים מלאים מזן אל זן ביטויים לכך. זרותו החד-פעמית של הטבע, שאינו מתפענח לנו לאשורו למרות הישגי המדע, ואינו מתמסר בקלות למבטנו, למרות היכרות ארוכת שנים אתו, מעוררים תחושה של שגב מיוחד. מעשי ידי האדם, לעומת זאת, גם אם הם מרשימים עד אין קץ, מעוררים רגשות אחרים, לאו דווקא דתיים.[20] הקב"ה נגלה אלינו מבעד לבריאה דווקא. הנה דוגמא בולטת: בכתובים, התבוננות בשמים היא דרך בטוחה להתפעלות ממעשי הקב"ה: כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂי אֶצְבְּעֹתֶיךָ, יָרֵחַ וְכוֹכָבִים אֲשֶׁר כּוֹנָנְתָּה; הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ, ועוד. צמצומם המתמשך של השטחים הפתוחים בארץ מביא למצב בו כדי להתבונן בשמים זרועי כוכבים צריך אדם לנסוע רחוק, למקומות שבהם אין זיהום אור ממשי. מה איבדנו, מנקודת מבט של יראה ואהבה, בשל כך שאיננו יכולים עוד להתבונן בשמים? מצוות התורה המנויות, השבת, אכילת המצה והישיבה בסוכה (ובמידת מה, גם שמיטה ומעמד הקהל שבסופה) מחזירים לאדם את היכולת להתבונן בטבע במצבור הראשוני ולזכור את הקב"ה, את ה' המתגלה במעשה בראשית, קודם להתערבות האדם.
טכנולוגיה היוצאת משליטה
נוסף על הסייג של שבת, המבקש כאמור לשמור על האדם מפני התמכרות לטכנולוגיה, למעשי ידיו, יש במקורותינו גם תוכחות מפורשות יותר. בין הנביאים, ישעיה מרבה להזהיר מפני כוחה של הטכנולוגיה (הבסיסית מן הסתם, שאנו מכנים לואו-טק):
חָרַשׁ בַּרְזֶל מַעֲצָד וּפָעַל בַּפֶּחָם וּבַמַּקָּבוֹת יִצְּרֵהוּ וַיִּפְעָלֵהוּ בִּזְרוֹעַ כֹּחוֹ גַּם רָעֵב וְאֵין כֹּחַ לֹא שָׁתָה מַיִם וַיִּיעָף. חָרַשׁ עֵצִים נָטָה קָו יְתָאֲרֵהוּ בַשֶּׂרֶד יַעֲשֵׂהוּ בַּמַּקְצֻעוֹת וּבַמְּחוּגָה יְתָאֳרֵהוּ וַיַּעֲשֵׂהוּ כְּתַבְנִית אִישׁ כְּתִפְאֶרֶת אָדָם לָשֶׁבֶת בָּיִת. לִכְרָת לוֹ אֲרָזִים וַיִּקַּח תִּרְזָה וְאַלּוֹן וַיְאַמֶּץ לוֹ בַּעֲצֵי יָעַר נָטַע אֹרֶן וְגֶשֶׁם יְגַדֵּל. וְהָיָה לְאָדָם לְבָעֵר וַיִּקַּח מֵהֶם וַיָּחָם אַף יַשִּׂיק וְאָפָה לָחֶם אַף יִפְעַל אֵל וַיִּשְׁתָּחוּ עָשָׂהוּ פֶסֶל וַיִּסְגָּד לָמוֹ. חֶצְיוֹ שָׂרַף בְּמוֹ אֵשׁ עַל חֶצְיוֹ בָּשָׂר יֹאכֵל יִצְלֶה צָלִי וְיִשְׂבָּע אַף יָחֹם וְיֹאמַר הֶאָח חַמּוֹתִי רָאִיתִי אוּר. וּשְׁאֵרִיתוֹ לְאֵל עָשָׂה לְפִסְלוֹ יסגוד [יִסְגָּד] לוֹ וְיִשְׁתַּחוּ וְיִתְפַּלֵּל אֵלָיו וְיֹאמַר הַצִּילֵנִי כִּי אֵלִי אָתָּה. לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ כִּי טַח מֵרְאוֹת עֵינֵיהֶם מֵהַשְׂכִּיל לִבֹּתָם. (ישעיהו מד, יב-טז).
הפרספקטיבה המוצגת בישעיהו מלמדת על אותו קשר מובהק בין קרבה אל ה' לבין זכירה של המצב הראשוני של הבריאה, לפני הופעת האדם. כדי שהאדם יחיה נכון בעולם וידע למשול בו כפי שייעד אותו בוראו, הוא חייב לזכור שהוא אינו אדון הדברים. המאה הכ' לימדה (או צריכה היתה ללמד) שטכנולוגיה היוצאת משליטה יכולה להחריב את העולם. אינני מדבר רק על מוראות מלחמת העולם השניה ועל אימי הקומוניזם, אלא גם על ניצול הטבע בממדים חדשים, שהביאו לכיליון חלקי של הבריאה.
מינים רבים כבר נכחדו במהלך המאה העשרים כתוצאה מהרס בתי גידול (בעיקר – בירוא יערות לצורך חקלאות), התחממות גלובלית ועלייה בחומציות מי האוקיינוסים. לפי ההערכות העדכניות, הדורות הבאים כבר לא יזכו להנות מהשפע שאנו גדלנו לתוכו. הוא יצטמצם באופן קיצוני, אפילו אם נדומם מנועים מחר.[21] הציווי "ורדו בדגת הים" ממומש עד הקצה שלו. אולם האם זהו אכן מימוש נאמן לכוונת הבורא? מדובר בניצול שיש בו כליה. הדור המנצל אכן מיטיב לעשות זאת (ואפשר לראות את המאה העשרים כעידן הניצול המסיבי), אבל הוא אינו מאפשר לדורות הבאים ליהנות ממה שהוא נהנה ממנו. לפי האמור לעיל, מימושו של צלם הא-להים באדם נוגע לא רק לשלטון, אלא גם להמשכיות.
יכולתו של האדם להתרבות ולהוריש לדורות הבאים את מה שקיבל הוא עצמו בירושה (ואף הוסיף על מטען זה), היא העושה אותו לנברא בצלם. לפיכך, שימוש בלתי מבוקר במשאבי הבריאה, הכחדתם ומניעתם מן הדורות הבאים הם חטא דתי. אין מדובר רק בעניין שבין אדם לעצמו, או בין אדם לחברו. מדובר בפגיעה בפיקדון שהפקיד הבורא בידי האדם, ובפגיעה בצלם הא-להים שבו.[22]
[1] ספרו החלוצי של דני רבינוביץ, הנה זה בא: כיצד נשרוד את שינוי האקלים, שפורסם לפני שתים עשרה שנים בהוצאת הקיבוץ המאוחד, חוזה במדויק תהליכים שאנו עדים להם כיום (אם כי מעט מוקדם מן הצפוי).
[2] דו"ח של Rainforest Foundation Norway, ראו בתמצית בגלובס מיום 11.03.2021 מחקר: יערות הגשם נעלמים בקצב מבהיל, ובני האדם עלולים לשלם מחיר כבד.
[3] ולאלה חשיבות בפני עצמם, במנותק מהתועלת האנושית שניתן להפיק מהם. כזכור, הקב"ה רואה כי הבריאה טובה גם לפני יצירת האדם.
[4] לייצורו של סטייק בינוני אחד דרושים 4000 ליטר מים.
[5] מנקודת מבט מוסרית חמורה, העובדה שההשפעה השלילית של מעשה כלשהו על הזולת קטנה אינה הופכת אותו מלא ראוי לראוי. ועם זאת, זו נקודה העולה לפעמים בדיונים ומשמשת תירוץ נוח להשתמטות משינויי תפיסה והתנהגות הכרחיים.
[6] קהלת רבה ז.
[7] אפשר שיש בנטיית לב זו השתקפות של קבלת אחריות חסרה על העולם מלכתחילה. הרי הקב"ה אומר את הדברים לאדה"ר בשעה שהוא מפקידו על "אילני גן עדן" לעבדם ולשמרם. כך, גם אם אין לנו תקווה לשיפור נסי של מצב הדברים (בנוגע להתחממות כדור הארץ, למשל), אנו עשויים לחשוב שהבריאה, מעשי ידיו של הקדוש ברוך הוא, עודנה טובה מאוד עבור ילדינו ונכדינו. הרי לא יתכן אחרת. ההתעלמות מכך שדווקא התרבות האנושית היא שפגעה בטבע (כלומר בבריאה), מתאפשרת דווקא משום שמלכתחילה אנו לוקחים חלק מופחת במאמץ האנושי המשותף לשפר את הבריאה בעזרת טכנולוגיה ומדע (אבל נהנים משיפורים אלה מדי יום ביומו). זו עמדה נפשית מעט מרוחקת ביחס לעולם הגשמי. בגילוייה הקיצוניים היא עשויה לגלוש לפטליזם משתק, המייחס בלעדיות לגזרת שמים ולהשגחה העליונה ומבטל לגמרי את מקומן של ההשתדלות ושל האחריות האנושית. כך ביחס לכיבוש העולם מלכתחילה (דרך טכנולוגיה ותעשיה), וכך ביחס לסנטימנט העכשווי המשקף הבנה שכיבוש העולם יצא משליטה ויש צורך בגישה מקיימת. בהכללה, פטליזם דתי הוא גישה מוסלמית יותר מאשר יהודית, אבל נראה שחסידיה מתרבים גם בקרבנו. באופן פרדוקסלי, האוחזים בה, שלא התנהלו בהיפר-אקטיביות מלכתחילה, יסבלו מהרס כדור הארץ לא פחות מהאחרים, וגם ייהנו פחות ממאמצי התיקון המאוחרים.
[8] סוגיות סביבתיות אחדות ניתן לבודד בהצלחה חלקית. מדיניות של אפס אשפה מוטמנת למשל יכולה להביא לשיפור משמעותי באיכות הסביבה במדינה שמאמצת אותה, גם אם מדינות אחרות מטמינות או שורפות אשפה בשטחן. למעשיהן עשויה להיות השפעה גם על המדינה הנוקטת אפס הטמנה, ובכל זאת יהיה מצבה טוב משמעותית. בכל הנוגע להתחממות כדור הארץ, לעומת זאת, אין קשר ישיר של סיבה ותוצאה ביחס למדינה היחידה.
[9] כשהוא מתווכח עם המתכלמין ("המדברים"), מונה הרמב"ם בפרק הראשון משמונה פרקים "ספינת ברזל רצה באוויר" כדוגמה לדבר מה שניתן לדמיין, אף שברור שאין לו קיום במציאות, כראיה לכך שלא כל מה שניתן לדמיין ניתן להתקיים.
[10] ישראלים מייצרים למעלה מחמישה מליון טונות אשפה בשנה, רובה הגדול מוטמן בקרקע ומביא לצמצום הקרקעות הפנויות לשימוש בארץ זעירה כישראל, ולזיהום מי תהום. ראו נתוני הפסולת בישראל באתר המשרד להגנת הסביבה.
[11] על זמן הפירוק של תוצרי פלסטיק שונים ניתן לקרוא כאן. שקיות חד-פעמיות שהיו מטמינים באדמה צלבנים, לו היו להם, היו משאירות שרידים עד לימינו.
[12] בפרק קד. הפרק כולו מתאר את הבריאה כאקוסיסטם שחלקיו השונים תורמים וניזונים אלו מאלו, ובתוכו האדם.
[13] או "מדרך רגל אקולוגי".
[14] זהו מוטיב המופיע כבר בפתיחות לשני ספריו הגדולים – "אמיל, או על החינוך", ו"האמנה החברתית". את הראשון הוא פותח במילים "הכל יוצא טוב מתחת ידיו של בורא עולם; הכל מתנוון בין ידי האדם". את השני במילים "האדם נולד חופשי, ובכל מקום הוא אסור בכבלים".
[15] הניגוד טבע-תרבות עתיד להתאיין, פשוט משום ששני צדדיו לא יוכלו להמשיך להתקיים זה בלא זה. כמאז ומעולם, אין קיום לתרבות ללא הטבע, והוא משמש כמסד עבורה. החידוש הוא באפשרות שתהליכי ההתחממות וקריסת מערכות אקולוגיות שונות הואצו לכלל נקודת אל-חזור, ושהמשברים הסביבתיים ילכו ויתעצמו ללא התערבות אנושית מתקנת (גם בהינתן הפסק מוחלט של נזק נוסף). התרבות תידרש לתמוך אפוא בטבע בעתיד לא רק בדרכים המוכרות של הגנה ושימור, אלא גם באופן אקטיבי (בתקשורת פורסם על מחקרים מדעיים שונים הבוחנים אפשרות של הטמנת פחמן למשל, או קירור כדור הארץ בעזרת מראות, אלו מכונים "קיבוע פחמן" ו"הנדסת אקלים").
[16] להיכרות ראשונה עם עולם המחשבה האקולוגי מומלץ לקרוא את פרקי המקראה בעריכת ג'רמי בנשטיין (2001), מקום למחשבה – מקראה בחשיבה והגות סביבתית בת זמננו. המשרד להגנת הסביבה, מרכז השל לקיימות והחברה להגנת הטבע; ואת מאמרו של עריף Arif, M.J. (2021). The Development of Ecological Thought : Contemporary Approaches and the Way Forward. Academia Letters, Article 1008. https://doi.org/10.20935/AL1008.
[17] ראה שלוש גישות לטבע ולסביבה, במקראה שצוטטה לעיל, עמ' 5. בשנים האחרונות מתגבר השימוש במונח "קיימות" כשם עצם ואף כתואר ("בניה מקיימת", כלומר אקולוגית למשל). ביטוי זה החליף את הביטויים שעסקו ב"הגנת" (ואף ב"איכות") הסביבה. המונח "קיימות" ונגזרותיו כולל היבטים חברתיים וכלכליים שונים שאינם כלולם במונחים אחרים.
[18] תהלים ח.
[19] חובה לציין עם זאת שהעמדה שמצות פרו ורבו היא הבסיס לאחריות הסביבתית, מעלה קושי נוכח העובדה שהתפוצצות האוכלוסין היא עצמה גורם לניצול מופרז של משאבי כדור הארץ. הביטוי הקולע ביותר לכך ניתן בשמו של ספר העוסק בצורך להפחית את הילודה: "והארץ מלאה." הבורא מצווה על האדם למלא את הארץ; הנה היא מלאה, ואולי אם תמשיך ותתמלא מעבר ליכולת הנשיאה שלה, מערכות אקולוגיות שונות יקרסו. האם צריך לחול נוכח זאת שינוי בגדרים ההלכתיים של מימוש מצות "פרו ורבו"? האם מימוש מצוה זו מחייב אותנו היום דווקא להוביל לצמצום אוכלוסין, או למצער לנפקא מינה הלכתית בדיני "לערב אל תנח ידיך" המעודדים ילודה ללא הגבלה? בדרך אחרת, האם ההנחיה של "לשבת יצרה", התקפה גם לבני נח, מחייבת היום דווקא את מיעוט הילודה? למרבה הצער, אין מתקיים דיון של ממש בבית המדרש בעניינים אלה בפרט ובסוגיות אקולוגיות בכלל. קטונתי מלחוות דעה בנושאים ההלכתיים עצמם, אבל אוכל לקוות שהדברים יעוררו דיון אצל תלמידי חכמים מובהקים.
[20] ניתן להעמיד טיול בהרי אילת או במכתש הגדול בהשוואה להליכה ברחובות מנהטן או תל אביב. שני המקומות מזמנים התפעלות, אולם באופן שונה. גם אם זו חויה סובייקטיבית שלי, כותב השורות, שאינה משקפת את החוויות של כל המתבוננים באשר הם, היא עדיין בעלת ערך: לכל הפחות היא מלמדת על כך שישנם אנשים שעבורם לטבע כח הנעה רוחני, ופגיעה בו פוגעת בעקיפין גם בחיים הדתיים.
[21] כך למשל לפי הערכות, בשנת 2050 כמעט ולא יתקיימו דגי מים מלוחים באוקיינוסים בשל דיג יתר ושינויי טמפרטורה.
[22] חשיבה אקולוגית דתית מתפתחת בעולם בשנים האחרונות ויש לקוות שתוסיף להתפתח. ראו מאמרו של אליהו לוי, אדם וטבע, התפקיד הנשכח, בהשילוח (19). אני מודה לאליהו גם על תובנות שתרם לי בשיחות בעל פה, ולחברי ד"ר עמיר פינק, סמנכ"ל האגודה הישראלית לאקולוגיה, על הערותיו למאמר זה.
Photo by NASA on Unsplash
יישר כח על העלאת הנושא!
המאמר מקיף מאד, עובר על ההסטוריה ועל שלל נושאים חשובים.
עם זאת, אולי היה כדאי שיהיה קצר יותר ומתמקד יותר בהשקפת העולם מתוך היהדות, דווקא כמאמר פתיחה. האם הסיבה שאנחנו רוצים לשמור על עולמנו היא כי כך אמר ז'אן ז'אק? הבסיס צריך להיות התורה, ומתוך כך אפשר לראות מה אמרו הוגי דעות גויים, לראות האם הגיעו אליהם ניצוצות מתוך חכמת האמת.
על כל פנים, תודה רבה, החכמת אותי מאד…
והלא המאמר טוען בדיוק את זה, שהסיבה שאנו צריכים לשמור על הבריאה היא לא בגלל מה שאומר ז'אן ז'אק אלא מה שאומרת התורה…
ולכן אני שואל, למה המאמר פותח בדברי חכמי הגויים, ולא מתחיל בדברי התורה?
רובו המוחלט של המאמר עוסק בדבריהם ושיטתם, ורק פרק אחד מציג דברים מתוך היהדות.
מה דעתו של הרב חיים ק בעניין ?
ושוב הכשל המהותי ביותר בשיח הדתי-חרדי-חרדל"י – הניסיון לנכס כל תובנה שמקורה באוצר המחשבה הפילוסופית\ההומניסטית\החילונית\המדעית העולמי לתורה. התרבות היהודית מהווה **חלק** חשוב באוצר התרבות האנושית, אבל כדאי ללמוד שהיא הושפעה מתרבויות אחרות לא פחות משהשפיעה עליהן. תפיסת העליונות התרבותית והמוסרית היהודית, היא כל כך מאוסה, ריקה ויומרנית, כמו שאנו נוכחים כל יום כשבודקים לאן היא מובילה מבחינה פוליטית. ואפרופו פוליטיקה, הרי החרדים-חרדל"ים-דתיים בישראל ובארה"ב, הם מתומכיהם הגדולים של הרפובלקנים – המנגדים החריפים ביותר להקטנת שריפת דלקים, ובקרה על פעילות זיהום אוויר וים, תמיכה באיסורי הפלות בחוק, זלזול במדע ובריאתנות (שלילת תאורית האבולוציה לדוגמא). בעצם למיטב ידיעתי גם גם האתר הזה מוממן באופן כזה או אחר בכספים של טייקונים יהודים רפובליקאים. הכתב גם לא יתייחס לעניין הדמוגרפיה (עוד טאבו) מסיבות מובנות, אבל בישראל עצמה שטחי הטבע הולכים ומתכלים בין היתר בגלל תהליך של גדילה בלתי מבוקרת בגודל האוכלוסיה. אז איך ממקום כזה החרדים יכולים לקראו בכלל לשינוי ? איזה אינטגריטי יש להם ? מי יאמין להם?
לא הגון ולא ישר שלא לציין את העובדות המדעיות הבאות
העולם מתחמם ומתקרר נקודה. – אך לפני מאות בודדות התרחש עידן הקרח הקטן – נא לא להתעצל ולחפש בויקפדיה
אז חצי הכדור הצפוני קפא ומאז מתחמם – אין שאלה מה היחס של ההלכה להתקררות בעידן הקרח?
מפלס מי ים התיכון כדוגמה לא השתנה במאות האחרונות וכן מפלסם של האוקיינוסים ברוב תחנות המדידה ומי שמכחיש וטוען שהיתה עליית פני הים הוא מכחיש מדע – נא לחפש את הנתונים במפי וכמובן במחקריו של פרו"פ מיכה קליין.
הקשר בין ההתחממות לבין מעשי ידי אדם מעולם לא הוכח!!!! אלו השערות ולכן זוהי שרלטנות לכתוב מאמר פסבדו מדעי שכולו נשען על ההשערה שההתחממות מעשה ידי אדם!!!
הכותב הישר היה צריך להוסיף בסוף כל קטע שההשערה הזו שנויה במחלוקת בין מדענים ולא לתפוס צד ולהפליג לעמדת התורה אודות ההשערה השנויה במחלוקת
רק בזכות הטכנולוגיה והקידמה שמובילות ושהובילו בעבר המדינות המתועשות אנו יודעים למחזר פלסטיק ואשפה, להתפיל ולהשיב מים לטבע ולחקלאות. למצוא תחליפים ברי קיימא לעץ, לחלב, ולבשר . למגר מגיפות, להאריך תוחלת חיים ,ולשפר את איכותם, ולהלחם בזיהומים ובבערות . כל אלו קורים על ידי ניצול ושימוש ביחידות אנרגיה שמה לעשות קיימים רק בדלקים פוסיליים ולא באנרגיות לא יציבות ומכערות סביבה כשמש ורוח
בס'ד
התחממות או התקררות כדור הארץ היא עניין שנובע מרוחניות. התחממות של זימה והתחממות לעבירות שבינו לבינה שלא בדרך היהדות (עיין סימן ר'מ) מביאה להתחממות כדור הארץ.
התקררות כדור הארץ באה מצד התקררות בעשיית מצוות. עצלנות, חוסר חשק בעבודת השם בכלל.נתקן את עצמינו כיהודים ונצליח להשפיע על הבריאה כולה
זהו לא מאמר מדעי, למרות שמובאים בו דברים בשם מדענים. המוקד שלו הוא היחס של התורה לנושא. לגוף הטענה שלך, חכם כהן, יש הסכמה רחבה בין מדענים על כך שיש קשר ברור בין התחממות כדור הארץ לשימוש בדלקי מאובנים ולפעולות נוספות שהאדם עושה, כמו שברור (וכאן מספיקה התבוננות) שיש קשר בין שימוש בפלסטיק לזיהום האוקיינוסים. נכון, יש מעט מדענים שטוענים שאין קשר. הם בגדר מיעוט זניח. בכל תחום אחר, רפואה למשל, אנו מסתפקים ברוב הרבה פחות מובהק כדי לגבש עמדה ולנקוט פעולה.
נ"ב – הטענה שאי אפשר להוכיח קשר בין מעשי האדם לבין המשבר האקולוגי לא זהה לטענה שאין קשר כזה. גם אם אי אפשר להוכיח, וכנראה קשה מאוד להוכיח, הסתברות גבוהה צריכה לחייב אותנו לשנות את אורחות החיים שלנו.
אכן זהו אינו מאמר מדעי.
אין תחום מדעי שלא נשען על עובדות ולכן זהו אינו מדע. גם רוב ומיעוט לא רלוונטי כשמדובר בהשערה לא מוכחת
הנחה מדעית כגון זו הקושרת את ההתחממות למעשי האדם איננה נשענת על הוכחות ולכן הינה בגדר השערה. כל מה שמתבקש הוא לציין שההשערה הזו שנויה במחלוקת . כל זאת לצד העובדה שכדור הארץ כעובדה מדעית מתחמם כעת ו או מתקרר חליפות וכי למדע עדיין אין הסבר להתקררות שכעובדה התרחשה כמו גם להתחממות.
לצד החובה להשען על הוכחות ולא על " הסכמות רחבות" חובה גם לדייק כפי שעשית בתגובתך ולסייג את ההשערה הזו .
ולפי שאין כאן הוכחה מדעית אלא השערה אין מקום לקרוא לפעולה כל עוד לא הוכח הקשר למעשי האדם.
לגבי זיהום האוקיינוסים על ידי השלכת פלסטיק אליהם שציינת בתגובתך משול הדבר להאשמת המכוניות בתאונות הדרכים כיום ניתן לעשות שימוש נרחב בפלסטיק ולהפיק ממנו תועלות רבות אך לצד זאת למחזר אותו לשימוש חוזר ולהמנע מלהשליך או לטמון אותו
לא נכון לומר ש" יש הסכמה רחבה בין מדענים על כך שיש קשר ברור בין התחממות כדור הארץ לשימוש בדלקי מאובנים ולפעולות נוספות שהאדם עושה,"
המשפט הזה מבוסס על מחקר של "סוציולוג"-לא מדען- אוסטרלי שבדק בצורה חובבנית לפי כותרות של מאמרים והסיק ש97 אחוז מהמדענים אוחזים שיש קשר.
והמחקר שלו הופרך עשרות פעמים
רוב מדעני הסביבה חושבים שאין יסוד להניח שיש קשר
העיתונות משוווקת את התזה שיש קשר
ובכל מקרה זה תזה
מאמר מעולה
וכפי שכתבת בהתחלה הקבעון החרדי לכל סיבותיו הנכונות והמוטעות אינו מאפשר שינוי גישה ותפיסה בסוגייה המדוברת. וחבל.
קיבעון חרדי???
אני וחרדים שכמותי לחלוטין לא מקובעים. ההפך מקוריים נועזים וביקורתיים. לא רק שאנחנו לא מקובעים אלא סיסטמטית לא מקבלים שום הנחה כמובנת מראש ומצטיינים באיפכא מסתברא מובהק .
אמנון אתה לא בכוון
דברי פי חכם חן, פי מלא תודה על הדברים, הנושא הזה חשוב כל כך
לא הבנתי למה בכתבה ארוכה זאת לא מנעת מהם המלצותיך ? למשל האם זה נראה הגיוני להביא 5 עד 10 ואפילו 15 ילדים למשפחה ? רק החרדים והבדואים נוהגים כך,זה שורש הרע,מכאן נגזר השימוש המופרז בפלסטיק ובכל הצריכה המשגועת ,בכדור הארץ יש 8 מיליארד בני אדם, למה ציפיתם? אנחנו מחריבים את הכדור בגלל עודף ילודה ,למה אתם לא מתיחסים לנקודה האמיתית לכל צרותינו? המאמר היה ארוך ופרטני אבל!!! פחדני
תגובה לצחי המתנשא
שלושה ילדים חרדים שווי ערך צריכה, לילד לא חרדי
• היו בזמנו שנות רעב, ארבה, מלחמה. מה היה לתורה לומר על כך? מדוע שיהיה לה מה לומר על כל דבר עניין אנושי? על אינסטלציה או פיזיקת החלקיקים יש לה מה לומר?
• מציאת (יותר נכון המצאת) כוונות אלוקיות מתוך דרשות כמו במאמר אין לה שום ערובה לנכונות, כל אחד יכול לדרוש כרצונו ואין לה שום חשיבות מעבר לדרוש. מסקנותיה גזורות בדרך כלל מהגיונו של הכותב שהפסוקים שועבדו איליו. יתכן בהחלט שהמסקנות נכונות, אבל הן אינן תורה. זה לא נורא. אנו צריכים להתרגל שלא הכל תורה.
• כדוגמה למסקנות הפוכות מאותם מקורות: אם כוונת הבריאה שהטבע יפרה וירבה אזי בהכרח יגיע זמן בו הכדור לא ישא את האנושות ובכל זאת אנו מצווים להתנהג בבטחון כי יהיה בסדר וה' ברחמיו ידאג לזה, כמו שבימי מלתוס חשבו שהעולם קרוב לסף נשיאתו וה' ברחמיו גלגל שלא יהיה כך. וזה עניין השבת – דע שאף שהנך עושה ומצווה לעשות – דע שבסופו של דבר ההנהגה אינה שלך. הנהגת השבת מזכירה לאדם כי לא הכל בידיו! ואפשר לדרוש בעוד כמה אנפין ומשקל כולם שווה.
משה, נראה לי שהדוגמאות שהבאת לנושאים שהתורה לא מתייחסת אליהם (רעב, ארבה, מלחמה) לא מוצלחות. יש התייחסויות רבות במקרא בדיוק לתופעות האלה, ולחשבון הנפש שנדרש בעקבותיהן (רעב ומלחמה בדברים ובספרי הנביאים בלי סוף, ארבה ביואל באריכות וגם בנחום וחבקוק). אולי אתה טוען שצריך לחלק בין התייחסות של התורה שקשורות לתיקון במישור הרוחני, לדרישת תיקון במישור הגשמי, ואתה מבין את מה שכתבתי כדרישה לתיקון רק במישור זה (ומכאן הדוגמה המשונה של אינסטלציה). זו טענה אחרת, לא יודע אם אתה טוען אותה. אם כן, לא עלי תלונתך, כי המאמר מדגיש את הרובד הדתי-רוחני של משבר האקלים. לא מדובר רק בדרישה לנהל כלכלת משאבים טובה יותר, אלא לנהוג אחרת בעולמו של הקב"ה שהופקדנו עליו.
בהמשך אתה מתייחס לזה כאל דרשנות לא מחייבת, וטוען שאפשר לדרוש מה שרוצים ולתלות במקרא. המהלך שהצעתי בחומש בראשית נובע מהפסוקים עצמם, הוא לא דרשנות מנותקת. מה שכתבת על השבת בסוף דווקא נראה לי נכון מאוד, וגם אני כיוונתי לזה בדבריי.
לעניין תחזיות דמוגרפיות שהופרכו. ההשוואה בין המשבר האקולוגי הבוער (תרתי משמע) לתחזית של מלומד שהופרכה לא רצינית. המשבר כבר כאן, לא מדובר בספקולציה. יש הכחדה מסיבית של בעלי חיים, ופגיעה קשה מאוד במערכות אקולוגיות שלמות, ואנחנו ממשיכים בשלנו – מוציאים דלקי מאובנים ממעבה האדמה, יוצרים מחלקם פלסטיק ומזהמים את האדמה והמים, את חלקם שורפים כדלק ומזהמים את האוויר. בלי שום חשבון.
נדיר שכותבים מגיבים ויש להעריך כותב שאינו מתחמק מהגנה על דברין.
אם כוונת המאמר להתמודדות עקיפה בדרך של לחזרה בתשובה ושיפור המעשים הכללי (כמו בארבה בימי יואל, ברעב ובצרות אחרות) – נא למחוק את דברי. אם הכוונה לדרך התמודדות ישירה עם הבעיה אז הנקודה האם האם יש לתורה מה לומר, לייעץ ולהורות בכל מצב ועל רעיון זה תלונתי. וכן – למה אקולוגיה כן ואינסטלציה לא? התורה התאמנה לענות רק על בעיות גדולות או שדרשניה אין זה לכבודם לטפל באינסטלציה.
אני מסכים שיש משבר. אני מסכים שכשאם שכשאדם נורמלי חולה הוא דורש ברופאים (גם לרב אלישיב הביאו מחו"ל רופא במחיר גדול) כך על האנושות – והיהודים בתוכה – לדרוש במומחים לפתרון בעיה זו. במומחים ולא בתורה כי אין בה תשובות לבעיות כאלו.
מתי דרשנות היא נובעת מהפסוקים עצמם – דבר זה אינו בר הוכחה וחושבני שנקודת המוצא של כל דרשן היא שכלו שלו. צא לך פעם מהפסוקים דרוש נגד שכלך? זה כמעט ובלתי אפשרי.
פרשנותי שלי היתה נגד שלך ואיני חושב שהיא תלושה מהפסוקים יותר משלך.
מחבר המאמר הנכבד מחזיק בתפיסת עולם ומנסה להתאים סביבה מענה הלכתי או תורני . ניצול יתר של משאבי טבע כמו גם זיהום שנגרם על ידי האדם הינם סוגיות הקשורות באורח החיים המודרני הדורש ניצול מקסימלי של משאבים אלו לטובת רווחת האדם , עם הזמן מתפתח ההרס היצירתי שמשמיד תעשיות ישנות ומזהמות ומצמיח תעשיות נקיות וזולות , לדוגמה , אם היינו מודדים תיאורטית בכוחות סוס את הכח הנדרש כיום על מנת להפיק את האנרגיה הדרושה לקיום העולם כיום היו נדרשים לטריליוני סוסים שהיו מזהמים בגלליהם את כדור הארץ בכמות שהיתה עולה על 100 מגודלו וכמובן שסוגיית זיהום הכדור היתה אקוטית אך האדם בכשרונו החליף את כוחות הסוס בקיטור שזיהם בהיקף נמוך יותר אך בפחם ואח"כ האדם בכשרונו החליף את הקיטור בדלקים אחרים מזהמים פחות אך בעלי ניצולת גבוהה כנפט ותוצריו ולאחר מכן בגז טבעי עד שכיום האדם בכשרונו ינסה לאגור אנרגיית שמש המזהמת פחות , אך תנאי הכרחי להתייעלות האנרגטית הזו תמיד היתה מערכת התמריצים הכלכלית, ככל שישנו תמריץ להפיק אנרגיה בעלות נמוכה הדבר קורה באופן וודאי .
לצערנו מדינות העולם ואף ישראל עומדות להמיר את ייצור האנרגיה היעיל והאמין וגם הנקי יחסית של גז טבעי המצוי בשפע בישראל בפאנלים סולריים שמלבד היותם מזהמים מעצם העובדה שבייצורם מופקת אנרגיה ויש צורך לטפל בהם כשיהפכו לפסולת הם מכערים את הסביבה ופוגעים במשאב הקרקע הכל כך יקר שלא לדבר על הפגיעה במערכות אקולוגיות רבות בחי ובצומח , הפקת אנרגייה מרוח גם היא פוגעת אנושות בחי ובסביבה ואין הצר שווה בנזק המלך.
אך הפגיעה המשמעותית ביותר הינה במערכת התמריצים הכלכלית על ידי שבוש מערכת המחירים וקביעת מכסות ייצור לחשמל ירוק במחיר גבוה המושת בסופו של דבר על הציבור כך שבעבור אידיאולוגיית פקידים ירוקה משיתים מס נסתר על כלל הציבור על ידי העלאת תעריף החשמל לצרכן הסופי מחיר שאינו משקף את העלות האמיתית והזולה של ייצור חשמל באופן יעיל אלא משקף עלות עודפת של מימון אידיאולוגיה ירוקה שהצרכן לא בחר בה .
הכותב ממשיך ועושה שימוש בדברי תורה שהינם דו משמעיים רבים יחלקו על הכותב במובנו של הצווי ורדו בדגת הים רבים אף יטענו שהשימוש במאמר חזל תן דעתך שלא תחריב את עולמי דווקא מתנגד לדברי הכותב היות ובניין העולם דווקא טמון בקידמה הפורצת על ידי התעשייה והצמיחה וחורבנו יבוא עם הגבלות דרקוניות של אדם על רעהו וחזרה למערות , אבל כאמור שימוש בדברי תורה דואליים פועל כחרב פיפיות
לגישה המאוזנת שאתה מציג אני מסכים וגם הבעתי אותה במאמר עצמו.
בעוד אתה מאשים אותי בתחילת הדברים שגבשתי עמדה וקישטתי אותה בד"ת, אני תוהה אם קראת את המאמר כולו לפני שגיבשת עמדה כלפיו.
קורא יקר נראה שלא הקדשת מספיק זמן לקריאת המאמר לפני שקפץ לך הצידקס ללחום מלחה שהיא כמובן מלחמתה של תורה
אני רואה שיש שתי טענות שחוזרות כאן.
טענה אחת היא שדווקא הקדמה וההתפתחות הטכנולוגית מביאות לשימור יחסי של הסביבה, ושבשום פנים ואופן לא נחזור למערות. (חכם כהן ופ. שלזינגר)
טענה שניה היא שמהתורה לא ניתן ללמוד כלום, כי הדברים דו משמעיים. (משה ופ. שלזינגר)
לטענה הראשונה אענה: אף אחד לא רוצה לבטל את הקדמה והטכנולוגיה. אם הגעתם למסקנה זו, כנראה שלא קראתם את המאמר, אלא הסתפקתם בסטיגמות שלכם. וודאי שההתקדמות הטכנולוגית היא מהלך א־להי שמביא טוב לעולם. עם זאת, עלינו להזהר שלא להרוס את העולם, ולהעזר דווקא בטכנולוגיה כדי לשמור עליו. הדברים פשוטים מאד.
לטענה השניה אענה שכל סוגיה לפני שלומדים אותה יכולה להראות דו־משמעית. האם מהפסוק "לא תעשה כל מלאכה" מובן איזו מלאכה מותרת ואיזו אסורה? האם מהמשנה, בה כתוב "הבונה והסותר" מובן ישר שסתירה צריכה להיות דווקא כדי לבנות? צריך לעבור על כל הסוגיה כדי להוציא דברים מיושרים, חדים וברורים.
אכן, המאמר הזה לא בא (כנראה) להציג שיטה כללית מהודקת. הוא בא לפתוח את הסוגיה, ולתת יסוד לדיון.
כמובן, לעורר את הדיון בנושא ולהציע כיוון להעמקה בו ע"י עיון בפרשת בראשית. אי אפשר למצות את הדיון במאמר של 5000 מילה. כמו שכתבתי למעלה, העושר האינסופי של ביהמ"ד עדיין לא הוטל למערכה על הצלת כדור הארץ, ואני מקווה שת"ח יעסקו בו. אי"ה גם אני אמשיך לכתוב עליו בהזדמנויות ובמקומות נוספים.
אהרונסון
יש הבדל מהותי בין מתן גדרים לחיוב מפורש בתורה (שבת) לבין המצאת צורת התנהגות מיסודה על פי פסוקים כאשר הפרשנות היא לא יותר מפרשנות חופשית וכל הדרש הינו אילוסטרציה.
מסתבר שסנהדרין יכולה לעשות זאת. צריך עיון ממש לא.
ואולי המסקנה העיקרית היא להוליד פחות?
אני מעריך שכותב המאמר יסכים איתך שבמידה וילודת יתר תכביד על המערכות והאיזונים העדינים של הבריאה יהיה צורך להגביל אותה שהרי תן דעתך גובר על פרו ורבו .
או שיש פתרון מקורי לסוגיית התפוצצות האוכלוסין? הפתרון היחיד של סביבתנים הוא הגבלת הילודה . דבר שהרבה מומחים לדמוגרפיה בהחלט ממליצים ככלי להלחם בניצול מוגבר של הטבע .
התייחסתי לזה בהערת שוליים 19.
הנושא הוא הלכתי ושייך לפוסקים. הקב"ה ציווה "פרו ורבו ומלאו את הארץ". מבחינה הלכתית, הרישא מתורגמת לעשה שחל על גברים. הסיפא, לעומת זאת, לא יכולה להיות מושגת אלא במאמץ קולקטיבי, שבימינו נראה שאכן הושג. מעבר לקיום מצוות פו"ר ע"י הולדת בן ובת כשיטת בית הלל, הפוסקים בתחילת אבן העזר מדברים על "שבת יצרה" ועל "לערב אל תנח ידיך". השאלה אם לעובדה ש"הארץ מלאה", כמו שכותבת משוררת ידועה, יש משמעות הלכתית. זו שאלה לפוסקים, ואני מקווה שיעסקו בה.
הקב"ה ציווה את אדם הראשון :לעבדה ולשמרה.
וכידוע מי שאינו בעבודה אינו בשמירה.
ממילא ברור שבית מדרש עם חינוך לעבוד מחויב גם לדאוג לשמירה, בית מדרש ללא חינוך לעבוד פטור משמירה.
יישר כח ידידי היקר!
העלת נושא חשוב שאולי לא היה מצריך יותר מדי יחס אם היה מובא
כטענות של מדענים אל מול מצוות פרו ורבו או רדו בדגת הים, אך בעת שאתה מוכיח בצורה מובהקת מתוך דברי התורה הק' אשריך וטוב לך.
נ.ב. אינני מזלזל כלל ועיקר בכל המדענים ואשר עוסקים בנושאים הללו, מה שהתכוונתי לומר זה שאם בתורה יש חיובים שנוגדים לטענותיהם זה בעיתי, אבל היות שב"ה בטוב טעם ודעת הוכחת שהתורה איינה מתנגדת אז..
נ.נ.ב. אני חושב שהתורה כספר עקרונות לחיים כמו שהקב"ה רוצה ודאי רוצה שנחשוב מעבר למה שכתוב מפורש ונלמד ללמוד דבר מתוך דבר (לא רק בנושא אקולוגי כי אם בכלל)
שבת שלום!
הכותב הנכבד חשדני שלא קראתי את המאמר , ולא היא . קראתי בעיון רב שניתי ושילשתי ולפיכך אסביר שוב את טענתי
הכותב ללא ספק מחזיק בתפיסת עולם סביבתנית הרואה בשינויי האקלים מעשי ידי אדם , ולפיכך משנמצא האשם הלא הוא האדם מטילים עליו את האחריות לשמירה על הסביבה ומתייחסים לאדם המודרני כמזיק . כעת קל מאד להשתמש במקורות על מנת לתאר את אחריותו של האדם המזיק , את חבותו כלפי אחריני או הדורות הבאים , עבור דרך המובאות מחומש בראשית על משמעות הצו תן דעתך שלא תחריב את עולמי ועד כדי הגזמה פראית שקוראת בין השורות לפוסקי ההלכה לדון בתכנון ילודה בהתאם לטענה שהאדם הוא האשם ואולי מצוות פרו ורבו מיצתה את עצמה .
אבל בעיית היסוד נמצאת בעצם תפיסת העולם השגויה שרואה באדם את המזיק או המזהם , אני מפנה את הכותב הנכבד לתגובתו של חכם כהן בה מצויינת העובדה כי אין ראיה חד משמעית התומכת בכך שהתחממות האקלים הינה מעשי ידי אדם, וכי כדור הארץ עלול להתקרר כפי שקרה בעבר גם ללא הסבר מניח את הדעת , ייתכן שהשפעת האדם כה שולית וזניחה שעצם ההנחות היוצאות מכך הינם מגוחכות ושגויות . על דבריו של חכם כהן הוספתי שהאדם בתבונתו יודע לנצל את הקידמה ואת הטכנולוגיה על מנת לצמצם את זיהום הכדור תוך החלפתם של שיטות ייצור מזהמות בנקיות אך תנאי לכל זה טמון במערכת התמריצים הכלכלית שתוביל את האדם לפעול ולא הטפות מוסר מהסוג שהכותב הנכבד חוטא בהם . ולכן אם נניח שאין הוכחה להשפעת האדם על הרס כדור הארץ ואם נקבע בוודאות שהאדם המודרני על ידי קידמה ושימוש מוגבר בטכנולוגיה הוא הפתרון לסוגיות זיהום כדור הארץ כל הבסיס עליו נשען המאמר כולו נשמט ולכך התכוונתי כשכתבתי שתפיסת העולם שהכותב בחר לאמץ קדמה למקורותיו בתורה ובחזל . אציין דוגמה אחת , הכותב קורא להפחית בצריכת הבשר היות וזו תעשייה מזהמת כידוע הפולטת פד"ח בכמות עצומה אך משדל לפסוק לצמצם צריכת בשר בגלל צער בעלי חיים , זה נכון שיש איסור צער בעלי חיים אך ישנם לכאורה יוצאים מן הכלל כמו מליקת העוף , שור הנסקל , שעיר המשתלח, הריגת בן פקועה, חטאת יחיד שנפסלה שמומתת בכיפה, עריפת עגלה שילוח הקן ועוד, בעולם המושגים שלנו אין סתירה בין צעב"ח לנ"ל ולהיפך אם תחשוב שישנה סתירה עלול אתה לחטוא ב"עד קן ציפור יגיעו רחמיך" . כמו כן כל מצוות השבת והשמיטה לא נושאות בכנפיהם שום בשורה חברתית או חיבור לטבע אלו מצוות בעלות כללים ופרטים ברורים שניתנו לאנשים מסויימים ושניתן לקיימם רק על ידי דקדוק בפרטיהם שכלל לא רלוונטים לטבע או לסביבה , התורה שלנו לא נושאת בשורה הוליסטית הומנית שצריכה להתאים לתפיסת עולמנו . התורה וההלכה קודמים, נפרדים, ונייטרלים לחלוטין , ואי אפשר לגייס אותם להשקפת עולמנו , עצם כותרת המאמר היא שערוריה " מה תורמת התורה לשיח סביבתי"?? זהו בעיני חוסר הבנה בסיסי בכך שהתורה לא תורמת שום דבר לסביבה או לטבע או לסוציאליזם או להומניזם , התורה והההלכה מחוץ לכל התפיסות החולפות האלו . ושוב אפנה לתורף דברי חכם כהן – האדם המודרני יודע למחזר פסולת , לטהר שפכים, לאגור אנרגיה, לייצר תחליפים לכל דבר כולל לבשר לחלב ולמשאבים מתכלים ויכולת להתמודד ולמחזר את הפסולת שהוא מותיר וכל זאת רק בזכות הטכנלוגיה והתעשייה המתקדמת. מאז תחילת המהפכה התעשייתית ועד היום עשה האדם בעולם הראשון כברת דרך עצומה בכל הנ"ל וכל זאת רק על ידי שימוש וניצול מסיבי של משאבי הטבע לתועלת האדם , ולא זו בלבד שלא הרס את העולם אלא בנה אותו לתפארת .
אם הייתי מתפתה לקשט את דבריי בד"ת הייתי ללא ספק מוצא המון מובאות מהתורה ומחזל התומכות בניצול מוגבר של משאבי הטבע לתועלת האדם אך נאה דורש ונאה מקיים.
כמו שהשבתי לעיל, המציאות מוסכמת ע"י רוב רובם של המדענים, וכך גם הפרשנות שהיא קשורה למעשי ידי אדם.
לעניין הפניה לתורה. אני חלוק עליך, וחושב שאפשר וצריך לפנות לתורה לא רק בשאלות של סרכות הריאה אלא גם בנושאים בוערים יותר.
לעניין זה שמצאתי בתורה מנטיות לבי. לא אחזור ואעלה את הטענה שמצאת במאמר (להבדיל) מנטיות לבך השוללות את גישתו מעיקרה, ושעל כן נתפתית לומר בטעות שסימנתי מטרה ואח"כ הקפתיה במחוגה. תחת זאת אציין לדברי רבי אברהם אזולאי זצ"ל בפירושו לאבות.
וז"ל. כי לכך נוצרת, לעסוק בתורה. ובה תחזי, שכל מושכלות האדם משכיל ומעיין ימצא הכל רומז בתורה. *שהתורה היא כמו המראה המאירה וזכה וברה שכל הצורות שיעמדו כנגדם יראה בה כ"א כפי צורתו כן התורה כל אחד ואחד מראה בה פירוש כפי שכלו ויראה בה הצורה ההוא*, כי יש בתורה ס' ריבוא פירושים כי כל ס' ריבוא נשמות קבל פי' אחד בתורה כפי הפשט וכפי הרמז וכפי הדרש וכפי הסוד, וכל נשמה ונשמה תפרש בתורה הפי' שקבלה ויראה בתורה הפי' ההוא כמו המראה שמראה כל צורות בני אדם בה ועם היות צורות מתחלפות, וכמו שנתבאר הדרוש הזה אצלינו במקומו בס"ד. ע"כ.
לבן אדם יש חובת השתדלות כלפי מצבו בעוה"ז ורמת חשיבותה של אותה השתדלות (שנקבעת עפ"י דברי התורה וחכמים) קובעת גם בכמה מציווי התורה שלכאו' סותרים אותה נצטרך להקל.
אני אשאל את השאלה הבאה כמה חשובה ההשתדלות של בן אדם חרדי כלפי ההתחממות הגלובלית(ואפילו של החברה הדתית והחרדית כקולקטיב) ועפ"י מה שנראה מכמה חלקי דברים במאמר היא לא כ"כ חשובה ואם היא לא כ"כ חשובה מימלא רמת חיובי התורה שנאלץ להקל בהם לפיה קטנה גם היא ולכן בוודאי שכלפי הגברים שחייבים בתלמוד תורה אין חיוב כ"כ גדול או בכלל להקדיש מזמנם לטובת איכות הסביבה ועל השאלה עד כמה נשים צריכות להקדיש מזמנם לטובת איכות הסביבה מן הראוי שנשאל את האשה עצמה אם היא חושבת שכלפי עצמה ומשפחתה אין לה השתדלויות חשובות מזו או לא.
נ.ב אין כוונתי לומר שברגע שההשתדלות לא משפיעה על הכלל אז ההשתדלות היא לא חשובה הרעיון הוא שפה ההשתדלות על הפרט היא על ידי ההשפעה על הכלל וכמוש הזכרנו פה ההשפעה איני ניכרת כל כך.
היכן ראית במאמר שההשתדלות בנושא זה לא חשובה?
טענתי שיש לנו חובה מוסרית כלפי צאצאינו. וחובה כלפי רבש"ע מצד צלם אלוהים שבנו.
ולדבריך שאנו כ"כ עסוקים שאין לנו פנאי אלא לעסוק בתורה ולדאוג למשפחה (בשכונת מגוריי בירושלים נראה שאנשים עסוקים פחות ומשתדלים השתדלות רבה בתחומים נוספים, אבל אולי אתה גר בשכונה אחרת), עדיין ניתן להסתפק ב"סור מרע" (לצרוך פחות כלים ח"פ ובשר בקר, למשל) בלי להתחייב לעשה טוב (השתתפות במבצעי נקיון נחלים או הפגנות כנגד בניה בהם). ואשריך (באמת) שאתה לומד בעיון.
אין לי כח למחזר את כל מה שכתבתי באתר יש פרק שלם לא יחפור על הסוגיא הזה ועליו סימנים שלמים בחושן משפט
נראה שד"ת צריכים חיזוק.
ודרך ארץ (הכרת המציאות בעניין) ודאי צריכה חיזוק.
ויש תועלת לחזור על הדברים או למצער להפנותנו לדבריך בנושא.
יישר כח
בתור בן אדם חילוני עצוב לי לקרוא את ההתפלפלויות בנושא הפרו ורבו והרס הפלנטה ,מאכזב להבין שבעצם החכמה הדתית היהודית היא בעצם חוכמס ולא חכמה ,הרי התורה היא תורת ההלכה,אמורה ללכת עם השינויים,אבל הבנתי שממכם החרדים הדתיים לא תבוא הישועה,בספר שנקרא, שואה שלנו ,שמתאר קהילה חרדית בגטו ,שלאט מתרוקנת מיושביה עקב טרנספורטים לאאושויץ,נשאלת השאלה הגדולה על ידי חכמי ורבני הקהילה – על שום מה ההשמדה? והתשובה שהם נותנים היא- הנה קושיה שראוי לעסוק בה ,סוף סוף יש פה קושיה אמיתית ,בואו נתפלפל על זה ,לפני החיסול הסופי,(זה סיפור אמיתי שנכתב על ידי ניצולים),תמשיכו גם אתם באותה גישה, לא השתנה כלום
הי צחי
אני מנסה נואשות כבר דקות ארוכות להבין מה כתבת לחבר מילה למילה ולחבר אותם למשפטים תקניים ולצערי אני לא מצליח .
לא רלוונטי לסיפור אם אתה חילוני או דתי , לא רלוונטי הסיפור על הגטו , במיוחד לא רלוונטי לכאן נושאי השמדה וחיסול סופי, אחרי המחילה ,הביקורת שלך על 'התפלפלויות' באה ללעוג אך נלעגת מעצמה.
מדכדך לחשוב על הרמה של הבחור זעצר שמאשר פה תגובות לפרסום.
לבניהו, תלמד את כל פרק לא יחפור בבבא בתרא ותראה שם בעין משפט נר מצוה הפניות לרמב"ם ושלחן ערוך ותלמד את כל זה
כותב המאמר בתגובותיו ממשיך ומתבוסס בהשערות של חלק מהמדענים ומתחמק באופן ברור מהטענות שהועלו על ידי מגיבים שונים בניהם פ שניצלר שפשוט מעמתים את המאמר עם מציאות שונה , אך היות ומדובר בתקלה גדולה לקוראים ופח יקוש למי שלא מצוי בענייני הסביבה אטרח וארחיב שוב בנושא על מנת לתאר גם את הסכנה העצומה האורבת לנו מכל חורשי תיקון העולם ומאמיני דת הסביבה, סכנה עצומה להרס העולם שמסתתרת תחת מעטה של שמירה על הסביבה .
חשוב להתחיל מטעותו הגסה של הכותב בהבנת דברי הרא אזולאי ע"ה כשעל טעות זו מתבססת טענתו שיש לחפש בתורה ובדברי חזל אסמכתות לנושאי השמירה על הסביבה . כמובן שאת כל אורחותינו אנו מכוונים לדעת התורה אך דברים שאין בהם שורש הלכתי או תורני אל לנו לאלץ את המקורות שישרתו את תפיסת עולמנו , כך לא יוכל לדוגמה גולש גלים או שחקן שח לבחור אסטרטגיית משחק נכונה על סמך המקורות וגם אם מצא סעד למחשבותיו אין בכל כלום כל שכן וכל שכן נושא השמירה על הסביבה שהמסקנה שאני מגיע אליה מתוך התורה ודברי חזל הפוכה לחלוטין לדברים הנכתבים פה .
נושאי השמירה על הסביבה באופן כללי נשדדו על ידי צד אחד של הוויכוח , כך נוהגים מצדדי שינויי האקלים להטיל בוץ ורפש בכל מי שמעז לחלוק עליהם ולדחות את טענותיהם בקש כפי שעושה המחבר בתגובותיו שלעיל אך מה שאני טוען הוא שדווקא מתוך אלפי שנות היסטוריה יהודית ודוקא מתוך ארחות חייו של איש האמונה החי בעולמות של תורה ומצוות אני בא לידי מסקנה שהניצול של משאבי הטבע שהעמיד לנו הבורא הינם חובה וכי הבורא שברא את העולם ברא אותו כך שיש בו כדי להכיל את כל הנבראים ולספק את כל צרכיהם, דווקא מי שיפסוק להגביל ילודה , או להפסיק לקבור מתים כדי להמנע מניצול משאב הקרקע, או להפסיק לאכול בעלי חיים, ולחייב בכפייה הימנעות מפלסטיק וחד פעמי ימצא את עצמו מהר מאד עובר על דברי תורה , וכאן ציין שניצלר את הדוגמה המצויינת מצער בעלי חיים ציווי מיוחד שהתורה מכילה בתוכו סתירה מובנית שהרי היא בעצמה מצווה על עריפת העגלה ועל שור הנסקל וזאת להוציא מלב הטועים שחושבים שצער בעלי חיים הוא הומניות והתורה הומנית , היא איננה כזו, לחלוטין לא! ומי שלא מתיישבת אצלו הסתירה בין עריפת עגלה לכי תראה חמור אחיך או שיו נדחים כנראה שהוא לא בא מעולמה של ההלכה והאמונה ועליו נאמר האומר עד קן ציפור יגיעו רחמיך , אותו דבר מי שיפרש את הצווי לכבוד האדם , שהרי חביב אדם שנברא בצלם, ולחי בהם, כסתירה לעונשי בית דין או להשקאת סוטה או להריגת הטף והנשים בעיר הנדחת הרי מראה בעצמו שלא למד ולא שנה וכל אמונתו נשענת רק על מורגשות של עצמו ומושכלות של אומות העולם , לנו אנשי התורה אין סתירה כלל בין הדברים כפי שידוע לכל בר בי רב וכפי שכבר כתב החזון איש באגרות ח"ב מד' ובעוד מקומות על המתיימרים לכופף את משמעות דברי חזל ולהתאימם לדעתם, ומכאן הביקורת הנוקבת על מחבר המאמר שעושה דברי תורה זמירות ומעטר בהם את תפיסת עולמו המנוגדת לדעת תורה על ידי מובאות לא מוכרחות, שהרי בנייתו של העולם מתרחשת אך ורק תוך ניצול מקסימלי של משאבי הטבע . וזהו בנייתו של עולם,.
שינויי האקלים היו לעולמים , כך מוצאים אנו מאובנים בקטבים שמוכיחים על קיום קדום של צורות חיים המתאימים לאקלים שונה לחלוטין , כך מוצאים אנו עדויות על מפלסים שונים בימים ובאוקיינוסים שחלקם נוצרו על ידי שקיעות קרקע או עליית מפלסים , אנו כמובן יודעים שההתחממות הנוכחית החלה מסיום עידן הקרח הקטן לפני כ200 שנה כשבשיאה של התקופה ניו יורק ולונדון קפאו במשך חצי שנה , כך גם באו והלכו חורפים געשיים שקיררו את הכדור והתפרצויות סולריות שחיממו אותו , וכיום שוב אנו בתהליך של התחממות שאין לו הסבר המניח את הדעת אך המאמץ שנעשה להאשים את האדם שייך רק לצד מסויים של מאמיני דת הסביבה אותו הצד שלדוגמה לפני כמאה שנה האמין שהשוויון הוא ערך שיש לכפות את האנושות אליו על ידי השלטת הסוציאליזם והקריב על מזבח השוויון כמאה מליון בנ"א .כשמאידך אנו מאמינים כפי שכתב הרמבם בהקדמתו למשנה שכל מה שנברא בעולם נברא לשימושו של האדם
ולפיכך
אין כזה דבר שימוש בלתי מבוקר , אין ניצול מוגבר , האדם הוא שמחליט כמה להשתמש וכל עוד הוא מפיק מכך תועלת או רווח הדבר כשר ורצוי בעיני הקב"ה ,אין ספק כי ניצול מקסימלי של הטבע על ידי האדם הוא מברכתו של הקב"ה לאדם
ולגופו של ענין , הדברים פשוטים וברורים כאמור שהעולם מתקרר ומתחמם חליפות וכמו כן ישנם בעולם גורמי זיהום עצומים כדוגמת התפרצויות געשיות או סולאריות הפולטות גזים רעילים וחלקיקים בכמויות אדירות אך מנגד יש יכולת לאטמוספירה לנקות את עצמה ולספוג ולטהר את העולם מפליטות המזהמות , {לאחרונה פרסם מכון דוידסון שע"י מכון ויצמן למדע מחקר שגילה שסופות הברקים שוטפות את האטמוספירה ממזהמים שונים יעויין שם}
מעגלים אלו של התקררות והתחממות ושל פליטות מזהמים ולהיפך מתרחשות כל העת מיום בריאת העולם ועל אף שישנם הסוברים שיש לאדם השפעה מכרעת לרעה ישנם החולקים וסוברים שהשפעת האדם מיטיבה עם הסביבה או לפחות לא מזיקה או לא מורגשת וכמובן שלצד דעת המצדדים בהתחממות יש לציין את החולקים עליהם
וכעת אמשיך לתיאור הסכנות החמורות הנשקפות ממתקני עולם מאמיני דת הסביבה ואת הנזקים העצומים שהם גורמים בעולם בכלל ובישראל בפרט. בימים אלו ממש מתרגש על אירופה פיגוע אנרגיה הגדול בתולדותיה שהובל על ידי בני דת הסביבה והאקלים , במשך שנים ארוכות קונה תפיסת שינויי האקלים ההרסנית שביתה בקרב מנהיגי מדינות אירופה מה שהביא אותם להחליף מקור אנרגיה פוסילי אמין ויציב במקורות אנרגיה ירוקים לא יציבים ומתעתעים תוך הצבת יעדים דמיוניים להפקת מחצית אם לא רוב האנרגיה ממקורות רוח ושמש , משבר זה שעלה מליארדי יורו המיט אסון על אירופה וגורם כיום להרס רקמת החיים המודרנית ומסכן ממשית את חייהם של מליונים ביבשת אירופה וזאת מלבד אבדן חיים כלכלי עצום . אבל האירופים כמו בני דת האקלים חגים בתופים ומחולות סביב העגל הירוק וזועקים הבעל עננו ,השמש עננו ,הרוח עננו ,ואין קול ואין עונה ואין קשב, ומחרים אחריהם נביאי הבעל חוזי משבר האקלים, נביאי השקר, הממריצים אותם אל האבדן והתוהו. בהפצת תיאוריות כזב ורמיה בכלי התקשורת המובילים .
ליבת חיינו המודרנית מתבססת על ניצול של מקורות אנרגיה אמינים יציבים וזולים כנפט וגז וזאת עד שהאדם ימצא תחליף יציב לפחות כמותם וזול מהם , כל הסתה או הטפה שתניא את האנושות מלייצר אנרגיה זולה ויציבה תמיט אסון על האנושות וזהו ודאי לא רצון הבורא , רבש"ע ברא בעולם סדר ספונטני שמוביל את מליארדי בני האדם לבחור בכל רגע בחירות המכוונות אך ורק אל תועלתו של הבוחר וזהו השיתוף פעולה הבלתי מתוכנן המכונן שלום בין בני אדם וגורם לצמחיתה ושגשוגה של האנושות , הסדר הספונטני והברירה הטבעית התפתחו לכדי מערכת מחירים המהווה מכניזם מדהים להעברת מידע אודות חוסרים ועודפים כך שאם אירופה קופאת מייד מפיקי הגז וסוחרי האופציות מקבלים איתות דרך מערכת המחירים וממלאים את הביקוש במלואו , אך כשמדינות משבשות את מערכת המחירים על ידי העדפת אנרגיה ירוקה משיקולים לא כלכליים על ידי סובסידיות וקביעת פייק מחירים הנזק חמור שנגרם מכך הוא מחסור חמור באנרגיה זמינה סיכון חיי אדם והרס מערכת המחירים .
וכעת קם הכותב וחרף כל הסכנות החמורות הללו מטיף ומסית לפעולה תוך התבססות על נתונים מדעיים שנויים במחלוקת שעוד יתבררו בעתיד כשגויים .
אמנה כאן רק מקצת שבנזקים שכבר נגרמים בישראל על ידי תפיסות העולם שמוביל המחבר ודומיו .
1. בישראל מחסור חמור בקרקעות זמינות לבנייה חלק ניכר מהעיכובים נגרמים עקב דגש חסר פרופורציות של ההיבט הסביבתי והתקפות חסרות תקדים של ארגוני הירוקים והסביבה על יזמי בנייה שהם יצרני הדירות לזוגות צעירים מה שגורם למחסור חמור ולעליית מחירי הדיור מה שפוגע בכל אחד ואחת מהקוראים .
2. אמונתם המשיחית בהפקת אנרגיה סולארית גורעת מהשטחים הפתוחים הכל כך מעטים שנשארו בישראל מאות אלפי דונם קרקע שמפיקים ברבע משעות היום אנרגיה בלתי אמינה ויקרה , רק שלשום הציג אודי אדירי מנכל משרד האנרגיה את הנתון המדהים שבכדי לייצר 30 אחוז של אנרגיה בלתי אמינה מהשמש יש לכלות 180 אלף דונם – שטח ששווה בגדלו לכל גוש דן והשרון כולל מודיעין כשרשת ההולכה הבנויה להוביל חשמל אמין מתחנת הכח כיום לצרכן תזדקק להשקעות ענק כדי שתאסוף את החשמל הסולארי מהמרחבים העצומים בשולי המדינה .
3. כמו באירופה גם כאן משובשת מערכת המחירים של החשמל על ידי תמרוץ והעדפה של חשמל לא יציב על פני החשמל מפחם או גז הזול עשרות מונים ממנו אם כי בניגוד לאירופה שדות הגז האדירים שפותחו בישראל יעמדו לנו כחבל הצלה. מערכת המחירים משפיעה מיידית על כל דבר שאנו צורכים שהרי מהתפלת מים ועד הנשמות חולים כל דבר צורך אנרגיה ומחייב אותנו להעמיד אותה זמינה יציבה וזולה
4. חורשי מזימות האקלים מקדמים כל העת הטלת מיסים ירוקים מיוחדים על צרכני פלסטיק כשבמיוחד נרדפים צרכני הכלים החד פעמי כלים אלו שתרמו להקטנה דרמטית של זיהומים הנגרמים משימוש חוזר בכלים רב פעמיים, ואף הביאו ברכה עצומה למשפחות ברוכות ילדים ולמוסדות התורה והקלו מאד את חייהם, כעת מאמיני דת האקלים הציבו אותנו כמטרה ונלחמים באופן האכזרי ביותר דרך מערכת המס כשהאמת צריכה להאמר כלל הפסולת בעולם המודרני ובודאי בישראל מופרדת אופטית ומכנית במפעלי פסולת מודרנים הממחזרים את הפלסטיק, מייצרים קומפוסט מפסולת רטובה אורגנית , ומייצרים אנרגיה על ידי שימוש בגזים הנפלטים או על ידי שריפה, מה שגורר גם רווחים למפעלים אלו כך שאין בעולם המודרני שום בעיה של שימוש בפלסטיק אלא להיפך התועלת של השימוש בו היא עצומה רק שמקומו אחר השימוש הוא בפח ולא בים , דומה הדבר לכך שימנעו מבניית בתי חולים עקב כך שההשקעה בבנייתם היא עצומה, ובנוסף בכל שנה מתים 5000 איש מזיהומים והדבקות שמתרחשות בין כתלי בתי החולים.
אלו רק מקצת מהנזקים האדירים שחוללו הירוקים וכמובן כל העת ממשיכים הם לחרוש מזימות איך להלחם בצמיחה וברווחה אם דרך מערכת המס אם דרך מלחמה בפיתוח הארץ ואם דרך הפצת שקרים על אחריות סביבתית וכדומה
וכבר עומד הנביא הושע ומתריע על החוגגים לעגל מסיכה מעשה חרשים האומרים "זובחי אדם עגלים ישקון" כך הנ"ל פוגעים ברווחת האדם למען מטרות סביבתיות מדומיינות.
לסיכום – איננו עומדים בפני אפוקליפסה או השמדת הבית לדורות הבאים , עומדים אנו בסכנה מפני אסון שעלול להתרגש עלינו אם נלך בדרך העוועים של דת האקלים כפי שהתרחש באירופה
חכם כהן מצית דילמה ישנה.
מצד אחד אמר קהלת דברי חכמים כדרבנות וכמשמרות נטועים .
מצד שני אמרו חז"ל דברי חכמים בנחת נשמעים .
ולא ידענא הי מניהו עדיפא
כל הבעיה מתחילה מהיחס ונקודת הפתיחה של אנשי הטבע שבה נגוע המאמר, כי אם מהגנת הסביבה הגענו למיעוט הילודה פירושם של דברים שהמטרה היא לא כדור הארץ בשביל האדם אלא כדור הארץ למען כדור הארץ וזה בטח לא כוונת התורה בתן דעתך שלא תחריב כי מה התועלת והתכלית בכל הדבר הזה
ואם שאולים מה ייחס התורה על הדבר לפחות הנקודת בסיס הזו צריכה להיות תקינה ותורנית
האסונות האקלימיים לפי הכתוב בתורה נגרמים כתוצאה מנישאים הומוסקסואלים .
. זה היה הסיבה למהול וזהו הסיבה שיש כיום הוריקנים ורעידות אדמה .
רק שמבקום לפתור את הבעיה ולהעיף את ההומואיים שמסכנים את כולנו וכמובן ואת עברייני המין . את האנסים .
וגרוע מכך הם מעמידים לדין ילד שרצח אנס.שפגע בהרבה ילדים .
במקום לתת לו תעודת הוקרה על תרומתו לאנושות .
הכי קל להאשים את החרדים שמשתמשים בחד פעמי .
הגיון של שמאלנים
ראשית, המשבר הנוכחי רחב מתפישתם של רוב הא'נשים והמוחשיות שלו היא במקטעים והבלחות, אבל לא בִּמלוא היקפו של המשבר. זה נכון לא רק לציבור החרדי. לכן דרושה התפלפלות על המוטיווציה להתגייס למול המשבר.
עם זאת, אם נפשט את העניין, גם אדם מאמין, שביתו נשרף, לא יסתפק בִּתפילה אלא יעשה לכיבוי השרפה.
שנית, אני מסכים שדווקא מתוך שבעים הפנים של התורה וִיכולתנו לראות בהּ ראי למה שאנחנו מבקשים לראות, אין בהּ כדי לבסס באופן נחרץ גישה כזוֹ או אחרת שאינהּ נגזרת ישירות מהפשט. לכן לִכאורה אין צורך לעבור דרך ההסבר המלומד מהפן היהודי־הלכתי כדי להשתכנע וּלהתגייס למול האתגר. הצורך הזה נובע רק מֵראיית התורה כתורת חיים שתומכת באדם בבואו לממש את אחריותו וְלהיות אדם טוב.
מי אמר שהקב"ה לא מעוניין בסיום עולמו ובכך שאנשים משמידים את עצמם מגיע יעוד העולם לקיצו בסוף האלף השישית, או בעונש על התנהגותם האגואיסטית כפי שהוצף שליש העולם בזמן אנוש, וכך צריך להיות ואין עלינו להתנגד או לעסוק בתוצאות טבעיות להתנהגות כלל אנושית מקולקלת.
אין דבר כזה כדור הארץ – דעת התורה שיש ארץ שטוחה עם רקיע קשיח מעליה.
חגיגה יב-טו
בבא בתרא כה פד
תלמוד ירושלמי ברכות ד-ה